הכנסת החמש-עשרה_________נוסח לא מתוקן

5
ועדת החוקה, חוק ומשפט
18.10.1999
הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 20
מישיבת ועדת החוקה, חוק ושמפט
יום שני, ח' בחשוון התש"ס (18 באוקטובר 1999), שעה 10:00

חברי הוועדה: אמנון רובינשטיין - היו"ר
עזמי בשארה
צחי הנגבי
נחום לנגנטל
אופיר פינס-פז
דליה רבין-פילוסוף

עו"ד לבנת משיח - משרד המשפטים, ממונה בכירה (ייעוץ וחקיקה)
נצ"מ רחל גוטליב - המשרד לביטחון פנים, סגנית היועמ"ש
סנ"ץ חנה פסובסקי - המשרד לביטחון פנים, ראש מדור תביעות
רפ"ק עירית מור - המשרד לביטחון פנים, אגף תנועה
עו"ד אלון בכר - סנגוריה ציבורית, סגן הסנגור המחוזי בירושלים
עו"ד רמי רובין - הנהלת בתי המשפט, יועמ"ש
עו"ד שמואל סף - לשכת עורכי הדין
עו"ד ניצה קונשטוק - עיריית תל-אביב - יפו, יועמ"ש

שלמה שהם

דורית ואג

הראל ארנון

אסתר מימון

הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 26) (הוכחת הרשעות קודמות והטלת מאסר במקום קנס), התשנ"ח1998-

הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 26) (הוכחת הרשעות קודמות והטלת מאסר במקום קנס), התשנ"ח1998-

בוקר טוב לכולם. הנושא על סדר-היום: אישור לקריאה שנייה ושלישית והצבעה על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 26) (הוכחת הרשעות קודמות והטלת מאסר במקום קנס), התשנ"ח1998-. זה חוק שנדון בכנסת הקודמת?

הוא לא נדון בוועדה, הוא רק עבר קריאה ראשונה.

משרד המשפטים, בבקשה.

עניינה של הצעה זו היא הסדרת שני נושאים שנתגלו בהם ליקויים בפרקטיקה. הנושא הראשון - מדובר בתקנת מאסר במקום קנס, כאשר אדם איננו מתייצב למשפטו, ובית המשפט מחליט, על-פי סמכותו, שהוא גוזר את דינו. על-פי החוק היום - ואת העיקרון הזה איננו מבקשים לשנות - אי-אפשר להטיל מאסר.

לעומת זאת, נמחק מדברי החוק הסדר שהיה קיים לפני כן, שניתן היה במסגרת זו להטיל מאסר במקום קנס. כך שפה לא מדובר על ענישה, אלא על אמצעי מדרבן לגביית הקנס.

מאסר במקום קנס אפשר יהיה להטיל בהיעדר האדם?

זה התיקון שהם מבקשים להכניס.

מאסר במקום קנס בלבד, ולא סתם מאסר, באיזון שקבענו, ובלבד שכאשר נשלחת הזמנה למשפט, האדם יוזהר מראש שהאפשרות הזאת קיימת. כלומר, אם הוא לא יתייצב במשפט, ניתן יהיה להטיל עליו קנס ומאסר במקום קנס.

מה גובה המאסר? זה לא כתוב כאן.

זה לא כתוב, כי זה כתוב בסעיף 71 לחוק העונשין. שם יש מידה מקסימלית בהתאם לגובה הקנס.

זה יעזור להקל מהעומס על בתי המשפט?

ראינו במשרד התחבורה, למשל, שאנשים פשוט שמו פס ולא הגיעו למשפטים. הנהלת בתי המשפט באה אלינו ואמרה: תשמעו, ממש מצפצפים עלינו.

לא באים - לא משלמים.

אני לא רואה את שופטי ישראל שולחים למאסר, אבל לפחות שיהיה החלון הזה.

זה גם מיועד להקל על ההליכים היום.

אני מבקש לדעת מה כתוב בסעיף 71 לחוק העונשין.

סעיף 71(א) קובע כך: בית המשפט הדן אדם לקנס, רשאי להטיל עליו מאסר עד שלוש שנים למקרה שהקנס כולו או מקצתו לא ישולם במועדו ובלבד שתקופת המאסר במקום קנס לא תעלה על תקופת המאסר הקבועה לעבירה שבשלה הוטל הקנס...".

לפני שאנחנו מתחילים לקרוא את הסעיפים, יש למישהו הערות עקרוניות?

זה צעד מבורך, אבל לא הבנתי לגבי הנושא שצריך לשחרר את בית המשפט, לא רק בנושא של חובת מסירה.

קודם כול, יש פרוצדורה בחוק, כיצד אתה גוזר את דינו של אדם בעוון. כלומר, זה לא דבר שקורה כל יום. נכון שהוא יותר שכיח בעבירות תעבורה, כי ההליכים בעבירות קלות הם הליכים יותר מזורזים, אבל בשאר ההליכים זה לא דבר שבשגרה.

נקבעו גם הליכים מיוחדים לדבר הזה. בית המשפט צריך להשתכנע שהוא גרם לעיוות דין. הרי בית המשפט תמיד יכול להחליט שהוא יידחה את הדיון, והוא יזמין.

יזמין את האדם לפעם נוספת. אבל הוא לא חייב לעשות זאת.

רק אם הוא רואה שלא ייגרם עיוות דין, והוא יודע שהאדם קיבל את ההזמנה, ואז אנחנו מציעים שבהזמנה תהיה אזהרה, כדי שאדם ידע מראש שהאפשרות הזאת קיימת.

היום, מי שלא בא, יודע שאין עליו שום סנקציה.

בדקתם אם זה תואם את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו?

חשבנו שהאיזון של אזהרה הוא האיזון הנכון. פה לא מדובר על הטלת עונש מאסר פרופר, אנחנו מדברים על אמצעי גבייה.

היועץ המשפטי של הוועדה.

לא מזמן עסקנו בשאלה די דומה והתלבטנו מאוד בנושא של חוק ההוצאה לפועל - פסק דין פרח, שזו בעצם סוגיה די דומה. השאלה מאוד לא פשוטה, לפחות לפי פסק דין פרח, לגבי האפשרות להטיל מאסר שלא בנוכחות האדם. יש בעייתיות קשה בעניין הזה, קודם כול, מבחינת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, לפחות לפי לשון פסק דין פרח, לפי לשון השופט אלון. קל וחומר לגבי העניין של קנס לרשות. שם, דווקא מבחינת הנימוקים שלו, חלקם נימוקים מהמשפט העברי, שצריך איזון אינטרסים מסוים, שלא יבוא אזרח ויאמר: אין שום אפשרות לרשות לאכוף חוב אישי שהאדם חייב. בשאלה של האדם מול הרשות יש בעיה קשה מאוד.

יש גם בעיה עם נורמות של אכיפת חוק.

קודם כול, יש שאלה של איזון אינטרסים, ופסק דין פרח לא בדיוק מתיר את העניין הזה.

הוצאה לפועל זה מאסר על חוב אזרחי?

פושטי רגל וחייבים.

כן, אבל זו לא השאלה. השאלה היא אם צריך להיות שוני, ואם השוני הזה עדיף לטובת הרשות? אין תשובה פשוטה, כי פה זה עדיין קנס, עדיין לא הטלת מאסר על האדם. אמרת לו: שלם. אמרת לו: אם אין לך לשלם, לך לבית הסוהר, במקרה הגרוע. במקרה הטוב, מבחינת הרשות, אומרים: אם אתה לא רוצה לשלם. אבל יש אפשרות שאתה לא יכול לשלם.

יש היום בעיה קשה מאוד עם קנסות בכלל, שהיא בעיני בעייתית מאוד, וזה נושא כפל הקנס. זאת אומרת, יש מצב, שמסרת מסירה לאדם, אין לך ודאות של מאה אחוז למסירה. ואז, גם כשאין לך מאה אחוז ודאות, יוצא שיום אחד אתה מקבל פקודת מאסר הביתה, או שבא שוטר אליך הביתה. למעשה לא קיבלת התראה קודמת על עצם המאסר, הקנס שלך עכשיו הוא לא קנס של מאה אחוז, לפעמים הוא מאתיים אחוז ושלוש-מאות אחוז ויותר, זה הולך ומצטבר, אם עברה שנה. ואז, אתה יכול להגיע למאסר, והיו מקרים כאלה, בלי שידעת על ההליך.

אתה מערבב פה שני נושאים.

בכוונה, אני מתאר את הסיטואציה הקשה ביותר.

בעניין שאתה מדבר עליו אין מאסר. המאסר הוא בהליך שמתנהל בבית המשפט.

שלמה שהם מדבר על כך שאין וידוא מסירה.

אם אין וידוא מסירה, אז אין גם הליך.

לשלמה שהם יש יתרון שהוא ישב במשפטים כאלה.

אבל, כשהוא מערבב דברים, אז הנתונים לא מדויקים.

אם נבדוק עכשיו את נושא המסירה, יש סיטואציות שבהן מסרו לבן משפחה, שגר עמו.

לא. אתה מדבר על הזמנת בית משפט.

כן, האדם הוזמן, והיו דברים מעולם, ומסרו את ההזמנה והאדם לא ידע מזה, משום שהוא היה בחוץ-לארץ, והילד שלו הזניח את זה; משום שהוא עזב את אשתו, והיא קיבלה את המסירה, כי היא לא ידעה וחתמה.

יש חזקת מסירה, שהיא לא מסירה ממש.

את חזקת המסירה עשינו, כי אחרת בכלל אי-אפשר לעבוד, ואני מקבל את זה.

חזקת מסירה היא בעבירות קנס, היא לא בהזמנה לבית משפט.

עבירות תעבורה הן בחזקת מסירה?

אני מדברת על הזמנה לבית משפט.

בהזמנה לבית משפט אין חזקת מסירה?

יש, ודאי שיש.

עוד מעט אפשר יהיה לענות.

כל עוד מדובר בהליך משפטי, או בתשלום קנס וכן הלאה, אין לי בעיה. הבעיה היא כאשר מדובר במאסר, הסטנדרט של הטיפול בנושא צריך להיות גבוה יותר.

עורך-דין סף.

אין לי בעיה עם אותו אדם שיודע, שמע ומזלזל. דיברנו על אחרים. לצערי, בעבירות תעבורה ובעבירות אחרות שקובעות קנס, או עבירות שבהן בית משפט ישב, והתחליף הוא מאסר, ואפילו מפעילים את המאסר לאחר שהוא לא שילם - פעמים רבות אפשר יהיה, על-פי הצעת החוק הזאת, עד היום אי-אפשר היה, להפעיל מאסר בהיעדרו, בלי לשמוע למה, אולי הוא כן שילם ויש טעות. בכל הדברים האלה הפסיקה מכירה לפני חוקי היסוד. חוקי היסוד, או החוקים שקבעו את הנושאים של זכויות הפרט, היו מחמירים. צריך פה זהירות כפולה בגישה.

מה אתה מציע?

חזקת מסירה בנושאים כאלה לא קיימת, אלא מסירה ממשית.

נציגת משרד המשפטים מקבלת את זה.

נכתוב בסעיף, שווידאנו שהאיש עצמו חתם על אישור המסירה.

תסלחו לי, קראו לי להצביע בוועדת הכספים. אילו היה סעיף מפורש דווקא בחידוש הזה שאומר, שאתה לא הולך בפרוצדורה הרגילה של חזקת מסירה, אז היה קצת היגיון ואיזון בין הדברים.

שלמה שהם, דע לך שהבעיה פה היא, שאנחנו מדברים על רצידיביסטים, על אנשים במדינת ישראל שמקבלים מאות דוחות, יש להם עשרות נקודות, ואתה לא יכול לעשות להם שום דבר. הם מצפצפים עליך.

גברת קונשטוק.

אני רוצה לדבר על הצד הפרקטי. האמת היא שלפני שנים היינו במצב ההפוך, אנשים שהוזמנו לבית המשפט ולא הגיעו. ווידאו שהמסירה היתה כדין, השופט היה קונס, ובאותו מעמד היה אומר: קנס או שלושה או ארבעה ימי מאסר. התיקון הזה ביטל בעצם מצב קיים.

לאחר השינוי הזה אנחנו, כתביעה, ומערכת בית המשפט, במצב של אי-יכולת לתפקד. חלק גדול בעבירות הקטנות, יש בעיה קשה מאוד לאתר את האנשים. וכאשר האדם לא מופיע, ואי-אפשר לגזור, לא את הקנס ולא את חלופת המאסר, מתחיל ההליך של הוצאת צווי הבאה, זה עוד ימי שיקום, זה עוד שכר לשופטים, זה עוד עומס ושיהוי בתהליך, של לפחות ארבעה חודשים עד שישה חודשים.

אני רוצה להציע הצעה עקרונית על דעת חברי הכנסת שנמצאים פה. אני רוצה לשאול את דעתכם. קודם כול, לפני שאנחנו מצביעים אני רוצה לקבל חוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה, שאין סתירה בין הצעת החוק הזאת לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אנחנו נוהגים כך לגבי כל הדברים הפרובלמטיים.

אם אדם שלא יכול לשלם הולך למאסר, אז אדם שלא רוצה לשלם, יש בעיה עם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו?

העניין הוא לוודא שהוא ידע והוא לא רצה.

הדבר השני שאני מציע הוא, שייאמר בחוק, בסעיף מפורש, כדי להסיר ספק ולהדריך את עורכי הדין, שאין חזקת מסירה במקרה כזה.

השאלה אם יש בכלל.

בכל מקרה, כדי להסיר ספק.

הנחת העבודה של שלמה שהם ועורך-דין סף היא, שיש חזקת מסירה, ולא היא.

גברתי, איך היתה ההזמנה המקורית למשפט?

אני לא רוצה להמשיך בזה, גברת גוטליב, אם יש אפילו צל צלו של ספק, שנציג של לשכת עורכי-הדין לא יודע מה הדין. אני רוצה גם להדריך את עורכי-הדין. אני רוצה שכל חוק יהיה ברור על-פניו.

אנחנו רוצים להשיב על העניין הזה. יש אי-הסכמה פה לגבי מה שנקרא "חזקת מסירה". שלמה שהם הזכיר דברים, כשהוא קושר את זה לנושא של חזקת מסירה. פה אנחנו מדברים רק על הזמנות לדין בבית משפט. כיצד נעשית הזמנה לדין בבית משפט? סעיף 237 לחוק סדר הדין הפלילי קובע: "מסירה ביד עם חתימה".

נכון, אבל כתוב גם: "לידי בן משפחתו הגר עמו, שמלאו לו 18...".

זו לא חזקת מסירה. מטעה להשתמש במינוח הזה כאשר יש עבירת קנס.

את המלים "חזקת מסירה" לא אמרתי. אני רוצה שבמקרה הזה, שמדובר על מאסר, כשמראש יש אפשרות שאדם לא ראה את השופט אף פעם, והוטל עליו מאסר, שאני אהיה בטוח שהאיש קיבל את המסירה בידיו.

מה תהיה התוצאה? שכל אחד ידע שהוא שולח את הילד, כדי שהוא יחתום.

הסנגוריה הציבורית.

יש לי פתרון קצת יותר פרקטי. הרי אנחנו חוששים מכך שאדם ילך למאסר בלי שהוא יודע על מה ובלי שהוא עשה מעשה מודע שבגללו הוא ילך למאסר. הפתרון שאנחנו רואים לעניין הזה כנושא קונספטואלי, אבל ודאי גם במקרה הספציפי הזה, הוא נושא הייצוג. זאת אומרת, שלא יישלח אדם למאסר, כשהוא לא מיוצג.

זה אני לא יכול לקבל. שר המשפטים ייזום דיון בעניין הזה. הוא אמר שהוא רוצה לאפשר ייצוג לכל אדם.

אז, על כל ברירת קנס, אתה צריך סנגור ציבורי. זה לא מעשי.

אדם יכול לקבל הזמנה ולא להבין מה כתוב בה, גם אם הוא קיבל אותה.

הוא יכול גם להיות בבית המשפט ולא להבין.

צחי הנגבי, בבקשה.

אני רוצה לשמוע משלמה שהם, בהנחה שאתה פוסל את האופציה של חתימה על-ידי בן משפחה, וצריך שרק האיש עצמו הוא זה שיחתום.

רק במקרה הספציפי הזה.

אם הוא לא חותם, מה הסנקציה שיש?

כשמוסרים לאדם אישור מסירה, וכותב הדוור "מסרב לחתום", זה נחשב על-פי הפסיקה כאישור מסירה.

מה זה מסרב לחתום? הוא מקבל הודעה על הדלת, והוא לא הולך לקחת את ההזמנה, הוא מקבל שו הודעה על הדלת, והוא לא לקחת את ההזמנה, כי הוא יודע מה יש שם.

הפרקטיקה היתה, שכאשר משטרת ישראל קיבלה מספיק כסף כדי לבצע פקודות מאסר - אם אתה זוכר, המשטרה היתה מקבלת חלק מביצוע פקודות המאסר - אז הדברים האלה נפתרו, כי אז היה הולך השוטר, מוודא שהאיש נמצא שם ומקבל אישור מסירה.

שלמה שהם, הוא היה אוסר אותו. הוא היה בא אליו באמצע הלילה ועוצר אותו.

אני מדבר על הפרקטיקה. היו באים אליו בלילה, אומרים לו: יש לך פקודת מאסר, תבוא בבוקר לשופט.

האם זה מה שאתה רוצה, שבעבירות האלה, הקלות, הדוור מבית המשפט יבוא על מנת לפתוח את ההליך בשתיים לפנות בוקר? אנחנו מדברים כאן על הזמנה לדין.

בהזמנה לדין ננהג כמו שנהגו עד היום. ברגע שאת רוצה להטיל את המאסר במקום הקנס, אז נעשה הליך מסוים נוסף.

זה מה שקורה היום. לא צריך את זה.

אז לא צריך את זה.

רבותי, יש הסכמה עקרונית להחמרה הזאת. יש לי שתי בקשות: דבר ראשון - אני מבקש חוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה, אם הצעת החוק הזאת תואמת את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

אני לא מסכים עם שלמה שהם. בהצעת החוק הזאת יש האיזון הראוי, והוא לא דורש תוספת על תוספת.

מיד אני אצביע על העניין הזה.

אני רוצה להבהיר איך אנחנו מכינים הצעות חוק. קודם כול, אנחנו שוקלים היטב את הדברים ומנסים להגיע לאיזונים שנראים לנו איזונים שעומדים בדרישות חוק היסוד. במקרה הספציפי, האיזון שקבענו, שאדם יוזהר מראש, כי הדבר הזה עלול לקרות אם הוא לא יתייצב - אנחנו מדברים פה על סרבני התייצבות. אסור לשכוח - הדבר הזה עובר את כל הגורמים שאליהם מופץ התזכיר, אנחנו מקבלים הערות מכל הגורמים, ולאחר מכן היועץ המשפטי צריך לסמוך את ידו על הצעת החוק, וכך היה.

אבל לפעמים כתוב בדברי ההסבר "הצעה זו עולה בקנה אחד עם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו", והפעם זה לא כך.

אתה רוצה שזה יהיה הטריק, שאנחנו נכתוב כל פעם את הדבר הזה?

כן.

הנחת העבודה היא רק באספקלריה הזאת.

אני מבקש התייחסות מיוחדת. עשינו את זה בוועדת הכלכלה בשלוש הצעות החוק בכנסת הקודמת. ביקשנו התייחסות מיוחדת, כאשר היה חשש שזה פוגע בחירויות הפרט.

יש דעה אחת שהביע משרד המשפטים ואתו שר המשפטים לשעבר, צחי הנגבי, שהחוק הזה יוצר את האיזון; והדעה השנייה, שהביע היועץ המשפטי של הוועדה, שצריך לוודא כאן מסירה פיזית בפועל לאדם שצפוי למאסר.

משום מה קראת רק פסקה אחת בסעיף 237. יש ארבע חלופות נוספות. קראי את החלופות. מדביקים באולם משפט, זה אומר שהאיש יודע? תראו את החלופה בסעיף קטן (ב), זה סביר? מה קרה לכם? זה מאסר.

זה מאסר שאפשר למנוע על-ידי תשלום קנס.

אם הוא קיבל. יש מקרים שהוא לא יודע.

יש מקרים בתעבורה שהאיש שולח הודעה מראש: אני מסכים להישפט בהיעדרי, אז אין לנו בעיה. פתרנו את הבעיה, והרבה מאוד עושים את זה. כלומר, הוא יודע, הוא מקבל אזהרה: דע לך, אפשר לתת מאסר.

נעבור על החוק סעיף-סעיף.

מה הדבר השני שלא אמרת?

הדבר השני ששנוי כאן במחלוקת הוא, האם צריך לעשות דיני מסירה מיוחדים לעניין הזה, או להסתפק בהוראה של החוק? זה העניין העקרוני. כולם מכירים את זה שבהזמנה לבית משפט יש חלופות אחרות למסירה אישית, מצד שני יש גם אפשרות של הנאשם לא לקבל את המסירה. זה באמת איזון אינטרסים קשה.

יש אפשרות לעשות אותו רעיון שעשינו בהוצאה לפועל, שלא יבוצע המעצר בטרם התראה. נראה לי שההצעה של שלמה שהם לא ישימה.

זו הצעה לא רעה.

וזה ייעשה בהתאם לחוק סדר הדין הפלילי.

הוא יודע שכרגע יש סכנת מעצר.

זו הצעה מצוינת. אם זו תהיה ההצעה, אז אני מצטרף אליה, ואז צריך לנסח את הצעת החוק מחדש.

אני מצביע על ההצעה של גברת גוטליב, שהצעת החוק הזאת, לגבי הזמנה לדין, תהיה כמו שהיא מנוסחת, אבל יתווסף סעיף שאומר שהמאסר בפועל יבוצע רק לאחר - - -

שתישלח התראה.

לא, שיהיה וידוא מסירה.

לא, שבית המשפט השתכנע שניתנה התראה לנאשם.

אני מציעה ללכת לפי מודל ההוצאה לפועל.

אני מציע שזה יהיה לפי ההוצאה לפועל.

רחל גוטליב, זה לא פשוט. תגידי מה את מציעה בדיוק?

האדם לא שי לם את הקנס, חוזרים לבית המשפט לצורך הוצאת צו המאסר - - -

השופט צריך להשתכנע שהוא קיבל את ההזמנה.

הוא יושב-ראש ההוצאה לפועל, לא אכפת לו, הוא גם כן שופט.

לעניין הזה אין לו סמכות.

צריך למצוא עוד מישהו בדרך, שאכן מוודא שהאדם יודע.

רבותי, העניין הזה לא בשל להצבעה. אני מבקש להביא לפנינו את הנוסח.

אנחנו נחשוב על נוסח.

נוסף לכך אני מבקש את חוות הדעת, ונביא את ההצעה להצבעה בשבוע הבא. בסך-כול מסתמן קונסנסוס בוועדה, שהחוק הזה הוא חיוני.

הנושא השני הוא נושא של הגשת הרישום הפלילי לפני בית המשפט, במיוחד כאשר אדם איננו מתייצב. קודם כול, ביקשנו לתקן אי-התאמה שנפלה בנוסח של סעיפים 187 ו188-.

סעיף 187(א) לחוק סדר הדין הפלילי קובע: "הרשיע בית המשפט את הנאשם, יביא התובע לעניין העונש ראיות בדבר הרשעותיו הקודמות של הנאשם, ורשאי הוא גם להביא ראיות אחרות לעניין זה.

סעיף 188(א) אומר: "ניתן לקבל כראיה לעניין סעיף 187, בנוסף לכל דרך אחרת של הוכחה כדין, העתק מהמרשם הפלילי המתנהל בידי המשטרה על החלטות בפלילים של בית משפט או בית דין הדן בפלילים הנוגעות לנאשם, למעט זיכוי."

בסעיף 188 אנחנו מדברים על הרשעות קודמות, כיצד אנחנו מוכיחים את ההרשעות הקודמות, ואילו כאן, פתאום המינוח מדבר על החלטות של בית משפט או בית דין.

אתם רוצים הרשעות קודמות בשני המקרים?

אנחנו רוצים הפוך. סעיף 188 הוא תואם מה שכתוב בחוק המרשם הפלילי. חוק המרשם הפלילי מונה מהם הפרטים שנרשמים במרשם, וביניהם החלטות של בית משפט, כמו מבחן או שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה. כלומר, את ההחלטות האלה צריך להביא בפני בית המשפט. הרי יש מידע. למשל, אם פעם ראשונה בית המשפט קבע שהאדם ביצע את העבירה, ונתן לאדם צו לשירות לתועלת הציבור או מבחן, כאשר אדם עובר פעם נוספת עבירה, בית המשפט צריך לדעת שזו לא עבירה ראשונה שלו. כלומר, הניסוח, כפי שהוא היום, לא מאפשר להביא את הדברים לפניו, ואז בית המשפט במצב שהוא כל פעם חושב שזו פעם ראשונה, ושוב לא תהיה הרשעה.

עורך-דין סף.

התיאוריה היא על הכיפאק, רק היא לא מתאימה למציאות. בפועל, בשטח, היום, לא מוגש לבית המשפט כל רישום.

זה לא נכון, נבחן ללא הרשעה ושל"צ - שירות לתועלת הציבור -ללא הרשעה מוגש.

היום לא מוגש.

הם רוצים שזה יוגש.

מאז חוק המרשם היתה התנגשות בין הסעיפים האלה. היו כמה פרשנויות, בסופו של דבר, למעשה היום, בפועל, באזור המרכז, הרישום של ללא הרשעה לא מוגש. דרך אגב, המרשם כולל גם חנינות של נשיא המדינה וכולל גם אי-העמדה לדין במקרים של חולי נפשי, וגם זה אסור להגיש.

לפי הוראות המרשם אסור להגיש.

לא. להיפך.

לפי סעיף 187. סעיף 187 אומר מה צריך להגיש.

כתוב "למעט זיכוי". לפי המרשם אתה יכול להגיש גם נושא של חולי נפשי - - -

אתה מגיש לבית המשפט לפי סעיפים 177 ו178-.

סליחה, גברת משיח, כאן כתוב שמה מגישים זה החלטות בית המשפט והחלטות בית דין לעניין ביצוע עבירה על-ידו, אז זה בוודאי לא מה שאתה אומר.

מה שקורה היום, שלא מגישים. הרעיון שעומד בענישה ללא הרשעה הוא בעצם לא ליצור לאדם שק על הגב. השק על הגב הוא גם כלפי בית המשפט, אבל גם כלפי רשויות אחרות במדינה. כרגע מנסים לעשות שינוי מהותי, ולמעשה לרוקן את התוכן מן הנושא של ללא הרשעה, וזו המשמעות. בית המשפט יודע ומבין היום, כשהוא נותן הרשעה, ברגע שנגמר הדיון אף אחד לא רואה את זה יותר, אלא גופי ביטחון חריגים, וזה לא רלוונטי, ביום-יום לא רואים את זה יותר. היום צריך לעשות שינוי מהותי, והשינוי המהותי, שהדבר הזה יוגש. זה מרוקן את הכלי, וזה כלי ענישה יוצא מן הכלל.

נציג הסנגוריה הציבורית, יש לך עמדה בעניין הזה?

כאן הייתי מבקש חוות דעת יותר לעומק, משום שזה משנה את המצב הנוכחי באופן מהותי.

באיזה מובן?

כפי שגברת משיח ציינה.

כנראה שאין אחידות בפרקטיקה.

למיטב הכרתי בבתי המשפט לא נהוג להגיש את הדברים האלה, בפרקטיקה היומיומית לא מגישים את זה.

זה לא משנה מה הפרקטיקה, אלא מה רצוי.

המצב הנוכחי הוא שלא מגישים, ואם נעביר למצב, שמגישים את כל ההחלטות האלה של בית משפט, לרבות מגיל צעיר, אנחנו מגיעים לדברים נוספים - - -

רק מה שמותר.

המצב משתנה באופן מהותי. היום מוגשות רק הרשעות, וכאן יכולות להיות סיטואציות שמוגשות הרבה מאוד החלטות אחרות, לרבות החלטות שנוגעות למצב נפשי וכן הלאה.

תודה רבה. מר שלמה שהם.

קודם כול, צריך למקם את המיקום הכרונולוגי של הסעיף הזה. מדובר בסיטואציה שבה שופט כבר הרשיע אדם, בלי שהוא ידע על ההרשעות הקודמות שלו, ועכשיו הוא צריך למדוד לאדם את עונשו. ברגע הזה אנחנו לא עוסקים בסטיגמה כלפי הציבור, כי ברגע שנתתי מבחן ללא הרשעה, בשלב הראשון, התכוונתי שבאמת לא תהיה הרשעה, ואף אחד לא ידע מזה, באמת חוץ מגורמי ביטחון מאוד מסוימים. אבל אדם חזר פעם שנייה, ואני, שנתתי לו בפעם הראשונה הזדמנות, הייתי רוצה לדעת שהוא קיבל את ההזדמנות ועמד בה או לא עמד בה.

דרך אגב, גם בנושא של קטינים, אם הוא קיבל ללא הרשעה, כשהוא היה קטין, זה רלוונטי. אם היום הוא בן 18.5, והוא כבר לא קטין, והוא עבר בגיל 17 עשר עבירות, ונתתי לו את ההזדמנות ללא הרשעה, אני צריך לדעת על זה.

מה קורה עם מחיקות?

לגבי מחיקות אמרנו שלא.

זה עניין שעובד באותה צורה. ההיגיון של שלמה שהם יכול לעבוד גם במחיקות.

לא, מדובר במקרים קודמים שהיתה בהם בעצם הרשעה. היה פסק דין בזמנו של חמן-שלח המנוח, שיש הבדל בין הרשעה לצורך חוק סדר הדין הפלילי בעניין הזה לבין הרשעה שהיא הרשעה בדין. המקרה של מבחן ללא הרשעה בחוק סדר הדין הפלילי זה מקרה, או שהנאשם הודה, או שהוא נמצא אשם על-פי הראיות, ולמרות הכול החליט בית המשפט לא לתת את ההרשעה כסטיגמה. אבל זו סיטואציה ברורה שאדם כבר עבר עבירה. פה, אני מסכים עם משרד המשפטים לגמרי, אני צריך לדעת על זה כשאני בא לגזור את עונשו בפעם השנייה.

גברת משיח.

אני, כמובן, תומכת בכל מילה של שלמה שהם, ואני רוצה להוסיף ולומר: יש הבדל בנושא של הרהביליטציה. חוק המרשם הפלילי קבע את ההערות גם לצורכי רהביליטציה. יש הבדל - אדם זכאי לרהביליטציה אם הוא מוכיח שהוא עזב את הדרך העבריינית. אדם יזכה לרהביליטציה כלפי כל הגופים שעוסקים ברשיונות וכן הלאה, אבל גופים שהם גופים של אכיפת החוק הם אלה שצריכים לדעת מהו העבר של אדם ומה לשקול באותו יום, כאשר הוא גוזר את העונש. לכן לא דומה הבאת המידע הזה בפני בית המשפט לעומת פיזורו לגורמים אחרים.

חנה פסובסקי אומרת שהבירור העובדתי בפועל מוגש.

אני לא מעוניין בבירור. אני מתאר לעצמי שיש מחוזות שזה מוגש ויש כאלה שבהם לא מוגש.

על-פי חוק המרשם הפלילי ניתן להגיש החלטות של בית משפט גם ללא הרשעה.

זה אנחנו יודעים, השאלה היא אם זה מוגש בפועל.

בפועל זה מוגש, כיוון שהרישום שלנו זהה בכל בתי המשפט.

זה לא מעלה ולא מוריד מבחינתי כחבר ועדה.

צחי הנגבי, בבקשה.

מטרת המבחן ללא הרשעה היא המבחן, לא רק ללא הרשעה. השופט צריך לדעת אם האדם עמד במבחן או לא עמד במבחן, וזה כמובן בסייג שכבר היתה הרשעה. אם לא היתה הרשעה זה משהו אחר, ואז אני מסכים למה שאומר עורך-דין סף.

אנחנו נצביע על זה.

מדובר בסעיפים 4 ו5- להצעת החוק, תיקון סעיפים 187(א) ו188-(א).

יש נקודה נוספת שהצעת החוק באה לתקן בהגשת המרשם, וזה במקרה של אי-התייצבות. החוק היום קובע שהמשטרה צריכה לשלוח את הקנס לאדם - - -

כשהדיון מתנהל שלא בפני הנאשם.

מכיוון שהיום בפועל המשטרה איננה נוהגת לשלוח ולפזר את הטפסים של מרשם פלילי בצורה כזאת. כשלא מוגש המרשם, כאשר בית המשפט מנהל את המשפט ללא נכוחות של הנאשם, הוא איננו יכול לקבל העתק מהמרשם.

אם יש לו עורך-דין.

זו לא בעיה, הבעיה היא כאשר אין עורך-דין.

הדבר הזה חמור במיוחד במשפטי תעבורה. אנשים לא באים.

אני רוצה להפריד בין הדברים. קודם כול, לגבי סעיף 4.

מי בעד קבלת עמדת משרד המשפטים? מי נגד?

הצבעה

בעד סעיף 4 להצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 26) (הוכחת הרשעות קודמות והטלת מאסר במקום קנס), התשנ"ח1998- - רוב
נגד - מיעוט
סעיף 4 להצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 26) (הוכחת הרשעות קודמות והטלת מאסר במקום קנס), התשנ"ח1998- אושר

הסעיף אושר.

תסבירי את סעיף 5, ונשמע את כל התתנגדויות.

סעיף 5 זה התחליף שקבענו להסדר הקיים היום בכך שצריך לתת למרשם כאשר אדם אינו מתייצב. במקום זאת, אנחנו מציעים, שוב בהזמנה לדין, שאדם יוזהר, שאם הוא איננו מתייצב, ניתן יהיה להגיש את הרישום הפלילי, ובלבד שנתנו לו הזדמנות ויגידו לו איפה הוא יכול ללכת לעיין, וזה יהיה ללא תשלום, כמובן.

עורך-דין סף.

אני לא רואה בעיה עם זה.

אנחנו נצביע גם על סעיף 5. מי בעד קבלת סעיף 5 (תיקון סעיף 188(א) לחוק העיקרי? מי נגד?







הצבעה

בעד סעיף 5 להצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 26) (הוכחת הרשעות קודמות והטלת מאסר במקום קנס), התשנ"ח1998- - רוב
נגד - מיעוט
סעיף 5 להצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 26) (הוכחת הרשעות קודמות והטלת מאסר במקום קנס), התשנ"ח1998- אושר

סעיף 5 התקבל.

אנחנו עוברים לסעיפים 6 ו7-.

זה המשך של הנושא הראשון, זה התאמות.

נקבע שבוע הבא ישיבה לחוות דעת ולנוסח חדש שישלב את ההצעה. תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:45