פרוטוקולים/ועדת הפנים/1162

1
ועדת הפנים ואיכות הסביבה
08/08/00

פרוטוקולים/ועדת הפנים/1162
ירושלים, כ"ח באב, תש"ס
29 באוגוסט, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 148
מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה
יום שלישי, ז' באב התש"ס (8 באוגוסט 2000), שעה 09:30

חברי הוועדה: דוד אזולאי – היו"ר
טלב אלסאנע
יגאל ביבי
יעקב ליצמן

שוקי אמרני - מנהל האגף לביקורת ברשויות המקומיות – משרד הפנים
יעקב מרקוביץ - יו"ר הוועדה הבין-משרדית לרישוי עסקים
אפרת דון-יחיא - הלשכה המשפטית – משרד הפנים
אשר גרנר - מרכז רישוי עסקים – משרד הפנים
יחזקאל לביא - משרד הפנים
עמית לנג - משרד האוצר
אלי בנטאטה - רשות לעסקים קטנים– משרד המסחר והתעשייה
איילת זלדין - משרד העבודה והרווחה
שי מגנוס - משרד העבודה והרווחה
נטע כהן-דרורי - המשרד לאיכות הסביבה
מוטי סלע - המשרד לאיכות הסביבה
הרב זליג ברוורמן - מנהל מח' הקבורה – המשרד לענייני דתות
ברוך גלוברמן - סגן מנהל הרשות לתכנון – משרד החקלאות
אביטל שטרנברג - משרד המשפטים
אלחנן משי - ראש אגף לרישוי עסקים – עיריית תל-אביב
אלי אלמושנינו - מרכז השלטון המקומי
אריה דובדבני - מנהל מח' פיקוח ורישוי עסקים בעיריית כרמיאל, מרכז השלטון המקומי
עו"ד מירית דובר - מרכז השלטון המקומי
גילדמו מלמוד - לשכת המהנדסים והאדריכלים

מרים פרנקל-שור

יפה שפירא

מזל כהן

תקנות רישוי עסקים (הוראות כלליות), התש"ס-2000.

תקנות רישוי עסקים (הוראות כלליות), התש"ס-2000

אני פותח את הישיבה. על סדר היום: תקנות רישוי עסקים (הוראות כלליות), התש"ס-2000. נתבקשנו לאשר תקנות של משרד הפנים בנושא רישוי עסקים. לא אישרנו את תקנות רישוי עסקים מסיבות אובייקטיביות והאישור נדחה ונדחה. בינתיים קיבלנו דו"ח בדיקה שנערך על ידי האגף לביקורת ברשויות המקומיות בראשותו של מר שוקי אמרני. מי שעבר על הדו"ח ומי ששמע על הדו"ח ודאי גילה מימצאים חמורים מאוד וקשים ביותר בנושא רישוי עסקים. על כן החלטתי קודם כל לקיים דיון על הדו"ח ורק לאחר מכן לקיים דיון על התקנות.

ברשותכם, כמה דברים לפני שאאפשר למר שוקי אמרני להציג את הדו"ח. מהמימצאים שעולים פה אפשר לומר שישנה כמעט אנרכיה מוחלטת בכל הקשור לרישוי עסקים ברשויות המקומיות. מה שמטריד אותי ביותר אלה הרשיונות לעסקים שנמצאים בהם חומרים מסוכנים, שזה ממש גובל בפיקוח נפש. אני רואה פה שמתוך כל הרשויות שנבדקו, סוגי עסקים לחומרים מסוכנים שפועלים ללא רשיון בעיריות – 266.בסך הכל ברשויות המקומיות - 408 עסקים לחומרים מסוכנים שפועלים ללא רשיון. דלק ואנרגיה, כ-500 בעלי עסקים שאין להם רשיון עסק. מזון, שזה ממש נוגע לכל אחד ואחד מאתנו, למעלה מ-13 אלף עסקים שאין להם רשיון. הדבר החמור מכל הוא שעד היום בעצם לא ננקטו שום צעדים כנגד אותם אנשים מפירי חוק.

אני שואל כאן שאלה, ואני לא יודע אם יש כאן מי שיתן את התשובה עליה. איפה ראשי הרשויות שאמורים לאכוף את החוק, או שנוח לכל אחד לתת לבעל עסק לפתוח את העסק? כולנו שמענו וראינו את האסון שהיה בפתח-תקוה. מי שזוכר, ניספו שם ארבעה אנשים. למי שלא ידוע, העסק הזה פעל ללא רשיון של שירותי הכבאות וגורמים נוספים.

בקיצור, יש פה שורה ארוכה של ליקויים חמורים בתחום רישוי העסקים. יש פה רשלנות מצד כל הגורמים. אני מניח שאלה שיושבים סביב השולחן הזה הם נציגי משרדי הממשלה השונים, שוודאי כל אחד יצטרך לתת את הדעת על כך איך אנחנו מפסיקים את ההפקרות הזאת, איך לא ניתן את ידינו לכך שבעלי עסקים יפתחו עסקים ללא רשיונות ולאפשר להם להשתולל. אני לא נכנס כרגע לתחום התקנות. השאלה שגם נצטרך לשאול היא, האם התקנות שאנחנו עומדים לאשר היום הן רלוונטיות לאור המימצאים הקשים בדו"ח? לעניות דעתי, אני אומר את זה בזהירות רבה, התקנות הללו לא עונות על הדרישה וצריך לנקוט באמצעים חמורים מאוד כנגד אותם מפירי חוק, גם כנגד אנשים שנותנים רשיון לעסק ובכלל מאפשרים פתיחת עסק כשהעסק עוד לא קיבל את הרשיון מכל הגורמים, קרי: המשטרה, משרד הבריאות, משרד לאיכות הסביבה ועוד.

בכל אופן, התחושה שלי היא שמדובר כאן בזלזול בהוראות החוק וסיכון חיי אדם שלא לצורך, כי כשמדובר ברישוי עסקים, אני חושב שכולם יוצאים נשכרים מכך שמקפידים על החוק. אין שום סיבה שגם האזרח הקטן בעיר שלו לא ייהנה מכך.

מי שזוכר, לפני כמה חודשים היתה כתבה בטלוויזיה ושם הראו איך בדרום ישנן תחנות דלק ניידות. מעמידים אותן בכל מיני מקומות. ברגע שמישהו מנסה לעלות על זה, מניידים את התחנה למקום אחר. אני לא צריך לומר פה מה המשמעות של תחנת דלק ניידת עם משאית באזור מאוכלס, מה התוצאות שיכולות להיות מכך.

אני מבקש מהחברים להתייחס לדברים ולפתרונות כדי שנוכל להגיד בסופו של דבר: ידינו לא שפכו את הדם הזה.

בהזדמנות זו, אני חייב להגיד שלפי המימצאים שאני רואה פה נעשתה עבודה יוצאת מן הכלל. אני חושב שזה ראוי להערכה וטוב שהיא נעשתה. החידוש הגדול בדו"ח הזה, אני חייב לציין את זה במיוחד, בדרך כלל, לצערנו הרב, כשנעשות בדיקות במשרדי הממשלה השונים ומגישים אחר-כך דו"חות, אנחנו מקבלים אותם במקרה הטוב שנתיים ושלוש לאחר מכן, כשזה כבר לא רלוונטי. לשמחתי הרבה, הדו"ח הזה נערך במהלך החודשים מרץ עד יולי, ובאוגוסט אנחנו כבר דנים בזה בוועדה. כלומר, אנחנו דנים באקטואליה לא בארכיאולוגיה ומבחינתנו הדבר מאוד חשוב כי לפעמים עד שמקיימים דיון במימצאים מתברר שכבר חלק מהליקויים תוקנו, לפעמים גם לא, אבל באיזשהו מקום הדבר מאבד את האפקט של הדיון. פה אנחנו דנים ממש בדבר שהגיע לשולחננו מיד ובלי להתמהמה אנחנו מקיימים את הדיון. האגף לביקורת במשרד הפנים ראוי להערכה בעניין הזה. בשם החברים הנוספים אני רוצה להודות לשוקי אמרני על העבודה היוצאת מן הכלל.

מר שוקי אמרני, תציג את הדברים, בבקשה.

תודה רבה על הדברים.

אני אחלק את הדברים שלי לשניים: 1. אציג את הדו"ח עצמו;. 2. אתמקד בחלק החשוב שעוסק בתחום הפעולות שראוי שייעשו, מעבר לדברים שנעשים, כדי לשנות ולו במעט את המציאות שקיימת.

דבר ראשון, כפי שאמרת אדוני היושב-ראש, אכן מדובר בדו"ח ביקורת קשה במיוחד. הדו"ח הזה הוא קשה מאחר ויש לנו פה צירוף של ארבעה מרכיבים שהופכים את הדו"ח לבעייתי במיוחד.

האחד, מדובר בעבירה על החוק. זאת אומרת, יש חוק רישוי עסקים שקובע כללים מסויימים והמציאות לא תואמת את הוראות החוק.

שניים, מדובר במציאות שקיימת הרבה מאוד שנים. זאת אומרת, ישנם עסקים שפועלים ללא רשיון עסק עשר וחמש-עשרה שנים. זה לא משהו שקרה אתמול או שלשום.

הנקודה השלישית שהדגשת אותה היא, אנחנו מדברים בליקויים שיש בהם משום סכנה לבריאותו, שלומו וביטחונו של הציבור. לדאבוננו הרב, אנחנו עדים בשנים האחרונות לריבוי מקרים שבהם גם אנשים נפגעים, וכשאנחנו בודקים אנחנו מגלים שלמעשה אותו עסק לא פעל בהתאם להוראות החוק. זאת אומרת, אפשר, בהחלט, למצוא קשר נסיבתי לפחות בין אי-ביצוע הוראות החוק לבין פגיעה בנפש, וזה דבר חמור בפני עצמו.

המרכיב הנוסף זה ההיקף הגדול מאוד של עסקים שפועלים ללא רשיון. אנחנו מדברים, כפי שנאמר כאן, על סדר גודל של 38,354 עסקים שפועלים ללא רשיון. צריך בהחלט לומר ולציין שחלק מהעסקים נמצאים בהליכי רישוי כאלה ואחרים.

דבר נוסף שאני רוצה לומר, כאשר אנחנו מדברים על אותם עסקים שיש בהם משום פגיעה בבריאותו, שלומו וביטחונו של הציבור, לפעמים הדבר לא כל כך ברור. כפי שציינת, מדובר בעסקים שמשתמשים או מאחסנים חומרים מסוכנים. אם פעם אותם עסקים היו במקום מאוד מרוחק מהיישוב, לשמחתנו הרבה, לא בהקשר הזה, בעשר השנים האחרונות הגיעו כמיליון תושבים למדינת ישראל והיישובים התקרבו לאותם עסקים.

אנחנו גם רואים תופעה אחרת בה אזורי תעשייה נהפכו למרכזי קניות, שעם ישראל מגיע אליהם בהמוניו, ולמעשה באותם מקומות יש לנו גם כן עסקים שפועלים ללא רשיון ובהחלט הפוטנציאל של סיכון האנשים הוא גדול מאוד מבחינת הנוכחות של אנשים.

כאשר אנחנו מדברים על אותם עסקי מזון למיניהם, תחת הכותרת מזון אנחנו מדברים על מסעדות, שלפעמים אותו בעל מסעדה לא מקבל רשיון וכשאנחנו בודקים למה, מסתבר שלפני כמה שנים פקח של משרד הבריאות בא לשם ורשם דו"ח שהביוב מתחת למסעדה מפוצץ. הפקח של משרד הבריאות נתן פתק, הלך והעסק פועל ללא רשיון. מדובר גם במשחטות שפועלות ללא רשיון. מדובר באולמות אירועים, שכשאתה בודק למה העסק פועל ללא רשיון - בגלל שאין שם פתחי מילוט, בגלל שאת התקרה עשו מחומר זול יותר אבל הוא מתלקח במהירות ומכבי האש לא מוכנים לתת אישור. שורה של סיבות רבות מאוד בתחום הזה.



בעיה נוספת שקיימת בהיבט של חומרת הדו"ח היא שיש קושי אמיתי במציאות הקיימת כרגע לטפל בבעיות האלה. אותו ראש רשות קיבל בירושה מאות עסקים שפועלים ללא רשיון במשך הרבה מאוד שנים והפכו להיות חלק מהנוף של הרשות המקומית. אותו עסק לא קיבל רשיון בדין ולפעמים גם אי-אפשר לתקן את העניין. לפעמים יש בעיה של תכנון ובנייה והדבר נמשך הרבה זמן. לכן הפעילות צריכה להיות גם בכיוונים שונים.

לגבי ההמלצות שלנו – אכן כפי שאמרת, וגם אנחנו כותבים את זה בצורה מפורשת בדו"ח, חייבים לנקוט בצעדים חריגים. אי-אפשר להמשיך באותה מציאות רגילה של פעולות כדי להביא למצב שבו סדר גודל של 38 אלף עסקים שפועלים ללא רשיון לנסות לסגור אותם כפי שהחוק מחייב וכו'. יש קושי גדול לבצע את זה. אנחנו המלצנו כאן על רשימה של נושאים בהיבט הטכני וגם בהיבט האחר.

אני חייב לפני זה לומר שני דברים. דבר ראשון, בחודשים האחרונים נעשית במשרד הפנים פעילות בתחום הזה, פעילות שלא נעשתה קודם, בהיבט של איתור הבעיה, בהיבט של החשיבה, בהיבט של נסיונות כאלה ואחרים לשנות את המצב. גם ההצעה שמוגשת כאן לתקנות, יש בה הרבה מרכיבים חשובים מאוד שמנסים לפשט את התהליך, מרכיבים שיש בהם כדי לתת פתרון כזה או אחר בהיבט של ידיעת החוק והמודעות לנושא הזה.

אני חייב לציין בחיוב את החלטת המנכ"ל לפרסם את הדו"ח הזה, לעשות מסיבת עיתונאים ולהביא את הדו"ח לידיעת הציבור ולגרום לכך שהוועדה המכובדת הזאת דנה היום בדו"ח הזה, כפי שציינת, חודש ימים לאחר פרסומו, וזה בהחלט דבר מבורך בגלל החשיבות שאנחנו מייחסים לסוגיה הזאת.

אני חייב לציין שמנכ"ל משרד הפנים, מר אבי מעוז, הוציא הנחיה לממונים על המחוזות ובהנחיה הזאת הוא דרש מהם, שכל ראש רשות ישלח מכתב, קבענו גם את הנוסח שלו, לכל בעלי העסקים שפועלים ללא רשיון ויאמר להם שהם נדרשים תוך תשעים יום לטפל בצורה יותר אינטנסיבית בהסדרת הרשיון. אם הם לא יעשו כן, נפעיל צעדים כדי לסגור את העסק. היתה גם כוונה לקיים דיון בהנהלת המשרד בדו"ח הזה בשבוע הבא, אני לא יודע מה יהיה כרגע, כדי למצוא דרכים נוספות על פי ההמלצות שלנו.

לגבי ההמלצות – מאחר ומדובר במשהו שקשור לעבירה על החוק, כפי שאמרתי, אנחנו חילקנו את זה לשניים. ברמה הטכנית, ישנם צעדים מסויימים. בכל עסק תהיה חובה לתלות את רשיון העסק, כמו במשרד עורכי-דין או רופא שיניים, כדי שהאזרח ידע לפחות שלעסק אין רשיון.

נקודה שנייה שציינו זה פרסום. כמו שראש הרשות המקומית יודע לפרסם בעיתונות המקומית את המעשים שלו ודברים חשובים שראוי לפעמים שהציבור יידע אותם, תהיה רשימה של כל העסקים שפועלים ללא רשיון והסכנות שנשקפות מהם לציבור. אני חושב שהציבור רשאי וזכותו לדעת אם לעסק הזה יש רשיון או אין רשיון ומה המשמעויות של הדברים האלה.

אנחנו גם המלצנו על רשימה של צעדים שהמשרד צריך לבחון אותם, למרות שגופים אחרים, אני חייב לציין ולהודות, שבבדיקה ראשונית שעשיתי הם לא ששו לזה. שוחחתי למשל עם האחראי לנושא מע"מ. ואמרתי לו, לפחות ברישומים שלכם אתם גובים מסים מעסק שלמעשה הוא לא חוקי. יש כאן איזושהי בעיה מסויימת. ראש הרשות, אני לא מבין אותו, לא מצדיק אותו, אבל הוא יכול להגיד: את הארנונה ואת המים אל תיקח עכשיו עד שהעניינים יסתדרו בבתי המשפט. קשה להגיד את זה במציאות שיש לנו היום.

אף אחד לא יוציא רשיון.

לא הבנתי. ברגע שאין לו רשיון עסק, אתה טוען שלא יגבו ממנו ארנונה ומסים?

לא. אמרתי שיש לנו בעיה מבחינת החוק. זאת אומרת, מדינת ישראל גובה מסים מעסק שפועל בניגוד לחוק. יכול להיות שזה בסדר. אני לא אומר שזה לא בסדר. אני אומר שאם אני יכול להבין את ראש הרשות, אנחנו צריכים לשאול גם לגבי שלטונות המס האחרים, מס הכנסה ומע"מ. אני לא אומר שלא יגבו מהם מס. אמרתי, לפחות ברישומים של מס הכנסה ושל מע"מ יהיה רשום בכותרת מסויימת שהעסק פועל ללא רשיון. היו גם רעיונות אחרים, האם להטיל עליו יותר מס.

מאחר והבעיה המרכזית שלנו זו בעיית האכיפה, מאחר ואנחנו מדברים על מציאות שקיימת כמעט חמישים שנה ומאחר שאני משוכנע שהאנשים שעוסקים בנושא, מראש הרשות ועד משרדי הממשלה האחרים, רוצים לעשות כל שניתן כדי שהעסק יפעל על פי רשיון, אבל המציאות מראה אחרת, אני רוצה למצוא דרכים שזה יהיה האינטרס של בעל העסק, כי בראש ובראשונה האחריות על כך שהעסק פועל ללא רשיון מוטלת על בעל העסק, הוא עובר על החוק.

אני מודיע לך שבעל העסק לא יעשה שום דבר כל עוד הוא ממשיך למכור ומרוויח כסף. אבל אם הוא ידע שפתיחת העסק ללא רשיון תעלה לו ביוקר הוא יחשוב על כך פעמיים.

השאלה היא איך עושים שזה יעלה לו ביוקר. זו הנקודה. לסגור את העסק זו בעיה. נתנו פה דוגמה כהצעה וכבר חברת ביטוח שלחה לי מכתב וביקשה לדעת יותר פרטים. כתבתי בהמלצה, כמו שבן-אדם עושה ביטוח על הרכב שלו וישנם קריטריונים לפיהם נקבעת הפרמיה, עסק שפועל ללא רשיון, מצדי שהפרמיה שלו תהיה 500% יותר.

אתה מסכן את הציבור שאולי נכנס לשם.

כשאדם קורא את הדו"ח ורואה את המימצאים שאנחנו חיים איתם כמה שנים, הרצון הראשוני זה לבוא ולהגיד לסגור את העסקים שלא יפעלו. אבל זה בלתי אפשרי, זה לא ישים, זה לא ניתן לביצוע. לכן אנחנו רוצים למצוא דרכים איך אנחנו יכולים להגביר את המוטיבציה אצל בעל העסק, שיש לו צעדי ענישה בתוך המנגנון, שיגיד: עדיף לי שהעסק יפעל עם רשיון מאשר ללא רשיון. הביטוח שלו יעלה יותר. במס הכנסה מישהו העלה רעיון שאולי הקבלות שלו לא יהיו מספיק תקפות לכל מיני דברים, חשבונות מע"מ וכו'. ישנם כל מיני רעיונות בתחום הזה. אין ספק שזה מחייב חשיבה שונה.

אני ציינתי לשבח גם את הדברים שנעשים על ידי אשר גרנר שעובד בתקופה האחרונה בצורה טובה מאוד עם הוועדה. מר מרקוביץ הוא איש מקצוע מעולה בתחום הזה, הוא מכיר את המערכת הזאת. אני מדבר כאן על יצירת מנגנון אפילו לתקופה מוגבלת שבה אנחנו פותרים את הבעיה. ואז עם הכלים הקיימים, עם השינוי שמוצע עכשיו, ההוראות הקיימות, אכיפה ומניעה נוכל להתמודד עם הבעיה. אבל עכשיו במציאות שבה אנחנו נמצאים אנחנו צריכים כלים שונים לחלוטין ממה שאפילו הוראות החוק מאפשרות כדי להתמודד עם התופעה הזאת.

אני חושב שהדבר הראשון שצריך לעשות הוא לעצור את התופעה הזאת. בואו נתחיל קודם כל לגבי עסקים חדשים. צריכות להיות הנחיות ברורות מאוד לגבי עסקים חדשים. לגבי העבר, אי-אפשר לבוא ולהגיד: היות והעסק הזה פועל חמישים שנה, נמשיך לתת לו לעבור על החוק ולסכן את הציבור. זאת בעיה.

גם לא קיבלתי תשובה האם התקנות שאנחנו עומדים לאשר הן רלוונטיות לאור המימצאים הללו.

בתקנות האלה יש מספר מרכיבים שהם מאוד חשובים מההיבט של בהירות הוראות החוק, מההיבט של קביעת לוחות זמנים, מההיבט של פשטות התהליכים שישנם. זה חשוב מאוד מפני שזה משפר ומייעל את מערכת ההוראות שקיימת.

העידכון המשמעותי היה תיקון מס' 15 שהתקבל על ידי הכנסת באוגוסט 1998. מאוגוסט 1998 אנחנו שוקדים על תקנות שיפעילו את החקיקה, ולמעשה אנחנו באים פה להציג את העבודה המוגמרת. זו באמת מהפכה. אני חושב שמר מרקוביץ יתייחס לנושא הזה, איך נותנים פתרונות, לפחות לחלק הדומיננטי של הבעיה, שלא יתווספו עסקים ללא רשיון או בפרק זמן שהם נמצאים בתהליך שיהיה להם היתר זמני. על כל הנקודות האלה מר מרקוביץ יתייחס ואני אחרי זה אתייחס בהיבט של משרד הפנים מה התהליכים ומה הולכים לעשות בהיבט של הדו"ח.

מר מרקוביץ, בבקשה.

לפני כמה חודשים החליטה הממשלה על מינוי ועדה בין-משרדית לרישוי עסקים שבה חברים כל נציגי השרים הנוגעים לחוק רישוי עסקים, שאלה חמישה שרים, בתוספת משרד המשפטים ונציגי הרשויות המקומיות. כך שבפורום רחב זה יש לה תפקיד שהוא יותר תפקיד של עבודת מטה, של חקיקה, של הצעות חוק וכך הלאה. הוועדה לא עוסקת בנושא של אכיפה, אבל הנושא הזה בוודאי חשוב וצריך לתת עליו את הדעת.

הדו"ח שהתפרסם, למען האמת, הפתיע אותי מאוד בהיקף הגדול שלו. מיד התקשרתי עם מר אמרני ואמרתי לו שאנחנו רוצים לקיים פגישה של הוועדה יחד אתו ואנחנו רוצים, ראשית כל, ללמוד את הנתונים ולראות מאיפה הנתונים צומחים. אני הבנתי שכל הנתונים האלה זה דיווח של הרשויות המקומיות. זאת אומרת, הוא מתבסס על דיווח. אבל למען הסדר הטוב וכדי שנוכל להתמודד נכון עם הבעיה אנחנו נקיים פגישה ובפגישה גם ביקשתי לשמוע הצעות ורעיונות ממנו ומחברים אחרים איך לעשות את זה.

אם כך, כנראה שמספר העסקים הרבה יותר גדול, כי לא תמיד הרשויות מעודכנות ומעדכנות את מספר העסקים שנמצאים ברשותם.

אנחנו נלמד את המימצאים, אנחנו נראה מאיפה העניין הזה נובע, אנחנו נחשוב יחד על דרכים לתיקון, לשיפור וכך הלאה.

ישנם כאן חברים מהרשויות המקומיות. אנחנו ביקשנו מכל חבר בוועדה שיש עליו התייחסות בדו"ח הזה, להכין את הנתונים לקראת אותה ישיבה ולראות איך אנחנו מגשרים על פני הנתונים שבדו"ח עם המציאות על מנת לחפש פתרון אמת של אנשי שטח.

לעניות דעתי, אני חושב שיש אכזבה מהדו"ח, אבל אני אומר את זה כתחושת בטן כי במשך שנים שעסקנו בזה ידענו שיש אלפי עסקים ללא רשיון, לא העלינו על הדעת היקף כזה גדול.

יש שני דברים שצריך לבדוק באופן יסודי: כמה מהעסקים האלה לא ביקשו בכלל רשיון והם פועלים ללא רשיון; כמה מהם ביקשו רשיון אבל לא נתנו להם רשיון בשל מיגבלות שונות: אם לפי חוק התכנון והבנייה ואם בגלל אי-מילוי תקנות של משרד הבריאות.

יש פירוט כזה.

נכון, יש פירוט כזה. הפירוט כאן מגיע ל-25 אלף עסקים. צריך לבדוק מה כאן קורה. למשל, יש בעיה קשה מאוד עם נושא של חוק התכנון והבנייה. אתן דוגמה, אם ברשות מקומית יש מבנה שקיים מתקופת התורכים ואין לו רשיון. רוצים להקים בו מסעדה והוא לא עונה בדיוק על כל הכללים. האדם יגיש בקשה ובקשתו לא תאושר מכיוון שאין היתר בנייה ואז הבקשה נעצרת. אנחנו נצטרך לדון על מציאת פתרונות מציאותיים ורלוונטיים.

דבר שני, אנחנו עוסקים כאן בפרנסות של בני אדם. אני לא צריך להגיד לך, כאיש רשות מקומית שמכיר את המציאות הזאת מכל הצדדים, שזה לא פשוט היום לסגור עסקים. אין ספק שלגבי עסקים חדשים צריך לשים את היד ולא לאפשר פתיחתם, אבל לגבי עסקים ותיקים שפועלים ללא רשיון, העניין הוא מאוד מורכב.

כשאתה מדבר על פרנסה מול חיי אדם - צריך לעשות גם את המשוואה הזאת.

נכון, אני מסכים. אני רוצה להגיד מה כיווני החשיבה שיש לי. כיווני החשיבה צריכים להיות גם תמריץ חיובי וגם דרכי אכיפה. למשל, כתמריץ חיובי יכולים לבוא ולהגיד לבעל עסק כשהוא מקבל את חשבון הארנונה: אם אתה תצרף רשיון עסק תקבל הנחה של 3%. בעסקים זה חשבון גדול מאוד, זה הרבה כסף.

אין סיכוי כי יבואו ראשי הרשויות ויגידו: אתה בא ונותן הנחות על גבינו עוד פעם.

אני מדבר על איזושהי חשיבה יותר יצירתית, לחפש פתרון חיובי שיעודד את האנשים לקבל רשיון לעסק. כמובן, מול היד המלטפת יש גם השוט. צריך לחשוב איך דרכי האכיפה רלוונטיים. אתה יודע טוב מאוד שיש לנו בעיה דומה מבחינת שלטון החוק בתחום הבנייה הבלתי חוקית. קיימים אלפי בתים, אף אחד לא משתלט ומחפשים דרכים איך להלבין אותם. ברור שיש לנו כאן בעיה באמת אמיתית בשלטון החוק.

אחד הדברים שנראה לי שיכול לתרום הרבה מאוד, ועל זה נצטרך לדון בוועדה, זה אינטגרציה של המידע בתוך הרשות המקומית. יש רשויות שבהן נושא הארנונה נמצא בקובץ אחד, רישוי עסקים בקובץ שני. אין קשר בין הקבצים האלה. מנהלי רישוי עסקים גם לא יודעים על כל העסקים האלה. אין להם אנשי שטח שהולכים ומחפשים, ואז צריך למצוא איזושהי דרך של אינטגרציה של מידע כדי שהרשות המקומית תוכל לדעת בדיוק את המציאות ואת האמת ולהתמודד איתן.



אני חושב שפרסום התקנות באות להשלים את תיקון מס' 15 לחוק רישוי עסקים. הן באות לקבוע, ראשית כל, לוח זמנים. אחת הטענות הקשות שהיו לבעלי עסקים היא שלהוציא רשיון לוקח המון זמן. הם אומרים: אנחנו משקיעים כסף, משקיעים מאמץ, שוכרים מבנה, מעסיקים אנשים ולאף אחד זה לא איכפת. אז אין לנו ברירה, אנחנו פועלים ללא רשיון. בתקנות האלה אנחנו מכניסים לוח זמנים על מנת לסייע לצמצום הבעיה והטענות שנשמעות מבעלי עסקים.

אחד הנושאים שמעלה שוקי הוא שהרבה מאוד אחראים לרישוי עסקים לא יודעים, לא מכירים טוב את העסק. לא מכירים את החוק, לא מכירים את העניינים. יש גם מקומות שבהם אין בכלל אחראי או שהאחראי עוסק בעוד חמישה דברים, אז ממילא הוא לא יכול להתמקד. בעניין זה אני רוצה להביא לידיעת היושב-ראש וחברי הוועדה שנעשה מאמץ גדול מאוד של השתלמויות לעובדי רישוי עסקים ולאחראים על רישוי עסקים ברשויות המקומיות. אני יכול להגיד שהפעילות שנעשתה היא בקנה מידה מאוד רחב. נדמה לי שאין היום מנהל יחידת רישוי עסקים שלא עבר את ההשתלמות, ואני אומר את זה לברכה.

לסיכום, אני בטוח שאתה תרצה לדעת מה הלאה בעתיד. אני חושב שלאחר הדיון שנקיים עם שוקי, לאחר לימוד הנתונים בשטח ולאחר בדיקה נוכל לגבש הצעות מעשיות איך לצמצם את הנגע הזה, איך למנוע את ההפקרות הזאת, ואני מסכים שיש כאן איזושהי הפקרות, על מנת להכניס את העניינים למסלול. אנחנו נשמח מאוד אם יתברר שחלק מהנתונים האלה אולי לא משקפים את המציאות לאמיתה, אבל אני מניח שנוכל להשיב על כך רק לאחר הבדיקה בשטח.

מר מרקוביץ, בדבריך דווקא אולי החרפת את הבעיה כיוון שאתה טוען שלפי המימצאים שהתקבלו מהרשויות יכול להיות שמספר העסקים הרבה יותר גדול ממה שמופיע בדו"ח. יש עובדה ומהעובדה הזאת אסור לנו להתעלם, יש בעיה קשה. לא משנה כרגע איך השיגו את המימצאים. אתה יודע טוב מאוד שישנם אלפי עסקים שפועלים ללא רשיון.

הפתרון צריך להיות בשני שלבים. ישנם עסקים חדשים וישנם העסקים שקיימים כבר וזו הבעיה. מצד אחד זו פרנסה, וחס ושלום אני לא בא לפגוע בפרנסתם של אלפי אנשים. אבל אני חושב שצריך לקחת בחשבון מול הפרנסה של אותו איש גם את הסיכון בחיי אדם. לימדו אותי שפיקוח נפש דוחה הכל. צריך לקבוע כללים כדי להתמודד עם הבעיה.

לצערי הרב, מדי פעם אנחנו נחשפים בוועדה הזאת לדברים מאוד קשים. הזכרת כאן את הבנייה הבלתי חוקית, שנכון להיום התחושה שלי היא שמשרדי הממשלה פשוט מרימים ידיים או מנסים למצוא דרך להלבין את הבנייה הבלתי חוקית. אתה הרי מכיר את המחזוריות הזאת. התחושה שלי היא שגם בנושא רישוי עסקים הולכים לעשות אותו דבר עד שיקרה חס ושלום איזה אסון רציני ואז תקום ועדת חקירה וועדת החקירה תמליץ המלצות. בינתיים זה יעלה בחיי אדם. תפקידנו למנוע את הדבר הזה.

לכן, אם הבנתי נכון את דבריך, אתה אומר שבעצם צריך לאשר את התקנות היום. יחד עם זה, החשש שלי הוא שהיום נאשר את התקנות ואז בעצם הכלבים נובחים, השיירה עוברת ועולם כמנהגו נוהג. את התקנות אישרנו, אלה ימשיכו לפעול ללא רישוי עסקים, במקרה הטוב יחמירו עם העסקים החדשים, יקפידו שאחרים יקבלו רשיון. להגיד לך שאני שקט עם זה, שלם עם זה, בפירוש לא.

תרשה לי אולי לתקן, אם הובנתי לא נכון. רציתי לומר שיכול להיות שיבואו אנשי הרשויות המקומיות ויגידו: מתוך הרשימה הזאת יש היום מאות או אלפי עסקים בהליך משפטי. נקטנו צעדים. לא ישבנו ולא עשינו כלום. או שיבואו ויגידו: מתוך הרשימה הגדולה שהיתה נכונה בתאריך מסוים, בינתיים מספר רשויות מקומיות נקטו צעדים.

בתקנות הללו יש פתרונות לזרוז ההליכים האלה?

התקנות האלה רק משלימות את מה שכתוב בחוק. הן לא יוצרות מכניזם שונה לגמרי, ההיפך. הן באות ואומרות: בואו נקצר את הזמן. האכיפה לא קשורה דווקא לתקנות האלה. האכיפה קשורה למערכת האכיפה שהחוק קבע וכפי שאומר שוקי היא לא מקויימת. אגב, את התקנות הכינונו ללא קשר לדו"ח הבדיקה.

אני יודע. לכן השאלה עלתה. לכן אני מקיים קודם כל את הדיון על דו"ח הבדיקה ורק לאחר מכן אני רוצה לטפל בתקנות.

לעניות דעתי התקנות יכולות רק להוסיף, להועיל ולא לגרוע.

תודה רבה.

אפרת דון-יחיא, בבקשה.

אני רוצה להוסיף שלוש נקודות שיתייחסו למה שהעלית כאן. התקנות הוצאו בעקבות תיקון 15 לחוק רישוי עסקים. את התיקון לא יכולנו להפעיל עד שלא יוצאות התקנות. לצערנו זה לקח קצת יותר מדי זמן עד שאנחנו מביאים את התקנות בפני ועדת הפנים לאישורן.

כבר בתקנות האלה יש דברים שיכולים לעזור קצת בפתרון הבעיות שהועלו כאן. לכל חטא יש סיבה וניסינו קצת למנוע את אותו החטא של עסקים ללא רשיונות.

דבר ראשון, הבעיה מתחילה בזה שאדם קונה חנות מכולת מאדם קודם שהפעיל אותו, הוא חושב להפעיל את המקום. אחרי שהוא רוכש את המקום הוא פונה לרשות הרישוי ומבקש ממנה רשיון עסק ואז היא אומרת לו שאין לו סיכוי לקבל שוב רשיון מכיוון שהוא לא עומד בכללי תכנון ובנייה. את הדבר הזה רצינו למנוע. לכן הוספנו בתיקון 15 אפשרות לקבל חוות-דעת מיקדמית. עוד לפני שאתה רוכש את המקום אתה יכול לפנות לרשויות הרישוי ולנותני האישור ולקבל את התנאים. כבר אז היו יכולים להגיד לו שאותה חנות לא עומדת במספר המטרים הנדרש.

חוות הדעת היא מרצון, היא לא בהכרח.

חוות הדעת הזאת היא בהכרח. בתקנות קבענו את המועדים למתן אותה חוות דעת מיקדמית. קבענו שאם אדם קיבל חוות דעת מיקדמית ומבקש את הרשיון, ההליך עוד יותר מתקצר.

מי יתן לו את חוות הדעת המיקדמית, הרשות המקומית?

או נותן האישור.

חוות דעת היא בקשה. אם האיש רוצה הוא יבקש. גם זה יעלה כסף.

התקנות מתייחסות בעיקר לנושא של עסקים חדשים ולא לעסקים שכבר קיימים בשטח.

נושא שני, לקח המון זמן להוציא רשיון ואנשים פשוט פעלו ללא רשיון. הם אמרו: הצד הזה לא טורח לפעול מהר, יש הרבה כסף שאני יכול לעשות. הגבלנו את הרשויות במועדים עם סנקציה בצידה. היום אם רשות רישוי או נותן האישור לא עונים בזמן, המשמעות היא אוטומטית שאדם מקבל היתר זמני להפעיל את המקום. הוא לא פועל ללא רשיון, הוא פועל לפי הדין. זה מוגבל לזמן קצר ויש לזה הרבה הגבלות. זה דבר שיכניס את המערכת למצב תקין.

זה אומר לתת היתר על העבירה.

לא, זה היתר זמני.

אני מציע לא להיכנס כרגע לתוכן התקנות. לי הפריע מאוד האם אנחנו יכולים היום לדון בתקנות לאור המימצאים. בעצם התשובה שקיבלתי כאן שזה הכרחי.

מר דובדבני, בבקשה.

הדו"ח הזה לוקה בחסר. הוא לא משקף את המצב האמיתי. הוא משקף מצב של עסקים בתהליך.

מדובר פה על אלפי עסקים. אתה לוקח דוגמה מאוד קיצונית. יש בעיה, בוא לא נתעלם ממנה.

קיימת בעיה. אני הייתי הולך לחפש לא מתחת לפנס אלא הייתי מחפש את העסקים בעיר שעובדים בעיר ללא רשיון ולא יודעים מי הם. כאלה יש אלפים בערים מסויימות שהפיקוח לא מגיע אליהם, שמשרדי הממשלה לא מגיעים אליהם, שהעיריות לא יודעות מהם בכלל. הדו"ח הזה משקף את העסקים שנמצאים בתהליך.

תודה.

אלחנן משי, מנהל אגף רישוי עסקים בעיריית תל-אביב, בבקשה.

הנתונים בדו"ח לגבי עסקים בתל-אביב לקוחים מקובץ מחשב. זה אינו אמור כלום. להערכתנו 5% מהם עסקים שלא מטופלים. כל השאר או שכבר נסגרו או שנמצאים בהליך משפטי או שכבר יש להם צווי סגירה וממתינים להגעתו או שמפירים את צו בית המשפט ונמצאים בהליך משפטי על הפרת הצו.

על סמך מה אתה אומר את הדברים? אם אתה מדבר על תל-אביב, יש שם 4,000 עסקים שפועלים ללא רשיון.

אני אחראי על הדברים שלי. זו נקודה אחת לגבי הפרופורציות. אלה נתונים שלקוחים מדו"חות של העיריות הגדולות והמסודרות. הם משקפים בזמן נתון על עסקים שאין להם רשיון. יכול להיות שהעסק הזה עבד עד 31 בדצמבר בלי רשיון. כל העסקים המשמעותיים יוצאים מרשיון פעם בשנה או פעם בשלוש שנים. בית מלון פעם בשנה יוצא מרשיון ומחכה עכשיו חצי שנה עד שמחדשים לו אותו.

נקודה שנייה, חוק רישוי עסקים הפכו אותו לחוק סל. זה חוק שאין חוק במדינה שלא נדבק אליו. התוצאה היא שהוצאת רשיון מחייבת עמידה בכל כך הרבה חוקים שאף אחד לא מקפיד עליהם, למעט חוק רישוי עסקים, שזה הופך את זה למין ספינה שנדבקו אליה כל כך הרבה אצות שפשוט היא לא מתקדמת כי יותר מדי גורמים חברו אליו.

דבר נוסף, החוק הזה מתבסס בחלקו על חוקים ותקנות ארכאיים, שהנסיון של בעל עסק להבין מה רוצים ממנו מראש זו ספקולציה. אם הוא ינסה להוציא רשיון בלי לפתוח את העסק אין סיכוי שהוא יקבל רשיון.

זה החוק היחידי במדינת ישראל שיש בו מילכוד. הוא אומר: אסור לנהל עסק בלי רשיון והוא גם אומר: לא ניתן לקבל רשיון אם העסק לא מנוהל. זה נשמע מצחיק. זו מציאות עצובה מאוד.

התקנות מנסות להסדיר את העניין בכך שהם יתנו היתר זמני לעסק שעל הנייר יש לו סיכוי לקבל רשיון.

בנושא חוק התכנון והבנייה, היחידים שמקיימים אותו על כל דקדוקיו זה חוק רישוי עסקים. למשל, אם יש גלריה קטנה, שהרשויות לא אוכפות לגביה את החוק כי יש התיישנות ועברו חמש שנים, ברישוי עסקים בעל הגלריה לא יקבל רשיון כי יש לו גלריה לא חוקית. זאת אומרת, חוק רישוי עסקים הפך להיות כמעט החוק היחידי שמקפיד על הרבה חוקים שמערכות האכיפה לא אוכפות.

בתי המשפט הם הגורם מספר אחד שמזלזל בחוק רישוי עסקים. על הפקעת מחיר של חלב בשתי אגורות מקבלים 5,000 שקל קנס. על הקמת אולם שמחות במקום קיוסק בתל-אביב העונש המקובל הוא 3,000 שקל ודחייה של שנה וחצי לסגירה. זו דוגמה אחת מיני רבות. אנחנו נדהמים מחוסר הפרופורציות של העונשים.

יושבת כאן נציגת משרד המשפטים. אתם מעבירים לפעמים את הביקורת שנשמעת כאן על בתי המשפט שלנו?

עיריית תל-אביב לא פנתה אלינו בטענה הזאת. אני שומעת את הדברים כרגע בפעם הראשונה.

את יושבת פה הרבה פעמים ואת שומעת ביקורת על בתי המשפט לא מאנשי ש"ס אלא מאנשים אחרים. כדאי מאוד להעביר את הדברים האלה.

אין שום בעיה להעביר אותם. אבל כמו שחזרתי ואמרתי, זו פעם ראשונה שאני שומעת את התלונה בהקשר של רישוי עסקים.

אביטל צודקת. מעולם לא התלוננו בפני משרד המשפטים על העניין הזה.

אשר גרנר ממשרד הפנים, בבקשה.

אני מרכז את נושא רישוי עסקים וגם מרכז את הוועדה הבין-משרדית. את הדו"ח עצמו אני מכיר. אנחנו חלק מהתהליך שעשינו ביחד. חלק מההמלצות שבדו"ח אני לא מקבל ואנחנו באמת נדון עליהן. אני רוצה להבהיר שמה ששוקי אמר, אכן המנכ"ל מתכוון לקיים דיון עם הממונים על המחוזות כיצד ליישם את הנושא של הדו"ח. בכל מקרה, אי-אפשר להתעלם מהטענות של הרשויות לגבי חלק מהעסקים שפועלים ללא רשיון בגלל ביורוקרטיה. חלק מהתקנות באות להסדיר את זה. אנחנו, כמובן, ננסה למצוא דרכים אחרות. אני רק רוצה להזכיר שבתיקון 15 רצינו להכניס ברירת קנס לעסקים, רצינו שפקחים יתנו דו"חות לעסקים שפועלים ללא רשיון. הכנסת הקודמת לא קיבלה את המלצתנו וזה חבל. יכול להיות שנבקש זאת שוב. אני חושב שגם זה כלי אכיפה טוב לנושא הזה.

בתקופה האחרונה משרד הפנים נותן דגש, גם בתקציב, לנושא הזה. אנחנו מקיימים ימי עיון לכל הרשויות חינם. הוצאנו עשרות אלפי שקלים בנושא הסברה. אני אישית ביקרתי בשישים רשויות מקומיות על מנת לשפר את נושא רישוי עסקים ברשויות. בעניין הזה אנחנו עושים עבודה משותפת עם משרדי הממשלה על מנת לקדם את נושא הרישוי ברמה המקצועית ביותר.

תודה רבה. גילרמו מלמוד, לשכת המהנדסים והאדריכלים, בבקשה.

אני רוצה להציג את העניין מצד בהירות התקנות לציבור. אנחנו מבינים את התקנות ומנחים את הרשויות, אבל חסרה איזו בהירות לציבור שלא מבין את התקנות האלה. הניסוחים הם כאלה שמתאימים לעורכי דין ולכל מיני מומחים, אבל הם צריכים להגיע לכל מקום, לכל כלי תקשורת ולכל דרך אפשרית בצורה גרפית ובמשפטים קצרים וברורים, וזה חסר לי מאוד.

על איזה תקנות אתה מדבר?

כל התקנות. אלה דרישות של הציבור שפותח עסקים.

אתה מדבר על התקנות שמובאות עכשיו לאישור בפני ועדת הפנים?

כן. אני מבקש שאנחנו נהיה בהירים.

שנית, במסגרת הזאת צריכה להיות איזו תכנית צל ברורה, כמו שיש תב"ע עירונית, שתגדיר באופן ברור, מעבר לכל התקנות וכל הדברים שמפריעים, איפה יכול לקום עסק כזה וכזה.

יש. כל תכנית בנין ערים אומרת: זה אזור לעסקים, זה אזור לתעשייה.

זה לא עובד כך במציאות, זאת הבעיה. אנחנו אולי צריכים לעשות דו-שיח עם המציאות.

על מה אתה מדבר, על החוק או על המציאות?

אנחנו עובדים פה עם חוק ומנסים להיות שליטים חכמים שיודעים לחוקק חוקים שאנשים יוכלו לעמוד בהם. אם אנחנו לא נשמע לציבור ולא נעבוד בדו-שיח, נחוקק חוקים שאף אחד לא ירצה לקיים, נעסיק הרבה את בתי המשפט וישאר המצב שהיה עד היום.

לגבי הזמנים, פה אני רוצה דווקא להיות בצד של הרשויות ולומר שאפשר להגביל את הרשויות למתן תשובות בזמן מסוים, אבל עם אותו כוח-אדם ואותן אפשרויות שיש להן כיום אני לא בטוח שזו משימה שהם יוכלו לעמוד בה. אולי כדאי לחשוב איך הם ימלאו את המשימה ולראות את העניין גם מהצד הזה, כי בסופו של דבר אנחנו רוצים שיהיו תוצאות.

תודה רבה. אלי בנטאטה, בבקשה.

מלבד ההצעות לאכיפה, אני רואה שאחד החלקים היותר חשובים זה שההכשרה או החינוך יגיעו לשטח, קרי לבעל העסק. הרבה פעמים יש פער גדול בין מה שאנחנו יודעים לבין מה שבעל העסק יודע.

במסגרת הרשות לעסקים קטנים יש לנו כשלושים משרדים פזורים בארץ שמסייעים כל שנה לכ-12 אלף בעלי עסקים, קרי 3,000 שמקימים עסק בתהליך ו-9,000 שבאים להיעזר בשירותים של המשרדים שלנו. למרביתם, בסופו של דבר, יש רישוי עסק, לא בגלל שמאיימים עליהם ולא בגלל שום שיטה אחרת אלא בגלל שמסבירים להם את החשיבות של הנושא הזה ומלווים אותם.

לפי הדו"ח הזה ל-30% מהעסקים במדינת ישראל אין רישוי.

נכון. אנחנו מדברים בסך הכל על כ-12 אלף עסקים שמגיעים אלינו בשנה, שחלק מהם גם לא זקוקים לרישוי. אנחנו מסבירים להם את החשיבות של הנושא הזה. נכון שזו השקעה מאוד גדולה, אבל הכשרת השטח היא לטווח ארוך והיא תיתן תשובה טובה ביותר לחשיבות נושא רישוי עסקים.

תודה. חבר-הכנסת יגאל ביבי, בבקשה.

רבותי, זה אחד מהסימפטומים של המחלה של מדינת ישראל, שבעצם אין שלטון בישראל. איש הישר בעיניו יעשה בהרבה תחומים. עבירה גוררת עבירה. אלפי מבנים הם בלי רשיון. אם אין לו רשיון אז גם אין לו רשיון לעסק ואחד גורר את השני.

אני רואה שאחד הפקקים בנושא הזה הוא שאין רשיון בנייה ואז אי-אפשר לקבל רשיון עסק. זאת אומרת, עבירה גוררת עבירה. אני גם רואה שיש פקק גדול דווקא בנושא כיבוי אש. זו שערוריה הגדולה ביותר של המדינה. עוד כשבורג היה שר הפנים ואני הייתי ראש עיר כתבתי שאחת השערוריות הגדולות ביותר במדינת ישראל זה כיבוי אש. 9,500 בקשות נתקעות שם מפני שהחבר'ה יושבים בטן גב 24 שעות ומשחקים קלפים. לא פעם הייתי מבקר באיגוד ורואה שמרוב עצלות אפילו את המאפרה של הסיגריות הם לא יכולים לזרוק כי הם משחקים. זו שערוריה אחת גדולה כל נושא כיבוי אש. מזמן הצעתי לאחד את זה עם המשטרה, כמו שיש משטרת תנועה, כמו שיש חקירות.

הוגשה הצעת חוק בעניין הזה.

אם הייתי שר הפנים הייתי עושה סדר מזמן, אבל לא נותנים למי שיכול לעשות סדר, לעשות סדר.

נתתי דוגמה. אצלי בעמק הירדן אותו מחוז יש למשטרת טבריה ולאיגוד כיבוי אש. בזמנו היו 70 שוטרים בתחנה ו-60 כבאים. תארו לעצמכם שאני מכפיל את השוטרים בתחנה. בכל משמרת, כמו שיש חוקר, יש גם כבאי. השוטרים כולם עוברים קורס. הלא כשיש שריפה צריך שהשוטר יבוא לחקור אם זה פלילי, והכבאי לחקור מה הגורמים. אז יש שוטר שהוא גם כבאי. בכך אתה מכפיל את כוח האדם במשטרת ישראל. השוטרים יכולים להתפנות מהחקירות ומהתנועה וללכת לכיבוי אש. אתה מייעל את המערכת. אותו מוסך שמטפל בניידות של המשטרה, מטפל ברכב של כיבוי אש, אותם מכשירי קשר, אותם מחסנים, אותם שטחים.

עכשיו אני רוצה להגיד לכם בנושא רישוי עסקים משהו שמוכיח שאין מלך בישראל וההפקרות חוגגת במדינה הזאת. אם היה ראש עיר אחד טוב למדינה לא היה צריך את כל השרים וסגני השרים. כטברייני ותיק אני זוכר שבמחלקת התברואה בטבריה בזמן המנדט היו שלושה פקחים. המנהל היה הולך עם מגפיים מעור ומקל. כשהוא היה עובר ברחוב הדגים בטבריה, חלק מבעלי הבסטות היו מעדיפים לסגור רק לא להיתקל במבט שלו. חסר שהוא היה עובר ורואה שעל הדגים אין מספיק קרח. מספיק שהוא היה אומר: אדוני, אני עובר בעוד יומיים, החנות צריכה להיות צבועה.

במדינת ישראל 30% מהעסקים הם בלי רשיון. איפה המשטרה? איפה העירייה? איפה החוק? אני לא יודע במה מתעסקים. עשר שנים יכולים לחקור שר מסוים, ועסקים ותחנות דלק שמסכנים את הציבור, למעשה אין להם רשיון. יש ממשלה במדינה? יש שלטון במדינה?

הגיע הזמן שיהיה פה סדר. האזרחים סובלים במדינה הזאת כי אנחנו לא שלטון במדינה. אדם יכול לבנות בית ועסק בלי רשיון נפתח לידו. עד שעה שתיים בלילה עובד שם הדיסקוטק ומצפצף והאדם לא יכול לישון ולנוח. זו שערוריה. המדינה שלנו בתוהו ובוהו. אני חושב שוועדת הפנים של הכנסת צריכה לזעזע את אמות הסיפים של המדינה. האזרחים במדינת ישראל סובלים.

לכן אני אומר שכאן צריכה לצאת קריאה מיוחדת, צריך גם לחוקק חקיקה קשוחה. אני מציע כמה הצעות חוק שיש בהן סמכויות של סגירה, שיפוט מהיר. זו שערוריה ששליש מהעסקים הם בלי רשיון.

תודה רבה.

בשל קוצר הזמן אני נאלץ לסכם את הדיון בעניין דו"ח הבדיקה ומיד אעבור לאישור התקנות לאור מה ששמענו כאן. לכן, ברשותכם, אסכם את החלק הראשון של הדיון.

ועדת הפנים של הכנסת דנה בדו"ח האגף לביקורת במשרד הפנים לנושא רישוי עסקים. המימצאים חמורים וגובלים בפיקוח נפש ואנרכיה מוחלטת.

הוועדה דורשת ממשרדי הממשלה לפעול לאלתר להפסקת האנרכיה ברישוי עסקים.

הוועדה דורשת, עד לכינוס הוועדה הבין-משרדית לרישוי עסקים, להקפיד לאכוף את החוקים על רישוי עסקים חדשים בשלב זה.

הוועדה דורשת מהוועדה הבין-משרדית לקבל את המסקנות תוך ארבעה חודשים לצורך דיון נוסף על המימצאים שלה בוועדה שלנו.

בזה אני מסכם את החלק הראשון של הדיון ואני עובר כרגע לחלק השני של הדיון והוא תקנות רישוי עסקים (הוראות כלליות), התש"ס-2000. לפני שניגש לסעיפים, אני מבקש ממר מרקוביץ להציג בקצרה את נושא התקנות.

התקנות האלה בעצם באות להשלים את מה שתוקן בתיקון מס' 15 של החוק. היינו, התיקון קובע אפשרויות לקבוע לוח זמנים, וזה אחד הדברים החשובים. התיקון קבע כל מיני הליכים לרשיון, רשיון זמני, היתר זמני וכן הלאה. התקנות כאן משלימות את התמונה או נותנות להליך הרישוי מגמתיות מסודרת מבחינת מינהל תקין.

אני רוצה לומר דבר נוסף. כל גורמי הממשלה ישבו על התקנות האלה שבעה נקיים. היו כמה הצעות. התקנות האלה כפי שהונחו על שולחן ועדת הפנים הן לאחר דיון עם כל גורמי הממשלה שהיו שותפים להכנתן. כך שאנחנו מביאים כאן עבודה מוגמרת של ועדה שעבדה על זה חודשים רבים. אני מקווה שהיום נברך על המוגמר.

בגלל זה שהתקנות עד עכשיו לא פורסמו, למעשה אי-אפשר ליישם את כל האמור בחוק לפי תיקון מס' 15. לכן אני חושב שאישור התקנות היום הוא אישור חשוב מאוד. התקנות יכולות לקדם הרבה תחומים בתחום המינהל התקין, האזרח הקטן והעבודה המשרדית השוטפת. זה יטיל מעמסה על גורמי הרישוי, אבל כל זה בא למילוי המטרה שכבר הוזכרה קודם.

תודה רבה. אני מציע שאפרת תקרא סעיף סעיף ותסביר אותם. בבקשה.

אני אדלג בינתיים על סעיף ההגדרות ואעבור לפרק ב'. פרק ב' מתייחס לחוות דעת מקדמית. התקנות מתייחסות לעסק חדש שהולך לקום וקובעות סדר פעולה שיהיה בהיר, כמו נוהל. פרק ב' קובע שאדם שרוצה להקים עסק יכול לפנות אל נותני האישור ברשות הרישוי ולבקש חוות דעת מה הוא צריך לעשות, האם יש סיכוי לעסק מסוים שהוא מתאר לקבל רשיון. הוא צריך לצרף לאותה בקשה תרשים סביבה, מפה מצבית ותכנית עסק, שאלה תכניות מאוד מפורטות.

אני מציע לקרוא.

לגבי החובה של ועדת הפנים, אני מבקשת להתמקד במועדים. לפי סעיף 38(ב) לחוק רישוי עסקים אנחנו מבקשים את אישור ועדת הפנים בעיקר למועדים.

(קוראת סעיף 2(א) ). כמו שאמרתי, רצינו לעשות פה כמו ספר הפעלת רשיון. צרפנו אפילו את הטפסים שרשות הרישוי בדרך כלל היתה נוהגת להכין בעצמה. אנחנו הכנו לה טפסים.

(קוראת סעיף 2(ב) ). בעל מקצוע מוסמך זו ההגדרה השנייה בפרק א'. (קוראת את הגדרת "בעל מקצוע מוסמך"). ההגדרה הזאת היא על דעת משרד העבודה והרווחה.

(קוראת סעיפים 2(ג) ו-(ד). את האישור על הבקשה צריך כדי לספור מועדים.

(קוראת סעיף 3(א) ).

הם מגישים את זה לכל גורם מקצועי, נניח המשרד לאיכות הסביבה?

המשרד לאיכות הסביבה נותן אישור. (קוראת הגדרת "נותן אישור"). חוק רישוי עסקים, סעיף 1 שלו קובע את המטרות שלשמן מותר לדרוש רישוי. בסעיף מפורטים כל השרים נותני האישור. השר לאיכות הסביבה הוא אחד מהם. לכן אפשר לפנות לשר כזה. השרים הם: איכות הסביבה, בריאות, המשרד לביטחון פנים, משרד העבודה.

משרד הפנים?

משרד הפנים לא נותן אישור. שר הפנים אחראי על ביצוע החוק, הוא לא מעורב בהליך הרישוי.

ועדה לתכנון ובנייה?

ראש הרשות לא יכול לתת רשיון בלי להתחשב גם בנושא התכנון.

אם לבעל עסק יש אופציה להרחבה של עוד 500 מ"ר, למי הוא יפנה במקרה זה?

הוא פונה לרשות הרישוי.

לא לוועדה לתכנון ובנייה?

היא צריכה לעשות את זה בשבילו, הוא לא צריך לרוץ אליה. רשות הרישוי צריכה לתת לו תוך 30 יום פירוט מה הוא צריך לעשות. לאדם כזה תהיה סיבה לבקש חוות דעת מקדמית. זה יתן לו מידע.

(קוראת סעיף 3(ב)).

מה קורה בינתיים לעסק?

אנחנו תקווה שהוא לא יפתח את העסק כי הוא יודע שתוך 30 יום הוא יקבל תשובה.

ואם נותנים הארכה של עוד 60 יום?

זה אמור להיות לפי סבירות. אם אדם רוצה להקים מכון טיהור של מי שפכים, אתה צריך לתת זמן לרשויות לפעול. תוך עשרה ימים אפשר לענות לו. זה דבר פשוט. כמובן שכל התקנות מבוססות על כך שהביצוע שלהן ייעשה לפי כללי מינהל תקין.

פרק ג' – בקשה לרשיון או להיתר זמני. אני אקדים מה זה היתר זמני. עד תיקון 15 היתה רק אפשרות לקבל רשיון או לא לקבל רשיון. בא אדם לרשות הרישוי וביקש להקים פיצוחיה. רשות הרישוי לא ידעה מה בדיוק יהיה שם. אולי בעצם זה יהיה מקור למטרדים, ניתן לו לפעול תקופה. היא לא רוצה להוציא לו רשיון כי אז זה מעשה שמאוד קשה לחזור ממנו. אז היא פשוט העלימה עין ונתנה לו להקים את העסק. תיקון 15 בא למנוע את זה. נתנו לרשות הרישוי כלי נוסף שזה ההיתר הזמני. בא אדם שלכאורה אין מניעה שהוא יקים פיצוחיה. הוא יקבל היתר זמני לשלושה חודשים. בתום שלושה חודשים לא צריך לפנות לבית המשפט, לא צריך לעשות כלום, ההיתר פוקע. ואז אם מתגלה שהפיצוחיה מהווה מטרד, לא עשית שום דבר כל כך נורא וגם האדם יידע מראש שהוא קיבל רק היתר זמני. ואם המצב טוב, בתום התקופה או שהוא יקבל הארכת ההיתר הזמני או שהוא יקבל את הרשיון.

(קוראת סעיף 4(א) ו-(ב) ).

יש כאן אמצעים כנגד אותו בעל עסק שקיבל היתר זמני ובכל זאת המשיך להפעיל את העסק?

לפי החוק ההיתר הזמני פוקע. החוק נתן לזה אמצעי אכיפה. יתכן שהם לא מספיקים. זה השלב הבא. צריך לראות אם הנושא הזה תורם.

(קוראת סעיף 4(ג) ו-(ד) ). קיבל אדם חוות דעת מקדמית לפני שהיה לו עסק, כשהוא מגיש את הבקשה הוא מצרף את אותה חוות דעת מקדמית וחוות דעת של בעל מקצוע, ופה אני חוזרת לסעיף הגדרות, להגדרה הראשונה.

(קוראת הגדרת "בעל מקצוע" ). המועדים הם דבר שמאוד מקשה על רשויות הרישוי. האיזון של זה היה לכיוון ההפרטה של רשויות הרישוי ונותני האישור. הם יוכלו להיעזר בבעלי מקצוע שהם יקבעו את ההכשרה שלהם ומי הם יהיו וקצת לעזור כדי שבאמת יוכלו לעמוד במועדים. זה בעל מקצוע כזה.

(קוראת סעיפים 5(א) ו-(ב); 6(א), (ב) ו-(ג) ). סעיף 1 לחוק רישוי עסקים תיאר את המטרות שלשמן מותר לקבוע שעסק טעון רישוי. יש עסקים במדינת ישראל שאינם טעוני רישוי.

חנות נעליים, חנות בגדים, חנות ספורט לא חייבים ברשיון עסק.

שר הפנים קובע, אחרי שהוועדה הבין-משרדית דנה בכל מיני עסקים, איזה עסקים כדאי שיהיו בצו רישוי עסקים, וישנה טבלה שבה הוא קבע את נותני האישור. אנחנו יושבים בוועדה וקובעים איזה שר מעוניין להיות מעורב. המשרד לאיכות הסביבה מעוניין להיות מעורב ברוב העסקים של אשפה ופסולת. לעומת זאת, המשטרה לא. ישנם מקרים שבהם רואים שהמשרד לאיכות הסביבה נמצא בסוגריים. הוא מעוניין לדעת על קיומו של אותו עסק אבל הוא לא נותן אישור. מה זה נתינת אישור? רשות הרישוי לא יכולה להוציא רשיון עסק לפני שהיא קיבלה אישור של כל נותני האישור שצויינו בצו. אך אם היא תרצה לעשות עסק לתחנת מעבר לאיסוף של אשפה או פסולת, היא לא יכולה להוציא את אותו רשיון לפני שהיא קיבלה אישור מהמשרד לאיכות הסביבה. שאר נותני האישור לא יידעו בכלל על העסק הזה מכיוון שהם לא מצויינים בצו. לגבי מי שתייה ומתקן להתקנתם, אפשר יהיה להוציא רשיון ללא האישור אבל הבקשה תועבר למשרד לאיכות הסביבה לידיעה.

אני חושב שיש כאן איזו טעות. ישנם עסקים שלגביהם באים משרדי הממשלה ואומרים: אמנם אנחנו כלולים בצו ואנחנו צריכים לתת אישור, אבל לעסקים האלה, בשלב ראשון אנחנו לא רוצים לתת אישור אלא רק לידיעה. אם נרצה, נתערב בשלב יותר מאוחר. בתוך הצו מופיע מקרה כזה בפלוס בסוגריים, ולכך הכוונה.

זה מה שנקרא: רישוי ללא אישור?

כן, רק לידיעה בלבד. הם יכולים בשלב יותר מאוחר להתערב ולדרוש תנאים.

(קוראת סעיפים 6(ד), 7(א), (ב).

זאת הארכה מקסימלית של 90 יום?

כן.

הבקשה להיתר זמני היא במסגרת 90 יום הללו?

כן.

אז הוא עובד עם היתר, אבל ההיתר הוא זמני.

לא. האדם פותח עסק. הפקח מצא אותו, הוא הגיש בקשה. עד שהוא יקבל את ההיתר יעברו 90 יום במקרה הגרוע ואז למעשה הוא 90 יום ללא היתר.

(קוראת סעיף 7(ג) ). אמרנו שרשות הרישוי אינה רשאית להוציא רשיון בלי שיש לה אישורים. לא ענה תוך 90 יום, היא יכולה לסמן וי "קיבלתי אישור להיתר זמני".

(קוראת סעיפים 7(ד), (ה); 8(א), (ב), (ג), (ד), (ה), (ו).

הניסוח הזה מדהים.

דרך אגב, הסעיף הזה בכלל לא היה אמור להיות בתקנות. בגלל שזה כל כך ברור אמרו לי: אל תחזרי על דברי החוק. אמרתי: לא, זה ספר נוהל. לא רק עורכי-דין מטפלים בעסקים. לא יצטרכו לקרוא גם את החוק וגם את הצו, רק את התקנות, ובאישור מיוחד קיבלתי את האפשרות לחזור על דברי החוק.

זה לא רק זה. יש הרבה ניסוחים שהם מאוד בעייתיים מבחינת בהירות לציבור.

אני מציע לכם לסמן את ההערות שיש לכם. נסיים את הפרק הזה וכל אחד יוכל להתייחס להערות שלו.

הסעיף הזה קובע את הדברים הברורים שהחוק כבר קבע.

(קוראת סעיף 8(ז).

יש לי הצעה בעניין הזה. מאחר וועדת מרקוביץ קמה על מנת לקצר את הזמן שלאדם יש עסק ללא רשיון, אני מציע: הגיש אדם בקשה ותכנית בניין ערים מאשרת את המקום, העירייה תוציא את ההיתר. כך שתוך שבוע ימים יהיה לאדם היתר. אחרי זה היא תתדיין עם נותני האישורים ותקבע את אורך ההיתר בהתאם לאופי המפעל.

פשוט לא נקבע כך בחוק.

זה בניגוד לחוק.

הערה טכנית לעניין הניסוח. אנחנו לא רצינו שישתמע מהתקנות כאילו שלרשות הרישוי יש יכולת או סמכות לעשות over-ruling לנותן אישור. היות שזה אמור להיות ספר הדרכה של רשויות הרישוי, העדפנו במקרה הספציפי לחזור על דבר שאכן נאמר בחוק, אבל למען הסר ספק חשבנו שזו נקודה מספיק עקרונית כדי לחזור עליה.

אני חושב שהחלק הראשון ששמענו נותן מסגרת טובה מאוד והדרכה טובה מאוד למבצעי העבודה בשטח, קרי מנהלי מחלקות רישוי עסקים ברשויות המקומיות. יש נהלים ברורים, הוראות ברורות ואם נעבוד על פי זה, לדעתי, אפשר יהיה לצעוד צעד אחד קדימה ולקצר את השהיה ואת הפיקוח על נושא רישוי עסקים.

ההצעה שהציע מר דובדבני היא בניגוד לחוק. הרשות המקומית לא יכולה להוציא היתר כאשר היא אוכפת את החוק.

פרק ד' – רשיון והיתר זמני. (קוראת סעיפים 9(א), (ב), (ג); 10(א), (ב), (ג) ). זה בעניין פתח-תקווה. שם היה רשיון על חלק מהעסק אז הם יכלו לנפנף במשהו. היום קבענו בתיקון 15 שלרשיון מצורפים מפות, תיאור כל העסק. קיבלת רשיון לעסק ברחוב אחד-העם 9, זה לא על המחסן שברחוב אחד העם 11. זה מתואר בפרוטרוט במסמכים.

(קוראת סעיף 10(ד) ).

הצהרה כוזבת של בעל העסק עצמו?

כן.

"תנאי נוסף ברשיון ובהיתר זמני – 11(א) רשות הרישוי רשאית להוסיף תנאים לרשיון עסק או להיתר זמני – כאן יש תוספת – ותודיע לבעל העסק על הוספת התנאי ועל מועד כניסתם לתוקף כאמור בסעיף 7 לחוק."

(קוראת סעיף 11(ב), (ג) ).

פרק ה' – תרשים סביבה, מפה מצבית ותכנית עסק. (קוראת סעיפים 12(א), (ב)(1),(2),(3); 13(א), (ב)(1),(2),(3),(4),(5),(6),(7),(8); 14(א) ).

החומר לא תמיד נמצא ומי שרוצה להגיש תכנית רישוי לא מוצא בעירייה את החומר שאת מציינת. אולי צריך להיות איזשהו הליך שבו העיריה או נותן הרישוי יספק את הבסיס הזה שהוא יהיה בסיס מקובל. בשטח יש בעיה עם זה.

אנחנו השתדלנו לקחת את אותם הפריטים שמצויים גם כשאתה מגיש בקשה להיתר בנייה.

יש תיק מידע שמספק לך את כל זה?

זה מצוי בתיק הבניין.

לא תמיד. הרבה פעמים אתה לא מוצא חומר או החומר לא עדכני ולא נכון.

בשביל זה קבענו בעלי מקצוע מסויימים שהם יוכלו לציין את זה במפות. אלה דברים הכרחיים כדי שרשות הרישוי תתייחס ברצינות לבקשה לרשיון עסק. אלה כל הדברים שמסביב למקום שיכולים להיות מושפעים מהעסק הזה. אין אפשרות לקצץ.

אם יש הערות עד לפרק ז' אני מוכן לשמוע. אם אין, אנחנו מתקדמים לפרק ז'.

פרק ז' – תוקף רשיון והיתר זמני (קוראת סעיף 20).

מה זה "למעט העסקים המפורטים בתוספת הראשונה"?

מה שהיה בעבר בתקנות רישוי עסקים ביטלנו. יש בתוספת הראשונה רשימת עסקים שהם לא לצמיתות, כגון: בית מרקחת כל חמש שנים צריך לבקש רשיון חדש, מוצרי מזון.המגבלה הזאת קיימת רק שהיום זה יהיה באותו ספר. לא יצטרכו לפנות לכמה תקנות. הכל מסודר.

(קוראת סעיף 21(א)). פה בעצם לקחנו את המצב הקיים היום בתקנות אחרות ודאגנו לאחד את כל תקנות רישוי עסקים כלליות.

(קוראת סעיפים 21(ב), 22 ו-23).

מה זה עסק זמני?

מכירת אבטיח בקיץ.

קרקס.

(קוראת סעיף 24(א), (ב), (ג), (ד) ) הרעיון הוא שהאזרח לא צריך לרדוף אחרי הרשויות. ברשויות יש רישום. הם יודעים שהתוקף הולך לפוג, הם מתחילים את ההליך - פנייה לנותני האישור.

זה לא קצר מדי?

התקופות האלה הן על דעת כל נותני האישור. זה משהו שהם יודעים עוד כשהם נותנים את ההיתר הזמני. כלומר, כבר כשהם נותנים את ההיתר הזמני, לא צריך להודיע להם 30 יום קודם, הם כבר יודעים זאת 90 יום קודם. הם בעצם בפעילות כל הזמן כי הרי זה כל המהות של היתר זמני, שהוא בבדיקה מתמדת.

(קוראת סעיפים 24(ה)(1), (2), (3); (ו), (ז), (ח); 25).

בכל מקרה שמסרבים לתת רשיון, יש אפשרות לערער?

בוודאי. זה נקבע בחוק, פנייה לבית משפט אזרחי. יש גם מה שנקרא זכות שימוע.

תיקון 15 הכניס זכות ערעור אוטומטית ברגע שמסרבים לתת אישור, מה שלא היה בעבר.

תקנה 22 היא כמעט ציטוט של הוראה שקבועה בחוק בהבדל אחד שעליו אני מעירה. נקבע בתקנה שרשות הרישוי רשאית לקצר את תקופת התוקף של הרשיון בין אם מדובר ברשיון לצמיתות ובין אם מדובר ברשיון תקופתי, זאת אומרת תקנות 20 ו-21, כאשר לדעתי לפי החוק לא ניתן לקבוע את ההוראה הזאת וזה צריך להיות רק לפי תקנה 20, מאחר וגם הסעיף בחוק, סעיף קטן (ג) אומר: על אף האמור בסעיף קטן (א), שמתייחס לכלל שהוא רשיון לצמיתות ולא כתוב שם (א) ו-(ב), כש-(ב) מתייחס לרשיון תקופתי. לכן בהתאמה זה צריך להיות שסעיף 22 ממעט רק מסעיף 20 ולא מסעיף 21.

שמעתי את הפרשנות של המשרד לאיכות הסביבה שאני לא מקבלת אותה, לפיה ניתן לקבוע תקופות קצרות יותר מהתקופות ששר הפנים קבע כשזה רלוונטי. לדוגמה, רשיון לבית מרקחת הוא לחמש שנים, ניתן היתר לשימוש חורג עד שלוש שנים וייקבע שהרשיון יפוג בתום שלוש שנים, מלבד האפשרות לעשות את אותו רשיון זמני. אני לא חושבת שהוועדה צריכה עכשיו להכריע.

אני לא אכריע עכשיו. אני אשאיר את זה כך. יש למשרד לאיכות הסביבה אפשרות לערער?

הערעור הוא רק על המועדים.

אנחנו ננסה לסגור את זה עם המשרד לאיכות הסביבה.

אני מציע שאתם תתאמו את זה ביניכם, בין משרד הפנים למשרד לאיכות הסביבה. מר מרקוביץ אומר לי כאן שהאפשרות הזאת קיימת.

אנחנו עוברים לפרק ח' – חידוש רשיון.

(קוראת סעיפים 26, 27(א)(1),(2),(3), (ב); 28(א)(1),(2),(3),(4), (ב), (ג); 29(א), (ב) , (ג) ). שאלת לגבי הצהרה כוזבת – זה המקרה. כשמחדשים רשיון ההליך יכול להיות מקוצר.

(קוראת סעיף 29(ד) ).

יש הערות לפרק ח'? הלאה.

פרק ט – שינוי בעלות (קוראת סעיף 30(א) ). ב"שינוי בעלות" – יש תיקון. "לענין זה – כל שינוי בזהות הבעלים הרשומים ברשיון העסק, לרבות הוספת בעל או גריעתו וכן העברת שליטה בתאגיד כהגדרתה בחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1988."

(קוראת סעיפים 30(ב), 31(1), (2)(א), (ב) ).

גם אם הוא משנה מה שיש בתוכו?

לא. הוא לא יכול להצהיר הצהרה כזאת.

(קוראת סעיף 32(א), (ב), (ג), 33).

למה בתום שנה מיום הפטירה?

כי יש רשיונות לצמיתות. אם זה רשיון לצמיתות , הוא יכול להמשיך שנה שלמה.

אם הבעלים נפטרו ואחד מבני המשפחה ממשיך את העסק, צריך לחדש את ההיתר? מה ההגיון שבדבר?

אני סתם יכולה לחשוב על מחשבה. המשטרה הרבה פעמים מעוניינת לדעת על זהות בעלים מכל מיני סיבות מובנות, ויכול להיות שהבעלים היום זה לא אדם שאפשר לתת לו רשיון עסק מסוג מסוים.

זה יכול להיות עידכון טכני.

לא התעמקנו בנושא, פשוט העתקנו את המצב הקיים היום.

הערות לפרק ט'.

אנחנו חושבים שההגדרה של שינוי בעלות היא מאוד רחבה, והיא בעצם מטילה בכל מצב, שיכול להיות לפעמים מאוד מינורי, למשל מספר שותפים שאחד מהם עוזב את השותפות, מטלה של הגשת בקשה חדשה, שזה אומר גם מטלה כבדה על השותפים הקיימים בעסק וגם על כל המנגנון המינהלי שאמור לטפל עכשיו בבקשה חדשה. אנחנו חושבים שהיה ראוי לצמצם את ההגדרה של שינוי הבעלות לדברים שהם באמת יותר מהותיים. למשל, גריעת שותף, ללא שום שינוי אחר בבעלות, נראה לנו עניין שלא ראוי לחייב בהגשת בקשה חדשה.

אני חושב שהוועדה דנה בזה מספר פעמים. נתנו אפשרויות מילוט, שאם הוא צירף את המסמכים הקודמים, זה יהיה רק עניין טכני, שאותו משרד ממשלתי יידע שזה שינוי גריעה.

סעיף 31 מתייחס בדיוק לעניין הזה. כך שאם זה רק החלפה שמית, לא מצרפים שום מסמך.

לגבי פרק י' – אגרות, יש פה מכתב משר האוצר.

תקנות רישוי עסקים (הוראות כלליות), התש"ס-2000.

בתוקף סמכותי לפי סעיף 39(ב) לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, הנני מאשר את תיקוני האגרות המוצעים לתקנות הנ"ל".

על כן, אין צורך לקרוא את הסעיף הזה. אנחנו עוברים לפרק הבא, פרק י"א.

פרק יא – הוראות כלליות (קוראת סעיפים 38, 39, 40, 41, 42(א), (ב), (ג), 43, 44).

יש עוד הערות? לפיכך, הוועדה מאשרת את התקנות.

אני רוצה, בהזדמנות הזאת, להגיד מלה טובה לאפרת דון-יחיא ולאשר גרנר. אני יכול להגיד לכם, כיושב-ראש ועדה שנה, זו פעם ראשונה שאכן אני מקבל תקנות בצורה מסודרת, בהסכמה כמעט פה אחד של כל הנוגעים בדבר, אפילו של מרכז השלטון המקומי. אני עצמי לא האמנתי שאצליח לגמור את כל התקנות בישיבה אחת. זה רק אומר שהיתה עבודת הכנה טובה, עבודת תיאום טובה בין כל המשרדים. אני חושב שמגיע לכם יישר כוח וכל הכבוד. הלוואי והלוואי ומשרדים אחרים יידעו לעבוד באותה שיטה לתועלתנו ולתועלת הציבור הרחב שאנו מייצגים.

רק הערה אחת לגבי התוספת. יש שם כלי שיט המשמש לעינוג ציבורי. למה לא לקבוע גם לכלי שיט המשמש לעינוג ציבורי מה שנקבע ליריד, דיסקוטק וכו'. אני לא רואה טעם להבחין ביניהם.

אין בעיה לשנות את זה אם באמת יש טעם. תעלו את זה בצורה מסודרת לוועדה, נקיים דיון ונחליט.

בסדר גמור.

תודה רבה לכולם. ישיבה זו נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:00.