פרוטוקולים/ועדת הפנים/2780



2
ועדת הפנים ואיכות הסביבה
20.02.2001

פרוטוקולים/ועדת הפנים/2780
ירושלים, ו' באדר, תשס"א
1 במרץ, 2001

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 212
מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה
מיום שלישי כ"ז בשבט התשס"א (20 בפברואר 2001), שעה: 10:00

חברי הוועדה: דוד אזולאי - היו"ר
יובל שטייניץ

סטיליאן גלברג - המשרד לאיכות הסביבה
עו"ד לימור גתי - המשרד לאיכות הסביבה
עו"ד אורית קובלי בקר - הלשכה המשפטית במשרד הבריאות
שלום גולדברגר - מהנדס ראשי לבריאות הסביבה
טל גיז - משרד המשפטים
אפרת דון יחיא - הלשכה המשפטית במשרד הפנים
תנ"צ עידו גוטמן - המשרד לביטחון פנים
ד"ר קורט למש - מפקח עבודה ארצי במשרד העבודה והרווחה
עו"ד איילת זלדין - הלשכה המשפטית במשרד העבודה והרווחה
יהודה כהן - מנכ"ל התאחדות בעליהאולמות
יעקב קדוש - התאחדות בעלי האולמות
אהוד בן סירא - התאחדות בעלי האולמות
משה בן ישי - מנהל איגוד תקליטני ישראל
חיים בר - להקת השחקים
מיכה טל - להקת הברקים

מירי פרנקל-שור

יפה שפירא

אושרה עצידה

הצעת חוק איסור רעש באולמות, התש"ס- 2000, של חברי הכנסת:
יובל שטייניץ, אילן גילאון, נעמי חזן, דוד טל, אליעזר כהן
עוזי לנדאו, רחמים מלול, יהודית נאות, ויצמן שירי



הצעת חוק איסור רעש באולמות, התש"ס- 2000

יובל שטייניץ, אילן גילאון, נעמי חזן, דוד טל, אליעזר כהן
עוזי לנדאו, רחמים מלול, יהודית נאות, ויצמן שירי

בוקר טוב לכולם. אני פותח את ישיבת הוועדה בעניין הצעת חוק איסור רעש באולמות, התש"ס- 2000 של חברי הכנסת יובל שטייניץ ואחרים. הצעת החוק הזו עוסקת בבעיה שלצערנו הרב הולכת ומחריפה בשנים האחרונות באולמות אירועים. אנשים הולכים לאולמות אירועים במטרה ליהנות מהאירוע ומהמפגש המשפחתי והחברתי, אבל הרעש של המוזיקה באולם גורם להם נזק במשך הזמן. מעבר לקרואים לאולמות האירועים, ישנם גם העובדים הקבועים של אולמות האירועים שסובלים מהרעש גם כן. אני חושב שמגיעה ברכת יישר כוח לחבר הכנסת שטייניץ על היוזמה הברוכה בהגשת הצעת החוק. אנחנו נשמע את כל הנציגים הנוגעים בעניין, ונעשה הכל על מנת לקדם את החקיקה הזו שתתרום מעט לפתרון הבעיה.

אני מבקש מחבר הכנסת יובל שטייניץ להגיש את הצעת החוק.

בוקר טוב, ותודה לכולכם שהגעתם לישיבה היום. אני בעיקר רוצה להודות ליושב ראש הוועדה, חבר הכנסת דוד אזולאי, על זירוז וקידום הצעת החוק הזו.

הצעת החוק הזו היא לכאורה הצעת חוק מיותרת, כי לאחר מספר בירורים שערכתי מסתבר שכמעט כולם סובלים מהרעש באולמות אירועים, למרות שפעם חשבתי שאני ומשפחתי הם לבד בעניין הזה. רוב החוגגים היום באולמות אירועים סובלים, ואנשים מסוימים נרתעים מלהגיע לאולמות או מעדיפים לצאת מוקדם מהאירוע, כדי להקטין את כמות הסבל. כבר לפני שנים חשבתי שאם הבעיה הזו לא נפתרת בדרך אחרת, יש צורך בחקיקה בנושא הזה. מה גם שהתפרסמו נתונים ובינהם גם נתונים של משרד הבריאות, שחלקם גם התפרסמו בעיתונים, שמדובר פה גם על נזקים פיסיולוגים חמורים ביותר לכלל האוכלוסייה. אנשים שבאים לאירוע נחשפים במשך שלוש-ארבע שעות לעוצמת רעש חזקה ביותר. ילדים, תינוקות ואנשים מבוגרים סובלים במיוחד מנזקי הרעש. ילדים ותינוקות סובלים יותר מכולם מהרעש. השמיעה שלהם וגם ומערכות אחרות בגוף יכולות להיפגע בצורה בלתי הפיכה עקב חשיפה לרעש. אנחנו לא מדברים פה על דיסקוטקים, אלא על אולמות אירועים שבדרך כלל מגיעים לשם גם ילדים קטנים כי מדובר באירועים משפחתיים. אני מוכרח לומר כי ההנאה שלי ושל קרובי משפחתי מהאירועים נפגמת קשה מאוד עקב הרעש, וזה מביא אותנו לברוח מהם. כבר קרה כמה פעמים שאני וקרוביי ברחנו למסעדה קרובה לאולם כדי שנוכל לשבת ולדבר.

גם העובדים הקבועים של אולמות האירועים, הטבחים והמלצרים, חשופים לפגיעה לטווח ארוך בעקבות הרעש. אני זוכר שבמסגרת הסיורים שערכתי הגעתי לאחד האולמות, וראיתי כי בעל האולמות בנה לעצמו משרד עם בידוד, כך שהוא לא ישמע את הרעש שבוקע מאולם השמחה. בעל האולם אמר לי: אני לא יכול לסבול את הרעש באולם, וכדי לשמור על בריאותי ועל שפיותי אני התקנתי לי דלת שמבודדת את הרעש מהאולם.

כולם מכירים את המלחמה הקבועה עם התקליטן על הורדת הווליום או על הגברת הווליום, אבל שום דבר לא עוזר ולכן החלטתי להגיש את הצעת החוק הזו. הצעת החוק הזו באה לטפל במפגע קשה ביותר והוא הרעש באולמות השמחה. אני מדבר על הרעש שנגרם לאנשים שנמצאים בתוך האולמות ולא על הרעש שנגרם לסביבת האולם. הרבה פעמים אולמות השמחה נמצאים בסביבה עירונית והרעש מהווה מפגע סביבתי, אבל מה שעניין אותי הוא החוגגים באולם. רק לאחרונה מתחילים להיות מודעים למפגעים הבריאותיים הקשים שיש באולמות השמחה ואותם אני רוצה למנוע. אנחנו קיבלנו דיווח שאם המצב ימשיך כפי שהוא, בעלי אולמות יהיו עדים לגלים של תביעות נזיקין כלפיהם מהורים לתינוקות ומהעובדים הקבועים של אולמות השמחה שיטענו לנזקים שמיעתיים, אבל גם נזקים ללב, לכליות ולמערכות אחרות בגוף כתוצאה מהרעש שאליו הם היו חשופים.

הצעת החוק הזה מטילה הגבלות וסנקציות על בעלי האולמות ואני חשבתי שיהיה לי מאבק עם ארגון בעלי האולמות, אבל לשמחתי ולשבחו של ארגון בעלי האולמות אני מוכרח לומר שכאשר פגשתי את מר יהודה כהן, מנכ"ל התאחדות האולמות, הגישה הבסיסית שלו הייתה חיובית. הם אמרו שהם מוכנים לבחון את העניין הזה מכיוון שהם מודעים לצרה ולבעיה של בריחת אנשים מאולמות. הם גם מודעים לבעיה שעלולה להתפתח בעתיד של תביעות במאות ובמיליוני שקלים מצד העובדים שלהם ומצד אורחים בעקבות נזקים בלתי סבירים. המצב הקיים של מלחמה בלתי פוסקת לאורך הערב בין הגורמים שרוצים להנמיך את המוזיקה כדי שיוכלו לשוחח או כדי שיוכלו להגן על הילדים הקטנים שלהם, לבין גורמים אחרים שרוצים מוזיקה רועשת יותר כבר נמאס על רבים . לפעמים ישנם תקליטנים שחושבים שחלק מהמקצועיות שלהם היא היכולת שלהם להגביר את הווליום של המוזיקה.

אם כן, אני יכול לומר שאנחנו עבדנו בשיתוף פעולה ואני גם קיבלתי הערות. בתחילה, הצעת החוק הזו הייתה יותר דרקונית ובעקבות ההערות ששמענו ריככנו מעט את הצעת החוק הזו. לבקשתי, מר יהודה כהן ארגן סיור בלתי רגיל באולמות שמחה ובגני אירועים. אנחנו פקדנו בין עשרה לעשרים אולמות אירועים מכל הסוגים. אנחנו מצאנו בעלי אולמות שבורחים מהשמחה. כפי שאמרתי, מצאנו בעל אולם שמחה שבנה לעצמו בונקר. באחד מגני האירועים באיזור חדרה שבו הייתה מסיבה של חברת היי-טק, ראינו נהירה עצומה של אנשים החוצה ברגע שהתחיל החלק המוזיקלית. אני שאלתי את האנשים מדוע הם יוצאים החוצה, והם ענו לי שהם לא מסוגלים לסבול את העוצמה הגבוהה של המוזיקה.

ישנו חוק להגבלת רעש, אבל הוא לא נאכף. אני עיינתי בכמה חוקים שמדברים על סף דציבל, אבל מסתבר שהחוקים האלה לא נאכפים, ובוודאי לא באולמות שמחה, משום שהאכיפה היא מאוד בעייתית. צריך לבקר בהרבה מאוד אולמות שמחה, וכאשר שואלים מדוע הרעש הוא כל כך גבוה, מתקבלת התשובה : כרגע הגברנו את המוזיקה, אנחנו ננמיך. הצעת החוק הזו מציעה חיוב בהתקן שיעשה מוניטריזציה של הרעש משום שזו הדרך האפקטיבית היחידה. הצעת החוק מציעה לחייב את אולמות השמחה וגני האירועים להתקין התקן שימנע את עליית הרעש מעבר לסף מסוים. דרך אגב, אני מוכרח לציין שאני גם קיבלתי, בתיווכו של מר יהודה כהן, מד דציבלים והסתובבתי באולמות שמחה כדי לבדוק את גובה הדציבלים ולראות עד איפה הרעש הוא סביר, ומאיפה הרעש כבר הופך להיות בלתי סביר. אנחנו בדקנו גם איפה אפשר להגביל את זה בצורה כזו שכן יוכל להיות רעש ואנשים יוכלו לרקוד ולשמוח, אבל עדיין לא תהיה פגיעה בריאותית, ואיפה צריך לחתוך את זה כדי למנוע את הפגיעה הבריאותית.

אני מקווה שהצעת החוק הזו תעבור במהירות ושהתקני המד-דציבלים יותקנו בכל אולמות השמחה, ובא לציון גואל. בדרך זו אנשים ייהנו יותר כי הם יסבלו פחות ממפגעים בריאותיים, ובעלי אולמות בעתיד לא יסבלו מתביעות פיצויים. תודה רבה.

תודה רבה. אני מבקש לשמוע את נציג משרד הבריאות.

אני לא בא לייצג את הצד הרפואי כי אין לי כל ידע במחקרים שמעידים על הנזק לכבד ולכליות.

האם במשרד הבריאות קיים מאגר מידע בנושא הנזקים שנגרמים כתוצאה מהרעש?

לדעתי, אין מאגר מידע מסודר ומאורגן. מכל מקום, זה לא הצד שלי בתוך המשרד. אני עוסק בנושאים של הפיקוח והאכיפה על אולמות השמחה וזה הפן שהייתי רוצה להציג אותו פה. ידוע שרעש ברמות גבוהות פוגע בבריאות, מעבר לאי נוחות ולדברים הנוספים שהוא גורם. ברור פה מעבר לכל ספק שיש פגיעה בריאותית כתוצאה מרעשים שהם גבוהים מדיי. אני חושב שהצעת

החוק הזו היא חיובית. היא מקובלת עלינו והיא רצויה ולכן צריך לקדם אותה. הרבה שנים לא נעשה בנושא הזה די.

יש פה בעיה של חלוקת סמכויות בין המשרד לאיכות הסביבה ומשרד הבריאות. נושאי הרעש הועברו למשרד לאיכות הסביבה. אין לנו התנגדות שמשרד הבריאות יהיה זה שיאכוף את הצעת החוק לכשתתקבל, אבל צריך לדעת שאכיפה דורשת משאבים. מעבר למד דציבלים שכל בעל אולם צריך להתקין, גם הפקחים שלנו שיגיעו לאולמות צריכים להגיע עם ציוד ומכשור שאין לנו היום. הכל הועבר למשרד לאיכות הסביבה כשהוא הוקם.

כשם שבעל אולם שומר על הציוד של האולם, הוא יוכל גם לשמור על מד הדציבלים הזה.

משרד הבריאות תומך בהצעת החוק הזו, מכיוון שהיא הצעת חוק טובה. אבל לאור העובדה שכמעט כל סמכויות האכיפה וכל הכלים הנדרשים לאכיפה נמצאים היום בידי המשרד לאיכות הסביבה הוא זה שצריך לאכוף את העניין הזה בצורה הטובה ביותר. כשאדם סובל מפגעי רעש שעושים השכנים שלו הוא מתקשר למשרד לאיכות הסביבה ולא למשרד הבריאות. כדי שהצעת החוק הזו תיושם בצורה הנכונה, צריך לתת למומחים להתעסק במה שהם יודעים לעשות הכי טוב, וכרגע המומחים נמצאים במשרד לאיכות הסביבה ולא במשרד הבריאות.

אני מייצג היום שלושת אלפים תקליטנים בישראל שרשומים באיגוד המקצועי. אנחנו מהווים כביכול הסתדרות מקצועית בלתי תלויה של איגוד התקליטנים. אם אני רוצה או לא רוצה, אני גם מייצג כרגע את שלושת אלפים המשפחות שמתפרנסות ממקור פרנסה עיקרי שהוא תקליטיה. זו נקודה חשובה מאוד מבחינת הפתיח.

אני רשמתי מזכר שעדיין לא הספקתי להעביר אותו לכמה מהנוכחים פה. חשוב מאוד שתבינו שאני לא יודע עם מי הצעת החוק הזו רוצה להטיב. מדוע תוחמים את עניין הרעש אך ורק לאולמות שמחה? בפסטיבלי ילדים, למשל, עוצמות הרעש מגיעות עד לרמה של 140 דציבל, מדוע חבר הכנסת שטייניץ לא חרד לילדים שנמצאים בפסטיבל הילדים הזה?

אנחנו בעד הצעת החוק הזו בצורה מוחלטת, ללא ערעורים, משום שאנחנו בעניין הזה משהו שהוא בתחום המקצוע. לנו חשוב מאוד שהאירוע ישמור על האיכות שלו ושהאורחים לא ינטשו. לצערי הרב, הדימוי הלא כל כך חיובי של תקליטנים בשנים האחרונות נוצר כתוצאה מריבוי תקליטנים לא מקצועיים בענף הזה. על זה שאלות אחרות, איך אנחנו יוצרים מקצוע תקליטנות מוכר גם על ידי משרד העבודה והרווחה? כלומר, להביא לכך שהמקצוע הזה יהיה בר רישוי. אין כזה דבר בארץ. כל אדם שקם בבוקר יכול להיות D.J. בערב, ללא הכשרה וללא ידע מוקדם. הדברים האלה מובילים בסופו של דבר למצב שבו תקליטנים לא יודעים להפעיל מערכות הגברה והם יוצרים מצבים בהם עוצמות הרעש יוצרות נזקים. על זה אין ויכוח. אני בא לעודד הצעת חוק כזו בנקודה הבסיסית של העניין. יש לי הסתייגויות מהנתונים שקיימים בחוק. יש פה דברים שלדעתי יש בהם טעם לפגם. לדוגמא, 75 דציבל הם העוצמה בהם אני מדבר אתכם עכשיו. הווי אומר, חתונה ובר-מצווה הם לא קונצרט של התזמורת הפילהרמונית. אם אנחנו יוצאים מתוך הנחה שחתונה ובר-מצווה, או כל אירוע משפחתי אחר, אינו קונצרט של התזמורת הפילהרמונית, אנחנו יכולים להתקדם לשלב הבא. רבותיי, בעם ישראל יש עדות שונות. למשל, עדות כורדיסטאן, מרוקו, עירק פרס. אני רוצה לראות תקליטן שינגן בחתונה כורדית ב – 75 דציבלים. חבר הכנסת שטייניץ, אתה צוחק, אבל אני רוצה לומר לך שאני מתפרנס מזה כבר עשרים שנה. אני חשוף לרעש שיוצר נזק כבר עשרים שנה.

על פי חוק להגבלת רעש במקומות עבודה, מותר שיהיה רעש קבוע עד לרמה של 85 דציבל לפרק זמן של שמונה שעות עבודה. את הנזק לאוזן לא מודדים בפיק של שעה, שעתיים. כל בר מקצוע יכול לומר לכם זאת. דיבור על 75 דציבל הם לעג לרש. זו פגיעה ישירה במקום הפרנסה שלנו, מבלי יוצא מהכלל.

אתה מתפרץ לדלת פתוחה. זה היה הנוסח הראשון שעבר בקריאה טרומית. אנחנו חשבנו להעלות את מספר הדציבלים.

אני לא יכול לבוא רק בטענות אם אין לי פתרון אופרטיבי להצעת החוק הזו. יש לי פתרונות אופרטיביים לשאלה איך צריך לנהל כזה דבר. לא יכול להיות שאולם חתונות שמתמחה באירוח גסטרונומי יתעסק במערכות הגברה וצלילים. זה תחום ששייך לי. איגוד תקליטני ישראל יכול ליצור מצב שהשוק הזה ייראה אחרת, רק תנו לנו יד. אנחנו רוצה שכל נושא המדדים והמתקנים יהיו בידי התקליטנים ולא בידי בעלי האולמות, כדי שבעלי האולמות לא יהיו בעלי עניין בנקודה הזו. יש אפשרות לעשות מהעניין הזה באמת משהו מסודר ומכובד לכל הצדדים. ברגע שבעלי האולמות ייקחו לעצמם את השליטה על השאלטר, אנחנו בצרות, ותזכרו תמיד ששלושת אלפים משפחות עומדות מולכם. תקליטן שבעל אולם לא ירצה ביקרו, יחובר למד הדציבלים על ידי בעל האולם והוא ינותק מהחשמל שבעים פעם בערב אחד, וכך הוא יהפוך לתקליטן מסוג ו'. אני אומר זאת רק בתור אפשרות שצריך לחשוב עליה. אני לא רוצה שישמע מדבריי כאילו אני הולך להכפיש מישהו. תקליטן לא יוכל לעבוד באולם אירוע אם הוא לא יציג בפני האולם שהוא עומד בתקן הרעש, והוא יציג לעיני כל מכשיר דציבלים. תפקיד התקליטן הוא להגיע לאולם עם הציוד המתאים, ואנחנו נדאג לזה שהוא יגיע עם הציוד המתאים. יש לי לכך תוכנית אופרטיבית ממדריגה ראשונה.

השאלה היא איך אנחנו משלבים זאת בהצעת החוק הזו?

בהצעת החוק הזו צריך לשנות שני דברים עיקריים. ראשית, להוציא את השליטה של בעלי האולמות בנושא התקנת מד דציבלים שמנתק את החשמל לבמה. לדעתי זה יכול להוות טעם לפגם בכל העניין הזה. שנית, צריך להקים ועדה מקצועית באמצעות הוועדה הזו, שבה יהיו נציגים של המשרד לאיכות הסביבה ומשרד הבריאות, בשיתוף איגוד התקליטנים שהוא המוסד היחידי המקצועי בתחום הזה. הוועדה הזו תקבע את רמת הרעש האופטימלית שבאמצעותה נוכל לנגן באירועים מבלי ליצור נזק ועל פי תקנון הרעש. כך לא נפגע בחדוות השמחה וכך גם נוכל להתחיל, לפחות, לבנות את ענף התקליטנים והאירועים כפי שהוא במדינות נאורות. אנחנו יכולים, בצורה שהיא לא משתמעת לשתי פנים, לעבוד עם התאחדות האולמות שאיתם הייתה לנו תקשורת לאורך כל השנים.

בסך הכל יש כשש מאות אולמות אירועים בישראל, ורק כמאתיים מהם רשומים בהתאחדות האולמות. האולמות והגנים לאט לאט לוקחים לעצמם את השליטה בצורה שפוגעת בחופש העיסוק. בעלי אולמות בונים מערכות הגברה והם מחייבים תקליטנים להתחבר. אני משקיע 200 אלף שקל במערכת הגברה, ואני צריך לשלם עוד 400$ בשביל להתחבר לגן כזה או אחר. אולמות וגנים מכינים רשימות של תקליטנים מומלצים והם מחייבים את הלקוח להשתמש אך ורק ברשימה המומלצת. זה פגיעה בחופשה הבחירה. אם אנחנו נעביר עכשיו גם את נושא הדציבלים לאולמות, אז במילים אחרות, אנחנו נסגור את הבאסטה, ניתן את המפתחות, ושבעלי האולמות יעמידו גם תקליטן ב – 100$. תודה.

תודה. מר יהודה כהן, נציג התאחדות בעלי האולמות, בבקשה.

תודה. בראשית דבריי אני רוצה לברך את חבריי שנמצאים ובינהם, מר אהוד בן סירא, בעל גן אירועים "חוות-רונית", שנתן לחבר הכנסת יובל שטייניץ מד דציבלים כדי ללמוד את

הדברים כפי שהם בשטח. אני רוצה גם לקדם בברכה את חברי יעקב קדוש מ"מגני טל" שסובל לא מעט מבעיות עם תקליטנים ולכן הוא התקין מערכות ציוד הגברה כדי למנוע נזקים סביבתיים וכדי לחייב תקליטנים בלתי ממושמעים, להישמע להוראות בעל הגן. נמצא פה חיים בר מלהקת השחקים. לצערנו, תזמורות נפגעו קשות מהופעתן הבלתי נסבלת של התקליטנים. התזמורות משקיעות הרבה יותר בציוד כדי להגיע לרמות איכות באולם מבלי לפגוע, אבל זה עניין אחר.

אני בין אלה שיזמו ועודדו את הצעת החוק הזו וכפי ששמעתם, חבר הכנסת שטייניץ הזכיר בתחילת דבריו שהוא הופתע לגלות שהוא מצא גישה חיובית להצעת החוק הזו מצד התאחדות בעלי האולמות. אנחנו לא באים כדי לפגוע בנו. יש פה דרישה להתקנת מכשיר וזה דורש כסף. יש פה גם אלמנט של קנסות. ובכלל, יש פה הגבלה על השמחה. יש אולמות שמתפרנסים מרעש. הבעיה שלנו היא שישנם היום תקליטנים שעושים כראות עיניהם באולם השמחות. הם מפעילים מוזיקה בעוצמות גבוהות, הם עוברים על החוק ובסוף של דבר אני גם צריך לשלם לאקו"ם, ולפדרציה, וזאת משה בן ישי לא מזכיר. אנחנו נתבעים על ידי חברות לזכויות יוצרים. הם לא מוכנים לשלם על מה שהם נתבעים כחוק על הפרת זכויות יוצרים.

חוק 1911 חל רק על מי שמתיר להשמיע מוזיקה בחצרותיו. כל זמן שלא יהיה תיקון בחוק, הכל חל על בעלי האולמות.

הוא עושה את העבירה ואני משלם, והוא גם רוצה שאני אגן על זכויותיו. אנחנו נתקלים בתופעה שתקליטנים לא נשמעים להוראות בעלי האולמות. הם מופיעים בצורה בלתי מכובדת, ולכן בעלי גנים שיכולים, מגבילים את רשימת התקליטנים המומלצים שיופיעו אצלם. גן האירועים או אולם השמחה הוא ביתם הפרטי של בעלי האולמות. הנושא נדון בוועדה לפניות הציבור בראשות חבר הכנסת רפי מלול דאז. הממונה להגבלים עסקיים ד"ר תדמור נתן את דעתו והוא אמר שזכותם של בעלי אותם גנים לנהוג כך משום שזהו ביתם. באותה מידה שבעל האולם קובע איזה סוג משקה הוא יגיש או איזה סוג ריהוט יהיה באולם, כך הוא יכול לקבוע מי יהיו אותם תקליטנים שיכנסו לתחומו. אם כן, הנושא הזה נדון ואפשר להוריד את זה מסדר היום.

גני אירועים או אולמות שממוקמים באזורי תעשייה אז אין להם בעיה של רעש. אבל ישנם היום אולמות וגני אירועים שגורמים היום נזק סביבתי מבחינת הרעש ואין לנו שליטה. חבר הכנסת שטייניץ ביקר בגן אירועים בו נמדדה עוצמה של 120 דציבלים. זה גרם לרעש סביבתי באיזור כולו ולא רק בגן האירועים עצמו. כל אורחי המסיבה יצאו מהאולם. בעלי גני אירועים מתקינים ציוד הגברה לנוחות האורחים שלו וגם כדי למנוע רעש סביבתי. תקליטנים ברוב חוצפתם אומרים לבעלי האולמות: אנחנו ניכנס לאולם ונעשה ככל העולה על דעתנו. היה מקרה שבאותו רגע שזה קרה הופיעה המשטרה והיא הוציאה את אותו תקליטן מהאולם. התקליטנים באים לאולם לערב אחד ואחר כך הולכים. בעלי המקום צריך להמשיך לשמור על השם הטוב של מקומו. לכן בעל האולם מבקש את הכלים לידיו. מדובר בבית שלו וזכותו להנחיל את מה שהוא רוצה. אם בעל אולם רוצה מוזיקה ב- 65 דציבלים, זה יהיה 65 דציבלים. אם בעל אולם ירצה מוזיקה ברמת רעש יותר גבוהה, זכותו לבקש. הוא בעל האולם, הוא זה שמשקיע מאות מיליונים במקום. מוניטין של המקום תלויה בו. התקליטנים נכנסים לאולמות כקבלני משנה. הם לא בעלי האולמות והם לא יעשו בהם כראות עינהם.

מה שמעניין אותי, עם כל הכבוד להצעת החוק הזו, הוא לא האינטרס של בעלי האולמות ושל איגוד התקליטנים, למרות שהאינטרסים שלהם מאוד חשובים. הצעת החוק הזו באה כדי להגן על הציבור הרחב. הסיבה שהצעת החוק הזו מטילה את החובה להתקין את מד הדציבלים על בעלי האולמות, היא מאוד מאוד פשוטה. היא כיוון שבדקנו ומצאנו שזו הדרך האפקטיבית ביותר. אני מוכרח לומר שבהתחלה איגוד בעלי האולמות היה מאוד לא מרוצה מזה. הם אמרו לי: התקליטנים עושים כך וכך, ואתם מטילים עלינו את הקנסות? אני אמרתי שבעניין הזה אני לא מוכן להתפשר איתם. החוק הזה לא יהיה אפקטיבי אם הוא לא יחול על בעל האולם, והקנס והסנקציות גם הן, יחולו על בעל האולם.

האם בעל האולם הוא זה שייקבע את גובה הדציבלים?

החוק ייקבע את גובה הדציבלים. הצעת החוק הזו עברה קריאה טרומית, והיא מדברת על 75 דציבלים. לאחר מספר בירורים שעשינו כולל התייעצות עם מומחי משרד הבריאות ועם רופאים שעוסקים בפגיעות רעש, ולאחר סיורים שעשיתי עם מד דציבלים, הגענו למסקנה שצריך להרים את הרף. אנחנו רוצים לשנות את גובה הדציבלים בהצעת החוק מ – 75 דציבל ל – 90 דציבל, ובהמשך הסעיף ידובר על 90 או 110 דציבל.

חבר הכנסת שטייניץ, האם היית עד למקרה שבו הרעש עלה למעלה מ – 110 דציבל?

כן. בגן אירועים בחדרה בו התקיימה מסיבה של עובדי היי-טק מצאנו כי הווליום עלה על 120 ומעלה בחלק מהזמן זה גרם לכך שמחצית מהאורחים יצאו תוך כמה דקות מחוץ לאולם. חצי שעה לאחר תחילת האירוע התחילו להגיע גם תלונות מאנשים שגרים לא כל כך קרוב לגן האירועים, למרות שהיה מדובר בגן אירועים מבודד שנמצא באיזור של פרדסים. באירועים אחרים אנחנו גם מדדנו עוצמות של 110-115 דציבלים. לדעת המומחים, אם מדובר ברעש של 95 דציבל ומעלה, רעש שהוא גם קבוע לאורך זמן של שעה- שעה וחצי, נגרם לך נזק בריאותי.

תנ"צ עידו גוטמן, האם אתם תוכלו להתמודד עם בעיה כזו אצלכם? הרי היום אתם לא מסוגלים להתמודד עם בעיות פחותות מאלה. המשטרה הרי לא תמיד מגיעה לשכונה ברגע שיש תלונות של שכנים על רעש.

אני שמח שהחוק לא מטיל זאת עלינו. אני לא אכניס את ראשי בין שני ענקים כמו משרד הבריאות והמשרד לאיכות הסביבה. כל זמן שלא כתוב בהצעת החוק, המשרד לביטחון פנים, זה בטח טוב. מעבר לבדיחה, הצעת החוק הזו אמורה להוריד מעלינו נטל. חלק מהאולמות נמצאים עדיין באזורי מגורים ובמקרים של רעש קוראים לנו לטפל במפגע, אבל הצעת החוק הזו תחסוך לנו קריאות וזה בטח ובטח שזה עוזר לנו.

אני רוצה להעיר הערה טכנית להצעת החוק. בכל המקומות כתוב בעל אולם שמחה, ובסעיף 5 כתוב משום מה באולם אירועים.

אתה צודק. צריך לכתוב אולם שמחה. אנחנו מגדירים אולם שמחה ככולל את אולם האירועים.

אני קודם דיברתי עם סטילאין גלברג מהמשרד לאיכות הסביבה לגבי מד הדציבלים והוא הסביר לי שהמתח למערכת ההגברה הוא זה שינותק, למרות שפה מדובר על המתח לאולם . אני חושב שכל הדברים האלה צריכים להיכנס לפה כהגדרות טכניות, כי אחרת באמת אי אפשר יהיה להחיל את זה.

תודה רבה.

אני בעל אולם אירועים, אולם סגור וגן. אני התנגדתי ואני עדיין מתנגד להצעת החוק הזו. ההתנצחות בין בעלי האולמות לבין התקליטנים היא לא כל כך רצינית, משום שד"ר תדמור הסביר לכולם בוועדה לפניות הציבור שמי שנותן זכות במקרקעין יכול לתת גם זכות מופחתת. הוא נותן את זה ללקוח, והלקוח מזה גוזר זאת לכל שאר בעלי המקצוע. מי שהוא לא מספיק חזק לחנך את קבלני המשנה שעובדים אצלו, אז לא מתפקיד הכנסת לפתור לו את הבעיות. יש בהצעת החוק הזו כמה בעיות. אצלי למשל, חלק גדול מהמכירות מתבסס על זה שהזוג יכול לקבל דיסקוטק בשעה מאוחרת בערב, כאשר חלק מהאורחים המבוגרים הלכו הביתה. הצעירים רוצים את זה. אני מדבר על מתקן סגור שאין לו שום השפעות על הסביבה. מעולם לא הפרעתי לשכנים.

גן האירועים שלך מרוחק ממקום יישוב. אנחנו מדברים על אולמות שמחה שנמצאים בתוך מקומות יישוב.

מי שמוכן להשקיע את הכסף יכול לבנות פתרון אקוסטי כך שלא יהיו השפעות על הסביבה. העניין הוא שאנשים משלמים לי כסף בשביל שיהיה להם סאונד חזק, וזה קורה לפחות ב- 80% מהאירועים. אגב, זהו טרנד עולמי שלא התחיל אצלנו. יש הרבה דברים שאנחנו עושים שהם לא בדיוק עוזרים לבריאותם של אנשים. למשל, הגשת משקאות אלכוהוליים לאנשים מבוגרים ללא הגבלה, או סיגריות. אני לא מכיר אחד שסיגריה עשתה לו משהו טוב, אבל בכל זאת לא חותכים זאת בצורה שבה הצעת החוק הזו מגבילה.

גן האירועים שלי הוא מקום די גדול ובו מופיעים גם אומנים עם מערכות ההגברה שלהם. למשל, אתניקס, רמי קליינשטיין, ריטה. אני נגד להגזים, אני באמת חושב שאם אנשים יוצאים החוצה אז זה הסימן הכי טוב שמשהו פה לא בסדר. עם זאת, אני לא מאמין שאתה יכול ליהנות מלהקת "אתניקס" כשאתה מחבר אותם למערכת שהיא מוגבל. אם אנחנו נהיה אחראים על הגבלת הסאונד של אומנים, אז המשמעות של זה היא שלא יהיו שם הופעות. אני חושב שצריך להכניס בהצעת החוק סעיפים שמתייחסים לדיסקוטק ולמקום שהוא מתאים לעריכת אירועים עם הופעה של אומנים. אומנים יודעים מתי צריך להגביר ווליום כדי לגרום לכך שיותר אנשים יבואו לרקוד. מדובר בנושאים מקצועיים. בעיניי, מי שחושף את הילד שלו לרעש באולם אירועים, הוא אותו אחד שמרשה לילדו לעמוד ליד מעקה הקניון בצורה מסוכנת. ברור לי שהכוונה טובה. שלום הציבור הוא עניין חשוב, אבל לפעמים הציבור רוצה גם ליהנות.

ישנו הבדל בין אירועים משפחתיים אליהם אנחנו חייבים להגיע, לבין אירוע שבו יש הופעה של אומנים שאני יודע שיהיה בו רעש ולכן אני לא רוכש כרטיס.

אני מדבר על חתונות בהם מופיעים האומנים האלה.

זו באמת בעיה ובשביל זה אנחנו פה.

אדוני היושב ראש, האם אתה רואה את שריד חדד מנגנת ב- 75 דציבל?

בואו נדבר על אברהם פריד ומרדכי בן דוד שמופיעים בעיקר בסקטור שלך, אדוני היושב ראש. החטא הראשון שנולד פה נוצר בגלל שבנו אולמות לא אקוסטיים. הפכו מקום שהיה מיועד למחרטה, לאולם חתונות. העניין האקוסטי הוא הכי חשוב פה. נגנים של תזמורות לא יכולים לעבוד עם לימיטר. לפעמים הם מנותקים ממערכת ההגברה בדיוק ברגע שבו צריך להגביר את הרעש. פה מנסים להפוך את כולם לצ'יקובסקי, אבל זה לא יעבוד.

אני לא רוצה לפגוע לא באיגוד התקליטנים ולא באיגוד בעלי האולמות. אבל תפקידנו לדאוג לאותם אזרחים שבאים ליהנות מאירוע, אבל במקום זאת הם סובלים. אני חושב שבעניין הזה חייב להיות איזשהו פתרון.

אף תזמורת חסידית לא תוכל לעבוד במצב כזה. ביום שאתה חותם על החוזה הזה, ירית ברגל לעצמך. הרעש אצלכם הוא 200 דציבלים, כי בדרך האולמות שלכם הם אולמות קטנים עם תקרה נמוכה.

אני מוכן להיות מחויב לתת אינפורמציה לציבור, כולל למלצרים ולעובדים הקבועים האחרים, ולומר להם שהרעש המוגזם עלול לגרום לנזק.

אני רוצה לשמוע את נציג המשרד לאיכות הסביבה.

בחוק למניעת מפגעים ישנו סעיף שהחוק לא חל על רעש שלא בוקע מחוץ לרשות היחיד של הגורם לרעש. רשות היחיד היא עניין של פרשנות. יש כאלו שטוענים שאולם שמחות, קניון הם רשות יחיד של המארגן, ואתה לא חייב להיכנס, ויש כאלו שטוענים שמאחר ו – 300 מאות אלף תושבים חשופים לרעש פוגע מידי ערב, זה כן נותן רשות להיכנס. בגלל שהנושא הזה לא מופיע כנושא מחייב לא בחוקים שבסמכות הסביבה ולא בחוקי משרד הבריאות ובחוקי משרד העבודה, זה לא אומר שאין פה אכיפה. לא קיימת חקיקה בנושא הזה. החקיקה הזו היא החקיקה הראשונה שמתייחסת באופן ספציפי בתוך האולמות, ועל כך יבורך יוזם ההצעה.

מבחינתנו, ישנם כמאה אולמות שמחה שמטופלים במשרד לאיכות הסביבה כאולמות שגורמים לנזק סביבתי. הפתרון שמנע נזק סביבתי בחלק מהאולמות, גם מנע נזק לאנשים בתוך האולם. למשל, אותם אולמות שבנו תקרה עם רמקולים כך שהרעש מתחת לתקרה הזו הוא מאוד גבוה, ו- חמישה עד עשרה מטר משם הרעש הוא מאוד נמוך ואנשים יכולים לדבר. יש הבדל מהותי בין 85 דציבל, הרעש שמותר במקומות עבודה למקומות אחרים. במקומות עבודה מדובר על אנשים שהם כשירים לעבודה. לא נמצאים במקום העבודה ילדים, אנשים מבוגרים, או אנשים חולים. אדם שעובד במקום שחשוף לרעש עובר גם בדיקות רפואיות לפני תחילת העבודה שלו. הצעת החוק מדברת על 90 דציבל, וברוב המקרים זו עוצמה סבירה.

כמעט אותו נוסח של הצעת החוק מופיע כבר החל מ- 1992 בחוקי עזר עירוניים כתוצאה מעידוד של המשרד לאיכות הסביבה. אנחנו לא כל כך היינו יכולים לקדם חקיקה בנושא הזה

בגלל הפרשנות שעדיין שנויה במחלוקת של סעיף 17, ולכן אנחנו עודדנו את הרשויות המקומיות כן להכניס את הנושא הזה לתוך חוקי העזר וחוקי עזר כאלה קיימים במקומות שונים.

אני מאוד מסכים עם איגוד התקליטנים שיש פה עניין של מקצועיות. בדרך כלל באים תקליטנים מפעילים באולמות סגורים רמקולים שמתאימים לגני אירועים וזה גורם נזק בלתי הפיך בחלק מהמקרים. ישנם 80-90 מתקנים שפועלים מסיבות סביבתיות. לבעל האולם אין שליטה על המתקן. הרשות המקומית מפקחת על כך שההתחברות של מערכת ההגברה היא דרך המתקן הזה. בהצעת החוק הזו אין פתח לכך שבעל השמחות דרך זה יתנכל או יעודד תקליטנים.

מה אדוני מציע לעשות כדי לפתור את הבעיה ואת הנזק לציבור?

אני מציע לקדם כמה שיותר מהר את הצעת החוק הזו. צריך לערוך בהצעת החוק כמה שינויי נוסח. יש לנו הערות להצעת החוק, וגם לגורמים אחרים יש הערות. אנחנו נגיש את שינויי הנוסח שאנחנו מציעים שהם לא מהותיים. כבוד היושב ראש וחברי הוועדה צריכים לקבוע על מי תחול האכיפה של החוק הזו. יש פנים לכאן ולכאן. מצד אחד, משרד העבודה הוא זה שמטפל ברעש בתוך מקומות העבודה. למשרד העבודה יש את כל הידע המקצועי והיכולת לאכוף את הדבר הזה בתוך מקומות העבודה. אני מסכים שלמשרד הבריאות אין יכולת מקצועית להתעסק בנושא הזה, אם כי יש להם את היכולת הארגונית. הם ממילא עושים פיקוח על מזון ועל נושאים אחרים. למשרד לאיכות הסביבה יש את כל היכולת לעשות את האכיפה, פרט לכוח האדם הדרוש לכך.

נציגת משרד המשפטים, בבקשה

סעיף 2 בהצעת החוק מדבר על ניתוק זרם החשמל באולם, אבל לא מדובר על נפילת מתח בכל האולם. יכול להיות שצריך להפיל את המתח לכמה שניות או לכמה דקות, רק כדי להרתיע ולהזהיר, ולא להפיל לחלוטין את המתח.

מכיוון שהעיקר פה הוא הנזק הבריאותי אז יכול להיות שזה לא רק עוצמת הרעש, אלא גם השטח. יכול להיות שבגני אירועים פתוחים ההשפעה היא שונה ממקומות סגורים. משך החשיפה לרעש הוא גם גורם. לכן יכול להיות שהפרמטר הזה של עוצמת הרעש הוא לא מספיק, אלא באמת צריך להתייעץ עם אנשים שהם מומחים לעניין.

נושא עיגון ההוראות האלה. אם קוראים זאת רואים שהכלי לאכוף את הנושא הזה הוא על ידי רשיון העסק. כלומר, הכללת התנאי הזה כתנאי ברשיון עסק. יתכן שאפשר לעשות זאת לא במסגרת של חוק עצמאי, אלא במסגרת של חקיקת משנה בצו רישוי עסקים, כי העניין הזה של איכות נאותה של הסביבה והבטחת בריאות הציבור קיים היום במסגרת חוק רישוי עסקים, ואפשר להוציא צווים ולדרוש מהעסקים האלה להתקין את ההתקן הזה כבר בחקיקה הקיימת היום. מכאן נובע גם שכל ההוראות העונשיות ועניין איבוד הרשיון או אי חידושו נכנס אוטומטית לרישוי עסקים. מי שלא מקיים תנאי בהיתר, הוראות רישוי עסקים, כולל ההוראות העונשיות, חלות עליו.

נציגת משרד הפנים, בבקשה.

אני שמעתי אתמול במקרה על הישיבה, וחבל שאנחנו לא היינו בין המוזמנים לישיבה הזו. משתמשים פה במנגנון של רישוי עסק שהוא באמת כיוון נכון. יש לנו כמה הערות ניסוחיות להצעת החוק. למשל, סעיף 4 מיותר. הוא גם לא יעמוד בחוק חופש העיסוק.

אני אשמח לקבל נוסח משופר להצעת החוק.

לדעתנו, הנוסח הכי משופר הוא שזה יהיה תקנות. למשל, תקנות רישוי עסקים. כל העסקים שמצוינים כאן הם עסקים טעוני רישוי. חבר הכנסת שטייניץ, אתה היית במגע עם הרבה אולמות שמחה. האם אתה בדקת לכמה מהם רשיון עסק בתוקף? להרבה מאוד מהאולמות האלה אין רשיון עסק.

לכן את רואה שיש גם אלמנט של קנסות.

זה לא יעזור כל-כך.

איך אתם תיקחו בחשבון את מה ששמענו מפי בעלי המקצוע?

שר הפנים לא אחראי על הבריאות ועל איכות הסביבה. לשרים יש סמכות לפי סעיף 10 בחוק רישוי עסקים, לקבוע תקנות לביצוע של חוק רישוי עסקים. המנגנון קיים, הקנסות, העבירות הפליליות, הצווים המנהליים לסגירה. עם זאת, נושא מד הדציבלים חייב להישאר. כפי שאמרתי, לעסקים האלה אין רשיון עסק הרבה מאוד זמן וזה לא מפריע להם להמשיך ולפעול.

כל נושא בריאות הציבור הוא באחריות משרד הבריאות ולא באחריות משרד העבודה. נושא הרעש באולמות הוא במשרד לאיכות הסביבה. לנו יש תקנות שמדברות על חשיפה לרעש שקובעות קריטריונים אחרים מאולמות שמחה. הנושא הזה הוא לא בתחום שלנו. בנוסף, לפי חוק רישוי עסקים האחראי על מתן אישורים ברישוי עסקים באולמות שמחה הוא משרד הבריאות, לכן ניתן לעשות זאת דרך רישוי עסקים. אני לא נכנסת לסביבה מי צריך להיות האחראי לזה. האם משרד הבריאות או משרד לאיכות הסביבה? מכל מקום, בוודאי שמשרד העבודה לא זה שאחראי לכך.

חבר הכנסת שטייניץ, אנחנו שמענו פה טענות מקצועיות שאי אפשר להתעלם מהם. אנחנו לא מסוגלים לבדוק את הטענות המקצועיות. יחד עם זאת, בצדק טוענים בעלי האולמות כשהם אומרים שהם לא יכולים להכניס כל דיכפין לאולם שיעשה בו כבתוך שלו. מעל כולם, היא הדאגה לציבור הרחב שאותו אנחנו מייצגים בהצעת החוק הזו. לכן אני מציע שאנחנו נפנה למשרד הבריאות ולמשרד לאיכות הסביבה בבקשה להכין לנו הצעה או תיקון להצעת החוק שלך. איגוד
התקליטנים יגיש לנו ולמשרד הבריאות הצעה. אני מבקש שזה יתבצע תוך שבועיים עד שלושה שבועות. כאשר כל ההצעות תהיינה לפנינו, נוכל לקיים דיון חוזר עם כל התיקונים.

אני רוצה להבהיר כמה דברים בהצעת החוק. ראשית, נושא נפילת המתח. גם בפילהרמונית יש פיקים של עוצמת קול, וגם ביצירה של צ'יקובסקי יש שימוש ברעש של תותחים. אבל, זה הרבה פחות מסוכן מרעש שנמשך דקות ארוכות. בתחילה היו שתי אופציות. האחת, להגביל באופן טוטלי עוצמה של ווליום, והשנייה, להפיל מתח אחרי זמן מסוים מעבר לעוצמה מסוימת. אנחנו העדפנו את האופציה השנייה. דרך אגב, אני הייתי בהופעה באחד האולמות של הזמר רמי קליינשטיין, ובשיא שלו הוא הגיע לעוצמה של 85-86 דציבלים.

תלוי איפה שמת את מד הדציבלים. הרעש מהקהל לבד בלי התזמורת הוא 90 דציבלים.

אנחנו גם פנינו לחברה שעוסקת באקוסטיקה בשם "ביתא" ושם ראינו התקנים מרשימים שנועדו לצמצם את הרעש רק לרחבת הריקודים, למשל. מדובר בהוצאה של עשרות ומאות אלפי שקלים

זה דבר רע מאוד מבחינה מקצועית.

אני לא יודע, מכל מקום זה דבר לא ריאלי מבחינת אכיפה, כי לא נחייב בעלי אולמות להתקין זאת. אנחנו רוצים חוק שיעבוד, ולא רק חוק דקלרטיבי.

אני רוצה לומר לכם מהם התיקונים שאני מציע בהצעת החוק שלפניכם. ראשית, הגדרת התקנת מד דציבלים. בסעיף הזה יהיה כתוב: מכשיר המודד את עוצמת הרעש ומפיל את המתח למערכת ההגברה, לא לאולם כולו, מעבר לעוצמה מסוימת.

שנית, אני מקריא את סעיף 2 המתוקן: " בעל אולם שמחה יחויב בהתקנת מד דציבלים כאמור במרחק של לא יותר מ- 8 מטר מחזית מערכת הגברה, ובתוספת נורת התרעה מהבהבת שתמוקם במקום בולט לעיני האורחים, המנתקת את הזרם למערכת ההגברה, לאחר דקה של התראה של רעש של 90 דציבלים ומעלה, וכן לנפילת מתח לאחר 5 שניות על התראה של רעש של 110 דציבלים ומעלה. אנחנו ניסחנו את הסעיף הזה בהתייעצות עם מומחי אקוסטיקה, מומחי בריאות ולאחר מדידות באולמות כדי לאפשר גם פיקים מסוימים.

שלישית, סעיף 5. אני קיבלתי את התיקון של נציגת משרד המשפטים ולכן במקום אולם אירועים אנחנו נכתוב: באולם שמחה.

רביעית, סעיף סמכות האכיפה. במקום משרד הבריאות ייכתב המשרד לאיכות הסביבה.

הפקחים של המשרד לאיכות הסביבה לא עובדים אחרי השעה חמש.

אנחנו נודיע לציבור הרחב שאפשר לעשות עבירות מהשעה חמש והלאה. אני מציע לך לבדוק את העניין הזה. אני חושב שאת טועה.

הויכוח בין בעלי האולמות לבין התקליטנים הוא מאוד מעניין, אבל הוא לא לעניין. כלומר, הוא לא מעניין אותנו מבחינת החוק הזה. הכנסת אישרה את הצעת החוק בקריאה טרומית. אנחנו רוצים חוק אפקטיבי, שיגן על הציבור מבחינה בריאותית וגם מבחינת ההנאה. יתכן שיש בהצעת החוק הזו גם אלמנט של מיתון התופעה של הרעש והצעקנות וזה לא רע בעיניי. אני לא תובע מכולם להאזין לפילהרמונית או לצ'יקובסקי. יש שירים ישראלים ויש תרבות פופ ורוק מהמערב, אבל צריך להטיל על זה מגבלות מבחינת הרעש. דרך אגב, אנחנו בדקנו ומצאנו כי בחלק גדל ממדינות המערב יש חקיקה דומה על הגבלת עוצמות באולמות שמחה ובגני אירועים. בחלק מהארצות זה הולך גם לדיסקוטקים. אני נשאלתי כאן למה אני לא דואג לילדים שהולכים לפסטיבל ערד? אני מאוד לילדים האלה וגם לילדים שלי, אבל כמו שציין חבר הכנסת אזולאי ובצדק, אנחנו כרגע החלטנו ללכת על חוק מאוד מוגבל שיגן על אנשים באולמות שמחה ובגני אירועים. אנחנו מוצאים לנכון לצמצם בהתחלה כי באולם שמחה אתה שבוי במידה מסוימת. לאירוע משפחתי אני בא עם ילדים, כולל ילדים קטנים. יש פה צורך בריאותי שהוא חל בעיקר על ילדים ופעוטות, לכן אנחנו החלטנו להטיל את המגבלה הזו על אולמות שמחה וגני אירועים שמשמשים גם לאירועים משפחתיים, ולא על דיסקוטק שמי שרוצה יודע שהוא משלם כסף והוא יכול להיכנס לגיהינום של רעש. יתכן ובעתיד אנחנו נחליט להרחיב את הצעת החוק.

אין כוונה לפגוע באף אחד. אני כרגע דואג לציבור הרחב ואני בטוח שאתם איתנו בדעה הזו.

בהחלט, אבל איך אתה בודק רעש של 90 דציבל? האם אתה תוציא הקהל החוצה?

אני לא איש מקצוע ואל תשאל אותי שאלות כאלה. השאלות האלה צריכות להיות מופנות למשרד הבריאות ולמשרד לאיכות הסביבה משום שלהם יש את הכלים לבדוק את הדברים. אני לא מקפח את זכותם של התקליטנים ושל התזמורות במדינת ישראל. אני מציע להם להגיש הצעה לוועדה. אנחנו נבחן את ההצעה הזו מול משרד הבריאות ומול המשרד לאיכות הסביבה ונגבש הצעת חוק שנביא אותה בפני הוועדה ואותה נאשר. אני רק מגביל את כל העניין הזה בזמן. אני לא רוצה שהעניין הזה יתפרס על פני זמן רב. אני מבקש שבתוך שלושה שבועות משרד הבריאות והמשרד לאיכות הסביבה יגבשו הצעה.

נציגת משרד הפנים, את קודם דיברת על תקנות לגבי רשיון עסק. מבלי לפגוע, אני לא מוכן כרגע לתת לכם להביא תקנות, כי כולנו קראנו את הכתבות האחרונות בנושא רישוי עסקים במדינת ישראל. אנחנו לא רוצים להטיל עליכם עוד דבר שלא תבצעו אותו, ולכן אני מראש מעדיף שלא תעשו זאת.

משרד הפנים הוא לא המפקח. הרישוי הוא הרשות המקומית. אתה צריך להיות מודע שאתה משתמש בחוק רישוי עסקים.

אני מציע ששלושת המשרדים יפנו אליי עם ההצעות שלהם לתוספות, תיקונים והשמטות לפני תום שלושת השבועות. ואולי נגיע לנוסח מוסכם עם שלושת המשרדים.

חבר הכנסת שטייניץ, אני רוצה להסביר לך איך התהליך מתבצע בוועדה. אנחנו עובדים מול היועצת המשפטית של הוועדה. אתה כחבר הכנסת מגיש ההצעה, יכול לעבוד מול היועצת המשפטית. אנחנו מרכזים את כל החומר ומעבירים ליועצת המשפטית, והיא תשב איתך בעניין הזה.

הצעתי אליכם היא שתגישו את ההצעה שלכם. אנחנו נעביר אותה למשרדים הנוגעים בדבר, ותוך שלושה שבועות נגבש הצעת חוק שפחות או יותר תהיה מוסכמת. אם לא, נביא זאת כאן לדיון ונקבל החלטה בהתאם. אם ישנם גורמים אחרים, שלא נמצאים כאן אפילו, אשר רוצים להגיש הצעה משלהם, זכותם לעשות זאת ולהעביר את הצעתם ליועצת המשפטית של הוועדה. אם נעשה זאת, אנחנו נוכל להתקדם עוד שלושה שבועות בהצעת החוק הזו. תודה רבה לכולם.




הישיבה ננעלה בשעה 11:25.