הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן

5
ועדת החוקה חוק ומשפט
27.10.99
הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 25
מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט
יום רביעי, יז' בחשון תש"ס, 27.10.99, שעה 10:00

חברי הוועדה: אמנון רובינשטיין - היו"ר
נחום לנגנטל
יוסף לפיד
אופיר פינס-פז

חה"כ ראובן ריבלין - מ"מ
גלוריה וייסמן - ראש תחום למשפט פלילי, משרד המשפטים
עודד ברוק - יועץ משפטי, המשרד לבטחון פנים
רחל יצחקי - לשכה משפטית, סנגוריה ציבורית
ארנון הראל - מתמחה בוועדת החוקה חוק ומשפט

שלמה שהם

דורית ואג

טלי רם

הצעת חוק העברת אסירים לארצותיהם (תיקון) (נשיאת עונש מאסר בישראל על פי פסק חוץ), התשנ"ח - 1998 - אישור לקריאה שניה ושלישית - הצבעה.



הצעת חוק העברת אסירים לארצותיהם (תיקון) (נשיאת עונש מאסר בישראל על פי
פסק חוץ), התשנ"ח- 1998 - אישור לקריאה שניה ושלישית - הצבעה

בוקר טוב, הישיבה פתוחה. יש לנו שני דברים על סדר היום.

אני מזכירה שלבקשת משרד המשפטים, הנושא של חוק סדר הדין הפלילי (הוכחת הרשעות קודמות) נדחה, שכן הנהלת בתי המשפט שינתה את עמדתה וזה כעת בדיונים פנימיים.

אנחנו עוסקים רק בהעברת אסירים לארצותיהם. ביקשנו רק תיקון, נכון?

נכון. אני בעצם רוצה לקבל אישור על שלושה תיקונים. אחד היה מוסכם - בעמוד הראשון, בתיקון לסעיף 10, במשפט האחרון כתוב: "ובלבד שניתן לעשות כן לפי הסכם...". בהצעת החוק היה כתוב "ההסכם", ואנחנו מדברים על כל הסכם.

דבר שנשאר פתוח היה בעמוד 2, בסעיף 14ב. - "הרשות המוסמכת". יחד עם היועץ המשפטי, אנחנו ניסחנו את ההגדרה של מיהי הרשות המוסמכת - "הרשות שנקבעה באותה מדינה כרשות מוסמכת לענין הגשת בקשות בקשר לביצוע פסק דין במדינה אחרת ושהודעה על כך נמסרה לשר המשפטים".

שאל חבר הכנסת לפיד - איך יידע עורך הדין מי הרשות המוסמכת?

אנחנו אמרנו שרשות מוסמכת במדינה שבה . . .

את זה הם קיבלו. אתה שאלת איך יידע עורך הדין.

עורך הדין ישאל האם אותה המדינה, יש לה רשות מוסמכת והודיעה על כך. אם כן - מי הרשות המוסמכת. שר המשפטים יצטרך להודיע.

הבעיה היתה שאנחנו לא יכולים להתערב בהליכים של מדינות אחרות, להחליט בשבילן.

השאלה היחידה היתה איך יידע עורך הדין.

הוא יידע מכיוון שהוא יפנה למשרד המשפטים.

מה הדבר השלישי?

הדבר השלישי הוא טכני גרידא. בעמוד 7, סעיף 14יא. פסקה (2) - האזכור שהיה בהצעת החוק היה אזכור לפי החוק הישן. יש כאן אזכור של חוק עזרה משפטית בין מדינות. אנחנו התאמנו את זה לחוק החדש, זאת אומרת אלה אותן הודעות כפי שהיה בהצעת החוק, אלא שזה חוק אחר וזה סעיף אחר.

מהו סעיף 13 בחוק עזרה משפטית, שבחוק הקודם היה סעיף 14? - זה סעיף שאומר שלגבי אימות מסמכים, לגבי מסירת מסמכים וכן הלאה, ניתן לקבל גם דרכים שאינן מקובלות במדינת ישראל, ובלבד שנקבעו באמנה, והאמנה פורסמה בתקנות.

כך, יש לנו למשל את אמנת האג שקובעת - אישור בהתאם לתקנות לביצוע אמנת האג, שהיא פורסמה בתקנות.

גברת וייסמן, יש לי שאלה אליך. עם כל החקיקה החדשה הזאת, פרשה כמו פרשת הנער או המבוגר דוד שיינביין לא יכולה להתרחש היום, נכון?

הפרשה של הנער שיינביין קשורה לתיקון לחוק ההסגרה. לפי פרשנות הדין, המדינה יכלה פורמלית להחזיר אותו אחר כך לארצות-הברית, אלא שהמדינה התחייבה בפני בית-המשפט העליון, כשהוא קבע שהבחור הזה הוא אזרח ישראלי - אמנם הוא לא היה תושב כפי שהחוק דורש היום - שאנחנו לא מחזירים אותו.

למה אי אפשר היום להחזיר אותו לארצות-הברית, ששם הוא ירצה את המאסר?

מכיוון שהמדינה התחייבה.

בוועדת החוקה אנחנו דרשנו שלא יהיה חוק לגבי אדם ספציפי מסויים.

זה לא אדם. אני לא שואל על תיקון לחוק ההסגרה, קיבלתי אותו. אני אומר: למה מחר בבוקר אי אפשר?

אם הוא יבקש.

לא, אבל ממשלת ארצות-הברית מבקשת.

אם ממשלת ארצות-הברית תבקש, מדינת ישראל תסרב.

בגלל התחייבות לבית-המשפט העליון.

אני מבין שהוא לא נשפט בארצות-הברית, את זה אני יכול להבין. למה צריך התחייבות שגם לא יהיה במאסר בארצות-הברית? - זה לא מובן לי.

מכיוון שזה מה שוועדת החוקה, בכנסת ה- 14, דרשה, אז המדינה נתנה התחייבות.

שלמה, תסביר מה היה בוועדת החוקה.

הנושא הזה עלה והיתה שאלה לא פשוטה - היו כאן דעות מסויימות לגבי זה שיהודים צריכים לרצות עונש מאסר בישראל, אנשים עם השקפות עולם כאלה ואחרות לגבי פדיון שבויים ועוד דברים מן הסוג הזה.

הוא שבוי?

לא, אבל נאמרו דברים, אני לא נכנס לכך כרגע.

כל הגחמה הלאומנית הזו של בגין, שהביאה לחקיקת החוק הזה, היא בושה.

אבל ביטלנו את זה.

כיון שהחוק הזה הובא לכנסת - במקרה או שלא במקרה, כנראה במקרה - בדיוק כשהיה המקרה של שיינביין, הוועדה אמרה בצדק: בכל מקרה לא יכול להיות מצב שבו הוועדה תחוקק חוק שלפחות מבחינה ציבורית ייראה כאילו חוקק לאדם מסוים.

לא, אני לא מדבר על הסגרה.

ואז התחייבה הפרקליטות בפני הוועדה שהחוק הזה לא יחול בכל מקרה על אותו מקרה, כולל הנושא הזה של ריצוי העונש.

אני כבר לא מבין שום דבר. אין חוק הסגרה, לא תוקן. החוק של מנחם בגין זכרו לברכה נשאר בספר החוקים. מה מונע ממדינת ישראל היום?

אין הסכמה שלו. סליחה שאני מתפרץ, לא הבנתי מה אמר כבוד השופט.

השאלה שלי היתה מה מונע היום להיענות לבקשת ארצות-הברית שהוא ירצה את העונש שלו בארצות-הברית.

ההסכמה שלו.

אני לא מבין מה אמר השופט שהם, כי פשוט הייתי כל כך מצוי בחוק הזה.

החוק הזה של ריצוי עונש תלוי בהסכמת האסיר, זאת אומרת צריך למעשה שהבקשה תהיה של האסיר, זה הפועל היוצא, כי בלי הסכמתו, אף אחד לא יכול להכריח אותו לשרת כאן. הוא יכול להיות רטרואקטיבי - אם הוא מסכים.

אבל אם הוא לא מסכים.

לכן הוא אמר שזה לא רטרואקטיבי, כי אנחנו אמרנו על ההסגרה שהיא בניגוד לרצונו...

אני שואל על מקרים עתידיים - הוא יהיה בר הסגרה.

זה בחוק אחר לגמרי.

כלומר, מהיום והלאה הוא צריך להיות גם תושב וגם אזרח.

נכון.

אבל גם תושב ואזרח, אילו ביצע רצח בארצות-הברית, תלוי ברצונו האישי איפה הוא ירצה את העונש.

זה כל כך לא מתיישב עם השכל הישר, שמדינת ישראל עכשיו תישא 50 שנה בהוצאות על מאסרו של האדם הזה, כדי שיהיה לו נעים. זה אבסורד טוטאלי והיה צריך לעקור את המנהג הזה מן השורש. זה מין לאומניזם מזוייף.

אני מבין אם הוא נשפט בסיירה ליאונה. במדינות הכי מתוקנות בעולם זה כך, ואנחנו אומרים: אין מספיק אסירים בבתי הסוהר שלנו, אנחנו רוצים לקלוט אסירים שאין להם שום קשר עם מדינת ישראל.

הטענה היא נגד החוק כולו, זאת אומרת יש בחוק הזה אפשרות שכאשר אדם שהוא אזרח ותושב ישראל נשפט בארץ אחרת, יש לו את הזכות לבוא ולבקש לרצות מאסר בישראל.

זה דבר אחר לגמרי.

בסדר, אבל בכל מקרה.

חבר הכנסת ריבלין, איזה אינטרס יש לנו?

כמו בחוק השב"כ, יש להבחין בין דיני ראיות לבין דין אחר. לגבי דיני ראיות למשל, אם מוציאים איזושהי הודאה מאיזשהו אדם באמצעים לא חוקיים, לעולם לא ניתן כאן את האפשרות לתקן את אותו עוול שנעשה ולהכשיל את הראיה.

זה לא הדין בארץ.

אבל אנחנו, כמובן, כאשר רוצים להשיג ידיעה שהיא חשובה לנו מבחינת מודיעין למנוע נזק....

זה סיפור אחר.

כך גם כאן, להבדיל אלף אלפי הבדלות.

אדם שהוא בר הסגרה ושהוא לא בר הסגרה. האידיאולוגיה של חבר הכנסת לפיד אומרת - בשביל מה אנחנו צריכים בכלל אדם כזה? מאה אחוז, בא המחוקק ותיקן.

עד היום היתה איזושהי אי בהירות שהביאה לידי מצב שבג"ץ בא וקבע את המצב הקודם. מהיום והלאה, אנחנו באים ואומרים: אכן הוא יהיה בר הסגרה.

חבר הכנסת ריבלין, על כך אין חילוקי דעות. השאלה היא אחרת: יש הסגרה לצורך משפט, ועל זה אין חילוקי דעות. יש הסגרה לצורך ריצוי העונש, וכאן השאלה של חבר הכנסת לפיד וגם שלי - איזה אינטרס יש למדינת ישראל?

יש פאזה שלישית. יש שתי מאטריות. המאטריה הראשונה היא שאדם יכול להיות בר הסגרה או לא בר הסגרה.

את זה קיבלנו.

ריצוי עונש זה דבר שהוא הדדי, זאת אומרת הדדיות בין מדינות, שלמשל אנשים תושבי ישראל ואזרחי ישראל רוצים לרצות את עונשם לאחר שנשפטו בארצות-הברית...

תסביר לי אתה, עם כל הפטריוטיות שפועמת בלבי - מישהו הולך ורוצח בשיקגו שני כושים, אני צריך 50 שנה....

הוא בר הסגרה. השאלה עכשיו לגבי ריצוי עונש.

חבר הכנסת ריבלין, אני רוצה לתת תשובה מהותית ולא פורמלית מה כתוב בספר החוקים.

דבר מקובל בין מדינות שאדם שיש לו זיקה למקום שלו, גם כשהוא חטא - וזה מקובל הייתי אומרת ברוב המדינות, פרט למדינות של המשפט המקובל - נותנים לו את ההגנה של הדין שלו. יש לו זיקה, הוא חי במדינה שלו, אלא הוא יצא וביצע עבירה במקום אחר, המדינה בכל זאת נותנת לו את ההגנה הזאת שהוא נשפט ונושא את העונש שלו בארצו.

בהסכמה שלו ושל שתי המדינות.

ודאי, את זה קובעות הרבה מדינות, מדינות שיש להן - כמו שאתה אמרת - דיני ראיות יותר קלים מדיני הראיות החלים אצלנו.

אצלנו היו כמה בעיות. הבעיה הראשונה היתה שבעצם מי שדרש את הדברים האלה היו אנשים שלא היתה להם שום זיקה קודמת למדינת ישראל, פרט לכך שהם יכלו להיכנס למדינת ישראל דרך חוק השבות. היו אזרחים של מדינה אחרת, ישבו במדינה אחרת, או היו אזרחים ישראלים מכח חוק האזרחות שהוא חוק מאד מאד רחב, שמעניק את האזרחות הישראלית בצורה מאד מאד נדיבה לגבי מי שזכאי להיכנס לישראל לפי חוק השבות. הם נולדו, חיו, גרו בחוץ-לארץ, כמו המקרה של הבחור הזה, ואין שום זיקה למדינת ישראל.

את כל זה אנחנו מכירים. אין כאן שאלה בכלל.

זו כן שאלה. כשבאנו לתקן את החוק, אמרנו כך: אנחנו כן חושבים שיש מקום לתת לאזרח ישראלי שיש לו זיקה למדינה, גם כשהוא חטא בחוץ-לארץ, את ההגנה שלנו.

אבל החוק כבר שונה. היום הזיקה שלו לא מוכרת, זה לא כך.

ודאי שכן, מכיון שהוא צריך להיות תושב ואזרח.

הוא לא תושב.

היום, נכון.

לא מדברים על שיינביין עכשיו.

בענין ההסגרה לגבי שיינביין אנחנו שמענו.

גברת וייסמן, תודה רבה.

חבר הכנסת נחום לנגנטל.

אני מבין את דבריו של טומי ואני רוצה ללכת איתו בנושא מסויים, ובנושא מסויים לחלוק עליו, ברשותכם. האמת היא שזה הנושא שהכי הטריד אותי בחוק הזה - לא הסעיפים ותתי הסעיפים, אלא הצד האידיאולוגי שעומד מאחורי זה.

זה נכון שאם יש אדם שגר בארצות-הברית כבר 20 שנה, החליט לרצוח, מקבל את העונש ומביאים אותו ארצה, זה ממש מעצבן - הוא תופס מקום בבתי הסוהר במדינת ישראל, אתה מאכיל אותו. למה? - אין בזה שום היגיון.

מצד שני, יש מקרה הפוך. נניח נוסע ילד בן 18 לטיול, במקרה או לא במקרה לקח סמים, עשה שגיאה ונפל - משפחתו, הוריו, כולם גרים כאן, והוא נשפט שם ועכשיו מרצה את עונשו שם. איזה סבל זה להורים, למשפחה, הוא מרצה שם עונש חמש שנים, כי שם העונש על סחר בסמים חמש שנים. כאן אתה אומר: עשית דבר נוראי גם למשפחה וגם לו.

אלה שני המקרים שעומדים זה מול זה, וכאן אני חושב שגם אתה היית מסכים אתי כי בכל אופן, הבחור יצא רק לפני חודש מהארץ.

אני לא יודע להגיד לכם מהו הגבול, אני מדבר כרגע "מהבטן". אם אדם הוא אזרח ותושב ישראלי שנסע לחוץ-לארץ ועשה איזושהי עבירה, והוא חי בחוץ-לארץ נניח שנה-שנתיים-חמש שנים, אני מוצא היגיון בכך - אני לא יודע איך להתנות את זה שמשפחתו כאן, אבל זה דבר שוודאי נוכל לעשות בחקיקה.

זה נדרש. דורשים נסיבות מיוחדות.

נניח עד חמש שנים. אני אומר: הוא רוצה לרצות את עונשו כאן? - זה חלק מהענין שאתה נותן זאת, כי זה לא שאנחנו עיר המקלט של העולם, של העבריינים בעולם. אבל, אם לאדם אין שום קשר למדינת ישראל, זה דבר אחר.

איך בדיוק קובעים את הגבול - אני לא יודע להגיד לכם את זה.

קל מאד לעשות.

אנחנו ניסינו לעשות את זה בהצעת החוק הממשלתית.

אם מישהו נדרס בשיקגו ושוכב שם משותק בבית-חולים, משפחתו תיסע לבקר אצלו בבית-החולים ומדינת ישראל לא תנקוף אצבע כדי להביא אותו לארץ.

לא מדוייק.

אם הוא לא מבוטח, מדינת ישראל לא תעשה דבר, כי הוא אדם שנדרס, הוא לא מסכן שפשע. זו הגישה הקרימינולוגית המודרנית, שהרחמנות קודם כל על הפושע. אני הייתי מעדיף להחזיר ארצה את אלה שנפגעו בתאונות דרכים--

נדון בזה.

אני בעד זה.

-- ואת אלה שעסקו במסירת הירואין, הייתי משאיר שם.

אני מזכירה לכם שגלוריה סיפרה בפעם קודמת שהאמריקנים מסרבים לתת לישראלים ששפוטים שם לבוא הנה.

מתוך 30 בקשות, אושרו רק שלוש.

אני רוצה להגיב לענין הזה בהיבט יותר כללי. נעזוב לחלוטין את הענין הלאומי, נדבר על גלובליזציה, על כפר עולם קטן.

אדם מקבל עונש וצריך לשאת את עונשו. בישראל ובמדינות היותר מתקדמות בעולם, וגם בתוך המדינה שלנו למשל, כאשר משפחתו של אדם נמצאת נניח בדרום בבאר-שבע, יש סיכוי - לא תמיד זה הולך כך - שיגידו: אם זה אפשרי מבחינת שירות בתי הסוהר, שהוא ירצה את עונשו קרוב למשפחתו, קרוב לביתו.

זאת אומרת, אם באמת יש זיקה, ואני מדבר עכשיו על זיקה אמיתית, של אדם שחי בארץ...

כאן אין זיקה.

בכל אופן, יש את הענין, בגדול, שאדם נושא את עונשו - אם אפשר במסגרות סבירות שהוא ישא את עונשו במקום שיכביד עליו פחות נגיד, אפשר להתווכח.

למה זה נכון במקרה הזה?

מה הבסיס של תפישת משרד המשפטים בענין הזה?

המשפחה באה רק בגלל זה שהוא משרת כאן.

אני לא מדבר אתך על שיינביין, אני מדבר על סיטואציה שבה אדם נסע ועבר עבירה - ברצח זו שאלה אחרת, אבל עבירה נניח יחסית מינורית - אפילו בארצות-הברית, אבל הוא נסע לטיול שלושה שבועות ועבר שם עבירה...

עם כל הכבוד, זאת לא השאלה. כשיש זיקה, כשאדם הוא תושב הארץ ומשפחתו בארץ...

אבל את חוק ההסגרה תיקנו.

אני עדיין לא מבין. היום, יש לו זכויות מוקנות להישפט בישראל לפי פסק הדין של בית-המשפט העליון - את זה אני מבין.

אבל תיקנו אחר כך.

אבל לפי התיקון היום - - -

הוא צריך להיות תושב ואזרח.

הוא לא תושב.

אם הוא לא תושב - הוא יישאר שם.

אני מדבר רק על המקרה של שיינביין.

שיינביין זה סיפור אחר.

חבר הכנסת לפיד ואני מדברים רק על כך. אל תגידו לגבי דברים כלליים.

החוק תוקן עכשיו. לגבי מה שהיה בחוק הקודם, אתה צודק.

היה לי הכבוד להצביע יחיד בכנסת נגד הצעת החוק של חבר הכנסת בגין. אני אמרתי: זה יהיה עיר מקלט ליהודים, לא לישראלים, בכל העולם, אבל הכנסת קיבלה את זה אז פה אחד. את זה תיקנו.

כעת אני שואל רק לגבי שיינביין - מה מונע לא את הסגרתו לצורך משפט, אלא את הסגרתו לצורך ריצוי עונש?

ועדת החוקה, בכנסת ה- 14, סירבה להחיל את החוק על מקרה שיינביין.

אבל החוק חל לגבי הסגרה, אני לא מדבר על הסגרה.

זה הסגרה.

אדוני היושב-ראש, שוב אדוני, עם כל הכבוד, מערב תחומים. מה שעומד לפנינו כרגע זה מתן אפשרות ליועץ משפטי לממשלה, בנסיבות מסוימות, לבקש מבית-המשפט שאדם שלא נשפט בארץ אבל נשפט בחוץ-לארץ, ירצה עונש - למרות שהוא לא הורשע על פי פסק דין ישראלי, כי הרי אדם שלא נשפט על ידי בית-משפט ישראלי, יביאו אותו ארצה, ישימו אותו בבית סוהר, יאמר: מה אתם שמים אותי כאן?

יש דבר אחר שהוא במאטריה שכרגע הדוגמה שלה היא שיינביין. אדם ביצע איזשהו פשע בחוץ-לארץ ולא נשפט בחוץ-לארץ, או נשפט שלא בפניו, או נשפט, ברח והגיע לישראל. באה מדינת ישראל ומתבקשת על ידי אותה מדינה להסגיר - זה חוק ההסגרה, מי שהוא בר הסגרה וכל ההלכות שנתקבלו, החוק שתוקן כתוצאה מהלקונה שהיתה ותיקון בגין שנעשה בזמנו מתוך טעמים פטריוטיים כלל יהודיים לבוא ולהגן על אדם.

פדיון שבויים.

על איזה בגין מדובר?

מנחם בגין. דרך אגב, בני בגין באותה עת כתב מאמר נגד זה.

כאן יש לנו חוק שמאפשר - הוא לא מחייב - הוא מאפשר. בסיטואציה מסויימת, כאשר היועץ המשפטי לממשלה חושב שצריך, בית המשפט שוכנע שהיועץ המשפטי צודק, היועץ המשפטי עושה זאת לאחר שהסמכות במדינה אחרת, הרשות המשפטית במדינה אחרת, מבקשת ממנו. הרשות המבקשת נותנת גם הסכמה של האסיר. סליחה, גלוריה, זה נכון?

לא. בעניין הזה הסכמתו של האסיר לא נחשבת כי הוא נמצא כאן, זה נעשה כנגד רצונו.

מה שחבר הכנסת ריבלין אומר שבלי הסכמתו, אי אפשר היה לעשות את זה.

אני רוצה קודם כל להצביע על התיקון לחוק, ושנית, לבקש בכל זאת שמשרד המשפטים ישקול אם לא צריכים להיות מקרים מיוחדים, ולא לגבי כל מדינה דרך אגב. זה יכול להיות רק לגבי מדינות שאנחנו סומכים עליהן, שאפשר גם בלי הסכמה להעביר אדם לריצוי עונש, ורק על ריצוי עונש.

זה גם נובע מהאמנה.

חבר הכנסת רובינשטיין, זה בהחלט אפשרי.

אז למה זה לא אפשרי כאן?

היום אנחנו לא נוכל להעביר לריצוי עונש, אלא בהסכמתו של האיש, אדם שהוא גם אזרח ישראלי וגם תושב. אדם שהוא רק אזרח ישראלי, אפשר להעביר אותו.

ודאי, אין בעיה, גם הסגרה.

אבל לא לגביו, מכיון שיש התחייבויות את אומרת.

לגביו לא. אם אנחנו חוזרים למקרה הקונקרטי...

אם יש התחייבות, אז גמרנו.

מה שהיא עכשיו אמרה זה לגבי חוק ההסגרה.

שכחתי פרט חשוב - בעמוד 3, בסעיף קטן (ב) למעלה, בסיפה: "בית המשפט רשאי" - אנחנו אמרנו בנסיבות מיוחדות, ובמקום זה הוועדה רצתה דבר יותר מוגדר - "בהתחשב בהתחייבויותיה הבין-לאומיות של מדינת ישראל, לשחרר את העצור בערובה בתנאים שיבטיחו את ביצוע העונש בישראל".

כן, זה ביחד עם ההחלה של חוק המעצרים.

חבר הכנסת אופיר פינס, אתה רוצה להגיש הסתייגות?

אני הגשתי ואני חושב שתיקנתם את זה - לענין הרשות המוסמכת.

הגדרנו.

אם תרצה הסתייגות, יש לך רשות כעת.

מי בעד התיקון, על ארבעת חלקיו?







הצבעה

בעד - 5
נגד - אין
נמנעים - אין
הצעת חוק העברת אסירים לארצותיהם (תיקון) (נשיאות עונש מאסר בישראל על פי פסק חוץ),
התשנ"ח- 1998, נתקבלה.

הצעת החוק מועברת לקריאה שניה ושלישית.

תודה רבה, הישיבה נעולה.



הישיבה ננעלה בשעה 10:35.