פרוטוקולים/ועדת הפנים/2597



2
ועדת הפנים ואיכות הסביבה
2.1.2001

פרוטוקולים/ועדת הפנים/2597
ירושלים, כ"א בטבת, תשס"א
16 בינואר, 2001

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי


פרוטוקול מס' 211

מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה
יום שלישי, ז' בטבת התשס"א (2 בינואר 2001), שעה 13:25

חברי הוועדה: דוד אזולאי - היו"ר
יהודית נאות
יצחק סבן
מאיר פרוש
איוב קרא

דלית דרור - משרד המשפטים
יוני גרטי - משרד האוצר
חמדה דהאן - משרד הדתות
ארז שפירא - מרכז שלטון מקומי

מרים פרנקל-שור

יפה שפירא

חנה כהן

הצעת חוק התכנון הבניה (תיקון – ייעוד קרקע למקוואות טהרה), התשס"א-2001.




הצעת חוק התכנון והבניה (תיקון – ייעוד קרקע למקוואות טהרה), התשס"א-2001

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה לדיון בהצעת חוק התכנון והבניה (תיקון – ייעוד קרקע למקוואות טהרה), התשס"א-2001, של חבר הכנסת מאיר פרוש.

לפני כשלושה-ארבעה חודשים קיימנו דיון אחד בנושא הזה. הצעת החוק הזאת באה לפתור בעיה שקיימת בהרבה יישובים שמקימים בהם שכונות חדשות וגדולות, אך לא מקצים בהם שטחים למקווה. בדיון שהיה פה הועלתה בעיה שבעצם אין פתרונות באמצעות החוק הזה ולכן ביקשנו לנסח הצעה אחרת ביחד עם מגיש ההצעה.

הדיון בפגרה היה בו' באב, שביעי באוגוסט.

האם בכל ישוב, קטן או גדול, חייב להיות מקווה? הרי זה לא עניין של נסיעה, שכן מותר לנסוע למקווה. נניח שקם יישוב קטנטן של מאה משפחות שמתוכן שלוש עושות שימוש קבוע במקווה, לא יבזבזו קרקע שאין באותו יישוב כדי להקים מקווה. השאלה היא אם אפשר יהיה להקים מקווה אחד שיהיה משותף לשני יישובים.

אכן בגלל כרכום, שם היה ציבור גדול שרצה מקווה וציבור גדול אחר שלא רצה מקווה, באה היוזמה להצעת החוק הזאת. צודקת חברת הכנסת נאות, שאם לא מייעדים מראש שטח לכל מה שיהיה ורוצים לתקוע מקווה, יכול שכן להתנגד ובצדק. הוא יכול לטעון שהוא קנה דירה במקום מסוים והוא בכלל לא חלם שיבוא יום ויפעילו לו בקרבת הבית שלו מתנ"ס, מועדון, דיסקוטק, מקווה וכו'. כל אחד ואמונתו – אני חושב שמקווה הוא יותר חשוב אפילו מבית כנסת ומכל צורך ציבורי אחר. הוועד בכרכום עשה בחירות ו-70 הצביעו בעד מקווה ו-79 הצביעו נגד המקווה. יוצא שכרכום נשאר בלי מקווה.

אתה יודע שגם ממשלה אפשר להפיל ברוב של קול אחד.

אין לי שום טענה על כך. אני לא רואה דרך אחרת – בדבר שאני מאמין שהוא צריך להיות – אלא להסדיר את זה, דהיינו שכשעובדים על תוכנית מתאר או תוכנית מפורטת של שכונה או עיר וכד', מראש צובעים שטח שעליו כתוב "מקווה". אני לא רוצה שיהיה מצב שיש יישוב או שכונה שיש בהם מספיק משפחות שרוצות מקווה או שתרצנה בעתיד ואין שטח שמיועד לכך. אני רוצה להסדיר את זה מראש, כדי שלא יהיה ויכוח.

הבעיה הזאת לא קיימת רק בכרכום, אלא גם בירושלים. בשכונת רמת בית הכרם יש התנגדות של תושבים להקמת מקווה, ובצדק, כי מי שקנה דירה ברמת בית הכרם רוצה לחיות על רמה ובלי שום הטרדה ציבורית. אם השטח משוריין מראש לדבר הזה, אף אחד לא יכול לבוא בטענות נגד הקמת מקווה.

לגבי ההערה של חברת הכנסת נאות שאפשר לנסוע למקווה. צריך לזכור שיש ימים שאי אפשר לנסוע.

במרחק קצר מכרכום יש מקווה.

הייתי במקווה של מושב אמנון הסמוך לכרכום. אבוי למקווה שיש שם ואבוי למי שצריך ללכת למקום כזה. מי שמכיר את כרכום יכול להעלות בדעתו שאותם 300 מטר שאני מבקש לצבוע למקווה הם שחסרים ליישוב? כרכום לא תתפתח בגלל שיחסרו לה אותם 300 מטר למקווה? היא בוודאי תוכל להתפתח, אבל אם ייעדו מראש את השטח יהיו פחות ויכוחים, פחות מריבות עם שכנים.

בפעם הקודמת נאמר לי שלא יכול להיות דבר כזה בחקיקה ראשית. סעיף 63 בחוק התכנון והבניה אומר: יועדה בתוכנית מתאר או בתוכנית מפורטת קרקע למטרת מגורים, ייראו ייעוד כאמור כאילו הוא כולל גם היתר למגורי חוסים שמשרד העבודה והרווחה אישר להם לגור במעון. כלומר, חוק התכנון והבניה אומר שבכל תוכנית מתאר מפורטת שמיועדת למגורים יש מלכתחילה ייעוד למגורי חוסים של משרד העבודה והרווחה.

התווכחתי כמה פעמים עם עו"ד פרנקל-שור ואמרתי שאני כמחוקק רוצה שזה יהיה כך ואם רוצים שיפילו אותי בוועדה או במליאה. אני רוצה כך, כי אני חושב שמקווה זה מעל הכל. לדעתי מקווה זה יותר מבית כנסת. הלוואי שהיינו מגיעים לכך שהמדינה לא נותנת לזוז לפני שיש מקום לבית ספר, מקום לתלמוד תורה וכו'. אבל אני לא מבקש את כל הדברים האלה, כי אני יודע היכן אני נמצא. אני מנסה להמר על ייעוד מקום למקווה, מה גם שאני מוצא בחוק התכנון והבניה שבכל תוכנית צריך לייעד מקום למגורי חוסים.

משום שהם אומרים בזה שמגורי חוסים הם מגורים. זו המשמעות של החוק.

אני טוען שמגורים בלי מקווה זה לא מגורים.

אני יכולה לטעון שמגורים עם מקווה זה לא מגורים.

לכן אני רוצה לייעד מראש את השטח לכך, כדי שתושבים יידעו מראש שבמקום מסוים יש שטח שאם ירצו בעתיד יוכלו לבנות שם מקווה.

זה לא מה שכתוב בהצעת החוק.

אני לא מבקש לחייב לבנות מקווה, אלא לחייב שיהיה שטח למקווה למקרה שירצו לבנות מקווה.

מה שאתה מציע לא מחייב לייעד שטח, אלא זה אומר שאם בעתיד לא יהיה שטח לא יוכל אדם להתנגד למקווה בטענה שזה מיועד למגורים.

אני לא אומר שאם בכרכום אין שטח למקווה, אני אמנע מאנשים להתנגד למקווה.

אם כך, יוכלו תמיד להפיל את זה בהחלטה של רוב. אתה רצית שבכל שטח מגורים יקצו את השטח הנדרש למקווה, בהתאם לגודל האוכלוסיה, ויצבעו אותו בצבע מקווה. זה לא מה שכתוב פה.

שיכתבו את זה.

חבר הכנסת פרוש, אני חושבת כמוך. יכול להיות שמרכז השלטון המקומי שרוצה את הדברים נזילים לא מעוניין בזה, ויכול להיות שמי שאחראי על חוק התכנון והבניה במשרד הפנים לא יהיה מאושר, כי הם רוצים להשאיר את המילים "מבני ציבור" ויריבו הילדים לפנינו. אני מעדיפה לדעת איפה מסומן מקווה, איפה מסומן בית ספר, איפה מסומן "כולל" ואיפה מסומנת ישיבה, כי אם אני חילונית, אני אקנה איפה שאני רוצה ואני לא אבוא בטענה. אם אני לא רוצה לגור ליד מקווה, אני לא אקנה שם, אבל אני לא רוצה את ההפתעה שיבנו מקווה במקום שלא חשבתי שיהיה מקווה. אני בעד להגדיר מקומות מדויקים למבנה ציבור.

אני חושב שלא יכולה לצאת מהרשות המקומית או מהרשות הארצית תוכנית בלי שיש ייעוד למקווה. זה מה שאני מבקש. חברת הכנסת נאות מבקשת שאם יש ייעוד למבני ציבור שיהיה כתוב מהו מבנה הציבור. אני מבקש שלא תצא תוכנית בלי שיש סימון למקווה.

מקווה אחד.

לפחות מקווה אחד.

אם יש שלושה קרוואנים בגבעת טרשים, גם שם צריך להיות מקווה?

שטח בוודאי לא חסר שם.

אם כך אתה חייב לפחות להגדיר את זה.

אני מוכן להגדיר, אבל לא רצו לעשות את זה. אני אמרתי שיהיה לפחות מקווה אחד.

בשביל בן אדם אחד מקווה אחד?

לאדם אחד לא יבנו מקווה. אני לא אומר שצריך לבנות, אלא לייעד שטח.

בהצעה שלך כתוב "יוקם במקום לפחות מקווה טהרה אחד".

אין לי בעיה שייכתב "ובלבד שיועד במקום שטח למקווה טהרה".

ואז ברצותם יבנו וברצותם לא יבנו. כך אתה חוזר שוב למצב שזה לפי רוב ומיעוט.

זה לא יהיה כך, כי תושבים לא יוכלו להתנגד לבניית מקווה בטענה שהם לא ידעו שיהיה שם מקווה, כי השטח יועד מראש.

אם המועצה המקומית או הוועד היישובי יחליט לא לבנות, אז הוא לא יבנה.

אבל יהיה שטח. יש הבדל בין מצב שאומרים שאי אפשר ואם רוצים צריך להגיש תב"ע, לבין מצב שזה קיים בתב"ע.

אם כך מה המינימום? נניח שמסכימים שיהיה מקום מיועד למקווה, האם אפשר לבנות מקווה במקום שלא יועד לכך?

לכאורה לא. זה המצב שקיים היום, כי אם אין מקום שמיועד למקווה, אי אפשר לבנות.

"ציבורי" זה מקווה וגם מקום שיועד למקווה זה מקווה? זה בוודאי לא צריך להיות כך.

את יודעת איך לתכנת את התושבים שכאשר כתוב "ציבורי" זה לא מספיק כדי לחייב לבנות מקווה.

אני רוצה ש"ציבורי" לא יכלול מקווה, כי שמת מקווה לחוד ולכן אתה לא יכול להגדיר שמקווה זה ציבורי.

תבוא רשות מסוימת ותגיד שמבחינתה - וברוב של חברי מועצה שהחליטו – על השטח שמיועד למבנה ציבור יהיה מקווה, זה מותר.

לא, כי למקווה יש מקום אחר. לדעתי אתה מכניס את עצמך למוקש. אם עד היום אמרת שלא היה מקום בחוק למקווה, יכולת לבוא באופן לגיטימי ולומר שמקווה זה מבנה ציבור. אם יהיה שטח שמיועד למקווה, אתה לא תוכל לעשות את זה.

בהצעה כתוב "לפחות מקווה טהרה אחד", כי בשכונה שיש בה 600 משפחות חרדיות תכננו לפחות מקווה אחד והשני יכול לעמוד על השטח שכתוב עליו "ציבורי".

זה לא יכול להיות כך. אם כל התושבים ירצו זה יהיה, אבל לדעתי לא תוכל לעשות את זה, כי אם ייגשו לבית המשפט הטענה יכולה להיות שיש מקום למקווה ולכן לא יכולים ללכת למקומות שיועדו למבני ציבור.

אני חושב שאני עושה דבר טוב, כדי שלא יהיו מריבות.

אם אדם קונה בית ולא יודע שעל השטח שלידו יבנו מקווה, יכול לטעון בצדק שזה לא בסדר. אבל כשמקצים מראש שטח לכך, לא יכולה להישמע טענה כזאת.

אני מסכימה לכך, אבל אני לא מוכנה שבשטח ציבורי שלא ידעתי ששם יהיה מקווה, פתאום יבנו מקווה.

עד היום בשטח שיועד למבנה ציבור אפשר היה לבנות מקווה?

לדעתי כן. אבל ברגע שייעדת שטח למקווה, מקווה יוצא מהכלל של מבני ציבור.

הצעת החוק הזאת לא באה לומר שמקווה זה לא מבנה ציבורי. כוונת החוק הזה לומר שלא יכול להיות יישוב שלא יהיה בו שטח שלא יועד למקווה.

אני מסכימה למה שאתה אומר שלא יכולה לקום שכונה בלי מקום שיועד למקווה אחד, אבל אתה לא יכול גם לומר אחר כך שיכול להיבנות מקווה גם בשטחים שמוגדרים "מבני ציבור". אתה מגן על קהל המשתמשים במקווה באופן שוטף – ואני מקבלת שיש צורך כזה – ואומר שאתה רוצה להימנע ממצב שיתנגדו להקים מקווה בשטח שמוגדר "מבני ציבור" ולכן כדי למנוע ספקות אתה רוצה ליעד מקום למקווה. אני טוענת שאתה צריך לדעת שאם זה יהיה כך, בשטחים שמיועדים למבנה ציבור אי אפשר יהיה להפוך אותם למקווה, אלא על ידי שינוי ייעוד.

נוסח ההצעה שנשלחה למרכז השלטון המקומי הוא לגמרי אחר. אנחנו קיבלנו את הצעת חוק התכנון והבניה (תיקון – ייחוד שטחים למבני דת).

זו ההצעה שהיתה בישיבה הקודמת.

והיום אני נתקל בהצעה שהיא רחוקה כמרחק מזרח ממערב מהצעת החוק שקיבלנו.

היית בישיבה הקודמת?

עו"ד נתן מאיר ממשרדנו היה בישיבה הקודמת, דיברתי איתו לפני הישיבה הנוכחית ואני עדיין בא ואומר שהנוסח הזה לא היה לפנינו, אלא רק עכשיו.

הנוסח הזה בא לענות על הטענות של עו"ד נתן מאיר וגיורא רוזנטל.

בהצעה כתוב: "יועדה בתוכנית מתאר ... קרקע למטרת מגורים יראו יעוד כאמור כאילו הוא כולל גם מקוואות טהרה". המשמעות של זה היא שאם בתוכנית מתאר קבעו אזור מגורים א' וצמודי קרקע או אזור מגורים ב' או אזור מגורים ג', בחלקה ספציפית אפשר יהיה להקים גם מקווה וגם דירת מגורים. זה מה שאומר סעיף 63 לחוק בנוסחו היום לגבי מעונות חוסים, בעוד שהסעיף למעונות חוסים התכוון לומר שיש אוכלוסיה חלשה וכדי למנוע ספקות אנחנו רואים אותה כאוכלוסיית מגורים לכל דבר ועניין. כאן אנחנו אומרים שמקווה זה בעצם לא צורך ציבורי אלא זה מגורים. כלומר, אנחנו רואים מקווה ומגורים היינו הך. אפשר לומר את זה, אבל אני לא בטוח שנכון לומר את זה.

צורכי ציבור הוגדרו בחוק התכנון והבניה בסעיף 188 לחוק. צורכי הציבור כוללים דרכים, גנים, שטחי נופש וספורט, מבנים לצורכי דת ותרבות וכו'. כלומר, כאשר אנחנו מייעדים קרקע לצורך ציבורי, היא יכולה לכלול את כל הדברים האלה ומקווה היא חלק מדת. יש היום נורמות משפטיות שונות ובתחום הזה של תכנון ובניה הנורמה החולשת על הכל זה חוק התכנון והבניה, לאחר מכן יש את התוכניות על פי סדרן – תוכניות מתאר ארציות וכו' – אבל יש גם פרוגרמות שעל פיהן קובעים בסופו של דבר מתכנני הערים את צורכי הציבור. בפרוגרמות האלה קובעים איזה צורכי ציבור צריכים להיות על כל X תושבים. אני רוצה לקוות שגם מקווי טהרה נכנסים לפרוגרמה הזאת כחלק מצורכי הציבור שצריך לייעד אותם ועל פי זה צריך לקבוע.

אם יש בעיה של הקצאת קרקעות למקוואות, הרי שמרכז השלטון המקומי סבור שהפתרון לכך צריך להיות לא בנורמה החולשת על חוק התכנון והבניה, אלא בנורמה האופרטיבית, כלומר בפרוגרמות שנקבעות בין היתר על ידי משרד הפנים, מתכנני הערים וכו'. דרך אגב, פרוגרמות מעודכנות בהתאם לשינויים באוכלוסיה. פרוגרמה שהוכנה בשנות ה-50 וה-60 אין מקומה היום בשנות ה-2000.

היועצת המשפטית של הוועדה גיבשה הצעה אחרת, שיכול להיות שתחסוך את הוויכוח.

ההצעה החדשה שלי מתייחסת לשני מקרים - -

את מבקשת להשאיר את זה בסעיף 63ב?

אני לא רואה מניעה מדוע לא.

ההצעה שלי מתייחסת לגבי תוכניות קיימות ולגבי תוכניות שעדיין בקנה, כך שההצעה שלי מתחלקת לשניים. לגבי תוכניות קיימות אני מציעה להישאר בנוסח שמונח לפניכם, כלומר: "יועדה בתכנית מתאר או בתוכנית מפורטת קרקע למטרת מגורים יראו יעוד כאמור כאילו הוא כולל גם מקוואות טהרה".

אני מתנגדת לזה.

את מדברת על תוכנית קיימת שכבר אושרה?

כן.

אני רוצה שזה יהיה רק לגבי תוכניות חדשות.

אין לי בעיה עם זה. לגבי תוכניות חדשות אני מציעה: בתוכנית מתאר או בתכנית מפורטת שתיועד בה קרקע למטרת מגורים, תיועד קרקע לבניית מקוואות טהרה. זה בא בעצם לצבוע ולקבוע היכן יהיה מקווה טהרה.

אני מציעה לכתוב: תיועד גם קרקע. זה כדי שיידעו שזו לא קרקע למגורים, אלא קרקע ספציפית מסומנת. לזה אני מסכימה.

מקובל עליי. לאחר מכן יהיה סעיף נוסף: מספר מקוואות הטהרה ושטחן יקבע בין יתר, לפי מספר המשפחות המיועדות להתגורר במקום לפי התכנית ובלבד שיוקם במקום לפחות מקווה טהרה אחד.

בסעיף הזה חסרה הגדרה. מי יקבע את מספר המקוואות? זה ייקבע על ידי השר, על ידי תקנות?

כשאומרים "יקבע" הפרשנות היא שזה ייקבע בתקנות.

במשרד השיכון יש פרוגרמה שאומרת כמה בונים עבור 600 משפחות, כמה עבור 1,200 משפחות וכו'. זה צריך להיות מובטח בתקנות.

אם יום אחד כל החילונים יעזבו את המדינה, אז התקנות ישתנו ומספר המקוואות יעלה.

אני מסכים שעבור 600 משפחות צריך לייעד 350 מטר ולבנות שם מבנה של 65 מטר. זה לא משנה אם יש שם חילוניים או דתיים.

אני טוענת שהשר צריך לקבוע את זה בתקנות. אני בעצם מתכוונת לומר שהצרכים משתנים ויש רק פלכסיביליות. אי אפשר לקבוע מסמרות, כי בסביון למשל מספר המקוואות הנדרשים הוא לאין שיעור יותר קטן מאשר בבני ברק.

לכן כתבתי "לפחות". בסביון על 600 משפחות יהיה ייעוד שטח למקווה אחד לפחות ובבני ברק הרבה יותר.

בסביון לא צריך אפילו אחד.

צריך להשאיר את זה לפרנסי היישוב. נדמה לי שיש פה התערבות מאוד מאוד בוטה בסמכויות של פרנסי היישוב.

לצערי הבעיה עם פרנסי היישובים היא שהם לא תמיד רואים עין בעין את צורכי הציבור שלהם.

עובדה היא שביישוב כרכום, שממנו נוצרה הבעיה, חיים בדמוקרטיה והרוב הכריע הכרעה מסוימת. כל חוק התכנון והבניה בנוי על הכרעות כאלה.

חבר הכנסת פרוש, מה המספר המינימלי של משפחות שאתה מצפה שיהיו ביישוב שבו אתה מחייב בניית מקווה?

אני לא עובד עכשיו בוועדה הבינמשרדית של משרד הדתות שבונה מקוואות. אני לא מדבר על בניה. אני לא חושב שאנחנו צריכים להיכנס לעניין של בניית מקווה. אני טוען שצריך להיות שטח לזה.

בכל יישוב, אפילו הקטן ביותר?

כן. גם היישוב כרכום הוא יישוב קטן, אבל לא חסר בו שטח.

המגמה של משרד הפנים היא לאחד רשויות ולעשות שירותים משותפים, כמו אגד ערים לכיבוי אש, אגד ערים לאיכות סביבה וכו'. קרקע זה כסף.

כמה כסף זה 350 מטר בכרכום?

אבל 350 מטר בלב ליבה של סביון זה הרבה כסף.

במקומות נידחים כמו כרכום, שאין מי שיגן עליהם, אני רוצה שייעדו מראש שטח למקווה.

עכשיו אני רוצה להבטיח שמקווה ייבנה איפה שמיועד למקווה ושלא יבנו פתאום מקווה במקום אחר.

אפשר יהיה לבנות גם במקום שמיועד למבני ציבור.

בהחלט לא ועל כך לא נוכל להגיע להסכמה.

נעשה הצבעה אם זאת היתה כוונת המחוקק.

אז אני אבקש רוויזיה. או שמגיעים להסכמה או שלא.

ההגדרה שהוצעה לעשות הבחנה בין מגורים, שזה לא יהיה גם מקווה, זו הגדרה שבעיניי היא נכונה. איפה שמקצים למגורים אפשר גם להקצות שטח קטן למקווה. אין לנו התנגדות עקרונית להקצות שטחים לשימושים שונים.

כלומר מקובל עליך שאם יש מקום מגורים תיועד קרקע גם לבניית מקווה.

ההערות שלנו מתמקדות בזה שצריך להגדיר היכן החוק הזה לא צריך לחול, כמו למשל שהחוק לא יחול ביישובים ערבים.

השר יהיה רשאי לפתור ישובים כאלה בתקנות.

ההערה השניה שלי מתייחסת למצב שבו אם נניח הקצנו את השטח למקווה, אבל האוכלוסיה והרשות המקומית בוחרים לא לנצל את זה, אני חושב שיש הכרח שלרשות המקומית תהיה זכות לשנות את הייעוד של הקרקע ולהקים מתנ"ס, בית ספר, גן ילדים או כל שיכון ציבורי אחר.

לרשות המקומית תמיד מותר לעשות שינוי ייעוד.

חובה שתהיה בחוק אפשרות לעשות את זה.

בהחלט לא.

מותר לעשות שינוי ייעוד למקווה וההיפך לא?

אני לא עושה שינוי ייעוד למקווה, אלא אני אומר מראש שצריך לייעד שטח למקווה. לא ביקשתי את זה במקום שקיימות תוכניות, אלא כשעושים תוכנית חדשה יש לייעד מקום למקווה.

אם מסתבר לאחר חמש שנים שלא צריך את הקרקע הזאת למקווה, מה יעשו בשטח?

מה קורה אם מסתבר אחרי חמש שנים שאין צורך בבית ספר?

אז סוגרים את בית הספר והוא הופך לבית כנסת או לכל ייעוד ציבורי אחר.

אני בטוח שהלהט שיש לך נגד החוק הזה הוא לא בשם ראשי הרשויות.

זכותו להציג את הדברים בלהט. הוא מייצג את מרכז השלטון המקומי וצריך לאפשר לו לייצג אותם כמו שהוא מבין ורוצה.

אני מציג את דעת השלטון המקומי וזו לחלוטין לא דעתי האישית. אני מניח שבמרכז השלטון המקומי, שמונה הרבה רשויות מקומיות והרבה ראשי ערים, יהיו כאלה שיסברו כמוני ויהיו כאלה שיחלקו עליי, אבל זו דעתו של מרכז השלטון המקומי.

אני אקרא שוב את ההצעה החדשה: "בתוכנית מתאר שתיעד קרקע למטרת מגורים תיועד גם קרקע למקוואות טהרה". כלומר, יש פה הוראה מצווה למוסדות התכנון. בעצם למוסדות התכנון, שחוק התכנון והבניה הוא זה שקבע, אין שיקול דעת בעניין הזה. לפי ההצעה הזאת כל תוכנית מתאר מקומית וכל תוכנית מפורטת חייבת לייעד קרקע בראש ובראשונה למקוואות טהרה. לגבי ייעודים ציבוריים אחרים, שהם לא פחות חשובים - למרות שאדוני הבהיר בצורה ברורה שהוא סבור שמקוואות טהרה עומדים מעל הכל - אין את החובה הזאת. החובה הזאת תחול רק על מקוואות טהרה ויש כאן צמצום חמור של שיקול הדעת של הוועדות המחוזיות - -

אתה מכיר את עדנה הירשמן שהיא הלוביסטית של מרכז השלטון המקומי? תבקש ממנה לפנות לכמה חברי כנסת שיכניסו שינויים בחוקים הללו. היא לוביסטית מצוינת ומצידי שיוכנסו שינויים לגבי מבני ציבור אחרים. אני הבאתי את החוק הזה.

אני רוצה שלא לצמצם את שיקול הדעת של מוסדות התכנון. מוסדות התכנון בהיררכיה הנמוכה ביותר זה הוועדות המקומיות ומעליהן יש את הוועדות המחוזיות שמשרד הפנים מייצג אותן ובסופו של דבר גם המועצה הארצית לתכנון ובניה, אלא שהחוק הזה בניגוד גמור לרוחו של חוק התכנון והבניה כולל הוראה מצווה, כולל צמצום מהותי על שיקול הדעת של הוועדות המקומיות. תכנית מתאר יכולה לחול על חלק מהיישוב, על שכונת מגורים קטנה, אבל היא עדיין תחייב לייעד קרקע למקווה טהרה.

יתרה מזאת, יכולה להיות תוכנית מתאר על רחוב, האם גם אז יחייבו שיהיה מקווה טהרה?

יש בתל-אביב תוכניות מתאר על חלקה אחת.

לכן אני קובע שזה ייקבע גם לפי מספר המשפחות.

אבל אתה מגביל, כי אתה אומר "ובלבד".

אין לי בעיה שזה ייקבע לפי מספר משפחות.

זה לא יהיה נכון מבחינה תכנונית.

יש מקומות שאולי יצטרכו על פי פרוגרמה יותר מקוואות ויהיו מקומות שיצטרכו פחות.

לכן אני אומר שיהיה לפחות אחד.

מי יקבע היכן צריך יותר והיכן צריך פחות? נדמה לי שזה צריך להיות לשיקול דעתה של הוועדה המקומית. אני מניח שיש מספיק ערים מעורבות שבהן יש שכונות בעלות צביון חרדי או צביון דתי ובאותה עיר עצמה יש שכונות בעלות צביון חילוני. נדמה לי שכמות צורכי הציבור בכל אחת מהשכונות צריכה להיות שונה ואי אפשר להכתיב את הדבר הזה לא בחוק וגם לא בתקנות של שר הפנים. הדבר הזה צריך להיקבע בנורמות משפטיות מחייבות, אך נמוכות יותר, כמו בתוכניות מתאר מחוזיות, בתוכניות מתאר מקומיות או בפרוגרמות של משרד השיכון או הפנים. זו הנורמה שבה צריך לקבוע ואי אפשר לקבוע איזושהי אחידות שתחול בכל הארץ, בכל היישובים ובכל השכונות. תהיה איזושהי נורמה שהיא לפעמים טובה, לפעמים אינה מספיקה - -

אתה מסבך אותנו יותר.

נדמה לי שלאור ההצעה הזאת ראוי לחזור להצעה הראשונה שאומרת שבחוק התכנון והבניה, בסעיף 61, בפיסקה (2), בסופה יבוא - -

אפשר לקבוע שאם יש תוכנית מפורטת למטרת מגורים ביישוב חדש או לשכונה חדשה ייעדו גם שטח למקוואות טהרה.

אבל שכונה יכולה להיות רק שלושה בתים.

אם יש היום שטח שמיועד למבני ציבור ורוצים לבנות שם מקווה, את מסכימה לכך או שאת תנחי את התושבים להתנגד?

בוודאי שאני מתנגדת אם זה בשכונה שלא מבקשת את זה. אם זו שכונה שרוצה בזה, אני בעד. אם אתה מדבר על וויזניץ' בחיפה, שם כן צריך להיות מקווה. אם אתה מדבר על הר הכרמל, אזי שם לא צריך להיות מקווה.

לאחר שיתקבל החוק הזה, בשטח שמיועד לצורכי ציבור בבני ברק, את תהיה בעד שתושבים יתארגנו להתנגד לזה, מכיוון שבשטח ציבורי לא יכול להיות מקווה?

כן. אני גם אבוא לבג"ץ ואגיד שהמחוקק אמר שהוא רוצה לקבוע בוודאות היכן המקוואות ולכן התוכנית ייעדה מקום למקוואות, ולכן אל להם לבוא למקום שמיועד למבני ציבור שכוללים בית ספר וכל השאר. אני לא עורכת דין, אבל לפי דעתי אתה תיפול בבג"ץ.

מה לגבי שכונות ישנות?

אני חושבת שבתוכניות קיימות שטחי ציבור כוללים גם מקוואות. ברצותם יבנו וברצותם לא יבנו.

ויזניץ' קיימת כבר והחוק הזה יתקבל, מה תעשי אז?

לדעתי בחוק הקיים, אם לא תשנה כלום, "מבני ציבור" כולל גם מקוואות, היות שהמחוקק לא ייעד למקוואות מקום נפרד. על הקרקע הציבורית כתוב את המילה האמורפית הזאת "מבני ציבור", שלדעתי כוללת מקוואות, בתי ספר, בתי כנסת, מסגדים וישיבות וכו', ומי שקובע שם זו הרשות המקומית. חזקה על הרשות המקומית שהיא מייצגת את השכונות השונות ואת רצון התושבים. אתה אומר שאתה מיעוט בחלק מהרשויות ולכן השאלה היא איך המיעוט בכל זאת יקבל את צרכיו ואם הולכים לבג"ץ בעניין כזה, בג"ץ אומר שיבחרו אחרת את ראש הרשות ואת חברי המועצה שימלאו את צרכי המיעוט.

לדעתי האישית המושג "מבני ציבור" כולל מקוואות, כי לא ייעדו להם מקום. אם תייעד מקום למקווה, לא תוכל לאכול גם מהנחלה הכללית. זו ההרגשה האישית שלי ולכן אתה מכניס פה מוקש לעצמך.

מפריע לך שאני מכניס מוקש?

אני מעדיפה שיסומן המקום למקוואות. כחילונית עדיף לי לדעת את כללי המשחק מראש ולא לקנות בית במקום שלאחר מכן הופכים אותו למקום אחר.

האם את מסכימה לכך שיש לחייב את הייעוד בתוכני?

אני מעדיפה לדעת איפה יהיה מקווה ולכן אני מעדיפה לצבוע את זה. אני מעדיפה לחייב להקצות.

בהמשך למה שאמר נציג מרכז השלטון המקומי – האם אין מקום לסייג את הסייג "ובלבד שיוקם במקום לפחות מקווה טהרה אחד" ולומר שיהיה מקווה אחד אם יש מספר מסוים של משפחות? יכול להיות מצב שעושים תוכנית מפורטת על מגרש, האם גם אז יצטרכו לייעד מקום למקווה? צריך שיהיה איזשהו סף גודל גם לאחד.

אפשר לומר שעל כל תוכנית שכוללת 600 יחידות דיור לפחות יוקם מקווה אחד.

צריך להיות מקווה אחד בתוכנית עד 600 יחידות.

אם יגישו תוכנית מתאר במגרש אחד, אז יכניסו גם מקווה?

צריך לקבוע מכסה מינימלית שמחייבת מקווה אחד.

איך נספור אותם?

עד 600 יחידות.

ואם זה בית אחד, חייב להיות מקווה?

את תציעי מה שאת רוצה ואני אציע מה שאני רוצה. אפשר להחליט שזה יהיה 30 או 40 משפחות.

אני מציע ללכת על מכסה של לפחות 50 משפחות.

אני מציעה 100 משפחות. בכל היישוב כרכום יש 150 משפחות, אז כרכום תשנה את כל החקיקה בכנסת עם כל ההשלכות של זה?

את מדברת אליי או את מדברת לעצמך? אתם מארגנים את ההתנגדויות ואחר כך את שואלת אותי.

על הסיפור של כרכום למדתי רק ממך.

אני מתכוון לאווירה שאתם יוצרים. אם לא הייתם יוצרים את האווירה הזאת היינו יכולים לעבור 50 שנה נוספות.

על כמה יחידות דיור משרד הדתות מממן הקמת מקווה?

אם יהיו מספיק משפחות משרד הדתות יבנה ואם אין אז לא בונים.

אני חושב שזה צריך להיות בתוך השטח שמוקצה למבני ציבור ואולי לכתוב "מבני ציבור ומקווה". אם מקצים שטח למקווה, חייבים לאפשר לאוכלוסיה שכוללת 50 משפחות והשטח יקר עבורה והיא רוצה לנצל אותו למטרה ציבורית, חייבים לאפשר לה לעשות שינוי ייעוד של הקרקע לצורך ציבורי אחר על פי בחירת התושבים.

אם יש 50 משפחות שדורשות מקווה, איך תפתור את הבעיה?

צריך להעמיד את זה להצבעה ברשות המקומית והם יכריעו.

אני לא רוצה את זה.

אין כבר רוב ומיעוט? בינתיים הבעיה כאן היא שהמיעוט דורס את הרוב.

יש כאן עניין ערכי ממדרגה ראשונה ואצל הציבור שלנו זה דבר מאוד חשוב. צריך להיות איזשהו סף מינימלי שבלעדיו אי אפשר ואם יש 70 משפחות שרוצות מקווה ואין בשכונה מקווה, לא יגורו באותה שכונה. לצערי הרב לא תמיד נענים לדרישות של הציבור הזה ואם אין שתדלן במועצת העיר שידאג לצרכים האלה נוצרים ויכוחים.

מה גם שלראש העיר יש שיקולים פוליטיים.

חבר הכנסת פרוש, כמה מקוואות יש בחיפה? אני מבקשת שתבדוק ותראה כמה תושבים יש פר מספר המקוואות הקיים.

בעכו יש 35 אלף תושבים ויש שני מקוואות. זו בושה וחרפה למדינת ישראל.

תוריד את מספר הערבים שיש בעכו.

אני מדבר רק על התושבים היהודים.

אם כך מדובר על מקווה אחד ל-17,000 תושבים.

האם לפני עשר שנים היה מישהו שחלם שצריך את החוק הזה? אבל כשמארגנים תושבים נגד מקווה, אין ברירה אלא לחוקק חוק כזה.

צריך להוציא מכלל החוק הזה את הקיבוצים וישובים ערבים.

האם את בעלת הבית של הקיבוצים?

אני לא וגם אתה לא.

אנחנו רוצים שיהיה בכל ישוב יהודי.

מקימים עכשיו ישוב בדואי לשבט קרבין אלסאנע, האם נקצה שם שטח למקווה? זה אבסורד.

היועצת המשפטית לוועדה מציעה לקבוע ששר הפנים יהיה רשאי לפטור מקומות שבהם אין דרישה למקווה.

לא צריך להקצות קרקע יקרה במקומות שהם אזורי ביקוש.

אם מתכננים נכון יש הרבה מקום בשוליים.

אנחנו לא רוצים בשוליים, אלא במקום נגיש לכולם. אני לא מתנגדת למקווה, הנקודה היא שבגלל המקרה של כרכום רוצים לעשות חוק.

זה קורה עכשיו גם בשכונת בית הכרם בירושלים. ארנן יקותיאלי הגיש בג"ץ על כך. אני רוצה שייעדו שטח למקווה, כדי שאחד כמו ארנן יקותיאלי לא יוכל לארגן התנגדות לזה.

אני לא מארגנת תושבים להתנגדויות אלא במקרים של עבירות. באופן אישי – ואני לא מייצגת פה שום מפלגה – אני סבורה שכאשר מקצים מקום למבני ציבור צריך לצבוע את זה בצבעים שונים. אני רוצה לדעת איפה יהיה בית ספר, טיפת חלב, בית כנסת, מקווה וכו'. אני בעד להקצות את הקרקעות האלה מראש ולתכנן את השכונות כמו שצריך ומראש, כי אני רוצה להיות בכללי משחק ברורים. אם אתה מקים היום שכונה חדשה של 600 יחידות דיור, אני חושבת שצריך להקצות קרקע לכל. אני לא רוצה לריב על מקום שהיה צריך להיות גן ילדים ופתאום הוא הופך לטיפת חלב. אני טוענת שלמתכננים היום יש רמת השכלה מספקת לתכנן את כל הצרכים של יישוב, גם אם הוא יישוב צומח. צריך להקצות את הקרקעות כדי למנוע חילוקי דעות.

חבר הכנסת פרוש, אם זו הגישה שלי, ואתה מאמין לי שזו הגישה שלי, תפתור את הבעיה.

לגבי מקווה אני רוצה לחייב לייעד שטח.

משרד הפנים לא מיוצג בישיבה הזאת ולכן אני מרגישה צורך לומר שמבחינת מינהל התכנון יש חשיבות לגמישות שיש למוסדות הציבור, כי האוכלוסיה משתנה, היא מתבגרת ובמקום שהיה גן ילדים משתמשים בו אחר כך לבית כנסת או למשהו אחר. משרד האוצר תמך בזה בתוכניות מתאר ארציות, כי יש בזה חסכון בהקצאות קרקע לצורכי ציבור.

הבעיה היא הגדרת הייעוד ולא הגדרת השימוש.

לדעתי כל זה לא רלוונטי למקווה, כי בבית ספר אפשר לקחת כיתה ולהפוך אותה לבית כנסת. לעומת זה מקווה זה מבנה מיוחד ואי אפשר להשתמש בו אחר כך לצרכים אחרים.

אם אני נותן לחקלאים ולקיבוצים קרקע אני לא יכול להגיד להם שייעדו שטח למקווה?

לדעתי זה לא חכם. למה לך לייעד מקווה במקום שלא מעונינים בו? אתה רוצה למנוע את האפשרות למנוע הקמת מקווה כשרוצים להקים מקווה. אתה רוצה להכריח את הבדואים שיהיה להם מקווה?

זה חותר תחת כל הרעיון של חוק התכנון והבניה. הרעיון של חוק התכנון והבניה הוא להשאיר שיקול דעת למוסדות התכנון והצעת החוק הזאת גוזלת מהם את זה. מדוע דווקא לצבוע מקוואות, אולי יש צורכי ציבור אחרים שהם חשובים יותר?

אני מציעה ששר הפנים יהיה רשאי לפתור מקומות מסוימים.

אני רוצה שזה יהיה בהתייעצות עם שר הדתות. כמו ששר האוצר ושר הפנים לגבי ארנונה, אני רוצה שיהיו שר הפנים ושר הדתות לעניין מקווה.

חייבים לקבוע בכללים גם מה המינימום.

המינימום הוא 50 משפחות.

זה הרבה.

זה מעט. מקווה הוא דבר שרשות קטנה לא יכולה לתחזק אותו.

לא אמרתי שיבנו מקווה. אני מבקש רק לייעד שטח לזה.

מהניסיון שלי אני יודעת שהרשויות המקומיות יצמצמו, כי משרד הדתות לא מממן.

עד עכשיו הרשויות לא בנו שום מקווה.

המקווה העיקרי בחיפה נבנה על ידי העירייה עוד בימי אבא חושי.

כל התקציבים באים ממשרד השיכון ומשרד הדתות ואף פעם לא מהעירייה. ב-30 השנים האחרונות אף מקווה לא נבנה על ידי הרשויות.

אני מתנגדת להצעה שהמינימום יהיה 50 משפחות. זה לא סביר.

מה זה סביר בשבילך?

אני לא יכולה להגיד מה זה סביר או לא סביר, כי אני לא מומחית למקוואות. לא בוער להעביר את הצעת החוק הזאת היום, כי הודיעו לי שגברת נוגה ענתבי לא כותבת שום הצעת חוק בפגרה של הכנסת.

לא שמעתי על כך. אני יודעת שאי אפשר יהיה להניח הצעות חוק במליאה.

אני רוצה לדעת כמה תושבים פר מקוואות יש בערים כמו בני ברק, ירושלים ותל-אביב. כך נקבל איזושהי סטטיסטיקה. את מה שנקבל נכפיל פי שניים, כי חבר הכנסת פרוש יוכל להגיד שבאף מקום לא עונים על כל הצרכים. אם קובעים שהמינימום 50 משפחות, נראה לי שבכל רחוב יצטרכו לעשות מקווה ואף אחד לא יוכל להסכים לזה.

זו טעות. כאשר אין מקווה, אני צריך שייעדו שטח למקווה אחד לפחות, כדי שיהיה שטח למקרה שירצו להקים מקווה.

לפי ההצעה לא בכל מקום ייבנה מקווה אחד, אלא צריכים להיות שם לפחות 50 יחידות דיור על מנת שיוכלו לייעד שטח למקווה אחד. לשר הפנים תהיה סמכות לקבוע איפה לא צריך לייעד שטח למקוואות.

50 יחידות דיור זה מבנה רב קומתי אחד.

זה לא המפתח. אנחנו נותנים לשר הפנים שיקול דעת לקבוע מה יהיה הפרמטר לבניית המקוואות. למקווה הראשון ביישוב או בשכונה הוא צריך לקחת בחשבון את מספר המשפחות.

צריך לזכור שלא מדובר כאן על בניית מקווה, אלא על הקצאת קרקע.

אני חושב ש-50 משפחות זה רף מאוד מאוד נמוך ובעייתי.

אני מציעה לחילופין 100 משפחות. לגבי בניית גן ילדים 100 משפחות לא עומדות במינימום.

אנחנו נסכם נוסח ואני אבדוק מבחינה משפטית אם זה לא פוגע בבניית מקווה בשטח שמיועד למבני ציבור.

אני מציעה את הנוסח הבא: (א) בתוכנית מתאר או בתכנית מפורטת שתיועד קרקע למטרת מגורים תיועד גם קרקע לבניית מקוואות טהרה.

(ב) שר הפנים יקבע את מספר מקוואות הטהרה ושטחם, בין היתר לפי מספר המשפחות המיועדות להתגורר במקום לפי התוכנית, ובלבד שאם כללה התוכנית 50 יחידות דיור תיועד במקום קרקע לפחות למקווה טהרה אחת.

איך שר הפנים יקבע את הדבר הזה?

כשאומרים "יקבע" זה קביעה בתקנות.

(ג) שר הפנים בהסכמת שר הדתות רשאי לפתור ישובים שאינם יהודים שבהם אין לבנות מקוואות טהרה.

אני מתנגדת לזה. שר הפנים ושר הדתות רשאים לפתור כל תוכנית. יש תוכניות שמיועדות לאזורי תעשיה.

אני מדבר רק על תוכניות למגורים.

אם הכנסתם את הסכמת שר הדתות אתם צריכים לאפשר להם לפתור כל תוכנית ולא רק ביישובים לא יהודים.

לא.

ואם הוא רוצה לפתור קיבוץ של השומר הצעיר?

האם עלה על דעתך ששר הדתות עשוי להיות שייגעץ כמוני?

מדוע לא לכתוב ששר הפנים רשאי לפתור ישובים שבהם אין לבנות מקווה.

אני רוצה שקודם כל ייעדו שטח. בקיבוץ הגושרים אישרתי תוכנית למאה משפחות ושם צריך להיות שטח למקווה. אם הם יבנו, זו כבר שאלה אחרת.

המספר 100 הוא טוב.

אישרתי תוכניות לקיבוצים של 200 או 300 דירות. במצב כזה הם היו צריכים לייעד שטח למקווה. אני לא רוצה ששר הפנים יוכל לפתור אותם מזה.

איך אני פותר את הבעיה של אותם ישובים שלא רוצים מקווה?

הקרקע לא שלהם. מדינת ישראל נותנת להם קרקע לצורך מקווה. אני רוצה שמדינת ישראל תיתן קרקע למקווה, כדי שאם במקרה אישה רוצה לשמור על טהרה יש לה את האפשרות לבנות מקווה והיא תדאג לתורם. יישוב שלא ירצה להקים מקווה, שלא יבנה. אני לא מחייב אותם לבנות.

קרקע זה כסף.

אני נותן להם את הקרקע.

אבל אתה לא בעל הקרקע.

אני ועוד חברי כנסת נעביר את זה. הקרקע שלי ושלך ושל כולנו. כמו שבהצעת חוק עיגון זכויות חקלאים בקרקע אני נותן להם את הקרקע, גם כאן אני נותן להם קרקע למקווה.

אתה חייב לפתור גם מקומות יישוב וגם תוכניות.

צריך לעשות הבחנה רק בין יהודים ללא יהודים.

זה לא חוקי.

אז תלכי לבית משפט. אני מבקש להצביע על הנוסח שלי ואתם יכולים לעשות קואליציה וכל מה שאתם רוצים. אני לא רוצה לחכות יותר. אני בא עם הצעת חוק שלי, תבקשי מחבר הכנסת פריצקי שיגיש חוק נגדי ונתמודד על זה. אני לא מעוניין לאפשר לשר הפנים לפתור ישובים יהודים. נתתי לחקלאים קרקע, ועכשיו יהיה גם קרקע למקווה.

אני לא מוכנה שיצעקו עליי ולכן אני אצביע נגד. ניסיתי לעזור לך.

את רוצה להשתלט לי על הצעת החוק. כל דבר יכול להיות.

אף אחד לא מנסה להשתלט על החוק, אלא אנחנו מנסים להגיע להבנה. אם לא נגיע להבנה תמיד יש את החלטת הרוב.

ההצעה האחרונה אומרת ששר הפנים בהסכמת שר הדתות רשאי לפתור יישובים שבהם אין לבנות מקווה טהרה.

לא הצעתי את זה. אם זה ישוב לא יהודי, אין לי בעיה עם זה. זה יכול לגבי כל ישוב יהודי.

מה זה ישוב יהודי? אין הגדרה מיהו יהודי לגבי יישוב. יכול להיות ישוב מעורב.

כל החוק עוסק בתוכניות ולכן צריך לתת לשר אפשרות לפטור תוכניות. אם נכנסתם למושג יישוב תצטרכו להגדיר מה זה יישוב. אם מסכימים על הסעיף או לא, אי אפשר פתאום לשנות הגדרות.

אני חושב ששר הדתות צריך להיות מעורב בסעיף (ב) לגבי מספר המקוואות וכו'.

מדוע לא שר השיכון שמקצה את הקרקע?

מבחינתי יכול להיות גם שר השיכון.

ואז אף פעם לא יהיו תקנות. כשיש שלושה שרים בטוח שלא יהיו תקנות.

אחרי שהקצנו את הקרקע, על סמך מה יחליטו אם להקים או לא להקים את המקווה?

אם שר הפנים יוכל לפטור, זה לא יהיה, כי הוא יפטור כל אחד.

אם מוסיפים את שר הפנים למעשה קוברים את החוק.

אם אני לא טועה, לפי חוק יסודות התקציב, כל היטל וכל אגרה מחייבים אישור שר האוצר. זה אומר בעצם שיש חוקים שבהם צריך שני שרים.

לקביעת הארנונה יש שני שרים, ולכן עד היום אין תקנות. כשיש שני שרים לא מגיעים להסכמה.

אולי כדאי לוותר על הסעיף הזה, אחרת איך אפשר לפתור את הבעיה של ישובים לא יהודים.

שיימצא נוסח שיאמר שזה לא חל על ישוב לא יהודי.

אולי לכתוב ישוב שאין בו יהודים.

להטיל חובה כזאת בקיבוצים רק תגדיל את הקרע בחברה.

זה סתם בזבוז קרקע. במקום לול יעשו מקווה.

אני מבקש להעמיד להצבעה את הנוסח הסופי אותו הציעה היועצת המשפטית.

אני אקרא שוב את הנוסח המוצע: בתוכנית מתאר או בתוכנית מפורטת שתיועד בה קרקע למטרת מגורים, תיועד גם קרקע לבניית מקוואות טהרה. שר הפנים בהסכמת שר הדתות יקבע את מספר מקוואות הטהרה ושטחם בין היתר לפי מספר המשפחות המיועדות להתגורר במקום לפי התוכנית, ובלבד שאם כללה התוכנית 50 יחידות דיור תיועד במקום קרקע לפחות למקווה טהרה אחד.

אנחנו גם נמצא נוסח מתאים לסעיף שיאמר ששר הפנים רשאי לפתור ישוב שכל תושביו אינם יהודים.

אני אבדוק את הבעיה של צרכי ציבור.

אני מעמיד להצבעה את הצעת חוק התכנון והבניה (תיקון – ייעוד קרקע למקוואות טהרה), התשס"א-2001 , בנוסח שהוקרא להצבעה.

הצבעה
בעד – 3
נגד – 1

הצעת החוק אושרה לקריאה ראשונה.

אני מודה לכולם, הישיבה נעולה.





- - - - - - - - -




הישיבה ננעלה בשעה 14:40