פרוטוקולים/ועדת חוקה/1201

5
ועדת החוקה, חוק ומשפט
17.1.2000

פרוטוקולים/ועדת חוקה/1201
ירושלים, ל' באב, תש"ס
31 באוגוסט, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 66
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום שני, י' בשבט התש"ס (17 בינואר 2000), שעה 09:00

חברי הוועדה: אמנון רובינשטיין - היו"ר
דליה רבין-פילוסוף
אברהם רביץ

עו"ד טנה שפניץ - משרד המשפטים, משנה ליועמ"ש
אלן זיסבלט - משרד המשפטים
מירון הכהן - משרד התעשייה והמסחר, יועמ"ש
יצחק טל - בנק ישראל, המפקח על הבנקים
מרדכי פיין - בנק ישראל, סגן המפקח על הבנקים
הרמן ליטמן - בנק ישראל, הפיקוח על הבנקים
עו"ד ורדה לוסטהויז - בנק ישראל, יועמ"ש
עו"ד אלון אלדר - איגוד הבנקים, בנק ישראל
עו"ד שלמה כץ - איגוד הבנקים, בנק המזרחי
אברהם מנחם - איגוד הבנקים, בנק המזרחי
עו"ד עמי סלע - איגוד הבנקים, יועמ"ש
צבי גלייטמן - חברות אשראי, ויזה ודיינראס
מיכאל הרצברג - חברות אשראי, ויזה ודיינרס, יועמ"ש
חיים קרופסקי - חברות אשראי, מנכ"ל ישראכרט
איציק לוי - חברת מונדקס, מנכ"ל
עו"ד אורה דביר - חברת מונדקס, יועמ"ש
עו"ד בתיה מילר - הרשות להגנת הצרכן בהסתדרות

דורית ואג

אסתר מימון

תקנות כרטיסי חיוב (תיקון), התשנ"ט-1999
1. עסקה בכרטיס אשראי בחוץ-לארץ
2. מסירת הודעה על עסקאות שבוצעו בארנק אלקטרוני

תקנות כרטיסי חיוב (תיקון), התשנ"ט-1999
1. עסקה בכרטיס אשראי בחוץ-לארץ

בוקר טוב. אנחנו עוסקים הבוקר בתקנות כרטיסי חיוב (תיקון), התשנ"ט-1999 – אישור התקנות. העבודה נעשתה על-ידי ועדת המשנה בראשותו של חבר הכנסת הרב רביץ, ואני רוצה להודות לך, הרב רביץ, על עבודתך המסורה והנאמנה. אתה מכיר את הנושא, מנוסה בו, ולכן תודתי היא כפולה ומכופלת.

חבר הכנסת רביץ, אני מציע שתפתח במילים קצרות ותסביר. אחר כך נשמע את בנק ישראל, את משרד המשפטים ואת נציגי החברות השונות.

היה לנו דיון אחד, אבל לפי עניות דעתי דיון ממצה של הנושא. אנחנו נענינו, בישיבת ועדת המשנה, לבקשת בנק ישראל. לגבי הדרישה העיקרית של הבנק, לא השתכנענו שהדרישה הזאת היא כה חיונית. בשיקול הדעת שהיה לנו, הבאנו בחשבון עלות/תועלת – הרי בעניינים כאלה צריך להביא את זה בחשבון – לא השתכנענו שהדבר הזה הוא כה חיוני. הדבר אמור לגבי הודעה של פעמיים בחודש על שימוש בכרטיסי חיוב שנעשים בחוץ-לארץ.

הרעיון מדוע כן נסב סביב לכך שבתשלומים שנעשים בחוץ-לארץ על-ידי כרטיסי החיוב מחויבים באופן מיידי, ולא, כפי שנהוג בארץ, שמחייבים אותם פעמיים בחודש או פעם בחודש. בחוץ-לארץ מחייבים באופן מיידי, ולכן זו היתה הדרישה.

שמעתי שהיו כמה מכתבים, לא הרבה, שהופנו לבנק ישראל, כנראה היו תלונות על אי-קבלת הדרישה.

קבענו שכל לקוח שפונה, גם אם הוא פונה רק פעם אחת לחברה, יקבל את ההודעה פעמיים בחודש. אם הוא פונה.

אם הוא מבקש, רק לגבי עסקאות בחוץ-לארץ.

כל הדיון הוא לגבי עסקאות בחוץ-לארץ.

והכרטיס האלקטרוני.

אם הוא פונה, הוא יקבל פעמיים בחודש. יתרה מכך, גם תצוין בהודעה הזאת, שהם מעבירים היום הודעות פעם בחודש, ויש אפשרות לכל לקוח לפנות, ואז הוא נכנס לקטגוריה של קבלה פעמיים בחודש.

אנחנו שמענו על העלות של הדבר הזה, ואני מוכרח לומר שלא הצלחנו לבדוק, וגם לא עשינו זאת, להגיע לסך העלויות באמת, כי שמענו מספרים מפליגים לשני הכיוונים, ההפרשים היו בין 40-50 מיליון שקל ל-2 מיליון שקל.

17 ל-1.

היו הפרשים גדולים. אבל, כאמור, לא ראינו את הדבר כחיוני.

היום את כרטיסי החיוב, אדוני היושב-ראש, אפשר באמצעות טלפון להתקשר ולקבל באופן מיידי.

גם באינטרנט.

לא רצינו להכניס את החברות לחיוב נוסף, פשוט מתוך דאגה שבסופו של דבר זה יהיה על חשבון הלקוח, למרות שדובר על כך שהם לא ייגבו מהלקוחות, אלה שמבקשים.

לא השתכנעתי בצורך, ואני חסיד גדול של שוק שזורם, בלי עכבות ובלי מעמסות יתרות. ולכן, הגעתי להחלטה לא לאשר את העניין הזה. דברים אחרים אישרנו.

יש רק שני דברים שנויים במחלוקת, ורק לעניין החיוב של עסקאות בחוץ-לארץ, לא לכרטיסים.

בנק ישראל, בבקשה.

חיוב עבור עסקאות שבוצעו בחוץ-לארץ באמצעות כרטיסי אשראי. קיים במערכת הבנקאית מצב שהוא כמעט ללא תקדים, אולי ללא תקדים בכלל, והוא, שבו חשבונך מחויב, ופירוט על מה חויב החשבון אתה יכול לקבל רק לאחר תקופה ארוכה מאוד.

אתם כותבים: זה יכול להיות עד חמישה שבועות.

מר טל, מה הנוהג במדינות אחרות, הרי אנחנו לא המצאנו את כרטיסי האשראי?

בארצות-הברית אתה מחויב פעם בחודש. פה כל יום אתה מחויב.

בעסקאות בחוץ-לארץ אתה מחויב מיידית.

בכרטיסי אשראי לחוץ-לארץ התשלום בדרך כלל הוא לא מיידי, אלא ששולחים לך חשבון בסוף חודש, ואתה מאשר.

אין הוראת קבע.

חוץ-לארץ זה לא רק ארצות-הברית.

אני רוצה לשמוע את נציג איגוד הבנקים ואת חברות האשראי.

מר רובינשטיין, ברשותך. זו הבעיה שאנחנו רואים, וזה מנוגד למה שנעשה בעסקאות שנעשות בכרטיסי אשראי בארץ, שבהן אתה מקבל את החיוב באמת בתחילת החודש, וכמה ימים אחר כך, יומיים-שלושה, ולפעמים יותר, אתה מקבל פירוט מלא של הסכומים, איפה בוצעה העסקה, למי שילמת את הכסף. החיוב שעובר מחשבונך בחוץ-לארץ הוא מיידי, יש לזה סימנים בחשבון הבנק של הלקוח, אבל אין שם פרטים מזהים, ואתה לא יודע איזו עסקה זו, למי שולם הכסף. אם ביצעת כמה עסקאות במועד סמוך אתה תקבל חיוב אחד, בלי פירוט. לכן, המצב שונה בין כרטיסי האשראי שמחויבים בארץ לבין אלה שבחוץ-לארץ.

הנקודה הזאת ברורה. השאלה, אם יש צידוק לזה.

הציע חבר הכנסת רביץ לא לפגוע בזכויות הלקוח, אלא רק בבקשה מיוחדת של הלקוח.

נטען כאן שלקוחות יכולים לקבל את המידע הזה, אם ירצו, באמצעות מכשירי בנק אוטומטיים ובאמצעות האינטרנט. אם הדבר הזה היה נכון, באופן מלא, אפשר היה לשקול את הדבר הזה, אבל זה לא נכון. יש כמה בנקים גדולים שאכן מאפשרים לך לקבל את המידע הזה, יש בנקים גדולים אחרים שלא מאפשרים לך לקבל את המידע הזה.

באשר לעלויות – לא הייתי בישיבה הקודמת, אבל נמסר לי על-ידי חברי מבנק ישראל שנשמעו הערכות שונות. הערכה אחת של מיליון שקלים לשנה, הערכה אחת של 17 מיליון שקלים. מה שברור שלא הוצג שום תחשיב, ואנחנו לא באמת יודעים כמה הדברים האלה עולים. לכאורה זה לא צריך להיות דבר כל כך יקר. אנחנו מדברים על מספר קטן של עסקאות יחסית.

מספר קטן של עסקאות?

בערך 5%.

את ההודעה יצטרכו לשלוח לכולם.

לא, רק מי שעושה עסקאות בחוץ-לארץ.

יש די הרבה ישראלים.

כמיליון ישראלים יוצאים בשנה לחוץ-לארץ.

זה לא רק אלה שיוצאים לחוץ-לארץ, מי שמזמין ב-10 דולר באינטרנט גם הוא כאילו היה בחוץ-לארץ.

לנו יש עיקרון, בכללי הגילוי הנאות, שאנחנו מחייבים את הבנקים לפעול לפיהם בדפי חשבון, שבמידה שהלקוח שולף את זה, בין באמצעות האינטרנט, בין באמצעות מסוף הבנק, הבנק פטור מלשלוח את זה אחר כך. אנחנו מוכנים לאותו עיקרון גם פה. אנחנו ישבנו עם חברות כרטיסי האשראי ואמרנו: במידה ולקוח שולף דף חשבון, אל תשלח לו אחר כך, אנחנו לא מעוניינים במשלוח כפול.

חברות האשראי לא יודעות את זה.

מיד נשמע את חברות האשראי.

לגבי העיקרון של שליחה לפי בקשת הלקוח, יש לנו ניסיון רע מאוד עם בקשת הלקוח. למשל, קבענו שלגבי דמי ניהול חשבון, שמחויבים כל חודש, במידה ולקוח ירצה פירוט, הוא יוכל לבקש מהבנק. הניסיון הוא רע מאוד. פקידי הבנק בדרך כלל לא יודעים מה לתת, ואין להם את המידע.

איך אתה עושה השוואה?

כאשר אדם בא ורוצה פירוט, בדרך כלל הוא לא משיג אותו. נוסף לכך, כמה אנשים אתה מכיר שיכתתו את רגליהם לבנק או לחברת כרטיסי האשראי ויבקשו את הפירוט הזה? הם רוצים את זה זמין.

אתה טוען שהבנקים לא יקיימו את מה שנחליט?

גם הלקוחות לא ייגשו לשם. הוא יראה שאין לו, אז לא יהיה לו.

המועצה לצרכנות צריכה לדאוג לזה.

העיקרון, כמו שאמר ד"ר טל, שעל עסקה בנקאית, צריך לראות את הפירוט שלה במסמך. לי לא היה אכפת אם זה היה בדפי החשבון, והיו רואים שם את הפירוט. מבחינתי, זו אסמכתה.

לא אכפת לך המועד?

לא, זה מחויב למחרת. אבל אם הייתי רואה את כל החיובים למחרת כמו שמחייבים אותי בכסף למחרת העסקה בחוץ-לארץ, לא היה אכפת לי. מבחינת, הציון בדף החשבון היה מהווה אסמכתה.

מי מייצג את איגוד הבנקים?

אני מייצג.

אני מבקש שגם תתייחס לשאלה: למה צריך להיות חיוב באותו יום לגבי עסקה בחוץ-לארץ?

זו שאלה עסקית, ואין אחידות.

לגבי ההצעה שהועלתה. יש לנו כאן צורך באיזון בין בעיה כלכלית לבין בעיה לכאורה צרכנית. אני בכוונה נוקט בביטוי "לכאורה צרכנית", משום שאנחנו לא חושבים שזה כצעקתה. אנחנו לא ראינו עשרות פניות של לקוחות שדורשים את המידע הזה באמצע התקופה. מי שצורך את המידע הזה, מקבל את המידע הזה בדרכים הרגילות. ואנחנו לא חושבים שיש מקום להשית על המערכת עלויות כבדות בשביל אותם בודדים שאולי רוצים ולא קיבלו.

מאידך גיסא, כדי לאזן את העניין, אנחנו הסכמנו להצעתו של חבר הכנסת רביץ, שזה יהיה לפי דרישת הלקוח. כלומר, אלה מן הלקוחות שדורשים את זה – יקבלו.

עלתה כאן איזו הצעה של בנק ישראל, או שמר פיין העלה רעיון, ואני חושב שאפשר אולי לאמץ אותו. אנחנו הרי לא מדברים על מידע שניתן דווקא באמצעות הדואר. הוועדה הזאת יושבת היום לאשר תקנות שצריכות לתפוס, לא שנה, לא שנתיים, אלא לתקופה די ארוכה. אינני יודע באיזו דרך אפשר יהיה לקבל את המידע בעוד שלוש שנים, אולי כל אחד יוכל לקבל את זה באמצעות הכבלים, בטלוויזיה שלו. הרעיון הוא, שהיינו מבקשים להשאיר "לפי דרישת הלקוח" כפי שהיא, ולאפשר לנו להעמיד את זה לרשות הלקוח בכל אמצעי שהוא, ובתנאי שהאמצעי הזה זמין גם ללקוח. כלומר, לאותם לקוחות, שדוקטור טל אומר שאין להם נגישות למכשירי העדכן הבנקאיים, אני מוכן לעשות אחת מהשתיים: או שנמצא להם את הנגישות הזאת, או שנאפשר להם נגישות אחרת. כלומר, אם הם ירצו באינטרנט או בטלפון או בפקס או בכבלים, או, בלית ברירה, נשלח להם דואר. אבל צריך לאפשר לנו את היכולת לתמרן, העיקר שהמידע יגיע ללקוח, ובתנאי שהוא דרש את זה.

אני יכול להעיד על עצמי ועל עוד אנשים. בעיני, הדואר הזה שמגיע פעם בחודש הוא די מטרד. קודם כול, הוא מחייב אותי גם לבדוק, כי אני לא יכול להתעלם ממנו. לקבל פעמיים בחודש זה מוגזם, בעיקר אם ההוצאות בחוץ-לארץ הן לא מי יודע מה חורגות מההוצאות הרגילות.

או עסקה באינטרנט שזה הולך ונפוץ.

היא יכולה להיות 10 דולר. אני מזמין דברים באינטרנט מחוץ-לארץ ב-10 דולר, ב-20 דולר. אני רק תוהה אם העלות לא יותר גבוהה מהרווחים שיש לחברת כרטיסי האשראי על עסקת 10 דולר. זו רק דוגמה אחת שהביא את הדברים עד אבסורד.

דוקטור טל, שמעת את ההצעה שיהיה דיווח, אבל באמצעים מגוונים, לא רק דואר אישי ללקוח.

בהסתייגות אחת, שאני לא בטוח שטלפון זה אמצעי מתאים.

אם הלקוח מסכים.

לפי דרישת הלקוח.

נתתי בטלפון הוראה בנקאית, שטלפון יחייב אותי.

עדיין לפי דרישת הלקוח, משום שיש אנשים שלא רוצים את המידע.

גברת שפניץ, משרד המשפטים.

הלקוח כן צריך לקבל דיווח. אין סיבה שהוא יקבל דיווח חמישה שבועות אחרי ביצוע העסקה. דווקא לגבי עסקאות בחוץ-לארץ הבירורים יותר מסובכים. אם קונים בכמה אלפי שקלים ורוצים אחר כך לפרט ולדעת, אז לגבי חוץ-לארץ זה הרבה יותר מסובך. וככל שעובר הזמן זה עוד יותר מסובך.

אם חברות כרטיסי האשראי יכולות לתת דיווח לכל אחד באמצעי שנוח לו, ובלבד שהחובה עליהם לתת את הדיווח. אין לי בעיה שיעבירו את זה בפקס, אם מישהו אוהב לקבל פקסים.

או באינטרנט. רשת האינטרנט הולכת ונפוצה, בכל בית רביעי או חמישי יש.

אין לי בעיה, אבל אז צריך להיות מקובל על הלקוח שזה האמצעי הספציפי שהוא מבקש.

זה מה שהציע מר סלע.

הוא יהיה זה שיבחר, הוא לא יהיה זה שידרוש.

הוא לא צריך לדרוש אחד לאחד, הוא צריך לדרוש את השיטה.

הוא צריך לדרוש פעם אחת לקבל מידע באמצע התקופה. הוא ביקש את המידע, נעמיד לו באמצעי זמין.

מר גלייטמן, מטעם חברות האשראי, אני מבקש קודם כול להתייחס לשאלה שלי, למה החיוב, ברוב כרטיסי האשראי, לא בכולם, הוא במועד הקנייה בחוץ-לארץ בניגוד למה שקורה בישראל?

החיוב הוא לא במועד הקנייה, באותו רגע שהעסקה מגיעה אלינו, לחברת כרטיסי האשראי, מחייבים אותו. זה לא בדיוק במועד הקנייה, זה יכול להיות יומיים, שלושה או ארבעה אחרי. פשוט מדובר בשערי חליפין. אנחנו משלמים את העסקה באותו רגע שהיא מגיעה אלינו, אנחנו מעבירים את הכסף לחוץ-לארץ. אין לנו אשראי בחוץ-לארץ. דרך מרכז ויזה הבין-לאומית אנחנו מעבירים את הכסף לחוץ-לארץ, באותו רגע שהעברנו, שער החליפין הוא התופס, ובאותו שער חליפין אנחנו מחייבים את הלקוח.

איך הנוהג לגבי כרטיסי האשראי האחרים? באירופה, למשל, כרטיס אשראי אמריקני גם כן מחויב?

בוודאי.

אני סמנכ"ל של חברת "ויזה כ.א.ל." בין יתר תפקידי, אני מטפל גם בנושא שירות לקוחות. אני חייב לציין שמספר הפניות אלינו בנושא הזה הוא מועט מאוד, ומספר ההכחשות של עסקאות בחוץ-לארץ הוא באופן סביר לחלוטין.

אמרו לי שלויזה יש שם טוב מאוד של כיבוד האשראי, בין הטובים בעולם.

יש ללקוח אפשרות של 120 יום לחזור אלינו על הכחשת עסקה.

רק מהמועד שהוא יודע.

כשאומרים "חמישה שבועות", צריך להבין שזה לא חמישה שבועות, זה המקסימום, הממוצע הוא שבועיים. בסופו של דבר, המועד הממוצע זה 20 יום עד שזה מגיע ללקוח. בחלק גדול של המקרים הסטייטמנט יגיע ללקוח, בדרך הזאת, כשהוא עדיין בחוץ-לארץ. כלומר, הוא ביצע עסקה בחוץ-לארץ והסטייטמנט יחכה לו בתיבת דואר, והוא עדיין בחוץ-לארץ. אין לו צורך לקבל את המידע הזה, כי הוא נמצא בחוץ-לארץ.

בעניין הזה יש לבנק אפשרות, לא בכרטיס אשראי, לעשות זאת עד שישה חודשים, או בהצטברות של 40,000 פעולות. בעניין הזה, חברות כרטיסי האשראי, בתקנה החדשה, תהיינה מופלות לרעה מהבנקים מהבחינה הזאת.

בתקנה של אברהם רביץ?

גם בדרישת הלקוח אנחנו עדיין מופלים לרעה.

העלויות לעניין הזה מאוד גבוהות. בימים אלה עשינו בדיקה – בין 400,000 ל-500,000 לקוחות נמצאים בחוץ-לארץ בשנה. אני מדבר על לקוח שנוסע פעם אחת.

מתוך מיליון?

מתוך 1.3 מיליון, 1.4 מיליון לקוחות, אני מדבר על לקוחות שהם פעם אחת. אני מדבר על שני כרטיסי אשראי, על ויזה כ.א.ל. ועל דיינרס קלאב.

העלויות הן מאוד גבוהות, יש כאן עלויות הפקה, יש כאן עלויות דואר, יש כאן עלויות שירות לקוחות, שגם עולה לנו כסף. כששולחים סטייטמנט, אפשר לקבל חזרה, אם הלקוח מכחיש. העלויות הן מאוד גבוהות, אנחנו מעריכים בין 3 שקלים ל-5 שקלים לסטייטמנט.

1.5 מיליון.

1.5 מיליון בחודש.

בשנה או בחודש?

לקוחות נוסעים כמה פעמים, זה מעלה את העלויות?

כמה יציאות של אזרחי מדינת ישראל מהלקוחות שלכם יש בשנה?

יש בין 400,000 ל-500,000.

אבל חלק מהם נוסעים כמה פעמים.

אני דיברתי על נסיעות לחוץ-לארץ. אנחנו חייבים לציין שיש מרכיב נוסף, והוא עסקת אינטרנט, שהולך ומתגבר בצורה בלתי-רגילה.

תן לנו נתונים, זה מעניין אותנו.

אין לי כרגע את הנתונים המדויקים, אני יכול להגיד לכם רק מה הנזקים שאנחנו סופגים מעסקאות האינטרנט, שזה בסכומים אדירים. מתחילות להצטבר לנו קניות באינטרנט, וכל קנייה על דולר או על עשרה דולר, אתה קונה ספר בעשרה דולר, אני לא צריך לספר מה ההכנסה של כ.א.ל. מהספר הזה, והמשלוח של הספר מגיע ליותר מההכנסה של ויזה כ.א.ל., פי שניים כמעט.

יש מעט מאוד עסקאות בעשרה דולר. אני קונה הרבה באינטרנט, אז אני יכול להגיד לך, עוד לא נתקלתי בעשרה דולר, מפני שהוצאות המשלוח - - -

פרופסור רובינשטיין, הישראלים נוטים, כנראה כמו כל מדינות העולם, לסייר באתרים מסוימים, ששם אתה משלם 4 דולר לשבועיים, לשלושה.

אלה האתרים היחידים שמכניסים כסף.

אני מדבר על האתרים שאתה משלם שלושה-ארבעה או חמישה דולר, ועלות הסטייטמנט תעלה לנו פי שניים או פי שלושה.

יש אפשרות ללקוח להוציא את דף החשבון בסניפי הבנק, אנחנו מעבירים את הנתונים לבנקים, והוא יכול להוציא את זה במכשירים האוטומטיים בלי שום בעיה.

זה יש און-ליין?

יש און-ליין.

מה דעתך על ההצעה של עורך-דין סלע?

אנחנו נותנים את האפשרות. אנחנו מעבירים את הנתונים לכל הבנקים.

אז צריך לחייב את הבנקים, לא אותם.

יש אפשרות לקבל את זה און-ליין באינטרנט. בדיוק מה שיש במחשבי החברה יופיע אצל הלקוח.

רבותי, יש לנו כאן הצעה של עורך-דין סלע, זה לא מטעם הוועדה ולא מטעם בנק ישראל, שלדעתי אפשר להתגבש סביבה. היא הצעה מאוד סבירה. אני מבקש להתייחס רק להצעה של עורך-דין סלע.

ההצעה הזאת מקובלת בתנאי שזה יהיה על-פי בקשת הלקוח.

אדוני היושב-ראש, אני מבקש להסביר אותה, כי אולי יש אי-הבנה.

עורך-דין סלע, תנסח אותה, אבל אל תיסוג ממנה.

אני לא אסוג.

אני הולך סביב התיקון שמופיע כאן על הנייר שלפני הוועדה. ההצעה אומרת כך: "האמור בתקנה 4 לתקנות כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986 (להלן – התקנות העיקריות), יסומן (א) ובסופו יבוא 'נעשתה עסקה בכרטיס האשראי בחוץ-לארץ, יעמיד המנפיק לרשות הלקוח, לפי דרישת הלקוח' – כפי שהציע חבר הכנסת רביץ – 'הודעה על העסקה לא יאוחר מ-15 ימים מיום שחייב את חשבון הלקוח בשל אותה עסקה, וזאת באמצעים שיבחר המנפיק, ובתנאי שאלו זמינים ללקוח.'"

צריך כאן הבהרה נוספת. מתי בוחר הלקוח - - -

אם אין לו סטייטמנט בסניף, אז זה לא זמין.

אם אין לו סטייטמנט בסניף הוא יכול לדרוש או דואר או טלפון או פקס או אינטרנט.

הוא בוחר את זה פעם בחיים, פעם בשנה?

דוקטור טל, על זה לא נחליט כאן, את זה נחזיר לוועדת המשנה.

אנחנו דיברנו על כך. בקשה אחת.

אבל מותר לו להחליף.

אני לא אכנס לזה. אם תהיה הסכמה על העניין הזה, אז השאלה מתי מותר להחליף תידון כאן לאחר שנה של ניסיון, אחרי שנראה מה קורה.

נציג משרד התעשייה והמסחר, בבקשה.

אני רוצה לדבר על הנושא הזה מהאספקט של הגנת הצרכן. קודם כול, הזכירו כאן את האינטרנט. האינטרנט יוצר את הצורך דווקא במשלוח דחוף יותר של ההודעות מסיבה פשוטה, שעד היום מרבית העסקאות היו בחוץ-לארץ, ממילא, ועד שהלקוח היה חוזר לארץ היה לוקח זמן. היקף העסקאות באינטרנט הולך ומתגבר, זה נעשה בארץ - - -

מה רע שהלקוח יבקש?

ברגע שהוא מבקש. לא כולם יזכרו לבקש. אם כולם יבקשו, אז ממילא כל הנושא של העלויות לא רלוונטי.

לא כולם יבקשו.

אם ההנחה היא שכולם יבקשו, אז ממילא הפחד הגדול של חברות כרטיסי החיוב מהעלויות הגדולות - - -

יש עדיין רצון חופשי במדינת ישראל.

דיברו כאן על כך שחלק מהעסקאות הן בסכומים נמוכים. הייתי מציע לבטל את הנושא של לפי דרישה, אבל לקבוע שמעל לחיוב מצטבר, כאשר החיוב המצטבר עולה מעל סכום מסוים, שהמידע יישלח.

זה מסובך מאוד מבחינת מערכות תפעול.

בבקשה, אדוני.

אני רוצה לחזק חלק מהנקודות שנציג ויזה כ.א.ל. העלה, וגם להציע איזה פתרון בכיוון של הצעת איגוד הבנקים. גם אצלנו אנחנו לא מרגישים שיש צעקה, כלומר, אין בעיה של לקוחות, והפניות מעטות מאוד. אצלנו, בקבוצה הגדולה שאני מייצג, קבוצת בנק הפועלים, זה קיים בעדכנים, והניצולים בעדכנים של עסקאות עתידיות שהולכות להיות מחויבות על-ידי הלקוח הן בעשרות אלפים. כלומר, הלקוחות משתמשים במידע כדי לדעת כמה יחייבו אותם.

המפקח אמר, ואני מכבד את זה שהוא אומר, שיש בנקים בקבוצה שלנו, המזרחי, למשל, שזה לא קיים אצלו. שאלתי, מדוע לא? אני מעביר מידע אליו. לדעתי, זו החלטה של הבנק. יותר מידע עובר אליו על אותן עסקאות ממני, הוא צריך לקבל החלטה שלו, ואז הוא יוכל להעמיד את זה בעדכנים שלו, למרות שלא בדקתי עם אנשיהם, בדקתי עם אנשי התוכנה שלי. כלומר, אותו מידע שעובר בעדכנים בבנק הפועלים, אם הוא יחליט, הוא יכול להעמיד את המידע, ואז יש לי אפשרות לתת גם ללקוחות המזרחי. אני לא רוצה לדבר בשם בנק דיסקונט, אבל אני מניח, שבנק דיסקונט יכול, אם המידע הזה מועבר אליו, לתת את הפתרון בכיוון הזה.

השימוש באינטרנט גדל, ושימו לב שכל עסקת אינטרנט תהיה עסקה בחוץ-לארץ, ואם לגביה אני צריך לעשות את הדיווח - - -

זה נאמר כבר.

מקובלת עלינו הצעתו של חבר הכנסת רביץ, "לפי דרישה". כיוון שאני הייתי בחברה שהעריכה במספרים היותר נמוכים, אני אומר שהעלויות יכולות לנוע בסדר גודל של בין מיליון ל-4 מיליון, תלוי בגידול. נכון לעכשיו, אנחנו אלה שבאנו עם המספרים של 1-1.5 מיליון, אבל כמובן יכול להיות גידול, זה כמובן יכול לעלות עם גידול בפעילות באינטרנט.

חבר הכנסת רביץ לא דיבר רק על הוצאות, הוא דיבר גם על השקפת עולם.

הפתרון של איגוד הבנקים מקובל עלינו.

תודה רבה. גברת מילר.

כנציגת אגודת הצרכן, אנחנו כמובן תומכים בבקשה, מכיוון שאנחנו חושבים שזה חלק אלמנטרי מהשירות ללקוח. העובדה שאולי אין הרבה תלונות בחברות האשראי בנקודה הזאת, לדעתי לא צריכה להוות איזו אינדיקציה, כיוון שיש בעיה קודם כול להשיג את חברת האשראי. מי שיש לו תלונה ורוצה לפנות לחברת האשראי, הוא יכול לבזבז כרבע שעה בטלפון למענה הקולי. אז מי שפונה בתלונה, הוא פונה כדי לבטל איזה חיוב. אבל אם יש משהו שמרגיז אותו, אם הוא צריך לחכות יותר מדי זמן בטלפון, אז הוא פשוט מוותר.

צריך להשוות את זה למצב שקיים היום לגבי הדיווח שאנחנו מקבלים כאן בחודש. הוא דיווח חשוב מאוד, כל אחד לדעתי צריך לבדוק אותו, מכיוון שעסקאות בחוץ-לארץ הן עוד יותר מסובכות מבחינת המטבע הזר וכן הלאה. אין שום סיבה שהלקוח לא יקבל את זה כחלק מהגילוי הנאות.

גברת מילר, תודה רבה.

רציתי לדבר לעצם הניסוח של התקנות.

רבותי, אני לא אכנס לזה.

חבר הכנסת רביץ, ההצעה של עורך-דין סלע מקובלת עליך?

כן.

אני לא שמעתי שום נימוק נגדה. אני רוצה לשמוע רק מי שרוצה לומר למה ועדת החוקה לא צריכה לאמץ את המלצות ועדת המשנה בנושא הזה.

אני לא בטוחה שכולם פה על אותו גל. עד כמה שהבנתי את ההצעה, כל אחד יוכל לבחור את השיטה.

אם הוא ירצה.

לא נשחרר אותם מהדיווח החודשי, אבל את הדיווח הנוסף הוא יוכל לבקש ולקבל באחת השיטות הזמינות שיש לו, או דרך הדואר או באינטרנט או מה שהוא יחליט.

הוא צריך לבקש פעם אחת, ותו לא?

פעם אחת בחיים.

עזבו את הפעם האחת, אחרי שנה נחזור ונראה איך זה עובד.

אני חשבתי על זה קצת אחרת, אבל אפשר לדבר על זה. קודם כול, הלקוח צריך לבחור לקבל סטייטמנט. זה קובע את העיקרון, שהוא מקבל סטייטמנט ביניים. אחר כך, באיזו צורה. אנחנו רצינו לבחור, ובתנאי שאנחנו לא יכולים לבחור משהו שהוא לא זמין ללקוח, קרי, ברירת המחדל שלנו היא תמיד דואר.

הוא לא יכול לקבל את זה באינטרנט כשאין לו מחשב.

מי בוחר הלקוח או חברת כרטיסי האשראי?

אנחנו נבחר את האמצעי, ובתנאי שהוא מתאים.

אתם תציעו ללקוח אחת מהחלופות, והוא יבחר.

אנחנו מקבלים את ההצעה הזאת, תיקון להצעה של ועדת המשנה. אומנם זה לפי דרישת הלקוח, אבל דרך העברת האינפורמציה תיבחר על-ידי הלקוח מתוך אלטרנטיבות שיוצעו לו, הוא יבחר במה שזמין לו.

שזה יוצע לו בטפסים.

שזה יוצע לו בסטייטמנט החודשי.

בסטייטמנט החודשי שכותב, שהוא יכול לבדק ולדרוש, יוצעו לו חלופות.

כעבור שנה נדון בזה מחדש לאור האינפורמציה שתהיה לנו לגבי מידת השימוש בזה.

מי בעד ההצעה? רוב.

אני רוצה לבקש דבר אחד, ואני מניח שבנק ישראל לא יתנגד. יש איזו בעיה טכנית או אפילו משפטית עם ה-15 יום. סטייטמנט הביניים, ה-15 יום יכולים לגרום לבעיה באותם חודשים שיש בהם 31 יום, ולכן כדי לא להיקלע למצב של תובענות ייצוגיות, כי החטאנו ביום, אם היה כתוב כאן את החציון, 17 יום - - -

אני קצת היסטרי, אבל אתמול הייתי בבית המשפט עם תביעה ייצוגית.

בסדר.

משרד המשפטים, אתם תנסחו מחדש, לאור הפרוטוקול, בהסכמה של הרב רביץ, להצעה שזה יהיה 17 יום אם יש חגים.


2. מסירת הודעה על עסקאות שבוצעו בארנק אלקטרוני

אנחנו עוברים לחלק השני – הארנק האלקטרוני. מי מוסר לנו אינפורמציה על הארנק הזה, שלא ידעתי שהוא קיים בארץ?

אני, מנכ"ל חברת מונדקס, ועורכת-הדין אורה דביר היועצת המשפטית שלנו.

תספרו לנו קודם כול מה ההיקף של זה?

היום יש לנו כ-40,000 ארנקים בניסוי שאנחנו עושים כבר כשנה וחצי ברחובות ובאוניברסיטאות. יש היום כ-30,000 סטודנטים עם כרטיס כזה שהוא בשיתוף עם אגודת הסטודנטים, שמשמש את הסטודנט גם כרטיס אגודה.

כמה עסקאות נעשות בזה?

אנחנו לא יודעים כמה עסקאות נעשות, אנחנו יודעים כמה כסף טוענים כל יום.

כמה כסף טוענים?

טוענים הרבה מאוד כסף מדי יום. ברשותך, כיוון שיש כאן כמה מתחרים, אני לא אחשוף אינפורמציה.

זו לא חברה אחת שמפעילה את הארנק האלקטרוני?

כרגע רק חברה אחת מפעילה, אבל גם ויזה וגם ישראכרט מתעתדות להיכנס לתחום הזה.

איך זה שלא נתתם לחברי הכנסת 120 ארנקים?

רצינו לתת, ונאסר עלינו. יותר מזה, באנו למזנון הכנסת והצענו שבמקום כל נושא החתימות יהיה הנושא הזה, ודיברנו עם ועדה פנימית של חברי הכנסת, ונאסר עליכם לעשות את זה.

אנחנו מפעילים את הארנק הזה כשנה וחצי, החל ממאי 1998, באוניברסיטה וברחובות ונס ציונה. כאשר למעשה ההצעה שמתעוררת פה היא, שאנחנו ניתן דיווח על מה האדם עושה עם הכסף שלו, וזה נראה לנו אבסורד.

כרגע ההצעה אומרת, שמי שטוען את הארנק שלו ביותר מ-400 שקל, אנחנו נדווח איפה הוא מבזבז את הכסף, כאשר אנחנו לא יודעים את זה.

זו ההצעה של בנק ישראל?

נכון, זו ההצעה של בנק ישראל. זה נדחה בישיבה הקודמת, ולכן אנחנו פה היום.

כמות העסקאות שאנשים מבצעים בסכומים קטנים או במזומן היא, על כל עסקת אשראי, בערך שבע או שמונה עסקאות במזומן. ואם אנחנו מדברים על נערים וילדים שנוסעים באוטובוס וקונים ארטיק וקונים את העיתון וקונים את המסטיק – על כל זה לדווח, נשמע לא סביר, ולא כלכלי כמובן.

יש לי הצעה מקדמית. בשלב אקספרימנטלי כזה, כבר לחוקק את החקיקות האמבולטוריות שלנו, זה מוקדם מדי.

כבר נעשתה חקיקה ראשית, עכשיו מדובר על צורת דיווח. אולי בנק ישראל יסביר.

זה דבר עדיין שולי במשק הישראלי.

זה לא משנה. אותו אזרח שזה קורה לו, וטוענים לו את הכרטיס חמש-שש פעמים על חשבונו, הוא צריך אחר כך לשלם את הכול.

החקיקה הראשית נותנת לו את הזכות לתבוע - - -

היא מגבילה אותו, אבל כאן יש השלמה מסוימת.

נשמע את בנק ישראל. דוקטור טל, מה דעתך שנדחה את כל הדיון הזה בשנה?

החקיקה הראשית כבר קיימת.

אבל החקיקה הראשית נותנת זכויות לבעל הארנק האלקטרוני. אם לא נחוקק את זה, לא נפגע בזכויות שלו. הוא יכול לתבוע אם חייבו אותו בדבר שהוא לא טען, כלומר, שהוא לא קיבל את הכסף.

לא על זה הוויכוח.

על הטעינות יש דיווח שוטף מהבנקים. כל המשיכות מחשבונות הבנק והטעינות בכרטיס האלקטרוני מדווחות ישירות על-ידי הבנק. לא מדובר על הטעינות.

דוקטור טל, מה הצורך שלנו בזה?

הגישה שלנו היא לא לאפשר בשלב הזה, בכל מה שקשור לסמכויות שלנו, לאף אחד להנפיק ארנק שמכיל יותר מ-400 שקלים.

קיבלנו את זה.

הם קיבלו את זה. כבר היה על זה דיון.

בגלל הקשר של מונדקס לבנקים, אין להם ברירה, אלא לקבל את הדרישה שלנו. כך שלגביהם, גם טכנית, הם לא יכולים להנפיק את הארנקים האלה, על-פי הוראה שלנו. אני לא יודע אם לא יהיו בשנה הזאת גם חברות לא בנקאיות, לגביהן עדיין אין חוק.

היו, לפחות בעבר, מתעניינים שהם לא בנקאים. דיברנו עם אותם מתעניינים פוטנציאליים, הסברנו להם מה הגישה שלנו, הסברנו להם גם שאם הדבר יהיה בסמכותנו, ואנחנו מתכוונים לבקש שהדבר יהיה בסמכותנו, אנחנו לא נתיר בשלב ראשון ארנקים שאפשר להנפיק בהם מעל 400 שקלים.

למה?

התקרה כאן היא אחד מאמצעי הבטיחות שצריך לנקוט, לפחות בשלב ראשון, מכיוון שהחולשה העיקרית של הארנקים האלקטרוניים היא, שהם לא מחוברים לחשבון בנק ספציפי. היום אחד מאמצעי הבקרה העיקריים בכרטיסי אשראי זה שעובר חיוב בחשבון שלך, זה קשור לדיון הקודם.

אדוני היושב-ראש, האמת היא שלא הבנתי לגבי השאלה שלך על 400 שקלים. מה אנחנו מתערבים בחייהם של אזרחים? אבל, מכיוון שהחברים האלה הסכימו ל-400, אז אמרתי שיהיה. זה כסף מזומן, מה אנחנו מתערבים?

זה לא כסף מזומן, כיוון שלשטרות כסף נצטבר ניסיון של מאות שנים, ואנחנו יודעים מה היכולת לזייף אותן ומה היכולת ליצור אותן באופן מלאכותי, ובארנק אלקטרוני אנחנו עדיין לא יודעים.

אנחנו מקבלים את ה-400 שקל האלה.

יש פה אי-הבנה.

אם אתם מסכימים, אז אין בעיה.

לא הסכמנו לזה, הסכמנו למסגרת אחרת ולמקום אחר. יש שתי שאלות: החוק הזה מדבר רק על חובת דיווח, הם קשרו את חובת הדיווח לכך שצריך, כרטיס שנטען לטעון מעל 400 ש"ח, לזה אנחנו לא מסכימים. אין כל קשר בין סכום הטעינה בכרטיס לבין הדיווח השוטף של העסקה הבודדת.

למה הסכמתם?

הסכמנו במקום אחר, כאשר בנק ישראל בא, ומונדקס היתה זקוקה - - -

אבל זה לא כאן.

אני טוענת שזו מטרה זרה. הניסיון להגביל דרך החוק הזה את סכום הטעינה המקסימלי בארנק, זה לא המקום הנכון, זו חריגה מסמכות, זו מטרה זרה. אסור לעשות זאת. אלה שני דברים שונים. הם צריכים לפעול במסגרת הסמכות שלהם שם, כפי שיש להם, אם יש להם שם סמכות.

דוקטור טל, אתה אמרת, בצדק, שלגבי שטרות כסף יש ניסיון של מאות שנים. אני רוצה כאן ניסיון של שנה אחת, זה הכול.

לגבי חברת מונדקס. היא קיבלה היתר מבנק ישראל, ושם הוגבלה היכולת שלה להנפיק כרטיסים עד 400 ש"ח. נכון שלגבי מונדקס, היא לא יכולה ממילא, ואגב, הטיעון של חברת מונדקס הוא לא רלוונטי. מבחינת מונדקס זה לא צריך לעלות ולא צריך להוריד.

למה להכניס את זה כאן?

לגבי חברות אחרות שכרגע אינן נמצאות בפיקוח.

מי החברות האלה?

למשל, בזק. היה נציג בזק, אפילו בדיון הקודם, הם מאוד רוצים להיכנס לתחום הזה. הם רוצים לעשות כרטיס אלקטרוני משולב עם טלפוניה.

יש הרבה פרוייקטים ניסיוניים של טלפוניה, חניות בערים הגדולות, קווי אוטובוס וכן הלאה.

מדובר על מעבר בכביש אגרה, הרי בכל העולם זה אוטומטי.

אמרנו, כעיקרון, שאם רוצים לדמות ארנק אלקטרוני למזומן, זה רק בסכומים נמוכים. והכוונה היא לדמות מזומן שאדם נושא בכיסו, זה העיקרון. אני לא מכירה גם ספרות שדנה בארנק אלקטרוני, שמדובר על הנפקה ללא מגבלת סכום.

מה המצב באירופה?

המצב בכל העולם הוא, שברוב רובם של הפרוייקטים הסכומים, וזה לא נובע דווקא ממגבלה חוקית, הסכומים שמדובר עליהם זה 20 דולר, 100 דולר.

אנשי מונדקס, בבקשה.

נגענו במספר נקודות, וצריך להבהיר אותן. הסמכות של בנק ישראל, במישור אחר לחלוטין, להגביל את הסכום הטעון בארנק, זה מכוח היתר שהוא נתן בזמנו לשיתוף פעולה עם בנק, צריך לבחון אותו במסגרת ההיא, על-פי המגבלות שם. אין זה נכון להשיג את המטרה הזאת דרך העובדה שמחייבים דיווח על עסקאות פרטניות עם בתי העסק לגבי ארנקים שניתן לטעון בהם מעל 400 שקל. אין כל קשר בין סכום הטעינה לבין חובת הדיווח.

אנחנו טוענים, שכמו שבכסף מזומן אתה מושך מהבנק, ומקבל דיווח מהבנק על המשיכה, כך גם תקבל כאן דיווח. אנחנו מדברים רק על כרטיס שניתן לחייב בו את חשבון הבנק, הוא לא כרטיס שאתה טוען אותו במזומנים.

הדיווח השוטף על העסקה איננו נעשה על-ידי המנפיק, מונדקס, אלא הוא נעשה בזמן אמיתי, במעבר מארנק לארנק, מכרטיס לכרטיס, מהכרטיס של הלקוח לכרטיס של בית העסק עובר כסף. יש יתרה, קניתי עיתון בארבעה שקלים, עוברים ארבעה שקלים מהארנק שלי לארנק שלו. יש אביזר שהוא לשימוש הלקוח, הוא פשוט, אפשר להראות אותו כאן, שמראה גם את הסכום שעבר, גם את היתרה וגם את עשר הפעולות האחרונות שנעשו בכרטיס.

יש דיווח בזמן אמיתי, הן של העסקאות השוטפות והן של סכום הטעינות. הניסיון לבוא ולומר, שאם טענתי בארנק 400 או 600 או 800 שקלים, וזה לא משנה - ואנחנו בעניין הזה נפעל כפי שבנק ישראל יכתיב לנו - לבוא ולדווח על העיתון ועל הקולה ועל הבייגל שקניתי – אין כל קשר בין בייגל שקניתי במסגרת ה-400 ש"ח או בייגל שקניתי יותר. הדבר היחיד הוא, אם יאפשרו לטעון יותר, שזה יקל על האיש, הוא לא יצטרך בכל 400 שקל לטעון. זה לא ישנה את ההרגלים שלו, כי אדם יקנה בכרטיס אשראי כאשר מדובר בסכום גדול יותר, משום שיחייבו אותו ב-2 לחודש, והוא לא משתמש בכסף שהוא כבר משך מהבנק.

גברת שפניץ.

רק עוד דבר אחד אנחנו רוצים להסביר, מה קורה בעולם.

אני אבקש דיווח מפורט בכתב, אני לא אקבל בעל-פה.

קודם כול, אתה שואל, למה לעשות את העניין ניסיוני? כל הרעיון שלנו הוא לעשות את הדברים מוקדם מראש, כדי שמי שנכנס לשוק יוכל לכוון את עצמו לפי ההוראות, ושלא נשמע אחר כך: אבל עכשיו כבר אי-אפשר לעשות את זה, זה כרוך בעלויות אדירות, כי אתם פתאום מכניסים פה כל מיני הוראות שאיש לא צפה אותן. לכן, אם צריך לחוקק בנושא שהשוק העסקי צריך לכוון את עצמו, זה השלב, ולא בעוד שנה. זה דבר ראשון.

דבר שני. אנחנו בכלל לא אומרים שצריך לדווח על הכול - - -

400 שקל ומעלה.

נחמד שיושבים פה מונדקס, אנחנו מכבדים אותם, ולמדנו מהם הרבה, והם באמת אולי הגוף המרכזי היום בשוק, אבל לא כל העולם זה מונדקס.

חבר הכנסת רביץ, אנחנו מתערבים פחות, כי אנחנו בכלל לא כופים "תעשו כך, תעשו אחרת". אנחנו אומרים לכם: יש כל מיני כרטיסים בעולם, עם אחריות מסוימת, עם דיווחים מסוימים, אנחנו נכנסים לפרטים, כי הסיכונים בכרטיסים האלה גדולים: אפשר למצוא אותם, אפשר לטעון אותם שוב. יש הרבה סיכונים, ובסופו של דבר זה יוצא מהארנק של האזרח, ועד שהוא מקבל בחזרה לוקח זמן וכן הלאה.

ראינו את הארנק האלקטרוני בתור דבר מאוד מיוחד, הקלנו גם באחריות, מה שבדרך כלל לא קורה. אמרנו: הכרטיס הלך לאיבוד, אז מה שטעון בכרטיס כבר אבוד. למה? כי דימינו את זה לכסף מזומן. כשצריך לדמות לכסף מזומן, צריך לעשות את זה גם לגבי הסכום, כי לגבי סכומים יותר גבוהים יש לנו חלום אחר.

אנחנו בכלל לא מסדירים. אנחנו רק אומרים: תשמע, אם אתה עובר על 400 שקל, תן ללקוח שידע את הפירוט. זה קשה לכם, תלכו עד 400 שקל.

חבר הכנסת רביץ, קודם כול, יש כאן באמת שאלה מהותית. חברות שלא קשורות בבנקים רוצות להנפיק כרטיס כזה, לדעתי, זה לא בא בחובת דיווח, אלא בחוק רישוי.

אבל אין כרגע חוק רישוי.

להשתמש בתקנות האלה כדי להטיל חוב עקיפה של רישוי?

אני לא יכול לקבל החלטה בלי חומר השוואה בין-לאומי בכתב. אני מבקש מבנק ישראל: תספקו לי נתונים רק לגבי האיחוד האירופי. אולי אפילו יש דירקטיבה בבריסל, אז יהיה לנו קל מאוד להחליט על שני דברים: א. הגבלות הסכום במדינות אחרות. ב. האם יש חובת דיווח בנוסף להגבלת הסכום.

מעבר לסכום מסוים.

לא. זה הדבר שמעניין אותי. בינתיים אנחנו לא מאשרים את התקנות האלה.

הרב רביץ, זה נראה לך סיכום סביר?

בהחלט.

לי אין שום התנגדות כמובן לחומר השוואתי, רק צריך להבין שההוראות שלנו לגבי כרטיסי חיוב הן לא בדיוק כמו בשוק המשותף.

אני מדבר רק על הארנק האלקטרוני.

זה לא משנה. זה חלק ממסכת שלמה.

הגבלת הסכום היא דבר ספציפי.

אם היתה כאן מצוקה, והיו אומרים: הקומקום הזה מקולקל, צריך לתקן אותו, בסדר. הקומקום הזה לא מקולקל, הקומקום הזה בסדר. אומרים: אולי בעתיד, אם בזק תדרוש, זה יתקלקל. נחיה ונראה.

אני מבטיח דבר אחד, שאם בנק ישראל יבוא אלינו ויאמר: יש בעיה, משום שחברה לא בנקאית מבקשת את זה, נכנס את הישיבה באותו שבוע.

צריך להביא את זה מראש בחשבון.

החשבון מראש צריך להיות בחוק ראשי. אם אומרים לחברת בזק: את לא רשאית להוציא את זה בלמעלה מ-400 שקל, זה לא עוזר.

אנחנו לא רוצים לכפות. אנחנו רק אומרים: אתם, תכוונו את הציוד שלכם.

הדבר הזה מונח בפנינו, ואם תהיה בעיה, שחברה לא בנקאית תיכנס, דוקטור טל, אני מבקש ממך להזעיק אותנו, ואז נטפל בזה. תודה רבה. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:00