פרוטוקולים/ועדת הפנים/4219



11
ועדת פנים ואיכות הסביבה
27.11.2001

פרוטוקולים/ועדת הפנים/4219
ירושלים, י"ב בטבת, תשס"ב
27 בדצמבר, 2001

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי




פרוטוקול מס' 328
מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה
יום שלישי, י"ב כסלו תשס"ב (27.11.2001), שעה 10:00

מצבן של הרשויות המקומיות בנגב.

חברי הוועדה: משה גפני - היו"ר
זאב בוים
יגאל ביבי
טלב אלסאנע
חוסניה ג'ברה
עבד- אלמאלכ דהאמשה

גדי אוזנרייך -ממונה על פיתוח, משרד הפנים
אבי הלר -מתכנן מחוז דרום, משרד הפנים
יחזקאל לביא -מנהל האגף לתכנון ואחראי על המידע, משרד הפנים
עמית לנג -משרד האוצר
יעקב כץ -יו"ר מנהלת הבדואים, משרד התשתיות
טלאל אל-קרינאווי -ראש העיר להט
אלי לוי -ראש מועצת להבים
מוסא אלעטטאונה -ראש מועצת חורה
סלומון כהן -ראש מועצת מיתר
יעקב טרנר -ראש עירית באר שבע
אביעוז מוטי

יפה שפירא

מיטל אמסלם






מצבן של הרשויות המקומיות בנגב

אני פותח את הישיבה. אנו נדון היום בנושא של מצבן של הרשויות המקומיות בנגב. אני מבקש להקדים ולומר, כי יש מדיניות של ממשלות ישראל של פיזור האוכלוסייה. חלק הארי מן השטח של מדינת ישראל הוא הנגב, שלצערנו חלקו הגדול שומם. בתוך הנגב ישנן הרשויות המקומיות והמועצות האזוריות, שסובלות ממצב בלתי אפשרי. אני רוצה לתת דוגמא אחת לגבי המדיניות של פיזור האוכלוסין. אדם אשר הקים מפעל בדימונה צריך לשלם, אפילו עבור תיקון של בורג המתקלקל במכונה, הרבה יותר מאשר בעל מפעל בחולון, כיוון שמרכז העשייה נמצא במרכז הארץ. בעלי עסקים עושים מיד את החשבון, ורואים כי העלויות גבוהות בהרבה ממפעל הנמצא במרכז הארץ. מכל בחינה, המצב בנגב לא כדאי עבור בעל עסקים. כיוון שהמדיניות היא שהנגב יתאכלס בכמה שיותר תושבים, שתהיה בו כמה שיותר תעסוקה, שיהיו בה מחנכים טובים ואנשי תעשייה, המדינה חייבת לסייע, כך שיהיה כדאי להחזיק רשות מקומית, יהיה כדאי להחזיק מפעל ולהביא משקיעים, ושיהיה כדאי לחנך שם ילדים. המדינה עד היום, לצערי, לא עשתה את זה. היא אמנם ניסתה להקים מפעלי טקסטיל, אך זה לא הצליח. הצעירים של הנגב לא רצו לעסוק בזה וזה גם כבר לא כדאי כמו שהיה בעבר. המצב בנגב הולך ונעשה רע במיוחד על רקע המצב הכלכלי הקשה בו נמצאת המדינה. חייב להיות שינו קיצוני בגישה כלפי הנגב. אני אבקש מחה"כ זאב בוים שהיה ראש עיריית קריית גת והכיר את השלטון המקומי בנגב, להתחיל בדיון.

לא חייבים להיות תושבי הנגב כדי להבין את המשמעות הגדולה שיש לנגב. הנגב יכול לשמש מנוף לחידוש הצמיחה במדינת ישראל. הרשויות המקומיות אחראיות לחיזוקו של מקום. אם הרשות המקומית חזקה ויציבה, היא משפיעה על האזור כולו. כוחה וחוסנה של קהילה הוא פועל יוצא של האזרחים שבה. אחת המטרות שצריכה להדריך את כל ראשי הרשויות היא כיצד לגייס לתוך האוכלוסייה שלהן אוכלוסייה יותר חזקה. צריך לתת חיזוקים לרשויות המקומיות כדי שיוכלו לתת את השירותים הטובים ביותר. אנשים הולכים לחיות במקומות בהם רמת השירותים היא גבוהה. אנשים רוצים חינוך טוב לילדיהם, תעסוקה ודיור. אלה שלושת המרכיבים החשובים ביותר בחייו של אדם. הבעיה היא שהמצב הסוציו אקונומי של האוכלוסייה בנגב הוא מצב נמוך. המצב הזה מקרין יכולת של הרשות המקומית לספק את השירותים ברמה גבוהה. צריך לשבור את המעגל הזה על ידי מתן סיוע לאוכלוסייה, כיוון שיש רמת אבטלה גבוהה בפריפריה בהשוואה למרכז, בנוסף למשבר הכלכלי הארצי. כשיש יותר מובטלים, יש פחות הכנסות ארציות לרשויות, יש פחות תשלומי ארנונה, יש פחות תשלומי איגרות חינוך, כל זה נופל בסופו של דבר על כתפי הרשויות. צריך לבדוק את מענקי האיזון והחלוקה במשרד הפנים, האם הם הולכים עם נוסחאות נכונות כגון נוסחת סווארי, והאם הרשויות בנגב מקבלות את מה שהן צריכות לקבל.

בנוגע לבדואים, בוועדת החינוך דנים עכשיו על הבעיה של החינוך בתוך היישובים הבדואים. הטיפול חייב להיות משולב. לא ניתן לדרוש מבני קבע עם כל השירותים, כאשר לא נפתרה בעיית יישובי הפזורה. לראשי הרשויות קשה מאוד לתת לישובים הבדואים בפזורה את השירותים הנדרשים, כאשר ליישוב עצמו אין את תשתית קבע מסודרת.

אני חושב שזה חשוב לדבר ולטפל בנושא הנגב, כי הנגב הוא חלק גדול ממדינת ישראל. בנגב יש מאות אלפי דונמים מוזנחים שאין מי שיטפל בהם. אנחנו מאמינים בפיתוח משותף, כיוון שברגע שהיישובים היהודיים מקבלים חיזוק, גם אנחנו מקבלים חיזוק. אני מצאתי לנכון להעלות את הנושא של הבדואים, שהוא נושא כאוב וטעון המאיים על מרקם היחסים הטוב שנבנה במשך חמישים ושלוש שנה בין הבדואים ובין המדינה. הבדואים קשרו את גורלם בגורל מדינת ישראל כאשר הם שותפים לבנייה ולעשייה, אך המדינה לא מצאה עד היום דרך להשיב להם כגמולם. הורינו בנו מערכת יחסים טובה עם המדינה תוך כדי ותרנות מירבית. אנחנו היינו מוכנים להמשיך להיות פשרנים כדי להמשיך ולהשתלב בחיי המדינה. בנינו מאוד תובעניים לזכויותיהם, וזכויות הוריהם וסביהם מראות את הפערים הגדולים ביניהם לבין בני דודיהם היהודים בכל תחומי החיים. מצבה הנוכחי של האוכלוסייה הבדואית בנגב מהווה סתירה מוחלטת לעקרונות השוויון עליהם מושתתת החברה הישראלית, ויוצר כתם כבד מעל ראשה של כל ממשלה בישראל מאז הקמת המדינה. ניתן לומר בביטחון מלא, כי המדינה מעולם לא התחיבה לסוגיית הבדואים בנגב ברצינות ובתשומת הלב הראויים. אוכלוסיית הבדואים בנגב מונה כיום 130 אלף נפש וצפויה להגיע ל- 350 אלף נפש עד שנת 2020 . 45% מכלל האוכלוסייה הבדואית עברו להתגורר בשבעת יישובי הקבע, שהחלו בהקמתם בשנות השבעים. שאר האוכלוסייה מתגוררת בפזורה ברחבי הנגב ובפריפריה של שבעת יישובי הקבע, ומסרבת בתוקף לעבור לישובים הקיימים שאינם אטרקטיביים ומושכים, אלא מפחידים ומבריחים את האוכלוסייה עקב מצבם החינוכי, הכלכלי, החברתי ואיכות חיים ירודה. הזנחת הבדואיים היא קשה מאוד, ואנו לא רחוקים מהיום שתקום אינתיפאדה חברתית של הבדואים בנגב, שכולנו נסבול ממנה. גם בתקציב המדינה 2002, הבדואים לא מופיעים בספר התקציב. הקצו מיליארד ותשעה עשר מיליון שקל למגזר הערבי בתוכו הגליל והמשולש. הבדואים בנגב לא מוזכרים בתקציב הזה, על אף שמצבם הוא הקשה ביותר.

האם זה נכון שתוקצב רק אזור הצפון והמשולש?

לא. הוא מדבר על זה שתוקצבה תוכנית, לפי החלטת הממשלה, שנוגעת למגזר הערבי.

אני רוצה להמשיך ולומר כי ניתן לחלק את בעיות של הבדואים לשתי סוגיות, סוגייה של שבעת היישובים הקיימים וסוגייה של הבדואים בפזורה. בשנות השבעים קמו שבעת הישובים במטרה לאכלס את הבדואים. רק 45% מכלל האוכלוסייה הבדואית עברו להתגורר בישובים אלו. מדינת ישראל שתכננה את הישובים האלו, כל בדואי שרכש מגרש שילם הוצאות פיתוח. מדינת ישראל הבטיחה לפתח את הישובים לאחר שתראה אם הבדואים מסוגלים לחיות אחד עם השני ואם מבחן האיכלוס יצליח. מאז עברו שלושים שנה, והפיתוח של התשתיות נשאר אותו דבר, כלומר, מערכות הפיתוח של התשתיות נשארו כמו שהיו ברהט בשנות השבעים. מצב זה מביא את הישובים שלנו להיות בלי איכות חיים כלל. המצב בחינוך וברווחה אינו טוב, ועל כן האנשים עוזבים את הישובים הקיימים וחוזרים למובלעות ולהקים ישובים חדשים, כיוון שלא ניתן לפתח את הישובים הקיימים כי יש תביעת בעלות והסדר קרקעות, מנהג ומסורת. מדינת ישראל יכולה להפקיע את כל אדמות הבדואים, אך הבדואים לא יגורו על אדמות אלו כיוון שישנן הבנות בתוך הקהילה. הים מדינת ישראל מתקצבת 148 מיליון שקל המיועד להסדר קרקעות, ואין בתוכו שום תקווה לפיתוח שכונות חדשות או ותיקות, הכל חוזר לאוצר.

אנחנו הכנו תכנית עם המנהלת ומשרד השיכון, שאומרת שכדי להשקיע בישובים הקיימים צריך מיליארד ומאתיים מיליון שקל. בכל יישובי הבדואים הקיימים אין מועדון נוער אחד, אין מתנ"ס וספרייה, ואחר כך אומרים הבדואים מתדרדרים לפשיעה. זה ברור שאם אין טיפול בנוער הזה, הוא יתדרדר לפשיעה. אנו דורשים היום שיפור מידי בתשתיות הפיזיות בישובים הקיימים על מנת לשפר את איכות החיים ולשנות את רמת הישובים לרמה בה יכולים לחיות בני אדם. אנו מדברים על הקמת מוסדות, השקעה מידית בתשתיות הפיזיות במערכת החינוך, סגירת הפערים וסילוק המבנים הישנים ובניית בתי ספר הולמים וראויים לאקלים בית ספרי. עד היום רוב בתי הספר הם אסבסטונים. אני בשנות השישים למדתי בבית ספר כזה והיום הנכד שלי לומד באותו מקום. כיצד ילד יכול להגיע להישגים לימודיים טובים באקלים בית ספרי כזה? אנחנו מבקשים להעלות נושא של פיתוח אזורי תעסוקה גם משותפים ליהודים ובדואים, בעיקר בקרבת הישובים הבדואים, וכן הפניית יזמים יהודים בעלי הון ככלי בשיתוף ההון האנושי הקיים בקרב האוכלוסייה הבדואית בשפע, על מנת להפוך את הבדואים ליוצרים מייצרים ושותפים בתוצר הלאומי הגולמי. בקרב הבדואים ישנה אבטלה גדולה מאוד.

בנושא הפזורה, הבעיה נתקעת בנושא של הסדר קרקעות. אחרי שלושים שנה שמדינת ישראל החליטה על הסדר קרקעות שאינו מקובל על הבדואים, המדינה עדיין עומדת על ההסדר הזה. 55% מהבדואים לא עברו ולא מוכנים להגיע להסדר קרקעות, ועל כן צריך לערוך בדק בית ולבדוק מודל חדש בתאום עם הבדואים, המעניק פתרון להסדר קרקעות וגם לאכלוס מודרני. אנחנו מבקשים סיוע מידי לרשויות הבדואיות הממלאות את מקומם של משרדי הממשלה במתן שירותים מוניציפליים לפזורה הבדואית, מבלי שהם נכללים במכסת התושבים על פי מרשם האוכלוסין במשרד הפנים. הפזורה מקבלת מאתנו שירותי חינוך, שירותי רווחה, מים, בריאות, ועדיין הם לא נחשבים כתושבים שלנו, עבורם אנו לא מקבלים מענק. אנחנו ממלאים את מקומה של מדינת ישראל ללא כל תקציב, ואז אנו נכנסים לגירעונות, ומשרד הפנים אומר, כי הרשויות האלו לא מנוהלות טוב. אני מציע שתקום רשות מוניציפלית שתספק שירותים לפזורה ולכפרים הבלתי מוכרים עד להקמת יישובי קבע עבורם. אנחנו מבקשים גם זירוז הקמת ישובים חדשים עליהם הוחלט, וכן הקמת ישובים נוספים. אני חושב, כי אם הנושא הזה לא יטופל מידית, המצב בנגב יהיה רע מאוד. צריך מיד להתחיל בשלוש נקודות עיקריות. הנקודה הראשונה, היא טיפוח היישובים הקיימים כדי להפוך אותם לאטרקטיביים, מעניינים ובעלי איכות חיים בחינוך ברווחה ובתעסוקה כדי להביא את הבדואים למצב שיהיה להם כדאי לעבור לישובים האלו. הנקודה השנייה, היא להגיע להסדר קרקעות מקובל ומתואם עם הבדואיים ברצון ובשיתוף עם הבדואים כדי לתת לבדואים אפשרות להגיע לישובים מודרניים מתאימים. הנקודה השלישית, היא הקמת ישובים חדשים תוך כדי למידת הטעויות שנעשו בישובים הקיימים.

לדעתי, אחת הבעיות של הנגב, היא צורת הטיפול של המוסדות בסוגיית הבדואים. הבעיה של הבדואים הפסיקה להיות הבעיה של הבדואים והפכה להיות בעיה של כל תושבי הנגב, ועוד מעט היא תהפוך להיות הבעיה של המדינה כולה. לכן צריך לשים את הבעיה הזו בסדר עדיפות ראשון מבחינת היחס וההתמודדות. לדעתי, שורש הבעיה היא התפיסה הלא נכונה שממשלות ישראל גיבשו. הם חשבו לרכז את הבדואים, אך בפועל הם לא ריכזו את הבדואים, אלא את הבעיות של הבדואים. הם לא ריכזו פתרונות. הם הקימו שבעה ישובים מבלי לחשוב על מקורות תעסוקה. כך הם גרמו לאבטלה ולעוני. הנתונים הסטטיסטים מראים, כיישובים אלו תופסים מקום ראשון באחוזי האבטלה. הנשירה מהלימודים מגיעה ל- 70%. הילדים יוצאים לרחוב ומשם מתדרדרים לפשע, ועל כן שיעור העבריינות הולך וגדל. הרשויות הנבחרות, נבחרות על ידי התושבים, אך הן לא מנהלות את חיי היומיום של התושבים. תקציבי הביטוח אינם מועברים לרשויות המקומיות, אלא מועברים למדינה, ועל כן יש צורך להעביר באופו ישיר את כל תקציבי הביטוח לרשויות המקומיות כדי שהם יתחילו לפתח תשתית פיזית בתוך יישובי הקבע. היהודים המהווים 75% מאוכלוסיית הנגב מתגוררים ב- 170 ישובים שיש ביניהם קיבוצים, מושבים חקלאיים, עיירות פיתוח וערים. הבדואים אשר מהווים 25% מאוכלוסיית הנגב מתגורר בשבעת ישובים שהם בעלי אותו גוון של אוכלוסין. אין ישוב חקלאי בדואי, אין קיבוץ בדואי ואין ישוב חקלאי בדואי. צריך לגוון את צורת היישוב וצריך להגדיל את מספר היישובים. ישנם 70 אלף בני אדם המתגוררים בישובים לא מוכרים. הפתרון הוא להשקיע ביישובי הקבע, לגוון את צורת האוכלוסין, לדאוג למקורות תעסוקה, לדאוג למוסדות ציבור ולהכיר בישובים הלא מוכרים.

אני מציעה, כי מתוך ועדת הפנים תצא קריאה להקמת ועדה מחודשת, כפי שהיתה בזמן הממשלה הקודמת, שתחקור את הצרכים לאוכלוסייה בנגב, ותמליץ לכל משרדי הממשלה להקצות משאבים הדרושים לכל התחומים.

ההצעה היא הצעה טובה. אנו נרשום אותה ונבחן אותה.

אני רוצה לומר, כי טלב אלסאנע עושה נזק לעדה הבדואית. אם יש 130 אלף בדואים בדרום, אני מעריך כי מדובר סך הכל בין 10 ל-15 אלף משפחות. אם הם דורשים חמישה מיליארד, הם בעצם רוצים דירה לכל משפחה בדואית, בלי משכנתה. דבר כזה גם לעולים חדשים לא נותנים. כאשר מדברים על שבעה ישובים, מדובר על 1300 משפחות ביישוב, שזה מצב טוב. לפני שבוע ביקרתי בדרום וראיתי את התפרוסת של הציבור הבדואי. לא ניתן לתת שירותים כאשר ישנה תפרוסת כזו גדולה. לכל עשר משפחות אתם רוצים מתנ"ס? הייתי בלהט וראיתי את האבנים המשתלבות שעשיתם, אבל אני בעד סדר עדיפויות שונה. כאשר אני הייתי ראש עיריית טבריה בניתי קודם כל מתנ"ס ואחר כך בניתי אבנים משתלבות.

אם בנגב יגדל דור צעיר אשר הפנים בתוכו התמרמרות נגד המדינה, המצב של כולנו יהיה לא טוב. בישובים הבדואים המצב קשה. קיים מצב בו לא מתחשבים במסורת שלהם. אמנם השקיעו בהקמת ישובים לבדואים, אך לא פעלו נכון. אנו לא מבקשים שרהט תהיה כמו רמת אביב, אלא שהיא תגיע קודם כל לרמתה של נתיבות, ואחר כך נלחם כולנו שרהט ונתיבות יגיעו לרמתה של רמת אביב. אני רוצה לשאול את נציגי משרד הפנים, האם קיים מצב שבו אוכלוסייה בנגב אינה מקבלת שירותים מוניציפליים?

המערכת הממלכתית מכירה בתושבי הבדואים שביישובי הקבע כמערכת מוניציפלית כמו בכל יישוב אחר במדינת ישראל. במחוז הדרום קיימת רשות לחינוך למגזר הבדואי שבפזורה. כל ילד שאין לו מען קבוע בכסיפה או בחורה, אותה רשות נותנת לו מענה למערכת החינוך היומיומית שלו, קרובה למקום מגוריו.

אם אני תושב יישוב ליד רהט, הילדים שלי לומדים ברהט. מה משרד הפנים נותן לרהט על כך שהוא לוקח על עצמו לחנך גם את הילדים שלי?

משרד החינוך נותן אגרת חוץ.

טלאל, כאשר אתה הולך לקבל את התקציב ממשרד החינוך, בכמה תלמידים הם מכירים לצורך התקציב?

משרד החינוך מכיר במספר התלמידים הנמצאים אצלנו במערכת כולל אלו שאינם תושבי היישוב. משרד החינוך מממן רק 75%, הרשות מממנת 25% מן ההוצאה הזו.

מי משלם לרשות אשר לוקחת על עצמה לחנך גם את אלה שאינם תושביה? מי משלם את המענקים של משרד הפנים? מי משלם עבור התושבים האלה שאינם משלמים מיסים?

משנת 1997 מנכ"ל משרד הפנים, יעקב אפרתי, קיבל החלטה לנסות לכמת מספרית אוכלוסייה שבפזורה, שלפי ההגדרה היא ללא כתובת ביישוב קבע, אבל שוכנת בתוך תחום המוניציפלי של היישוב או מחוצה לו ונהנית משירותים מוניציפליים של היישוב, ולצרף אותה באחוזים מסוימים למענק האיזון.

מאז שנת 1997 היישובים המוניציפליים מקבלים את אותו אחוז שמקבלים התושבים המוניציפליים, את החלק היחסי. מר הלר, לפי דבריך אין שום אפליה בעניין הזה.

יש התייחסות לפזורה בחלק היחסי שנמצא מסביב לפריפריה של היישוב.

הדבר הראשון המחייב טיפול, הוא נושא הסדר המקרקעין. הכלים שניתנים לאנשים שאמונים על התחום הזה, אינם מאפשרים פתרון. כל עוד לא יימצא פתרון לנושא הזה, הסוגייה של פתרון לכמות היישובים, איכות היישובים יעמוד על סדר היום. בינתיים ישנן הצעות שונות בממשלה, אך אין עדיין פתרון. כל שנה אנו מתוקצבים לפשרות קרקע בהיקף של 50 מיליון שקל שאנו מודיעים מראש שיכולת ההתפשרות היא על כ- 15 מיליון שקל. 30 מיליון שקל לא ינוצלו. אנחנו המלצנו, כי האחריות על הפיתוח תהיה של ראשי הרשויות הנבחרים, זאת אומרת שתקציבי הפיתוח של המשרדים השונים יועבר ישירות למשרדים. בשנת 2001 נערכו הסכמים בהיקף של 16 מיליוני שקלים. עד אז לא נחתם הסכם אחד, בשל מחסור בכסף בסעיפי תקציב פיתוח. בשנת 2002 לא ניתן יהיה במסגרת התקציב המיועד כרגע לבצע אפילו פרוייקט אחד. כאשר מציגים את תקציב המינהלת לרשויות המקומיות, לוקחים את הרזרבה. הרזרבה היא לא כסף למימוש. כאשר מדברים על 150 מיליון שקל, זה כולל בתוכו עשרות רבות של מיליוני שקלים של רזרבה. חייבים לקחת את התוכנית שהרשות של פיתוח הנגב, המדברת על מיליארד מיליון שקל לשבעת היישובים בתוכנית רב שנתית ולהשקיע בתשתיות. היישובים החדשים הם האור היחידי הנמצא בקצה המנהרה. השלב התכנוני מתקדם, ואם הוא ילך נכון, בסוף 2002 תחילת 2003 אנחנו נהייה במצב של גמר תכנון ותחילת ביצוע ראשוני בשבעה יישובים חדשים.

אני רוצה להגיב לדבריו של חה"כ ביבי ולומר, כי המבנה לא מבוסס על מספר משפחות. לבדואים יש מבנה אחר, לא ניתן לקח כמות מסוימת של אנשים ולשים אותם ביישוב אחד. חלק מהמצוקות שקיימות ביישובים החדשים הן בגלל פתרונות מהסוג הזה, שבה לקחנו מספר אנשים מרקע שונה רק בכדי למלא יישוב.

בנגב החליטה הממשלה על הקמה של שלושה יישובים. חברי הכנסת מדברים על חיזוקים ותמיכה, ומנגד אנו שומעים על קיצוצים. אולי הקיצוץ לנתיבות ולרהט ולחורה ולכסיפה צריך להיות פחות מאשר במיתר ובלהבים, אך גם אצלנו אין מקורות ההכנסה מעבר לארנונה. אני מוציא בשנה למעלה ממיליון שקל בנושא של אבטחת יישוב מפשיעה גניבות של יהודים וערבים כאחד. אני מצטער מאוד שאין כאן נציג של המשטרה. בשנה האחרונה הפשיעה בנגב עלתה בעשרים אחוז, בעיקר בקרב בני הנוער. המצב הזה נוצר כתוצאה ממחסור במקורות תעסוקה.

כרגע חזרתי מישיבת ועדת החינוך, שם נאמר כי 63% מגיעים לרמה של שלוש יחידות בבגרות, כלומר מגמות מסוימות באוניברסיטאות סגורות בפני הנוער הזה. כמו חברת הכנסת חוסניה ג'בארה, אני חושב שצריכה לצאת קריאה מהוועדה לכל המשרדים לסייע בפתרון הבעיות בנגב. המשטרה עושה עבודת קודש, אך אין להם את האמצעים, אין להם את כוח האדם לפתור את כל בעיות הפשיעה. אני מבקש שבהצעת התקציב יעלו גם את הנושא של מצב הפשיעה ובטחון התושבים בנגב. אני מבקש גם, שתצא קריאה למשטרת ישראל לתגבר את אמצעי האבטחה בנגב.

אלי, מהם אחוזי ההצלחה בבגרויות בלהבים?

בלהבים ישנם 80% הצלחה בבגרויות.

עומר, מיתר ולהבים נחשבים יישובים מבוססים בנגב, ומתייחסים אלינו כמו אל סביון, דבר שהוא לא נכון. אם אתה מוכר בית אחד בסביון אתה יכול לקנות רחוב שלם במיתר. המדינה פונה אלי, ואומרת לי כי אני צריך לגבות ארנונה גבוהה יותר. אני לא יכול לעשות דבר כזה. גם היום בארנונה הקיימת אני בקושי מצליח להביא תושבים ליישוב. משרד הפנים אומר לי: תגבה 45 שקלים למטר במקום שלושים שקלים למטר, בעצם אומרים לי כי מענק האיזון שהתחיל ב- 1996 ב 1,600 שקל לתושב היום ירד ל- 800 שקל לתושב.

אני היום שומר על קו התפר של מדינת ישראל. אני מחזיק צבא של עשרים וחמישה חיילים עם שני כלי רכב, קב"ט ואחראי שמירה, אשר גוזלים ממני עשרה אחוז מהתקציב שלי. גורמים לי עוול גדול כאשר משווים אותי לסביון. אני מחזיק סך הכל חמישים ושישה איש ברשות ומבקשים ממני להתייעל. גם לנו יש תלמידי חוץ רבים, מדוע אנו לא מקבלים תוספת במענק האיזון?

לילדי הבדואים אין רשות מקומית שהם גרים בה. לילדי החוץ שלך יש רשות מקומית שהיא מממנת לך.

מר הלר, מדוע סלומון כהן מקופח?

מענק האיזון של מועצה מקומית מיתר מחושב על פי האוכלוסייה שרשומה כתושבי מיתר בלבד.

אני מממן מכספי תלמידים ממקומות אחרים.

כמה תושבים יש במיתר?

5,976 תושבים נמצאים במיתר.

אני חושב, כי כל הנגב צריך להתגאות בעומר, להבים ומיתר. אלו ישובים השייכים לנגב, אלו לא יישובים שניתן להשוות אותם לסביון. המטרה שלנו היא שרהט תהיה כמו מיתר.

לא סתם יש את יום הנגב בכנסת. תושבי הדרום מקבלים באופן מהותי פחות מאשר מקבלים תושבים במרכז הארץ. באר-שבע מונה 200 אלף תושבים, תקציב העירייה הוא 700 מיליון שקל לערך. בחיפה יש 260 אלף תושבים ותקציבה הוא מיליארד וחצי. בראשון לציון מספר התושבים זהה לשלנו ותקציבה גדול משלנו ב-300 מיליון שקל. התקציב בנוי ממה שהמדינה מעניקה לאותה עיר ומהכנסות של הארנונה. הארנונה מבוססת על הכנסות מתעשייה ממסחר וממגורים. ההבדל בינינו לשאר הערים הוא בתעשייה ובמסחר. הדרום מוכה בתחום הזה, ועל כן אין לנו מספיק הכנסות מארנונה. כאשר אני משיג 270 מיליון שקל מארנונה, בראשון לציון ישנה הכנסה של 500 מיליון שקל מארנונה, כיוון שיש שם יותר מקומות עבודה, יותר מסחר ותעשייה. מובן מאליו, כי אנחנו לא יכולים לתת לאזרחים שלנו את מה שבראשון או בערים אחרות נותנים לאזרחים שלהן, ועל כן אין נהירה גדולה מהמרכז לדרום, אלא נהירה הפוכה. חוק הנגב הוא פיצוי שעשו שלושה חברי כנסת. אתם עשיתם צדק שהמדינה היתה צריכה לעשותו. המדינה היתה צריכה לומר, כי כיוון שאזרחי באר שבע אינם שונים מאזרחי ראשון לציון, תפקידה לדאוג לכך שיקויים האיזון. אם לא ניתן לעשות זאת דרך הגדלת התעשייה והמסחר, אז זה היה אמור להיעשות בדרך אחרת. בנוסף על זה, 45 מיליון שקל ארנונה לא שולמו, כיוון שמדובר באזרחים שלא מסוגלים לשלם זאת. 23% מאוכלוסיית באר שבע שנתמכים על ידי אגף הרווחה. דבר כזה לא נמצא בשאר הערים שנמצאים במרכז הארץ.

תקציב העיר באר שבע לא היה מעולם מאוזן, אנו מעבירים את הגירעון המצטבר מדור לדור. אני קיבלתי גירעון של 300 מיליון והוא נשאר עד היום אותו דבר. אנחנו גורמים להתמוטטות חברות וגורמים כלכליים בכך שאנו לא משלמים להם. כל הכסף שאנו חייבים הופך למספרים הרבה יותר גדולים, כאשר עובר הזמן והוא צובר ריביות. תושבי הדרום מקבלים פחות, כיוון שמדינת ישראל לא דאגה לכך שיגיע לשם המסחר והתעשייה. אחת לכמה זמן כאשר המצפון מציק, הממשלה מקיימת יום הנגב.

תפסיקו לקבל ביקורים של שרים.

מדוע אני לא יכול לתמוך בקבוצות הספורט? מדוע אני לא יכול לתת רווחה משופרת? מדוע אני לא יכול לעזור לחינוך הלא פורמלי שנערך בשעות אחר הצוהריים? יש מעט מאוד ילדים אשר לומדים בחינוך הלא פורמלי, כיוון שההורים צריכים לשלם והם אינם יכולים. בסופו של דבר התוצאות ניכרות בבחינות הבגרות, ואחר כך כאשר הילדים משתחררים מהצבא הם מחפשים את גורלם מחוץ לים או בצפון הארץ.

אני שמח לשמוע שיש כאן נימה של סולידריות. אני הייתי מציע שכל יישובי הנגב יקימו גוף משותף, לא פוליטי, כדי לקדם את האינטרסים המשותפים של תושבי הנגב.

ראשי הרשויות בנגב עושים עבודה נהדרת, וישנה התקדמות. זה נכון שאין שינוי במדיניות הממשלה לגבי הנגב. הרשויות בנגב מתוקצבות פחות מהרשויות המקומיות שבמרכז הארץ. במקרים רבים הרשויות בנגב נותנים חצי מהשירות המוניציפליים שניתנים במרכז הארץ. אני רוצה לשמוע מנציג משרד האוצר, מדוע הוא אינו מתייחס לנגב אחרת?

אחד האסונות האיומים זה סיפור המצ'ינג. כאשר מדובר בפרוייקט של 10 מיליון שקל המשמעות היא שאני צריך לתת 3 מיליון על ה-7 מיליון שהמדינה נותנת. כיוון שאין לי תקציב אני הרבה פעמים מוותר על הרבה דברים. מה שקורה הוא שה-7 מיליון עוברים לערים במרכז הארץ. ראש הממשלה נתן הוראה לבדוק את עניין המצ'ינג, כך שיתנו לי את ה-7 מיליון ולא יתנו זאת בחתימה של על נתינת 3 מיליון.

אני יכול להתייחס לתקציב המופנה לרשויות המקומיות בנגב ובכלל הארץ ממשרד הפנים. לא קיימת אפליה. באר-שבע מקבלת מענק איזון של כמעט 29 מיליון שקל בשנה ממשרד הפנים, למרות שבנוסחת סוארי היא לא אמורה לקבל. לעומת באר שבע, אשדוד שמבחינת הפרמטרים היבשים נמצאת במצב זהה לשלה מבחינת מצב סוציו-אקונומי ומספר אוכלוסין, לא מקבלת כלל מענק איזון. רוב הרשויות מקבלות מענקי איזון. ייתכן והחלוקה הקיימת היום היא לא בצורה האופטימלית והנכונה ביותר. בגלל העניין הזה, הוקמה ועדת גדיש האמורה לתת דגש רחב יותר על עניין הסוציו אקונומי ועל ההשלכות שלו על מצב הרשויות.

הדוגמא של אשדוד היא דוגמא לא נוחה מבחינתי. אתה יודע כי מצבה של אשדוד טוב הרבה יותר מבחינת הקירבה למרכז הארץ, מבחינת מערכת הכבישים, אזור תעשייה, נמל. אתה מדבר על כך שבאר שבע מקבלת מענק איזון של 29 מיליון שקל כאשר הגירעון המצטבר שלה הוא של 300 מיליון. אתה חושב שבכך נפתרה הבעיה?

לא, לכן הועמדו עוד 105 מיליון שקל לתוכנית הבראה שאמורה לעזור בכיסוי הגירעון המצטבר.

מתוך זה 70 מיליון שקל הם מענקים, 50 מיליון הלוואות לטווח ארוך. במשך שלוש שנים קבלנו 105 מיליון. לא נותנים לנו את היתרה, כיוון שהם אומרים כי אנו לא עומדים בתוכנית הבראה, כלומר, לפטר 300 איש מבאר שבע.

אם כבוד ראש העיר אומר בעצמו, כי הם לא עומדים בתוכנית הבראה, לא ניתן לצפות ממשרד הפנים שישחרר את הכסף.

ראש העיר, יעקב טרנר, צודק בכך שהוא אומר כי הדבר החמור ביותר הוא עניין המצ'ינג. לא יעלה על הדעת שמשרדי ממשלה יבואו ויציעו לרשויות מקומיות כסף, בתנאי שהן ישתתפו באופן יחסי, כאשר לחלק מהרשויות אין מקור ממנו יוכלו לקחת את הכסף.

הרי אתם בעצמכם דורשים את זה.

אנחנו לא דורשים את זה, אנחנו נלחמים בזה. אנחנו דורשים ממשרדי הממשלה לבטל את עניין המצ'ינג, אך ללא הצלחה. אנחנו רוצים שפרוייקטים יתוקצבו במלוא העלות שלהם.

אני מבקש להוציא מכתב למשרדים הרלוונטיים, ולומר שעלה בוועדה במסגרת יום הנגב העניין של המצ'ינג, ונאמר על ידי גדי אוזנרייך כי משרד הפנים מתנגד לעניין הזה, וכי ועדת הפנים דורשת לבטל את עניין המצ'ינג בנגב.

לפי דבריו של יעקב טרנר, לרשויות במרכז הארץ יש יותר כסף. הוא צודק בכך, אך הוא לא צודק בזה שהם מקבלות מענק לאיזון. אותן רשויות מבוססות שיש להן הכנסות ממקורות הכנסה חלופיים, לא מקבלות מענק לאיזון ממשרד הפנים.

יש שני מעגלים של העברת התקציב. המעגל הראשון הוא המעגל שמשרד הפנים מקבל ממשרד האוצר עבור הרשויות המקומיות. המעגל השני, הוא התקציב של מענקי איזון המועבר על ידי משרד הפנים לרשויות עצמן. הטענה שמועלית כאן, היא שהמדינה היא מדינה אחת, וזה לא יכול להיות שבאר שבע וסביון יהיו כמו שתי מדינות נפרדות. במרכז הארץ מרוכזים כל המרכזים המסחריים, לנגב המדינה לא מעביר את הדברים האלו, כיוון שהיא לא מסוגלת להעביר, היא לא יכולה לחייב משקיע להשקיע בעיר מסוימת בנגב, אלא אם כן הרשות המוניציפלית היא רשות ברמה גבוהה מבחינה כלכלית. כל עוד זה יהיה המצב העיר תהיה ענייה ואנשים לא יבואו לשם. הטענה היא נגד כל העיוות הזה.

אני חוזר ואומר, כי כל אותן רשויות מבוססות במרכז הארץ אינן מקבלות מענק איזון, לכן אותה כמות כסף הקיימת במשרד מתחלקת לפחות רשויות, והנגב מקבל יותר.

הכנסת ממוצעת לאדם בעפולה ובחדרה היא 3,600 שקל, בעוד שבדימונה ההכנסה הממוצעת היא 1,400 שקל.

מעניין לבדוק במשרד האוצר כמה מחזירים משרדי הממשל בסוף השנה כספים שהיו אמורים להיות עבור השקעות במדינת ישראל במסגרת הרשויות.

אני נגד זה שבכל פעם מתארים מצב במקום לדבר על פתרונות אפשריים. אני רוצה לדבר על ההשתלטות של היהודים על השטחים של הבדואים. ועדת הגבולות עדיין לא הוקמה, כיוון שאין תקציב. זה חשוב מאוד שתקום ועדה כזו אשר תדאג להחזיר את השטחים כמו שהיו. חיים רמון שהיה חבר של סלומון כהן נתן יד להשתלטות הזו. סלומון כהן שולח לי מכתב ואומר: אם ברצונך להיות שותף במנהלת משותפת ליישובים בנגב, אתה חייב לוותר על הדרישה שלך להקמת ועדת גבולות. אני נמצא בבעיה. מצד מזרחי יש לי שטח אש, מצד מערבי יש את השטח של מיתר. מציעים לי להתרחב דרומה. דרומה אני לא יכול להתרחב, כיוון שהשטח שייך למשפחה שיש לה תביעת בעלות על שטח זה.

אני כלל לא חבר של חיים רמון, אני מתנגד שלו. דבר נוסף, אני בשנת 1994 לא הייתי ראש מועצה. לגבי הטענה של מוסא, אנחנו הקמנו מינהלת לצומת שוקת שאמור להיות מרכז תעשייתי, שתחלק את ההכנסות בין כל השותפים. אנחנו הכנסנו שותפות גם את מוסא, גם את לגייה, חורה ובני שמעון. בשטח השיפוט שלנו קיים בית קברות. מוסא צריך לחפש שטח ולהקים בו בית קברות.

אזור התעשייה המשותף לרהט, בני שמעון ולהבים, חולק על פי מספר התושבים בכל יישוב, ולא על בסיס זה שיש ברשות של משהו קרקע.

בשנים האחרונות משרד הפנים מקשים על העיריות מבחינת תקציבים ואז הן מורידות את כל הנטל על העסקים. הגדילו את הארנונות, מטילים הוצאות לפועל. בפועל עסקים מתמוטטים.

ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת מברכת את תושבי הנגב שנמצאים בחזית החברתית של פיתוח הארץ, אחד מהמקומות החשובים ביותר במדינה, השרוי בתנאים שהיו נכונים לשנים עברו, ואינם נכונים לשנים בהן אנו מצויים היום. ועדת הפנים דורשת להקים ועדת שרים שתשנה באופן דרסטית את כל ההתייחסות התקציבית והמינהלית לרשויות המקומיות בנגב. המצב הזה שבו ההתייחסות לכל הרשויות בארץ היא באותם הקריטריונים ובאותה קטגוריה, דרוש שינוי. צריך לשנות באופן מוחלט את הקריטריונים, מכיוון שלא ניתן לדרוש מרשות מקומית שאין בה מסחר, תעסוקה, תעשייה ומשלמי ארנונה, את מה שדורשים מרשות מקומית במרכז הארץ. אנחנו לא מעונינים שיגיעו לנגב רק מחוסרי יכולת שאין להם ברירה, אלא אנו רוצים שיבואו לנגב אנשים מבוססים, וכן אנו מעוניינים שיקומו תעשייה ומסחר וחינוך גבוה.
הוועדה דורשת לבטל את עניין המצ'ינג, ולאחר מכן לדון לגופו של עניין בנוגע לכל יישוב.

הוועדה דורשת שתקום ועדת שרים לגבי המצב של הבדואים בנגב. המצב הזה שבו בתוך המצוקה של הנגב יש את המצוקה הנוספת של הבדואים, הוא מצב בלתי אפשרי. צריך לדון בעניין תוך התחשבות במסורת של הבדואים.

אני מבקש לכנס את הוועדה מחדש תוך חודשיים, ולדון לגבי החלטות הממשלה עם השרים. אם החלטות הוועדה לא תתקבלנה אולי נגיע להחלטה, כי היישובים בנגב לא יקבלו שרים מממשלת ישראל.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:30