פרוטוקולים/ועדת הפנים/706

1
ועדת הפנים ואיכות הסביבה
27.6.00

פרוטוקולים/ועדת הפנים/706
ירושלים, ו' בתמוז, תש"ס
9 ביולי, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס' 118

מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה
יום שלישי, כ"ד בסיון התש"ס (27 ביוני 2000), שעה 13:00

חברי הוועדה: דוד אזולאי - היו"ר
חוסניה ג'בארה
מוחמד כנעאן
יעקב ליצמן
ראובן ריבלין

משרד הביטחון:
סא"ל אייל אפרתי - ראש ענף ביטוח ארגוני
סא"ל חני כספי - עוזר פרקליט צבאי ראשי
סא"ל אבי לב-ארי - ראש ענף שיטור
רוני פנחסי

ענת אסיף - משרד המשפטים
עו"ד בתיה ארתמן - משרד העבודה
עו"ד חנה זיכל - משרד הפנים
יעקב עמית - מש' הפנים, מנהל מח' רישוי ופיקוח

סנ"צ עידו גוטמן
סנ"צ דורית זיו - ראש מדור נפגעי עבירות מח"ק/אח"ק
עו"ד תמי ארנון - לשכה משפטית

מרים פרנקל-שור

יפה שפירא

חנה כהן

הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון מס' 5)(צו לאיסור נשיאת נשק),
התש"ס-2000 – של חה"כ ראובן ריבלין.






הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון מס' 5)(צו לאיסור נשיאת נשק), התש"ס-‏2000

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה. אנחנו מקיימים דיון על הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון מס' 5)(צו לאיסור נשיאת נשק), התש"ס-2000, של חבר הכנסת רובי ריבלין.

אני מבקש מחבר הכנסת רובי ריבלין לדווח לנו אם בעקבות הדיון במליאה היו הערות להצעת החוק.

הצעת החוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון מס' 5), כפי שהובאה לשולחן זה על מנת להכינה לקריאה שניה ושלישית, כל הדיונים בה בוצעו למעשה בהכנה לקריאה ראשונה. למעשה כל חברי הפאנל שיושב כאן - נציגי המשרדים השונים, כולל גורמי צה"ל, המשטרה ורשות הרישוי לנשק, הביעו את הסכמתם להצעה. לכן אני מציע שהדיון להכנת הצעת החוק לקראת קריאה שניה ושלישית ייעשה כאשר לרשויות השונות יש איזשהן הערות חדשות.

אני יכול להפנות את תשומת לבכם לפרוטוקול של הדיון במליאת הכנסת בקריאה הראשונה, כאשר חברי הכנסת אמרו את דברם ולמעשה בהצבעה לא היו מתנגדים להצעת החוק.

משרדי הפנים, העבודה וביטחון הפנים כבר אמרו את שלהם בישיבות הקודמות.

כולם הביעו את דעתם, אך אנחנו צריכים לראות אם שיש דברים שלא ראינו בדיונים הקודמים.

יש לנו כמה הערות, שנראה לנו שניתן בצורה ניסוחית להתגבר עליהן. לפני שתוקן החוק, היתה אחריות על בית המשפט נותן הצו להעביר את הצו לידיעתנו. מאחר שאנחנו גוף שנותן נשק לידי אנשים, יש חשיבות רבה שהמידע יגיע אלינו. בהצעת החוק הנוכחית אין המנגנון הזה, שיש חובה להעביר את המידע הזה לידיעתנו.

זה קיים בסעיף 2ו פיסקה (3).

קיימנו בפרקליטות דיון על המשמעויות ביישום הצעת החוק, מתוך ידיעה שברגע שההצעה תתקבל אנחנו נצטרך לעבוד איתה. בדיון התברר לנו שהגזירה בפיסקה (3), שזה יהיה אלוף משנה, קצת קשה לנו. אני רוצה להזכיר לכם שאלוף משנה זה למעשה מח"ט. אנחנו מציעים שזה יהיה סגן אלוף שהוא מפקד יחידה.

ביקשנו בכוונה שזה יהיה בעל דרגה בכירה.

ברגע שנוריד את הדרגה לגבי צה"ל, אנחנו נצטרך גם להוריד את זה במשטרה, ומזה רצינו להימנע.

זה לא דומה. אני יכולה לתת דוגמאות ממקומות בהם מדובר על בתי סוהר צבאיים מול בתי סוהר אזרחיים, והדרגות שם שונות. החקיקה לגבי הצבא שונה, כי יש שוני בגופים.

מדוע את חושבת שאם "הממונה" הוא אלוף משנה, היא גזירה שצה"ל לא יוכל לעמוד בה?

בחטיבה הממונה הוא המח"ט. בדרך כלל אנשי המילואים שצריכים נשק הם חיילי המילואים הקרביים. מבחינתנו זה אומר שאם לדוגמה מדובר בחייל מהצפון, אז מח"ט שנמצא בפעילות מבצעית הוא זה שיצטרך לבוא לבית המשפט ולנמק. המח"ט פחות מכיר את החייל - -

גם הרמטכ"ל, כשהוא מקבל החלטה הוא לא מכיר בדיוק את החייל. לכן יש מפקדי שטח שמעבירים לו חוות דעת.

תחשבו מה יש מתחתיו של ניצב משנה במשטרה לעומת מה שיש מתחתיו של מח"ט. מי שמכיר את החייל בצורה יותר רלוונטית הוא סגן אלוף שהוא מפקד היחידה. אנחנו חושבים שזה יותר אפקטיבי.

בבסיס מסוים המפקד הוא אלוף משנה, מי לדעתך צריך אז לייצג?

הממונה ביחידת המשנה. במחנה מטכ"ל למשל, האל"מ שהוא מפקד הבסיס מכיר יותר את החיילים מאשר סגן אלוף שהוא מפקד היחידה?

אם היה מדובר במערכת צה"לית או בחוק צה"לי, לא היתה לי שום בעיה עם זה, משום שצה"ל לוקח את האחריות ומבקש לקבוע אותה כמו שהיא ואני סומך עליו. פה אנחנו אומרים שיש ארבעה מוסדות שהם מחויבים במתן אישור – משמר הכנסת, משטרת ישראל, שירות בתי הסוהר והצבא – ובאחידות הדרגה המאשרת, אנחנו נצטרך להוריד גם את הרמה במקומות אחרים. אם נצטרך להוריד את הרמה במקומות אחרים, הדבר עלול להביא לידי מצב שבו אנחנו מתחילים לשבש את המטרה של החוק. אלוף משנה היא איזושהי רמה מסוימת שיכולה לומר אם לתת נשק למרות שבית המשפט שלל. אם אנחנו אומרים שזה יהיה מפקד יחידה, אני יודע שבצה"ל זה לפעמים סגן אלוף. אבל אם אני מוריד במקרה של צה"ל זה גם מוריד לי את כל הדרגות האחרות במקומות אחרים.

אני לא חושבת שזה מתחייב. תחת פיקודו של מח"ט יש 3,000 איש. אני לא חושבת שזה המצב במשטרה.

השאלה אם המשטרה עומדת על כך שצריך להיות צמודים לצה"ל.

עם משמר הכנסת ושירות בתי הסוהר אין בעיה.

אנחנו לא נדרוש להיות צמודים לצה"ל בנושא הזה.

אם אין התנגדות, אני מסכים שיהיה כתוב: סגן אלוף שהוא מפקד יחידה.

ככל שאתה מוריד ברמה, אתה גם מוריד באחריות.

פה לא מדובר בסתם סגן אלוף, אלא במפקד יחידה. מפקד יחידה הוא בדרך כלל אלוף משנה. לכן אנחנו מגבילים את זה לסגן אלוף שהוא מפקד יחידה ומעלה. זאת אומרת, שזה לא כל סגן אלוף, אלא זה סגן אלוף שהוא בתקן של אלוף משנה. זה צורך קומולטיבי – גם שהוא סגן אלוף וגם שהוא מפקד יחידה ומעלה. כלומר, הלמעלה ממנו הוא אלוף משנה ולא פחות מזה.

אם המשטרה לא מתנגדת ולא מבקשת שנוריד את הרמה גם לגביה, אני חושב שבהחלט אפשר לקבל את הצעת הצבא.

האם לדעת צה"ל זה מספיק?

עשינו דיון מכין איך אנחנו מתארגנים ברגע שהחוק הזה נכנס לתוקפו, וזה מה שעלה בדיון.

לאחר שהתפרסם הנוסח הכחול, קיבלתי הערה משירות ביטחון כללי, שבגלל שחשבנו שהם יהיו באיזשהו סידור נפרד, הם הושמטו מכאן, למרות שבחוק המקורי הם נמצאים. הם ביקשו לחזור להיות ברשימת רשויות הביטחון. זה נראה לי נכון לחלוטין, ואני מציעה להוסיף אותם גם בסעיף הזה וגם בסעיפים אחרים.

צריך להוסיף אותם גם בסעיף ההגדרות וגם בסעיף 3 – צריך להוסיף מישהו שהוא מקביל לאלוף משנה.

הם ביקשו שזה יהיה ראש מחלקה ומעלה.

באחת הישיבות אנחנו דיברנו על ראש אגף ולא על ראש מחלקה.

אני לא מתמצאת בדרגות בשב"כ ואני לא יודעת מה יש מעל ראש מחלקה.

ראש מחלקה מקביל לאלוף משנה.

ראש אגף מקביל לדרגת אלוף.

צריך להוסיף את שירות ביטחון כללי גם בסעיף 2ו. ואת כל הגופים כמו שב"ס ומשטרה. אם מודיעים לצה"ל, מדוע שלא יודיעו למשטרה שלקחו משוטר נשק? מדוע שלא יודיעו למשמר הכנסת?

לפיכך צריך לתקן את זה בסעיף 1 – בהגדרה של "רשות ביטחון", בפיסקה (3) צריך להוסיף את הממונה, ובסעיף 2ו (3), שלא יהיה רק צבא הגנה לישראל, אלא כל רשות ביטחון.

אני מבקשת להעיר לסעיף 3 לתיקון – 2ג – "על אף הוראות סעיף 2ב, ניתן צו הגנה שאינו כולל איסור כאמור בסעיף 2(א)(1), רשאי בית המשפט לבקשת המחויב בצו...". לנו נראה שכאן, מבחינת הצבא, אנחנו נותנים למחויב בצו מעמד שהוא יכול להיות בעייתי לנו בהיבט של שירות המילואים. מדוע שזה לא יהיה לבקשת הממונה? אם אנחנו חושבים שהוא אדם טוב, הוא יחליט שהוא עכשיו לא רוצה להגיש בקשה והוא לא עושה מילואים, וכך הוא יכול להחליט כרצונו שהוא לא בא לשירות מילואים, כי הוא לא מגיש את הבקשה לקבל נשק. אני מבקשת לאפשר לנו שזה יהיה או לבקשת ממונה.

היה לנו סיפור כזה של חייל מילואים ששירת בלבנון, שהוחלט שכל עוד שהוא בלבנון הוא יהיה עם נשק. ואכן בזמן שהותו בלבנון הוא נשא נשק וביציאה בשער פטמה הוא היה מפקיד אותו.

לפי 2ג הוא לא יכול לבקש את הנשק אם הוא בשירות מילואים, מכיוון שהוא יכול לבקש את הנשק רק אם הוא דרוש לו לשם הגנה עצמית או שהנשק משמש אותו במסגרת עבודתו.

זה לא נכון. כתוב בסייפא: "... ונתקיימה אחת מהוראות פסקאות (1) עד (3)".

אבל כתוב גם: הממונה עליו ברשות הביטחון הגיש לבית המשפט בקשה מנומקת בכתב.

זו סתירה.

השאלה אינה שאלה משפטית, אלא שאלה ערכית. יש פה שתי מערכות – המערכת הראשונה והראשית מתייחסת לכך שיש אדם שהוא אלים ושיש לו נשק, שהוא לא מקבל דווקא בהיתרים, שאז ניתן לשלול לו את ההיתר, אלא נשק שהוא מקבל על ידי מערכת שהיא מערכת שלמה וכמעט לא מתייחסת לפרט וצריך להאיר את עיניה מסכנתו של הפרט. אז בא בית המשפט ומוציא אותו מתוך מערכת של אפשרות לשאת נשק.

בסעיף 2ג אומרים שאותו אדם יכול לפנות לבית המשפט. זאת אומרת, אנחנו משנים את הנוהג שהיה קיים קודם, שהוא מקבל ורק אם מבקשים לקחת ממנו את הנשק, לוקחים. אנחנו אומרים שקודם כל לוקחים ממנו את הנשק, כדי להגן על הציבור ובעיקר על בני משפחתו. אם הוא אומר שהוא בכל זאת צריך את הנשק, כי הוא עובד למשל בחברת שמירה או שהוא זקוק לו לפרנסתו או שמאיימים על חייו וכו', סיפורים שכמובן באים לשיקול דעת בית המשפט ואנחנו כמחוקקים מגבילים אותו.

בעניין הערכי אנחנו שללו ממנו את הנשק. צה"ל בעצם מבקש שהמערכת תוכל לומר שלמרות שבית המשפט שלל מאותו אחד את הנשק, צה"ל מבקש להחזיר לו, כי הוא עושה את כל ההצגות האלה רק כדי שהוא יהיה משוחרר משירות מילואים. למעשה רוצים לחייב אותו בלי הסכמתו לאחוז נשק.

מדובר בעיקר על אנשים שהם במערך המילואים, שהיום הם לא במילואים ומחר הם כן יכולים להיקרא לשירות מילואים.

כלומר, שיכול להיות מצב שבו אדם ירביץ לאשתו בצחוק, כדי שיקחו ממנו את הנשק בצבא ושהוא לא יוכל לשרת במילואים.

אני חושבת שיש כאן בעיה ניסוחית, כי אם ב-2ג כתוב : "...לבקשת המחויב בצו...", אז איך זה מסתדר עם (3), ששם כתוב: הגיש הממונה בקשה בכתב? אם כך מה מעמד הממונה?

זה אומר שהוא וגם הממונה מגישים בקשה להמשך ההחזקה בנשק.

זה לא מנוסח כך. הניסוח לא בהיר ולכן הייתי מורידה את: "... לבקשת המחויב בצו...", והייתי כותבת: רשאי בית המשפט להתיר לו להמשיך להחזיק או לשאת בנשק אם סבר כן שהנשק דרוש לו להגנה עצמית. במקרה כזה ברור שהוא יגיש. אם הממונה חושב אז הממונה יגיש.

בית משפט לא עושה שום דבר בלי שמבקשים ממנו. לכן בשתי העילות של הגנה עצמית ושל העבודה, האדם יגיש בקשה, כי הוא צריך לנמק למה. בעילה השלישית – או שהוא יבקש או שהממונה יבקש, ולכן אפשר לכתוב את המילים: "לבקשת המחויב בצו".

כך גם פותרים את הבעיה של (3), שאז לא ברור מי צריך להגיש.

אני מקבלת את זה.

אני מודה לך מאוד על ההערה הזאת, כי אפשר היה לומר בצדק שיש כאן שיבוש.

אפשר להוריד את המילים "לבקשת המחויב בצו", אך להשאיר את המשך המשפט: "הנושא או המחזיק נשק כדין". כתבנו "לבקשת המחויב בצו" רק כדי להדגיש שמי שמבקש יש לו כבר נשק כדין. לכן כדאי לכתוב: רשאי בית המשפט להתיר לאדם הנושא או מחזיק נשק כדין להמשיך להחזיק את הנשק.

אם מורידים את המילים "לבקשת המחויב בצו", לא משנים את פיסקה (1) ו-(2)? סא"ל חני כספי התייחסה רק לבקשת הממונה ושזה לא יהיה קשור לבקשת המחויב בצו. השאלה היא אם אנחנו לא משאירים את פסקאות (1) ו-(2) לבקשת המחויב בצו, כי אני חושבת שזה לא רק שבית המשפט ייקח בחשבון את (1) ו-(2), אלא אנחנו נשאיר לבקשת המחויב בצו את פסקאות (1) ו-(2), וננסח את פיסקה (3) בדרך שהציעה סא"ל חני כספי.

זה אפשרי.

בסעיף 2ו נאמר: "בית המשפט ימסור לגורמים הבאים הודעה ...: (3) צבא הגנה לישראל – אם המחויב בצו נמנה עם הכוחות המילואים של צבא הגנה לישראל". אנחנו מבקשים להוסיף את המילה "סדירים", כך שזה יהיה אם הוא נמנה עם הכוחות הסדירים או המילואים של הצבא.

גם בחוק היום משום מה כתוב רק כוחות מילואים.

אם כך צריך לתקן את זה.

אנחנו ממילא כנראה ננסח את זה גם לשאר רשויות הביטחון וזה יהיה סעיף כללי – שאם הוא נמנה על רשות ביטחון אז צריך להודיע.

מדוע צריך לפרט שזה סדיר או מילואים? אפשר לכתוב שהוא נמנה עם כוחות צבא הגנה לישראל.

לגבי כוחות המילואים זה מעמד שהוא לא מעמד, בעוד שאנשי הקבע נמנים עם צבא הגנה לישראל, הם משרתים בצבא הגנה לישראל. איש מילואים הוא אזרח ברוב הזמן והוא נהיה איש מילואים רק אם קראנו לו. אבל אנחנו רוצים לדעת גם לגבי אזרחים הנמנים עם כוחות המילואים. ולכן יש חשיבות להדגיש גם את הנמנים עם כוחות המילואים, כי המעמד שלו הוא של אזרח.

החשד חל עליו רק ברגע שהוא מתגייס.

אני חושבת שצריך לכתוב: לרבות כוחות המילואים.

אמרנו שצריך להכניס את השב"כ להגדרות ואז כאן צריך לכתוב: כוחות הביטחון, לרבות אנשי המילואים של צה"ל. כך כולם נכללים.

ואז זה כולל גם את אנשי הקבע.

סדיר וקבע זה ברור ולגבי מילואים צריך לפרש במיוחד.

ההערה האחרונה נוגעת לנושא של פקיעת הצו – סעיף 4 להצעת החוק. בפיסקה (ב) נאמר: "איסור נשיאה והחזקה של נשק כאמור בסעיף 2ב ימשיך לעמוד בתוקפו גם לאחר פקיעת תוקפו של צו ההגנה, כל עוד לא בוטל על ידי בית המשפט לפי בקשת המחויב בצו...". שוב פעם אנחנו תלויים במחויב בצו. לכן אני מבקשת שזה יהיה: או לבקשת ממונה. אם אנחנו לא נכתוב את זה, אז יהיו אנשים שמאוד ישמחו לא לקבל את הנשק חזרה.

מה לגבי אנשי כוחות ביטחון שהם לא כוחות ביטחון לפי ההגדרה, כי חוק השב"כ עדיין לא חוקק ולמוסד אין חוק? דוח לנדוי קובע שאנחנו צריכים חוק בגלל שאותם אנשים פועלים למעשה בלי מסגרת. הדבר היחידי שניתן הוא האפשרות שראש הממשלה או שר הביטחון יפעילו אותם לפי סמכות טבעית שקיימת להם. אם כך אנשי כוחות הביטחון, שאני לא יודע מי הם, אוחזים נשק על פי אישור משר הביטחון, והוא לעניינו הממונה. כל אחד מאנשי משרד הביטחון מחזיקים למעשה נשק על פי רשיון.

נכון, רק אצלנו החובה היא כללית.

במשרד הביטחון יש רישוי פנימי שלהם.

לכל שוטר יש משטרה, לכל חייל יש את צה"ל ושר הביטחון הוא הממונה על החזקת הנשק של אנשי כוחות הביטחון.

רוני פנחס מעיר לי שהממונה לא ממונה על אנשי המילואים. אז לגבי כוחות המילואים צריך שיהיה קצין בדרגת סגן אלוף שהוא מפקד יחידה.

מה יהיה עם המשטרה?

אין לנו מילואים ולכן אין לנו את הבעיה הזאת.

האם אין במשטרה אנשים שמחזיקים נשק לתקופה מסוימת?

אנשי משא"ז לדוגמה.

הם צרה צרורה אחרת, אבל הם עוברים איזשהו הליך של רישוי. יש איזושהי בדיקה לגביהם. דרך אגב, הם שוטרים לכל דבר, ברגע שהם נכנסים לעבודה.

איש משא"ז לוקח איתו את הנשק הביתה?

לא.

אם כך, בסעיף 4(ב) יש בקשה להוסיף את שלטונות צה"ל. אני מבינה שלגבי ממונה אחר זה לא נכנס.

לגבי העניין שהצו עומד בתוקפו, אני מבינה שזו כוונת המחוקקים. מבחינתנו יש פקודת מטכ"ל סדורה בעניין הזה, שברגע שיש אדם שמסובך בהליכים כאלה, אז יש ועדה שבוחנת את המשך שירותו ובוחנת בכלל אם הוא יהיה בשירות מילואים. חשבנו שאפשר לוותר כאן על בית המשפט, אפילו לאחר תקופת מסוימת.

בשום אופן לא.

לגבי סעיף 2ג – כאשר יש איסור לכניסה לדירה, האם הכוונה שבשום פנים לא יינתן נשק, גם לבקשת ממונה?

כן.

בדיון הקודם, הסייג הזה שלא ניתן יהיה לאשר מתן נשק למי שנאסר עליו להיכנס לדירה, נאמר רק לגבי מי שהנשק דרוש לו להגנתו או לצורך עבודה, אבל לא לגבי כוחות הביטחון. עכשיו זה חל גם על מי שצריך את הנשק לצורך עבודתו כאיש כוחות ביטחון. שימו לב שיש מגבלה נוספת, שלבית המשפט אסור לתת את הנשק אם הדבר עשוי להוות סיכון לשלומו של בן משפחה. אם בית המשפט משתכנע שמתן הנשק לא מהווה סיכון לשלומו של בן משפחה, אז צריך לאפשר לבית המשפט לאשר לו לשאת נשק. יש כאן מנגנון כפול.

יצאו מנקודת הנחה שמי שאסרו עליו להיכנס לביתו, מהווה סכנה לבני משפחתו ולכן הוציאו מכלל אפשרות להחזיר לו נשק. מי שהוא במערך המילואים, זה דבר אחר.

אם הוא מורחק מהבית, ממילא הוא מסוכן לבני משפחתו.

אז לא צריך לכתוב את הסייג הזה. אם בית המשפט משתכנע שאין בו כדי להוות סיכון--

אז הוא לא יוציא צו הרחקה נגדו.

מאידך אומרים שגם אם מרשים לו להיכנס הביתה הוא ממשיך להוות סיכון, גם אז צריכים להיות בטוחים שאין בידו נשק.

היתה פה איזושהי אנומליה – מצד אחד אדם היה מקבל צו הרחקה, והוא מקבל את זה רק משום שהוא מסוכן, אבל לאחר מכן אם לא היו אומרים אחרת, היו נותנים לו נשק. לכן אמרנו בצורה ברורה ביותר שאדם שניתן לגביו צו הרחקה, קודם כל לוקחים לו את הנשק. יבוא סגן אלוף שהוא מפקד יחידה ומעלה או כל ממונה אחר בשירות ביטחון ויאמר שהוא צריך את אותו איש ושהוא אחראי עליו ולכן שיחזירו לו את הנשק. במקרה כזה בית המשפט ישקול על פי בקשה של אדם בעל רמה, בדרגה כל כך גבוהה, לתת לו את הנשק. העיקר בכלל הזה הוא שאדם שניתן לגביו צו הרחקה, הוא אדם שצריך להרחיק אותו מכל מצב שבו הוא יוכל להיות מסוכן.

בית המשפט, אליבא דהצעת החוק, לא יוכל לתת לו נשק אפילו לבקשת אלוף משנה או מפקד יחידה, והיה שהוא הורחק מהבית.

נכון, כי אז הסיכון מאוד גבוה.

נכון, כי הוא יכול לבקש מהאלוף משנה שהוא רוצה רק לשבת עם החבר'ה, רק כדי לקבל את הנשק ואז ללכת ו"לדפוק" כדור בראש של אשתו. אם בית המשפט השתכנע שהאדם באמת לא מסוכן, הוא בטח יבטל את צו ההרחקה.

צו הרחקה הוא מתכון לבטל את כל הדברים.

בעמוד 367, בקטע המתחיל ב"פסקה זו" כתוב: "בעל רשיון מיוחד" – "בעל רשיון מיוחד לפי סעיף 10ג...". סעיף 10ג זה רק שירותי שמירה. אין שום סיבה לא להכניס את סעיף 10 שהוא מפעל ראוי ואת 10א .

10א לא פעיל, כי זה קיים היום רק במסגרת מפעל ראוי.

10א זה למשל הנהגים של השרים.

הם מקבלים מתוקף מפעל ראוי.

השר הוא מפעל ראוי?

משרדי הממשלה הם מפעלים ראויים.

יש גם את סעיף 9 לחוק כלי יריה שזה "יישוב ראוי" והוא קיים כרגע.

מדובר ביישוב באזור מסוכן שצריך לקבל נשק. ליישוב יש מחסן נשק והתושבים מקבלים נשק.

מי מחליט שם מי מקבל?

יש בעל רשיון מיוחד שהוא ממונה על חלוקת הנשק. אם מגיעים לבית המשפט ומוציאים צו הגנה, אז צריך מישהו שיבוא ויבקש בשבילו.

נדמה לי שהנושא הזה עלה בדיונים לקראת הקריאה הראשונה.

גברת זיכל, את חושבת שצריך להוסיף כאן "יישוב ראוי"?

אם מדברים רק על להחזיר נשק, לא צריך להוסיף את זה.

בסעיף של הודעות לבית המשפט, יש הודעה לפקיד רישוי, למשטרת ישראל, ועכשיו הוספנו את כל שאר רשויות ביטחון. השאלה אם לא צריך להודיע ישירות למפעל?

לא.

בסעיף 2ג כפי שיתוקן, הצבא ביקש שגם הממונה יוכל להגיש את הבקשה. משרד המשפטים ביקש שיישארו המילים: "הנושא או המחזיק נשק כדין". לגבי אנשי המילואים, שזו עיקר הבעיה שלנו, הם בשלב שטרם זומנו למילואים ולכן הם לא מחזיקים נשק כדין. לכן צריך לנסח את זה בהתאם.

אנחנו ננסח את זה בהתאם.

לסיום הדיון אני מבקש להעיר כמה דברים. רבותי אנשי המקצוע, בדרך כלל חברי הכנסת מעלים או ביוזמה של מקצוענים או ביוזמה שלהם איזשהם נושאים שפעמים הרשויות אומרות שיכול שאפשר, יכול להיות שאי אפשר, זה קשה או חסר תקציב. בעניין זה התפלאתי לראות, שמיד כאשר הגשנו את הצעת התיקון להצעת החוק, שכל המקצוענים הסכימו איתי. זה התחיל בשירות הביטחון, שחשבתי שהוא יתנגד התנגדות חריפה ולתדהמתי ולשמחתי הרבה הוא אמר שהוא בעד החוק הזה. כך גם הרשויות השונות לנשיאת נשק כמו גם המשטרה והמשרדים הייעודיים.

אני מציע לכם להיות ערים לקהילה. החוק הזה היה מחויב המציאות לפני עשר שנים, והיינו יכולים לחסוך בחייהם של הרבה אנשים. אני לא עושה חוקים כדי לקבוע סטטיסטיקה ולכן אני מציע לכם, כאשר אתם רואים איזשהו דבר הכרחי להפנות את תשומת לב הממשלה או להפעיל את חברי הכנסת, על מנת שיעשו הצעות כאלה.

אני מודה לכולם.

לא ראיתי שיש התייחסות לגבי יישובים שנותנים נשק. צריך לזכור שדווקא במקומות כאלה קרו מקרי רצח.

בהצעת החוק הזאת יש סעיפים שמדברים על החזרת נשק, ולכן החלטנו לא להכניס את העניין של יישוב ראוי, כי לא כל כך נחוץ לנו להחזיר, כי זה לא מצב שהוא צריך את הנשק לפרנסתו.

אני מבקש לאשר את הצעת החוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון מס' 5)(צו לאיסור נשיאת נשק), התש"ס-2000, של חבר הכנסת ראובן ריבלין להגשה לקריאה שניה ושלישית.

הצבעה
בעד - 4
נגד - אין
נמנעים - אין

הצעת החוק תוגש לקריאה שניה ושלישית.

אני מודה לכל המשתתפים, הישיבה נעולה.



- - - - - - - - -



הישיבה ננעלה בשעה 13:50