פרוטוקולים/כלכלה/6298



2
ועדת הכלכלה
11.2.2003

פרוטוקולים/כלכלה/6298
ירושלים, ו' ב אדר ב, תשס"ג
10 במרץ, 2003

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב חמישי

פרוטוקול מס' 550

מישיבת ועדת הכלכלה
יום שלישי, ט' באדר א' תשס"ג, 11.2.2003, שעה 10:00

תקנות התכנון והבניה (רישוי מתקני גז טבעי), התשס"ג-2003 –

חברי הוועדה: אברהם פורז – היו"ר

אבי פורטן - יועץ משפטי מחוז מרכז, משרד הפנים
דן עמר - מנהל יחידה לתיאום תקנות בנייה, משרד הפנים
שוקי שטרן - מנהל רשות הגז הטבעי, המשרד לתשתיות לאומיות
עמי פיינשטיין - ראש תחום רישוי מקרקעין, רשות הגז הטבעי,
המשרד לתשתיות לאומיות
ורדית רז - יועצת משפטית, המשרד לתשתיות לאומיות
יואל הדר - יועץ משפטי, המשרד לתשתיות לאומיות
דן צפריר - לשכה משפטית, המשרד לאיכות הסביבה
אפרים שלאין - ראש תחום תשתיות ארצי, המשרד לאיכות הסביבה
זהר לביא - מנהל מגזר תכנון סטטורי, חברת החשמל
תמר רווה - התאחדות הקבלנים והבונים
ירון דייסי - מהנדס הפרוייקט סמדן
אופיר ארגמן - יועץ משפטי, סמדן
רונית רושקובסקי – יועצת משפטית, קבוצת ים תטיס
גדעון תדמור - מנכ"ל אבנר
קובי כץ - מנכ"ל דלק אנרגיה
יוסי לוי - מנכ"ל ישרמקו
יוסי פרום - מנכ"ל אקויטל
עו"ד עמוס קריינר – בריטיש גז

אתי בנדלר

לאה ורון

טלי רם


תקנות התכנון והבניה (רישוי מתקני גז טבעי), התשס"ג-2003 –

בוקר טוב. נאמר לנו שהעניין דחוף, לכן כינסתי את הוועדה בימים טרופים אלה כי יש חשש שאם המגעים להקמת קואליציה וממשלה יידחו, לא תהיה ועדת כלכלה לתקופה מסוימת. אתמול הוחלט בוועדה המסדרת שיהיו שתי ועדות בכנסת שיתפקדו החל מרגע השבעתה – ועדת חוץ וביטחון זמנית וועדת כספים זמנית - אבל לא ועדת כלכלה זמנית. נאמר לי שבעניין זה זה יכול לגרום לעיכוב בנושאים חשובים, ולפיכך זימנתי את הוועדה בדחיפות, על פי דרישת הממשלה.

עורך-דין אבי פורטן, משרד הפנים. התקנות הן תקנות לפי סעיף 119ו(ב) לחוק התכנון והבניה, שנוסף כתיקון עקיף במסגרת חוק משק הגז הטבעי. לפי הוראות אותו סעיף נקבע שהתקנות טעונות אישורה של הוועדה הנכבדה, וכפי שהיושב ראש הציג לשם כך התכנסנו היום.

אנחנו – משרד הפנים – ערכנו את התקנות הללו בתיאום מלא עם מינהלת הגז ומשרד התשתיות הלאומיות, שלפי מיטב ידיעתי גם נועצו במהלך תקופת עריכתן עם הגופים השונים שאמורים להיזקק לתקנות ולוודא שהן ישימות ואנחנו מקווים שנקבל את אישורה של הוועדה.

התקנות גם עברו הערות ותיקונים מטעם מחלקת חקיקת משנה במשרד המשפטים כדי לאשר את נוסחן.

אני אציג באופן כללי את התקנות ואת המבנה שלהן, וככל שהוועדה תרצה, אני אכנס לפרטים.

נקרא תקנה-תקנה. אני מציע שבשלב זה נדלג על סעיף ההגדרות. תוך כדי הדיון בסעיפים עצמם, ככל שיהיה צורך נחזור להגדרה הרלוונטית.

בנינו זאת על הבסיס של תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות), עם השינויים המחויבים על פי הוראות חוק משק הגז הטבעי בעניין מועדים וכן לצורך התאמה למאטריה הספציפית של קווי הגז הטבעי.

הערה טכנית - בתקנה 1 בהיתר יש טעות בהגדרה, היא מפנה לפי פרק ה' לחוק – שזה היתר בניה רגיל – אבל פה יש הוראה ספציפית וזה צריך להיות לפי סעיף 119ו(א) לחוק, שזה הסעיף הספציפי של מתקני גז.

"2. תחולת תקנות בקשה להיתר
(1) תקנות בקשה להיתר לא יחולו על הקמתו של מיתקן גז, אלא אם כן הוחלו במפורש
בתקנות אלה.
(2) לכל מונח שלא הוגדר בתקנות אלה תהיה המשמעות שיש לו בתקנות בקשה להיתר
זולת אם משתמע אחרת."

זהו העיקרון הכללי שדיברתי עליו.

"3. הגשת בקשה להיתר
(1) בקשה להיתר תוגש לרשות הרישוי לגז בידי מדינת ישראל או מי שמונה מטעמה לצורך זה, בידי בעל רשיון כהגדרתו בחוק משק הגז הטבעי או בידי צרכן גז טבעי לגבי מיתקן גז לצריכה עצמית (להלן-המבקש)."

מדוע הבקשה להיתר צריכה להיות מוגשת בידי מדינת ישראל?

כתוב: בידי כל אחד מאלה.

יש מספר אופציות: מדינת ישראל, מי שמונה מטעמה לצורך זה, או בידי בעל רישיון, כלומר מי שקיבל רישיון לפי החוק לעסוק בכך.

המילה "או" לא כתובה.

תוסיפו "או" לפני "בידי" כדי למנוע ספק.

מקובל.

עמוס קליינר, בריטיש גז. מבחינת סדר הזמנים, ייתכן שמי שזכאי לקבל רישיון יגיש בקשה לרישיון ויעתור בו-זמנית להיתר בנייה. לכן נראה לי שיהיה כתוב – בידי בעל רישיון או מי שהגיש בקשה לרישיון, ובמקרה כזה ההיתר אולי יהיה מותנה.

מדוע זה מעניין אותנו? הוא הגיש בקשה להיתר – או שייתנו לו או שלא ייתנו לו.

במידה שהוא ירצה להגיש בקשה לרישיון לפי חוק הגז ובמקביל לעתור?

שיגיש.

הוא לא יהיה רשאי להגיש. הוא עדיין לא בעל רישיון, הוא רק הגיש בקשה לרישיון. השאלה אם המדינה רוצה לאפשר לו להגיש בקשה להיתר.

כל עוד ההיתר עצמו היה מותנה בכך שהוא בעל רישיון, אינני רואה מניעה.

האם הפרוצדורה היא כזו שקודם יש לו רישיון ואחר כך הוא מבקש בקשות להיתרים?

אכן.

לא בהכרח.

האם אתה רוצה שמישהו שעדיין אין לו רישיון גם יגיש בקשות להיתרים?

כן. הגשת הבקשה עצמה לדעתי לא צריכה להיות טעונה בכך. הוא יוכל להגיש את כל הבקשות לכל ההיתרים לצורך הקמת המערכת בו-זמנית.

ואם לבסוף הוא לא יקבל רישיון, אזי כל מוסדות התכנון ידונו בבקשתו "על ריק"?

ההיתר יכול להיות מותנה.

איך ייתכן מצב כזה? אני חושב שקודם הוא מקבל רישיון ולאחר מכן הוא מגיש בקשות להיתרים.

בסעיף 1 בהגדרות, "מיתקן גז לצריכה עצמית" מפנה ל- 37(א) לחוק משק הגז הטבעי לצורך 37(א) ו- 37(ב).

37(א) זה רק למונה של רשת הולכה ו-37(ב) זה צנרת של רשת בחלוקה ללחץ נמוך.

זה עניין טכני. תבדקו זאת ואם זה טעון תיקון, אנחנו נאשר.

"3(ב) בקשה להיתר תוגש בשלושה עותקים, לפי טופס 1 בתוספת, בצירוף מפרט, שיוגש בחמישה
עותקים".

מדוע יש צורך בשלושה עותקים?

רשות הרישוי לגז מורכבת מיושב ראש הוועדה המחוזית, מתכנן המחוז ומהנדס הוועדה המקומית. ההנחה היא שבוודאי מהנדס הוועדה המקומית יבדוק זאת עצמאית.

"3(ג) על בקשה להיתר ומפרט כאמור בתקנת משנה (ב), יחתמו אלה:
(1) המבקש;
(2) עורך הבקשה להיתר;
(3) מתכנן מיתקן גז;
(4) האחראי להקמת מיתקן גז;
(5) האחראי לביקורת."

מיהו מתכנן מיתקן הגז?

זה כמו מהנדס בניין.

כתוב: "מי שהורשה להגיש חישובים סטטיים לרשות מוסמכת לפי תקנות המהנדסים..."

האם קיימות תקנות המהנדסים?

זה קיים בהגדרות.

יש סבירות גבוהה שמתכנן מיתקן הגז יהיה חברה זרה או מתכנן זר, כלומר לא אדם ישראלי.

שימצא חברה ישראלית שתחתום עבורו על הטופס. האם אתה מעונין שאני אבדוק האם יש לו רישיון בחוץ-לארץ? ממילא, פרוייקט כזה לא ניתן לבצע אלא אם יש גורם ישראלי שותף.

אתה מכניס אותנו לשאלה כיצד נדע שיש לו רישיון בחוץ-לארץ ואיזה רישיון יש לו.

זהו נושא שאין בו מומחיות מקומית.

אבל הוא חייב תמיד להיות קשור עם גורם ישראלי. מדובר בפרוייקטים גדולים, לא בהקמת מיתקן גז בחצר של בית.

"3(ד) חתימותיהם של האחראי להקמת מיתקן גז ושל האחראי לביקורת כאמור בתקנת משנה
(ג)(4) ו-(5), יכול שיימסרו לרשות הרישוי לגז לאחר הגשת בקשה להיתר, אך לא יאוחר
ממועד תחילת העבודה נושא ההיתר."

כלומר, אלה בעלי מקצוע שלקראת הבניה צריך אותם.

"4. מתן הודעה על הבקשה להיתר
(1) לא ינתן היתר להקמת מיתקן גז אלא לאחר תום עשרים וחמישה ימים מיום שהמציא
מבקש ההיתר העתק הבקשה להיתר לבעלי הנכס או מיום קיום התנאים לפי תקנת משנה (ב); בעל ההיתר ימציא לרשות הרישוי לגז ראיות על המצאת הבקשה להיתר לבעלי הנכס."

אתם מדברים כאן על הבקשה להיתר. האם זה כולל את הנספחים לבקשה שצריכים להמציא לבעל הנכס?

זה כולל את הבקשה עצמה, עם הנספחים.

האם לא ראוי להגדיר את זה?

בהגדרה –" "בקשה להיתר" – בקשה להיתר להקמת מיתקן גז הערוכה לפי תקנות אלה;"

אבל עדיין, בתקנה 7 זה נקרא נספחים לבקשת היתר. השאלה אם זה ברור שהנספחים האלה הם חלק מהבקשה, כי אחרת יכולים לומר שזה ערוך לפי הבקשה שבתוספת.

אם יש סימן שאלה, אפשר להוסיף.

תכתבו: הבקשה, על נספחיה.

צריך להגדיר את הבקשה בהגדרות.

בהגדרה – לרבות נספחיה.

במפרט, אני מתייחס לחישובים הנדסיים.

אני לא חושב שאם הצינור עשוי מחומר א' או מחומר ב' צריך לעניין את בעל הקרקע. מה שמעניין אותו בעיקר זה גודל הצינור והתוואי.

צריך לעבור על הנספחים ולראות מה מתוך זה רלוונטי ומה לא.

אני חושב שכדי לא לסבך את בעלי הקרקע, היה צריך לתת להם משהו מקוצר.

מקוצר זה מאד מטעה, אבל מפת איתור העבודה זה מאד רלוונטי לבעלי הנכס.

האם זה יידון בשלב הנספחים?

כרגע הוחלט שזה כולל את הנספחים. כאשר נגיע לתקנה שדנה בנספחים, אם תחשבו שאיזשהו נספח איננו רלוונטי לצורך העניין, תפנו את תשומת הלב והיושב ראש יכריע.

אני מוכן להכניס תקנה נוספת ששר הפנים – בלי אישור של הוועדה – רשאי לקבוע בהוראות נוהל מה בדיוק יהיה.

אין לכך תקדים.

אדם פרטי מקבל דבר כזה, הוא לא יודע כיצד לקרוא את זה.

אני נותן למשרד הפנים רשות, אם שר הפנים ירצה, לתקן את התקנות במקום זה– בהוראת נוהל, לא בהוראת תקנה – לקבוע מה בדיוק יהיה.

אולי אפשר להציע זאת כך – שזה יהיה בבקשה להיתר, לרבות נספחיה כפי שאישרת, ולהוסיף תקנת משנה נוספת בתקנה שדנה במה שצריך להמציא לבעל הנכס. שם יותר לשר הפנים לפטור מהגשת חלק מהנספחים.

ובלבד שיהיה ברור לגבי גודל הצינור והתוואי שלו. הרי מה שמטריד את אותו אדם זה שמעבירים צינור בקרקע ופוגעים לו אולי בזכות בניה עתידית. לא כל כך מעניין אותו האם זה עשוי מפלדה מסוג א' או מפלדה מסוג ב' ומה הבידוד.

כנציג משרד הפנים ובהכירי את העבודה, אני חושב שאם ניכנס למעגל נוסף...

אם לא תהיו מעונינים – תשאירו את התקנה כפי שהיא. במידה שאתם רוצים – יש לכם את אישורנו לשנות זאת ולהוסיף תקנת משנה.

מאד חשוב שבעל קרקע יקבל כמה שיותר מוקדם את התכנון – אפילו ברמה ראשונית – להתייחסות.

מדובר על חוקים, זה סטטוטורי. יש מועד, יש לך זמן להתנגד.

מאד חשוב שהוא יקבל את ההתרעה הכי מוקדם שהמתכנן יכול למסור. אם מחכים ליתר המסמכים, זה אומר שמגישים לו לפני הביצוע. ברגע שמגישים לפני הביצוע – עושים צחוק מבעל הקרקע, הדיאלוג הוא לא דיאלוג אמיתי.

לכן, הערתך היתה מאד נכונה. בעל הקרקע צריך לקבל את התוואי, את רמת המידע שמעניינת אותו וכמה שיותר מוקדם.

מצדי, החברה יכולה לדבר עם בעל הקרקע שנה קודם, אבל באופן סטטוטורי יש מועד שבו הוא מקבל הודעה סטטוטורית.

אם לא תהיה אפשרות שבעל הקרקע מקבל את המסמכים הרלוונטיים לו – המשמעות היא חצי שנה לפחות דיחוי בתהליך.

אבל אנחנו צריכים לקבוע מועד מתי מתחיל הליך משפטי. ודאי שרצוי שיגידו לו קודם וינהלו עמו משא ומתן.

"4(ב) בהעדר מענו של בעל הנכס על המבקש לצרף תצהיר ובו יפרט כי מענו של בעל הנכס אינו
ידוע לו וכי עשה מאמץ סביר כדי להשיגו, יפרסם את דבר הגשת הבקשה להיתר בדרך
שרשות הרישוי לגז תורה עליה, לרבות פרסום בעיתון יומי ויצרף עותק הפרסום, לבקשת
ההיתר."

האם זה ברור שעיתון יומי הוא נפוץ?

עיתון יומי – אולי כהגדרתו בחוק.

אני מבקש את אותה הגדרה שקיימת בחוק התכנון והבניה לגבי פרסומים.

שם זה בשלושה עיתונים.

אין ברירה, זה פוגע בזכות קניין. זה חייב להיות כמו בחוק התכנון והבניה.

תמי רווה, התאחדות הקבלנים. אנחנו לא היינו בוועדה הזאת – כנראה שלא הוזמנו – לעת הדיון בחוק עצמו.

החוק עצמו, לדעתי, יש בו כמה הערות מאד דרקוניות בכל הנוגע לפגיעה בזכויות קניין של בעלי הקרקעות.

החוק הוא חוק, ולכן אני חושבת שהתקנות צריכות להחמיר בעניין הזה ולא להקל. הוראות ייחודיות מאד שקיימות בחוק – למשל, שתשריט עבודה שמאושר על ידי רשות הרישוי הזאת הוא במקום תכנית לפי חוק התכנון והבניה, למשל שבקשה שמוגשת לרשות הרישוי הזאת, אם לא מקבלים עליה תשובה היא כאילו מאושרת. זה דבר שאנחנו מתחננים שיהיה בבקשות בתכניות ומעולם לא נתקבלה בקשתנו.

אדוני יושב ראש הוועדה מכיר את התצהירים שמוסרים כאשר צריך לתלות מודעות על הנכס – מצלמים ואחר כך מוסרים תצהיר שעשו מאמץ סביר.

מה פירוש "עשה מאמץ סביר כדי להשיגו"? כאשר פוגעים בקניינם של בעלי נכסים צריך לפרט איזה מאמץ סביר נעשה.

שנית, לרבות פרסום בעיתון יומי – כפי שאמרנו, בעיתון יומי נפוץ.

אמרנו – זה צריך להיות בדיוק כמו בחוק התכנון והבניה.

לרבות פרסום בעיתון, כהגדרתו בסעיף 1(א) לחוק.

לא לרבות. פרסום בעיתון לפי סעיף 1(א) לחוק.

זה כדין הפקדת תכנית.

לא צריך בדרך שרשות הרישוי תורה עליה.

כדרך שמתפרסמת תכנית.

אני מבקשת שלא יסתפקו במאמץ סביר, אלא יפרטו מהו המאמץ הסביר שעשו – שלחנו לו, חיפשנו אותו, התקשרנו אליו, פנינו אליו. הרי מדובר בפגיעה מאד רצינית בקניין.

הם התכוונו שהמאמץ הסביר בא במקום הפרסום בעיתון. כעת יש פרסום בעיתון. יותר מאשר לפרסם בשני עיתונים נפוצים?

יפרט את המאמץ הסביר שנעשה.

פרסום בשני עיתונים נפוצים זה כשלעצמו מאמץ סביר מאד. אם זה טוב לתב"ע – זה צריך להיות טוב גם לזה.

כשתב"ע מתקבלת – יש התנגדות לתב"ע. כאן אין התנגדות.

גם כאן אפשר להתנגד.

יש התנגדות ואין ערעור.

אין ערעור אבל יש אפשרות להגיש בג"ץ כי זו החלטה בתחום המשפט המינהלי.

"5. התנגדות לבקשה והחלטה על מתן היתר
(1) בעל נכס רשאי להגיש לרשות הרישוי לגז התנגדות לבקשה להיתר תוך עשרים ימים מיום שהומצא לו העתק הבקשה להיתר או מיום הפרסום האמור בתקנה 4(ב), לפי המאוחר.
(2) החלטת רשות הרישוי לגז בהתנגדות תתקבל על פי שיקולים תכנוניים הנובעים מהוראות החוק, התקנות לפיו והתכניות החלות בנכס ועל פי אלה בלבד, והיא תינתן לא יאוחר מתום 60 ימים ממועד הגשת הבקשה להיתר."

האם התקנה הזאת היא לא אולטרה-וירס"? מי אומר שאלה השיקולים היחידים שאפשר לשקול? על סמך מה אתם מגבילים את שיקול הדעת רק על פי שיקולים תכנוניים?

אלה השיקולים הענייניים היחידים.

אז או שהחוק העיקרי קובע את זה. אני לא יודע מה זה שיקול תכנוני, אגב.

שיקולים תכנוניים ומשפטיים יש בסעיף 10.

זה אימוץ של מה שכתוב בתקנות היתר בניה.

השאלה מה הסעיף המסמיך בתקנות.

אני הייתי אומר שישקלו כל שיקול רלוונטי, לא צריך להגביל אותם.

בתקנות בקשה להיתר, תקנה 2(ב) ו-(ג) קובעת נוסח דומה. יש לכך היסטוריה פסיקתית שנכנסו לשיקולי קניין ודחו בקשות.

בבקשה להיתר לפי חוק התכנון אתה מבקש היתר על קרקע שלך. כאן אתה לא מבקש היתר על קרקע שלך, כאן אתה בעצם מסיג גבול במידה מסוימת – אמנם מסיג גבול לפי החוק, אבל אתה נכנס לקרקע של הזולת. אני חושב שמגוון השיקולים הוא שונה.

אני לא מסכימה. ראשית, מדובר כאן במוסד תכנון, והשיקולים שהוא צריך לשקול הם שיקולים תכנוניים. יש מוסדות אחרים ששוקלים את השיקולים שלהם.

איזה שיקול יכול להיות חוץ משיקול תכנוני?

קנייני.

הרי ברור שהחוק מאפשר לך לחדור לקרקע.

נכון, אז רשות התכנון לא צריכה לשקול את זה בשלב הזה. השיקולים האלה כבר נעשו בשלבים קודמים, והזכות להקים שם את הצינור כבר הוענקה.

כאשר מרחיבים את השיקולים, רשויות התכנון משתמשות בכך כדי להתנות כל מיני תנאים לא רלוונטיים שמקשים ומייקרים את הקמת הצינור, ובדיוק מזה אנחנו מנסים להימנע.

הרי החוק אומר שזו פגיעה בקניין.

אבל החוק מסדיר את הפיצויים, החוק מסדיר את כל נושא הזכויות במקרקעין. הוא מסדיר את נושא הפיצויים בגין אישור התכנית.

איזה סעיף בחקיקה ראשית נותן אפשרות לעשות חקיקת משנה שאומרת שאלה השיקולים ואין בלתם?

הפסיקה כבר הסדירה את הנושא הזה. מה שקרה, שרשויות תכנון ניסו לשקול כל מיני שיקולים נוספים. הפסיקה פסלה את זה וזה עוגן בתקנות בקשה להיתר, תקנה 2ג(ב) האומרת: "החלטת הוועדה המקומית תונחה על פי שיקולים תכנוניים הנובעים מהוראות החוק והתקנות ולפיו, ועל פי אלה בלבד."

זו בסך הכל הוראה מקבילה לתקנות הקיימות.

אבל יש בעיה – שם השיקול הקנייני לא חל כי שם מבקש ההיתר הוא בעל הקניין בקרקע.

כאן הנושא הקנייני מוסדר, הוא לא צריך להיות מוסדר על ידי רשות התכנון הזו. הוא מוסדר בחוק משק הגז הטבעי והוא הוסדר על ידי התמ"אות שמסדירות את תוואי המעבר בקרקע. יש הסדרים לגבי הפקעה, יש הסדרים לגבי פיצויים לבעל קרקע. השיקולים האלה כבר נשקלים במסגרות אחרות.

מה זה שיקול תכנוני?

הציטוט מתקנות בקשה להיתר זה בדיוק אותו נוסח: "החלטת הוועדה המקומית תונחה על פי שיקולים תכנוניים הנובעים מהוראות החוק והתקנות ולפיו, ועל פי אלה בלבד".

זה נבע מהיסטוריה, שאמנם המבקש היתר הוא בעל זכות בנכס, אבל פעמים רבות הוא לא בעל הזכות היחיד - באותם מקרים המוכרים של בניה ברכוש משותף, של בעלים משותפים בנכס, וכדומה – היתה התנגדות מטעמים קנייניים ועלתה השאלה האם ועדה מקומית צריכה להידרש לבקשה או לא.

זו תקנה 2(2) שאומרת מי בעל זכות לחתום על בקשה להיתר.

שיקול תכנוני – כאשר אתה בונה בניין זה סיפור אחד. כאשר אתה קובר צינור באדמה, איזה שיקול תכנוני יש כאן?

הנושא של שיקולים תכנוניים פורש מאד בהרחבה בפסיקה ככולל שיקולים כלכליים, חברתיים ושיקולי דת – כל השיקולים שמוסד תכנוני צריך לקחת בחשבון.

נניח שיש לי מגרש ומגישים את הבקשה לשים צינור כך – זה בעצם הופך את המצב לבלתי אפשרי לבנות על המגרש. אני מתנגד ומבקש להעביר את הצינור אחרת. האם זה תכנוני או לא?

ודאי שזה תכנוני, זה התכנון של הקו במגרש. זה תכנוני פר אקסלנס. אתה יכול לשאול – אם יגידו שהעלות להעתיק זאת כך וכך מטרים מזרחה היא בלתי סבירה, האם יכולים לשקול את זה.

אני חושב שהעתקת התקנה כאן היא לא ממין העניין. זו תקנה שהיא טובה מאד שם, ופה היא לא ממין העניין. לדעתי, צריך לתת לוועדה אפשרות לשקול שיקולים נוספים – אני מניח שהיא תשקול בעיקר שיקולים סבירים.

אבל אם את השיקול שציינת עכשיו לא ניתן לשקול בבקשה רגילה להיתר – לא לגבי מתקני גז טבעי – הרי זה בעייתי בשני המקרים.

כי המגרש שלי, אזי אין דבר כזה שבניתי את הבית באופן שאני מרע לעצמי. אני מגיש בקשה לנצל את המגרש של עצמי. פה, אתה נכנס עם צינור למגרש של אחר וזהו הבדל גדול.

יש שני סוגים של צנרות ולכן צריך לעשות הבחנה בתקנות בין שני הסוגים. יש צנרות שמעוגנות לתכניות מתאר - שזו רשת הולכה - ויש צנרות שלפי חוק משק הגז פטורות מתכניות מתאר.

ברגע שצנרת שמוגשת לבקשה להיתר תואמת לאחת התמ"אות או תכניות המתאר למיניהן, רשות הרישוי חייבת לתת את ההיתר, וההיתר – בהתייחסות שלה - הוא יותר לשיקולי מיקרו של דרך גישה, בתחום של תכנית עבודה, בקטע של מתחם הגמישות שנתנה התמ"א.

במקום שאין תכנית מתאר מאושרת, רשות הרישוי יכולה לשקול כל שיקול שהוא, וכן לסרב.

איך בכלל ניתן לתת היתר אם אין תכנית מאושרת? אין דבר כזה בכלל.

יש.

עושים תכנית עבודה ומוציאים היתר.

בחוק משק הגז לגבי צנרת בלחץ נמוך – זה פטור מתכנית מתאר. היא לא פטורה מפנייה לבעל קרקע, היא לא פטורה מהיתר, אבל היא פטורה מהליך סטטוטורי.

גם בתקנות להיתרי בניה לקווי חשמל או להרשאות לקווי חשמל יש את אותה הבחנה – לגבי נותן ההרשאה, במקום שיש כיסוי תכנוני הוא חייב לתת, ורמת ההתייחסות שלו היא רמת המיקרו: מפת המדידה, דרך הגישה; במקום שאין כיסוי לתכנית המתאר, נותן ההרשאה יכול לא לתת את היתר הבניה.

אני חושב שההבחנה הזאת צריכה להיות גם במסגרת הסעיף הזה של תקנות הגז – היכן שיש הליך והיכן שאין הליך.

אם לדוגמה רשות הרישוי באה למתווה שציינת ואומרת – לך 100 מטר מכאן – זה לא תחום השיקול שלה מכיוון שזה כבר עבר הליך סטטוטורי ויש תכנית מאושרת. היא יכולה לעשות זאת כאשר באים למקום שאין לו כיסוי של תכנית מתאר.

עם כל הכבוד, אני חושב שההבחנה לא נדרשת מהטעם הפשוט שההיתר צריך להיות גם בהגדרה, גם במהות החוק וגם בתקנה המוצעת כאן, תואמת לתכנית. תכנית יש בכל מיני קני מידה, וברמה שהיושב ראש צייר על הדף כדוגמה – ודאי גם כשיש תכנית מתאר ארצית לגז וגם אם היא מפורטת, כשבאים לקבל היתר יכול להיות שהקו הזה ינוע כמה מטרים מזרחה או מערבה, וזה תיקון שנעשה ברמת היתר.

ברצוני להסביר לכם את כללי המשחק כאן. לצערי, אני לבד כאן, אני הוועדה. אני צריך לקבל החלטה, ובשלב שאני מגיע למסקנה שכבר גיבשתי את דעתי, אני מפסיק את הדיון.

אני מבקש שהמלים "ועל פי אלה בלבד" יימחקו. התקנה תאמר כך: "החלטת רשות הרישוי לגז בהתנגדות תתקבל על פי שיקולים תכנוניים הנובעים מהוראות החוק, התקנות לפיו והתכניות החלות בנכס, והיא תינתן לא יאוחר מתום 60 ימים ממועד הגשת הבקשה להיתר."

יכול להיות שיש איזשהו שיקול שלא חשבנו עליו. אני צריך לסמוך על רשות הרישוי שהם ישקלו שיקולים ענייניים.

"5(ג) רשות הרישוי לגז תשלח לבעל הנכס ולמבקש הודעה בדואר רשום בדבר החלטתה.
(ד) החליטה רשות רישוי לגז לדחות את ההתנגדות כאמור בתקנת משנה (א), לא תיתן את
ההיתר אלא לאחר שחלפו ארבעה עשר ימים מיום משלוח ההודעה לבעל הנכס ולמבקש
כאמור בתקנת משנה (ג)."

מה עושים בארבעה-עשר הימים האלה? האם הוא יכול לפנות לבית משפט?

כן.

"5(ה) הוראות תקנות 4 ותקנות משנה (א) עד (ד) לא יחולו לענין בקשה להיתר שחתומה בידי בעלי
הנכס, כולם או חלקם, בכל הנוגע לאותם בעלי נכס שחתמו עליה."

אני חושבת שהיעדר זכות ערעור במקרה הזה היא פגיעה הרבה למעלה מן הסביר.

זה היה רעיון שלי. אינני רוצה שהצנרת הזאת תיתקע באלפי התנגדויות ושהעסק הזה ייתקע. עשינו את זה לגבי כבלים, וזה המודל שאימצנו. אם יתחילו להתדיין עם כל אחד מבעלי הקרקע על הפגיעה בו, תהיה התדיינות יפה אבל צינור גז לא יהיה.

אדוני, הבנתי שהחלטת, אבל אני מבקשת להסביר. אין לנו אפשרות – לאזרח - להגיש התנגדות כי אין לנו כאן תכנית. יש לנו כאן בסך הכל תשריט.

הוא מקבל הודעה.

לא. הוא מקבל כלום. באופן רגיל, יש לנו התנגדות לתכנית, יש לנו התנגדות להיתר ויש לנו ערעור. כאן, שתי זכויות הושלכו לסל – אין לנו התנגדות לתכנית ואין לנו זכות ערעור.

יש לנו בסך הכל הליך אחד של התנגדות, וזו לדעתנו פגיעה מעבר לסביר.

כאחד שמתמחה מאד בתהליכים האלה בשם חברת חשמל, התהליך הזה שמאושר כעת כאן יתקע את התהליך. הוא לא מקדם את התהליך, הוא יתקע אותו.

אולי.

לנו יש ניסיון עם נושא הכבלים של חברות הכבלים. אם היינו הולכים על פי השיטה הרגילה, עד היום היינו עדיין עם ערוץ 1.

בתהליך הזה צריך לעשות הבחנה, כפי שאומרת תמי רווה, למקום שלא מכוסה בתכנית, שאז התהליך צריך להיות הרבה יותר דקדקני. מקום שמכוסה בתכנית מצמצם את מתחם ההתנגדויות.

"6. עורכי הבקשה והאחראים לעריכתה
עורכי הבקשה והאחראים לעריכתה יהיו כאמור בתקנות 2ד' עד 2ט' לתקנות בקשה להיתר,
ותקנות אלה יחולו, בשינויים המחוייבים, על בקשה להיתר ולענין זה, בכל מקום בו נאמר
"לוועדה המקומית", יראו כאילו נאמר "רשות הרישוי לגז"."

"7. נספחים לבקשת היתר
(א) לבקשה להיתר יצורפו נספחים אלה:
(1) מפה מצבית;
(2) מפת איתור העבודה ;
(3) תשריט סכמתי של מיתקן גז;
(4) תכניות בניה.
(ב) הנספחים האמורים בתקנת משנה (א) ייחתמו בידי המבקש, עורך הבקשה ומתכנן מיתקן
גז."

אני מציע ש- 7(א)(4) לא יהיה חייב להגיש לבעל נכס לצורך כך שבקשה תיחשב כמוגשת.

מה זה תכניות בניה?

תכניות בניה זה חתכים של צינור הגז בתוך הקרקע, זו הגנה קתודית, מדובר על סידרת פרטים הנדסיים.

"תכניות בניה" – כמשמעותן בתקנה 10 – "תכניות בניה ייערכו בקנה מידה 1:500 ויכללו את תכניות התנוחה והחתכים של מתקני הגז."

מה זה תכניות התנוחה? נניח העומק מתחת לפני הקרקע - האם אפשר לומר שלכך אין משמעות לבעלים של הקרקע?

לגבי בעל קרקע – תוואי, עומק, מיקום, קוטר, דרך גישה, שטחי התארגנות. זה דבר שאפשר לגבש אותו הרבה קודם.

מדוע שאדם לא יידע? אם הצינור הוא בעומק 10 מטר – לא אכפת לי. אם הצינור הוא 50 סנטימטר וזה מפריע למשהו, אולי יש לי מה להגיד.

כיוון שאנחנו כבר הגשנו בקשות להיתרים שקשורים לגז, אני יודע מה נמצא בפנים, ואם אני אסתכל בעיני בעל קרקע – 90% לא מעניין.

מה אכפת לך?

אם תכניות בנייה עד הפרט האחרון – כולל החישובים הסטטיים, כולל הצהרת המהנדס, כולל הגנה קתודית – זה יהיה תנאי שממנו סופרים את 45 הימים, זו דחייה של חצי שנה בתהליך.

מדוע? הרי אתה מגיש זאת במקביל גם לוועדה.

אם אני מגיש זאת במקביל, זה אומר שאני דוחה את זה בחצי שנה משום שהדיאלוג עם בעל קרקע לא ייקח 45 יום, הוא ייקח הרבה יותר.

אנחנו לא מדברים כרגע על דיאלוג. אנחנו מדברים על מה מגישים. מדוע מפריע לך לתת לו אינפורמציה, גם אם היא מיותרת?

באופן בלתי פורמלי, אם אתה יודע מה אתה רוצה – תתחיל לדבר עם בעלי הקרקע, תתחיל להתדיין אתם ותן להם באופן לא פורמלי את התוואי, תנהל אתם משא ומתן. פורמלית – יש הליך סטטוטורי.

אני חושבת שלאור כל המסמכים שבעל הקרקע צריך לקבל, המועד של 20 יום שבו צריך להגיב עליהם הוא בלתי אפשרי.

הוא צריך להבין את העיקר, הוא לא חייב לקרוא הכל.

לכן צריך הליך מקדמי בפלטפורמה חוקית, לא סתם של רצון טוב.

אתה יכול לבוא לבעל הקרקע ולהגיד לו – אני מחברת חשמל. למרות ההתנגדות של חבר הכנסת פורז, אנחנו הולכים להתקין לכם צנרת גז בחצר. מה אתה אומר על כך?

אין מועד כזה קצר של 20 יום בשום מקום.

אולי אפשר לכתוב – 25 ימי עבודה.

ה-20 יום נובע מהוראת חוק שאומרת שהוועדה חייבת להגיב תוך 60 יום, אחרת זה מתאשר אוטומטית.

אבל זה יהיה הוגן מצדו של מי שמתקין – במקרה זה נניח חברת החשמל – באמת לקיים דיאלוג עם אנשים עוד לפני שקיבלו את ההודעה הסטטוטורית. זה עניין של "בון טון" וכן כדי לנטרל התנגדויות אפשריות במשפטים. עדיף לבוא מראש ולנהל משא ומתן.

שאלה אם אתה לא מעונין לחייב את הנימוסים הטובים בתקנות.

לא.

"8. מפה מצבית
(א) מפה מצבית תיערך כאמור בתקנה 4 לתקנות בקשה להיתר ותקנה זו, למעט תקנת משנה
(א) שבה, תחול בשינויים המחוייבים, על בקשה להיתר ולעניין זה, בכל מקום בו נאמר
"המהנדס" יראו כאילו נאמר "מתכנן המחוז".
(ב) מפה מצבית תיערך בקנה-מידה 1:1000."

"9. מפת איתור העבודה
(א) מפת איתור העבודה תיערך בקנה מידה 1:1000, ובה יצוינו הפרטים המפורטים להלן בין

(1) בניינים, ודרכי הגישה אליהם;
(2) מיתקן גז;
(3) דרכי גישה למיתקן גז;
(4) כניסות ויציאות של מיתקן גז;
(5) חצרות, מקומות חניה ומפלסיהם;
(6) קווי אספקת מים;
(7) חיבור לביוב ציבורי;
(8) בורות רקב, בורות חלחול או חפירי חלחול, אם קיימים;
(9) מכלי גז וצנרת לאספקת גז שאינם של מיתקן הגז;
(10) ארובה וגובהה;
(11) מיתקן חימום להסקה מרכזית על ידי דלק נוזלי שאינו של מיתקן גז;
(12) דרכי ניקוז הנכס;
(13) קווי ועמודי חשמל וטלפון וקווי טלויזיה בכבלים;
(14) גדרות;
(15) תיאור התנאים הפיסיים של הנכס."

"בין אם מבקשים להקימם" זה בסדר, ובלבד שלעורך הבקשה יש את המידע.

שיחפש.

לחפש זה ברור. צריך חיפוש סביר לגבי תכניות עתידיות שקשורות בכך.

לא. מבקשים זה בבקשה להיתר. זה מה שיש בשטח ומה שאתה מבקש להוסיף בשטח.

"מבקשים" – הכוונה בין אם מבקש ההיתר מבקש?

כן.

זה לא ברור.

כאשר אתה מגיש בקשה להיתר על מגרש ריק, אתה חייב לציין האם יש שם עמוד קו מתח גבוה של חשמל, אם יש שם איזשהו מיתקן אחר. אתה צריך לערוך חיפוש סביר של האינפורמציה ולתת אותה בבקשה.

אני לא מבין מה כתוב. "בין אם מבקשים.." – אם אני מבקש כבקשה להיתר לגז, אז החובה שלי להגיש את זה. אם זה מישהו אחר – החובה שלי היא חובה סבירה להשיג את המידע.

יש מפת איתור עבודה. מי שמבקש את הבקשה להיתר, חייב לכלול את האינפורמציה הזאת, ככל שהיא ידועה לו על ידי חיפוש סביר.

זה נראה לי בסדר. אם זה לא יהיה טוב, תתקנו את התקנות. ועדת הכלכלה תתקיים בכל מקרה גם בעוד חודש.

"10. תכניות בנייה
תכניות בניה ייערכו בקנה מידה 1:500 ויכללו את תכניות התנוחה והחתכים של מתקני
הגז."

"11. חזית לצד רחוב
תכנית בניה של חזית בנין לצד הרחוב שלאורכו הוא מוקם, תיערך כאמור בתקנה 8 לתקנות
בקשה להיתר והוראות תקנה זו יחולו על בקשה להיתר בשינויים המחוייבים, ולענין זה,
בכל מקום בו נאמר "מהנדס" יראו כאילו נאמר "מתכנן המחוז"."

"12. אופן הגשת הנספחים לבקשה
אופן הגשת הנספחים לבקשה להיתר תיעשה לפי תקנה 9 לתקנות הבקשה להיתר ותקנה זו
תחול, בשינויים ובהתאמות המחוייבים לצורך תכנון מיתקן גז, כפי שיורה מתכנן המחוז,
על בקשה להיתר, ולענין זה, במקום "לוועדה המקומית" יראו כאילו נאמר "לרשות הרישוי
לגז". "

אני מבקש למחוק את המילים "על בקשה להיתר" בשורה השלישית.

מקובל.

"13. נספחים נוספים להבהרת הבקשה
המבקש יגיש לרשות הרישוי לגז, לפי בקשתה בכתב, נספחים נוספים הדרושים, לדעתה,
להבהרת הבקשה."

בתקנה 13 אני חושבת שבהקשר זה ראוי להוסיף שרשות הרישוי רשאית להורות להעביר את הנספחים האלה גם לבעלי הנכס.

ככל שהיא מוצאת לנכון.

"14. נספחים במספר ובקנה מידה שונים
ראה מתכנן המחוז כי תנאי השטח או מיתקן הגז מחייבים זאת, רשאי הוא, על דעת יושב
ראש הוועדה המחוזית –
(1) להתיר הגשת נספחים לבקשה במספר ובקנה מידה שונה מהנקוב בתקנות אלה;
(2) להוסיף או לגרוע מהפרטים הנדרשים בכל אחד מהנספחים וכן מהנספחים עצמם."

מדוע צריך את דעת יושב ראש הוועדה המחוזית? הרי יושב ראש הוועדה המחוזית אינו מבין דבר בנושאים הללו.

הוא מהווה איזושהי ביקורת ציבורית.

אתה יכול למחוק זאת. בוועדה המחוזית, מתכנן הוא איש מקצוע בתחום ההנדסה; מתכנן המחוז זהו מינוי פוליטי של השר.

אולי לפחות שתהיה חובת הנמקה בכתב כי בעצם נותנים לו שיקול דעת לסטות מהאמור בתקנות.

נכון, אני חושבת שלא צריך להסכים לזה.

אבל תמיד אפשר יהיה להגיש נגדו עתירה.

למה? אתה מסמיך אותו במפורש. מה תהיה העילה? הוא הפעיל את שיקול דעתו והחליט.

האינפורמציה שמוסרים פה היא כל כך זעומה ובזמן כל כך קצר, כך שלא מתאים לתת עוד סמכות.

אני מציע בכל זאת להשאיר את היושב ראש.

אבל אני חושבת שלפחות חובת הנמקה בכתב חייבת להיות כאן. יש כאן מתן שיקול דעת לסטות מהאמור בתקנות.

לא אכפת לי שזה יהיה רשום.

מטעמים מיוחדים שיירשמו.

"15. בדיקת הבקשה
(1) הוגשה בקשה להיתר לרשות הרישוי לגז והיא תואמת את הוראות החוק, תקנות אלה
ואת התכניות החלות על הנכס, יאשר מתכנן המחוז בכתב את הדבר.
(2) בבקשה להיתר שאינה תואמת את ההוראות כאמור בתקנת משנה (א), יפרט מתכנן
המחוז את מהותה ומידתה של הסטיה ויחווה דעתו בכתב לרבות לענין הגדרת הבקשה כסטיה ניכרת על-פי סעיף 151 לחוק."

"16. מתן היתר ותנאיו
רשות רישוי לגז רשאית לתת היתר, לסרב לתיתו, לתקנו, לשנותו, להתלותו או לבטלו עקב
מתן פרטים בלתי נכונים, וכן להתנות בו תנאים, בין היתר בעניינים אלה:
(1) חמרי בניה לביצוע העבודה ודליקותם של חומרים אלה;
(2) מראהו החיצוני של מיתקן הגז המוצע והתאמתו לסביבתו;
(3) מילויים וחפירות;
(4) התאמת מפלסי הנכס למערכת הדרכים והניקוז ולעיצוב נוף הסביבה;
(5) עבודות פיתוח מסביב למיתקן הגז המוצע, כמפורט להלן:
(1) סלילת מדרכות ושבילים, בניית קירות תומכים וגדרות;
(2) נטיעת עצים וצמחים מסויימים ושמירה על עצים וצמחים מסויימים שבנמצא;
(6) הריסתו של בניין שיש לו קשר עם העבודה המבוצעת; "
(7) מערכות תאורה, ביוב וניקוז, אספקת מים, טלפון חשמל, גז, מיתקנים לאצירת אשפה ומיתקנים לבטיחות אש;
(8) מקומות חניה וגישה אליהם;
(9) נקיטת אמצעי בטיחות להגנת הציבור הרחב ולהגנת העובדים במיתקן הגז במהלך הבניה ולאחריה;
(10) מניעת הפרעה במהלך העבודה לתנועת כלי רכב והולכי רגל בדרך ציבורית;
(11) נקיטת אמצעים למניעת הנחת חומרים, מכשירים, כלי עבודה או חפצים אחרים על דרך ציבורית במהלך העבודה ולסילוקם מסביבת הנכס לאחר השלמתה, וכן תנאים לפינוי פסולת בניין במהלך העבודה ובסיומה."

בסעיף קטן (6) – הריסתו של בניין, כולו או חלקו – נכון?

כולו או חלקו.

"17. היתר ועותקיו
(1) היתר ייערך לפי טופס 2 שבתוספת וייחתם בידי יושב ראש הוועדה המחוזית ומתכנן
המחוז.
(2) להיתר יצורף עותק מכל נספח לבקשה, חתום בידי יושב ראש הוועדה המחוזית ומתכנן
המחוז.
(3) עותקים של ההיתר ישמרו במשרדי הוועדה המחוזית ובמשרדי הוועדה המקומית; עותק
נוסף של ההיתר יוחזק בידי מנהל העבודה באתר הבניה ויוצג, לאדם שהרשה לכך מתכנן המחוז, המהנדס, רשות הבריאות, שירות התגוננות אזרחית, שוטר או כבאי, לפי בקשתו."

אני מבקשת להבין מה זה "יוצג לאדם שהרשה לכך מהנדס המחוז". אני – כבעלים של הנכס – רוצה לראות האם בעל הרישיון בונה בהתאם לרישיון של היתר הבנייה.

לכאורה, אני לא זכאית לכך, אלא אם כן מהנדס המחוז ייתן הרשאה להראות לי את היתר הבנייה.

פה ההפניה היא אמנם לא כלפי בעלי הנכס, היא כלפי המפקחים למיניהם שעשויים להגיע לאתר לבחון את ההתאמה.

אבל להם יש הרשאה לראות את ההיתר. מדוע בעצם ההיתר הזה חסוי, מדוע צריכים לקבל היתר ממהנדס המחוז או ממתכנן המחוז?

זה רק כדי להורות למנהל העבודה להמציא לו את ההיתר במקום, אבל אין מניעה. בעל הזכויות בנכס – הוא מקבל את הבקשה בהמצאה אישית.

הבקשה נגמרה, הוא הגיש התנגדות, ההתנגדות נדחתה, והוצא היתר.

נניח קבלנים שרוצים להניח צינור אחר – איך הם יידעו?

לגבי התוואי של הצינור – אחרי שהוא כבר נפרץ – חשוב שבוועדה המקומית יש את התוואי כדי שמי שנניח עושה עבודות בנייה לא יצטרך לחפש בכל מיני מקומות.

זה נאמר ברישה – "עותקים יישמרו במשרדי הוועדה המחוזית ובמשרדי הוועדה המקומית;"

אז תוסיף – ויהיו פתוחים לעיון הציבור.

אין בעיה להוסיף.

אני מציע הרבה יותר מזה – אני רוצה שמבקש ההיתר יהיה חייב לתת את ההיתר לבעל הקרקע.

זה לא כתוב. צריך לבקר שבאמת לא סוטים מן ההיתר הזה.

אין לי בעיה עם זה.

אם כך, אתה מאשר שני תיקונים בתקנות האלה – ראשית, העתק מההיתר יומצא לבעלי הנכס, ושנית, שהעותקים של ההיתר יהיו פתוחים לעיון הציבור.

לבעל הנכס – זה היתר לגבי הקטע של המגרש שלו.

צריך לכתוב גם: "בסמוך לקבלתו".

על מי אתה מטיל את החובה להמציא את ההעתק מההיתר?

על בעל ההיתר.

"18. תחולת התוספת השניה לתקנות בקשה להיתר
(1) היתר להקמת מיתקן גז יינתן בהתאם להוראות המפורטות בתוספת השניה לתקנות
בקשה להיתר וכל היתר להקמת מיתקן גז יותנה בתנאי כי העבודה תבוצע בהתאם להוראות האמורות, בשינויים המחוייבים, כפי שיאשר מתכנן המחוז, לאחר שנועץ בממונה ומצא כי השינוי דרוש להקמת מיתקן הגז ואין בו פגיעה בבטיחות.
(2) מתן היתר להקמת מיתקן גז לפי תקנות אלה אינו בא להסיר אחריות מהמבקש, מעורך
הבקשה, ממתכנן מיתקן גז, מהאחראי להקמת מיתקן גז, ומהאחראי לביקורת, בשל נזקים שייגרמו כתוצאה מאי קיום ההוראות המפורטות בתוספת השניה לתקנות בקשה להיתר, בשינויים שאישר מתכנן המחוז, לפי תקנת משנה (א)."

"19. אגרות
בעד מתן היתר להקמת מיתקן גז ישולמו לרשות הרישוי לגז האגרות המפורטות בתוספת
השלישית לתקנות בקשה להיתר."

"20. תקפו של היתר
(1) תוקפו של היתר להקמת מיתקן גז הוא לשלוש שנים מיום הוצאתו, אולם רשות הרישוי
לגז רשאית, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לתת היתר לחמש שנים, אם שוכנעה כי היקפו או מורכבותו של ההיתר מחייבים זאת.
(2) החלטת רשות הרישוי לגז בעניין היתר תיחשב כבטלה בתום שנה מהיום שבו נמסרה
למבקש הודעה על אישור הבקשה אם במשך התקופה האמורה לא הוצא ההיתר.
(3) תקפו של ההיתר יופקע אם העבודה הופסקה לתקופה העולה על שנה.
(4) הוחל בעבודה אך היא לא הושלמה תוך תקופת תוקפו של ההיתר, תחדש רשות הרישוי לגז את ההיתר על פי בקשת בעל היתר, מדינת ישראל או מי שמונה מטעמה לעניין זה, בתנאי שאין מניעה בדין לחדשו.
(5) לא הוחל בעבודה תוך שנה אחת מיום הוצאת ההיתר – בטל ההיתר, אך רשאית רשות הרישוי לגז, לפי שיקול דעתה, ולפי בקשת בעל ההיתר, המדינה או מי מטעמה, לחדשו."

אתם העתקתם את התקנות מחוק התכנון והבנייה, וקיימת בעיה אחת – הצינור הוא על פני מאות מגרשים. האם בכך שעובדים במגרש הראשון – אך עדיין לא הגיעו אליו – הוא יכול להגיד שההיתר בטל לגביו?

לגבי בניין – הוא מתוחם כולו על מגרש אחד. פה, הבנייה מתחילה במקום אחר. האם זה ברור שאם התחילה הבנייה במקום אחד ועדיין לא הגיעו אליו, לא תהיה לו אפשרות לטעון שלגביו זה בטל משום שעברה שנה ואצלו לא בנו?

לטעמי, המבחן הוא המבחן של ההיתר. אם יש ספק, בתקנה (ד) אפשר להבהיר – הוחל בעבודה על פי ההיתר.

"על פי ההיתר" – בסדר גמור.

צריך להיות ברור באיזשהו מקום שמספיק שהתחילו בעבודה לפי ההיתר במקום אחד כדי שהוא יהיה לאורך כל הדרך.

"20 (ו) תקפו של היתר מחודש לפי תקנת משנה (ד) או (ה) הוא לשנה.
(7) לא יחודש היתר יותר מפעמיים אלא אם כן שוכנעה רשות הרישוי לגז שאופיה המיוחד של הבניה מחייב חידוש נוסף להיתר."

כלומר, בכל מקרה של אופציות לחלוקות נוספות.

למה תקפו של היתר מחודש הוא רק לשנה אחת?

כי מראש אנחנו נותנים קודם כל את השלוש שנים עם אפשרות לחמש שנים.

אם תיווכחו שאתם לא חיים עם זה, נשנה את התקנות .

"21. תעודת גמר
תקנה 21 לתקנות בקשה להיתר תחול בשינויים המחוייבים, על בקשה להיתר ולעניין זה,
בכל מקום בו נאמר "המהנדס" יראו כאילו נאמר "מתכנן מחוז", מקום בו נאמר "יושב ראש
ועדה מקומית" יראו כאילו נאמר "יושב ראש ועדה מחוזית", ובכל מקום בו נאמר "מתכנן
שלד הבניין" יראו כאילו נאמר "מתכנן מיתקן גז"; בקשה לתעודת גמר ותעודת גמר ייערכו
לפי טפסים 3 ו-4 שבתוספת, בהתאמה."

"22. תחילה
תחילתן של תקנות אלה 30 ימים מיום פירסומן."

הערה לסעיף 22 – הבקשה שלנו היא לקצר את התקופה של ה-30 יום ככל הניתן.

מדוע אנחנו צריכים בכלל הוראה בדבר התחילה? מדוע שזה לא יהיה עם הפרסום?

אפשר לוותר.

אפשר לוותר. נמחק את התקנה.

תחילתן של תקנות אלה עם פרסומן.

אנחנו גם מסכימים.

בכל זאת צריך כמה ימים להכין את הטפסים, להפיץ אותם לוועדות.

תתחילו כבר להכין.

אפשר עוד עשרה ימים מיום פרסומן.

אין צורך.

אנחנו לא עוברים כרגע על ההצהרות. ההנחה היא שזה מתאים לתקנות וזה רק עניין טכני. אנחנו מאשרים גם את הנספחים.

תקנות התכנון והבניה (רישוי מיתקני גז טבעי), התשס"ג-2003 מאושרות.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:10.