פרוטוקולים/ועדת הפנים/4445



10
ועדת הפנים ואיכות הסביבה
07/01/2002

פרוטוקולים/ועדת הפנים/4445
ירושלים, ט' בשבט, תשס"ב
22 בינואר, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי




פרוטוקול מס' 357
מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה
יום שני, כ"ג בטבת (7 בינואר 2002), שעה 13:10

הגמשת הקריטריונים לקבלת נשק אישי לאזרחים על ידי שר הפנים –
"דיון מהיר", ח"כ זהבה גלאון

חברי הוועדה: איוב קרא – מ"מ יו"ר
זהבה גלאון

ששי קציר מנהל המנהל לשירותי חירום, משרד הפנים
יעקב עמית רישוי נשק, משרד הפנים
יחזקאל לביא מנהל האגף לתכנון ואחראי על המידע, משרד הפנים
עו"ד דבי סולו הלשכה המשפטית, משרד הפנים
עו"ד חנה זיכל הלשכה המשפטית, משרד הפנים
עו"ד עופר סיטבון משרד המשפטים
ניצב חיים סלומון ראש מס"ר, המשרד לביטחון פנים
רפ"ק אביבה בכרי קצינת רישוי נשק, המשרד לביטחון פנים
עו"ד קרין מנור עוזרת ליועץ המשפטי, המשרד לביטחון פנים

יפה שפירא

דקלה אברבנאל


הגמשת הקריטריונים לקבלת נשק אישי לאזרחים על ידי שר הפנים –
"דיון מהיר", ח"כ זהבה גלאון

אנחנו פותחים את הדיון, הצעה דחופה לסדר של ח"כ גלאון, שעברה לדיון מהיר. מדובר בהגמשת הקריטריונים לקבלת נשק אישי לאזרחים על ידי שר הפנים. אני קורא לוועדה את מכתבה של ח"כ גלאון ליו"ר הכנסת, שם מפורטת בקשתה לקיים דיון מהיר בנושא.

אני מבקש שח"כ גלאון תציג את הנושא ביתר פירוט.

אני מודה ליו"ר. כשביקשתי לקיים את הדיון הדחוף בהחלטה של סגני השרים עזרא ואזולאי לשינוי הקריטריונים למתן רישיון נשק אישי והחזקתו ידעתי שיהיה מספר גדול מאוד של אנשים שיבקשו נשק. הנתונים שלי מתבססים על פרסום היום בעיתון "הארץ". כתוב שבמשרד הפנים צופים שחלק גדול מכ40,000- יוצאי כוחות הביטחון, שעל פי הקריטריונים הישנים לא היו זכאים לרישיון נשק, יפנו בקרוב למשרד הפנים בבקשה לקבל רישיון. בעצם מדובר בעלייה של כ50%- לעומת השנה. כאמור, אני מתבססת על עיתון "הארץ" אבל העמדה שלי עקרונית הרבה יותר.

עיתון "הארץ" לא פנה אלינו. מעניין מאין הוא לקח את הנתונים. לפעמים נושאים מתגלגלים לעיתון ערב דיון.

אשמח לשמוע את הנתונים ממשרד הפנים. זה איננו משנה את עמדתי העקרונית. לדעתי עומדים לגבש כאן מדיניות בנוסח המערב הפרוע – אקדח לכל אזרח. אני מתנגדת לכך ביותר, אני מתנגדת להגמשת הקריטריונים.

אני מבקש שח"כ גלאון תנמק את הדברים, לאור המצב הביטחוני-המדיני.

אני מבקשת להתייחס ראשית לאוכלוסיית המתנחלים, שלגביה יוצרים קריטריונים מיוחדים. החוק במדינת ישראל קובע שאסור לתת נשק למי שנפתח נגדו תיק פלילי על אלימות או מי שהורשע בכך.

גם למי שלא הורשע אסור לשאת נשק.

נכון, קל וחומר כשהייתה הרשעה. התייחסות סגני השרים עזרא ואזולאי הדהימה אותי. הם קבעו קריטריונים חדשים למתנחלים. הם קבעו נוהל חדש שלא קיים במקומות אחרים בארץ. לפי הנוהל, אם פלשתיני מתלונן שמתנחל ירה בו – לא לוקחים לו את הנשק, כי "תלונות מפלשתינים ייבדקו בחשדנות יתרה" וזהו ציטוט. אבל אם אזרח ישראלי מתלונן שמתנחל ירה בו, יישמר הנוהל המקורי – הנוהל שציינתי קודם.

זוהי הפלייה ברורה ובעייתית, המשדרת שדר מסוכן מאוד למתנחלים. מגמישים את הקריטריונים כלפיהם.

אבל אין פלשתינים שיש להם רישיונות נשק.

הכוונה לפלשתינים שמתלוננים במשטרה שמכונית כלשהי ירתה לעברם. הנשק של בעל המכונית הוא נשק ברישיון.

כמו שאמרתי, החוק אומר שאם נפתח נגד אדם תיק פלילי או אם הוא הורשע במעשה אלימות, הוא איננו יכול להחזיק נשק. סגני השרים קבעו שלמתנחלים יוצרים קריטריונים חדשים: אם פלשתיני מתלונן על שנפגע ממתנחל, יש לבדוק את התיק בחשדנות והנשק לא יילקח באופן אוטומטי. אבל אם אזרח ישראלי מתלונן נגד המתנחל, באופן אוטומטי ייקחו ממנו את הנשק. כאמור, זהו שדר מסוכן מאוד של הפלייה.

הנושא השני שמטריד אותי הוא סוגיית הגמשת הקריטריונים ככלל. נכון שהמצב הביטחוני קשה. אך אינני חושבת שבחסות המצב הביטחוני אנחנו יכולים לאפשר אקדח לכל אזרח. כוחות הביטחון שאמונים על הביטחון – המשטרה, הצבא והאחרים – עוברים השתלמויות נוקשות מאוד בכל מה שקשור להוראות פתיחה באש. כעת פתאום נותנים נשק לחימושם של יחידים וקבוצות. אני חוששת שהנשק הזה ישמש למטרות אחרות, למשל מיליציות קיצוניות. מעבר לכך, חימוש של אזרחים בנשק רק ייצור תחושה של איבוד שליטה בקרב הציבור, במקום להגביר את תחושת הביטחון. תהיה תחושה שכוחות הביטחון אינם מסוגלים לספק ביטחון.

לפני כמה שבועות או יותר היה פיגוע בעפולה ופורסם שאזרחים נפגעו מנשק של אזרחים אחרים.

אני ממונה על הנושא הזה, ואני אומר שזה לא נכון.

אני ניזונה ממה שפרסמו בכלי התקשורת. כנראה שהיו אזרחים שנפגעו מירי של אזרחים. אשמע את התייחסותו של מר לביא בהמשך, ואם אשנה את דעתי – מה טוב.

כאמור, אני מוטרדת מהמדיניות הזאת, לא ייתכן שיחלקו נשק בסיטונות. לפני שנכנסתי לישיבה ח"כ מאור ביקשה ממני לומר כאן שיש לה הצעת חוק שבאה להחמיר את התנאים לקבלת רישיון. הנשק הזה משמש גם לאלימות נגד נשים ולאלימות אחרת. לא נכון להגמיש את הקריטריונים, למרות המצב הביטחוני הקשה. צריך להתמודד עמו בדרכים אחרות.

לפני שאתן למשרד הפנים להגיב על הנתונים והטיעונים של ח"כ גלאון, אני מבקש שנציגי המשרד יתייחסו גם לשאלה כיצד מתמודדים עם תופעת הנשק הלא חוקי שנובע מהעובדה שאנשים לא מקבלים רישיונות. הנשק הלא חוקי בעצם נמצא בכל פינה ובכל זווית בישראל. התופעה נובעת מהקריטריונים הקשים, זה הצד האחר של הנושא. בדלת האחורית נכנס נשק לא חוקי לבתים, כמו שקורה עם העובדים הזרים. ייתכן שזה נושא שנוגע למשטרה, ואני מבקש שגם נציגי המשטרה וגם נציגי משרד הפנים ייקחו זאת בחשבון.

השאלה היא האם נכון להחמיר את הקריטריונים, להשאיר אותם כמו שהם או להקל בהם, בהסתמך על מה שקורה היום. היום יש חוסר ביטחון בקרב רבים מאזרחי ישראל. האם יש להקל את הקריטריונים בשל כך, או להשאיר אותם כמות שהם? כמו כן אני מבקש מנציגי משרד הפנים להתייחס גם למה שנאמר כאן – שברגע שנפתח תיק על תקיפה, ולא משנה איזה סוג של תקיפה, הנשק הקיים נלקח מהחשוד ואין הנפקת רישיון. וכמובן אני מבקש לדעת האם נכון שכאשר פלשתיני מתלונן על מתנחל, הטיפול לא נעשה לפי הכללים הרגילים.

אני מנהל המנהל לשירותי חירום ושימשתי יו"ר הוועדה שבחנה את נושא מתן הרישיונות לכלי ירייה. במהלך עבודת הוועדה אכן היו הרבה פרסומים בתקשורת הכתובה והלא כתובה. אני אינני אחראי להם, ולדעתי הם הטעו את הציבור, הם באמת בלבלו. אני מבקש לומר באופן חד משמעי שהאמירה "אקדח לכל אזרח" איננה נכונה. היא הטעתה את הציבור. ניסינו להסביר שזה לא המצב, כדי שהציבור לא יסתער על הלשכות.

הוועדה קמה בעקבות המצב הביטחוני ובעקבות בקשת הצבא לצייד את כל קציניו בנשק, קצינים במילואים ובסדיר.

באיזו תוספת מדובר?

אין לי המספרים המדויקים, אבל מדובר בתוספת של כמה עשרות אלפים אנשים שזכאים לרישיון לכלי נשק.

מדוע לקצין בדרגת סג"מ או סגן יש לתת נשק, אבל לחייל קרבי במילואים לא צריך לתת נשק?

דנו בנושא במסגרת הוועדה, ואשיב גם על כך. בוועדה השתתפו 16 חברים. היה בה ייצוג לכל מי שיכול לומר דברים בנושא זה: נציגים של מערכת הביטחון, נציגים של נעמ"ת, הייתה נציגות למעמד האישה במשרד ראש הממשלה והיו נציגים של ההתיישבות החקלאית והעירונית. ניסינו להביא לוועדה את כל מי שיש לו נגיעה בנושא, כדי שנוכל לשמוע את כל הדעות.

לפני שאפרט את הנושאים שעסקנו בהם, אני מבקש לומר שבשנת 1996 פורסמו תבחינים לציבור ומאז היה ברור מי יכול וזכאי לקבל רישיון לכלי ירייה. בין הקריטריונים הייתה גם קבוצת האנשים שהם בעלי רקע ביטחוני. למעשה בעבודת הוועדה לא עסקנו בשאר הקריטריונים: מקום מגורים, עיסוק וכו', אלא רק בתחום זה - אנשים בעלי עבר ביטחוני, יוצאי צבא ואנשי כוחות הביטחון.

לטענתי אין לומר שזוהי הגמשת קריטריונים. זה יכול להטעות. אין הגמשה של תהליך קבלת הרישיון. היום כל אדם, גם אם הוא זכאי, חייב לעבור כמה בדיקות ולעבור מערכת אישורים של משטרת ישראל ושל משרד הבריאות. כמו כן עליו לעבור מטווח ואימון – ורק אחר כך הוא יכול לקבל כלי ירייה. גם אם אדם קיבל כלי ירייה ובמהלך תקופת הרישיון עלתה בעיה כלשהי: בעיה במשטרה, בעיית בריאות – כלי הירייה נלקח ממנו. אם כן אין זו הגמשה של הקריטריונים. בדקנו את קבוצת בעלי העבר הביטחוני וטיפלנו בה.

כל חברי הוועדה חתמו על הדו"ח וההחלטה שלה התקבלה פה אחד. יש לה שתי פנים, ואני מבקש לפרט אותה.

לפני כן אני מבקשת שמר קציר יסבר את האוזן ויסביר למה הכוונה במונח "בעלי עבר ביטחוני".

הכוונה ליוצאי צבא, יוצאי משטרה ויוצאי שב"ס וכוחות הביטחון.

כאמור, יש להחלטה שתי פנים. מצד אחד צמצמנו את האוכלוסייה בתוך הקבוצה הזאת, ומצד אחר הרחבנו את קבוצת האנשים שיכולים לקבל רישיון.

לפי התבחינים הישנים, אדם שמשרת במילואים היה יכול לקבל כלי ירייה, משום שהוא איש צבא או איש מערכת הביטחון מדרגת סגן אלוף ומעלה. קצינים אחרים במילואים יכלו לקבל כלי ירייה אם עמדו בקריטריונים אחרים. הוועדה המליצה להרחיב את האפשרות לקבוצת קציני מילואים מדרגת סרן ומעלה.

הקבוצה השנייה שהתייחסנו אליה היא האנשים שמשרתים בצבא. הקריטריונים הישנים קובעים שכל קצין מדרגת סג"מ, ואף מדרגת ממלא מקום קצין, יכול לקבל כלי ירייה. צמצמנו את הקבוצה וקבענו שגם כאן האפשרות תינתן לקצינים מדרגת סרן ומעלה. וכך כשהקצינים הללו ישתחררו מהצבא, הם יוכלו להמשיך להחזיק בכלי ירייה.

השיקול המרכזי שהיה לנו נגע למיומנות של האנשים ולבגרות הנפשית שלהם, וגם למוכנות הנפשית שלהם. מדובר באוכלוסייה של קצינים. יש להם ניסיון, הם עמדו בלחצים ויודעים מה זה כלי ירייה.

בעבר הרישיון ניתן מדרגת סגן אלוף ומעלה? סגני משנה וסגנים במילואים לא יקבלו רישיון לנשק לפי הקריטריונים החדשים.

ואנשי קבע מקבלים כולם, נכון?

אנשים שמשרתים בתוך השירות הצבאי יכלו בעבר לקבל כלי ירייה מדרגת סגן משנה ואפילו מדרגת ממלא מקום קצין. כעת הקריטריונים הוחמרו. האפשרות תינתן מדרגת סרן בלבד.

בסופו של דבר יש לדעתי מצב של כלים שלובים בין השירות הסדיר לשירות המילואים. התייחסנו בהחלטתנו למיומנות, לבגרות הנפשית ולמוכנות הנפשית של האנשים.

כמה זמן אורכת הנפקת רישיון נשק היום, כולל כל ההליך?

היום זה אורך שבועות. ברגע שמגישים בקשה ועומדים בקריטריונים, מתחיל תהליך הבדיקה מול משטרת ישראל ומול משרד הבריאות. אם המבקש עומד גם בתנאים הללו הוא מקבל הפניה למטווח, ואחרי המטווח והאימון הוא מקבל הסמכה ואישור. כשהאישור מגיע למערכת שלנו, המבקש מקבל רישיון בר-תוקף.

חשוב להזכיר שתחמנו את כל השינויים הללו בשלוש שנים. קבענו שבעוד שלוש שנים שר הפנים יבחן את המשך השינוי לאור המצב הביטחוני שישרור באותה עת.

אני מבקש גם לסבר את האוזן ולומר שבמהלך עבודת הוועדה התקבלה החלטה בצה"ל, שלפיה כל הקצינים יישאו כלי ירייה. פנו אלינו בדחיפות וביקשו שנקבל החלטת ביניים בוועדה שתאפשר לקצינים שמשרתים בשירות סדיר לקבל אקדחים. היה חשש מההחלטה שהתקבלה, כי המשמעות שלה הייתה שיתחילו לצייד את הקצינים בכל מיני סוגים של כלי ירייה.

לא נענינו לבקשה הזאת. הוחלט שבתום עבודת הוועדה יתקבלו ההחלטות. בסיום העבודה החמרנו עם המשרתים בצה"ל, וכאמור אפשרנו לקצינים מדרגת סרן ומעלה בלבד לקבל רישיון לנשק. אני מבקש להבהיר: אנחנו מאפשרים קבלת רישיון גם לסגן שהוא בתקן של סרן, כשיודעים שהוא יסיים את שירותו לפחות בדרגת סרן – כדי שתהיה הקבלה בין השירות הסדיר ושירות המילואים.

לעניין נושאים אחרים שעלו בדיון כאן: לא אתייחס לנושא הנשק הלא-חוקי. זאת סוגייה שמשטרת ישראל מטפלת בה. המערכת שלנו לא עוסקת בכך. אני מניח שבמדינת ישראל יש נשק לא חוקי, שלא מערכת משרד הפנים מטפלת בו.

אם כן, אלה הקריטריונים שהתגבשו, מבחינת תיחום נושאי הנשק?

כן. לא נגענו בקבוצות האחרות. היו עלינו לחצים מגופים אחרים, ביקשו שנפתח את הנושא אבל סירבנו. עבודת הוועדה התחילה בגלל המצב הביטחוני, ואנחנו החלטנו לאתר את הקבוצה שהכי פחות יכולה לסכן את הציבור. החלטנו לשנות את הקריטריונים בקרב קבוצת אוכלוסייה מיומנת ובוגרת, שאיננה בעייתית באופן כללי.

לנושא המתנחלים, אין קריטריון חדש למתנחלים. מה שנאמר הוא שמי שמרגיש את עצמו נפגע מהחלטה של המשטרה, מוזמן לפנות למשטרה ולהגיש ערר על ההחלטה. זה כל מה שנאמר בעניין זה, כך אני מבין את הדברים כראש המערכת הזאת.

הכוונה היא שאם המשטרה התלתה רישיון של אזרח משום שהתלוננו עליו במשטרה, ואם האזרח הזה מרגיש שהוא נפגע מהחלטת המשטרה, הוא יכול להגיש ערר במשטרה, והנושא ייבדק. מעבר לכך, משרד הפנים לא יכול לעשות דבר. משטרת ישראל היא שאמורה לתת את דעתה על הנושא.

שמעתי במו אוזניי את סגן השר אומר ברדיו שאם פלשתינים פוגעים במתנחלים לא באופן אוטומטי ייקחו את הנשק מהמתנחלים.

אצטט את דבריו במליאה: "הובאו לידיעתי מקרים שבהם פלשתינים הגישו תלונות על מתנחלים ולבסוף הסתבר שהתלונות האלה היו עורבא פרח ובינתיים אותם מתנחלים, הותלה רישיון הנשק שלהם וכתוצאה מכך הם היו חשופים לסכנות". זה מה שאמר סגן השר.

זה לא מה שנאמר למיטב זיכרוני.

אלה הדברים. גם חברי הוועדה היו תמימי דעים שעקב המצב הביטחוני יש צורך לטפל בסוגייה. לדעתי העובדה שכל חברי הוועדה חתמו על הדו"ח ועל ההמלצות מוכיחה שבכל הנושאים שהטרידו את חברי הוועדה – והיו הרבה נושאים כאלה – הוועדה דנה בכובד ראש.

אני מבקש להגיב לגבי מה שנאמר על הפיגוע בעפולה. התפקיד האחר שלי קשור לנושאים האלה. אני מכיר את התיקים האלה בעקבות הפיגועים. היו בדיקות, ובמקרה של עפולה לא הייתה פגיעה כזאת.

למה מר לביא מתכוון כשהוא מדבר על תפקידו?

אני אחראי על הפעלת נוהל כלשהו שקשור לנושא.

אני מבקש לשמוע את נציג משטרת ישראל, ומבקש לשמוע ממנו גם התייחסות לנשק הלא חוקי.

אני ראש מחלקת סיור של המשטרה. כמובן שלא מדובר במצב אידאלי, ולכן הקפדנו שהרישיון יגיע לאנשים מיומנים, זה היה חשוב לנו מאוד, ובוועדה התייחסנו לכך גם לשאלת האימונים.

כמו כן יש לקחת בחשבון שחלק מהאוכלוסייה שנוספה עכשיו זכאית לרישיון לנשק גם היום בגלל קריטריונים אחרים: אזור מגורים, סוג עיסוק ועוד.

לגבי נשק לא חוקי, הנושא נחלק לשניים: יש אנשים שלא חידשו את הרישיון שלהם ולכן הנשק שבידם הוא ללא רישיון. זוהי תופעה שמשרד הפנים מנסה להתמודד עמה. אנחנו מסייעים בכך בשנים האחרונות. יש אנשים שנפטרו, יש סיבות אחרות לאי חידוש. זהו נשק מסוג מסוים שמסתובב בשטח בלי רישיון. צריך להתמודד עם זה. חלק ממנו כבר נמסר ונאסף.

לגבי הנשק האחר שנמצא בשטח – הנושא הזה הוא חלק מהמאבק המשטרתי בפשיעה, והוא מטופל באופן שוטף. מדי פעם עורכים חיפושים ומפעילים אמצעים שונים לחיפוש כלי נשק שכאלה. כל מה שמגיע לידינו, מטופל.

כמה כלי נשק המשטרה החרימה בשנה האחרונה? כמה מההחרמות היו משום שהנשק היה לא חוקי, וכמה מהן היו על רקע של אלימות?

אני מבקשת לקבל עוד נתון, בעניין האחר: כל הזמן מדברים סחור-סחור על הקריטריונים החדשים, אך עדיין לא ברור בכמה אנשים מדובר - כמה אנשים בסופו של דבר יקבלו נשק לידיהם, בהנחה שכולם יממשו את זכותם לפי הקריטריונים החדשים. קודם ציטטתי את עיתון הארץ, שנקב במספר 40,000 איש, האם זה המספר הנכון?

המספר 40,000 איש איננו מדויק, משום שלא הפחתנו ממנו את האנשים שיכולים לקבל כלי ירייה מתוקף קריטריון אחר. אין לי הנתון הזה. לכן כל מספר שאנקוב לא יהיה מדויק.

האם מדובר ב20,000- איש? ב60,000- איש?

בוודאי שלא מדובר ב60,000- איש. המספר הוא מתחת ל40,000- איש.

לעניין שאלתו של ח"כ קרא, לא התכוננו למסור את הנתונים הללו. ח"כ קרא הזכיר שהנשק נמסר כאשר נפתח תיק במשטרה. לפעמים גם אחרי שההליך מסתיים הנשק נשאר ברשות המשטרה, אם חושבים שאין הצדקה להחזירו גם בשלב הזה. אפשר לפנות ולבקש את הנשק מהמשטרה, ואחרי שבע שנים יש חוק התיישנות. נוסף על כך יש גם ועדת ערעור במשרד הפנים שאפשר לגשת אליה. העבודה הזאת נעשית באופן שוטף בתחנות המשטרה. ההליך מופעל אוטומטית כאשר מוגשת תלונה על חשוד בעברה של אלימות או משהו דומה.

אבל מדוע כשהתיק נסגר, מחוסר ראיות או מכל סיבה אחרת, לא מחזירים את הנשק שהוחרם, ומדוע לא מחדשים רישיון בגין אותו רישום שבפועל לא צריך להיות קיים? הנשק מוחרם אוטומטית משום שיש רישום ממוחשב.

בצדק. מי שפעם אחת הוחרם לו הנשק משום שאיים על אשתו, עלול לאיים עליה שוב.

אני לא מדבר על מקרים כאלה.

הנשק נלקח בגלל התיק המסוים. כשמבקשים מאתנו לשקול האם להחזיר את הרשיון, אנחנו בוחנים את מכלול הדברים: האם היו עוד תיקים, האם הם נסגרו, האם יש מידע מודיעיני, האם האיש מסוכן לעצמו או לציבור וכו'.

אני מדבר על תלונות שווא. אני מכיר אנשים שהיו נגדם תלונות שווא והתיק נסגר – וידעו מראש שאלה תלונות שווא.

ייתכן שבמקרים האלה לנו יש מידע מודיעיני, ואנחנו שוקלים האם אלה תלונות שווא או תלונות של ממש. יש דברים שאנחנו יודעים.

הנושא הזה מוסדר היטב. ראשית, אפשר להגיש השגה. אם לא, יש ועדת ערעור מסודרת במשרד הפנים. החומר מועבר אליה ונבדק מחדש על ידי כל הגורמים הרלוונטיים. הדברים נדונו גם בבג"צ והוסדרו שם. עד עכשיו הנימוקים שלנו שם התקבלו.

התהליך אצלנו כולל גם קריאה של התיקים עצמם. לפעמים כשקוראים את התיק רואים שביטול התלונה נובע מפחד, נניח פחד של אישה מבעלה.

אני מבין שבנושא הזה יש רגישות, אבל לפעמים יש מקרים שלא שייכים בכלל לנושא זה, שהם פוליטיים. אדם שיש לו רישיון לנשק שנים, בלי שום בעיה, נאלץ לוותר על הנשק בגלל תיק קטן של תלונת שווא, ואין שום סיבה לעשות זאת.

אני מבקשת לקבל פירוט על נושא המתנחלים. חוץ מההתייחסות לאמירה של סגן השר לא שמעתי התייחסות. אם פלשתינים מתלוננים על שימוש בנשק נגדם, האם לא מחילים באופן אוטומטי את הנוהל הנהוג – התליית הנשק?

בסופו של דבר התלונה מגיעה למפקד המרחב, ואין הבדל מבחינתנו בין אירועים בתחום יהודה ושומרון לבין אירועים בתחום הקו הירוק. התלונה נבדקת באופן פרטני. אי-אפשר לקבל כאן החלטות גורפות. הנושא נבדק באופן נקודתי ואי-אפשר להנחות את החוקר באופן כללי. אם זוהי תלונת שווא, החוקר יגיע למסקנה הזאת. הדברים נבדקים באופן ענייני בסיכום התיק.

אבל סיכום התיק זה כבר שלב מאוחר יותר. כשמישהו מתלונן שהשתמשו נגדו בנשק, מחרימים מייד את הנשק, נכון?

לא מחרימים את הנשק, אלא מפקידים. יש הבדל בין הדברים.

כמה זמן אחרי סגירת התיק נמחק מהמחשב הרישום, אם התיק נסגר ולא היו ראיות?

אין מחיקה אוטומטית, צריך להגיש בקשה. ההתיישנות היא שבע שנים אחרי ההרשעה.

אבל מה קורה כשהתיק נסגר ללא הרשעה?

אפשר לפנות למחלקת חקירות במטה הארצי. הם אמונים על נושא מחיקת עברות, והם פועלים לפי קריטריונים שלהם.

שמעתי על מקרים שגם חמש או שבע שנים אחרי שהתיק נסגר, עדיין הרישיון לא חודש. כוונתי למקרים שאין בהם הרשעה. בכל זאת, עוברות חמש או שש שנים עד שהרישיון מתחדש. מי שסיפר לי על כך טוען שחמש שנים הן זמן קצר לכך.

זה לא נשמע לי נכון לגבי מקרים שאין בהם הרשעה.

אני מבקשת לסכם את הנושא שלי, כדי להבין שהבנתי נכון את הנציגים.

מדובר בשני תבחינים חדשים לגבי אנשי מילואים ואנשים בצבא. ההערכה היא שאם כולם יממשו את הזכות תהיה התחמשות של כ40,000- איש.

צריך לסייג זאת. גם היום האוכלוסייה הזכאית לקבל כלי ירייה גדולה פי כמה מונים ממה שממומש בפועל, ואינני יודע את הנתונים המדויקים. להערכתי יהיה אפילו נכון לומר שרק רבע או חמישית מהאנשים שנוספו כעת יממשו את הזכות לרישיון לנשק. בשנה האחרונה היו אנשים שהחזירו כלי ירייה, שאמרו שזוהי מעמסה ואחריות עליהם.

כמה בעלי נשק יש בישראל?

כ220,000- איש מחזיקים ברישיון תקף בישראל. יש עוד כמה אנשים שנמצאים בשלבי טיפול שונים – שלא חידשו רישיון במועד, לא עברו אימון, לא שילמו אגרה ועוד.

מאז 1996 חלה ירידה ב30,000- כלי ירייה. כלומר, היה צמצום בכלי הנשק שנמצאים בידי הציבור.

הנקודה השנייה שאני מבקשת לסכם היא נושא המתנחלים. מה שסגני השרים אמרו, לטענתי בלבד, הוא לא בבחינת המדיניות של הוועדה.

לא עסקנו בנושא כלל.

אני מודה ליו"ר הוועדה, אין לי שאלות נוספות.

אם כן, הוועדה יכולה רק לגבות אתכם.

לא, אני מבקשת שזאת לא תהיה אמירה קולקטיבית.

אבל ח"כ גלאון מקבלת את הדברים.

לא, אני שומעת את הנתונים אך לא מקבלת את המדיניות שלפיה עומדים לחמש 40,000 איש נוספים. ועדת משרד הפנים החליטה את שהחליטה. אני מבינה את הקריטריונים, מבינה שהם נעשו במשורה, אך עדיין השינוי מטריד אותי.

אם יהיו לח"כ גלאון השגות על הנתונים, היא תפנה אותן לגורמים המתאימים.

אין לי השגות לגבי הנתונים. בדיון כאן ביקשתי לדעת את הנתונים ואת משמעותם.

אני מודה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 13:45.