פרוטוקולים/ועדת חוקה/3557



5
ועדת החוקה חוק ומשפט
22.7.2001

פרוטוקולים/ועדת חוקה/3557
ירושלים, כ' באב, תשס"א
9 באוגוסט, 2001

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 344
מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט
יום ראשון, ב' באב התשס"א (22 ביולי 2001), שעה 10:35

חברי הוועדה: אופיר פינס פז – היו"ר
בנימין אלון
נסים זאב

עו"ד משה לדור - פרקליט מחוז ירושלים
עו"ד משה שילה - סגן בכיר לפרקליטת המדינה
עו"ד רז ולטר - עוזר לפרקליטת המדינה
עו"ד דפנה ביינוול - משרד המשפטים
עו"ד לבנת משיח - " "
סנ"צ חנה פסובסקי - ראש מדור תביעות, המשרד לבטחון פנים
עו"ד דורי פינטו - סגן הסניגור הארצי, הסניגוריה הציבורית
עו"ד רינת קיטאי - האגודה לזכויות האזרח
עו"ד שמואל סף - לשכת עורכי הדין

שלמה שהם

דרור קרידי

דורית ואג

אביגיל זכאי

הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 32) (העמדה לדין וסגירת תיקים),
התשס"א-2001 – אישור לקריאה שניה ושלישית.


הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 32)
(העמדה לדין וסגירת תיקים), התשס"א-2001

אני פותח את הישיבה. קיימנו דיון אחד בהצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 32) (העמדה לדין וסגירת תיקים). גמרנו את הדיון במה שאני קורא גנרל דה-בטה. עכשיו אנחנו דנים בחוק לגופו.

אני רוצה להפנות תשומת לבכם למכתבו של מר משה מזרחי, ראש אגף החקירות, שבתשובה לפנייתנו אליו הוא אומר כי בעת הזאת בלתי אפשרי לבצע את ההפרדה בין אגף החקירות לבין אגף התביעות. הם קיימו על זה ישיבה אצל מפכ"ל המשטרה. הם יעשו כדי לשמור על עצמאותה של מערכת התביעה ושיקול דעתה וכדומה, כולל יישום הלקחים הנלמדים מדו"ח מבקר המדינה, דבר שבעיני הוא חשוב. השורה התחתונה של עמדת המשטרה היא שאגף החקירות יכיל בתוכו גם את התביעה עד להעברתה לפרקליטות. ניקח זאת לתשומת לבנו ונתחשב בעמדה הזאת במהלך החקיקה של החוק הזה.

אני לא אכפה על משטרת ישראל מערך אגפי שונה בחקיקה אבל אני כבר אומר למשטרה שאני לא אצביע בעד כל הסמכויות שאתם רוצים להעביר כתוצאה מהמכתב הזה, שלא תהיה אי-הבנה. זה מכתב שאומר לי: תהיה זהיר עם התביעה המשטרתית ועם העברת הסמכויות. ואני אהיה זהיר. יש דברים שאולי נסכים להעביר, יש דברים שלא נסכים להעביר כי לתביעה יש שאיפה לעצמאות אבל אני קובע שהיא לא עצמאית, יש לי על מה להסתמך ואפילו יש לי עדויות.

בבקשה, חבר-הכנסת זאב.

חייבת להיות הפרדה ולא רק בתוך המשטרה. לדעתי החלטה לגבי העמדה לדין היא סמכות אך ורק של הפרקליטות ולא של משטרת ישראל. כפי שבכללי ההלכה אין עד נעשה דיין לא יעלה על הדעת שהמשטרה תחקור ותמליץ על העמדה לדין, גם אם זה אגף נפרד, הסמכויות צריכות להיות בידי הפרקליטות . זו עמדתי החד-משמעית.

בבקשה, גב' פסובסקי.

אני מתייחסת למכתבו של ראש אגף החקירות. כפי שהוא פירט זה מהלך ארגוני קשה עבורנו מה גם שהשאיפה היא לאחד את התביעה המשטרתית והפרקליטות. זה לא בעלמא וכבר מונה צוות שאני עומדת בראשו ומונה מספר של לשכות תביעה ומטרתו ליישם בפועל את מה שניתן על-מנת להבטיח את עצמאות התביעה המשטרתית. נגבש מדיניות אחידה, נוציא הנחיות ונדאג לכך שבמסגרת הארגונית הקיימת התביעה המשטרתית תהיה עצמאית ככל האפשר.

חבר-הכנסת זאב, העמדה לדין על-ידי התביעה המשטרתית זה דבר שקיים כבר 50 שנה.

זה נוהג פסול וצריך לתקן את זה. דבר פסול שהיה 50 שנה לא צריכים להמשיך בו.

את ראש אגף התביעות.

אני ראש מדור, לא ראש אגף.

במה מתבטאת הכפיפות שלך לראש אגף התביעות?

העבודה שלנו כמדור תביעות יש לה היבטים נוספים אבל התביעה המשטרתית היא חלק מאגף החקירות. במשטרה יש הירארכיה של מפקד ופקוד ומבחינה זו קצין אגף החקירות ממונה פיקודית על ראש לשכת התביעות. זה אומר שאם הוא צריך חופשות, אמצעים, משאבים או שהוא צריך לדווח, הוא צריך לדווח לקצין אגף החקירות אבל אין מעורבות בתיקים עצמם. ברגע שהתיק מועבר לתביעה המשטרתית הוא מצוי בידי התובע, ואם התובע מתלבט הוא לא מתייעץ עם קצין אח"ק אלא עם ראש יחידת התביעות שלו והוא זה שפוסק אחרון, אלא אם הוא מוצא לנכון להתייעץ עם פרקליטות המחוז על גורלו של התיק. קצין אח"ק לא מתערב בתיקים, אין לו קשר לתיקים, הוא מקבל יותר דיווחים כלליים ונתונים בשאלות כמו כמה מעצרים היו החודש, כמה מעצרים עד תום ההליכים, אבל אין לו שום התערבות פרטנית בתיקים עצמם. אותו הדבר לגבי ראש אגף החקירות.

המשטרה קובעת מדיניות כללית שכפופה להנחיות פרקליטת המדינה והיועץ המשפטי לממשלה. גם כרגע יש שיקול דעת עצמאי אבל על-מנת שלא תיטען טענה שאין עצמאות כזאת, נכתוב בצורה ברורה שהפיקוד מבחינה הירארכית לא יהיה רשאי להתערב. כך תובטח עצמאות התביעה המשטרתית עד לשלב שבו תאוחד התביעה המשטרתית עם הפרקליטות. כבר שנים אנחנו מעמידים לדין וגונזים תיקים ואני חושבת שאנחנו עושים את זה בדרך ראויה.

מי מציג את החוק מטעם משרד המשפטים סעיף סעיף? בבקשה, גב' משיח, תקראי את החוק.

סעיף 1 . (קוראת את הסעיף). סעיף 1 בא להחליף את סעיף 60 הקיים היום והוא קובע מה החלוקה של הטיפול בתיקים לפי חומרת העבירה. כל סעיף קטן (א) חוזר על העקרון וזה איננו שונה מהמצב הקיים. סעיף קטן (ב) קובע שחומר שהושג בעבירה שאיננה פשע – הכוונה לחטא ועוון – תעביר המשטרה את החומר לתובע המוסמך לנהל את התביעה. גם זה לא שונה מהמצב הקיים, עבירת פשע תמיד מועברת לפרקליטות.

השינוי הוא שאנחנו מוסיפים את סעיף קטן (ג). קבענו רשימה מפורטת של עבירות בתוספת ראשונה א' שלגבי כולן או חלק אנחנו מציעים לאפשר לפרקליט המדינה להעביר לתובע מוסמך, כלומר, לתובע משטרתי. לגבי התוספת הראשונה, אנחנו נתונים במצב מסוים והרשימה הזאת משקפת פחות או יותר את המצב הקיים כשעל-פי תיקון חוק בתי-המשפט המשטרה היא זו שכבר מופיעה בבתי-המשפט באותם תיקים, פחות או יותר.

אני קוראת את התוספת הראשונה א'. כל מה שכתוב "לחוק" זה לחוק העונשין. (קוראת את הרשימה).

בפיסקה (6) כללנו את סעיף 335(א) אבל אני כבר אומרת שאנחנו לא יכולים לכלול את העבירה הזאת בתוספת משום שהיא בסמכות בית-המשפט המחוזי. לכן צריך למחוק את 335(א).

בפיסקה (10) צריך להיות "כששווי הגניבה אינו עולה על 10.000 ₪".

לגבי סמים מסוכנים זה משתנה?

זה אומר שסחר בסמים לא יהיה בידי המשטרה.

אם מדובר בכמות מסוימת, שר המשפטים יקבע מהי הכמות לגביה ניתן להעביר את הטיפול בעבירת פשע למשטרה.

מבחינה פרקטית, לא מבחינה חוקית, מה המשמעות של זה? לדעתי, רוב רובם של התיקים יהיו בידי התביעה המשטרתית.

זה המצב כיום. 85% מעבירות מסוג עוון אנחנו תובעים ב-94%, ועבירות מסוג פשע בסביבות 80%, אם לא יותר.

צריך לזכור שרוב עבירות הפשע הן עבירות רכוש, עבירות סמים קלות, התפרצות. זו המסה הגדולה של התיקים.

אם כך, למה הפרקליטות היתה היסטרית ביום חמישי בקשר לחוק היידוע?

עדיין נשארים להם התיקים הכבדים.

מספיק תיק אחד של היחידה לחקירות הונאה, של מרמה ברשות מקומית, או מרמה בבנק, או דברים מן הסוג הזה שהם בטיפול הפרקליטות, לפי צו היועץ.

לא פעם תיק פלילי גם בגניבה של 100 שקל הוא מסובך לא פחות מתיק פלילי של גניבה של מיליון שקל. צריך לומר גם את זה. עבירת רצח לא פעם היא פחות מסובכת מבחינת הוכחה מאשר עבירה של חבלה חמורה. זה שהעבירות הן יותר חמורות זה לא אומר שבהכרח יש יותר עבודה.

אני רוצה להוסיף שכל מה שקבענו היא רשימה, זה לא אומר שבאופן אוטומטי פרקליטת המדינה תחליט על העברת כל העבירות האלה לגבי כל הפרקליטויות. היא מתכוונת לעשות את זה באופן מדורג ומודולרי לפי המחוזות.

על כמה תיקים בעוון ועל כמה תיקים בפשע מדובר?

זה לא לגמרי מדויק. בשנת 2000 טיפלנו ב-47,000 תיקים מסוג עוון, ו-35,000 תיקים מסוג פשע.

מה האינטרס של המשטרה להשאיר את כל התיקים האלה תחת ידה? זה ענין של סמכויות, זה ענין של פרסטיז'ה?

אנחנו מדברים על מהלך של איחוד התביעה המשטרתית עם הפרקליטות שאנחנו מסכימים וחושבים שהוא חשוב.

למה אתם לא רוצים להיפטר מהעול הזה?

כי כרגע, עד שיבוצע אותו מהלך, הפרקטיקה היא שזה מטופל על-ידינו ואנחנו רוצים לעשות את זה בסמכות.

אפשר לתחום את זה בזמן?

חשבתי על זה, נדבר על זה.

זה לא ענין של היוקרה שלנו. זה מצב קיים שהתרחש במהלך השנים בגלל שינוי סמכותו של בית-משפט השלום. בזמנו בית-משפט השלום דן בתיקים בעבירות עד שלוש שנים מאסר, אחר-כך הוסיפו לו תיקים עד חמש שנות מאסר ואחר-כך עד שבע שנות מאסר. כתוצאה מהמהלך הזה הועברו אלינו כל התיקים שעונשם עד שבע שנות מאסר כי התביעה המשטרתית מופיעה בבית-משפט השלום, זה לא משהו שביקשנו אותו.

איך הסכמתם לעשות את זה בניגוד לחוק?

זה לא בניגוד לחוק. ראשית, אנחנו מופיעים בסמכות בבית-משפט השלום בעבירות שהעונש בגינן עד שבע שנות מאסר. זה כבר עמד במבחן בית-המשפט. פרקליטי המחוז – בכל מחוז בצורה שונה – נתנו הסמכה מכללא לתביעה המשטרתית ובית-המשפט קבע שההסמכה לא צריכה להיות פרטנית בכל תיק. אנחנו פועלים מכיוון שזה אושר על-ידי בית-המשפט.

יש פה שאלה ארגונית לא פשוטה.

הנושא הזה לא עבר בקלות, גם אנחנו לא שמחנו לקבל את כל התיקים האלה. כל השנים יש שיג ושיח עם הפרקליטות אבל מבחינה פרקטית זה מה שנעשה מכיוון שהפרקליטות היא זו שמוסמכת להעביר אלינו תיקים, ולא להיפך. בכל השנים גם ביקשנו תקנים לצורך טיפול באותם תיקים. תקנים לא קיבלנו, עבודה קיבלנו וזה המצב. לפחות מבחינת הסמכות רצוי שזה יהיה מעוגן בחוק כדי שלא נצטרך להתמודד עם השאלה האם אנחנו מופיעים בסמכות או שלא בסמכות.

בבקשה, גב' משיח.

סעיף (ג ) כולו הוא אחד השינויים המהותיים. סעיף (ג)(1) מדבר על האפשרות להעביר את הטיפול בעבירות פשע שברשימה של התוספת לידיה של המשטרה. פיסקה (2) של אותו סעיף באה להבטיח שכאשר פרקליט מחוז קיבל לידיו תיק בעבירת פשע ולאחר בחינה של אותו תיק הוא סבור שאותו תיק ספציפי מן הראוי שיעבור לטיפול של המשטרה, הוא יוכל להעביר את התיק אם אישרה זאת פרקליט המדינה או משנהו.

זה לא מהרשימה של התוספת?

לא, זה פשע אחר שאיננו ברשימה אבל זה בקשר לתיק מסוים.

אתם אומרים שיש פה רשימה של עבירות שאת התיקים בה אפשר להעביר אבל במקרים ספציפיים אפשר יהיה להעביר גם מחוץ לרשימה, באישור פרקליט המדינה או המשנה.

פיסקה (ב) באה להבהיר שאם במקרה הועבר לפרקליט מחוז תיק שבסופו של דבר מתברר שהוא לא פשע כמובן שהוא יכול להחזיר את זה למשטרה כי מדובר בעוון. פיסקה (ד) אומרת שאם תהיה רשימה של עבירות שמעבירים אותה זה יפורסם ברשומות.

סעיף 2 בא לתקן את סעיף 61 לחוק העיקרי והוא טכני. בסעיף 61 נאמר שכאשר תובע מקבל לידיו חומר חקירה הוא יכול להורות על השלמת חקירה. מבחינת המינוח באותו סעיף לא מדובר על תובע אלא על פרקליטות המדינה ולכן כל תובע יכול לבקש השלמת חקירה.

סעיף 3 הוא הסעיף המהותי השני בחוק הזה. הוא מדבר על תיקון סעיף 62 שהנושא שלו העמדה לדין וסגירת תיקים. (קוראת את סעיף 3).

מה זה "קצין משטרה המכהן כראש יחידת תביעות"? זו את, גב' פסובסקי?

או כל ראש יחידת תביעות אחר ויש 10 יחידות כאלה בארץ.

באיזה דרגות?

רב פקד או סגן ניצב. יש בארץ 10 לשכות תביעה שבראש כל אחת מהן עומד ראש יחידת תביעות. כמו שיש פרקליטות מחוז יש יחידת תביעות. אני ראש מדור במטה הארצי ואני הממונה.

מה קורה אם יש חילוקי דעות ביניהם למשל אם זה ענין לציבור או לא?

אין.

יש חלוקה ביניהם לפי סוג העבירות.

קבענו מגבלות בקשר לאפשרות לסגירת תיקים כאשר העילה לסגירת התיק היא שאין ענין לציבור. לגבי רשימת העבירות שהצענו שיועברו לטיפול המשטרה - כי מדובר בפשעים - קבענו בקרה לנושא של סגירת התיק. אנחנו סברנו שבעבירות המפורטות ב-(1) שזו אחזקת סכין, וב-(5) בריחה ממשמורת, חוץ מעבירות של סחר בסמים, לרוב אין מתלונן וחשוב שתהיה בקרה נוספת. לכן מוצע להעביר את הנושאים האלה לאישור פרקליט מחוז. כאשר יש מתלונן הוא יכול להגיש ערר אם הוא לא מרוצה מהחלטת הרשות שמטפלת בענין, כאשר אין מתלונן אנחנו צריכים בקרה נוספת.

בעבירות של אחזקת רכוש גנוב אין בעיה של מתלונן?

אלה עבירות מסוג עוון.

אחזקת חלקים של רכב גנוב זה פשע ואין לך מתלונן ואין לך כלום. עבירה של אחזקת סכין היא מינורית ובפועל היא מועטת.

זה שייך לנושא של מלחמה באלימות. אנחנו לא חושבים שיש מקום לוותר על העבירה הזאת.

כל החלוקה של גוף אחד שמאשים וגוף שני שסוגר תיק נראית לא טוב.

הדברים האלה באו לדיון בוועדה בראשותו של השופט מצא ולאחר דיונים אלה האיזונים שנקבעו.

85% מהתיקים מתחילים ונגמרים במשטרה, הפרקליטות בכלל לא רואה את התיקים.

פה זו הצעת ביניים שלמשטרה יש סמכות להופיע בתיקים אבל כדי להשאיר מידה של פיקוח לפרקליטות הסמכות לסגירת תיקים היא עדיין בידי הפרקליטות.

יש לי הערה. כאשר העילה היא שאין ענין לציבור גם במשטרה יש דרגת בקרה לסגירת התיק והיא נשמטה בהצעת החוק בלי כוונה. למשטרה יש הצעה להוסיף זאת.

בסעיף 62(א) אנחנו מבקשים שייאמר: ראה תובע שהועבר אליו חומר החקירה שהראיות מספיקות לאישום אדם פלוני, יעמידו לדין, ואם היה סבור שאין במשפט ענין לציבור יעביר החומר לראש יחידת התביעות או לתובע שהוסמך לכך על-ידי המפכ"ל להחלטה.

אנחנו לא רוצים שכל תובע יהיה מוסמך לסגור תיק אם אין ענין לציבור. פה משתמע שלכל תובע יש שיקול דעת לסגור תיקים, אנחנו רוצים שרק ראש היחידה הוא שיחליט.

היה צריך להשאיר את זה לראש יחידת תביעות בלי תובעים שהוסמכו.

העקרון הזה מקובל גם עלינו אלא שיש לנו עשרות אלפי תיקים וראש יחידת התביעות לא יכול לטפל באופן אישי בכל התיקים. אותו הדבר קיים גם לגבי הפרקליטות.

הוא יקבל המלצה ויחתום.

הוא לא יכול, היינו רוצים בכך אבל זה בלתי אפשרי.

אתם תצטרכו להסביר לוועדה מה זו סגירת תיק בגלל חוסר ענין לציבור. עד שלא אבין זאת לא אוכל להעביר סמכויות.

הסעיף כפי שכתוב לא מספיק?

בסעיף (א) מדובר בעוונות, בסעיף (2) אלה עבירות מסוג פשע.

סעיף 4 בא לטפל בנושא העררים והוא מחליף את הסעיף הקיים. (קוראת את סעיף 4). פה הצענו חלוקה מחדש של הטיפול בנושא העררים. בפיסקה (1), כאשר מדובר בעררים על תיקים שטופלו על-ידי המשטרה מוצע להעביר את סמכות הערר לפרקליט מחוז. אנחנו מציעים שזה לא יהיה רק פרקליט מחוז אלא גם פרקליט מפרקליטות המדינה שעוסק בתחום של עררים, מנהל תחום עררים.

יש תפקיד כזה, רק שהסמכות נשמטה.

בפיסקה (1) אנחנו מציעים להוסיף אחרי "פרקליט מחוז" את: מנהל תחום עררים בפרקליטות המדינה.

סעיף 5 בא להתאים מונחים והוא סעיף טכני.

סעיף 6 הוא אותו תיקון טכני.

סעיף 7 גם הוא תיקון טכני משום שתוכנו הוכנס לסעיפים שהצענו.

סעיף 8 בא לטפל בחלוקת הסמכויות בנושא של עיכוב הליכים. (קוראת את סעיף 8). היום הנושא של עיכוב הליכים בעבירות פשע מטופל על-ידי היועץ המשפטי לממשלה בלבד.

הוא התלונן מרה על הענין הזה בוועדה ופה אנחנו מוכנים להקל עליו. אנחנו בכלל לא בעד עיכוב הליכים.

למה? המערכת בנויה על זה בכל העולם ולא רק אצלנו.

לפעמים צריך.

במקרים יוצאי דופן. אני יכול לתת לכם כמה דוגמאות מקפיצות שקורות כל הזמן. אדם שאנס נערה בגני תקווה, עד היום האיש לא יושב בבית-סוהר.

מתוך 2,000 מקרים שיש בשנה יש מקרה אחד של טעות

זו לא טעות. אם זו היתה טעות הייתם מתקנים אותה, אבל אתם לא מתקנים אותה.

בסעיף הזה יש לנו הערת נוסח. דיברנו פה על מי שמונה למנהל תחום לעיכוב הליכים בפרקליטות המדינה. צריך להבהיר שהוא מטפל רק בתיקים של עיכוב הליכים שטופלו על-ידי
המשטרה ולא על-ידי פרקליטות המדינה. לכן צריך להוסיף: תיקים שטופלו על-ידי המשטרה.

סעיף 9. (קוראת את סעיף 9). כל הרשימה של התוספת ניתנת לשינוי באישור ועדת החוקה.

את סעיף 10 שהוא התוספת הראשונה קראנו.

סעיף 11. (קוראת את הסעיף). זה הצד המינהלי.

קראנו את החוק. אני מבקש שנקיים עליו דיון.

בבקשה, מר פינטו.

המגמה של הגדלת היקף שיקול הדעת שניתן לתביעה המשטרתית הן לענין העמדה לדין והן לענין סגירת תיקים בעבירות של פשע עומדת בניגוד למגמה הרצויה, שדובר עליה כאן, של הגברת הפיקוח של הפרקליטות על ההחלטות האלה ושל הפרדה בין התביעה לבין החקירות.

גמרנו את הדיון הכללי. אנחנו מדברים על סעיפים ספציפיים. כדי שנסיים את החוק אני רוצה שהדיון יהיה מעשי ואופרטיבי.

אני מתייחס לסעיף קטן (ג) שהוא ההרחבה של הרשימה, תוספת א'. אם אנחנו מסתכלים על דו"ח מבקר המדינה שמתייחס לדרכי הטיפול של התביעות המשטרתיות בעבירות מסוג פשע ובעבירות בכלל - דו"ח שפורסם לאחר הדיון בוועדת מצא שכנראה היה הבסיס לכך - אנחנו רואים שב-90% מהתיקים אין רישום של הנמקות, אין רישום של החלטות גם לגבי העמדה לדין וגם לגבי סגירת תיקים. אם מסתכלים על מה שכתוב שם התוצאה צריכה להיות דווקא לכיוון הפוך של הגדלת היקף שיקול הדעת של הפרקליטות, או לפחות השארת הדאגה שהמצב החוקי ייושם. יתר הדברים קשורים לענין הזה.

אתה מתנגד?

כן.

בבקשה, עורך דין סף, נציג לשכת עורכי הדין.

אנחנו לא כל כך מתערבים בהחלפת סמכויות בתוך המערכות, אנחנו לא רואים בזה תקלה גדולה, המערכות יאזנו ביניהן את הכוחות.

במקום שמצאנו תקלות נראה לנו שזו לא בעיה גדולה. ראשית, סעיף 60 עם אותה רשימה. המינוח לא מספיק ברור שיכולה להיות רשימה עקרונית שהיא נספח א' וזה יפורסם ברשומות. הניסוח צריך להיות יותר ברור וחד משום שסעיף (ג)(1) הוא עקרוני. מכאן יוצא שכאילו החומר צריך להגיע קודם לפרקליט ואחר כך הוא מעביר אותו בעוד שהרעיון הוא שמראש הוא יכול לקבוע שזה ילך ישירות ולא יועבר אליו. לכן הייתי עושה פה תיקון בניסוח. דבר נוסף. מפריעה לי העברת הסמכות הרחבה שיש בתוך הפרקליטויות. יכול להיות מצב שבו פרקליט אחד בפרקליטות המדינה ישב כערר על פרקליט אחר. זה לא מספיק טוב.

אין מצב כזה. יש ערר על החלטות של המשטרה.

אתן לכם דוגמה. פרקליט מפרקליטות המדינה החליט לסגור תיק ויש עליו ערר. לפי הסמכויות הרי מנהל תחום יכול להשיב.

מנהל תחום הוא אך ורק להחלטות המשטרה.

זה לא כתוב כך.

תיקנו את זה עכשיו והדברים ברורים.

עוד דבר. אם תובע מוסמך לנהל תיק, להגיש כתב אישום, להביא ראיות ואחר כך לבקש עונש, הוא לא מוסמך לסגור את התיק. משהו לא תקין פה.

לגבי סגירת תיקים בעיכוב הליכים השטח מדבר אחרת מאשר הרוח בוועדה. יש הרבה מקרים שבהם מכל סיבה שהיא עבירה ישנה הגיעה לדיון. אז מסתבר שזה שלג דאשתקד וחבל להתעסק עם זה כי לאף אחד אין אינטרס אבל יש תיק. אלה המקרים של סגירת תיקים מחוסר ענין לציבור. דוגמה לתיק כזה היא מלחמה בין בני זוג, מוגשות תלונות הדדיות על איומים, על סחיטה וזה היה לפני חמש שנים כשהוא כבר התגרש והאדם מגיע לבית-המשפט ומבקש: תעצרו את הענין וכולם כותבים לתביעה: תעצרו. אבל אי-אפשר לעצור את הענין כי העבירה בוצעה. הרי אין אינטרס ציבורי להמשיך בתיק הזה, זה ישרוף זמן שיפוטי וזמן תביעות ולא יועיל כלום. העבירה היא ישנה ואף אחד מן הנפגעים לא מעונין להמשיך בה. מקרה אחר הוא של סכסוכי שכנים.

פה לא סוגרים תיקים.

לא סוגרים תיקים כי לפרקליטות יש מדיניות מסוימת. נציגת הפרקליטות אומרת שהדוגמה שהבאת היא לא טובה.

יש פה דעות שונות.

לגבי העבירות. אני אומר לכם שהעבירה של אחזקת אגרופן היא מצחיקה כי הרבה נערים ונערות כשהם יוצאים לבלות הם הולכים עם אולר בכיס או עם קוצץ ציפורניים.

אנחנו מנסים להפחית את זה.

זה לא יהיה פחות כי האלימות קיימת. כאשר המערכת השלטונית, המשטרה, לא מצליחה להתגבר על אלימות פיזית, אותו נער צעיר פוחד ללכת ביום שישי בערב – גם אנשים מבוגרים – והוא לוקח את הסכין.

וזה יעזור לו?

בוודאי, זה מרתיע. בהרבה קטטות בבארים וקטטות של נעורים הסכין סגרה את הענין.

אתה אומר פה דברים חמורים.

אתם יושבים פה אבל אני מדבר מהשטח. אני יושב שם, אלי מגיעים התיקים. דברו עם מנהלי הבארים ומנהלי מועדוני הנוער ותשמעו כמה קטטות נסגרות ברגע שאחד מוציא כלי נשק. עד שלא מופיע כלי נשק כל הגברתנים לא מתערבים. אני לא מסכים לזה, זה לא צריך להיות אבל אלה העובדות בשטח.

הבנתי שאתה בעד זה שלא נכלול ברשימה את הסעיף הזה.

אני מציע שהסעיף הזה יישאר במסגרת התביעה המשטרתית שמנהלת את החקירה. הנימוק שניתן פה שבמקרה כזה אין מתלונן, אני אומר לכם שזה בשורה שלמה של עבירות רכוש ועבירות אחרות שהמשטרה מגיעה אליהן באקראי, גם ב-90% מעבירות אחזקת סם אין מתלונן.

גם בסחר אין מתלונן.

זה שאין תלונות לא אומר שהציבור לא נפגע. הציבור כבר לא מאמין שהמשטרה תפעל כי יש דברים קשים וחמורים שהמשטרה עסוקה בהם. השאלה היא: אם בוצעה עבירה ואין תלונה האם יש לסגור את התיק.

הנימוק היה שבגלל שפה אין מתלונן רוצים ערכאה יותר גבוהה שהיא זו שתסגור את התיק.

גם סעיף (5) בריחה ממשמורת יכולה להיות עבירה קלה. מגיע שוטר אל הבית ואומר: אתה עצור, אבל הבחור ברח. זו בריחה ממשמורת. אני לא חושב שזה צריך להיכנס לפה.

נראה לי שסעיפים (1) ו-(5) לא צריכים להיות ברשימת העבירות.

רק סעיף (17)?

נכון.

גב' רינת קיטאי מהאגודה לזכויות האזרח, בבקשה.

אין לי בעיה בענין של חלוקת הסמכויות. אני רוצה להעיר לסעיף 64(ב). צריך להסדיר בחוק גם אפשרות ערר של חשוד על עילת הסגירה של התיק אם זה מחוסר ענין לציבור, חוסר ראיות, או חוסר אשמה. ההחלטה הזאת היא משמעותית עבור החשוד. אם זה חוסר ענין לציבור או חוסר ראיות הרישום הזה מלווה אותו.

הערר הוא על אי סגירה של התיק. הערר הוא על עילת הסגירה.

הערר הוא על עילת הסגירה. אדם אומר: אני רוצה שזה יהיה מחוסר אשמה. צריך להסדיר את זה בפני היועץ המשפטי לממשלה או בפני פרקליט המדינה. יש היום אפשרות של ערר פנימי בתוך המשטרה שאינה מעוגנת בחוק ורוב האנשים בכלל לא יודעים על קיומה. זו החלטה לא פחות משמעותית עבור החשוד מאשר עבור המתלונן על אי-סגירת התיק. צריכה להיות מוסדרת בחוק גם אפשרות ערר בפני היועץ המשפטי או פרקליטות המדינה על עילת הסגירה.

איפה הזכות של הקורבן? איפה המתלונן יכול להגיד: למה סגרתם את התיק?

נכון להיום לכל אדם יש זכות להגיש ערר על עילת סגירת התיק. הדבר נכתב לכל אזרח בהודעה על סגירת תיק, רשום לו למטה בטופס באותיות גדולות: א. זכותך לפנות למשטרה ולבקש את שינוי עילת הסגירה. ב. אם התשובה שאתה מקבל היא לא חיובית זכותך להגיש ערר לפרקליטות המדינה. חלק גדול מהעררים שמגיעים אלינו היום, כ-30%, עניינם בקשות לשינוי עילת סגירת תיק. זה לא כתוב בחוק אבל זה ברור. אין שום מניעה לכתוב את זה בחוק אבל זה מודע לאנשים ומגובה.

אני הגשתי למשטרה בסביבות 10 תלונות נגד אנשים ואגיד לכם את האמת, אין לי בדרך כלל מושג איפה הענין עומד, האם האיש הועמד לדין, או לא, האם התיק נסגר או לא, אלא אם אלה תלונות מפורסמות ולמדתי את הדברים מהעתונות. אני לא זוכר שקיבלתי אי-פעם מכתב מהמשטרה שאומר לי: בתלונה שלך בענין זה וזה התיק נסגר.

התהליך הוא כזה. ברגע שמתקבלת החלטה על סגירת תיק נשלחת הודעה גם למתלונן וגם למי שהתלוננו עליו.

אני אומר לכם שב-15 השנים האחרונות אני לא זוכר שקיבלתי הודעה כלשהי. יכול להיות שלא נסגר כלום. למה שלא תכתבו לי אם הוגש כתב אישום או לא?

הם לא יעמדו בזה.

לפי חוק זכויות נפגעי עבירה יודיעו למתלונן.

גב' קיטאי, אתם מסכימים לכל ההעברה, גם של התביעה המשטרתית?

כן.

בבקשה, מר לדור, פרקליט מחוז ירושלים.

אתה ביקשת הבהרה לגבי הביטוי סגירה מחוסר ענין לציבור. זה נושא שמעסיק אותנו לא מעט משום שהמערכת הסתבכה לא פעם כאשר הציבור שמע שתיק כזה או אחר נסגר מחוסר ענין לציבור. את המינוח שינינו כבר במכתבים שאנחנו כותבים למתלוננים משום שהמינוח אולי מוצלח למקצוענים אבל הוא לא מוצלח לציבור.

בוועדה אמר היועץ המשפטי לממשלה שהוא הלך אפילו לאקדמיה ללשון וביקש למצוא מינוח אחר ולא מצאו.

כאשר לא מוצאים מינוח מתאים מרחיבים את המינוח וההסבר ואז מי שמקבל את המכתב, או הציבור באמצעות התקשורת, שומע קצת יותר מלל אבל מבין במה מדובר. זה אחד הנושאים הקשים והמורכבים שאנחנו צריכים להתמודד אתו לא פעם. כאן גם מעבירים סמכות למשטרה להחליט בענין שלפחות על-פי הפרקטיקה הנוהגת בירושלים עד היום לא היה מסור למשטרה אלא רק לפרקליט המחוז. קרי, גם בעבירות פשע שבהן המשטרה חושבת שצריך לסגור מחוסר ענין לציבור התיק הועבר אלי וההחלטה על סגירה היתה שלנו.

מה עומד מאחורי הביטוי "חוסר ענין לציבור". אלה לא רק אותם תיקים מינוריים ולא רציניים אלא לפעמים אפילו תיק רצח יכול להיסגר מחוסר ענין לציבור. מתי אנחנו סוגרים תיק מחוסר ענין לציבור? יש כמה סיבות. סיבה אחת. כאשר במאזן האינטרסים הכולל יש אינטרס אחר המועדף על ניהול ההליך. למשל, אם אנחנו סוגרים תיק נגד עד מדינה שהשתתף בביצוע העבירה. גם אם העבירה היא מאוד חמורה העילה האמיתית לסגירת התיק נגד עד המדינה שהשתתף בעבירה היא חוסר ענין לציבור.

במיוחד שהוא העבריין העיקרי.

אם הוא העבריין העיקרי הכלל הוא שאנחנו לא עושים אתו את ההסכם וגם לזה יש יוצאים מן הכלל. זו טעות לחשוב שלעולם אנחנו עושים את ההסכם אך ורק עם מי שאיננו העבריין העיקרי. אם אנחנו צריכים לשמור על חייו, או לשמור על שיטות העבודה של המשטרה, של השב"כ ושל רשויות בטחון אחרות, למרות שיש ראיות בתיק והעבירה היא חמורה, אין מנוס מלסגור את התיק והסיבה המוצהרת היא חוסר ענין לציבור, למרות שבאופן אמיתי אנחנו סוגרים את התיק כי אי-אפשר לנהל את התיק. זו סיבה אחת.

יש עוד סיבות ואני לא בטוח שאני כולל את כולן. כאשר אתה שואל: מה אני יכול לעשות עם תיק שיש לי בו עד אחד שהוא עד המדינה שלי ובלעדיו אני לא יכול לקדם את התיק, שני הנאשמים שביצעו את הרצח הולכים הביתה כי אין לי ראיות ורק העד יכול להציל אותי? במדינת ישראל אי-אפשר להרשיע אדם אלא אם כן יש לך ראיות במידה מספקת כדי להביא להרשעה. בדרך כלל אני אקח אחד מהשניים, את זה שפחות דומיננטי ופחות שותף לביצוע העבירה. כאשר אין לי מנוס אני אסגור את התיקים נגד מי שנתתי לו תנאים של עד מדינה והוא יעיד נגד האחר כי אחרת אני מפסיד גם את האחר, או שאתה לוקח משהו מהתיק, או שאתה מפסיד את כל התיק. היום המדיניות שלנו היא להגיש הליך גם נגד עד המדינה אבל להסתפק בענישה מופחתת.

סיבה נוספת חזרה מתלונה. במובן מסוים אנחנו מייצגים לא רק את הציבור אלא גם את קורבן העבירה. לפעמים קורבן העבירה מגיע אלינו ואומר: אני חוזר בי מהתלונה, הענין הסתדר במישור האזרחי, או במסגרת אחרת. אנחנו מתחשבים גם בגורם הזה. זה לא אומר שכל מי שחוזר בו מתלונתו אנחנו סוגרים את התיק, הייתי אומר שבמרבית התיקים אנחנו לא מתחשבים בכך עד לכדי סגירת התיק. יש תיקים, אפילו הרבה, שאנחנו סוגרים כאשר היתה חזרה מהתלונה.

סיבה נוספת היא חלוף הזמן. אם התיק הוא מאוד ישן, בין היתר באשמת הפרקליטות, לפעמים התלונה מוגשת באיחור, לפעמים החקירה מתמשכת בצורה בלתי רגילה, אנחנו סוגרים את התיק מחוסר ענין לציבור.

יש פעמים שאתה מבצע את העבירה אבל העבירה היא כל כך פעוטה ומינורית שבמושגים שלנו הסגירה היא מחוסר ענין לציבור. למרות שהיום יש כבר בית קיבול חדש בחוק שאומר שאם התיק עוסק בזוטי דברים בענין שולי ומזערי אז בכלל לא צריך להגיש כתב אישום למרות שבאופן פורמלי נעברה עבירה. אתה לא רוצה להעסיק את כל המערכת הכבדה והעמוסה עם ניהול תיק שהוא מינורי ואיזוטרי.

נסיבות אישיות שלפעמים מצדיקות את סגירת התיק. האיש ביצע עבירה אבל הנסיבות האישיות שלו כל כך קשות שאתה אומר: במאזן הכולל אני צריך להעדיף אולי את שמירת שלומו של הנאשם, את שלום סביבתו ומשפחתו, על ניהול ההליך הפלילי.

עד כאן מה שעומד מאחורי המלים "חוסר ענין לציבור."

במצב הקיים היום מי שנשאר מקופח בענין החלטות כאלה או אחרות הוא דווקא המתלונן. בעוד שסגירת התיק תביא למשלוח מכתב שבעקבותיו הוא יוכל להגיש ערר, לגבי ההחלטה לגופה הוא לא יכול להגיש ערר. אם הוא הגיש תלונה על עבירה חמורה, והוחלט להגיש כתב אישום מוגבל ומצומצם יותר, או על עבירה פחותה בחומרתה, כאן אין לו דרך להתמודד עם הענין.

עמדה אחרונה לגבי המכלול. אנחנו מדברים בגדול על מציאות קיימת. יש ניואנסים של שינוי לעומת המצב הקיים וגם המצב הקיים אינו אחיד בכל המחוזות ובכל הארץ. בגדול, לא קיימת אופציה של ממש שלא לאשר את המצב הקיים אלא אם כן מישהו חושב שאפשר להחליט החלטה שעל-פיה לא מאשרים את המצב הקיים, אבל אז הוא גם צריך להיות מצויד באמצעים כדי להתמודד עם מציאות שהתפתחה במשך שנים ארוכות. וכפי שאנחנו שומעים רוב רובם של התיקים היום, שלפי המצב החוקי היו אמורים להיות מטופלים על-ידי הפרקליטות, מטופלים על-ידי המשטרה.

בבקשה, שלמה שהם.

בסיטואציה הקיימת אישור של הצעת החוק הזאת מהווה אי הליכה במסגרת החובה של ועדת החוקה בסמכות הפיקוח שלה על הרשויות.

אתה אוסר עלי לאשר את הצעת החוק?

לא אמרתי את זה, לא אמרתי לך שזה לא חוקתי, אני מדבר אתך על סמכויות פיקוח. זה אחד המקרים הבולטים שבהם התפתח בשטח מהלך שהיו בו אילוצים כאלה ואחרים והוא הלך וגדל, מהלך דומה מאוד למהלך של הרפורמה בבתי-המשפט שעדיין יעמוד פה על השולחן ויהיה בו ויכוח בניסיון להוריד את הכול למטה לתוך המסגרת הרחבה הבסיסית של בית-משפט כללי או דברים אחרים ולהפחית מן העומס על הרשויות שיש להן בתוך המערכת כוחות יותר גדולים.

כחריג, בעבירות פחותות שהן עדיין רבות, אנחנו מוכנים להעביר את הדברים לידי התביעה המשטרתית. במהלך הזמן עברו תיקים יותר ויותר כבדים במסגרת העלאת הסמכויות של בית-המשפט השלום, ואז הפרקליטות אמרה אני רוצה להופיע פחות ופחות בבית-משפט השלום, אני רוצה לשמור בידי את התיקים היותר חשובים ולכן נוריד דברים למטה. זה התהליך שקרה.

אם אכן אנחנו רואים בפרקליטות גורם יותר משמעותי, יותר חשוב, שאנחנו סומכים עליו יותר בשיקולים המרכזיים – לא בבחינת פגיעה במשטרה – אנחנו למעשה פוגעים כל הזמן במהלך מתמשך בזכויות האזרח הפשוט, באותם 90% מהתיקים של אזרח שאומר: אני רוצה את הזכות לקבל את הטיפול הכי טוב, הכי בלתי תלוי, הכי שונה מבחינת הניתוק בין הרשות החוקרת לבין הרשות התובעת, זו זכותי שמגיעה לי. ואנחנו אומרים לכ-95% מהאזרחים: לא תקבלו את זה.

אנחנו מדברים על מקום שבו מרחב שיקול הדעת הוא עצום. הנושא של סגירת תיקים מחוסר ענין לציבור הוא מרחב שיקול דעת שאין כמעט לאף גוף אחר במדינה. רק הדברים של מר לדור נותנים דוגמה למערכת שיקולים שלעולם לא נוכל לפתור אותה בחקיקה כי לעולם לא נוכל לדעת מה יהיו ההסתברויות המציאותיות שיעמידו פרקליט בשיקולים כאלה ואחרים. הרוב נוגע לנושא של סוכנים מדיחים, של עדי מדינה אבל יש הרבה מאוד נסיבות אישיות ודברים אחרים שאי-אפשר לצפות אותם. כל זה נתון לפרקליטות. זוטי דברים זה אחד החריגים הקטנים אבל היתה שאלה גדולה במאמר של פרידמן בענין הזה על סמכות של בית-המשפט להחליט לסגור תיקים. בית-משפט שרואה את התיק אין לו היום סמכות לסגור תיק, הוא לא יכול לסגור תיק בלי הסכמה של התביעה. אתן לכם דוגמה. סוכן מדיח מסוים שעשה רושם גרוע כי הוא נפל על הדוכן כי היה מזריק תוך כדי הדיון ולקחו אותו בשביל להפליל אחרים, דברים שקורים יום יום. הדרך היחידה היא לשמוע את המשפט עד תומו עם כל הנזק שנגרם לנאשמים ואז צריך להחליט על זיכוי או על אי-זיכוי. אי-אפשר לומר שיש CASE, ויש דוגמאות רבות.

היום אנחנו מבקשים לתת גושפנקא לתהליך שקרה ואומרים כאן, בצדק: מה תעשה, איזו תרופה תיתן אם לא תאשר את הצעת החוק? אני סבור שוועדת החוקה היתה צריכה לומר שהיא לא מחוקקת את החוק הזה. מה שקרה הוא שהמערכת הזאת הגיעה למסקנה שהיא צריכה את הגושפנקא החוקית של הוועדה למרות שבתי-המשפט נתנו איזה שהוא אישור. היום אנחנו נותנים גושפנקא טובה או רעה לשינוי מהותי במערכת, שינוי שכבר מתרחש.

שהוא בניגוד למה שכולנו, הפרקליטות, המשטרה, המחוקק חושבים שצריך להיות. כל המערכות השלטוניות בישראל ממבקר המדינה, דרך הממשלה, דרך הכנסת רוצות שהתביעה תעבור לפרקליטות. מה שאנחנו עושים עכשיו הוא תהליך הפוך: אנחנו מעבירים מהפרקליטות למשטרה.

הכוח של הכנסת כמחוקקת הוא לפעול באמצעות החקיקה, זה המקום שבו היא הכי אפקטיבית. המערכות הגיעו למסקנה שהן צריכות את החקיקה הזאת כדי לכסות מהלך מסוים. לדעתי צריכה להיות החלטה של הכנסת לא לאשר את הצעת הזאת אלא לדחות אותה ובמהלכה לבקש שינויים תוך כדי תנועה. אנחנו דיברנו על שינוי של המשטרה משום שנראה שהכי טריוויאלי לעשות אותו. חשבתי שהם היו עושים בחכמה אם הם היו נענים ואז לכאורה היו פותרים את הבעיה אבל אנחנו יודעים שזה עדיין לא פתרון אמיתי אלא פתרון שנותן כסות אחרת לדברים, גם את זה הם לא עשו.

היום אנחנו הולכים ואומרים ל-90% מאזרחי ישראל: למרות כוונת המחוקק המקורית אתם הולכים לקבל תביעה אחרת, אולי יותר טובה, אולי פחות טובה, הפרקליטות לא יותר טובה מהתביעה המשטרתית. בוודאי שלא היתה כוונה שהרשות החוקרת תהיה הרשות התובעת.

בפתח הדברים שלי אמרתי שבעקבות הודעת המשטרה אני לא מתכוון להסכים לבקשה שלכם להעברת מלוא הסמכויות. אני מציע שמה שנעביר נעביר בצורה של הוראת שעה שתהיה לתקופה של שלוש שנים ומה שלא נעביר לא נעביר.

סעיף 60, סעיפים קטנים (א) ו-(ב) הם בסדר. לגבי סעיף (ג)(2)(א) אני מציע שנמחק אותו. אני לא רוצה להשאיר קרט-בלאנש בתיקים גדולים בלי שאני יודע מה זה. חבר-הכנסת זאב, יש לנו כמה אפשרויות: להפיל את החוק, לאשר את החוק, או לעשות עם החוק מה שאנחנו רוצים. להפיל את החוק זה יהיה מרחיק לכת כי אם אנחנו מצביעים נגדו החוק עולה למליאה כמו שהוא, ואז המליאה מאשרת או לא מאשרת אותו, ויכול להיות שמאיר שטרית או הממשלה יוכלו להביא לאישורו. לכן אנחנו צריכים להיות זהירים בהחלטות שלנו. אם אנחנו מצביעים אחד מול אחד, אנחנו מקזזים אחד את השני.

אם בקריאה שניה ושלישית הצבעתם אחד מול אחד, זה אומר שהוועדה החליטה לא לאשר אותו והוא עולה למליאה כמו שהוא בנוסח הכחול ואפשר לאשר אותו כך. אם אתם חלוקים בדעותיכם על סעיף מסוים – הסעיף הזה עולה למליאה בשתי גירסאות.

חבר-הכנסת זאב, אם זה מקובל עליך אני מציע שנאשר את החוק כהוראת שעה לשלוש שנים א. כדי לבחון את ההתקדמות במצב של העברת הסמכויות מהמשטרה לפרקליטות בענין התביעה; ב. כדי לראות איך הסידור הזה עובד הלכה למעשה.

אני בעד לתת כמה שיותר סמכות למשטרה לסגירת תיקים כי אני מבין שיש עומס רב ואז גם יהיה פחות עינוי דין. בסעיף 3, לגבי העמדה לדין, הסמכות צריכה להיות רק של הפרקליטות ואני מציע לא להעביר אותה. לכל השאר אני מסכים.

סגירת תיקים כרוכה בשיקול דעת רחב מאוד. אם אני מוריד להם את הסמכות של העמדה לדין ומשאיר למשטרה את הסמכות לסגור את התיקים התוצאה תהיה שלפעמים תובע יוכל לסגור תיק בנושא שבו אולי יש שאלות כבדות משקל ושיקול דעת רחב. בעצם עכשיו אתה נותן לתובע סמכות לסגור תיקים בהרבה דברים.

אבל חבר-הכנסת זאב לא רוצה לתת לתובע אפשרות של העמדה לדין. אם אתה אומר שרק פרקליט יכול להעמיד לדין אתה לא יכול להגיד שרק התובע יסגור את התיק.

זה לא יגיע אליו.

למשל יש מצב שבו התיק מתגלגל במשטרה בין מחלקת התביעות והחקירות, הוא לא הגיע למצב שבו הוא עובר לפרקליטות לחוות דעת. זכותה של התביעה לומר: אני חוזרת בי מהתביעה.

ההחלטה הסופית היא לפרקליט, אי-אפשר לעצור את זה בדרך גם אם המשטרה ממליצה. מי שמוסמך למעלה מקבל את התיק.

בשביל זה יש אגף תביעות במשטרה ויש אגף חקירות במשטרה.

מה יעשה התיק בלשכת התביעות אם לא ימתין להעמדה לדין? הרי מלכתחילה התיק לא יגיע ללשכת התביעות כאשר ההמלצה היא להעמיד לדין, הוא יגיע לפרקליטות.

אם כך אמרתי את עמדתי גם לגבי העמדה לדין ואי-העמדה לדין, וגם לגבי סגירה ואי-סגירה של תיקים.

אני מציע למחוק את סעיף 60(ג)(2)(א), ואז (ב) יהיה (א).

אני מציע שלגבי העמדה לדין אפשר יהיה להעביר את הסמכות, אבל הסמכות לסגירת תיקים תהיה רק בידי הפרקליטות.

כל הפשעים שאנחנו מעבירים הסגירה של התיקים תהיה רק בידי הפרקליטות?

בגלל הפרובלמטיקה של חוסר ענין לציבור. אני גם מציע לקבל את מה שהציעה גב' רינת קיטאי בנושא העררים.

הייתי רוצה לדעת כמה תיקים סגרו בשנת 2000 מסיבה של חוסר ענין לציבור.

אני יכולה להגיד לך כמה תיקים נסגרו באופן כללי אבל לא לפי עילה, אין לי חלוקה לפי חוסר ראיות, או חוסר ענין לציבור. בשנת 2000 נסגרו בעבירות מסוג עוון על-ידי הפרקליטות, שזה החלק הקטן, 887 תיקים; בעבירות מסוג פשע 4,491 תיקים שנסגרו על-ידי הפרקליטות. זה גם חוסר ראיות וחוסר ענין לציבור. על-ידי המשטרה נסגרו בעוונות 6,781 תיקים. יש תוספת של 2,000 תיקים שנסגרו במשטרה באישור הפרקליטות. בסך הכל קרוב ל-7,000 תיקים.

אפשר לפרסם ברשומות את התיקים שנסגרו? המשטרה סוגרת תיקים, הפרקליטות סוגרת תיקים.

יש שנתון סטטיסטי של המשטרה שמתפרסם מדי שנה וכל הנתונים האלה מופיעים בו.

אלה רק נתונים. אני רוצה שיהיה כתוב: תיק מס' זה וזה: מדינת ישראל נגד מוישה.

עם שמות?

כן, שמות. יש להם חסינות בגלל צינעת הפרט ולא נפרסם כלום אף פעם? צינעת הפרט הפכה להיות הטיוח הכי גדול במדינת ישראל. כן, שמות.

אין לי עמדה שלילית בנושא.

אני רוצה לדעת שמות בתיקים שסגרתם, שהציבור ידע. מה עם זכות הציבור לדעת? מדינת ישראל נגד זה וזה, התיק נסגר מחוסר ראיות, התיק נסגר מחוסר אשמה, התיק נסגר מחוסר ענין לציבור, בגלל התיישנות.

מי שסוגרים לו תיק מקבל הודעה בכתב הביתה.

ומי שמתלונן?

גם כן מקבל הודעה במכתב הביתה.

אם כל הצדדים הנוגעים בדבר מקבלים הודעות בכתב אז אין לי בעיה עם זה.

אני רוצה לציין שהנתונים שמסרתי הם לא מדויקים והמספרים לא מוחלטים.

בנתונים האלה ידוע לך כמה המשטרה המליצה לסגור מראש כי לא היה כלום?

לא.

אני מציע שבסעיף 3, סגירת התיקים מחוסר עניין לציבור תישאר בידי הפרקליטות ולא בידי המשטרה. כתוב בסעיף (א) "ראה תובע שהועבר אליו חומר החקירה שהראיות מספיקות לאישום אדם פלוני, יעמידו לדין, זולת אם היה סבור שאין במשפט ענין לציבור". לא הוא יקבע אם יש ענין לציבור.

גם בעבירות מסוג עוון?

רק בפשע.

נשאיר את ההצעה שלך, גב' פסובסקי, שזה יהיה באישור ראש יחידת תביעות.

באישור ראש המדור, או המשנים.

אני חולק על זה. אני כן מציע לתת סמכות למשטרה לסגור תיקים מחוסר ענין לציבור.

זה ענין משפטי מורכב ולכן אני מציע שרק הפרקליטות תהיה מוסמכת לסגור תיקים. תחשוב על זה, חבר-הכנסת זאב.

באופן כללי מה זה תובע?

בחוק הזה תובע זה המשטרה, פרקליט זה פרקליט.

לא, זה כולל גם פרקליט. בסעיף 61 החלפנו "פרקליט מפרקליטות המדינה" במלה "תובע", כדי שיכלול גם פרקליט מפרקליטות המדינה וגם תובע משטרתי.

תובע מוסמך זה רק המשטרה.

כאן זה גם תובע וגם פרקליט, זה לא מעביר סמכויות.

פה זה תובע משטרתי.

לא. סעיף 62(א) מדבר על בעלי תפקיד. ההמשך אומר: אם זה פרקליט – זה סעיף קטן (1) ואם זה תובע משטרתי זה סעיף קטן (2). "התובע" זה כולם, גם משטרה וגם פרקליטות.

לגבי התוספת הראשונה א', שמואל סף הציע שלא יהיו בה (1) ו-(5), אלא רק (17). על-פי השיקול הערכי שלי יש עבירות יותר חמורות מ-(1) ו-(5). למה חבלת גוף חמורה זה לא נראה לכם דבר חמור?

זה שקיבל את המכות יש לו זכות להגיש תלונה ויש לו זכות להגיש ערר. כשמדובר במישהו שמחזיק סכין ושוטר תופס אותו ברחוב, מישהו יכול לסגור את התיק במחשכים וזה לא יעניין את אף אחד. החזקה וסחר בסם – זה מכיוון שמדובר בעבירות חמורות.

לגבי הערר אני מציע שנלך לפי ההצעה של גב' קיטאי. אני רוצה גם הודעות למתלונן.

קיים טופס והוא נשלח לכל מתלונן כל אימת שהתיק נסגר.

אני קורא "על החלטה שלא לחקור או שלא להעמיד לדין תימסר למתלונן הודעה בכתב בציון טעם ההחלטה". זה כתוב בחוק.

אני לא מציע לגעת בסעיף של הערר, ואת סעיף 9 אני מציע למחוק.

בעקבות ההערה של רינת קיטאי אני מציע לכתוב שעל עילת סגירת תיק ניתן יהיה לערער בפני פרקליט המדינה או היועץ המשפטי לממשלה.

אני לא מפיל על היועץ המשפטי לממשלה את הענין של הערר.

בשיטה הבאה לא תהיה סמכות לשר המשפטים?

לא.

למה?

כי אני לא רוצה שישנו את התוספת. אתה צריך לתמוך בזה. למה הם רוצים את זה? כי אחרי הרפורמה הם יבואו עם סעיפים נוספים ואני לא רוצה את זה. אני בעד לא להשאיר את הסעיף הזה כי כל הקונספט צריך להיות העברה של התביעה המשטרתית אל הפרקליטות והפרדה בין תביעה לחקירה. זה גם מה שכתב מבקר המדינה, זה גם מה שמוסכם על משרד המשפטים, על המשטרה ועל הכנסת. החוק הזה אומר את ההיפך, הוא אומר: להעביר סמכויות מהפרקליטות למשטרה. למה? כי זו פרוצדורה מסובכת ובינתיים דברים קורים בשטח. לכן הצעתי: א. לעשות זאת כהוראת שעה לשלוש שנים. ב. לצמצם בסמכויות המועברות, במיוחד לנוכח המכתב של ניצב מזרחי שהתנגד להצעת הוועדה. אנחנו הצענו למשטרה להפריד כבר עכשיו בין אגף החקירות לבין אגף התביעות וששניהם יהיו כפופים למפכ"ל. היה דיון אצל המפכ"ל והמשטרה מתנגדת לזה. על רקע זה יש קושי יותר גדול להעביר סמכויות מרחיקות לכת, בוודאי בנושאים פרובלמטיים.

מצד שני למה אני מתנגד להפיל את החוק באופן מוחלט? 1. כי יש מציאות שקיימת שמי שרוצה להתעלם ממנה – שיתעלם אבל זה לא פותר שום בעיה. 2. להחזיר את הכול אחורנית ולהגביר היום את העומס על הפרקליטות זה דבר שלא צריך לעשות אותו.

מבחינת איכות ותקנים של אנשים ערוכים לזה?

שאלתי את המשטרה והיא אומרת שהשינוי על דעתה.

מה הפרוצדורה של העברת תיק מאגף לאגף? זה לוקח יום, שבוע, חודש?

התיק מתחיל בחקירה, ברגע שהחקירה מסתיימת אם זו עבירה מסוג עוון זה מועבר לתביעה המשטרתית להעמדה לדין אם יש המלצה להגיש כתב אישום. אם זו עבירה מסוג פשע זה מועבר או לתביעה או לפרקליטות.

מבחינת הנגישות לחומרים אצלכם. אחרי שהתיק מסודר, היכולת של הצד השני לקבל את כל הפרטים זהה?

על-פי חוק, מרגע הגשת כתב אישום כל החומר עובר לידי הסניגור, בכפוף לתעודות חיסיון ודברים מסוג זה.

אני יכול לגשת ולצלם את הכול?

הכול בדיוק אותו הדבר.

לא נכון.

יש חובה ליידע את הצד השני בכל החומר המצוי ושבעקבותיו הוצא כתב האישום, בכל חומר החקירה. זכאי הסניגור לראות את כל החומר. אני יודע שבפרקליטות הם מקפידים על זה מאוד, יש פרוצדורה, באים עורכי דין ומצלמים חומר. אומרים לי עורכי דין שבמשטרה זה לא בדיוק אותו הדבר.

נכון. יש פקידה שמחליטה מה לא לתת לך, כך זה עובד. אני מציע לכם לבוא לתל-אביב ולחיפה ולראות איך זה עובד.

אני הצעתי כמה הצעות שלפיהן אנחנו מוכנים ללכת אתכם מרחק מסוים, לא את כל הדרך. מצד אחר אנחנו רוצים לתת לענין הזה מעמד זמני כדי להבליט את הרצון שלנו שבסוף יהיה תהליך הפוך. דבר נוסף. את הנושא של סגירת תיק מחוסר ענין לציבור, שהוא ענין משפטי סבוך, אני חושב שלא צריך להעביר, זו לא שאלה של הוגנות, נראה לי סביר שהם יוכלו לסגור תיקים בעוונות ובמקרים של חוסר ראיות, חוסר אשמה, בדברים שהם יותר ברורים ומוצקים.

אתה רוצה שתהיה עין נוספת.

אם המשטרה ממליצה לסגור בגלל חוסר ענין לציבור אני רוצה הודעה.

אני פוחד שהם לא יקראו לזה חוסר ענין לציבור אלא בשם אחר.

אם אדם מקבל הודעה שבתלונה שלו נסגר התיק מחוסר ענין לציבור, או מחוסר ראיות, או מכל סיבה אחרת, יש לך עין נוספת. יש לו זכות להגיש ערר.

בתיקים של סחר בסמים?

בסחר בסמים לא סוגרים תיקים.

אני מציע לתת למשטרה סמכות לסגור את התיק מחוסר ענין לציבור אלא אם כן המתלונן רואה שהוא נפגע ויש לו זכות לערער. אז הפרקליטות תיכנס לתמונה.

זה המצב הקיים. ברגע שמוגש ערר זה עובר תמיד לפרקליטות. 11% מהעררים מתקבלים.

חבר-הכנסת זאב, אם אתה מציע את ההצעה הזאת, זה אומר שאתה מאשר את החוק כמו שהוא. אני חושב שצריך להגביל את הסמכויות שמועברות מכל הסיבות שמניתי. חשבתי שאם אני מוציא את דברי הביקורת שלי ושלך, דבר כזה לא עובר. אם אתה רוצה שמשהו אחר לא יעבור תאמר לי.

מה המנדט של הפרקליט לבדוק את שיקול הדעת אם יש ענין לציבור או לא?

בחוסר ענין לציבור יש ראיות בתיק, יש אינטרס אחר. המשטרה אומרת: פה אסור להעמיד לדין כי לא כדאי, או כי יש אינטרס יותר חשוב.

אני רוצה שהפרקליטות תראה את זה, כי זו סיבה לא מובהקת.

היא לא צריכה לראות את מכלול הראיות.

גם כשתיק נסגר מחוסר ענין לציבור והוא מגיע לפרקליטות אנחנו לא שוקלים רק את שיקולי הענין לציבור, אנחנו מתחילים לבדוק את הראיות. אנחנו עלולים להגיע למצב שבו זה יבוא על חשבון דברים אחרים.

אני לא יכול לשמוע את הטיעון הזה כי כל דבר בא על חשבון דברים אחרים. אתם לא רוצים לעבוד כך?

הקטע של העררים בעיכובי ההליכים הוא כי אנחנו כן רוצים לעבוד.

יש מגוון של עילות לסגירה ומסתתרים בזה הרבה דברים. לפני שמשאירים הכול אצל פרקליט המחוז חשוב לעשות מדרג אבל אין אפשרות לעשות את המדרג הזה בחוק. התוצאה של ההצעה תהיה שעל פרקליט המחוז יפול עומס גדול בתיקים קטנים וישנים והוא יתעסק בהם במקום לקדם תיקים חשובים.

אני לא בטוח שזה פרקליט המחוז, הוא יכול להסמיך מישהו.

זה יבוא על חשבון טיפול של פרקליט בתיק של אונס.

מה אפשר לעשות? אנחנו יכולים להחליט עכשיו שאנחנו לא מקבלים את כל זה והכול חוזר אליכם.

יש בחוק מנגנון בקרה שהכנסת חוקקה אותו והוא מנגנון הערר. כפי שאמרתי אנחנו מקבלים 11% מהעררים כל שנה באופן רצוף בארבע השנים האחרונות.

גם את המנגנון של הערר אנחנו משנים באופן דרמטי.

אתה לא משנה אותו באופן דרמטי, אתה מעביר את הסמכויות לאנשים נוספים כדי שלא הכול יהיה בידיים של היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה. הבקרה קיימת. כששוטר יחליט לסגור תיק, מנגנון הבקרה יהיה אצל פרקליט המחוז.

אז אתה אומר: אני מחכה לערעור. פה אני אולי חוסך את הערעור.

ערר זו לא פרוצדורה כל כך גדולה. אדם מקבל הודעה הביתה, הוא כותב מכתב אפילו על פתק וזה ערר, ומייד נפתח מנגנון של ערר. הוא לא צריך לשכור בשביל זה עורך דין.

הדיון הסתיים. השאלה היא האם אנחנו רוצים ללכת למנגנון שהצעתי, או לא. אם אנחנו לא רוצים – נעצור; אם אנחנו רוצים – נמשיך הלאה.

בשביל להבין. לפי מה שהם מציעים בעבירות מסוימות, לא החמורות, תהיה סמכות לתובע המשטרה להחליט שאין ענין לציבור ואז יש זכות של ערר אל הפרקליטות כשהזכות היא רק למי שהתלונן.

בוודאי, זכות הערר היא רק למתלונן.

יושב-ראש הוועדה מציע שסגירת תיק מחוסר ענין לציבור תהיה ישירות של הפרקליטות ועל זה אין ערר.

יש, ליועץ המשפטי לממשלה.

וזה יישאר?

זה נשאר.

הם מבקשים העברה של סמכויות שבעיני היא גורפת אבל בדבר אחד אני חושב שצריך להתעקש ולהשאיר זאת ברמה יותר גבוהה.

גב' פסובסקי, כשהבאת נתונים הבחנת בין סוגים של סגירת תיקים?

אין לי נתונים כרגע, לא אספנו אותם לצורך הדיון.

אני יכול לתת סטטיסטיקה מן השרוול, שלא תהיה רחוקה מהמציאות, איך מתפלגות עילות הסגירה. בערך 55%-60% מהתיקים שנסגרים זה מחוסר ראיות מספיקות, כ-20%-25% זה מחוסר ענין לציבור לפי כל העילות שמניתי קודם, אחוז קטן מאוד מהתיקים נסגרים מחוסר אשמה.

חבר-הכנסת פינס, אני חושב שאפשר לקבל את ההצעה שלך.

א. אני מציע שזו תהיה הוראת שעה לשלוש שנים.

אתה רוצה שהם יתארגנו?

זה יקח לנו שבע שנים.

ב. אני מציע למחוק את סעיף (ג)(2)(א).

ג. בסעיף 3(א) עשינו את השינוי ואמרנו מפורשות שבמה שקשור לסגירת תיקים בעבירות פשע כתוצאה מחוסר ענין לציבור זה יישאר ברמת הפרקליטות.

במקרים שאתה מוציא אותם, נניח 20%, יש לי דרישה שהם לא יתנו המלצה. אני מבקש שהם יביאו את התיק עם הראיות ולא יפרסמו את ההמלצה.

אבל אז אין להם עילה להעלות את זה לפרקליטות.

הם מעבירים לפרקליטות כי הם גילו שיש מספיק ראיות. השיקול שלא להגיש אישום הוא רק אם יש או אין ענין לציבור. זה תפקידה של הפרקליטות. אין שום ענין לציבור לדעת אם המשטרה חושבת שיש או אין ענין לציבור.

אתה מדבר על פרסום המלצות.

מגיע תיק אל הפרקליטות ופירושו של דבר שהמשטרה אומרת שיש ראיות, אחרת היא היתה סוגרת את התיק.

היא לא יכולה.

חבר-הכנסת אלון אומר שבתיקים של חוסר ענין לציבור, שתיק שיכול היה להיסגר במשטרה לא יכול להיסגר שם לפי החוק שלך ולכן היא מעבירה אותו לפרקליטות לסגור אותו.

כן, ורק הפרקליטות תהיה מוסמכת להמליץ בענין. כלומר, אין צורך בהמלצה של המשטרה בנושא הזה.

אבל היא צריכה לכתוב למה היא מעבירה את זה לפרקליטות.

מה שאופיר פינס רוצה, ואני אתו, שהמשטרה לא תחליט אם יש או אין ענין לציבור.

היא לא מחליטה.

אבל זה אינטרס שלה לשמור על עד מדינה.

עד מדינה הוא לעולם באישור פרקליט מחוז.

חבר-הכנסת אלון, אני יודע ממה אתה חושש. אלה מקרים מיוחדים שבהם כתוצאה מדברים אחרים עלה שאולי יש חוסר ענין לציבור. השאלה שאנחנו דנים בה עכשיו היא: האם ראש יחידת תביעות יכול לסגור את התיק, או שהוא מעביר את זה לפרקליטות לסגירה. אם הוא מעביר את זה לפרקליטות לסגירה בוודאי ששיקול הדעת הוא של הפרקליטות אבל הוא כותב לו: 1. יש אשמה. 2. יש ראיות. 3. יש ג', ד'.

אם אתה לא חושב שאתה צריך לסגור את התיק, למה אתה מגיש את התיק? אתה צריך להסביר למה לפי דעתך אין ענין לציבור ואז הפרקליטות תחליט אם לסגור או לא. אתה לא יכול להביא תיק ריק, אתה חייב לנמק את זה. אתה רוצה שכאשר משטרה חוקרת תיק ומעלה אותו לפרקליטות היא לא תעביר אותו עם המלצה. זה דבר אחר.

אני מכניס לחוק את מה שאני רוצה?

יש הצעת חוק כזאת בוועדה ואני אביא אותה. זה לא קשור לחוק שאנחנו עוסקים בו.

אנחנו מוחקים את סעיף 9.

את סעיפים (1) ו-(5) בתוספת אנחנו משאירים.

מי בעד הצעת החוק עם כל התיקונים שהודעתי עליהם לפורום הזה? מי נגד?

הצבעה
בעד – 2; נגד – אין; נמנעים – 1
החוק אושר

הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 32)(העמדה לדין וסגירת תיקים), התשס"א-2001, אושרה עם התיקונים שצויינו והיא עוברת לקריאה שניה ושלישית במליאה ואם נצליח אני מקווה שלפני הפגרה.

תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:30