פרוטוקולים/ועדת חוקה/1833



1
ועדת משנה חוקה
16.11.99


פרוטוקולים/ועדת חוקה/1833
ירושלים, י"ג בתשרי, תשס"א
12 באוקטובר, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 5

מישיבת ועדת המשנה לעניין חוק החברות, של ועדת החוקה, חוק ומשפט
מיום ז' בכסלו תש"ס, (16 בנובמבר 1999), שעה 14:30

חברי הוועדה: ציפי לבני - היו"ר

עו"ד דוידה לחמן-מסר - משנה ליועץ המשפטי לממשלה
עו"ד עודד פנקס - יועמ"ש ברשות ההגבלים העסקיים, משרד התמ"ס
עו"ד רות שיקלר - מחלקה משפטית, בל"ל, איגוד הבנקים
עו"ד ג'ניפר ג'יינס - מזכירת בנק לאומי, איגוד הבנקים
עו"ד יהושע נאמן - איגוד חברות ציבוריות הרשומות בבורסה
עו"ד אמיר שרף - סגן מנהל המחלקה המשפטית, הרשות לניירות ערך
עו"ד יוסי בן לוי - לשכת עורכי הדין
רו"ח ישראל שטראוס - מרכז פעילות לשכת רואי חשבון בוועדת החוקה, חוק ומשפט; יו"ר הוועדה לטיפול בחוק החברות
הראל ארנון - מתמחה בלשכה המשפטית של הכנסת.

דורית ואג

ימימה פרלס

תקנות החברות (מיזוג), התש"ס1999-

תקנות החברות (מיזוג), התש"ס1999-

אני פותחת את ישיבת הוועדה. הגב' לחמן-מסר רוצה למסור הודעה, בבקשה.

אני רוצה למסור הודעה שמסרתי עכשיו נוסח של תקנות הדיווח היתר רישום וטפסים, ובמידה שיושבת ראש הוועדה תאשר את הנוסח שמגבש את כל ההערות שהיו במהלך הדרך, עם נקודות הציון של העימות, אני אבקש לאשר את זה בוועדת המשנה על ידי יושבת ראש הוועדה, ולהביא את זה למליאת הוועדה לאישורה. אנחנו זקוקים לזה בדחיפות, לצורך הרצת המחשוב.

אני אקרא את זה, ואם אאשר, זה יועבר למליאת הוועדה לאישור.

במליאת הוועדה אפשר להביא את זה בתחילת הדיון, כדי שזה יאושר מהר. לא צריך להביא את זה לדיון אם זה אושר על ידי ועדת המשנה, נכון?

בעיקרון לא צריך דיון, אבל בעיקרון גם מותר לכל אחד לפתוח דיון.

אני לא אחזיק את זה אצלי יותר מפרק הזמן שזה היה אצלכם.

אני רוצה גם להודיע שהמחשב של רשם החברות מותאם מה1- בינואר לטפסים הללו, ולכן יש לנו את בעיית הבהילות שנובעת מהנושא הזה.

אני רוצה לחזור לתקנות המיזוג. בעקבות הדיונים שהיו, לקחתי את כל ההערות, ועשיתי להן קורפורציה בטקסט שעליו אפשר יהיה לעבוד סעיף סעיף, כדי לגמור את העיקרון של ההערות על כל סעיף וסעיף.

יש לנו זמן עד השעה 16:00. במהלך הדיון בעיקר ארצה לשמוע. אני לא רוצה לפתוח כאן דיונים. חלק מהדברים כבר הועלו בדיון הקודם.

הערה נוספת. אנחנו עשינו בדיקה מקיפה של כל הדינים בארצות הברית, והבאתי גם טופס של הצעת המיזוג בארצות הברית. אני רוצה גם לומר שתי הערות מקדימות על דיני המחאת החיובים ועל מעמדם של הנושים. גם בארצות הברית, המחאת חובו של חייב ככלל, טעונה הסכמת הנושה, או שהחייב נשאר חייב, אם הנמחה לא פורע את חובו. זה בעניין המחאת חיובים אמריקאים באופן כללי, כפי שהם באים לידי ביטוי ב-RESTATEMENT. אנחנו בדקנו את זה כדי לראות עד כמה זה שונה מאצלנו. יחד עם זאת, למרות העובדה הזאת, דיני המיזוג בארצות הברית הם זהים אלינו, דהיינו, הם שניהם בעצם מתגברים על חוק המחאת חיובים, ולא זקוקים להסכמת הנושה לקיומו של המיזוג. אין להם סעיפי מידע כמו שלנו, אין להם סעיף עם אפשרות פניה לבית משפט כמו שלנו, אין רבע ממערכות ההגנה שיש לנושה בפרק שאנחנו קבענו, ולכן אני מבקשת לציין שבדקנו גם את כל הצעות המיזוג, יש לנו גם טפסים איך נראות הצעות המיזוג בארצות הברית, ובהתאם לזה גם קצת שינינו את הטופס שלנו. אני סבורה, כפי שאציין בהמשך, שהפלגנו בהרבה מעל ארצות הברית בהגנה על הנושים, ויכול להיות שהפלגנו גם מעבר לנדרש, ואת זה את תראי לנכון, לאור ההערות שעלו כאן.

סעיף 1 - בהצעת המיזוג שום דבר לא נשתנה, היא תיערך לפי טופס 1. בטופס 1 היו הערות לגבי השאלה מהם עיקרי תוכנית המיזוג. אני רוצה להפנות אתכם לכך שבטופס זה אכן ציינתי בעמוד 5 לנוסח התקנות שבידיכם: "עיקרי תוכנית המיזוג כפי שאושרו על ידי הדירקטוריונים של החברות המתמזגות, מצורפים לבקשה זו, ומהווים חלק בלתי נפרד ממנה".

אז מה הפתרון?

זה הפתרון. יהיה צורך לצרף את עיקרי תוכנית המיזוג. זה נכון שכל דירקטוריון יכול להחליט מהם העיקרים של תוכנית המיזוג לגביו, אבל מאחר שהסכמנו שלנושים תהיה זכות לקבלת מידע, לבעלי מניות תהיה אסיפה כללית, ולגביהם צריך לפרט לפי הסעיף המתאים בחוק את כל המידע הרלבנטי לצורך קבלת החלטה באסיפה כללית, נדמה לי שעל ידי כך הגשמנו את שני הנתיבים הללו, וזה המידע שנשלח לרשם החברות.

זה המידע הגלוי לחלוטין.

נכון, ולכן איפשרתי לדירקטוריון, ולא אמרתי כל תוכנית המיזוג, למקרה שבתוכנית המיזוג יש פירוט הסודות המסחריים. נאמר: עיקרי תוכנית המיזוג כפי שאושרו על ידי הדירקטוריונים". הדירקטוריון צריך לאשר את הצעת המיזוג, ולכן תוכנית המיזוג, אם קיימת כזאת, עיקריה צריכים להיות מלווים להצעת המיזוג.

יש לי שאלה. אני הייתי בדיון הקודם, ונכח פה מר ענבר, והבנתי ממנו שרק נושים מעל סדר גודל מסויים יוכלו לבקש דוחות כספיים.

אם תקרא את סעיף 3, אתה תראה את זה.

עוד לא הגענו לדוחות הכספיים. סעיף 3 מדבר על הדוחות הכספיים, ואנחנו עדיין בסעיף 1.

השאלה שלי פה היא שאלת הבהרה, האם כולנו נדע מה אומר המונח עיקרי תוכנית המיזוג.

היה כאן ויכוח גדול האם פרטיה של תוכנית המיזוג צריכים להשלח לרשם החברות. השאלה נוגעת לנושים, ונוגעת לבעלי מניות ונוגעת לציבור בכללותו. לכן גם כאן לא היה ברור מהם הפרטים. גם בדינים האמריקאיים זה דבר גמיש. אלה עיקרי תוכנית המיזוג. אם אפשר מעבר לזה לקבל מידע, גם לנושים המהותיים תהיה זכות כזאת, ולגבי בעלי המניות ממילא זה לא בא לייתר את החובה של החברה להודיע לבעלי המניות כקבוע בחוק.

השאלה אם במקרה כזה באים שני דירקטוריונים ומתכננים להתמזג, ומגישים את זה לרשם- -

מאוד קשה בשלב הזה לבוא ולהגיד מחזור העסקים, וכו'. מחזור העסקים זה סוד מסחרי למשל. אני לא חושבת שלרשם החברות צריך לשלוח את מחזור העסקים של שתי החברות המתמזגות. אני רוצה לתת לנו את התחושה שאנחנו קצת חלוצים, ובמסגרת החלוציות יכול להיות שנרצה באיזשהו שלב, אם יתברר שבאמת כולם מנצלים לרעה את הנוסח של עיקרי תוכנית המיזוג, ויאמרו: התכנסנו בחדר האוכל והחלטנו להתמזג - ולא כתוב שום דבר, אז אנחנו נשנה את זה. בשלב הזה אני מוכרחה ללכת לכיוון השוק.

אבל במקרה שאת מביאה לזה שמנצלים זאת, מה את מצפה מהחברה הסבירה, שרוצה להיות בסדר? מה את מצפה שהיא תכתוב?

אראה לך בדיוק מה אני מצפה ואיך זה כתוב במה שהיה בויסקונסין. הם לא מפרטים ולא אומרים איך זה יהיה. הוצאנו את כל הטפסים מכל אחת מהמדינות, ובשום מקום לא ראינו את התוכנית. הנה הדוגמא מאילינוי. אני לא רוצה לומר שתוכנית המיזוג תצורף, ואז הם יוציאו ממנה את אותם פרטים הרלבנטיים. אם את רוצה שתוכנית המיזוג תצורף, נעשה את זה.

אני באמת רוצה לדעת מה זה אומר. אם יום אחד לא אהיה פה, ונניח אהיה עורכת דין ויהיה לי לקוח שיאמר לי שהוא רוצה להתמזג, לא אדע מה להגיד לו לכתוב.

אני ניסיתי ללכת בין הטיפות. אין לי שום בעיה להגיד שתוכנית המיזוג תצורף. ואז כל דירקטוריון יוציא מתוכנית המיזוג שלו את הפרטים שהוא יהיה חרד שיתגלו ברשם החברות, וזה היינו הך.

זה אותו דבר מבחינתי, כל עוד אני לא יודעת מה התוכן.

מאחר שגם אני לא יודעת מה התוכן, אני לא מוכנה בשלב זה ואני לא יודעת אם רשות ניירות ערך תתכנס לכל המסגרת התכנית, אני בהחלט מאמינה שזה - -—במובן הזה שנכתוב אם כן שתוכנית המיזוג תצורף. כל אחת מהנוסחאות האלה מקובלת עליי. נקודת המוצא היתה שפרופ' גרוס אמר שצריך לקבל מידע מעבר. אני מוכנה להגיד תנאי המיזוג.

תנאי המיזוג זה דורש יותר. אולי עיקרי תוכנית המיזוג.

התנאים העיקריים.

התנאים המהותיים.

מה זה מהותיים?

מה האינטרס שבכלל איכפת לנו שהרשם ידע או לא ידע? את הרשם זה לא ממש מעניין. בעלי המניות ממילא אמורים לקבל את כל תוכנית המיזוג. הרשם לצורך העניין בעצם לא צריך לקבל החלטה, כי הוא מהווה רק איזשהו חלון שיש ציבור שיכול לקרוא אותו. בקטע הזה אין לי שום אינטרס להגן עליו. זה לא מעניין אותי כל כך, ולכן מבחינתי שיהיה כתוב עיקרי תוכנית המיזוג. בעלי המניות מקבלים את הכל, נכון?

פה אמר פרופ' גרוס שבכל זאת בעלי המניות אמורים לקבל מכוח החוק, אבל גם שם מניפולציות יכולות להיות. הוא שכנע אותנו בדיון הקודם שיש חשיבות למשלוח עיקרי תוכנית המיזוג, או TERMS IN CONDITION, או מאחר שהדברים מתבצעים בכל המדינות, צריך שזה גם יהיה כאן.

אני מנסה לראות כאן אם אפשר לאמץ את המסלול שמדבר על עיקרי תוכנית המיזוג. מבחינת רשם החברות, בוודאי שזה מספיק. מבחינת בעלי המניות- -

זה שלייקעס על החגורה.

שלייקעס, אבל הם לא מזיקים לאף אחד, וזה בסדר. מבחינת הנושים, זה עוד לא מספיק. אנחנו כרגע אומרים שזה מה שיש לנו מבחינת הצעת המיזוג, יש לנו עוד חסך מבחינת הנושים.

מה גדר זכות הגילוי אצל הרשם?

זה פתוח לגמרי.

אם כך, צריך לזכור שאחד האינטרסים שכן יש כאן, הוא להקל על הפרוצדורות, לפשט את הדברים. עיקרי זה אולי קו עמום, אבל לא צריך לפתוח אותו בדרך של להפיל את כל התוכנית, בגלל שהתוכנית כולה היא פשוטה יותר, ולא צריך לחטוף כלום, כי אפשר פשוט לציין את כל התוכנית.

אתה רוצה לומר: התוכנית או עיקריה?

לא, אני רק רוצה להגיד שצריך לזכור את העניין הזה, שאם אפשר לפשט, אז זה טוב.

תוך כדי זכירת המשפט הזה, המסקנה היא שאם אתה כותב עיקרי, אז זה משרת גם וגם. מי שלא מעוניין לשלוח את כל התוכנית, כי יש לו חשש שמישהו יעיין ויחשוף את סודותיו, הוא יכול לתמצת, וכל בר-דעת יבין שכאשר כותבים עיקרי תוכנית המיזוג, אם הוא שולח בלי לצמצם, הוא לא עבר עבירה. אני חושבת שזה משרת כאן את המטרה הזאת, וזה מקדם אותנו לקראת מדינות העולם.

התוכנית או עיקריה ישלחו לרשם.

מאה אחוז.

אני רוצה, ברשותך, לציין שאם אני קורא נכון את סעיף 37 לגבי סמכויות הרשם, אז מה שהרשם צריך לעשות, הוא לקבוע אם התמלאו התנאים והדרישות הקבועים לפי חוק זה בעניינים אלה, וסעיף 4 זה מיזוג. השאלה מה הוא צריך, כי אנחנו בעצם התייחסנו אליו אולי כאיזה מין תיבת דואר. לדעתי הוא לא תיבת דואר, אלא הוא צריך לקבוע.

בסעיף אחר כך כתוב בדיוק מה הוא צריך לקבוע. כתוב: "הרשם יאשר את המיזוג אם התמלאו התנאים הבאים", ואז יש בדיוק רשימה של כל הדברים. אני לא מדברת על סעיף 37. סעיף 37 הוא לא סעיף רלבנטי פה. הסעיף הזה הוא קומפילציה של סמכויות הרשם.

אם את חושבת שהוא לא רלבנטי, זוהי זכותך, אבל אני רק אומר לך מה שאני קורא בסעיף 37, ואני שואל את עצמי האם אנחנו מבינים מה הוא צריך לקבוע. את אומרת שצריך להתעלם מקיומו של סעיף 37, אז בסדר.

הסעיף הזה קובע משהו עקרוני, שלפי חוק זה, ואז צריך לראות מה החוק הזה דורש, והרשם צריך לבדוק האם זה יתקיים. אתה לא מעלה משהו שהחוק דורש ועוד לא ענינו עליו במסגרת התקנות, נכון?

לא, כי יש לו סמכות לפי סעיף ב', על מנת לוודא שהחברה מקיימת את המוטל עליה.

אבל קודם אנחנו צריכים לראות מה מוטל עליה. מה מוטל עליה נמצא בפרק המיזוג, ומה שמוטל עליה הוא בין היתר לקיים את התקנות, ולכן אנחנו עוסקים בתקנות, ואתה עושה לנו מעגל שוטה עכשיו.

אני לא עושה לכם מעגל שוטה, אני רק שואל את עצמי האם כאשר אנחנו עושים את התקנות, אנחנו מבינים את הדברים.

אנחנו שואלים מה הרשם צריך לדעת לפי החוק. החוק כולל כאן רשימה של דברים שעכשיו אנחנו עוסקים בהם במסגרת התקנות. אם יש משהו שאתה חושב שהרשם צריך להכריע בו, והתקנות לא נתנו עליו את התשובה, אנא תודיע לי. אני לא ראיתי כזה דבר.

החשש שלי הוא שהרשם יתווכח ויגיד מה זה עיקרי תוכנית המיזוג. אני מבינה על מה מדובר, ולכן אמרתי שעיקרי תוכנית המיזוג יצורפו. מאחר שלא כל תוכנית המיזוג חייבת להיות מצורפת, אלא רק העיקרים, הרי ממילא שמבחינה לוגית, הרשם לא יכול לוודא אם זה העיקר או לא העיקר, וזה גם לא תפקידו לברר את זה. כי סעיף 323 אומר איך הוא מבצע מיזוג, ולכן כל הנושא של סעיף 37 הוא לא רלבנטי פה.

בהצעת המיזוג עצמה, פירוט המניות לא מספיק רחב. הייתי רוצה שזה יהיה ערך נקוב, כמות, סוג, איזה אחוז זה מהון החברה. כמה יקבלו פר-מניה. התמורה שנותנת החברה. מה הכוונה לתמורה, האם זה פר-מניה, מה תקבל במקום כל מניה שלך. אם התמורה היא במניות של החברה הקולטת, אז אין פירוט.

בסדר, צריך להשוות את 1 ל2-.

בטופס, בסעיף 2, נאמר: "ביום זה וזה בישיבה שהתכנסה כדין, קיבל... החלטה לאשר את המיזוג... בשים לב למצבן הכספי של החברות המתמזגות, שלא קיים לדעתו חשש סביר שעצם המיזוג לא יהיה ביכולתה של החברה הקולטת לקיים את התחייבויותיה של החברה המתמזגת".
חברה מתמזגת לפי ההגדרה זו גם חברה קולטת וחברת יעד.

אני מודעת לזה, ואסביר לך גם למה. יכולות בהחלט להיות שלוש חברות.

החוק מדבר על הקולטת בלבד, בסעיף 315(א).

אני מצדיקה את זה. סעיף 315 צריך להיות מועתק.

אבל גם התחייבויות החברה המתמזגת.

יש לנו כאן שני דברים.

אני רוצה להסביר. "דירקטוריון חברה מתמזגת - חברה מתמזגת היא חברת יעד וחברה קולטת. השוקל אם לאשר את המיזוג, ידון ויקבע, בשים לב למצבן הכספי של החברות המתמזגות - וזה יכול להיות גם שלוש חברות - האם קיים לדעתו חשש שעקב המיזוג לא יהיה ביכולתה של החברה הקולטת לקיים את התחייבויות החברה לנושיה"; החברה זו החברה המתמזגת.

אבל יש לך הגדרה של החברה המתמזגת.

חברה מתמזגת עונה על הכל. חברה מתמזגת היא גם חברה קולטת, גם חברת יעד, וגם חברה מתמזגת. ברגע שהסיפא של המשפט בסעיף 315 אומר: "לקיים את התחייבויות החברה לנושיה", הרי ברור שההחלטה הזאת צריכה להתקבל על ידי כל אחד מהדירקטוריונים.

כן, אבל יכול להיות שכל אחד מהדירקטוריונים, כשהוא כותב "החברה", הוא מדבר על החברה שהוא דן בה.

לכן הוא אומר כך- -

הסעיף מתייחס לדירקטוריון של חברה שעושה הליך של מיזוג, ולא חשוב כרגע אם היא מקבלת או נקלטת או יעד. הוא עושה דיון, ואומר שלהערכתו התהליך הזה לא יפגע ביכולת של החברה שהוא הדירקטוריון שלה.

אבל חברה אחת נעלמת. יש לנו מצב שדירקטוריון של חברה נעלמת, צריך לקבל החלטה פוזיטיבית על משמעות המיזוג. הדירקטוריון של החברה הזאת שעומדת להיעלם, הוא אדיש למעשה.

הוא לא אדיש. הוא צריך לדעת שבהליך המיזוג אין חשש שלא יהיה ביכולתה של החברה הקולטת. הוא צריך להעריך, למרות שהוא נבלע במשהו, שהדבר החדש הזה שיקום, יוכל לעמוד בהתחייבויות של מה שנעלם.

יפה, ולכן מה שנעלם זו לא החברה הקולטת, זו החברה.

כל אחד מדבר על החברה של עצמו.

אז נמחוק את המלה קולטת ומתמזגת, ותשאר המלה החברה.

בסדר גמור.

הערה טכנית קצרה. הטופס הזה מוגש על ידי כל הדירקטוריונים של כל החברות שמשתתפות בתהליך. כך הבנתי, כי בסוף יש חתימה של כל עורכי הדין שמייצגים את כל אחת מן החברות.

הוא צודק, וגם לי זה לא ברור.

אני אסביר. אנחנו חשבנו שבעיקרון בחוק כתוב שהדירקטוריונים יחתמו על הצעת המיזוג.

יערכו במשותף הצעה לאישור המיזוג.

נכון, ויחתמו עליה. לעומת זאת, כתוב בסעיף 318: "חברה מתמזגת תשלח את הצעת המיזוג לנושים המובטחים של החברה". מאותו רגע ואילך, אנחנו רצינו לאפשר שתי אפשרויות. אפשרות אחת היא שכולם חותמים על אותו טופס, ואז הביטוי חברה מתמזגת הוא גם יותר רלבנטי. אפשרות שניה היא שכל חברה חותמת לגבי עצמה, וזה נשלח לרשם, וזה בעצם זהה להצעה משותפת, רק שכל אחד מחליט לגבי עצמו. לפי דעתי שני המודלים עולים בקנה אחד עם האמור בחוק.

בתחילת הטופס, בסעיף 2, אני רואה לנגד עיניי דירקטוריון של חברה שיושב בתל-אביב ומחליט. על פי מה שאת אומרת, לפי החוק, צריכים לעשות מסמך מאוחד.

לא חייבים.

זה מה שהחוק אומר.

לא.

כתוב: "ישבו כל אחד מהדירקטוריונים של החברות, יערכו במשותף הצעה לאישור המיזוג ויחתמו עליה".

כתוב יערכו.

כתוב במשותף. אני לא חושבת שזה נורא חשוב אם זה יהיה שלושה טפסים או טופס אחד, אבל מתוך זה הרישא מתייחסת לחברה אחת שיושבת במקום אחד, והסיפא נראה כמו כינוס של כולם ביחד. זה צריך להיות מותאם.

אנחנו חשבנו, כפי שאמרתי, לאפשר את שתי האפשרויות. לכן, בסעיף 1 כתוב שם החברה המגישה, כי יש פה הצעת מיזוג שכתוצאה ממנה רשם החברות צריך למזג חברה אחת עם חברה אחרת. לכן חשבנו שאפשר על שלושה טפסים ואפשר על טופס אחד. אם אתם סבורים שצריך טופס אחד, לאור הנוסח של סעיף 316, זה בסדר.

אני אדישה. הבקשה המופנית אליכם היא שמראש תלכו עם כל דרך שבה תחליטו.

אבל למה לא שתי האופציות?

כי אז בסעיף 2 אם אלה חמש חברות, צריך להיות ניסוח אחר.

ואז יש בעיה עם הדירקטוריון עם סעיף 2. הדירקטוריון מצהיר: ביום זה וזה, בישיבה שהתכנסה כדין, קיבל דירקטוריון חברה א', דירקטוריון חברה ב', דירקטוריון חברה ג', החלטה.

את עושה טופס משותף.

אין בעיה, את עושה שני טורים - שם החברה ותנאי קבלת ההחלטה.

אני רוצה להפנות את תשומת לבכם לסעיף 1(ב) "הצעת המיזוג תיחתם בידי דירקטור" - זה גם חדש. זה פשוט לא הודגש.

סעיף 1(ב) אמר: "הצעת המיזוג תיחתם בידי מי שחברה מתמזגת הסמיכה לכך, וזהותו תאומת בידי עורך דין".

למה עברת ממי שהוסמך לדירקטור?

בגלל סעיף קטן 316. בגלל הסיפור שדירקטוריונים יחתמו עליה. הדיקרטוריון יחתום זה מי שהוסמך לכך.

בסדר.

אם את עושה טופס אחד לכל החברות, את צריכה שיהיה כתוב: "תיחתם בידי דירקטור מכל אחת מהחברות". זה צריך להיות כתוב בסעיף 1(ב).

בסדר.

גם המלה מתמזגת כאן היא מיותרת.

זה כן חשוב. כל אחת מהחברות המתמזגות.

בסדר, בהתאמה.

השאלה אם לא כדאי לכתוב במפורש גם שמנכ"ל יכול לחתום.

לא, כי החוק קובע שהדירקטורים יעברו, והם יעברו.

סעיף 2 "הצעת המיזוג תכלול את כל הפרטים המפורטים בטופס 1; הרשם לא יאשר מיזוגן של חברות מתמזגות אשר לא מילאו את כל הפרטים הנדרשים כאמור. "

ועכשיו נשאלת השאלה שנשאלה קודם, האם בעיקרי תוכנית יש כאן איזה שיקול דעת של הרשם.

זה נכנס בטופס.

זה עדיין בטופס.

יש כאן איזה קטע של שיקול דעת שהשארנו אותו פתוח.

אפשר להגיד "את הפרטים הנדרשים", ולהוריד את המלה "כל".

נעבור לסעיף 3.

היה לנו דיון מאוד סוער אחרי שעזבת אותנו, ואני רוצה להגיד לאן הגענו. אני סבור שמבחינת מסירת הדוחות- -

אני רוצה להעיר שחה"כ זנדברג ביקש ממני, מכיוון שהוא לא נמצא בארץ, שלא נקבל את ההחלטות הסופיות עכשיו.

יוצא מצב שבעצם חברה אחת נעלמת לתוך רעותה, ויש לנו נושים מהותיים ומובטחים, נושים גדולים ונושים קטנים. הלכנו לכיוון שבמקום ההצעה המקורית שלנו, שהיתה מסירת הדוחות הכספיים לרשם החברות, במקום זה איפשרנו לחברה לא למסור את הדוחות הכספיים, ובמקום זה לחייב אותה לתת את זה לפי דרישה לנושה, אלא בהתאם לסעיף של המידע - הסעיף שדיברנו עליו - אלא אם יש לך חשש שהמידע הזה ינוצל לרעה. בעקבות הדיון, אחרי שהלכת, הנושים גם ביקשו שתהיה התחייבות, שהנושה יתחייב שהוא לא ימסור, שלא יעשה שימוש לרעה, ושהוא יעשה בו שימוש רק לצורך הדבר הזה. גם את זה קיבלתי. בנוסף לכך, נשלחת הודעה לנושים, שהיא אולי צריכה לבוא לפני הסעיף הזה- -

זו הצעת המיזוג בעצם. חברה מתמזגת תשלח את הצעת המיזוג לנושים - בעצם זה לא הנושים המובטחים, והיא גם מודיעה לנושים הלא מובטחים על הצעתה- -

המסלול הוא כזה. לנושים היא מודיעה בעיתונות. אני אדגים את כל המבנה.

אבל המבנה הזה צריך להופיע באיזשהו מקום.

בתקנות. אני נותנת כאן תמונה כוללת. התמונה הכוללת היא שהודעה על המיזוג תתפרסם בעיתונים. תישלח בהתאם לחוק הודעה לנושים המובטחים. אחר כך מתעוררת השאלה מיהם הנושים המהותיים, ואני שמה אותה רגע בצד. דוחות כספיים ימסרו לכל נושה לפי דרישתו, ואני לא רוצה להבחין בין נושים מהותיים לנושים רגילים, ולא להכנס לסכום.

חברה מתחילה להתמודד, שולחת לרשם.

היא לא שולחת לרשם כלום, חוץ משם המניות והתמורה.

וגם הודעה לעיתון.

היא מודיעה לנושים.

לנושים הלא מובטחים היא לא שולחת. נושה שרוצה לקבל מידע מהחברה, בין אם הוא מהותי, מובטח או רגיל, רשאי לפנות לחברה לבקש את המידע. אחר כך ישנם הנושים המהותיים. אני נשארתי עם פרטי המידע.

הנושים המהותיים יכולים להיות מובטחים או לא מובטחים.

נכון. הנושים המובטחים - פה בחרתי איזשהו סכום, וגם על זה אפשר להתווכח. הם יהיו זכאים לפרטים נוספים.

לדעתי החברה צריכה לשלוח לנושים המהותיים גם הודעה, ולא רק בעיתון.

לא.

למה לא?

כי כתוב שרק הנושים המובטחים יקבלו.

כפי שקבע השר.

השר לא צריך לשלוח הודעה.

פיסקה (א) תשלח, פיסקה (ב) תודיע. לכן השתמשו בניסוח שונה ב318-.

צריך לזכור שנושים זה כל עובד שעבד יום אחד.

אני דיברתי על מהותיים.

אבל על דוחות כספיים כתוב לכל נושה על פי בקשתו. אלה חברות פרטיות.

אני עכשיו שואלת שאלה. יש הודעה קודם כל לנושים המובטחים. יש פרסום בעיתון, על מנת שהנושים הלא מובטחים יוכלו לקרוא. אני שואלת האם לא מגיע לנושים מהותיים שמישהו ישלח להם בדואר הודעה, ולא להטיל עליהם את האחריות לקרוא בעיתון.

לי לא מפריע שנכתוב הנושים המהותיים הידועים לחברה. הבעיה שלי היא נושים מהותיים לא ידועים לחברה. זה היה הנושא שעלה בפעם שעברה בישיבה, של נושה מהותי שלא ידוע לחברה. אפשר להגיד שלנושים הידועים לחברה תשלח הודעה, במידה שידועה כתובתם.

מאה אחוז.

האם זה יוסף?

יש לי איזושהי התחייבות שאני לא יכולה לומר כרגע, אבל בראייה שלי אני חושבת שזה חשוב.

אני מציעה שנושים הידועים לחברה יישלח להם.

אבל אם יש מצב שבו מישהו צריך לקרוא את הריבועים האלה בעיתון- - דווקא המובטחים, דרך אגב, פחות מטרידים אותי.

גם אותי.

אם יש מישהו שהוא מהותי, והחברה יודעת עליו, שתשלח לו מכתב.

רק את ההודעה, לא את הדוחות הכספיים.

כרגע אנחנו בשלב הידיעה - דע לך, אנחנו הולכים להתמזג.

עם ההודעה הזאת הוא רוצה לקבל מידע. יש בזה משום לפגוע ביכולת הנשיה שלו.

איפה מוקנית לו הזכות לקבל מידע?

אני חושבת שלנושה יש זכות לקבל מידע מעצם העובדה ש319- קובע שבית המשפט רשאי להורות על עיכוב ומניעת ביצוע של מיזוג, אם מצא כי קיים חשש סביר שעקב המיזוג לא יהיה ביכולתה של החברה הקולטת. איך הנושה ידע אם יש חשש סביר או לא? תיאורטית, אם נישאר במודל שאת בנית, יש הגדרה, יש הצעת מיזוג לרשם החברות. הוא רץ לבית המשפט על כל מיזוג, כי הוא לא קיבל מידע. בסעיף 326 נאמר שהשר רשאי לקבוע הוראות... ולעניין זכויות נוספות לגבי מידע, שיש למסור לנושים.

כתבתי מכתב על זה, וגם התייעצתי עם עורכי הדין שמייצגים אותנו בבתי משפט, והם בפירוש חוששים, וזו גם דעתם, שאם לא יהיה סעיף- -

לא שמעת אותי עד הסוף. יש סעיף כזה.

אמרנו שסעיף ההסמכה הכללי הזה בחוק לא מספיק, ונעשה תקנה שמקנה לו גם את הזכות לבקש.

אני מפנה אתכם לסעיף 7(ב), שזו הפשרה של הדיון הסוער שהיה כאן בהיעדרך. זהו הסעיף המרכזי בעצם: "סירוב של חברה מתמזגת לתת או למסור מידע כאמור בתקנת משנה (א) או סירוב של חברה מתמזגת למסור מידע אחר שביקש נושה מהותי ממנה, שיש לו קשר ישיר ליכולתה של החברה הקולטת לקיים את התחייבויותיה... יהוו עילה לעיכוב המיזוג בידי בית משפט, אלא אם כן קבע בית המשפט כי המידע אינו חיוני להערכת יכולתה של החברה הקולטת לקיים את התחייבויותיה של החברה המתמזגת לאחר המיזוג". זו הצעת הפשרה שהייתי מציעה בכל הוויכוחים על סוגיית המידע, בנוסף לשתי הזכויות שיש כאן, שהיא הזכות לקבלת דוחות כספיים שאתם רוצים לדון בה.

האם הזכות לדוחות הכספיים היא לא מותנית?

הזכות לדוחות כספיים מותנית באמור בסעיף 3. חברה רשאית לא למסור את הדוחות הכספיים, בתנאים הקבועים בסעיף 3(ב). אני מציעה, לאור הסקירה הכוללת הזאת, לקרוא את סעיף 3 מתחילתו ועד סופו.

סעיף 3 (א) "חברה מתמזגת תמסור לנושיה, על פי דרישתם, דוחות כספיים מבוקרים אחרונים של כל אחת מהחברות המתמזגות, שתאריך המאזן הכלול בהם לא יקדם ביותר מששה חודשים ממועד הצעת המיזוג, ואם חלפה תקופה של יותר מששה חודשים מאז תאריך המאזן הכלול בדוחות הכספיים המבוקרים, יצורפו גם הדוחות הכספיים הסקורים האחרונים, ובלבד שתאריך המאזן בדו"ח הסקור לא יקדם ביותר משלושה חודשים מתאריך הצעת המיזוג, לפי סעיף 316 לחוק. לדוחות הכספיים לעיל - זו בקשה של הנושים, אני שמה אותה בכתב מוטה, כי לי היה מאוד קשה לקבל אותה - יצורפו בירורים או הבהרות בדבר החזקות משותפות של החברות המתמזגות, וכן בדבר היקף פעילויות עסקיות הדדיות בין החברות המתמזגות, טרם המיזוג אם היו כאלה.

(ב) חברה מתמזגת רשאית להתנות את מסירתם של הדוחות הכספיים האמורים בתקנת משנה (א), בדרישה מהנושה שיתחייב כלפיה כי לא יעשה שימוש לרעה במידע שקיבל, וכי יעשה בו שימוש רק לצורך המטרה לשמה קיבל את המידע וכן כי לא ימסרו או להעבירו לאחר."

פה שכחתי להכניס את התקנה הנוספת, שהיא דומה לתקנה לגבי זכות המידע, לגבי בעל המניות. בתקנה זו החברה רשאית לסרב, אם היה לזה סוד מסחרי או פרט כספי, או משהו כזה. גם התקנה הזו תיכנס, וכנראה שהיא נשמטה לי במהלך העריכה.

זה מופיע ב185- (ב) "החברה רשאית לסרב לבקשתו של בעל המניה אם לדעתה הבקשה הוגשה שלא בתום לב, או שיש במסמכים הנדרשים סוד מסחרי או פטנט, או שגילוי המסמכים עלול לפגוע בדרך אחרת בטובת החברה".

יש לך את זה גם ב265- (ב) לגבי דירקטור.

אבל אז מן הראוי שרק הפרט הזה לא יצורף, ולא כל הדוחות לא יצורפו.

השאלה של מסירת דוחות לנושים, לאיזה נושים. לפני שתינתן רשות הדיבור לחבריי, אני רוצה לומר שמבחינתי זה לא רלבנטי מה גודל הנשיה כלפי החברה, אלא בעניין הזה מה שחשוב הוא חובו של אותו אדם כלפי עצמו. דיברת על אותו סוכן נסיעות שחברת הנסיעות חייבת לו עשרים אלף שקל, ומבחינתו זה מאוד חשוב לסיום שלו, ואולי מבחינת החברה שנעלמת זה גם היה חשוב, אבל לחברה המתמזגת זה סכום קטן מבחינת הון המחזור שלה, ויכול להיות שהיא לא תעמוד בפירעון התחייבויותיה לנושיה גם כן. לכן, בהיעדר סרגל ברור, ומאחר שנקודת המוצא שלנו היתה שבסיטואציה של מיזוג כן יש מקום למסור דוחות כספיים לרשם, ועמדה זו לא התקבלה, חשבנו שיהיה זה נכון למסור את זה לדרישתו של נושה שפורח, בכפוף לכל ההגנות הללו של החברה, ולא ללכת עם זה לסכום.

קשה להגדיר מה זה נושה מהותי. בפעם שעברה אמרנו חמישים אלף, עכשיו הגדלנו למאה אלף. אפשר להוריד לחמישים אלף, ואפשר להגיד 15% מההון העצמי. מצד שני, עם כל הכבוד לכולם, עובד שחייבים לו חמישים אלף שקל, רוצה לדעת אם ישלמו לו את הכסף הזה. אני לא חושבת שחברה רשאית לסרב למסור לו מידע, אלא אם יש בזה פגיעה. דוחות כספיים זאת לא מלה קדושה. אני מרגישה מאוד מאוד לא נוח ללכת למצב של מיזוג, שבו המחאת החוב מתבצעת, ולנושה אין זכות וטו, ואפילו אין לו את מסירת המידע. הוועד לא מטריד אותי שירוץ לבית משפט, כי יש לו עורך דין, אבל אותי מטריד העובד והספק, והנושים הקטנים שאין להם שום יכולת לקבל את המידע, ושהחברה באופן סיסטמתי תגיד להם שהיא לא מוסרת להם, ועכשיו הם יצטרכו ללכת עם זה לבית משפט, ולי זה מאוד קשה. לכן חשבתי שחברה לא צריכה להתחבא סביב מסך הסודיות.

מהו הסעיף בחוק שמאפשר את הפניה לבית המשפט?

סעיף 319.

אם אני נושה רגיל, אני יכולה לקבל דוחות כספיים.

נשאיר את הסעיף הזה 185(ב).

185(ב) בהתאמה לנושים.

כן.

סעיף 7(ב) מתייחס גם לנושים מהותיים.

צריך לעשות סעיף דומה ל7-(ב) גם לגבי הנושים הרגילים.

אני מדברת עכשיו על הנושה הרגיל. ואז אני פחות מוטרדת, כי הוא צריך לבקש, החברה אמורה לתת לו, ואם היא לא נותנת, אז יש לו סעד.

אז הוא צריך ללכת לבית המשפט.

הוא לא נשאר בלי כלום. קודם כל, היא צריכה לתת לו משהו די משמעותי, דוחות כספיים. זה דבר נכבד.

מצב שנושה רץ לבית משפט והגיש בקשה, זה מעמיד את החברה במצב שהיא גם צריכה ללכת לבית משפט ולהתחיל להתדיין, ואם העניין של החברה הוא בסופו של דבר לגמור מיזוג מהיר, אז לא תהיה לה התנגדות.

ברור שבית המשפט הוא לא רק העניין של מה יהיה סוף התהליך, אלא הכוונה היא לתהליך.

אני מכבד את כל הרעיונות, אבל אני עדיין סבור שאנחנו מפריעים לזרימה השוטפת של החיים. נכון שאם חייבים למישהו חמשת אלפים שקל, וזה כל רכושו, זה המון כסף, אבל בואו לא נשכח שבכל זאת כל הדירקטוריונים צריכים להצהיר שהם בדקו את העניין. זאת אומרת, יש לנו לפחות שני דירקטוריונים שמצהירים. אם זאת הצהרה כוזבת, שנאמרה וגם ביודעין היא כוזבת, בהם בכלל יכולים לצאת לארבע שנים לבית סוהר. הסעיף כמו שהוא כתוב היום, יוצר מצב שאם התעשיה האווירית מחר רוצה להתמזג עם מישהו, ולכל אחד מעשרת אלפים או ששת אלפים העובדים מגיע שקל, כל אחד מהם יכול לדרוש לקבל את הדוחות וההסברים, גם אם הוא יחתום שהוא מתחייב לא להעביר את זה לאף אחד. נדמה לי שההוראה גורפת. אני ער לכך שלמישהו אלף שקל זה אולי הרבה כסף, אבל אנחנו לא נמצאים פה בהליך רגיל. אנחנו נמצאים לאחר שלפחות שני דירקטוריונים חתמו על מה שחתמו, עם תצהיר בפני עורך דין, עם כל האזהרות, עם כל הסיכונים למיניהם, ונדמה לי שאנחנו בקטע הזה עושים פריצה. אני בהחלט סבור שלנושה שזה משמעותי עבורו, שהוא יוכל לקבל החלטה, יוכל לשאול שאלות.

מה זה לשאול שאלות?

אם מגיעים לו חמישה מיליון שקל, והוא מקבל תשובות עמומות, ולא מקבל פרטים ראויים, שיפנה לבית המשפט ויאמר מה מגיע לו, ועם כל הכבוד לג'נטלמנים שרוצים לשמור על סודותיהם המסחריים, שבית המשפט ימנה על חשבונם את מי שימנה, כדי שיבדוק אם זה נכון. אני לא חושב שכל אחד שהחברה חייבת לו עשרה שקלים, צריך לעסוק בכל הפרטים העסקיים של החברה.

אם אני מבינה נכון, אתה אומר שכל ההליך הזה הוא טוב, אבל שיהיה רק ביחס לנושים המהותיים. ואז אני שואלת מה קורה עם הנושה הרגיל, האם הוא לא זכאי לקבל כלום.

למשל, אם ועד העובדים סבור שיש סכנה למקום העבודה שלו, ועד העובדים ינהג בהליך קיבוצי. הנושה שמגיעים לו חמשת אלפים שקל, שינהג בכללים הנהוגים, כדי להגן על הכסף שלו. שיפנה לבית משפט.

במסגרת הוראות סעיף 319.

הוא לא יכול, כי אין לו מידע.

למה לא? לבקש את העיקול. זה אחד המקרים הכי בסיסיים להרים את נטל ההוכחה.

ומה קורה אם לחברה אין חשק להתעסק עם זה, והיא נותנת בטחון אחר?

לדעתי זה יהיה סעיף שכל אדם שמגיע לו כסף בעוד חצי שנה, יגיד או שאתם משלמים לי את זה היום, או שתתנו לי את הדוחות הכספיים שלכם.

היושב ראש שאלה אם מגיעים להסכמה אחרת, האם חייבים למסור את הדוחות הכספיים, אז אמרתי שלא צריך, כי מגיעים להסכמה.

קוקה קולה צריכה להתפשט לפניו בשביל חמשת אלפים שקל?

חמשת אלפים שקל למישהו זה המון כסף, ומצד שני, אני אומרת לחברה שאם אין לה עניין להתפשט, בבקשה, תני לו עכשיו את החוב.

להכניס את זה לחוק זו התערבות של דיני חברות ביחסים החוזיים.

שיפנה לבית המשפט.

אני רוצה להציע הצעה פרקטית. אם באמת הכוונה שנאמרה כאן להוציא את סעיף 7(ב) כרגע בתקנה החוצה, כסעיף כללי שחל באופן כללי על כל נושא של עיכוב מידע- -

זאת בעיה, כי כל אחד יכול לעכב הליכי מיזוג דרך פניה לבית משפט.

אבל מצד שני, בזה אנחנו פותרים את כל בעיית נושא הדוחות הכספיים, כי עלתה שם הטענה, ואז לא צריך לעשות שום הבחנה בין מהותי ללא מהותי. למה לעשות את ההבחנה הזאת? דוחות כספיים הם חלק מהמידע שצריך למסור. אם תקנה 7(ב) תהיה תקנה כללית- -

אל תחזור עכשיו אחורה. זה לקח לנו הרבה זמן והיתה פה הסכמה די כללית בצורך לקבל דוחות.

כשפונים לבית משפט, סעיף 319 מאפשר עיכוב. סעיף 7(ב) בעצם אומר כך - לי עכשיו אין מידע, אני פונה לבית משפט, ואז בית משפט יוכל לעכב, בגלל שלא נותנים לי מידע, אלא אם כן קבע כי המידע אינו חיוני. השאלה כאן עכשיו היא אחרת משאלת 319. היא עוסקת בכלל בחיוניות המידע.

היא עוסקת באותה שאלה. היא אומרת ש319- זה הזכות של הנושה.

319 זה כבר אחרי שיש מידע.

אין חולק שלנושה יש זכות לבקש לעכב את המיזוג. מאחר שלנושה יש זכות לעכב את המיזוג, בעילה היחידה של חלות פירעון, הרי יש חובה על החברה. מניחים מצב שעל בסיסו הוא יכול היה להגיע למסקנה של החשש לחלות פירעון.

את כל מה שאת אומרת עכשיו הבנתי, אני רק אומרת שיכול להיות שבמקום להגיע למצב של שני הליכים- -

זה יהיה הליך אחד. לא יהוו עילה לעיכוב המיזוג, לפי 319. דהיינו, באותו דיון. תוגש בקשה בדרך המרצה, תוגש בקשה למתן צו לעיכוב המיזוג. העילה תהיה חשש לחדלות פירעון. מאחר שלא נמסר לי המידע שביקשתי, הרי שאני יכול לראות בסירוב הזה- -

בית המשפט דן עכשיו בשאלה האם המידע שאתה רוצה לקבל חשוב או לא חשוב, בשאלת חדלות הפירעון. ונניח שבית משפט קבע שהמידע הזה חשוב, בינתיים יש עוד עיכוב ביצוע. אני קיבלתי את המידע, נגמר התיק, התיק נסגר והלך לארכיון. קיבלתי את המידע, ואז אני אומרת שאסון גדול הולך ליפול עלי, החברה הולכת להיות חדלת פירעון, ואז אני שוב הולכת לבית משפט, ושוב משלמת לעורך דין, ושוב קובעים לי דיון אחרי חמש שנים.

יש לי פתרון. "אלא אם כן קבע כי המידע אינו חיוני להערכת יכולתה- -"

אתם לא נותנים לי את החומר, דעו לכם שאני עכשיו פונה, ובלי חומר, בית משפט לא יוכל לדחות אותי כתוצאה מזה שאין לי מידע, ועכשיו בבית משפט האם אתם הולכים להיות חדלי פירעון או לא. אבל זה אותו דיון. זה בעצם אומר שבמקרה שבו החברה לא מוסרת חומר, לא תהיה טענה בפני בית משפט שהוא לא ייגש. אני רוצה לתת לו דרך פתוחה לבית משפט בהיעדר חומר, כי החברה לא נתנה לו את החומר.

"יהוו עילה לעיכוב המיזוג בידי בית משפט לפי סעיף 319 לחוק, אלא אם כן נוכח בית המשפט כי אין חשש- -

זאת לא עילה לעיכוב, זו עילה לבקשה.

"יהוו עילה לעיכוב המיזוג בידי בית המשפט".

ואז אם הוא נותן לי את החומר, אז יש אישור למיזוג?

אני רוצה להכניס את המבחן המהותי של 319. "אלא אם כן קבע כי אין חשש סביר שעקב המיזוג או אי מסירת המידע, לא יהיה ביכולתה של החברה".

צריכה להיות תקנה שאומרת שנושה זכאי לפנות לבית משפט בהיעדר חומר, ולבסס- -

אני צריכה להגיד את זה בהיפוך. בגלל ש319- מדבר שנושה רשאי לפנות לבית משפט רק עם חשש, אז אני צריכה להגיד שסירוב של חברה- -

סירוב של חברה למסור חומר, מהווה חשש סביר כאמור בתקנה 319, אלא אם כן הוכיחה החברה לבית משפט אחרת.

זוהי קביעה מאוד גורפת לפי דעתי.

תקראי את סוף 319.

ואולי הוא יגיד שהבטחת הזכות שלך זה אם תקפוץ עכשיו חמש פעמים? אני אגיד עכשיו לבית משפט מה לתת?

לא, יש הגנה לנושה.

זה לא שייך למה שאמרתי פה. בהיעדר חומר, כשנושה יגיע לבית משפט, הבקשה הראשונה שההגנה תבקש, זה לדחות את התביעה על הסף, כי אין לו חומר, הוא לא יודע, הוא סתם אומר. אני רוצה להפוך את זה לעילה סבירה.

בעניין הזה צריך אולי להפנות לא רק לסעיף תקנת משנה (א), אלא גם לתקנת משנה 3(ב), כי אם הנושה מסרב לחתום או לקיים את התנאים- -

אני רוצה עכשיו לדעת איך אני פותרת את הפניה לבית משפט.

אני מדבר על 3(ב). כתוב פה שאני רשאי להתנות. אם הנושה לא מקיים את זה, אני לא יכול לבוא- -

אני עכשיו במצב הבסיסי, לא התנאה, לא כלום. אתה פונה אליי בבקשה לחומר, כי אתה דואג וחרד.

תחתום.

לא רוצה לתת לך, כי לא מתחשק לי. אני מדברת עכשיו על האופציה הזאת. אני לא מתנה שום דבר. אתה ביקשת והתחננת, ומסלול המיזוג רץ, ואני סתם לא עונה לך. הבעיה שהועלתה היתה שעל פי החוק, נושה יכול לפנות לבית משפט אם יש לו חשש. בהיעדר חומר, יהיה לו קשה לבסס את החשש. עכשיו אנחנו עוסקים בשאלה איך אנחנו פותחים את השער לבית משפט בפני הנושה המסורב. אני לא דנה עכשיו בשאלת הנושה שהיה צריך לחתום ולא חתם. זה כבר שכלול של הבעיה הראשונה.

החוק אומר שצריך למסור מידע לנושים. אנחנו לא ניכנס לפירוט המידע, כי לא נגיע פה להסכמה, ולכן ההצעה היא שחברה מתמזגת תמסור לנושה על פי בקשתו מידע הנוגע באופן סביר להערכה באשר ליכולתה של החברה הקולטת לקיים את התחייבויות החברה המתמזגת, ואחר כך ישנו 6(ב) בנוסח הקודם: "סירוב של חברה מתמזגת, או אי מסירה, יהיה עילה לעיכוב, ואולם בית משפט לא יעכב את המיזוג, אם ראה כי המידע אינו נוגע באופן סביר להערכה".

מכאן התחלנו את הדיון, ואת זה דידי אימצה. גם זה וגם זה לא פותר את הבעיה במישור הפרקטי. אני רוצה לנסות לאחד את כל העניין הזה, ולא לעשות דיון שלם בשאלה האם המידע מהותי או לא מהותי.

אבל אז צריך שיהיה לנושה את הסיפק לבחון את המידע המסויים ולראות את זה.

בסעיף 7(ב) נאמר: "סירוב של חברה מתמזגת למסור מידע אחר שביקש ממנה נושה שיש לו קשר ישיר ליכולתה של החברה הקולטת... יהוו עילה לעיכוב המיזוג" - במילא זה כתוב כך ב319-. "אלא אם כן קבע בית המשפט כי המידע אינו נדרש, מאחר שלא מצא כי קיים חשש סביר ליכולתה של החברה הקולטת לקיים את התחייבויותיה...". אני מוכרחה לומר שהמידע לא נדרש, לפי הקביעה שלך שאין חשש לחדלות פירעון, ועל ידי כך אני ממזגת את שני ההליכים.

אבל המידע לא נודע לנושים. כלומר, אין הם לא יכולים לבחון את זה.

"אלא אם כן קבע לאחר שמיעת עמדת הנושים באשר למידע שלא נמסר, כי ..."

319 זה נושים.

לי לא איכפת להגיד: "יהוו עילה לעיכוב המיזוג בידי בית משפט לפי 319 לחוק, כמו שאת מציעה. השאלה היא מה ה-OUTLET. ה-OUTLET פה צריך להיות כפול, כי נניח שבית המשפט מקבל את המידע, ואומר שהמידע טפשי והכל בסדר.

אבל שהמידע ימסר.

לא חובה למסור אותו. אני מצטערת מאוד להודיע לך שבית המשפט רשאי לא למסור לך את המידע כי החברה טוענת שהוא סוד מסחרי או כלכלי או עסקי, והוא יכול לעשות את ההערכה שלו האם זה ראוי, האם יש בזה חשש לחדלות פירעון או לא.

זה אומר שבעצם הנושה לא יוכל לבחון על פי שיקוליו אם הוא חשוף.

נכון.

יש שיקול של בית משפט.

אני רוצה להשאר רגע עם הניסוח שלי: "מאחר שלא מצא לאחר שמיעת עמדת החברה והנושה..."

בית משפט לא יכול לפסוק בלי ששמע את שני הצדדים.

לגבי המידע.

לפי סעיף 319 לחוק, אלא אם שוכנע בית משפט כי לא קיים חשש כאמור. אני נותנת להם פתח. לא קיבלתי הוכחות, פנו לבית משפט כעילה לעיכוב.

"... שוכנע שהמידע אינו נדרש, מאחר שלא מצא כי קיים חשש..."

לא, כי ההחלטה שלהם יכולה להיות שהמידע נדרש. יש גם הגיון של תהליך. החברה תגיד שהיא נותנת את החומר, והוא יגיד שיחזרו אחרי שבוע, כדי לומר אם הם עומדים על השארת התביעה, או שהם מוחקים אותה. לחברה הרי יהיה עניין. דרך אגב, את יכולה לכתוב: "אלא אם שוכנע כי המידע אינו רלבנטי, או ש..."

נכון.

זה מפסיק להיות 7(ב) וזה הופך להיות סעיף כללי?

כן.

יכול להיות שבית המשפט יגיד שלחמשת אלפים שקל לא צריך את הדוחות. יש כאן מסלול של הליך של בית משפט, של לוח זמנים? יש דרך שזה יהיה בדרך המרצה?

אני אבדוק את זה. אני קוראת שוב: "סירוב של חברה מתמזגת... יהוו עילה לעיכוב המיזוג בידי בית משפט לפי סעיף 319 לחוק, אלא אם כן שוכנע בית המשפט כי המידע אינו נדרש, או כי אין חשש באשר ליכולתה של החברה הקולטת, לקיים את ההתחייבויות של החברה המתמזגת.

השאלה אם יש דרך שהחברה יכולה לבקש הבטחת זכויות בהליך ביניים.

זה הכל יהיה בהליך ביניים.

אני מדברת עכשיו על הנושה, שאנחנו לא רוצים לדאוג לאינטרסים שלו. אם הוא הולך לבית משפט, בכל הליך העיכוב הזה, חייב להיות כאן סעדי ביניים.

לכן כתבתי הליך בדרך המרצה.

תוך כמה זמן הרשם אמור לאשר מיזוג?

שישים יום.

שבעים יום.

זה בעצם אומר שאם בית משפט עוד לא דן, המיזוג לא אושר.

זה סעד דחוף.

הסעד הדחוף יינתן מיידית, השאלה מתי ייקבע הדיון לדיון- -

זה לא משנה, כי אז התמריץ של החברה להסכים.

החברה צריכה לפנות במסגרת סעד דחוף כזה, ולבקש חלופה לבטוחה, כלומר, להגיד: אל תעכב אותי, תן לו בטוחה חמשת אלפים שקל, ובינתיים אני מתמזג.

אין מה לדון, לכן זה לא רלבנטי. היא תגיש בקשה לתביעה, וזה יכול לעצור מיזוגים, אין ספק. עכשיו אנחנו חוזרים לסוגיית הנושים. אם כך, אנחנו צריכים להכריע בשאלה למי למסור את הדוחות הכספיים. אפשרות אחת היא למסור את זה רק לנושים המהותיים, כאשר נושה מהותי מוגדר בסכום של בין חמישים למאה אלף שקל, או 15% מההון העצמי, בהנחה שנוכל להגיע כאן להסכמה שהפריט של הון עצמי כן יופיע בהצעת המיזוג לגבי כל אחת מהחברות. אני חשבתי שהפריט של הון עצמי כפי שהוא הופיע בדוחות האחרונים, כן צריך להיות מפורט בהצעת המיזוג. זה לא בהכרח קיים במדינות אחרות. אם גוזרים מזה את הנושה המהותי, אז טוב, כי זה פריט מפורט. אם אתם אומרים סתם הדוחות הכספיים 15% והוא לא קיבל את הדוחות הכספיים, איך הוא יידע מתי הוא מהותי או לא?

אני לא חושב שללשכת רואי חשבון יש בעיה. מספיק שיהיה כתוב דוחות כספיים. האמיני לי שבמקרים הרלבנטיים, בחברות הגדולות זה תמיד מותאם, ובחברות הקטנות זה ממילא לא חשוב, כי לרוב הם עובדים עם הלוואות בעלים, ולא עם הון עצמי. בחברות פרטיות זה מאה אלף שקל. זה נראה לי רף נמוך, אבל מקובל עליי.

אבל אם יש הלוואת בעלים של מאתיים מיליון, מה זה עוזר לי?

אם עכשיו שמנו את הסעיף שעכשיו דיברנו עליו כל כך הרבה, לגבי הנושא של זכות המידע והאפשרות ללכת לבית משפט, אז למה צריך להפריד את נושא הדוחות הכספיים באופן מיוחד לגבי הנושים? אני גם פונה להתנגדות אם היתה בכיוון הזה.

אני רוצה להסביר למה. אני לא רוצה לנהל את כל מערכת המיזוגים בישראל דרך בתי המשפט.

אני רוצה למחוק את סעיף 3(ב).

אנחנו חושבים שזה מידע חשוב.

יש לך מקום לדרוש אותו.

יש דרישות סף, והדרישות האלה הן מאוד חשובות ומאוד משמעותיות. אני לא חושבת שיש פה הגזמה.

יש להבחין בין החזקות משותפות ועיסקאות משותפות. אני חושבת שהחזקות משותפות כן, כי- -

שני הדברים הם פריטים בלתי חשובים לנושה, כי זה לא אומר שום דבר על כושר הפירעון של החברה.

לא היית בדיון הקודם, בו דיברנו על הדוחות הכספיים, ונאמר כאן שבהיעדר הנתונים האלה, אי אפשר בעצם לעשות שכאילו החברה כבר ממוזגת. לא לוקחים אחד ועוד אחד. שאלנו, אם כך, מה הנתונים. אמרו הנושים שזה מה שיכול לעזור להם. שמענו, יש בזה עוד נטל נוסף. שמענו את ההערה שלך. בכל מקרה יכולים להיות המקרים שזה לא רלבנטי לגמרי, יכולים להיות המקרים שזה רלבנטי מאוד.

שמעתי היטב את חנן קרמר לא בדיון האחרון, אלא זה שלפניו, כשהוא אמר שהוא רוצה לראות איך זה יהיה בעתיד. הוא אומר שאולי כתוצאה מהמיזוג יסגרו מפעל אחד.

לא היית בדיון הקודם, ודנו על זה בפירוט. בואו נעבור הלאה.

אני מבקשת להתייחס עכשיו לסעיף 3(ג).

בסעיף 3(ב) אני רוצה שתהיה התחייבות לשמירת סודיות מפורשת. אין פה התחייבות לשמירת סודיות.

אוקיי.

אנחנו מדברים כרגע על גילוי של דוחות כספיים לכל הנושים, מהותיים ומובטחים?

כל נושה מובטח הוא נושה מהותי, אבל לא כל נושה מהותי הוא נושה מובטח.

אבל הגדרה של מהותי חייבת לכלול גם מובטחים, כי גם לעניין מידע נוסף בתקנה 7 הם לא נכנסים.

תקנה 7 תהיה כללית לגבי כל הנושים.

עצם זה שהוא נושה מובטח, לא יכולה להפוך אותו למהותי. אין שום קשר בין שני הדברים.

בסעיף קטן 3(ג) יש בעיה. זה דבר שחנן ביקש אותו. בסעיף נאמר: "בנוסף לאמור בתקנת משנה (א), אם סבר הדירקטוריון כי מאז תאריך המאזן חל אירוע שעשויה להיות לו השפעה מהותית, יצרף לדוחות הכספיים את התייחסותו לאירוע". אני לא יודעת מה זה התייחסותו לאירוע. שמנו פה כבר את הזכות לקבלת דוחות כספיים, ואת הזכות לקבלת דוחות סקורים. אם חל אירוע מהותי שיכולה להיות לו השפעה מהותית, אנחנו נכנסים פה למסכת של הערכה, של חוות דעת דירקטוריון. יש לי חוות דעת דירקטוריון שמיזוג לא יגיע לחדלות פירעון, אז אני מציעה לבטל את סעיף (ג), ולהשאר עם הסיפור של המידע הרחב, של אפשרות לעכב ביצוע. אני מסבירה שלמרות התנגדותם של הנושים, זה מאוד קשה לקבל התייחסות של הדירקטוריון ומה משמעות ההתייחסות הזאת, אם זה כן או לא מטיל חובה משפטית. אני לא יכולה לחשוף את הדירקטוריון בהתייחסות הזאת לחובה כלפי הנושים. זה נראה לי לא מוצדק.

אנחנו דיברנו על זה ואמרנו שאנחנו צריכים את הקטע הזה לא בגלל אחריות הדירקטוריון כן או לא, אלא בגלל מעבר הזמן שלא מכוסה, לא בדוחות השנתיים ולא בדוחות הסקורים.

בזמנו אמרתי דוח אחרון, ותציינו אם יש אירוע.

דוחות סקורים בחברה פרטית, זה גם כן חשוב.

בדיון הקודם חשבתי בקול רם, שאם אני לוקחת דוח כספי שנתי אחרון, ועבר פרק זמן, אז ראוי שהדירקטוריון יציין אם ידוע לו משהו שהוא משמעותי, ואז הנושה יכול להגיד שיש כאן משהו משמעותי.

מבחינה עניינית, ודאי יש לזה מקום. לחלופין, אני אומרת שאנחנו כל הזמן דיברנו על שישה חודשים ועל שלושה חודשים, המיזוג מול הדוחות. כאן, בהצעה שהספקנו כרגע לראות, כתוב הצעת המיזוג. הצעת המיזוג היא שבעים יום לפני המיזוג. אני מבקשת שלחלופין בואו נקטין את הזמן, את פער הסיכון. אני מבקשת שבמקום ממועד הצעת המיזוג, זה יהיה ממועד המיזוג הצפוי, כי מירוץ הזמן מתחיל מהרגע שהולכים לרשם.

איפה את קוראת?

בסעיף 3(א). כי אז לפחות אנחנו מצמצמים את טווח הזמן.

כשאת מבקשת את ההודעה לנושים- -

אז שזה יהיה ארבעה חודשים ולא שישה. אפשר לפתור את זה באיזשהו אופן.

ישראל, אנחנו עשינו את זה, כי חברה חייבת להגיש דוחות כספיים מאושרים לפי סעיף 180 או שישה או תשעה חודשים לאחר ה31- בדצמבר. קיצרנו מהתשעה לשישה. בעקבות זה אני רוצה לקצר את זה עוד יותר. אמרנו שיש שישה חודשים, פלוס דוחות סקורים מתאריך הצעת המיזוג, שזה הזמן שבו מקבלים את המידע.

אני לא בטוחה שאני רוצה גם וגם.

בתקנות המיזוג, שזה לא מה שאנשים ביקשו, אז בפירוש היה סעיף 2(ב). בואו לפחות נכלול אותו. על אף האמור בתקנת משנה (א), אם סבר דירקטוריון חברה מתמזגת, וכו', כי חלה הרעה מהותית במצב החברה בפרק הזמן הזה, אז שעל זה הוא ידווח.

הדירקטוריון צריך להגיד לי את השורה האחרונה. הוא צריך להגיד שאחרי הכל זה בסדר.

מדובר בהרעה מהותית לעומת הדוחות. זה הכל ביחס לדוחות.

אבל זה לא שייך ל2-.

עברתי למשהו אחר. היו לי שתי הערות. הערה אחת לקצר את הזמן, כי הצעת המיזוג ממנה ועד המיזוג זה שבעים יום, אם אין התערבויות בדרך.

אף פעם לא דיברנו על שישה חודשים. יש תאריך. הוא מגיש ב1- בינואר הצעת מיזוג, והוא צריך שיהיו לו דוחות כספיים מבוקרים ל30- ליולי. הוא לא יכול לתת מעבר לזה. בחודש מאי יהיו לו דוחות מבוקרים ל31- בדצמבר, פלוס דוחות סקורים.

אם טענתי זו לא מתקבלת, אז אני חוזרת לטענה הראשונה שיש חשיבות יותר גדולה לתת השלמה מעבר לדוחות השנתיים או הסקורים. אם אתם לא מקבלים את ההצעה שלי, אז לפחות ב2-(ב), יש את מה שהיה בתקנות המקוריות, ואני לא רואה שום סיבה להוריד את זה.

אין משמעות לעניין הזה. זה 315.

אבל 2 מתייחס לדוחות הכספיים- -

יש כאן סעיף של מידע, והנושה המהותי רשאי לקבל מידע אחר, ולא יכול להיות מצב שבו נעכב מיזוגים רק על בסיס חוסר דיוק של יכולת ההערכה של הנושה בסיטואציה הזאת, כשיש לנו את הסעיף לעכב את המיזוג בכלל.

אבל זה לא שייך לזה.

אני צריכה ללכת. אני מודה לכם, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 16:00