פרוטוקולים/ועדת חוקה/1804



5
ועדת החוקה חוק ומשפט
22.12.99

פרוטוקולים/ועדת חוקה/1804
ירושלים, י"ג בתשרי, תשס"א
12 באוקטובר, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 54

מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט
יום רביעי, יג' בטבת תש"ס, 22.12.99, שעה 09:00

חברי הוועדה: אמנון רובינשטיין - היו"ר

טנה שפניץ - משנה ליועץ המשפטי, משרד המשפטים
אלן זיסבלט - ממונה בכיר על חקיקה וייעוץ, משרד המשפטים
תמיר אפורי - משרד המשפטים
הווארד פולינור - יועץ לרשם הפטנטים, משרד המשפטים
קרן אבוטבול - משרד המשפטים
אבי פלדמן - משרד התעשיה והמסחר
ויקטור בן-נעים - מנהל אגף ספריות, משרד החינוך והתרבות
רות פויר - מנהלת רשת ספריות, עיריית חולון
איריס גני - עורכת דין, רשות השידור
אמנון שילוני - מנהל חטיבת התכניות והרדיו, רשות השידור
כרמית פנטון - יועצת משפטית, הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו
טוני גרינמן - עורך דין, איגוד הבימאים בישראל
ארנן גבריאלי - יועץ משפטי, אקו"מ
נילי ורקר - עורכת דין, אקו"מ
רן קידר - מנכ"ל אקו"מ
רחל פשר-אייקנאר - BSA, לשכת עורכי הדין
גרשון שניידר - יועץ משפטי, אשכולות
הודיה שניידר - מתמחה, אשכולות
יוחאי חי - עורך דין, הפדרציה הישראלית למוסיקה ים-תיכונית
שרה פרזנטי - יועצת משפטית, הפדרציה הישראלית לתקליטים
יהודה כהן - התאחדות בעלי אולמות אירועים בישראל
פזית דן - עורכת דין, התאחדות בתי המלון
הראל ארנון - מתמחה ליועץ המשפטי

שלמה שהם

דורית ואג

טלי רם

1. צו זכות יוצרים (הסכם הטריפס), התש"ס- 1999 - אישור הצו.
2. צו זכויות מבצעים ומשדרים (הסכם הטריפס), התש"ס - 1999 - אישור הצו.



1. צו זכות יוצרים (הסכם הטריפס), התש"ס- 1999 - אישור הצו

בוקר טוב. אני פותח את ישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט לאישור שני צווים: צו זכות יוצרים (הסכם הטריפס), וצו זכויות מבצעים ומשדרים (הסכם הטריפס), התש"ס- 1999.

אמש, בשעה די מאוחרת, אושרו שני החוקים - חוק המעגלים המשולבים וחוק הטריפס עצמו. אנחנו נסיים גם את העניין של כינויי מקור תוך זמן קצר ותהיה לנו חקיקה שלמה בנושא הטריפס.

בשבוע הבא אין ישיבות של הוועדות, בהוראת היושב-ראש.

נצטרך לדחות את זה לעוד שבועיים או שלושה.

גם ביום ראשון?

גם ביום ראשון לא, משום שיש ועדת כספים ויש אנשים שהם חברים בשתי הוועדות.

זה לא ישנה, ממילא זה לא יוכל לעבור עד ינואר. אין מליאה לשום נושא, אלא לתקציב, ואולי ל"אבנר" שסיימנו אתמול.

מי מציג את הצווים?

הסכם הטריפס קובע מספר רב של הוראות בקשר לזכויות יוצרים, מפיקי תקליטים ומבצעים. חלק מההוראות עוסקות בזכויות מהותיות והן הוסדרו או שמוסדרות כבר בחקיקה הקיימת, וחלק מההוראות אלה קריטריונים להחלה של החוק הישראלי במישור הבינלאומי על יוצרים, מבצעים ומפיקי תקליטים זרים.

סעיף 1 להסכם קובע שכל מדינה צריכה לתת את הזכויות הקבועות בהסכם לאזרחים של מדינות אחרות, כאשר אזרחים מוגדר בהסכם - אלה שיעמדו בקריטריונים שקבועים באמנות הרלוונטיות, דהיינו לעניין יוצרים, הקריטריונים הקובעים הם אלה של אמנת ברן. מפיקי תקליטים ומבצעים אלה הם הקריטריונים של אמנת רומא, ומעגלים משולבים - קריטריונים של אמנת וושינגטון.

סעיף 3 להסכם - זאת נקודה חשובה שאני רוצה להדגיש אותה - קובע כלל טיפול שווה, והכלל זה אומר שכל הזכויות שניתנות בישראל ליוצרים, יש לתת אותן גם ליוצרים זרים, בלי קשר לשאלה האם הזכויות האלה קיימות גם בארצות שמהן הם באים.

אבל זו המהות של האמנה.

לעומת זאת, ביחס למפיקי תקליטים ולמבצעים, לא קיימת החובה הזו, חובה שנקראת NATIONAL TREATMENT, קוראים לזה בעברית טיפול שווה, אלא ככל שהזכויות האלה מצויינות במפורש בהסכם.

אנחנו נתחיל לא במבצעים.

אני מבין שאנחנו מתחילים ביוצרים ובמפיקי תקליטים.

מה שעושה הצו, הוא מגדיר את הזיקות הנדרשות בין יוצר, או לייתר דיוק בין יצירה לבין מדינה חברה בארגון הסחר העולמי, כתנאי להגנתה, כאשר לפי אמנת ברן, נוסח 1971, שזה הנוסח המחייב לצורך הסכם טריפס, יש שורה של תנאים שמקיימים את הזיקה הזאת. הזיקה הראשונה זו אזרחות של היוצר במדינה חברה, זיקה שנייה זה פרסום במדינה חברה, ויש עוד שני מקרים שבהם נותנים את ההגנה גם אם לא מתקיימים לא אזרחות ולא פרסום ראשון, וזה - מרכז עסקיו של המפיק - כאשר באנגלית זה נקרא MAKER - מרכז עסקיו של המפיק של יצירה קולנועית ויצירה אדריכלית שניצבת במדינת חברה, או יצירה אמנותית שמשולבת בבניין.

למה כתוב ראינוע? את זה אני לא מבין.

הביטוי ראינוע מופיע בחוק הקיים - חוק זכויות יוצרים - 1911.

מזמן כבר דובר על שינוי הדבר הזה.

במסגרת תיקון של חוק חדש תהיה גם טרמינולוגיה חדשה, אבל כרגע לפחות אנחנו נצמדים לטרמינולוגיה הזו.

זה מוזר בימינו לכתוב ראינוע.

אבל זה עדיין נכון - רואים משהו שנע.

בהתאם להסכם הטריפס ובהתאם לאמנת ברן, ניתן להחיל את החריג לכלל של NATIONAL TREATMENT, והוא חריג שנקרא התקופה הקצרה, שאם בארץ המוצא של יצירה מסויימת נותנים הגנה לתקופה קצרה יותר מתקופת ההגנה הניתנת בישראל, תקופת ההגנה הקובעת היא הקצרה.

זה סעיף 5, נכון?

כן. בסך הכל, הדברים שאמרתי עד כאן מכסים את הסעיפים 1 עד 5. לגבי ההגדרות, השתדלנו להשתמש במבנה ובהגדרות של הצווים הקיימים - זה כלל של שמרנות, כאן אנחנו רק רוצים "לכבות שריפה" לצורך טריפס, כך שההגדרה של "ארץ המוצא" ו"רישמת קול" אלה ההגדרות הקיימות.

יש למישהו הערות?

סעיף 6, להבדיל מסעיפים 1 עד 5, זה סעיף שעוסק ביצרני תקליטים, שמחוקק המשנה בשנת 1978 קרא להם רישמות קול, כך שאנחנו נצמדנו לטרמינולוגיה הקיימת שוב. הסעיף הזה מקנה זכויות בשני מישורים, ובמישורים האלה בלבד. המישור הראשון זו הזכות למנוע העתקה, או במלים פשוטות למנוע פיראטיות של תקליטים, והזכות השנייה היא זכות ההשכרה המסחרית, או כמו שאומר הסכם טריפס: COMMERCIAL RENTAL, או COMMERCIAL RENTING.

אני מבקש בהזדמנות זו להוסיף - זה נשמט - בסעיף ההגדרות של הצו, בהגדרה של "רישמת קול", צריך להוסיף שם גם הגדרה של יצרן של רישמת קול, כי זה מוגדר בצו של 1978.

כתוב: " "רישמת קול" - כהגדרתה בצו זכות יוצרים". למה צריך יותר מזה?

כי צריך להגדיר גם מיהו היצרן. סעיף ההגדרה הוא כך: "רישמת קול, יצרן של רישמת קול - כהגדרתם בצו זכות יוצרים" וכו', כפי שזה מופיע.

לא. רישמת קול זה לא יכול להיות יצרן של רישמת קול.

אפשר בהגדרה נפרדת. יצרן של רישמת קול - כהגדרתו בצו זכות יוצרים (אמנה להגנת יצרני רישמות קול).

יש למישהו הערות לצו הזה?

עורכת-דין איריס גני מרשות השידור. דבר אחד ביחס ליצירת ההעתקות. העמדה של רשות השידור היא שהעתקות טכניות שנדרשות לצורך השידור, כלומר עד שהם מגיעים לשידור - מה שהצו אומר, לא ידרוש הסכמה מוקדמת.

את אומרת שצריך להיות - העתקה לצורך שידור.

כן. עם זאת, אנחנו מסכימים לעמדת משרד המשפטים שלא המקום כאן בצו להביא את הסוגיה.

לדעתי, זה גם יכול לנבוע מהצו הזה, שהעתקה שהיא לצורך שימוש סופי, רק השימוש הסופי הוא זה שיחייב בתשלום. מה דעתכם, אתם מוכנים לתקן את זה?

אנחנו שוחחנו על כך בטלפון. הנושא של העתקות ארעיות מוסדר באמנת רומא ובאמנת ברן, והוא מצריך טיפול הייתי אומר יותר יסודי בחקיקה ראשית ולא אגב אורחא בצו שעוסק רק בחלק מבעלי הזכויות.

נכון.

לכן, חשבנו שאין טעם להכניס זאת לכאן, למרות שהיה אולי מותר לנו להכניס את הסייג הזה. מבחינה בינלאומית, הדרך הנכונה לעשות זאת זה בחקיקה ראשית.

נאמר שהצו הזה, על כל פנים, לא יתפרש כאילו שהוא מחייב פירוש הפוך, דהיינו שכל העתקה מחייבת. הצו נייטרלי בעניין הזה.

הצו נייטרלי, והנושא הזה, מכיוון שעד כה יש לנו חקיקה ישנה, יצטרך למצוא את פתרונו או במסגרת פרשנות לחקיקה ישנה או במסגרת תיקון לחקיקה ישנה.

על כל פנים, הבעיה לא נוצרת על-ידי הצו הזה.

לא.

אנחנו מאשרים את הצו הזה, ונעבור לצו הבא.

סליחה על האיחור. לגבי הצו הראשון.

מי גברתי ואת מי את מייצגת?

רחל פשר מטעם BSA, אבל מלשכת עורכי הדין ביקשו שאני אופיע הבוקר.

להופיע זה להופיע בזמן, לא להופיע אחרי הזמן.

אני מתנצלת, אדוני.

אנחנו כבר אישרנו את הצו.

יש עוד מוזמנים אחרים שתקועים בכניסה.

מה אני יכול לעשות.

תודה רבה.


2. צו זכויות מבצעים ומשדרים (הסכם הטריפס), התש"ס- 1999 - אישור הצו

נעבור לצו המבצעים. בבקשה תמיר.

כפי שציינתי קודם, זכות המבצעים שמחייב הסכם הטריפס לתת למבצעים או לייתר דיוק לביצועים מחוץ לישראל, היא רק באותם עניינים שהסכם הטריפס נוקב בהם במפורש, ולא כל הזכויות הניתנות בישראל למבצעים.

הסכם טריפס קובע בסעיף 14 מהן הזכויות שניתנות למבצעים. אני לא אלאה אתכם בלקרוא את הסעיף באנגלית, אבל מדובר בזכות למנוע הקלטה על גבי תקליט - פונוגרם - ושיעתוק של הקלטות בלתי מורשות, וכן שידור אלחוטי או העברה לציבור -
BROADCASTING BY WIRELESS MEANS AND COMMUNICATION TO THE PUBLIC של ביצוע חי - LIFE PREFORMANCE.

אלה הן הזכויות שאנחנו צריכים להעניק למבצעים בחוק הישראלי.

סעיף 13(א) לחוק קובע שהחוק הישראלי אינו חל על ביצועים מחוץ לישראל - הצו מכח סעיף 13(ב) - הסעיף מסמיך את השר להחיל את הוראות החוק כולן או מקצתן, וכאן אנחנו מחילים כמובן את מקצתן רק למה שאנחנו מחוייבים לפי הסכם טריפס, ולא למעלה מכך.

לגוף הצו - הגדרה של רישמת קול, שוב - פונוגרם - הפנינו להגדרה.

זה ישנה את המצב הקיים היום?

זה מוסיף על המצב הקיים זכויות מסויימות למבצעים זרים, זכויות שלא מוקנות היום לפי הדין. מבצעים מחוץ לישראל היום, אין להם בכלל זכויות. החוק קובע שהוא אינו חל על מבצעים מחוץ לישראל.

זה היה ויכוח גדול בשעתו.

מה שכרגע הצו נועד לעשות זה לתת את אותן זכויות שהסכם טריפס מחייב לתת - לא למעלה מזה ולא פחות מזה. אם ירצו לתת משהו למעלה מזה, זה יהיה בהזדמנות אחרת. כרגע זה רק מה שהטריפס מחייב.

המבנה של הצו הוא שההגדרות הן הגדרות שכבר הופיעו בדברי חקיקה קודמים - "ארגון הסחר העולמי", "מדינה חברה". ביצוע חוץ זה ביצוע שבוצע במדינה חברה. הקריטריון כאן להחלה של הזכויות הוא מקום הביצוע ולא אישיות המבצע.

חברה ב- WTO.

אישיות המבצע היא לא רלוונטית כאן כי גם מבצע שיכול להיות לא אזרח ישראלי, אם הביצוע שלו נערך בישראל, הוא מוגן לפי החוק הישראלי. הקריטריון הוא מקום הביצוע ולא אישיות המבצע.

סעיף 2 שהוא הסעיף המהותי, בעצם מפנה לשורה של סעיפים בחוק זכות מבצעים ומשדרים, זכויות יוצרים ומשדרים, וקובע גם סייגים בקשר להחלת חלק מהסעיפים.

סעיף הזכויות העיקרי בחוק זכויות מבצעים הוא סעיף 2, שם מופיעות הזכויות למנוע טביעה, העתקה של טביעה, שידור של טביעה ומסחר והפצה בטביעות מפרות או העתקות מפרות.

בחוק זכויות מבצעים ומשדרים, סעיף 2, פסקה (1) נותנת את זכות הטביעה, ואותה אנחנו כמובן מחילים על ביצועי חוץ, פסקה (2) עוסקת בזכות להעתיק טביעה, ובחוק שלנו יש סייג או לייתר דיוק שני סייגים - סעיפים קטנים (א) ו-(ב), כאשר הסייג ב- (א) אנחנו מחילים אותו, הסייג של (ב) אינו נדרש, זאת אומרת להתחקות אחר המטרה המקורית של הטביעה אינה נדרשת ביחס לביצוע מבחוץ. פסקה (4) גם היא מוחלת כי זה הכרחי שיהיה ניתן למנוע סחר בעותקים מפרים.

לעניין פסקה (3) לחוק, זו פסקה שנותנת למבצע זכות בקשר לשיבוש בביצוע שלו. הפסקה הזו, לפי הסייגים לפסקה - (א) ו- (ב), ניתן ללמוד שהכוונה היא לא רק לשידור של הביצוע עצמו החי, אלא גם לשידור של הקלטות של ביצוע, וזה דבר שאינו נדרש לפי הסכם טריפס. לכן אנחנו איננו מעניקים למבצעים מחוץ לישראל את הזכות הזו, אלא רק את הזכות של שידור של ביצוע חי ממש.

פסקה (3) רישה, זאת אומרת ללא הסייגים (א) ו- (ב) לחוק, ביחס לשידור של ביצוע חי בלבד, ולמעט שידור משנה, זאת אומרת שידור משנה בישראל של שידור מקורי מארץ אחרת אינו דורש את הסכמת המבצע, וזה לפי סייג שקיים באמנת רומא, סייג שמותר לנו להחיל בהתאם לסעיף 14 להסכם טריפס.

הסכמים בין רשויות שידור.

אני לא יודע מה הסיבה ההיסטורית לסייג הזה, אבל הסייג הזה מופיע באמנת רומא ואנחנו אימצנו אותו. אחר כך אנחנו מחילים סעיפים טכניים שונים - טכניים יותר או פחות - לחוק, שזה סעיף 1 - סעיף הגדרות, סעיפים 3, 4, 5 עד 9, 10, 11 ו- 14 עד 17 - אלה כולם סעיפים שלא נותנים זכויות מהותיות, אלא קובעים למשל מי מוסמך לתת את ההסכמה, הוראות פליליות.

תודה רבה. יש למישהו הערות לגבי צו המבצעים?

שוב, עורכת-דין איריס גני מרשות השידור. רק הערה של ניסוח. גם כאן הבאנו למשרד המשפטים איזושהי הצעה במקום הביטוי "ביצוע חי". ביצוע חי יכול להתקיים גם בשידור חי וגם בהקלטה, והרי כאן לפני כן הסביר עורך-דין תמיר אפורי שהקלטה לא תדרוש הסכמה.

למעט שידור משנה. מה את מציעה במקום ביצוע חי?

שידור חי.

אנחנו סברנו שרצוי להיצמד ללשון הסכם הטריפס שמדבר על LIFE PREFORMANCE, והביטוי שידור חי לא מוגדר בחוק זכויות מבצעים ומשדרים. לא רצינו להתחיל להמציא טרמינולוגיה חדשה.

זה דווקא פותר לכם את הבעיה של סעיף 13, משום שסעיף 13 מדבר על ביצוע. לגבי שידור, אתה מבחין ביניהם בצורה הרבה יותר ברורה. סעיף 13(א) אומר שחוק זה לא יחול על ביצוע שבוצע מחוץ לישראל.

זה דבר אחר, אלה זכויות משדרים.

בסדר. אבל אני אומר: דווקא משום כך...

מה ההבדלים המעשיים? מה יכול להיות ביצוע חי שהוא לא שידור חי, ולהפך?

ביצוע חי יכול להיות גם בשידור חי וגם בהקלטה, כלומר נניח שאמן מופיע ...

ומקליטים קונצרט בזמן...

בדיוק, שזה ביצוע חי.

זה נקרא ביצוע חי?

כך אני מבינה.

אתם רוצים לצמצם את זה לשידורים חיים, כלומר אם אתם קונים זכות מרשות שידור אחרת של ביצוע חי שנעשה לפני שנתיים...

אני סבורה שאין בכך צמצום.

מה קובע הסכם הטריפס?

אין בינינו מחלוקת על המהות אלא רק על הנוסח. בכל מקרה הכוונה היא שהזכות של מבצעים זרים היא רק לגבי ביצוע חי.

אז יש לה נקודה. ביצוע חי - למשל ביום שישי זה היתה בערוץ 33 שורה של קונצרטים, כולם היו חיים בעת הקלטתם, אבל הם נעשו לפני שש-שבע שנים.

אם יש ספק פרשני, אפשר להציע ניסוח אחר.

אני חושב שיש ספק פרשני. אפשר לכתוב: שידור חי של ביצוע חי.

שידור חי של ביצוע.

אין לנו הגדרה של שידור חי בחוק.

עורך-דין טוני גרינמן מאיגוד הבמאים. אני חושב שתמיר צודק, כי שידור חי יכול להיות שידור של ... זאת אומרת אין לזה משמעות. כאן כתוב: LIFE PREFORMANCE, אז שידור של ביצוע מוקלט זה לא שידור של LIFE PREFORMANCE.

כן, אבל אם אנחנו יכולים להסיר ספקות ולהדריך את ציבור המשתמשים, אם אין הבדל בין השניים ואנחנו אומרים לציבור המשתמשים, לעורכי הדין ולכל רשויות השידור - אנחנו מתכוונים לדבר אחד: אם יש קונצרט רוק בלונדון ואתם משדרים אותו באותו זמן, זה חל עליכם. אם קניתם קלטת מרשות שידור שעשתה ביצוע חי של אופרה לפני חמש שנים, זה לא חל - צריך לעזור פשוט להבין את זה.

יש בחוק זכויות מבצעים שני מושגים שהסעיף חל עליהם. אחד זה טביעה. טביעה זה נקרא הקלטה, וזה בעצם מה שאנחנו קוראים הביצוע הלא חי.

המושג השני זה ביצוע. בביצוע הכוונה לביצוע חי. ישנה החלטה של השופט שטרוזמן באחד מפסקי הדין בהחלטה שלו בעניין זה, שגם במידה מסויימת אושרה/לא אושרה בעליון - בכל אופן לא שונתה בעליון - ואם אנחנו נכניס כאן במקום המלים - עצם המילה ביצוע, בעצם הכוונה לביצוע חי. אם אנחנו כותבים כאן ביצוע חי ומשאירים את הביצוע כך, יכול להיווצר מצב אחר...

זה לא מה שהצענו.

שהפרשנות תהיה שכל מה שלא רשום ביצוע חי, הוא ביצוע שיכול גם להיות בתוך טביעה, וזו לא הכוונה.

לא הצענו להוציא את המילה חי. להפך, הצענו במקום "ביצוע חי" - "שידור חי".

שרה מוטרדת מכך שה"חי" יגיד שכל שאר הביצועים הם מתים.

אני מוטרדת מדבר אחר. התוספת הזאת עלולה להחיל לפרשנות של דברים אחרים.

אבל ההתנגדות שלך לא חלה לגבי שידור חי.

המילה "שידור חי" בכלל לא מתאימה, כי שידור חי זה יכול להיות שידור שלא הוקלט יום קודם, שבאותו רגע משדרים אותו, וזה יכול גם להיות בתוך טביעה, ולא לזה הכוונה.

שידור בזמן אמת.

כן, אבל המושג שידור חי הוא לא מה שהכוונה כאן בסעיף. הכוונה היתה לתת אך ורק מביצוע ולא מטביעה. זו הכוונה, אם הבנתי אותה נכון, וכך צריך להיות.

בקשר לכוונה כולנו מסכימים.

אז מה אתם מציעים? מציע עורך-דין גבריאלי - ביצוע בזמן אמת.

שידור בזמן אמת.

עורך דין שניידר, בא כח אשכולות. הנוסח המפורש כאן - OF THE LIFE PREFORMANCE. זה שידור חי, בהגדרה מילולית.

זה ביצוע חי.

זה ביצוע חי, סליחה. זה בדיוק מה שנכתב כאן וזו בדיוק הכוונה של החוק - של הטריפס והחוק שלנו. דהיינו, מדובר כאן בביצוע חי שהוא הדבר שבאמת אסור, אלא צריך לקבל את הסכמת האמן, ולא דבר אחר. אני חושב שזה הנוסח שחייב להישאר כי זה בדיוק הנוסח של הטריפס.

לא כתוב ביצוע חי, אלא כתוב ביצוע.

אנחנו נותנים ביטוי לטריפס.

המטרה כאן היא לאמץ את הטריפס, זאת אומרת להתאים את עצמנו לטריפס.

שאלה איך אנחנו מפרשים LIFE PREFORMANCE.

השאלה מה זה LIFE PREFORMANCE בעברית.

טנה, מה דעתך?

שידור בזמן אמת זה משהו שאנחנו יכולים לחיות איתו?

סליחה. LIFE PREFORMANCE - לדעתי בחוק שלנו תירגמו אותו במילה ביצוע, פשוטו כמשמעו.

זה תרגום מוטעה, לא? זה פורש על-ידי השופט שטרוזמן בצורה נכונה, אבל צריך לדבר בלשון בני-אדם. מה זה ביצוע? ביצוע זה כל ביצוע, זה כל תקליט, זה כל העתקה.

אני רוצה להסביר, בתשובה להערה של גב' פרזנטי ומר גבריאלי. סעיף 2 פסקה (3) במפורש חל גם חל על שידור של טביעות של ביצוע. לכן, חייבים באיזושהי צורה בצו להבחין בין מה שהחוק נותן לבין מה שהצו נותן.

החוק נותן זכות לשידור של טביעה, אבל יש בו חריגים. החריגים הם שזה רשויות משדרות על-פי דין, וכו'. כאן אנחנו בצו מעוניינים לא לתת את זה ואנחנו חייבים באיזושהי צורה להבחין. לכן, המילה חי לעניות דעתי מבחינה בין ביצוע שהוא עשוי לכלול גם טביעה של ביצוע, לבין ביצוע חי שאינו כולל טביעה של ביצוע.

אבל אני עדיין לא הבנתי למה הכוונה. אני קראתי את הצו הזה ואני שואל אותך למה הכוונה. הכוונה לשידור עם REAL TIME או לשידור של REAL PREFORMANCE?

הכוונה היא לשידור עם REAL TIME OF THE REAL PREFORMANCE.

אז למה לא לכתוב את זה? אני לא מבין.

המונחים ברשות השנייה שאנחנו משתמשים בהם זה שידור חי, בלשון בני-אדם.

שידור בזמן אמת נשמע לי הדבר הכי נכון.

זה נשמע קצת משפטי מדי.

אני לא אתעכב על זה, רבותי. תמיר וגב' שפניץ, אני מציע שתעשו סיבוב נוסף ותחליטו.

אני מבקש להעיר. דווקא היא הנותנת מתוך דברי תמיר. אני דווקא כאן מקבל את העמדה של גב' פרזנטי - אתה חוזר חזרה להגדרות של החוק, והחוק הגדיר בפירוש. כאשר החוק דיבר על טביעה, הוא דיבר על טביעה. כשדיברת על סעיף 2 (3)(א) נניח, אז הוא אומר: ובין המטביע, ...זכות השימוש בביצוע. זאת אומרת, כאשר אתה מדבר על הטבעה, אתה מדבר על הטבעה, וכאשר אתה עוסק רק בביצוע, הביצוע הוא תמיד חי בהגדרת החוק.

נכון שבטריפס כתוב LIFE PREFORMANCE, אבל כשאתה אומר ביצוע כאן, גם לפי ההגדרה שלך, גם לפי ההגדרה של שידור, אתה עוסק בשידור חי, בכל מקום אחר אמרת מטביע.

לא, אבל הכוונה כאן לתת למבצעים מחוץ-לארץ זכות רק במקרה של LIFE PREFORMANCE.

בסדר, אז לכן ברגע שנאמר להם רק ביצוע, זה ביצוע חי.

לא היתה כאן כוונה לתת הרי זכויות על הטבעה, על הטבעה בחוץ-לארץ, לכן כל הנושא של ההטבעה לא שייך לכאן. הטבעה מוגנת רק כשהיא נעשית בארץ.

רבותי, אנחנו מסכמים את התוכן ואחר כך יחליטו הלשונאים והמשפטנים איך זה ינוסח.

הכוונה היא ברורה. הכוונה היא שידור של ביצוע בזמן אמת, ואחר כך אתם תחליטו ביניכים מה הביטוי המתאים. אני לא רוצה להיכנס לזה.

לדעתי, צריך לדבר בשפה המקובלת בציבור ולהבהיר לציבור מה הזכויות, בלי קשר לחקיקה הראשית וגם בלי קשר להסכם הטריפס. המילה LIFE PREFORMANCE באנגלית היא לא בדיוק ביצוע חי בעברית. זה כל הענין. זה לא בדיוק אותו דבר. לכל שפה יש הקונוטציות שלה, אבל אתם תחליטו על זה.

איזה עוד הערות מהותיות יש לצד הזה?

אני מאשר את הצו הזה, בכפוף להערה הבאה...

יש לי הערה. לגבי הוראת מעבר, שאלתי את תמיר כבר בעניין הזה.

לפי החוק, הרי זה לא חל על ביצועים שנעשו לפני תחילתו, ולכאורה מהצו עולה כאילו שביצועי חוץ יוגנו במידה שהם מוגנים בצו הזה, גם אם נעשו לפני תחילת החוק.

למה? לא כתוב כאן. תחילתו של צו זה ב- 1 בינואר.

כן, אבל לפי הפרשנות שניתנה לגבי צווים אחרים, אמרו שזה חל גם על דברים שקרו לפני החוק. זו פרשנות של בית-המשפט.

הסכם הטריפס מחייב אותנו להחיל את הזכויות האלה גם על ביצועים קיימים. למעשה, הזכויות שניתנות כאן בצו ביחס לטביעות, הן רק בקשר לטביעות לא חוקיות, ובקשר לטביעות לא חוקיות בהחלט הכוונה היא שטביעות לא חוקיות, גם אם הן נעשו לפני מועד תחילת הצו, לא ניתן למנוע את ההפצה שלהן בישראל.

מהי תחילת החוק. החוק אומר שביצוע שנעשה לפני תחילתו, החוק לא חל עליו. עלולים לומר שהצו הזה שמקנה זכויות בחוץ-לארץ, מקנה אותן גם לגבי ביצועים שנעשו לפני תחילת החוק.

איך יכולים לומר את זה?

אני לא יודע. כי אין הוראת מעבר.

כתוב: תחילתו של צו זה... - מה יכול להיות יותר ברור מזה? גם בחוק וגם בסעיף.

אני אומר לך - כי בית-המשפט פירש...

אני לא יושב כאן בבית-משפט.

למשל צו ארצות-הברית שכתוב בו: תחילתו מיום 14 במאי 1948, והוא חל גם על יצירות שהיו קיימות באותו מועד. לכן, על העניין הזה כבר "התגברו", אבל יש הוראה בחוק עצמו.

מה ההצעה שלך, עורך-דין גבריאלי?

להכניס הוראת מעבר, שהצו הזה יחול על ביצועים שנעשו בחוץ-לארץ לאחר תחילת תוקפו.

אני אשלים את התשובה. הכוונה שלנו היא בהחלט שהצו כן יחול על ביצועים שנעשו לפני תחילתו, אבל לא לפני 1984, ולכן בסעיף 2(2) כאן, מבין סעיפי השונות שמוחלים, מוחל גם סעיף 14 שקובע שלפני מועד תחילת החוק זה לא יחול על ביצועים.

לכן, המסקנה, כפי שהערת לנו במכתבך - ואני חושב שהיא מסקנה מאד מדוייקת, עם כל הכבוד - שבאמת זה יחול על ביצועים שקיימים, אבל לא לפני יום תחילת החוק.

קשה מאד לחשוב על ביצוע חי ששודר בארץ לפני 1984. ביצוע חי בזמן אמת מלפני 1984 - סיטואציה מאד מאד מסובכת.

עורך-דין גבריאלי, אם יהיה צורך ואם יהיו חילוקי דעות, הפרוטוקול הזה יעיד על הכוונה.

יש עוד הערות?

אמנון שילוני מרשת ג'. LIFE PREFORMANCE זה מופע פומבי - לא משנה אם זה קלסי או עברי. אצלנו זה מוגדר כך על-ידי אנשי המקצוע.

אני לא חוזר לזה. העניין הזה סוכם כבר. משרד המשפטים יקבל את ההחלטה.

יש עוד הערות שלא הושמעו?

צו זכויות מבצעים ומשדרים (הסכם הטריפס), התש"ס - 1999 אושר.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 09:40.



שעה 10:00

בוקר טוב. זהו המשך לישיבה הקודמת לרגל קושי שנתגלה.

רשות הדיבור לתמיר.

העירו לנו כאן שכאשר אנחנו מחילים את סעיף 19 ביחס ליצרני רישמות קול מחוץ לישראל, צריך לצמצם את ההחלה רק לסעיף 19 פסקה (1), כיוון שהפסקאות האחרות עלולות להתפרש כאילו הן גורעות מזכויות היוצרים של היוצרים שהיצירות שלהם מוקלטות באותן רישמות קול, וזו לא היתה הכוונה.

אנחנו כמובן מקבלים את ההערה ומציעים להוסיף את הסיפרה (1) בסוגריים, כך שזה יהיה כתוב סעיף 19 (1).

זו היתה אחת מההערות שלך. מה היתה השנייה?

לגבי ההערה השנייה אני חושב שכבר סיכמנו עליה - לגבי העניין במדינה חברה / מדינה שאינה חברה.

כתוב באמנת ברן שאם יצירה פורסמה סימולטנית במדינה חברה באמנה, מדינה שאינה חברה, יראו אותה כאילו פורסמה במדינה החברה, על מנת להקל.

בצו לא כתבו את זה וגם לא כתוב בחוק שלנו, אבל נכון שההגדרה של ארץ מוצא בצו מפנה לאמנת ברן, זאת אומרת התוצאה היא אותה תוצאה.

אני רק חשבתי שכמה שמפנים פחות, בכל הכבוד לאמנות, יותר קל לנו בבתי-המשפט.

אני מבקש בעתיד באמת פחות להפנות.

אנחנו נעשה חוק חדש.

אגב, מתי יהיה החוק החדש?

אנחנו נסיים קודם עם העניין הזה.

יש עוד בעיה. אני ביקשתי שבחוק זכות יוצרים תהיה הגבלה של שכפול והעתקה מצרכני קצה, עם ענישה פלילית. אישרנו את זה וביקשנו את זה מכם, ובאמת העירו לי שזו אחת הבעיות הגדולות של הפרת זכויות יוצרים.


אני פשוט מבקש לזרז את הבאת החוק החדש, כדי שכבר תהיה לנו חבילה ישראלית, ושם אני אבקש גם כן מה שפחות הפניות. גם הפנייה לאמנה בינלאומית - לא לכל עורכי הדין יש את זה.

אצלנו זה נוסח 1948 ונוסח 1971....

צריך להתחיל להסביר את האמנה, זה סיפור מההפטרה. לכן, אם אפשר להימנע מזה, זה מאד יקל.

תודה רבה, הישיבה ננעלה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:10.