פרוטוקולים/ועדת הפנים/1295

1
ועדת הפנים ואיכות הסביבה
18/1/2000

פרוטוקולים/ועדת הפנים/1295
ירושלים, י' באלול, תש"ס
10 בספטמבר, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מספר 51 ישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה
שהתקיימה ביום י"א בשבט, תש"ס, 18/01/2000, בשעה 11:45

חברי הוועדה: דוד אזולאי – היו"ר
גדעון עזרא
אחמד טיבי
איוב קרא
ענת מאור
דני נווה
יוסף פריצקי
אברהם הירשזון
אלי בן מנחם

משרד הפנים
אילן פרייס – מינהל הכספים
אהרון לסקר

משרד העבודה
תמר קליין

דורית קוגוט – יועצת ראש הממשלה

תושבים מקומיים
לבנה שרעבי
אביבה וענונו
גל מזרחי
שלמה פתאל
דן מונדני
זיוה
דורית אלטשולר – עובדת סוציאלית
גבי שטיינברג – עובדת סוציאלית
דורון לוי – חבר מועצת העיר
שלום אלקיים – סמנכ"ל עיריית תל אביב

ההצפות בעקבות הגשמים בשכונת הארגזים, בשכונת עזרא ובשכונת התקווה, בתל-אביב.

שושנה אזולאי

רקורד שרותי הקלטה

רבותיי, אנחנו כרגע מקיימים דיון של ועדת
הפנים. במקום לקיים את הדיון – ההסבר הוא לאורחים – במקום לקיים את הדיון בוועדה, החלטתי שאת הדיון נקיים בשטח, כדי שאנחנו, חברי הכנסת, לא רק נקיים דיון, אלא גם נראה על מה אנחנו דנים. לכן, היות שהנושא עלה כהצעה דחופה לסדר היום על ידי מספר חברי כנסת, שחלקם נוכחים כאן, אני קודם כל אאפשר להם לדבר, על פי הנוהל, ולאחר מכן נאפשר לשאר חברי הוועדה. אני גם מבקש מהתושבים שנמצאים כאן, כולל נציגי העירייה, מאגף ההנדסה, מאגף הרווחה, שירצו להתבטא, אני אאפשר להם. יש לי בקשה אחת מכולם. אנא מכם, הזמן קצר והמלאכה מרובה. תשתדלו להיות ענייניים וקצרים.

רבותיי. אני, ברשותכם אפתח את הדיון, לאחר ההקדמה. אני כל פעם אומר את זה, וצר לי להגיד את זה גם היום. הוועדה שלנו מסיירת הרבה, וכל פעם אני חושב שאנחנו כבר יודעים הכל. אבל, לצערי הרב, מתברר שאנחנו חיים במדינת ישראל הקטנה, ואיננו יודעים הכל. לרגע היה נדמה לי, כשהסתובבתי כאן בתוך השכונה, כשסיירנו בלוד, ברמלה, בטייבה, ובעוד כמה ישובים אחרים, אז לרגע - שאלתי חברי כנסת, צבטתי את עצמי כדי להיות בטוח שאני אכן נמצא בתל אביב ולא במקום אחר, באיזה מחנה פליטים או בעזה, ששם באמת המצב הוא-

הערה: ג'בליה. רבין קרא למקום הזה ג'בליה, חאן יונס.

טוב. אני מעדיף לזכור את רבין בדברים יותר
מכובדים ויותר טובים מאשר בדברים הללו. אני מבקש שנמקד את הדיון, ואני מבקש את זה גם מחברי הכנסת. הדיון היום הוא בעיקר על השיטפונות. כרגע לא נעסוק בכל מכלול הבעיה של הפינויים, שהיא בעיה בפני עצמה. נעסוק בה לא בדיון פה, אלא בזה נעסוק כשנקיים דיון בוועדה. אני חייב בדברי הפתיחה שלי למחות מחאה חריפה על כך שראש עירית תל אביב-יפו, מר רון חולדאי, לא מצא לנכון להשתתף איתנו כאן בדיון היום. אני חושב שזה זילזול בתושבים, זילזול בחברי הוועדה ובוועדת הכנסת. אני רוצה להצהיר כאן. הוא ידע על הדיון הזה עוד לפני כשבוע ימים, ואני חושב שטוב היה עושה ראש העיר, לו היה מתפנה היום מכל עיסוקיו ומשתתף עימנו היום בדיון והיה יושב כאן, מול התושבים, מסתכל להם בעיניים ושומע את טענותיהם. אני חושב שזה לא ראוי, לא מכובד, מה שראש עיריית תל אביב עשה.

לגבי המצב בכלל, אני חייב להגיד. אינני רוצה לזלזל חלילה במה ששמענו כאן מסמנכ"ל העירייה, מר שלום אלקיים, שבדרך קיבלנו דיווח ממנו. אני מניח שהעירייה עשתה מאמצים, השתדלה לפעול למען התושבים. אני בטוח שלא די בזה, זה לא נותן את כל הפתרונות, אבל, אדוני, סמנכ"ל העירייה מר שלום אלקיים, לפחות על פי התרשמותנו, ויתקנו אותי חבריי, חברי הכנסת - על פי התרשמותנו, אנשים – גם אם טיפלתם ונתתם עזרה ראשונה בכך שפיניתם את התושבים, הבאתם אותם לבתי מלון, לא מהטובים אבל, בוא נגיד, יש אילוצים של הדקה ה90-, שהייתם צריכים להתמודד איתם, ואני מבין את זה, אבל, מצד שני אני שומע כאן טענות קשות מצד התושבים על כך, שאנשים לא קיבלו – גם אם היו צריכים לקבל את הפיצוי שלהם – שלחו אותם, אמרו להם תתקנו, תשלמו ואחר כך אנחנו נחזיר לכם. או שיש פה, לפניי, טופס ששלחו אנשים לאיזה שהוא מקום שמחלקים שם, זה נקרא: "מרכז לביגוד יד שניה". שלחו לשם אנשים. אני חושב שזו פגיעה בכבודם של אנשים, שגם ככה נפגעו, ומה עושים? שולחים אותם למקום שיילכו ויקבלו ביגוד מיד שניה. אני חושב שאין צורך להוסיף כאב על מכאוב שקיים אצל התושבים הללו.

דבר נוסף שגיליתי, ואני מבקש את התייחסותך לכך, אדוני סמנכ"ל העירייה. אחד הדברים שראיתי פה, קבלת מכתב ויתור על ידי איזו גברת, שנתבקשה לחתום על איזה שהוא מכתב ויתור, שהיא מוותרת על יציאה מן המלון, ושלא תתמוך במאבק השכונתי. המכתב נמצא פה בידי, וניסו להחתים אותה על כך. אני חושב שזאת איננה דרך עבודה נאותה, להפעיל כאן מסע לחצים על אנשים שנמצאים במצוקה. אני חושב שהדברים הללו מן הראוי שלא ייעשו.

אני, ברשותכם, רוצה לגשת לדיון.

הערה: אפשר להגיב על הדברים שנאמרו?

אחר כך. בקשר לנוהל הדיון. על פי הנוהל, אני
חייב לתת קודם כל למגישי ההצעה, הצעה דחופה לסדר היום שהייתה במליאה, לתת להם קודם כל להתבטא. קודם כל, אני אקריא את שמות חברי הכנסת שהעלו את ההצעה; גם אם אינם פה, ודאי מגיע להם שנזכיר אותם: לימור ליבנת, תמר גוז'נסקי, האשם מחמיד, יוסף פריצקי, עזמי בשארה, רחמים מלול, מיכאל נודלמן, אלי בן מנחם, נחום לנגנטל וענת מאור. כל אלה חברי הכנסת שהעלו הצעה דחופה לסדר היום בעניין הזה. אני אתחיל לפי סדר מגישי ההצעה. אני מבקש את יוסף פריצקי. בבקשה.

מכובדי, אדוני היושב ראש, אני מציע שפה – יש
כאן הרבה מאד רגשות של כעס וזעם והתמרמרות, וזו תולדה של שנים. יש לי הצעה, בואו נעזוב את זה. לא זה עכשיו מה שיקדם את העניין. אנחנו צריכים לדאוג – אמרתי לך את זה אדוני היושב ראש – לדבר אחד. לעשות כמיטב יכולתנו, שאם יירדו - ואנחנו מקווים שיירדו שוב גשמים בישראל ובטח בתל אביב – דבר כזה לא יקרה. לא ללכת לתקן את מחדלי העבר ולא את מחדלי ההיסטוריה. איננו יכולים לעשות את זה. אי אפשר לעשות את זה. אנחנו צריכים לדאוג לכך, שהאנשים האלה לא יקומו רטובים מחר בבוקר. זו החובה שלנו כבני אדם. עכשיו אני מבין שלעיריית תל-אביב, או בוא נאמר ככה, אדוני הסמנכ"ל, אני צריך את תשומת לבך כאן. אני מאד מקווה שלעיריית תל אביב יש תכנית חירום, או תכנית כמו שתיארת אותה, כזו שאפשר לטפל כאן מייד בתשתית ניקוז, קודם כל. בעלות כזו או בעלות אחרת. אם אתה צריך עזרה של הוועדה בעלויות, אם אתה רוצה שנלך לוועדת הכספים, אם אתה רוצה שנלך לשר האוצר, אני אומר לך, אני מדבר כאן, למרות שלא שאלתי, כמעט בשם כולם, נפעיל לחץ. אבל קודם כל צריך לטפל כך במצב שהאנשים האלה יידעו שכשהם הולכים לישון, הם קמים בבוקר יבשים. זה מין דבר אלמנטרי שמגיע לכל אדם. הם צריכים ללכת לישון – ולקום יבשים. כמו שאמר יושב ראש העבודה ובצדק, בואו לא נתעסק, לא בפינוי ולא במה שזה עולה ולא במצב השכונה. אלה נושאים כבדים. צריך להתעסק בהם. אני רוצה להבטיח כאן דבר אחד מהישיבה הזו, מההצעה הזו. שיש תוכנית ברורה עם לוח זמנים, שבסופה אנחנו יכולים לבוא, להסתכל לאנשים האלה בעיניים ולומר, רבותיי, אתם תישנו בבית ותקומו, וגם אם תהיה פה סופה, אתם תקומו יבשים. זה מה שאני רוצה שיהיה כאן. תודה רבה.

תודה ליוסף פריצקי. חבר הכנסת אלי בן מנחם.

היושב ראש, תרשה לי להאריך בשתיים-שלוש
דקות יותר? זה נושא מאד חשוב.

יש לך עד חמש דקות.

שכונת הארגזים היא שכונה שהייתה באמת כאילו
מנותקת מתל אביב במשך הרבה מאד שנים. בכלל במדינת ישראל. התושבים שגרים פה הם אנשים שהביאו אותם לפה עם קום המדינה, בסוף שנת 1949. קוראים לשכונה הזו שכונת הארגזים, כי בהתחלה היא הייתה נראית כמו ארגזים ששם גרו אנשים. שירותים במרחקים, בחוץ וכולי. יש פה תושבים שהם כבר דור שני ושלישי, שנולדו פה. השכונה הזו מבחינת מיקום טופוגראפי, נמצאת במקום עמוק. יש פה נחל איילון, שכאשר הוא מתמלא במים, השכונה הייתה נמוכה יותר, וכאשר מערכות הביוב היו מגיעות לתוך הוואדי, זה פעל הפוך. מהוואדי כל המים זרמו לתוך הבתים של האנשים. הגיע לכאן ראש הממשלה בתחילת 1993, יצחק רבין זכרונו לברכה. הוא קרא למקום חאן-יונס, ג'בליה, היו על זה כותרות גדולות בעיתונים. כשהוא ראה, הוא הזדעזע. ואז הוא לחץ על מינהל מקרקעי ישראל, על העירייה, על כל הגופים, לבנות פה תוכנית פינוי ובינוי ושיכירו בשכונה הזו. עד אז, אפילו גם היום בקושי היו מפנים להם זבל ולא היו נכנסים לפה. העירייה, המערכות, הם כאילו חיו לא על כדור הארץ. על פלנטה אחרת.

יש פה תושבים זכאים, נטו זכאים. בני דור שני, בני דור שלישי, כי הם נולדו וחיו פה וסבלו פה חמישים שנה. אלו לא אנשים, כמו שמנסים לתאר, כאילו כולם באו מבחוץ ומנסים למשוך פה כספים כאלה או אחרים. בשיטפונות, לדעתי, אני ראיתי את העירייה עכשיו עושה שם קווים של מערכות ביוב. אני פונה לאלקיים, גם בשקע שנמצא פה – ואמרו לי תושבים – במקום שגרה משפחת זיוה שרעבי וכל האחרים, אתם יודעים על היכן שאני מדבר, זה המקום הכי עמוק פה בשכונה. גם לשם צריך לעשות מערכות תיעול – החוצה. המערכות שאתם עושים, אתם שכחתם את הקטע הזה או שאני טועה. אך הם טענו: תשלמו את החלק הזה.

התוכנית היא תוכנית שעלתה בדמים. אינני יודע אם כולם יודעים, אני אישית פה נאבקתי מול קבוצה קטנה של תושבים, שרצו שרק הם יקבעו פה, ואני אמרתי, בכל מכרז יהיו התושבים בפנים כחלק. כי בעבר, תושבי השכונות היו הפריירים והקורבנות של קבלנים. היו באים ובונים וזורקים את התושבים לכלבים. במכרז כתוב במפורש, כל יזם שייכנס, הוא צריך אישור של רוב התושבים שגרים. אדם שירצה לגור פה, והולכים לבנות פה שכונה יפה – אני הייתי מעורב בתוכנית. רצו לבנות פה 4 קומות, אני אמרתי לעשות פה שמונה עשרה קומות, עם חניונים והכל, כדי שזה יהיה פנינה של דרום תל אביב ולא סלאם חדש, כמו שכונת נווה אליעזר. עכשיו, תוכנית יש. צריך להגביה את השכונה ב2- מטרים תשתיות, כי השכונה נמצאת במקום נמוך בתל אביב וליד נחל מאד סוער, כשיש גשמים. מה שקורה, שהמדינה עשתה את זה עם פיצוי גבוה מאד ליזם. המדינה מפצה את היזם על הגבהת התשתיות ב2- מטרים. אז זה היה בשנת 1994, בערך של כמעט 100 מיליוני שקלים פיצוי ליזם שייכנס, כי יצטרך להעלות פה את הכל גבוה. נכנס לפה יזם. אני לא יודע מה קרה, הוא עזב. אני אומר את זה בשיא העדינות. יש היום יזם חדש שזכה בתוכנית. אני שמעתי מהתושבים שהוא כבר נמצא פה. עכשיו, אי אפשר שייכנס פה יזם בשביל להתעשר. הבעיה קודם כל, וזה מה שאמרתי אז לוועד - והם רבו איתי.

יש יזם כזה?

יש. והוא נמצא פה. קודם כל, ואני חוזר ומדגיש
כמו שאמרתי אז. זאת פעם ראשונה בהיסטוריה, שבתוכנית מיתאר התושבים קובעים, והם בעלי משקל גדול מאד. ואני גם אומר לך כיושב ראש ועדת הפנים של הכנסת, צריך לדאוג שכל אדם שייכנס לפה, שלא יפגע באדם אחר, כי אנשים פה אכלו מרורים הרבה מאד שנים. אז הוא צריך לפנות עוד עשר, עוד עשרים משפחות, אז הוא יפנה. כי יש זכאים. אבל על פי תנאים, גם בכפר שלם, משפחה שבאה לפה, או שגדלה בכפר שלם, קורה שהבן מתחתן, הילד גדל. אמות-המידה קובעות גם גיל, חתונה, נישואין וכל הדברים האלה. אז הזכאים, נגיד אם היו מאתיים, יכול להיות שזה עכשיו 230 איש או 250 איש. על זה לא צריכים להסתכל, כי המשפחה מתרחבת. על פי אמות-המידה, גם להם מגיע פיצוי. אז לא הגיע להם, היום כן מגיע, כי הם בינתיים התחתנו, ויש להם ילדים. אז בחלק הזה אנחנו צריכים אולי גם להיפגש עם היזם. לבדוק היטב מה הוא עושה. צריך לעבוד עם התושבים פה בשיתוף פעולה. אני הצעתי לתושבים כמה פעמים. אמרתי שיבחרו ועד דמוקרטי. התושבים "אכלו פה מספיק קש".

כדי לתמצת, היושב ראש, עוד שני משפטים. אנשים פה באים בטענות גדולות לעיריית תל אביב. אני לא חסיד של עיריית תל אביב, אני איני יודע אם אתם יודעים. אתה יודע, מר אברהם הירשזון, אני רוצה להיות אובייקטיבי. מה שקשור לעירייה, ואני מתכוון גם לראש העיר וגם לסמנכ"ל ולכולם, העירייה הייתה צריכה לדאוג שיהיו פה תעלות ניקוז במצב הקיים, לפני שפינו. שלא יהיה מצב שאדם פה יהיה בתוך שלולית מים ובוץ. הדבר השני, אני הודעתי מעל במת הכנסת, ותראה את זה בפרוטוקול. הודעתי שכמו שיש ניזקי טבע לחקלאים, לכל מיני גופים אחרים – נזקים שבאים משמיים, גם פה התושבים צריכים לאהוב שיורד גשם, כמו שרוב המדינה רוצה, ושלא יפחדו כשיראו גשם. גשם זה ברכה. אזי צריך לדאוג שהאנשים האלה שפה ניזוקו ורכושם ניזוק – לא גרים פה מיליונרים – מקררים, מכונות כביסה, כל מיני כלי חשמל, שזה כל הכסף שלהם. הם פועלים, שכירים וכו'. העירייה לא פיצתה. אין לה אפשרות. אנחנו יכולים. לנו יש הכוח בוועדת הפנים בכנסת לדאוג שתהיה קרן מיוחדת, וזה לא בשמיים, אין מדובר פה במיליונים. קרן שתפצה את האנשים האלה במקרה כזה, באופן קבוע. כשיש מצב כזה, האיש יודע שאוטומטית יש לו, כמו שהיה לנפגעי הסקאדים, כשנפלו פה הסקאדים, ומשרד האוצר ואחרים טיפלו בזה ואנשים קיבלו פיצוי – להכיר בזה כאסון טבע ולפצות מיידית אנשים ושלא יהיו מסכנים ושיחתימו אותם על כל מיני מכתבי התחייבות. עושים מהם עכברים, כדי שיקבלו איזה מאה שקלים. זו בושה וחרפה, אתה צודק, וצריך למצוא להם את הפתרונות שהם ירגישו טוב. שירגישו שהם חלק מהמדינה הזו, ולא ירגישו שכל הזמן הם מנותקים מאיתנו.

תודה רבה למר אלי בן מנחם. אני מבקש את אחת
התושבות שביקשה ממני רשות דיבור, גברת לבנה שרעבי. בבקשה. אנחנו נשתדל מדי פעם לתת לתושבים, לחברי מועצת העיר וגם לחברי הכנסת. רק, בבקשה, "להיות קצרים".

יש עם זה בעיה.

חייבים, אין לנו ברירה. אני יודע שאתם רוצים
להגיד לנו הרבה. האמיני לי שמה שראינו שווה
הרבה דיבורים.

קודם כל, זה שאתם פה, זה מאד מחמם ונותן לנו
קצת יותר בטחון שבאמת, אולי יזוזו פה דברים. אנחנו מדברים פה על עניין של שלושים שנה. התקופה האחרונה זה כבר מ92-. היו פה שיטפונות. אנשים נהרסו להם הבתים. עכשיו זה קרה שוב. אני אומרת שזו רשלנות פושעת. קרה לנו אסון. אולי אנשים פה אינם מודעים למה שקרה פה. זה אסון, רק לא בנפש. אני רוצה שכל אחד, שידמיין לעצמו את הבית שלו מוצף מעל חצי מטר מים. זהו. לא פחות. עכשיו, יש לנו בעיה. אני לא יכולה להרחיב מפאת הזמן, ויש פה הרבה אנשים שרוצים לדבר. יש לנו פה בעיה, ואנחנו רוצים את עזרתכם פה. אנחנו רוצים שאנשים יפוצו ויקבלו את כל נזקי הרכוש שלהם. בכסף. אנשים שילמו. ההורים שלי, בגיל 70, אינם יכולים לרכוש שום דבר. הלך להם כל הבית. יש פה גם אנשים שמפחדים לדבר. כי יש פה בעיה בקשר לכל נושא הרווחה, עם העובדות הסוציאליות. יש פה ניגוד אינטרסים. עובדות סוציאליות מקבלות שכר מהעירייה. הן אינן יכולות לשרת אותנו. עובדת סוציאלית צריכה לדאוג למשפחות. עכשיו הן במילכוד – הן אינן יכולות, גם אם משהו לא בסדר עם העירייה, לפנות נגד העירייה.

לבנה, את מדברת, סליחה, לבנה, אני רוצה
שתדעי. עובדת סוציאלית תפקידה לטפל בבעיות. האם יש לך טענות? בואי תגידי לי, תפרטי. יושבת פה גברת מהמחלקה הסוציאלית של עיריית תל אביב. בואי נשמע אותם. נשמע אותך קודם.

אז אני אעלה את הבעיות ואתן להן להתגונן. יש
לנו בעיות שהעובדות הסוציאליות אינן מתפקדות. זה אומר שהן לא ממלאות את התפקיד שלשמו הן למדו והן צריכות לבצע. אני אתן את הדוגמה. יש אישה, אני אתן ספציפית, בגלל שהנושא הזה כל כך עלה. יש אישה שהיא חסרת בטחון והיא גם פוחדת לדבר, גם עכשיו ברגעים אלה. וזאת בושה. בשנת 2000 שבן אדם יפחד לדבר. הפחידו אותו, הפחידו שייקחו לו את הילדים, וזה דבר חמור מאד.

לא הבנתי.

הפחידו את האישה, שאם היא לא תחתום ולא
תעזוב את בית המלון, ייקחו לה את הילדים. וזו
אישה שעד רגע זה מפחדת לדבר.

מה זאת אומרת, ייקחו לה את הילדים?

חברה, אני באמת מדברת על דברים חמורים. אני
אולי מציגה מצב אחד, אבל זה יכול להיות בהרבה
מקומות.

אני רוצה שתפרטי.

אני הבאתי את האישה הזו לפה ואני ביקשתי,
אינני רוצה לדבר בשמה, אני רוצה שהיא תגיד.

היא מוכנה לדבר?

אני רוצה שהיא תגיד את מה שהיא מרגישה ומה
שהיא רוצה. אביבה בבקשה.

מה השם?

אביבה וענונו.

סליחה, יש לי בקשה מהתקשורת, אני מבקש לא
לצלם, לא רמקול ולא שום דבר. כולל כתבי הרדיו. בבקשה מכם. גברת אביבה וענונו, אני רוצה שתדברי, תרגישי נוח. לא צריך רמקול. אני מבקש. תרגישי נוח. יש פה די חברי כנסת שיגנו עליך ושידאגו לך. תרגישי בטוח, תגידי בצורה חופשית, את כל מה שאת רוצה להגיד. בבקשה, אביבה.

ביום חמישי האחרון, ישבתי פה ממש בכסא הזה,
במקום הזה. פה ישב חנוך שטרן, והגענו להסכם שנראה לי אז בסדר. ההסכם נעשה כשעתיים לפני זה, כשאני דיברתי עם עובדת סוציאלית די בכירה, בלשכת הרווחה, שפשוט נתנה לי הרגשה שאני אימא מזניחה, בגלל שאני חיה עם בית בלי גאז, מנורה אחת, בשני חדרים וחצי. היא אמרה לי שאם אני חיה בתנאים כאלה, סימן שאני אימא מזניחה וצריך לקחת לי את הילדים. אחרי ששמעתי דברים כאלה, הרגשתי ממש סערת רגשות. אני לא ידעתי מה לעשות, אז חתמתי. כי חשבתי שאם אני אחתום, אז לא ייקחו לי את הילדים. ילדים שאני גידלתי במשך שלוש שנים, למה לקחת לי את הילדים בגלל שאין לי גאז? כי למה אין לי גאז? כי פשוט לא הייתה לי היכולת הכספית לעשות גאז. אני פניתי לפני שנה, ללשכת הרווחה, לפקידת אינטק. היא כתבה את כל הפרטים שלי. התחננתי לביקור בית. שתראה איך אני חיה, בתנאים כאלה, בלי גאז, עם מנורה אחת והקירות מתמוטטים, והיא לא רצתה. לא רצתה לעשות ביקור בית. אז לא הייתה לי ברירה, אז תפסתי את הרגליים והלכתי. וחייתי ככה בתמיכת ההורים. ולא די שבמקום להגן עליי, ועוד היא אומרת לי, מי שתמך בך בחצי שנה האחרונה, שימשיך לתמוך בך. אם זה ההורים שלך, אם זה האחיות שלך. אין לך מה לעשות פה. ואם את לא רוצה לפתוח תיק אצלי, זה סימן של רשלנות, אז שוב ניקח לך את הילדים. פעמיים היא אמרה את זה, ואני פשוט מרגישה, אני תרמתי למדינה, שנתיים וחצי צבא, לומדת ולומדת, ולא די שאני גם לומדת, היא אומרת לי, למה את לומדת? לכי לעבוד במטפלות-בית, לכי לעבוד עם קשישים, ולא ללמוד. אבל, אם אני, בתור תושבת שכונה, שרוצה להתקדם, רוצה ללמוד. למדתי באוניברסיטה, עכשיו אני לומדת במכללה. ועוד באים ואומרים לי, לא. אל תלמדי? מה זה צריך להיות? במקום לעודד אותי ללמוד. קשה לי. אם חד הורית. עם שני ילדים. אני לא חד הורית מוכרת בחוק, כי אני לא גרושה או משהו, אבל אני פרודה. בגלל שאני פרודה, אזי גם אין לי הזכויות שמגיעות לאישה גרושה. בגלל שאני גם אישה חלשה.

סליחה, כמה זמן את פרודה?

חצי שנה.

את יכולה, אפשר להכיר בך גם כפרודה, אם
תביאי, בחוק יש, ואז יש לך זכויות.

רגע, זה סיפור אחר. לא ניכנס לזה.

הסיפור הוא על הילדים. למה משתמשים בילדים
במשחק נגדי. כי הם יודעים שמה שמחזיק אותי
בחיים אלו הילדים ואלו הלימודים.

כמה ילדים יש לך?

שני ילדים. בני שלוש ושנה וחצי. אם ייקחו לי את
הילדים, ייקחו לי את הלימודים, אז מה אני
אעשה? זאת לא צורה. במקום לתמוך בי.

אביבה, את עובדת?

מה? לא.

לא עובדת.

אין לי זמן לעבוד.

ממה את מתפרנסת?

מההורים ומהאחים.

טוב. אביבה, תודה רבה.

לא, לא. רק לסיום, אני רוצה להגיד דבר. שתי
מילים, תרשה לי. באמת. אני רוצה להגיד פה דבר אחד. אתם תיקחו את עצמכם, כל אחד ילך לעיסוקו עם כל הכבוד. אבל, פה אנחנו נהיה בקשר עם העובדות הסוציאליות שהיום אנחנו אומרות שהן לא מתפקדות. יהיה פה "חיסול חשבונות".

לבנה, אני רוצה להגיד לך מילה בקשר לזה. שבי
בבקשה ותשמעי היטב היטב מה שאני אומר לך. אני פונה כאן לכל התושבים. יושבים פה חברי כנסת, ופה אין הבדל קואליציה-אופוזיציה. כולנו עם התושבים, ואני מרשה לעצמי להגיד את זה בשם כל חברי הכנסת ועל דעת כולם; ואני אומר לכם, ואני מבקש מכם, פגישה ולו הקלה ביותר מצד העובדים הסוציאליים ומצד מנגנון העירייה. אני מודיע לכם, אני בכל אופן מתחייב אישית, להופיע כאן ולטפל באופן אישי בבעיות הללו. אני לא אתן שבמדינת ישראל של שנות ה2000- יאיימו על משפחות שדורשות את המגיע להן. אני מבקש את נציגי הרווחה, בבקשה.

קודם כל, צר לי שהאווירה הגיעה למתח כזה.

זה לא מתח. לא, לא. תרשי לי, אני חושב שאת
אינך מדייקת. הגברת כאן אמרה דברים שיצאו מן הלב ונכנסו אל הלב. אנשי ציבור ששומעים דבר כזה, גם אנחנו עשויים בשר ודם. אנחנו אמנם נמצאים באיזו שהיא חממה, אבל כואב לנו לשמוע את הדברים הללו.

הערה: השאלה אם זה נשמע הגיוני, מה ששמענו.

אישה קמה כאן, קבל עם ועדה, ואומרת דבר כזה;
וזאת עלילת שווא. אני לא מקבל את זה.

הערה: לא אמרתי עלילת שווא.

או קיי. בבקשה גבירתי.

טוב. קודם כל, אני רוצה, בגדול, להזכיר
שמתחילת האירוע, ההצפות, ואני גם אתייחס למקרה הספציפי. זה מאד כואב לי שהעניינים התפרשו על ידה כך, ונבדוק את העניין הזה, ונמצאת פה גם העובדת הבכירה שניהלה איתה את הדיאלוג, כך שאפשר לעשות את הבירור הזה כאן, למרות שזה אולי לא המקום. אני רוצה להגיד, בגדול, את הקונספציה שלנו. העובדים הסוציאליים קיבלו את התפקיד הזה כדי לעבוד עם אנשים ולעזור להם. זה התפקיד של העובד הסוציאלי. להיות איתו. לתמוך בו. היה לי נעים מאד להסתובב כאן היום בשכונה, למרות טענות התושבים ולקבל משוב כאן מהאנשים ותודה על היחס ועל הטיפול של העובדים הסוציאליים. וזה היה לאורך כל הסיור, והיו פה גם אנשים ששמעו את זה יחד איתי.

דבר שני, מרגע שהתחילו השיטפונות, נפתח מרכז השהייה בבית ברבור, זה מרכז תרבות, נוער וספורט שנמצא פה, בשכונה. העובדים הסוציאליים היו במתנ"ס הזה – כולל אני, מנהלת המחלקה כאן – מפתיחת המקום ועד הרגע שהאנשים התפנו, במטרה לעזור ולתמוך, ובאמת המצב שהאנשים פה מתארים – הכל אמת. מצב קשה ביותר. אנשים נפגעו. אנשים נפגעו פיסית, ויש לזה השפעה נפשית, והיו צריכים את התמיכה של העובדים הסוציאליים, ואכן היו חמישה עובדים סוציאליים 48 שעות במקום, בהנחייתי. אנשים שנמצאים פה גם ראו ועשו את מה שעשו . אינני אומרת שהכל "דפק". היו בעיות. זה נכון. זה היה מצב משברי. אבל, לפחות דבר אחד, ונמצאים פה אנשים שראו את הדברים בעיניים. העובדים הסוציאליים, מהרגע ששמענו שיש שיטפונות וידענו שיש קשישים בודדים, שיש אמהות חד הוריות, שיש ילדים, נכנסו לבתים, למים, בגובה מטר, עם הבגדים, הוצאנו קשישים שחשבנו שהם במצבים מסוכנים, העברנו ששה קשישים לגבעת השלושה, שזה בית אבות ששייך לעיריית תל אביב, וניסינו לעשות את הטיפול המרבי שיכולנו לעשות, עם כל הלב והנשמה, בלי שינה. ללא שינה באותו לילה.

במקביל, אחרי 48 שעות של פתיחת מרכז השהייה בבית ברבור, שזה המתנ"ס, פותחים מרכז קליטה במלון אמבסדור וגם שם נמצאים עובדים סוציאליים. עכשיו, המטרה היא, שבמהלך השהיה של האנשים במקום, ינהלו את הדיאלוג עם העירייה, על ידי מטה עירוני שנפתח כאן, כדי לפתור את הבעיות ולהגיע לתוצאות. אני יכולה להבטיח לכם, שכל העובדים שנמצאים פה, באחריות מלאה, ואני אישית – ואני מוכנה להעיד על זה בכל בית משפט ובכל פורום – עברתי אתמול, משבע בבוקר, משפחה משפחה ועקבתי אחרי הטיפול, ואני שמה את ידי שהטיפול נעשה מכל הלב והנשמה. אני יודעת ואני חיה את המצוקה של האנשים. לבנה אמרה נכון, אנחנו רוצים להיות איתם, אנחנו רוצים לאחוז אותם, אנחנו רוצים שיהיה להם הכי טוב, ואנחנו לפעמים סופגים אולי טעויות, אולי דברים אחרים של גופים אחרים, של מרכיבים אחרים, מה שקשור בתשתיות, בדברים כאלה, אבל בשביל זה אנחנו כאן, ואנחנו נספוג את זה, וזה בסדר.

לגבי הבעיה הספציפית של הדוברת, הגברת אביבה וענונו, אני רוצה לדייק בפרטים – ואת הדיאלוג הספציפי הזה אנחנו גם ננתח ונבדוק – ביום חמישי , סליחה, שבת, אני קיבלתי טלפון מהמלון. הייתה שם עובדת סוציאלית במלון, דרך אגב, כל השבת הייתה עובדת סוציאלית, שצילצלה ואמרה לי שיש בעיה עם איזה שהיא אישה, שבאה עם הילדים ויש לה בעיה. הבית רטוב והיא איננה יכולה להיכנס. אני ביקשתי שיפנו למוקד העירוני של העירייה ושייגש אדם מומחה ויראה את הדברים בעיניים. ניגש מהנדס מהעירייה, מאגף ההנדסה, וההמלצה וחוות הדעת שאני קיבלתי היא שמה שקורה בבית אינו קורה בגלל ההצפות אלא בגלל בעיה בקומה השניה של שכנה. אי לכך היא איננה זכאית להיכנס למקום. זאת הייתה ההמלצה שלי בחזרה למקום. אין לה הרבה, ונושא הילדים ונעשתה כאן ערבוביה – הילדים, המבנה, איני יודעת מה.

הגברת דורית אלטשולר, הבעיה היא בעיה.

אינני בורחת. אינני יוצאת מפה עד שאינכם
מקבלים תשובה. יש פה חבר כנסת שמכיר אותי 20 שנה, והוא יודע איך נעשית העבודה במחלקת הרווחה בעיריית תל אביב.

הערה: דורית, חס וחלילה. אף אחד לא מטיל דופי
בעבודה.

ואני אומרת לכם, חברי הכנסת הנכבדים. 24
שעות אנחנו מתייצבים לטובת התושבים. לא יום, לא לילה. זאת האמנה שחתמנו עליה כשקיבלנו תעודת עובד סוציאלי. ולא משנה. וזה בעיניי כמו אמנת הרופאים. בדיוק אותו דבר. אם אדע שילד במצוקה או זקן, או קשיש, לא חשוב. שתיים בלילה, שלוש בלילה, אני אלך, ואני אשלח את העובדים שלי. ואני אומרת את זה באחריות מלאה, ויש פה אנשים שמכירים אותי.

עכשיו אני רוצה לחזור לנושא הזה של הגברת אביבה וענונו ולא לברוח ממנו. צר לי שזה מתפרש ככה. אם הדברים התפרשו או לא נאמרו בצורה נכונה, אנחנו נתנצל ואנחנו נבקש סליחה, כי גם אנחנו בני אדם, איך שאמרת, בשר ודם, וגם אנחנו עושים טעויות; וגם אנחנו העובדים הסוציאליים בעיריית תל אביב, ואני אומרת לך באחריות, שמיום רביעי שעבר, כל משאבינו זה לטובת שכונות עזרא, הארגזים והתקווה, לעזור לאנשים האלה. אני אומרת לך את זה באחריות מלאה. אני מסרתי עכשיו שעות נוספות של העובדים הסוציאליים, כדי להעביר את זה למשרד העבודה והרווחה, ויש קבלות על מה שאני אומרת. וזה לא בגלל שמישהו מחייב אותנו. זוהי המחויבות המקצועית שלנו לאנשים האלה. עכשיו לגברת אביבה וענונו. איפה גברת וענונו? נמצאת פה גברת גבי שטיינברג, שהיא פשוט האדם שהיה שם במקום. אזי אני ברשותכם אעביר את הדיבור לגבי, רק כדי למצות את העניין. תודה.

אני היכרתי את הגברת אביבה וענונו

רק משפט אחד.

אל תגיד לי אם אמרתי לה על הילדים או לא.

לא אמרתי כלום על זה. המשפט הוא שהיא חד
הורית, פרודה. יש לה זכויות, ואתם יכולים לעזור
לה בזה.

היא יודעת את זה.

אז בזה תעזרו לה. לפחות בחלק הזה – שיכירו בה.

סליחה, הגברת גבי שטיינברג, יש לי בקשה אליך.
אל תיכנסי לפרטים. אני מניח שהפרטים ייבדקו
בלישכה אחר כך.

יש פרטים גם שבהתאם לחוק – טיפול והשגחה
בילדים – אני לא אדבר עליהם; ולא רק לגבי הגברת אביבה וענונו; גם לגבי אנשים אחרים. יש דברים שגם אני, יש לי שבועה להימנע מלהגיד אותם, אלא בצו של בית משפט. את גברת אביבה וענונו היכרתי ביום רביעי, במרכז הפייס.

הערה: עד אז לא הייתה לך שום היכרות איתה.

שום היכרות איתה. באותו לילה, התקשרו הרבה
אנשים שרצו לארח מפונים בביתם והמלצנו עליה עם שני הילדים, כי חשבנו שטוב שהיא תישן בבית ולא שם. היא ישנה אצל אישיות מאד ידועה. למחרת בבוקר, אני עם מנהל השכונה ומהנדסים, עשינו סיור בבתים של המפונים שהיו בבית ברבור. הייתי בבית שלה. פגשתי אותה על כיסא ברחוב בן חסד. אמרתי לה, אביבה, גם אם לא היה נשטף הבית שלך, הייתי קונה מיטה לך ומיטה לילדים. באותו יום אמרתי את זה לחנוך שטרן. אמרתי לו, אפילו אין טעם לשלוח שמאי, כי אין ריהוט בבית. האישה ממש חסרת כל. חנוך שטרן אישר לי את המיטות לה ולילדים ובנוסף, ארון בגדים. קבענו איתה שביום ראשון בשעה שלוש יבואו לנקות. באו לנקות לה את הבית, אמרו לה, נחכה כמה ימים שיתייבש הקיר, וגם נצבע לך אותו. לקראת סוף השבוע הזה, היא הגיעה לכאן וישבה עם חנוך, קיבלה הפניות לחנויות, לרכוש הכל חדש. באותו יום, דרך אגב, כבר הרגשתי שגברת אביבה וענונו כועסת, אז אמרתי, שילך השמאי, כי הוא מצלם את הבתים. שלא יגידו אחר כך, היה זה והיה זה והיה זה. אמרנו לה, כיצד גרת בבית הזה ללא מקרר, ללא כיריים. הלכה איתה סומכת שלנו הביתה, להיות בניקוי, בלי נורה. אמרה, לא היה לי. אכן, האישה שישבה פה איתה, הסומכת, התפלאה. היא אמרה לה, אפילו סבון באמבטיה אין. רואים שלא גרו בבית. אמרה, גברת, ארזתי הכל. בסדר. הגברת אביבה וענונו קיבלה על ידי ועל ידי ועד השכונה מילגה ללימודיה. כשאני זיהיתי את זה, נזכרתי שבוועדת מלגות נאמר לנו שהיא ננטשה על ידי בעלה והיא חיה אצל הוריה. ניסיתי לבדוק איתה את הנושא – הכחישה. אמרה, גרה בבית. חזרה למר חנוך שטרן. ישבה. אמרה, גם מכונת הכביסה התקלקלה – אושר לה, בנוסף למיטות ולארון, מכונת כביסה חדשה ו700- ש"ח לרכישת ציוד ראשוני. מכונת כביסה, כפי שקונים בלשכת הרווחה בתקציבים שהמשרד נותן לנו. מכונות מחודשות, עם תעודת אחריות ל6- חדשים. אם היא רצתה משהו אחר, היא יכלה להגיד את זה למר חנוך שטרן. פלוס ביגוד, פלוס הפניה למלב"י. ואני רוצה לתקן אותך. מלב"י אמנם זה לציוד יד שניה, אבל כל התרומות שהתקבלו בעקבות השיטפונות הופנו לחנות הזו, ולשם הופנו האנשים.

הערה: ציוד חדש. ציוד חדש.

ולשם הגברת אביבה וענונו קיבלה הפניה.

הערה: סליחה שאני מפסיק אותך. האם זה בדוק שאכן
הציוד הוא חדש? יש איזה שהוא מעקב?

הערה: חלק מהציוד הוא חדש. חלק.

הגברת אביבה וענונו קיבלה הפניה.

הערה: יש ויש. אבל פה זה תרומות ציוד חדש, ולזאת
הייתה הכוונה.

פה הגיעו לחלק לנפגעי ההצפות. הגיעו שמיכות,
טרנינגים ותנורי חימום ועוד איזה ציוד ביתי חדש. מי שמגיע עם הפתק שכתוב "מפונה הצפות" – מקבל את החדש. לעיתים, בתשלום מזערי. נאמר לה, שכשתגיע הביתה, היא תקבל גם שמיכה וגם כסף לרכישת ציוד. הגברת אביבה וענונו הגיעה ללישכה. קיבלה אותה ראש צוות כדי לפתוח לה תיק, כדי לעזור לה; ואז היא אמרה, אני בעצם רוצה שתחליפו לי את הבית. הוסבר לה מה לעשות, הבית הוא שלה ושל בעלה. אנחנו לא הגוף להחליף. להיכנס לבדוק, את החד- הוריות, מזונות היא חייבת לבקש, וכן הלאה. ואז היא אמרה, היא לא רוצה. שאני לא אכריח אותה.

תודה רבה לגברת גבי שטיינברג. רבותיי, אני
מבקש את אחד מנציגי מועצת העיר. מי רוצה
לדבר? מר דורון לוי, בבקשה.

טוב, אני אגע בכמה סעיפים. דבר ראשון, גם אני,
כחבר מועצת העיר, רוצה להצטרף לעניין
שהעליתם, העניין של גברת אביבה וענונו.

יש לי בקשה אליך. אינני רוצה להרחיב את
היריעה בעניין הזה. שמענו את הגברת אביבה
וענונו, שמענו תגובות, ונפעל אחר כך. עזוב.

הערה: אסור לוותר על העניין שלה.

סליחה. אף אחד לא ויתר. שמענו את שני
הצדדים. אנחנו נמשיך את הטיפול.

הערה: לא שמעת את הסיפור שלי.

אני מבקש מכם. בבקשה.

בעניין של גברת אביבה וענונו, כחבר מועצת העיר,
אני אעשה את מה שאני יכול לעשות. בעניין של המרכז הקהילתי. נאמר לנו מהעירייה שהמפונים עברו למרכז קהילתי. אני הייתי אתמול בפגישה עם התושבים, במלון אמבסדור, והעניין של המרכז הקהילתי, היו שם כל מיני מחדלים. אני חושב, ושלא נצטרך את זה להבא; גם אם מפנים אנשים מאזור שיטפונות למרכז קהילתי, צריך שגם במרכז הקהילתי אנשים לא ייפגעו כתוצאה מהגשם שיורד.

הערה: למשל?

למשל, אני אתן דוגמה., לי נאמר שאישה הייתה
צריכה לקחת תינוק, לשטוף אותו, אבל היא הייתה צריכה לצאת החוצה כדי לשטוף אותו, כי השירותים עצמם במרכז הקהילתי אינם נמצאים בפנים. אז אין די בכך שלקחו אותה מהשיטפונות למרכז הקהילתי, היא הייתה צריכה לצאת מהמרכז, בגשם סוחף, עם תינוק, וגם להירטב, עם תינוק בן 6 חודשים. כולנו יודעים לאילו מחלות הוא נתון במזג אוויר כזה. אז להבא, שלא נצטרך, גם צריך לדאוג בנקודה הזו, שאם הם עוברים למרכז כלשהו לשעות מסויימות, שהמרכז הזה ייתן את המענה לכל דבר, ושלא יצטרכו עוד פעם לעבור את אותו התהליך שעברו בשיטפונות. אני אומר עוד פעם , אמרתי את זה ליושב הראש, דוד אזולאי, יש פה בעיה שנגרמה לא רק מהשיטפונות האלה. יש פה עניין שנמשך כמה שנים. עלה פה הנושא של פינוי ובינוי, שביקשת לא להעלותו. בסדר, גם אם יודעים שפינוי ובינוי לוקח זמן, אבל כרגע, מיידית מה אנחנו עושים? צריך לטפל בנושא הזה. לא ייתכן שיחכו – מישהו יבוא ויבטיח, עוד 3 שנים פינוי ובינוי.

הערה: מה אתה מציע?

אם תיתן לי לדבר עד הסוף, אולי תבין.

בינתיים לא אמרת שום דבר.

אני אחדד את זה. גם אם במקביל יש תוכנית
לפינוי ובינוי, זה לא צריך להפריע למהלך הסידור
של התשתיות פה באזור.

אמרנו את זה כבר, ואתה צודק. אתה בעירייה,
תלחץ שזה יהיה.

אני אמנם חבר מועצה חדש, אך
אנחנו לא צריכים להיות תלויים בנושא פינוי ובינוי. אנחנו צריכים לתת מענה לתושבים כרגע. לא להיתלות בדברים שיקרו להבא. כרגע צריך להשקיע – נשקיע.

תודה רבה למר דורון לוי. בבקשה, תושב. מה
שמך?

קוראים לי גל, אני תושב השכונה. אבא שלי הוא
אחד האנשים הראשונים שהגיעו הנה לשכונה. יש לי שני ילדים. בשיטפונות האחרונים נכנסו המים לבית של אימא שלי. יש לה ארון מטבח מסיבית, אז אני אומר לשמאי שהארון ספג מים, עוד שבוע שבועיים זה יתנפח והלך כל הארון. הוא אומר, כשיתנפח – תבוא אלי. אתה מבין איזו תשובה? הוא אומר, פה לא מחלקים מתנות. תפעיל את ההיגיון ותבין על איזה פיצוי הם מדברים. הקיר, הייתה לנו גומה גדולה של מים , כל הקיר ירד למטה בגלל גובה של מים. אני אומר לו על הקיר, הוא אומר לי, זה לא מהשיטפונות. איך אפשר להסביר דבר כזה?

תודה רבה. שמענו.

יש לי מה לומר על העובדות הסוציאליות. שמענו
פה נאומים ברמת אינטליגנציה גבוהה ביותר.

הערה: למה זה מפריע לך?

זה מה שאני רוצה להגיד לך. אתה צריך לדמיין
לעצמך שבאה אישה כזאת, מסכנה. אני נחשב פה ל"עבדאי" מבחינת דיבור. הגברת שטיינברג "בלעה אותי בלי מלח". היופי ששמענו פה, בלע אותי בלי מלח. שמענו פה דברים יפים.

יש לי בקשה אליך. אבקש להתייחס בכבוד הראוי.
אני מבקש.

בלי לפגוע בכבוד שלה. אני מדבר על דברים
שחווינו אותם. בן אדם יכול להימרח, להתמוסס מהדיבור שלה. מה אתה מדבר? אתה יודע מה השוני בין מה ששמענו לבין הגישה באופן ספציפי לשטח? אנחנו מסכנים באופן אישי, עם העובדים הסוציאליים קודם כל. זה לא רק שאנחנו סובלים באופן כללי במשך 50 שנה, יש לנו גם, לא נעים להגיד את המילה הקשה, אבל זה משהו שלא רק שאיננו עוזר, גם הייתי אומר, כמעט עויין. זה בקשר לעובדים הסוציאליים.

עכשיו בגדול, בכללי, של כל השכונות, בלי דברים ספציפיים, הרב אזולאי עזר לנו להביא ראיה של הזלזול של ראש העיר חולדאי. למילה זלזול הייתי מוסיף את המילה "פושע".

הערה: שלמה, גם אתה יודע לדבר די יפה.

אז תאר לך, שאותי קורעים בשניה אחת. אני בא
למשרד מסויים – קורעים אותי בשניה. אז בגדול, כבוד הרב עזר לנו להביא ראיה נגד ראש העיר, ואני באמת שמח שהזכרת את זה, איך שראש עיר מזלזל בשכונה בת 50 שנה. במשך 50 שנה, לא רק ראש העיר הזה, כל ראשי העירייה, לא רק שהם לא עשו, זה היה בשבילם גם משאבים להכנסות.

שלמה, תודה.

אני, במקרה, נציג של המפונים שנמצאים במלון
אבמסדור. אחד הנציגים.

כמה משפחות יש היום במלון אמבסדור?

כרגע, בערך 19 או 18 משפחות.

מאיזו שכונה הם?

הערה: מהתקווה, רובם מהתקווה.

רובם מהתקווה, זה מחולק משלוש השכונות.
אני, כעקרון, מדבר על יהודים וערבים כאחת. ביפו ובכל האזורים. זה לא משנה. אנחנו סובלים. דרום, זה מתייחס לתל אביב-יפו, זה לא משנה כרגע. העניין פה, "הקוסמטיקה". אני אגע בשני נושאים: "הקוסמטיקה" של העירייה מדי שנה בשנה. יש עניין שמביאים תורמים מחוץ לארץ, בלי כל קשר לתקציב שהעירייה מקבלת מהממשלה. יש עניין להרבה דברים, וחוץ מזה שהארנונה מוסיפה לכל המערכת הזאת. העניין של כל שנה שיטפון מחדש או מערכת ביוב שעולה כל הזמן – הגיע הזמן לשים לזה סוף, במיוחד בשנות 2000, שלא נקרא לזה מעברות 2000. אני בקשתי במיוחד, בישיבה שהייתה עם המנכ"ל, להפסיק את התשלומים לניקיונות ולקבלנים – אני קורא לזה "זבלני משנה" – חבל על כל אגורה שהעירייה הולכת להוציא על כל ה"קשקוש" הזה. אני קורא לזה "קשקוש".

מה, להשקעה היום שעושים?

לא להשקעה. זה ניקרא קוסמטיקה. כי אם אני
אקרא לזה השקעה, אז אנחנו מדברים על חפירות בשביל להכניס צנרת, דברים שאנחנו יכולים אפילו ללכת, לא לזחול בהם. זה דבר אחד. אם מדברים על תעלות ניקוז וביוב כמו שצריך. זה דבר ראשון. אז הקוסמטיקה הזאת צריכה להיפסק אחת ולתמיד. לטפל בתשתיות ובכל מה שקשור לזה בצורה יסודית. יסודית ביותר, ככה שחמישה עשר או עשרים אלף תושבים, שנמצאים רק בדרום, לא כולל יפו והשכונות האלה, שמדובר על עשרות אלפי תושבים, שסובלים מדי שנה. אז החברה שגרים שם למעלה בצפון, בסדר, אז קרה להם מקרה אחד. פה מדובר על ארבעה – חמישה מקרים מ87-. אז לענייני הקוסמטיקה של העירייה וכל הבבל"ת הזה שמציעים פה למפונים, הגיע הזמן להפסיק עם זה.

מה אתה מציע?

אני מציע, קודם כל להקפיא את העניינים האלה
של הכספים ושכל ה"קבלני-חרטא" האלה, ואני מצטער שאני מתבטא ככה, כי זה כבר כואב פה ואינני מצפה שהילד שלי פה יהיה דור שלישי לדבר המכוער הזה. זה כבר דור שלישי שנפגע בקטע הזה, ואני נפגע טילים, ועד היום אין לי בית. יש פה מישהו שמכיר את הבעיות שלי באופן אישי. שניים בעצם.

הערה: הם נפגעו. אתה יודע, כמעט שנתיים – הם נפגעו
על ידי הסקאדים בשכונת התקווה.

מספיק עם המחדלים האלה.

צרה צרורה, הבאתי מהנדסים, אכלו מרורים, וזה
כבר הדור של הילד – הוא דני מונדני – שזה עוד
פעם. נפגעים כל הזמן.

ובמקביל, הילדים שלנו ושל גברת וענונו ושל עוד
עשרות משפחות פה, אוכלים את הדבר הזה ופוגעים בבריאות שלהם. בשביל זה מזמינים פסיכולוגים? אני לא צריך פסיכולוג לילד שלי. אל תשקיעו בשטויות האלה. תשקיעו במה שצריך. הגיע הזמן להעמיד את העירייה הזאת במקומה, וצודק מר פטל, שהתחלפו בעשור הזה שלושה ראשי עיר, עשרות מנכ"לים ועוזרים וכל מיני כאלה שאוכלים את כל המשכורות שלהם בכיף. ואני לא מזלזל בשום משכורת. כל אחד מכובד בפני עצמו. קבל את המשכורת, תעשה מה שאתה צריך. תעשה מה שאתה צריך, זה דבר ראשון. אף אחד לא ממנה פה שום נציג בשביל שיחמם כסא, אני מצטער להגיד את זה. אינני אומר את זה לאף אחד שפה, בשולחן. אני מכוון את זה במיוחד לעיריית תל אביב. זה דבר ראשון. להפסיק את הקוסמטיקה, לטפל טיפול יסודי בכל השכונות. ביהודים, בערבים כאחד. כי אני מזדהה פה, במקרה, בצוות שלי, יש גם ערבים.

דבר שני לעניין של גב' גבי שטיינברג. לא פלא שלא אחד ולא שניים ולא שלושה ולא ארבעה, מדובר על עשרות. עשרות אם לא מאות אנשים שמתלוננים דווקא על האישה המכובדת הזאת. לא מזמן, היא עלתה בתפקיד. אני מצטער להגיד, בשם רבים, שהגברת הנכבדה הזאת, ואני כיבדתי אותה – כרגע אני מצטער להגיד שאינני מכבד אותה – היא עשתה משהו מכוער.

מר דני מונדני, יש לי בקשה אליך. אינני רוצה
לשמוע כאן פרטים ובירורים. זה לא תפקידנו.
בבקשה, תסכם את הדברים.

לא במקרה, לא משפחה אחת ולא שלושים ולא
מאה. אני מצפה לשמוע את אחת המשפחות שמפונות. הגברת הזאת איננה יכולה לנהל את הדרום. ואני במקרה שלה מתכוון ללכת למשטרה, על הסתה. אני פונה, ויש לי שניים שלושה עדים ועדה אחת, אמינה, זאת אשתי.

הערה: לשעבר.

לשעבר. ואבא שהתגרש איננו צריך להפקיר את
הילדים שלו, וזה לא קשור לעניין. העניין הוא פשוט מאד. הגברת הנכבדה הלכה לאשתי לשעבר,

הערה: דני. ביקשתי. אני מבקש ממך, באמת.

הערה: עוד שעה גם תולים אותה בחוץ.

אתה רוצה שנעשה פה משפט שדה לאנשים?

במקרה שלה, היא הלכה לאשתי לשעבר ואמרה
לה, את רוצה לקבל מה שאת רוצה, אין בעיה. בואי נלך למשטרה, נפתח נגד בעלך תיק על אלימות. נפתח נגדו תיק על אלימות, ונשלח אותך לנעמ"ת, לנשים מוכות וכל מיני דברים כאלה. אדוני, אני בחיים, ואני נשבע בראש של הילד הזה. אסור להישבע בילדים ואסור להישבע בכלל, אבל הנה אני נשבע. בחיים, ציפורן, ציפורן לא נגעה בשום בחורה, במיוחד שמדובר על אשתי ועל אימא של הילדים שלי. ללכת להעליל עלי עלילות כאלה, גברת גבי, שום דבר לא יכפר על זה, ובכל מקרה אני ניגש למשטרה עם התלונה הזאת. אני רוצה לסכם עכשיו, לעניין שלנו. אני מבקש מכבוד הרב ומכל חברי הכנסת, ועוד פעם אני מדבר בשם כל תושבי השכונות האלה, הדרומיות, רבותיי, תפצו במה שצריך לפצות את התושבים, אבל, בלי כל קשר לזה, תשימו סוף למחדלים האלה. שימו סוף למחדלים – חבל על כל אגורה.

דני, תודה רבה. מר אברהם הירשנזון.

אני מבקשת שורה אחת, תרשה לי.

חבל. חברי הכנסת פה די נבונים, והם מבינים
מבין השורות; ואתם עושים עבודה יפה, ואת זה אף אחד לא ייקח לכם. (צעקות). הדיון התנהל. כל אחד קיבל רשות הדיבור. אני מבין שלך כואב וגם לדורית כואב וגם לגבי כואב. לכולם כואב. גם לנו כואב כששומעים את הדברים האלה. אבל, שתבינו, אין לנו הכלים כרגע, אין לנו האפשרות להיכנס לעובי הקורה ולפתור את הבעיות. שמענו. נתייחס לדברים בהמשך. תודה רבה. בזה נגמר הוויכוח. יש רשות דיבור למר אברהם הירשזון ואני מבקש לא להפריע. אני מבקש, קצת איפוק מכולנו. מר אברהם הירשזון, בבקשה.

אדוני היושב ראש. אני מבקש לומר לך בכל
הכנות, התלבטתי אם לבוא לסיור הזה או לא, משום שאם חברי הכנסת באים, ולאחר מכן לא יוצא שום דבר וכל אחד מאיתנו חוזר לבית החם שלו, אז התיסכול בקרב התושבים הוא רק יותר גדול ולא יותר קטן. אני מצטרף לדעתו של ראש הוועדה, וחושב שעם כל הכבוד שיש לי גם לפקידי העירייה שנמצאים פה ומשתדלים לעשות כמיטב יכולתם וגם לחברי מועצת העיר; ראש העיר היה צריך להיות בדיון הזה, כדי שנוכל לסכם דברים. הוא לא היה צריך להתחמק מהדיון.

עכשיו יש לי שאלה אחת לעירייה והצעה אחת ליושב ראש הוועדה; ואני מציע שלא ניכנס לנושא הרווחה בשלב הזה, כי אין לנו פה הכלים לבדוק ולמדוד את זה. הלילה תהיה סופה, כפי שהחזאים אומרים. אינני רואה את תעלות הניקוז, אינני רואה צוותים של העירייה שמטפלים בתעלות ניקוז כדי לנקז את מי הגשמים שיהיו פה בלילה, אינני רואה צוותים שמטפלים בגיזום העצים שישנם פה, וחלק מהם יקרסו בלילה, אינני רואה את תיקון חוטי החשמל, שראיתי בסיור מוקדם שעשיתי וחלק מהם רופפים, אינני רואה צוותים שמטפלים בגגות הרעועים מאד; ואני מבקש לדעת, לכן, מהעירייה, כיצד אתם מתכוננים הלילה לטפל בנושא, כי צפויה לנו סערה.

והדבר השני, אדוני יושב ראש הוועדה, אם אנחנו רוצים לעשות את מלאכתנו. ואנחנו חברי כנסת, בסך הכל, אנחנו לא ממשלה. אני מציע שהוועדה הזאת – ומאחר שהוועדה הזאת מחר צריכה לטפל גם בנושאים אחרים – תקים את הזרוע שיש לנו, וזאת ועדת חקירה פרלמנטרית, כדי שתמשיך ותתעסק במה שקורה בשכונות האלה בדרום תל אביב, כי מה שקורה בהן זה כתם על החברה הישראלית, והיא איננה יכולה להמשיך לחיות עם זה. אם תעשה את הדברים האלה, לפחות הסיור שלנו לא יהיה לחינם. תודה רבה.

הערה: אני ביקשתי את זה ממר פריצקי לדוגמה.

ואני מבקש לסיום לומר, אני קיצרתי כי מר אחמד
טיבי רוצה לדבר.

בבקשה, מר אחמד טיבי.

אני מודה לעמיתי, מר אברהם הירשזון, אני
חושב שהדיון שיזם היו"ר דוד אזולאי הוא דיון
חשוב והביקור כאן בשטח הוא -

אני לא יזמתי את הדיון. אני יזמתי את הביקור.
את הדיון יזמו חברי הכנסת.

אני מודה לך על הצניעות. אני מצטער שהדיון כאן
גלש לתחומים שהם לא תחום עיסוקה של הוועדה הזאת. למרות הכאב היומיומי שפוגשת כל משפחה, והמצוקה היא אמיתית, ושמענו דוגמאות אנושיות מאד כואבות. הבעיה היא התשתית. יש בעיה נוספת, ידידי, שתמיד באזור הזה במדינת ישראל, מדינת ישראל תמיד מופתעת שבדצמבר יש חורף. תמיד מופתעים. בדצמבר יש חורף, ואז יש הפתעה. והפתעה גוררת אסונות. והאסון שמתרחש כאן הוא לא אסון טבע. 120 מילימטרים שיורדים באזור תל אביב, זה הרבה, אבל זה לא אסון טבע. זה לא אמור, אוטומטית, אדוני היושב ראש, להביא למחזות האלה, קורעי הלב שראינו פה. בריכה של מטר. אלה שכונות מצוקה שאין בהן הרבה בריכות, ולכן יכול להיות שמישהו חשב שככה אפשר לייצר בריכות. אבל, כדי שנהיה רציניים, אני אומר שבכל פעם שמישהו אומר, "הופתענו" – צריך להכות לו על היד, או על הפה. אי אפשר כל הזמן להיות מופתעים. ב92- היה כאן שיטפון. גם כאן היה שיטפון. ואמרו שאו-טו-טו נתקן את המצב. מאז הם מתקנים. לכן, אינני יודע, כל הזמן אומרים להם, אל תופתעו. אולי צריך לחוקק חוק, שבדצמבר, באזור תל אביב אסור להיות מופתע. ומי שמופתע – בדצמבר באזור תל אביב – ייענש. המצב הוא כל כך אבסורדי. למה אני כל כך כעסתי? כי הוא כל כך אבסורדי. כי זה כואב, זה מקומם, זה זועק לשמים. אני מצטרף לדעת כל קודמי, על זה שראש העיר ומנכ"ל העירייה לא מצאו לנכון, עם כל הכבוד לסמנכ"ל ולאנשי מחלקת הרווחה, לא מצאו לנכון להגיע לסיור הזה ולשמוע אותנו, את התושבים, וללוות את התושבים. במקומות אחרים, הצטרפו אנשים בעלי תפקידים בכירים.

שתיים – אנחנו היינו ערים היום להצגת בעיות קשות של כמה משפחות. אגב, אני מאמין לסבל האישי של כל מי שדיבר כאן. אבל אנחנו היינו גם עדים למשפט שדה שהתנהל נגד עובדים סוציאליים. אני, כחבר כנסת, איני יכול לתת יד לזה. אני חושב שעובדים סוציאליים בכל הארץ – אני לא רוצה לדבר על מקרה ספציפי, דני – עושים עבודתם נאמנה. מדובר במיגזר מסור, שמגיעות לו רק תודות.

הערה: בצפון תל אביב.

עזוב אותי, צפון תל אביב, דרום תל אביב. שם לא
צריך עובדים סוציאליים. עכשיו, אתה יכול לומר שיש מקרה אחד או שניים שיש חריגה או אי חריגה. היה כאן משפט שדה. יש גם במה שנאמר כאן, והיושב ראש היתרה וחזר על זה – שיש פרטים שגם הם אסור להם למסור. וגם אתם לא רוצים שהם ימסרו. לכן, אדוני היושב ראש, המחדל הוא שבתשתית, מערכת הביוב וניקוז מי הגשמים מחוברים ביחד באזורים האלה; ולפעמים, יותר מפעם אחת, הביוב צף ונכנס לתוך הבתים. זו הבעיה, ולכן כל הכוחות צריכים להיות מאוחדים. דרך אגב, אני רוצה לומר לכם. אם מישהו יגיד לכם – הביקור הזה יפתור לכם את הבעיות או העונה הזאת, הבעיות שלכם ייפתרו – אין הוא אומר אמת. גם העונה לא ייפתרו הבעיות שלכם. למה? התשתית לא נפתרה, ולא מצאו פתרונות לתשתית. על כן, צריך למצוא פתרון לבעיות התשתית. תודה רבה, אדוני.

מר גדעון עזרא.

אני מבקש להגיד, הביקור הזה היה ביקור מאלף,
ויש לי מספר מסקנות. אני אומר את הדברים האלה עכשיו, ואני מקווה שאהיה באותה דעה גם אחרי שאתרחק מהביקור הזה, בעוד שבוע-שבועיים. החורף הוא חורף בכל הארץ. אני מדבר עכשיו על כל הארץ. לפי דעתי, משרד הפנים חייב לחייב כל רשות מקומית, אחרי חורף, לעשות דיון על התשתיות שלא תפקדו כהלכה, ומתחילת האביב ועד החורף הבא לטפל בנושא הזה.

הדבר השני, אסונות טבע יש מסוגים שונים. זה פעם שריפה, פעם מים וכולי. אנחנו יודעים בנושאי ביטחון. נושאי ביטחון מטופלים כראוי. אני מדבר על נזקים. צריך שתהיה פקודת מיבצע לכל רשות מקומית, במקרה של אסון טבע – מה עושים מאלף עד תו. והיום, כשישנו האסון הזה – לוקחים את פקודת המיבצע הזו -

הערה: אתה מדבר על פקודת מיבצע או על נהלים?

אני אומר, תוכנית מגירה שתבוקר על ידי משרד
הפנים. יש פה נציג של משרד הפנים. שתהייה תוכנית מגירה, שבמקרה של אסון טבע מסוג זה או אחר, מה עושים, איך עושים, מה מפצים, כן מפצים, לא מפצים. הדברים האלה צריכים להיות קבועים בנהלים מראש. היום זה יהיה פה ומחר במקום אחר.

דבר שלישי. אני מקווה שהפעולות של העירייה יעזרו לעבור את החורף הקרוב, או את הגשם הקרוב. אבל, לדעתי, הבעיה היא בעיה. בשכונת הארגזים, יש בעיית תשתית וקבעו דרך מסויימת – אתה אמרת בתקופת רבין – בתקופת רבין. תוכנית הממשלה לא בוצעה. לא עשו שום דבר עם התוכניות. והתוכניות נשארו כפי שהן ולפי דעתי – כאן צריך להעיר לתשומת ליבו של מבקר המדינה, שתוכנית שנקבעה, פשוט לא יצאה מן הכוח אל הפועל. מה יצא? לא יצא שום דבר.

הערה: היזמים ברחו.

לדעתי, להזמין את היזם ולהזמין את הקבלנים
לוועדת הפנים, זה "קשקוש" אחד גדול. למה? אם ראש העיר איננו מוצא לנכון להיות פה, אם הוא איננו מוצא לנכון לדבר עם האוכלוסיה פה, אז מה אנחנו מירושלים ננהל את הדברים פה?

מי שאחראי לביצוע במדינה הזו, זו הממשלה; וצריך לעשות דיון עם הממשלה ועם העירייה, מה העתיד של שכונת הארגזים. אין זה יכול להיות שאת הדבר הזה ניתן למשוך, וצודק מי שאומר. אנחנו מחר, היום אחרי הצהרים, כל אחד מתפנה ל17- דברים אחרים. אני בפיגועים, והוא בדרוזים, והוא בערבים – הלך עלינו, והלך על השכונה, והיינו פה בביקור, "תרשום את זה על הקרח". אתה צריך לקרוא לשרים הרלוונטיים שקשורים בנושא שכונת הארגזים, עם ראש העיר, ולשאול אותם, מה העתיד של שכונת הארגזים, עם כל הבעייתיות. לפי דעתי זו שכונה שצריך למחוק אותה מעל השטח. למחוק אותה וכמה שיותר מהר – יותר טוב. חלק מהאוכלוסיה מוכנה. חלק מהאוכלוסיה שלא מוכנה, יכולה לשים רגל לעניין הזה, ולכן יש חוק במדינת ישראל ואת החוק הזה צריך לאכוף. לא יעזור שום דבר. זה מה שאני רוצה להגיד.

באשר לדברים האישיים שעלו, אני חושב שהעירייה צריכה לעשות בירור מקיף בעניין הזה ולשמוע בסופו של הבירור, ממנו וממנה, מלבנה ומגברת וענונו, האם הדברים באו על סיפוקם, כן או לא, בתאריך מסויים – תגיד להם תאריך שבו אתה רוצה לשמוע, ואני מקווה שהעניין ייפתר. אנחנו בוועדת הכנסת איננו יכולים להיכנס לדברים האלה. אנחנו לא נצא מזה.

ועדת חקירה פרלמנטרית, עם כל הכבוד, הצרה שלה, שאין לה שיניים. אמר השר אברהם שוחט השבוע, חוק שעובר בכנסת, מבחינתי זה רק המלצה. אין דבר כזה. הוא נשבע לבצע, כשהוא נשבע אמונים – הוא נשבע לבצע את החלטות הכנסת. וזה איננו מבוצע בשורה ארוכה של חוקים, ולכן, את הנושא הזה -

הערה: בכל הממשלות, אתה מתכוון.

אני עכשיו מדבר על עכשיו. לא ניכנס לזה.

הערה: הוא הזכיר שמות. היחס של כל הממשלות זהה.

הערה: אם אנחנו רוצים פה לדון בעניין תל אביב, אז
פה כולם "פישלו", לא רק הממשלה האחרונה.

את הדיון לגבי עתיד שכונת הארגזים יש לקיים
עם הגורמים הביצועיים במדינת ישראל, עם עיריית תל אביב. לא לעשות רק עם הדיירים ועם הקבלן. שיישב השר ויכין שעורי בית. אין שום אפשרות אחרת. תודה.

תודה רבה. מר איוב קרא.

זיוה: מילה אחת אני רוצה להגיד.

אני הבטחתי שאתן לך, ואני אתן לך.

הערה: זיוה, סבלנות.

זיוה: אני רוצה שיגיבו על זה. בגלל זה. אפשר
להגיד לך מילה אחת?

מר איוב קרא, ברשותך?

כן, כן. בבקשה.

זיוה: שמי זיוה, אני גרה בשכונת הארגזים. לי יש בעיה
שלרוב התושבים יש. לאף אחד מאיתנו אין חשבון בנק כמו שצריך, ולמה? יש לנו עיקולים. אנחנו לא משלמים ארנונה חודש – הם נותנים לנו בגלל לשכת הרווחה, ששולחת איזה שהוא דו"ח, אז נותנים לנו 60 ש"ח, ואחרי חודשיים שולחים לנו עוד פעם כפול במחיר. אי אפשר לחיות ככה. אנחנו לא יכולים לחיות, כי שנה וחצי אין לי חשבון בנק. לא לי ולא להרבה תושבים. הם רשמו את השכונה בשנת 1982. אז הכירו בשכונה. אדון להט אמר, או קיי, אתם על המפה – אני רוצה רטרואקטיבית, שנתיים ארנונה. איך אנחנו יכולים לעמוד בזה? אני עד היום, שנה וחצי רצה ממשרד למשרד. אף אחד לא יכול לפתור לי את הבעיה. יש לי שלושה ילדים, אני רוצה לחנך, רוצה לגדל, רוצה לפרנס בית. אני אינני מצליחה. אינני מצליחה; וזה מה שבאמת קורה. יוצרים פה מפעל לאנשים מסכנים באמת. אנחנו לא רוצים להרגיש ככה. לא רוצים להיות ככה. אנחנו רוצים שהבעיה תיפתר. אני, החלום שלי – כל אחד יש לו חלום לנסוע לראות שחקני הוליווד – אני החלום שלי שלא יהיה לי חוב בעירייה. אני לא ישנה בגלל זה.

הערה: ממה נוצר החוב?

זיוה: מארנונה. הם גבו מאיתנו רטרואקטיבית שנתיים
בשנה שהכירו בשכונה ואמרו, או קיי, אנחנו
מכירים בשכונה, אנחנו רוצים שנתיים.

יש לי בקשה אליך, ביקשתי כאן את חבר
מועצת העיר, מר דורון לוי. תפני אליו, הוא יטפל בבעיה. אם לא – תחזרי אלי. בסדר? תודה רבה. מר איוב קרא – בבקשה.

אני מתרשם מהביקור, אדוני היושב ראש, שישנה
מצוקה כלכלית-חברתית-רווחתית קשה ביותר. אולי בין הקשות של מדינת ישראל. ככל שנעשה סיורים, ניווכח כמה מצוקות חברתיות קיימות במדינה הזו. היינו בלוד ובעכו וחשבנו שזה השיא. עכשיו אנחנו במרכז העניינים, במרכז הארץ, וקורים כאן דברים כאלה. ביקרנו בבתים כאלה, שאני, שהסתובבתי באזור הזה הרבה שנים אבל לא ראיתי ולא נכנסתי לפה לצערי, זה המם אותי, ולדעתי הסיור הזה עשה אותי די מתוסכל, אם לומר בלשון המעטה, שבמרכז ישראל נמצאים דברים כאלה וקורים דברים מהסוג הזה. אני חושב שכל מי שקשור לעניין הזה הוא אשם. גם העירייה וגם משרדי הממשלה, ואני לא נכנס לראש עיר זה או ראש ממשלה זה, או תושבים אלה ואחרים. יש בעיה וסוגיה שכולם צריכים לפתור אותה. היה לנו מקרה דומה, דרך אגב, לפני שלוש שנים, בקלנסווה. אני הייתי האיש שהוביל את המהלך שם. גם בפרדיס, אבל בקלנסווה אני הובלתי את זה.

הערה: מדובר בחורף על שטפונות ובקיץ על שריפות,
אבל למעשה זה אותו הדבר.

נכון. אני חושב ששכונת הארגזים וגם השכונות
הדרומיות של תל אביב צריכות לקבל טיפול ועדיפות. טיפול נקודתי. מכל המשרדים. יושבת פה נציגה של משרד ראש הממשלה. אני חושב, כמו שעשינו בקלנסווה. אני באתי – השר משה קצב היה אז השר הממונה, והבאתי אותו לשם, והודענו שאנחנו נותנים 20 מיליוני שקלים לטיפול בשיטפונות, והכרנו במקום כאסון טבע והוא קיבל טיפול מיוחד, ואכן זה נעשה. אז אין שום סיבה היום ששכונת הארגזים לא תקבל טיפול נקודתי מיוחד והקצאת משאבים בהתאם, מכל המשרדים שקשורים לעניין הזה. אני חושב שהעדיפות הראשונה היא פינוי השכונה. אם אני מסתכל על פניו, צריך מייד להוציא את כל התושבים מפה, לשקם אותם במקומות זמניים לאורך תקופה, לבנות פה, וזה לדעתי הפתרון ההולם והנכון. אם רוצים להסתכל על מה שקורה פה, אנחנו צריכים לקחת בחשבון שישנו ראש עיר. ראש עיר, שלדעתי, אני במקומו הייתי מתייצב ראשון פה, במפעל הפייס, ולא הייתי הולך לשום מקום. מה יותר חשוב מלבוא לפה? לתושבים שלו?

הערה: מה אתה מדבר. יש לו פגישות.

אני רוצה להגיד לך, חרה לי. אני חושב שהדבר
הזה, לא עשה אותו מעולם ראש עיר אחר שהסתובבנו אצלו, וזה מראה על כיוון חשיבה, למרות שאני חושב שהפקידים פה והאנשים הממונים, אין לי ספק שהם מנסים לעשות כל מה שהם רק יכולים. אבל, אין לי ספק שראש העיר מראה סימנים שליליים ביותר, אולי בכוונה תחילה. אולי לא טוב לו בשכונה הזו. אולי הוא לא פופולארי פה. אולי הוא לא אלקטוראלי. אני אומר לך, בשם הוועדה, אני מאד מתקומם, מתרגז ואני חושב שאתה צריך למנות ועדת מעקב או ועדת חקירה, שתעקוב אחרי כל מה שקורה פה, ואנחנו נעקוב אחרי ראש העיר, ואנחנו נתקיף אותו ונעשה הכל, כדי שהאנשים האלה – אין סיבה שהאנשים האלה לא יקבלו הנחה מארנונה, פטור מארנונה. אילו בתים אלה, שישלמו ארנונה. הרי יש ועדת הנחות, יש ועדת פטורים. למה צריך לא לתת להם את הדברים האלה? אני לא מבין. דברים אלמנטריים. אנשים מסכנים.

הערה: הם גם אינם מקבלים את השירותים שמגיעים
להם.

מה הסיבה לקחת מהם ארנונה? לכן, אני עומד
על שני דברים, אדוני. להקים ועדת חקירה או ועדת מעקב אחרי הטיפול בשכונות האלה, פרלמנטרית, ונקבע מספר חברי כנסת שכל הזמן יבקרו, ויבקרו, ויבקרו. זה דבר ראשון. שראש העיר ידע, שפה לא עושים "חפ-לאפ". האנשים האלה, צריך למצוא להם פתרון.

דבר שני, למצוא דרך לפטור את האנשים האלה מארנונה. ויש אפשרות כזו. אבל תפנה את זה, בקריאה שלך -

אינני יודע אם אנחנו יכולים לבוא ולהגיד
לשחרר תושבים מתשלום ארנונה.

לא אמרתי לשחרר. תפנה לבדוק. להמליץ לעירייה
לבדוק.

הערה: לפחות למחוק את החובות של העבר.

תרשו לי רבותיי. אנחנו יכולים להיות נחמדים,
אני יכול לצאת כאן בהצהרה, שאני פונה לראש העיר לשחרר את התושבים מארנונה, להתחשב בהם, וכיוצא בזה. אנחנו איננו מסוגלים. זה בסמכותו של ראש העיר. יש ועדת הנחות. לוועדת ההנחות יש אמות מידה קבועות בחוק.

נציג משרד הפנים, מר אילן פרייס, יש לי בקשה אליך, ואני כאן מעלה שאלה. כל רשות מקומית, וגם העשירה ביותר, איננה מסוגלת לעמוד במעמסה תקציבית כשמדובר על סדר גודל של מיליונים. אני מבקש לדעת, האם יש איזה שהוא מכשיר או אפשרות למשרד הפנים, האם ישנם נהלים מסויימים שבמקרים כאלה משרד הפנים נותן תקציב מיוחד כדי לסייע לתושבים הללו? כי אני שמעתי כאן מסמנכ"ל העירייה, מר שלום אלקיים, בתחילת דבריו, שמה שנעשה עד היום, למעשה, כל מה שנעשה עד היום, נעשה על חשבון עיריית תל אביב. שום גורם לא סייע בידה. נכון שאחר כך תהייה לה התחשבנות.

הערה: אבל יש תרומות של אנשים פרטיים שאין מגלים
לנו. יש תרומות של כספים -

דני, אתה מדבר, תסלח לי באמת. חברה אחת
בלבד תרמה. 100,000 ש"ח. זה מה שיש.

הערה: זה כל התרומות?

זה כל התרומות. אז על מה אתה מדבר?

אני מציע לתושבים, תיסעו לתורכיה - שם יתרמו
יותר.

תודה רבה. מר אילן פרייס, בבקשה.

כיום אין בידי משרד הפנים תקציבים. כמובן,
כשמדובר במקרה פתאומי שגם הממשלה לא ציפתה לו, אין בידי משרד הפנים כרגע תקציבים לשיפוי העירייה. אני יודע שאחרי השיטפונות של שנת 1991-1992, ניתנו תקציבים ממשלתיים בגיבוי משרד האוצר, כדי לפתור את הבעיות האלה, כתוכנית ארצית שלמה. יכול להיות שיש מקום לפנות למשרד האוצר, לבקש מימון מיוחד לכל הבעיות האלה, כאשר מדובר בשלב זה בפעולות חירום שעיריית תל אביב מבצעת. פתרונות זמניים כאלה לתשתית הניקוז. כמובן שהפתרון ההולם הוא הפתרון של הפינוי. אבל, הפעולות שנעשו נעשו כפעולות חירום; יש מקום לפנות למשרד האוצר לבקש את המימון.

תודה רבה למר אילן פרייס. אני מבקש את
סמנכ"ל העירייה, מר שלום אלקיים. יש לי רק בקשה אחת. עלו פה כמה דברים, ואולי רק להזכיר לך, אני רוצה שתתייחס לדברי מר אברהם הירשזון, אם אתם ערוכים לנושא הזה. נושא שני שעלה כאן הוא הנהלים הקבועים, אם יש דבר כזה. נושא חשוב זה, איך זה שראש העיר איננו משתתף עמנו היום. אני אומר לך, אתה יכול להגיד את זה בשמי, אינני זוכר סיור של ועדת פנים, ואנחנו עורכים הרבה מאד סיורים – יעידו על כך חבריי – לא היה סיור שראש העיר ונציגיו לא השתתפו עם הוועדה. וזה חבל. אני חושב שזאת התנשאות לא מכובדת ואינה ראויה.

טוב, ברשותכם. אלף, אני מתנצל בשם ראש העיר.
אני מזכיר שראש העיר ביקש ממך, אישית, מספר פעמים לדחות, כי יש לו בעיה קשה מאד. ביקש. התחנן. דרך כל הגורמים – נא לדחות, כי יש לו בעיה. לא נענה, לצערי, וחבל. אבל – אלף, הוא עושה סיורים אישיים; כולל יום שישי האחרון, הוא היה כאן, אישית, בבתים של אנשים כאן בשכונה הזאת. כאן. הוא היה במספר בתים.

תרשה לי. יש לי בקשה לתושבים. מר שלום
אלקיים ישב כאן, שמע את כולם בקשב רב, ואני
מבקש לא להפריע.

דבר נוסף, אני מציג לכולם. ישנו כאן סגן ראש
העירייה, היושב כאן, מכובד בפני עצמו, הרב נתן אלנתן, הוא סגנו של ראש העיר. לנושא המצב. המצב באמת חמור. העירייה מבצעת ככל יכולתה, באמת, מתוך תקציבה. מתוך תקציב שכבר נסגר. בהשקעה גבוהה מאד, לא בגרושים. בהשקעה של מיליונים. יש לי פה בקשה ראשונה מחברי הוועדה המכובדת. אני מבקש להכריז על השכונות האלה שהוצפו כאזור אסון. פנינו למס רכוש ולצערי הרב, מס רכוש אמר לי את הדבר הבא: אנחנו מטפלים או בפעולות איבה, או בפעולת בצורת. אלו שני התחומים שאנחנו מתקצבים, או שאנחנו נותנים איזה שהוא סיוע. שאר הדברים אינם מוכרים אצלנו. אני מבקש, לפנים משורת הדין, להכיר במקרה הזה כאסון טבע ולסייע בידנו לטפל בתושבים האלה, כי אנחנו לבדנו איננו יכולים לשאת במעמסה הזאת.

לנושא הפיצוי. ותרשו לי, אני מתייחס כפי ששמעתי כאן בשולחן. עברו כאן שמאים. השמאים הם מטעם חברת הביטוח של העירייה. הם אינם עובדים עירוניים. העריכו כל נזק בכל דירה. ואני אמרתי ואומר את זה בפעם העשירית, אני קורא לכל משפחה שחושבת שהשמאות שהיא קיבלה אינה נראית לה, לבוא בבקשה בדין ודברים עם הקבוצה שהקמנו לצורך העניין. לבוא ולדבר. נושא ביגוד – אני מקווה שקיבלת את התשובה. חלילה וחס לא התכוונו שמישהו ייקח ביגוד מיד שניה. קיבלנו ביגוד. קיבלנו אותו מתורמים, ואנו מתכוונים לתת אותו. ואגב אורחא, תשאל גם את התושבים - גם כשהם שהו במלון - אני אישית באוטו שלי, הבאתי ביגוד לתת לאנשים; אני באוטו שלי, גם בבית ברבור וגם בבית המלון.

מה שאמר מר יוסף פריצקי. יש לנו שלושה מוקדים בעייתיים ואל שלושתם צריך להתייחס. לשכונת הארגזים, לשכונת התקווה ולפרדס דקה. לפתרון כולל של שלוש השכונות – אנחנו צריכים מינימום 150 מיליוני ש"ח. ואם אני מדבר על כל הפתרונות העירוניים, אני מדבר על סכומים הרבה יותר גבוהים. אבל לשלוש השכונות האלה, כדי לתת להן פתרון, וצריך פתרון, אנחנו צריכים 150 מיליוני ש"ח. פנינו מייד למשרד הפנים. יום לאחר האסון פנינו. כתבנו את כל ההוצאות המתוכננות. כתבנו בתי מלון, כתבנו הכל. לצערי, לא קיבלתי שום התייחסות ממשרד הפנים. דיברנו עם מנכ"ל משרד הפנים, ושלחנו מכתבים, ועשינו הכל. אני מצפה שמשרד הפנים יחזור ויגיד, אני מכיר באלף, בית, גימל, שאני אוכל לבוא לתושבים ולהגיד להם: אתם יודעים מה? אנחנו מקבלים סיוע אלף, בית, גימל. בזה אנחנו יכולים לסייע, בזה איננו יכולים לסייע. אבל, בינתיים, אנחנו נושאים בעול לבדנו. אף אחד איננו מסייע בידינו.

אני אומר לכם שבעיות התשתיות בעיר נאמדות בשלושה מיליארדי ש"ח. אם עד היום, אנחנו – ואני מזכיר לכולם, גם לתושבים – הפעם הראשונה שהעירייה יצאה לדרום והתחילה לטפל בשכונות, זאת העירייה הזאת; ואי אפשר להתעלם מזה. ואני מוכן להציג לכם את כל השכונות שטופלו. אחת אחת. קריית שלום ופלורנטין, שפירא ונוה חן. תשע שכונות דרומיות טופלו השנה הזאת בעלות של 45 מיליוני ש"ח. ואתם יודעים מה, בתשע השכונות האלה שטופלו, לא קרה שום אסון. שום נזק לא קרה לנו שם. השקענו 45 מיליון ש"ח. יש גבול לכמה יכולים להשקיע. אנחנו מאד רוצים, אבל יש גבולות. עכשיו, 3 מיליארדי ש"ח - אני רוצה שהתושבים יידעו – זה שנת תקציב שלמה. זה יותר משנת תקציב שלמה של עיריית תל אביב. כלומר, שאין רווחה ואין חינוך ואין טיפול ואין אשפה ואין שום דבר. שנת תקציב שלמה. למרות זאת, ראש העירייה לקח 45 מיליון ש"ח ואמר לטפל. הוא בא אליי ואמר לי, גש טפל בשכונות הדרום. וטיפלתי בנווה עופר וטיפלתי בכל שכונות הדרום, ואני מזמין אתכם. לכו לקריית שלום, לכו לנווה אליעזר, לכו לנווה עופר, ותסתכלו מה עשינו שם. כולל תשתיות. ועברנו את זה בשלום.

הייתה הזנחה בעיר הזאת הרבה מאוד שנים. אי אפשר לבוא בטענות לראש העירייה הזה. אי אפשר. ואני שמח שהוא לא נמצא כאן כרגע. שמח מצד אחד ולא שמח מצד שני, כי הוא עשה. תאמינו לי שהוא הראשון שאמר, דחף אותי. הוא אמר לי: רק דרום. לך ותטפל. לך טפל בשכונות. ואני הוא זה שמטפל בשכונות. אני אומר לכם. אם יש לכם טענות – תבואו אלי. אני הכנתי תוכנית חומש לחמש השנים הבאות; ואני יכול להגיד לכם היום, כל שכונה בעיר הזאת – יש לנו 62 שכונות – איך בחמש שנים, כל חודש אני מגיע לשכונה אחרת. כל חודש. עכשיו אני נמצא באמצע טיפול בשלוש שכונות נוספות, ביניהן נווה שרת, שהיא צפונית, אבל היא דרומית. ואתם כולם יודעים את זה כמוני. ואני מטפל בה עכשיו. ובכל שכונה אני משקיע 3.5-4 מיליון ש"ח, בתשתיות בלבד. לא ברווחה, לא בחינוך – בתשתיות. רק תבינו איפה אנחנו חיים ברמת תשתיות. 3 מיליארדי ש"ח חסרים לעיר הזאת. לא טיפלו שנים. לא היה מעניין אותם. אני לא רוצה להיכנס לשיקולים המקצועיים שלהם, ולמה הם עשו את זה. הם עשו את זה, אני לא יודע מתוך מה. אבל העובדה היא, ששלושה מיליארדי ש"ח חסרים כרגע, כדי להביא את העיר הזאת ברמת תשתית למצב מאוזן.

הערה: מעניין שהכל חסר רק בדרום.

אז אני אמרתי לך מה עשינו. ראש העיר הנוכחי,
הראשון שאמר, לך לדרום. בעג'מי, וחבל שאין לי כאן הנציגים. בעג'מי – אתה יודע מה עשה ראש העיר בעג'מי? לקח כסף מכל מיני הקצבות, שנפגעו כולן. כל המפלגות הביאו – נתן לי 5 מיליוני ש"ח ואמר לי, לך לעג'מי ותתחיל לטפל בעג'מי עכשיו, כי המצב שם "קטסטרופה". התחלתי לטפל בעג'מי. השקעתי שם 5 מיליוני ש"ח. עוד לא סיימתי. מתוך 11 שכונות שטופלו השנה – 9 שכונות דרומיות. יש לי תוכנית ל5- השנים הבאות. כל השקעה בשכונת הארגזים, שיהיה ברור לכם, נכון שזו הזנחה של 30 שנה, 40 שנה, 50 שנה. אבל, כל השקעה, ואני מסתכל לכם בעיניים – כל השקעה תרד לטמיון, ולמה? כי אתם יודעים – אנחנו צריכים להרוס, לבנות מחדש, להגביה את השטח, כי זה המקום הכי נמוך בתל אביב – להגביה את השטח ולהתחיל. עכשיו, תגידו לי אתם. אתם יודעים כמה אני צריך להשקיע כדי לתת טיפול הולם כדי שלא יקרה מה שקרה לנו? 65 מיליוני ש"ח. האם מישהו מוכן לשים 65 מיליוני ש"ח ובעוד שנה חגשורי ייכנס, ימחק את הכל ויתחיל מחדש? מישהו חושב שאפשר לעשות את זה? יותר מזה, אתה יודע ממה אני מפחד? אני אגיד לכם את זה על השולחן ממה אני מפחד. אני מפחד שחגשורי יבוא אלי, יגיד לי, אדוני, אתה השקעת בתשתיות – גם ה2- מיליונים שהשקענו עכשיו – בגלל שהשקעת 2 מיליונים, התושבים אינם מוכנים לצאת, ועכשיו כולם דורשים ממני יותר, והוא יביא אותי לבית המשפט, כי הוא קיבל את הזיכיון ממנהל מקרקעי ישראל. לא אני נתתי לו את הזיכיון. הוא קיבל את הזיכיון ל3- שנים. עברה כבר שנה. נותרו עוד שנתיים. מה אתם רוצים שאעשה?

הערה: למה סוגרים דברים מאחורי הגב שלנו?

תנו לי לסיים. לא אני סגרתי, ולא ראש העירייה
הנוכחי סגר. מזל שיש כאן אנשים שיודעים מי סגר. לא אני סגרתי. לגבי משפחת שרעבי. היום אנחנו מבצעים שם – יש שם אילו סוללות ששמו מסביב – אנחנו משטחים את הסוללות, שתדע, אנחנו משטחים את הסוללות כדי ליישר. אנחנו ראינו את זה. אנחנו הולכים לשטח עם הטרקטור, כדי לגרום יישור. זאת המגמה. אני מזכיר לכולם. השטח הוא שטח של מינהל מקרקעי ישראל. לא של העירייה. הלוואי.

עכשיו לעניין העובדים הסוציאליים, למרות שלא
רציתי להיכנס לזה. אני אומר לכם, אני ליוויתי את התהליך. הגברת לבנה שרעבי ראתה אותי, ומר דני מונדני ראה אותי, והסתובבתי - כולל בשכונה כאן, נכנסתי במים כמעט דירה-דירה. אני רוצה להגיד לכם, העובדים הסוציאליים האלה עשו ימים ולילות, כולל שישי, כולל שבת. כל פעם שבאתי, ההיפך, ביקשו ממני, בוא תוריד קצת מהעומס, אל תשאיר ללילה שניים או שלושה עובדים סוציאליים. אמרתי, חברה, תישארו, כולל בבת ים, שהייתה לנו שם משפחה אחת, והמשכנו. העובדים הסוציאליים ליוו את כל התהליך, וזה פשוט לא הוגן לעשות להם משפט שדה. למרות זאת, אני רוצה להגיד לכם, אני אלך לבדוק את העניין הזה אישית. חלילה מלפגוע בכבודה, בשום אופן. ואני אתן לחברי הכנסת, לכל חברי הוועדה כאן, דוח מטעמי. אני אקח קצין בודק לעניין הזה – דוח מטעמי לגבי מה שקרה כאן. כי, לצערי, יש כאן דברים שגם אני יודע אותם, שאני לא אדבר עליהם בשולחן הזה בשום אופן, שגם אני יודע אותם, אבל אני לא אעלה אותם כאן, ובטח שהעובדים הסוציאליים מנועים מלהגיד אותם. אם הם מנועים, בטח שאני מנוע. אני לא אדבר עליהם. אבל, אני מבטיח לך, מאחר שאתם חברי כנסת, תקבלו ממני דוח מלא של קצין בודק שיתאר לכם את כל תמונת המצב, ותחליטו אתם. תשפטו בבקשה אתם; ואסור לעשות משפטי שדה כפי שהיה כאן.

בעניין הזה, תרשה לי להעיר לך הערה. אני חושב
שאני לא נתתי את ידי שיהיה כאן משפט שדה. אני לא רק שלא אתן את ידי, אני אגן על העובדים, מפני שאסור שדברים כאלה יקרו.

צודק. אני אומר לכם עוד פעם, זה מעמיד בצורה
מאד לא הוגנת את העובדים הסוציאליים, ואני אינני תופס אדם בצערו; ויש כאן אנשים באמת בצער. אני לא תופס אותם בצערם. אני אעשה דוח קצין בודק על העניין הזה ואפיץ לרשותכם.

עכשיו, חבר המועצה, מר דורון לוי, אני אשמח, כמו שאמרת. תגיד בבקשה מאיפה לוקחים מתקציב העירייה 65 מיליוני שקלים, מאיזה סעיף אחר אתה רוצה לקחת, יש לי כמה הצעות בשבילך ותגיד איפה אתה רוצה להשקיע אותם, ואיך אתה רוצה לעשות זאת. אתה המחליט. אתה מרים את היד. אני מרים את היד? אתה מרים את היד. תגיד לי מאיזה תקציב, ולאן אתה רוצה.

הערה: אני יכול לתת לך הצעה.

בבקשה. אני איני חבר המועצה. מר דורון לוי חבר
המועצה.

הערה: יש לי פה הצעת תקציב של שנת 2000, שמראה על
77 מיליוני שקלים להוצאות אמנות.

אני לא נכנס לפוליטיקה. לא נעים לי גם לענות
לך על זה. אתה חבר מועצה, תביא הצעה בפני העירייה, תרים בבקשה את היד איפה שצריך, ותגיד מאיפה לקחת. אני אשמח לבצע את מה שינחו אותי. תנו לי לסיים בבקשה. לגבי הסופה, אנחנו כבר אתמול ובימים האחרונים מאז ששמענו שעומדת להיות סופה, נערכנו קצת שונה ממה שעשינו בפעם קודמת. קידמנו את הכלים קדימה. אנחנו יש לנו כבר 4 מרכזי פינוי, שהכנו אותם, ושמנו בהם ציוד מרכזי פינוי. אם בפעם שעברה טעינו, ויודעים את זה אנשים, שלא היו לנו תנורים בתוך הארגזים, היום יש לנו תנורים, יש לנו טרנינגים בפנים, יש לנו ציוד בפנים ויש לנו מכולה מסודרת עם אנשים מוכנים. מה שצריך – נפעיל. עכשיו, חס וחלילה שיקרה לנו, אבל מה יקרה אם הרוח הזאת תעיף לנו את הגגות כאן? אתה בא אלי שאני אעשה עם זה משהו? אני הוא זה שצריך לעשות, בבתים פרטיים, לבדוק את הגגות של האנשים? מישהו כאן מחברי הכנסת אמר את זה. אני חושב שאמר את זה מר גדעון עזרא, אני צריך לבדוק את הגגות?

מר שלום אלקיים, אתם יכולים לעשות סיבוב
בתוך הבתים. להסתכל בעין ולהגיד לתושבים -

ידידי, איך אני אעשה את זה, באמת.

תבדקו את זה, תעזרו לתושבים.

אני אמרתי, יש לנו ציוד שאיבה מבעוד מועד,
מוכן. אני רוצה להגיד, ושיהיה ברור, דני ולבנה, ושלמה וכולם, מערכת הניקוז שאנחנו עושים עכשיו – היא לא תיתן פתרון לעכשיו. שיהייה ברור. אני אומר את זה על השולחן. הפתרון בעתיד, זה ייתן פתרון לפחות עד 40 מילימטר גשם. שזה סביר.

מר שלום אלקיים הוא פקיד, והוא איננו יכול
לשנות מדיניות. הוא מבצע מדיניות ואיננו יכול לשנות סעיפי תקציב. יש חברי מועצה, אתם תושבי המקום – גשו אליהם, תפעילו עליהם לחץ, ושהם יבואו וישנו סעיפים תקציביים.

אני מסיים . הייתה המלצה של מר גדעון עזרא.
ההמלצה מתקיימת. יש נוהל אירועי, בצורה מאד מסודרת. אני אתן לך סיכום לימים האחרונים שעשינו עכשיו. הנה בבקשה, סיכום, איך נערכנו, מה עשינו, מתוך נוהל עירוני, שיהיה ברור. וזה דחוף, כמו שאתה קורא, וגם עשינו את זה אחרי החורף ויש גם תחקיר אחרי כל פעילות, כולל תחקיר לפקודה הזאת. כלומר, מה שהמליץ מר גדעון עזרא מתקיים, ואני שמח שזה מתקיים. תזכרו, לפתור את הבעיה כאן, הפתרון הוא תקציב. יהיה תקציב – יהיה קל מאד לממש את זה, אבל, לא לשכוח שהשטח הזה צריך להתיישר וצריך לבנות כאן. לא לשכוח. אסור לשכוח.

שני נושאים אחרונים. ארנונה – זה לא בידי ראש העיר, ושכולם ידעו. ארנונה – לא בידי ראש העיר. זה חוק מדינה. זה בידי הממשלה. מה אתה רוצה מראש העיר? ארנונה זה חוק מדינה. ראש העיר לא יכול להגיד: אתה תשלם, אתה לא. הוא איננו רשאי. יש ועדת הנחות.

למה הם לא מספקים את השירותים. החוק אומר
שאם בן אדם משלם, זכותו לקבל תשתית.

לבנה, אני לא הפרעתי לך. ביטול ארנונה לא בידי
ראש העיר, נקודה. בידי ראש העיר הנחות ויש ועדת הנחות, שבמקרה, החברים יושבים בה. תשאלו אותם. יותר מזה -

ברשותך, משפט אחד, כדי לעזור לך. אתה צודק,
וכרגע נכנסת לחלק הזה של ועדת ההנחות. יש פה הרבה מאד מדרגות בתל אביב של תשלומי מס. אני יודע -

זה השתנה לפני חודש.

יכול להיות. אני יודע שזה היה מינימום
שבמינימום.

הוביל את זה מר סולמי, וזה השתנה.

עכשיו, מה אפשר לעשות? יש ועדת הנחות. אולי
שייקחו את זה כקומפלקס, את כל שכונת הארגזים, כקומפלקס אחד. למצוא דרך. יש פה אנשים שחייבו אותם.

למה מדברים דווקא על שכונת הארגזים? חברה.
אין זה מקובל עלי. אנחנו מדברים על שכונת
התקווה, לא על שכונת הארגזים.

הגברת לבנה שרעבי, אנחנו מדברים על השכונות
הדרומיות. מה אני מבקש? יש אנשים שחייבו אותם, לפני שש שנים ושמונה שנים ועשר שנים, והצטברו להם חובות, וסגרו להם, ועיקולים וכולי וכולי. וזה חוב שהולך ותופח. לקחת את החלק הזה, להעלות את זה על השולחן, ואם יצטרכו עזרה של המדינה, נעשה הכל כדי לעזור להם.

אני אשמח.

כי מה קורה איתם? העסק הולך ותופח.

בשביל חוב של כמה שקלים, אני מקבל מכתב
מארבעה עורכי דין של העירייה. מאין יש להם תקציב לארבעה עורכי דין? זה משגע אותי הדבר הזה. עורך דין זה, עורך דין זה.

אליך, דני. זה לא הוגן עם ה100,000- שקלים
שאמרת. אנחנו פתחנו מייד קרן, יום אחרי זה. לצערי הרב, רק חברה אחת מצאה לנכון להכניס כסף לקרן הזאת. הודענו את זה בעיתונות, הודענו את זה בתקשורת. רק חברה אחת השקיעה 100,000 שקלים. וה100,000- שקלים עומדים רק לטובת השכונות. תודה רבה.

אני רוצה להגיד משהו עכשיו.

בבקשה.

אני עכשיו לא יוצאת, לא לימין ולא לשמאל.
אנחנו בעידן השלום. לא מעניין אותנו שום דבר. אנחנו רוצים דבר אחד. אותי לא מעניין איזו עירייה עשתה. אותי מעניין, אנחנו לא נשתוק יותר. איך אנחנו נעשה את זה? אנחנו רוצים שיתוף פעולה איתכם, עם הממשלה, עם מי. לשתוק אנחנו לא נשתוק. אנחנו לא פוליטיקאים, לא שום דבר. אנחנו רוצים תשובות. עכשיו. אנחנו נפגענו מזה, זרקו אותנו מהבית, הרכוש שלנו נהרס, עכשיו, גם הנזק הנפשי וכל זה. נוסף לזה, שלושים שנה אנחנו אוכלים חרה. נוסף לזה, גם אין מוכנים לשלם לנו את מה שהלך לנו. אז חברה, על מה אנחנו מדברים פה? על טיוח. על לעבוד עלינו בעיניים. אנחנו כן מקופחים בשנת ה2000-. מקופחים בכל המובנים. הלכו והשקיעו במשכן האומנויות. שלושים שנה שכונת התקווה משלמים מיסים. את יודעת כבר מה צוחקים אנשים? אומרים לי: בעזה יותר יפה משכונת התקווה. וזה נכון. אז על מה מדברים פה? אינני רוצה. אני אמרתי שדפקו את ההורים שלי. דפקו אותם ובגדול. אני היום אומרת, אני לא אתן שהילדים שלי יגידו שדפקו את ההורים שלהם. אינני מוכנה לזה. אז אנחנו מבקשים, ותיקחו את זה ברצינות. למה אפילו שאנחנו נגמור את השיפוצים ונחזור לבתים, אנחנו נקים ועד, ואנחנו נדאג לכל הזכויות שלנו. פחי זבל. אני רוצה שתעברו משרד ועדת הפנים של הכנסת של מדינת ישראל. זה בושה. תעברו בכל רחוב הרצל – אין פח זבל. אין שירותים ציבוריים. רק לקבל כאב בטן. רוצה להיכנס לשירותים – אין. על מה מדברים פה, באמת.

לבנה, אני מוכרחה להגיד לך משהו ממה
ששמעתי היום מכם, מהתושבים; ודיברתי לפחות עם עשר משפחות היום. את מדברת על להקים ועד. אתם זה עם זה אינכם מוכנים להסתדר.

אנחנו עשר משפחות, סליחה. ותראי בגלל מה
אנחנו הספרדים נראים ככה. במקום לפרגן לי, תראי מה את אומרת לי. אנחנו עדות המזרח איננו יודעים לפרגן.

רבותיי, אני מבקש לגשת לסיכום. תודה רבה.
רבותיי, אני רוצה קודם כל להודות לצוות העירוני שהתלווה לסיור, ובראשו מר אלקיים, שבאמת -אני חייב להגיד - עשה את מלאכתו נאמנה, ומגיע לו כל הכבוד. לא תמיד נעים להיות בישיבות כאלה, ואני חושב שמגיע לו כל הכבוד. אני רוצה לפנות אליך, מר שלום אלקיים, קיבלתי כרגע פתק, ואנשים אומרים לי שיש כוונה לפנות אנשים מהמלון ביום חמישי. אני מאד מבקש, לפני שיחליטו לפנות את האנשים מבית המלון, אנא ממך, תבדוק את כל האפשרויות לפני שיפנו אותם מהמלון, במיוחד שאנחנו, לצערי, לשמחתי, אני מקווה, שנעבור את הסערה בשלום ונקבל את הגשמים בברכה. מר שלום אלקיים בדיוק הבין מה שאמרתי לו.

1. רבותיי, הוועדה מביעה את מחאתה על היעדרות ראש העיר מהדיון החשוב. הדבר מעיד על זלזול בתושבים ובוועדה.

2. הוועדה מעריכה את מאמצי העירייה לפעול בקרב תושבי השכונה באמצעים העומדים לרשותה. הוועדה ממליצה לראש הממשלה, לשר האוצר, לבקר בשכונות הדרומיות כדי להבין את המצוקה מקרוב.

3. הוועדה מעריכה את מסירותן של העובדות הסוציאליות, שפעלו במסירות למען התושבים.

4. הועדה פונה לראש העיר לקיים בירור מקיף על אודות הטענות הקשות שהושמעו מהתושבים כנגד מחלקת הרווחה.

5. הוועדה פונה לתושבי מדינת ישראל, לסייע – ואנחנו נוציא הודעה לעיתונות – ולתרום לתושבי דרום תל אביב שנפגעו בשיטפונות. עניי עירך קודמים לעניי עיר אחרת.

או מדינה אחרת.

נכון. אני פשוט מדבר בסלנג המקובל. אני חושב
שאני אומר לכם, אני בוש ונכלם שהיום אני שומע שמישהו תרם 100,000 ש"ח, כשאנחנו יודעים שכשהיו צריכים לתורכיה או לקוסובו ולמדינות אחרות תרמו מיליונים; ראויים עם ישראל לתרום קודם כל לתושבי מדינת ישראל.

6. הוועדה תקיים דיון בוועדה עם היזם ועם העירייה על תוכנית פינוי ובינוי בשכונות הדרומיות.

סליחה, רק תוסיף שם גם את משרד הפנים, כי
הם – היזם בא דרכם.

שהם מה?

מינהל מקרקעי ישראל.

ברור, אנחנו נזמין אותם. את המינהל, אני לא
אכנס לזה.

7. הוועדה תפנה למבקר המדינה, שיבדוק את המחדל של 50 שנה בשכונות הדרומיות.

8. הוועדה פונה לראש הממשלה לאמץ את הצעת ההחלטה של שר העבודה והרווחה, להקמת ועדה לטיפול בנפגעי השיטפונות.

אני, ברשותכם, רוצה כאן להרחיב קצת. אני פניתי לשר העבודה והרווחה לאחר השיטפונות, ושוחחתי איתו, והוא היפנה את בקשתו מיד למחרת, ב- 6.1.2000, למזכיר הממשלה והוא ביקש. וכך ההצעה שלו אומרת:

"להטיל על ועדת מנכ"לים בין משרדית לגבש המלצות לממשלה בתוך שבועיים לטיפול ולפיצוי ניפגעי השיטפונות עקב גשמי חורף 2000. הרכב הוועדה יהיה: מנכ"ל משרד ראש הממשלה, שהוא יהיה היושב ראש, מנכ"ל משרד העבודה והרווחה, הממונה על התקציבים במשרד האוצר, מנכ"ל משרד התשתיות הלאומיות, ואני ביקשתי להוסיף את מנכ"ל משרד הפנים, שהוא יהיה גם כן בוועדה הזאת. הוועדה תציע לממשלה בתוך חודשיים אמות מידה ומנגנון לטיפול בניפגעים במקרים דומים בעתיד." אולי כדי להסביר את הדברים.

סליחה, צריך גם את מנכ"ל העיר, כדי שיידעו מה
קורה.

סליחה, זאת ועדת מנכ"לים. מעולם אין יושבים
בוועדת מנכ"לים נציגי הרשות. נציגי הרשות מוזמנים לוועדת המנכ"לים. אין דבר כזה. עכשיו, אני אקריא פה את דברי ההסבר לדברים, והדבר הזה יצא לפני שבועיים. לשמחתי הרבה, שום שר לא הגיש הסתייגות בעניין הזה, וזה אומר שבשבוע הבא הנושא, סביר להניח שיאושר, לשמחתנו. ההצעה הזאת בעצם אומרת, לא רק הפתרונות האלה, הנוכחיים. חייבים למצוא קרן, אחת ולתמיד; לא ייתכן שכל פעם קורה איזה שהוא אסון טבע, וכולנו מזדעקים, ואף אחד לא פותר את הבעיות הללו. אז הגיע הזמן שמדינת ישראל תקים ועדה, צוות לנושא הזה – תאר לך, המזל שלנו שהפעם זה היה בתל אביב. אם זה היה קורה באחת מעיירות הפיתוח, אני מאד מסופק אם – גם עיריית תל אביב איננה מסוגלת לעמוד במעמסה התקציבית. מדובר פה על מיליונים. מי יכול לעמוד בזה? אני אקריא ברשותכם את דיברי ההסבר:

"גשמי הזעף שירדו בימים האחרונים והשיטפונות בעקבותיהם, גרמו לנזקים רבים לרכוש פרטי בקרב תושבי תל אביב-יפו. אנשים נותרו ללא קורת גג וללא ציוד בסיסי לקיום מינימאלי ונותרו תלויים בסיוע הרשויות, אשר פועלות ללא אמות מידה ותקציבים מוגדרים. קיים צורך למאמץ בין-משרדי כדי לסייע לנפגעים בתל-אביב – יפו וכן בכל מקום אחר בארץ שייפגע במשך החורף. ועדות דומות הוקמו, בזמנו, לאחר השריפה ביערות הכרמל ולאחר השריפה בקרית ענבים, והן הוכיחו את עצמן במציאת הפתרונות. הגיעה גם העת לגבש אמות מידה ומנגנון לטיפול בנפגעים דומים בעתיד. לכן מוצע כי לאחר מציאת פתרונות במקרה הנוכחי, ייעשה שימוש בוועדה הבין-משרדית, כדי לגבש אמות מידה ומנגנונים קבועים לטיפול במקרים דומים".

אני חושב שאם הוועדה הזאת תקום, ואני מקווה שהיא תקום, כי אנחנו כוועדה נמליץ על כך לראש הממשלה, מבחינתנו זה טוב גם לתל אביב, זה טוב גם ליישובים אחרים. אני, בלי כל קשר, מתכונן לפנות עוד היום לשר הפנים ולשר האוצר, לסייע לעיריית תל אביב, כדי לסייע לתושבים. זה הכל.

להכיר בזה כמס רכוש. זה יקל עלינו מאד.

אני מבקש, ללא קשר, אין לי בעיה עם המכתב,
הוא בסדר. רק להוסיף מטעמנו, אנחנו הוועדה, עם כל הכבוד, באמת, לכולם, שחלק העבודה שלנו יהיה להכיר איך עושים את זה; אתה, כראש הוועדה, להגדיר מקומות כאלה, במקרים כאלה של שטפונות ומה שקרה, כאסון טבע.

זה תפקידה של ועדת המנכ"לים. זהו תפקידה.
אותה ועדת מנכ"לים, ברגע שהיא מתקיימת, קובעת אמות מידה. היא מקיימת דיון והיא מחליטה: זה מקום שצריך את הסיוע הדרוש.

ההמלצה שלנו היא להכניס את הדבר הזה של
אסון טבע במקרים כאלה.

רבותיי, אני מודה למר שלום אלקיים, לעובדות
הסוציאליות, לכם, התושבים, לחברי הכנסת,
תודה רבה לכולם.

עם כל הכבוד, אתם ביקרתם בשכונת עזרא
והארגזים. אנחנו רוצים שתבואו לבקר בשכונת
התקווה.

אינני יכול. יש לי חברי כנסת פה, עם
התחייבויות. יש לנו התחייבויות בכנסת, שאנחנו חייבים להיות שם גם כן. הקדשנו חצי יום לעניין הזה, וצריך להמשיך את העבודה שלנו. אבל, האמיני לי, שאנחנו יודעים בדיוק מה קורה שם.


הישיבה ננעלה בשעה 13:25