פרוטוקולים/ועדת חוקה/3113




5
ועדת החוקה חוק ומשפט
14.5.2001

פרוטוקולים/ועדת חוקה/3113
ירושלים, כ"ט באייר, תשס"א
22 במאי, 2001

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 300
מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט
יום שני, כ"א באייר התשס"א (14 במאי 2001), שעה 12:30

חברי הוועדה: אופיר פינס-פז – היו"ר
אפי אושעיה
בנימין אלון
יוסף לפיד
ענת מאור
רחמים מלול
נואף מסאלחה
יצחק סבן
מרינה סולודקין
אמנון רובינשטיין
נחמה רונן

עו"ד יהודית קרפ - משנה ליועץ המשפטי לממשלה
עו"ד ענת אסיף - משרד המשפטים

שלמה שהם

דורית ואג

אביגיל זכאי

הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001, אישור
לקריאה שניה וקריאה שלישית – המשך ההצבעות.


הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001

אני פותח את ישיבת הוועדה. הבוקר פנה אלי שר המשפטים והודיע לי שוועדת השרים יושבת היום לדיון בערעור של שרי ש"ס על הצעת החוק.

לאו דווקא, עוד שרים ערערו על זה.

נכון, הוא לא ציין שאלה שרי ש"ס. מכל מקום שר המשפטים הפנה אלי הבוקר מכתב בענין. שקלתי את פנייתו והחלטתי לדחות אותה ואני רוצה להסביר מדוע. כאשר שר המשפטים פנה אלי בשבוע שעבר וביקש לא להצביע על סעיפים שקשורים בהוראות המעבר עשיתי את זה משום שהיתה איזו שהיא תקלה במשרד המשפטים. אני חושב שלא צריך להתלהם, הבקשה היתה סבירה וקיבלנו אותה למרות שגם פה היתה איזו שהיא נימה של ביקורת של חלק מהנוכחים. במקרה הנוכחי חשבתי שאני לא יכול לקבל את בקשתו של שר המשפטים – שהוא ידידי ורעי ויש לי אליו גם הערכה גדולה – מהטעם הפשוט: אם היום הייתי מסכים לבטל בגלל זה את הישיבה המשמעות היתה שאם בגלל סיבה כלשהי הדיון בוועדת השרים לא היה מסתיים אלא נמשך אפילו חודש, חודשיים, שלושה, חצי שנה או שנה, מרגע שקיבלתי את העמדה העקרונית שאנחנו לא מצביעים עד שאין החלטה אחרי ערעור הייתי מכניס את הוועדה כולה למילכוד שהיה פוגע בעבודתה.

יש חלוקת עבודה בין הממשלה לבין הכנסת, זכותה של הממשלה למשוך הצעת חוק ממשלתית בכל שעה ובכל מועד, בין אם ההצעה היא בוועדה ובין אם היא במליאה. חובתנו למלא את תפקידנו. לא יכולתי להכניס את הוועדה לסיטואציה שהייתי מגדיר אותה "אופסייד" – לא לפה ולא לשם - בגלל שהיא תלויה בוועדת שרים לענייני חקיקה. הוועדה לא תלויה בוועדות שרים לענייני חקיקה, הממשלה תלויה בהן, הקואליציה תלויה בהן אבל לא הוועדה. אלה השיקולים שלי ולכן החלטתי לדחות את הפנייה למרות שאני מאוד מכבד את הפונה ואת המשרד שהוא מייצג.

אני רוצה להעיר הערה. מטעמי שקיפות כדאי שחברי הוועדה ידעו מה היה בסיכום בשבוע שעבר, סיכום שהיו שותפים לו אדוני, אנוכי, חבר-הכנסת בני אלון, יושב-ראש הקואליציה זאב בוים וחבר-הכנסת יצחק סבן. בשבוע שעבר אדוני ביקש מאתנו כחברי הקואליציה שנצביע מתוך משמעת קואליציונית על סעיפי החוק. אז הכרזנו על הפסקה בדיון והיתה התייעצות עם חבר-הכנסת זאב בוים. לאור הטענה שאני העליתי סוכם על דעתך שאי-אפשר לדרוש מאתנו משמעת קואליציונית על הצעת חוק שלא הקואליציה הזאת הביאה אותה לכנסת. לאור הטענה הזאת – שאדוני קיבל אותה – הוחלט שהנושא יובא לוועדת השרים לענייני חקיקה כאשר אדוני היה מוכן להמתין עם ההצבעות עד לאחר ישיבה של ועדת השרים. עד כאן אמת?

עד כאן אמת אבל עם תיקון. הפנייה לוועדת השרים היא לא בסמכותו של אף חבר כנסת. אתם דיווחתם שיש שרים שרוצים לפנות לוועדת השרים לענייני חקיקה, אני לא יכול למנוע את זה, לא אתה ולא אף אחד אחר. אתה דיווחת על זה, שמעתי וקיבלתי, אין לי בעיה עם זה, זה חלק מהפרוצדורה. שר המשפטים יכול לקבוע את הדיון מתי שהוא רוצה.

מתי הבטחת שיהיו הצבעות?

הבטחתי שההצבעות תהיינה בשבוע הבא.

אמרת במפורש שזה יהיה ביום רביעי.

אמרת: אני הולך לקראתכם. יותר מזה?

אמרתי שזה יהיה בשבוע הבא, יש גם פרוטוקול.

לא, זה היה בחדר שלך.

לא קבעתי ישיבת ביום רביעי, ביום רביעי אני לא נמצא בכנסת, קבעתי את הדיון להיום ואני מחויב לקביעה שלי שהדחייה תהיה בשבוע. אם הייתי בכנסת ביום רביעי לא היתה לי בעיה שזה יהיה ביום רביעי, קבעתי ליום שני.

לנו אמרת שזה יהיה ביום רביעי.

אבל כשראיתי שאני לא נמצא בכנסת ביום רביעי – דורית בוודאי זוכרת – קבעתי את הדיון ליום שני. הצבעות בוועדות ביום שלישי הוא דבר מסובך כי מכל מיני סיבות חברי הכנסת נמצאים פה פחות מאשר בימי שני ורביעי. לכן נוח לקבוע הצבעות בימי שני ורביעי בנושאים שהם במחלוקת. לכן ברגע שנעלם לי יום רביעי קבעתי את יום שני. זה המצב.

אני רוצה להמשיך מהנקודה שבה עצרנו.

אדוני, אם אתה מתכוון לקיים הצבעות אנחנו נבקש התייעצות סיעתית.

התייעצות סיעתית מבקשים כשמגיעים להצבעות.

אמרת שאתה ממשיך מאותו קטע שבו הפסקת. הפסקת בהצבעות ואנחנו מבקשים התייעצות סיעתית. הצבענו על ערכים שאינם שנויים במחלוקת ושאין עליהם הסתייגויות כי הרי עדיין לא הגיע פרק ההנמקות של ההסתייגויות. יש לנו עשרות הסתייגויות שאף אחד עוד לא נימק אותן.

אי-אפשר לאחוז את החבל בשני הקצוות. בזמנו קבעתי ישיבת לילה לנימוק ההסתייגויות.

אתה ביקשת לדחות את הישיבה הזאת לאחר סיכום אתנו.

יפה, בנימוק שלא יהיה פיליבסטר. אני אאפשר הנמקה עניינית של סעיפים שהם באמת במחלוקת.

יש הסתייגויות לסעיף 30?

רגע, אדוני, ביקשתי התייעצות סיעתית.

כרגע אני בשלב ההסתייגויות, לא בשלב ההצבעה. אני שואל אם יש הסתייגות מהותית לסעיף 30?

כן, יש הסתייגויות.

חבר-הכנסת מלול, אני מבקש ממך לנמק את ההסתייגות בשם קבוצת טל, זו הסתייגות ארוכה.

אדוני, אתה לא יכול לעשות את זה. אתה לא קבעת את הישיבה היום לשם הנמקת הסתייגויות מה עוד שידידי דוד טל בכלל לא יודע שיש היום ישיבה שעוסקת בנימוק הסתייגויות. לא כך פורסם בלוח של סדר-היום. אתמול ישבתי אתך ואמרת לי שהיום אתה ממשיך בהצבעות.

נכון.

לא בהנמקת הסתייגויות. אנשים לא יודעים שהם צריכים לבוא ולנמק הסתייגויות. איך אתה מקיים את הישיבה?

חבר-הכנסת מלול, כשיש הסתייגות מהותית שאני מאפשר לנמק אותה לפני ההצבעה מה אני אמור לכתוב – שיש הצבעות.

בוודאי ושחברנו המסתייגים יגיעו לישיבה.

אף פעם לא כותבים.

כשכתוב הצבעות ברור שיש הנמקת הסתייגויות.

למי זה ברור?

אתה לא יכול להגיע להצבעה אם לא נימקת את ההסתייגויות? יש הסתייגות, מנמקים אותה ואז מצביעים עליה.

אני לא מנמק שום הסתייגות עכשיו.

שמעתי את בקשתך להתייעצות סיעתית. כמובן שאני מקבל אותה אבל אני אודיע מתי ההצבעות כדי שלא תגיד אחר כך שיש עוד הסתייגויות.

לא, אני אעמוד בסיכומים שלי אתך, וגם אתה תעמוד בסיכומים שלך אתנו.

אני עומד בכל הסיכומים בתנאי שעבודת הוועדה לא תיפגע. אם אתה רוצה להוציא מכתב ולהודיע לכל חברי הוועדה שאתם לא מבקשים לנמק את ההסתייגויות בשום שלב, בבקשה.

זה לא עובד כך. התקנון אומר שכאשר חבר כנסת מוציא תיקון חקיקה כדבר ראשון הוא צריך להסביר לוועדה מה התיקון שהוא מציע. היה והוועדה לא קיבלה את תיקון החקיקה, זה הופך להיות הסתייגות אחרי הצבעה שהשאירה אותו במיעוט. זה לא יכול להיות בלי הנמקה, אין לזה שום משמעות.

חבר-הכנסת מלול, במטותא ממך תנמק את ההסתייגות או שתוותר עליה.

האיש שהגיש את ההסתייגויות לא נמצא, אני לא יכול לנמק בשמו. הוא באמת לא יודע.

בקבוצת טל נמצאים חברי הכנסת דוד טל, רחמים מלול, עופר חוגי, יאיר פרץ, נסים זאב, אריה גמליאל ואמנון כהן.

אני בקבוצה אבל לא אנמק את ההסתייגויות.

בכנסת מקובל שראש הקבוצה מכין את ההסתייגויות והוא הידען בענין. חבר-הכנסת מלול הצטרף להסתייגויות שהכין חבר-הכנסת טל. תן להם כמה דקות למצוא את חבר-הכנסת טל.

אני מקבל את ההצעה שלך, חבר-הכנסת אושעיה. אני מבקש מכם לאתר את חבר-הכנסת דוד טל.

הוא בכלל לא נמצא בירושלים.

אי-אפשר לנהל כך ישיבה. אני מוכן לתת לחבר-הכנסת בני אלון לנמק קודם את ההסתייגויות שלו ובזמן הזה תאתרו את חבר-הכנסת דוד טל.

הוא לא נמצא בירושלים.

אני מודיע לכם שאני לא אעשה עוד ישיבה על ההסתייגויות, מי שלא ינמק – לא ינמק.

כל הפרוסס הזה הוא בלתי אפשרי. מה זה אומר? שיש קבוצה שלמה שמציעה הסתייגות שהיא חתומה עליה. אם מישהו רוצה לעשות חבלה בתהליכים התקינים של הכנסת, הוא יכול לא לבוא לישיבה.

תראה, אופיר, אני מדבר אתך בשפה נינוחה ושלווה. אתה רוצה לעשות כאן מחטף?

אני לא עושה שום מחטף.

אתה מפר סיכומים.

אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה. אני מודיע לך שלא היתה לי אתך שום התחייבות. ביקשת התייעצות סיעתית- - -

אבל אתה לא מבצע את זה.

זה לא קשור להסתייגויות. אני לא מוכן לתהליך של פיליבסטר. אני מבקש לסיים את פרק ההסתייגויות.

אתה חושב שאני עושה פיליבסטר? עובדה היא שאני לא מנמק הסתייגויות.

יש לי הצעה. אתם ביקשתם התייעצות סיעתית ושיקול הדעת הוא של יושב-ראש הוועדה להחליט אם ההתייעצות הזאת תהיה בעוד רבע שעה, בעוד שעה, או בעוד כמה שעות. כיועץ משפטי וכמישהו מהצד – כמובן שלא אתערב בשיקול דעתו של יושב-ראש הוועדה – אני אומר שאם יושב-ראש הוועדה ידע שאין פיליבסטר ושההסתייגויות מנומקות באמת לגופו של ענין, הדבר הזה יכול להיות חלק משיקול דעתו.

אתה יודע שאין פיליבסטר.

אפשר להכריז על התייעצות סיעתית בעוד שעה ולאתר את חבר-הכנסת דוד טל.

יש פה משחק.

התייעצות סיעתית לא קשורה להסתייגויות, התייעצות סיעתית קשורה לאקט ההצבעה עצמו.

אני מודיע לך שחבר-הכנסת דוד טל לא יודע שהישיבה היום מטרתה לנמק הסתייגויות. דיברת אתו אתמול.

יש פה בעיה פרוצדורלית. הצעת החוק היא ממשלתית והשר מאיר שטרית צריך להבהיר לנו מה הוא רוצה, כלומר, הוא רשאי בכל שלב של הדיונים למשוך אותה.

זו זכותו למשוך את הצעת החוק, אמרתי את זה.

מדובר בזה שהסיעה הזאת רוצה למשוך את הדיון ארבעה חודשים כדי לשחרר את דרעי מהכלא. לשם כך הם ממציאים תירוצים, פיליבסטרים והסתייגויות והכול זה משחק מכור.

תגיד לי, אתה אובססיבית אנטי דרעי?

לא.

אתה אובססיבית אנטי מזרחי?

אני לא.

אתה אובססיבית אנטי ספרדי? אתה אובססיבית שונא דת? תפסיק עם זה. החברים שלך לא יושבים בבתי הסוהר כי הם גונבים בצורה יותר אינטלקטואלית.

אני מבקש.

זה קשור רק בדרעי.

לא כל המזרחים בכלא, יש מזרחים טובים ומשכילים. מה אומר חבר-הכנסת מלול? הוא לא אומר שדרעי נשפט ויושב בבית-הסוהר, הוא מאשים את המזרחים. גם אני מזרחי.

אני האשמתי מזרחים?

לא, להיפך. אני מציע לחברי רחמים מלול לא להפוך את כל המזרחים לעבריינים, הם לא יושבים בכלא, הם לא גנבים והם לא שודדים.

אתם הרי מכירים את הדעות של טומי לפיד שבכל נושא, אפילו אם ידברו על מזג האוויר הוא יתקוף את ש"ס. זו האמנות שלו, על זה הוא חי.

אז תתקוף את שינוי. אני אומר לך שהוא לא מדבר נגד המזרחים.

אני מבקש להנמיך את הטונים בדיון בוועדה הזאת. הנושא רגיש.

אני חייב לומר משהו. לא אמרתי שמץ של דבר נגד מזרחים, אמרתי נגד ש"ס. אמרתי שיש פה ניסיון לדחות את הדיון בחוק הזה כדי לשחרר את דרעי מהכלא. אני בהחלט מוסמך לחשוב את זה.

טומי, תהיה הגיוני. מה ביקשתי? ביקשתי שההצבעות תהיינה אחרי ישיבת ועדת השרים לענייני חקיקה. כמה זמן זה יקח – ארבעה חודשים? זה בסך הכל כמה שעות, הם ישבו בשעה 3. על מה אתה מדבר? אני לא אתן לך להסית, אתה כל הזמן מסית.

אני מבקשת שלא תכניסו אותנו למשחק אחר לגמרי. אנחנו בישראל בעלייה ובסיעות האחרות מתנגדים לכינוי "חוק דרעי", בשבילנו זה חוק שחרור האסירים. מבין האסירים האלה אל תדברו כל הזמן על המזרחים, לא על צד זה ולא על הצד הזה. יש שם ערבים, מזרחים, עולים חדשים מכל המדינות.

בטח יש גם כמה אשכנזים.

אולי.

אז למה לעשות את זה לענין עדתי?

זה לגמרי לא ענין עדתי. דרעי יושב בכלא, המפלגה שלו דואגת לו, זה ענין רציני אבל אנחנו לא מעוניינים לדבר על זה. בשבילנו זה לא חוק דרעי, אנחנו הצבענו בעד החוק הזה. למה השר שטרית לא ביקש למשוך את החוק הזה? כי יש הרבה תומכים לחוק הזה, זה בכלל לא הענין של דרעי. אל תכניסו אותנו לעימותים.

אני חייב לסיים את ענין ההסתייגויות. אם אתם לא מתכוננים לפיליבסטר – בוודאי שזה טוב.

מה עם ההסתייגות של מי שאיננו?

מי שאיננו ההסתייגות שלו כאילו נשמעה. אחרת אתה נותן זכות וטו למי שאיננו כאן.

אני מציע שמי שנוכח כאן ינמק. חבר-הכנסת מלול רצה התייעצות סיעתית, לכן אני מציע שתאפשר התייעצות סיעתית וגם שיאתרו את חבר-הכנסת דוד טל או את מי שינמק את ההסתייגות ותקבע עוד ישיבה להיום. אז תוכל להגיד שמי שלא בא ולא איתרו אותו כאילו ההסתייגות שלו איננה קיימת. כך, אם הם מתכוונים לפיליבסטר – נצביע; אם הם לא מתכוונים לפיליבסטר אלא הם יבואו וינמקו את ההסתייגויות – אנחנו גומרים את הענין היום.

גם לי יש הסתייגויות לנמק אבל לא התכוננתי אליהן היום כי לא כך הבנתי ממך אתמול.

אתה הודעת לי שאתה מבקש התייעצות סיעתית ואמרתי שזו זכותך. הדברים כאן הם דברים פרוצדורליים ורגילים של הוועדה, נכנסת אלי וביקשת לדבר אתי וזה בסדר.

זה לא צריך להיות כתוב בסדר-היום?

בוודאי שלא, זה חלק מהפרוצדורה של ההצבעה. יש לך זכות לבקש התייעצות סיעתית על ההצבעה גופא, לא על נימוק ההסתייגויות. אנחנו צריכים לגמור את הענין הזה, אי-אפשר למשוך את זה לעד.

חבר-הכנסת מסאלחה, אני יכול לבקש מיושב-ראש הכנסת לקיים הצבעות, אני לא חושב שאני יכול לבקש מהיושב-ראש דיון במהלך המליאה, הוא לא יאשר זאת.

אנחנו יכולים לקבוע הצבעות לפני שעה 4.

נתחיל בנימוק ההסתייגויות.

צריך ללכת לפי הסדר בסעיפים שיש עליהם מחלוקת. מי שנמצא פה ינמק את ההסתייגויות.

ההסתייגות הראשונה היא לסעיף 2, השאלה שם היא האם יהיו שני שלישים, או מחצית.

זו גם הסתייגות של קבוצת טל וגם של חבר-הכנסת בני אלון. בבקשה.

פרוצדורלית אני מנמק הצעה שלי לתיקון. אם החברים ישתכנעו זו תהיה הצעת הוועדה. אז, למרות שלא תהיה הצבעה, יכול להיות שתהיה לזה השלכה גם לוועדת השרים לחקיקה.

בחוק הזה, שהיה מונח שנה במשרד המשפטים, יש הרבה דברים חיוביים שעוסקים בכל מיני נושאים שאין להם שום קשר לדרעי ולעניינים אחרים. יש שם נושאים של ועדה רפואית, קריטריונים ודברים שרוצים לעגן אותם בחקיקה.

בסעיפים 2 ו-3 יש נקודה שהיא במהותו של העיתוי של הבאת החוק הזה כקונטרה למה שמכונה "חוק דרעי" שהוא בעצם "חוק ריבלין". מה שהציע חוק ריבלין – גם ליבאי השתתף בהצעה – הוא לתת לוועדה לשחרור אסירים אפשרות לשחרר אחרי מחצית ולא רק אחרי שליש. זה היה תורף הענין. אני מוכן לוותר על ההסתייגויות הראשונות שלי בסעיפים 2 ו-3 אם תתקבל ההסתייגות שלי לסעיף 3(א). אם זה יתקבל על דעת כל חברי הוועדה, המחלוקת לא תהיה כל כך חריפה.

אני מציע שילוב של שני הדברים. אני מציע שבסעיף 2 יהיה כתוב "שני שלישים". אני מציע שבסעיף 3(א) ייאמר מה שמופיע בלוח ההסתייגויות שלפניכם: "על אף הוראות סעיפים 2 ו-3 רשאים נציב בתי הסוהר או הוועדה, לפי ענין, לשחרר על תנאי אסיר שנשא לפחות מחצית מתקופת המאסר שעליו לשאת, למעט אסיר שנושא את המאסר בשל עבירה מהעבירות המפורטות בתוספת השניה" – שמופיעה כאן – "ובלבד שהוצגה בפני הנציב או הוועדה תכנית לשיקומו של האסיר בפיקוח הרשות לשיקום האסיר."

בלי להיכנס למהות הבקשה. אני קבעתי מועד בכתב שעד אליו אפשר להגיש הסתייגויות. אני לא זוכר שההסתייגות הזאת היתה במועד שקבעתי.

בעקבות ההסתייגות שהוגשה בכתב, אחרי משא-ומתן עם יהודית קרפ ממשרד המשפטים, ועם שלמה שהם מטעם הוועדה – כמקובל בהסתייגויות שמוגשות – זה היה הנוסח שגובש על-ידם להסתייגות הזאת.

אם נלך למהלך הזה אני אוותר על ההחלפה של מחצית. אני לא מדבר בשם חבריי מקבוצת טל. בחוק כן יהיה כתוב "שני שלישים", כלומר, יהיה שינוי של החוק הקודם אבל יישאר פתח לדברים שאם הם לא בתוך הרשימה המסוכנת הזאת, ואם יש המלצה מפורטת של תכנית לשיקום האסיר ופיקוח שלהם, תהיה אפשרות למחצית. בזה אני מקהה את העוקץ של הרטרואקטיביות שכאילו אנחנו עושים חוק ומבטלים אותו. להערכתי דבר כזה יש לו אוזניים קשובות גם מבחינה מקצועית. אסור לנו לאבד פרופורציות, החוק מלכתחילה לא היה חוק דרעי, הוא בא לתת אפשרות של מחצית במקרים מסוימים.

בחוק הקודם שכבר התקבל יש רשימה של עבירות שם זה לא תופס, אני מכניס אותה לכאן.

אתה מתכוון לאותה רשימה שהיתה בחוק הקודם.

הוא מציע שלפי החוק זה יהיה שני שלישים אבל אפשר יהיה לשחרר אחרי מחצית אם יוסדר מסלול שיקום ובתנאי שיש לו כושר עמידה בפני ועדת השחרורים.

תנאי אחד הוא מסלול שיקום; תנאי שני – שהוא לא ברשימה של התוספת.

אסור שייווצר פה הרושם שמדובר כאן על עמדה של משרד המשפטים. הבהרנו למסתייג שההסתייגות כפי שנוסחה לא יכולה לעמוד משום שהיא לא היתה המשך של חוק דרעי כפי שהוא כיום, כלומר, זו היתה הסתייגות כללית לגבי כלל העבריינים והיה צורך בתיאום כדי להוציא אותן עבירות לפי החוק הקיים בתוספת ההצעה לשקול האם לא לסייג את ההסתייגות הזאת בתנאי של השיקום. ההידברות היתה לצורך ניסוח ההסתייגות ולא לצורך קביעת עמדות.

זה מחזיר את חוק דרעי בדלת האחורית, זה הטעם לדיון הזה.

אני לא מתכוון לקיים דיון על כל הסתייגות.

אני רוצה לומר שהייתי יושב-ראש הרשות לשיקום האסיר ואני יודע שאין לה יכולת וכלים לעשות זאת, מראש אני יודע שאי-אפשר לבצע את זה. הרשות משקמת בהוסטלים, עם תוצאות חיוביות מאוד, 150 ובשיא אולי 200 אסירים.

יש לי מהם מכתב שמבקש את מסלול השיקום הזה, הם מסוגלים לעמוד בזה.

יש להם מסלול שני לשיקום שאיננו מסלול ממוסד עם הוסטלים ופיקוח צמוד, אלא מסלול של שיקום בקהילה שהוא דבר מיימי ולא יתפוס. זו לא תכנית שיקום. יש הבדל עצום בין השתתפות בתכנית שיקום בהוסטל לבין תכנית שיקום באיזה שהוא מקום בארץ, זה הבדל של יום ולילה.

אסיר שלא תהיה לגביו תכנית שיקום קונסטרוקטיבית, ספציפית ומאושרת לא יקבל את זה.

אני מתנגד לקרוא לזה תכניות שיקום כי אחוזי ההצלחה של תכניות שיקום בקהילה הם אפסיים, רוב האסירים חוזרים לפשע. בתכניות השיקום של ההוסטלים התוצאות הן ש-60%-70% יוצאים מחיי הפשע. אבל מגיעים לשם מעט אנשים.

אני בעד זה שאסיר שנשפט על עבירה ימצה מאסר של שני שלישים. זה לא קשור לדרעי. יכול להיות שיש לי קרובי משפחה ומהקהילה שלי שהם אסירים ואז הם באים אלינו. חבר-הכנסת אלון מכניס פה את המחצית כרצון טוב ופשרה וזה לגיטימי.

ההסתייגות הובהרה.

לסעיף 4 יש הסתייגויות של קבוצת ברכה ושל חבר-הכנסת בשארה.

הם אינם נוכחים.

לסעיפים 5 ו-6 אין הסתייגויות.

לסעיף 7 יש הסתייגות של קבוצת טל.

חבר-הכנסת מלול, אתה יכול להציג את ההסתייגות לסעיף 7?

אני לא מציג שום הסתייגות, זה בניגוד לסיכום בינינו. כל סדר-היום כפי שאתה מנהל אותו היום הוא לא תקין. החברים לא יודעים שהם צריכים לנמק הסתייגויות. אתה עוד תקבל את ההערות שלנו.

ההסתייגויות לסעיף 7 לא נומקו כי החברים לא רצו לנמק אותן.

לא, אדוני, אל תכניס מלים לפי. אני טוען שכל ההליך של סדר-היום הוא לא תקין והישיבה לא נקבעה לשם הנמקת הסתייגויות.

נשמעו בענין הזה הדברים של היועץ המשפטי של הוועדה.

לסעיפים 8 ו-9 אין הסתייגויות.

לסעיף 10 יש הסתייגות. חבר-הכנסת יצחק סבן, אתה רוצה לנמק? לא רוצה לנמק.

חבר-הכנסת בני אלון, אתה רוצה לנמק את ההסתייגות שלך לסעיף 10?

זה נוגע לדיון שקיימנו בענין התקנות עוד בזמן כהונתו של חבר-הכנסת רובינשטיין כיושב-ראש הוועדה. כאן נכנס לגוף החוק מה שהכנסנו לתקנות. מדובר על הקריטריונים של ועדת השחרורים, ופה אין זה משנה אם זה לשני שלישים או למחצית. החוק קובע קריטריונים, דבר שלא היה עד היום בחקיקה. היו כל מיני דברים לא ברורים ובעקבות זה היו הרבה בג"צים. אחד הבג"צים נגד ועדת השחרורים היה של הקצין הבכיר מחיל האוויר שסרח, דותן. היתה נקודה שאמרה שוועדת השחרורים זכאית לשקול מעבר לענין של השיקום מצד אחד, והמסוכנות מצד אחר. אם שוכחים את הפוליטיקה כל החוק שלנו עוסק ביחס העדין בין הרצון החברתי לשקם את האסירים לבין הרצון החברתי להרתיע ולהיזהר מהמסוכנות כתוצאה משחרור מוקדם של האסיר. סביב זה היו קריטריונים של ועדת השחרורים. אמר הבג"צ שצריך להכניס גם שיקול ציבורי שהוא מחוץ לדברים האלה, אם למשל ייפגע אמון הציבור בצדק, או דבר כזה. בבג"צ שקולניק ההערה שלהם היתה שהנשיא קצב לו את התקופה כבר פעם ופעמיים, אחר-כך אתה נותן לו שליש ואז אדם שנאסר מאסר עולם על הריגה מגיע אחרי כל ההקלות לריצוי מעשי של 7 שנות מאסר. בג"צ אמר שזה לא מקובל עליו והיתה שם דעת מיעוט ודעת רוב.

הניסוח שהובא על-ידי משרד המשפטים השתנה בינתיים ולכן ההסתייגות שלי היא זעירה. ההסתייגות שלי היא שאינך יכול להטיל לפיתחה של הטריבונה של ועדת השחרורים, שמורכבת משופט אחד אבל משני אנשים שאינם שופטים, יותר מאשר אתה מסוגל להטיל לפיתחה של טריבונה של בית-משפט רגיל. מעבר לדיונים הנעשים אינך יכול לבקש מהם לדון על עניינים פילוסופיים עקרוניים כמו השאלה איך הציבור יראה את זה אלא אם אתה אומר מה זה. בכך אני מסתפק במה שאמר בג"צ לגבי שקולניק בדעת הרוב. זאת אומרת, אם כתוצאה מהקלות מסוימות נוצר מצב שבו יש פער בין העונש בפועל לבין התקופה שנגזרה על האסיר, אז יכול להיווצר איזה שהוא זלזול במערכת המשפטית אבל שלא יהיה כתוב באופן כללי שאם העבירה היא חמורה אז ייווצר זלזול, ויש כל מיני מקרים.

אני מציע שבסעיף קטן (א) לאחר המלים "חומרת העבירה שביצע האסיר ונסיבותיה", יבוא "והעונש שנגזר עליו". אני לא מוחק את הקריטריון הזה, אני רוצה שהקריטריון הזה יהיה ברור לוועדה כדי שהיא לא תיכנס לפאניקה שבכל פעם שהיא משחררת אסיר שעבר עבירה היא לא תדע מה מצפים ממנה ותתחיל לפחד.

כפי שאמר חבר-הכנסת אלון שינינו בהרבה.

אתם מתנגדים לשינוי שאני מציע?

אנחנו תומכים בהצעה שלנו כפי שהוגשה. ההסבר לכך הוא באיזון העדין שבין הסמכות של הוועדה להחליט על חומרת העבידה ונסיבותיה לבין תקופת המאסר וממילא זה נושא את השיקול של העונש.

אם אתה לא רוצה למחוק את זה אלא רק להוסיף את המלה "עונש" הרי בלאו הכי שוקלים את זה.

זה שינוי אבל לא שינוי דרמטי ואני לא חושב שצריך להתנגד. אני מציע לקבל את ההצעה לתיקון וממילא ההסתייגות מבוטלת.

לסעיפים 11 ו-12 אין הסתייגויות.

בהסתייגות לסעיף 13 מציעה קבוצת טל "96 שעות" במקום "48 שעות". חבר-הכנסת מלול, אם יש שינוי בעמדה שלכם תודיע לי.

כאן מדובר על אסיר בשיקום שצריך להתייצב תוך כמה שעות בתחנת המשטרה.

תקבעו 72 שעות.

אני אנמק את כל ההסתייגויות במליאה.

לסעיף 14 אין הסתייגויות.

לסעיף 15 יש הסתייגות של חבר-הכנסת עזמי בשארה. הוא איננו נוכח.

לסעיף 16 יש הסתייגות לקבוצת טל שלא מנמקת. הסתייגות אחת אומרת: במקום "הוועדה רשאית למנות" יבוא "הוועדה תמנה".

ההסתייגות השניה אומרת דבר יותר חמור ולא אבקש שיתוף פעולה מש"ס כי הם כועסים עלי. הסעיף אומר: "שר המשפטים, באישור השר לבטחון פנים" ימנה מטעם השופטים. הם מציעים ש"השר לבטחון פנים בהתייעצות עם שר המשפטים" ימנה את השופטים.

זכותכם להישאר בהסתייגות הזאת.

אני רוצה להסביר. היה בוועדה ויכוח שיסודו מידת ההשפעה שיש לשירות בתי-הסוהר על תהליכי השחרור המוקדם. הוויכוח נסב סביב הייצוג של שירות בתי-הסוהר בוועדת השחרורים כשהצעת המדינה היתה שנציג של שירות בתי-הסוהר לא יהיה חבר בוועדת השחרורים, כפי שיש היום. העמדה שלנו היתה שוועדת השחרורים צריכה להיות נייטרלית ובתי-הסוהר אומרים את דברם בה במסגרת חוות הדעת שלהם לגבי האסיר ודרך הנציג של היועץ המשפטי לממשלה, שמייצג את אינטרס הציבור. סברנו שלא ראוי שבוועדה שאמורה להיות ועדה מעין שיפוטית יהיה ייצוג למדיניות מסוימת שהיא מדיניות של שירות בתי-הסוהר שהיא מדיניות בפני עצמה בהבדל מהמדיניות הכללית של אינטרס הציבור. דעתנו לא נשמעה וועדת החוקה החליטה שבוועדת השחרורים יהיה נציג במעמד משקיף.

אם רשות בתי-הסוהר קיבלה כוח השפעה של חבר בוועדת השחרורים שהוא בדרגת משקיף, כל שאר הסעיפים שמבקשים להעביר לשירות בתי-הסוהר את הארגון וההליך זה דבר בעייתי שאין לו תקדים. ההצעה היא שאת השופט ימנה לא שר המשפטים אלא השר לבטחון פנים. יש פה פרצה לא ראויה כי היא מערערת סדרים קיימים מה גם שאין שום נימוק הגיוני לשבש אותם. לכן אני מבקשת מהמסתייגים שיחזרו בהם מכל שאר ההסתייגויות הנוגעות בזה.

גם המשרד לבטחון פנים מתנגד לזה.

הענין הוא לנסות לפגוע בנשיא בית-המשפט העליון.

לסעיף 17 יש הסתייגות של קבוצת ברכה. הם אינם נוכחים. קבוצת טל לא מנמקת את ההסתייגות שלה לסעיף.

לסעיף 18 מציעה קבוצת טל שבמקום "שר המשפטים בהתייעצות עם השר לבטחון פנים" יבוא "השר לבטחון פנים בהתייעצות עם שר המשפטים", אותה ההסתייגות כמו בסעיף 17.

לסעיפים 19 עד 22 אין הסתייגויות.

נדמה לי שהצבענו על סעיף 23.

הצביעו עליו.

אני מבקש להוריד את ההסתייגות לסעיף 23.

על סעיף 24 הצבענו.

לסעיף 25 יש הסתייגות לחבר-הכנסת עזמי בשארה. הוא איננו נוכח.

חבר-הכנסת אלון, בהסתייגות שלך לסעיף 25 אתה מציע שסעיף קטן (ו) יימחק.

אני רוצה לברר את זה כאן. סעיף 25 הוא בפרק הרביעי העוסק בעתירות נגד ועדת שחרורים וועדת שחרורים מיוחדת. נניח שוועדת השחרורים קבעה משהו – מי מוסמך לעתור נגד זה ולאן. גם היועץ המשפטי לממשלה יכול לעתור וגם האסיר יכול לעתור והם עותרים לבית-המשפט המחוזי. אחרי בית-המשפט המחוזי הם רשאים בבר"ע להגיע גם לבית-המשפט העליון, אם ניתנת רשות.

סעיף 25, סעיף קטן (ה) אומר: "החלטת בית-המשפט בעתירה לפי סעיף קטן (א) ניתנת לערעור לפני בית-המשפט העליון" – אני מבין שזה ברשות ערעור – "אם נתקבלה רשות לכך מבית-המשפט או מאת שופט בית-המשפט העליון."

בסעיף קטן (ו) מכניסים משהו שהוא אותו שורש רע בכל דבר. כאשר יש כאן גם ענין של בג"צ למה צריך להשאיר שכל אחד יעתור על זה כבג"צ, כל אגודה וכל לוחם חירות גם אם אין לו נגיעה בזה? למה צריך להכניס את זה בחוק? אם זה קיים כצדק טבעי – זה צדק טבעי ואני לא צריך את זה בחקיקה. חוץ מהרשות לערער לבית-המשפט העליון כרשות ערעור שמעוגנת כאן למה אני צריך להכניס בחקיקה את סעיף קטן (ו) שאומר: "שזה לא גורע מסמכותו של בית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, לפי סעיף 15(ד) לחוק יסוד: השפיטה." בין כך זה בחוק יסוד: השפיטה שגם הוא על פי צדק. היום בכלל אין STANDING ומי שרוצה ניגש. אני צריך לעגן את זה בחוק?

כדי לבטל כל ספק.

זו פרוצדורה מוסדרת.

לדעתי היא שלילית. זה בדיוק ההבדל בין חקיקה לבין צדק. אני לא חושב שיש לזה תקדים. יש רשות ערעור שמעוגנת בסדר דיון רגיל, מינהלי – אז יחליטו מה הסדר המינהלי בסדר הדיון המינהלי. חוץ מזה אני מאפשר פה שכל זב חוטם וכל ח"כ משועמם וכל אחד ירוץ לבג"צ.

הכנסנו את הפרק הזה כדי להשוות את סמכויות בית-המשפט בין עתירה של היועץ לבין עתירה של האסיר. לפי המצב היום היועץ המשפטי לממשלה היה עותר לבג"צ, בעוד שהאסיר היה עותר לבית-המשפט המחוזי וחשבנו שאין טעם להגביל את זה. עם זה יש סמכות כללית של בית-המשפט הגבוה לצדק שנעוצה בסיטואציות שלא ניתנות להגדרה ולא מתמצות בסיטואציות שהחוק הזה מדבר בהן. יכולות להיות כל מיני עילות מעבר לשאלות שמתעוררות כאן.

ושהן לא של היועץ המשפטי לממשלה ולא של האסיר. של מי? מטעם הצדק הכללי זה קיים בחוק יסוד: השפיטה. אני ממש נגד זה.

כי הסמכות של בג"צ מוגבלת לדברים שאינם בסמכותו הייחודית של בית-משפט אחר והחוק הזה עשוי להשמיע שעתירות של אסירים הן בסמכות ייחודית של בית-המשפט המחוזי לפי ההליך הזה ויכול להיות שלבג"צ לא תהיה סמכות מכוח זה. זו הבהרה לכל הפריפריות מסביב.

זה קיים גם בחוק בתי-משפט מינהליים. אנחנו תמיד משאירים מקום לסיטואציות מיוחדות שחלקן מופיעות אפילו בפסיקה אבל כרגע אני לא יכול לצפות אותן. מה יקרה אם אסיר יגיש עתירה על-פי החוק הזה וכתוצאה מזה, או במקרה אחר או דומה עלה משהו שראוי שיהיה בבית-המשפט הגבוה לצדק מכוח שיקולי הצדק? היתרון או החסרון בשיקולי הצדק הוא שאנחנו לא יודעים לצפות את הדברים, זה החלק של הפררוגטיבה, לא תמיד אני יודע מה הסיטואציה שתיווצר שבית-המשפט העליון יצטרך לדון בה.

בבתי-המשפט המינהליים הדיון היה מטעם השאיבה, לא מטעם הצדק. העליון רוצה להחליט שזה לא ידון במחוזי כערכאה ראשונה כי זה נושא עקרוני, אני רוצה שזה יידון אצלי. מטעם הסדר המינהלי התקין הכנסנו את זה.

מתוך איזה שיקולים הוא ישקול? מתוך שיקולי צדק.

אם אתה אומר שממילא זה קיים, למה אתה מתנגד?

זה תקדים מסוכן. זו ההכנסה של מסורת ה-STANDING שמנוגדת למסורת של כל נשיאי בית-המשפט העליון עד שמגר – לא ברק התחיל בזה – זו הכנסתה בדלת הראשית של החקיקה, דבר שלא היה עד היום. אתה אומר מי הם הנוגעים בדבר, האסיר והיועץ המשפטי לממשלה, ואילו החוק אומר שכל אחד יכול לעתור בנושא הזה.

את המבנה הזה אתה צריך להשאיר.

זה קיים בחוק יסוד: השפיטה.

כיוון שחוק יסוד: השפיטה מדבר בסמכות כללית לגבי עניינים שאינם בסמכותו של בית-משפט אחר אנחנו מבהירים את הדברים. התקדים היה אם בהגדרה מדויקת היינו שומטים סמכויות קיימות מבית-המשפט הגבוה לצדק. על זה צריך להיות דיון.

בני, אני מבקש ממך ללכת בזה לקראת הוועדה. הסעיף הוא לא עקרוני.

אני מקבל את בקשתך ותגיש בקשה למשרד המשפטים לעיון מחודש, לדעתי לא הבנתם עד הסוף.

הבנו עד הסוף שאנחנו לא רוצים לשנות מהמצב הקיים ולפגוע בסמכותו של בית-המשפט הגבוה לצדק.

חבר-הכנסת אלון נענה לבקשתי וביטל את הסתייגותו.

לא ביטלתי את ההסתייגות, אני נענה לבקשתך לחשוב על זה וגם משרד המשפטים יחשוב על זה.

אם כך ההסתייגות נשארת.

לסעיף 26 יש הסתייגות של קבוצת ברכה. חבר-הכנסת ברכה לא בא לישיבה לנמק.

לסעיף 27 יש הסתייגות של קבוצת ברכה למחוק את הסעיף. קבוצת טל מציעה: בסעיף קטן (ב) במקום "בהקדם האפשרי" יבוא "מייד". למיטב זכרוני הם ויתרו על ההסתייגות הזאת.

הצבענו על סעיפים 27, 28 ו-29.

אנחנו עוברים לסעיף 30. קבוצת טל התבקשה לנמק את ההסתייגות ורחמים מלול הודיע לי שהוא איננו מנמק.

לחברי-הכנסת רביץ ויהלום יש הסתייגות לסעיף 30, הם רוצים שבוועדה יהיו גם אנשי חינוך. בעיני זו הסתייגות בעייתית ביותר.

עד היום זה היה כך.

נכון, אבל זה לא הוכיח את עצמו. ההסתייגות כמובן עומדת ואפשר יהיה להצביע עליה.

לסעיף 31 יש הסתייגות של קבוצת לפיד וחבר-הכנסת שאול יהלום שבמקום "לפי הפירוט הבא" יבוא "והם".

אני מבקש לנמק את זה במליאה.

בסדר. שאול יהלום לא נמצא וזכותו תישמר לו במליאה.

אני רוצה לשאול האם קבוצת טל מתכוונים באמת להחליף את שר המשפטים בשר לבטחון פנים או להרגיז מישהו? אולי הם עשו את זה בגלל שיוסי ביילין היה שר המשפטים?

לא, זה מהתקופה של מאיר שטרית.

לסעיף 32 יש הסתייגות של קבוצת טל והיא מציעה: במקום "שר המשפטים ימנה מבין עובדי הנהלת בית המשפט מזכיר ראשי" יבוא "השר לבטחון פנים ימנה מבין עובדי שירות בתי-הסוהר מזכיר ראשי". חבר-הכנסת מסאלחה, הם רוצים שמי שישלוט בוועדות השחרור יהיה השב"ס ולא הנהלת בתי-המשפט, שזה המצב הקיים. זה בניגוד לכל הקונספציה.

משום שמשרד המשפטים הכין את הצעת החוק. אם המשרד לבטחון פנים היה מכין את ההצעה זה היה אחרת.

חבר-הכנסת מלול, אני הצעתי שנציג שירות בתי-הסוהר יהיה במעמד משקיף בוועדה, זאת אומרת, הוא יהיה שותף לדיונים. בענין זה נסתתמו גם כל הטענות החבויות של השב"ס ושל המשרד לבטחון פנים. מצאתי פתרון שהשב"ס חי אתו בצורה טובה. הוא לא מבקש שהמזכיר הראשי של ועדות השחרורים יהיה מטעמו, הוא לא רוצה ולא יכול לרצות זאת כי אם אתה משחרר אדם מבית-הסוהר קודם יש לזה השלכות ברורות על השב"ס. לכן המזכיר חייב להיות ממונה על-ידי שר המשפטים ולבוא מטעם הנהלת בתי-המשפט ולא מטעם השב"ס. המזכירים מהשטח של הוועדות עצמן יהיו מהשב"ס. אלה הפשרות והאיזונים שנוצרו בין שתי המערכות האלה והם טובים. ההסתייגות לא מנומקת אבל יוצבע עליה ואפשר יהיה לנמק אותה במליאה.

לסעיפים 33 עד 38 אין הסתייגויות.

לסעיף 39 אין הסתייגויות.

לסעיף 40 יש הסתייגות לחבר-הכנסת בני אלון.

החוק אומר שכל החוק היפה והחדש הזה שמשרד המשפטים מביא לנו – לבדוק את המסוכנות וכל הדברים – לא יחול אם אלה מחבלים ערבים עם דם על הידיים, שלפי הסכמי ביניים צריך לשחרר אותם בסיטונות בלי בדיקה, בלי בחינה ובלי כלום. אני חושב שזו הפקרות. אותם קריטריונים ושיקול דעת צריכים להיות גם במקרים הללו.

רצינו להשאיר את המצב לפיו לצרכים מדיניים חשובים תישאר לממשלה הסמכות שלא ללכת בדרך המקובלת. זה החוק היום ואנחנו מציעים לא לשנות ממנו.

אז למה אתם לא כותבים שבהסכמים בינלאומיים הממשלה יכולה לעשות כך וכך. אתם מסכימים פה להסכם ספציפי. למה אתם לא אומרים את זה באופן כללי? זה אולי היה פחות מפריע גם לחבר-הכנסת אלון.

אנחנו רצינו להצטמצם במצב הקיים ולא לגרוע ממנו. אני לא חושבת שבאופן אמיתי אנחנו נזקקים לאמירות על מה שקורה בהסכמים בינלאומיים, אלה לא הסיטואציות המיוחדות שבשבילן נשנה.

אם הממשלה רוצה לשחרר את האסיר שלנו במצרים תמורת אסיר מצרי, זה לא כתוב.

אנחנו רוצים לשמר את המצב הקיים שהוא סצנריו מאוד מיוחד. כמובן שאנחנו לא רוצים להרחיב אותו אבל גם לא לגרוע.

לסעיף 41 יש הסתייגות של קבוצת טל והיא מציעה: במקום "שר המשפטים" יבוא "השר לבטחון פנים". אותה קונספציה.

לסעיף 42, הוראות המעבר. יש שינוי מהחוק המקורי, בשבוע שעבר שר המשפטים הביא הצעה לתוספת להוראות המעבר.

הוא היה אמור לדון שוב בהוראות המעבר כי הוא משך אותן.

הוא ביקש לא להצביע.

ומה נעשה מאז?

לסעיף 42 יש הסתייגות של חבר-הכנסת רביץ וקבוצת טל: סעיף קטן (א) יימחק ובמקומו יבוא "(א) הוראות חוק זה לא יחולו על אסיר שנגזר עליו עונש מאסר לפני תחילתו של חוק זה." ההסתייגות ברורה.

זה חוק דרעי.

חבר-הכנסת יהלום מציע: אחרי סעיף קטן (ג) יבוא: (ד) מבלי לפגוע באמור בסעיף קטן (ב)"- - -

זה צריך להיות סעיף קטן (ג).

בסדר.

"(ד) מבלי לפגוע באמור בסעיף קטן (ג), מי שנגזר דינו עד ליום תחילתו של חוק זה יחולו עליו הוראות חוק זה בשינוי הבא: בסעיפים 2 ו-3, במקום "שני שלישים מתקופת המאסר" יבוא "שישים אחוזים מתקופת המאסר"; לענין זה "הדין הקודם" – סעיף 49 לחוק העונשין וסעיף 28 לפקודת בתי הסוהר והתקנות שהותקנו מכוחם, כנוסחם ערב תחילתו של חוק זה."

על-פי הוראות המעבר במקום לחזור מחצי לשני שלישים, בכפוף לכניסת החוק לתוקף באופן מיידי, מציע חבר-הכנסת יהלום שזה יהיה מ-50% ל-60% למי שנמצא היום בבתי-הסוהר.

לגבי אלה שהגיעו למחצית זה יהיה 50%, לגבי אלה שלא הגיעו למחצית זה יהיה 60%.

למה שש"ס לא תבטל את כל ההסתייגות ונקבל את זה. הרי בין 60% ל-66% זה רק 6%. שמעתי שמשרד המשפטים מציע שמי שהגיע ל-50% יקבל 50%.

משרד המשפטים מציע שתי הצעות. בהוראת המעבר הוא מציע שמי שכבר הגיע ל-50% יקבל מחצית; ושהחוק ייכנס לתוקף בעוד חצי שנה. זאת אומרת, גם מי שמגיע לחצי בחצי שנה לאחר אישור החוק ייהנה. הגענו למסקנה שמדובר בסך הכל על 1,900 אסירים, 800 יוכלו לקבל שחרור אם הוועדה תאשר אותם – זה לא אוטומטי – לגבי 1,100 מציע חבר-הכנסת שאול יהלום 60%.

לסעיף 43 יש הסתייגות של קבוצת טל. היא מציעה: במקום "שישה חודשים" יבוא "שנה". לא צריך לנמק את זה, זה ברור.

כמו שברורות לך הסתייגויותינו כך ברורה לנו כל התנהגותך בחוק הזה.

אני מתנהג בצורה ממלכתית.

אני יכול להגיש על זה הסתייגות?

אני מצטער, אני לא מאשר הסתייגויות נוספות מעבר למה שקבענו. הוצאתי מכתב לכל חברי הוועדה.

אני רוצה הסתייגות לדיבור במליאה.

אני רוצה לשקול בזהירות את האפשרות של הסתייגות לדיבור במליאה עם היועץ המשפטי לוועדה. יש חשש כבד לפיליבסטר ממושך מאוד שיעכב את תהליכי החקיקה. אם תתאפשר הסתייגות לדיבור אאפשר זאת לכולם.

חברים, סיימנו את הנמקת ההסתייגויות.

מתי תהיה הצבעה?

אני אקבע את ההצבעה למחר בשעה 12:30 בצהריים. אני מודיע שמחר בשעה 12:30 אני מתחיל בהצבעות. לא קודם הסתייגויות ואחר הסעיפים אלא הסתייגויות – סעיף.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:45