פרוטוקולים/ועדת חוקה/2202

5
ועדת החוקה, חוק ומשפט
22.11.2000


פרוטוקולים/ועדת חוקה/2202
ירושלים, א' בכסלו, תשס"א
28 בנובמבר, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 209
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום רביעי, כ"ד בחשוון התשס"א (22 בנובמבר 2000), שעה 10:00

חברי הוועדה: היו"ר אמנון רובינשטיין
קולט אביטל
שאול יהלום

עו"ד יוספה טפירו - משרד המשפטים, רשמת מאגרי מידע
עו"ד דלית דרור - משרד המשפטים
נועה גושן - משרד המשפטים, מתמחה
עו"ד דניאל רימון - משרד האוצר, מינהל הכנסות המדינה
עו"ד יהודה טלמון - יו"ר מועצת ל.ה.ב.

דורית ואג

גדי חנניה

רוני הרכבי

אסתר מימון

תקנות הגנת הפרטיות (אגרות), התש"ס-2000

תקנות הגנת הפרטיות(אגרות), התש"ס-2000

בוקר טוב, אני פותח את ישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט. על סדר-היום: המשך הדיון בתקנות הגנת הפרטיות (אגרות), התש"ס-2000.

אני רוצה להניח על השולחן את הסקירה ההשוואתית שעשה עוזר מחקר לוועדה, גדי חנניה, ואני רוצה לשבח את המחקר הזה, הוא מאוד מאלף ומעניין. הוא סוקר ומשווה הטלת אגרות רישום על מאגרי מידע במדינות השונות. אני אבקש ממנו, לאחר מכן, לומר כמה מילים על המסקנות שלו במחקר ההשוואתי הזה.

ביקשנו כמה שינויים בנוסח התקנות שהוגשו לנו בישיבה הקודמת, עברתי על התקנות, ובקשותינו נמלאו.

לישיבה הזאת הזמנו את יו"ר מועצת ל.ה.ב., בטעות לא הזמנו אותך לישיבה הקודמת, לכן נשמע אותך תחילה. מה עמדת ארגוני העצמאים בעניין הזה?

למעשה התקנות הן פועל יוצא של ההגדרה של מאגר בחוק. אני עובר לסעיף 8 בחוק, שמדבר על מי הוא בעל מאגר מידע החייב ברישום: תת סעיף 8(ג)(1) מדבר על מספר האנשים, שמידע עליהם נמצא במאגר, שעולה על 10,000 איש. בפן הזה אני לא רואה בעיה להחיל את חובת הרישום, ולשלם את האגרה. הבעיה מתמקדת במה שמוגדר כמאגר מידע רגיש. לאחר מכן מדובר בתת-סעיף (3), "המאגר כולל מידע על אנשים, והמידע לא נמסר על-ידיהם, מטעמם או בהסכמתם למאגר הזה", גם בכך אני לא רואה כל בעיה, גם בתת-סעיף (4) אני לא רואה בעיה, "המאגר הוא של גוף ציבורי, כהגדרתו בסעיף 23".

אנחנו לא עוסקים בחוק כרגע.

ההגדרות משליכות על הקביעה.

ההחמצה היא דווקא בקטגוריה האחרונה, המאגר משמש לשירותי דיוור ישיר, כאמור בסעיף 17(ג). אלה האנשים שמתפרנסים ממאגר מידע, ועל האנשים האלה היה ראוי ונכון להטיל אגרה ראויה, לא אגרה של 200 ש"ח. אלה אנשים שפרנסתם היא על מאגרי מידע, ומהאנשים האלה אפשר היה לגבות אגרה מכובדת לטעמנו.

אנחנו חוזרים להגדרה של מאגר מידע רגיש. למעשה, הוא כולל לא מעט בעלי מקצוע חופשי.

רופאים.

רופאים, עורכי-דין, יועצי מס, רואי חשבון.

לפי ההגדרה, שהיא די רחבה, נכלל כמעט כל בעל מקצועי חופשי, אבל בצורה מאוד בולטת רופאים, עורכי דין ורואי חשבון.

לפי ההצעה החדשה, מעל 500. אדם שיש לו פחות מ-500 רשומות לא משלם אגרה תקופתית.

עשינו הנחה משמעותית, כמעט עד כדי פטור דה-פקטו ותשלום דה-יורה, משום שאין כמעט עצמאי שיש לו ביום התשלום, וניתן יהיה להוכיח שיש לו ביום התשלום, 500 לקוחות, וזה 500 רשומות.

יש הבדל בין לקוחות ורשומות.

רשומות, כי גם אם יש לו לקוחות עבר, הם אצלו במאגר.

כמה אנשים, לפי ההשערה שלכם, יש להם מעל 500 רשומות?

מעט מאוד.

יהודה טלמון, מה ההערכה שלך?

כל עורך-דין ממוצע אחרי מספר שנים צובר כ-500 לקוחות, כך גם כל רואה-חשבון ממוצע. יש 23,000 עורכי-דין.

ישבתי עם לשכת עורכי-הדין, וישבתי עם ראשי הסתדרות הרופאים, ועם כולם הגעתי להסכמה עקרונית. לפעמים נכללים כולם, כמו רופאים, ולפעמים - מקצתם, כמו, למשל, עורכי-דין. לא כל עורך-דין חייב להירשם, לא כל עורך-דין נופל בקטגוריות של מידע רגיש, אבל אותו עורך-דין שמייצג מעמד אישי, נזיקין, מס-הכנסה, ויש לו זיקה לצד כלכלי, או צד רגיש של לקוח, גם הלשכה עצמה לא חלקה על חובת הרישום.

לאיזה עורך-דין יש מידע רגיש ולאיזה עורך-דין אין מידע רגיש, קשה לדעת. מעבר לזה, אני צריך לבדוק, מבין כל הלקוחות שלי, אם יש לי 500 לקוחות בעלי מידע רגיש, וזה לא פשוט.

הבוקר ראיתי את הסקירה ההשוואתית, והיא די מאלפת. עולה ממנה דבר ברור, שאין בשום מדינה אגרה תקופתית, יש רק אגרת רישום.

את המדינה פטרתם מתשלום אגרה, כשהמדינה היא בעלת המאגרים הכי גדולים, בעלת מאגרי המידע הרגיש הכי גדולים ובעלת הסיכון הכי רב לדליפת מידע. בסופו של דבר, לעורכי-דין ולרופאים יש ממילא חיסיון, ומי שעובר עבירה, ודולף ממנו מידע, עובר עבירה חמורה מאוד, עד כדי אובדן הרשיון. דהיינו, האגרה היא לא המנגנון שבא לשמור על הימנעות או על הביקורת של דליפת מידע, יש לנו מנגנונים הרבה יותר חזקים בנושא הזה. לכן, למה צריך לגבות מהם כסף נוסף לכל החובות שיש עליהם ממילא?

במדינה זה עובר מכיס לכיס.

המדינה פטורה על-פי החוק.

לא, החוק חל עליה, זאת אומרת, שכל החבויות שעליהם דיבר האדון הנכבד קיימות, והמדינה מחויבת להן.

זה נכון מה שאמנון רובינשטיין אומר, המדינה ממילא היתה פטורה על-פי חוק, גם אם לא הייתם כותבים את זה.

גדי חנניה, עלתה כאן טענה שתשלום תקופתי לא נמצא בשום מדינה.

אני אביא את אירלנד, למשל, כדוגמה. שם מוטלת חובת רישום, והאגרה בעצם חלה על כל מי שחלה עליו חובת הרישום. יש אגרת רישום ראשונית, והם מבחינים בין מספר סוגי רישומים. מלבד הרישום הראשוני, יש עניין של חידוש הרישום, דהיינו, כל שנה, ברגע שפג תוקפו של הרישום, חייבים בחידושו של הרישום בתום השנה. הרישום הראשוני לא תופס, והוא פג, כך שכל שנה ושנה יש תשלום נוסף.

מה הסכום שם?

100 פאונד. זה נכון לשנת 1994, מאז לא חל שינוי.

100 פאונד זה בערך 80 דולר.

מה המצב באנגליה?

יש אגרה ראשונית, שהיא אגרה מנדטורית, בשווי של 35 פאונד.

ואין חידוש.

הטענה היא על גובה האגרה?

על התקופתיות שלה.

אנחנו יכולים לחיות עם אגרת הרישום, אבל האגרה התקופתית לא הוגנת, זו בכל זאת הכבדה. הבעיה מתמקדת על מה שמוגדר מידע רגיש. מידע רגיש, באופן טבעי, מצוי אצל עורכי-דין רואי חשבון ורופאים.

ובעל 500 רשומות.

אני צריך עכשיו לבדוק אצלי אם יש לי 500 לקוחות עם מידע רגיש או שאין לי 500 לקוחות עם מידע רגיש.

מאגר שיש בו מידע רגיש, ויש בו 500 רשומות.

באופן אוטומטי חלה עלי החובה, ואני ממילא כפוף לחוקי חיסיון מאוד חזקים, ונוסף לכך אני צריך לשלם למדינה אגרה.

על דמי הרישום, אין חילוקי דעות. דווקא יושב-ראש ל.ה.ב. העלה, שאנשי הדיוור הישיר היו צריכים לשלם יותר, מפני שזאת פרנסתם.

משרד המשפטים בא לקראת הביקורת שלנו. קודם כול, הוא הוריד את האגרה; דבר שני, הוא קבע מידע רגיש, מעל 500. זאת אומרת, לא כל אחד, לא רופא שיש לו עשרה פציינטים.

איך זה ייאכף?

על זה יוספה טפירו תענה.

שאול יהלום, מה דעתך?

יש משהו בטענות.

מבחינת האכיפה של 500 הרשומות, אין ספק שאנחנו נעבוד על סמך יחסי האמון שבין המדינה לבין אותם אנשי מקצוע חופשי, והם אלה שיקבעו למעשה אם להצהיר. הנחת העבודה היא, שהם ייתנו הצהרה נכונה על מספר הרשומות שלהם. הם יכולים לעשות לעצמם את ההבחנה בין לקוח לשעבר ולקוח חי, כי לא כל הלקוחות כל השנים לקוחות. כשמגיעים למצב שביום התשלום יש 500 רשומות חיות, זו פרקטיקה עצמאית משגשגת, אני מאחלת זאת לכולנו, ונדמה לי שעבור פרקטיקה כזאת, בהיקף כזה, האגרה התקופתית היא מינימלית, ועשינו הרבה צדק עם אותם סקטורים של פחות מ-500 רשומות, שגם להם יש פרקטיקה לא מבוטלת, והם פטורים.

איך אפשר לעשות את ההבחנה בין רשומות חיות לרשומות אחרות? אם היה לי לקוח לפני חמש שנים והוא נתן לי את הפרטים על הרכוש שלו, זה נמצא אצלי, גמרנו.

התקנה מנוסחת באופן שהיא מציינת רק את העובדה שמדובר על רשומות. אין הגדרה למונח הזה, לא בחוק ולא בתקנות. לא מדובר על פרקטיקה שהיתה לפני עשר שנים ותשלום על-פי מה שהיה לפני עשר שנים, אלא על תשלום בזמן אמת. מדובר על הפרקטיקות הגדולות, המשגשגות, שמרוויחות עשרות אלפי שקלים, ולא על הפרקטיקות הקטנות.

כתוב "שיש בו מידע רגיש ושמספר האנשים שמידע עליהם נמצא במאגר עולה על 500". הלקוח שהיה לי לפני 20 שנה, נמצא אצלי במאגר.

התיק שלו בארכיב.

הוא רשום אצלי במחשב. יש לי מחשב עם רשימת כל הלקוחות, עם הרשומה, עם הפרטים שלו, הכול בפנים, אני לא מוחק את זה. דרך אגב, יש לי גם חובה לשמור את הפרטים, מכוח התקנות הפנימיות שלנו, במקרים מסוימים שבע שנים, ובתיקי נדל"ן ואחרים - 20 שנה. אני מחויב על-פי חוק אחר לשמור את הפרטים, וזה עולה לי כסף - אני צריך לשמור ארכיון, לשלוח לבית-ארכיב.

אתה אומר שזה חל גם על רואה חשבון שפרש.

לא.

כן, המידע קיים.

החוק קובע ששר המשפטים יתקין תקנות?

כן.

מה הרציונל של תשלום אגרה?

לממן את הפעולה של משרד המשפטים.

אגרה תמורת השירות של הרישום ותמורת הפיקוח, והיא נועדה לממן את הפיקוח.

על-פי החוק, מאז ומעולם, מיום שהוא חוקק ב-1981, התפיסה החקיקתית היתה שיהיו אגרות שיממנו את האכיפה והפיקוח של רשם מאגרי המידע.

זה נוסף בתיקון של 1996.

20 שנה לא ביקשו.

יש ביקורת של מבקר המדינה על כך שלא עשו זאת.

20 שנה לא עשו הרבה דברים. סוף סוף אנחנו רוצים לתקן את זה, ונדמה לי שהיום בכל העולם, לרבות בארצות-הברית, הגנת הפרטיות קיבלה תאוצה בלתי-רגילה לאור הטכנולוגיה המהלכת אימים עלינו, על כל אחד מאתנו. אנחנו נמצאים בכל מיני רשומות, שאנחנו לא יודעים שאנחנו קיימים בהן, אנחנו מקבלים כל מיני דברי דואר ואנחנו לא יודעים מי הגיע אלינו ואיך יודעים עלינו - אין לנו ילד, יש לנו ילד שהתגייס, יש משפחה מרובת ילדים, עם מעט ילדים, ואתה שואל את עצמך: לעזאזל, מאיפה המידע הזה הגיע למישהו.

מה יהיה הנוהג במאגר הזה?

במאגר הזה, מי שנרשם, וכאשר יש שיש לי אמצעי מימון כדי לבצע את הפיקוח, אני בעצם עושה כל מה שביכולתי לעשות כדי למנוע מצב שמידע רגיש ידלוף בדרך לא דרך לגורמים עסקיים.

מה דרך הפיקוח?

יש ערוץ של תלונות. הנפגעים באים אלי, ומכאן והלאה אני כבר יודעת שיש עבריין פוטנציאלי, או פוגע פוטנציאלי, ואני מיד שולחת מפקח לבדוק במקום, ויש לי האפשרות גם לנקוט בסנקציות מינהליות וגם בסנקציות פליליות, כי זו עבירה פלילית. יש גם ביקורות יזומות. על יסוד מידע שמגיע אלי באמצעות התקשורת ובכל מיני דרכים אחרות מקובלות, אני בעצמי יוזמת פיקוח על סקטור מסוים, אני שולחת מפקחים שלי.

יש גוף שמפקח?

יש יחידת פיקוח, שהרשמת עומדת בראשה.

מה היקף היחידה והתקציב שלה?

זה תלוי בתקנות.

אולי זה מספיק.

היקף היחידה נכון להיום הוא 4.5 משרות מלאות, ועבור 4.5 משרות מלאות, התשלום השנתי הוא כמעט 4 מיליון שקלים.

מה הסכום הצפוי מהתקנות?

אנחנו לא יודעים.

כפי ששמעתם בישיבה הקודמת, אנחנו נמצאים ערב יציאה למבצע ארצי של רישום מאגרי מידע. עד היום הנושא הזה לא היה על סדר-היום האכיפתי. בעוד שבועיים אנחנו נפנה ל-100,000 נמענים ראשונים מקוונים, מקודדים, שאנחנו בטוחים, בהסתברות של 95%, שיש להם מאגרי מידע חייבים ברישום. זה ייתן לנו את סדר הגודל הראשוני. אם נקבל את המשוב שאנחנו מצפים לו, אנחנו מצפים למשוב רציני, כי אנחנו מאפשרים לכל מאגר מידע כזה לקבל חסד משפטי מבחינת העבירה הפלילית שבוצעה בהיעדר רישום, ואנחנו מניחים שכל אחד ירצה לפתוח דף לבן עם המדינה.

מלכ"ר לא צריך לשלם בכלל?

כמו אדם שאין לו תאגיד, דהיינו, רק אם יש לו מידע רגיש ומעל 500 רשומות, הוא משלם.

כמה הוא משלם?

200 שקל לשנה. אנחנו רצינו סכומים הרבה יותר גבוהים, וועדת החוקה שאפה לצמצם אותם.

זאת אומרת, ללא שום קשר למספר.

יש קשר. המספר הקובע גם למלכ"ר הוא 500 רשומות.

האגודה למלחמה בסרטן, שיש לה רישום של 600 נשים שעברו בדיקה מסוימת של סרטן, צריכה לשלם את הסכום הזה?

200 שקל פעם בשנה.

אני מבין שמלכ"ר לא משלם את התשלום התקופתי.

מלכ"ר, דינו כדין בעל מקצוע חופשי פרטי.

הוא ישלם כל שנה 200 שקל, הוא לא ישלם את ה-750 שקל לשנה.

הוא לא ישלם בשנה הראשונה 400 שקל, בשנת הרישום אנחנו נותנים פטור מהאגרה התקופתית, בשנה שאחריה הוא ישלם בסך הכול, אני מצטערת להגיד לך - אני מצטערת, כי אני יודעת כמה אני צריכה את הכסף הזה על מנת לבצע את הפעולה הקשה והחשובה הזאת של אכיפת חוק הגנת הפרטיות - 200 שקל בשנה אם יש לו יותר מ-500 רשומות. נדמה לי, שהסדר יותר הוגן וזול מזה אי-אפשר להציע.

אם הוא לא מלכ"ר, אז הוא משלם את הסכומים שרשומים כאן.

אם הוא תאגיד. אם יש עסק של עוסק מורשה, שיכול להיות עסק מאוד גדול, אבל הוא לא מתואגד, אז הוא גם משלם רק 200 שקל.

מה ההגיון?

הנחת העבודה היא, שאנחנו לא רוצים להעמיס, גם אם זה סכום קטן מאוד, על חסרי יכולת ועל גופים קטנים ועל עוסקים זעירים ועל בעלי פרקטיקות קטנות. אנחנו רוצים ללכת על הגופים הגדולים, כמו הבנקים, כמו הבורסה, כמו בתי-החולים הפרטיים וכן הלאה, אותם גופים גדולים, מסיביים, שעבורם 200 שקל בשנה, תאמין לי, זה סכום מבוטל.

מה לגבי רופא שאינו תאגיד, אבל יש לו 600 לקוחות?

הוא ישלם 200 שקל בשנה.

למרות שהוא מנתח צמרת?

אין קשר.

יש קשר, זה לא צודק.

במקור הצענו סכומים הרבה יותר גבוהים.

אני לא חושב שהעניין של תאגיד או לא תאגיד יכול לקבוע.

הוא רוצה ללכת לפי הכנסה.

לא, לפי הגיון. מה ההגיון של תאגיד?

תאגיד בדרך כלל זה בנק.

יש קורלציה רבה, אם כי באמת לא מוחלטת. היינו צריכים להשקיע הרבה מאוד כדי להתחיל לעשות מבחני הכנסה, על המחזור הרי זה לא רלוונטי, הרי צריך על הרווחים.

שאול יהלום, אני חושב שהעניין של הרישום צודק, ומשרד המשפטים גם בא לקראתנו.

אני חושבת שגם האגרה צודקת, השתכנעתי שאם מדובר באבטחת מידע, אם יש יחידה שיש לה פקחים ועוסקת באכיפה ומבטיחה את הפרטיות, יש לזה הצדקה. יכול מאוד להיות שגם משרדים ממשלתיים צריכים לשלם.

יוספה טפירו, אם ללכת על מה שאמרת, למען ההגינות בנושא של האגרה התקופתית, צריך לכתוב "שיש בו מידע רגיש, ושמספר האנשים שיש מידע פעיל עליהם". אם את עובדת כמו שאת אומרת, את צריכה להיות קונסיסטנטית ולהוסיף את המילים "מידע פעיל עליהם".

יהיה קשה מאוד ליישם את זה.

מה זה מידע פעיל?

לקוחות שהיו בעבר וכבר אינם לקוחות.

הסכנה לדליפת מידע קיימת גם על לקוח שהיה אצל רופא לפני חמש שנים, ומאז הוא לא הראה את פניו.

תהיו הגונים. אל תגידו את מה שאתם אומרים. אתם לא יכולים, מצד אחד, להגיד שאתם מדברים על עסק חי ופעיל - - -

את ההבחנה הזאת אתה יכול לעשות. אני מניחה שיש לך במחשב שלך יכולת לעשות הבחנה בין קליינטים פעילים לכאלה שהיו לפני 20 שנה.

יש דרך להתחכם לזה אם רוצים, אפשר לגרוע אותם מהמאגר הממוחשב ולהשתמש רק בפיילים הידניים ולבער אותם מהמאגר, ואז באמת זו לא תהיה רשומה במאגר, זה רק יהיה נייר, והחוק חל רק על מאגרים ממוחשבים.

זאת המטרה? זה לעשות צחוק מהעבודה.

לא זאת המטרה. המטרה היא לממן את הפעולות של הגנת הפרטיות, והפעולות האלה רלוונטיות גם לגבי לקוחות העבר.

היו תלונות על הפרת הגנת הפרטיות?

היו, ומדי פעם אנחנו שומעים בעיתונים פחות מדי, אבל זה קיים.

לפני שנתיים שאלתי אם היו תביעות לפי חוק הגנת הפרטיות, ואמרו לי שלא היו.

שאלת על תלונות או על להליך משפטי פלילי, כי אלה שני דברים שונים.

שאלתי על משפטים, את צודקת.

מטרידים אותי תאגידים עניים, שיש להם מאגר גדול. האם הוזמנו לכאן בעלי תעשייה זעירה?

ל.ה.ב. מייצג את כל העצמאים.

יש אולי עמותות שהן עמותות צדקה, שיש להן רשימה.

זה מלכ"רים.

אבל זה יכול להיות עסקי. יכול להיות סנדרלר, או מספרה.

לסנדלר לא יהיה מידע כהגדרתו בחוק, לא יהיה לו מאגר שחייב רישום. יהיה לו מחשב קטן מי הם הלוקחות שלו ומה הכתובת של כל אחד.

גם בית-כנסת ממוצע יצטרך לשלם, אם יש בו מעל 500 אנשים, כי מידע רגיש מוגדר גם על דעותיו ואמונתו.

בתי-הכנסת עובדים בצורה ממוחשבת?

תגיד לי, לאיזה בית-כנסת יש מאגר מידע ממוחשב?

תתפלאי.

בחוק הראשי, בהגדרת מאגר, יש פטור בכלל מרישום למה שאיננו למטרת עסק, ואם זה למטרת עסק, אם המאגר כולל רק שם, מען ודרכי התקשרות, ועצם היותך לקוח, אין בו איזה אפיון שפוגע בפרטיות, זה פטור מרישום בכלל, זה בכלל מחוץ להגדרת מאגר.

"אוסף של נתונים לשימוש אישי, שאינו למטרות עסק; אוסף הכולל רק שם, מען ודרכי התקשרות, שכשלעצמו אינו יוצר אפיון של פגיעה בפרטיות".

אם, נניח, חנות ארוס לאביזרי מין, יש לה רשימת לקוחות, אז האפיון של הלקוחות האלה כלקוחות של ארוס, זה בעצמו פוגע בפרטיות, אבל לקוחות של סנדלר, אני לא חושבת שיש כאן בעיה. אם לסנדלר יש רשימה מסוימת של לקוחות עם שמות וכתובות, או לסופר, אין פה שום פגיעה בפרטיות, זה בכלל לא נכנס להגדרת מאגר וודאי שזה לא חייב רישום.

בישיבה הקודמת אולי עשינו עוול, הורדנו את סכום הרישום מ-500 שקל ל-200 שקל, השאלה שלי היא אם בכך שנעלה שוב את דמי הרישום ונבטל את התשלום התקופתי, האם זה יאזן את התקציב?

זה לא מאזן. קבענו את סכום המינימום.

200 שקל זה סכום נמוך מאוד. הבעיה היא לא הסכום. הבעיה היא שהאזרח הישראלי, העצמאי הקטן, יש לו כל כך הרבה טפסים למלא, כל כך הרבה נטל מינהלי.

זה נכון, מצד שני, כדאי גם להבהיר, וזה לא היה מובן מאליו, אנשים מקבלים שירות בעד זה.

פיקוח, לא שירות.

הציבור מקבל שירות, לא בעל המאגר.

בעל המאגר לא צריך את החוק הזה בכלל, זה חוק נגד בעלי המאגרים.

בעל המאגר מקבל שירות של הדרכה איך לעמוד בדרישות החוק כאשר הוא נרשם.

בסופו של דבר, רוב רובם של אלה שימצאו את עצמם משלמים אגרה, יפלו תחת מה שנקרא "מידע רגיש", ואני חוזר שוב: עורכי-דין, רואי חשבון ורופאים, לא שצריך לרחם עליהם, אבל הם ממילא מחויבים בשמירה על סודיות הרבה יותר גדולה מכוח חוקי החיסיון שקיימים עליהם, והאכיפה והענישה עליהם היא הרבה יותר קשה מכל דבר אחר.

את זה הייתם צריכים להגיד כשחוקקו את החוק ואת התקנה, ולבקש להוציא אותה מהחוק.

אנחנו רוצים שהנורמות של הגנת הפרטיות לא יהיו אות מתה, שיהיו לנו כלי ביצוע לאכיפה. יהודה טלמון, האכיפה שאתה מדבר עליה היא אכיפה תיאורטית.

קראתי שוב את החוק, והחוק מיושן, מפני שהוא גם צר מדי וגם רחב מדי. הוא לא עונה על בעיות באינטרנט.

חברי הכנסת מוצפים במכתבים של אזרחים בכמות שלא תיאמן, אנחנו מקבלים כל הזמן תלונות על כל משרדי הממשלה, אני לא נתקלתי בתלונה של שימוש לרעה במאגר מידע--

אני הגשתי תלונה לרשמת הקודמת.

--לעומת זאת, אני מקבל הרבה תלונות על המעקב האלקטרוני באינטרנט, שדיברנו עליו, שזו בעיה רצינית מאוד.

את זה צריך לתקן בחוק.

כעת צרפת העבירה חוק, ואני מברך אותה על זה.

המקום שצריך בו באמת פיקוח זה דווקא אותו מאגר המשמש לשירותי דיוור ישיר. אנחנו מוצפים כולנו במה שנקרא "ג'נק מייל", שלמעשה אנשים מקבלים אותו אחרי רכישה.

אתה מציע שם אגרה יותר גבוהה? אנחנו מוכנים ללכת אתך על זה.

לא כאן.

אני עושה שימוש בסעיף בחוק, כותב לאותו מאגר מידע, מבקש שיוציאו אותי, שזו זכותי, עשיתי זאת לא פעם, וזה לא עוזר.

אם היית פונה אלי, וכך עשו הרבה אנשים - אתה צודק שהציבור מוטרד מאוד מה"ג'נק מייל" הזה - חייבתי בעלי מאגרים למחוק את פרטיהם, הפרטים נמחקו, וקיבלתי מכתבי תודה.

זאת למעשה הבעיה האמיתית, ושם אנחנו, כציבור, צריכים את ההגנה האמיתית.

מאחר שהנושא הזה הוא נושא חדש, וכרגע הוא נראה לנו צודק, אני מציע שנאשר את התקנות, אבל כהחלטה פנימית נקבע שהממשלה תבוא אלינו בעוד שנה, ונדון שוב בעניין הזה.

לפי החוק יש דיווח של רשמת מאגרי המידע.

אחת לשנה.

כאן צריך לחייב את השר לבוא בעוד שנה, ונראה אם העניין פועל, כמה שילמו, ונדון אם צריך להעלות את הסכום, להוריד, בינתיים אולי נקבל תלונות.

אנחנו מאשרים את התקנות, ואני מקבל את ההצעה של שאול יהלום, אני מבקש שתוך שנה - - -

בשנה הקרובה, שנת 2001, זה יהיה רק אגרת רישום, יש פטור מאגרה תקופתית על אותה שנה שיש בה אגרת רישום. בסוף 2001 נוכל רק לדווח על אגרת הרישום הראשונית.

תוך 18 חודשים שר המשפטים יצטרך לבוא לכאן ולדווח, ויוספה טפירו תדווח כמה גבו ומה עשו עם הסכום.

מי בעד ההצעה המשולבת? שלושה בעד. ההצעה התקבלה.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:40