פרוטוקולים/ועדת חוקה/2457



5
ועדת חוקה, חוק ומשפט
10.12.2000

פרוטוקולים/ועדת חוקה/2457
ירושלים, ז' בטבת, תשס"א
2 בינואר, 2001

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי


פרוטוקול מס' 228
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום ראשון, י"ג בכסלו התשס"א (10 בדצמבר 2000), שעה 13:15

חברי הוועדה: אמנון רובינשטיין
נחום לנגנטל

גלי בן-אור משרד המשפטים
דפנה גוטנברג-אבני הלשכה המשפטית, נציבות שירות המדינה


נושא: הצעת חוק שירות הציבור (מתנות) (תיקון – פדיון מתנה), התש"ס-2000.




































הצעת חוק שירות הציבור (מתנות) (תיקון – פדיון מתנה), התש"ס-2000

אנחנו פותחים את הישיבה השלישית של ועדת החוקה, ודנים בהצעת חוק שירות הציבור (מתנות) (תיקון – פדיון מתנה), התש"ס-2000, של קבוצת חברי כנסת בראשותו של נחום לנגנטל.

הסעיף אומר כך: "רצה עובד ציבור לקבל את המתנה לרשותו, ישלם לאוצר המדינה את ערכה המלא, על פי הערכת שמאי מוסמך, ובלבד שלמתנה אין ערך נוסף, עבור המדינה, מלבד ערכה הכלכלי". כיום חייב עובד שירות הציבור להחזיר מתנה שקיבל, ואם לא עשה כן הרי שעבר על החוק. במקרים רבים מדובר במתנות שיש בהן ערך סנטימנטלי בעיני העובד בשל הנסיבות בהם נתקבלו, בעוד שלמדינה אין תועלת באותה מתנה, ודינה, כשתעבור לרשות המדינה, יהיה להיטמן במחסן. מוצע לאפשר לעובד הציבור לפדות את המתנה על פי שוויה. אפשרות זאת תסיר את המכשול שנפלו בו עובדי ציבור רבים, ומאידך לא תתיר מצב בו יקבלו עובדי ציבור מתנות – דבר שאינו ראוי בעליל.

אנחנו מתנגדים להצעת החוק. חוק שירות הציבור נחקק בשנת 1978. המטרה שלו, כמו שניתן לראות בדברי ההסבר לחוק, היא לאסור על עובד ציבור לקבל מתנות. המחוקק סבר שלא מתאים שעובד ציבור יקבל מתנה מאת הציבור בגלל השפעה לא ראויה על עבודתו כעובד ציבור. זה מה שנחקק. סעיף 2 בחוק שירות הציבור קובע "שכשניתנה לעובד הציבור, באשר הוא עובד ציבור, מתנה, ועובד הציבור לא סירב לקבלה ולא החזירה לנותנה לאלתר, תקום המתנה לעניין המדינה". המסר של הסעיף הזה הוא שעובד הציבור אמור כשמציעים לו מתנה לסרב לקבל את המתנה ועליו להחזיר אותה מיד לנותן, כאשר אם הוא לא עושה את זה, המתנה קמה לקניין המדינה. כך כאילו מרפאים את הפגם שנפל בעצם הקבלה.

אם אני נוסע למדינה זרה ונותנים לי משהו שמוצא חן בעיני שאני רוצה לפדות, במה זה פוגע?

יש אבחנה בין מתנות שניתנות לעובדי ציבור במסגרת הקוד הדיפלומטי, כמו שבא לכאן יושב-ראש ועדת חוקה של מדינה אחרת, יושב-ראש כנסת, שר משפטים ונותן שי סמלי – עט, כד וכו'.

עט יכול לעלות 1200 שקל. מה זה סמלי?

זה לחלוטין לא סמלי.

אי אפשר לומר את שם הפריט.

ולכן גם החוק לא נוקט. החוק עושה אבחנה בין מתנה שאסור לקבל אותה ובין מתנה שמותר לקבל אותה, והוא כותב: "מתנה קטנת ערך וסבירה שניתנה לפי הנמוך בנסיבות העניין".

כמה שרים ביקשו את חוות הדעת של נציב שירות המדינה איזה מתנות הם יכולים לקבל? אני חושב שהייתי היחידי ב-20 השנה האחרונות שעשה את זה. זה חוק שלא מופעל.

יש בעיה בהטמעה של החוק בקרב עובדי הציבור. לא כולם מודעים אליו וגם לא כל כך נוח להיות מודעים אליו. חלק מהאנשים מקפידים פחות וחלק מקפידים יותר. ועדת ההיתרים, לפי התקנות, יכולה להחליט להקנות את המתנה למקבל, היא יכולה להחליט בדבר שיחרור עובד הציבור מתשלום השווי כולו או מקצתו כאשר זאת מתנה שאין בה קניין, והיא יכולה להחליט על הפקדת המתנה כולה או מקצתה בידי מקבלה. אנחנו יכולים לפרש את המשפט כך שכשאתה מפקיד את המתנה אתה יכול לדרוש מאותו אדם שקיבל את המתנה לשלם את שוויה. אני לא אוהבת את הנוסח של החוק הזה. הוא חוק מאוד ארכאי ומיושן. כאשר אתה קורא אותו, לא ברורה המטרה. אני מסכימה עם חבר הכנסת לנגנטל שצריך לעשות איזה שהוא מנגנון כדי שבמקרים המתאימים ניתן יהיה לאפשר לעובד ציבור לקנות את המתנה. היועץ המשפטי לממשלה תמיד מספר על השעון שהוא קיבל מהמלך חוסיין שהוא העביר לאפוטרופוס ואחר כך מכרו אותו במכירה פומבית. אני חושבת שהוא היה מוכן לשלם את שוויו כדי שהמזכרת תשאר אצלו.

כאשר השר בן-אליעזר השיב לנחום במליאה הוא אמר שהממשלה מכינה משהו.

נכון. אנחנו מכינים נוסח לכל החוק.

החוק הזה, בזמנו, בא כדי למנוע שחיתויות. הוא עשה דבר לא נכון. אלה נורמות שלפי דעתי הן לא ישימות. הבעיה היא בחוק עצמו ובדרך שהוא פועל. החוק הזה מטיל חובות, נורמות ואיסורים במקומות שבהם אין חשש לשחיתות. אם מדובר במתנות יקרות מאוד ובסכומים אסטרונומיים, זה סיפור אחד, אבל רוב המקרים שהחוק הזה חל עליהם אלה מקרים לא גבוהים. נכןו שיש סעיף שמתייחס למתנה קטנת ערך וסבירה. מה זה קטנת ערך אני לא יודע, וגם מה זו מתנה סבירה אני לא יודע. לפי הניסוח של הסעיף, אם עובד ציבור קיבל מתנה מאשתו זה לא ראוי. יש תקנה לגבי מתנה מחבריו, אבל לגבי מתנה מאשתו אין.

באשר הוא עובד ציבור.

אבל אם היא נתנה לו באשר הוא עובד ציבור מתנה פרטית, לא קשורה לעבודתו.

אשתו נותנת לו מתנה לא כעובד ציבור.

וגם חברים לא נותנים לו מתנה כעובד ציבור.

עדיין העניין הזה רחב מידי ולא נכון. ודאי שצריך לתת מקום לתיקון הזה. לדעתי, התיקון היה צריך להיות הרבה יותר רחב כך שהוא מגדיר אם יש איזה שהוא חשש להחליף את מה שלא כדין. אם המתנה לא ניתנה כדי להשיג מטרה מסויימת אז כל החוק הזה מיותר.

הבעיה שהחוק בה לענות עליה זה אם דעתו של אדם כתוצאה מזה שנתנו לו מתנה משתנה. ברגע שאדם בא ואומר שהוא קיבל מתנה בשווי 200 שקל והוא מבקש שהשמאי הממשלתי יעריך את הסכום הזה, אז אם מישהו רוצה לשנות את דעתו עדיף לו לא לתת כלום כי מישהו יעקוב אחרי התהליך הזה. כשהייתי מנכ"ל משרד התחבורה, הייתי מקבל כל מיני דברים. אל-על וארקיע נתנו לי מודלים של המטוסים שלהם.

השגריר הקנדי נתן לך מתנה כמנכ"ל משרד התחבורה כדי שתעדיף את אייר-קנדה על פני אל-על.

נכון.

גם אם תקנה את המתנה ותשלם לאוצר המדינה את שוויה, עדיין זה לא ירפא את הפגם שהשגריר הקנדי יודע שכשהוא ביקר אצל מנכ"ל משרד התחבורה הוא נתן לו מתנה יקרת ערך. חשוב לנו שעובד הציבור ינהג כיאות, ינהג כדין, ושהאזרחים במדינה ידעו שהם אינם יכולים להשפיע על עובד הציבור בדרך לא ראויה. אם עופר נמרודי, למשל, שולח מתנה למנכ"לי משרדי ממשלה וכולם פונים לחשב כדי לשלם את ערך המתנה, עופר נמרודי לא יודע את זה, הוא רק יודע שהוא שלח מתנה. הוא יודע שיש לו משהו נגד אותו מנכ"ל או נגד אותו פקיד. המסר כלפי הציבור הוא מסר לא ראוי.

אז אפשר להוסיף שצריך להודיע את זה לנותן המתנה.

כמו שהצעת החוק הזאת מנוסחת כרגע, כל עובד ציבור שרוצה לקבל את המתנה לרשותו יכול לקבל את המתנה. זה יכול להיות פקיד זוטר במשרד המשפטים, וזה יכול להיות שר המשפטים. כל אחד יכול לקבל כל מתנה בכל שווי ומכל נותן. אני חושבת שגם זה לא ראוי. חוק שירות הציבור הוא חוק שתפור לפי הבן-אדם.

אז תגדירי את החוק כולו למתנות מעל סכום מסויים. אם תגידי שהחוק לא יחול על מתנות יותר מ-3000 שקל, לדוגמה, פתרת את הבעיה.

בהצעה הזאת?

כל החוק כולו.

בצורה הזאת אתה מחטיא את המטרה.

אנחנו נעביר את זה בקריאה ראשונה, כאשר לקראת הקריאה השנייה והשלישית נעביר הצעה משולבת של חבר הכנסת לנגנטל עם תיקונים שלכם. בהסכמת המציע אני מוסיף את המילים "מטעם האוצר" אחרי המילים "על פי הערכת שמאי מוסמך", ואת המילים "ובתנאי שיוודע לנותן המתנה על דבר הפדיון" אחרי המילים "מלבד ערכה הכלכלי". מי בעד העברת ההצעה הזאת, כפי שקראתי אותה כעת, לקריאה ראשונה?

ה צ ב ע ה
בעד – 2
נגד – 0

אושרה

הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:35.