הכנסת החמש-עשרה_________נוסח לא מתוקן

29
ועדת הפנים ואיכות הסביבה
4.10.1999
הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 12
מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה
יום שני, כ"ד בתשרי התש"ס (4 באוקטובר 1999), שעה 12:30

חברי הוועדה: דוד אזולאי - היו"ר
אחמד טיבי
סאלח טריף
מוחמד כנעאן
מקסים לוי
עסאם מח'ול
יהודית נאות
איוב קרא

טלב אלסאנע
חוסניה ג'בארה
משה קצב

פרחאת עאטא - יועץ שר הפנים
רות יוסף - המשנה למנכ"ל משרד הפנים
יחזקאל לביא - משרד הפנים
שי וינר - רכז רשויות מקומיות באגף התקציבים,
משרד האוצר
גיורא רוזנטל - מנכ"ל מרכז השלטון המקומי
שיח' מואפק טריף - יו"ר המועצה הדתית הדרוזית
סלמן חטיב - ראש מועצת יאנוח
שפיק אסעד - חבר כנסת לשעבר וראש מועצת בית ג'ן
מופיד עמאר - ראש מועצת חורפיש
והיב חביש - ראש מועצת ירכא
שוגן פשמאף - ראש מועצת כפר כמא
אסעד עראידה - ראש מועצת מע'אר ודובר הרשויות הדרוזיות

יפה שפירא

תמר מרימוביץ

שביתת ראשי הרשויות הדרוזיות והצ'רקסיות.

שביתת ראשי הרשויות הדרוזיות והצ'רקסיות

אני פותח את הישיבה. אני קודם כל מקדם בברכה את כל השיח'ים ואת כל המכובדים, ובראשם את השיח' מואפק טריף וראשי הרשויות. הישיבה הזאת היתה אמורה להתקיים עוד בתקופת החגים, אבל לצערי הרב, בגלל אי הבנה, היא נדחתה.

התפללתי שאולי אחרי החגים לא נצטרך לקיים את הישיבה הזאת. כנראה שלא התפללתי מספיק טוב ושהתפילה שלי לא נתקבלה. לצערנו הרב, אנחנו נמצאים כאן ומקיימים דיון על המצב הקשה ברשויות הדרוזיות.

אני יכול להגיד לראשי המועצות שהיו פניות - כמעט ללא יוצא מן הכלל - מכל סיעות הבית לקיים את הדיון הזה. אני שמח שאני מקיים את הדיון הזה, רק חבל מאד שנבצר ממנכ"ל משרד הפנים להשתתף איתנו היום בדיון בגלל מחלה. אבל אני מבטיחכם נאמנה שלא נוותר בעניין הזה, גם המנכ"ל יבוא, ואם צריך, נזמין גם את השר, כי אני חושב שהנושא מאד חשוב. מדובר על הסכם עם ראשי הרשויות הדרוזיות, הסכם שעומד להסתיים עוד בשנה זו. חלקו הנכבד, לצערי הרב, לא מומש, וכתוצאה מכך ישנה התמרמרות רבה בקרב העדה הדרוזית.

כתוצאה מכך יש רשויות שצברו גירעונות ורשויות שטרם שילמו אותם. אני לא בא לנחם כאן אף אחד, אבל שתדעו שישנן היום רשויות אחרות, מלבד הרשויות הדרוזיות, שגם אצלהן המצב קשה, שגם אצלהן הגירעונות גדולים וגם שם עדיין לא שילמו משכורות. לכן, בואו ניקח את הדברים בפרופורציות הנכונות.

מכיוון שיש שני חברי ועדה שביקשו דיון: סאלח טריף שהוא יושב ראש ועדת הכנסת וחבר הכנסת איוב קרא. אבקש מהם קודם כל לפתוח, ואחר כך אאפשר לשאר החברים לדבר.

אני קודם כל מודה ליושב ראש ועדת הפנים, חבר הכנסת דוד אזולאי, שכננו הטוב מעכו וחבר בוועדת הפנים ואיכות הסביבה גם בקדנציה הקודמת, על שיזם וקיים את הדיון הזה. אני מצר על כך שלא נמצאים כאן שר הפנים, נציג בכיר של משרד האוצר ואחרים שצריכים להיות עמנו בדיון החשוב הזה.

אני חושב שמן הראוי היה שדיון שנערך בוועדת הפנים ואיכות הסביבה, אמנם בתחילת המושב - יש היום דיון מדיני בכנסת - אבל בנושא כל כך חשוב, כשראשי רשויות שובתים קרוב לחודש ימים ומקיימים הפגנה רצופה באוהל מחאה מול משרד ראש הממשלה, שההתייחסות תהיה שונה, שההתייחסות תהיה אחרת ויותר רצינית.

אני מבין שיש בעיות ברשויות המקומיות. הן לא חדשות, הן היו כל הזמן, אבל היה צעד היסטורי שהוחל בזמנו של יצחק רבין של תכנית רב שנתית, חמש שנתית, והיה הסכם חשוב מאד, שאנחנו קיווינו - ואנחנו עדיין מקווים - שכל ממשלות ישראל תעמודנה בו. ההסכם הזה קבע שבמשך חמש שנים יהיה פרוייקט של פיתוח וגישור על פערים במגזר הדרוזי ובמגזר הצ'רקסי.

לשם כך היה תקציב, והתקציב הוגדר. קיווינו ששום משרד ממשלתי ושום פקיד ממשלתי לא ינסה לא לתכמן ולא לגרוע באגורה אחת או בשקל אחד מכל תקציב שהיה צריך להיות מועבר לרשויות הדרוזיות. לדאבוננו, זה לא היה כך. ראשי הרשויות יידעו להסביר את זה יותר טוב ממני, אבל זה ידוע לכל שמתוך סכום של מיליארד ו70- מיליון שקל שהיה בזמנו בסיס לתכנית הזאת, ניתן רק חלק.

היום הפער של קרוב ל120- מיליון שקל חובות של משרדי הממשלה השונים כלפי הרשויות, כשמדובר בערך על 13 רשויות, הוא בהחלט סכום מכובד מאד, שיכול לסייע לרשויות לצאת מהמצוקה שבה הן נמצאות. אני מדבר על פער של השנים הקודמות של 120 מיליון שקל, כשאני יודע שמשרד האוצר מכיר בחלק גדול מהסכום הזה.

אם הוא מכיר, למה הוא לא מעביר?

זאת שאלה נכבדה, והשאלה הזאת נזרקת לחלל האוויר, משום שאתה מכיר את נציגי משרד האוצר. הם אינם ממהרים להעביר כספים, גם בפינתך היפה בחינוך התורני וכן הלאה.

דיברנו על תקציבים מוגדלים. אנחנו תובעים שהתקציבים המוגדלים האלה יועברו. אנחנו מדברים על כך שכל עיכוב שהיה השנה בהעברת תקציבים או בהעברת הרשאות - שהן למעשה תקציבים לרשויות - פשוט נעשה בזדון, כדי להעביר תקציבים משנה הזאת לשנה הבאה, כדי ש"ירוויחו" עוד שנה; ואולי מישהו נהנה מזה שיש שנת מעבר של בחירות באמצע ושיש חילופי שלטון, אבל למעשה הרשויות "שקועות". אי אפשר להפסיק עבודה, שהחלה בפרוייקט מסויים בשנת 1999 ולהגיד לקבלן: תפסיק לעבוד ובשנה הבאה תמשיך, כי התקציב יועבר בשנת 2000.

לא אטפל בשום בקשה של הממשלה - אני משוכנע שכולכם תסייעו לי - אם זה בוועדת הכנסת או בוועדות אחרות - והן יומיות, לא רק שבועיות - אם לא יעמדו בהתחייבויות כלפי הרשויות הדרוזיות והצ'רקסיות.

אני מודיע לכם שאני עומד לפנות היום לשר האוצר, שיהיה לו ברור חד משמעית שאני תובע שקודם כל יישב עם ראשי הרשויות, היום ולא מחר.

אני מבקש מחבריי ראשי הרשויות שבימים הקרובים בשבוע הזה נעשה מאמץ אדיר ביחד כדי להבהיר לשר האוצר, לשר הפנים, לממשלה כולה וגם לראש הממשלה שתביעותינו קודם כל צודקות, אנחנו לא מבקשים דברים נוספים. כל הגירעון של הרשויות האלה, שעיקרו נובע מפיגור בהעברת תשלומים לפיתוח - ולא יעזרו אמתלות הממשלה - לא מגיע לגירעון של עירייה אחת שאני מכיר, קטנה ולא גדולה או בינונית.

לכן, הפתרון הוא לא בשמיים. אנחנו מאד מבקשים שבימים הקרובים בשבוע הזה כל משרדי הממשלה יעבירו את התקציבים, ואני מאד מקווה היום שיושב ראש הוועדה וגם חברי ועדת הפנים ואיכות הסביבה ייצאו בהחלטות חשובות לממשלה, כדי שיונחו גם על שולחנו של שר האוצר. כך יידע שיש כאן חזית אחת גדולה שתומכת במאבקם של ראשי הרשויות, ושהפתרון צריך להינתן לפני ההפגנה המתוכננת.

אני מאד חושש מההפגנה הבאה, ואני לא אומר את זה בנימת איום, אלא בנימה של הכרת העובדות בשטח. ההפגנה שיכולה להתקיים בשבוע הבא ביום ראשון, יכולה להיות הפגנה קשה מאד לכולנו, ואני מאד מבקש למנוע אותה. אני מאד מודה לך, אדוני היושב ראש.

ראשית כל, אני רוצה לברך את השיח'ים שהגיעו מכל הכפרים הדרוזיים לוועדה שאני חבר בה, ושיחד איתם הבאנו לקיום דיון כזה. אני מברך את ראשי הרשויות הדרוזיות. אני מברך את חברת הכנסת הראשונה במגזרנו, הגברת חוסניה ג'בארה, שהצטרפה לדיון.

ראשית כל, אני רוצה לומר שהשביתה עד היום הזה עברה בשקט יחסי, ואני מודאג מהשקט הזה. אם חלילה ב10- בחודש תתקיים הפגנה ולא יפתרו עד אז את הבעיות, זה יביא למצב של קונפליקט שיהיה קשה לאחות אותו במשך שנים רבות.

הכסף הזה שמגיע לרשויות המקומיות הוא כסף שמגיע להן. לא עושים להן טובה, זה דבר שנקבע במשך שנים. נשארו הכספים הנותרים בתכנית החומש, כפי שסוכם בזמנו. התכנית הזאת אמורה היתה להתחדש. ראש הממשלה הקודם כבר הכריז בירכא על חידוש תכנית חומש נוספת, ולא ציפינו שנבוא לבקש מה שנותר לנו בתכנית הקודמת שאושרה בכל המוסדות.


לכן, קיים זלזול פראי באנשים מיוחדים, שאי אפשר לבוא אליהם באף טענה במדינה הזאת. ראשי הרשויות הדרוזיות הם היחידים שאי אפשר לבוא אליהם בטענות באף תחום ובאף כיוון. אי אפשר לתקוע אותם פה במשך חודש ימים מרחק עשר מטר ממרכז קבלת ההחלטות, ולא לבוא לאוהל ולשאול: מה שלומכם? זה דבר מדהים, והזלזול הפראי עוד יותר הוא שלא משתתף בישיבה הזאת שר, אפילו שר זוטר. ריבונו של עולם, אם היה קורה פה הדבר הקטן ביותר באזור, הרי היו רצים לשם עשרה שרים.

עדה שלמה, 120,000 איש עומדים מאחורי הבחורים האלה שיושבים פה, ואף אחד לא שואל עליהם, זה לא מעניין אף אחד. זה דבר שלא יעבור לסדר היום. אני חושב שיש קונסנסוס מקיר לקיר מבחינה פוליטית, גם בעדה הדרוזית, גם במגזר הערבי וגם בעם ישראל בעניין הזה.

אני קודם כל מבקש מחברי חבר הכנסת סאלח טריף להצטרף יחד איתי לשובתים ברגע זה. נצטרף לאוהל ונשבות יחד איתם.

אנחנו שובתים מההתחלה.

לא, גם נשב איתם באוהל, לא רק נשבות איתם מורלית מרחוק.

אני חושב שעלינו להצטרף אליהם ולשבות יחד איתם. אני חושב שעם ישראל צריך לבוא כל יום לבקר את האנשים האלה ולהזדהות איתם. עד היום לא ראיתי הזדהות משמעותית. זה היום הראשון שיש הזדהות ראויה לשמה, שבאו כמה חברי כנסת מכל הסיעות, ואני מברך על זה.

אני מקווה, אדוני, שתקיים מהר מאד ישיבה נוספת, תוך יום-יומיים, ושתזמן אליה את שר הפנים, ואם יש צורך, את שר האוצר, אם לא יפתרו את הבעיה. חשוב מאד שלא נגיע להפגנה, כי ההפגנה שתתקיים תהיה הפגנה על דרך, לא רק על נושאים פוליטיים, וזה מדאיג אותי מאד. תעבירו ללשכת ראש הממשלה את המסר הזה. זאת מלחמה על דרך.

חבר הכנסת אזולאי, אני מעריך אותך מאד. באת אלינו גם ביום הראשון של ההפגנה, ואחר כך שוב באת. אני מקווה שמה שנעשה כאן הגיע לאוזני אותם האנשים שמחליטים, ושהם יקבלו את ההחלטות הנכונות בזמן הנכון.

אני לא רוצה לאיים כאן. חשוב מאד להבהיר את המצב הקיים. אנחנו לא רוצים ליצור בעיות, אנחנו רוצים לפתור בעיות.

בשם כל החבר'ה אני רוצה למחות על היחס ועל הזלזול כלפינו. אני חושב שיחס הזלזול כלפינו ממשיך גם היום בישיבה הזאת, בכך שלא הגיע מנכ"ל של משרד הפנים או של משרד האוצר או שר כלשהו. לדעתי, זה בזיון שממשיך וזלזול בנו.

אני רוצה לומר דבר אחד שעל כולם לדעת, אצל הדרוזים הכבוד הוא הדבר החשוב ביותר. הכבוד שלנו נרמס בחודש הזה. אנחנו לא נרשה שזה יקרה. אני מתריע ואומר: עדיף וכדאי להתחיל להתייחס לדברים ברצינות, כדי שייפתרו הבעיות. לא באנו לכאן כדי להעביר זמן. אם לא היה צריך, לא היינו באים לכאן. באנו לקבל את מה שמגיע לנו, לא באנו לבקש נדבות. הזלזול בנו ממשיך ויהיה פה פיצוץ. אנחנו לא רוצים להגיע לזה.

בשם כל החברים, אני מבקש שזה יגיע לראש הממשלה ולשרים הנוגעים בדבר. כדאי מאד ועדיף לפתור את הבעיה. שוב אני אומר, זה לא עניין של איום, פשוט מאד עד עכשיו "מרחנו" את הדברים, התחשבנו בחגים, אבל עכשיו צריך לפתור את הבעיה. הבעיה כואבת ונמשכת יותר מדי זמן. היחס כלפינו הוא לא יחס. מנסים לומר עוד מילה כאן ולקיים עוד שיחה כאן, אבל לא מדברים לעניין.

בשם כל האנשים שיושבים כאן, אני רוצה לומר מה אנחנו רוצים. סך הכל אנחנו רוצים לממש את השוויון ולקבל את הזכויות שמגיעות לנו. נושא ראשון כולל את תכנית החומש שדיברנו עליה. היתה תכנית חומש לדרוזים. תכנית החומש הזאת באה על מנת להשוות את היישובים הדרוזיים ליישובים היהודיים. התוספת לא באה על מנת להשוות, כי גם אם נקבל את התקציב הזה לא נגיע לשוויון.

בזמנו עשו סקר צרכים על ידי חברת משק וכלכלה, ונקבע סכום של 2.5 מיליארד שקל. אמרו: לא תספיקו להוציא את כל הכסף הזה, ונתנו מיליארד ו70- מיליון שקל ואמרו: תגמרו את חמש השנים ואחר כך יבוא ההמשך. אני מדבר על שר האוצר הנוכחי וגם על הממשלה הנוכחית.

עכשיו אנחנו נמצאים בסוף שנת החומש, כאשר 120 מיליון שקל עוד לא קיבלנו עד שנת 1998. אני לא מדבר על שנת 1999, שלא קיבלנו את כל האשרות. אני לא מדבר גם על דברים שיש עליהם ויכוח, מלבד הסכום של 120 מיליון שקל.

השר מתן וילנאי ביקר אצלנו בכפר ואמרתי לו: הכביש מע'אר-ראמה-פקיעין נסלל על חשבון תקציב הדרוזים. זאת פשוט גניבה, רוצים לצחוק עלינו בעיניים. אני לא מדבר על אכסניית נוער בפקיעין, שאין כל גישה אליה. כל הבעיות הנוספות הן בנוסף לבעיה של ה120- מיליון שקל.

אנחנו קודם כל רוצים לסיים את הכל. אחר כך אנחנו רוצים תכנית המשך, סיום הפרוייקטים שבעשייה, פרוייקטים שעדיין לא התחלנו בהם וגם חייבים תכנית כלכלית שתפתור את הבטלה בכפרים שלנו. מדובר בעיקר בבנות ובבנים, היום חיילים משוחררים. אין לנו מה להגיד להם ומה להציע להם בכפרים. בואו תראו מה קורה אצלנו.

כשיש בעיה באופקים, פותרים אותה. שם יש מפעל ויש 500 משפחות שמתפרנסות ממנו היום. אני לא בא בטענות, זה יפה מאד. אבל אף אחד לא "מסתכל" על הכפרים שלנו. אומרים לך משקיעים: זה לא מגיע וזה לא מגיע. אם רוצים, הכל יכול להגיע. הרי מספיק שיאמרו שיש הקלה במס הכנסה ומענקים למשקיעים. כך הם יבואו בריצה. בעלי הון רצו למצרים ורצו לירדן וסיכנו את חייהם כדי להרוויח, כך שהם יכולים להגיע גם לכפרים הדרוזיים אם הם רוצים. תכנית החומש צריכה להיות מעוגנת גם בתכנית כלכלית.

נושא שני הוא כיסוי גירעונות בשוטף ובפיתוח באופן מיידי. יש כאן ראשי מועצות חדשים שמכהנים כבר שנה והם לא מצליחים לתפקד. עד עכשיו הם עוסקים בלסדר לזה גרוש או שני גרושים ומתי יקבלו את המשכורת שכבר ארבעה חודשים לא קיבלו ותכניות הבראה. ראש מועצה כזה מגיע למצב של ייאוש. האנשים שהצביעו עבורו נמצאים גם במצב של ייאוש. הוא עד עכשיו לא מצליח לעשות דבר, מתי יעשה? אני לא יודע מתי.

לכן צריך לכסות את התקציבים. אני יודע שלפני הבחירות ואחריהן כיסו חוב של 50 מיליון שקל לכל מיני כפרים ועיירות. כל הגירעונות של הדרוזים היום מסתכמים ב150- מיליון שקל שוטף ופיתוח. אני לא מבין מה הבעיה. עכשיו נלך לשבת עם נציגי משרד הפנים בוועדות? אנחנו לא רוצים לשבת בוועדות. אנחנו רוצים שיהיה סיכום שקיים הסכום של 150 מיליון שקל, אחרת אין לנו מה לעשות בכפרים.

יש דוחות, ויש להזרים את הכסף לפי הדוחות. עשו תכניות הבראה, אבל מה עשו? תכנית הבראה צריכה להבריא, אז אם היא לא מבריאה, מה זה שווה? לנו בכפרים אין הכנסות. אין לנו מפעלים. המצב הסוציו אקונומי אצלנו נמוך ביותר. אנשים לא מסוגלים לשלם את הארנונה ואין להם מה לאכול. מאיפה נביא הכנסות? תראו מה קורה עם חברות גבייה בכפרים, הן לא מצליחות לגבות. אין לאנשים מה לתת, הם אומרים: קח את הבית ותכניס אותי לבית סוהר, אין לי מה לשלם. אנחנו מדברים על דברים שקורים בשטח, ולא מדברים באוויר.

לא די בנושא הגירעונות. צריך לראות את דוח סוארי. תכנית החומש גם היתה סיבה שנכנסנו לגירעונות האלה. מתוך מילארד ו70- מיליון שקל, הביוב עלה 130 מיליון שקל, וכל זה בהלוואות. אם פעם היתה הריבית 2% או 3%, היום הריבית היא 5%. זאת הלוואה לכל דבר, וזה עוד עומס מלוות על היישובים.

את מה שהספקנו לעשות צריך לתחזק. אי אפשר לומר: קחו תבנו בניין, אבל מי יחזיק אותו? עם איזה כוח אדם ועם איזה ציוד? הגירעונות שהגענו אליהם היום הם דבר כואב. יש אנשים שאין להם מה לאכול, ואם הנושא הזה לא ייפתר, תהיה תסיסה בכפרים ויהיה רצח. אולי אני מגזים, אבל זה מה שיהיה.

לא, אל תיסחף. אתה מדבר על מושגים של רצח, אז בוא נהיה זהירים.

זה לגבי נושא הגירעונות. צריך למצוא פתרון לעניין הזה.

לגבי התחשבנות עם רשויות, אין לנו בעיה להתחשבן עם כל רשות ורשות. אני אומר לנציג משרד הפנים שנמצא כאן, אין לנו בעיה להתחשבן עם כל רשות ורשות, אבל קודם כל צריך לשלם לנו ואחר כך להתחשבן במשך יומיים עם כולן ולא להתחיל למשוך את זה על פני שבוע.

נושא נוסף שהוא חשוב, וזה גם לפי החלטת ממשלה משנת 1987, זו עדיפות לאומית לכל היישובים הדרוזיים. זה לא מתבצע עד היום, וצריך לקבוע עדיפות לאומית ליישובים הדרוזיים והצ'רקסיים.

יש הרבה בעיות נוספות בעדה, שאי אפשר לפתור אותן עכשיו. צריך לקיים עליהן דיונים בוועדות. אנחנו לא אשמים שכל הדרוזים גרים היום בגליל ובכרמל בשמורת הטבע ובגנים לאומיים. הדרוזים לא יעברו לכפר דרוזי אחר ולא ליישוב אחר. הדרוזים רוצים להתפתח. יש בעיות של תכניות מתאר ושטחי שיפוט. יש הרבה בעיות, ואנחנו חייבים לפתור אותן. חייבים להקים ועדת מנכ"לים בין משרדית שתיקח על עצמה נושא-נושא ותפתור את כל הבעיות שבדרך.

שלחנו מכתב, ואני חושב שהוא הגיע לכל השרים. עכשיו צריך לקבל החלטה, והוועדה צריכה לטפל בשאר הדברים. אני שוב אומר לסיכום שאנחנו לא מעוניינים להגיע להפגנה ב10- בחודש. אנחנו גם חוששים מזה, כי לא נוכל לשלוט על האזרחים שלנו. אני מאד מקווה שהמסר הזה יועבר אל מי שהוא צריך להגיע. הגיע הזמן שישמעו אותנו ויתנו את הפתרונות.

אני לא רוצה להאריך בדברים, אחרי מה שאמר מופיד עמאר. אנחנו קודם כל מודים לידידנו חבר הכנסת דוד אזולאי ולכל חברי הוועדה, ומבקשים מהם שיעשו הכל ויירתמו למען פתרון הבעיה הזאת. שיהיה ברור שכל העדה הדרוזית מלוכדת ומאוחדת מאחרי דבריהם ותביעותיהם של ראשי הרשויות.

אני חושב שזאת בושה למדינת ישראל ולממשלת ישראל שחודש ימים שובתים, ועד עכשיו אין פתרון לבעיות. כולנו תקווה שנמצא פתרון, ושהממשלה תתייחס ברצינות לכל הדברים שנאמרו כאן. תודה רבה.

קודם כל, אני רוצה לברך את כל הנוכחים ואת ראשי הרשויות הנכבדים, ולהודות ליושב ראש הוועדה על הכינוס הזה.

אני חושב שזה מאד מצער שטיפול בנושא כל כך צודק, כמו שהועלה כאן בפירוט רב על ידי קודמיי, נעשה רק מתוך מצב של משבר ומתוך איומים על הפגנה, ואף אחד לא מצא לנכון מקודם לטפל בנושא כזה בדרך מסודרת וסבירה, אלא אחרי שראשי רשויות מבוזים במשך למעלה מחודש באוהל. כמעט אף אחד מאלה שמקבל החלטות לא ירד לשמוע טענות, שהן כולן טענות מוצדקות.

מדובר בהחלטה שהממשלה החליטה מזמן, שהעדה הדרוזית צריכה להגיע לשוויון מלא במדינה עם שאר היישובים ועם שאר האוכלוסייה, וההחלטה הזאת פשוט לא ממומשת. נכון שהיה הסכם לגבי קידום התשתיות לחמש שנים, אבל ההסכם הזה היה הסכם שדיבר על כך שהוא צריך להביא יחד עם הסכם נוסף למצב שהתשתיות תהיינה זהות למה שיש במגזרים האחרים, ואין ספק שהמצב היום לא הגיע לכך.

אני חושב שהמטרה היתה שכל חייל שחוזר היום לכפר מוצא היום הזדמנות שווה כמו כל אזרח אחר, גם בחינוך, גם בתעסוקה וגם במגורים וגם בשירותים שהרשות המקומית נותנת לו, ולזה אנחנו לא הגענו.

ישנם כמה נושאים שהם מיוחדים לעדה. בסך הכל נכון אמר יושב ראש הוועדה שכל השלטון המקומי, כל הרשויות המקומיות נמצאות בקשיים. יש כמה דברים שהם ייחודיים למגזר.

מעבר לנושא של פיתוח, יש נושא אחד שהמנהיגות ברשויות המקומיות כמעט כולה הוחלפה בקדנציה הזאת. תשעה ראשי רשויות חדשים מתוך 13. גם הם מצאו מציאות קשה, שלא היתה להם יד במציאות הזאת.

הממשלה שאישרה סכום כסף של 200 מיליון שקל לעזור לרשויות החדשות, הקצתה בסך הכל - מתוך הסכום של 200 מיליון שקל - 9 מיליון שקל לדרוזים, כשרק ארבעה ראשי רשויות מתוך ראשי הרשויות החדשים קיבלו כספים.

והעבירו את הסכום של 200 מיליון שקל?

העבירו את כל הסכום של 201 מיליון שקל, מתוך זה 8.9 מיליון שקל בלבד לדרוזים, שהועברו רק לארבעה ראשי רשויות מתוך תשעה ראשי רשויות חדשים. אני לא יודע לפי איזה קריטריונים בדיוק זה חולק. נכון שזה חולק בשלהי תקופת הכהונה הקודמת.

נושא נוסף שמכביד, מעבר למה שיש היום בכל השלטון המקומי, זה ההיקף הגדול מאד של הלוואות שרובץ על המגזר הדרוזי, באחוזים שמעל למה שישנו בממוצע בכלל הרשויות, וכמובן שזה מקשה מאד על התפעול השוטף. זה כמעט עושה אותו לבלתי אפשרי, כשחלק גדול מאד מתוך ההלוואות האלה מיועד לנושא של דיור, כשבכלל אני מאד בספק אם זה יכול להיות בכלל ממומן על ידי הרשויות עצמן, או שזאת לא מטלה, שהיא בכלל מטלה ממשלתית.

במצב הזה לא מספיק שידונו כאן בוועדות מה יהיה הפתרון לטווח הארוך והבינוני, כשבינתיים "החולה בקושי מצליח לנשום". צריך לפתור את הבעיה בשני ממדים, קודם כל, לחשוב מהיום למחר איך חוזרים לתפקד בצורה נורמלית; ובמקביל, צריך לראות איך פותרים את הבעיות של תכנית חומש או תכנית אחרת. לגבי מה ששמענו כאן, שרשויות לא משלמות משכורות ולא עומדות בהתחייבויות, אסור להגיע למצב של פתרון מתוך משבר, מתוך ביזוי של ראשי רשויות ומתוך הפגנות קשות. צריך למנוע את המצב הזה.

אני חושב שזה לא נושא של פקיד אחד כזה או אחר, כי פקיד צריך לטפל ברשות אחת או שתיים. אבל אם מדובר בבעיה של עדה או של מגזר שלם, זה נושא של שר, שצריך לבוא ולטפל במגזר הזה כולו, ובייחוד במגזר שיש קונסנסוס כל כך רחב, גם לגבי המידה שצריך לסייע לו, וגם לגבי הזכאות שלו לקבל את הסיוע.

אתייחס לשתי נקודות עיקריות שעלו פה, ואם אחר כך יהיו שאלות ונקודות נוספות, אשמח לענות עליהן. קודם כל באשר לתכנית החומש ותקציבי הפיתוח, בתכנית החומש אנחנו נמצאים בשנה החמישית, בשנה האחרונה לתכנית. בהחלט בחמש השנים האחרונות נעשו דברים אדירים - אני חושב שתסכימו איתי - במגזר הדרוזי. להסתובב היום בכפרים, ואני חושב שהסתובבתי בכולם, מחמם את הלב וגם את העין.

לא בטוח, תיכנס בפנים.

בכל מקרה, הממשלה מתכוונת ליישם את מלוא התכנית. הועלו טענות שלא הועברו כספים מסויימים. הבעיה היא אינה בעיה תקציבית. כל התקציב - אחרי בדיקה שערכנו - מהשנה הראשונה לתכנית ועד שנת 1999 תוקצב במלואו במשרדים. יש בעיה מימונית, חלק נמצא בעודפים, חלק כספים שלא העבירו, אנחנו מודעים לזה. אני לא מכיר את המספרים.

אבל זאת השאלה פה היום.

נציג האוצר בא ולא מכיר את המספרים.

הוא מתכוון שיכול להיות שזה נבלע במשרד הפנים.

משרד האוצר תקצב ב100%- את כל תכנית החומש, לא חסר שקל. יש כספים שלא הועברו. כמובן שלגבי תכנית 1999 אנחנו במהלך השנה, וזה יתבצע לפי קצב העבודה של המשרדים השונים. יש כספים משנת 1998 שלא עברו. חלק מזה, לדוגמה, תקוע היום בוועדת הכספים של הכנסת. היא מעכבת פנייה תקציבית של עודפים בתקציב הפיתוח של משרד הפנים. חלק מזה גם אמור לעבור לדרוזים ומעוכב בוועדת הכספים.

יכול להיות שיש מספר בעיות נקודתיות במשרדים שונים, התקציבים בכל מקרה קיימים. בכל מקרה, אני חושב שרפי לב ארי ממשרד ראש הממשלה אולי יוכל לעדכן אותנו יותר. בימים אלה נעשית בדיקה במשרד ראש הממשלה עם כל המשרדים השונים, איזה כספים לא הועברו ומה הסיבה.

בכל מקרה, בכוונת הממשלה לסיים את התכנית ולבצע אותה במלואה וכלשונה. למרות מה שאמר מופיד עמאר, מדובר על תכנית החומש שמגיעה לסיומה השנה. אמנם היה סקר צרכים, אבל סקר הצרכים לא קובל בשום פורום ממשלתי. מה שכן קובל וכן הוחלט זה על תכנית חומש על סכום של מיליארד ו70- מיליון שקל, והממשלה מתכוונת ליישם את התכנית הזאת במלואה.

מתי? אני שואל מתי.

זאת בדיוק השאלה על הפרק.

אנחנו בסוף שנת תקציב. מה, אתה עובד פה על אנשים בעיניים?

אני לא עובד על אף אחד בעיניים.

אנשים שובתים כאן חודש ימים, אף אחד לא "שם עליהם", אף אחד לא התייחס אליהם. אתה בא ומספר לנו סיפורים שעכשיו יישמו את ההסכם, מתי?

אני לא מספר סיפורים. כל התקציבים לכל המשרדים קיימים במשרדים השונים.

איפה זה קיים היום?

זה זלזול באינטליגנציה שלנו, זלזול בוועדה, זלזול בעדה וזלזול ברשויות כולן. איזה מן תשובות אלה?

מיליארד ו70- מיליון שקל כולל התוספות הנוספות תוקצבו כולם בתקציב המדינה בתקציבי המשרדים הייעודיים וקיימים בתקציב.

אתה מדבר רק על תקציבי הפיתוח ולא על התקציב הרגיל?

לא, דיברתי עד עכשיו רק על תכנית החומש. אין פה בעיה תקציבית, כל התקציבים תוקצבו בתקציבי המשרדים. יש להפנות את השאלות אל נציגי משרד הפנים, משרד השיכון והבינוי ומשרד החינוך והתרבות. אלה שלושת המשרדים העיקריים. כמו כן גם למשרד העבודה והרווחה ולמשרד הבריאות וכו'.

אז למה אין פה ריכוז כדי שנדע מה אתם חייבים?

כמשרד האוצר תקצבנו את מלוא הכסף, לא חייבים שקל אחד. הביצוע הוא באחריות המשרדים. סיימתי לומר את דבריי בנושא תכנית החומש.

אשמח לומר דבר נוסף בנושאי התקציב הרגיל וכיסוי הגירעונות. רוב הרשויות נמצאות משנת 1997 ובמהלך שנת 1998 בתכנית הבראה, או לפחות אמורות להיות, או שחתמו על תכנית הבראה. אפשר להאשים את כולם, אבל אני מבקש להציג שלושה-ארבעה מספרים, רק כדי שיבינו כל הנוכחים פה על מה מדובר.

חורפיש - בשנת 1997 הגירעון היה 3 מיליון שקל. בשנת 1998 הגירעון גדל ל5- מיליון שקל במסגרת הבראה.

איזו הבראה? לא נכנסתי בהבראה.

לא קיבלת - בסדר.

אז על מה אתה מדבר?

אני מדבר כרגע גם על מי שבתכנית וגם על מי שלא בתכנית, איך הוא התנהג בשנת 1998 מול 1997 לדוגמה, ומה הביא אותו לגירעון מצטבר שהיום הוא לא יכול לעמוד בו.

הריבית.

לא הריבית, את יכולה לראות ברוב הדוחות שהריביות אפילו בפירעון המלוות קטן, ולמרות שהגירעון הזמני בפיתוח גדל מ3- מיליון שקל ל12- מיליון שקל.

אפשר להמשיך לבית ג'ן, שם הגירעון בתקציב הרגיל גדל מ3- מיליון שקל ל6- מיליון שקל, ובפיתוח - הגירעון גדל מ6- מיליון שקל ל14- מיליון שקל. בג'וליס - הגירעון גדל מ2- מיליון ל6- מיליון שקל. המגזר הדרוזי פשוט משתולל, ובסדר גודל שעולה על כל מגזר אחר, או כל קבוצת רשויות אחרת, בכל יחס ובכל בדיקה. מופיד עמאר דיבר על קושי לגבות הכנסות. יש בעיה בהכנסות, אבל הבעיה העיקרית היא לא בהכנסות, אלא בהוצאות. אתם חורגים בהוצאות בצורה מדהימה, בכל יחס שנבדוק את זה, הוצאה לנפש, או כל הוצאה בכל צורה אחרת. בהשוואה לכל יישוב, המגזר משתולל.

אנחנו מוחים על המילה "משתולל". אנחנו קבצנים, איך אנחנו "משתוללים"?

אם מישהו נפגע מההכללה, אני מוכן לחזור בי ולדבר על החמש-שש רשויות שמצבן קשה והסכומים שם גם הרבה יותר גבוהים, גם הגירעון וגם עומס המלוות, גם הרגיל וגם המצטבר, ושם אני בהחלט לא חוזר בי מהביטוי.

יחד עם זה, בדיון ערב החג שנערך אצל שר האוצר סוכם עם משרד הפנים ועם משרד ראש הממשלה לגשת לטיפול פרטני דרך משרד הפנים ברשויות המקומיות, וכן לשבת באופן פרטני מול כל רשות ולראות את הסיבות, את הגורמים ואיך אפשר להתקדם הלאה ולשנות כיוון, גם מצד הממשלה אולי וגם מצד הרשות.

גברת רות יוסף פה?

סליחה, אני אדבר לפניה.

עם כל הכבוד לך, אתה לא תגיד לי מי ידבר לפני מי.

אני נציג משרד הפנים.

אז מה? עם כל הכבוד לך, אתה תקבע במשרד הפנים, אבל פה אתה לא קובע.

היושב ראש קובע זכות דיבור.

אני מבקש ממך לשבת ולא להפריע. גברת רות יוסף, בבקשה.

אני עוזר השר ונשלחתי מלשכת השר. אתייחס לדברים לפני גברת רות יוסף, ואתן לה לומר מספרים. אם אתה לא רוצה, אצא.

לא אמרתי לך שאני לא רוצה.

אתה משתמש בפוליטיקה בוועדה הזאת.

יושבים פה חברי כנסת שממתינים לדבר, ולך עוד יש זכות לקום ולדבר לפניהם? באמת!

אני רוצה לשאול אותך, גברת רות יוסף, בהתייחס לדבריו של נציג משרד האוצר, האם כל כספי משרד האוצר אכן הועברו למשרד על מנת להעביר אותם לרשויות המקומיות? כי משתמע מכאן שמשרד האוצר העביר הכל, ובעצם מי שלא בסדר כאן זה רק משרדי הממשלה, ומשרד האוצר בסדר והעביר את כל מה שצריך.

קלטנו כבר שעטפו את זה.

כמה הועבר ומה לא הועבר?

קודם כל, לגבי התכנית הכוללת של הסקטור הדרוזי, משרד הפנים לא יכול לייצג את זה באופן מלא, כי התכנית של הסקטור הדרוזי היתה בעצם בשני מישורים: אחד - בתקציב הפיתוח, שהוא מיליארד ו70- מיליון שקל, שאת זה אני חושבת ששי וינר ממשרד האוצר יכול לייצג יותר טוב, כי התוספת הגדולה דווקא לא ניתנה במשרד הפנים, היא ניתנה במשרדי ממשלה אחרים.

לגבי התוספת במסגרת תכנית הפיתוח שהיא בתוך משרד הפנים, מה קרה עם התקציב של משרד הפנים? פשוט נטפל בזה פלח-פלח.

אני יכולה להגיד לך מה קרה במשרד הפנים בשנים האחרונות.

כן, איפה הכסף של תכנית החומש שהוקצב למשרד הפנים?

אני יכולה להגיד לך כמה נתנו משנת 1994 עד שנת 1998. אין גידולים משמעותיים, אבל יש גידולים מסויימים. אני מניחה שרוב הגידולים לא "יושבים" במשרד הפנים. אומר לכם כמה הוקצה לכל הרשויות המקומיות הדרוזיות בשנים האלה, אם זה מה שמעניין אתכם.

אין אצלם גידול? מוכרח להיות גידול.

אומר את הדברים. בשנת 1994 ניתן 34.6 מיליון שקל והוקצה לרשויות המקומיות הדרוזיות. אגב, ראשי הרשויות הדרוזיות - לצורך העניין, חלק גדול מהם אני מכירה - עצמם הקצו את הכסף ביניהם, כלומר: ההסדר הזה היה הסדר דה-לוקס מבחינת הסקטור הדרוזי, הם חילקו ביניהם את הכסף. מהבחינה הזאת, משרד הפנים אז באותה תקופה שיתף פעולה.

זה לפי סקר צרכים.

בסדר, אבל אתם גם קבעתם כמה כל רשות תקבל.

מקובל.

בשנת 1995 הם קיבלו 34.6 מיליון שקל, בערך אותו דבר. בשנת 1996 הם קיבלו 61.4 מיליון שקל, ובשנת 1997 הם קיבלו 48.2 מיליון שקל. בשנת 1998 הם קיבלו 60.1 מיליון שקל, ולגבי 1999 עדיין אין לי נתון, כי לא כל הסכומים הוקצו.

מתוך הסכום של 60.9 מיליון שקל, כמה הועבר בפועל?

זה הוקצה או הועבר?

הוקצה.

תקציבי הפיתוח מוקצים לרשויות המקומיות. ההעברה לרשויות המקומיות נעשית על סמך ביצוע, כלומר: הרשות מבצעת - היא מקבלת את הכסף. אם היא לא מבצעת - היא לא מקבלת את הכסף.

אין לי כאן מספרים של אחוז מימוש, אבל אם הרשות לא ביצעה זאת עד שנת 1999, היא יכולה לבצע עוד ולקבל את הכסף, כלומר: הכסף לא נעלם, הוא נשמר לאורך שנים. אין בעיה עם הקטע הזה. אלה הסכומים שמיועדים לרשויות המקומיות. אם מעניין אתכם לדעת פירוט פר רשות, אני גם יכולה לתת אותו.

לא.

בתקציב הרגיל היו שניים או אפילו שלושה הסדרים שלא קשורים לסכום של מיליארד ו70- מיליון שקל, שבעצם הוסיפו לסקטור הדרוזי באחוזים מאד ניכרים במענק האיזון, כלומר: עד כדי כך נוצר מצב שבאחוזי מימוש מנוסחת סוארי - שחלק גדול מכיר אותה - הם הגבוהים ביותר, יותר מהיהודים ויותר מהערבים. כדי לקבל סדר גודל, הגידול משנת 1991 ועד היום הוא יותר מפי 3 ריאלית, לא נומינלית.

שבע מתוך 13 הרשויות המקומיות הדרוזיות הגיעו להסדר. ישנן רשויות מקומיות שעמדו בהסדר מאד יפה וגם קיבלו את הכסף. יש ראשי רשויות שלא הסכימו לחתום, כי הם אמרו שלא שווה להם עבור סכום הכסף הזה לחתום על הסדר. הם טענו שהם רוצים יותר, והגדילו את הגירעון.

לכן, דוגמה זו או אחרת שניתנה פה, היא לא דוגמה שמשקפת את כל הסקטור הדרוזי. היא דוגמה שמשקפת מספר רשויות בסקטור הדרוזי, ויש אגב רשויות דרוזיות אחרות שמתנהלות בצורה מאד מאד יפה.

אנחנו "מנהלים רומן ארוך עם הסקטור הדרוזי", ואם אני מאתרת נכון את הבעיה, הבעיה היא באמת בתקציב השוטף. בתקציב הפיתוח יש להם גירעונות של פרוייקטים שנעשו, מעבר למה שהועבר להם הכסף, בעקבות התכנית. תבינו, התכנית הזאת בעצם מעלה ברמה, אבל היא העלתה גם את רמת הגירעון, לצערנו הרב. היא העלתה מאד את תקציב הפיתוח ברשויות המקומיות הדרוזיות, אבל העלתה באחוזים מאד גבוהים גם את הגירעון. זה חבל, כי זו היתה הזדמנות שהיא חד פעמית לסקטור הדרוזי. הרבה ניצלו אותה לטובה, אבל חלק ניצלו אותה ליצירת גירעונות מחודשים, ואז באמת באה ההסתבכות הגדולה.

גם בתקציב הרגיל בעצם היתה עלייה מאד גדולה ברמה, במסגרת ההעדפה המתקנת, וגם חלק מהרשויות ניצלו את הכסף הזה כדי להיכנס למסגרת תקציב מאוזן, וחלק הגדילו את הגירעון עוד מעבר לתוספת שניתנה להן, לצערנו הרב, ויש כל מיני דוגמאות, ואני לא חושבת שזה המקום לתת פה דוגמאות אישיות.

משרד הפנים מבחינתו ומבחינת כל התקציבים שהועמדו לרשותו העביר את כל הכספים לרשויות המקומיות הדרוזיות. שום דבר הוא לא השאיר בבית. ראשי הרשויות הדרוזיות יודעים את זה. מהבחינה הזאת, כל נתון שהם מבקשים הם מקבלים ויודעים איך אנחנו מקצים את הכסף.

כולל אותן שש רשויות שלא הסכימו לחתום על הסכמי הבראה?

לא כולן לא הסכימו, יש כאלה שגם לא צריכות אפילו. זו לא חובה להיות בתכנית הבראה.

יש רשויות שחייבו אותן והן לא הסכימו.

לא העבירו להן.

זה נושא לוויכוח, תכנית הבראה מהי. תכנית הבראה באה להבריא. תשאל את כל ראשי המועצות כאן שחתמו על תכנית ההבראה, האם המועצה הבריאה. אומרים לך שזאת תכנית הבראה, אבל אומרים גם שיש לאסוף כך וכך ארנונה ולעשות כך וכך, וראש המועצה לא מצליח לעשות זאת, אז איזו הבראה זאת? דאליית אל-כרמל עשתה פעמיים תכנית הבראה בזמן שכיהן ראש המועצה הקודם ועכשיו, כשראש המועצה הנוכחי מכהן. כך גם לגבי בית ג'ן וג'וליס. שלושה כפרים כבר פעם שנייה בתכנית הבראה ועד עכשיו שקועים בחובות, אז איזו מן תכנית הבראה זאת? על מה אתם בכלל מדברים? תגידו לי איזו מועצה עברה תכנית הבראה ושוקמה?

לאיזו שנה מתייחסת תכנית ההבראה?

סוף 1996.

1998-1997 לא כלולות?

הכסף שקיבלנו היה עד סוף 1996. כדי לדעת סדרי גודל של מספרים, גירעון שוטף בדצמבר 1998 היה 43 מיליון שקל לשנה אחת בלבד לכלל הרשויות המקומיות הדרוזיות. בגירעון שוטף חצי שנתי עד יוני 1999 - שזה בדרך כלל מוטה כלפי מטה - הם הגיעו כבר ל11.3- מיליון שקל. הגירעון המצטבר ליוני 1999 עומד בסביבות 100 מיליון שקל. כלומר, הבעיה היא לא בעיה קטנה. מדברים על 100 מיליון שקל ל13- הרשויות.

רק למשרד הפנים?

לא, גירעון מצטבר זה התקציב של הרשויות המקומיות.

כמה סך הכל הגירעון של כולם? 103 מיליון שקל.

103 מיליון שקל נכון לספטמבר. קיבלתם קצת כסף, אז הוא ירד.

הגירעון הזה הוא רק למשרד הפנים?

לא, במשרד הפנים אין גירעון, זה העיקרון של הממשלה, היא לא יוצרת גירעון.

אני רוצה לברך את השיח' מואפק, את ראשי העדה הדרוזית ואת ראשי המועצות הדרוזיות. מול הדוחות ששמענו גם מטעם הרשויות הדרוזיות וגם הדוח המחשיד של משרד האוצר, אומר גם כמי שקשור לכפר פקיעין וגם כמי שקשור למאבק הזה ורוצה להיות קשור למאבק הזה, שהעמדה שאתם נוקטים בה והמאבק שאתם מנהלים הוא מאבק מעורר כבוד, למרות ועל אף הניסיון האומלל של משרד האוצר ושל הממשלה להתעלם מהמאבק הזה ולהזניח אותו ולהפוך אותו לדבר שולי, שאף אחד לא שומע עליו.

במאבק שלכם אתם לא נאבקים רק על זכויותיה של העדה הדרוזית, לא על זכויותיהן של הרשויות המקומיות הדרוזיות; אתם נאבקים על הפנים של החברה הישראלית ועל פניה של המדינה הזאת. אתם נאבקים מאבק דמוקרטי ממעלה ראשונה, אתם נאבקים במאבק למען שוויון אמיתי במדינה הזאת.

בתור שכאלה, אנחנו מקבלים אתכם היום. אני רוצה לברך על המפגש הזה, דווקא בצל ההתעלמות הפושעת של משרד האוצר בעניין הזה. לכן אני לא רוצה להיכנס עכשיו לפתרונות קונקרטיים ולמספרים שהצעתם. אני מקווה ורוצה לקוות ולהאמין שוועדת הפנים ואיכות הסביבה בכנסת תמליץ היום לקבל את התביעות הצודקות של הרשויות הדרוזיות שהצגתם ושפרסמתם עד עכשיו.

אחד הדברים שאתם מבקשים להשיג, ושהוא חשוב לכולנו, חשוב למדינה הזאת, חשוב לחברה הזאת ולבריאותה, הוא ללמד שגם ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת - לא רק ועדת החוץ והביטחון ולא רק ועדות בינלאומיות - תקבע נורמה שהסכמים צריך לבצע והסכמים צריכים לחייב את הממשלה, ושאי אפשר לבוא עכשיו באוקטובר ולומר שהתקציב של השנה הזאת יועבר, אבל איפה הוא?

התקציב של השנה הזאת נמצא בתקציב המדינה.

בסופו של דבר, זה לא יעניין את הרשויות. מה שיעניין אותן זה מה שיגיע לתקציבים שלהן ומה שיוכלו להשתמש בו ושיוכל להפוך למדיניות מקומית של פיתוח. אי אפשר להפוך את האמירה הכללית הזאת בלי לדעת אפילו איפה זה. בעצמך לא ידעת להגיד איפה זה.

הפתרון חייב להיות מעשי. אם מדברים על תכנית חומש או על תכנית ארבע שנים, אני מציע שהתכנית של הממשלה הזאת תהיה עד סוף הקדנציה שלה, שתבצע מדיניות שתוביל לשוויון ולהשוואת היישובים והמועצות הדרוזיות, ולא לכיבוי שרפות. צריכה להיות מדיניות שתוביל למצב שבו היישובים האלה יהיו שווים ליישובים אחרים במדינה הזאת, ואני מדבר במיוחד על היישובים היהודיים.

אני חושב שנחשף כאן השימוש הנואל במשך שנים ארוכות בטענה שאי שירות בצבא הוא הסיבה לאפליה שהיתה מנת חלקן של הרשויות המקומיות הערביות בכלל. והנה אותו חלק מהאוכלוסייה הערבית שכן משרת בצבא נתון למדיניות דומה של אפליה, למדיניות של התעלמות מהמחויבות לשוויון.

אני מקווה שתצא קריאה מהוועדה הזאת, שתקרא לממשלה לא לדבר על שוויון ולא על תכניות באוויר, אלא תקבע כבר בתקציב הקרוב של שנת 2000 מה חלקו של השוויון הזה, של התכנית הזאת בתקציב של שנת 2000, 2001, 2003, 2004, איך עושים את זה, איך מעבירים את זה. אי אפשר להמשיך לחיות באמירה הכללית שמרחפת "שוויון, שוויון", ואין שוויון. "שוויון, שוויון", ויש אפליה ויש מצוקה, ואף אחד לא נוקף אצבע.

חבר הכנסת דוד אזולאי, אני רוצה להודות לך על כך שקיימת את הישיבה הזאת. אני רוצה למחות בפניך על כך שישנו סך הכל חבר כנסת אחד מהמגזר הלא ערבי בישיבה הזאת.

אתה מדבר על אחת?

על אחת, סליחה.

אני לא נחשב בעיניך?

אתה היושב ראש. אני רוצה להודות לחבר הכנסת מש"ס. הייתי מציע לידידי ממשרד האוצר, אנחנו שובתים כחודש ימים, היה לו חודש ימים להשתולל מול המחשב שלו.

אני רק רוצה להגיד לך שעד עכשיו ישב כאן חבר הכנסת מקסים לוי.

נכון. הייתי מציע לנציג משרד האוצר שבמקום שיישב פה ויזרוק סתם מספרים באוויר, שיעמוד פה ויאמר שהחלטה 5880 מדברת על מיליארד ו70- מיליון שקל במחירי 1995 ויביא לנו טבלה דוגמת הטבלה הזאת ויאמר כמה העביר. היה לו חודש ימים להשתולל מול המחשב שלו. בלחיצת כפתור אחת הוא היה מוציא את כל המספרים ואת הסכומים שעברו לדרוזים. הוא היה מוציא את כל הפעלולים של משרד האוצר, את כל סכומי הכספים ש"שמו לנו" ושלא צריכים "לשים בכסף הזה", את ה25- מיליון שקל של שכונת חיילים משוחררים, של משרד השיכון והבינוי ש"שמתם על הדרוזים", את כל הכבישים שהם חוצי הכפרים הדרוזיים, שהם כבישים ראשיים במדינת ישראל, ש"שמתם על הדרוזים", את ה200- מיליון שקל הלוואות של הביוב ש"שמתם על הדרוזים".

לא אנחנו משתוללים, אתם אלה שמשתוללים. אתם אלה שלא מעבירים את הכספים. נכון להיום אתם חייבים לנו מעל ל500- מיליון שקל. תחשבו את ההתייקרות. יש החלטת ממשלה, אז תלכו לפיה. ישנה החלטת ממשלה שדיברה על שוויון, ישנה החלטת ממשלה שדיברה על מתן העדפה לאומית ליישובים הדרוזיים, איפה ההחלטה הזאת? אתה יודע מה המשמעות של ההחלטה בכל התחומים, גם בחינוך, גם ברווחה ובכל.

אתן דוגמה קטנה. בשלומי יש 4,000 תושבים, והם מקבלים 4 מיליון שקל בעבודה ורווחה. בירכא אנחנו 11,000 תושבים, ואנחנו מקבלים 2.8 מיליון שקל. במה זה מתבטא? אתם יודעים במה? בדבר אחד פשוט, מי שלא יהיה בשלטון במדינה הזאת, מי שלא תהיה הממשלה, זאת אותה המדיניות של העם היהודי פה במדינה הזאת. תפסיקו עם זה.

ניתן להם כי הם משרתים בצבא, אומרים דברים לא נכונים. מגיע לי, אני משלם מסים כמוך. מגיע לילדים שלי יותר ממה שמגיע לילדים שלך, מהמשפחה שלי שבעה שירתו בצבא. כמה שירתתם אתם? שניים? אתה תרמת שש שנים, אבל אני תרמתי 21 שנה, לכן מגיע לי יותר ממך. לך מול המחשב שלך, עשה את העבודה שלך ותביא את התוצאה ליושב ראש הוועדה, ושהוא יחליט מה עושים עם הכסף הזה, שהוא ימליץ בפני ראש הממשלה.

תפסיקו להיות עם המוח היהודי התכמן הזה. תציגו מספרים אמיתיים ונכונים. תעמדו פה עם גב מורם ועם ראש למעלה. מי שממלא את חובותיו, מגיע לו לקבל את הזכויות - זה תמיד מה שאתם אומרים לנו.

אחד מנציגי הממשלה במעמד בכיר שואל אותי: האם שירת בצבא? שירתי, וחבל על הרגע הראשון ששירתי, ואני בן למשפחה שכולה. אם הייתי יודע שזה יהיה המצב, לא הייתי נותן אפילו לאחים שלי שישרתו.

נמאס לנו, אתם מתעללים בנו. נמאס לנו ללכת שם בכבישים. ראש מועצה בכפרים הדרוזיים הולך עם ראש למטה היום, אנחנו מקבלים קללות מהתושבים שלנו. בירכא 300 עובדים לא קיבלו משכורת ארבעה חודשים, ועוד היתה פתיחת שנת לימודים. וכמה כסף הם מקבלים? 3,000 שקל? תבדקו מה המשכורת הממוצעת במדינה הזאת ותתנו אותה.

תגיד בפני כולם, כמה ערבויות יש למגזר הערבי? אף לא ערבות אחת. הרי אנחנו מהווים 20%-17% מהמדינה, צריך שיהיה לנו גם 20% מערבויות המדינה שאתה נותן למשקיעים שלך. משקיעים יש לנו, משקיעים יש בחוץ לארץ, אתם מבריחים אותם, אתם מכוונים אותם למקומות אחרים.

אני אגיד לך מה אתם עושים. לכל מה שצריך לתת כסף מפלסים דרך, והדרך היא קלה: אחד - עיר פיתוח, אחד - מהמגזר ההוא וכו'. אפשר גם לנו לעשות את זה. 50 שנה סבלנו מזה. אין לך מספיק כסף לשנה הבאה? אני גם מקבל את זה. תוריד ממי שנתת לו 50 שנה ותן לנו את הכסף הזה, עד שיהיה מספיק כסף.

מגיע לנו. חבר הכנסת דוד אזולאי, המצוקה שלנו היא לא מצוקה של כסף. המאבק הזה יחרוץ את גורלה של העדה יחד עם המדינה הזאת. כאשר קשרנו את הקשר איתכם לא היתה פה בכלל מדינה, והיהודים היו פה מיעוט. תלינו את זה בתקווה שיהיה גם שלום, שיהיה גם שלטון, שיהיה גם שוויון במדינה הזאת, ועוד לא איבדנו תקווה.

אבל ב10- בחודש, גם אם לא ישתתפו חבריי, רק אנשי ירכא ירעידו פה את אדמת ירושלים, ואני לא רוצה להגיע לזה. זה לא איום, זאת המצוקה האמיתי שיביעו אותה תושבי ירכא בלבד. זאת המצוקה שחשים החבר'ה בשאר הכפרים.

מספיק, פעם אחת צריך ללכת בלי תחכומים ובלי חוכמולוגיה. צרו שוויון מלא. עשו תכנית לחמש, לשש, לשבע שנים, אבל שבסוף שבע השנים יהיה שוויון. שלא נגיע אחרי חמש שנים למצב שחסרות 47 כיתות לימוד בירכא, מלבד 27 גנים. על מה אתם מדברים? הרי אנחנו מגיעים לשנת 2000.

עברו 50 שנה, היה מה שהיה. הרי הממשלה הזאת שמה לעצמה יעדים ולקחה על עצמה הרבה משימות. ראש הממשלה אהוד ברק הזמין אותי יחד עם אשתי לפני הבחירות, והיום 13 ראשי הרשויות באוהל ואין לו חמש דקות. הוא אמר לי: נוכחותך חובה. חובה לבוא אליו הביתה, הרי הוא מארח אותי בבית.

ראש הממשלה הקודם הבטיח שיהיה המשך לתכנית חומש. ראש הממשלה הנבחר הבטיח שתהיה עוד תכנית חומש, היכן הם? אם זאת סיעת הליכוד, אם זאת סיעת המערך ואם זה ש"ס. אני לא ליכודניק, לא ש"סניק ולא מערכניק ולא שום דבר. אני תושב המדינה שמגיעות לי כל הזכויות, ואני רוצה אותן.

בראשית דבריי אני רוצה לברך את ראשי המועצות הערביות הדרוזיות. אני מברך את השיח' מואפק טריף. אני מברך את יתר החברים שהגיעו מכל הכפרים מהגליל כדי למחות על מדיניות ממשלת ישראל הנוכחית והקודמת. לצערי הרב, שמענו היום דברים פשוט מזעזעים, והדגיש אותם ראש מועצת כפר ירכא, שאמר את הדברים בצורה הברורה ביותר.

אדוני היושב ראש, אני חושב שגם צריכים למחות בשם הוועדה על אי נוכחות של נציג בכיר של ממשלת ישראל בדיון כה חשוב, לא ממשרד הפנים ולא ממשרד האוצר, וגם לא נציג של לשכת ראש הממשלה.

ברשותך, לא הזמנו לכאן שר, ולכן זה לא הוגן שנביע על כך מחאה.

אמרתי נציג בכיר, מנכ"ל.

לא, אמרת נציג של הממשלה.

מנכ"ל משרד הפנים חולה.

כשיש דיון כזה תמיד הם חולים. גם בפעם שעברה בדיון הקודם הוא היה חולה. כל פעם שומעים תירוצים אחרים ושקרים אחרים.

טלפן למשרד.

אמרתי שאני מוחה על אי נוכחותו של נציג בכיר של ממשלת ישראל. זה יכול להיות גם מנכ"ל משרד ראש הממשלה, מנכ"ל משרד הפנים או מנכ"ל משרד האוצר, לא ציינתי איזה. אני חושב שבדיון כזה עם ראשי מועצות, יש לשמוע את הדברים הברורים ביותר.

שמעתי את נציג משרד האוצר. הוא מגמגם, פשוט מגמגם עם כל הכבוד. לא שמעתי מספרים מדוייקים מה הועבר ולאן הועבר. הוא דיבר על סכום של מיליארד ו70- מיליון שקל, כמה הועבר למשרד הפנים, כמה למשרד השיכון והבינוי וכמה למשרד העבודה והרווחה? אנחנו חייבים לדעת. גם ראשי המועצות צריכים לדעת אצל מי הבעיה ועם מי הבעיה.

אבל בסופו של דבר, הבעיה היא עם משרד האוצר ועם ממשלת ישראל. מי שאחראי על מתן הכספים שהועברו, אם אכן הועברו, זה משרד האוצר וראש הממשלה.

וכאן גם שמענו את זעקת העובדים. אתה יכול להאשים את ראש המועצה? ראשי המועצות גם מתחלפים. לא אשמתם של העובדים שלא קיבלו ארבעה חודשים משכורת. מדברים כאן על גירעון של 120 מיליון שקל, שכיסויו יכול גם להספיק היום למתן משכורות לעובדים.

אני רוצה להגיד לחבר הכנסת איוב קרא, היינו גם באוהל, זה לא עניין של להיות באוהל או לא. לא יתכן היום שכל שנה או כל קדנציה צריכים להקים אוהל. היום הוכח מעל לכל ספק, אין הבדל במדינה הזאת, כולם ערבים, שירתו או לא שירתו, ואנחנו רואים את זה במו עינינו היום. שיפסיקו לעבוד עלינו בנושא הזה.

לכן אני חושב שצריכה לצאת היום קריאה חד משמעית מוועדת הפנים ואיכות הסביבה, קריאה לראש הממשלה ולמשרד האוצר לעשות היום לפני מחר, לתת את הכסף המגיע ולהפסיק את השביתה באופן מיידי, לאפשר לעובדים לקבל את המשכורות, ולאפשר לרשויות המקומיות לתפקד. כי היום לא יתכן, אדוני היושב ראש, שהממשלה מטילה הרבה שירותים יומיומיים שוטפים על הרשויות המקומיות ומצד שני לא מתקצבת.

ראש הרשות הוא נותן השירותים המרכזיים ביישוב שלו. לא רואים אף משרד ממשלתי שנותן שם שירותים, אז כל העול נופל על ראש הרשות. מצד שני, הממשלה מתכחשת לדברים האלה. ראש מועצת ירכא ביטא את זה נכון, ואני לא רוצה לנגוע בנושא של תכניות המתאר, בנושא של הבנייה לזוגות צעירים, בנושא של התיעוש במגזר הערבי באופן כללי וגם ברשויות הדרוזיות.

אנחנו יכולים לדבר עד אין סוף, אבל היום אנחנו מצפים ומקווים שהישיבה הזאת תתן תשובה ברורה לאותם שובתים, לראשי הרשויות ולמכובדים שבאו לישיבה הזאת. תודה.

אדוני היושב ראש, נוכחים מכובדים, ידידי חביש הציג את התמונה בצורה הברורה ביותר והכאובה ביותר. אנחנו כראשי רשויות כולנו תומכים בדברים שאמר השיח' טריף. אנחנו מאוחדים כעדה: המשכילים, הילדים, הנשים, הזקנים והצעירים.

מאד התרעמתי על המילה שהשתמש בה מר שי וינר "משתוללים". אומר לך על מה אנחנו משתוללים. אנחנו משתוללים על כך שלא בנינו בית ספר של 20 כיתות על דונם וחצי, משתוללים על זה שאין לנו גני ילדים, אלא בשכירות במקומות הנחותים ביותר, משתוללים על כך שאנחנו לא מפתחים את מערכת הכבישים לזוגות צעירים. חיילים משוחררים גרים בשכונות, אין להם חשמל ואין להם פיתוח.

אני לא מקנא באף ראש רשות. אני מתבייש מהרגע שנכנסתי לתפקיד יושב ראש מועצה. מה כואב לנו? כשהילד שלי חוזר מהצבא, אין לי מה להגיד לו. אדמות נגזלו, אזור תעשיית תפן הוא מהאזורים התעשייתיים המפותחים ביותר במזרח התיכון והוא הוקם על אדמות ינוח, במיוחד על אדמותינו. אין לי זכות להכניס אף עובד, אף חייל משוחרר, ומה עוד? מקימים בתים על האדמות שלנו, ולי כמועצה לא מותר להקים מגרש כדורגל על האדמות שלי. אני כראש מועצה וכנציג הציבור, חייב ממש להתחנן בפני פקיד קטן במנהל מקרקעי ישראל בנצרת. אני חייב להתחנן על מה? לקבל תקציב של 1998, מר שי וינר. עד עכשיו לא קיבלתי אותו.

אני גם חייב לספר על קבלן שנכנס לבית חולים בשבוע שעבר בגלל התקף לב, שכן אני כרשות לא יכולתי לשלם את הכסף שמגיע לו כבר שנה, על מה? על הקמת בית ספר, למה? כי משרד האוצר לא העביר את הכסף.

על מה אתם מדברים פה? כראשי רשויות אנחנו נאבקים על פני העדה לחמש שנים קדימה, על דברים מינימליים, לא על דברים אסטרונומיים. אני נכנס לשכנינו מכפר ורדים, שרק 15 שנה על השטח. אנחנו מגיעים ל20%-. על מה מדברים? על תכנית חומש? על 100 מיליון שקל? תשתיות, פיתוח, גנים, גינון - אין לנו. נכון, בנינו מתנ"ס פה, מתנ"ס שם, הקמנו בית ספר פה ובית ספר שם, אבל גם הגירעונות עליהם אתם מדברים נוצרו עקב תכנית החומש הזו.

החייל שחוזר היום הביתה או אקדמאי שסיים לימודיו, אתם יודעים מה הוא מבקש מראשי הרשויות? לעבוד במועצה במשכורת של 2,500 שקל. אני אישית מתבייש בזה.

קודם כל, אני רוצה לברך את כל הנוכחים. אני רוצה להודות ליושב ראש הוועדה. אני חושבת שלפחות הוא קרן אור, מישהו קם ויזם דיון בנושא שאחרים התעלמו ממנו. לכן אני רוצה להודות ליושב ראש הוועדה.

בשם כולנו.

אני חשה ממש בושה וכלימה, למרות שאני לא מרגישה שעשיתי דבר רע. אבל אני בושה ונכלמת על כך שהיום במדינה יש שביתה תרבותית לא אלימה, ובעצם כל מה שאנחנו אומרים לשובתים זה: אתם חייבים להגיע למעשים אלימים, כדי לקבל תשומת לב. אני מוחה ואני מתביישת בעניין הזה.

אני לא יכולה לספר לראשי הרשויות כמה חסר להם, אבל אני כן יכולה לספר לרפרנט משרד האוצר שזה כן חלק מהתפקיד שלך לוודא ששמחה שניאור לא יגיד לו שהכסף לא הגיע ממשרד האוצר. הרי לא יכול להיות שראש רשות יתרוצץ לו בין משרדים וכל אחד מגלגל על השני. זה תפקיד ועדת הפנים ואיכות הסביבה לסגור את הפערים האלה.


הרי כולנו ישבנו פה, ואנחנו לא מקבלים את זה. אם כל הסכום של מיליארד שקל עבר, אז המיליארד שקל היה צריך להיות ברשויות המקומיות; אנחנו בסוף שנת תקציב, ואנחנו עוד לא דיברנו מה יקרה בתקציב 2000. אם משהו תקוע בוועדת הכספים כי הוא עטוף בעוד מאה עטיפות, צריך לקלף את הפלח של תכנית החומש הזאת, ואפשר להעביר חלקים ממנה.

על דעתי זה לא מתקבל. אופרטיבית אני יושבת ושוברת את הראש, האם הזמנת שר האוצר ושר הפנים לכאן תפתור את הבעיה? אני אינני בטוחה. אני אישית חושבת שהמצב הגיע לידי כך שיושב ראש השלטון המקומי יחווה את דעתו ברבים בנושא.

נציגו הביע את דעתו.

זה מר רוזנטל, אבל אני לא שמעתי את עדי אלדר, כי אני שומעת אותו די הרבה חדשות לבקרים. אני חושבת שאנחנו צריכים לפנות אל ראש הממשלה שיקצה את הזמן הראוי לפגישה עם ראשי הרשויות, משום שאם כל אחד מגלגל על השני, לראש הממשלה אין על מי לגלגל. תאמין לי, לראש הממשלה יגיעו גם שר הפנים וגם שר האוצר.

אני לא ארחיב, כי רוב הדברים נאמרו כאן. אני חושב שלא כל כך מבינים אותנו ואת המצב העגום שבו אנחנו נמצאים. אם לפני חודש וחצי עלינו לירושלים ואנחנו יושבים באוהל, סימן שהמצב קשה, ואפילו קשה מאד.

לא צריך לשכוח דבר אחד, שאנחנו נציגים של השלטון המרכזי. בסופו של דבר, אנחנו מקיימים את מה שהשלטון המרכזי צריך לקיים בשטח. אנחנו מנהלים את היישוב, כפי שהשלטון המרכזי רוצה. לא יכול להיות שאנחנו נהיה חדשים, ומרבית זמננו נתנצל בפני התושבים וכך לייצג את השלטון המרכזי. הדבר הזה לא יכול להימשך זמן רב.

אני מכהן שמונה חודשים כראש מועצה. באתי עם הבטחות לעתיד, ומה שאני עושה בשמונת החודשים האחרונים זה להתנצל טוב ולהתרוצץ. תאמינו לי שאנחנו רגילים לעבוד 22 שעות ביממה. לא הקושי ולא הזמן עומדים בפנינו, אנחנו מסוגלים, יכולים ויודעים גם לעבוד. עד עכשיו בשמונת החודשים האלה לא עשינו דבר.

אנחנו מבקשים שתשבו, תתחשבנו איתנו ותראו איפה הדברים עומדים. המצב עגום. אתמול ישב מולי אדם שחייב 12,0000 שקל, כאשר המשכורת שלו היא 3,000 שקל. הוא ישב מולי בוכה ומזיל דמעות. לא מדובר על חודש, לא על חודשיים ולא על שלושה חודשים. אני מבקש להיפגש איתנו באופן רציני, כך שייפתרו הבעיות.

קודם כל, אני מברכת את יושב ראש הוועדה על קיום הכנס הזה, כי זה כינוס מאד חשוב. אני חושבת שכל הכינוסים שערכת עד כה מאד הם מאד חשובים וגם נוגעים במצוקה עצמה, במיוחד במגזר הערבי.

אני מוחה על ההתעללות של הממשלה כלפי המגזר הערבי, ובישיבה הזאת מדובר על המגזר הדרוזי. מדובר על תכנית החומש, איזו תכנית חומש? מדברים על תכנית חומש, מציעים תכנית חומש, אבל אנחנו רוצים לראות את הביצוע.


אני מאד מתביישת שנציג משרד האוצר הגיע לישיבה כזאת ולכינוס כזה עם ידיים ריקות. בדרך כלל, לישיבות האלה מגיעים עם נתונים ועם כל מיני מספרים שיוכיחו מה שאומרים. אם היית צודק, היית צריך להוכיח לאנשים האלה שהדבר שאתה מביא איתך צודק, נכון ואמיתי. אבל אתה הגעת בידיים ריקות, לא עשית שיעורי בית. האנשים שנמצאים פה לא מעניינים אותך, לא חשובים לך. אם היית הולך לכנס של נציגים יהודיים או של ראשי רשויות יהודיים, היית עושה שיעורי בית.

חברת הכנסת חוסניה ג'בארה, יש לי בשורה בשבילך.

חברת הכנסת חוסניה ג'בארה, אני חושב שחבל לקלקל את האווירה, כי סך הכל יש כאן אווירה טובה מצד כל הצדדים. מה שאת אומרת עכשיו פוגע, ואני מבקש ממך שתחזרי בך מהדברים האלה.

זו אווירה גרועה.

זה לא מכובד, ואני מבקש שתחזרי בך ממה שאמרת. חבל, יש לנו כוונה טובה. התכנסנו כאן כדי להגיע לאיזושהי מטרה, ועל ידי אמירת דברים כאלה לא נגיע למטרה.

מה שאנחנו רואים וחשים הוא שחודש ימים אנשים זרוקים באוהל, אף אחד לא מתייחס אליהם, לא פונה אליהם, או שואל אותם לשלומם. זה דבר מעליב, עצוב וכואב.

כבוד היושב ראש, אנחנו צריכים לצאת מכאן בקריאה ולקבוע ועדת מנכ"לים גם עם משרדי הממשלה האחרים, שתבדוק את הנושאים האלה ואת התקציבים האלה, האם הסכום של מיליארד ו70- מיליון שקל הועבר לרשויות האלה או לא, איפה תקועים שאר הכספים.

הידיד שלנו דיבר על כל מיני דברים שעשו ברשויות הדרוזיות, איפה תכניות המתאר? האם יש שם תכניות מתאר טובות? האם מטפלים שם בחינוך כמו שצריך? צריכים לעשות את ההבחנה בין שני המגזרים ולסגור את הפערים, ובאמת צריכים להביא את זה לראש הממשלה, שיפגוש את האנשים האלה, ישמע מהם ישירות את הדברים, וגם שוועדת הפנים ואיכות הסביבה תלך בכיוון פתרון הבעיה הזאת.

קודם כל, אני רוצה להודות ליושב ראש הוועדה ולוועדה על קיום דיון חריג ומיוחד זה.

אני לא רוצה להיכנס לוויכוח עם רות יוסף ועם פקיד משרד האוצר, שי וינר, אני לא חושב שזה המקום. אפשר להתווכח אם העבירו או לא. אני רוצה להעיר הערה לרות יוסף. היא מדברת על תכניות הבראה, מה הן תכניות הבראה? אני ראש מועצה ישן-חדש, באתי למועצה המקומית ומצאת מצב קטסטרופלי מכל הבחינות. מצאתי גירעון בתקציב השוטף 16 מיליון שקל, כאשר כל התקציב זה 32 מיליון שקל. מצאתי שראש המועצה הקודם הוציא פקודות למשרד האוצר ב9- מיליון שקל. מצאתי שהוא נתן 8 מיליון שקל צ'קים דחויים לקבלנים ולספקים למיניהם, ומצאתי 20 תביעות נגד המועצה.


פניתי למשרד הפנים ואמרו לי תבוא לשבת עם המנכ"ל. מה זאת תכנית הבראה? אתה בא למשרד הפנים ומדבר עם פקידים מכובדים בעלי מקצוע, ובסך הכל הם כופים עליך את התנאים של תכנית ההבראה. מה זאת תכנית הבראה? אתה כופה עליי תנאים שמראש אני לא יכול לעמוד בהם, אבל כדי לקבל משהו לפחות, אני חותם. זה מה שקרה איתי. כאשר חתמתי על תכנית ההבראה, ידעתי מראש שאני לא יכול לעמוד בה. אבל זה לא העניין וזה לא הוויכוח, ואני יודע שזה לא ייפתר כאן.

אני חושב שזאת בושה שאחרי 50 שנה יושבים 13 ראשי רשויות באוהל מול משרד ראש הממשלה - בכוונה הצבנו אותו שם, כדי שכל בוקר כשהוא נכנס ויוצא מהמשרד הוא יראה את האוהל, ובטח הוא שאל מה האוהל הזה - והוא לא מתייחס.

זימנו אותנו לפגישה עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה. הוא אמר שניתן לו שלושה-ארבעה ימים עד ראשית השבוע הבא והוא יחזור אלינו, והוא לא חזר. ישבנו עם השר שרנסקי שבא אלינו לאוהל, והוא לא חזר. אף אחד לא חזר.

אני סך הכל מרגיש שאנחנו בסך הכל משפילים את עצמנו, ואמרתי את זה לחבר'ה היום. איך אפשר שכאשר חברי ממשלה, ראש ממשלה וחברי כנסת רואים אוהל מחאה במשך חודש וחצי מול משרד ראש הממשלה ואף אחד לא מתייחס? ועוד מה, דרוזים. אתה יודע מה זה דרוזים וצ'רקסים? אלה דרוזים וצ'רקסים שמשרתים בצבא ההגנה לישראל.

יש טענה כלפי האוכלוסייה הערבית שלא משרתת בצה"ל, אבל אנחנו משרתים בצה"ל. שירתי בצה"ל, ויש לי ששה בנים ששירתו בצה"ל, סך הכל 20 שנה נתתי למדינת ישראל, ומה קיבלתי?

קיבלת ברית דמים.

אנחנו לא נפתור את הבעיות כאן. היה ראוי והיתה חובה על ראש הממשלה ועל ממשלת ישראל לפחות להסמיך שר או את המנכ"ל שלו לנהל משא ומתן איתנו, שיאמרו לנו מה שילמו ומה לא שילמו. יש החלטת ממשלה, פשוט גם את ההחלטה של הממשלה לא מכבדים. כבדו את ההחלטה שלכם, את תכנית החומש.

לא אפתח בברכות, כי כולם בירכו. לגבי אוהל המחאה והשביתה הממושכת של ראשי הרשויות הדרוזיות, שנמשכת כמעט חודש וחצי, זה פשוט לא הגיע לתודעת הציבור הישראלי. הישראלים לא יודעים שקיימת שביתה, וזה לא מקרה.

לא שרפו צמיגים.

זה גורם אחד. גורם שני, יש התעלמות ואי אכפתיות מהמצוקה, שזה כאילו שייך לפלנטה אחרת. על כן, זה מעלה סימן שאלה גדול.

נקודה שנייה - ואני רוצה להיות כאן גלוי - זאת לא בעיה של העברת תקציבים, מי העביר, משרד הפנים למשרד האוצר, משרד האוצר למשרד הפנים. יש כאן בעיה מרכזית קרדינלית רגישה של יחס השלטון המרכזי - המדינה, לכל מה שהוא קולקטיב לא יהודי. צריך לומר את הדברים בצורה הגלויה ביותר.


קיימת הדוגמה - שנתן אותה בצעקה גלויית הלב שלו והיב חביש - של ירכא ושל שלומי, למשל. 4,000 תושבים מול 11,000 תושבים עם תקציב כמעט כפול. אני לא רוצה להתחיל לספור כמה צעירים נפלו מהכפר הזה או מהכפר האחר ולעשות השוואות של כאב, אבל הרי כל הזמן אנחנו שומעים את הסיסמה הזאת גם מהשלטון המרכזי, אבל גם מכם ראשי העדה הדרוזית, על הקשר החשוב הזה בין המדינה לבין העדה הדרוזית, והדיבידנד והחובה של המדינה כלפי המגזר הזה לא מגיעים.

אני אכאיב לכם עוד יותר. אתם יודעים שמצבו של כפר ברא טוב יותר ממצבם של רוב הכפרים הדרוזיים, ושם לא משרתים בצבא. כך גם בקלנסווה, וצריך לומר את הדברים בצורה הגלויה ביותר. לכן זה תירוץ שמשתמשים בו. מתי באים אליכם? בבית הקברות. אגב, בתי הקברות היהודיים יותר טובים מבתי הקברות שלכם. קצת לפני הבחירות באים גם אלינו.

לכן הצעקה שלנו היא צעקה משותפת וכואבת, וחובה על הרוב היהודי לחבור יחד איתכם ויחד איתנו כדי לתקן את המצב, כי כפי שחבר הכנסת עסאם מח'ול בתחילת דבריו, מדובר בפני החברה הישראלית ובפני המדינה.

אני רוצה לסיים ולומר שאני מציע שכולנו נייפה את כוחו של יושב ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה לפנות לראש הממשלה בתביעה - לא קריאה - להיפגש עם האנשים האלה, ושההחלטה תאמץ בצורה חד משמעית את כל התביעות של ראשי העדה הדרוזית.

מקובל.

אני מבקש בכל זאת לברך ולהודות לכל חברי הכנסת שהיו אצלנו, ובמיוחד לידידינו חברי הכנסת הערביים שבאו לא פעם אחת ולא פעמיים, והיום גם סיעת הליכוד הגיעה אלינו, ואתה ידידי חבר הכנסת אזולאי היית בין הראשונים שהגיעו, וזאת בהחלט תשומת לב ראויה.

אני בא עכשיו מישיבה עם שר האוצר. אני אומר לכם שאני מדוכא ומתוסכל. לפחות נציג משרד האוצר הצהיר הצהרה אמיצה: אם יתברר שמגיע לכם, ניתן לכם. אני אומר לכם שמגיע לנו, ואסביר רק שלוש נקודות.

ניקח דוגמה, נתנו לנו מיליארד ו70- מיליון שקל לפני חמש שנים, ומייד הטילו עלינו את כל האחריות של הביוב. הביוב ביישובים שלנו בסדר, זה מתקציב המועצה הלוואות כמו כל יישוב אחר במדינת ישראל, אבל איך אוכל לעמוד בעול של קו הולכה אזורי שעולה לי 70 מיליון שקל תמורת הלוואה?

סללו כביש מראמה לפקיעין לבית ג'ן מתקציב הדרוזים. זה כביש של כל מדינת ישראל, זה לא הכביש המיוחד של הדרוזים. בנו אכסניית נוער בפקיעין מתקציב הפיתוח של הדרוזים. אין לראש מועצת פקיעין אפילו עובד אחד בתוך אכסניית הנוער, זה של אגודת אכסניות הנוער.

מה הסיפורים האלה? פתחו צומת דיר חנא-עילבון על תקציב מע"ץ של מע'אר. הוא יכול לשכנע אותנו שמבחינה מספרית הוא שילם לנו הכל, אבל האמת והמציאות בשטח לא כך.

הוא התכחש טוטלית לכך שהוא הבטיח תכנית חומש חדשה. היום הגענו לסוף תכנית החומש הראשונה, ועכשיו מגיעה לנו תכנית חומש חדשה, והוא התכחש לכך טוטלית, למרות שיש על זה הסכם ויש הצהרת ראש ממשלה שמחייבים את הכנסת ואת הממשלה.

רבותיי, המשבר הוא משבר אמון. המשבר הוא לא סכום כסף זה או אחר. המשבר הוא על שוויון לכל תושבי מדינת ישראל באשר הם, ואנחנו כמדגם - סליחה על הביטוי - עשו מאיתנו צחוק. לא נתנו לנו את מה שמגיע לנו. אני לא רוצה לדבר על יתר האוכלוסיות, כי כל אוכלוסייה תדבר בעד עצמה, אבל אנחנו תומכים בשוויון מלא לכל הסקטורים במגזר היהודי, במגזר הערבי וכדומה.

לכן אני אומר, לדאבוני, הם גוררים אותנו למצב הזה, ואני מטיל את כל האחריות על ממשלת ישראל. אם תהיה אלימות - אני מקווה שלא - היא תהיה על אחריותה הבלעדית. אנחנו לא רוצים להגיע להפגנה הגדולה ביום ראשון, אבל אם עד יום חמישי לא תיפתר הבעיה, אין לנו מנוס אלא לבוא בהמונינו ביום ראשון ולהפגין.

אדוני היושב ראש, כבוד השיח' מואפק טריף, הנושא של השביתה הזאת לא עובר את גבולות הטעם הטוב, אלא את גבולות הנוהל השלטוני המסודר. זה כבר השבוע החמישי שהשביתה הזאת נמשכת, וכנראה שכמה אחראים במדינה חולים בחירשות ולא שומעים. כנראה שצריך לעזור להם לשמוע. כנראה שבשיטה הקיימת דרך הפעולה הזאת לא מספיקה, וצריך לגרום להם לשמוע.

השביתה של ראשי המועצות הערביות הדרוזיות הופכת לא רק לעניין של חלק מהאוכלוסייה הערבית, אלא היא הופכת לעניין של כל האוכלוסייה הערבית. אני מרגיש שזה נושא שלי. אני לא דרוזי, אבל אנחנו אחים. אנחנו אחים גם בשפה, גם בתרבות, גם בהוויה וגם בהווה, וכנראה גם בעתיד. אנחנו אחים, על אף שיש כאלה שאולי פה ושם מערערים על הנושא הזה. אבל זה לא מעניין, כי אלה שוליים זניחים.

המאבק של האוכלוסייה הערבית הדרוזית הופך למאבקה של כל האוכלוסייה הערבית, ואני מבקש מנציגי משרד הפנים, מנציגי משרד האוצר ומיושב ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה - שאני מכבד אותו ומעריך אותו - שישמעו גם שראשי המועצות הערביות הכריזו על שביתת הזדהות עם המאבק הזה של כל האוכלוסייה הערבית.

אם הנושא הזה יישאר תלוי, הנושא הזה "ישטוף" את כל האוכלוסייה הערבית. לא נהיה חלק משביתת הזדהות, אלא נהיה חלק פעיל ובלתי נפרד מהמאבק הזה, כי בסופו של דבר, מה שיושג במאבק הזה צריך להיות מושלך על כל האוכלוסייה הערבית בישראל.

אני לא רוצה לחזור על מה שאמרו חבריי לפניי, על המשחק שהשירות הצבאי הוא ערובה לשוויון. לא שוויון ולא נעליים. נכונה קריאת הביניים שהושמעה כאן, שלא רק שהם מופלים לרעה כמו האוכלוסייה הערבית, הם מופלים לרעה יותר, כי בנוסף לכל גזלת האדמות והתקציבים וכו' וכו', כל אחד תרם שלוש שנים מחייו. זה לא יותר? ולפעמים הוא גם לא חוזר הביתה.

אני בא לישיבה הזאת, אדוני היושב ראש, מישיבה של ועדת הכספים. בוועדת הכספים נכח שר האוצר, שנתן סקירה על תקציב המדינה לשנה הבאה. העליתי בוועדת הכספים מול שר האוצר את הנושא של השביתה, וביקשתי ממנו שיתן תשובה מיידית. אמרתי לו שזה לא נושא של תכנון לטווח הרחוק, אלא זה נושא של יישום דברים שהוחלטו והתקבלו וקיימים בספר התקציב שפשוט צריך להעביר.

אמרתי לו שלא יתכן שאנשים שנבחרו כדי לשרת ציבור, שהם נבחרי ציבור, יושפלו בצורה הזאת שיבואו להידפק על הדלתות כבר חמישה שבועות. הם לא העובדים של שר האוצר, עם כל הכבוד לפקידי האוצר - אני לא רוצה שישתמע שאני פוגע בהם, חס וחלילה. מדובר בנבחרי ציבור, שנבחרו על מנת לשרת את הציבור בכפרים שלהם. הם לא נבחרו על מנת לשבת חמישה שבועות באוהל, או להידפק על דלתו של איש זה או אחר, יהיה מי שלא יהיה.

אני מסכים עם מה שאמר ראש מועצת מע'אר. התשובות של שר האוצר, במקרה הטוב ביותר, אני קורא להן תשובות של בריחה מאחריות. מה הוא אומר? הוא אומר: דנו בעניין וביקשנו ממשרד הפנים, גברתי המשנה למנכ"ל, שיעשה את הבדיקה ולפי הבדיקה יעביר את מה שצריך להעביר. זאת אומרת, הוא גלגל את זה עליכם לפני פחות משעה. הוא אמר שזה יתבצע תוך כמה ימים. חמישה שבועות, שזה 34 ימים, לא הספיקו לו.

הרשה לי ללמד זכות, היו חגים באמצע.

לאנשים האלה אין חג ולא יהיה חג במצב הזה. אני מכבד את קדושת החגים של כל העדות, אבל חלק מקדושת החג היא שלא תחגוג כששכנך סובל. האם זה לא חלק מהמסורת?

וחי אחיך עמך.

לכן גברתי המשנה למנכ"ל משרד הפנים, לפי מה שאמר שר האוצר, הנושא נמצא אצלכם.

שר האוצר אמר שאין לו נתונים. זה ממש מדאיג.

שום נתונים. מה, הוא הולך לגשש באפילה? הוא הולך לחפש מתחת לאדמה? אלה נתונים שקיימים במשרד שלו.

אין לו נתונים, כי לא יודעים איפה הכסף.

לכן, טוב שמשרד הפנים יקבל החלטה מיידית, ואני פונה אליך אדוני כיושב ראש הוועדה. אני מסכים למה שאמר חבר הכנסת מח'ול, שנקבל המלצה והחלטה. יש שתי ועדות שמקבלות החלטות חשובות, ויש ועדה שמקבלת החלטות ביצועיות, שהיא ועדת הכספים.

אני מציע שוועדת הפנים ואיכות הסביבה - ואני לא חבר בה - תיקח לעצמה סמכות להיות חלק מהמאבק הזה, ושהיא תצהיר שהיא חלק מהמאבק הזה. ואם המאבק הזה יימשך, ועדת הפנים ואיכות הסביבה תקיים את ישיבותיה באוהל הזה ותהיה שותפה ליושבים באוהל הזה. לא יתכן שקשר השתיקה הזה יימשך, לא מבחינה ציבורית, לא מבחינת כלי התקשורת ולא מבחינת האחראים במדינה.

העלו הרבה מאד נקודות. אין ספק שיש לא מעט בעיות, אבל הפתרון לרוב הבעיות הוא ברמה הפרטנית מול הרשות במסגרות הקיימות, ולא כאיזשהו פתרון לבעיה כוללת. הפתרון הוא לא כולל, גם הבעיות וגם הפתרונות הם פרטניים לרשויות המקומיות.

אני חייב למחות על דברי חברת הכנסת חוסניה ג'בארה. למרות שהיא יצאה, אני בהחלט לא מסוגל לקבל את דבריה. יש החלטות ממשלה.

היא חזרה בה, ואני מציע לא לעשות מזה עניין.

זה קיזז את ה"משתוללים".

אני רוצה לומר שתי נקודות. תכנית החומש היא תכנית העבודה. ראשי הרשויות כבר מכירים זאת יותר טוב ממני, הם גם החליטו והם גם הקצו. משרד האוצר לא אחראי לא להקצאה בין הרשויות המקומיות ובטח לא להעברות הכספיות מהמשרדים הייעודיים.

למה לא?

זאת האחריות הבלעדית שלכם.

המשרדים הייעודיים אחראים לביצוע תקציבם. התקציבים, מבחינת משרד האוצר, הועברו באופן מלא.

אתה שולט בהם בכל צעד ושעל.

אתה משחרר את הכסף.

אני לא משחרר את הכסף ואני לא שולט עליו.

אוי ואבוי, אז מה, הם עושים מה שהם רוצים? אל תהיה נאיבי. אתה פוגע באינטליגנציה של הנוכחים פה.

עלו הערות על ידי מספר דוברים לגבי הנתונים שהעליתי. הנתונים הם לא נתוני משרד האוצר. הנתונים נלקחו מהדוחות הכספיים המבוקרים שהוציא משרד הפנים.

מתי נציגי משרד האוצר לוקחים על עצמם פעם את האחריות? תמיד מפילים את זה על האחרים.

הוא אמר שהוא ביקר בכפרים ושהכפרים נראים לו יופי. זה הנתון שלך? תעשה איתי סיור, ותראה את הביוב ברחובות ותראה את כפר דאליית אל-כרמל.

לא חייבים לחיות בכפרים מכוערים על מנת לקבל תקציבים.

ראשית, אני מזדהה ותומך בתביעות של ראשי המועצות וראשי הרשויות באופן מוחלט.

שנית, צריך לבדוק את החלטת הממשלה, אם התקבלה הארכת תכנית החומש לחמש שנים נוספות. לפי מיטב זכרוני, יש החלטה כזאת. צריך לבדוק איפה היא עומדת מבחינת משפטית, ואם כן, לדאוג לביצועה.

שלוש, אני רוצה לומר לאחיי ראשי הרשויות, הבעיה לא ייחודית לכם. השלטון המקומי במדינת ישראל נמצא כבר שנים אחדות, כבר קרוב לעשר שנים ויותר, במשבר עמוק. גם יהודים, גם דרוזים, גם ערבים, גם אחרים סובלים מהמשבר הקשה הזה, ואף על פי כן, אני אומר במלוא האחריות, שאני מזדהה ותומך בדרישות ובתביעות של ראשי הרשויות, שעיקרן שתיים, כפי שהבנתי מהמפגש איתם: האחת - כיסוי הגירעונות שנוצרו, שלא באחריות אותם ראשי רשויות שרק נבחרו; שתיים - להבטיח תכנית פיתוח במסגרת חומש לחמש שנים נוספות ולבצע אותה.

אדוני היושב ראש, אני רוצה להתייחס בכמה משפטים למה שאמר חבר הכנסת אחמד טיבי. אני לא חושב שזה מוסרי מצד חבר כנסת שמטיף לאי גיוס של חלק מאזרחי ישראל לצה"ל שיבוא ויאמר: הנה אתם משרתים בצה"ל, אתם נפגעים יותר מאיתנו.

לא, זה עולה בקנה אחד עם מה שאני אומר.

חבר הכנסת קצב, אתה משתמש בזה, לא הוא.

את דעתי אני יכול להשמיע פה?

חבר הכנסת אחמד טיבי, חבר הכנסת משה קצב שמע אותך בקשב רב ולא הפריע לך.

הוא חילק לי תעודת מוסר, אז מותר לי להגיב.

אנא ממך, תאפשר לו לדבר ללא הפרעה.

אני חושב שכל אחד חייב להגן על הבית שלו, וצריך להצדיע לבני העדה הדרוזית שיוצאים להגן על הבית ועל מדינת ישראל. בשירות ביטחון של אזרחי ישראל הם גם מגנים על חבר הכנסת אחמד טיבי ועל אלה שמטיפים לא להתגייס לצה"ל, ולכן לא צריך לקשור בין שני הדברים האלה. לפי דעתי, שירות בצה"ל הוא נחוץ וחיוני. כל אחד שמכבד את עצמו, צריך לצאת ולהגן על הבית שלו.

בינתיים צריך להגן על האזרחים הערביים מהמדיניות של הממשלה של חבר הכנסת קצב ושל הממשלה הנוכחית.

זה שהדרוזים יצאו לשירות ביטחון והקריבו את חייהם, הם הקריבו את חייהם גם למענך וגם למעני.

בינתיים הם צריכים הגנה ממך עכשיו.

הגנה ממני על מה? אני מאיים עליך?

ממדיניות הממשלה הקודמת וממדיניות הממשלה הנוכחית.

חבר הכנסת משה קצב ישב כאן ושמע את כולם בקשב רב ולא הפריע לאף אחד. כשאתה דיברת, אף אחד לא הפריע לך. אנחנו רוצים להגיע לסיכום, ואתה רוצה לפוצץ את הישיבה?

אני לא חבר הוועדה, באתי לישיבת הוועדה לכבודם של ראשי הרשויות, ואני מודה לך אדוני היושב ראש שאפשרת לי להתייחס לדברים. סך הכל ביקשתי לא לקשור את המשבר הקשה שפוקד את הרשויות המקומיות הדרוזיות והתביעות המוצדקות של ראשי הרשויות לעניין שירות ביטחון.

אבל הם הדרוזים העלו את זה, כל אחד מהם העלה את הנושא הזה. הם מרגישים כאב.

אני רוצה לגשת לסיכום.

חברי הוועדה מזדהים עם מאבקם המכובד של בני העדה הדרוזית והעדה הצ'רקסית בכלל, וראשי הרשויות בפרט.

מאבקם המכובד והצודק.

הוועדה רואה בחומרה רבה את הזלזול של משרדי הממשלה בראשי הרשויות הדרוזיות והצ'רקסיות, ששובתים זה חודש ימים ואף אחד לא התייחס אליהם.

הוועדה קוראת למשרד האוצר ולכל משרדי הממשלה להפסיק להתעלל בבני העדה הדרוזית, ומבקשת להעביר תקציבים, על פי ההסכם, לתכנית החומש.

הוועדה קוראת לראש הממשלה, לשר האוצר ולשר הפנים להיפגש מיידית עם ראשי הרשויות על מנת להפסיק את שביתתם, לפני ההפגנה הגדולה ב10- בחודש.

ולמנוע הסלמה.

הוועדה קוראת לראש הממשלה להקים לאלתר ועדת מנכ"לים להכנת המשך תכנית החומש לשנים הבאות.

הוועדה צופה בדאגה את הבאות בעדה הדרוזית לקראת ההפגנה הגדולה. הוועדה גם קוראת ופונה לחברים הדרוזים לגלות איפוק, כמו במאבקם עד כה.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:30