פרוטוקולים/ועדת הפנים/3502

1


17
הוועדה לקידום מעמד הילד וועדת הפנים
16/07/01

פרוטוקולים/ועדת הפנים/3502
ירושלים, י' באב, תשס"א
30 ביולי, 2001


הכנסת החמש-עשרה
מושב שלישי נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 97
מישיבת הוועדה המשותפת לוועדה קידום מעמד הילד וועדת הפנים ואיכות הסביבה
שהתקיימה ביום שני, כה בתמוז התשס"א - 16 ביולי 2001, שעה 12:00

חברי הוועדה: תמר גוז'נסקי - יו"ר

נירה ברעם - מפקחת אחות ראשית ארצית, משרד הבריאות
פיטר מגנוס - מפקח עבודה ראשי, משרד העבודה והרווחה
סנ"צ אלי ממן - קצין אח"ק נגב, משרד לבטחון פנים
כמאל ריאן - סמנכ"ל המגזר הערבי, מרכז השלטון המקומי

טלל אלקרנאוי - ראש עיריית רהט
סלמן אלעאסם - מנהל מחלקת הרווחה
סמי עובוסייאן - נהג ראש עיריית רהט
איריס אוזן - מזכירה
עו"ד יוסי כהן - יועץ משפטי
לירי אנדי פינדליג - ראש תחום פיתוח, בטרם - המרכז
הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים
ד"ר יצחק קדמן - מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד
עבד - מטה המאבק לשיפור מצב החינוך במיגזר הבדואי

רחל סעדה

ועדה משותפת להצעה לסדר יום בנושא מותם של שני ילדים שנפלו
לבור הספיגה ברהט


















ועדה משותפת להצעה לסדר יום בנושא מותם של שני ילדים שנפלו
לבור הספיגה ברהט

:

גבירותי ורבותי, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה לקידום מעמד הילד, אשר היום הינה ועדה משותפת. הוועדה המשותפת הוקמה לטיפול בהצעה לסדר היום בנושא מותם של שני ילדים שנפלו לבור ספיגה ברהט. הוועדה המשותפת הוקמה בידי הוועדה לקידום מעמד הילד וועדת הפנים, לצורך הדיון בנושא זה. נקבעו לה שישה חברי כנסת, ואני מקווה שהם יגיעו במהלך הדיון שאנחנו נקיים, כנראה שהם נמצאים בישיבה אחרת.

הנושא עלה לסדר היום בשל הטרגדיה הקשה שקרתה, והשאלות שצצו סביב הנושא, כיצד קרה האסון, האם ניתן היה למנוע אותו, ואיך אפשר למנוע אסונות כאלה בעתיד.

אנחנו מודעים בוועדה שלנו, במהלך עבודתה, לתנאים הקשים הקיימים ביישובים בנגב מבחינת מערך השירותים לילדים, ובעיקר מערך החינוך המשלים ומערכות אחרות שאמורות להתקיים במדינת ישראל. אנחנו יודעים שיש קושי גדול מאוד להורים להשגיח על ילדיהם, בשל מצוקות שונות, כגון גודל המשפחה ובעיות אחרות. אני חושבת שדווקא במקומות כאלה השירותים המשלימים צריכים להיות הכי מפותחים, כי במקום שבו יש הרבה ילדים שנמצאים במצבים של מצוקה כלכלית והזנחה, השירותים נחוצים במיוחד.

לכן יש לנו בעיה קשה מאוד עם הילדים ביישובים אלה, ולדעתי עכשיו, בקיץ שהתחיל, הבעיה הולכת ומחריפה. טבעם של ילדים שאם אין להם פתרונות ממוסדים הם מאמצים לעצמם את הפתרון ואת מגרש המשחקים שלהם, ובמקרה הטראגי שעליו אנחנו מדברים אנחנו ראינו שהילדים מצאו לעצמם כמגרש משחקים את בור המים, שבו שניים מהם טבעו.

לישיבה זו זומנו נציגים של העירייה ונציגים של המשרד לבטחון פנים, וכמובן גם נציגי משרד העבודה, משרד הבריאות, מרכז השלטון המקומי ואירגונים ציבוריים העוסקים בנושא של ילדים. מטרת הדיון הינה בשני מישורים. האחד לנסות לברר כיצד קרה האסון ואם ניתן היה למנוע אותו. המישור השני הוא הסקת מסקנות לעתיד, שזה בעצם הדבר החשוב ביותר. אנחנו רוצים כוועדה לשים על שולחן הכנסת המלצות מה צריך לעשות כדי למנוע תאונות ילדים.

בין המועד בו הגשנו את ההצעה לסדר היום בנושא שני הילדים שמתו בבור הספיגה ברהט לדיון שאנו מקיימים כיום, קרה עוד מקרה נורא בגליל, שבו שני ילדים נהרגו מנפילה מטרקטור שהתהפך כאשר הוסעו בו, האחד בן חמש וחצי והשני בן חמש. אמנם המנדט הרישמי שלנו היה הדיון על האירוע רהט, אבל האסון הזה בעצם לימד אותנו על אפשרות אחרת, שבה מבוגר מתנהג בצורה מודעת באופן המסכן ילדים, ואחר כך הילדים האומללים משלמים את המחיר של הטרגדיה הזאת. לכן אני מכניסה לדיון גם את נושא הילדים שנהרגו בצפון, לצורך הלקח שאנחנו צריכים ללמוד. במקרה אחד מדובר בבור, במקרה השני מדובר בטרקטור, והתוצאה היא שני ילדים הרוגים פה ושני ילדים הרוגים שם.

הרבה פעמים מדברים על אחריות הורים, ואין ספק שיש אחריות הורים, ואף אחד לא פותר הורים מהאחריות שלהם. לא ברהט ולא בזרזיר ולא בשום מקום אחר. אבל בצד אחריות ההורים קיימת גם אחריות של החברה. ולכן גם אם אכן צריך לבדוק מה קרה עם ההורים, האם ההורים דאגו והאם ההורים שמרו וידעו, בצד זה יש לבחון את האחריות שלנו המבוגרים, אחריות של מי שהבור נמצא בתחום שלו, אחריות של מי שנוהג בטרקטור ומעז לשים את הילדים הקטנים האלה על העגלה מאחוריו. מבלי לפתור הורים מאחריות, אנחנו פה בעיקר כדי לדון איך אנחנו פועלים כחברה, כרשויות ממשלתיות, כעירייה וכו'.

נמצא איתנו ראש עיריית רהט, טלל אלקרנאי. אבקשך לספר לנו מה ידוע לך על המקרה ומה המסקנות שלך לגביו.

ראשית ברצוני לברך את חברת הכנסת תמר גוז'נסקי על התעניינותה בצד החברתי ועל זכייתה בפרס למען חברה וקהילה.

אנו דנים באירוע שהינו אסון כבד לנו כתושבי רהט ולחברה הישראלית בכלל. אנו כואבים את כאבם של ההורים השכולים ומשתתפים בצערם. האסון הוא אסון של כולנו מאחר ומדובר במותם של שני ילדים חסרי ישע, שהם חלק מכלל ילדי רהט הנמצאים במצוקה ומכלל ילדי הבדואים בנגב הנמצאים במצוקה ומחוסרי טיפול.

האירוע קרה כחודש ימים לאחר שנכנסתי לתפקידי כראש העיר. מדובר באסון כבד, והוא אירע במבנה שנבנה ללא היתר, בשטח שהוא שטח ירוק, לא מוגדר, לא מיועד, שיש עליו תביעת בעלות של המשפחה שהקימה את המבנה הזה. הוא לא מוסדר בין מדינת ישראל, מינהל מקרקעי ישראל לבין המשפחה. הוא מתוכנן כאיזור תעשיה, אבל מאחר ולא הגיעו להסדר עם בעלי הקרקע השטח נשאר ריק, על אף שיש תקציב של המדינה בסך ארבעה וחצי מיליון שקל לפיתוחו כאיזור תעשיה. המשפחה מתנגדת וטוענת לתביעת בעלות, דורשת שיגיעו איתה להסדר על הקרקע ואחר כך הם יגיעו לפשרה בנושא של פיתוח שטחים.

:

מתי הוחלט להקים במקום איזור תעשיה?

ההחלטה להקים איזור תעשיה התקבלה בשנת 77', בתקופה בה ארליך שר האוצר. עד היום המדינה לא גמרה את ההסדר עם המשפחה הזאת. זהו אחד מהאסונות הגדולים ביותר שהבדואים עומדים בהם. המשפחה החליטה לקחת את החוק לידיה והקימה במקום מבנה, ואנחנו כעירייה בודאי מתנגדים ונתנגד לבניה הבלתי חוקית. מי שחי ביישוב ובעיר צריך להתנהג בהתאם לכללים של ועדת תכנון ובנייה, ולעיר יש כללים משלה. ראש העיר הקודם יחד עם מהנדס העיר הוציאו צו הריסה למבנה הזה, בעשרים ושמיני לתשיעי 2000, אשר נמסר, בליווי משטרה. לאחר מכן היו האירועים הקשים במיגזר הערבי. אינני יודע מה קרה ומדוע לא נהרס המבנה, העניין עדיין בחקירה. כאשר האסון קרה הוריתי למהנדס העיר ולצוות המקצועי בעירייה להעמיד את כל הנתונים ואת כל המסמכים הדרושים לנושא החקירה, למשטרה, למשרד העבודה והרווחה ולמועצה הציבורית לשלום הילד. אנו מחוייבים לכל מה שיידרש ונעמיד לרשות כל הגופים להם את הנתונים העומדים ברשותנו.

ידוע לי שהמשטרה התחילה לחקור את הנושא, ומה שעל פניו נודע לי, לאחר התחקיר, שהמבנה המשיך לפעול, והושכר על ידי בעלי המבנה לאדם שהפעיל בו מכון לשטיפת לרחיצת רכבים, ושם גם נחפר בור, שלא ידענו על קיומו. העירייה לא ידעה בכלל על קיום הבור, אני אומר זאת בוודאות. לא הצד המקצועי ולא הצד הפוליטי. ליד המבנה הזה גרה המשפחה של הילדים, בשכונה 5. נראה שגם חשמל ומים קיבל השוכר מאחד השכנים, ללא אישור. נראה שגם התושבים בקטע הזה נהגו בחוסר זהירות בזה שאיפשרו לו להתחבר לחשמל ומים בניגוד להסכמת העירייה.

:

האם אתה יודע מתי נחפר הבור?

לא, אף אחד מאיתנו לא ידע. בדיעבד, עד היום איננו יודעים מתי נחפר הבור, אבל התברר לנו אחר כך כנראה כשהפעילו את שטיפת המכוניות במבנה נחפר שם הבור לצורך ניקוז המים. לא קיבלנו שום הודעה בעירייה על כך שנחפר בור והוא מסוכן לילדים.

מדובר בשני ילדים המתגוררים עם אמם, אשר נמצאת בסכסוך עם בעלה. הם בני דודים, ונמצאים במצב קשה מאוד. כנראה שהילדים יצאו מהבית לשחק בחוץ.

:

למיטב ידיעתי היתה שם קבוצה גדולה של ילדים, לא רק שניים.

מייד אתייחס לנושא של הילדים, שהוא אחד האסונות הכבדים של העיר הזאת, ושל יישובי הבדואים בכלל בנגב. הילדים שיחקו שם, קרה מה שקרה ושניים מהם נפלו לבור. והתוצאה ידועה. צריך לחקור את הנושא הזה, לבדוק מדוע לא נהרס המבנה ולא הופסק השימוש בו. כל הדברים הללו צריכים להיבדק.

יחד עם זאת המצב הוא עוד יותר קשה, והלוואי שלא יקרו עוד אסונות בעיר הזאת, אבל אני לא אופטימי. המצב ביישובי הבדואים בנגב, מבחינת ילדים, הוא קשה ביותר. יושב פה מנהל מחלקת הרווחה שלנו, אשר יתייחס לנושא הזה של הילדים. יש לנו גידול אוכלוסין מן הגדולים במדינה, חמש נקודה שמונה אחוז. בעיר רהט שישים ושניים אחוז מהתושבים הם ילדים. לילדים אלה אין כל מסגרות ביישוב. כשהעבירו את הבדואים ליישובי קבע הם לא קיבלו ליווי. זה דבר לגיטימי להעביר שבטים ליישובים, גם את האתיופים מביאים מחוץ לארץ, אלא שמלווים אותם ומסייעים להם ללמוד איך לחיות ביישוב. עיר אינה שבט. אני מזמין כל אחד מכם להסתכל ולסייר ברהט. אתה נוסע על הכביש ורואה עשרות ילדים משחקים על הכביש, בגלל שאין להם מגרשי משחקים ומתקנים לילדים, אין להם שום מסגרות, והם נאלצים לעשות מהכבישים מגרשי כדורגל. זה מצב מאוד מסוכן.

לנו כעירייה אין אפשרויות לבוא ולסייע בהקמת מתקנים ובסיוע לילדים, בנוסף לעוני וליתר מצוקות שלהם. מדובר בהרבה מאוד משפחות שבחלקם מתחתנים עם אישה שניה ושלישית, ישנן נשים חד הוריות אשר מלבד הקיצבה של ביטוח לאומי אין להם שום סיוע לילדים שלהם. ארבעים ושבעה אחוז מתושבי העיר חיים על חשבון ביטוח לאומי. ללא ביטוח לאומי בעצם תושבי רהט היו יכולים להיות בקטגוריה של ג'בליה במצבם הכלכלי.

אין לנו אפשרויות ואמצעים היום בעיר לטפל בילדים האלה. משרד העבודה והרווחה מתקצב את המחלקה בתקציבים הדלים שעומדים לרשותו, אבל אין תקציב מאסיבי המוקדש לנושא הילדים. אין טיפול בנושא של הילדים.

מצב זה מביא אותנו להמשך העוני, המשך המצוקות, והמשך רמת החינוך הנמוכה. סיפרתי קודם בדיחה בנושא, על אחד הקיבוצים בסביבה שאמרו בו שבשנה וחצי לא נולד אצלהם ילד אחד. ביישובים האלה רמת החיים הרבה יותר גבוהה, ובעצם אם יש הגירה זו הגירה שלילית מהיישובים למקומות בהם רמת החיים גבוהה יותר. ואילו אצלנו יש גם ריבוי טבעי גבוה וגם הגירה חיובית לתוך העיר. עדיין חמישים אחוז מהאוכלוסיה הבדואית לא התאכלסה ביישובי קבע, והם מגיעים ליישובים כמו רהט, כך שתמיד קיימת הגירה חיובית, ותמיד יש גידול במספר ילדים ביישוב.

:

האם העליתם פרטים נוספים בבירורים שערכתם, מעבר למה שנשמע מגורמים אחרים?

לגבי הנושא של הילדים נציג הרווחה של רהט ידבר. בנושא המבנה ביקשנו להוציא צו שיפוטי להריסת המבנה. מאחר והוא לא נהרס אני מבין שהשופט ביקש בינתיים להוציא צו סגירה. אני חתמתי על צו סגירה לעסק, ועל אף שחתמתי על צו סגירה נתתי ארכה, אבל בינתיים העסק לא נסגר. נדמה לי שהמשפחה, בעלי המבנה, הפכו את הייעוד שלו ממקום לשטיפת מכוניות למסגריה. זהו מצב אבסורדי. אני לא מוכן לתת לזה יד.

:

ומה קרה עם הבור?

הבור כוסה וגידרנו את השטח סביבו. מבחינת צו ההריסה, השופט לא נתן לנו צו הריסה אלא קבע את התיק להמשך דיונים. אני מקווה שהעסק הזה ייסגר, ואם לא ייסגר אנחנו מתכוונים להוציא צו סגירה בליווי המשטרה. אם יתן לנו השופט צו הריסה אנחנו מתכוונים להרוס את המבנה הזה. לא רק את המבנה הזה, גם מבנים בלתי חוקיים אחרים. השבוע חתמתי על עשרים וארבעה צוי הריסה למבנים בלתי חוקיים הקיימים בעיר הזאת.

קיימת בעיה אחרת שיש לתת עליה את הדעת. ברהט יש מחסור בתעסוקה, יש חוסר במקורות פרנסה, ואנשים לפעמים נאלצים לאלתר מקורות פרנסה. איזור התעשיה שלנו נתקע במשך שנים, ואנשים רוצים להקים מפעל של שיש, נגריה, מסגריה, משהו להתפרנס ממנו. צריך להתייחס גם לצד הזה של הבעיה, מה עושים עם האנשים האלה, המבקשים בסך הכל להתפרנס ולשם כך זקוקים לשטח לבנות בו.

:

האם נעשה סקר לאיתור בורות נוספים הקיימים בעיר או עוד מקומות מסוכנים לילדים?

כן, נעשו סקרים על ידי מחלקת הנדסה, הפיקוח העירוני ורישוי עסקים. סקרנו את היישוב, מצאנו כמה מקומות מסוכנים וסגרנו אותם. יש עוד מקום לשטיפת מכוניות שגם עליו הוצאנו צו סגירה.

:

עדיין לא ברור לי מה קורה עם הבור.

הבור הקיים נסגר. בורות אחרים לא קיימים ביישוב. עם זאת קיימת תופעה אחרת שאני חייב לציין אותה, והיא נושא חיבורי החשמל. יש בעיר משפחות שמתחברות, בגלל מצבן הכלכלי הקשה, בחיבורי חשמל לא תיקניים מבית לבית. עם כל הכאב הוצאתי הנחיה לחברת חשמל שינתקו אותם. הדבר כואב לי, ויש פה בעיה, אבל אני לא רוצה שיקרה עוד אסון. יש הרבה מאוד ילדים שמשחקים ועלולים להתחשמל.

לגבי שני הילדים אני מבקש ממנהל מחלקת רווחה לדווח לוועדה.

בעצם נודע לנו על האירוע עוד באותו יום בו אירע, מכלי התקשורת. מייד עם היוודע דבר האירוע שלחתי עובד סוציאלי אל המשפחה. הבית של המשפחה נמצא בסמיכות גבוהה מאוד לבור.

:

האם שני בני הדודים גרים ביחד?

האמא של הילדה בעצם גרה בשכונה אחרת, אבל בגלל סכסוך עם בעלה עברה לבית הוריה. בעצם לבעלה לא היה לו אפשרויות כלכליות לבנות בית משלו, הוא נאלץ לגור עם הוריו, והאישה לא הסכימה וחזרה לגור אצל משפחתה. לילדה הזאת יש עוד אח.

:

והילד השני?

הילד השני הוא בן דוד. הוא אחיינה של האמא של הילדה. הם גרים באותו בית הנמצא בטווח של פחות ממאה מטר ממקום הבור.

:

האם הם נהגו לשחק בבור לעיתים קרובות?

מהמידע שקיבלנו נראה שהילדים היו הולכים מדי פעם לשחק שם, אבל הפעם הם החליקו, ואז אחד הילדים הלך למשפחה שלו ואמר שאחותו נפלה לתוך בור המים ולא יצאה משם, והדוד שלהם בא לעזור לילדה ואחר כך צפה עוד גופה, והוא משה אותה מהמים ולקח אותה מייד למד"א, כפי שצויין בכתבה שפורסמה בנושא. לא היתה שם גדר, והם לא סברו שהמים עמוקים. אנשים חשבו שזה בור מים זורמים. הילדים החליקו כפי הנראה מעל ערימת החול לתוך המים, והמקום לא היה מגודר לפי הידוע לנו.

באופן כללי אנחנו יודעים שקיים מחסור במתקנים שיעסיקו את הילדים במשחקים. צריך לציין את העובדה שלפעמים גם כאשר העירייה מקימה מתקנים כאלה הם לא מחזיקים מעמד הרבה זמן בגלל השימוש הרב. יש הרבה מאוד ילדים והמיתקנים מתקלקלים מהר מאוד.

:

האם הילדים האלה ביקרו בגן בעיר?

לא, הם בגיל טרום חובה, וזו בעיה ברהט. יש אלפיים שבע מאות ארבע עשרה ילדים בגיל שלוש וארבע, גיל טרום חובה. אמנם קיים חוק חינוך חובה שחתם עליו שר החינוך, אבל הוא לא מיושם בעיר רהט. הילדים יושבים בבית בגלל שחסרים מבנים לגנים.

:

אם כך שני הילדים האלה לא ביקרו בגן?

לא. בשכונה בה הם התגוררו לא קיים גן. בכל שכונה 5 לא קיים גן טרום חובה.

ברצוני לתאר את המצב העובדתי מבחינה משפטית. לאחר האסון קיים ראש העיר ישיבת הנהלה דחופה בכדי לקבל אינפורמציה ולשמוע מה קורה מבחינת מצב הבנייה הבלתי חוקית בעיר. המצב בעיר, כמו בכל היישובים באיזור, ובכלל גם בארץ, הוא שאין אכיפה של חוקי התכנון והבנייה. מסתבר שלפני כשנה הוצא צו סגירה, צו הריסה מינהלי למבנה שהוקם בצורה בלתי חוקית. הצו הזה לא מולא במשך שלושים יום. לאחר שלושים יום פג תוקפו. לאחר שפג תוקפו הדרך היחידה שנותרה היא להגיש כתב אישום כנגד העבריינים ולבקש במסגרת כתב האישום מבית המשפט, לאחר הרשעה, צו הריסה. זה בעצם מה שקורה היום. הצו הראשון שהוצא לא כובד. היו לכך הסברים, על רקע המהומות שהיו באוקטובר נטען שהמשטרה לא יכלה להתפנות.

אני בכל אופן הצעתי באותה ישיבה שלא להיכנס לפרטים בנושא כל עוד שהוא תלוי ועומד בחקירה המשטרתית. נכון להיום, עד לקבלת הכרעה של בית המשפט במסגרת כתב האישום שהוגש כנגד בעלי המקום, הצענו לעירייה לנקוט בהליך מינהלי והוא סגירת העסק מכוח חוק רישוי עסקים. ראש העיר חתם על צו לסגירה מינהלית של העסק.

:

שמענו שפתחו במקום עסק חדש.

יש צורך לבקש מהמשטרה או מגורמים המופקדים על כך לטפל בנושא.

:

מה האחריות המשפטית של העירייה לקיומו של הבור?

אני מציע גם כאן לא להיכנס כרגע לשאלות האלה. הנושא נמצא בחקירה, אנשים נחקרו ועתידים עוד להחקר. אני חושב שרצוי להשאיר את הנושא בידי המשטרה בשלב זה.

:

אם נעזוב את הבור המסויים הזה ונתייחס לבור כלשהו, במקום כלשהו בעיר, מה האחריות של העירייה למפגע?

אם יוכח שהעירייה ידעה על דבר קיומו של הבור וגורמים בעירייה לא דיווחו על כך, בודאי שהעירייה תצטרך לשאת גם היא באחריות. הבעיה היא שאף אחד לא ידע על קיומו של הבור.

אני קצין אגף החקירות במרחב הנגב. אנחנו פתחנו בחקירה בעקבות המקרה, ובימים אלה אנו מסיימים את החקירה וכל חומר החקירה יועבר לפרקליטות דרום. יש לנו המלצות לגבי העדויות שחקרנו, אנחנו משאירים אותם בינתיים לעצמנו ואני מניח שהפרקליטות תבחן את חומר החקירה שאספנו ותחליט כיצד לפעול.

באופן עקרוני, כמו שאמר מר טלל, אנחנו באמת קיבלנו סיוע מהעירייה בנושא החקירה, הגם שחקרנו דמויות בתוך העירייה בנושא הילדים בתחום המיגזר הבדואי. אני חייב לומר שאנחנו נתקלים כמעט מדי יום באירועים קשים ביותר. לדוגמא אירוע שקרה בשבוע שעבר, של תינוק בן ארבע עשרה או חמש עשרה חודש שטבע למוות בדלי של בצק בתוך בית משפחתו. ואני יכול לספר על אירועים נוספים ברהט, כמו המקרה של קטינה שנפלה ממדרגות שלא הותקן בהם מעקה בטיחות, או מקרה של תינוק שישב בזרועות אביו על גג ברהט, וקליע שנורה כנראה בידי אדם שהחזיק נשק ללא רישיון נפל על ראשו.

אני יכול לספר על שני תינוקות, בני דודים שלי, שאכלו רעל עכברים בתוך הבית שלהם.

אני יכול להביא עשרות דוגמאות כאלה, ואני חייב לומר שאנחנו נתקלים מדי שבוע באירועים קשים, במיוחד עם קטינים בתחום המיגזר הבדואי. זו בעיה קשה ביותר. מבלי להיכנס לנושא החברתי, אני סבור שיש לפעול לגברת המודעות בקרב המשפחות הבדואיות בנושא. הנושא הזה באמת גורם לאסונות מיותרים לחלוטין.

לגבי האירוע עצמו, הייתי רוצה להוסיף פרמטר נוסף חוץ מהחקירה שסיימנו, והוא הנושא של עצימת עיניים למול בסכנה שרואים את קיומה. אני יכול לומר שלדעתנו, על פי חומר הראיות שהיה בידינו חודשיים לפני האסון, ככל הנראה העירייה ידעה שיש בור שמהווה סכנה. המצב הזה, של עצימת העיניים, נובע לעיתים מעניין של שבטיות בתוך רהט, ובמיגזרים האחרים. יש איזו שהיא חלוקה של "אתה לא תיכנס לשטח שלי ואתה לא תגיד לי מה לעשות בשטח שלי", וגם נושא זה עולה מתוך החקירה. למשל נודע על פקח שהגיע למקום ואויים שיהרגו אותו וישרפו אותו ביחד עם המכונית אם יעז להיכנס לתוך השטח. הדברים לא פשוטים וקשים להתמודדות. יש צורך במישהו החלטי וענייני שייקח את הענייננים לידיים. אם אכן הוצאו עשרים וארבעה צוי הריסה, אני מקווה שיקיימו אותם.

דובר כאן על כך שהוצא צו סגירה למבנה. אם זה מבנה בלתי חוקי, על שטח לא חוקי, צריך להוציא צו הריסה. צו הריסה קודם הובא לאחר תום שלושים יום למשטרת ישראל, ולכן לא קויים. אנחנו לא יכולים לקיים צו מינהלי שפג תוקפו.

האם מהחקירה שלכם עלה שהמשפחות שגרות בשכונה 5 בקירבת הבור היו מודעות לקיומו של הבור, האם הם ידעו שהילדים משחקים שם?

לפחות על פי עדות אחת ידעו על קיומו של הבור. אבל צריך להבין שמדובר בבור בעומק של שלושה מטרים. זה לא בור שיורדים ומשחקים בו ילדים. מדובר בבור שככל הנראה, כפי שתואר, בנסיבות כלשהם הילדים החליקו ונפלו לתוכו.

:

אם כך לשם מה הגיעו הילדים למקום, האם כדי לשחק בחול?

אני חושב שכפי שתואר זה היה ניסיון ללכת לחפש מגרש משחקים. לילדים הבדואים יש מרחבים עצומים של שטחים, והם יוצאים ומטיילים לבד. אנחנו לפעמים נקראים לחפש ילדים בדואים שנעדרו שעות רבות.

:

אבל מה משך אותם דווקא לאתר הזה?

אינני יודע.

:

הבנתי שהיתה שם קבוצה גדולה של ילדים.

היו מספר ילדים במקום, בכך אין לנו ספק, כי אחד הילדים הוא אשר הודיע לבני המשפחה שילדים נפלו לתוך הבור.

:

עד כה שמענו נציגי המשטרה ועיריית רהט. משרד הפנים החליט שהנושא אינו נוגע לו ולא שלח, שוב, נציג לוועדה. משרד הפנים חושב שילדים זה לא התחום שלו. אבקש לשמוע את התייחסות משרד העבודה והרווחה.

אין לי הרבה מה לתרום לדיון פה. המשטרה חקרה את הנושא, ולא ביקשו מאיתנו עזרה מאחר והנסיבות כנראה היו ברורות למדי. אני יכול רק להעיד שאנחנו לא ביקרנו במקום מאחר ולא ידענו על קיומו. אפשר אולי לומר שהבור הזה היה חלק ממקום עבודה, אבל לא הודיעו לנו.

:

אבל בור בעומק שלושה מטר מסוכן גם למבוגרים.

אין ספק. לו היינו מגיעים למקום בודאי היינו נותנים הוראה מיידית לכסות או לגדר אותו.

:

מהם הכללים לגבי בור כזה?

הוא חייב להיות מכוסה, או מגודר לצורך העניין, אבל עדיף שיהיה מכוסה במכסה יציב שלא זז. וזה מה שהיינו ללא ספק דורשים אם היינו יודעים על קיומו.

תודה רבה. גב' נירה ברעם נציגת משרד הבריאות, בבקשה.

קשה לי להתייחס למקרה הספציפי. אני אתייחס למיגזר הערבי בכלל והבעייתיות הרבה הקיימת כפי שהוצגה פה, שאנחנו מכירים אותה דרך טיפות החלב. ברצוני לציין שאנחנו עומדים בסיום של תכנית מיוחדת למיגזר הערבי, אשר גובשה עם עמותת בטרם, עם אחיות מהמיגזר הערבי, מהצפון, מהדרום ומהמרכז, להדרכת הורים לגבי היכולות של הילדים לשמור על עצמם בגילאים השונים. אנחנו יודעים שילדים אינם מודעים לסכנות בסביבה.

האם יש לך נתונים על מספר הפגיעות של הילדים באיזור הזה לעומת איזורים אחרים בארץ?

לא, אין לנו נתונים. עדיין לא התחלנו בהפעלת התכנית, רק סיימנו לבנות אותה. במסגרת התכנית יהיה גם איסוף נתונים.

האם יש למשל נתונים מבית חולים סורוקה לעומת בתי חולים אחרים?

עדיין אין לי נתונים בנושא.

יושבת איתנו נציגת בטרם, המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים, גב' לירי פינדליג, בבקשה.

בהתייחס לשאלה על נתונים במיגזר הערבי, הנתונים הינם קשים ביותר. המיגזר הערבי נפגע יותר מאשר המיגזר היהודי. גם כך מדובר במכת מדינה, גם לגבי המיגזר היהודי, ובמיגזר הערבי מדובר על פי שלוש תמותה מאשר במיגזר היהודי. יש גילאים הנמצאים בסיכון. הגיל הרך הוא בהחלט גיל בסיכון יתר, בגלל השלב ההתפתחותי שבו נמצאים הילדים, מבחינה פיזיולוגית וריגשית, והם מועדים יותר לתאונות. התאונה של טביעה מאוד שכיחה בגילאים האלה, אנחנו רואים אותה הרבה גם במיגזר הערבי. חשוב לציין שזה לא צריך היה להיות בור בעומק של שלושה מטר בשביל שילד יטבע. ילדים בגיל הזה יכולים לטבוע גם בעומק של עשרה סנטימטר. בסקר שערכנו לאחרונה בקרב משפחות, דווקא במיגזר היהודי, ראינו שיש בורות מדהימה בקרב הורים שאינם מודעים עד כמה גדולה סכנת הטביעה ובאיזו מהירות טביעה מתרחשת, במהירות ובדממה. תוך שתי דקות יש איבוד הכרה, ולא יעזרו החייאות למיניהם, בדרך כלל כבר מאוחר מידי. החייאות לאחר דום לב בדרך כלל לא מצליחות, ומשאירות את הילדים פגועים. לכן רק המניעה יכולה לעזור, בעיקר בנושא של הטביעה.

הוזכרו כאן סיבות פגיעה שכיחות אחרות הקשורות למיגזר הערבי. מדובר בנפילות מגובה, כתוצאה ממבנים ובתים שאין בהם מעקות, שערים ומדרגות, מבנים שבנייתם טרם הסתיימה וכבר מתאכלסים בבני הבית, שיש להם הרבה ילדים. אנחנו רואים פגיעות מאוד קשות בכל בתי החולים בארץ. כמו כן ישנן פגיעות עונתיות. יש לנו עכשיו תקופה של בישול רסק עגבניות, וראינו שכל שנה יש מקרים קשים מאוד של ילדים שטובעים בתוך הרס עגבניות ונכווים בצורה קשה, חלקם מתים וחלקם נשארים נכים לכל החיים. בעבודה שעשינו מול כפר קאסם מפסיקים לדבר על הכל, רק מדברים על נושא של מה קורה עכשיו לקראת עונת הבישול של רסק העגבניות. מדיווח שקיבלנו לאחרונה ממשרד הבריאות מאחיות טיפות חלב שם נראה שבאמת רואים את ההבדל. חשוב להדגיש כי האוכלוסיה מאוד רוצה ללמוד ולדעת. היא פשוט חסרה את הנגישות לקבלת המידע וההסברה. יש רצון לדעת ורצון לעשות שינוי. וכמובן בשום אופן לא הייתי מטילה עליהם את האחריות. ראינו כאן את המצוקה של האוכלוסיה הזאת. צריך באופן מערכתי לפתור הרבה בעיות שאפשר לפתור למען בטחון הילדים במיגזר הבדואי.

בשמונה עשר ליוני פנינו ליועץ המשפטי לממשלה. אני לא יודע אם הרבה אנשים יודעים על קיומו של חוק בארץ המסדיר את נושא מינוי שופט חוקר לחקירת מקרי מוות בלתי טבעיים. העניין הזה נעשה מעט מידי, במיוחד כשמדובר בילדים. היו לנו סיבות טובות לעשות זאת, כולל פניות שקיבלנו מאנשים בתוך רהט שאמרו שכדאי מאוד לפעול בהקדם לפני שיטשטשו את העניין. יש לי את כל ההערכה לפעולת המשטרה. אנחנו פנינו ליועץ המשפטי לממשלה, אשר רשאי לפנות ולבקש ביוזמתו מינוי שופט חוקר בכל מקרה של מוות בלתי טבעי, ומאחר ומדובר פה בשני ילדים קטנים חשבנו שזה נכון לעשות זאת. פנינו אליו בשמונה עשר ביוני, יומיים לאחר שאירע המקרה. לצערי לא רק שזה לא קרה, לא זכינו לקבל אפילו תשובה והתייחסות למכתבנו עד היום.

בעניין הזה ברצוני לומר משהו שאולי ירגיז חלק מהאנשים. אני חושב שכשמדובר בחייהם ובמותם של ילדים ערבים בכלל, וילדים בדואים בפרט, היחס של החברה הישראלית הוא פחות אכפתי, ותאמינו לי שאני מדבר בעדינות. אני מסתכל גם על צורת הכיסוי בתקשורת של העניין, בחלק מהעיתונים זה מופיע בידיעה קטנה, ואם זה היה קורה במקום אחר זה היה זוכר לכיסוי הרבה יותר גדול. יש לנו איזו נטייה לעבור לסדר היום.

בהתייחס לנתונים שברשותנו, ואני לגמרי מצטרף לדברים שאמרה לורי, אני רוצה להפנות את תשומת הלב לכך שגם בתאונות בית גם בתאונות דרכים, שיעור הילדים הערבים שנפגעים הוא אפילו יותר מאשר פי שלושה, כולל תאונות בכלל ותאונות קטלניות שמסתיימות במוות בפרט ובמיוחד. לפני כשנה פניתי לשר התחבורה בנושא. הוזכרו פה הרבה מאוד תאונות, מה שלא הוזכר אלה תאונות הדרכים הביתיות שקורות כאשר רכבים נוסעים אחורה והדוד דורס את הילד או האבא דורס את הילד. חלק מזה נובע מכך שאין תשתית ראוייה, גם תחבורתית, גם מקומות חניה, איפה שמשחקים שם גם חונים, איפה שחונים שם גם מבלים, וילדים קטנים, מטבע הדברים, כשנוסעים אחורה במיוחד לא רואים אותם. לפני כשנה קיבלנו פסק דין של שופטת תעבורה בדרום, שכתבה פסק דין מאוד יפה, אבל אף אחד לא התרגש ממנו. היא בכוונה מסרה אותו לפירסום, וכתבה שבשנה האחרונה דנה בשמונה מקרים שבהם נהרגו ילדים קטנים, כולם בדואים. שמונה מקרים אמרה אותה שופטת, של ילדים שנהרגו, ואני לא רוצה סתם לשלוח את האנשים לכלא, ואחר כך באים אלי ואומרים מה את רוצה, זה אחיין שלו, זה הבן שלו, את עוד תשלחי אותו לכלא, מישהו צריך לעצור את העניין הזה.

לדעתי המוקד צריך להיות מופנה לשלושה מקומות, ולא רק למקום אחד. מוקד ראשון, ואני לא מהסס לומר זאת, ואיש לא יחשוב בי שאני רוצה להפלות או להתעלם ממצוקת הילדים הבדואים, אני לא הייתי פוטר את ההורים מאחריות. להורים יש אחריות. אני מתייחס להורים בדואים והורים ערביים, הם אוהבים את ילדיהם כמו כל הורה אחר, כמו הורים יהודים. וכמו שאנחנו לא מהססים לומר להורים יהודים, יש לכם אחריות לדעת איפה הילד ואיך הוא לא יעשה שטויות שיכולות להיגמר באסון, עלינו לומר זאת גם להורים ערבים, מתוך כבוד שאני רוחש להם, וגם להורים בדואים. עלינו לומר להם שיש להם אחריות. מפני שאם מישהו, ואני ביקרתי בלא מעט בתים, וגם ברהט הייתי יותר מפעם אחת, בוחר להשקיע בשיש בסלון שלו הון תועפות, אבל אומר שלא נשאר לו כסף לבנות את הגדר מעל הבניין או במדרגות, זה דבר שאסור לקבל, גם אם זה הורה בדואי. אפשר וצריך להגיד להורה בדואי שמור על הילדים שלך.

מוקד שני אלה הרשויות, החל ברשות המקומית, ואני לא אכנס למקרה הזה, שנמצא בחקירה, אבל חלק מהדברים נובעים ממחדלים של רשויות.

המוקד השלישי הוא המערכות שלנו, של המימסד, של משרדי הממשלה. אני לגמרי מקבל את התיאור לפיו חלק גדול מהתאונות קורות בגלל היעדר אלטרנטיבה לילדים לשחק במקום בטוח. אפשר להגיד להורים לא לשלוח את הילדים לשחק בבור, אבל הם לא יכולים להחזיק אותם קשורים בבית, ילדים מטבעם רוצים לשחק. אגב זה לא היה עוזר גם אילו הם היו מבקרים בגן, כי המקרה אירע דווקא לפנות ערב. גם אם היה גן בשכונה, לפנות ערב הילדים יוצאים לשחק בחוץ. ביקרתי ברהט ואני מכיר את היישובים הבדואים בדרום, אין שם תנאים אלמנטריים לילדים למשחק. ברצוני להזכירכם כי על פי האמנה לזכויות הילד, שישראל חתומה עליה, אנחנו אחראים לא רק לחינוך אלא גם לבילוי שעות הפנאי של ילדים. ולילדים ביישובים הבדואים בנגב איננו מציעים שום אלטרנטיבה לשחק במקום בטוח. עלינו להציע להם מקומות שהם יכולים לבלות בהם בבטחון. ובהזדמנות זו אני מדגיש שוב שאנו מוכרחים למצוא פתרון גם לנושא החניה, התעבורה, המדרכות והתימרור, שהוא כיום הפקרות מוחלטת בחלק מהיישובים, ושם קורים אסונות לא פחותים מהאסון שנדון.

אני מצטרף לדברי ד"ר קדמן. נושא הבטיחות בחברה הערבית לא כל כך קיים במודעות בבית, וגם בבית הספר לא מושקע מספיק זמן לנושא הבטיחות. תמיד יש הרגשה של לי זה לא יקרה. יתכן שעדיין לא הסתגלנו לשינוי החברתי והסביבתי שעברה החברה המודרנית. כיום אנחנו חיים בסביבה אחרת, מתועשת, ויש כל מיני בעיות לא צפויות. מה שלא קרה פעם, כשהילדים היו משחקים מחוץ לבית, יכול לקרות היום, וזה לא צפוי.

נוסף לכך אין ספק שנדרשת מעורבות רבה יותר של מוסדות הממשלה והמשרדים השונים, משרד התחבורה, משרד התשתיות, משרד הפנים, משרד הבריאות, אשר מתחיל להיות מעורב יותר, כל האחראים לתת תשובות חינוכיות, מגרשים, הקצאות אדמות לשם הקמת מגרשי משחקים וכדומה. עוד משנות השבעים חושבים מה לעשות ברהט. עד היום, שלושים שנה ויותר, הנושא לא נפתר.

אני עבד, ממטה המאבק לשיפור החינוך במיגזר הבדואי. רציתי לדבר על נושא האחריות של הרשות המקומית. זו בפירוש אחריות שלה. אי אפשר להטיל את האחריות הזאת רק על ההורים ועל הילדים שהלכו לשחק. הילדים לא הלכו לשחק באותו יום, הילדים הלכו לקנות מצרכים מהחנות הקרובה. הבור הוא בערך עשרים וחמישה מטר מהבית של הילדים.

דובר פה על מחסור בגני טרום חובה ברהט. הילדים האלה הם לא גרים בכפרים בלתי מוכרים. הם נמצאים במסגרת של עיר ועירייה שצריכה לתת מענה. אני שואל פה למה יש מחסור של שמונים ושבעה גנים ברהט, ולמה בשכונה 5 אין אף גן ואילו בשכונות אחרות יש שלושה גנים. ברצוני להבין על פי איזה קריטריון מקימים את הגנים ביישובים האלה. האם הקריטריון הוא שבטי, האם הוא משפחתי, האם הוא לפי האנשים המצביעים. אני אומר בשיא האחריות שהילדים בגילאי שלוש וארבע לא מקבלים את הטיפול הדרוש להם משום שלא רואים בהם בטווח הקצר מצביעים לעיריית רהט.

רציתי לומר כמה דברים לגבי היישובים המוכרים. בכל שכונה ישנם כמה מגרשים ציבוריים. לצערי הרב בשכונה בה אני גר נשאר מגרש אחד, ובשאר התפשטו אנשים וקנו אותם והמינהל הפך אותם למגרשים בנויים. בשכונה בה אני גר גרים אולי מאה משפחות, ואין מגרש אחד שיכולים לבנות בו גן משחקים. לכן אני מבקש לקחת בחשבון גם את הצרכים של הילדים. יש בתכנית האב של כל שכונה מספר מגרשים ציבוריים למען גני טרום חובה, משחקיה ודברים כאלה, אשר היום אינם בנמצא בכפר שלי וגם בכפרים אחרים. אני לא יודע למה, אני פונה כאן בשאלה למינהלת למה היא מסכימה לשינויי ייעוד מסוג זה. אם אין מספיק אדמה עדיף שלא יכניסו לשכונה הזאת עוד אנשים.

דבר אחרון ברצוני לומר גם בשם הכפרים הלא מוכרים, יש ילדים בני שלוש ובני ארבע שנוסעים עשרים וחמישה קילומטר לגן שנמצא בכפר שני, לדוגמא בכסייפה. זוהי סכנת חיים. במקום מגורי שלושה ילדים בבית הספר כבר עברו לעולם הבא. אני לא יודע אם אפילו המשטרה הגיעה לשם. לא שמעתי שהתקיימה חקירה בנושא. נהג האוטובוס פתח את הדלת, הילדים ירדו, הוא נסע ודרס ילד, ולא שמענו על זה שום דבר. אין פירסום בכלל. מנסים להחליק את העניינים. הגיע הזמן על הוועדה שתסייע בנושא, שלפחות נפרסם את העניין הזה. אני לא מצפה לתוצאות מיידיות, אבל לפחות הפירסום עשוי לקדם את המצב.

שלום, אני אחמד, סגן ראש עיריית רהט. אני אתייחס בקצרה לשלוש נקודות. נקודה ראשונה, אם מישהו חושב שמהיום למחר נגיע למצב במיגזר הערבי ובכלל במדינה שלא יקרו תאונות, הרי שאף אחד לא יכול להבטיח זאת.

:

אם נוריד את כמות התאונות לשליש נהיה מרוצים.

בודאי נהיה מרוצים מאוד. נאמר כאן שהיחס הוא אחד לשלוש במיגזר הערבי וזה כואב ומצער את כולנו. המודעות וההסברה המיגזר הערבי כמעט ולא קיימות. אם לא יחליטו כבר היום להקים צוות, או גוף שיפעל לקידום המודעות וההסברה במיגזר הערבי ויקדם התייחסות נכונה לנושא, נישאר באותה נקודה שהתחלנו בה. מצב בו בעידן הזה, באלף השלישי, קיים חוסר המודעות במיגזר שלם הוא דבר מעוות שאי אפשר להשלים עימו. אם תוקם ועדה לקידום המודעות אנו מצידנו כרשות אנחנו ניתן את כל הגיבוי הנדרש.

אנחנו זיהינו במחלקה לשירותים חברתיים את קיומו של חוסר מודעות של הורים לסכנות הקיימות בסביבה של המשפחה ובקהילה בכלל. בעבר כבר עלה הצורך, והעלינו אותו בכתב בפני משרד העבודה והרווחה, בקיום סדנאות וכנסים להסברה להורים. בעקבות זאת זכינו, לצערי הרב, ממשרד העבודה והרווחה בסכום של ארבעת אלפים שקל לקיום כנסים לאוכלוסיה ואכן קיימנו כנס אחד, בהשתתפות נציגות של המועצה לשלום הילד. זה היה לפני ארבעה חודשים, ולצערי הרב עד היום אנחנו חייבים אלפיים שקל ואין לנו מאיפה לשלם אותם.

משרד העבודה והרווחה קיבל רשימה של ילדים בסיכון שנמצאים ברהט. זו רשימה עובדתית, עם שמות, תעודות זהות, תאריכי לידה וכל הפרטים. אנחנו ספרנו מאה ועשרים ילד בגילאים מאפס עד חמש. הרשימה הועברה למשרד העבודה והרווחה, ולצערי תיקצבו אותנו עבור כל הקבוצה הזאת רק בחמישה עשר ילדים בסיכון, תקציב שלא עומד בשום יחס ולא נותן כל מענה לצרכי האוכלוסיה הזאת. יש צורך לבחון את התקציבים ולבדוק אותם באופן עובדתי, התקציבים מול הצרכים בשטח. מצב זה הוא לעג לאוכלוסיה.

אני רוצה להעיר קודם כל כאזרח ערבי במדינה ולמחות בתוקף על כך שאינני רואה את ידידי וחבריי חברי הכנסת, ובמיוחד הערבים, משתתפים בדיון זה. אני רוצה שהדבר יירשם בפרוטוקול, שאם בנושא כזה לא רואים את הנציגים שלנו כאן, את נציגי הציבור, זה מצב מבשר רעות.

אני לא יודע מה צריך לקרות על מנת שהמדינה תתעורר ותעשה משהו. הרי ידוע המצב ברשויות המקומיות במיגזר הבדואי.

ברצוני להתריע על כך שהולך להיות קיצוץ של כמעט מיליארד שקל בשלטון המקומי. הקיצוץ הזה לא יחול לא על ירושלים ולא על תל אביב ולא על חיפה, כי הם לא מקבלות מענקים. הוא לא יחול על הרשויות החזקות, חמש עשרה העצמאיות, ובסופו של דבר הוא יתנקז למקומות כמו רהט. ברצוני לבקש שלפחות מהמקרה הטראגי הזה תצא קריאה שעל עיריית רהט ובכלל על המיגזר הבדואי לא יחול הקיצוץ של המדינה. קיצוץ כזה רק יהרוג את הרשויות הקטנות, ובמיוחד הרשויות הערביות והבדואיות בנגב ולא יחול על הרשויות המבוססות.

ברצוני להוסיף עוד משפט, בנושא החקירה של האירוע.

:

המשטרה סיימה את חקירתה ועכשיו החומר נמצא בפרקליטות.

הדבר החשוב הוא שצריך להסיק מסקנות ולמנוע אסונות בעתיד. עלינו לראות איך נוכל ביחד לעשות כל שניתן למנוע אסונות בעתיד. אני מקבל את העמדה שההורים גם הם אחראים, ילדים זה דבר חשוב ויקר. ההורים אחראים וצריכים לקחת חלק בשמירה על הילדים שלהם.

יחד עם זה חשוב לראות מה נוכל, כמדינה, לעשות להגברת המודעות של ההורים. למשל ממשרד הבריאות למשרת מחנכת לבריאות המשפחה, אין לנו תקן, יש לנו ארבע שעות שאנחנו מקבלים ממשרד הבריאות לנושא של כל ילדי רהט. אנחנו בעיריית רהט צריכים באמצעים שלנו להעמיד מחנכת לבריאות המשפחה. אין לנו מאיפה לתת את זה.

לגבי גנים, אנחנו צריכים ברהט היום תשעים ואחד גני טרום חובה. כיום קיימים ברהט חמישה עשר גנים בנויים שקיבלנו בתקופה בה היה אמנון רובינשטיין שר החינוך. מאז גן טרום חובה אחד. יש לנו גנים מושכרים, אנחנו מחפשים בתים להשכרה למטרה זו אך מתקשים למצוא בגלל מצוקת המגורים ברהט. אין אנשים שרוצים להשכיר את הבתים שלהם. אז נקבל סיוע להקמת גנים נשמח לבנות בשכונה 5 ושכונה 4. אנחנו צריכים היום שמונים ושבעה גנים טרום חובה. יש לנו בסך הכל ברהט עשרים וחמישה גנים, כולל מבנים מושכרים. אנחנו צריכים שמונים ושבעה גנים נוספים. יש ברהט מעל שבע מאות ארבע עשרה ילדים בגיל שלוש וארבע. אני מוכן להשכיר מבנים לגנים בשכונה 5, אם מישהו ישכיר לי את הבית. אני מוכן להביא קרוואן. בזמנו אמנון רובינשטיין נתן לנו כמה קרוואנים שבהם אנחנו מפעילים את הגנים משנת 94'. מאז לא קיבלנו אף מבנה נוסף. העירייה רוצה לטפל בבעיה אך האמצעים שלנו דלים ואנחנו לא יכולים לעמוד בהוצאות.

לגבי פעולות שבטרם החל לעשות בנושא המיגזר הערבי, אנחנו מנסים להיות פורצי דרך בנושא הזה. כמו שהזכירה נירה ברעם קיימת תכנית "טיפ טיפה בטיחות" שנכנסת עכשיו לכל טיפות החלב. זו תכנית שהיא הדרכה פרטנית של אחיות בטיפות החלב. ישב צוות פיתוח במשך שנה שלמה במיגזר הערבי, כולל שני נציגים מרהט, ופיתח את התכנית הזאת, בהתאם לתרבות ולאפידמיולוגיה של המיגזר הערבי בנושא של מניעת תאונות. התכנית יוצאת בחודש אוגוסט. אני בהחלט מודעת לעובדה שהיכולת של התכנית הזאת לעשות מהפך, כמו שאנחנו מאמינים שהיא יכולה, תקטן אם לא יהיו תקציבים לתקנים, מאחר ואם אחות רואה כל שלוש דקות אמא אחרת, אז גם אם אנחנו מאוד רוצים עבודה יעילה, הרבה עבודה לא יהיה ניתן לעשות. גם בנושא הזה צריך לעשות משהו.

בעצם המסננת השניה שבה אפשר לתפוס ילדים, מעבר למערכת הגדולה שהיא טיפות החלב ומערכת הבריאות, היא במערכות החינוך למיניהם, שגם שם אנחנו מקוים לעשות עבודה יסודית. זו מערכת התנדבותית, ואני חושבת שמה שהזכירו כאן הנציגים של העיריות הוא מאוד משמעותי. בטרם הוא עכשיו נציג של תכנית בינלאומית אשר עובדת על קואליציות יישוביות מקומיות המנסות לפתור בעיות במניעת תאונות המתאימות לאוכלוסיה הספציפית שאליה פונים. אנחנו מתחילים את הפעילות דווקא בקרב אוכלוסיות מעוטות יכולת ובעיקר האוכלוסיות מהמיגזר הערבי. אני מקווה שאפשר יהיה ליצור שם שינוי, כמו למשל להיכנס מבית לבית ולעשות שם התקנה של ציוד או הדרכה מאוד פרטנית שמותאמת לאותו בית ולהרכב המשפחתי והסביבתי שיש בבית הזה.

אני דודם של שני הילדים שמתו באסון. אנחנו לא מגיעים לחפש אשמים. מה שקרה כבר קרה. שום דבר לא יכול לשנות זאת. הדבר היחידי שאנחנו מבקשים כמשפחה זה לנסות ולעזור כמה שיותר שלא יחזרו מקרים כאלה. אתמול ישבתי עם ההורים של הילדים וביקשתי מאחד מהם שיצטרף אלי לדיון הוועדה. הוא לא היה מוכן, הוא לא היה מסוגל להצטרף. הוא ביקש רק שאמסור דבר אחד, שבאמת מוכרחים לנסות ולעזור כמה שיותר למנוע מקרים כאלה בעתיד. לא לחפש אשמים. בכל דבר יש אשמים, אבל זה לא יחזיר לו את הילדים שלו. כמו כן הוא ביקש להודות מאוד לוועדה הזו והוא מקווה מאוד שהוועדה תעזור, לא רק לו ספציפית אלא לכל הילדים כך שלא יחזרו מקרים כאלה.

:

אני מודה לך. אני מבינה את ההורים המתקשים לבוא ולספר על המקרה.
ברצוני לסכם את הדיון. שמענו מהמשטרה שהיא סיימה את החקירה והעבירה את ממצאיה, ואנחנו נצפה לשמוע מה תהיה החלטת הפרקליטות. בהקשר זה ברצוני לומר שחשוב לדעת מי היה אחראי, כי שני ילדים קיפחו את חייהם. כששני ילדים מקפחים את חייהם אנחנו לא יכולים לעבור לסדר היום. שמענו היום על מקרים בהם ילדים קיפחו את חייהם והעניין לא דווח לאף אחד. בלי דיווח לא נוכל לפעול ולטפל בנושא. אם למשל אנחנו לא יודעים על אוטובוסים של ילדים שדורסים ילדים, לא נוכל להאבק ולדאוג שמחר לא יקרו שוב מקרים כאלה. לכן חשוב לדבר על הנושא ולמצוא את האחראים. אני לא נכנסת כרגע לשאלה מי יקבל או לא יקבל עונש. הנושא הוא לקיחת האחריות. על אדם לדעת שאם הוא פתח עסק וחפר בור, יש לו אחריות. לנהג אוטובוס המסיע ילדים יש אחריות. אדם המפעיל טרקטור ומושיב ילדים על העגלה, יש לו אחריות. זה חלק מהחינוך של הציבור. רק בדרך זו אנחנו מגיעים לזה שהורים היום רוכשים כל מיני מתקנים לילדים, דואגים לקשור אותם באוטו וכדומה. הכל מתוך הרבה דיבורים על הנושא, ולא רק ענישה אלא הגברת ההבנה של ההורים כיצד לנהוג. הוועדה תצפה לראות מה תהיה החלטת הפרקליטות ותעקוב אחר התוצאות בהמשך.

בנושא אחריות העירייה אין לנו כעת שום כלים לבדוק מי ידע, מתי ולמה. יחד עם זאת אני רוצה לפנות לראש עיריית רהט ולכל ראשי הרשויות המקומיות בארץ ובמיוחד בנגב. יש לכם המון בעיות, ורק חלק קטן נשטח כאן היום. זה לא רק הסיפור של איזור התעשיה שעשרים וחמש שנה לא הוקם. אבל כשאנחנו מדברים על מיפגעים, אני רוצה לבקש שהנושא של מיפגעים יעמוד בראש הרשימה של אחריות הטיפול של העירייה. צריכה להיות איזו מערכת בעירייה שתגלה את הבור לפני שהילדים יפלו. אני לא יודעת מתי נחפר הבור, אבל הוא ללא ספק היה פתוח במשך זמן מה. אם יש מפגעים אחרים, כגון בתים שבנייתם לא הושלמה, יש לדאוג לגדר אותם כדי שילדים לא יוכלו להיכנס לשם. על הרשות המקומית לראות את הדברים ולדאוג להסדירם. אני סבורה שאין זה עניין של כסף כמו עניין של חשיבה וראיית הנושא כחובת הרשות ליצור מצב שבתחום השיפוט שלה לא יהיו מפגעים מסוכנים. זה דבר אלמנטרי שלא קשור לכל השאלות האחרות. אם למשל במקרה של הבור הזה, בלי קשר להריסת המבנה, נושא חשוב בפני עצמו, העירייה היתה דורשת לגדר את המקום, אז גם אם עוד לא הרסו את המבנה לפחות המקום היה בטוח בינתיים. הבור צריך להיות מכוסה או מגודר, ללא קשר לנושא רישוי המבנה.

אנחנו תיגברנו את יחידת הפיקוח שלנו בעוד שני אנשים בעקבות האירוע הזה כדי באמת לקיים סקר כזה.

:

הנושא הבא קשור למערכות שקשורות לילדים. הוועדה קיימה סיורים ביישובים הלא מוכרים, וגם ברהט ביקרנו. אנחנו מודעים למצוקה הקיימת. ברהט היו אמורים לקום עד סוף השנה הזאת כל הגנים הדרושים. כל הילדים בעיר היו אמורים בספטמבר הקרוב ללכת בגיל שלוש וארבע לגן. העובדה שהיום לשני שליש מהילדים בגיל הזה אין מסגרת מהווה כתם על מערכת החינוך ועל סדרי העדיפויות שלה. אני לא מתווכחת על זה שיש הרבה צרכים למערכת החינוך, אבל יש חוק והיתה החלטה איך לבצע את החוק הזה. ובקצב הזה אנו עשויים להיפגש בעוד עשר שנים ועדיין נשמע שלשני שליש מהילדים אין גן. כמובן שהנושא הזה לא פותר את כל הבעיות, אבל ילד שהולך לגן גם מקבל בתוך הגן עצמו מידע וחינוך בנושא בטיחות. יש לי נכד בן שלוש שכל הזמן מספר לי על זהירות בדרכים, על מה מותר ומה אסור לעשות בכביש. זה ידע שהוא הביא מהגן. זה חינוך שמקבלים בגן, ולכן ככל שיותר ילדים ברהט ילכו למסגרות חינוכיות הם יקבלו גם את הדברים האלה. לכן אני רואה בזה קשר לנושא הזה. כמו כן הדבר מאפשר הזדמנות לדבר עם ההורים ולהקנות להם דרך הגן מודעות נוספת. לכן, הדרישה למשרד החינוך היא להשלים מייד את חובתו לספק את כל הגנים. אני בעד לבנות גנים ולא לשכור מבנים או להסתפק בקרוואנים. ישנם היישובים הבלתי מוכרים, שאין להם ברירה בגלל הנסיבות, אבל המצב אינו כזה ביישוב כמו רהט.

הנושא הנוסף שקשור למערכות הוא נושא המשפחתונים. זהו מצב בלתי נסבל. המערכת היתה אמורה להוסיף בספטמבר עוד אלף מקומות במעונות ומשפחתונים לילדים בסיכון ועדיין לא ברור איפה תוספת זו באה לידי ביטוי. זאת לאחר שהכנסת, לפי הצעת הממשלה, דחתה בשנתיים את ביצוע חוק מעונות יום, שהיה אמור להבטיח מקום במעון או משפחתון לכל ילד בסיכון, אבל הובטחו אלף מכסות, שאינני יודעת לאן נעלמו. מכסות אלה היו אמורות להתחלק לפי הצרכים, ואז אני בטוחה שלפי הצרכים רהט היתה צריכה לקבל מהם.

בנושאי החינוך, דיברו על כך נציגי משרד הבריאות וגב' לירי מבטרם, חשוב שעיריית רהט תכיר בחשיבות הנושא. ידוע לי על מקרה נוסף שפורסם בעיתון, בשגב שלום, השכנים של רהט, של ילד במצב קשה לאחר שבלע גלולה רעילה של סטריכנין, חומר להשמדת עכברים. לא ברור איך הוא הגיע לגלולה הזאת, הוא בלע אותה ואושפז במצב קשה, אינני יודעת מה קרה איתו אחר כך. יש סוגים רבים של תאונות בית.

הוועדה לקידום מעמד הילד מרכזת גופים וגורמים שונים. אם אפשר היה, דווקא בגלל הנכונות של בטרם, להקים גוף שיהיה בעיקר גוף של מתנדבים, ועדי הורים למשל, שיקחו על עצמם את הטיפול בנושא הבטיחות בבית ובחצר. זו הסביבה שבה הילד נמצא רוב הזמן. אני חושבת שאפשר לעזור להורים להבין שגלולות סטריכנין לא שמים במקום נגיש, ואת ארון הספרים מחברים לקיר, ועוד דברים שהם לא עניין של הוצאות אלא עניין של מודעות. אם תיקחו את זה על עצמכם, תכריזו על רהט כעיר ללא תאונות ותעשו מבצע כזה, גם תעשו דבר מאוד חשוב לתושבים וגם תתנו דוגמא ליישובים אחרים. יש פה עניין מסויים של אמצעים, אבל האמצעים הכספיים הם לא העיקר. העיקר הוא לגייס אנשים, גם ממשפחות בעיר, כי בסופו של דבר כל אחד מרהט ובאיזור יודע מה קרה עם הילדים שם, וכל אחד יודע בזרזיר על הילדים שנפלו מהטרקטור. אם הקהילה לוקחת זאת על עצמה, אף אחד לא יסיע ילד על הטרקטור. זה לא במקום גני ילדים ולא במקום משפחתונים, אבל אני חושבת שבלי מודעות הורים אנחנו חיים בערפל, כי לא ניתן לשמור על כל ילד. אחרי הגן הוא נמצא בבית. אני חושבת שהמסר הזה צריך לעבור. מדובר בעיקר בעניין של מודעות. תוכלו להעזר בשיתוף פעולה ממרכז בטרם, אם התכנית החדשה שלו שתהיה גם בערבית. אם הוא מוכן לאמץ אתכם ואתם מוכנים לאמץ אותו אני חושבת שאפשר לעשות מבצע כזה. לדעתי ברגע שהדבר יצא לפועל, נוכל להעביר לרשויות מקומיות אחרות את הדגם הזה. המטרה צריכה להיות בתקופה קצרה יחסית להוריד את שיעור התאונות במיגזר הערבי, לפחות, בשלב ראשון, לשיעור התאונות במיגזר היהודי. זה אומר להוריד את מספר התאונות בשני שלישים. להוריד בשני שלישים את מספר הילדים שנהרגים או נשארים נכים לכל החיים בגלל דברים שאפשר למנוע. את רוב הדברים אפשר למנוע. ויש לכם כאן בעלי ברית טבעיים לנושא, ההורים, וזאת ללא כל קשר במצב המשפחה. הבתים צריכים להיות בטוחים.

אני מציעה שזה יהיה המסר של הוועדה. אני חושבת שמשרד הבריאות וקופות החולים וכל מי שיש לו קשר לנושא הזה צריך להיות מאוד מעוניין לממן תכנית כזאת. לכן אם תבנו תכנית ותיתקלו בבעיות אנו מוכנים לחזור ולדון עם הגורמים האחרים כיצד לעשות זאת. כל השקעה פה תשתלם לכל הגורמים פי כמה בעתיד, שלא לדבר על הצלת חיי ילדים, שהם קורבן חינם של מחדלים שלנו, המבוגרים. אני חושבת שבצורה כזאת, אם נתגייס ביחד, נוכל לעשות לקידום הנושא. תודה רבה לכם.



סוף הישיבה.