פתיחת בתי קפה בערב ט" באב ( הצעה לסדר היום ) - ח"כ יאיר פרץ_x000d_
_x000d_
פתיחת בתי קפה בערב ט" באב ( הצעה לסדר היום ) - ח"כ יאיר פרץ




11
ועדת הפנים ואיכות הסביבה
20/08/2001

פרוטוקולים/ועדת הפנים/3768
ירושלים, ח' בתשרי, תשס"ב
25 בספטמבר, 2001

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי


פרוטוקול מס' 301
מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה
יום שלישי, י"ב באלול תשס"א (20 באוגוסט 2001), שעה 14:10

חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר
בנימין אלון
שאול יהלום
מוסי רז

מיכאל רועה סגן ראש עיריית תל-אביב-יפו
עו"ד אחז בן ארי יועץ משפטי לעיריית תל-אביב-יפו
עו"ד איילת וינר עיריית תל-אביב יפו
סוזי אבו-קעוד מתמחה, עיריית תל אביב יפו
עו"ד אמנון דה-הרטוך משרד המשפטים
ליאת קציר מתמחה, משרד המשפטים
עו"ד חמי אבנרי הלשכה המשפטית, משרד הפנים

יפה שפירא

דקלה אברבנאל

פתיחת בתי קפה בערב ט' באב ( הצעה לסדר היום ) – ח"כ יאיר פרץ

פתיחת בתי קפה בערב ט' באב ( הצעה לסדר היום ) – ח"כ יאיר פרץ

שלום לכולם.

על סדר היום פתיחת בתי הקפה בט' באב בתל-אביב. בעצם זוהי הצעה לסדר של ח"כ פרץ שהועלתה בפגרה, וח"כ פרץ מתנצל על שלא יוכל להגיע לישיבה היום. בעיני יש לתת לנושא זה עדיפות, מכיוון שט' באב הוא יום אבל של העם היהודי על חורבן בית המקדש ועל כל מה שנלווה לכך, אבל מעבר לכך הוא גם הפך להיות יום אבל לאומי. לדעתי לא היה ראוי לאפשר לשנות את המצב הקיים שהיה קיים עד עתה בעיר עברית גדולה – בתל-אביב.

הטענה הייתה שיש לקונה משפטית שלא אפשרה לגרום לסגירת בתי הקפה בליל ט' באב, כמו שקורה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל או ביום הזיכרון לשואה ולגבורה. אני מבקש לשמוע את היועץ המשפטי של עיריית תל-אביב ולהבין ממנו מה הביא אותו להחלטה זו.

חוות הדעת שלי איננה ביטוי להשקפתי הערכית כלפי יום ט' באב. אני לא אשב בבית קפה ביום זה, וייתכן שהיה ראוי שאנשים ידירו רגליהם ממקומות בילוי שכאלה ביום זה, ואולי גם היה ראוי שבתי העסק יהיו סגורים. אך זה איננו רלוונטי. השאלה הרלוונטית היחידה היא לא האם ראוי שבתי האוכל למיניהם יהיו סגורים, אלא האם זו עברה פלילית לפתוח אותם.

בניתוח של החוק שהתקבל בתשנ"ח – זהו החוק שיזם ח"כ יהלום – הגעתי למסקנה שנשמט הבסיס המשפטי לעברה הפלילית שבפתיחת בתי העסק, או לפחות יש בנושא זה ספק – והוא איננו מאפשר הגשת דו"חות לבתי העסק. כידוע, הדו"חות הללו, אם אינם משולמים, הופכים להיות כתב אישום בבית המשפט.

אך מדוע צריך לומר זאת לפני ט' באב? גם אם זה נכון – אין צורך לומר זאת. אפשר פשוט לא לשלוח פקחים. הרי כך קוראים לאנשים לפתוח את בתי האוכל.

השאלה הזאת תמיד נשאלת. בארבע השנים האחרונות היא עולה בכל פעם, ונכבשת. אני יודע על עירייה אחת לפחות שהפסיקה לאכוף את החוק – בגלל הספקות המנקרים – אבל נכון ששם לא הייתה לכך פומביות כמו בתל-אביב. כל דבר שעושים בתל-אביב, אגב, זוכה תמיד להיות במוקד החדשות. יש התעניינות סביב מה שקורה בעיר הזאת. מערכות העיתונים ועורכי הדין – כולם מתעניינים.

יש לה מערכת יחסי ציבור משומנת.

נכון. לו הדבר היה תלוי רק בי, הדברים היו נאמרים בלחישה בלבד על אוזנו של מנהל יחידת הפיקוח. לא היינו אוכפים, ואולי היינו מביאים את הנושא ליועץ המשפטי לממשלה וחולקים עמו את הספקות שלנו. אבל הנושא זכה לפומביות. בתחילה הוא התפרש כקריאת תגר על היום הזה ואני שמח שבמהלך הזמן יצאה הודעת הבהרה של העירייה שאמנם זהו המצב המשפטי, אבל לא מעבר לכך.

איפה פורסמה ההודעה הזאת?

היא פורסמה בשבת, לקראת ט' באב. היה לי חלק בניסוחה. היא שודרה גם ברדיו.

זו לא שאלה של יחסי ציבור. השאלה היא מה מוציאים החוצה ומה אומרים בלחש.

אבל לפחות צריך לפרסם הבהרות. לא שמעתי שום הבהרה. אני הבנתי את הדברים כאילו מודיעים בעיר: אין לנו חלק ונחלה במורשת ישראל. העיר העברית הראשונה היא עיר זרה.

הייתה הבהרה. הייתה הודעה של ראש העירייה.

הבעיה המשפטית היא בסעיף 3 לחוק: "…תהא רשות מקומית מוסמכת להתקין חוק עזר שיאסור קיום עינוגים ציבוריים ביום האבל".

הבעיה היא שכתוב שם "עינוגים ציבוריים" ולא בתי קפה.

נכון. המונח "עינוג ציבורי" מופיע בחוק רישוי עסקים. לשם ההפניה. שם ההגדרה ברורה מאוד: אולמות קונצרטים, בתי קולנוע, קרקסים ועוד.

אם החוק היה מנוסח כמו החוק הנוגע ליום הזיכרון לשואה ולגבורה וליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל – לא הייתה בעיה כלל, נוכן?

אני חושב שאז לא הייתה בעיה.

אני רוצה לשמוע מנציג היועץ המשפטי לממשלה מהי עמדת היועץ המשפטי לממשלה.

ליועץ המשפטי לממשלה אין כרגע עמדה. התקיימו כבר כמה דיונים במשרד המשפטים בנושא זה, והם צריכים להגיע לסיומם בעוד כשבועיים – משום שכמה מהמעורבים בדיונים נמצאים כעת בחופשה. כשכולם ייפגשו שוב, יהיה סיכום.

מה עמדתך בעניין זה? האם עיריית תל-אביב צדקה מבחינה משפטית? אני מבהיר שהתשובה שאני מבקש איננה מחייבת את משרד המשפטים.

לא אנסח את דבריי כתשובה לשאלה האם העירייה צדקה או טעתה, אך מקובל לחשוב שאיסור פלילי צריך להיות מפורש כך שלא יוכל להשתמע לשתי פנים. במקרה הזה יש פער לכאורה בין האמור בסעיף 3 לבין סעיף 9, שמשולב יחד עם הוראת סעיף 8 שיכולים להתפרש כמאפשרים לרשות מקומית להטיל איסור. נוצר מתח בין השניים, וכשמדובר באיסור פלילי הדין צריך להוליך לכיוון של הקלה.

אבל כאמור, בימים אלה דנים בנושא במשרד המשפטים.

בוודאי. בסוף החודש תתקבל החלטה.

אף אני פניתי ליועץ המשפטי לממשלה.

אני מבקש לשאול שאלה: מה היה המצב החוקי מבחינת חוקי העזר, עד לחקיקתו של החוק הזה של ח"כ יהלום?

חוק העזר בעצמו אוסר פתיחה של בתי קפה ועינוגים. החוק החדש בא ליצור סמכות, אך התפרש כאילו נטל אותה.

למה הוא עומד בסתירה לחוקי העזר הקיימים? האם זו פרשנות שאין בלתה? עו"ד בן ארי פירש את החוק כאילו הוא בא לצמצם את חוקי העזר הקיימים. זו בוודאי לא מטרתו של ח"כ יהלום.

הצעת החוק של ח"כ יהלום הייתה רחבה הרבה יותר. אין לי ספק מה הייתה כוונתו. זה גם עולה מדברי ההסבר ומדברי הכנסת. הצעת החוק רצתה בכלל לעקור את הסמכות מידי הרשויות המקומיות ולהפוך את ט' באב ליום אבל לאומי כדוגמת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום הזיכרון לשואה ולגבורה. המטרה הייתה שתהיה חובה, מכוח חוק של הכנסת, לסגור גם בתי קפה וגם בתי עינוגים. אך אז העניין רוכך. השאירו את שיקול הדעת לרשויות המקומיות, באמצעות חוקי העזר. נתנו לרשויות הסמכה מיוחדת. ההסמכה הזו נולדה כי התעורר ספק האם בעקבות השתלשלות חקיקתית קודמת יש להן בכלל סמכות לחוקק חוק עזר שיאסור פתיחת עסקים בט' באב.

בגלל חופש העיסוק?

לא. אפרט את הנושא. בשנת 1996 הוגש כתב אישום נגד הרשקוביץ, שניהל עסק ברח' אילת 7. בעל העסק טען שחוק העזר שאוסר עליו לפתוח את המסעדה בט' באב הוא חריגה מסמכות של העירייה, וכי היא איננה מוסמכת לכך. הוא קשר את זה לתיקון שהיה כמה שנים לפני כן, בנושא הסדרת ימי המנוחה.

זה היה פסק דין של הרבנית פרוקצ'יה.

הדברים ידועים. אנחנו – ח"כ יהלום כמוביל הצעת החוק וחברי הכנסת שסייענו לו – לא לקחנו בחשבון שהעירייה תפרש כך את החוק. כזכור, הסכמנו לפשרה בחקיקת החוק הזה כחוק הסמכה. לא ידענו שתהיה הפרדה בין בתי קפה לבתי עינוגים.

לעניין ההיסטוריה: אכן בשנת 1996 הוגש כתב אישום ובית המשפט קבע שלעיריות מותר רק לפעול להסדרת החיים התקינים של התושבים, ואין להן סמכות לחוקק חוקים בעלי גוון רעיוני-אידאולוגי. למשל, מותר לסגור בית קולנוע בצהריים, בגלל הרעש. אבל אסור לסגור בית קולנוע בשבת, כי זה נושא אידאולוגי. לכן בית המשפט זיכה את הנאשם שם.

החוק שיזמתי בא לתת תשובה לבעיית המסעדות. זו הייתה מהות החוק. לכן כלל לא עלה בדעתנו שיש בעיה כלשהי. קיבלנו ייעוץ משפטי שלפיו "עינוגים" משמעותו גם בתי קפה ומסעדות.

אני מבקר את עיריית תל-אביב על הדחיפות שבטיפול בעניין. לעניות דעתי, ברגע שנקבע בחוק שזהו יום אבל – ואנו פעלנו על פי ייעוץ משפטי בנושא – אין בעיה. כתוב במפורש בחוק שט' באב הוא יום אבל, ולכן מרגע שכתוב בהוראות המעבר שכל חוק עזר תקף, ה"עינוג" כולל כל עינוג שהוא – למעט נושאים רעיוניים ומה שכתוב בסעיף 3(ב).

ייתכן שטעינו – ואני כבר הגשתי הצעת חוק לתיקון העניין, והיא תונח בימים הקרובים על שולחן הכנסת.

אני מבקש לעיין בטיוטה של הצעת החוק של ח"כ יהלום. גם אני הכנתי טיוטה.

אבל אולי צריך לקבל הדרכה מעיריית תל-אביב. אולי צריך לפרט בחוק את כל סוגי המסעדות: מסעדה תאילנדית, סינית, יפנית וכו'? אולי צריך גם לפרט את סוגי הקפה?

אגב, אינני בטוח ש"בתי קפה" הוא הביטוי הנכון.

בחוק יום הזיכרון לחללי צה"ל כתוב "בתי קפה", וכך גם בחוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה. אלה תיקונים מאוחרים.

כאמור, עיקר הביקורת שלי היא על דחיפות הטיפול בעניין ועל התרועה הגדולה שבה נעשו הדברים – כמו שאמר גם היו"ר. גם מיכאל רועה נמצא כאן, וגם חבר כנסת מסיעות השמאל. אני מבקש להזכיר שהחוק עבר בפשרה. היה לנו רוב בכנסת להעביר את החוק בצורה אחרת, כמו שתיאר מר בן ארי. חבריי בש"ס אפילו ביקרו אותי על הפשרה הזאת.

אך לא הייתה ביקורת מצד יהדות התורה.

נכון. רצינו להעביר את החוק פה אחד. הוא אכן עבר פה אחד, והשינוי נעשה בעקבות תנאי שהציבו כמה חברים במפלגת העבודה ושל כל סיעת מרצ. הם ביקשו להפוך את החוק לחוק הסמכה, והתנו בכך את הצבעתם בעדו. רציתי להעביר את החוק פה אחד, ולכן החוק התקבל בהסכמת כולם למעט שני חברי כנסת מהעבודה - נדמה לי שהיו אלה יעל דיין וחגי מרום. היה ברור שבאים לתקן את נושא המסעדות ולא היה ויכוח בעניין זה.

לכן אין לי אלא להצטער על מה שעשתה העירייה בקול תרועה רמה. אני מציע שנתאחד כולנו, הח"כים המציעים, ונתקן את חוק ההסמכה. אני מציע שוב שזה יהיה חוק הסמכה, שיבהיר את נושא בתי הקפה.

מדוע פירטת כל כך את הצעתך, ח"כ יהלום? אני העתקתי את ההגדרה מחוק יום הזיכרון. האם באמת צריך לפרט את כל סוגי המסעדות? כתוב כאן: "בתי קפה, מסעדות, בתי תה, בתי משקה, מזנונים ומוסדות אחרים כיוצא באלה". האם באמת יש הכרח בפירוט כזה?

בוודאי. יש לנו עסק עם "רועים". לדעתי צריך לפרט יותר. ייתכן שאחר כך יהיו שינויים. בחוק יום הזיכרון לחללי צה"ל ובחוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה כתוב רק "בית קפה".

גם אני מבקש לומר כמה דברים.

בוודאי. כל הישיבה התקיימה בגללך, מר רועה.

אני סגן ראש עיריית תל-אביב-יפו וראש סיעת מרצ בעיר. מרצ היא הסיעה השנייה בגודלה בעיר.

אני רוצה לדבר מתוך הגישה של העיר תל-אביב, ואתחיל מנושא השבת: אחד האבסורדים הגדולים בשבת הוא האכיפה העירונית בנושאים שונים, כשהעירייה הופכת להיות זרוע שאוכפת חוקים דתיים פליליים. אבל זה שיא הצביעות: פקח של עיריית תל-אביב, יהודי נימול, נוסע בשבת, עובד בשבת, ורושם דו"ח בשבת. מה שאתם עושים ליהדות ולדת הוא התחכמות עצובה.

אדוני סגן ראש העיר. ארשה לך לדבר כרצונך. אתה יכול לומר כאן מה שאתה רוצה, מר רועה. ח"כ יהלום אמר דברים חשובים בעניין החוק, ואני מעיד על כך בעצמי. זה הנושא החשוב לנו.

אדבר כעת על יום ט' באב. הנוכחים כאן יתפלאו אולי, אבל עמדתי איננה שונה מעמדתו של עו"ד בן ארי. לא תמצאו אותי בבית קפה או במסעדה ביום זה. ראוי שעיריית תל-אביב תפרסם שביום ט' באב בתי האוכל והעינוגים אמורים להיות סגורים. אבל אני לא מוכן שפקחי העירייה, או כל גורם אחר, יאכפו את הנושא ויהפכו אותו לפלילי. זהו אלמנט תרבותי-מוסרי ואין לאכוף אותו באכיפה כוחנית. היו"ר גפני ואני נפגשנו גם בדיון בטלוויזיה בט' באב, ואמרתי זאת גם שם.

כלומר, גם אם החוק יתוקן תתנגד לו.

כן. אז אפתח במלחמה. ברגע שהוא יתוקן תהיה מלחמה תרבותית, מאבק. יש לנו תומכים רבים בעיר תל-אביב.

אין בעיר יהודים שומרי מסורת?

יש. ואני מכבד אותם. הם לא מיעוט. אני חושב שזה ציבור מכובד. אנחנו הרוב.

זו הבעיה. צריך לחזק את תל-אביב.

תבואו להתיישב בתל-אביב, במקום במקומות אחרים. יש שטח ביפו.

ואז תפגינו נגדנו.

לא נכון. אני אבנה פרויקטים שמתאימים לאנשים שיגיעו מיהודה ושומרון כדי להתיישב ביפו. אני מודיע: אני, יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, לא אתעסק עם כיכר רבין – אני אשרת את הציבור שלכם, ח"כ אלון וח"כ יהלום. אני מדבר במלוא הרצינות.

את החוק תיקנתי מיד אחרי ט' באב, והייתה לנו שנה כדי לפעול. הוא צריך היה להתקבל ביום האחרון של הכנסת, לפני פגרת הקיץ. באותו יום היה פיגוע בשוק מחנה יהודה של שני מחבלים מתאבדים והכנסת סיימה את עבודתה בשנה 14:00. החוק לא עבר אז. לאחר מכן צוין ט' באב ללא כל חוק. אבל באותו יום כל בתי הקולנוע במדינה היו סגורים, חוץ מקולנוע "לב" בתל-אביב. הבעלים התראיין ואמר: מותר – אז אני מרוויח. החוק נועד לאותו אחד, פורץ הגדר. הודעות של העירייה לא יספיקו כאן.

אני חושב שכולנו צריכים להיאבק על התודעה היהודית בחברה הישראלית, אבל אינני חושב שצריך לעשות זאת באכיפה כוחנית של הפקחים. זו תפיסתי המרכזית.

ומה עם יום השואה? גם במקרה הזה עמדתך זהה?

ח"כ יהלום, אני אענה לך איפה שנוח לי. ביום הכיפורים אכיפה. אנשים לא נוסעים ברחובות העיר למרות שאין אכיפה. גם ברית מילה כל היהודים עושים – למרות שאין אכיפה. צריך לחזק את הצד הזה, אך לא בכוחניות.

אם כן, אולי נבטל גם את חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה ואת חוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

אני מתנצל, בשלב זה אני עוזב את הישיבה.

צר לי שח"כ יהלום עוזב. הסיפור יהפוך להיות קמפיין פוליטי.

המפלגה שלך, מר רועה, תמכה בחוק הזה.

אני נבחר של מרצ בתל-אביב ועמדתה קצת שונה מעמדתה של מרצ הארצית, שצריכה להתחשב גם בציבור נוסף, ובשיקולים פוליטיים.

אני מבקש להתייחס לעניין בכמה מילים. לפי השקפתי חוקי ההסמכה הם המפתח למזער את המחלוקות על רקע דתי בעם ישראל. לא טוב שהכנסת תהיה הזירה היחידה שבה הנושאים נפגשים ברמה ממלכתית. אני ערוך נפשית לכך שבינתיים בני-ברק תיראה אחרת בשבת מאשר חיפה.

עלינו להשתדל להסמיך ככל האפשר את הקהילות באמצעות חקיקות עזר.

החקיקה הסופית היא חתימתו של שר הפנים.

זו ההשקפה העקרונית שלי. לדעתי טוב תעשה הכנסת אם לא תחליט החלטות כלליות בנושאים שיש להם לפעמים אופי מקומי שונה.

אני זוכר את הדיונים בהצעת החוק של ח"כ יהלום. כבר הייתי אז חבר כנסת. זה היה בכנסת הארבע-עשרה. ח"כ יהלום רצה לחוקק אותו בחקיקה כללית, כדי להשוותו ליום הזיכרון לשואה ולגבורה וליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

אני רוצה להסביר מדוע הטרדתי את עו"ד בן ארי בנושא זה. ראשית, הגיעו אליי נציגים מהקהילה הערבית וסיפרו שפקחי העירייה אכפו עליהם בכוח את סגירת בתי העסק.

אני נזהר בדבריי, ומבקש להתבטא בלשון עדינה. אני מסכים עם מר רועה, אין זה נושא לכוחנות פוליטית. לא הייתי רוצה לראות את העיר תל-אביב, העיר הגדולה, הולכת ותופסת צביון של סן-פרנסיסקו – מנוכרת וזרה לכל מה שיש לו ריח של עם ישראל. דיזנגוף התגאה לומר שהוא שומר שבת; ביאליק דיבר וכתב על ענייני שבת, וכתב עליה; הדוד הזקן שלי - שם המשפחה שלו היה פטר - היה חבר מועצת העיר תל-אביב לפני קום המדינה, מטעם מפלגה דתית. תל-אביב הייתה שונה פעם, ואני לא מוותר עליה כל כך מהר.

מר רועה, כאיש מרצ, צריך לנהוג במידת אחריות. אנשי מרצ יכולים לנצח פה ושם בכוחנות דמוקרטית, אבל מבחינה היסטורית הם חוטאים לתרבות הישראלית. אתם יוצרים פה שני עמים.

לדעתי עלינו להתערב כמה שפחות, אבל על תל-אביב – העיר הגדולה – מוטלת החובה להיזהר. לכן חרה לי, מעבר לדקדוקים משפטיים, לשמוע את כל הרעש הפומבי סביב הנושא. ראיתי גם תגובות רבות דומות, גם מצד אנשים לא דתיים. היו שחשו מין עלבון לאומי. לדעתי להבא כדאי לשים לב לכך.

אני קיבלתי הרבה תגובות אחרות.

אנחנו מבינים בתקשורת המונים, זה התפקיד שלנו. אני מציע לא לעשות סקר מדויק בנושא. המצב היה קשה מאוד מבחינת מרצ בעניין זה. הציבור החילוני לא אהב את זה.

אני מבקש לשמוע את עמדת משרד הפנים.

אנחנו מגבשים בימים אלה עמדה פנימית בנושא זה. גם היועץ המשפטי לממשלה יקבל אותה. לעניין תמיכתנו בפתרון חקיקתי, אני מבהיר שהנושא תלוי בשר.

אסכם את הישיבה בכמה משפטים: עם ללא עבר הוא עם ללא הווה, והוא בוודאי עם ללא עתיד. המצב הזה, שבו בדרך כזו או אחרת נתעלם מיום כמו ט' באב, תוביל אותנו בסופו של דבר לכך שלא יהיה לנו גם יום כיפור. נכון שיום כיפור נשמר בישראל בלי חוק, אבל זאת משום שהמדינה, וכל ראשי הממשלות, ידעו לשמור בקרב העם על מכנה משותף רחב שיש בו אלמנט דתי משמעותי. ייתכן שאם הוא לא היה נשמר, לא היו יודעים היום בארץ על יום כיפור, ואולי גם לא על ברית מילה. סביר להניח שהנוער היה גדל כאן בלי לדעת דבר.

לא ששתי לקראת החוק של ח"כ יהלום. בעיני מי שרוצה יכול לפתוח בית קפה בט' באב. הנושא שייך יותר לציבור הדתי-הלאומי - המדינה צריכה לציין את ט' באב. ולכן הסכמתי למהלך הזה, ורציתי שיהיה בקונצנזוס. נכון שהיה רוב להעביר חוק ממש בלי חוק הסמכה – כמו חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה וחוק יום הזיכרון לחללי צה"ל. כך היה צריך להיות, אבל לא היה לי עניין לפעול בכפייה. רצינו לפעול בהסכמה. לא עלה בדעתו של איש מאתנו שמישהו יטען, בדקדוקי עניות משפטיים, שמכיוון שלא כתובה המילה "בית קפה" – החוק מתייחס רק למקומות ציבוריים. ח"כ יהלום תיאר כאן נכון את מהלך הדברים, היה קונצנזוס.

בעיריית תל-אביב הייתה החלטה רעה מאוד, בעיקר מבחינת העיתוי שלה והפרסום שלה. ייתכן שעלה דיון משפטי, ואולי, אם מדקדקים ובוחנים, החוק איננו מספיק והייתה טעות בניסוח. אבל לדון בכך ערב ט' באב באופן פומבי – זה עניין אחר. לדעתי היו כאן גם כוונות לא נכונות, נסתרות. אסור היה לעשות זאת. אם רוצים לדבר על הנושא, אפשר לעשות זאת אחרי ט' באב.

יש תושבים בתל-אביב שלא מסכימים עם חוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. זה המצב ביפו, למשל. האם הציבור הערבי מסכים לכפייה הזאת? מדוע כופים זאת עליו? אך האם מישהו מבין חברי הכנסת, לפחות אלה שנוכחים כאן, מעוניין לשנות את החוק הזה בשל כך? האם מישהו מבין חברי הכנסת חושב שבגלל טענותיהם של הערבים מיפו יש לבטל את חוק ההסמכה לעניין יום ט' באב? החוק הזה נוגע אגב רק לרשות מקומית שתושביה יהודיים – כי את נושא ט' באב אי אפשר לכפות על יישוב שהוא כולו ערבי. איך אפשר לטעון שזוהי כפייה? זה כמו כל חוק אחר. הוא קובע יום בשנה שהוא יום אבל לאומי.

אני מציע שהוועדה תחליט לתקן את החוק הקיים, חוק ההסמכה. אינני רוצה להרחיב אותו מעבר לכך – למרות שכאמור הייתה לכך הסכמה לפני זמן לא רב. התיקון יכלול את המילה "בתי קפה" כפי שמופיע בחוק הכללי של יום הזיכרון לשואה ולגבורה ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. אני מקווה שכל חברי הוועדה יחתמו על החוק הזה. זאת תהיה החלטת הוועדה. אם יהיה צורך, נבקש מוועדת הכנסת גם שחרור מחובת הנחה. אם לא, נפעל במהלך הרגיל. נבקש גם מהממשלה לתמוך בחוק הזה.

אני מסכים להצעת היו"ר. אך הישיבה היום היא לדיון בהצעה לסדר היום, ואין כאן הליך חקיקתי.

נכון, ח"כ פרץ העלה את הנושא במליאת הכנסת בפגרה. אין מדובר בהליך חקיקתי. בשלב זה הוועדה מחליטה בשלב זה לקדם את התיקון לחוק זה, בקונצנזוס, ולפעול לכך במהירות.

אני מודה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 14:50.