הכנסת החמש-עשרה

- 24 -
ועדת הפנים ואיכות הסביבה
‏1.11.99

הכנסת החמש-עשרה
מושב שני נוסח לא מתוקן

פרוטוקול מס' 23
מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה
‏יום שני, כ"ב בחשון התש"ס (‏1 בנובמבר, 1999), שעה 12:30

חברי הוועדה: דוד אזולאי - היו"ר


אחמד טיבי


סאלח טריף
מוחמד כנעאן
עסאם מח'ול
איוב קרא

שר המדע, התרבות והספורט מתן וילנאי - יו"ר הוועדה לענייני ערביי ישראל
חה"כ טלב אלסאנע
חה"כ עזמי בשארה
חה"כ חוסניה ג'בארה
חה"כ תאופיק חטיב
חה"כ מוחמד כנעאן



רות יוסף
מנהלת מח' תקציבים, משרד הפנים


לילי פיינטוך
אגף התקציבים, משרד הפנים


דסי צנגן
הלשכה המשפטית, משרד הפנים


יוסי כהן
אגף תקציבים, משרד האוצר


גדעון עבס
יועץ השר לענייני מיעוטים, משרד העבודה והרווחה


צביה אפרתי
מנהלת אגף פרוגרמות, משרד הבינוי והשיכון


אברהם לאטי
עוזר השר לענייני מיעוטים, משרד התשתיות הלאומיות


מוחמד זידאן
גיורא רוזנטל
סלח סולימן
יו"ר ועדת המעקב וראש מועצה מקומית כפר מנדא
מנכ"ל מרכז השלטון המקומי
סמנכ"ל לענייני ערבים, מרכז השלטון המקומי


ריאן כאמל
ד"ר מוחמד אבו פול
מנהל היחידה לקידום המגזר הערבי, השלטון המקומי
ראש מועצה מקומית ג'ת, מרכז השלטון המקומי


איברהים אבו ראס
ראש מועצה מקומית עילוט, מרכז השלטון המקומי


מוניר חמודי
ראש מועצה מקומית בועינה-נג'דאת, השלטון המקומי


ואסל טאהא
ראש מועצה מקומית כפר כנא, מרכז השלטון המקומי


אברהים סעיד
ראש מועצה מקומית כאבול, מרכז השלטון המקומי


טלאל עאסי
סגן ראש מועצת כפר ברא, מרכז השלטון המקומי


מוחמד עאסי
כפר ברא, מרכז השלטון המקומי


עדנה הירשמן-פרי
מרכז השלטון המקומי


ג'ומעה אלקצאצי
ראש עיריית רהט, מרכז השלטון המקומי


סלים ג'אבר
ראש מועצה מקומית אבו-גוש, מרכז השלטון המקומי


יוסף חיידר
ראש מועצת אעבלין, מרכז השלטון המקומי


ראמז ג'ראיסי
ראש עיריית נצרת, מרכז השלטון המקומי


רוני יעקב
טירה, מרכז השלטון המקומי


חמדן זמירו
מרכז השלטון המקומי


ג'עפר פאר'ח
מנהל מרכז מוסאוא לשוויון זכויות האוכלוסיה הערבית


עו"ד מרואן דלאל
עדאלה, המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל

יפה שפירא
רשמה: אירית שלהבת

1. מדיניות הממשלה כלפי המגזר הערבי - הצעה לסדר היום של חה"כ ט' אלסאנע.


מדיניות הממשלה כלפי המגזר הערבי

אדוני השר, ראשי רשויות, נציגי משרדים. אני רוצה בשמכם קודם כל לברך את השר מתן וילנאי, שר המדע, התרבות והספורט. בין יתר תפקידיו הוא גם מטפל במיגזר הערבי. אני רוצה לאחל לו בכלל הצלחה, אבל בקטע הזה במיוחד. אני מאחל לך שתעשה יותר ממה שעשו קודמיך בתפקיד הזה. לצערי הרב 50 שנים אחרי קום המדינה, כשאנחנו מתבוננים היום מה קרה במיגזר הערבי אי אפשר להישאר אדישים ולא לשאול היכן היו כל אלה שתפקידם היחיד היה לטפל במיגזר הערבי.

אדוני השר, אני מסתכל על התקציב, שרק בשבוע שעבר אושר בקריאה ראשונה. אני מסתכל על הקיצוץ בכלל, והקיצוץ במיגזר הערבי. ברשויות המקומיות הערביות קיצצו קרוב ל41- מיליון ש"ח. אני שואל, לקראת מה אנחנו הולכים בשנת 2000? לשפר את המצב במיגזר הערבי או - - -

וגם אצל הדרוזים.

אני כרגע מדבר על המיגזר הערבי. אצל הדרוזים קיצצו 61 מיליון ש"ח, וזה אחרי ההפגנה והשביתה, לאחר שקיבלו הרבה הבטחות. אני לא יודע מי ימצא את נוסחת הפלא לעמוד בקיצוץ הזה וגם לקיים את ההסכם. אבל בואו, לא ניכנס כרגע לנושא המיגזר הדרוזי. את זה אנחנו נשאיר להזדמנות אחרת.

אדוני השר, אני חושב שהמצב הקשה במיגזר הערבי צריך להדליק נורה אדומה אצל כל אחד מאזרחי ישראל. יש ישובים ערביים הנמצאים סמוך מאוד לישובים יהודיים מפותחים. אני לא רוצה כאן להזכיר שמות. אם אני אזכיר שמות אז, איך כתוב, "הזמן ייכלה והמה לא ייכלו". אבל איזה תשובה אני יכול לתת לילד שגר בכפר ערבי בשכנות לישוב יהודי, במרחק של עשרות מטרים ממנו, שיוצא החוצה ורואה את הפער הגדול? אני אומר לך את זה כאדם שמכיר את הדברים. לצערי הרב לא פעם אנחנו עומדים חסרי אונים ואין לנו תשובות לאותם ילדים.

יחד עם זה, אני רוצה לנצל את הבמה הזאת ולהגיד לראשי הרשויות הערביות היושבים כאן, שלא תחשבו שהמצב אצל היהודים הוא טוב. גם שם המצב קשה, גם שם יש מה לתקן. אדוני השר, אני מקווה שתעביר את הדברים האלה לממשלה.

אני חושב שממשלת ישראל צריכה להתפנות מכל העיסוקים שלה היום. אחד הנושאים החשובים שצריך לעלות על סדר יומה הוא השלטון המקומי בכלל, והמיגזר הערבי בפרט בתוך השלטון המקומי. מדינת ישראל היום מקצצת בשלטון המקומי. המדינה פועלת על מנת לשפר את המצב אבל כניראה שבסופו של דבר היא תצטרך לשלם הון עתק על מנת להעמיד את הרשויות המקומיות העומדות בפני קריסה על הרגליים.

אחד הדברים הכואבים, שגם ועדת הפנים ואיכות הסביבה קיימה עליהם דיון, זה בעיית תוכניות המיתאר במיגזר הערבי. אין זה סוד שעד היום ברוב הישובים הערביים במדינת ישראל אין תוכנית מיתאר, ובמקומות שיש תוכניות מיתאר הן בוודאי לא עונות על הצרכים של שנות האלפיים. ברוב הישובים הערביים אין תוכניות-אב. אני יודע שבקדנציה הקודמת משרד הפנים הקציב תקציבים גדולים לצורך הקמת תוכניות מיתאר אך לא לתוכניות-אב.

הבעיה המרכזית שאותה אני רואה היום היא היעדר איזורי תעשייה במיגזר הערבי, שהם בעצם מאפשרים גם גביית ארנונה, מציאת תעסוקה והבאת יזמים לישובים הערביים.

בעיה נוספת הנוגעת למשרד התשתיות - ואולי אתה, אדוני השר, תפנה את הבקשה הזאת: בזמנו השר שרון העביר תקנה בוועדה המכובדת הזאת לחיבור חשמל לאותם בתים שאינם מחוברים. ההחלטה הזאת לצערי הרב אינה מיושמת עד עצם היום בהרבה בתים. זה כתוצאה מביורוקרטיה. אני מקבל עשרות פניות מאנשים שבתיהם אינם מחוברים לרשת החשמל.

יש כיום כ20,000- בתים שניבנו בצורה בלתי חוקית. כל הניסיונות לקבל היתרי בניה לא צלחו בגלל שלא אושרו תוכניות המיתאר. אדוני השר, בואו לא נשלה את עצמנו ולא נעבוד בעיניים על אף אחד. מי שחושב שהוא מסוגל להעביר החלטה כלשהי להרוס את הבתים הללו, או שהוא "עובד" על כולם או שהוא אינו מכיר את המציאות. זאת בניה בלתי חוקית שנעשתה וצריך לתת את הפתרונות.

הגרעון ברשויות המקומיות מגיע היום לכדי כ600- מיליון ש"ח.

800 מיליון ש"ח.

אתה רואה, זה עניין של גאווה. זה מין תחרות כזאת. הייתי בשבוע שעבר אצל ראש מועצה פראייר שחי בלי גרעון, ממש אבסורד. הוא ממש התנצל כל הזמן איך הוא חי בלי גרעון.

אתה אומר שזאת כבר לא נקודת זכות .... שלא ישמעו אותך ברשויות היהודיות.

מנתונים שהגיעו לידי מדובר על כ2,000- כיתות חסרות היום במיגזר הערבי.

אני מאמין שאדוני השר, בתוקף תפקידו הנוכחי וגם בעברו, בוודאי ביקר בכפרים הערביים וראה את הבושה הגדולה הזאת, שבהרבה ישובים ערביים לצערי הרב הביוב זורם ועדיין לא נמצאו הפתרונות.

אני יכול להלאות אתכם בהרבה נתונים, שאתם בוודאי מכירים. אני לא מחדש כאן שוב דבר. אם זה הבעיות בישובי הדרום, אצל הבדואים, ובוודאי חבר הכנסת טלב אלסאנע יוכל להעלות את הדברים.

אדוני השר, אני חושב שטוב תעשה הממשלה הזאת, ואתה כממונה על המיגזר הערבי, אם תעשה הכל כדי שבשנת 2000 תינתן העדפה מתקנת לגישור על הפערים.

לא הזכרתי כאן את נושא הדת, שגם בו הבעיה מאוד כאובה, של מחסור בתקנים של משרתי הדת. רשימת הדברים עוד ארוכה.

אני מאוד מקווה שהדברים גם יבואו לידי ביטוי בתקציב הנוכחי.

לדבר מעט ולעשות יותר.

לעשות כמה שיותר על מנת שנוכל להסתכל בעיניים של האזרחים הערבים במדינת ישראל ולהגיד להם: הממשלה הזאת באה עם בשורה למיגזר הערבי.

היות וחבר הכנסת טלב אלסאנע הוא מגיש ההצעה הנוהל הוא שהוא צריך להיות הדובר הראשון.

כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, ראשי הרשויות. לא במקרה ראיתי לנכון להעלות את ההצעה הזאת על סדר יום הכנסת. זה לדעתי הזמן לממש את ההתחייבויות אשר ניתנו על-ידי ממשלת אהוד ברק למיגזר הערבי. כל הסוגייה של שוויון משמעותה תקציבים. מאחר והכנסת דנה עכשיו בתקציב המדינה, לדעתי אם יש רצון אז אפשר לתרגם את ההצהרות שניתנו למיגזר הערבי לשפה של מדיניות, על-ידי הקצאת תקציבים.

ראש הממשלה יצחק רבין המנוח לפני הבחירות ב1992- סייר בישובים הערביים ואמר שהוא מתבייש ממראה עיניו. אבל מה מייחד אותו? שהוא תירגם את הבושה שלו לשפה של מדיניות. אין ספק שאז החל מיפנה מסויים. אי אפשר להגיד סגירת פערים, אבל גם אי אפשר להגיד שלא חל מיפנה. צעד ראשון היה בכל התחומים כמעט, במשרד הפנים, במע"צ, במשרד התחבורה. אבל לאחר מכן ראינו רגרסיה שממשיכה עד היום.

אני סבור שהבעיה איננה להקציב 10 מיליון שקל כאן או להקצות כמה אגורות שם. הבעיה היא בעיה של מדיניות. שמענו את הסקירה של יושב-ראש הוועדה. אין תחום שבו אתה נוגע שאין בו עוול שצועק לשמיים. הגיע הזמן להסיר את העוול הזה.

כשאתה נכנס היום לערים המעורבות, כמו לוד למשל, בה כולם אזרחי ישראל, אתה יכול להבחין מייד היכן גרים ערבים והיכן גרים יהודים. מה הסיבה? זה לא גזירה משמיים וזה לא מיקרי. זה תוצאה ממדיניות מעוותת. לדעתי אף אחד לא מרוויח מזה. לא ממשלת ישראל, לא מדינת ישראל וגם לא האזרחים הערבים.

דנו בתקציב המדינה לפני שבוע. לא רק סגירת פערים אין - ואני מחזיק כאן את ההתחייבויות של מר אהוד ברק, שהוא מתכוון לסגור פערים ולדאוג ל300,000- מקומות תעסוקה, לתיעוש המיגזר הערבי וכל מיני הבטחות.

300,000 מקומות תעסוקה זה ליהודים ולערבים ביחד.

אנחנו נסתפק ב20%-, 60,000 מקומות עבודה. אבל יש התחייבות למדיניות של סגירת פערים. למשל הובטחה התמודדות אמיתית עם האבטלה. אני שואל, איפה התקציבים לתיעוש המיגזר הערבי כדי להתמודד עם האבטלה? איפה הקצאת שטחים של מינהל מקרקעי ישראל? איפה למשל הפיתרונות לתוכניות המיתאר על מנת לאפשר מגורים לזוגות הצעירים? איפה ההתמודדות האמיתית עם בעיית תקציבי הפיתוח בישובים הערבים?

אנחנו רואים היום שבמסגרת תקציב חומש הקצו למיגזר הדרוזי - שאנחנו תומכים במאבק הצודק שלו - על-פי המלצות ועדת מנכ"לים, תקציב של כמיליארד ש"ח במשך 5 שנים כדי להתמודד עם הגרעון ועם סגירת פערים בתקציבי הפיתוח. ומצד שני במיגזר הערבי - והמיגזר הדרוזי מהווה כ10%- מהמיגזר הערבי - לא הקצו שום תקציב.

בשנת 1992 הוקמה ועדת מנכ"לים, שלא קיימה אף דיון, כדי לדון בצרכים של הרשויות המקומיות הערביות. תיכף ידבר על זה יושב-ראש ועדת המעקב. אפילו לא נערך דיון אמיתי אחד כדי לדון בצרכים: של מערכת ביוב, תשתיות וכל מיני דברים. אף ועדה לא דנה בצרכים של הישוב הערבי.

אנחנו מוכנים לאמץ את הפרמטרים שנקבעו על-ידי ועדת המנכ"לים לגבי המיגזר הערבי-דרוזי ולהחיל את זה לגבי המיגזר הערבי בכלל.

הדבר השני, העניין של הישובים הלא מוכרים. זה בושה וחרפה שאחרי 50 שנים יש תופעה של ישוב לא מוכר. מה זאת אומרת ישוב לא מוכר? האנשים קיימים, הם אזרחי המדינה, אבל הם לא זכאים לשום שירות, אפילו לא שירותים אלמנטריים, אפילו לא מים לשתות, כבישי גישה, חשמל. שלא נדבר על כך שמקימים בתי-ספר במדבר, לא מחברים אותם לרשת החשמל ואין אליהם כבישי גישה. בחורף תלמידים לא מגיעים לבית-הספר. היום כשכבר מכירים בישוב לא מוכר שיש בו 70,000 תושבים אומרים להם שיש שם 20,000 בתים ללא היתר. למה ללא היתר? כי מי שמבקש היתר בנייה לא מקבל ואם הוא בונה ללא היתר מעמידים אותו לדין. אז מה הוא יכול לעשות?

יש צורך בגיבוש מדיניות אמיתית, וזאת המשימה המוטלת על הממשלה, וזאת גם הציפיה שלנו מהשר מתן וילנאי כיושב-ראש ועדת השרים לענייני ערבים, לאמץ מדיניות אחרת, מדיניות שוויונית שתתייחס לאזרחים הערבים כאל האזרחים היהודים. לדעתי צריך להתחיל על-פי סולם עדיפות. דבר ראשון צריך לפתור באופן מיידי את הבעיה של הישובים הלא מוכרים על-ידי הכרה בישובים.

רק לפני יומיים ביקרתי באום סחאלי ליד שפרעם, 400 מטר מתחום השיפוט של עיריית שפרעם, בסמוך לישוב היהודי "עדי". מדוע הפיתרון האחד והיחיד לתושבי אום סחאלי הוא רק הריסת בתים? מדוע אי אפשר לפתור את זה בדרך אחרת? הרי להרוס בית זה לא רק עצם ההריסה, זה להרוס את מירקם היחסים. הרי כל אקט של הריסה הוא טראומטי. בינתיים נמשכת המדיניות הזאת, אומרים שלא חל שום מיפנה.

כמה בתים הרסו מאז שאני יושב-ראש הוועדה? האם הרסו בית אחד?

אין לי נתונים.

זה מספר שמאוד קל לזכור כי הוא אפס.

למרות שאתה לא אחראי על מזרח ירושלים, נהרסו שם שני בתים לאחרונה.

אני אחראי על מה שאני אחראי ועל זה אני מדבר.

אם יש מגמה, כבוד השר ואדוני היושב-ראש, להפסיק את הריסת הבתים, לשנות את המדיניות, אנחנו מברכים על כך. אנחנו מציעים לפתור את הבעיה על-ידי הכרה בישובים, הכרה בישובים בנגב; הפסקת הריסת הבתים; והספקת שירותים אלמנטריים, שירותי רווחה, חינוך, בריאות, באופן מיידי לישובים האלה.

לפני 6 שנים הוכרו 6 ישובים בצפון אך עד היום אין שם תוכניות מיתאר, אין כבישים ואין תשתית בסיסית.

והדבר האחרון נוגע לצורך במקורות תעשייה ותעסוקה. האבטלה היום היא לדעתי מירשם בטוח לתיסכול, שתוצאותיו קשות. ההתמודדות עם האבטלה היא על-ידי חינוך. עלייה ברמת החינוך משמעותה ירידה ברמת האבטלה ועלייה ברמת התעסוקה. ככל שאחוז המשכילים גבוה יותר, הסיכוי שלהם להשתלב בשוק העבודה הוא גבוה יותר.

צריך להפסיק עם התופעה של מתן היתרים לקבלת עובדים זרים במדינה.

תודה רבה לחבר הכנסת טלב אלסאנע, מגיש ההצעה. אנחנו ניגש לדיון. לסדר הדיון, קודם כל ידברו חברי כנסת וראשי רשויות ולאחר מכן השר ישיב לדברים. חבר הכנסת מח'ול, אני מבקש להקפיד על הזמן, 3 דקות לכל חבר כנסת.

(מציגים את הנוכחים)

אני רוצה, מחוץ למסגרת הזמן, לברך את ראשי המועצות המשתתפים איתנו בדיון. אני רוצה לברך על עצם קיום הישיבה הזאת. היא בעצם מעמידה את אחת השאלות המרכזיות, לא של האוכלוסיה הערבית אלא של החברה הישראלית בכללותה.

אני רוצה לזרוק כבר בהתחלה אתגר בפני הממשלה הזאת. הייתי רוצה לראות כבר בימים הקרובים, בשנה הקרובה, בתקציב הראשון של הממשלה, תוכנית חירום לאומית, במובן הזה ישראלית, של כלל המדינה הזאת. לחצות בשלום את הפער בין שתי האוכלוסיות. תוכנית חירום לאומית שמטרתה להתגבר על בעיית האפלייה של האוכלוסיה הערבית, שהיא בעיה שלא נפתרה מאז קום המדינה ועד היום כי לדעתי לא טופלה בהיגיון הנכון. אני לא חושב שלא היתה אפשרות לטפל בה. אני גם לא חושב שאין אפשרות כיום לטפל בה. אני חושב שזאת השאלה המרכזית. זאת היא הבעיה של החברה הישראלית כולה. היא קודם כל הבעיה של האוכלוסיה הערבית אבל היא בעיה רחבה יותר שמתייחסת לשאלה איזה חברה יש במדינה הזאת, בדמוקרטיה הישראלית.

אני חושב שאם ניגשים בצורה כזאת אז גם צורת הטיפול בבעייה יצטרך היגיון אחר. ההיגיון לא יהיה בנוי על כמה היה התקציב בשנה שעברה וכמה התקציב היום. גם כשמודדים את זה ככה אין מה להתפאר.

השאלה המרכזית היא איך אפשר ליצור שוויון, אחרי 50 שנה, פער שנמשך 50 שנים, שנה אחרי שנה. המצב של אוכלוסיה, שהמייחד שלה הוא שייכות לאומית, הוא נחות, הוא מופלה לרעה בתקציבים, בפיתוח, בגישה, בכל דבר. לא אתעכב על המספרים שישנם בדף שהפיץ מרכז מוסאוא, שיש בו גם ניתוח של התקציב הקיים, אבל אני חושב שצריך לגעת בשתי קטיגוריות שונות, שלא מוזכרות כאן בצורה מספקת ומפורטת.

הנקודה הראשונה, שנוגעת לשר ישירות, היא הנושא של התרבות. אני רוצה להשוות את תקציב התרבות המיועד לאוכלוסיה הערבית, לתרבות הערבית, עם התקציבים שמוקצים לתרבות בישראל היום. בסך הכל אנחנו מדברים על הקצאה של בסביבות 11 מיליון שקל מתוך 300 מיליון שקל.

אקח רק את העניין של ההקצאה לתיאטרונים. התיאטרון הערבי הפעיל היחיד שקיים, שהוא בשלבי הקמה, ביסוס וייסוד, שמקבל ביקורות אומנותיות גם ברמה הישראלית הכללית, בתקשורת הישראלית הכללית, זוכה ב2.3- מיליון שקל. אני חושב שבהשוואה לתיאטרונים אחרים, למשל "גשר", הוא מקבל אפילו פחות מ50%- מהם, והוא משרת את האוכלוסיה הערבית.

אני חושב שבכלל אי אפשר להתחיל להשוות את נושא התרבות והספורט, איזה תקציבים היו, איך מכוונים את התקציבים השנה, כי נקודת המוצא שלנו כאשר מדברים על נושאים כאלה בקרב האוכלוסיה הערבית היא אפס, או כמעט שואפת לאפס. אני חושב שצריך לגבש מדיניות.

הנושא השני הוא הנושא של הכפרים הערביים הבלתי מוכרים, שהזכיר כבר חברי חבר-הכנסת טלב אלסאנע. אנחנו מדברים על 9 כפרים שהוכרו כבר בצפון בשנים 96-95. אני רוצה להגיד שההכרה הזאת נשארה על הנייר. לא הוקצו התקציבים המינימליים כדי לתכנן את הכפרים האלה, כדי לבצע דרך גישה לכפר כמו עין-חוד. 5 מיליון שקל שהוחלט עליהם ב96- עד היום לא מצאו ביטוי בתקציב. איך זה יכול להיות? איזה מדיניות זו? זה נושא לקיצוץ? כאשר עשרות כפרים בנגב בכלל לא קיבלו הכרה בינתיים.

אנחנו מדברים על 3 דרכים לפיתרון הבעיות, על-פי תכנון מקצועי של צוות מהטכניון, מהמרכז לתכנון, שעבד עם ועדת הארבעים(?). מדובר בכפרים שצריך להכיר בהם ולבנות את התשתית שלהם. אי אפשר להתעלם ולהשאיר את זה כאילו באוויר, בידי מועצה איזורית כלשהי, בעין-חוד או בערב-אל-נעים.

שנית, כפרים שצריך להשאיר אותם. אנחנו מדברים על כפרים שנמצאים על הקרקע שנים רבות, עוד לפני קום המדינה, או עם קום המדינה, או 200 שנים לפני קום המדינה. כפרים כאלה לא צריכים להיות בסימן שאלה. סימן השאלה צריך לרחף מעל המדיניות שעד עכשיו לא משקיעה בכך שיהיו מים, חשמל, דרכי גישה או שירותי בריאות ושירותי חינוך במקומות האלה.

חבר הכנסת מח'ול, אני מבקש, יש עוד חברי כנסת שרוצים לדבר ואני רוצה לאפשר לכולם להתבטא.

אני רוצה לבקש מהשר שהדבר הזה לא ייסגר כאן רק באיזשהו פרוטוקול. אנחנו רוצים לראות תוצאות עוד השנה בשאלה הכל-כך קריטית הזאת.

אבל גם חשוב שזה יהיה בפרוטוקול.

זה הבעיה, שזה כל הזמן בפרוטוקולים.

כשאתה אומר השנה, זה שנת 99.

הוא כבר התייאש משנת 1999. הוא מתכוון לשנת 2000.

מר מוחמד זידאן, ראש המועצה המקומית בכפר מנדא ויושב-ראש ועדת המעקב. אני מבקש שתעמדו בלוח הזמנים, כולל ראשי הרשויות.

רציתי לחדד מספר בעיות שבהם אנחנו נתקלים מול משרדים שונים.

הגרעון המצטבר עד 1998 הוא 800 מיליון שקל. זה 600 מיליון שקל בתקציב הרגיל ועוד 200 מיליון שקל בתקציב הבלתי רגיל. לפי דעתי הרשויות שנכנסו לתוכנית הבראה לא הצליחו להבריא את המשק שלהן. עד כה יש הרבה בעיות למרות תוכניות ההבראה. לפי דעתי אלו תוכניות לא טובות שלא מבריאות את המשק ברשויות המקומיות.

אנחנו מבקשים למחוק את הגרעון של הרשויות המקומיות כדי שייעמדו מחדש על רגליהן ולא יקרסו. בתקציב לשנת 2000 ראינו שיש אפילו עוד קיצוץ של 41 מיליון שקל וזה מכביד מאוד על הרשויות המקומיות להמשיך להתקיים ולתת שירותים מוניציפליים בכל המיגזר הערבי.

אני לא רוצה לעסוק בנוסחת סוארי ביחס לתקציב רגיל. עד עכשיו זה הסתובב סביב 75% לכל הסקטור הערבי. אנחנו מבקשים שזה יגיע ל100%-.

אף אחד לא מגיע ל75%-. 70% זה הממוצע.

יש רשויות שאצלן זה מגיע ל60%-.

שתהיה הנחייה ברורה למשרד הפנים, שייעלה את תקציבי הפיתוח ואת התקציבים הרגילים ומענקי איזון. זה יהיה בהתאם לנוסחת סוארי.

הם לא מופיעים בתוך תקציב משרד הפנים. הם מעבירים רק סכומים קטנים ומזעריים, שלא מאפשרים לעשות משהו בתשתיות במיגזר הערבי. לכן אנחנו מבקשים שתהיה לנו תוכנית חומש, לפחות לפי שאר המיגזרים במדינה. לבדואים יש מסגרת וגם לדרוזים יש. אני לא מקנא בהם אבל אנחנו דורשים שאנחנו לפחות נהיה בתמונה ונהיה שותפים בתוכנית מסויימת.

אני חושב שצריך לעשות סקר צרכים. סקר כזה כבר נעשה אמח הדרוזים, שמהווים 10% מהאוכלוסיה הערבית, ובעקבות זה הם קיבלו 70 מיליון שקל. אם אנחנו נכפיל את זה על-פי גודל האוכלוסיה הערבית אנחנו נגיע לכמעט 11 מיליארד שקל. שייפרסו את זה על פני 6-5 שנים.

לפחות לפי הסקר הזה יש 2000 חדרים שכורים ובלתי מקובלים שאין בהם את כל התנאים הדרושים, וכן חסרים חדרי ספח ומעבדות. אני כבר לא מדבר עכשיו על החינוך הבלתי פורמלי, על אולמות ספורט, מגרשים וכל הקשור בחינוך בלתי פורמלי. אנחנו רואים שיש גם קיצוץ בנושא החינוך.

המצב קטסטרופלי. בכפר מנדה למשל האבטלה מגיעה לכדי 25%. אני לא יכול עכשיו לדבר על כל ההשלכות של האבטלה, סמים ובעיות חברתיות קשות.

יש לי בקשה אליכם. יש דברים שכבר נאמרו. אין טעם לחזור עליהם. אני חושב שהדברים ידועים. חבל על הזמן.

ביחס לתכנון ובנייה: אני מקווה שיש תוכנית להרחבת תחומי שיפוט וגם להרחבת תוכניות המיתאר בכדי שייענו על הצרכים, לבנייה למגורים לפחות, וללא צפיפות מופרזת.

אנחנו מבקשים שתהיה תמורה עין בעין ולא תמורה כספית. בעלי הקרקעות מבקשים שתהיה אדמה במקום אדמה ולא פיצוי כספי. או במקביל שיהיה תכנון אלטרנטיבי להזזת הנתיב.

שלא יהפכו את זה לגיטאות.

אני רואה שבתקציב הפיתוח השנה במקום שתהיה אפליה מתקנת יש אפלייה מקלקלת.

אדוני השר הממונה, בראשית דברי אני רוצה להתנצל על מה שהיה בשבועיים האחרונים, מחול שדים סביב דברים שהוצאו מהקשרם. לא היתה לי כוונה לפגוע באיש מהיושבים פה, ובטח לא במיגזר הערבי. אני מנצל במה זאת כדי להבהיר את הנושא ומצטער על אי-ההבנות. אני מקווה שיחד נעבוד למען הציבור הזה.

חבר הכנסת איוב קרא, אתה מצטער על מה שאמרת או שאתה מצטער על אי-ההבנה שלנו?

על כל דבר.

הוא אמר את הדברים בצורה ברורה ומפורשת ואין טעם לפתוח את הוויכוח מחדש. הדברים נאמרו ואני חושב שצריך לברך על כך.

אתמול ביקרתי במקרה, אחרי 25 שנים, באיזור דימונה. הופתעתי מהמצב בו שרויים הבדואים שהוא מאוד חורה לכל אדם באשר הוא אדם. שום דבר לא זז שם. לא ראיתי כביש, לא ראיתי חשמל, לא ראיתי שום דבר לאורך כל הדרך. שום דבר לא השתנה במשך 25 שנים. אני חושב שדבר כזה צריך לזעזע כל אדם באשר הוא אדם. צריך לתת את הדעת על כך. זה לא יכול להימשך כך.

האם היית גם בדימונה? מה המצב שם? תגיד לנו במשפט קצר.

בטח לא כמו אצל הבדואים.

חוץ מזה, לפני 10 ימים קיבלתי שיחות טלפון מכפר כנא. הזדעזעתי מכך שהתושבים שם ישבו 4 ימים ללא מים בבתים. זה דבר אבסורדי. זה דבר שלא יכול לעלות על הדעת. זה דבר מאוד מגונה.

אני מזכיר את הדברים האלה כדי להבהיר שהקיצוץ בתקציב הרשויות המקומיות הערביות לדעתי הוא דבר שלא צריך להיעשות. ולא רק זה, צריך לעשות אפלייה מתקנת כדי לסתום פיות להרבה אנשים. מה זה אפלייה מתקנת? אני מסכים לדברי מר מוחמד זידאן. אם עשו תוכנית חומש לכפרים הדרוזים, ויש כל הזמן קריאה נגד הקיפוח, אין שום סיבה היום לא לבוא, ליישר קו ולהגיד: חבר'ה, היתה הזנחה הרבה שנים בדברים האלה. בנושא הכלכלי-חברתי צריך ללכת ולעשות את הכל כדי שלאנשים יהיה טוב פה. אין שום סיבה לא לעשות את זה.

ישנו השטח הירוק סביב הרבה כפרים, מה שנקרא פארק. זה נושא כואב שצריך לתת עליו את הדעת. כשחוק הפארק נחקק הכפרים לא תפסו שטח כפי שאנחנו רואים היום. הפארק כרגע חוסם הרבה כפרים או הרבה ישובים מלהתפתח. צריך לעשות רביזיה מחדש על חוק הפארק והשטח הירוק. אי אפשר שבן אדם שיש לו אדמה מאות בשנים לא ימצא אפשרות לבנות משהו על אדמתו, אדמה שהוא קיבל בשושלת של מאות שנים. אני מציע לקחת את זה בחשבון כי זאת בעיה שתהיה יותר ויותר כואבת בהמשך.

אני קורא מעל במה זו גם לכל חברי המעורבים בפרשה בנצרת למצוא דרך להידברות ולמצוא דרך לחיות ביחד, כמו שהיה עד היום. אין שום סיבה לא להמשיך את החיים המשותפים.

אדוני היושב-ראש, אדוני השר. בראשית דברי אני רוצה לברך את אדוני השר. אנחנו מקווים שכיושב-ראש הוועדה לענייני המיגזר הערבי אכן ייעשו שינויים דראסטיים ומהותיים במדיניות הממשלה כלפי המיגזר הערבי. אנחנו נמצאים 51 שנים לאחר קום המדינה, כשכל הזמן מדברים, צועקים, מציגים מספרים, מציגים עובדות, אבל עדיין אין מי שיישמע. בכל התחומים.

אני רוצה לומר דבר מה לגבי התקציב שהוצג רק בשבוע שעבר, לצערי הרב, על-ידי ממשלת ישראל. המשפט הראשון ששר האוצר שוחט אמר הוא: אתם יכולים לא להצביע בעד התקציב, אני לא אשנה שום דבר. זה נתון.

אתה אל תסיר מועמדות אז לא יצביעו עבורו.

הבנתי שאדוני היושב-ראש הוא באופוזיציה ... יש כאן אופוזיציה פנימית.

אנחנו כבר הבנו את זה מזמן.

אני יחד איתך באותה קואליציה.

שייציגו את מכלול הבעיות ואת מכלול הנושאים. במדינת ישראל אי אפשר למצוא נושא אחד שאין בו אפלייה זועקת לשמיים כלפי המיגזר הערבי. היום אנחנו מצפים שייציגו בפנינו עובדות שיידברו בעד עצמן לגבי התקציב. לא רק שהתקציב הנוכחי לא שומר על מה שהיה בממשלת נתניהו. אנחנו עשינו את כל מה שביכולתנו על מנת להוריד את ממשלת נתניהו אבל לא רק שלא שמרו על גובה התקציבים אלא אף הורידו אותם בכל משרדי הממשלה.

יש משרדים שמתעלמים מכך שיש אוכלוסיה ערבית, כמו משרד הבינוי והשיכון למשל. אין אצלם אוכלוסיה ערבית.

אדוני השר, כך גם במשרד שלך. אתה אומנם לא אחראי על מה שהיה בעבר. בשנת 1999 מתוך 300 מיליון שקל בתקציב התרבות הועברו 11 מיליון שקל בלבד למיגזר הערבי. זה בלתי אפשרי. איך אפשר לחלק את זה? למה אפשר לחלק את זה?

מדברים היום על מיכלול של בעיות: נשים, אלימות, תעסוקה. רק ביום שלישי שעבר היה "פיצוץ" בנצרת עילית בין מובטלים ערבים מעין מאהל לבין אנשי לשכת תעסוקה. כתוצאה מזה נדרשה התערבות של המשטרה. מנהל הלישכה בנצרת עילית מחלק שני סוגי כרטיסים שונים, מיספרים להמתנה, אחד לערבים והשני ליהודים. ערבי הניגש ללשכת התעסוקה מקבל כרטיס צהוב בעוד יהודי מקבל כרטיס לבן. אתה מעולם לא היית שם.

הם חיים בשני עולמות שונים.

אחר-כך נקבל תשובה על העניין הזה. יושבים פה נציגי משרד העבודה והרווחה והם ישיבו.

הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה אבל אנחנו בדקנו את זה, היינו בשטח. הם לא היו בשטח. זה כואב לנו.

יש גם הפרדה.

מה, התחילו את תוכנית ההפרדה דווקא בנצרת? לא ידעתי ...

אני בכוונה לא מעלה נושאים שדיברו עליהם חברי, בהתאם לבקשת היושב-ראש.

לפני כחצי שעה היינו בדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת על העסקת עובדים ערביים. שמענו על מספר העובדים בחברות הממשלתיות, בשירות המדינה. המספרים הם אפסיים. מדברים על שילוב ערבים במדינת ישראל. איזה שילוב?

כשדיברו על ערבים ודרוזים אמרנו ליושב-ראש: עזוב את הדרוזים. נציג חברת החשמל אמר שיש בחברה 55 עובדים ערבים. אחר-כך שאלנו אותו כמה מהם דרוזים והוא ענה - 50. כלומר בחברת החשמל יש רק 5 עובדים ערבים. אדוני השר, צריך להחליט האם הדרוזים הם חלק מהאוכלוסיה הערבית במדינת ישראל או לא. היום כשנוח לממשלה הדרוזים הם חלק מהאוכלוסיה הערבית וכשלא נוח לה הם לא חלק. זה לא יתכן.

ביקשנו משר האוצר לטפל בשני נושאים מרכזיים הנוגעים לאוכלוסיה הערבית:

1) נושא מס רכוש: היתה החלטה של ממשלת נתניהו לבטל את המס הזה. היה להם אומץ. אנחנו מצפים למצוא אותו אומץ בממשלת ברק, שהיא תבטל את החובות, לפחות את הריבית, את הקנסות, את עליית המדד. לא הגיעו לעמק השווה באשר להחלטה כזאת גם עם ממשלת נתניהו, שהצבענו נגדה.

2) נושא מינהל מקרקעי ישראל: בדקתי את הנושא הזה בכמה ישובים ערביים. מגרש בגודל 500 מטר עולה כ300,000- שקל. איך זוג צעיר שרוצה לבנות בית יוכל להתחתן, להקים משפחה, לבנות בית כשזה מחיר המגרשים לבנייה? בעיר שלי, בטמרה, מגרש בנייה מחירו 300,000 שקל. זה עוד לפני הפיתוח. לעומת זה, בישובים יהודים, למשל בכרמל, מחיר מגרש באותו גודל הוא 21,000 שקל בלבד, או 26,000 שקל. אנחנו מבקשים להפשיר שטחי בנייה במיגזר הערבי וגם להפחית את העלות. מצב כזה לא יתכן.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתחיל בתגובה למשפט שאמרת לפני כמה דקות כהערת ביניים. אמרת: "לא צריך לחזור על הדברים, הדברים ידועים, חבל על הזמן". אני חושב שאתה צודק. השתתפתי כבר בעשרות מפגשים, דיונים וועדות במשך הרבה שנים. אני מרגיש שאפשר להביא קלטת מהמפגש הראשון, להשמיע אותה וזה ייראה כאילו לא נעשה דבר.

נתונים על צילום המצב הקיים לא חסרים. כל אחד מאלה שדיברו לפני, חברי הכנסת ואחרים, הביא מספר דוגמאות מכל מיני תחומים. אפשר לחבר אותן יחד ולראות את התמונה השלמה. נתונים לא חסרים. השאלה היא האם יש רצון כנה ואמיתי לעשות, או שאין רצון כזה.

אני רוצה לציין שהיתה תקופה, בשנים 95-92, שאז היה שינוי. אומנם לא מה שרצינו ולא בקנה המידה ובפרופורציות שרצינו לראות את השינוי, אבל היתה החלטה ברמה של מדיניות והורגשו שינויים בשטח. ב3- השנים האחרונות היתה נסיגה והידרדרות בכל התחומים.

אפשר לראות את זה בצורה פשוטה ביותר. יצא מידרג סוציו-אקונומי מעודכן. אפשר לראות שבמיגזר הערבי בממוצע יש ירידה במידרג הסוציו-אקונומי, במקום לראות שיפור ועלייה. אם היה ניסיון כלשהו או עשייה לסגור פערים, זה לא צלח. זאת הוכחה חותכת לכך שהיתה הידרדרות. השאלה היא האם רוצים לשנות ומה עושים כדי לשנות.

דבר ראשון, צריך לראות את זה בתקציב של שנת 2000. אין זמן כאן, לא לוועדות הכנסת, לא לוועדת מנכ"לים ולא לדיונים. יש תקציב במשרדים השונים וצריך לבחון האם יש שיפור וצמצום פערים, שינוי יחסי לטובת אותה אוכלוסיה שסבלה וסובלת ממצב יותר נחות בכל התחומים. כשמסתכלים על התקציב לשנת 2000 לא רואים שום התקדמות. להיפך. אני לא רואה איך בתקציב משרד הפנים, ועם הקיצוצים, קיצוצים שמגיעים גם למיגזר הערבי שהוא בלאו הכי במצב ירוד, איך אפשר יהיה להגיע למצב שרשויות במצוקה יוכלו לשלם משכורות, לאחר שכבר כמה חודשים הן לא שילמו משכורות. אני חושב שצריכה להיות המלצה מכאן שמשרד הפנים יפעל מיידית לטפל בכל הרשויות המקומיות שלא שילמו משכורות כדי לאפשר להן לתת לאנשים לחיות ולא לרעוב לפת לחם. ויש רשויות שנמצאות במצב כזה.

אני רוצה לתת דוגמא פשוטה, אפילו בעניין בית-קברות. במשך 3 שנים לעיריית נצרת אין מקום לקבור מתים בבתי-הקברות הקיימים. הצלחנו סוף סוף להגיע לאישור תב"ע של מגרש המיועד לבית-קברות, אבל אנחנו לא מקבלים תקציב.

שלא ימותו ....

הלוואי. אם יש לך מירשם לסוף האלפיים, מה טוב. אפילו לצורך הכשרת שטח לבית-קברות אין במשרד הדתות תקציב.

היום בונים בתי קברות בהם יש קבורה בקומות. זה פיתרון.

אנחנו לא מרגישים טוב עם כך שראש הממשלה לא ראה לנכון עד היום להיענות לפניותנו לשבת איתו. לפני הבחירות היה לו הרבה זמן. עברו 100 הימים אך הוא עדיין לא מצא זמן לשבת עם נציגי 20% מהאוכלוסיה ולשמוע את דברינו. אנחנו גם רוצים לשמוע ממנו. הוא לא צריך לשמוע אותנו, הוא כבר יודע.

תעשה שביתה ואחרי חודש ימים הוא יישב איתכם.

הוא נפגש עם נציגי המאחזים.

ועדת שרים, ועדת מנכ"לים: אני חושב שנציגים של המיגזר הערבי צריכים להיות מיוצגים בהן.

אנחנו מצפים קודם כל לשינוי תקציב 2000. אחר-כך במהלך זמן הביצוע של תקציב 2000 שתוכן תוכנית, כאשר הזמן להכנתה יהיה מוגבל ל3-2- חודשים. תוכן תוכנית - אני לא מדבר על תוכנית חומש - תוכנית לשלוש שנים, שזה הזמן שנשאר לתקופת הכהונה של הממשלה הזאת, כדי שבסוף כהונתה נוכל למדוד האם הדברים השתנו. אפשר לקבוע תוכנית ל5- שנים אבל אז נצטרך לראות נקודת ציון בתום 3 שנים כדי שנוכל לערוך השוואה.

דובר כבר על הנושא של שטחי שיפוט. יש נושא בוער מאוד ליד כפר סכנין, של שטחים שיועדו למטרות צבאיות הנמצאים בגבול של בית-הספר, ליד בתים. איך דבר כזה יכול להיות? במקום זה היה צריך לתת לישוב הזה להתפתח ושתהיה שכונה לזוגות צעירים, שיהיו פארקים ותהיה תעשייה ודברים מהסוג הזה.

עכשיו מכינים את המפה. עוד 3-2 שבועות תוצג מפת איזורי עדיפות לאומית. בתקופה של הממשלה הקודמת כמעטו ונמחקו כל הישובים הערביים ממפת העדיפות הלאומית. אנחנו מצפים שיהיו קריטריונים שוויוניים במפת העדיפות הלאומית לתקופת כהונתה של הממשלה הזאת.

אני מבקש שתאמר משפט סיום על נצרת. מה הבשורה בפיך?

יהיה בסדר.

יהיה בסדר.

במקרה הספציפי הזה לא הייתי חותם על האמירה הזאת, שיהיה בסדר.

שיהיה בסדר מבחינת תקציבי הממשלה.

אני לא רוצה לפתוח דיון עכשיו כי בליבי יש הרבה כאב וכעס.

הייתי מצפה ממך, כראש העיריה, לנצל את הפורום הזה ולהגיד מילה לקראת הסולחה וההסכם הגדול.

הלוואי ויכולתי.

אני רוצה להודות לחבר הכנסת אזולאי, יושב-ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה, על שנתן עדיפות לעניין הזה. אני גם רוצה לברך את השר מתן וילנאי. הוא חדש בפוליטיקה אבל אני מאוד מחשיב את מינויו לטיפול בעניין הזה משום שאני מכיר אותו כאדם ישר, הגון ויסודי. אני מאוד מקווה שכך הוא יטפל בעניין החשוב הזה.

הסיפור של מצוקת הישובים הערביים, של האוכלוסיה הערבית בישראל, הוא ריטואל קבוע. הקיפוח ידוע, הבעיות ידועות. אני שומע את חברי, שמעתי אותם כל-כך הרבה פעמים. אני לא רוצה לחזור על זה. אבל אני רוצה להגיד 3 דברים, שאני חושב שאנחנו צריכים להתמקד בהם.

השינוי בממשלה, בשלטון, נטע בכולנו תקוות שייחול שינוי בקונספציה, בתפיסה לגבי האזרחים הערביים במדינת ישראל. השינוי הזה צריך להביא לא רק לאווירה טובה, בזה שהשר יוסי ביילין יסכים להצעתו של חבר הכנסת בשארה להכניס דירקטורים, אלא להחלטה ממשלתית להכניס דירקטורים, כי לא צריך חוק.

לא צריך חוק? ומה אם תהיה ממשלת ליכוד?

האם מותר לי להסביר את עצמי ושלא תכעס, חבר הכנסת בשארה? אני לא נגד הצעת החוק שלך אבל אני חושב שהממשלה הזאת צריכה ליזום את זה בעצמה.

חבל שמגיעים למצב שמאלצים ממשלה באמצעות חוק ושזה לא בא ביוזמה שלה.

אני חושב שהממשלה לא צריכה להמתין עד להשלמת חקיקתו של החוק כדי להחליט החלטה.

דבר שני, התקציב הקיים לשנת 2000 הוא מסר לציבור, אולם לצערי המסר של הממשלה הוא לא מסר גדול של שינוי. זה מסר רע של שינוי. בתחום הציבור הערבי, לדאבוני, כמו במיגזרים אחרים, כמו בתחומים אחרים שרצינו לראות בהם שינוי, לא ראינו שינוי. אבל פה העניין הוא יותר קריטי. גם ראש הממשלה וגם הממשלה כולה צריכה להבין שיש לנו פה פצצה מתקתקת. המצוקות קשות והציבור הערבי לא יכול להמתין יותר. הוא כן יכול להבין שתהיה תוכנית שתתפרס על פני כמה שנים טובות אבל הוא לא יכול לקבל את זה שלא תהיה שום תוכנית בכלל, שהוא יצטרך לצפות לנדבות של משרד זה או אחר, שלא יהיה משהו מרכז וענייני. קודם כל שיופנו יותר תקציבים. אם לא יהיה בתקציב הבא תיקון לעניין הזה תהיה לנו בעיה גדולה.

אדוני השר, אני רואה בברכה את זה שהתכנון והבנייה והקרקעות עברו למשרד ראש הממשלה. אני חושב שזו שעת כושר לציבור הערבי. אני רוצה להגיד לכם ש50%- מהבעיות שלו ייפתרו בזה שייפתרו בעיות התכנון והבנייה והקרקעות, שזה המשאבים הכי חזקים במדינה. נושא הקרקעות שהוא כל-כך בעייתי, ונושא התכנון והבנייה, שמתייחס לפיתוח של הישובים. אסור שהממשלה הזאת תתייחס, כמו רוב קודמותיה, אל הציבור הערבי כאל נטל, לא כאל אזרחים של מדינת ישראל. ככה ראו את הדברים כשתכננו בעבר אבל זה לא יכול להימשך. השינוי צריך לבוא, ומהר.

אני גם חושב שנושא מפת העדיפות הלאומית, כמו שמר ראמז ג'ראיסי אמר, הוא חשוב. הנושא של העדפה מתקנת הוא כורח לאומי. החל מפקידים במנגנון הממשלתי ודירקטורים וכלה במפה לפיתוח ועידוד תעשייה ועידוד השקעות הון במיגזר הערבי, ובזה שיישפרו את רמת התשתיות של הישובים ואת התשתיות בין הישובים.

אני מאוד מקווה, אדוני השר, שתיקח את הנושא הזה לידיך. אנחנו, חברי הכנסת ואנשי הציבור, נהיה לצידך. אבל יצטרך ראש הממשלה להבין שפה צריך שינוי, לא רק בדיבורים אלא באמת במעשים.

אני מודה ליושב-ראש על שהוא הביא את הנושא הזה לדיון כל-כך מהר. אני מקווה שהפעם התוצאה תהיה שונה ממה שקרה בשנים שעברו, כאשר גם אז הנושא הובא לדיון והסתיים באותם פרוטוקולים וקלטות. אני מקווה שהפעם זה יעבור לממשלה ושהממשלה הזאת תביא את השינוי.

התקציב המוצע הוא תקציב גרוע מאוד. כבר עברתי על רובו המכריע. אין בו שום בשורה. שנת 2000 לא תהיה שנת שינוי כלפי האוכלוסיה הערבית לפי התקציב הזה. הייתי מקווה שהעיצוב האחרון והסופי של התקציב יהיה שונה ממה שיש היום.

אני חושב שלממשלה יש פיתרון. אגב, יש נוסחת קסם לפיתרון, נוסחה קצרה מאוד, בקשר לפיתרון הבעיות של האוכלוסיה הערבית. היא מתחילה במשפט "כוונות טובות". האם יש לממשלה כוונה אמיתית לשינוי במיגזר הערבי? אם כן, לדעתי מכאן מתחיל הפיתרון. כל השאר זה כבר מספרים ונתונים. אם אין כוונה, כל המספרים לא יעזרו להביא לפיתרון.

אין תקציבי פיתוח במיגזר הערבי ולכן נמשיך לדבר על הביוב הזורם. אם משרד הפנים מקציב - - -

אני מעדיף שיהיה כסף אף אם לא יהיו כוונות טובות. מצידי שיהיו כוונות רעות.

חבר הכנסת עזמי בשארה, אצלנו אומרים: "כוונה טובה מצרפה הקדוש ברוך הוא למעשה". כשיש כוונה טובה אז זה הולך לקראת מעשה. אבל כשאין כוונה טובה - - -

כסף שמאחוריו כוונה טובה, עוד יותר טוב כמובן.

הייתי רוצה לראות את הכוונות האמיתיות של הממשלה ואז היא תימצא את הכסף, תאמין לי.

אבל היא לא מוצאת אותו בתקציב.

כי לדעתי אין כוונה.

בתחילת ימיה של המדינה, בשנות ה50-, היה ברור שמדינת ישראל לא רוצה את הערבים בתוכה. ולמה? כל תוכניות המיתאר המפורטות של הכפרים הערביים היו בדיוק מסביב לבתי הישוב. משמע שלא הותירו אפילו מגרש אחד נוסף לבנייה, אמרו שזה מה שיש. כל מי שיוולד יצטרך לחפש מקום אחר, לא בארץ. זאת היתה הכוונה. זה לא נאמר ככה אבל זה בוצע. ולכן יש בנייה בלתי חוקית במיגזר הערבי. בוודאי. אז איפה יבנו? כל ראש רשות מגיש תוכנית מיתאר מפורטת ואז היא לא מאושרת או מעוכבת בגלל סכסוכי גבולות עם מועצות איזוריות סמוכות. אין תוכניות מיתאר. אז מה עושים? אז בונים. ככה זה ימשך.

אם רוצים לפתור את הבעיה צריך תוכניות מיתאר שכוללות איזורי תעשיה ואיזורי התפחות לישוב לשנים הבאות. זה יפתור גם את נושא התיעוש וגם את נושא בעיות כביש חוצה ישראל והגבולות עם הישובים הסמוכים. אם יש כוונה כזאת, אפשר וצריך להתחיל.

אני מכיר ישובים שגמרו תוכנית גבולות לפני 10 שנים עם המלצות לשרים ועד עצם היום הזה התוכניות מונחות במשרד הפנים. אני יודע על ישוב שתוכנית הגבולות שלו הסתיימה ב1994- (היא התחילה ב1987-) ומאז ועד היום (ב1999-) היא נמצאת אצל השר וממתינה לחתימתו. אני מתפלא. ב5- שנים לדעתי הוקמו עשרות ישובים בגדה כאשר היתה מגמה להקים וניתן אישור לתוכניות בנייה למגורים תוך 20 ימים ולא תוך 20 שנים. מכאן אני מסיק מסקנה: אם יש כוונה, אפשר למצוא גם מתכננים, גם כספים וגם הכל. ואם אין כוונות אז בוודאי שלא ימצאו את הכספים. אין כסף ויש קיצוצים וכולי.

כבוד השר, רציתי לדבר על כפר כנא כדוגמא רלוונטית לשאר הישובים הערביים. רציתי להעלות את הבעיות שרלוונטיות גם לשאר הישובים.

בכפר כנא יש 15,000 תושבים. היא סובלת היום מנזקי מים(?),מאי-הגשת שירותים אלמנטריים, גם בבתי-ספר, מחינוך בלתי סביר ובעיות כספיות קשות מאוד. התקבלה החלטה במשרד הפנים לכיסוי גרעונות אך משום מה לא מיישמים אותה, אינני יודע מדוע. אנחנו לוחצים ולא מקבלים תשובה. זה בקשר לגרעון ולמחסור התקציבי. אנחנו לוחצים על משרד הפנים שיישם אפילו רק את ההחלטה שכבר נתקבלה, ויש כבר החלטה לכיסוי גרעונות, אך לא מיישמים אותה. ניתקו באמצע. לא מוכנים לשלם. למה? אני לא יודע.

רציתי להדגיש גם את עניין איזורי עדיפות, שמר ראמז ג'ראיסי העלה. כפר כנא למשל קיבלה איזור עדיפות א' בתעשייה ובתיירות. במקום לכלול את הכפר כולו באיזורי העדיפות בגלל המצב הסוציו-אקונומי הקשה ולהפוך אותו לאיזור עדיפות א', הם אפילו לקחו את המעט שיש לנו. שלחו לנו מכתבים וביטלו את ההכרה כאיזור עדיפות א' לתעשייה ולתיירות. עכשיו מצבנו מאוד קשה. היום 10 רשויות ערביות, שכבר כנא היא דוגמא להן, עומדות על סף קריסה.

אך השאירו את נצרת עילית הסמוכה באיזור עדיפות א'.

אני רוצה שכבוד השר יבקר במקום ויראה, יעשה השוואה לאיזור התעשיה של נצרת עילית, שנמצאת 100 מטר מכפר כנא. תיראו מה קורה שם ומה קורה אצלנו. בכפר כנא לא נותנים אפילו תאורה לרחובות באיזור התעשייה. לחצתי, כתבתי מכתבים וערכתי פגישות רבות אך אף אחד לא עונה. אני מבקש מכבוד השר להתערב. שלחתי לך את כל החומר. ביקשתי עזרה מכבודו אך עד עכשיו לא קיבלתי תשובה.

אני לא מחליף 22 שרי ממשלה, אני רוצה שתבינו היטב את העניין הזה. הרי אתם יודעים את זה. אתם סתם מנצלים את זה שאני חדש בעניין. אני לא שר הפנים, לא קוראים לי שרנסקי, אני לא שר הדתות, לא קוראים לי יצחק כהן.

החשש הוא שהתפקיד הזה יהפוך להיות צוואר בקבוק ושהממשלה תנקז את כל הבעיות לוועדת השרים ושום דבר לא יקרה.

זה בדיוק מה שאני רוצה להעיר. יש שרים. נא זמנו אותם לכאן. נא ללכת אליהם ולדרוש הסברים למה תקציב משרד הדתות הוא 3% למוסלמים שמהווים 20% מאוכלוסיית המדינה. שהשר ייסביר. אני אומר את זה רק כהערת ביניים. אחרי זה אני אתייחס לעניין.

השר צודק. השר וילנאי הוא יושב-ראש ועדת השרים שאמורה לטפל במכלול בעיות המיגזר הערבי. טבעי שחלק מהבעיות יתנקזו אליו. כבוד השר, מן הראוי שהדברים גם יובאו אל שולחן הממשלה.

חבר הכנסת טלב אלסאנע צודק, אסור שאני עוד אשמש צינור.

בוודאי שלא. אני מודיע לך, היו פה שרים ויהיו פה שרים ואני אשאל אותם את השאלות הקשות. האמן לי שאנחנו בוועדה לא עושים הנחות לאף שר.

את כל הבעיות העלינו גם בפני כל השרים.

היות והשר צריך לעזוב אותנו לכל המאוחר בשעה 2:00 אז אני מאוד מבקש לקצר. אנחנו רוצים לקבל גם תשובות. חשוב מאוד שתביעו את עצמכם אבל אל תחזרו על דברים ועימדו בלוח הזמנים. תודה.

אני מודה ליושב-ראש על כינוס הדיון הזה. אני רוצה לפתוח בגינוי לחברי-הכנסת היהודים החברים בוועדה הזאת. אף חבר כנסת יהודי לא מצא לנכון להיות נוכח בישיבה הזאת בדיון על מצב האוכלוסיה הערבית.

חוץ מהיושב-ראש.

חוץ מהיושב-ראש, אז אני בירכתי אותו על עצם הדיון.

למה לך לטעון את זה? הרי זה בדיוק כמו בדיונים אחרים.

לא נכון. אנחנו היינו בקריית מלאכי, אנחנו נמצאים פה כשיש דיון בנושאים הקשורים ליהודים. אין פה סימטריה.

כל הבעיות הקשות של המיגזר הערבי תלויות בנושא אחד ויחיד: שינוי קונספציה של השלטון המרכזי כלפי האזרח הערבי. אנחנו יכולים לדבר על תוכנית מיתאר כאן, על בית פה, על העסקת פקיד כאן או שם. אם לא תהיה תפנית בדרך החשיבה של השלטון המרכזי, של הממשלה, כלפי האזרח הערבי, כלפי הקולקטיב הערבי, אנחנו נמשיך לדון וללעוס את הדברים שנה אחר שנה ותוצאות לא ניראה.

אמר חבר הכנסת סאלח טריף שזאת שעת כושר. אני מקווה שזאת שעת כושר, שהממשלה הזאת תביא את התפנית. אבל זאת צריכה להיות החלטה פנימית של מקבלי ההחלטות במדינת ישראל.

הרשות לתכנון לאומי: צריך לכלול את הערבים במה שקרוי תכנון לאומי כאשר מדובר במדינת ישראל. צריך לכלול מומחים ערבים ברשות לתכנון לאומי, שייכוונו וייאמרו את דעתם לגבי התפתחות הקולקטיב הערבי במדינת ישראל.

לגבי המצב העגום של האוכלוסיה הערבית והאפלייה הקשה: יש להביא לחקיקה בכנסת שתימנע ממשרדי ממשלה, פקידים בכירים ושרים להפלות נגד ערבים. גם בנושאים של חיי יום יום וגם בנושאי תקציב. אסור להפלות נגד קולקטיב לאומי. כמעט בכל תחום בתקציב הזה יש קיצוץ בכל מה שקשור לערבים.

רשות לתכנון לאומי, וחקיקה בכנסת תחת הכותרת שינוי תפיסה.

דיברו על זה קודם ואני לא אחזור.

יש רושם במדינה שהערבים לא מתפתחים ולכן לא צריך לתקצב אותם. לכן התשתית נראית איך שהיא נראית, לכן ביוב זורם ברחובות. זה לא בגלל שהערבים אוהבים להריח ריחות של ביוב. אין תקציב, אין פיתוח.

נציב שירות המדינה אמור להיות כלב השמירה לגבי העסקת ערבים ולפעול נגד אפלייה, גם בחברות ממשלתיות וגם במשרדי ממשלה שונים. אתם יודעים כמה ערבים יש בנציבות שירות המדינה? אחד. אגב, היום הצבתי לו אתגר בוועדת הכלכלה להכפיל את מספר הערבים שעובדים בנציבות שירות המדינה, כלומר לקלוט עוד אחד.

צריכה להיות תשומת לב מיוחדת, אדוני השר, כבוד היושב-ראש, לערבים בנגב. המצב שם מביש. זה אות קלון למדינת ישראל איך שאנשים חיים שם ברמה היומיומית, שעה בשעה, דקה בדקה. צריך למצוא פיתרון. אם מדברים על העדפה מתקנת ולא מתחילים בדרום, אז אני לא יודע מה זה העדפה מתקנת.

אחד הנושאים הקשורים בחבל הטבור של המיגזר הערבי זה נושא חינוך. החברים שלי כבר הזכירו את זה ולכן אני אסתפק בדברים הללו. תודה רבה.

כבוד השר, כבוד היושב-ראש, המדינה היא לכולם ועל המנדט הזה הממשלה קמה. 4 חודשים, כבוד השר, לממשלה החדשה ולא ראינו שום שינוי. תקציב 2000, שעבר קריאה ראשונה, לא הביא בשורה חדשה למיגזר הערבי. התקציב הזה לצערי הרב הוא לא תקציב של כ-ו-ל-ם. הוא תקציב של חלק מהאוכלוסיה הישראלית, ואתה מבין בדיוק למה אני מתכוונת. התקציב נשאר כפי שהיה בממשלה הקודמת, אולי הוא אפילו הורע. כשאני מדברת על שינוי אני מתכוונת לשינוי בתקציבי החינוך, בתקציבי השיכון והבינוי ובתקציבי הרווחה. אנחנו יודעים שאין ערבים, אני אפילו לא מדברת על נשים ערביות, בחברות הממשלתיות, כמו חברת החשמל ו"בזק".

מחרתיים אני אגיש הצעה לסדר לגבי העובדה שחצי מנערות המצוקה באות מהמיגזר הערבי. בדקנו ומצאנו שישנן 21,000 נערות במצוקה בישראל, מתוכן 10,000 נערות במצוקה מהמיגזר הערבי.

עוד לא דיברתי על החינוך. אם לא יהיה חינוך ושינוי בחינוך, לפי דעתי לא עשינו כלום. לפני שבוע התפרסם דוח על בעיית הסמים בקרב בני נוער מהמיגזר הערבי. נמצא ש40,000- מבני הנוער במיגזר הערבי בגילאי 12-8 משתמשים בסמים. לצערי הרב משרד העבודה והרווחה לא מודע לזה. ומה בקשר לנשירה בקרב בני נוער?

לפני כמה דקות הייתי בוועדת החינוך והתרבות שם דובר על מדע וטכנולוגיה, על תוכנית "מחר 98". אני חושבת שבמיגזר הערבי נגיע לתוכנית "מחר 98" רק עוד 10 שנים. אין אפילו ריח של התוכנית הזאת במיגזר הערבי, כבוד השר. ישנם בתי-ספר שלא מחוברים אפילו לחשמל, ואתה יודע את זה. הכפרים הלא מוכרים עדיין לא מחוברים לחשמל.

נושא החינוך המיוחד כמעט אינו קיים במיגזר הערבי.

בישובים הבדואים לא נבנו מוסדות חינוך ולכן הילדים צועדים 4 קילומטרים ברגל בשביל להגיע לבתי הספר. לצערי הרב זה נובע מהכוונה ממשלתית, כדי שהאנשים יעזבו את מקומותיהם ואת אדמותיהם. בישובים האלה, כבוד השר, ילדים בני 9-8 לא יודעים מה זה בית-ספר. לדעתי חייבים לטפל בנקודה הזאת.

ביקרתי בשבוע שעבר בסכנין וראיתי את הפקעת האדמות שם. במקום זה היו יכולים לבנות שם שיכונים לזוגות צעירים ואיזורי תעשייה. ויותר מזה, כביש חוצה ישראל מפקיע אפילו את שאר האדמות החקלאיות מהחקלאים הפשוטים שמתפרנסים מזה.

ויותר מזה, אגרות הטלוויזיה שמוטלות על המובטלים, על הנכים ועל הקשישים במיגזר הערבי.

יש הרבה נושאים ויש הרבה על מה לדבר. הזמן הקצר שניתן לי לא מאפשר לי להמשיך.

אדוני היושב-ראש, באמת היו כבר כמה פורומים מהסוג הזה ומסוגים אחרים, גם ערב הבחירות, גם אחרי הבחירות, גם בזמן המשא ומתן על הקמת הקואליציה וגם בישיבות ועדות הכנסת.

אני לא רוצה להביא שום נתון. מי שרוצה נתונים יכול למצוא אותם במכוני מחקר ובמאמרים. פורסמו מספיק מאמרים. אם לממשלה אין את הנתונים, שני עוזרים של כל שר יכולים בקלות למצוא אותם. למה לנו להגיד כאן נתונים לשר ואחר-כך לגלות ששכחנו פרט כזה או אחר? בשביל מה? זה הפצצת נתונים.

השר אומר שהוא לא מייצג את משרד החינוך או את המשרדים האחרים. הוא צודק. הוא לא יכול להשיב על כל נתון ונתון. הישיבה הזאת עוסקת באפלייה בכלל של המיגזר הערבי, מצבו של המיגזר הערבי.

חבר הכנסת תאופיק חטיב צודק, אף שהייתי משנה את המושג בו הוא השתמש. הייתי אומר, לא "כוונות טובות" אלא רצון פוליטי, האם יש לממשלה רצון פוליטי לשוויון. לגבי כוונות אנחנו לא יכולים לדעת. כמו שיש לה רצון פוליטי בעניין המאחזים, או אין לה. כמו שיש לה רצון פוליטי פה או אין לה. האם יש לממשלת ישראל רצון פוליטי, או אין לה רצון פוליטי, לעבוד מען שוויון?

אם יש לה רצון פוליטי אז זה כן בתחום תפקידו של השר הממונה על ועדת השרים לאוכלוסיה הערבית, להיות קטליזטור בממשלה ולעשות לובי בממשלה למען שוויון. להגיע לכך שתהיה החלטה עקרונית במדינת ישראל. לא מחוייבות שניתנה לפני בחירות. את דוח ברק כתבו כל מיני משכילים ערבים שהובאו מכל מיני מקומות ובאמת כתבו את מה שהערבים רוצים לקרוא. לא לזה התכוונו, לא לספר מחוייבות, אלא לרצון פוליטי להגיע לשוויון כמה שיותר, לחתור לשוויון במהלך 4 שנות כהונת הממשלה הזאת.

אם יש רצון פוליטי אז יש טעם לישיבות, כי אז אפשר להתייעץ איתנו במה להתחיל, במה לא להתחיל, לאן הולכים וכולי. אבל ללא הרצון, אז אנחנו עוד פעם חוזרים - יש פה בעיות ויש שם בעיות. נו, אז מה? זה לא ייתן כלום. עד שראשי המועצות הדרוזיות עשו את מה שהם עשו, עד שמיגזר אחר יעשה את מה שהוא יעשה. ואז עושים טיפול נקודתי, מכבים בעירות פה ושם, למשל סביב כביש חוצה ישראל, כשפעם אלה מתחילים בשביתות ופעם אלה מתחילים בהפגנות. אז יהיה אפשר לקוות לקבל פתרונות. תלוי כמה חמור המצב ועד כמה האנשים מוכנים ללכת עד הסוף או לא.

אם יש החלטה להגיע לשוויון אז יש מה לדבר על נתונים. אני מבטיח לאדוני השר, מספיקה אפילו ספריית הכנסת, שהיא קטנה מאוד וצנועה מאוד, לא צריך את הספרייה הלאומית,. אני יחד עם שני עוזרים נוכל להוציא לך את כל המידע שאתה רוצה על המצב במיגזר הערבי. יש כל מיני גופים שחוקרים עכשיו בנושא הזה ואפשר להגיע לנתונים מדוייקים. אבל לא הייתי רוצה לדון בזה במהלך הישיבות.

האם יש לממשלה רצון פוליטי? מתי? מה היעד? אלה דברים שהייתי רוצה להבין. כי באמת יש סיבה לכך שהחברים חשים ספקות. גם לאור זה שראש הממשלה ברק לא מוצא זמן להיפגש איתנו.

רשות הדיבור לחבר הכנסת מוחמד ברכה. אני רוצה להתנצל בפני כל ראשי הרשויות שביקשו רשות דיבור. רבותי, אני יכול לתת לכם, אין בעיה, אתן לכל ראשי הרשויות לדבר. אבל אנחנו באנו לשמוע כאן את השר, עם כל הכבוד. השר מקדיש לנו עוד כמה דקות. חבל על הזמן.

לא שמעתי פה מישהו האומר שאתם טועים ושהנתונים לא נכונים. לשמחתנו זה לא 10,000 נערות במצוקה אלא רק 5,000. האם שמעת מישהו מכחיש את הנתונים? המצב מספיק חמור, לא צריך להגזים בנתונים. אז אל תגידו שלא בנו מוסדות חינוך. הרי כולנו יודעים שבנו. הכוונה היא שלא בנו מספיק. המצב מספיק קשה ולא צריך להפריז בתיאורו.

אני לא אוהב לראות את המחזה הזה, שחוזר על עצמו מידי פעם, שישיבות בהן דנים בסוגיות האלה, על השוויון לאוכלוסיה הערבית, הופכות למצעד של בכיינות ושל הצטדקויות.

אני רוצה להגיד לך, אדוני השר, בכנות וביושר, אני לא מאמין בממשלה שלכם. לא מאמין לממשלה הזאת. נקרתה על דרכה שעת כושר והיא כשלה בשעת הכושר הזאת, שעת הכושר של עיצוב התקציב. עוד לפני שדנתם על סעיפי התקציב דנתם בממשלה במה שנקרא שינויים מבניים במשק הישראלי. בכל השינויים המבניים לא רק שלא היתה התייחסות לאוכלוסיה הערבית אלא כל הצעדים של הפרטה בסופו של דבר ידפקו עוד יותר את האוכלוסיה הערבית ואת השכבות החלשות במדינה.

אבל לא רק זה. בתמצית של ספר התקציב שהונח על שולחן הכנסת בשבוע שעבר בנוסף לשינויים המבניים יש גם פרק תחת הכותרת "הדגשים נוספים". עברתי על כל ההדגשים הנוספים, אחד לאחד, וכולם חשובים, אני לא מזלזל באף אחד מההדגשים האלה, אבל אין התייחסות כלשהי בסדר העדיפויות לאוכלוסיה הערבית, שמהווה 20% מהאוכלוסיה הישראלית. לא מספרים, לא איזורי פיתוח ולא בכלל. מר ראמז ג'ראיסי יכול להעיד עכשיו שהיו תקציבים ב92- וב93- שהם נומינלית יותר גבוהים מאותם סעיפי תקציב בתקציב שנת 2000. נומינלית, לא ריאלית. על מה אנחנו מדברים? עוד פעם מילים, מילים ומילים.

זומנתי לנשיאות הכנסת בכדי לדון בהצעת חוק שהגשתי. אני רוצה שהאנשים שיושבים פה ישמעו. הוזמנתי על מנת לדון בהמלצת היועצים המשפטיים של הכנסת לפסול את הצעת החוק שכותרתה "שוויון לאוכלוסיה הערבית". למה? כי אחד הסעיפים מדבר על מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית ורב-תרבותית. בהקשר של השוויון לאוכלוסיה הערבית רוצים דווקא לשתול את הנושא של המדינה היהודית. אז מה נעשה? מבחינה גנטית אנחנו הרי לא יכולים להיות יהודים, גם אם נירצה. אנחנו לא מסוגלים.

יהדות זה לא עניין גנטי. אם אתה תשנה את הדת שלך אז תהיה יהודי. זה הכל עניין של המרת דת.

איך אתם מצליחים ליצור מהסכמה מחלוקת.

כששר הדתות יהיה פה נקיים על זה דיון. אם אתה צריך גם את הרבנים הראשיים, נזמין גם אותם.

נזמין מומחים להנדסה גנטית.

אנחנו נמצאים אחרי אישור התקציב בקריאה ראשונה. הדברים של שר האוצר היו דברים כדורבנות. הוא אמר שהמסגרת של התקציב לא תשתנה, וכמובן שהיא לא תשתנה כי היא אושרה בקריאה הראשונה, אלא יהיו אי אלה העברות, משחקים של כיסאות מוסיקליים בתוך התקציב.

אני לא יודע כמה זה יכול לענות ולו כהוא זה על הצרכים של האוכלוסיה הערבית השנה. אני מתנצל, עם כל ההערכה שלי לשר שריד אני אומר, אימוץ שלוש תוכניות החומש לחינוך הערבי הוא בלוף. בסוף יצא מזה משהו מדולדל וחסר כל טעם. בתחילה דובר על 200 מיליון שקל, אחר-כך אמרו שיוקצב לזה 100 מיליון שקל, אחר-כך אמרו שיוקצבו רק 50 מיליון שקל. כשבדקנו את ספר התקציב מצאנו 38 מיליון שקל. זה באמת לא רמה של ממשלה ושל שלטון.

תודה רבה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. אני מבקש עכשיו את כבוד שר המדע, התרבות והספורט ויושב-ראש ועדת השרים לענייני ערבים לומר את דבריו.

אני רואה את הנושא של הערבים כנושא שלי עוד לפני מדע, תרבות וספורט. כך אני משיב כששואלים אותי מה התחומים שבהם אני עוסק. אני רוצה להגיד לכם כמה מילים.

קודם כל, אני בקושי חודשיים בתפקיד ואני כבר אשם בכל מה שקרה ב50- השנים האחרונות. בכל: במדע, בתרבות, בספורט. תוקפים אותי על דברים שאני אפילו לא יודע שהם קיימים, שאף פעם לא הגיעו לשולחני או לשולחנו של אף אחד מעוזרי. זה קרה לפני 3 שנים אז אני אשם, זה קרה לפני 20 שנה אז אני אשם. התרגלתי לזה.

לכן אני מאוד שמח על הפגישה הזאת ושמח על היוזמה של היושב-ראש לזמן את הפגישה. גם פנו אלי ראשי הרשויות ואני אפגש איתם. לכל מי שמרגיש כאן שהוא החמיץ משהו כי לא נתנו לו לדבר, כי הוא לא הציג את הנושאים שהוא רצה להעלות, אני יכול להרגיע את כולכם.

כפי שהערתי בהערת ביניים קודם, אני לא צריך לקבל את הנתונים האלו או האחרים. אני יודע שהמצב הוא בעייתי, מורכב ודורש טיפול מיוחד. אם יגידו לי שבאיזה כפר כן או לא סללו כביש, לי זה עובר ליד האוזן כי ברור לי שצריך לסלול ולכן מה שאיכפת לי הוא אם כן או לא סללו. אני מבין את מורכבות הבעיה וחשוב שראשי הרשויות נמצאים פה. אל"ף, כדי לשמוע את חברי הכנסת. ובי"ת, כדי לשמוע אותי. ואחרי זה אנחנו גם נעבור ברשויות ונדבר אחד, אחד. הם גם יהיו נוכחים בישיבות שלנו. הזמן יעשה את שלו.

אני חייב להעיר לכם כמה הערות ראשוניות ואחרי זה ייתכנו תשובות יותר ספציפיות. מצב השלטון המקומי בארץ לדעתי הוא בכלל בעייתי. יושב פה מנכ"ל מרכז השלטון המקומי, מר גיורא רוזנטל, שאני מכיר אותו היטב. זאת בעיה קבועה גם בציבור היהודי. זה לא דבר שאופייני רק במיגזר הערבי. זאת נקודת תורפה בכלל בתרבות הישראלית, בתרבות השלטון שלה. היה ראוי שזה ייראה אחרת. חלק גדול מהנושאים שאתם מעלים הם כבדים וחריפים. לצערי הם לא רק אצלכם. לצערי הם קיימים גם במקומות אחרים. גם את הדבר הזה צריך לזכור.

נדרשת התייעלות לכל הרוחב. אני הרי חשוד בעניין הזה לחלוטין, אבל אם אתם הייתם בטוחים שכל שקל אצלכם הולך לאן שצריך - אתם יודעים שזה לא המצב. אני אומר, אני חשוד לחלוטין כי אני לא מאמין בדברים האלה. אני יודע שהשקלים לא מנוצלים כמו שצריך, לצערי, והרבה מאות אלפי שקלים, או מיליוני שקלים, הולכים לא לאן שהתכוונו שהם יילכו בסופו של דבר.

זה קיים אצלנו במיוחד.

לא. בכל המיגזרים אני רואה את זה. בכל מקום שאני מכניס אצבע ושואל שאלות התשובות שאני מקבל הן לא מספקות, בתחום שאני מופקד עליו. זה לא מצב שהכל יעיל בצורה מדהימה ועובד בצורה פנטסטית ורק פה ושם מגלים בעיות. הבעיה היא הרבה יותר עמוקה, לכל הרוחב. זה חלק מתרבות שלטונית שמחייב טיפולי שורש עמוקים, שממשלה אחת לא תגמור לעשות אותם. 4 שנות שלטון לא יספקו את העניין הזה וגם לא 8 שנים. אלה דברים מאוד עמוקים, ואתם יודעים בדיוק על מה אני מדבר. כל ראש רשות פה יודע בדיוק למה אני מתכוון כשאני אומר את הדברים האלה. אלה לא אנשים רעים אבל אלה העובדות שאיתן צריך להתמודד. זה נכון גם במיגזר היהודי.

ביקרתי לפני שבועיים בעיר נהדרת, שראש העיריה צריך היה להתנצל שהוא מאוזן כל הזמן. זה לא דבר פשוט. הוא נותן הרבה מאוד תשובות שליליות והוא מותקף כהוגן על התשובות השליליות האלה. אבל משום מה ה"דפוק" הזה עובד עם תקציב מאוזן. זאת ממש "תקלה" במדינת ישראל. יש מקומות שבהם זה נראה אחרת וזה צריך להיראות אחרת.

פה ראשי רשויות עובדים בכפרים בלי ביוב.

שחררו אותי משלב הסיסמאות. עברתי את גיל 25, תאמינו לי. אני יודע על מה אני מדבר. גם אתה יודע על מה אני מדבר. מי שזורם אצלו הביוב שייבדוק בדיוק לאן הולכים השקלים. האם כולם הולכים לאן שצריך? התשובה היא לא. בכל מקום שבדקתי התשובה היתה לא, במיגזר היהודי, במיגזר הדרוזי, במיגזר הערבי, בכל מיגזר, בצבא, במשטרה, בכל מקום. זה לא דבר חדש. זאת מציאות שצריך להכיר אותה וצריך להתמודד איתה. זאת הערה כללית.

הדבר השני, לגבי התחושה שעלתה כאן שאתם רגילים כבר לישיבות האלה, מה שחבר הכנסת ברכה קרא "מצעד הבכיינות", אז עושים עוד ישיבה ועוד ישיבה. אני לא כזה. יכול להיות שבגלל זה אני צריך להפסיק את התפקיד הזה. אני פשוט לא בנוי בצורה הזאת. אני יודע שאני חשוד בעיני כולכם כי אני גנרל. מה הגנרל הזה מתעסק עם העניין? המעטים פה שמכירים אותי יודעים שאני רגיל לעבוד אחרת. אם אני אראה שזה לא מתקדם אז אני לא אעסוק בזה.

חברי הכנסת תאופיק חטיב ואחמד טיבי וראש עיריית נצרת מר ראמז ג'ראיסי שאלו לגבי סעיף הכוונות והמדיניות. אני מבין מדיניות אחרת ממה שהיה עד היום. ראינו את קצה הקרחון ב95-92- כשרבין עליו השלום ניהל את המדיניות. אני ראיתי את זה, וראו את זה הבדואים בנגב. מר אלקצאצי אז היה כבר ראש העירייה ברהט (עכשיו הוא חזר לשם). אם אני לא אצליח בזה, אני לא אהיה שם, חד וחלק. אני אומר לכם את זה מייד ואני מתכוון לעשות את זה.

רבין סימן לנו את הדרך בהרבה דברים. גם בעניין הזה. ולזה אני מתכוון. לפי הבנתי גם ראש הממשלה ברק מתכוון לזה. הוא מתכוון לכל אחת מ10- הנקודות שאותן אתם החזקתם. מישהו אמר שהוא חושד בכוונות בכלל. אני אומר לכם, אל תחשדו בכוונות. כוונות טובות קיימות. עכשיו השאלה איך עושים את זה.

אין ספק שהמצב הקשה הוא לא בעיה של ערביי ישראל. הוא בעיה של מדינת ישראל, שהערבים בתוכה. ערבים, יהודים, צ'רקסים, דרוזים, נוצרים, כולם בתוכה. זאת בעיה של כולנו. כל מי שאומר שזה לא צריך להיראות כך צודק במאה אחוז.

לא צריך להגזים בנתונים. קודם הגזימו. אמרו שלא ניבנו מוסדות חינוך. ברור שניבנו מוסדות חינוך. לא ניבנו בכפרים מסויימים בגלל בעיית הכפרים הבלתי מוכרים, שהיא בעיה בפני עצמה שחובה להתייחס אליה, שדורשת טיפול בפני עצמו. בעניין זה צריך טיפול יצירתי, לא כל הזמן להיות נעולים על דברים.

לכן אני אומר לכם, אין ספק בסעיף המדיניות. ראש הממשלה מתכוון לכל מילה שנכתבה. ראיתם את זה גם בתחומים אחרים.

עכשיו, יש בעיה של תקציב 2000. אני לא יודע אם שמתם לב אבל תקציב 2000 קוצץ ב5.8- מיליארד שקל. זאת אומרת, כולם קוצצו. אין אחד שלא קוצץ. מתוך ה5.8- מיליארד - הביטחון תרם מיליארד שקל, ואתם מכירים את הרגישות לביטחון במדינת ישראל. זה לא כסף קטן. אני בקיא שם לפני ולפנים, זה בעייתי מאוד. כולם תרמו. גם החינוך תרם בעצם, כי הרי מספר התלמידים גדל ואילו תקציב המשרד לא גדל. כך שאי אפשר להגיד שכולם התפתחו, כולם גדלו ורק את המיגזר הערבי קיצצו. הקיצוץ הוא לכל הרוחב.

אתם יודעים שיותר מקבוצה אחת בכנסת חושבת שהתקציב הוא לא טוב. אני שייך לקבוצה שחושבת שהוא כן טוב, אבל יש הרבה שחושבים שהוא לא טוב. כל מיגזר שאנחנו שומעים אומר: למיגזר שלי התקציב הזה הוא לא טוב. זה לא אופייני רק לכם. בעניין הזה אתם לא יכולים להשמיץ לבד. כמעט כל מיגזר במשק חש כך. אני חושב שהם טועים ואני חושב שהזמן יוכיח את שלו, אבל כרגע זה הנתון.

אבל כשמדובר באנשים שנמצאים במצוקה, ובנוסף למצוקה עושים עוד קיצוץ, אף אחד לא יבין מזה שהולכים לשפר, עם כל הכבוד.

הבעיה היא מאיפה מוצאים את הכסף. אנחנו מבינים שלא מצליחים להוציא את הכסף.

לכן כרגע לגבי התקציב מה שנדרש, ואני הערתי את זה קודם גם בהערת ביניים, שכל שר יסביר מדוע הוא לא מקצה את המשאבים המתאימים באותה פרופורציה למיגזר הערבי.

צריך לשנות את צביעת הכסף בתקציב.

אנא מכם, בלי הערות ביניים. תאפשרו לשר להגיד את דבריו.

אני לא הולך להחליף פה שום שר משרי הממשלה ולהסביר מדוע הם עושים כך או אחרת. אני יכול להתייחס רק למשרד שעליו אני מופקד. במשרד שעליו אני מופקד אני לא אתקן את זה מייד ל20%-, שזה הראוי כי הערבים מהווים 20% מהאוכלוסיה, אבל אני כן אלך לכיוון של ה20%-.

נדמה לי שחבר הכנסת עסאם מח'ול העלה את העניין של התיאטרון הערבי. אני רוצה שתבינו, תקציב המשרד שאני מופקד עליו בנוי כך שלאף גוף חדש אין מקור תקציבי. לפני שהייתי שר הייתי יושב-ראש של קולג' המוסיקה בתל-אביב. אי אפשר היה לקבל אגורה מהמשרד שאני עכשיו מופקד עליו מכיוון שיש מערכת כזאת של כללים, שאני עכשיו לומד אותה ואני רוצה לשנות אותה, שלגוף חדש בעצם אין סיכוי. את הכל מקבלים הדינוזאורים הוותיקים. זה לא נכון רק למיגזר הערבי. ברור שאני אעשה אפלייה מתקנת לתיאטרון שחבר הכנסת עסאם מח'ול ציין. אני כבר אומר לכם את זה. ה2- מיליון ומשהו שקלים, שמעת מספריית העוורים, עם מחצית מזה הם מסתדרים. זה אבסורד כי ה2.4- מיליון שקל נחשב ללא כסף. כולנו יודעים שזה הרבה כסף, דין פרוטה כדין מאה. בעניין הזה אני בהחלט אעשה אפלייה מתקנת. אני מצפה מהשרים שייעשו את זה. הם לא יוכלו ישר להתיישר למה שצריך אבל זה צריך להיות הכיוון. הכיוון הוא הדבר הקובע בכל העניין הזה.

תקציב 2000 כתקציב כולל לא נותן מענה מיוחד לאוכלוסיה הערבית. אני מצפה שתקציב 2001 והתקציבים שלאחריו ייראו אחרת. בתקציב 2001 אני מקווה שתהיה תוכנית חומש - אני לא יודע מי נתן פה לממשלה 3 שנים, לדעתי מנובמבר יש לה 4 שנים, הרי הבחירות הוקדמו, למי שלא זוכר, כך שהבחירות הבאות ייערכו בנובמבר 2004.

תלוי מה הממשלה תעשה בשנים הבאות. אם היא תמשיך ככה היא לא תשרוד וגם לא תיבחר לקדנציה נוספת.

זה תלוי בהרבה דברים. אנחנו יודעים איפה אנחנו חיים. אבל למה לגלוש? אין נביא בעירו.

ביקשתי מוועדת מנכ"לים בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה, בגלל העוצמה שהוא מייצג, לגבש תוכנית חירום לסגירת הפערים. היא לא תיקרה בשנת 2000 אלא רק משנת 2001. זה יהיה המדד העיקרי. תיכף אני אגיד לכם מה נעשה בינתיים. יש לנו כל-כך הרבה מה לעשות בינתיים שאם את זה נצליח לעשות אני כבר אהיה מאוד מרוצה. זה הכיוון שבו אנחנו עוסקים.

אני מקווה קודם כל לטפל בתוכניות המיתאר. תוכניות המיתאר זה דבר הרבה יותר מורכב ממה שאתם מתארים כאן. כשאני פונה למשרד הפנים הוא אומר: יש תוכניות מיתאר. נתנו לי את הנתונים ואני נדהמתי, בכ80%- מהכפרים יש תוכניות מיתאר. עכשיו מי יכול לנחש איך נראות תוכניות המיתאר האלה? בטח הן כל-כך צמודות למיתאר הבתים, כמו שמישהו פה ציין קודם. אז אני צריך לא רק להגיד שיש תוכניות מיתאר אלא עכשיו צריך להיכנס לתוך תוכניות המיתאר ולשאול את השאלות הנכונות. אנחנו נעשה את זה. אנחנו נטפל בכלל תוכניות המיתאר. זאת עבודה בפני עצמה. זה שחלק מהעניין עובר למשרד ראש הממשלה גם ייקל עלינו.

אנחנו ניכנס לכלל הנושא של ישובים בלתי מוכרים. בואו לא נהיה תמימים ולא נשחק פה משחקים. יש ישובים בלתי מוכרים שבהם באמת זה צועק לשמיים, ויש כאלה שזה מעלה שאלות. אנחנו נבדוק את זה, כולל 8 ישובים בלתי מוכרים שהבנתי שכבר הוכרו ועוד לא קרה בהם שום דבר. נבדוק את זה ונטפל בכל. זה כבר נמצא בתקציבים הקיימים של המשרדים השונים. לא צריך לתת להם תקציבי אקסטרה לעניין הזה. ניקח את ה8- האלה - אני אפילו לא זיהיתי אותם, זיהיתי רק את עין-חוד מתוך השמונה, לא קיבלתי את הרשימה של כל ה8-.

אפשר להעביר לך. אלה ישובים בגליל.

הבדואים בדרום: מצבם צועק לשמיים. כל מה שאתם אומרים לא מציג עד כדי כמה זה חמור. זה חמור מאין כמותו. על החברה הבדואית בדרום עוברים תהליכים קשים. כשהייתי אלוף פיקוד טיפלתי בהם בתחומים מסויימים בעצמי, אף שהם ממש לא היו תחומים שתחת אחריותו של איש צבא, אבל מכיוון שזה צעק לשמיים טיפלתי בזה ודרשתי דרישות ממשרדי הממשלה. היה לי קל כי ראש הממשלה היה איתי לאורך כל הדרך בעניין הזה. זה היה נוח מאוד בתקופה שמר רבין ז"ל היה ראש הממשלה.

קבענו תת-ועדה בראשותו של שר החקלאות ואנחנו נפגשים בשבוע הבא כמדומני פעם ראשונה. אני מתכוון לקדם את העניין, כולל סוגיית הקרקעות, שנמשכת כבר 51 שנים. לא שנה ולא שנתיים. נעשו צעדים, תמיד מאוחר מדי ותמיד מעט מדי. אני רוצה לשנות את זה. זה אחד הדברים שעליהם אנחנו ניבחן בסופו של דבר ונתחיל את זה כבר עכשיו. אחרי זה גם יגיע הכסף.

מדיניות הריסת הבתים - לא סתם אמרתי את מה שאמרתי בהערת ביניים - היא מאוד בעייתית. גם בישיבת הוועדה האחרונה שלנו ציינתי את הנקודה הזאת. היא לא נראית לי סבירה. לא נראה לי שהיא משיגה משהו מלבד לגרום ריב בין הערבים לבינינו, כשיש מספיק סיבות לזה. ממש מיותר, לא צריך בעניין הזה לחפש סיבות, יש מספיק בעיות בינינו לבין האוכלוסיה הערבית ולא צריך להמציא לנו עוד דבר.

שר הפנים מינה ועדה לעסוק בזה. אני מזכיר לכם שהיתה ועדה כזאת לפני מספר שנים והיא "הלבינה" עשרות אלפי בתים.

ועדת מרקוביץ.

לא אהיה מופתע אם זה אותו מרקוביץ גם בוועדה הזאת. אני אפילו עוד לא בקיא בה. האם יש כאן מישהו ממשרד הפנים?

הם לא יודעים.

כדאי שהוועדה הזאת תקבל גם את עמדת האוכלוסיה הערבית.

אז לא צריך ועדה.

באמת לא צריך ועדה.

אנחנו נעסוק בעניין הזה ויהיה ברור לחלוטין שמצד אחד אי אפשר להיות דבר שהוא בניגוד לחוק, מצד שני החוק צריך לאפשר לאנשים לחיות, ומצד שלישי צריך לעבוד עם שכל, שזה הדבר העיקרי ואת זה אנחנו נעשה.

התחילה פעולה. היא לא מספקת. אבל מי שאומר שלא קרה שום דבר בתחום החינוך, מטעה. שלושת הדוחות האלה היו מונחים על המדפים כאבן שאין לה הופכין, מישהו ניער מהם את האבק והתחיל לטפל בזה. זה כבר הישג בפני עצמו. ברור שכל אחד היה רוצה יותר. השר שריד עידכן אותי שאת כל המתנ"סים שהוא בונה השנה הוא בונה במיגזר הערבי, למשל. רבע מהכיתות שהוא בונה הוא בונה במיגזר הערבי. ברור שזה ייקח זמן אבל זה מצביע על הכיוון. זה מצביע על סעיף הכוונות, שציינתי אותו קודם.

העסקת עובדים ערבים בחברות ממשלתיות ובמיגזר הממשלתי: אני כבר מקבל על זה דיווחים. לא נכפיל את זה באחוזים. אנחנו נגדיל את זה נומינלית כי באחוזים הכי קל להכפיל את זה. דרך אגב, היתה פעולה כזאת, שהתחילה בתקופתו של ראש הממשלה רבין, כאשר בנציבות שירות המדינה הכפילו את מספר העובדים הערבים. אני דורש מהם להגיע למספרים כאלה שיהיו סבירים מבחינת גודל האוכלוסיה הערבית. מישהו צריך להביא את הנתונים ועל זה אנחנו נעבוד. זה לא דורש כסף. זאת עבודה שתשפיע. כולל הדירקטורים. לא הייתי צריך את חבר הכנסת עזמי בשארה, לא הייתי צריך את שר המשפטים ביילין. ביקשתי מייד בישיבה הראשונה לעסוק בדירקטורים הערבים ואנחנו נתקדם גם בעניין הזה.

החריגות הבולטות, גם אלה שחבר הכנסת חטיב העלה וגם 2 חריגות שחבר הכנסת אלסאנע רשם לי על פתק, אני מבקש לקבל את זה בצורה מסודרת. אתה הזכרת איזה כפר שממתין 10 שנים. תעבירו לי את זה. דברים מהסוג הזה שצועקים לשמיים, לא 100 מיקרים, אבל מיקרים קשים במיוחד הם נושא לטיפול נקודתי. נדמה לי שבכמאל(?) יש לנו איזה סיפור כזה, אני אקח אותו ואעשה לו טיפול נקודתי. או השכונה הזאת ליד שפרעם, אום סחאלה, שנראה לי לא סביר, אלא אם יש שם איזה סוד שאני לא מכיר (וקשה לי להאמין שיש שם סודות כי את הסודות בדרך כלל אני כן מכיר). אז תביאו ונטפל בזה טיפול נקודתי.

אני מתכוון גם להתרכז בהחלטות שהתקבלו ולא התבצעו. הבנתי שיש סט של החלטות כאלה, כולל החלטה על חיבור לחשמל, שיושב-ראש הוועדה הזכיר.

גם תקציבים שהוקצבו להכנת תוכניות מיתאר.

תוכניות מיתאר זה נושא בפני עצמו.

אני העליתי נושא, לגבי נציגות של המיגזר הערבי בוועדות שדנות בנושאים ומתוות תוכניות.

תהיה נציגות של המיגזר הערבי בכל הוועדות האלה, של ראשי מועצות, של נציגי ציבור שאתם תקבעו. אני לא מוכן לקבוע לערבים בלי הערבים. הייתי יושב-ראש ועדה שבדקה את האלימות בבתי-הספר ודרשתי שיהיו תלמידים בוועדה. בעקבות זה כמעט אמרו לי לבטל את הוועדה הזאת אך התלמידים עשו את העבודה הכי טובה. יש להם שכל לקטנים האלה, יותר מאשר לנו. הם עשו עבודה מצויינת.

אדוני השר, מה בקשר לכביש חוצה ישראל? במשולש במיוחד. הגבול למזרח וכביש חוצה ישראל למערב.

יש גוף שמטפל בכביש חוצה ישראל. אני לא הולך להכניס את הראש שלי לשם. יש מי שעוסק בזה. קראתי הבוקר את ההערות שלכם ואת התשובות. אתה מחזיק את אותו עיתון ואני מניח שראית את זה. אני מציע להיות מעשיים. אני טיפוס מעשי. זאת מגבלה, בהחלט. אני לא שייך לאלה שאוהבים לדבר. אני שייך לאלה שעושים. אם אני יכול לעזור בנקודה כזאת או אחרת, אני אעזור. להגיד: בואו נתכנן את כביש חוצה ישראל מחדש? לא בבית-ספרי. לכו למקום אחר. לתכנן את כביש חוצה ישראל מחדש נראה לי כרגע לא סביר. ראיתי שכבר עובדים שם. אבל אם יש נקודות תורפה שצועקות לשמיים אני מוכן כמובן להיכנס ולעזור. שמעתי שחלק מהן באמת קיימות במשולש.

מה עם מפת העדיפות הלאומית החדשה?

קודם כל, כלל הנושאים והאווירה שבה הם עלו יעלו על-ידי בממשלת ישראל, כולל מפת עדיפות לאומית. אני אהיה מחוייב מבחינתכם להעלות את הדברים בפני שרי הממשלה. את זה אני אעשה.

שיידונו בממשלה בעניין הזה כהמלצה מטעם הוועדה.

הוועדה לא ממליצה. הוועדה מחליטה. זה הבדל גדול.

מצויין. עוד יותר טוב.

כשהוועדה תגיע לכל נושא ונושא אז נדון ונישמע את כולם. אני כרגע לא רוצה סתם להגיד לכם דברים על נושאים שלא דנתי בהם בכלל.

אני אומר לכם ככלל, את תפקידי אני רואה כתיאום בין-משרדי, זה המקום שלי, ולשמש לכם פה בממשלת ישראל. את זה אני אעשה, כולל העניין של מפת עדיפות לאומית.

אנחנו פנינו לוועדה שמטפלת בנושא איזורי עדיפות לאומית במשרד ראש הממשלה ולא היה להם זמן להיפגש איתנו, עם הארגונים, עם נציגים של סקטורים.

אני יכול לנחש שאם הם יתחילו להיפגש עם כולם אז הם יפגשו כל הזמן.

אפילו חבר הכנסת ליברמן נפגש איתנו בזמנו, בעת שפעל כמנכ"ל משרד ראש הממשלה.

אז תצביעו בפעם הבאה אחרת וחבר הכנסת ליברמן יהיה מנכ"ל משרד ראש הממשלה. כמובן שאני סתם התלוצצתי.

חייבים לדבר עם כל אחד.

שההמלצה בנושא איזורי עדיפות לאומית תצא מהוועדה הזאת.

היא תצא גם ממני בכל מקרה.

אני סיימתי. אני מציע שניפגש ב1.11.2000- ונדבר עוד פעם. אם המצב יהיה כמו עכשיו, המרירות וחוסר הצדק - אני כבר אומר לכם, הרי השמיים הם הגבול, אין לזה קצה, אם לא זה אז בתחומים אחרים. אני ממש לא בא אליכם בטענה. זה קיים בכל תחום שבו אני עוסק. אבל אז אני אשאל נתונים אמיתיים. אם יתברר שבנתונים יש שינוי אני ארגיש שאת שלי אני עשיתי. זה שתמיד ירצו עוד, אני יודע. זה חלק מהחיים. אבל אם אני ארגיש שבנתונים לא השתנה שום דבר אז אנחנו נכשלנו.

תודה רבה אדוני השר.

ברשותכם, אני מבקש לגשת לסיכום הדיון.

א) הוועדה מחזקת את ידי השר מתן וילנאי בתפקידו כיושב-ראש ועדת השרים לענייני ערבים. הוועדה תשתף פעולה עם השר בכל נושא שייביא לפתרון המצוקה של המיגזר הערבי.

ב) הוועדה קוראת לשר המדע, התרבות והספורט, מר מתן וילנאי, לפעול בממשלה ולהעלות לדיון את המצוקות בשלטון המקומי בכלל ובמיגזר הערבי בפרט, כולל שילוב ישובים ערביים במפת העדיפות הלאומית.

ג) הוועדה פונה לכבוד השר מתן וילנאי ליזום פגישה עם נציגות של ראשי הרשויות הערביות, לפני שייתחילו שביתות והפגנות, על מנת להציג את מצוקותיהם בפני ראש הממשלה.

ד) הוועדה קוראת לממשלה לבדוק אפשרות להכנת תוכנית חומש למיגזר הערבי.

ה) הוועדה פונה ליוזמי הרשות לתכנון לאומי לשלב נציגות של המיגזר הערבי ברשות.

ו) הוועדה קוראת לשר הפנים לקיים דיון עם ראשי הרשויות שלא שילמו משכורות לעובדיהן על מנת לאפשר להם תשלום משכורות בהקדם, וזאת במסגרת הסדרי ההבראה.

יש לי הערה אחת, ברשותך, אדוני היושב-ראש. המונח "תוכנית חומש" הוא מונח שאינו רלוונטי. הקדנציה של הכנסת נמשכת 4 שנים. לכן אני חושב שעלינו להטיל על הממשלה להכין תוכנית שתסתיים בתום 4 שנים ולא תוכנית של 5 שנים. שהממשלה לא תגלגל את זה על הממשלה הבאה אחריה.

חבר הכנסת ברכה, אני לא יודע כמה זמן הממשלה הזאת תחזיק.


הישיבה ננעלה בשעה 14:30