פרוטוקולים/ועדת חוקה/1197

5
ועדת החוקה, חוק ומשפט
15.2.2000


פרוטוקולים/ועדת חוקה/1197
ירושלים, ל' באב, תש"ס
31 באוגוסט, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס' 86
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום שלישי, ט' באדר א' התש"ס (15 בפברואר 2000), שעה 10:15

חברי הוועדה: אמנון רובינשטיין - היו"ר
בנימין אלון
משה גפני
יעל דיין
יוסף לפיד
דליה רבין-פילוסוף
אברהם רביץ

עו"ד דלית דרור - משרד המשפטים
פקד יוסי כהן - המשרד לביטחון פנים
עו"ד הילה עובדיה-הדר - הנהלת בתי-המשפט, סגנית העוזר המקצועי
למנהל בתי-המשפט
עו"ד גבי לסקי - לשכת עורכי-הדין
עו"ד בנימין שטיינברג - לשכת עורכי-הדין
פרופ' אסא כשר - מועצת העיתונות
עו"ד משה רונן - איגוד ארצי של עיתונאי ישראל
עו"ד ניר גרסון - רשות השידור, לשכה משפטית
חנוך מרמרי - הארץ, עורך
מיבי מוזר - הארץ, יועמ"ש
דנה ורס - ידיעות אחרונות, מקומונים
ניר חפץ - ידיעות אחרונות, עורך מקומונים
חיים שיבי - ידיעות אחרונות
שי הורביץ - מנוף

דורית ואג

הראל ארנון

אסתר מימון

דיון בהצעות להחיל רציפות על הצעות חוק מהכנסת הארבע עשרה – הצעות חוק איסור לשון הרע (תיקון מס' 7) (פרסום לעניין חשוד), התשנ"ז-1997, של חבר הכנסת משה גפני

דיון בהצעות להחיל רציפות על הצעות חוק מהכנסת הארבע-עשרה – הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון מס' 7) (פרסום לעניין חשוד), התשנ"ז-1997, של חבר הכנסת משה גפני

בוקר טוב, רבותי. אני פותח את ישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט בנושא הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון מס' 7) (פרסום לעניין חשוד), התשנ"ז-1997, רק לנושא של החלת רציפות, או לא החלת רציפות.

חבר הכנסת רביץ, אתה מכיר את ההיסטוריה של הצעת החוק הזאת?

אני לא מכיר.

הצעת החוק הזאת עברה גלגולים בכנסת הקודמת. קראתי את הפרוטוקולים של הכנסת הקודמת, וסוכם שם שידחו את הדיון בהצעת החוק הזאת בשנה, ויראו במשך שנה מה קורה בבית-הדין לאתיקה של מועצת העיתונות. עורך-דין צדוק הבטיח שיהיה מעקב, והזמין את חבר הכנסת גפני, יוזם החוק, להגיש תלונות אם יש ידיעות חוטאות נגד העקרונות המגולמים בהצעת החוק.

מדוע עלתה ההצעה למעקב של שנה? כיוון שעורך-דין צדוק, בשם מועצת העיתונות, הסביר לוועדה שיש כלל אתיקה חד-משמעי בעניין הזה. הטענה של חבר הכנסת גפני היתה, שכלל האתיקה הזה לא מבוצע הלכה למעשה.

לצורך העניין של הרציפות, ורק לגביו, הדיון צריך להתמקד בשאלה מה קרה מאז הישיבות האחרונות במועצת העיתונות. לכן, אני מבקש, קודם כול, מנציג מועצת העיתונות.

מועצת העיתונות הגישה הודעה בכתב, והיא העבירה אותה לוועדה ולמציע.

קראתי את ההודעה בכתב.

מה קרה מאז הכנסת הקודמת בנושא הזה? פרופסור כשר, בבקשה.

מאז שהוועדה הזאת בכנסת הקודמת נתנה לנו ארכה של שנה כדי לטפל בעניין במסגרת מועצת העיתונות, הבהרנו את התקנון. התקנון פורש על-ידי מועצת העיתונות לפני כן כעוסק אך ורק בגזענות. זה היה פירוש לא נכון, ואנחנו הבהרנו שזה פירוש לא נכון, ומאז נדונו עשרות רבות של תלונות.

אני ישבתי בראש מותב יחד עם נחמן שי ועמנואל הלפרין, ודנו בתלונות שהגיש הרב דני נשיא מטעם ארגון מנוף, כנגד הארץ, מעריב, ידיעות-אחרונות ומקומונים אחדים. דנו בעשרות רבות של תלונות. מצאנו שבחלק מהן היתה הצדקה לתלונה, בחלק מהן לא היתה הצדקה לתלונה. גיבשנו את העקרונות בצורה חדה וברורה, לשביעות רצון העיתונים, מצד אחד, והמתלונן, הרב נשיא, מצד שני.

מאז שהסתיים תהליך הבדיקה במותבים לא הוגשה למועצת העיתונות אף תלונה בשאלות האלה. כשביקשתי מחבר הכנסת גפני לדעת אם הוא מכיר מקרים שבהם לא נחה דעתו, הוא נתן לי שתי דוגמאות, אלה שתי דוגמאות גבוליות, ואפשר היה לדון גם בהן.

להזכירכם, בשנים הקודמות, לפני שאנחנו טיפלנו בזה, היו עשרות רבות של תלונות, ובמהלך השנים - מאות תלונות; עכשיו יש שתי דוגמאות גבוליות. זה מראה שאנחנו יכולים לטפל בזה, ואין צורך בחקיקה בעניין הזה.

תודה. עורך-דין מיבי מוזר.

בשיקול אם כן להחיל או לא להחיל את הרציפות, צריך גם להביא בחשבון, שבעצם בחוק איסור לשון הרע, כפי שהוא קיים היום, יש הוראה שמכסה את זה.

בחוק, כפי שהוא קיים היום, קיימת הוראה שאומרת, שחלק מהאפשרויות של לשון הרע זה ביזוי אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו, נטייתו המינית. במילים אחרות, זה כולל גם את הנושא הזה.

לכן, גם לאור הפעילות של מועצת העיתונות וגם לאור העובדה שבעצם החוק מכסה את העניין הזה, ואם ינקטו בשמו של אדם, לאו דווקא חשוד - אני לא יודע למה צריך להיות דווקא חשוד - אם מבזים שמו של אדם בגלל ובקשר לעניין גזעו, מוצאו, דתו או מקום מגוריו, דבר שגם הצעת החוק הזאת מדברת עליו, אז החוק יכול לטפל בזה כפי שהוא היום, וזו סיבה נוספת מדוע אין מקום להחיל את הרציפות.

גם כדי לכבד את עצם ההסדר שהיה כאן, הרי ישבו, חשבו, אמרו: ניתן שנה לראות מה קורה - לאור מה שקרה, צריך לכבד גם את זה, אי-אפשר להתעלם מזה. תודה.

מתי היתה הישיבה עם שאול יהלום, כשהגיעו להסדר?

במאי 1997 התקיימה ישיבה אחת.

דורית ואג, תבדקי את זה.

יוני 1998.

חבר הכנסת גפני, אתה לא היית בתחילת הישיבה. קראתי את הפרוטוקולים של ועדת החוקה, חוק ומשפט בכנסת הקודמת, ושם נתנו למועצת העיתונות תקופה של שנה.

שעברה מזמן.

בהיעדרך, פרופסור אסא כשר אמר, שבית-הדין לאתיקה של מועצת העיתונות דן בעשרות מקרים כאלה, ופתר את כולם, ונותרו רק שניים, לעומת תקופות קודמות שהיו אלפי תלונות כאלה, או תחושה שיש אלפי מקרים כאלה.

הוא נתן תשובה, מבחינת מה שאמרה הוועדה, שלדעתו עונה על העניין הזה, שכלל האתיקה מופעל הלכה למעשה, ואין צורך בהתערבות המחוקק. תשמע את כל הדעות, ותענה בסוף.

למה הוא מתנגד לחקיקה? אם הכול בסדר, מה אכפת לו?

היה סיכום בוועדת החוקה הקודמת, שנותנים את השנה כדי לבחון אם מועצת העיתונות יכולה לפעול בלי חוק ופועלת על-פי כללי האתיקה. אבל אני מציע שתשמור את כל הטיעונים שלך לסוף הדיון.

עורכת-דין גבי לסקי, ואחריה עורך-דין בנימין שטיינברג.

עמדת לשכת עורכי-הדין בנושא היא, שיש לכבד את הסכם הוועדה לסיים את הבדיקה ולבדוק מה קורה עם מועצת העיתונות.

נוסף לכך, אנחנו חושבים ששני העקרונות שהצעת החוק רוצה להגן עליהם הם עקרונות ראויים, אבל לא ברור שדווקא חוק לשון הרע הוא הפתרון הרצוי.

נזכיר לוועדה שנושא איסור פרסום שמות חשודים מוסדר כעיקרון בתוך בתי-המשפט, אם זה לגבי קטין, אם זה לגבי חשוד לצורך המשך חקירה.

השאלה כאן היא לא על שמות, אלא על קבוצה.

זה לא שייך לקטינים בכלל. כשאומרים "חרדי שרף דגל" או "ערבי גנב מכונית".

אני מדבר על הקבוצה. למשל, החרדים הם רעים.

אפשר להגיד "אדם מבני-ברק", אז בעצם אתה כבר מציין השתייכות.

סליחה, גברת לסקי, אנחנו שואלים מה עמדת לשכת עורכי-הדין לגבי החלת הרציפות. לא נכנסנו לדיון.

אנחנו מקבלים את הסכמת הוועדה מהישיבה הקודמת, צריך לסיים את הבדיקות במועצת העיתונות.

עורך-דין שטיינברג.

אני מסכים עם גברתי לחלוטין בעניין של החלת הרציפות. יש היבט אחד, שצריך אולי לשקול אותו. לפעמים נחוץ הפרסום לא רק בגלל שהוא קשור להשלכה ישירה למעשה עבירה, אלא גם לצורכי חקירה. והייתי רוצה להסב את תשומת הלב של הוועדה לכך, שלפעמים יש חשיבות לכך שידעו שיש השתייכות לקהילה מסוימת, נניח, לקהילה מצומצמת, כדי שאנשים ידעו שזה קשור אליהם ויגישו תלונות.

זאת אומרת, שאתם בעד הכללות.

לפעמים יש השלכה שמוצדקת. אם יש השלכה ישירה זה מותר. גם לפי הצעת החוק יש את ההבחנה הזאת.

אם זה ממין העבירה, אבל לא ממין הקהילה.

ניר גרסון.

רשות השידור, ככלי שידור ציבורי, נטלה על עצמה מרצון כללי אתיקה עיתונאיים מחמירים. בתדריך "נקדי", הידוע, שמחייב את כל כלי המדיה שלנו, מכוח החלטת הוועד המנהל, יש סעיף דומה לתיקון המוצע. הוא אפילו מחמיר לעומת הסעיף המוצע. הוא אומר שבכל מקרה של ספק צריך להימנע מציון ההשתייכות העדתית וכן הלאה.

עם זאת, דווקא משום שרשות השידור אמונה על השידור הציבורי ועל אינטרס הציבור, הרשות מתנגדת להתערבות המחוקק בסוגייה זאת, כמו שהיא מתנגדת לרגולציה של הנחיות אחרות שמופיעות בתדריך הזה או בכל כללי האתיקה.

מטבע הדברים, כל הגבלה בחוק על חופש עיתונות יכולה לפגום ביכולתו של עיתונאי למלא את שליחותו. אני בהחלט מסכים עם מה שאמר עורך-דין מוזר, שממילא קיים היום הסדר בחוק, שלעניות דעתי נותן את האיזון הראוי בין האינטרסים. התיקון המוצע חורג מהאיזון הראוי.

אנחנו סבורים שיש עניינים שבאמת ראוי להימנע מהסדרתם במה שנקרא "דיני אדם", להשאירם לדיני שמים, שזו האתיקה המקצועית, וזה המקרה שלפנינו.

תודה רבה. עורך הארץ, חנוך מרמרי, ואחריו – סופיה רון.

העמדה שלנו הוצגה בהרחבה, בצורה מפורטת, בדיונים בכנסת הקודמת. אנחנו מתנגדים במלוא התוקף למצב שבו נושאים כאלה יהיו נידונים בבתי-משפט. הקפדנו להשיב על תלונות שהופנו נגדנו למועצת העיתונות. חלק ניכר מהתלונות הועברו לבית-הדין לאתיקה.

אם אינני טועה, כל התלונות מוגשות על-ידי גורם אחד, ארגון ששמו "מנוף", שלקח על עצמו את העניין.

בשנה, שהיא כנראה שנת המבחן, הובאו לפני בית-הדין, כנגד עיתון הארץ, שלוש תלונות, שנידונו במקובץ. עיתון הארץ השיב אחת לאחת. אני יכול להעביר לכם את החלטת בית-הדין, שהיא מקיפה ומנומקת.

מה היו התוצאות בשלושת המקרים?

סעיף 9 אומר: "לסיכום הדיון בשלושת התלונות שלפנינו, לא מצאנו באף אחת מהן עבירה על סעיף 14" – סעיף 14 לתקנון האתיקה הוא הסעיף הרלוונטי – "ורק באחד המקרים מצאנו ליקוי אתי קל".

בכל מקרה, זירת הדיון בשאלות האלה צריכה להיות בבתי-הדין לאתיקה של מועצת העיתונות ולא בבתי-המשפט.

גברת רון.

לצערי הרב, עד כמה שידוע לי, לא פנה חבר הכנסת גפני לארגוני עולים במהלך הכנסת החקיקה.

אני מוכן לפנות, אבל לא פניתי לאף אחד.

אני רואה פה רשימה ארוכה. לדעתי, ארגוני העולים היו מסוגלים לפרסם רשימה דומה, שבה מוזכר, במקרים דומים, המוצא. זה לא רק עניין של יחסים בין דתיים וחילוניים.

גברתי, סליחה שאני קוטע אותך. אפשר לראות את הפרוטוקולים, הנושאים שהעליתי לא היו על חרדים ודתיים, העיקר היה על נושא העולים.

עולים וערבים.

כמעט ולא דיברתי על דתיים וחרדים. באמת העניין של העולים החדשים הוא הרבה יותר גרוע.

אין לי טענות, רק משום שהזכירו את מנוף רציתי להגיד שבעצם הבעיה הרבה יותר נרחבת. היום זו הכללה של העולים מרוסיה, ומחר זה יכול להיות עולים מארצות-הברית. כל הכללה היא הכללה פסולה. כל אזכור של מוצא או שייכות לקהילה זו או אחרת הוא אזכור פסול. אין לסמוך על כללי האתיקה, כי זה דבר די נזיל.

אני מייצגת פה עיתון מוצלח מאוד, הגענו לתפוצה מהגדולות בארץ, בלי שאנחנו מזכירים את ההשתייכות הקהילתית של נאשם או אדם זה או אחר. אפשר למלא את השליחות העיתונאית בהצלחה גם בלי העניין הזה. אנחנו בהחלט תומכים בחקיקה.

תודה רבה. חיים שיבי, ואחריו – משה רונן.

ראשית, תודה על ההזדמנות לומר לחבר הכנסת גפני, שאני מסקר כל השבוע מה דעתי על הצעת החוק שלו, את דעתי: הרעיון הוא נכון, והסטריאוטיפיזציה של קבוצות בדרך כלל נופלת על החלשים או על אלה שמושיטים נגדם אצבע, ומייחדים אותם לרעה. זה לא המובילים בחברה, זה אלה שרואים עצמם נפגעים, ולפעמים, בצדק. השאלה, למה זה צריך להיות בספר החוקים, זו השאלה המרכזית. והאינרציה הזאת איננה מקובלת עלינו.

מאמץ החקיקה שהובילו צבי ויינברג ואחרים בכנסת הקודמת שבאה לרסן את התקשורת, נמשך גם עכשיו. יש הצעת חוק של חבר הכנסת דרוקמן, יש הצעה של חבר הכנסת שטייניץ – כולן מתאחדות למאמץ אחד: לעמוד מעל כתפו של העורך, להורות לו בחוק כיצד לכתוב כותרת, כיצד להגיש את העמוד הראשון, לא לסמוך על שיקול הדעת שלו. זהו מאמץ שמצמצם את חופש הביטוי ואת יכולת העבודה.

המבחנים שאתה מציע בהצעת החוק שלך, כאשר מתרגמים אותם ללשון הפרקטיקה העיתונאית, מפריעים לעבודה השוטפת, מעמידים חרב נוספת על ראשו של העורך.

לכן, כשם שהבית הזה קורא לריסון לתקשורת, אני חושב שצריך לקרוא גם לאיפוק בחקיקה, ככל שהדבר קשור לעיתונות.

תודה רבה. עורך-דין רונן, ואחרון הגופים המיוצגים - נציגת משרד המשפטים.

אני מסכים עם חברי חיים שיבי, שקיים בחקיקה הזאת "צ'ילינג אפקט", גורם שירתיע את העורך. כאדם שהיה הרבה שנים עורך, אני יודע שכאשר תבוא ידיעה על חרדי, דרוזי, ערבי, עולה חדש וכן הלאה, העורך שאיננו משפטן, ויודע שיש חרב מאיימת של חוק, יגיד: למה לי בכלל להתעסק עם זה? אני לא יודע מה מותר לי ומה אסור לי. אני אקח ידיעה אחרת על מלכת יופי שזכתה. כאן אני לא אסתבך.

תוכל להסביר לי את הנפקה מינה בין החרב החדה של החוק לחרב החדה של חוקי האתיקה?

כיום קיימים חוקי אתיקה.

אז אפשר לעקוף אותם?

חבר הכנסת רביץ, אני מבקש.

מיד אסביר למה קל יותר לאכוף את חוקי האתיקה מאשר חוק שייחקק. יש היום בסעיף 14 לתקנון האתיקה של מועצת העיתונות, שהוזכר, קיימים כללי הבזק, כשידורי בעל זיכיון, שמתייחסים לכבלים, קיימים כללי הרשות השנייה עם דברי חקיקה בספר החוקים, קיים תדריך נקדי, שכבר הוזכר כאן, קיימים במקרים חמורים גם שני סעיפים בחוק העונשין, שאוסרים לעורר מדנים או להבליט השתייכות לקבוצה מסוימת כאשר יש בזה טעם לפגם – כל החוקים האלה קיימים ולא נעקפים או נאכפים, לפי מה שמנוף אומר, בצורה חלקית.

בדקתי בימים האחרונים בעיתונים, ומצאתי ידיעה בעיתון של אתמול על פסק-דין של בית-המשפט העליון שהחמיר בעונשם של ארבעה אנסים ביערות הכרמל. לא מופיע בידיעה הזאת שהם דרוזים, לא מופיע בידיעה שהם גרים בדלית אל-כרמל. אני מניח שמישהו חשב כאשר הוא לא הכליל את העובדות האלה. אני לא יודע מי עשה את זה, אבל זה לא היה בעיתון.

לו היינו יושבים בקונגרס האמריקני לא היתה אפשרות בכלל לחקיקה, מכיוון שהיה קיים התיקון הראשון לחוקה שאוסר פגיעה בחופש העיתונות.

בארצות-הברית יכול להיות דבר כזה, שיכתבו שכושי רצח?

בוודאי אם הוא נרצח, אז ודאי יציינו את זה.

תחשוב על חקיקה בחוק איסור לשון הרע. האם מישהו יוכל לתבוע לפי החוק הזה? אם האיש עצמו תובע, הוא לא יתבע, הוא חשוד, נאמר, באונס, והוזכר שהוא חרדי, הוא יכול לתבוע על זה? הוא ייתבע על כך שהוא חשוד באונס. הציבור שאליו הוא משתייך לא יוכל לתבוע את העיתון, מכיוון שצריך אישור של היועץ המשפטי של הממשלה לתבוע. היועץ המשפטי לממשלה, משיקולים ראויים של חופש הביטוי, נמנע אפילו בשבוע שעבר מנקיטת הליכים, ובג"ץ אישר בשבוע שעבר את החלטת היועץ המשפטי, שנמנעה מנקיטת הליכים גם במקרה הרבה יותר חמור, כאשר חופש הביטוי עומד מהצד השני.

חוק כזה של איסור לשון הרע, לעולם לא ייאכף. עדיף להישאר בכלים הקיימים, שלא נאכפים בצורה מוחלטת, אבל יותר ויותר נאכפים.

תודה רבה. גברת דרור.

הממשלה מתנגדת להצעת החוק. אני רוצה לציין שגם בממשלה הקודמת משרד המשפטים התנגד להצעת החוק, וההחלטה הראשונה של ועדת השרים לחקיקה היתה להתנגד, ואחר כך נהפכה, בגלל הסכם קואליציוני שהיה בין הליכוד לישראל בעלייה.

עד כאן. לך אסור להגיד את זה.

את אומרת דבר לא נכון.

זה מופיע בפרוטוקול.

הסכם קואליציוני זה דבר פסול?

הרב רביץ, זה לא הסכם קואליציוני.

מחקנו את המילים "הסכם קואליציוני" מהפרוטוקול.

אבל זה ממש לא נכון.

מה זה משנה? מה זה רלוונטי לדיוננו?

סליחה, אבקש מהקצרנית למחוק את המילים מהפרוטוקול.

לא למחוק.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להקריא לך את החלטת הממשלה, כדי שתדע על מה מדובר: "אל שר המשפטים. מאת ממלא-מקום מזכיר הממשלה. מחליטים לקבוע כי עמדת הממשלה הינה לתמוך בהצעת החוק".

זה מה שהיא אמרה.

"מחליטים לתמוך בהצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – פרסום השתייכות חשוד), התשנ"ו-1996 - הצעת חוק פרטית מס' פ/278, של חבר הכנסת משה גפני, כשם שעמדת הממשלה הינה לתמוך בהצעת חוק פרטית מס' פ/189 של חברות הכנסת יעל דיין ונעמי חזן, שעניינה דומה, ולגביה הוחלט כי הממשלה תתמוך בה.

בהתאם לאמור לעיל, לבטל את ההחלטה מס' חק/195 של ועדת שרים לענייני חקיקה מיום 26 באוגוסט 1996, שקבעה כי יש להתנגד להצעת החוק."

הממשלה החליטה לתמוך, מכיוון שהממשלה החליטה גם לתמוך בשתי הצעות חוק של חברת הכנסת יעל דיין וחברת הכנסת נעמי חזן.

זה לא דומה לנטייה מינית.

חברי הכנסת, אני מבקש מכם. דלית דרור, בבקשה.

אני לא רוצה להיגרר למה שהיה בממשלה הקודמת.

את נגררת.

העובדות שאמרתי נכונות, וגם העובדות שאתה אמרת נכונות. הן מתיישבות בכפיפה אחת.

לא היה הסכם קואליציוני.

היה הסכם קואליציוני.

לנו היה הסכם קואליציוני על דבר כזה?

לא לכם.

מה הדיבורים האלה?

חברים, זה לא הוגן. היא אורחת כאן, תנו לה לדבר.

הנושא הזה הועלה בהסכם קואליציוני על-ידי ישראל בעלייה, וסוכם בהסכם הקואליציוני בין הליכוד לבין ישראל בעלייה, יש לי את ההסכם הקואליציוני הזה, והיה שם סעיף על תיקון חוק איסור לשון הרע בנושא זה.

זה לא רלוונטי לוועדה.

זה גם לא רלוונטי לחוק שלי.

אמרתי שזה לא רלוונטי, אז למה אתה מפריע?

לגופו של עניין, אנחנו מתנגדים, משום שזו פגיעה חמורה מדי בחופש הביטוי. אני רוצה לציין שלא נדרש פה אפילו ביזוי, אלא עצם ציון המוצא מהווה עבירה פלילית. לא מדובר בלשון הרע על יחיד, הרי אנחנו לא מדברים על השם, אנחנו מדברים על לשון הרע על ציבור במהותו של דבר, כמו שאמר חבר הכנסת רביץ, העניין פה הוא הסטיגמה הקבוצתית. לא בכדי ללשון הרע על ציבור המחוקק התייחס אחרת, לא אּפשר קובלנה, אישום מצריך אישור היועץ המשפטי לממשלה, והאישורים האלה לא ניתנים כמעט, מאוד במשורה--

אנחנו לא המחוקק?

--הסיבה היא, שחשוב שהדיון הציבורי יתקיים.

הוזכר פה על-ידי עורך-דין הצ'ילינג אפקט", שעשוי להיות לחקיקה כזאת על דיון ציבורי בבעיות מסוימות שמאפיינות קבוצות מסוימות.

חשוב לציין, שהחוק לא כל כך מעשי, כי בעצם הוא מונע ציון של מילה מסוימת, אבל את השם אפשר הרי להגיד. אפשר להגיד "יבגני", אפשר את התמונה לשים ולראות שזה עולה מאתיופיה. לכן, החוק לא מעשי, וקל מאוד לעקוף אותו.

חבר הכנסת גפני, אתה לא מציין בעצם את עניין הביזוי. אם אומרים שמלכת היופי ערבייה, זה נכנס לחוק שלך?

החוק אומר במפורש: "בפרסום השתייכות דתית, עדתית או מוצא אתני של חשוד, כאשר אין להשתייכות השלכה ישירה על מעשה העבירה". זאת אומרת, אם מלכת יופי בעיניך היא בגדר חשודה, אז היא כלולה.

נציג ידיעות תקשורת.

מאחר וכבר שמעתי שדיברו על הנושא של הצורך או אי הצורך של הרגולטור להתערב בזה, אני אעזוב את הנושא הזה, ואני אדבר על הפגיעה החמורה בחופש הביטוי של ההצעה הזאת.

אנחנו, בעיתונות, יוצאים מתוך נקודת הנחה, בפרפרזה על הדברים שאמר השופט ברנדס בזמנו, שחומר החיטוי הטוב ביותר הוא השמש, ואנחנו רוצים כמה שיותר לפרסם תופעות ואת הקונטקסט שלהם, כדי שהתופעות יטופלו ולא יטויחו.

חבר הכנסת גפני אמר שהוא דיבר בעיקר על אוכלוסיות הערבים והעולים החדשים ברוסיה, והוזכרה פה גם האוכלוסייה החרדית – ואלה, אכן, בדרך כלל "הנפגעים" של התופעה הזאת.

לגבי ערבים, זה לא נכון שהם רלוונטיים לנושא הזה, כי היום אם נותנים את שמו של הערבי, או אפילו את המקום בו הוא גר, למשל, טירה, אתה מיד יודע שהוא ערבי. כבר לא משתמשים היום בעיתונות בדרך כלל במונח ערבי, זה בעיקר נוגע לגבי חרדים ורוסים.

לגבי החרדים - אם ההצעה הזאת תתקבל, זו תהיה פגיעה בחופש הביטוי, משום שהחברה החרדית, שחיה על סט שונה של ערכים מאשר זו שהעיתונות המודרנית נשענת עליה, היא אולי מכסה עבירות רבות שקשורות בעבירות פליליות, סוגרת בפנים, מטייחת, לא מוציאה לאור, לא מפרסמת, ואז העובדה שאתה מפרסם, לא בהשלכה ישירה כמו שנאמר בהצעת החוק, אלא העובדה שאתה כותב באופן כללי, שאדם שחשוד בביצוע עבירה הוא חרדי, יש לה משמעות חשובה מאוד, כדי שאכן חומר החיטוי הטוב ביותר יהיה אור השמש.

אם הבנתי אותך נכון, בניגוד למה שאמרו חבריך, שבעצם האתיקה כבר תמנע את הפרסום הנלוז לגבי קבוצה, אתה אומר להפך, אתה אומר: אני חושב שתפקידנו לפרסם.

ניר חפץ, תודה רבה.

נציג מנוף, שי הורביץ.

מאז הדיונים בכנסת הקודמת על הצעת החוק של הרב גפני חל שיפור גדול מאוד בסיקור העיתונאי. הטבלה שלפניכם, "אפיון פלילי בכלי התקשורת", יש בה טעות אופטית. מאז שהגישו את הצעת החוק ועד שהצעת החוק הזאת עלתה על שולחן הכנסת, מאמצע 1996, 1997 ו-1998 חל שיפור גדול. ראינו בצורה עקבית איך ההבלטות והאפיון הבוטה מאוד שהיה תמיד בכותרות העיתונים בצורה מובלטת נכנס באופן מרומז לתוך הידיעות עצמן.

מובן שאנחנו לא שבעי רצון. העובדה הזאת שבכותרות כבר לא מציינים אפיון פלילי כמו שזה היה בעבר, והעובדה שזה לא מובלט, אלא מופיע במרומז, ברור שזה יותר טוב ממה שהיה בעבר, ורואים שהעיתונות נוטה לריסון עצמי.

אתה מדבר גם על עולים חדשים וגם על ערבים.

לגבי עולים חדשים וערבים בכלל חל שיפור. יש מהפך עצום. בשנה האחרונה, למרות שחיפשנו עם זכוכית מגדלת, קשה למצוא משהו.

אתם הגשתם תלונות על כל הדברים שמצוינים בטבלה?

לא. בעבר הגשנו תלונות בסדר גודל של 60% מהדברים שמצאנו, ובשלב מסוים החלטנו להיות בקשר של הידברות ישירה עם עורכי העיתונים. בצורה הזאת ראינו יותר הצלחה.

אני רואה שאתם מצטטים גם משנת 1999 וגם משנת 2000. אני רואה "שני ערבים משפרעם". אם לא יהיה כתוב ערבים, יהיה כתוב שני תושבים משפרעם.

אנחנו רואים, שלמרות שיש תקנה שמונעת את האפיון הפלילי, בכל זאת כלי התקשורת יכולים בצורה עקיפה כן להבליט את ההשתייכות הקבוצתית.

בכל המקרים האלה פניתם לעורכי העיתונים?

לא בכל המקרים, בחלק גדול מהמקרים. אנחנו רואים שיש שיפור גדול לעומת מה שהיה בעבר.

תודה.

לפני שאתן את רשות הדיבור לחברי הכנסת, אני אקרא לכם את הסיכום של חנן פורת: "אני רוצה להציע שנדחה בהסכמה לחצי שנה את הדיונים בסוגייה זו. במרוצת חצי שנה זו יקום צוות של שלושה-ארבעה חברים, אני אמנה אותם מתוך חברי הוועדה" - זה לא נעשה אני מבין – "אותו צוות יבוא במגע עם מועצת העיתונות באשר לשתי סוגיות: ראשית, הניסוח הברור יותר של הסעיף בתקנון האתיקה המקצועית" – זה כן נעשה – "שכאמור בשל ניסוחו המעורפל נתן מקום לטעות, כאילו מדובר פה רק במקרים של גזענות, ואולי גם פירוט יתר מדויק של הכללים".

"אני מציע לכולם לקבל את הצעתי, שבמרוצת חצי שנה זו יוקם צוות מצומצם שישב עם מועצת העיתונות וישמע מהם כיצד הדברים האלה מיושמים בפועל בשטח. ייתכן מאוד כי בעוד חצי שנה נראה שההצעה הזאת מיותרת, כך גם אני מקווה."

"במידה ולא תהיה התקדמות בתהליך, כוונתי להביא את הצעת החוק להצבעה בעוד כחצי שנה". הוא לא עשה את זה.

כי הכנסת התפזרה.

חברת הכנסת דיין, בבקשה.

אני מתנגדת התנגדות עזה להצעת החוק, עברתי את כל הגלגולים, לרבות ישיבות מהותיות ורציניות עם מועצת העיתונות. לא היתה ועדת משנה, אבל בהחלט עקבנו אחרי היישום של ההחלטה הזאת.

אנחנו רואים שיפור ניכר, ואמר כאן את זה נציג מנוף, אני לא חושבת שהשיפור הוא מאימת החוק של משה גפני, השיפור היה כי בשעתו, כשישבנו, בהסכמה ובהבנה גדולה היה ברור שיש כאן איזה חסר בתקנון האתיקה של מועצת העיתונות, והם לקחו על עצמם לשפר ולתקן.

כפי שנאמר, מספר התלונות שואף לאפס, ומיותר לחזור עכשיו להתנגדות המקורית.

בהערות שאנחנו רואים היום, העניין של מה שייך לעבירה ומה לא, אילו, חס וחלילה, החוק הזה היה עובר, היינו צריכים לבדוק טוב-טוב. אני שעוסקת הרבה, לצערי, בעבירות מין ואלימות במשפחה, הייתי מתנגדת בכל תוקף שלא לפרסם כאשר רב של ישיבה נאשם במעשים מגונים בתלמידיו, וזה מופיע בתור תלונות על כך שמציינים "כבוד הרב".

כל העבירות שקשורות בעבירות מין יש להן הקשר, משום שבבית הזה ובבתי-הדין עולים נציגי החרדים וחלק מהדתיים ומאשימים אותנו שרק בבית-ספרנו הדברים האלה קורים, כי אנחנו מתירנים, וכאשר זה קורה אצלם זה מידבק מאתנו. כלומר, יש כאן הגדרות עבירה מסוימות שהן בהחלט רלוונטיות. לא "חרדי גנב", ולא "חרדי פרץ", ולא "נערים חרדים עישנו סמים", פה באמת מיותר האפיון.

אבל "קיבוצניק חשוד במעשים מגונים", אני חושב שעורך העיתון החליט לכתוב קיבוצניק, מכיוון שזה יוצא דופן.

בחוק הקיים, שני התיקונים שהכנסתי ושעברו, היו קשורים במין ונטייה מינית, ואחד שנוסף, כהסתייגות שהתקבלה, היה מקום מגורים. מקום מגורים בשעתו, נדמה לי שבני אלון הכניס את ההסתייגות הזאת, הכוונה היתה בדיוק לעניין של קיבוצינקים.

למתנחלים.

אז כל הקשר שייך לעבירות הרגילות. מובן שיש דברים שהם אופיינים, חס וחלילה, לקיבוצניקים, וחס וחלילה למתנחלים.

מה דעתך?

אני מתנגדת בכל תוקף. אני חושבת שזו היתה שגיאה בשעתו, אני מצטערת שזה עולה עכשיו.

זה חייב לעלות לפי החלטות הכנסת.

"חובש כיפה", דרך אגב, עלינו לאסור צילום שלא אסור היום. הרבה מאוד מהאפיונים שמנוף טוענים, זה לא שאומרים חרדי ירה וכן הלאה, אומרים: יהודי חובש כיפה. הוא מצטלם, הוא רוצה להוריד את הכיפה – זכותו. אני כעיתונאי אוריד את הצילום שלו, משום שהוא חובש כיפה?

אגב, על נמוך, שחום וחובש כיפה היתה פסיקה בלשון הרע, שחייבה את מי שכתב את התיאור הזה.

פסק-הדין בעניין מזכיר בית-המשפט בבאר-שבע.

הרב רביץ.

הועלתה כאן על-ידי נציגי התקשורת טענה אחת ברמה העקרונית. אני בעדה, אני לא בעד חוקים בכלל. ככל שאנחנו יכולים לחיות בלי מעשי חקיקה, טוב שכך יהיה. למה שאנשים יסתובבו מאוימים עם ספר חוקים ויחיו רק לפי ספר חוקים? אם אנחנו יכולים לחיות לפי הקוד הטבעי שאולי יש לנו, לפתח אותו, מה טוב. קל וחומר כאשר יש מערכת מסוימת של חקיקה במסגרת ועדות האתיקה של מועצת העיתונות.

אבל ניר חפץ, בכנות, העלה את הבעיה. הוא אמר שלא כך הדבר, אנחנו באמת חושבים שיש לאפיין קבוצה כקבוצה כאשר נמצא שם מקרה שלא ייעשה. זוהי בדיוק מטרת החוק, אנחנו לא מדברים בחוק הזה על היחיד, על האינדיבידואל, על האדם שהולכים לגלות מיהו היחיד הזה, ושהוא במקרה חובש כיפה. אם נעשה מעשה מסוים על-ידי חובש כיפה, וכאשר האפיון הוא, שחובשי הכיפה או החרדים מובלטים בידיעה שעשו זאת, אז לו באמת המצב היה שזאת מין ידיעה שגם הקורא הפשוט היה אומר "זאת ידיעה של אדם נושך כלב", אז ניחא, זו היתה תעודת כבוד, אבל, לצערי, זה עבר את הגבול הזה, זה לא כך.

אני לא כל כך עוקב, אבל אני שמח לשמוע מנציג מנוף שבאמת הדברים האלה קיבלו תפנית משמעותית, והעיתונות מרסנת את עצמה, ולא מתנהגת כפי שהתנהגה בעבר.

עם זאת, אנחנו מחוקקים. תפקידנו הוא לחוקק כאשר אנחנו רואים פגמים בחברה שבעבר אולי הם לא היו פגמים, או בעבר לא היתה תעוזה לתקן אותם, ואנחנו רוצים לתקן אותם.

אדוני היושב-ראש, כמחוקקים אנחנו יודעים שיש חוקים לא מעטים שבאים לתקן מקרים בודדים בחברה, לא שחוק צריך לתקן מין סחף דווקא.

ראוי לתת אפשרות לכנסת, לציבור המחוקקים, הרי בוועדה הזאת אנחנו נעסוק בעניין, את האפשרות לדון לגופו של עניין לדון בהצעת החוק עם שמיעת כל הנוגעים בדבר ועם הרגישות שיש לכולנו לחופש הביטוי. אין כאן מין חלוקה. כל אחד יש לו את הנקודות שלו, ששם הוא היה רוצה שיהיה סכר על חופש הביטוי, חברת הכנסת יעל דיין עם הרגישויות המיוחדות שלה, וכן אחרים. אז כאן, בוועדה הנכבדה הזאת, נדון לגופו של עניין, עם הרגישות שלנו לחופש הביטוי.

לכן, אני מציע שלא נבלום את מעשה החקיקה בהחלטה פרוצדורלית. החילונו על כל כך הרבה חוקים את דין הרציפות.

הוועדה הזאת – לא.

לא היו לנו הרבה הצעות חוק כאן, אבל בוועדת הכספים ובוועדת כלכלה.

זה עניין מספיק ראוי שהמחוקק ייתן את דעתו לכך, ושנחיל את הרציפות גם על החוק הזה ונדון בו. יכול להיות שתוך כדי דיון לגופו של עניין, אנחנו נמצא, או שיש לתקנו, או שיש לשנותו, או שבאמת אנחנו נעצור את זה באמצע מעשה החקיקה אם נשתכנע שאין צורך בדבר הזה. אבל אני לא חושב שהנושא אינו ראוי.

אדוני היושב-ראש, רוב הדוברים, שהם נציגי התקשורת, אמרו במהות שהדבר הוא ראוי, אבל הם אומרים: אין צורך בחקיקה. זאת אומרת, אנחנו לא עוסקים בדבר שהוא איננו ראוי. הטיפול הוא ראוי.

הוא חורג מהראוי.

חבר הכנסת רביץ, תודה רבה לך. דליה רבין.

אני מתנגדת לחקיקה.

חבר הכנסת גפני.

קודם כול, אני רוצה להודות לך, אדוני היושב-ראש, על זה שהבאת את ההצעה כשביקשתי, ועם כל הפרוצדורה הנדרשת.

יש תקנון הכנסת.

אנחנו יודעים מה קורה, אנחנו נמצאים בכנסת.
אני רוצה להקדים ולומר לגבי ההערה של נציגת הממשלה בעניין הזה. לנו לא היה הסכם קואליציוני בעניין הזה. הרב רביץ, אני חושב, ניסח את ההסכם הקואליציוני שלנו עם נתניהו.

גם בהסכם הקואליציוני הנוכחי, עליו השלום, וגם בהסכם הקואליציוני הקודם, שעבר כבר מן העולם, בכלל לא דיברנו על שום נושא של תקשורת. גם הפעם לא ביקשנו ערוץ רדיו, בניגוד למפלגות דתיות אחרות, לא ביקשנו כלום בעניין הזה.

יוזמת החקיקה של החוק הזה היא יוזמה פרטית שלי, אפילו לא ביקשתי את רשות הסיעה, יכול להיות שיש חברים מסיומים בסיעה שלא יסכימו לו. זה בכלל לא היה נושא סיעתי במפלגתי.

הממשלה החליטה להתנגד לחוק, שעיקרה של ההתנגדות, כפי שנאמר פה, פגיעה בחופש הביטוי וכן הלאה. אני חרד מאוד לחופש הביטוי. גם אתמול הבאתי לידי ביטוי את החרדה שלי לחופש הביטוי בנושא של הרב אמנון יצחק. אני חרד מאוד לחופש הביטוי, אצלי זה יסוד מוסד.

אני ערערתי על החלטת ממשלה – ואני לא רוצה להיכנס לחילוקי דעות, אם יש באמת הבדלים – אבל הצעת החוק של חברת הכנסת יעל דיין, למשל, שהממשלה החליטה לאשר על אף שיש בזה פגיעה בחופש הביטוי. יש הבדלים, ואני מודע להבדלים, והייתי מודע להם, אבל העיקרון של הפגיעה בחופש הביטוי, כפי שהוצג פה קודם מאוד יפה, החרב שמונחת מעל ראשו של העורך, גם בהצעות חוק אחרות, שהממשלה לא התנגדה להן, ותמכה בהן, והן עברו את כל הקריאות, יש את החרב הזאת. לכן, ערערתי, והממשלה קיבלה את הערעור.

לא עלה על דעתי עד לרגע זה שאמרת את דברייך, דלית דרור, שיש הסכם קואליציוני בעניין. אני מעיר, מכיוון שכל הזמן אני סומך על נציגי הממשלה, שכשהם באים עם החלטה, ההחלטה היא מקצועית, ואני יכול לסמוך על העניין, לחלוק או לא לחלוק, מותר לי.

אתה חבר כנסת מנוסה. איך אתה יכול לסמוך כך על החלטות ממשלתיות? אני, כחבר קואליציה, אומר לך שאי-אפשר לסמוך.

אם באים ממשרד המשפטים ואומרים "החלטה מקצועית", וכשתומכים בחוק או לא תומכים בחוק זו החלטה מקצועית, לא עלה על דעתי עד לרגע זה שאמרת, שזה בעקבות דברים אחרים שהם לא מקצועיים.

מה זה רלוונטי לוועדה הזאת? הוועדה עוסקת בעניין הרציפות. יש כבר ממשלה אחרת.

זה היה צורם, אני מוכרח לומר.

אני מבקשת לתת לי להבהיר את העניין.

אין צורך.

את יודעת מה, נוריד את זה מסדר-היום. אחרי שיושב-ראש הוועדה אמר שלא בהכרח משרד המשפטים בא עם החלטה שהיא החלטה מקצועית, אז בסדר.

זה לא רלוונטי. משרד המשפטים נשאר בדעתו, הממשלה היתה ברוב דעות נגד דעת משרד המשפטים, וזו זכותה של הממשלה. מה זה רלוונטי לנו? אנחנו דנים מחדש, רק בנושא הרציפות.

לגופו של עניין. אני לא עוקב באופן רציף, ואני לא מכונה משומנת שעובדת ועוקבת אחרי העיתונות והתקשורת. שמעתי ברדיו לא מכבר לגבי הנושא של אתיופי שרצח את אשתו.

ילדה אתיופית שנרצחה.

זה צרם את אוזני.

לא יכול להיות תיקון אם אין אפיון. אתה לא מטפל באתיופים באותה צורה - - -

על הילדה האתיופית, החוק שלך לא חל עליה בכלל, זה כמו מלכת היופי הערבייה.

היא נרצחה, אז תסתיר גם את הזהות שלה?

להפך, החוק הקיים חל על זה, כשהוא מדבר על ביזוי מישהו בשל עדתו וכן הלאה.

החוק גם כן לא חל בקשר לפרסום רצח ילדה אתיופית.

יעל דיין, אני מתפלא על העמדה שלך בעניין הזה, אבל התפלאתי על זה גם בכנסת הקודמת, וגם עכשיו אני ממשיך להתפלא.

אני כבר לא מתפלא.

אין לעניין הזה ולא כלום עם חופש הביטוי, זה פשוט הצגה של הדברים באופן לא נכון. הרי הצעת החוק באה ואומרת שעולה חדש מחבר-המדינות, וזה בעצם עיקר הדברים, חרדים, אנחנו נסתדר, בעזרת השם, אבל עולה חדש מחבר-המדינות - - -

השם לא יעזור להם?

השם יעזור להם, אבל אנחנו צריכים גם כן להשתדל.

עולה חדש מחבר המדינות נתפס בשכרות. מה זה? אנחנו חברה רב-גוונית, נמצאים פה עולים חדשים, נמצאים פה אנשים עם צבע עור שונה שבאים ממדינות באפריקה, אנחנו קיבוץ גלויות, אנחנו הרי מעוניינים שזה יהיה קיבוץ גלויות, ונמצאים פה אנשים עם דעות שונות, ויש ביניהם גם קבוצות שאפשר לזהות אותן.

משה גפני, אתה הסכמת לסיכום של חנן פורת.

נכון.

אדוני היושב-ראש, המחוקק, במקרה הזה זו מליאת הכנסת, שאישרה את ההצעה פעמיים, אומר: אנחנו לא פוגעים בחופש הביטוי, אנחנו אומרים לעורך העיתון "מה שלא רלוונטי לצורך הנושא של החשוד לא לכתוב", הרי זה דבר כל כך מובן מאליו. הרי אני לא אומר, שלא יהיה כתוב ש"חרדים עשו הפגנה"--

אם כך, למה הסכמת לסיכום של חנן פורת? הסיכום של חנן פורת מחייב גם אותי.

--אני לא מתכוון לזה שעורך העיתון יכתוב ש"חרדים הפגינו ברחוב בר-אילן", מפני שחרדים בעניין הזה זה רלוונטי. אני אומר, בשום פנים ואופן, לא לכתוב שעולה חדש מרוסיה פגע באשתו. את האפיון שצריך לעשות, מה שחברת הכנסת יעל דיין חוששת ממנו, צריכים לעשות הגורמים המקצועיים ולא העיתונות. לא לתת סטיגמה לעולים החדשים, שאנחנו מצטערים על זה כולנו.

זה כבר עבר. העולים עצמם מוכנים.

לא נכון.

אל תדבר בשמם בנושא הזה. מרינה סולודקין - - -

מה את עוסקת בסתימת פיות?

אני אומרת שהם מדברים בשם עצמם.

הוא יכול לדבר בשם מי שהוא רוצה, הוא מכיר את העולים לא פחות ממך, אלא יותר.

לא פחות ממני--

הוא מכיר את העולים יותר ממך.

אבל לא יותר ממרינה סולודקין וסופה לנדבר.

מרינה סולודקין תומכת בהצעת החוק.

חברת הכנסת יעל דיין, אני מוכן לקחת את נציגי העולים בכנסת, מה שהם יחליטו - מקובל עלי. את רוצה לדעת את עמדתם? עמדתם ברורה.

הם מיוצגים בוועדה, הם לא באו.

אדוני היושב-ראש, יש קשר עקיף, אבל זה לא נושא של חופש הביטוי, כשאני אומר: אתה מפרסם את ביצוע העבירה, אתה מפרסם את החשוד, אתה מפרסם את הכול. אל תעשה אפיון של מוצאו וכן הלאה.

השאלה היא לא הנורמה, על זה יש הסכמה כללית. השאלה היא הגנת החוק או הגנת הכללים.

זו שאלה טובה.

אני מסכים לחלוטין שיש בעניין הזה התלבטות, זה לא דבר של מה בכך. התלבטתי יחד עם חברי הוועדה כאן בפעמים קודמות. אני לא בעד לשלוף דברים כאלה. אנחנו חברה שרגישה מאוד לעניין הזה, ואחרי זה גם באים בתלונות. לא באתי ושלפתי את זה. מליאת הכנסת אישרה את זה כמה פעמים, הממשלה התלבטה בעניין הזה, זה לא שבאו והחליטו כך או אחרת. היו עמדות לכאן ולכאן, וגם השתנו אנשים, אנשים התחלפו והביעו עמדות שונות.

אני לא מסכים לקבל את עמדת העיתונות בעניין, מכיוון שהם מסכימים לחלוטין שוועדת האתיקה צריכה לטפל בדברים האלה, ואסור שיהיה דבר כזה. אם, אכן, יש מקרה – כולם מסכימים לעניין – של מוצאו של החשוד, אם אין רלוונטיות לביצוע העבירה, אסור לפרסם את זה. רק שהם טוענים "לא בחקיקה". את זה אני מבקש שתשאירו למחוקק.

אדוני היושב-ראש, אני רואה מה הנטייה שלך.

לקבל עוד דוח ממועצת העיתונות.

בסדר גמור, עוד חצי שנה.

אומנם אין רציפות בין קדנציה לקדנציה, אבל ראיתי שני דיונים של שני ראשי ועדות, חבר הכנסת שאול יהלום וחבר הכנסת חנן פורת.

ההסכם לא בוצע, כי לא הוקמה ועדה.

הם אומרים "אנחנו נעמיד את מועצת העיתונות במבחן". ואומר פרופסור כשר, שמועצת העיתונות ובית-הדין לאתיקה שלה, עמדו במבחן בשני המבחנים, גם בשינוי התקנון וגם בטיפול בדברים. אם זה נכון, אז הם יצאו ידי חובת ועדת החוקה בכנסת הקודמת.

אף אחד לא עקב אחרי זה. אני נתקלתי בבעיות.

ההצעה שלי, שאנחנו נקבל שני דיווחים: דיווח אחד ממועצת העיתונות עם רשימה של אפיון פלילי, אני לא צריך את רשימת הנימוקים, רק רשימה תמציתית, ונעביר את זה לחברי הכנסת, וגם אתה תראה את זה; דיווח שני – אם מנוף ירצה, או אם מישהו מהחברים ירצה, לדווח כאן על תלונות שלא טופלו בהן, כלומר, תלונות שהוגשו למועצת העיתונות, ומועצת העיתונות התעלמה מהן, ואז נחזור ונדון בנושא.

אני ברצון נעניתי לבקשתך, משה גפני, אבל לאחר שקראתי את הפרוטוקול, בעצם הוועדה, החליטה לתת תקופת מבחן למועצת העיתונות.

היא לא ביצעה את החלטתה, והיו גם חילופי שלטון.

מועצת העיתונות טוענת שהיא ביצעה את זה בלי ועדת משנה. אז אני אבוא למועצת העיתונות על זה שוועדת החוקה לא מינתה ועדת משנה?

אדוני היושב-ראש, אני מסכים.

מי בעד ההצעה שלי?

הצבעה
בעד ההצעה של יושב-ראש הוועדה – 4
נגד – אין
נמנעים – אין

האחד ממועצת העיתונות, השני מ"מנוף" או מחברי כנסת, ולאחר חצי שנה לחזור ולדון בנושא התקבלה.

חבר הכנסת לפיד.

חבר הכנסת גפני, ההצעה שלך, בניגוד לרוב הצעותיך, באה ממניעים נאורים ונקיים. אין לי חילוקי דעות אתך לגופו של עניין.

אני מתנצל אם אני חוזר בקצרה על דברים שאולי נאמרו, אני מניח שיעל דיין ודאי אמרה חלק מהדברים. אני, עם פחות משנת ניסיון כחבר כנסת, אבל עם יותר מ-40 שנות ניסיון בעיתונות, חושב שמאוד לא רצוי לציין, ובאמריקה חדלו לציין אם מישהו שחור או לבן.

זה מה שאמרתי. צחקו עלי כשאמרתי את זה.

חבר הכנסת משה גפני, כל המגמה במדינה זו, בדמוקרטיות ובליברליזם הוא לא להגביל את זכויות העיתונות והתקשורת, אלא להרחיב.

הכוונה הרצויה שלך נוגדת עיקרון יותר מקודש ויותר חשוב, וזה חופש הביטוי וחופש הדיבור, ולכן פגיעתה רעה מתועלתה.

אני כן חושב שאנחנו צריכים להפעיל לחץ על מועצת העיתונות--

זה בדיוק מה שעשינו.

--ולהסתפק בזה.

פרופסור כשר, תעביר את הסיכום הזה לעורך-דין צדוק.

אדוני היושב-ראש, אני מבקש לא לחזור על מה שהיה בסוף הוועדה הקודמת, מפני שאצל שאול יהלום היה יותר מסודר, שיהיה תאריך.

אמרת "חצי שנה", אני מוכן לחצי שנה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:15