פרוטוקולים/ועדת חוקה/191



פרוטוקולים/ועדת חוקה/191
ירושלים, ו' ב אדר ב, תש"ס
13 במרץ, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס' 104
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום שני, כ"ט באדר א' התש"ס (6 במרץ 2000), שעה 09:45

חברי הוועדה: אמנון רובינשטיין - היו"ר
אברהם רביץ
יובל שטייניץ

עו"ד לבנת משיח - משרד המשפטים, ממונה בכירה על ייעוץ וחקיקה
עו"ד רחל גרשוני - משרד המשפטים, חקיקה פלילית
דבורה הורביץ - משרד העבודה והרווחה, שרות המבחן לנוער
תנ"צ חנה קלר - המשרד לביטחון פנים, היועמ"ש
רב כלאי שמעון בן-גור - המשרד לביטחון פנים, שב"ס, לשכה משפטית
סלים ג'ודום - המשרד לביטחון פנים, שב"ס, ראש ענף טיפול ושיקום
של בתי-הסוהר
פקד אתי כהן - המשרד לביטחון פנים, מדור נוער
עו"ד איריס שלו - משרד החינוך והתרבות, עוזרת ליועמ"ש
שוש צימרמן - משרד החינוך והתרבות, אגף לשירות פסיכולוגי
שושנה ימין - משרד החינוך והתרבות, מנהלת תחום הסעות
והצטיידות
עו"ד טל קורמן - איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית
עו"ד דניאלה ניצן-קהת- מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית, ת"א
עו"ד לימור סלומון - המועצה לשלום הילד
עו"ד מירית דובר - מרכז לשלטון מקומי, יועמ"ש
עו"ד דפנה בוסתן - נעמ"ת, יועמ"ש
שמעון אש - מועצת תנועות הנוער
זוהר ברקוביץ - מועצת תנועות הנוער
עו"ד שמואל סף - לשכת עורכי הדין
תלמידים מבית ספר ברמת השרון

שלמה שהם

דורית ואג

בועז פרסלר

אסתר מימון

א. הצעת חוק ההסגרה (תיקון – תושבות קבע כסייג להסגרה אזרחית), התשנ"ט-1999, של חבר הכנסת אמנון רובינשטיין
2. הצעת חוק מניעת חזרת עבריין מין לסביבת הקורבן, התש"ס-1999, של חבר הכנסת יובל שטייניץ
ג. הצעת חוק מניעת העסקת עברייני מין במוסדות חינוך, התש"ס-1999, של חבר הכנסת יובל שטייניץ
1.
הצעת חוק ההסגרה (תיקון – תושבות קבע כסייג להסגרה אזרחית), התשנ"ט-1999, של חבר הכנסת אמנון רובינשטיין

בוקר טוב. אני פותח את ישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט. הנושא היום הוא הצעת חוק פרטית שלי, שבעצם היא חלק מהצעת חוק ממשלתית. הכוונה, לפי המסורת של הוועדה, שנדון בהצעות על בסיס שווה.

אני, כמובן, בעד ההצעה, אבל אני רוצה להעיר הערה. בדיון בכנסת פניתי לשר המשפטים וביקשתי ממנו שיתייחס לשאלה שהעליתי, אם החוק הזה יחול רטרואקטיבית. הוא השיב לי מעל במת הכנסת שהוא רוצה לדון בזה עם אנשי משרד המשפטים, ובתשובתו הוא יודיע אם, אכן, כך יהיה.

כאשר החוק הובא להצבעה, היתה הכותרת "תשובת השר והצבעה", אבל הוא לא השיב. השר ויתר על תשובתו, והיתה הצבעה, והחוק עבר, כי כולנו בעד החוק. לגבי השאלה שלי הוא לא השיב.

כשהצעת החוק תחזור אלינו לוועדה, אני אעלה את ההצעה שהחוק הזה לא יחול רטרואקטיבית.

זה לא בדיוק רטרואקטיבי, זה מכאן והלאה לגבי כל מה שבצנרת.

אני מכיר מקרה אחד, ואינני יודע אם יש מקרים נוספים.

מקרה נוסף לשיינביין.

שיינביין זה "פסה". להפך, לגבי שיינביין נטען על-ידי אביו שהוא אזרח ישראלי לפני שהוא עבר את העבירה. דווקא על שיינביין זה לא היה חל, כי שיינביין זכה בגלל אביו, שגר בארץ לפני כ-20 שנה, והוא כאילו, באופן רטרואקטיבי, היה אזרח ישראלי.

כאן מדובר על מקרה של אדם שעבר עבירה ועלה ארצה והפך להיות אזרח ישראלי, והוא פה. האם אנחנו מחילים את החוק הזה גם עליו?

אני מצהיר שהצעת החוק הפרטית שלי היא לא רטרואקטיבית.

אנחנו נזמין את שר המשפטים לדיון הכללי.

אנחנו מעבירים את הצעת חוק ההסגרה (תיקון – תושבות קבע כסייג להסגרה אזרחית), התשנ"ט-1999 לקריאה ראשונה. מי בעד? יש מתנגדים? יש נמנעים?

הצבעה
בעד הצעת חוק ההסגרה (תיקון – תושבות קבע כסייג להסגרה אזרחית), התשנ"ט-1999, של חבר הכנסת א' רובנישיין – רוב
נגד – אין
נמנעים אין
העברת הצעת חוק ההסגרה (תיקון – תושבות קבע כסייג להסגרה אזרחית), התשנ"ט-1999, של חבר הכנסת א' רובינשיין, לקריאה ראשונה אושרה.



2.
הצעת חוק מניעת חזרת עבריין מין לסביבת הקורבן, התש"ס-1999, של חבר הכנסת יובל שטייניץ
3. הצעת חוק מניעת העסקת עברייני מין במוסדרות חינוך, התש"ס-1999, של חבר הכנסת יובל שטייניץ

מונחות לפנינו שתי הצעות חוק של חבר הכנסת יובל שטייניץ. חבר הכנסת שטייניץ, תציג את שתי הצעות החוק הפרטיות שלך. בבקשה.

בוקר טוב לכל הנוכחים. שתי הצעות החוק האלה באו מתוך הכרה גמורה שהחובה הבסיסית של הדמוקרטיה היא קודם כול להגן על ביטחון חייהם ותחושת הביטחון של החפים מפשע, ושבכל מקרה של התנגשות אינטרסים חמורה בין עבריינים אלימים שכבר פגעו והורשעו על-ידי בתי-המשפט - ההצעות חלות רק על עבריינים שהורשעו על-ידי בתי-משפט ונשפטו למאסר בפועל, שפגעו בנשים וילדים באופן מיני, בעבירות מין ואונס, כלומר, פגעו פגיעה חמורה ביותר באזרחים חפים מפשע - כאשר יש ניגוד אינטרסים בין אותם עבריינים, שאני כאן מעיז לקרוא להם "מנוולים", לאחר שחרורם מהכלא, לבין החפים מפשע, החובה שלנו קודם כול היא לדאוג לחפים מפשע ולא לעבריינים.

ההצעה הראשונה היא הצעה למניעת חזרת העבריין למקום מגוריו של הקורבן.

הצעת רדיוס.

היא נועדה למנוע את העוול הנורא, שהיינו עדים לו, למשל, במקרה של קיבוץ שמרת. המצב הקיים היום הוא, שהאנסים חוזרים אל בית הכלא, ובפועל, דה-פקטו, מגרשים את הנאנסת, חמש או עשר שנים לאחר המקרה, לאחר שהם נשפטו לכלא, מגרשים את הנאנסת ממקום מגוריה, מאחר שהנאנסת, או הילד לפעמים, אינם מסוגלים לסבול את הנוכחות היומיומית של האנס בקרבת מקום. היה מקרה מפורסם לפני 20 שנה בירושלים, שבעל חנות מכולת אנס ילדה קטנה וחזר אל חנות המכולת שמול הבלוק שבו התגוררה משפחתה.

המצב בקיבוץ שמרת, אם כי שם היו כוחות נוספים שפעלו, וגם באותה חנות מכולת, היה, שהאנס חזר והנאנסת, עם כל בני משפחתה, נאלצה להעתיק את מקום מגוריה. במקרה של קיבוץ שמרת, ליישוב אחר; במקרה של המכולת פה, בירושלים, לשכונה אחרת, כי היא לא היתה מסוגלת לעמוד בנטל של מפגש יומיומי עם האדם שאנס.

לעניות דעתי, חברה משאפשרת לאנס לגרש את הנאנסת ממקום מגוריה, שזה דה-פקטו המצב, זו חברה ברברית. לא יכול להיות עוול יותר גדול מזה שאדם אונס או פוגע מינית בילד או במבוגרת, ולאחר כמה שנים עם חזרתו מהכלא מגרש אותה ואת כל בני משפחתה ליישוב אחר.

את העוול הזה צריך לתקן, וזה בדיוק המקרה הקלאסי, שבו יש התנגשות של אינטרס של האדם ששוחרר מהכלא לבין אינטרס של הקורבן החף מפשע. לי ברור, את האינטרס של מי צריך להעדיף.

ההצעה הזאת באה למנוע עוול ספציפי לקורבן, עוול נוסף, מה שנקרא חטא על פשע, או עוול על עוול. ואת המחיר צריך לשלם האנס, שלא יוכל לחזור ולהתגורר באותו קיבוץ או באותה שכונה, אם הקורבן עדיין מתגורר שם.

ההצעה השנייה באה להגן באופן יותר רחב על כלל הציבור, לאו דווקא על הקורבן שנפגע ספציפית.
בהצעות, בעקבות ההערות ממשרד המשפטים ושיחות שהיו לי עם השר יוסי ביילין, הסכמתי להכניס כמה תיקונים.

תפרט את התיקונים לפרוטוקול.

לגבי חזרת העבריין למקום מגוריו של הקורבן הצעתי כך: ראשית, קיבלתי את בקשת משרד המשפטים, לא בלי התלבטות גדולה, שהדבר לא יחול על עבירות מין בתוך המשפחה, שהקביעה הזאת לא תקרע אוטומטית משפחות שבהן האב, למשל, עבר עבירת מין והוא חוזר אחרי חמש-שש שנים לחיק המשפחה. יכול להיות שגם כאן יש טעם לפגם באי-ההרחקה, אבל קיבלתי את הרעיון הזה.

עבירות ההרחקה לרדיוס של 3 ק"מ שנועד באמת למנוע שהוא יוכל לגור באותה שכונה ולהסתובב באותו מרכז מסחרי באופן קבע, במקום שמסתובבת הנאנסת.

שנית, זה יחול רק על עבריינים שביצעו את העבירה בהיותם מעל גיל 20 ומעלה.

לא יחול על קטינים.

שלישית, במקום שזה יחול על כל מי שהורשע, קיבלתי את הרעיון והמגמה, שזה יחול רק על מי שהורשע ונשפט לשנתיים בפועל או יותר. זה מה שייתן לנו את הביטחון, שההרחקה האוטומטית הזאת תחול רק על כאלה שביצעו עבירות מין חמורות ולא כאלה, למשל, שהורשעו על הטרדה מינית או על דברים שהיו בהם נסיבות מיוחדות לקולא.

על הטרדה מינית מקבלים שלוש שנות מאסר.

אבל בפועל, מה שבדרך כלל נותנים, אם בכלל, על הטרדה מינית, מעטים המקרים, אני לא יודע אם יש אפילו מקרה אחד, שמישהו קיבל, בישראל, שלוש שנות מאסר על הטרדה מינית.

הטרדה מינית כלולה בפרק י'?

לא, יש חוק על הטרדה מינית.

יש חוק נפרד, זה בכלל לא נכלל בפרק י'.

אנחנו קובעים שזה חל על תקיפה מינית, ואם הטרדה מינית לא נכללת בזה, זה לא חל עליה, שהאדם נשפט עליה לשנתיים מאסר ומעלה. אנחנו יודעים שמדובר רק על כאלה שנשפטו לתקופת מאסר משמעותית, זאת אומרת, שהעבירה היתה חמורה.

כולל אם הופעל תנאי?

על תנאי, בוודאי. כמוגדר בחוק הישראלי.

ריכוך מסוים נוסף שקיבלתי זה קיצור תקופת ההרחקה מ-20 שנה, שזה היה הרעיון במקור, ל-12 שנים, והסכמה שלאחר שש שנים, במידה ויש נסיבות מיוחדות - - -

12 שנים זה בהצעה המקורית שלך.

כנראה קיבלתי את זה אז ברגע האחרון.

האדם יוכל לפנות לאחר שש שנים, במידה וייווצרו נסיבות הומניות מיוחדות, אבל אז בית-המשפט יהיה חייב לתת, גם לקורבן, את הזכות להופיע בפניו, ויהיה חייב להתחשב בעמדתו של הקורבן.

אני לא מוכן שזה יהפוך לנושא להתדיינות משפטית ולא לעניין אוטומטי. אני לא חושב שיש נאנסת אחת שמוכנה שהאנס ישוב לגור לידה.

מה לגבי החוק השני?

החוק השני הוא חוק שקובע, שעבריין מין שהורשע בעבירת מין נגד קטינים, אסור יהיה לו לעבוד, ויהיה אסור למעסיקים להעסיק אותו, בכל מוסד חינוכי או מוסד שיש בו נגישות גבוהה ומתמשכת לילדים.

מאחר שהמחקרים מראים שבין 50% ל-70%-75% מעברייני המין נגד קטינים חוזרים ומורשעים שוב על אותה עבירה, המטרה היא להגן על הקטינים בישראל, הגנה מאוד חלקית, ולמנוע לפחות את הנגישות הגבוהה של אותם עברייני מין לקהילות של קטינים.

הרעיון הבסיסי הוא שהאיסור יחול גם על עבריין המין וגם על המוסד להעסיק אותו. כאן הסכמתי לתיקונים הבאים: ראשית, זה יחול רק על פדופילים, על עברייני מין נגד קטינים, שהורשעו על עבירות שביצעו מעל גיל 18. אגב, זה לא יחול, לא על קטין, ואפילו לא על בן 17, שכבר איננו קטין, שתוקף קטין או קטינה.

בחוק הזה יש פחות או יותר הסכמה על עיקרי הדברים, אין כמעט מחלוקת עם משרד המשפטים, או עמדה חדשה שלו.
הסכמתי שיוגדר גילו של הנפגע. דווקא כאן משרד המשפטים החמיר ממני, אני אפילו הצעתי שנקבע לצורך העניין, שתקף קטינים מתחת לגיל 14, כדי שיהיה ברור שאנחנו מחילים את זה על פדופילים, ששם העבירה רציסיבית.

על ילדים ולא על קטינים.

משרד המשפטים, לשמחתי, טוען שאפשר להעלות את הגיל, אם הבנתי נכון את החומר שהוגש.

לגבי מוסדות, משרד המשפטים מציע להוריד את עונש המאסר, כך לגבי מנהל מוסד שמעסיק פדופיל ביודעין, אבל להגדיל את הקנס מ-5,000, שאני הצעתי, ל-50,000 שקל על המוסד או מנהל המוסד.

זה לא מנוסח בצורה כזאת.

בעקבות השיחות עם שר המשפטים יוסי ביילין, הגשתי הצעה מתוקנת, ואני אקריא במהירות: הצעת חוק מניעת העסקת עברייני מין במוסדות חינוך. אני קורא בלי ההגדרות, ההגדרות נשארו אותו דבר, פחות או יותר.

איסור עבודה 2. אדם בוגר (מעל גיל 18) שהורשע בעבירת מין נגד ילדים או קטינים מתחת לגיל 14, ונידון למאסר בפועל – אם משרד המשפטים מעוניין, לא איכפת לי גם פה שתחול הגבלה, שנידון למאסר בפועל של שנה או יותר, כדי שיהיה ברור שזו עבירה שיש לה חומרה מסוימת – לא יועסק בבית ספר או בכל מוסד אחר שיש בו נגישות יתירה לקטינים ובני נוער, קייטנות, גני חיות, גני שעשועים, תנועות נוער וכיוצא בזה – העירו לי מהמרכז לנפגעות אונס שמן הראוי להוסיף פה, למשל, את הקטגוריה של הסעות תלמידים או הסעות ציבוריות בכלל, שבהן נוצרת נגישות ואינטימיות מאוד גבוהה עם ילדים קטנים – וכל זאת לטווח של 20 שנה לאחר הרשעתו, או לאחר שחרורו מהכלא בגין הרשעתו – כאן אני מקבל בקשה של משרד המשפטים להוריד את הרשעתו, ויהיה רק לאחר שחרורו מהכלא, לתקופה של 20 שנה לאחר שחרורו מהכלא.

אחריות מעסיקים 3. המעסיק אדם בעיסוק כאמור יישלל רשיונו להפעיל כאמור את העסק לתקופה שאינה עולה על חמש שנים, וכן יהיה צפוי לקנס אישי של 5,000 ₪ - הצעת משרד המשפטים מקובלת עלי: 50,000 ₪ בלי סנקציה של מאסר – במידה של עבירה חוזרת יהיה צפוי בנוסף לכך לעונש מאסר של עד שנה – אני מקווה שבמקרה של עבירה חוזרת, שהקנס לא הרתיע, זה מקובל על משרד המשפטים – אדם שהורשע כאמור בעבירת מין נגד קטינים ויקבל על עצמו עבודה במוסד האמור – כלומר, עבודה במוסד שעובדים בו קטינים – יהיה צפוי לקנס של 5,000 ₪, ולעונש מאסר של עד שנתיים – זה גם מקובל על משרד המשפטים.

אנחנו אמרנו שנה.

לדעתי, זה צריך להיות שנתיים. אני מוכן להתפשר כאן, אבל פדופיל שהורשע והלך לעבוד במוסד של ילדים, יחול עליו עונש מאסר.

לגבי המנגנון, אני נוטה להסכים לפרוצדורה שמציע משרד המשפטים.

חובת היידוע 4. משרד המשפטים יעמיד לעיונם של מנהלי המוסדות שעליהם חל החוק או לסגניהם את רשימת המורשעים שנשפטו למאסר בפועל בגין עבירות מין נגד קטינים – כדי לאפשר את ביצוע החוק. כמובן, שהאנס עצמו יודע שהוא הורשע.

הצעת משרד המשפטים מקובלת עלי. לא שאני נגד הצעת היידוע של תמר גוז'נסקי, אבל אני לא רוצה לדחוף פה את הצעת היידוע בדלת האחורית, ואני מסכים שזה דיון נפרד. אני כן בעד חוק היידוע.

מה זה חוק היידוע?

זה חוק של תמר גוז'נסקי, שאני חושב שיגיע בקרוב לדיון, שמחייב ליידע את הסביבה על פדופיל שהשתחרר מהכלא, כדי שההורים בסביבה יוכלו להגן על ילדיהם מאותו אדם. הצעה הרבה יותר מרחיקת לכת מזאת. אני מוכן להצעה של משרד המשפטים, שכל המוסדות הללו יחויבו באישור של המשטרה להעסקת כל אדם.

כל מורה יהיה צריך אישור משטרתי?

לא, באישור שלא מתמלאים באותו אדם התנאים הקבועים בחוק הזה.

יש 150,000 מורים בישראל.

עם המורים אפשר להסתדר בצורה אחרת.

כל מורה שמתקבל לעבודה בודקים שהו עומד בתנאים מסוימים, כמו עורך דין, כמו שוטר. איך יודעים במשטרה ששוטר לא ישב בכלא על עבירות חמורות?

זה מספר הרבה יותר קטן.

מורה צריך רשיון הוראה, ואז המידע עובר למשרד החינוך.

לגבי מורים, אולי אפשר ללכת בשיטה הזאת, אבל בכל מקרה, אדם שמעסיק מישהו בסביבה מובהקת של קטינים, יפנה למשטרה ויקבל את אישור המשטרה, שמבחינת החוק הזה הוא פטור.

אם משרד המשפטים מתעקש על התיקון הזה, זה מקובל עלי, אני לא רוצה להכשיל את החוק הזה בגלל בעיית היידוע, שהוא נושא אחר לחלוטין, למרות שאני תומך בעניין היידוע.

זו הצעת חוק של חברת הכנסת גוז'נסקי, וזה לא נדון כאן.

לפי תפיסתי, החובה הבסיסית של דמוקרטיה, וכאן אני נתלה בעץ גבוה, בג'ון לוק, היא להגן קודם כול על החפים מפשע, ולהגן על החפים מפשע זה לא רק למנוע פשיעה, אלא להגן על תחושת הביטחון הבסיסית. זה הדיל לדמוקרטיה בסיסית, שתחושת ביטחון וחופש תנועה מוענקת לכולם, גם לנשים ולילדים. המצב בפועל הוא, שנשים וילדים חוששים במידה רבה דווקא מעברייני מין, וכל עוד אנחנו לא עושים את המקסימום כדי להקטין את החשש הזה וכדי להגביר את תחושת חופש הביטחון והתנועה שלהם, אנחנו מועלים בתפקידנו כדמוקרטיה.

החוקים הללו הם פרווה לעומת מה שנהוג בהולנד, למשל. בהולנד, פדופיל שהורשע בעבירת מין נגד קטינים, לא יכול לעולם להשתחרר מהכלא, כל עוד הוא לא עובר סירוס כימי. יחסית למצב בהולנד, החוק הזה הוא פרווה שבפרווה. תודה רבה.

אני מציע שנהפוך הפעם את הסדר. נשמע את נציגת משרד המשפטים, ואחרי זה את נציגי הציבור. בבקשה.

אין ספק ששתי ההצעות האלה באות לענות על צרכים שהם צרכים אמיתיים של החברה, ואין ספק שאין רצון להתנגד בכלל לרעיון שהוא רעיון נכון לחלוטין. עם זאת, אלה שתי הצעות נקודתיות לנושאים מאוד מצומצמים, והן משתייכות לנושא הרבה יותר רחב. כבר ראינו הרבה הצעות, שהוגשו על-ידי חברי כנסת רבים, בכל הנושא של הטיפול בעבריינים, היידוע, ואני לא מחדשת לכם פה.

נוכח הערנות הציבורית לנושא הזה, החלטנו במשרד המשפטים, ונעשה את זה בשיתוף פעולה כמובן, עם הצוות של המשרדים האחרים, לבחון את הנושא הזה לרוחב. נבדוק קודם כול מה קורה בחוץ-לארץ בנושא הזה. יש המון הסדרים, שונים ומשונים, בכל המדינות, וכל אחת קובעת את ההסדרים שהיא חושבת שהם ההסדרים שמתאימים לאוכלוסייתה, לתנאיה וכן הלאה.

אנחנו בשלב לימוד הנושא - רחל גרשוני ממונה על כך - לפיכך, היינו במגע עם כל חברי הכנסת אשר הציעו הצעות בנושא הזה, וביקשנו תקופת זמן מוגבלת, כי אנחנו מבינים שזה נושא שהוא דחוף לטיפול, כדי שנכין הצעה רחבה שתתייחס לכלל הנושאים שעולים בנושא הזה, וכדי שאנחנו לא נסכם נושא מסוים, מבלי שתהיה לנו ראייה רחבה של הדברים, ושההתייחסות לנקודה ספציפית, זו או אחרת, תתיישב עם ההסדרים הכלליים שאנחנו נציע בנושא הזה.
זה נכון שההצעות האלה הן בהחלט בכיוון של הדברים שאנחנו מתכוונים להציע, ולכל אחת מההצעות הספציפיות האלה יש לנו רשימה של הערות. אחרי הסיכומים שהגענו אליהם עם חבר הכנסת שטייניץ, עדיין יש לנו מספר הערות שאני מבקשת שתשמעו אותם.

זאת רק קריאה ראשונה, עוד יהיה דיון על כל דבר ודבר.

אני מתארת לעצמי שגם ללשכת עורכי הדין יש הערות בנושא הזה.

אנחנו נשמע את כולם.

מבחינת הסדר בדיונים, אנחנו רוצים להיות הוגנים עם כל חברי הכנסת שאתם דיברנו.

גברתי, הזכרת פרק זמן שקצבתם. מהו הזמן שקצבתם?

ההצעה הראשונה שעלתה בזמנו היתה הצעתה של חברת הכנסת גוז'נסקי. היא הגישה את ההצעה שלה בינואר, ואתה סיכמנו שתוך חצי שנה נגיש הצעה.

עד מתי?

עד ה-1 ביולי.

אנחנו רוצים לנהוג באותה מידה עם כולם ולא לעשות אפליה בין חבר כנסת אחד לאחר.

זה שיקול קצת מוזר מהסיבה הפשוטה. הרי אם את כבר מדברת על צדק בין חברי הכנסת, שזה לא שיקול מהותי. אבל אם כבר העליתם את זה, לשתי ההצעות הללו, בהתחלה אתם פשוט התנגדתם, לא ביקשתם ממני להגיע לאיזו הסכמה. אתם התנגדתם מטעמים שונים לחלוטין מאלה שמופיעים היום, ומחלק מהטעמים שכן מופיעים היום, שאת כולם קיבלתם. היום, פתאום זה עניין של צדק בין חברי הכנסת.

זה לא עניין של צדק, זה הסדר כולל.

אנחנו מדברים על הסדר כולל, ואנחנו מורידים את ההתנגדות כפונקציה של הזמן שניתן לנו לדבר עם חבר כנסת מתי עולה ההצעה. על כל פנים, להגיע להסכמות אתך, אנחנו תמיד מעוניינים.

המקום היחיד שיש לנו אי-הסכמה מהותית הוא בחזרת העבריין למקום מגוריה של הנאנסת.

אני רוצה להציג לך בקשה. מכיוון שסיכמנו עם חברי הכנסת האחרים שימתינו עם הקריאה הראשונה עד שנגיש את ההצעות ביחד, כדי שנדון בכל ההצעות ביחד באותו שלב, כמו שעשינו בנושא ההסגרה.

יש לכם הצעות דומות להצעה הזאת?

ההערות שיש לנו שייכות לנושאים שקראנו ולמדנו, ולאור זאת אנחנו מציעים את ההערות. לכן, אני מציעה לשמוע את ההערות.

תודה רבה.

האם יש סטטיסטיקות?

לא סטטיסטיקה בישראל, אלא בכלל.

האם יש ברישומים שלכם הבחנה בין מקרה ראשון למקרה שחוזר על עצמו?

אני מבקש שתעני בסוף על כל השאלות. אני מבקש מהחברים להתייחס למסמך המתוקן. נציג לשכת עורכי הדין, עורך דין סף.

השאלה העיקרית היא, האם זה יעבור קריאה ראשונה כמו בתפיסה שהיתה בעבר. הכנסת הביעה את דעתה שהיא רוצה את החוק, רק בשינויים כאלה ואחרים, ואולי כדאי לעשות עכשיו את הדיון המהותי לגבי ההערות שיש לנו כנגד ההצעה, או שאפשר להעביר את זה בקריאה הראשונה - - -

אתה נקרא כאן להביע את עמדת לשכת עורכי הדין לגבי השאלה אם בכלל להעביר את ההצעה לקריאה ראשונה, בכפוף לתיקונים אפשריים לקראת הקריאה השנייה והשלישית.

השאלה היא, האם ברגע שההצעה עברה קריאה ראשונה בעצם החוק יהיה, במתכונת א', במתכונת ב', במתכונת ג', אבל החוק יהיה?

התשובה היא חיובית.

יש שתי הצעות שונות במהותן. ההצעה שלא להחזיר עבריין ילדים לסביבת ילדים, היא נכונה, הגיונית, סבירה. אני הייתי מצמצם, אני חושב שיש פה הגזמה.

צריך להגיע לאיזונים הנכונים.

נכון, אין פה איזון. יש פה הליכה לכיוון אחד, ואז אנחנו בעצם עושים מין "מושבות של מצורעים". אנחנו לא חוזרים לימי הביניים. זו התוצאה של שתי הצעות החוק כמו שהן במתכונתן.

לגבי החזרת רצידיביסט ילדים לסביבת ילדים קרובה, כמו בית ספר וקייטנה זה אולי בסדר, אבל שלא ינהג באוטובוס ציבורי, או שלא יהיה נהג מונית, או שלא יקים חנות ליד בית ספר?

זה לא מוצע.

חנות לא מוזכרת, אבל אוטובוס והסעות ילדים.

הסעות ילדים, כי זה ישיר. אבל למה באוטובוס ציבורי, בקווים שמגיעים לבית ספר? אם הדמיון ישתולל, אפשר ללכת לכל הכיוונים. צריך לצמצם את ההצעה לדברים שבהם הסכנה מיידית.

לגבי החזרה למקום המגורים, פה יש שבירה של כל המסגרת החברתית שלנו. אני לא מדבר על קיבוץ, כי קיבוץ שמרת הוא דוגמה לא טובה להצעת החוק. בקיבוץ שמרת, כל הקיבוץ היה נגד המתלוננת, היא לא היתה נשארת שם, גם אם הילדים היו עוברים למקום אחר. זה סיפור אחר, וזה לא נכון כדוגמה. העניין אולי נכון כאשר אתה נמצא במושב קטן של 40 משפחות, 50 משפחות, ושם קרה מקרה אונס בלבד. לא הייתי הולך לדברים אחרים.

אם בכולבו הוא נגע בעובדת, תעיף אותו מהקיבוץ? אותו, את משפחתו, דור שני? ואם זה בחור בן ה-20 גם את הסבתא? אנחנו קצת משתוללים.

קודם כול, מדובר רק לגבי כאלה שנשפטו לשנתיים בפועל ויותר. חוץ מזה, אם לא, הנאנסת הרי תעוף עם משפחתה. זה המצב בפועל.

יש היגיון מסוים אם מצמצמים את זה ליישובים קטנים. העבירה היא בחומרה שאתה מדבר עליה. שלושה ק"מ בעיר זה ארבע שכונות. כל קריית-שמונה זה 2.5 ק"מ, האיש לא יוכל לגור בקריית-שמונה, אם בקצה האחד הוא עשה עבירה?

נכון, זה הרעיון.

זה לא ייתכן. זו שבירה של המערכת. אם הוא לא יכול למכור את הבית? אנשים לפעמים גרים בשכירות, לפעמים הם גרים בבית שאי-אפשר למכור אותו, לאן הוא ילך? אנחנו זורקים אותו ממקום מגוריו וממקום עבודה?

והנאנסת תעבור?

לא אמרתי. כל מה שאמרתי הוא, שצריך למצוא שביל זהב. אי-אפשר ללכת לכיוון אחד, קיצוני.

זה לא טוב, זה לא נכון חברתית. נגיע למצב שבו, להערכתי, בתי-המשפט יעקפו את זה כמו שעקפו בכל מיני דברים אחרים, כי זה לא תקין. אני מסכים שאנס, פעם שלישית, פעם רביעית, באזור מאוד מצומצם, אולי? באמת יש היגיון שלא יישאר שם, כי אז כל התושבים נגדו, כל הסביבה החברתית נגדו. בנושא הזה הייתי מאוד נזהר.

כבוד היושב-ראש, לקראת הקריאה הראשונה של החוק השני, הייתי מציע לערוך דיון יותר מקיף.

להצעת החוק של מוסדות חינוך אתה מסכים?

בוודאי.

תודה. דבורה הורביץ.

אני אתייחס תחילה לשתי ההצעות גם יחד. אנחנו חושבים שהן נכונות, הרעיון מאחוריהן הוא בהחלט נכון וחשוב. אבל שתיהן גם יחד לא מביאות בחשבון כמה משתנים מאוד חשובים בנושא של עברייני מין. דבר ראשון, אם עבריין המין קיבל או לא קיבל טיפול בנושא עבריינותו; ודבר שני, אם נעשתה הערכה או לא נעשתה הערכת מסוכנות. אלה דברים שקיימים היום בפועל, ושירות מבחן לנוער מיישם את זה, ויש טיפולים, ברמה גבוהה מאוד של הצלחה, לגבי מתבגרים.

דרך אגב, אני חושבת שהצעת החוק כן צריכה לכלול את הנושא של ההעסקה, גם של מתבגרים. חבר הכנסת שטייניץ דיבר רק מעל 18, זה לא נכון. עברייני מין, גם מתחת לגיל 18 פגיעתם קשה ורעה, ואסור להעסיק אותם במקומות שילדים נמצאים בהם, כי הם דווקא אלה שיפגעו יותר בילדים מאשר בוגרים.

בנושא של טיפול, זה רק לגבי החוק שבא למנוע העסקתו בקרב ילדים, אז את יכולה לומר: אם הוא קיבל טיפול, אולי מותר לו להיות מועסק. אבל לגבי החוק השני, הרי אין נפקא מינה אם הוא קיבל טיפול או לא קיבל טיפול. שם מדובר על הרגשתה של הנאנסת, שהיא צריכה לפגוש את "הג'נטלמן" הזה בכל יום. מה זה משנה אם הוא קיבל טיפול או לא?

מבחינת האיזון, ההצעה היא גורפת מדי ורחבה מדי, וצריך להביא בחשבון גם את נושא הטיפול וגם הערכות תקופתיות. משך זמן של כל כך הרבה שנים הוא גורף מדי.

תוך כמה זמן הנאנסת, שהיתה ילדה או בוגרת, יכולה לסבול את הנוכחות המיידית של זה שאנס אותה? כמה זמן צריך לדעתך לעבוד עד שהיא יכולה לחיות עם זה בשקט?

לעולם לא.

לגבי הצעת החוק של חזרת העבריין לסביבת הקורבן יש כאן נקודה נוספת. גם לגבי הצעת החוק הקודמת יש בעיה טכנית קשה, שלא נפתרה, לגבי איך מקבלים את המידע הזה. לפני שפותרים את הגישה למידע של עברייני מין, קשה לחוקק חוק כזה או ליישם חוק כזה.

יש חוק המרשם הפלילי.

לגבי חזרת עבריין מין, זה לא פחות קשה ליישום, כי צריך לעקוב גם אחרי מקום מגוריו של הקורבן וגם אחרי מקום מגוריו ומקום עבודתו של העבריין, וזו לא משימה קלה ליישום.

ההצעה מטילה על העבריין את החובה להתעדכן כל הזמן במקום מגוריו של הקורבן, ובמידה והקורבן העתיק את מקום מגוריו, עליו להעתיק את מקום מגוריו בהתאם. זה לא כל כך פשוט.

אני חושבת שהטלת הגבלה כזאת לתקופה של 12 שנים, לאחר שהעבריין כבר ריצה את עונשו, הינה הגבלת חירותו במידה גורפת וקיצונית.

אנחנו מציעים במקום, שבמקרים מיוחדים, על-פי בקשת הנפגעת ולפי חוות דעת מקצועית, ישקול בית-המשפט את הרחקת התוקף מהמקום, ולא בצורה גורפת.

תודה. מהמשרד לביטחון פנים אני רוצה לשמוע גם אנשי שב"ס וגם את גברת קלר.

אני רק רוצה להגיד בגדול, שהמשרד והזרועות תומכים בהצעות האלה ברמה העקרונית, אבל אנחנו מצטרפים לבקשה של לבנת משיח, אני חושבת שאי-אפשר היה לבטא זאת יותר טוב.

חנה קלר, תגידי מי יציג את העניין מטעמכם.

קודם כול, אולי נקבל את הסקירה מהמשטרה לגבי היקף התופעה בשנים האחרונות, על-ידי פקד אתי כהן, ואחר כך, אם הוועדה מעוניינת לשמוע, מה עושים בשירות בתי-הסוהר.

פקד אתי כהן, ואחר כך סלים ג'ודום.

בנתונים שיש לנו כאן, התייחסנו לעבירות נגד קטינים בתוך המשפחה, ועבירות נגד קטינים מחוץ למשפחה. חילקנו לקטגוריות של עבירות מין, התעללות גופנית ונפשית ותקיפה. כשאנחנו מדברים, למשל, על התעללות גופנית, זו תקיפה מתמשכת. אבל, כל המקרים שלא נכללו בתקיפה מתמשכת, הכנסנו לקטגוריה של תקיפה, שיכולה מן הסתם להיות מקרה אחד או מספר מקרים.

כשאני מדברת על עבירות מין, אתם צריכים לזכור שאני מתייחסת גם לתיקי פ.א. – פרטי אירוע, וגם לתיקי א.ת. – אי-תביעה.

ב-1998 אנחנו רואים עבירות מין 294 מקרים, וב-1999 – 366 מקרים. אנחנו רואים עלייה של 24.5%.

בניגוד לירידה של הפשיעה הכללית. אבל אנחנו לא יודעים למה לייחס את זה, אם למודעות יתר או לדברים אחרים.

בדיוק. אנחנו חושבים שזה גם עניין של מודעות.

זה עבירות מין בכלל או נגד קטינים?

עבירות מין. לא סיווגנו את החשוד. אנחנו לא יודעים כאן אם החשוד הוא בגיר או קטין.

לא החשוד, הקורבן.

הקורבן הוא קטין. לגבי החשוד, לרוב מדובר בחשודים בגירים.

בחוק עבירות מין יש הרי דיספנסציה מיוחדת כאשר התוקף והנתקף מאותה שכבת גיל?

הפרש של שנתיים. יש הגנה על קיום יחסים בהסכמה.

יחסים בהסכמה בין קטינים.

אני אדבר עכשיו על עבירות נגד קטינים בתוך המשפחה. אנחנו רואים עלייה של 24.5% בעבירות מין. בהתעללות גופנית, ב-1998, מדובר על 205 מקרים לעומת ב-1999 305 מקרים, עלייה של 48.7% בהתעללות גופנית. בתקיפה, כל המקרים שציינתי קודם, שלא נכללו בהתעללות גופנית ונפשית, אנחנו רואים עלייה, בין 1998 ל-1999, של 11.4%.

הנתון הזה של 11.4% זה מספר מוחלט. במספרים המוחלטים אין הרבה מקרים, אבל בעלייה באחוזים זה יוצא שיחסית יש עלייה גדולה.

ב-1998, בעבירות מין – 1,875 מקרים, ב-1999 – 2,205 מקרים, עלייה של 17.66%.

כמה מהם בלי תביעה?

עשינו תיקים של א.ת. ופ.א. ביחד. לא חילקנו.

באופן אימפרסיוניסטי כמה מהאנשים האלה ייכנסו להצעת החוק של חבר הכנסת שטייניץ, לפי אומדן שלך?

אני לא יכולה להגיד.

חנה קלר, את יכולה להגיד?

אין לי הערכה.

זה חצי חצי.

בשנה שעברה נעשה מחקר בנושא הזה באוניברסיטה העברית לגבי השאלה בכמה מקרים של עבירות מין מוגשים כתב אישום ובכמה מקרים לא.

חשבתי שיש לך הערכה גסה כמה מהם יורשעו ויידונו למאסר. אני מתאר לעצמי שזה חצי, באומדן גס.

אנחנו רוצים לטפל רק באלה שהורשעו.

הורשעו ונידונו למאסר.

אני ממשיכה בעבירות נגד קטינים מחוץ למשפחה. אמרתי, שבעבירות מין היתה עלייה של 17.6%.

אין לך פירוט לגבי ילדים, ילדות, גילאים, סוגי עבירות?

אני יכולה לספק נתונים מאוד מדויקים. אני אשלח לוועדה.

לגבי התעללות גופנית ונפשית, אנחנו רואים שאין עלייה משמעותית בין 1998 ל-1999, סך הכול ארבעה מקרים. ב-1998 מדובר על 310 מקרים לעומת 314 מקרים ב-1999. תקיפה, ב-1998 היו 2,585 וב-1999 היו 2,603, גם כן עלייה לא משמעותית.

בשורה התחתונה לרוב מדובר בחשודים בגירים וקורבנות קטינים. אין לנו חלוקה פנימית של חשוד בגיר, חשוד קטין.

עלתה פה שאלה לגבי גיל העבריינים, היה ויכוח אם זה צריך להיות 18, 19, 20, או למעלה מזה. כלומר, נציגת משרד העבודה והרווחה, גברת הורביץ, אמרה, שדווקא צריכה להיות החמרה לגבי מתבגרים, אני מתאר לעצמי שאת מתכוונת לגילאים 15-20.

לא החמרה, אלא הכללה.

בסקירה של סלים ג'ודום יש חתכים של עבירות מין לפי גיל.

השאלה היא לא כמה מבצעים עבירות, השאלה היא מה מידת הסכנה.

סגן גונדר סלים ג'ודום מהשב"ס.

אני רוצה לציין נתונים שיש לשירות בתי הסוהר, כולל כמה נשפטו ומה נעשה אתם במסגרת השב"ס.

במסגרת השב"ס - נכון לאתמול - 708 אסירים שפוטים על עבריינות מין במוצהר. אני מדגיש את המילה "במוצהר", כי אנחנו יודעים מתוך הניסיון, שבמסגרת הטיפול עולים תכנים של עבירות מין עם עבירות אחרות, ואת זה אי-אפשר לאמוד.

ה-708 מחולקים בגדול ל: עבירות אונס בכוח או באיומים – 369, אונס ובעילה שלא כחוק – 85, מעשה מגונה בכוח – 155, מעשה מגונה שלא בכוח – 25, אחרים – 46, עבירות מין כלליות – 28.

הנפגעים הם גם בגירים וגם קטינים?

ודאי.

לגבי ההתפלגות של הגילאים של מבצעי העבירות. מתוך ה-369 שציינתי קודם: עד גיל 18 יש שמונה, מ-18 עד 21 – 34, מ-22 עד 25 – 47, בין 26 ל-30 – 64, בין 31 ל-35 – 56, בין 36 ל-40 – 35, בין 41 ל-45 – 48, בין 46 ל-50 – 32, 50 פלוס – 44.

מה שחשוב זה כמה עברייני מין נגד קטינים, מתחת לגיל 14.

אין לנו את הנתונים.

זה מה שרלוונטי לחוק.

משרד העבודה והרווחה יספק לנו את הנתונים.
מה ההתרשמות שלך, אתה בטח מכיר את זה, איזה חלק מהעבירות הן עבירות נגד קטינים?

קשה לאמוד מי הקורבנות, מאחר שבכתבי האישום, גם לגבי גילוי עריות במשפחה וגם מחוץ למשפחה, עד שזה מגיע לדיון משפטי, גם אותם קטינים כבר לא קטינים.

אנחנו לא נסיים היום את הדיון, לכן הייתי מבקש לישיבה הבאה, האם הייתם יכולים לתת לנו התפלגות רק של אלה שהחוק חל עליהם?

מבחינת שירות בתי הסוהר זה כמעט בלתי-אפשרי, כי מה שמגיע לשירות בתי הסוהר זה פקודת מאסר וגזרי הדין. לפעמים כתבי אישום מגיעים, ויש שינוי בכתבי האישום.

מישהו חייב לספק לנו את הנתונים.

שירות המבחן.

שירות המבחן לא יכול, משום שלא למערכת המשפטית ולא למערכת המשטרתית, יש שדה שמיועד לקורבנות. אי-אפשר להוציא את המקרים שבהם הקורבנות הם קטינים.

אבל זו עבירה שונה. אפשר לפי העבירה.

לא בהכרח.

סלים ג'ודום, תמשיך.

אני אתייחס כרגע לנושא של מה נעשה בשירות בתי הסוהר מבחינת עברייני המין. מלכתחילה אני אומר, שמה שנעשה זה מעט לעומת הבעיה. כשאנחנו מדברים על 708 שפוטים על עבירות מין במוצהר, אז אני מניח שבין 10% ל-15% רוצים ומקבלים את הטיפול. רוב עברייני המין מכחישים, ולא מוכנים להיכנס לתהליך טיפולי.

בוודאי עבריינות המין גם נמשכת בתוך כתלי בית הסוהר, זה קיים בכל בית סוהר בעולם.

אני לא יודע אם לקרוא לעבירה הזאת עבירת מין.

זה סוג אחר, אני מסכים. זו עבירה פלילית, זה לא בהכרח עבירת מין.

כמה מתוך ה-708 האלה חוזרים פעם שנייה?

קשה לדעת כמה חוזרים, אבל בסך הכול אחוז החוזרים הוא מעל 70%.

זה לא רק בעברייני מין. מה שיעור הרצידיביזם בבתי הסוהר? לא 70%?

בעבריינות מין חוזרים הרבה יותר מאשר בעבריינות אחרת.

ובמיוחד נגד ילדים וקטינים.

ברור, זו מחלת נפש.

לגבי עבריינות מין במשפחה, השיעור של החזרה הוא נמוך יותר, ואני מדגיש את זה, מאחר שיש ועדה מקצועית שמשותפת לשב"ס ולמשרד העבודה והרווחה, שדנה במקרים הספציפיים של גילוי עריות בוועדה מקצועית רבת משתתפים, כל הגורמים המטפלים בקטין או בקורבן ובמבצע, ועושים תוכנית טיפולית ארוכת טווח, שמתייחסת לכל הפרמטרים, בכלל זה לקראת ועדת שחרורים וגם לאחריה.

בכל מקרה את המשפחה הורדנו, לפי בקשת משרד המשפטים.

יש מחלקה פתוחה במשרד הבריאות, ליד שירות בתי הסוהר, שמחזיקה עשרות מקומות למטופלים.

הטיפול הוא טיפול נפשי בעיקרו.

נכון. לגבי טיפול רפואי-תרופתי, אחוז המקרים הוא מצומצם ביותר, אחד או שניים לשנה. הטיפול התרופתי הוא טיפול שהוא לא יכול לתת ביטחון לאורך זמן שהדבר לא יחזור על עצמו. ברגע שהוא מפסיק את הטיפול, הבעייתיות יכולה לחזור. גם לגבי סירוס כימי, לכל מי שחושב שסירוס כימי יכול לפתור את הבעיה, גם זה לא פותר את הבעיה.

מתוך ההיכרות שלי עם השטח, רוב הקורבנות ורוב האסירים לא מקבלים את הטיפול הנכון. פה מוטלת החובה גם על החברה וגם על שירות בתי הסוהר לפתח את המיומנויות לצורך הטיפול בהפסקת עבריינות המין.

יש לי שתי הערות קצרות להצעת החוק. ראשית, אף פעם אי-אפשר לדעת אם אדם שנשפט לפחות משנתיים עבר עבירה פחות חמורה מזה שנשפט מעל שנתיים. אנחנו עדים לעסקאות טיעון בבתי-המשפט כשלא ניתן להוכיח ראיות--

אולי תתייחס לוועדת השחרורים.

מיד אני אתייחס לזה.

--שנית, ללא טיפול נכון בקורבן, אני חושב שזה בעייתי, וגם אם אתה מעביר את האסיר המשוחרר, אחרי שהוא משתחרר, לאזור אחר, אתה פותר אולי את הבעיה לקורבן הקודם, אבל אתה מייצר את הפוטנציאל הקורבני הבא.

גם אם הוא יגור באותה שכונה שוב.

ועדת השחרורים שליד שירות בתי הסוהר דנה בכל מקרה בכובד ראש. לא ישחררו אדם שחרור מוקדם, יותר נכון, הוא אפילו לא יקבל חופשה, ללא הערכת מסוכנות שלו על-ידי מומחים בשירות בתי הסוהר. לא יכול לצאת לחופשה אדם בלי שהוא עובר הערכת מסוכנות. גם לגבי ועדת שחרורים, ללא תוכנית שבנויה על גורם מפקח ומדווח ומטפל, לא יכול להיות מצב של שחרור מוקדם.

תודה רבה. האינפורמציה היתה מאוד מעניינת.

תת-ניצב חנה קלר.

אני מצטרפת לדברים שאמרה עורכת דין לבנת משיח, מאחר שבאמת המודעות, ולא סתם, כל מי שקורא עיתון מבין את המודעות של חברי הכנסת ואת הרצון לפתרון בחקיקה, אבל, אני חושבת שבאמת ראוי וטוב יהיה לכולם גם מבחינת טיב החקיקה להביא להסדר הכולל וליצור יחד מנגנונים, לראות תמונה יותר שלמה, גם איזונים יותר נכונים. בסך-הכול ההצעות האלה הן חיוביות, הן מצביעות על צורך מסוים.

האם יהיה כל כך נורא אם נעביר את ההצעה בקריאה ראשונה ונמתין לקראת הקריאה השנייה והשלישית?

בתנאי שלא יקדמו את ההצעה.

תהיה הסכמה שלא יקדמו אותה עד חודש יולי.

אנחנו נדבר על זה אחר כך.

אדוני היושב-ראש, אתה מצביע היום?

לא, לא נספיק לשמוע את כל הנציגים.

אמנון רובינשטיין, אני מציע, שמאחר שלהעסקת עברייני מין יש כמעט הסכמה מוחלטת, קיבלתי כמעט את כל התיקונים, לפחות על זה נצביע. ולהצעת החוק השנייה, אם יש צורך, נמשיך לדון בה.

אני רוצה שתשמע קודם את ההערות הספציפיות.

ודאי שנשמע.

אבל יש בעיה עם המנגנון, איך להעביר את המידע.

אני מקבל את מה שמשרד המשפטים הציע.

נציגת משרד המשפטים מבקשת להחליט על זה בישיבה הבאה. יובל שטייניץ, הרי אנחנו לומדים כל הזמן, ובישיבה הבאה נקבל אינפורמציה יותר מדויקת לגבי אלה שהחוק הזה חל עליהם.

משרד החינוך והתרבות.

אני מהלשכה המשפטית, אבל יושבת פה שוש צימרמן משפ"י, אני מציעה שהיא תדבר.

גברת צימרמן, בבקשה.

בסך-הכול אנחנו רואים בברכה התייחסות חברתית לשמירה על קטינים ועל קורבנות. אני רוצה לחזק כמה דברים שנאמרו, כי אני באמת חושבת שצריך ללמוד הרבה יותר את הנושא הזה, החל ממה שאמרה דוקטור דבורה הורביץ, ואחר כך קיבלה חיזוק, שגם מתבגרים עלולים להיות עבריינים כפייתיים, יש מספיק מחקרים על זה מארצות-הברית. ההתנהגות הכפייתית לפעמים מתחילה בגיל מאוד צעיר, והדיבור על גיל 18-20 הוא מאוד שרירותי, ובהחלט, בהמשך, יכול להציב בסיכון אנשים אחרים.

כל גיל הוא שרירותי, נצטרך לבחור כאן גיל. אבל ההערות שאתם משמיעים מחזקות את הטענה שצריך להיות גיל 18 ולא 20, שיש עבריינות גדולה מאוד בקרב מתבגרים.

למה גיל 18?- כי לא רצינו, למשל, להרחיק אוטומטית תלמיד תיכון מבית ספר. נגיד שהוא נשפט כשהוא היה בן 15 וחזר לבית הספר בגיל 17. אם יש חטיבת ביניים זו עדיין סביבת קטינים, אז נצטרך להרחיק אותו ממוסד הלימודים. אז לקחנו גיל 18.

ההערה הזאת מדגישה עד כמה באמת צריך להסתכל על הדברים בצורה רחבה, כי החוק הזה לא נותן באמת תשובה מה קורה עם עבריין מתבגר כשהוא חוזר, מי שומר עליו. כל הנושא של חונכות, שצריכה להיות מוצמדת לעבריין מתבגר, שתפקח עליו בבית הספר, כי הוא בגיל של חוק לימוד חובה, ואנחנו רוצים שהוא ילמד.

למה הוא חייב ללמוד באותו בית הספר שבו הוא ביצע את העבירה?

גם אם הוא לומד בבית ספר אחר, הוא עדיין מהווה סיכון לסביבה.

אני מסכים שיש צורך בחוקים נוספים בכיוונים האלה.

הערה נוספת שאני רוצה להעיר לחוק לחזרת עבריין מין לסביבת הקורבן. אני שואלת, למה בהגדרות כאן לא מופיעה הגדרה רחבה של עבריינות מין, כשמדובר גם לקטינים וגם לנשים ולגברים. זה מנוסח בלשון נקבה.

אנחנו נשנה את זה. בעבירות מין אין הבדל בין מין הנתקף ומין התוקף.

הייתי רוצה לראות, אני לא יודעת עד כמה מבחינה משפטית או מבחינת זכויות הפרט זה יהיה נכון, אבל לגבי חזרה לעבודה בבית הספר, אני הייתי רוצה שגם מי שעומד ותלוי נגדו הליך, לא יחזור לעבוד בבית הספר. כי זה סוג של עבירות שמאוד קשה להוכיח אותן, הרבה פעמים זה מילה שלו מול מילה של הקורבן. הייתי רוצה הגנה מלאה על תלמידים.

את מתכוונת לא לאחר תחילת חקירה, אלא לאחר הגשת כתב אישום. ואז נציבות שירות המדינה יכולה לעשות את זה מכוח התקשי"ר. היא יכולה להשעות, לא להרחיק.

הם לא בהכרח עובדי מדינה.

גברת שושנה ימין, ממונה על ההסעות במשרד החינוך.

בבקשה.

הצעת החוק הזאת מאוד רלוונטית לסוג של פעילות שקשורה למערכת החינוך, למרות שהיא מבוצעת על-ידי הרשויות המקומיות, וזה הסעות תלמידים. מוסעים מדי יום באישור משרד החינוך קרוב ל-230,000 תלמידים, רובם בהסעות ממומנות על-ידי הרשויות המקומיות. זה אומר שמועסקות חברות קבלניות שמעסיקות נהגים, שאני לא חושבת שהם עוברים איזה שהן בדיקות מיוחדות אם מיוחסות להן עבירות בעבר, או שהם מועדים, או שעומד ותלוי אשם נגדם.

הבעיה עוד יותר חמורה במסגרת ההסעה מאשר במסגרת בית הספר. חלק גדול מהילדים נוסעים בכלי רכב קטנים, כשהנהג שוהה במחיצת הילדים לאורך זמן. הבעיה מחריפה כשמדובר בילדים של חינוך מיוחד, שלעתים יכולת השיפוט והדיווח שלהם היא מאוד מוגבלת. הילדים האלה נוסעים למרחקים של עד 100 ק"מ, ולעתים זה אחד לאחד, זאת אומרת, המפגרת, הנכה או האוטיסטית נוסעת עם נהג לאורך של שעה ואפילו למעלה מזה.

תודה רבה. העניין של תלמידים עבריינים היא בעיה מאוד קשה, אז אני מבקש משפ"י שתכין עמדת משרד. הצעת החוק של חבר הכנסת שטייניץ מדברת על העסקת מורה, אבל יש בעיה קשה מאוד של החזקת תלמיד-עבריין, נתקלנו בזה הרבה מאוד פעמים. מעל לגיל מסוים, כמובן. אנחנו לא מדברים על זה בבית ספר יסודי, אבל מחטיבת ביניים והלאה. יש בעיות קשות מאוד של עבריינות מין בתוך בית הספר. זה לא נכלל בהצעה, אבל אני מבקש לחשוב קדימה.

גברת שלו, בבקשה.

אני רואה שני דברים שחסרים כאן: א. אם אני מדברת על הצעת החוק שכוללת את התוספת לנוסח המקורי, מדברת על כך שמשרד המשפטים יעמיד לעיונם של מנהלי מוסדות או סגניהם - - -

הסכמתי לשינוי שמשרד המשפטים הציע.

אתם מדברים על הנושא של העברת מידע.

כאן זה לא העברת המידע, כאן זו רק התייעצות עם קצין משטרה על מנת למנוע העברת המידע.

יש התייחסות להעברת מידע באמצעים כאלה או אחרים, אבל אולי אפשר גם להתייחס לנושא של אישור, שיצטייד בו כל אדם - - -

שהוא לא עבריין מין...

יש נטל מאוד גדול.

הנטל הביורוקרטי הוא בעיה.

אם בכל זאת תהיה הרחבה ברורה, כי מדובר פה על "לא יועסק אדם בבית הספר". אני לא מדברת רק מבחינת יחסי עובד-מעביד בבית הספר, יש קשת רחבה מאוד של עובדים, של נותני שירותים, לא רק על-ידי בית הספר, אלא על-ידי רשויות מקומיות וכן הלאה.

משרד החינוך בעצמו.

מעבר למשרד החינוך.

משרד החינוך נותן שירותים של אנשים שלא מועסקים על-ידי בית הספר, שפ"י, למשל.

מזכירים, שרתים, סייעות – אלה עובדי הרשויות המקומיות.

יש גם עסקים פרטיים של חנויות מכר בתוך בית ספר, של אנשים פרטיים לגמרי.

צריך להחיל את זה על כל מי שיש לו מגע עם תלמידים בבית-הספר.

תודה רבה. עורכת דין טל קורמן, בבקשה.

קודם כול, כמובן שאנחנו תומכות בשתי הצעות החוק, אבל רציתי להתייחס בעניין הזה למה שהועלה פה על-ידי הגברת משיח ממשרד המשפטים. זה נכון שיש איזה צורך בהתייחסות יותר כוללת לכל מה שקורה עם עברייני מין משוחררים, כי נכון להיום זה שטח שהוא קצת פרוץ. יש איזה מודל, שלהערכתנו הוא גם ישים, של הטלת פיקוח והגבלות על עבריין מין משוחרר פלוס חיוב בטיפול, על-פי איזה מפתח של הערכת מסוכנות.

אני קצת חוששת ממצב שבו, עד שתושלם איזו רפורמה כוללת במישור הזה, אז בינתיים גם ההישגים האלה, שאנחנו יכולים להשיג אותם באמצעות הצעות החוק האלה, יתעכבו, והמחיר שאנחנו משלמים כחברה הוא כבד.

אנחנו נגביל זמן בכל מקרה, לא ניתן לזה להימשך.

שתי הצעות החוק נבדלות אחת מהשנייה ברציונאל שעומד מאחוריהן, ואני לא חושבת שצריך לכרוך דווקא את נושא הסיכון הפוטנציאלי בנושא של השיקום. אלה שני דברים שונים. ההצעה של חזרת עבריין מין לסביבת הקורבן באה להעדיף את האינטרס של קורבן עבירת המין בעת תהליך ההחלמה שלה, על מנת לא לעקור אותה מהסביבה הטבעית, שבה היא מקבלת תמיכה, והיא בנתה איזה אפיק מקצועי שמהווה חלק מתהליך ההחלמה שלה. מהעבר השני של המתרס מצטרף אותו עבריין, שרוצה אחרי ריצוי של תקופת מאסר לחזור לסביבה שלו. זה לא נקי מבעיות. צריך לגבש קריטריונים מסוימים לגבי הגדרת מקום מגורים, אם זה צריך להיות פונקציה של מרכז חיים, אם צריכה להיות איזו תקופת מינימום שבה הנפגעת חיה באותה סביבה. שלא ייווצר מצב שתיאר פה עורך-דין סף, שנפגעת עוברת ממקום למקום, אפילו בסמוך למועד השחרור של העבריין, וזה יוצר איזו בעיה.

גם לעניין ההצעה הזאת וגם לעניין של העסקת עברייני מין משוחררים במוסדות חינוך, הייתי רוצה להציע שהקריטריון לתחולה יהיה לפי חומרת העבירה, כפי שהיא קבועה בחוק, ולא לפי העונש שמוטל על-ידי בית-המשפט בפועל.

אנחנו מכירים את נושא רמת הענישה בעבירות מין, זה הבית שממנו יצא תיקון החוק שמדבר על עונשי מינימום בעבירות מין, בגלל אותו מצב שבו רמת הענישה אינה מספקת, ולכן, לדעתי, הקריטריון צריך להיות, מי שהורשע בעבירת מין שעונשה כך וכך, זה הקריטריון שיותר מתאים במקרה הזה.

אני, כמובן, מצטרפת למה שנאמר פה כבר קודם לגבי הרחבת כל הקשת של ספקי השירותים העצמאיים לאותם מוסדות חינוך, כי הרציונאל מתקיים גם לגביהם.

על זה יש לנו הסכמה עקרונית.

עורך דין לימור סלומון מהמועצה הלאומית לשלום הילד.

אנחנו, כמובן, בעד כל הצעה לעגן בחוק הגנה על ילדים, אבל אנחנו חושבים שזה רק מענה חלקי, וצריך לראות את המכלול, כולל את ההצעה שדובר עליה, של תמר גוז'נסקי, ואנחנו בעניין הזה יחד עם משרד המשפטים, שצריך לטפל בעניין הזה בצורה יותר כוללת.

אם הוזכרה כאן הולנד. בהולנד, לקראת שחרור, יש ועדה מיוחדת של מומחים שמתכנסת ודנה בעניינו של כל אדם שעומד להשתחרר. היא קובעת את דרגת המסוכנות שלו וקובעת מגבלות אפילו עד כדי הוסטל נעול, אחרי השחרור מהמאסר, בדומה לוועדת גילוי עריות שיש בארץ. אם היינו קובעים דבר כזה בחוק, זה היה מייתר את הצורך בשתי הצעות החוק, וכך היינו יכולים לקבוע אינדיבידואלית לגבי כל אדם, לפי מידת המסוכנות שלו, מה אנחנו מגבילים, לאן הוא יכול לחזור ולאן הוא לא יכול לחזור, איפה הוא יכול לעבוד ואיפה לא.

לגבי הצעת החוק של חזרה לסביבת הקורבן, מדובר כאן על "לא יוכל להתגורר או לעבוד". יכול להיות מצב, שאדם רק ישוטט כל יום אחר-הצהרים ליד הבית של הנפגעת או שיתגורר בסמוך לבית הספר, ואז לא פתרנו את הבעיה.

התקופה של לפני גזר הדין - יש הרבה מאוד עבריינים שנאשמים בעבירות מין ולא נעצרים. והתקופה שמיד לאחר ביצוע העבירה היא הרבה יותר קריטית מבחינת הקורבן, ובתקופה הזאת הוא יכול לגור חופשי ליד, להסתובב, וההצעה לא נותנת מענה.

ואם הוא יזוכה?

כמו שמודדים ראיות לכאורה.

זו עמדתה. תודה.

זוהר ברקוביץ ממועצת תנועות הנוער.

עוד לא דיברנו בינינו, אבל על פניו אנחנו תומכים בהצעת החוק הזאת. אין ספק שכל דבר שיש בו כדי להגן על נערים, אנחנו מקיימים אותו. מובן, שאנשים שאנחנו באים אתם במגע, עומדים אתם בקשר, הם כמובן אנשים חפים מפשע.

אני, כמי שלעתים משתמש בשירותים חיצוניים, מהדיון הזה, מסיק, שרצוי, ונעביר את זה הלאה, שבאמת אנשים שאנחנו מקבלים מהם שירותים, שירותי אבטחה ושירותי ליווי - - -

חובה עליך לדאוג לזה, זה ארגון וולונטרי.

אני מתייחס לאנשים שאנחנו מקבלים מהם שירותים, למשל, שירותי אבטחה וכן הלאה, שגם שם אפשר להיתקל בדברים כאלה.

זוהר ברקוביץ, והתלמידים שיושבים פה מרמת השרון, ההתחבטות הגדולה שלנו היא בקשר לתלמידים עבריינים. זה נושא מאוד כאוב ומאוד קשה. רציתי לשמוע את דעתכם.

ברמת-השרון, אתם יודעים בדיוק מה קרה, ויושבים פה חבר'ה שלמדו עם החבר'ה האלה בבית הספר. ואנחנו עדים למחדל אבסורדי כלפי ארבעת הנערים שהורשעו במשפט וקיבלו עבודות שירות, ממתינים כבר כמעט שלושה חודשים בבית לערעור בית–המשפט העליון. החבר'ה האלה הם פשוט בחופש גדול. אפשר פשוט לתת להם כרטיס טיסה ושייסעו לחוץ-לארץ, ויחזרו למועד המשפט. החבר'ה מסתובבים בבתי הספר, ברחובות, חופשי, אין להם שום הגבלה, הם לא עושים שום דבר עם עצמם, מבחינה קהילתית זה אסון.

אני שואל שאלה מאוד ממוקדת. תלמיד עבריין, שריצה את העונש, מותר לו לחזור ללמוד בבית הספר?

תלמיד, אחרי שהוא מרצה את העונש שלו, הוא חייב לעבור טיפול מסוים ולא לחזור לבית הספר. אני לא יודעת מה עבר עליו, אם זה עבודות שירות, ואם זה שנתיים מאסר בפועל, אנחנו לא יודעים מה עבר עליו, והוא חייב לעבור איזה טיפול לפני שהוא חוזר לבית הספר, כי הוא בהחלט מעורר אימה ופחד אצל תלמידים אחרים.

תודה.

אני רוצה להציע הצעה. אולי יוזם ההצעה וגברת משיח תסכמו ביניכם עמדה משותפת.

אתה לא רוצה לקיים המשך לישיבה?

אני רוצה לקיים המשך לישיבה. אם אין לך התנגדות להצביע, לפחות על חוק העסקת עברייני מין במוסדות החינוך, ולא על חוק ההרחקה הסביבתית, אז אני יכול להצביע כעת.

הצעתי המקורית היתה, שנמתין עם שתי ההצעות, כדי שתהיה לנו תמונה יותר רחבה.

אני לא מחליט להמתין, אני מחליט שתהיה עוד ישיבה, מכיוון שלא כל האנשים דיברו. אולי עד הישיבה הבאה תגיעו לסיכום.

אני מרגיש בתיאטרון אבסורד. אחרי ששמעתי את הערות משרד המשפטים צמצמתי מאוד, הורדתי את הדברים למינימום כדי לא לפתוח הרחבה, כדי שזה יוכל לעבור בהסכמת משרד המשפטים. עכשיו אומרים לי: אחרי שצמצמת וקיבלת בנושא אחד את כל הדרישות, ובנושא שני כמעט את כל הדרישות, עכשיו צריך התייחסות כוללת. ההצעות שלך מצומצמות מדי.

לגבי הרחקת עבריין ממוסדות חינוך, למרות שכבר עלו פה כמה שאלות, שיש באמת תיקונים חשובים לעשות בהן, אבל הם טכניים במהותם, אין בינינו שום מחלוקת, קיבלתי את כל ההערות העקרוניות שלכם. אין סיבה שלא נחליט.

לגבי הרחקת העבריין ממקום מגוריה של הנאנסת יש רק מחלוקת אחת, אבל היא באמת מחלוקת עם משרד המשפטים, שהם דורשים התדיינות משפטית קודמת, ולא אמנון רובינשטיין ולא אני נסכים לזה.

כל ההערות ששמענו מעידות על כך שיש הרבה בעיות.

יש גם בעיה שאין הוראת מעבר להצעת החוק.

עורכת דין מירית דובר מהמרכז לשלטון מקומי. בבקשה.

כמו שאמרתי, חייבים להכניס הוראת מעבר, משום שההצעה מדברת על מעסיק אדם.

אני מבינה שגם משרד המשפטים מטפל בזה, חייבים להיות למעסיק האמצעים להשיג את המידע. גם הנוסח המתוקן מדבר על הרשימה, וזה לא מספיק.

חשבנו שיש צורך במנגנון, והצענו מנגנון אחר.

עורכת דין בוסתן מנעמ"ת.

שלוש הערות קצרות. לגבי מעמד ועדת השחרורים. למיטב ידיעתי, המקרים, ככל שהם מסוכנים יותר, של אדם שמכחיש את המסוכנות שלו, למעשה הרבה פעמים נשלל ממנו בכלל השחרור המוקדם, ואז הוא יוצא החוצה במצב שלוועדת השחרור אין מעמד לקבוע לגביו הוראה כזאת או אחרת. וזה מצב אבסורדי, ככל שהאיש מסוכן יותר, כך המעמד של ועדת השחרורים פחות ברור.

מובן, שאנחנו מברכים על שתי הצעות החוק האלה. הפרקטיקה מלמדת שהקורבן צריך להמתין עם צווי מניעה מחוץ לבית-המשפט, וזה מה שאנחנו עושים, כאשר זה מחייב אותו להיות עם אצבע על הדופק לגבי מועד השחרור וועדות שחרורים כאלה ואחרות. בוודאי עדיף שהנטל יעבור לכיוון הפוך, שהעבריין הוא זה שיצטרך לדעת שחל עליו איסור.

אני רוצה להפנות את תשומת הלב לנוסח הנוסף שהוספת לאחר השיחה עם משרד המשפטים. כאשר מדברים על העונש המוטל על העבריין, לאחר שהוא ביצע את העבירה הזאת, אתם מדברים כאן על שנתיים מאסר, ולמעשה אתם מתכוונים כאן להפרת הוראה חוקית, 287, אם אני לא טועה.

לא, זה מה שמוטל בפועל.

כאן, מכל הנסיבות, אלה הנסיבות החמורות ביותר שיש. בכלל, חשבנו שבסעיף הזה צריך להוסיף נסיבות מיוחדות שהן מעבר לשנתיים, משום שכאן ממש רואים איזו מין פצצה מתקתקת שחוזרת למקום הפשע. כאן אפילו הייתי מחמירה, כי לתת שנתיים זה הסעיף הרגיל של הפרת הוראה חוקית.

הוא מדבר רק על עבירות מין.

הסעיף של הסנקציה מופיעה אצלכם בדף של משרד המשפטים בסעיף 3.

אני לא חילקתי.

אחריות מעסיקים. אתם מדברים מצד אחד, שעל המעסיק אין עונש מאסר, אלא יש עליו רק קנס. אבל, אדם שהורשע, מה העונש הפלילי שמוטל עליו? ואז אתם מפנים בעצם לעונש של עד שנתיים. להערכתי, לקחתם שנתיים בגלל שלקחתם את הסעיף שאני מחפשת - - -

שנתיים מאסר זה לא מעט לאדם שיושב.

מאחר שרוב ההערות כאן של משרד המשפטים מקובלות עלי, אני שואל אם אפשר שנצביע על ההצעה. לקריאה ראשונה, גם לחוק ההרחקה וגם לחוק מוסדות חינוך, כל מה שאמרתי שאני מקבל, נשמעו הרבה הערות שצריך לגבש, ועל זה אנחנו נצביע אחר כך בקריאה הראשונה.

אני צריך נוסח לוועדה.

אני מציע שאת חוק מניעת ההעסקה במוסדות חינוך נעביר לקריאה ראשונה, עם התחייבות שלי ושל היוזם, שאנחנו לא נעביר לקריאה שנייה ושלישית לפני שנקבל את הצעת משרד המשפטים. לגבי החוק השני, נחליט על העברה לקריאה ראשונה לאחר שנקיים את הדיון בישיבה הבאה, כשבישיבה הבאה ישתתפו רק חברי כנסת ונציגי ממשלה.

גם לצורך החוק שאתם רוצים להעביר לקריאה ראשונה, צריך לעבד נוסח שעונה על ההערות שהערנו כאן.

הנוסח הוא הנוסח שחבר הכנסת שטייניץ קרא לפרוטוקול.

אבל יש עוד הרבה הערות.

אבל זו קריאה ראשונה. היוזם רשאי לדרוש הצבעה כעת.

אפשר לאשר לקריאה ראשונה, ותתני לי עוד יומיים נוסח שגיבשתם ביחד.

זה לא עוד יומיים. מתי אתם מתכוונים לעשות ישיבה נוספת?

נחכה לכם.

אני מוכרח להצביע על נוסח שמונח בפני הוועדה. בדרך כלל גם קוראים אותו, ולא הגעתי לזה אפילו.

לקראת הישיבה הבאה אפשר להביא נוסח שמשקף את הדברים שעלו פה.

אני מוכן להקדים את הישיבה הבאה, כדי שזה לא יימשך מעבר לפגרה. מתי הכנסת יוצאת לפגרה?

ב-29 במרץ.

אני אשמח להצביע על שני החוקים, אבל נפריד. העסקת עברייני מין במוסדות חינוך – נצביע עכשיו על הנוסח שכאן. לקריאה הראשונה אני אביא נוסח הכולל תיקונים.

אתה לא יכול.

אני שולחת לקריאה ראשונה את הנוסח שהצבענו עליו.

נביא את זה כך, נעביר בקריאה ראשונה, וכמו שעשינו בקריאה הטרומית, בקריאה הראשונה אני מתחייב להקריא מעל הבמה את התיקונים של משרד המשפטים שהבטחתי לקבל או להתחשב בהם.

ואני אודיע למליאה, שהקריאה השנייה והשלישית תיעשה רק לאחר שנקבל את תזכיר משרד המשפטים.

כמה זמן זה ייקח?

התחייבנו לסיים בזמן שנקבע.

הם אמרו, עד יולי.

אמנון רובינשטיין, זה נראה לך סביר?

עד יולי לקריאה שנייה ושלישית, זה סביר.

מקובל עלי. אבל אני מציע שכבר נצביע על שתי ההצעות האלה בצורה כזאת. בשתי ההצעות אני מוכן לקבל את אותה התחייבות.

לגבי ההצעה השנייה שמעתי כאן הרבה מאוד הערות, לא הערות של משרד המשפטים, שכדאי לכלול אותן בקריאה הראשונה.

לגבי הרחקת העבריין?

כן. שמענו כאן דברים הרבה יותר רחבים.

לגבי הצעת הרחקת עבריין ממוסדות חינוך, נדמה לי, שכרגע אין ביני לבין משרד המשפטים מחלוקות מהותיות, אבל היו פה כל מיני רעיונות לתוספות. לגבי הרחקת העבריין ממקום מגוריו של הקורבן, כאן, היתה ביני לבין משרד המשפטים מחלוקת עקרונית אחת.

לשכת עורכי הדין מתנגדת לזה.

המחלוקת היא עקרונית, ואני לא מוכן שהקורבן יצטרך לפנות לבית-המשפט כדי לבקש את הרחקת העבריין.

על זה אני צריך דיון לפני קריאה ראשונה.

יובל שטייניץ, האם אתה מוכן, לפני שאתה מוסר את הנוסח בקשר למוסדות חינוך לקריאה ראשונה, שנשב אתך כדי להראות לך דברים נוספים שייתכן שאתה תסכים להכניס?

את רוצה למנוע את ההצעה עכשיו?

לא, לשבת ולעזור לך לנסח.

ההצבעה תהיה, את הנוסח תביאו לי כדי שתהיה הסכמה.

מקובל עלי, אם מקובל על אמנון רובינשטיין.

מקובל עלי. אנחנו מחליטים להעביר את ההצעה לקריאה ראשונה, ואנחנו נעביר את הנוסח המשופץ לישיבה הבאה.

את החוק של העסקת עברייני מין במוסדות חינוך נאשר לקריאה ראשונה, כפוף לנוסח שאני אקבל?

נכון. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה
בעד אישור הצעת החוק לקריאה ראשונה – 2
נגד – אין
נמנעים – אין
אושרה הצעת חוק מניעת העסקת עברייני מין במוסדות חינוך, התש"ס-1999, של חבר הכנסת י' שטייניץ להעברה לקריאה ראשונה.

הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:25