פרוטוקולים/ועדת הפנים/1286

1
ועדת הפנים ואיכות הסביבה
19/01/00

פרוטוקולים/ועדת הפנים/1286
ירושלים, ז' באלול, תש"ס
7 בספטמבר, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 53
מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה
יום רביעי, י"ב בשבט התש"ס (19 בינואר 2000), שעה 10:00

חברי הוועדה: דוד אזולאי – היו"ר
מוחמד כנעאן

עו"ד רחל אדם - המשרד לאיכות הסביבה
עו"ד יוסי פרייס - המשרד לאיכות הסביבה
ד"ר אמיר שפירא - אגף ים ונחלים – המשרד לאיכות הסביבה
עו"ד זהר שקלים - המשרד לאיכות הסביבה
שלום גולדברגר - מנהל המח' לבריאות הסביבה-משרד הבריאות עו"ד אילנה מישר - הלשכה המשפטית – משרד הבריאות
עו"ד אביטל שטרנברג - משרד המשפטים
משה אבנון - מנהל מינהל משק המים – משרד הפנים
יחזקאל לביא - מנהל המח' לאסטרטגיה – משרד הפנים
שלמה ללוש - מרכז ועדת המים – מרכז השלטון המקומי
דוד עמר - ראש עיריית נשר – מרכז השלטון המקומי

מרים פרנקל-שור

מזל כהן

הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (חובת דיווח על איכות המים), התשנ"ט-1999 –
של חבר-הכנסת אברהם יחזקאל.



הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (חובת דיווח על איכות המים), התשנ"ט-1999

אני פותח את הישיבה.

הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (חובת דיווח על איכות המיים), התשנ"ט-1999, של חבר-הכנסת אברהם יחזקאל. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית. בדיון הקודם נציגת המועצה לצרכנות היתה פה והעלתה הסתייגויות בעניין הזה. קיבלנו מכתב. אני מקווה שהיא תגיע.

אני מבקש לשמוע את חבר-הכנסת אבי יחזקאל, בבקשה.

אני מבקש להעביר, ברשותך אדוני היושב-ראש, את הצעת החוק לקריאה ראשונה ולקיים את הדיון בין הקריאות הראשונה, השנייה והשלישית.

הממשלה תומכת בהצעת החוק.

בסייגים.

בסייגים. אני מוכן לקבל אותם. דיברנו על כך.

מדובר כאן באקט שירותי לציבור שהוא נכון וסביר. אין פה דברים שקשורים בשלב הראשוני בעלויות נוספות. אני חושב שראוי שהציבור ידע מה הוא שותה. זה מעשה צרכני מהמעלה הראשונה. בכך אין חילוקי דעות. יכול להיות שהוא מטיל מעמסה על סוגייה שבעתיד תבוא בקשה לשנות את תקני איכות המים. אבל גם אנשי המקצוע וכל המשרדים מוכנים במהלך השנים הבאות לדון בעניין כי זה דבר מתבקש. יש בעיה של מכון טיהור מים ליד המוביל ודברים מהסוג הזה. כל הדברים האלה ידועים.

אני מבין שיש היום לובי נגד. אני רואה פה את נציגי ראשי הרשויות. אני אשמח להודיע לציבור שראשי הרשויות מתנגדים. אני דווקא שותף של ראשי הרשויות. אני לא מוכן לקבל כל דבר כשמישהו בא ואומר לי: תרד מהעניין, גם אם הוא חבר שלי. אני יודע מי מראשי הרשויות כן תומך ומי מראשי הרשויות לא תומך.

לכן אני מציע לכולם להעביר את זה בקריאה ראשונה ואחר-כך אני מבטיח, גם לך אדוני היושב-ראש, שנקיים דיונים פרטניים ברמה לא פורמלית שלי וגם שלך ברמת הוועדה. זה באמת מעשה צרכני. אומר לך יותר מזה, מי שיש לו כסף היום קונה מי צורים, מי עדן, מתקנים של 4,000 שקל לשנה. מי שלא יכול שותה את מי הברז. גם פה מתברר שיש כבר אפליה בין אלה שיש להם ובין אלה שאין להם. אני לא מוכן לקבל את העניין הזה, שבמיגזרים מסויימים שאין להם יכולת לקנות את המתקן ולשים אותו במטבח, הם ישתו מים. המים שלנו הם טובים, הם סבירים, הם איכותיים, הם לא , חלילה , ברמה של מי אפריקה. אני לא טוען טענה ברמה האיכותית, אני טוען שנכון לעכשיו, ראוי שהציבור יידע מה הוא שותה. אם בעתיד יצטרכו לתקן גם את איכות המים, פשוט יידעו. זה כל הסיפור.

חבר-הכנסת אבי יחזקאל, אתה מדבר על דיווח יומי, דיווח חודשי?

זה חלק מהתנאים שזה יהיה דיווח או חצי שנתי אולי אפילו שנתי.

אני מציעה תיקון אחד, לדעתי, מאוד עקרוני וחיוני. כאן מדובר שהתקן נקבע על ידי השר לאיכות הסביבה.

זה יורד.

אני לא רוצה שבקריאה ראשונה יהיה כתוב שהתקן נקבע על ידי השר לאיכות הסביבה כאשר יש כבר תקנות וזה בסמכות שר הבריאות.

זה חלק מהתנאים שאבי יחזקאל הסכים להם, שזה יורד, שהפיסקה לגבי התקנים יורדת.

זאת אומרת, שזה יבוא בקריאה ראשונה בלי שיהיה כתוב השר לאיכות הסביבה.

הצעת החוק עוד לא אושרה לקריאה ראשונה.

אני מבקשת שהנושא הזה יתוקן כאשר הצעת החוק תאושר לקריאה ראשונה.

בהמשך לדברים של עורכת-דין מישר, אני רוצה להדגיש שהתנאי הראשון שלנו היה שקביעת התקן יורדת משום שזה דבר שמסור לסמכותו של שר הבריאות והוא קבע תקנות בעניין. כך שהדבר לא נדרש.

התנאי השני שסיכמנו עם חבר-הכנסת יחזקאל הוא שתוכן הדו"ח ייקבע בתקנות. ודאי ידברו כאן בהמשך על כך שבדיקת מים מכילה המוני מרכיבים פיזיקליים וכימיים וצריך לפשט את הדו"ח. הדבר הזה צריך להיעשות באמצעות אנשי מקצוע. אנחנו מציעים שזה ייקבע בתקנות בהתייעצות עם משרד הבריאות.

התנאי השלישי, שזה יהיה דיווח שנתי או חצי שנתי.

התנאי הרביעי היה שהדו"ח לא חייב להיות על גבי שובר תשלום המים, הוא יכול לבוא בנפרד.

איך?

באמצעות הודעה לתושבים.

כשאת אומרת: בכל דרך אחרת, את בעצם משאירה את העניין פתוח. אני אחד מאלה שתמיד טוען שבאים ומוסיפים על ראשי הרשויות עוד מטלות ועוד מטלות.

אין לי בעיה שזה יהיה על שובר המים אם זה יותר נוח.

בסדר, ואז שובר המים יוצא פעם בחודשיים.

אתה לא חייב על כל שובר לשים את הדו"ח. אתה יכול פעם בחצי שנה או פעם בשנה לשים את הדו"ח על שובר המים.

משרד הפנים אינו יכול להתנגד לחוק - - -

הוא לא יכול להתנגד לחוק כי פעמיים זה עבר בוועדת שרים.

פעמיים, פעמיים. אני רוצה לראות פה את הגבר שהיום יבוא ויגיד לי שהוא מתנגד.

אמרתי שהוא לא מתנגד.

למען הדיוק, בוועדת השרים, בשתי הפעמים משרד הפנים התנגד להצעה. אם אתה רוצה את הנימוקים, יש נושא עלויות ולא הצביעו עליו.

אמרתי שמשרד הפנים איננו יכול להתנגד להצעת החוק כי יש החלטת של ועדת שרים שדינה כדין החלטת ממשלה. אבל אני חייב להעיר את תשומת לב חברי הכנסת שהחוק הזה הוא בעייתי מאוד. יהיה קשה מאוד ליישם אותו וקיימת בעיה לגבי דיווח פעם בשנה או פעם בחצי שנה, מה הנכונות שלו לגבי המים שהאיש שותה.

למשל בגרמניה יש ערים שמקבלות את המים מהריין. יש מתקן תיפעול. כל המים עוברים דרך מתקן התיפעול ויוצאים באיכות מסויימת. כמו שבבקבוק אתה רושם מה תכולת המים, אתה יכול לרשום את תכולת המים כי המתקן מוציא את אותם המים לכל המערכת.

במדינת ישראל מקורות המים הם שונים ומשונים. הם משתנים משעה לשעה באותם מקומות. לדוגמה, בקריות יש לנו 14 כניסות של מים – מים שבאים מהמוביל, מים שבאים מבארות עצמיות, מים שבאים מכל מיני מקומות. כל סוג מים האיכות שלו היא שונה. ההרכב הכימי שלו הוא שונה לחלוטין.

אם אנחנו מדברים על בעיה תברואית, אין לנו בעיה. יש 80 אלף בדיקות בשנה של משרד הבריאות ואם קורית תקלה מיד מודיעים: צריך להרתיח את המים במקום מסויים עד שהתקלה חולפת. לגבי דו"ח על איכות המים יש לנו בעיה אמיתית עם הרשות המקומית.

על המים הרדיואקטיביים ביבנה שמעת? היה דיווח?

חבר-הכנסת אבי יחזקאל, לא מקובל עלי. קיבלת רשות דיבור, אמרת את מה שיש לך להגיד. אני מבקש ממך לאפשר גם לאחרים להגיד את דעתם.

בבקשה, אדוני.

אבי יחזקאל הוא חבר כנסת, אני פקיד. אני לא יכול להתווכח, אסור לי גם להתווכח אתו.

חס וחלילה, אדוני. מותר לך להגיד את עמדתך ואתה צריך להגיד אותה. תפקידי כאן לשמוע את כולם.

האיכות שאותה נדווח בכל נקודת זמן לא תהיה נכונה לגבי האיכות שאותה האיש שותה באותו רגע. מה האיש יכול לעשות? ללכת לברז, לקחת מים, להביא למעבדה ולבדוק את הרכב המים והוא יקבל הרכב שונה ממה שכתוב לו בדו"ח. מה ייצא? הוא יתבע את ראש העיר ויאמר לו: אדוני, אתה מרמה אותי. אתה אומר שאני שותה מים מסוג איקס, הנה אני שותה מים מסוג ווי.

בראשון לציון למשל, שחבר-הכנסת אבי יחזקאל בא משם, יש בארות עצמיות, יש מים מהמוביל, יש מים שמוזרמים חזרה מהמערכת הדרומית מסיבות כאלה ואחרות. כל סוג מים איכות שונה.

ראש העיר בעד ההצעה שלי.

הנושא המקצועי הוא בעייתי. צריך קודם כל להקים עשרות רבות של מעבדות שיבדקו את המים. צריך להביא לבורנטים וכימאים. אלה עלויות גבוהות.

תתעלם רגע מהחוק של אבי יחזקאל. אני שואל אותך, האם היום נעשות בדיקות?

ודאי, 80 אלף בדיקות בשנה. אבל אלה בדיקות תברואיות. הן אומרות האם המים ראויים לשתייה או לא ראויים לשתייה. כלומר, משרד הבריאות קבע תקן. המים חייבים לעמוד בתקן משרד הבריאות. אם השאלה היא החמרת התקן, אנחנו בעד. אבל לדווח על איכות מים, על הרכבם הכימי זה בלתי אפשרי במדינת ישראל. אלה עלויות שלא תתוארנה. הסוף יהיה שלא יבצעו את זה. בנושא איכות המים יש דברים, לדעתי, יותר חשובים. אתן דוגמה. מתקן סינון חיוני.

הוא עולה 100 מיליון דולר.

אז מה? לפני עשר שנים הופעתי כאן ואמרתי: לא יעזור שום דבר אלא ביציאה. אז אמרו: זה יעלה 200 מיליון שקל. אז מה?

הבעיה היא לא ביציאה, הבעיה היא בתוך היישובים עצמם.

הכוונה היא יציאה אצל הצרכן.

אני רוצה להוסיף הערה עיקרית לדברים שאבנון אמר והנקודה שלהם היא נקודת האחריות. דובר כאן שהדו"ח צריך להתפרסם יחד עם חשבון המים. המוציא את חשבון המים של התושב זה מנהל מחלקת המים, זו הרשות המקומית. ברגע שאנחנו מחייבים אותו לפרסם בדו"ח הזה את איכות המים, פירושו שאנחנו מטילים עליו את האחריות כלפי האזרח לגבי האיכות. מכיוון שהרשות המקומית קונה את המים מחברת מקורות לדוגמה, והאחריות על איכות המים בנושאים האלה היא אחריות של מי שמספק לה, יווצר מצב שבו יטילו על הרשות המקומית אחריות על דבר שהיא לא אחראית עליו.

למה אתה אומר את זה? אתה לוקח אדם כמו דוד עמר שנבחר והוא פופולרי ביישוב ואתה אומר שהוא לא אחראי על המים? הוא התנדב להיות אחראי על המים.

האחריות לאיכות המים שמגיעים לרשות המקומית היא בידי מי שמספק לה אותם. הרשות צריכה לעשות פעולות של הטבת המים. אלה דברים שקיימים היום. אבל את עיקר המים, המספק הוא אחראי להם. למעשה פה מטילים את כל האחריות על הרשות המקומית.

תאמר לי בבקשה באחריות מי בדיקות המים ביישוב?

משרד הבריאות.

מה חלקה של הרשות המקומית בכל העניין הזה?

האחריות על בדיקות המים זה של הרשות המקומית. משרד הבריאות מפקח על הרשות המקומית שתעשה את הבדיקות כפי שצריך. הוא קובע את הסטנדרטים, את התדירות, אבל ספק המים הוא זה שאחראי לעשות את הבדיקות.

לא מדובר פה על איכותם התברואי, מדובר פה על הרכבם הכימי. אלה שני דברים שונים.

התחושה שלי היא שחבר הכנסת יחזקאל נעול על קונספציה מסויימת. השלטון המקומי לא מתנגד שהמים ייבדקו ושהתושבים יידעו את האמת על איכות המים שלהם. השאלה היא איך מבצעים את זה. השאלה היא למה צריכים לבצע את זה. האם מה שקורה היום לא מספיק? אלה הדברים שצריכים להישאל.

השאלה אם התושב יודע.

הופענו בנושא הזה גם אצל שר הפנים והסברנו שגם אם החוק הזה יאושר, הוא לא יהיה ישים על ידי השלטון המקומי. ואז עוד פעם יהיה דו"ח של מבקר המדינה שיאמר שהשלטון המקומי לא בסדר.

למה הוא לא ישים? אני לא מבין למה התושב לא צריך לדעת מה הוא שותה.

אם חבר-הכנסת אבי יחזקאל היה בא ואומר: תשמע, דוד עמר, אני רוצה שהתושבים יידעו מה איכות המים שהם מקבלים. קח את דו"ח הבדיקה שמשרד הבריאות שולח לך אחרי בדיקת הדגימות ותציב את זה בלוחות המודעות בכל העיר, אין לי בעיה.

על זה נדבר.

כמה תושבים, לפי הערכתך, מבינים מה שכתוב בשובר התשלום לארנונה או למים?

אתה מקבל הביתה, כמוני, כל שלושה חודשים דו"ח מהבנק על העמלות. זה גם חוק שלי שעבר. מה הכוונה שלי בסך הכל - - -

אתה חושב שאני לא מעריך את מה שאתה עושה? אבל בוא לא נחפש כותרת.

זו לא כותרת. אני חי בעידן שבו אני רוצה שהציבור יידע הכל. מה האוויר שהוא נושם, מה המים שהוא שותה, מה האוכל, מה העמלות בבנק.

בואו נחייב את ראש העיר, כאשר הוא מקבל תוצאות הדגימות של משרד הבריאות, לפרסם את זה על לוחות המודעות, אבל אני אתנגד שזה יהיה כל חודשיים.

לא כל חודשיים.

כאשר אומרים לי: כאשר אתה שולח את חשבונית המים תכתוב גם את איכות המים, ואם אני אכתוב שם 3.0 האנשים יבינו? איך אפשר לבצע את זה?

השאלה היא אם אפשר לעשות את זה בתלושי המים שאנחנו מקבלים פעם בחצי שנה.

זה בלתי אפשרי.

מה הצעת החוק שלי אומרת? היא אומרת שתושב הרשות המקומית ששותה מים יידע מה הוא שותה. זה כל הסיפור.

אני אגיד לך על מה אני כועס. לכל החברים שלי יש מתקני מים. זה אוכל לי את הלב. זה מאות שקלים בחודש. זה אלפי שקלים בשנה. אני רוצה שהאבא שלי, שגר בשכונה דרום תל-אביבית, שאין לו כסף למתקן מים, יידע איזה מים הוא שותה. זה כל הסיפור.

אם מדובר על פרסום בלוח המודעות ולמרכז השלטון המקומי אין בעיה, עברנו חצי דרך. אני חושב שאם היינו עושים את זה בטופס הארנונה פעם בחצי שנה זה היה מקל עליכם. אבל אני הולך אתכם בקטע הזה.

רציתי להעיר לגבי העלויות הנוספות או הקמת המעבדות ולבורנטים. כל הדברים האלה קיימים. התשתית קיימת בשטח, הבדיקות נעשות בלאו הכי. כל מה שמדובר כאן הוא שהמידע הזה שקיים יעבור לציבור. איזה פרמטרים, באיזה אופן, באיזו תדירות ואיפה זה יפורסם – כל זה משני. מה שחשוב הוא שהמידע הזה יגיע.

בעניין הטענה שהושמעה כאילו זה ייצור אחריות חדשה של העיריות, זו טענה לא מדוייקת משום שכבר היום העיריות אחראיות לאיכות המים. אנחנו לא יוצרים אחריות יש מאין. יש להם אחריות.

השלטון המקומי לא פוחד מאחריות.

לעניין תוכנם של הדיווחים שהוא יחסית עניין משני, אנחנו לא מחפשים דיווח שיתן תמונת מצב אבסולוטית לכל שנייה ושנייה. אנחנו רוצים לתת כלי עזר לאזרח, איזשהו טריגר לפיקוח נוסף על העירייה. זה לא חייב להיות דיווח מלא. זה יהיה פעם בחצי שנה או שנה. אולי הוא לא יתייחס לכל המרכיבים. הוא יהיה בשפה פשוטה, הוא לא יהיה בשפה שבה מדבר משרד הבריאות, אבל הוא יהיה כלי ולו חלקי שיעזור לאזרח.

חומרים כימיים אתם בודקים?

אם הבעיה היא לדווח לציבור על איכותם התברואית של המים, אין בעיה. אין לנו כל התנגדות. אפשר לפרסם כל חודשיים שברשות מקומית זאת וזאת נעשו כך וכך בדיקות וכולם עמדו בתקן.

לא אתם תפרסמו?

הרשות המקומית יכולה לפרסם שנעשו בחודשיים האחרונים נניח מאה בדיקות ביבנה וכל הבדיקות הראו שהמים עומדים בתקן משרד הבריאות. אין לנו בעיה עם זה. הבעיה היא אחרת. אנחנו הבנו שהצעת החוק היא לפרסם את מה שכתוב פה. אבל את האיכות התברואית אין לנו בעיה לפרסם.

אילנה, כשעושים בדיקות, מדברים על האיכות המיקרוביאלית של המים?

כן.

כשמדברים על האיכות התברואית של המים, על עכירות המים, יש בעיה לפרסם לצד זה לוח ערכים מה צריך להיות הפרמטר?

על האיכות המיקרוביאלית צריכים לעשות ממוצע.

יש ערך שממנו אסור לרדת. מה הבעיה לקחת את שלושת הפרמטרים האלה שהם פרמטרים מאוד בסיסיים עם איזשהו סולם ערכים שהאזרח יידע שאי-אפשר לרדת ממנו. כמו בבדיקות דם, יש לך 0.8, אין לך מושג אבל אתה יודע שמותר שיהיה לך בין 0.5 לבין 3 אז אתה יודע שאתה במצב נורמלי.

אין מניעה שאני אפרסם את תוצאות הבדיקה על לוח המודעות. לא איכפת לי לפרסם כל מה שיש שם. מי שיבין, יבין. אני לא רוצה להיכנס לוויכוח בין המשרד לאיכות הסביבה לבין משרד הבריאות.

י ש דבר שהסכמנו עליו. הסכמנו כולנו לפרסם על לוח המודעות.

תעביר את זה בקריאה הראשונה. למה עכשיו?

אני לא מבין את המתנגדים. זכותו של האזרח , הוא משלם עבור המים סכום יחסית גבוה.

אני הייתי יושב-ראש ועדת המים עשר שנים והייתי בכל מפעלי המים בעולם. ישראל היא בין המדינות שהתעריף שלה הוא נמוך אפילו יותר מבופלו, העיר הקרובה למפלי הניאגרה. נכנסתי גם למחלקת התשלומים שם.

אנחנו משלמים יותר מהעלות של הרשות המקומית. אל תספר לי סיפורים. אני יודע מה זה רשות מקומית, הייתי ברשות המקומית לפניך.

אני לא מבין את המתנגדים. אני חושב שזכותו האלמנטרית של האזרח היא לדעת מה הוא שותה, כי הוא משלם עבור המים. ועדת הכספים מעלה את תעריפי המים כפי שהיא רואה לנכון, היא לא שואלת את התושבים. אני בעד שהדו"ח על איכות המים יהיה על שובר תשלום המים שמגיע לביתו של כל אזרח . מי שמבין יבין. אפשר לפשט את המלים, לכתוב במלים פשוטות מאוד שכל אזרח יבין אותם, המלומד וגם האדם הפשוט. קרו מקרים שתושבים שתו מים לא בריאים, אני אחד מהם. אני יכול לתת דוגמה מהיישוב שלי, תמרה. שתינו מים מלוכלכים, לא בריאים, בניגוד לחוק ואף תושב לא ידע מזה. רק אחרי שזה התפרסם ברדיו והעיתונות התושבים ידעו.

אני מסכים עם חבר-הכנסת כנעאן. לצערי הרב, ישנן רשויות מקומיות שאינן מדווחות לאזרחים שלהן בזמן על תקלות שיש במערכת המים שלהן. זה לא חדש.

אין לי ויכוח עם חבר-הכנסת כנעאן. אנחנו מתנגדים לכך שהתושב ידע איזה מים הוא שותה? מה איכות המים? אנחנו מתנגדים לדרך איך התושב יידע מה הוא שותה. הרי אם יידע או לא יידע, בסופו של דבר האחריות נשארת על ראש העיר.

לכן אמרתי, סוף מעשה במחשבה תחילה, איך אני מביא לכך שהתושבים יידעו מה איכות המים שהם שותים. כרגע אנחנו מדברים על ארבעה רבעונים. הדו"ח על איכות המים יפורסם בלוחות המודעות, אפילו בעיתונות הארצית אפשר.

לא. אני רוצה שהאזרח ביישוב יידע. אני מדבר על העיתונות המקומית ולוחות המודעות.

אין לי שום בעיה עם זה.

חבר-הכנסת כנעאן, אנחנו שכנים. תבוא פעם לנשר, אני אראה לך את מפעל המים של נשר, שנחשב לאחד החסכוניים ביותר והיעילים ביותר.

יש לי בעיה עם תמרה, עם טייבה.

אמרת שאנחנו נוכלים וגובים על המים הרבה כסף. בוא אני אראה לך מה זה לקבל מים בקו אפס ולהעלות אותם ל-550 מטר גובה. גם אנרגיה, גם עלות.

חשוב שתהיינה תקנות שתגדרנה את תוכן ההודעה, הן גם תגדרנה את הצורה שבה זה יפורסם על מנת שלא יסתפקו בלוח מודעות אחד וזה לא יהיה תלוי ליום אחד, אלא שבתקנות ייקבע משהו שיהפוך את הפירסום הזה לאפקטיבי.

כאשר מאשרים תכנית בינוי בוועדה מקומית, כשמקבלים את ההחלטה מחייבים אותנו לפרסם אותה בלוחות המודעות כדי ליידע את אותה שכונה שתכנית הבינוי נוגעת לה.

אני דווקא רוצה לדבר עכשיו כאזרחית. אחוז האנשים שקוראים את לוח המודעות הוא אפסי והאחוז שקוראים את העיתונות המקומית הוא גם נמוך. לקחת את הדבר החשוב הזה ולקבור על לוח המודעות זה חבל. השובר מגיע לבית הלקוח. מוסיפים עוד שתיים-שלוש שורות בתוכנה ונותנים את המידע כמו שצריך.

יש לי בקשה מהחברים. היות ויש לי הצעת חוק בוועדת הכספים ואני חייב להיות שם, אני כבר אחרתי ברבע שעה, אני מבקש הפסקה של חצי שעה ונחזור פה להמשך הדיון.

(הישיבה נפסקה בשעה 11)







(הישיבה נתחדשה בשעה 11:20)

אני מחדש את הישיבה.

בסך הכל אנחנו רוצים לשרת את האזרח ביעילות הטובה ביותר. אם אנחנו נפרסם את הנתונים הללו בלבד, זה צחוק מהעבודה. עם כל הכבוד, אני לא רוצה לזלזל, חס וחלילה, באינטליגנציה של האזרחים של מדינת ישראל. אבל אני חושב שכולנו פה לא מסוגלים להבין את תוצאות הבדיקות שעושה משרד הבריאות. אי-אפשר לפרסם דבר כזה ולהגיד יצאתי חובה.

יחד עם זה, צריכה להיות פה איזושהי הגדרה, אם המים היו תקינים וכל הפרמטרים האחרים שהועלו כאן, אני מציע למשרד הבריאות ולמשרד הפנים לגבש איזושהי נוסחה.

יחד עם השלטון המקומי.

אין לי ויכוח עם השלטון המקומי. באופן עקרוני, השלטון המקומי מסכים לשני דברים, שהפרסום יהיה בכל רבעון על גבי לוח המודעות ועיתונות מקומית;.ופעמיים בשנה על גבי השוברים. זה נסגר עם השלטון המקומי. כרגע נשאר לנו הענין מה אנחנו מפרסמים.

אני מבקש ממשרד הפנים וממשרד הבריאות להגיע תוך שבועיים לנוסחה מוסכמת על שני הצדדים, כשאנחנו מבטיחים את הדבר המינימלי וההכרחי מבחינתי, שהאזרח יקרא בלוח המודעות ועל השובר את התוצאות הסופיות של בדיקות המים, שהאזרח יידע שהמים שהוא שתה הם בסדר. זה הכל. אפשר להגיע לסיכום כזה. באותה הזדמנות תסגרו את אותן פרצות שעלולות להיות לגבי מעבדות פרטיות שיקומו בעתיד. אפשר להוסיף סעיף בחוק, במקרה של מעבדות פרטיות, הנתונים יועברו לידי המשרד שירכז את העניין הזה, משרד הפנים או משרד הבריאות.

מספיק אם כתוב פה מעבדה.

כל מעבדה שמקבלת דגימה חייבת לדווח למי שנתן לה את הדגימה.

אני חושב שמשרד הבריאות אחראי על העניין ולכן זה ישאר באחריות משרד הבריאות. זה הסיכום.

אני מבקש ממשרד הפנים לגמור את העניין הזה תוך שבועיים ולהביא הצעה מסוכמת לוועדת הפנים על מנת שנוכל לקיים דיון ולהחליט בעניין הזה.

תודה רבה. ישיבה זו נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:30