פרוטוקולים/ועדת הפנים/307



פרוטוקולים/ועדת הפנים/307
ירושלים, כ"ט ב אדר ב, תש"ס
5 באפריל, 2000

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס'
מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה
שהתקיימה ביום ג', ז' באדר ב' התש"ס, 14 במרץ 2000, בשעה 09:30

חברי הוועדה: היו"ר דוד אזולאי
אילן גילאון
יהודית נאות
גדעון עזרא
מוסי רז

רוני קומר, מנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה
סא"ל דרור שלומי, ראש ענף כלכלה, מתאם הפעולות בשטחים, משרד הביטחון
תנ"צ עידו גוטמן, רמ"ד סיור, המשרד לביטחון פנים
עו"ד תמר ארנון, לשכת הייעוץ המשפטי, המשרד לביטחון פנים
יהודית עליוף, קצינת מדור חקירות, המשרד לביטחון פנים
אורי רוזין, אגף שימור קרקע, משרד החקלאות
יעקב מימרן, המפקח על מכרות ומחצבים, משרד התשתיות הלאומיות
עו"ד סימה סלע, המחלקה המשפטית, המשרד לתשתיות לאומיות
נועה נאור, מרכזת תמ"א 14, משרד הפנים
שי טחנאי, רכז שמירת טבע וסביבה לאזור הדרום, החברה להגנת הטבע
רקפת כץ, החברה להגנת הטבע
ראובן שהם, חברת לבה מיגמשת בע"מ
עו"ד דן לנדוי

יפה שפירא

חבר המתרגמים בע"מ










ס ד ר ה י ו ם

הטיפול בגניבת החול מכל רחבי הארץ
הצעתו של חבר הכנסת גדעון עזרא לדיון מהיר
בהתאם לסעיף 97(א) לתקנון הכנסת


הטיפול בגניבות החול מכל רחבי הארץ
הצעתו של חבר הכנסת גדעון עזרא לדיון מהיר
בהתאם לסעיף 97(א) לתקנון הכנסת

אני מתכבד לפתוח את ישיבת הפנים ואיכות
הסביבה.

נושא גניבות החול הוא נגע רציני מאוד והוא
מטרה כל כך גדולה, שכאשר משאית של חמישים טון נוסעת ומגיעה ליעדה, אין פוצה פה ומצפצף.

אני הייתי מציע, מאחר שלא קיבלת חומר רקע, שאנשי החברה להגנת הטבע יסבירו את הבעיה.

כדי שנבין, האם מדובר על אקט הגניבה, על כך
שהמשטרה לא פועלת, האם זו פגיעה בטבע?

מדובר בכל. קודם כל זו פגיעה בתשתיות וזו גניבה
מהמדינה. למכור חול צריך רשיון, אבל החול נמכר ללא רשיון.

מוכרים לקבלנים?

לפי מיטב ידיעתי מוכרים את זה לכולם. קניין
רציני מאוד זה יהודה ושומרון.

בישראל מספקים לפי ביקוש ולפי הבנייה, ביהודה
ושומרון פשוט אוגרים את זה ואחר-כך מוכרים.

מישהו בודק משאית כזאת?

אתה תשמע את הדברים. אחרי שהגשתי לדיון
מהיר את הנושא הזה, עברה הצעת חוק בכנסת בכלל חוסר היכולת לאכוף את הדברים וכאן גם ידברו על הדברים האלו. אני חושב שיש צורך דחוף להפסיק את התופעה הזאת וכמובן להצביע על אלטרנטיבות.

כדי להצביע על התופעה, כדי שכולנו נהיה על גל אחד, אני מציע שהחברה להגנת הטבע תציג את הנושא.

אני אדבר על הדברים שקורים בשטח. כל יום יש
מלחמה בשטח בגנבי החולות וכל יום השיטות שם משתכללות. מדובר במודיעין, מכשירי קשר, טרקטורונים, טלפונים, רכבי שטח, חסימה של דרכים וכל זה על-מנת שאנשי החוק לא יוכל להגיע אל האנשים.

גם האמצעים שלנו משתכללים בהתאם או שרק
הם משתכללים?

בעיקר הם אלה שמשתכללים, אבל גם אנחנו
משתכללים מעט כאשר אנחנו פועלים בעיקר עם מטוסים קלים שעוקבים אחרי התופעה הזאת. התופעה הזאת מתרחשת בדרום, בעיקר בדרום אשקלון, באזור של כביש חדש שכרגע סוללים אותו, ובאזור של יבנה, מושב בן-זכאי. זה קורה יום יום ובמשך כל שעות היום, בבוקר ובערב, כאשר פשוט ממתינים עם משאיות ועם טרקטורים ומעמיסים חול בצורה בלתי חוקית. אין להם התחשבות בשום דבר. הם לא מתחשבים בתשתיות כאשר הם פוגעים בתשתיות של ביוב, פוגעים בתשתיות של חשמל ורואים עמודי חשמל ממש באוויר כי כרו את כל החול מתחתיהם, ובאמת הפגיעה הזאת הפכה לדבר יום יומי.

זה פוגע באנשים שיש להם זיכיונות. למשל באיזור דרום אשקלון, שם יש יזמים עם זיכיונות לכריית חולות. המחירים כמובן הם יותר נמוכים. בסך הכל שטח של עתודות החול במדינת ישראל, בדרום המדינה, הוא לא גדול ומדובר על 3,300 דונם. מדובר שם על כ14- מיליון טון חול כשהתצרוכת של מדינת ישראל היא בערך בין 12 ל13- מיליון טון בשנה. כך שבאמת הדרכים הם קריטיים.

מה שקורה הוא שכאשר מגיעים לבתי-המשפט, שם העונשים הם מאוד מאוד קלים ביחס להאשמות החמורות.

כרגע אין מספיק אכיפה.

כל מטרת כריית החול היא בעיקר לצורכי בנייה
או שזה גם לצרכים אחרים?

הנושא הזה מתגלגל לפתחה של המערכת
המשפטית הבכירה ביותר שיש במדינה, קרי היועץ המשפטי לממשלה, מזה למעלה משנתיים והכל נעשה בתיאום עם המשרד לאיכות הסביבה ועם משרדים אחרים שנוגעים בדבר. אנחנו נתנו את חוות דעתנו על מכלול הנזקים שנגרמים ושי טחנאי, כנציג החברה להגנת הטבע, הזכיר חלק מהנזקים האלה, מכיוון שבאמת המודעות לענישה בנושא הזה הייתה מינימלית ממש. גם כאשר החוק איפשר, שופטים לא יישמו את מלוא העונשים שהחוק איפשר להם להטיל מכיוון ששופט שאל שאלת תם כמו כמה שווה משאית חול, מאתיים שקלים? אם הוא יקנוס אותו באלפיים שקל, זה כבר עונש יחסית כבד. כמובן שלא זה המצב וזה לא נכון, אולי – אם יורשה לי לומר – לא נבון מכיוון שאז אותם גנבים חוזרים עוד באותו לילה או לכל המאוחר בלילה שלמחרת משלימים ומוסיפים כהנה וכהנה עשר פעמים על מה שהטילו עליהם כקנס.

אחרי שהתחילה להתגבר המודעות לנושא והנושא נדון גם בבג"ץ בבית-המשפט העליון ושם פסק השופט חשין – וזו הייתה הפעם הראשונה – שאפשר לחלט ציוד מכני. אפשר להחזיק רכב במצבור, בחניון של המשטרה וזה עונש שבאמת הוא כבר מובן לכל כיס.

כמה זמן מותר להחזיק את הרכב במצבור הזה?

אני יודע שהחזיקו עד חודש ימים וזה באמת נזק
כבד.

במקרה הזה דובר עד סוף הליכי המשפט.

כאן אנחנו מדברים על תיקון בחקיקה.

בפסיקה של השופט חשין, הוא הלך למצב של
שופל שנתפס שלוש פעמים והוא הפך את זה "לשור מועד" ואמר שאת זה מחלטים. כשזה שווה 300 אלף דולר, לא מחלטים אלא עוצרים.

לצערי הגישה הזו של השופט חשין עדיין לא
הוטמעה בקרב בתי-המשפט בארץ. אני יודע את זה מקרוב, אני יודע את זה משיחות שיש לי ומפסקי-דין שאני עובר עליהם. חלק מהשופטים אכן הבין זאת והולכים בעקבות השופט חשין ומחמירים בצורה משמעותית בעונשים, אבל חלק מהשופטים מחפשים תחבולות והתפתלויות כדי להוכיח שהמקרה שלהם שונה מאותו מקרה של השופט חשין ולכן אין סיבה להחמיר כל כך בעונש.

אם הדיון הזה יתרום להגברת המודעות במערכת המשפטית, זה שכרנו.

מה זה הגברת המודעות? האם יש היום הצעת
חוק?

אנחנו העברנו הצעת חוק בקריאה ראשונה וכרגע
היא צריכה לבוא לפתחה של ועדת הכלכלה.

זו הצעת חוק ממשלתית?

כן.
הצעת החוק הזו בעיקרה באה להחמיר את
העונשים שנקבעו בפקודת המכרות. פקודת המכרות כיום קובעת שהעונש על גניבת חול, הוא עד שלושה חודשי מאסר וקנס בסכום של חמישים לירות, שהיום הם 9,600 שקלים, אבל בפועל העונשים לא הגיעו לידי כך.

הצעת החוק מציעה להעמיד את העונש על שלוש שנות מאסר כאשר בנסיבות מיוחדות כגון עבירה חוזרת, עבירה תוך גרימת נזק לתשתיות, העונש יעמוד על חמש שנות מאסר. הקנס יהיה גבוה במיוחד, עד 150 אלף שקלים, ובנסיבות מיוחדות הוא יוכפל. כמו כן ההצעה מציעה להטיל אחריות גם על נושא משרה בתאגיד, כאשר מדובר בעבירות שמבוצעות על-ידי חברות, והיא מאפשרת לעכב רכבים. כל שוטר יוכל להוציא צו מעצר עד שלושים יום לרכב, לאחר הגשת כתב אישום יהיה אפשר להמשיך ולעכב אותו, ולאחר ההרשאה יהיה אפשר גם לחלט את הרכב, שזה בעצם מהווה את הנזק העיקרי. בנוסף הצעת החוק קובעת שאפשר יהיה לתבוע מעבריין הוצאות בגין הנזקים שהוא גרם, לרבות שיקום אתר הגניבה וכולי.

אנחנו מקווים שאחרי הפגרה הקרובה ועדת הכלכלה תדון בהצעת החוק.

אנחנו כבר דנים בהצעת החוק הזו כבר שנה וחצי.

אני לא יודע למה זה הלך לוועדת הכלכלה, אבל
אם זה הלך, אין מה לעשות. אני אפנה לוועדת הכלכלה ואבקש לקדם שם את החקיקה.

בהמשך לדבריה של נציגת משרד התשתיות אני
רוצה להוסיף ולומר שהבעיה המשפטית בבתי-המשפט התחילה בכך שהעונשים בפקודת המכרות אכן היו דלים ולפיכך התובעים המשטרתיים נאלצו להגיש כתבי אישום בגין עבירת גניבה, אולם משהגישו בגין עבירת גניבה, בתי-המשפט הערימו קשיים כגון עבירת הגניבה מחייבת לדעת מי הבעלים של אותו חפץ שנגנב, ואז התעוררו קשיים בקשר למי הבעלים של החול. כאשר היה מדובר באדמות פרטיות, אדמות מינהל, לא היה ברור מי הבעלים. התובעים המשטרתיים נתקלו בקשיים ולפיכך התעורר הצורך לחזור לפקודת המכרות המקורית שהיא האכסניה הנכונה לטפל בנושא ולהחמיר את העונשים.

העבודה שנעשתה בשיתוף של מספר משרדים היא התוצאה כפי שתיארה נציגת משרד התשתיות. דבר מאוד חשוב שבדקנו והכנסנו לחקיקה הוא קביעת חזקה, שנטל ההוכחה יעבור לבעל הרכב או למבצע להוכיח שלא ידע, לא עשה, לא שמע ולא ראה. הבעיה הייתה שהנהגים והשולחים התחמקו. כשתפסו נהג הוא אמר שהבעלים של הרכב, הבוס שלו, שלח אותו לבצע את הכרייה הזאת, הוא לא יודע אם היא חוקית או לא, וכשהגיעו לבעל הרכב, הוא התחמק ואמר שהוא שלח את הנהג שלו לבצע כרייה חוקית ברשיון והנהג סטה מהדרך ועשה דבר שהוא לא חוקי.

שניהם שותפים לעבירה.

צריך היה להגיע גם לבעל המכונית כי לפעמים
מדובר בבעל צי משאיות. בחוק קבענו חזקה לבעל הרכב להוכיח שהוא אכן לא ידע.

קודם כל צריך לומר שכל פעילות המשטרה בנושא
גניבות חול מתבצעת יחד עם המשרד לאיכות הסביבה ובשיתוף פעולה הדוק, כולל קבלת אמצעים מהמשרד לאיכות הסביבה לצורך העניין הזה כאשר יש שני קציני משטרה שיושבים באופן קבוע במשרד לאיכות הסביבה. זה התחיל מטיפול בחוק צער בעלי חיים ועבר לנושא של טיפול גניבות חול והיום הם מתפשטים לנושאים נוספים שבתחום איכות הסביבה. אם זה יצליח, אז כנראה תהיה מתי שהוא גם משטרה ירוקה.

לגבי מה שעשינו בתחום הספציפי של גניבות חול. יש פעילות כמעט קבועה באזור יבנה שהוא האזור הכי כבד, ושם גם מי שעוסק בתחום הזה הם בדרך כלל עבריינים שזה תחום עיסוק משני שלהם. הם עבריינים כבדים בכל מובן אחר והתחום הזה רק עוזר לנו לטפל בהם כשאנחנו לא יכולים לטפל בהם בתחומים אחרים.

בסך הכל יחד עם הסיירת הארצית והסיירת הירוקה בוצעו תשעה מבצעים לצורך העניין הזה. בסך הכל בכל המבצעים נתפסו 22 משאיות.

מתי?

בשנה האחרונה, בשנת 1999.

תשע פעמים בלבד?

כשאני אומר מבצעים, זה אומר ריכוז מאמץ
מיוחד. זאת אומרת, מביאים גם את אנשי הסיירת הירוקה, גם את הסיירת שלהם גם התחנה נותנת הרבה מאוד כוח אדם ויש אמצעים שלהם ואמצעים שלנו.

זה מבצע ארצי או מבצע מקומי?

זה מבצע מקומי. בסך הכל במבצע כזה משתתפים
עשרות אנשים, כך שברור שאי-אפשר לבצע. יש פעילות שוטפת שהיא הרבה יותר מינורית, אבל כשאני מדבר על מבצעים שבסופו של דבר בהם מקבלים את האפקט המרכזי, תשעה כאלה בוצעו במשך השנה בשיתוף פעולה של המשטרה.

מה היו הנתונים בימים שהתקיים אותו מבצע?
כמה תפיסות היו לכם?

באזור רחובות נתפסו 22 משאיות, טרקטור אחד
ושני שופלים, ונפתחו 17 תיקים פליליים. באזור אשקלון נתפסו שלוש משאיות ונפתחו שלושה תיקים פליליים. בקרית גת נתפסה משאית וטרקטור ונפתח תיק אחד.

יש לך גם את תוצאות הדיונים בבית-המשפט?

לא. זה עדיין רחוק.

כל כלי הרכב תפוסים?

לא. במקרים מאוד בודדים בתי-המשפט נענים
לבקשות לתפוס את כלי הרכב. זו הבעיה שלנו. אם אנחנו נופלים על שופט נחמד מבחינת המשטרה, מדובר בחמישה-ששה-שבעה ימים ואחר-כך הוא מחזיר להם את הרכב כי הם מסכנים, אין להם פרנסה, ולכן מחזירים להם את הכלי כדי שיוכלו להמשיך לגנוב.

היה באמת הישג כאשר בית-המשפט העליון התייחס לטרקטור ופסק-הדין הזה היה באמת מדהים שרק השופט חשין היה מסוגל להוציא פסק-דין כזה.

בנוסף לכך בוצע קורס חקירות למפקחי סיירת ארצית בשיתוף פעולה עם המשטרה והמשרד. בוצע יום עיון בנושא גניבות חול וחוק הניקיון למפקחי הסיירת הירוקה. מתקיימות השתלמויות קבועות ליחידות המשא"ז בתחום הזה וזה כדי להגביר את המודעות בתוך המשטרה.

יש לך הערכה כמה משאיות חול נגנבות יום יום?

עשרות.

אני אומר לך שמדובר במאות ואלפים.

ביום זה עשרות.

אם אנחנו צורכים היום כ11- מיליון טון חול
בשנה, כעשרה אחוז מזה נגנב. זאת אומרת, כמיליון טון חול בשנה נגנבים.

לדעתי מתוך זה החלק הארי הולך לרשות.

הגניבות הן מאותם אתרים בהם הכרייה
מאושרת?

לא. מאתרים אחרים.

יש רשיון שהם יכולים לכרות בצורה חוקית?

יש משהו פרוץ גם בנושא הרשיונות.

מי נותן את הרשיונות האלה?

מינהל מקרקעי ישראל.
יש שני סוגים של רשיונות. רשיון אחד הוא לכורה חול וזיפזיף, שזה תאגיד היסטורי שעכשיו הממונה על ההגבלים רוצה לפרק אותו, שיש לו זיכיון על כל השטח שבין גדרה לחדרה וכל ההרשאות לכרייה ניתנות על ידו, מה שלא נותן לאנשים אחרים אפשרות לקבל זיכיונות בתוך השטח הזה ולכן נוצר לחץ. בזמנו ניתנו הרשאות - היום כבר לא ניתנות הרשאות כי הייתה פסיקה של היועץ המשפטי לממשלה בעקבות פנייה שלנו אליו – בכל מיני מקומות על-ידי מינהל מקרקעי ישראל וזאת ללא התחשבות לא בתשתיות, לא בטבע ולא בשום דבר, וכתוצאה מכך קיבלו כל מיני מקורבים של כל מיני אנשים – ואני לא אנקוב כאן בשמות – רשיונות לכרייה בכל מיני מקומות. היינו באים ומוצאים מחצבה, מאיפה? מהשר או מעוזר השר או מכל מיני מקומות כאלה.

כאשר הגענו ליועץ המשפטי לממשלה, הפסיקו את ההרשאות הבלתי חוקיות האלה, את מתן הפתקים האלה שניתנו. למיטב ידיעתי כרגע זה הופסק וכרגע, בדרך כלל, מדובר ברשיונות מוסדרים.

בזמנו הכנסתי לנושא גם את מס הכנסה כאשר בחלק מהמבצעים גם הוא נחלץ לעזרתנו למרות שבדרך כלל הם הולכים על הכרישים הגדולים ועל מה שמעניין אותם לפי סדרי העדיפויות שלהם.

יש קריטריון שאומר למי נותנים רשיונות כאלה
ולמי לא נותנים? מה הקריטריון לקבל רשיון? נניח מחר גדעון ואני רוצים לפתוח עסק וללכת על העניין הזה.

אני אולי אשמע כעובד מינהל, אבל אני חושב שיש
דברים שצריך להעמיד כאן על דיוקם. המינהל פועל בצורה מאוד אינטנסיבית כדי לתכנן אתרים מורשים בוועדות הסטטוטוריות המוכרות על-ידי כולם, כך שלא יהיו מפגעים בנופים.

אני מבקש לדעת מי מקבל רשיונות.

תרשה לי עוד שני משפטים ואני אגיע לנקודה
הזאת. כאשר ההליכים האלה יסתיימו, יתקיימו מכרזים שבהם גם חבר הכנסת עזרא וגם אדוני יוכלו לגשת אליהם.

מתי יסתיימו ההליכים האלה?

אני מניח שבתוך שבועות אחדים יפורסמו
מכרזים.

מה היה עד היום?

עד היום היו הכורים הוותיקים שרוני קומר הזכיר
קודם, אותם כורים ותיקים שבשנות ה60- מועצת מקרקעי ישראל העניקה להם את הזיכיון הגורף מקיסריה ועד אשקלון, בתמורה לזה שהיא הסיטה אותם מקו המים קצת מזרחה.

מה הם משלמים למדינה?

הם משלמים תמלוגים למדינה, לפי החוק.

מה זה תמלוגים?

תמלוג זה אחוז מסוים. זה שלושה שקלים עבור
כל טון חול ששווה משהו כמו בין תשעה לעשרה שקלים באתר הכרייה שלו.

איך זה נבדק?

אני אומר באופן תיאורטי איך זה נבדק. ביציאה
מכל מחפורת של חול יש משקל ומי שמפיק את החול באישור מינהל מקרקעי ישראל חייב למסור דיווח שוטף על הכמויות שעוברות ונשקלות שם כאשר במקביל למינהל יש מפקחים.

כמה מפקחים?

אל תשכח שאני לא איש מינהל. אולי היה ראוי
שהמינהל יהיה כאן היום. אני מציג את התמונה הכללית.

למה משרד התשתיות לא שלח איש מינהל?

בדרך כלל המינהל מוזמן בנפרד.

לא. אנחנו פונים ללשכת השר. משרד התשתיות
היה צריך להבין שזה נושא שכל כולו שייך למינהל והיה צריך לשלוח לכאן את נציג המינהל. עם כל הרצון הטוב אתם רוצים לייצג אותם, ואני רואה שאתה משתדל, בכל אופן אני לא חושב שאתה יכול לייצג אותם.

אני אפילו לא מתיימר.

אני רוצה לומר לך שהדברים שנאמרים כאן הם
דברים מאוד מאוד קשים. זה נשמע כמו קבוצה ששלטה בעסק הזה ועושה בזה כבתוך שלה. למשל אני לא יודע איך גובים את התמלוגים האלה. אני יכול להמשיך ולשאול כאן כל מיני שאלות לגבי אותו איש שעומד ליד המאזניים, מי הוא, מי מפקח עליו וכולי. אני מציע שלא תענה על דברים שהם לא בתחום שלך.

היועץ המשפטי לממשלה הבדיל בזמנו בין שני
סוגי עבירות בתחום של הפקת חול או הוצאת חול מהשטח כאשר האחת היא במישור הפלילי והשנייה במישור האזרחי. כאשר מדברים על עבירה פלילית, מדובר בדיוק בנושא נמצא כאן על סדר יומנו, וכאשר מדובר בתחום האזרחי, מדובר באי-עמידה בכל התנאים של חוק התכנון והבנייה כאשר מפיקים את החול. כורי החול הוותיקים הם בגדר העבריינים במישור האזרחי, אם הם לא השלימו ככתבן וכלשונן את כל הדרישות שנמצאות בחוק התכנון והבנייה, אבל הם כרו את החול מאותם שטחים שמועצת מקרקעי ישראל, עם אישור של הממשלה, הקצתה להם להפיק ממנו חול.

דיברת על הוצאת המכרזים או קביעת
קריטריונים לגבי אלה שיכולים להשתתף והשאלה היא תוך כמה זמן זה עומד לקרות אצלכם במשרד.

לצערי אני לא מייצג את מינהל מקרקעי ישראל.

כעובד משרד התשתיות ידוע לך משהו בעניין
הזה?

ידוע לי שאתרים לכריית חול אושרו במסגרת
תוכנית המתאר הארצית לכרייה וחציבה.

מתי זה היה?

במחוז הדרום זה אושרו האתרים בדצמבר 1999.
כל מה שנותר להשלים – ועל זה המינהל שוקד בימים אלה – זה השלמת התוכניות שמפורטות שנדרשות כדי להוציא למכרז שטח כאשר הוא מתוכנן כבר, כולל את המתווה המדויק של השטח, כולל העומקים שעליהם יהיה מותר לכרות וכולי. כל התוכניות האלה כבר אושרו.

הזיכיון שניתן בשנות ה60- הוא לכל החיים?

כן.

הנושא נמצא היום בבדיקה של היועץ המשפטי
לממשלה.

המדינה הולכת לשבור את הכלים. היועץ המשפטי
לממשלה ביקש, לאור חוק חובת המכרזים, להפסיק את החגיגה של כרייה על-ידי אדם יחיד.

היועץ המשפטי לממשלה בודק את העניין הזה.
בימים אלו הכורים הוותיקים הגישו לו איזשהו מסמך שבו הם טוענים שניתן להם בעצם זיכיון מעתה ועד עולם, למעשה עד שנגמר החול באותם אתרים, וזו טענתם. היועץ המשפטי לממשלה יחליט בנושא הזה.

אני רוצה להעיר עוד פן. כאשר נאמר שכורים חול
בכמות של 11 מיליון טון בשנה, אני רוצה לומר שאותם אנשים גם כורים קרקע חקלאית בהיקף של ארבעה-חמישה מיליון טון בשנה. הם כורים את הקרקע החקלאית הטובה ביותר שיש במדינת ישראל, כך שצריך לדעת את הנזקים האקולוגיים שנגרמים ושצוינו כאן. התופעה הזו של כריית הקרקע מצטרפת לתופעה של כריית החול. הפגיעות הסביבתיות הן קשות מאוד כי הרבה פעמים אותם בורות הופכים למזבלות.

את כריית החול בקרקע אפשר לחלק לשלושה חלקים: האחד, לכורים פירטיים, שכמו שצוין כאן אלה עבריינים כבדים שהם פשוט גונבים מהמדינה את המשאב שזה קרקע וחול. החלק השני הם אלה אנשים שמקבלים איזשהו היתר חלקי מאוד מגוף כאשר הם צריכים לקבל מספר היתרים ממספר גופים ועם אותו היתר חלקי הם באים וכורים ללא שום שליטה כל כמות שהיא בכל מקום שנראה להם לנכון. החלק השלישי, אנשים שמקבלים היתרים כחוק אבל הדברים לא נעשו בקפידה ולפעמים הנזקים האלו הם לא פחות חמורים מאשר הנזקים שנגרמים בכרייה הפירטית.

כאשר אתה יודע על דבר כזה, אתה מגיש תלונה
במשטרה?

לנו אין יכולת אכיפה אבל אנחנו פועלים עם
הגופים שאוכפים וכאן אנחנו עובדים עם יחידות הפיקוח של משרד הפנים שכולל את הסיירת הירוקה ובגלל שאנחנו אנשי השטח, אנחנו אנשי משרד החקלאות, אנחנו רואים את הדברים האלה וכל פעם שאנחנו רואים, אנחנו מדווחים על כך ויש מקומות בהם הצלחנו להפסיק את הכרייה.

מה תפסתם?

אנחנו לא תופסים אלא גורמים להפסקת הכרייה.
אנחנו רואים מכרה קרקע, אנחנו מדברים על כך ואז הכרייה נפסקת באותו אתר.

הפסיקו לכרות באותו יום, אבל יחזרו למחרת.

הבעיה היא שאותם מכרות הרבה פעמים הופכים
למזבלות והמזבלות האלה יושבות על מי תהום וכל חומר המזבלה חודר אליה.

אם לא קורה לאותו אדם כלום, למה שהוא לא
יחזור על הפעולה באתר אחר?

אחרי רגע הוא חוזר.

השימושים של כריית הקרקע הם שונים
מהשימושים של כריית החול. רוב התצרוכת היא לקרקע גננית כשבאים אנשים בכל רחבי הארץ ואומרים שיש להם קרקע חמרה מעולה, ואתם תמיד צריכים לשאול מאיפה הם לקחו את אותה אדמה. הרבה פעמים באישון לילה בן-אדם בא ורואה שאין לו פרדס. פשוט באים ולוקחים את כל מה שנמצא שם, או אם זה חורשת אלונים עתיקה או אם זה אתר ארכיאולוגי. באים ופשוט יוצרים בור בשטח.

כמה זמן לוקחת פעולה כזאת?

יש מקומות שהכרייה אורכת חודשים ויש
מקומות שמדובר בימים. כאשר כורה נכנס לשטח והוא לא פוגע בשטח ששייך לאדם מסוים, הוא יכול לכרות כמה ימים עד שהוא נתפס.

כמה עולה היום טון חול?

כ11- שקלים באתר הכרייה. משאית בינונית
יכולה לעלות 500 שקלים ויש מקומות שהיא עולה יותר. המפתח לחישוב הוא 15 אגורות לטון לקילומטר הובלה ולכן תלוי איפה אתר הצריכה נמצא ביחס לאתר הכרייה.

כמה מרוויחים הגנבים? תמלוגים למדינה.

תמלוגים למדינה, מס הכנסה, אוצר טבע
שמתכלה ולא חוזר ועוד את כל הנזקים האחרים לקווי התשתית.

בכמה הם מוכרים?

אם זה לא היה משתלם, הם לא היו גונבים.
כנראה שהרווחים שם הם גבוהים מאוד.

הרווחים על קרקע הם פי כמה מאשר הרווחים על
חול.

כדי לגנוב חול צריכים להיות שני גורמים כאשר
האחד הוא החופר והשני הוא המסיע. אתה חייב שיהיה לך קשר בין החופר למסיע והם מחזיקים פלאפונים ואני אומר לך שיש לי חבר שהתלונן במשטרה, נתן מספר פלאפון של גנבים, אבל לא עשו עם זה כלום. אמרו לי שיש חשש שהמשטרה פוחדת לטפל באנשים האלו בכוחות קטנים כי אותם אנשים הם מאוד אלימים.

המשטרה לא פוחדת מאף אחד.

יש משהו במה שהוא אומר. אי-אפשר להגיע לשם,
אי-אפשר להפסיק עבירה כזאת עם שניים-שלושה שוטרים. לא במקרה מבצעים כאלה נעשים בהיקפים גדולים מאוד. אנשים ירו כבר על שוטרים, ניסו להפוך עם השופל את רכב השוטרים כשהשוטרים בתוכו, ניסו לדרוס שוטרים. זה נגמר כבר בירי דו-צדדי לא פעם אחת. הקצין שלנו ממשרד לאיכות הסביבה, כבר ירו עליו, הוא כבר ירה עליהם, מישהו ניסה להפוך אותו עם המכונית.

מה שאתה אומר הוא שזאת מאפיה.

נכון. הם עושים כל מה אפשר כדי לא להיתפס.

אם זה נכון מה שאני שומע כאן, שישנם זכיינים
מאז קום המדינה שמתעסקים עם זה וזה מונופול בלעדי שלהם, לא פלא שיש מאפיה.

זו מאפיה עבריינית שבלי שום קשר למונופול
הייתה עושה את זה כי זה רווחי מאוד.

אם היה מכרז והיו נותנים לכל מיני אנשים לזכות
במכרז, היו זוכים אנשים במכרזים, היה שוק פתוח, אז יכול להיות שגם האחרים היו מתמודדים במכרז, ומי שהיה זוכה במכרז היה מגן על עצמו מפני אותם גנבים.

זה לא היה מונע את התהליך.

אני בעלים של חברה שיש לו את התשובה ויש לו
את האלטרנטיבה והחלופה לחול. החומר הזה הוא חומר שמיובא, חומר ממוחזר, חומר שעומד בתקנים המחמירים ביותר על-פי הדרישות האירופאיות והוא תוצר של בעיות דומות ופועל יוצא של מציאות באירופה ובארצות-הברית, של בעיות של רזרבות של חול ולמעשה יש לו כמה וכמה מומנטים שלמענם הוא יוצר, כולל אקוסטיקה, איכות חיים וכדומה. עיקר הייצור הוא שהוא מהווה חלופה לאובדן של רזרבות של חול.

לדעתי, אם מותר לי להביע דעה, אם אנחנו נשנה את הדרישות באותן חברות קבלניות ונעגן בחוק או נשנה תקנים כמו שנעשה עם אסבסט למשל בעבר, נמנע את הדבר הבסיסי והוא דרישה לאותו חול שמביא את כל הגופים הללו לעשות את מה שהם עושים ואת הגופים שיושבים כאן לנסות לעצור אותם. אם נעצור את הדרישה או נמעט אותה, למעשה נקל את החיים לכל הגופים שנמצאים כאן וקודם כל נפסיק את המציאות כפי שהוגדרה כאן של מאפיה, ונדליזם וכדומה.

החומר הזה הוא חומר שעלותו, בהתחשב בכל העלויות שמסביב ובהתחשב בכל האלמנטים השליליים שקיימים בשטח שאסור לנו לתת להם לגיטימציה בדרך זו או אחרת, הוא בר תחרות ועובדה שבעולם כולו הוא פרץ כבר – וזה מעל עשר שנים - ושולט בבנייה הציבורית והפרטית.

החומר הזה למעשה עוזר כלכלית למדינה. הוא גם מחליף את החול מתחת לרצפות, בין יציקת הבטון שמהווה את הרצפה והמרצפות אותן מניחים על החול.

מה הצבע שלו?

הצבע הוא הצבע הזה. זה חומר ממוחזר. הוא
עשוי משאריות של גומי וחומר סינתטי, כאשר הדרישה היא ששמונים אחוז מהחומר הממוחזר יבוא מחומר שלא עבר שימוש. יש דרישות מחמירות מאוד של איכות הסביבה, כך שאפילו אם מישהו רוצה להכניס חומר של צמיגים עם כל תופעות הלוואי, עם השמנים, הגריז וכל הדברים האחרים – אסור להכניס יותר מעשרים אחוז של חומר ממוחזר שעבר שימוש. כל החומר הממוחזר הזה בא מתעשיית הרכב או תעשיית גומי אחרת שלא עברו שימוש והם נקיים. בארץ התחלנו להכניס את זה, אבל היום זה פועל יוצא של חברות בנייה גדולות שהמומנט של האקסלוסיביות והיוקרתיות מביא אותם כי זו גם דרישה של אנשים שראו דברים בעולם. לדעתי צריך להפוך את זה לפועל יוצא לחקיקה שתחייב כל קבלן – כמובן אחרי שזה יוכח שזה עומד בתקנים המחמירים שמעניינים את כל הגופים – להשתמש בזה.

תיכנס למחיר דמפינג.

אני מציע שתפנה למשרד התשתיות, למשרד
לאיכות הסביבה ולחברה להגנת הטבע ותביא את זה בפניהם. מה שאתה מציג כאן זה מעניין. הם יהיו הגורמים שיקבעו.

אני רוצה להוסיף לדבריו של מר שוהם בעקבות
דבריו של חבר הכנסת גדעון עזרא שזיהה שני אלמנטים והשמיט את האלמנט החשוב ביותר שהוא המזמין שיוצר את הביקוש הכלכלי לכל הסיפור הזה. כמו שמייבשים כל ביקוש לחומרים עבריינים אחרים, גם כאן, אם אפשר לייבש את הביקוש, אז הבעיה תיפתר. לייבש את הביקוש אפשר רק על-ידי כניסה לנושא התקינה של הבנייה. יש הרבה חומרים שבעבר היו סטנדרטים בבנייה כמו אסבסט וחומרים כאלה, אבל מדינת ישראל צועדת יחד עם שאר מדינות העולם בתקינה יחסית מחמירה בכל מה שנוגע לחומרים שמשמשים בבנייה, בבניה עצמה, וברגע שקבלן לא יוכל לקבל טופס 4 על הבנייה שלו, ברור שהדרישה לחומרים אסורים תיעלם. אם חול יוכרז כחומר שצריך לשמר אותו או שמותר להשתמש בו עד לגבול מסוים בבנייה, למשל רק לצורך התערובת של הבטון ולא לצורך ריצוף, כאן תיובש הביצה.

אני רוצה לתת לכם תמונה כללית. לפני כשלוש
שנים נזעקתי לעניין בעיקר בגלל החברה להגנת הטבע ורשות שמורות הטבע שאמרו שגונבים חול, הורסים את מישור החוף – בהיבט שלנו, בהיבט הנופי – ואין עם מי לדבר כאשר כל אחד שולח אותם מאחד לשני. למשרד לאיכות הסביבה אין ולו שבריר של סמכות בנושא הזה.

בדקתי את הנושא וראיתי שלמעשה יש שני נושאים שאחראים עקרונית על הנושא זה כאשר האחד הוא מינהל מקרקעי ישראל שמופקד על קרקעות המדינה, והשני זו משטרת ישראל שמופקדת על אכיפת החוק. יש את המשטרות הפרטיות כמו שיש לנו, למינהל, למשרד הפנים וכולי. באתי למשטרה, שם נאמר לי שיש משטרה פרטית של מינהל מקרקעי ישראל, הסיירת הירוקה, שהיא אחראית על זה והם צריכים לאכוף. הלכתי למינהל אבל שם אמרו לי שזה לא מעניין אותם. כתבתי מכתבים נזעמים על הנושא ובעקבות כך התחיל לזוז משהו בשלושה מישורים: האחד, אותה הצעת חוק שסוף סוף מגיעה. השני, מישור האכיפה שתכף אני אפרט אותו. השלישי, מישור התכנון של משרד הפנים שיפסיק עם המונופול לכרייה ויתחילו לחלק רשיונות לפי קריטריונים.

לנושא האכיפה. המשרד לאיכות הסביבה שתקציבו דל נתנו למשטרה חמישה כלי רכב ארבע על ארבע כשאני אישית הלכתי למינהל הרכב והסברתי את הבעיה - ביפרים ומכשירי קשר. גיליתי שהפגיעה היא לא רק בנוף אלא הפגיעה היא בתשתיות. אגני ההחדרה של השפדן נוזלים, הביוב של יבנה נוזל, עמודי החשמל נשארים תלויים באוויר, צינור השפכים של הכור בנחל סורק קרס כי הוציאו לו את החול שהיה מתחתיו וכולי. לנו יש כל אספקט כאשר כל בור כזה למעשה הופך לאשפה אחר-כך.

במקביל עשיתי עוד מהלך. הלכנו לרשות שדות התעופה על-מנת שתוריד את האגרות על יבוא חול מירדן, וגם זה מהלך שמסתיים עכשיו. להם יש אגרה כאשר הסכום הוא 300 שקל למשאית חול או יהלומים, אבל עכשיו עשו איזו קומבינציה ומחזירים חלק גדול מהאגרות אם מביאים חול, כך שנוצר תמריץ.

לדעתי מה שצריך היום זה לקחת תקציב גדול ומשמעותי ולהעביר אותו למשטרה. התקציב צריך לבוא משני מקורות עיקריים: ממשרד החקלאות שאחראי על שימור קרקע ותקציב משרד החקלאות הוא מיליארד ומאתיים אלף שקלים, ומתקציב המינהל שאמנם זה לא תקציב סגור אבל בסופו של דבר הוא מוכר קרקעות בעשרות מיליוני שקלים. אני אומר שצריך לשים כסף אמיתי, אצלנו או במשטרה לצורך העניין, ולעשות אכיפה משמעותית כי היום אנחנו מוכנים לזה. כמו כן צריך לקדם את הצעת החוק הזאת במהירות. נושא ההרשאות לכרייה לפי צבע העיניים נגמר כי הכנסנו את היועץ המשפטי לנושא ועכשיו צריך לסגור את הנושא ולגרום שהחומר של אדון שוהם יכנס והחול מירדן יכנס ויהיה פה איזשהו סדר. צריך ללכת באכיפה.

אנחנו חקרנו ביחד עם מס הכנסה והגענו למסקנה שמי שמתעסקים בנושא זה הם עבריינים. בהתחלה אמנם עסקו בזה כל מיני קבלנים קטנים, אבל אותם עבריינים הוציאו אותם מהר מאוד מהשטח. היום הם מתעסקים בחול ומחר הם מתעסקים בסמים וזאת איזושהי צורה של התנהלות של מדינה כשמראים שאין דין ואין דיין. מינהל מקרקעי ישראל מאוד חסר פה. למינהל קרקעי ישראל אין את הכסף לנושא הזה. יש כל מיני הסדרים וסיפורים, ויש את הסיירת הירוקה שהוא מממן לה ארבעה מפקחים שגם מפנים בדואים.

כאן אני רואה את תפקיד הוועדה. אם יורשה לי להציע, אני חושב שאתם צריכים לצאת לשטח ולראות את זה.

בקדנציה הקודמת סיירנו במקום עם הג'יפים של
הסיירת הירוקה וראינו את הדברים בשטח. אנחנו הגענו לשם במישור הפלילי ועבדנו במספר מישורים כאשר המשמר האזרחי בדק את המכרזים והרשיונות.

אנחנו היינו שמחים אם היה סיור של שופטים
שיראו את הדברים בעיניהם.

יש בעיה להוציא את השופטים לסיור.

יש בעיה להוציא שופטים לסיורים. אני רציתי
להוציא שופטים לסיורים בכל מיני תחומים, אבל בא מנהל בתי-המשפט ואמר לי שאני צד מעונין לצורך העניין והוא לא מוכן להוציא אותם. הוא אמר לי שאם אני רוצה, במסגרת המכון להשתלמויות שופטים, שאכנס לתוך הרשימה.

גם השופטים צופים בטלוויזיה ורואים את
הדברים.
מי הגוף שצריך לאכוף את זה?

המשטרה ומינהל מקרקעי ישראל. מינהל מקרקעי
ישראל, בהגדרתו, ממונה על שמירת קרקעות מדינה. אני מחזיק לצורך העניין משטרה פרטית. אני קורא לכל הסיירות האלה משטרות פרטיות. אני הגעתי למסקנה ואני אומר את זה ישירות, שהמשטרה הרבה יותר יעילה. לכן לאט לאט אני מביא אלי עוד ועוד קציני משטרה ומשתמש בהם כמנוף.

כשאתה פונה היום למינהל מקרקעי ישראל ואתה
מבקש מהם לאכוף, הוא אומר לך שהוא לא יכול לאכוף לבד אלא הוא צריך את המשטרה.

שיעביר למשטרה עשרים משכורות, יצייד אותם
בכלי רכב וייתן להם להיכנס לשטח.

אין לו תקציב.

יש לו.

אני עונה לך במקומם.

אם הוא אומר שאין לו תקציב, אנחנו נשב ונבדוק
את התקציב ונראה לאן הוא הולך.

אני רוצה להדגיש כאן דבר שרוני קומר העלה
ואמר אותו כלאחר יד. אפשר לפתור חלק מהבעיה על-ידי זה שאנחנו נדאג לספק את הביקוש וזה יכול להיות על-ידי יבוא של חול וקרקע. אם אנחנו לא רוצים להעלים את נופי ארץ ישראל, להעלים את הקרקעות וליצור את איכות הסביבה שהוזכרה כאן, חלק מהפתרון יכול להיות על-ידי זה שנייבא חול וקרקע.

למה אתם לא עושים את זה? איפה זה תקוע?

על זה משרד התשתיות צריך להיות אחראי, על
היבוא. צריך לעשות פס רכבת לאל עריש, שם יש חולות רבים, או להביא מירדן.

כל אחד כאן מנסה לבנות תוכניות, אבל עם כל
הכבוד זה לא המקום. יש כרגע בעיה קונקרטית שאנחנו עוסקים בה והיא נושא גניבת החול והשאלה היא איך אנחנו מתמודדים עם זה. זו הבעיה שעומדת על הפרק. תציע במשרד החקלאות ובמשרד לאיכות הסביבה שישבו השרים וידונו ויגיעו להחלטות אבל זה לא תפקידנו שלנו.

הדבר יכול להיעשות על-ידי אכיפה משמעותית
ומודעות ציבורית.

אני חושב כמו רוני קומר בעניין הזה. נושא
האכיפה, זה נכון, אבל רק הבוקר דיברתי עם הפקח של הסיירת הירוקה שנמצא בדרום והוא אמר שתפס מישהו, הביאו אותו למשטרה, אבל העונשים הם פשוט מגוחכים.

עד שהצעת החוק לא תעבור, אנחנו הרבה לא
יכולים לעשות.

אולי אדוני יכול לפנות לחבר הכנסת פורז שהצעת
החוק תידון לפני הפגרה.

זאת תהיה אחת ההחלטות. בהחלט אני אפנה
לחבר הכנסת פורז ואבקש ממנו לקדם את החקיקה בעניין הזה.

העניין היחידי הוא המימשק מול הרשות
הפלשתינית כי אנחנו יודעים שגם פה יש מיתון בבנייה ושם ההפך, הבנייה היא מאוד מאוד אינטנסיבית ויכול להיות ששם באמת צורכים הרבה חול.

שם צורכים חול, מכוניות וכולי.

יש לנו מימשק שאנחנו מעלים דברים כמו בנושא
זיופים, הקניין הרוחני, גניבות רכב שזה חלק מהוועדה הכלכלית כאשר גם מספר כלי הרכב הנגנבים ירד כאשר המשטרה התחילה בפעולות האכיפה שלה. צריך במקביל להעלות גם את הנושא הזה על סדר יומה של הוועדה הכלכלית.

למשטרה יש בעיה כי היא היום עסוקה בדברים
ברומו של עולם.

כשמשאית עוברת בשטח B או בשטח C לאף אחד
לא איכפת. אם תיסע בערב בצומת להב, תראה שם שיירות של עשרות משאיות שנוסעות לכיוון הר חברון בדרך לא דרך ולאף אחד לא איכפת. המשטרה יושבת פה ואפילו לא מתנצלת, אפילו לא אומרת שהיא מצטערת וכי היא מתכוונת לעשות. נותנים לך נתונים יבשים ולא איכפת להם. התפקיד של משטרת ישראל היא לאכוף את החוק במדינה. כאשר מדובר בויצמן ובנתניהו כולם רצים, וכאן גונבים לאור היום ולא עושים כלום.

שם יש תקשורת וכאן אין.

הם אמרו שהם עשו תשעה מבצעים, אבל מה זה
תשעה מבצעים? זה ממשיך כאילו לא עשית שום דבר.

אדוני הנכבד, כל גוף במדינה הזאת עובד על-פי
יכולתו ועל-פי התקציבים שהוא מקבל.

זה נכון.

מה זה נכון? זה התפקיד של המשטרה.
כשמדברים על אלימות נגד נשים, הם אומרים לנו תקציב?

בשב"כ לא היו לך סדרי עדיפויות?

יש סדרי עדיפויות במשטרה.

שיגיד לנו איפה הוא שם את זה בסדר העדיפויות.

יש סדרי עדיפויות. נשיא המדינה, ראש-הממשלה
וכולי. אלה הם סדרי העדיפויות.
אני מציע שניתן לנציג המשטרה להתייחס. גם לפי דבריך המצב הוא קשה והוא לא מן המשופרים. אמרת בתחילת דבריך שבעצם גם אם המשטרה רוצה לפעול במקרים כאלה, האלימות שם היא כל כך קשה שיש סכנה ואתם נמנעים מכך.

כמו שאמרתי אנחנו עושים מבצעים שכמו בכל
תחום אחר הם לא מספיקים. כשבא רוני קומר עם ההצעות לתת תקנים של שוטרים, לעשות מבצעים ולעבוד בשיתוף פעולה אתם ובעניין הזה מדובר בתיאום עם יותר גורמים, זה התחיל עם המשרד לאיכות הסביבה ונמשך עם הסיירת הירוקה ועם מינהל מקרקעי ישראל וכל הגורמים ביחד, עושים את מה שאפשר. אי-אפשר לעשות את מה שאי-אפשר.

לשלוח מטוס קל בבוקר ולהסתכל על מה שקורה,
זאת לא בעיה, אבל אתם אפילו את זה לא עושים. אף אחד לא עושה.

שלחתי מטוס קל ושלחתי את כל צי המסוקים
שלנו והם אמרו שפה ופה ופה עכשיו גונבים חול, אז מה אני אעשה עם זה?

שב על הכביש ותעצור אותם.

עם כל הכבוד, לעצור משאית של שלושים טון עם
מסה של 1,600, זה לא סיפור פשוט וכבר הסברתי מה הבעיה עם זה. אבל הבעיה היא לא לעצור אותם אלא הבעיה היא כפי שאמרתי קודם בחלוקת היכולות. אז לשבת בוועדה ולומר שנטפל ונגמור את העניין של גניבת החול, זה בסדר, אבל תגיד לי על חשבון מה זה בא, על חשבון מה זה צריך לבוא, על חשבון גניבות רכב? אנחנו עושים מכל דבר קצת. עוד לא גמרנו עם גניבות רכב, עוד לא גמרנו עם פריצות וכולי. כל דבר הוא חשוב ובכל דבר מקצים חלק מהמאמץ ומשתדלים לעשות את הטוב ביותר עם מה שיש. חלק מהמאמץ מופנה לכיוון הזה וזה מאמץ גדול. אם מקימים יחידות ספציפיות לנושא הזה במשמר האזרחי ורוני קומר מקצה תקנים, כלי רכב ואמצעים נוספים לצורך מבצעים, והיחידות האלה פועלות כל יום בתחום הזה, אז זה מאמץ גדול לארגן את זה ולעשות את זה. להגיד לך זה יגמור את העניין? לא, אני לא אשקר לך.

למדנו כאן שזו יכולה להיות בעיה רק של המשרד
לאיכות הסביבה, גם לא בהקצאת המשאבים. אם הפתרון הנכון הוא הקצאת המשאבים לכיוון המשטרה, אני קטונתי, אבל זו בעיה גם של המינהל, של משרד התשתיות ומשרד החקלאות. אנחנו צריכים לקרוא לשלושת השרים הנוגעים בדבר לשבת על המדוכה ולראות איך הם פותרים את הבעיה.

לפני שניגש לסיכום הדיון אני רוצה לברך את חבר
הכנסת מוסי רז על הצטרפותו לכנסת ולוועדת הפנים כחבר מן המניין. ברוך הבא. אני מקווה שתרומתך לוועדה תהיה מבורכת.

1. הוועדה רואה בחומרה רבה את ההפקרות בגניבות החול במדינה.

2. הוועדה דורשת הפסקת ההפקרות בכריית חול על-ידי מונופוליסטים זה
עשרות בשנים.

3. בדיוני הוועדה נדהמנו לשמוע שישנה מאפיה אלימה בתחום גניבות החול
במדינת ישראל ויש קשיים רבים להילחם בתופעה.

4. הוועדה פונה למינהל מקרקעי ישראל לאכוף ולטפל בצורה אינטנסיבית
בגניבות החול.

5. הוועדה פונה לוועדת הכלכלה לפעול בצורה מהירה לקידום החקיקה
שהוגשה על-ידי המשרד לתשתיות.

6. הוועדה קוראת למשרד התשתיות ומינהל מקרקעי ישראל להסדיר את
שטחי כריית החול באזורים המותרים ברחבי הארץ ולהודיע על כך לוועדה.

7. הוועדה דורשת לקבוע קריטריונים לזכיינים.

8. הוועדה דורשת פתיחת שטחי הכרייה למכרז כדי להרחיב את המעגל כך
שיופסק המונופול.

9. הוועדה פונה למשרד לביטחון פנים לדעת כיצד בדעתו לטפל בתופעה
החמורה של גניבת החול.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00