פרוטוקולים/ועדת הפנים/1743



- 1 -
ועדת הפנים ואיכות הסביבה (39)
‏12.10.00


פרוטוקולים/ועדת הפנים/1743
ירושלים, י"ג בתשרי, תשס"א
12 באוקטובר, 2000

הכנסת החמש-עשרה
מושב שני נוסח לא מתוקן

פרוטוקול מס' 39

מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה
‏יום שלישי, ה' בטבת התש"ס (‏14 בדצמבר, 1999), שעה 09:30

חברי הוועדה: דוד אזולאי - היו"ר
איוב קרא

חה"כ עבד-אלמאלכ דהאמשה



אברהם הופמן
מנכ"ל הרשות לשיקום האסיר

מרים פרנקל-שור

יפה שפירא

רשמה: אירית שלהבת

1. תקציב הרשות לשיקום האסיר.


תקציב הרשות לשיקום האסיר

אני פותח את ישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה בעניין תקציב הרשות לשיקום האסיר. נשמע מאדוני קצת על הרשות, לפני שניגש לאישור התקציב.

אני מופיע כאן כמנכ"ל הרשות לשיקום האסיר לפי החוק. החוק אומר שפעם בשנה אנחנו צריכים להופיע בפני ועדת הפנים ואיכות הסביבה, שהיא הוועדה בה אנחנו מקיימים תמיד את הדיון בנושא התקציב שלנו לפני שזה עובר לוועדת הכספים. ועדת הפנים נכנסת יותר לצד של תוכן הדברים, כאשר ועדת הכספים כמובן יותר עסוקה בצדדים התקציביים.

האם ועדת הכספים לא נכנסת לתוכן?

היא עוסקת יותר בשיקולים תקציביים. אני חושב שהדברים שאנחנו מציגים בפניכם הם חשובים מאוד. כאן אנחנו מציגים באופן הברור ביותר את ההישגים החד-משמעיים שלנו, שהם בקנה מידה עולמי.

הצלחנו להוריד את הרצידיביזם - פירושו, חזרה של אסירים לכלא - בבתי-הסוהר מ71.1%- ל65%-. מהו רצידיביזם? אסיר שעבר עבירה, ישב בכלא, השתחרר וחזר לכלא לאחר מכן. ברור שבפעם הראשונה אין לנו שום הכרה בו, כי הרשות לשיקום האסיר מתחילה לטפל באסיר רק 180 ימים לפני שחרורו. לפני מאסרו אין לנו נגיעה אליו.

אם מספר האסירים שמשתחררים היה יורד אז היו יכולים להגיד שהרשות לשיקום האסיר הצליחה להגיע להישג מכיוון שפחות אנשים השתחררו. אבל מספר המשתחררים היה גדול ב28%-. זאת אומרת שהשופטים המחוזיים, שעומדים בראש ועדות השחרורים, לפי המלצות שלי שחררו 28% אסירים יותר מאשר בשנים הקודמות, לפי תוכנית אנחנו פיתחנו שנקראת "חוזה מרצון". אנחנו עושים עם האסיר חוזה טיפולי. ועדת השחרורים הופכת את זה לדבר בעל תוקף מחייב. זאת אומרת שאם האסיר לא עומד בתנאי החוזה, הוא חוזר לכלא.

האם זה השיטה החדשה שאתה מציג במסמך שנתת לנו?

כן. יוצא איפה, אם היה גדל מספר החוזרים לכלא ב28%- אז היינו בסטטוס קוו. אבל כאן הגידול הוא בעצם הרבה יותר גדול. 28% יותר אסירים השתחררו ואילו 6.1% חזרו פחות לכלא. זאת אומרת שהגידול הוא הרבה יותר משמעותי.

אבל לא רק זה. המספר הכולל של האסירים, אם אנחנו משווים את השנים 95 ל99-, כשאוכלוסיית המדינה גדלה ב11.67%-, מספר האסירים, כולל מאסר ראשון, גדל ב2.5%-. זאת אומרת שבאופן ברור, מכל הצדדים, כל מי שיירצה להקשות קושיה מאיזה זווית שהיא, יש ראייה בולטת לירידה.

איך השגנו את הירידה הזאת? איך הבאנו לידי כך שהאסירים הללו היום - - -

האם כל האסירים עוברים דרככם עם שחרורם?

כל אסיר שמבקש לפנות אלינו. חוק הרשות לשיקום האסיר אומר, בסעיף 1: "כל אסיר רשאי לפנות לרשות והרשות תטפל במי שפנה אליה".

מה ההגדרה של "אסיר"? האם אותו אדם שהשתחרר לאחר שהורידו לו שליש מוגדר כאסיר משוחרר?

בוודאי.

גם אם הוא ריצה את מלוא העונש?

גם אז הוא אסיר משוחרר.

ורק אם הוא פונה אליכם? כלומר ישנם אנשים שמשתחררים ולא פונים אליכם.

לא רוצים לפנות.

או שהם חוזרים לפשע או שחוזרים לשיגרה ובעצם אין להם שום קשר לרשות. האם יש לכם בקרה כלשהי על האנשים האלה?

לא. אם אדם לא רוצה לפנות אלינו, אנחנו לא נחייב אותו.

כלומר, הפנייה היא מיוזמתו של האסיר בלבד. אין בקרה כלשהי ברגע שאסיר השתחרר מהכלא, שאז מודיעים לכם שהאסיר הזה השתחרר ומבקשים מכם להיות איתו בקשר, או משהו כזה.

אני תיכף אסביר את התהליך. אנחנו מופיעים בכלא ומסבירים לכלל האסירים את האפשרויות. כל אסיר נחשף לאינפורמציה. אחרי זה הוא צריך למלא טופס, אם הוא רוצה ואם הוא לא רוצה. אם הוא רוצה, עושים לו תוכנית שיקום אינדיבידואלית, כי אינו דומה אחד לשני.

מה עשינו? היות ונוכחנו לדעת שחלק גדול מהאסירים, אם הוא חוזר לביתו אז חבל בכלל לטפל בו מכיוון שיש לו 6-5 אחים נרקומנים בבית - אני עצמי לא הייתי מסוגל להשתקם במצב כזה, אז בוודאי שהוא לא יכול להשתקם - במקרה כזה אנחנו פיתחנו תוכניות שנקראות "חוץ קהילתיות". מה פירוש? שהוא לא חוזר לביתו. הוא חוזר לכמה אפשרויות.

התוכנית העיקרית זה ההוסטלים, שהוכיחו את עצמם. מחקר שנעשה על אסירים משוחררים בהוסטלים, לאחר 5 שנים רק 19% חזרו לכלא. זה משהו שאין לו אח ורע, אין לזה תקדים. בתקציב הזה, ולצערי לא בגלל תקציב ממשלת ישראל אלא בגלל תרומות שגייסנו, ולנו מותר לגייס תרומות - תיכף תיראו, כשאני אגע בתקציב אראה לכם את זה בדיוק - - -

האם מדינת ישראל לא מתקצבת אתכם?

היא מתקצבת אותנו.

מה האחוז שהמדינה נותנת? אמור לנו באחוזים ולא במספרים.

המדינה נותנת לנו 70% מהתקציב. 30% זה תרומות. זה הרבה מאוד. זה מעמסה אדירה. לא כולם מתלהבים כל-כך לתת כספים לאסירים משוחררים. יש כאלה שמוכנים לתת לעוורים ולכל מיני דברים אבל לאסירים משוחררים לא יתנו. די קשה להשיג אמצעים. עד היום ברוך ה' הצלחנו אבל זה קשב מאוד. אנחנו הולכים כמו לוליינים על חבל דק.

מי התורמים שלכם? גופים או אנשים פרטיים?

בדרך כלל גופים, או אנשים שהם תורמים גדולים. אין לנו תורמים שנותנים 50 שקל. תורם אחד משווייץ, למשל, שמאוד התלהב מהתוכניות שלנו נתן לנו 470,000 דולר. תורם אחר נתן 300,000 דולר.

זה די נורא שאתם תלויים בתורמים, כי אז אף פעם אי אפשר לדעת.

הם לא תלויים. בכל זאת 70% מתקציב הרשות בא מהמדינה. יש להם בסיס תקציבי.

הבעיה היא עם כל תוכניות הפיתוח שלנו. לפי דעתי היינו יכולים לעשות הרבה יותר. אנחנו היום במצב, לו היו לי האמצעים הייתי יכול להגיע ל200- מיטות בהוסטלים - עכשיו כשהרחבנו גדלנו מ59- מיטות ל103- מיטות בשנה. יש כל-כך הרבה בחורים שברור לי שאם הם לא יילכו לתוכנית חוץ-קהילתית הם ייפלו.

האם אתם מסייעים רק לאסיר או גם למשפחה?

גם למשפחתו. תיכף אגיע למשפחה.

כשהוא נמצא בכלא אתם גם מסייעים למשפחה?

כן. החוק אומר שבזמן שהאדם בכלא אנחנו עוזרים למשפחתו, לילדיו. היום 450 ילדי אסירים נמצאים בתוכנית טיפול שלנו. זה דבר מאוד חשוב כי כל המחקרים מראים שילד של אסיר שאתה לא מטפל בו, תתחיל כבר לבנות לו בית-סוהר. גם לנושא הזה, שלא שמעתי אף אחד שמתנגד לו, חסר לנו כסף. אם לא היינו מקבלים מיליון שקל השנה מ"ילדים בסיכון" אני לא יודע איך היינו יכולים להרחיב לקנה מידה כזה גדול של פעילות עם ילדים. לו היו לנו אמצעים יותר גדולים היינו מגיעים ליותר ילדים.

את ה70%- מהמדינה, דרך מי אתם מקבלים?

דרך משרד העבודה והרווחה. אנחנו כפופים לשר העבודה והרווחה, חבר הכנסת אלי ישי, ובראשנו עומד יושב-ראש מועצת הרשות, השופט בדימוס צבי טל. זה מועצה שהנשיא ממנה, שמורכבת מנציגי כל הגופים שיכולים לעזור בנושא הזה. יש לי מנהלה, שחבר בה נציג בתי-הסוהר, כי ברור שאי אפשר לעבוד כאן בלי תיאום בין אלה שנותנים את האסיר לבין אלה שמקבלים. אנחנו בעצם הגשר בין שני הגורמים.

אנחנו מטפלים גם בנשות אסירים. היום נמצאות 300 נשות אסירים בטיפולנו. פניתי לשר בן-עמי, שביקר בהוסטל שלנו ומאוד התפעל, ואמרתי לו שאני מוכרח להקים הוסטל לאסירים שיושבים בגין אלימות במשפחה.

הגשתי הצעת חוק בעניין הזה.

יש בירושלים הוסטל.

נכון לחודש נובמבר 873 אנשים יושבים בכלא בגין אלימות במשפחה. כשאסיר כזה משתחרר החוצה, אם הוא לא עובר תהליך טיפולי - מסכנה אשתו. הרי הוא יושב בכלא וכל הזמן חושב איך הוא ייתן לה מכות כשהוא יחזור הביתה. אנחנו הצענו הצעה, ובדקנו אותה עם כל טובי המומחים, שהאיש לא יחזור הביתה. לא יתנו לו הפחתה של שליש אם הוא לא יעבור דרך הוסטל. גם נציב בתי-הסוהר מסכים לכך. פניתי לשר בן-עמי שעומד בראש ועדה של שרים בנושא אלימות וכניראה יש להם אמצעים כלשהם. ביקשתי ממנו, לאחר שהוא נוכח מה התפוקה של העבודה שלנו, שייעביר לי אמצעים לנושא הזה.

למשל השר בן-עמי בא לביקור בהוסטל לאסירות משוחררות. אף אחד לא האמין בכלל שאפשר לטפל באסירות. הגענו למצב שהרצידיביזם של אסירות משוחררות מאז שאנחנו מטפלים בהן בצורה אינטנסיבית ירד מ75%- בשנת 1995 ל40%- השנה. זה ירידה דראסטית. אבל כמובן שצריך אמצעים לזה.

האם יש לכם נתונים על ילדי אסירים, על ההשוואה בין משפחות שהיו בטיפול לבין משפחות שלא היו בטיפול, לגבי מידת ההידרדרות שלהם לפשע? האם יש נתונים על השפעת הטיפול שלכם?

אותם ילדים שנמצאים בטיפולנו - עליהם יש לנו נתונים.

למה אתם נכנסים לתמונה רק 180 ימים לפני השחרור ולא מרגע שהאסיר נכנס לבית-הכלא?

כך קובעות התקנות, על-פי החוק. יש לזה שתי סיבות. הראשונה, מכיוון שגם צריך להיזהר מהתנגשויות בין גופים. כל אחד מכם יודע כמה קשים במדינת ישראל המגעים בין שני גופים. תתארו לעצמכם מה היה קורה לו בבית-ספר היו מעורבים 4 משרדים. לכן כמובן, על דעת נציב בתי-הסוהר - וזה נוסח אחר-כך בתקנות - הוחלט שאנחנו נכנסים באופן אינטנסיבי לטפל 180 ימים לפני השחרור.

אבל יש דבר מהותי יותר. אם אני מדבר עם אסיר 5 שנים לפני השחרור על השחרור, על תוכנית שיקום, זה כמו יהודי בניו-יורק שאומר כל שנה "בשנה הבאה בירושלים הבנוייה" ונשאר בניו-יורק. זה לא דבר מעשי. לעומת זה לפני השחרור, גם מחקרים רפואיים מראים את זה, אנשים נמצאים בחרדה. יש תופעות רבות מאוד של אי-שינה, חוסר תיאבון וכל מיני תופעות שמעידות על חרדה. האדם לא יודע מה יהיה איתו. הופעתי עכשיו בכלא צלמון מול 112 אסירים, שרובם לא גמרו את כיתה ד' כי הם הוכיחו את מידת אי-הקשבתם כבר בכיתות נמוכות. באותה פגישה הם ישבו בשקט, אפשר היה לשמוע נפילת סיכה. למה? מכיוון שאני דיברתי על הנושא שכואב להם, על נושא שמעסיק אותם. כלומר, אנחנו באים ועונים על הצרכים שלהם.

יש נושא נוסף שאנחנו פיתחנו, נושא התעסוקה. בחור או בחורה בהוסטל שלנו תוך 3 ימים עובדים. יכולים בעיתון לכתוב חמישים פעמים שיש אבטלה אבל אנחנו דואגים שהאנשים האלה יעבדו.

איפה?

במקומות עבודה שאנחנו מקבלים. אנחנו מקבלים משירות התעסוקה, מהמחשב שלהם, את המקורות ואת הצעות העבודה. הסיבה שהצלחנו בתעסוקה היא משום שאנחנו פיתחנו שיטה שלדעתי, ואמרתי את זה לאנשי משרד העבודה והרווחה, כדאי היה לפתח אותה בכלל לגבי כל העובדים הבלתי מקצועיים. הבעיה היא לא להשיג עבודה, כי יש מקומות עבודה פשוטים. הם לא הולכים להיות מנכ"לים של משרדים אבל אנחנו הבאנו לידי כך שהם הולכים לעבודה בענף הבנייה, במלאכה וכולי. אבל הם זקוקים לליווי תעסוקתי.

מה זה ליווי תעסוקתי? לאחר יום העבודה אותו אדם יכול לפנות למישהו, להתקשר אליו בטלפון ולהגיד: הבוס סידר אותי, הוא מדבר אלי לא יפה, אני לא רוצה להמשיך לעבוד. שומעים אותו, בודקים מה הנושא, פונים לבוס, מתווכים ביניהם. בקיצור, מונעים פיצוצים. ואז האנשים מתמידים בעבודה.

שיירגישו שיש להם מסגרת.

שיש לו מסגרת ושיש לו עורף.

עבור האסירים שמתמידים חצי שנה בעבודה אנחנו התחלנו לפתח מועדון לשעות הפנאי לאסיר המשוחרר. ראינו שאחת הבעיות הקשות של אסירים משוחררים, גם אחרי שהם כבר נקיים מסמים, נקיים מפשע ומתמידים בעבודה, מה לעשות אחרי שעות העבודה. האנשים האלה מודדים את הרחובות או הולכים לפאבים - והיום אין פאב במדינת ישראל שאין בו סמים. אולי אם אנחנו ניכנס לשם לא ניראה את הסמים אבל להם יש חושים לדעת למי יש סמים.

מה עם אותם אסירים שלא פונים אליכם? האם לא היה כדאי לחשוב על טכניקה מסויימת לחייב אותם? זאת אחת הבעיות הקשות בחברה שלנו, שאסיר משוחרר חוזר לפשע, שוב חוזר לכלא וחוזר חלילה.

הוא יכול להגיע אלינו גם שנה אחרי שחרורו מבית-הכלא.

השאלה היא האם לא היה כדאי לבדוק אפשרות לחייב כל אסיר משתחרר להיות בקשר איתכם. אולי שייקנו לו פריבילגיה כלשהי בחוק, שאסיר שפונה לרשות לשיקום האסיר יזכה להטבה מסויימת, אולי לקיצור תקופת המאסר, אינני יודע, או הטבות אחרות. צריך לחשוב על משהו. אולי אפשר לפתור קודם כל את הבעיה הזאת, שכל אסיר ברגע שחרורו יהיה חייב לעבור דרך הרשות לשיקום האסיר. אני מבין שאחוז לא קטן אכן פונה אליכם.

70% פונים אלינו.

למה האחרים לא פונים? הם מפחדים מהמסגרת?

או שהם לא רוצים. יש אסירים שאומרים בגלוי שהם לא מעוניינים לעזוב את הפשע.

הוא עשה את הסטאז' בכלא וחוזר לחבריו. הוא שייך לחברה עבריינית. הוא נכנס לכלא על דבר מסויים חמור, ובחברה הזאת יקבלו אותו בזרועות פתוחות ואין לו בעיה. בשביל מה הוא צריך להגיע לרשות לשיקום האסיר ולחיות על 100 שקל כששם הוא יכול לעשות מיליונים ביום אחד? זה המצב.

לכן אני שואל האם לא היה כדאי למצוא דרך שגם אותם 30% יהיו חייבים לעבור דרככם. כך יש לך גם מעקב מסויים. אני חושב שזה גם טוב לחברה.

דבר נוסף, אותו אסיר שפונה אליכם, ברגע שהוא השתחרר וקיבל הפחתה של שליש, האם הוא חייב להיות בקשר איתכם או שהוא לא חייב? אני מדבר על תקופת השליש.

בתקופת השליש הוא חייב להיות בקשר, בוודאי, כי אני חייב לדווח עליו לוועדת השחרורים, שהוא בסדר. הוא נכנס בעצם לאחריותי. אני חושב שאנחנו זכינו להערכה גדולה מאוד, הן מצד הפרקליטות והן מצד השופטים, שיודעים שאם אני חותם על מכתב פירושו שזה מה שיהיה. מצד אחד אנחנו נלחמים בשבילם, אמפטיים מאוד וידידותיים כלפיהם במטרה. מצד שני אנחנו מאוד קשוחים כלפיהם בהתנהגות היומיומית. אם אדם לא הגיע לעבודה מייד מבררים מה קרה איתו וכולי. אנחנו לא נותנים לבן אדם להרים ראש.

הבעיה העיקרית היא שאנחנו עובדים ממש במינימום תקן. הוקמו שני בתי-סוהר חדשים, חרמון וצלמון. לגבי בית-הסוהר חרמון אני משקיע בזה מנהלת הוסטל, שנאלצת גם לעשות את זה כדי שנוכל להתגבר על העניין, כי שם יש הרבה אסירים שיש להם פוטנציאל לשיקום. והוקם בית מעצר בכלא השרון ל400- אסירים.

מה ההבדל ביניהם?

בצלמון יש הרבה אנשים שהם לא נקיים מסמים ולעומת זה בחרמון כולם אמורים להיות נקיים מסמים.

כלומר אפשר להגיד שבמידה מסויימת אלה שנמצאים בחרמון הם הקלים יותר?

או שהם גילו את דעתם שהם רוצים להשתקם.

ההבדל הוא גם מבחינת אורך תקופות המאסר.

כשנוסעים מצומת גולני צפונה, מצד שמאל ישנה פנייה למרר ושם ממוקמים בתי-הסוהר חרמון וצלמון. רואים את זה אפילו מהכביש. הם סמוכים זה לזה.

בכלא אנחנו עושים קורס הכנה לקראת שחרור. אני משתדל להביא גם את כל אנשי המימסד פנימה, אנשי משרד הבינוי והשיכון ואנשי משרד העבודה והרווחה, כדי שהאסירים יוכלו לקבל את המידע האופטימלי.

לאותו אסיר שלא פנה בעת היותו בבית-הכלא מותר עד שנה מיום שחרורו לפנות אלינו, כך החוק אומר.

האם יש תמיכה כספית למשפחה?

לא. בזמן שהאסיר נמצא בכלא המשפחה מקבלת מענק. את זה השגנו לפני שתי קדנציות, כאשר הובאה תקנה הקובעת שאשת אסיר היא לצורך חוק הביטוח הלאומי חד-הורית זמנית. היא "כחד-הורית" ולפיכך מקבלת קיצבה יותר גבוהה מהבטחת הכנסה.

האם אתם כרשות נותנים הכנסה חודשית כלשהי למשפחה או לאסיר?

לא.

כלומר, תפקידכם מתבטא בכך שאתם דואגים שייכנס למעגל החברתי על מנת שהוא יכנס לשיגרה.

אביא לכם דוגמא. אנחנו יכולים להשיג עבורו כספים במשרד הבינוי והשיכון אבל הכסף ניתן לו כמו לכל אדם שרוצה לקבל כסף ממשרד הבינוי והשיכון. כלומר, הוא הולך לבנק ומקבל על-פי זכאות. ההמלצה שלנו קובעת שהבנק ייתן לו, אחרת הוא לא יקבל, אבל העשייה הכספית היא לא אצלנו. אני לא רוצה אותה, כי אז הייתי צריך מנגנון ענק של פקידים שייתעסקו כל היום בכספים.

אם אתה לוקח כל אסיר, גם בלי השם, ובודק את הביוגרפיה שלו, אתה מוצא שבגיל צעיר הוא נפלט מבית-הספר, אחר-כך הוא היה במשפחה אומנת, אחר-כך היה במוסד לילדים, עוד לא כעבריין אלא לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה). כשקצת גדל אז הוא היה כבר מטופל בחוק הנוער (ענישה, שפיטה ודרכי טיפול), כלומר כעבריין צעיר במוסד לעבריינים צעירים, או בטיפול של קצינת מבחן. העסק הולך ומידרדר והולך ומעצים מבחינת הפשיעה. אנחנו צריכים להפסיק את זה. אי אפשר להפסיק את זה על-ידי שנתייחס אליו הלאה רק כמטופל אלא הוא חייב לעבוד. אני רואה את נושא העבודה כדבר מרכזי.

כשהוא מקבל את משכורתו, האם יש לכם מעקב על זה?

בוודאי. כשאנחנו רואים שיש מחלוקת בעייתית בין בני הזוג יום אחרי קבלת המשכורת אז יש לנו מתנדבות שמטפלות בזה. למשל בירושלים היה לי בחור יליד עכו שהיה ממש "מצטיין" בעבריינות ועכשיו תשמח לשמוע שהוא בסדר. הוא שוחרר בדצמבר 1985 ואנחנו כל הזמן מחזיקים אותו. אפילו הפעלתי אותו כאשר הקימו את בית-המשפט העליון, העברתי אותו קורס טפסנות ואמרתי לו: אתה, שנלחמת בחוק, תעזור לבנות את בניין החוק. הבחור הזה הוא בסדר היום מכל הבחינות, עובד, מתפרנס, אין לו בעיות. אלא מה, כל 1 בחודש היו סקנדלים במשפחה, כי הוא היה אומר: אני מרוויח יותר, מה פתאום אני צריך לחלק את הכסף? ראיתי שעם כל שיחות הטיפול אי אפשר לשנות את זה. אז ב1- לחודש באה מתנדבת, יושבת איתם יחד, קובעת איתם את התקציב ומאז יש שלום, אין מעון לנשים מוכות ואין צרות.

האם הילדים מקבלים איזשהו מענק, נניח כשמדובר על פתיחת שנת הלימודים או מקרים חריגים?

מגופים מתנדבים. מאיתנו, לא. אין לנו אפשרות.

כלומר כל התקציב שלכם בעצם הולך על מנגנון.

על הפעלה. אם אנחנו לוקחים את הילדים לביקור בכלא, זה מחייב הוצאות על הנסיעה באוטובוס, צריך לדאוג לזה. הסטודנטים שבאים לבקר אותם פעמיים בשבוע בבית, צריך לדאוג להם לכרטיס "חודשי חופשי" וכל מיני דברים כאלה. אתה צריך לרכז אותם, אתה צריך לדאוג שהם יופיעו בזמן ושהעסק הזה יעבוד. כל זה עלינו.

מה סך כל התקציב שלכם?

תקציב קטן מאוד. לשנת התקציב הבאה - 9.554 מיליון שקל. בשנה שעברה זה היה 8.119 מיליון שקל. ביקשנו שייתנו לפחות 12 מיליון שקל. היושב-ראש שלנו נפגש עם יושב-ראש ועדת הכספים של הכנסת. גם משרד האוצר בעצם לא חולק על כך שמגיע לנו, אבל כניראה שמרובים צרכי עמך והאסירים לא תמיד עומדים במרכז העולם.

אם ועדת הפנים ואיכות הסביבה היתה יכולה להמליץ בפני ועדת הכספים, במכתב שבו היא מדווחת על הדיון הנוכחי, שאם תהיה תוספת כלשהי לתקציב של נושא הרווחה - ואני כמעט בטוח שתהיה, הרי אי אפשר לעמוד בתקציב הזה. זה לא קשור אומנם בתחום שלי אבל אני רואה מה שנעשה בלשכות היום. הרבה דברים שקודם הלשכות יכלו לעזור - - -

כמה לשכות יש לכם?

לנו יש 3 לשכות איזוריות, שהן בעצם 4 אבל בירושלים איחדתי את הלשכה עם המטה כדי לחסוך כסף. חוץ מזה יש לנו בכל לשכה לשירותים חברתיים בחור שאנחנו משתתפים בתשלום חלק ממשכורתו יחד עם הרשות המקומית.

האם לא היה עדיף שבכל רשות מקומית יהיה אדם מיוחד שזה תפקידו?

זה מה שאנחנו רוצים לעשות. לא הצלחנו להשיג את זה כי אין לנו אמצעים. הרשויות המקומיות קורסות.

מר הופמן, ניסיתי היום ללמוד את הנושא. חשבתי שאנחנו נעסוק באישור התקציב רק בצורה פורמלית אך מתברר שזה לא רק דיון פורמלי. יש לנו מה להגיד בעניין הזה. היתה לכולנו היום שיחת הכרות.

אני עומד לרשותכם.

לכן אני מציע, היום אנחנו לא נאשר את זה.

לפי החוק לוועדת הפנים ואיכות הסביבה אין סמכות לאשר או לא לאשר. החוק אומר שלפני שזה מובא לוועדת הכספים צריך להביא את זה לידיעת ועדת הפנים ואיכות הסביבה. החוק אומר "לפני קביעת התקציב, כאמור בסעיף קטן ....".

שמעתי ממר הופמן בתחילת דבריו שאנחנו כן יכולים להיכנס לתוכן הדיון על התקציב של הרשות לשיקום האסיר. מר הופמן הציג בפנינו בקשה. אני חושב שראוי שנתייחס אליה בכובד ראש. אני רוצה להתייחס אליה בצורה הראוייה. אנחנו בשבוע הבא נקיים עוד דיון. עד שבוע הבא נכיר קצת יותר את הנושא. אנחנו גם קיבלנו את המסמך הזה רק היום. אין לי טענות אליך. אני מבקש להעביר את זה בין כל חברי הוועדה. בשבוע הבא ביום שני או שלישי נקיים דיון על העניין הזה.

הייתי מבקש ממך שזה יועבר לוועדת הכספים, אם אפשר, בלי קשר ל- - -

רק בגלל זה אני רוצה לקיים דיון נוסף, לצורך בקשתך, על מנת שאנחנו נוכל לפנות לוועדת הכספים עם בקשה מפורטת.

אני לא יכול להביא את הבקשה בפני ועדת הכספים לפני שאני אקבל מהם מכתב שאכן הבאתי לידיעת ועדת הפנים ואיכות הסביבה את התקציב.

לכן אני לא רוצה לעכב את זה. אני רוצה כבר בשבוע הבא, ביום שני או ביום שלישי, לקיים דיון ומייד אנחנו נצא, גם עם המלצה וגם עם פנייה לוועדת הכספים. יש פה דברים מאוד מעניינים. אני למשל סבור, למה שרשות מקומית לא תמנה עובד סוציאלי לטיפול באסירים משוחררים? אולי לא בכל רשות מקומית - - -

קבענו שעל כל 60 אסירים יהיה מופקד עובד סוציאלי. אחד הדברים הגדולים שהשגנו, שאם בעבר האסירים לא רצו לפנות לעובדים האלה, ב1996- פנו 20% מהאסירים המשוחררים, הרי שב1998- פנו 45% מהאסירים המשוחררים. ברור שכאשר הם בעיר אחוז הפניות נמוך מאשר כאשר הם בהוסטל, בקיבוץ או במושב. לא דיברתי על הנושא הזה של מגורים בישיבות או מגורים משותפים עם סטודנטים. יש לנו תוכנית ששני סטודנטים גרים יחד עם האסיר המשוחרר. זה דרך של פיקוח שאין דומה לה בשום מקום אחר בעולם.

אם הוועדה תירצה לבקר אנחנו מאוד פתוחים, אין לנו שום בעיה.

תוך כדי הדיון אמרתי למנהלת הוועדה שאנחנו נשמח מאוד באחת ההזדמנויות לבקר באחד המקומות שלכם.

אפילו כאן בירושלים אפשר.

אלא אם כן יש משהו יותר מעניין במקום אחר.

יש בתל-אביב דבר מאוד מעניין.

מנהלת הוועדה תהיה איתכם בקשר. נקבע סיור של הוועדה באחד המקומות המעניינים שלכם.

בשבוע הבא נקיים דיון נוסף. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:05