פרוטוקולים/ועדת הפנים/5772



18
ועדת פנים ואיכות הסביבה
25.08.2002

פרוטוקולים/ועדת הפנים/5772
ירושלים, כ"ז באלול, תשס"ב
4 בספטמבר, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי




פרוטוקול מס' 454
מוועדת הפנים ואיכות הסביבה
יום ראשון, י"ז באלול התשס"ב (25.08.2002), שעה 10:00

1. שירותים מוניציפליים בצור הדסה
2. הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב
והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2002), התשס"ב 2001- -

חברי הוועדה: משה גפני - היו"ר
חה"כ אורי יהודה אריאל
חה"כ אחמד טיבי
חה"כ מוחמד כנעאן
חה"כ עסאם מח'ול
חה"כ מרינה סולודקין
חה"כ איוב קרא
חה"כ מוסי רז

חה"כ זאב בוים
רענן כהן
יחזקאל לביא -מנהל האגף לתכנון והאחראי על המידע, משרד
הפנים
עו"ד לאה ענתבי -סגנית היועץ המשפטי למשרד הפנים
עו"ד אביטל שטרנברג -משרד המשפטים
צחי בן ציון -הלשכה המשפטית, משרד האוצר
עו"ד נעה בן אריה -מרכז השלטון המקומי
דב גל -סגן מנהל מחוז ירושלים, משרד השיכון
מאיר ויזל -ראש המועצה בצור הדסה
אדריכל ליאור כוריאל -מזכיר היישוב
ד"ר יצחק רייטר -יו"ר ועדת תשתיות
גידי חממי -ראש מועצת אליכין
אבי קונסטינקי -ראש מועצת יבנה

ליאת בלום

יפה שפירא

מיטל אמסלם





1. שירותים מוניציפליים בצור הדסה
2. הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב
והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2002), התשס"ב 2001- -

שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. השר לשעבר, רענן כהן, ביקש ממני להשתתף בישיבה הזו. אני מבקש לומר כי ד"ר רענן כהן היה אחד מהבודדים שידע לגשר בין חלקי הציבור השונים במדינת ישראל, ולא נתן למפלגת העבודה לפנות לקיצוניות. אני מאחל לו הצלחה, ואני מקווה שהוא יחזור למערכת הפוליטית, שהיא המערכת הקובעת בכל תחומי החיים.

אני רוצה לומר כי צור הדסה שייך לקבוצת יישובים קטנים שיש להם גוון היסטורי. בשל כך היום קשה מאוד לעשות ביניהם חיבורים. ייתכן וניתן לעשות זאת בעתיד בין יישובים חדשים שיקומו, אך לא בין יישובים ותיקים שלכל אחד מהם גוון היסטורי ייחודי. אני הייתי שותף לכל בעיותיה של צור הדסה בגלל חבורת הדור הצעיר שנמצא שם. אני ליוויתי אותם גם בהיותי שר. היישוב מכיל 3,500 תושבים. הוא מנוהל בהתנדבות, כאשר אין שום מערכת חיצונית אשר מסייעת להם. בלחץ שלי, הוקמה ועדת חקירה להקמת מועצה, אך המלצות הוועדה לא הגיעו לסיומן בגלל הנחיות של השרים שבאו לאחר מכן. בידי היישוב תוכניות מאושרות המדברות על מצב עתידי בו יהיו 22,000 תושבים. במצב בו נמצא היישוב היום, הוא אינו יכול להמשיך ולהתנהל. היישוב הזה נמצא במועצה אזורית מטה יהודה, אשר טוענת כי היישוב הזה גדול מדי בכדי שיהיה תחת אחריותו. האופציה הקיימת היא להקים מועצה מקומית עצמאית. במידה והאופציה הזו תתברר כי היא איננה ישימה, אני חושב כי צריך להקים מערכת כזו שיכולה לקיים מנהלת שתאפשר ליישוב הזה להמשיך לגדול ולהתפתח.

על פי החוק הקיים, לא ניתן לאשר ליישוב המכיל פחות מ5,000- תושבים, הקמת רשות נפרדת. לפי הצעת החוק המונחת לפנינו, שאושרה בקריאה ראשונה, התנאי הזה יגדל ל10,000- תושבים. המקרה של צור הדסה הוא בדיוק הדוגמא לכך שהחוק לא תמיד יכול לחול על כל המקרים בצורה שרירותית. זהו יישוב קהילתי שאין לו שום קשר למועצה האזורית. אם לא תהיה לו רשות מוניציפלית נפרדת, לא תהיה לו אפשרות קיום מבחינה מוניציפלית.

אני רוצה להדגיש את הייחודיות של צור הדסה. מבחינה פורמלית, זה נכון כי צור הדסה לא נמצאת בסטנדרטים שמציב החוק, אך אנו מדברים על מקרה ייחודי. מדובר על יישוב אשר מחזיק בידיו תוכניות מאושרות להקמת עיר. התושבים שגרים שם אלה תושבים אשר עזבו את ירושלים או יישובים אחרים בציפייה לאיכות חיים טובה. המציאות הקיימת היום, היא שהמצב של השירותים המוניציפליים שם נמצא מתחת לכל ביקורת. היישוב הזה הוקם ללא תוכנית כוללת, וללא גורם אשר אחראי על ניהול היישוב. לקחו ועד מקומי אשר היה מתאים לתקופה בה היישוב הכיל עשרות משפחות בודדות, והטילו עליו את האחריות לנהל עיר בהקמה. הוועד צריך להתמודד עם קבלנים אשר מפירים את חוק התכנון והבנייה, בנוסף הוא צריך להתמודד עם יזמים שונים ועם בעיות של תשתיות שמוקמות ביישוב ללא פיקוח הנדסי.

היישוב נמצא בקו התפר, ונמצא במרחק של כמה עשרות מטרים מהיישוב הערבי וואדי פוקין. לנו אין את היכולת לאכוף שמירה ביישוב. למועצה האזורית אין את היכולת לחוקק חוק עזר אשר מתאים ליישוב עירוני כמונו, וגם משרת את המושבים והקיבוצים שנמצאים במועצה האזורית. המושבים והקיבוצים אינם יכולים לקבל חוק עזר שחייב להיות אוניברסלי לכל היישובים, שעל פיו יגבו אגרת שמירת כדי לקיים מערכת שתאבטח את היישוב הזה, כיוון שזה לא תואם את האינטרסים של היישובים החקלאיים. בשל כך על אף העובדה שצור הדסה הוא יישוב תפר, אנו צריכים לקיים מערכת שמירה על פי חוק השמירה שמתאים ליישובים קטנים מאוד.

בצור הדסה ישנו ועד נבחר בבחירות מטעם משרד הפנים, ולו יש זרוע מבצעת שהיא מזכירות היישוב. בראש המזכירות יושב מזכיר היישוב שזו משרה בשכר, הממומנת על ידי היישוב עצמו. זו משרה ביצועית אשר עוזרת לנהל את כל הנושאים הפנים-יישוביים. אנחנו כפופים למועצה האזורית מטה יהודה. ביישוב המכיל 3,500 איש, היית מצפה כי הגוף הארגוני הביצועי שיטפל בבעיות היישוב יימנה יותר מאשר שלושה אנשים. היום מזכירות היישוב מונה שלושה. יש לנו עובד ניקיון אחד. היית מצפה כי ביישוב כזה שהתקציב שלו המתוכנן נעמד בקצת יותר משלושה מיליון שקל, ניתן יהיה להגיע לידי ביצוע בסכומים האלה. העובדה היא שהשנה תקציב צור הדסה מקוצץ ב37%- עוד לפני שהתחילה שנת הכספים שלנו, מסיבות שכלל אינן תלויות ביישוב. אי-גביית אגרת ביוב, קיצוץ בשירותי סל המועצה, התחשבנות עם מענק איזון מביאים לכך שצור הדסה פתח את שנת 2002 עם תקציב זעום של שני מיליון שקל שאמורים להתחלק ל3,500- תושבים.

המועצה האזורית מטה יהודה מקבלת תקציב. מדוע אינכם פונים למועצה האזורית בדרישה לתקצוב בהתאם לכמות התושבים?

הפיזור של התקציבים במועצה האזורית נעשה באופן כזה שיש איזשהו שכלול שמטרתו לאזן בין ישובים גדולים לישובים קטנים. כתוצאה מרמת השכלול הזו קורה, כי תושב צור הדסה מקבל פחות מ50%- תקציב סל מועצה מאשר כל תושב אחר במועצה. אצלנו יש 32 ק"מ מדרכות, והמועצה איננה ערוכה לתקצב ולהגיש את הסיוע הנדרש בהיקפים שנדרשים. אנו נמצאים במערכת עירונית עם בניה של תשתיות עירוניות, שהוא מצב מאוד חריג בין כל יישובי המועצה. האחזקה של התשתיות הללו היא ברמה כזו המחייבת הוצאה של כספים רבים מאוד. למועצה אין תקציב לדברים הללו. מתייחסים אלינו כאל עוד יישוב כפרי, כאשר הצרכים שלנו הם צרכים עירוניים מובהקים.

בנוסף ישנה בעיה גדול עם שמירה על הביטחון ביישוב. הנושא של גידור רק עכשיו מתוקצב, אך עדיין לא יצא לפועל. מוטלת עלינו חובת שמירת תושבים על פי חוק שלא ניתן ליישמו ביישוב שהוא עירוני במהותו. היישוב גדל פי שלושה תוך ארבע שנים, מ250- יחידות ל850- יחידות. נוצר מצב בו אין שום אפשרות לתחזק את היישוב.

אני מבין כי אתם מבקשים להיות רשות מוניציפלית נפרדת, כיוון שאתם אינכם יכולים להשתייך למועצה האזורית שתפקידה לדאוג למושבים ויישובים כפריים.

מבחינת אופייה ומהותה של המועצה האזורית, היא שונה וזרה לרוח היישוב.

לאור מה ששמענו, אני חושב כי יש צורך להקים רשות נפרדת בצור הדסה. בתנאים בהם הם קיימים כיום לא ניתן לנהל יישוב. אני מניח כי הם מקבלים תקציבים דרך המועצה האזורית, אך הם אינם מקבלים אותם בהתאם לגודל שלהם. ברגע שצור הדסה יהפוך ליישוב עצמאי, הוא יקבל את התקציב ישירות, בהתאם לגודל היישוב. אני חייב לציין כי ניסיון העבר הראה כי כאשר חוברו יישובים זה רק הוסיף בעיות.

אני חושב כי הדוגמא שהובאה כאן ממחישה כי לא ניתן לקבוע בחוק מכסת תושבים המזכה את היישוב בעצמאות, כיוון שלעיתים יישוב יכול להסתדר ללא מועצה גם כאשר יש בו 5,000 תושבים, אך לעיתים זה בלתי אפשרי. אנשי צור הדסה המחישו בצורה חד משמעית מדוע זה בלתי אפשרי שהם יישארו תחת המועצה האזורית.

אם הטענה היא חיסכון בכספים, אני חושב כי ניתן לעשות מפתח לפיו כל יישוב יקבל את ההטבות והתנאים בהתאם לכמות התושבים שלו. אני חושב כי צריך לאפשר לצור הדסה להפוך לרשות מקומית בפרופורציה למספר התושבים. צריך לאפשר ליישובים קיימים להמשיך ולהתקיים כפי שהם, כאשר תינתן להם האפשרות להקים רשות מקומית בפרופורציה לכמות התושבים שבהם. כך גם לא תישמע הטענה שלך חיסכון במשאבים.

כבר שמענו קודם כי צור הדסה מתוכננת להיות עיר. אני חושבת כי לא ניתן להקים עיר בלי תכנון ובלי שירותים מוניציפליים.

מדובר ביישוב של קהילה הומוגנית המונה 3,500 תושבים, שאינו זוכה לשירותים מוניציפליים בגלל סיבות שונות. אני מצטרף לכל עמיתי חברי הכנסת לגבי הצורך בעצמאותו של היישוב צור הדסה.

אני מציע קודם כל לא להגדיר את צור הדסה כיישוב קהילתי.

אנו הבנו כי אתם מועצה אזורית שתפקידה לטפל במושבים, קיבוצים ויישובים קהילתיים קטנים. המקרה של צור הדסה איננו עונה על הקריטריון הזה בגלל שתי סיבות. הסיבה הראשונה היא שהוא איננו יישוב כפרי, והסיבה השנייה היא שהוא יישוב גדול.

היו לנו שני יישובים, שאחד מהם הוא אבו גוש, שאנו הצלחנו להיפרד מהם לפני שהחוק קבע את מספר התושבים ביישוב הזכאי לעצמאות. תחילה דובר על 5,000 תושבים ואחר כך נסחפו והחליטו על 10,000 תושבים. אני חייב לציין כי ההחלטה הזו מתבררת כשגויה. היא איננה עובדת ברשויות אזוריות. לנו יש בעיה אובייקטיבית לטפל ביישוב בגודל של צור הדסה. יש לנו שתי שיטות גבייה, אחת פרטנית ואחת מרוכזת. אנו מגיעים לוועד היישוב ואומרים לו כי אם הוא מסוגל לגבות ארנונה, בתמורה הוא יקבל הנחה. כך זה קורה במושבים, בקיבוצים, וכך זה קרה גם בצור הדסה.

ההבדל הוא שצור הדסה הוא יישוב גדול, ובשל כך כאשר הם החליטו לעשות דין לעצמם, עצרנו את העניין. באנו למשרד הפנים והודענו לו כי אנו לא נותנים לנם את השירותים יותר. בבירור שנערך עם הממונה על המחוז, סוכם כי אנו בסוף שנת 2000 מפסיקים את היחסים הללו, ומה שיכסה את זה אלו התקציבים המיוחדים שצור הדסה מקבל כיישוב גדול. כאשר אנו משלמים על תאורת רחוב, אנו כן משלמים לפי גודל היישוב. כך גם סל שירותים בנוי לפי גודל היישוב. בדרך כלל אנחנו מחזירים לכל היישובים 20% מהארנונה. שנה שעברה החלטנו כי תושבי צור הדסה יקבלו החזר גדול יותר של 25%.

אני רוצה לומר כי המצב בו יישוב נמצא, לא מעט תלוי בהרכב האנושי באותו יישוב. צור הדסה הוא יישוב עירוני בלי שום תפיסה לגבי תפקידה של מועצה אזורית. בשל כך הדרישה שלנו היא לא לחכות עד אשר מספר התושבים יגיע ל5,000-, אלא להחליט כמה שיותר מהר על מועצה מקומית עצמאית. לא יכול להיות כי מנגנון שלם של יישוב, קיבוץ או מושב, בנוי על התנדבות. אני בעצמי פניתי למשרד הפנים וביקשתי כי יאשרו לנו במקרה של צור הדסה ויישוב נוסף אחר, לאשר למנהלי היישוב שכר, אך הם לא אישרו זאת. אם אתם תחליטו לספח את היישוב הזה לירושלים, אני חושב כי זה יהיה פשע גדול. חובה לשחרר אותנו מהם ואותם לשחרר מאיתנו.

למשרד הפנים יש מינהל לבנייה כפרית, ומינהל לבנייה עירונית. היישוב עבר ממינהל לבנייה כפרית למינהל לבנייה עירונית בשנת 1992, מתוך תפיסה כי זהו הולך להיות יישוב עירוני.

האם אתם תכננתם את צור הדסה?

כן.

מה היה התכנון עבור אופי היישוב?

תכננו שזה יהיה יישוב עירוני מרכזי בין בית שמש לירושלים.

האם אתם תכננתם את זה בתור יישוב עירוני עצמאי?

כן.

אני לא מבין מדוע הממונה על המחוז איננו נמצא בישיבה.

היתה פריצה במשרדים שלנו והוא התבקש על ידי המשטרה להישאר לשם גביית עדות.

מדובר על נושא מרכזי, והיה חשוב מאוד כי הממונה על המחוז ישתתף בדיון.

צור הדסה הוקם כיישוב כפרי. רק בשנת 1992 היישוב הפך להיות יישוב קהילתי. בשנת 1992 המינהל לבנייה כפרית הפסיק לטפל ביישוב, כייוון שהיישוב צמח מתוך עצמו, אך הוא לא צמח על פי תכנון ראשוני להקים במקום עיר. בנוסף אני רוצה לומר, כי יש במקום חוק עזר לשמירה.

מי אמור לאכוף זאת?

המועצה האזורית.

המועצה האזורית איננה מוכנה שהם יחיו תחתיה.

להקים מועצה מקומית נפרדת ביישוב כזה, זו כרגע בעיה מבחינה תקציבית.

אבל עשיתם ועדת גבולות.

זה נכון, אך איני זוכר בדיוק מדוע ההחלטות לא התקבלו. המידע נמצא אצל הממונה על המחוז.

כיוון שהממונה על המחוז הוא שמחליט לגבי אישורי בנייה ואישורי תכנון, הייתי מעונין לשאול אותו מה קרה ברגע שתכננו את היישוב הזה. האם לא לקחו בחשבון את ההשלכות של השירותים המוניציפליים?

יום אחד יצאנו לסיור עם האגף לבנייה כפרית, והגענו לצור הדסה. באותו סיור הודיע המנכ"ל כי הוא מעביר את צור הדסה מאחריותו של דני הוד לאחריות הגברת רינה זמיר. מי שמכיר את צור הדסה רואה את החומה על כביש שלוש, שמפרידה בין היישוב הותיק ליישוב החדש. אנו תכננו את צור הדסה לחמש מאות יחידות דיור בלבד. את בית שמש לא תכננו כך. משרד השיכון לקח את בית שמש ופעל, ובצור הדסה הוא התעלם מכך. בסופו של דבר תובעים אותנו מדוע אין תוכנית כללית.

אליכין זהו יישוב הנמצא בחלק הדרומי של חדרה. עד 1977 אליכין היה אחד היישובים של עמק חפר. אליכין היה יישוב שכלל ברובו תימנים בעלי משפחות מרובות ילדים, שלא כמו הקיבוצניקים והמושבניקים הצברים. הפערים הללו הובילו לקיצוניות כזו גדולה, כך שהמועצה האזורית לא יכלה לספק את השירותים המוניציפליים, וכן כל הכסף היה נכנס לקופה של המעצות האזוריות, שלא יכלה לתת שירות מתאים לתושבי אליכין. בשנת 1977 בעקבות תסיסה חברתית ובעקבות כך שנכנס שר הפנים שלמה הילל לתפקיד, אליכין הוכרזה כעצמאית. בשנת 1994 שר הפנים רמון החליט כי הוא רוצה לקבוע ועדה לגבולות באליכין. הוועדה הזו למגינת ליבם של משרד הפנים החליטה לספח לאליכין מתחום השיפוט של חדרה 700 דונם, על מנת להגדיל את הבסיס הכלכלי שלה. שר הפנים סויסה חתם על התוכניות והגדיל את שטח השיפוט. בשנת 1998 נכנס מנכ"ל המדינה יעקב אפרתי לתפקידו, והחליט כי הוא מקים ועדת חקירה לתכנון לאומי, שמטרתה לקבוע האם יספחו את אליכין לחדרה, או למועצה אזורית עמק חפר. הוועדה למגינת ליבם של משרד הפנים החליטה לא לספח את אליכין.

מהו המעמד המוניציפלי של אליכין היום?

כיום אנו מועצה מקומית.

יחזקאל, מדוע לא מקימים מנהלת הקמה בצור הדסה, כמו שעשו בקריית ספר?

בקריית ספר מלכתחילה היתה מנהלת הקמה, כי ידעו ששם יקום יישוב גדול.

אינני מבין מדוע עכשיו לא ניתן להקים בצור הדסה מנהלת? אני רוצה לעבור ולדון בחוק. אנו רוצים לדון באפשרות להגדיל את מספר התושבים כדי להכריז על רשות מוניציפלית. אני מבקש מהיועצת המשפטית לקרוא את הסעיף בחוק המתייחס לנושא הזה.

בפקודת העיריות[נוסח חדש]-
9. (1) בסעיף 3(ב), במקום "חמשת אלפים" יבוא "עשרת אלפים", ובסופו יבוא "ואולם בנסיבות מיוחדות שיפורטו רשאי השר להכריז כי תושבי אזור שמספרם אינו עולה על עשרת אלפים יהיו עירייה, ובלבד שמספרם עולה על חמשת אלפים".

את סעיף קטן (2) אנו פיצלנו אותו והורדנו אותו. הסעיף הוא סעיף מיותר. בהסכמת הממשלה ביטלנו את הסעיף הזה. אנו עוברים לסעיף (10).

בפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש]-
(1) בסעיף 1(ב), במקום "חמשת אלפים" יבוא "עשרת אלפים" ובסופו יבוא "ואולם בנסיבות מיוחדות שיפורטו רשאי השר להכריז כאמור גם אם מספר התושבים אינו עולה על עשרת אלפים, ובלבד שהוא עולה על חמשת אלפים".

במקרה הזה לא פיצלנו את סעיף (2), אך אני מציע למחוק אותו כיוון שהוא איננו רלבנטי לאחר שהסעיף הקודם פוצל ובוטל. אנו דנים רק על מספר התושבים לפיו יכריזו על עיר או על מועצה מקומית. ליאת, מה המצב החוקי הקיים היום?

היום גם בפקודת העיריות והמועצות המקומיות, המצב החוקי הוא 5,000. לפני כן המצב החוקי היה 3,000.

כלומר, שר הפנים יכול להכריז על עיר רק ביישוב בו קיימים 5,000 תושבי ומעלה. האם שר הפנים בנסיבות העניין להכריז על מועצה מקומית ביישוב המכיל פחות מ5,000- תושבים?

כאשר נעשה התיקון לפיו כמות התושבים המחייבת מועצה מקומית היא 5,000 ולא 3,000, תוקן גם העניין של החריגים. לפני כן היתה אפשרות לפיה במקרים חריגים רשאי היה השר לחרוג מההגבלה המספרית. כיום לפי החוק הקיים אין את האפשרות הזו.

אני מבקש מנציג משרד האוצר להסביר את הדרישה לתיקון החוק.

אני רוצה להבהיר כי החוק מדבר על רשויות מקומיות חדשות, ולא על רשויות מקומיות קיימות. הסעיפים הללו נובעים מהחלטות של הממשלה סביב דיוני התקציב של השנה שעברה.

הסעיפים הללו הגיעו בהסכמה לוועדת הפנים, ואני התחייבתי שאני אביא אותם לדיון.

אני רוצה לומר כי גם עכשיו כאשר הממשלה קיבלה החלטות לגבי תקציב 2003, אין החלטות לגבי איחוד רשויות מקומיות. לאורך השנים היו ועדות שונות אשר בחנו את האפשרות של איחוד רשויות מקומיות, כאשר נבחן ההיבט של חוסר התכנון שיש בעניין הזה. הם בחנו את השאלה, האם נכון שבמדינת ישראל יהיו 265 רשויות מקומיות, כאשר מתוכם 140 יישובים מכילים עד 10,000 תושבים. כל זה נוצר מהצורך ליצור מסה של תושבים משלמי ארנונה שיהוו בסיס גבייה לארנונה, שיכול לקיים שירותים מוניציפליים לכל תושבי הרשות המקומית. ככל שהיישוב הוא יותר קטן יש לו יותר קושי להתמודד עם ההוצאות הקבועות שישנן לכל יישוב. התיקון לחוק נובע מההחלטה שלא ליצור עוד רשויות מקומיות, כאשר המצב הקיים היום מגלם בתוכו מספר יותר מדי גדול של רשויות מקומיות שמקשה על התפקוד השוטף של היישובים הקטנים.

כאשר מדברים על תהליכי איחוד רשויות מקומיות, צריך להפעיל את שיקול הדעת, כיוון שלכל יישוב ישנו צביון משלו. בשל כך ישנו את התהליך של ועדות חקירה שבמסגרתן עולים כל השיקולים הקשורים לעניין הזה. התיקון הזה בא כתוצאה מכך שלדעת הרבה מאוד גורמים, המצב הקיים היום בו יש 266 רשויות מקומיות, איננו נכון מבחינת התכנון, וכי צריך להיות תהליך של איחוד רשויות מקומיות כדי לנצל יתרונות של גודל. התיקון שנמצא כאן אמור ליצור מצב בו אנו לא מחמירים את המצב ולא יוצרים עוד רשויות מקומיות נוספות.

מהו הצפי שלך לגבי הליך של איחוד יישובים קיימים?

קשה לי מאוד לחזות את העתיד, אך אני יכול לומר כי בדרגים המקצועיים במשרד האוצר חושבים כי זהו אחד מן המהלכים הכי חשובים בשלטון המקומי שצריך לקדם אותם.

אני רוצה לומר כי אני מסכים עם העובדה כי צריך לאחד רשויות, וצריך להגביל הקמת רשויות, ולעיתים איחוד רשויות גדולות יחסוך כסף רב שלא יגעו בו כיוון שפוחדים מאנשים חזקים שנמצאים שם. אם הקריות בחיפה תאוחדנה, למדינה ייחסך הון עתק, אך אף אחד מאנשי אגף התקציבים באוצר ואף אחד מהשרים השונים יעיז להתחיל עם האיחוד בקריות. לעומת זאת ישנו יישוב בצפון שהאופי שלא הוא כזה שלא ניתן לאחד אותו עם שום יישוב אחר. בנוסף, ההוצאות שלו הם גם לא כל כך גדולות, אך הוא נופל בקטגוריה של פחות מ10,000- תושבים. גם המקרה של צור הדסה הוא ייחודי. ראש המועצה האזורית אומר במפורש כי הוא אינו מעונין שצור הדסה יהיה תחת חסותו.

אני קיבלתי מכתב משר המשפטים בו כתוב כי התיקון הזה אושר על פי תביעת האוצר באישור הממשלה, אך כדאי שאני אפנה לשר האוצר. אני פניתי גם לשר הפנים שכתב: "בדיווח שקיבלתי מדיון הוועדה בחוק ההסדרים שבנידון נאמר לי כי הינך מבקש לקבל את עמדתי לגבי סעיף 9(1) שבהצעת החוק הממשלתית הנ"ל. עלי להדגיש כי הצעת החוק באה להסדיר שינוי במצב הקיים לגבי מספר האוכלוסין הגרים ביישוב כמודל להקמת מועצה מקומית או עירייה ביישוב. באופן עקרוני יש בהצעה הזו מן התבונה, אולם מעבר לכך שהיא פוגעת בשיקול דעתו של שר הפנים היא עלולה ליצור מצב בו ביישוב הבשל להקמת מועצה מקומית לא תתאפשר הקמת מועצה מקומית או עירייה במקום…אשר על כן ברורה עמדתי נגד הצעת החוק". אני פניתי גם לשר האוצר ב06.05.2002- ועדיין לא קיבלתי תשובה.

אני מציע כי הוועדה תקבל החלטה שמאשרת את מה שהובטח על ידי נציג משרד האוצר, שאין שינוי במעמד הקיים של יישובים קיימים. אני חושב כי אנו צריכים לקבוע עקרון מנחה אשר אומר כי אין תחולה רטרואקטיבית של חוק כלשהו במובן הזה של יישובים קיימים ומועצות מקומיות קיימות. אני מציע שוועדת הפנים תדרוש מן הממשלה כי ההחלטה לגבי איזה יישוב יוכל להיות רשות מקומית או עירייה, לא תיעשה באופן טכני. אני חושבת כי צריך להביא בפני ועדת הפנים תמונת מצב כוללת אסטרטגית לגביי אופי היישובים אותם אנו מעונינים להשאיר כרשות מקומית, גם כאשר הם מונים פחות מ10,000- תושבים. אני מבקש כי הקביעה לא תיעשה על בסיס מספר תושבים ותקציב בלבד, אלא על בסיס ראייה כוללת.

אני חושב כי צריך להסתכל על הטווח הרחוק. אני חושב כי לכל יישוב קיים, בעל רשות מקומית, יש צביון ומנטליות מאפיינת. בשל כך איני חושב כי אנו צריכים לקבל החלטה לפי מספר התושבים ביישוב. אנו צריכים להשאיר את זה לשיקולה של ועדת הפנים ושר הפנים. איננו יכולים אף פעם לדעת מה העצמאות תיתן ליישוב מסוים. אני בעד שלא להתנות את העצמאות בהתאם למספר התושבים.

החוק הזה הוא חוק רע, כיוון שהוא חוק טכני. אני בעד איחוד רשויות מקומיות, אך לא בכל מקרה. איני חושב שצריך לאחד את מעיליה עם מעלות, אך אני חושב כי צריך לאחד את הרצליה עם רמת השרון ואת חולון עם בת ים וכו'. אני חושב כי צריך להציע בחוק חבילת הטבות ליישובים שמרצון יאוחדו. ההטבות צריכות לכלול הטבות לאזרחים ולראש העיר. בצורה כזו המדינה תחסוך לעצמה הרבה כסף. אם רוצים לא להקים רשויות חדשות ולחסוך כסף, אז כיצד הממשלה הזו קיבלה החלטה על הקמת 14 יישובים חדשים? בצדק קבעה ממשלת רבין כי לא יוקמו יישובים חדשים, כיוון שמדובר על זלילה של הקרקע וזלילה של משאבים. שהם ומודיעין, לדוגמא, חיסלו את לד ורמלה. כל מי שיכל ברח משם ליישובים אלה. היום להקים יישוב חדש זהו פשע חברתי וסביבתי, וכן בזבוז כלכלי. זה ההפך מציונות.

מנקודת הראות הזו, מדוע לא להקים יישובים חדשים בנגב? איזו זלילת קרקע יש בנגב?

כך אתה מחסל את אופקים. את הרעיון הזה שאני מעלה ממשלת ישראל קיבלה בעבר, אך באה ממשלה אחרת שדחתה אותו.

לא חייבים להקים יישובים ליד אופקים, יש עוד מקומות רבים בנגב בהם ניתן להקים יישובים חדשים.

הבעיה היא לא של זלילת קרקע. הבעיה היא שבהקמת יישוב חדש, יש פגיעה ביישובים קיימים.

אני חושב כי צריך להבחין בין רשות מקומית שבה לעיתים יש צורך גם כאשר היישוב מכיל 3,000 תושבים, לבין עירייה שאין אף פעם צורך להקים אותה לפני שיש 20,000 תושבים.

אנו צריכים להסכים כי לא ניתן להחיל אף חוק באופן רטרואקטיבי. לכל יישוב יש צביון ומנטליות מסוימים, ובשל כך לא ניתן לאחד שני יישובים ללא שיקול דעת. אני מציע לקבל החלטה כי לא ניתן לאחד יישובים קיימים. אני חושב כי צריך לשאול לרצון התושבים. לא ניתן לאחד בין כמה יישובים ללא הסכמת התושבים.

הוראה כזו קיימת כבר היום. לפי החוק הקיים היום, שר הפנים אינו יכול לקיים הליך של איחוד רשויות קיימות ללא שימוע.

אני יכול לומר כי לא עושים זאת כיום. כאשר איחדו את כפר ג'דידה ומאכר התחננו ראשי המועצות שישאלו לרצון התושבים, אך אף אחד לא עשה זאת. משרד הפנים בא ומאחד רשויות לפי העולה על דעתו מבלי לשאול לרצון התושבים. המציאות מוכיחה כי קיימות בעיות רבות כתוצאה מאיחודם של יישובים. באזור וואדי סלאמי יש 8,000 תושבים, אך משרד הפנים אינו מוכן עדיין להקים שם מועצה כפרית. הטענה של חיסכון היא איננה נכונה. לא ניתן לחסוך במקום אחד ובמקום אחר לבזבז. אדוני היו"ר, אתה בעצמך הבאת את הדוגמא של הקריות. מדו"ח הביקורת של מר עמרני ניתן לראות כי רוב הרשויות הקטנות עליהן מדברים משרד הפנים והאוצר, אין להם בעיות תקציביות והם מנוהלות בצורה מסודרת.

לא במקרה הגיעו לכאן ראשי רשויות אשר מועמדים לאיחוד רשויות. טוב עשה אבי גפן שהגדיר את המצב כפי שהגדיר. בכל זאת אני מרגיש כי זה לא גרם להרגעת הרוחות אצל נציגי הרשויות המקומיות, כיוון שכפי הנראה הולכים בכיוון של איחוד רשויות קיימות.

גם אני חושב כי הם הולכים לקראת איחוד רשויות, כיוון שהמצב הכלכלי קשה והם מעונינים לחסוך. השאלה היא אם אנו נהיה חזקים ונחליט על איחוד רשויות מקומיות גדולות בלבד, או שנאפשר להם ללכת על מה שקל להם, וכך לא ייחסך הרבה וייגרם נזק לרשויות שונות.

הדוגמאות לאיחוד רשויות שהוזכרו כאן, ג'דידה ומאכר ופרדס חנה וכרכור, מעידות על כישלון מוחלט. בשני היישובים המאוחדים ישנו כישלון חברתי-כלכלי. נציגת משרד המשפטים הזכירה כי ישנו חוק לפיו צריך לשאול לרצון התושבים. אני מעוניין לשאול אותה האם החוק הזה מיושם.

זו שאלה שצריך להפנות לשר הפנים, כיוון שהסמכות היא שלו.

לוועדת חקירה יש נוהל מחייב לפיו היא צריכה להזמין את התושבים ולשאול לרצונם.

האם הנוהל מחייב משאל עם, או שהוא מסתפק בהזמנה של מספר אנשים בלבד?

מפרסמים מודעות בעיתונים המקומיים ומזמינים את כל מי שמעונין לבוא ולמסור את חוות דעתו.

מה משקל דעתו של אדם שבא לומר את דעתו לפי ההליך הזה? מדוע לא עורכים משאל עם? איני מציע לשקוט על השמרים לאחר הודעתו של אבי גפן. אני חושב כי הסכנה לא חלפה. תפקידה של ועדת הפנים הוא לא רק לשמוע את הודעות משרד הפנים, אלא גם לנסות ולהשפיע על תהליך קבלת החלטות.

נציג האוצר אומר כי משרד האוצר לא יפגע בחוק הקיים, אבל הוא לא מעונין גם לחזור על טעויות ולהקים רשויות נוספות בעלי 600 תושבים. מוסי רז צודק כאשר הוא אומר כי אם לא יינתנו הטבות לרשויות שמעונינים לאחד אותן, לא יקרה שום דבר. אני מאמין כי בשנה הקרובה יהיה שקט בתחום הזה , כיוון שזו שנת בחירות. צדקו אלה שאמרו לפני, כי צריך קודם כל לאחד את הרשויות הגדולות לפני הרשויות הקטנות והחלשות.

אני חושב כי גם בנושא של הקמת יישובים חדשים אסור לקבוע כלל גורף, אלא לבדוק כל מקרה לגופו, ולראות היכן הקמת יישובים חדשים תועיל לאזור. אני מציע לקבוע כי ניתן יהיה להעניק ליישוב מסוים עצמאות גם אם מספר התושבים בו הוא מתחת ל5,000-, בתנאי שישנה הסכמה של שר הפנים, שר האוצר והשר לאיכות סביבה. יש תופעות חריגות, כמו צור הדסה, שם צריך לקבוע עצמאות לאותו יישוב למרות שהוא מונה פחות מ5,000- תושבים. אני מציע שתוקם ועדת שרים מיוחדת שתוכל במקרים מסוימים לאשר עצמאות ליישוב המכיל פחות מ5,000- תושבים. אם רוצים לקבוע איזשהו סף כדי למנוע שחיתות, ניתן להחליט על סף של 3,000. אני מבקש כי ההצעה הזו שלי תירשם כהסתייגות.

גם אני חושב כי צריך לקבוע סף מינימום של גודל יישוב עתידי. בנוגע לאיחוד רשויות, אני חושב כי משרד הפנים צריך פעם אחת לקחת רשות אחת ולנסות בה את ההליך. ההצעה שלי היא לא ללכת על חזית רחבה, אלא להתחיל ברשות אחת ולראות אם זה יצליח. עצם העובדה שהרעיון הזה עולה מצד משרד האוצר, מעיד על משבר מתמשך של השלטון המקומי. יש רשויות מעטות מאוד אשר יכולות להחזיק את עצמן. רוב הרשויות נמצאות בגירעונות שנופלים אחר כך לכיוון השלטון המרכזי. לפני ההחלטה על איחוד רשויות, אני חושב כי יש הרבה דברים שניתן לעשות. כולנו יודעים כי במקומות שאין בהם קרקעות בבעלות המדינה, היישוב נראה אחרת. ההצעה שלי היא לקחת עיר כמו נתיבות ולהחליט להעביר את הקרקע לידי הרשות המקומית. כך הפרנסים יקבלו את הקרקע מתנה ממדינת ישראל, והם יצטרכו לנהל זאת. אני הייתי גם מציע להגיע להבנה ולהסכמה לאיחוד כמה מועצות דתיות לרשות מקומית אחת.

אנו מגיעים אל הכנת החוק הזה לא בגלל אידיאולוגיה מסוימת, אלא בגלל מצוקה קיימת. אחד הפתרונות למצוקה הקיימת יכול להיות איחוד רשויות. ביישובים הקיימים צריך למצוא אפשרויות אחרות דרכן תוכלנה הרשויות לעמוד על הרגליים ולהיות עצמאיות. אני חושב כי גם צריך לבחון מחדש את התקנים ברשויות מקומיות.

אני רוצה להגיב לדברים של חה"כ בוים. מעבר לחלוקת הקרקע יש גם חלוקת משאבים לצורך תעשייה שהיא מנוף כלכלי לכל רשות. אם היום יבחנו היכן ממוקמים אזורי תעשייה פר נפש, ניתן יהיה להציל הרבה רשויות.

אני חושב כי המודל של אזור התעשייה לכיש-קריית גת, הוא מודל מוצלח הראוי לשמש דוגמא.

אני הבנתי כי אתם מעונינים להציב הסתייגות על הצעת החוק הממשלתית.

אם הצעת החוק הממשלתית תאושר, אנו נגיש הסתייגויות.

אם תהיה פה הסתייגות שתציב הגבלה מספרית אחרת, צריך לקחת בחשבון שתהיה לכך עלות כלכלית. השאלה היא האם ההסתייגות שלכם אינה נחשבת כחקיקה פרטית.

הסתייגות שהעלות התקציבית שלה היא מעל 5 מיליון, תצטרך רוב של 50 חברי כנסת.

אני מייצג מושבות הקיימות מאה שנים, שהוקמו לא בגלל בעיות כלכליות. המושבות עד היום הוכיחו את עצמן. אני רוצה לומר לנציג האוצר, כי אם החוק אינו מתייחס ליישובים הקיימים, שינחו את המשרדים בהתאם, כיוון שהיום המשרדים פועלים באופן אחר. המשרדים מודיעים לנו כי אנו לפני סגירה.

החוק המונח היום על שולחן הוועדה מתייחס רק לרשויות מקומיות חדשות.

אבי גפן אומר כי הצעת החוק הנוכחית מדברת על יישובים חדשים. החוק הקיים מאפשר לאחד רשויות. סעיף 3 וסעיף 6 בפקודת העיריות מתייחס לכך.

אחת מהסיבות שבשלה אפשר לעשות איחוד, זאת דרישת התושבים. למי שמחליט על האיחוד יש אפשרות לבצע זאת מסיבה אחרת.

אביטל טענה כי ישנו חוק המחייב לשאול לדעת התושבים. אני טוען כי זה אינו נכון.

בחוק לא כתוב באופן מפורש כי צריך לשאול את דעת התושבים לפני ביצוע האיחוד.

לפני החלטה על איחוד רשויות, מקימים ועדה חקירה. לפי הפסיקה חייבים לשמוע את התושבים. הפסיקה פסלה החלטות כאלה שלא התחשבו בדעת התושבים. זו הפרשנות המקובלת היום של החוק.

אני מבקש אם תוכלי לתת חוות דעת לוועדה.

בוודאי. אני רוצה לחזור ולומר כי זהו חלק אינטגרלי של החוק מבחינתנו, כי זו הפרשנות המוסמכת של בית המשפט העליון.

אנו מסכמים כי את תעבירי לוועדה חוות דעת שלך ממשרד המשפטים בנוגע למקרה בו מחליטים על איחוד רשויות. אנו מעונינים לדעת מה משקל עמדת התושבים בהחלטה הזו.

אני סבור כי לגבי סעיף 9 בפקודת העיריות אין שום בעיה. מצדנו ניתן לקבוע סף של 20,000. לגבי הסעיף של מועצות המקומיות, אין הסכמה. איני יכול להסכים לכך. אני בעד שיקול דעת של שר הפנים ושר האוצר, גם במקרים בהם ישנם 1,000 תושבים ביישוב. אני נגד ההגבלה של 5,000. אני מעונין להוסיף סעיף שלישי שידבר על איחוד רשויות. הסעיף הזה יאמר כי איחוד רשויות קיימות יהיה באישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת. אני רוצה לדעת עם משרד האוצר ומשרד הפנים מסכימים לכך כדי שנוכל להתקדם הלאה.

אנחנו צריכים לשאול קודם כל את דעת השר בעניין.

אני חושבת כי את השאלה הזו צריך להביא לוועדת שרים לענייני חקיקה. זה שינוי מהותי וזו מהפכה קונסטיטוציונית. אנו באופן עקרוני מתנגדים להעברת ענייני ביצוע לכנסת.

האם מישהו מתנגד לסעיף הראשון המדבר על הפיכת מועצה מקומית לעירייה, כאשר מספר התושבים אינו פחות מ10,000-?

אין עם כך שום בעיה.

לגבי סעיף 10 בפקודת המועצות המקומיות, ישנה התנגדות גורפת בוועדה. אנו מבקשים שלא תהיה הגבלה לסמכות שר הפנים להכריז על מועצה מקומית, אפילו במספר קטן של תושבים, כאשר הצורך מחייב זאת.

אני חושב כי צריכה להיות הגבלה מספרית, אחרת מסיבות פוליטיות שונות, יוכל שר הפנים להחליט על עצמאות ליישוב המונה 100 תושבים. בנוסף אני מציע כי שיקול הדעת יהיה משותף לשר הפנים ולשר האוצר.

אבי, המציאות הזו שבה תתאפשר הכרזה על רשות מקומית חדשה גם כאשר מדובר על פחות מ5,000- תושבים, מקובלת עלייך?

האם אתה מתכוון כי בסיפא של סעיף 10(1) יאמר: "ובלבד שהוא עולה על 3,000" ולא 5,000?

לא. אני מעונין לחזור לתוכנו של החוק שהיה קיים לפני שנת 2,000. בחוק הקודם היתה הגבלה מספרית של 3,000 תושבים, אך היתה גם סמכות לשר הפנים להפעיל שיקול דעת במקרים חריגים.

ברמה המקצועית שלי בלבד, אני יכול לומר כי אני מתנגד להסיר מגבל מספרית לחלוטין. אם מדברים על הסיפא של הסעיף שתדבר על הקלה מסוימים בתנאים ובנסיבות מיוחדות, יש על מה לדבר. אני חושב כי אנו יכולים לקבל תיקון שיוריד את ההגבלה של 5,000 ל3,000-.

נציגי משרד הפנים, האם אתם מסכימים לכך?

אנו צריכים לשאול את דעת השר.

היתה החלטת בג"צ בנוגע לכך שחייבים לתת עצמאות ליישוב בו מספר התושבים הוא 3,000.

זה קרה כאשר היתה חקיקה שאפשרה זאת.

החלטת ועדת שרים והחלטת בג"צ, הם שני גורמים שאינם צריכים לעניין אותי כמחוקק. אני מאשר את הצעת החוק הקיימת ואני מעוניין לקבל החלטה בנושא של איחוד רשויות. זה לא יהיה בחוק כיוון שזה נושא חדש. לגבי הצעת החוק הממשלתית אני מציע כי סעיף 9(1) יאושר כפי שהוא מנוסח. לגבי סעיף 10 אנו נאשר אותו כפי שהוא כתוב, מלבד שינוי בסיפא שיאמר: "בלבד שהוא עולה על 3,000", במקום "ובלבד שהוא עולה על 5,000". בנוסף אנו מאפשרים הקמת רשויות חדשות לפי שיקול דעת של שר הפנים במקומות שבהם יש צורך אמיתי בכך.

כאשר אני חושב על הסעיף הזה פעם שנייה, אני מוצא כי יש בו בעייתיות מסוימת. אנו מאפשרים לשר הפנים להחליט כי יישוב המונה 9,900 איש לא יקבל עצמאות, אלא יישאר במועצה מקומית. שר הפנים יוכל לבוא לצור הדסה ולומר להם כי הם צריכים להגיע עכשיו ל9,900 תושבים ולא ל5,000-. אני מציע להשאיר את המצב הקיים.

המצב הקיים הוא בעייתי. במצב הקיים אין לשר שיקול דעת במקרים חריגים.

אני מציע כי במקום 10,000 נכתוב 5,000, ובמקום 5,000 נכתוב 3,000.

זו גם ההצעה שלי.

גם כיום אין אף ישוב בארץ שהוא מעל 5,000 איש ואין בו מועצה מקומית.

לא ניתן להשאיר מצב בו יישוב המונה 5,000 תושבים יישאר בתוך מועצה אזורית. במצב כזה ישוב גדול יקבל שני נציגים במועצה האזורית בדיוק כפי שיקבל היישוב הקטן. בשל כך אני מציע כי במקום 10,000 נכתוב 5,000, ובמקום 5,000 נכתוב 3,000.

אנחנו נמצאים במצב בו ייתכנו מצבים אבסורדים כפי שתיאר חה"כ כנעאן. במצב הנוכחי על פי החוק לשר הפנים אין שיקול דעת. לא ניתן בכל מקרה להקים רשות מקומית חדשה במקום המונה פחות מ5,000- תושבים. לשמחתנו, הגיעה הממשלה עם הצעת חוק בנושא. אנו מעונינים לשנות את החוק ולתת לשר הפנים שיקול דעת במקרים חריגים, כאשר ההגבלה המספרית תהיה 3,000 תושבים. אם אנו נחליט להוריד את ההגבלה המספרית ל5,000- במקום 10,000, אני חושב כי הממשלה תמשוך את החוק.

אבי, אני מעונין כי תסביר לנו היכן החיסכון הכספי בהבדל בין ההגבלה של 5,000 ל10,000-.

יש היום הרבה יישובים אשר הולכים לקראת הרחבה קהילתית.

כלומר, משרד האוצר מעונין כי למרות שהם ימנו מעל 5,000 תושבים, הם יישארו בתוך המועצה האזורית.

החוק הקיים היום יוצר מצב כי כל מי שנהייה חזק בתוך מועצה אזורית, מעונין בעצמאות. את זה אנו מעונינים למנוע.

אני לא מקבל את החוק הזה לאור מה ששמענו היום, אם אין בו את ההסתייגות לגבי המועצות המקומיות הקיימות. אני חושב כי התנאי לאיחוד הרשויות הוא הסכמת רוב התושבים.

אני מבקש כי תירשם גם הסתייגות שלי לנתינת עצמאות מתחת ל3,000- בהסכמת שר הפנים ושר האוצר בלבד.

אני לא מתנגד להסתייגות שלך, אך אני מעונין להגן על העניין, כדי שלא יוצר מצב בו הממשלה תמשוך את החוק. אני מציע כי תגיש את זה כהסתייגות ותבוא בדברים עם שר הפנים או עם שר האוצר, עד שהחוק יובא למליאה. אם הם לא יתנגדו להסתייגות הזו, אנו כולנו נתמוך בכך.

חה"כ אריאל, אני אומר לך כי שר הפנים יתנגד לכך.

אני מציע כי נצביע על סעיף 9(1), כאשר סעיף (2) מחוק. סעיף 10 גם הוא נשאר בנוסחו המקורי, מלבד השינוי בסיפא אשר אומר, "ובלבד שהוא עולה על 3,000" במקום 5,000. בנוסף ישנן שתי הסתייגויות. הסתייגות אחת לגבי איחוד רשויות שתובא למליאה בשמם של חברי הכנסת: מח'ול, טיבי, רז, כנעאן. אני מציע כי נצביע על סעיף 9.
ה צ ב ע ה
בעד: 8
נגד: 0

אין

אני מציע כי נצביע על סעיף 10(1).
ה צ ב ע ה
בעד: 7
נגד: מוסי רז

אין

אני מציע כי איחוד רשויות יהיה בהסכמת המועצה המקומית של שני היישובים.

אני מסכים להצעה הזו.

אני מציע כי תחשבו כמה ימים על ההסתייגות שלכם.

זו הסתייגות שתישאר, אך אנו נוסיף סעיף קטן שיציע דרך לפיה תיבדק דעת התושבים.

אני עדיין חושב כי ישנה בעיה עם ניסוח הרישא של סעיף 10.

היום על פי החוק הקיים שר הפנים יכול להכריז על רשות מקומית כאשר מספר התושבים הוא 5,000 ומעלה. הממשלה מעונינת כי לא תינתן אפשרות לשר הפנים להחליט על הקמת רשות מקומית, אלא אם מדובר במספר תושבים העולה על 10,000. אנו החלטנו כי למרות זאת, שר הפנים יהיה רשאי בנסיבות העניין להחליט כי תוקם רשות מקומית, בהגבלה של 3,000 תושבים.

אני חושב כי צריך לשנות גם את הרישא בהתאם.

אם תעשה זאת, הממשלה תמשוך את החוק.

אם כך אני מגיש הסתייגות.

אני רוצה לסכם את הישיבה. לאחר שהוקמה ועדת חקירה לבדיקת הגבולות המוניציפליים של צור הדסה, ולאחר שהתברר בדיון בוועדה כי בנסיבות הקיימות אין אפשרות להמשיך לתפקד במצב הקיים, ועדת הפנים ואיכות הסביבה קוראת לשר הפנים להקים ועדה להקמת רשות מקומית בצור הדסה לאלתר.

ועדת הפנים ואיכות הסביבה דורשת כי החלטה על איחוד רשויות קיימות, לא תיעשה על דעת שר הפנים בלבד, אלא תובא לדיון בוועדת הפנים ואיכות הסביבה. לאחר הדיון שהתקיים בוועדת הפנים ואיכות הסביבה, התברר כי על דעת כל חברי הוועדה קיימות רשויות שגם אם מספר התושבים בהם הוא קטן, איחוד של הרשויות הללו, יפגע באופי היישוב, בצביונו ובמרקם היחסים. הוועדה דורשת כי כל החלטה בעניין הזה תובא לדיון בוועדת הפנים טרם ביצועה. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:50