פרוטוקולים/כלכלה/6281



2
ועדת הכלכלה
26/01/03

פרוטוקולים/כלכלה/6281
ירושלים, ט' ב אדר א, תשס"ג
11 בפברואר, 2003

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב חמישי


פרוטוקול מס' 548
מישיבת ועדת הכלכלה
יום ראשון, כ"ג בשבט התשס"ג (26 בינואר 2003), שעה 11:50

צו היבוא והיצוא (פיקוח על יצוא בתחום הכימי, הביולוגי והגרעיני),
התשס"ג-2002




נכחו: אברהם פורז – היו"ר
יגאל ביבי

יוסי דנקונה מנהל מִנהל תעשיות עתירות ידע וטכנולוגיה,
משרד התעשייה והמסחר
אוהד אורנשטיין מנהל מִנהל כימיה, משרד התעשייה והמסחר
עו"ד יצחק קמחי הממונה על הגנת הצרכן, משרד התעשייה והמסחר
עו"ד דבי מילשטיין הלשכה המשפטית, משרד התעשייה והמסחר
ערן ניצן אגף תקציבים, משרד האוצר
אלון בר מנהל מחלקת בקרת נשק, משרד החוץ
עו"ד קרן בן עמי-שחר הלשכה המשפטית, משרד החוץ
מאיר שליט סגן בכיר לראש סיב"ט, משרד הביטחון
עו"ד רם רביב הלשכה המשפטית, משרד הביטחון
עו"ד יואל ליפשיץ משרד הבריאות
בתיה הרן מנהלת מחלקת רוקחות, משרד הבריאות
רחל קרפל מעבדות, משרד הבריאות
ישראל מיכאלי המועצה לביטחון לאומי
ד"ר בוריס יעקבסון מנהל המכון הווטרינרי, שירותים וטרינריים, משרד
החקלאות
משה אהרוני ממונה על פרויקטים, המועצה להשכלה גבוהה
דב באסל מהנדס איכות הסביבה, התאחדות התעשיינים
צחי ברגר יו"ר ועדת ביו-טכנולוגיה, התאחדות התעשיינים
ד"ר צ'רלס הכסטר מנכ"ל משותף 'סיגמא', התאחדות התעשיינים

אתי בנדלר

לאה ורון

דקלה אברבנאל

צו היבוא והיצוא (פיקוח על יצוא בתחום הכימי, הביולוגי והגרעיני), התשס"ג-2002

שלום לכולם. על סדר היום צו היבוא והיצוא (פיקוח על יצוא בחתום הכימי, הביולוגי והגרעיני). זוהי בקשה שהוגשה על-ידי שר התעשייה והמסחר ביום 16 בדצמבר 2002. המכתב התקבל מהשר דני נווה. נאמר שחשיבותו של הצו בכך שהוא מסדיר את הפיקוח על יצוא מסחרי בתחום הכימי, הביולוגי והגרעיני ומתיישר לפי משטרי פיקוח בין-לאומיים שמטרתם מניעת הפצה של נשק גרעיני, כימי וביולוגי.

אחרי ששמעתי את דחיפות העניין קבעתי את הדיון להיום אף-על-פי שהבחירות בעוד יומיים. והנה ביום חמישי אחר הצהריים התקבל פקס אחרי שכולם הלכו בעניין הצו.

לפי הכתוב על הפקס המסמך התקבל ביום 16:45.

לא, הוא נשלח בשעה 15:20 בערך.

בכל מקרה זה היה אחרי שכולם הלכו. אגב, לא טרחו להרים אליי טלפון. בפקס נאמר: "לאחר שמיעת עמדת התאחדות התעשיינים ולאחר קבלת רשימת החומרים המפוקחים… במשרד הביטחון התברר בשלב זה כי יש מקום לקיים דיון נוסף בין המשרדים על מנת להסדיר את הרשימה כך שיבטיח את הפעלתו התקינה של הצו". אז למה מבקשים שאאשר את הצו כשהוא לא גמור?

אני המפקח על היהלומים במשרד התעשייה והמסחר, אני מבקש להגיב. כחלק מהנושאים הנוספים שאני מטפל בהם במשרד אני אחראי להעביר את הצו הזה, יחד עם אחרים במשרד התעשייה והמסחר. אני מטפל בכך כבר כמה שנים. יש דיונים משותפים עם משרדי ממשלה אחרים, הכול מתוך כוונה שהצו ייחתם ושמשרד התעשייה והמסחר יפעיל את מערכת הפיקוח על היצוא. נכון שפיקוח על היצוא בהגדרתו אינו דבר נעים – אנחנו הרי רוצים שהיצוא יהיה חופשי ככל האפשר.

אך אין בכך הודאה שיש למדינה נשק גרעיני אם אוסרים יצוא שלו?

לא, לא. את זה אני משאיר לגדולים ממני. הכוונה לידע ולרכיבים.

לדעתי תעמדו לדין על בגידה.

מדובר בחומרים ובציוד פוטנציאלי לייצור חומרים מסוכנים, אבל בשום אופן לא נשק גרעיני כמות שהוא.

כלומר אי-אפשר לראות בכך הודאה להימצאותו של נשק גרעיני בידי ישראל.

בכל מקרה הדיונים בטיוטת הצו הסתיימו. יש הסכמה בין המשרדים על נוסח הצו, על סמכויות המשרדים והשרים. הבעיה שנשארה פתוחה היא רשימות הציוד – מה כלול בצו.

אך למה מעבירים צו לאישור ועדת הכלכלה כשהעניין לא סופי?

הסתבר לנו שהפרויקט יומרני מדי. היו לנו הבטחות שהנושא נסגר. ביקשו שנגיש את הצו לוועדה בדחיפות כדי שהיא תספיק לאשרו בכנסת הנוכחית. אמרו לנו שעניין הרשימות ייפתר. משלא נתקבל אישור על הרשימות, ביקשנו לעצור את התהליך.

בתוספות לצו יש רק ראשי פרקים בלי רשימות. הוועדה אמורה לאשר גם את הרשימות כמובן.

הרשימות היום אינן רשימות מקודדות. כוונתנו שיהיה קידוד כלשהו לפי המכס או לפי שיטה אחרת, שיאפשר למכס לפקח.

במילים אחרות, התוספות צריכות להשתנות?

רק אחת התוספות צריכה להשתנות.

רשימת המדינות היא בתוספת השלישית, והיא לא משתנה כמובן. מה זה פרטוגני?

גורמי מחלות. אנשי משרד הבריאות יוכלו להסביר זאת טוב יותר.

בתוספת הראשונה כתוב "סוגים של חומרי מוצא". זה אמור להשתנות?

לא, מה שאמור להשתנות הוא בעיקר הציוד בנושא הביולוגי.

כלומר "ציוד וחומרים בתחום הגרעיני – רשימת מקור"? מה זה רשימת מקור? מותר לעשות כזאת חקיקה?

ודאי שלא. בהגדרה של הרשימות בסעיף 1 כתוב שראשי הפרקים מפורטים בתוספות. צריכה להיות רשימה מפורטת יותר. אלה רק ראשי פרקים.

מותר לעשות חקיקה כשרק רשאי הפרקים מפורטים?

בהתייעצות עם משרד המשפטים המבנה הזה אושר בעצם.

אני מניחה שהם גם אישרו את ההגדרה הראשונה – שהרשות היא הרשות המוסמכת לעניין צו זה, ואני סבורה שזה לא תקין. אם הפקודה אומרת שהרשות היא הרשות שהוסמכה בתקנות או משהו כזה, אי-אפשר לומר בתקנות שהיא מוסמכת לפי הצו ולהשאיר את הדברים אנונימיים. צריך להבהיר מי הממונה. איננו מדברים על רשות מוסמכת במובן השמי אלא במובן התפקיד. עניין הרשימות וראשי הפרקים – ניחא, כי אפשר לומר שמה שנכנס מתחת לראש הפרק הם דברים מוגדרים.

אני מבין שזה מגיע אלינו משום שזה הופך לחקיקה פלילית. הוצאת חומר כזה הופכת לעברה פלילית. אפשר לקבוע עברה פלילית בצו שהוא מתחום תורת הנסתר?

התשובה שלילית.

אולי גם סוכרזית הוא חומר כימי? החומר שבתוך שקית הסוכרזית יכול להיות סוכרזית או אנתרקס. שניהם חומרים כימיים.

אבל החומר משתייך למשפחת חומרים, וזה מה שמופיע בראש הפרק.

בראש הפרק כתוב "פרטוגנים". זה כל הצמחים או חלק מהצמחים? איך אפשר לעשות חקיקה פלילית כזאת? לא ידעו אם האדם עבר את העברה.

אני מבקשת להפנות את תשומת הלב לכך שכתוב בהגדרה הרשימות יעמדו לרשות הציבור בלשכות המחוזיות של משרד התעשייה והמסחר. מדובר בכמות רבה של חומר.

אבל אז אין פיקוח פרלמנטרי. הכוונה הייתה שמי שעובר על הצו הזה עובר עברה פלילית. צריך להביא לכאן את הרשימות ואחרי האישור הן יעמדו לרשות הציבור במקום שיהיה פרסום ברשומות. אבל אנחנו לא רואים את הרשימות. אולי יש בעיה ביטחונית, אך אני לא יודע איך פותרים אותה. אולי לא רוצים שהרשימות יהיו גלויות?

לא, הן הרי אמורות להיות חשופות.

אם כן הן צריכות לעמוד לעיוננו, וָלא, זאת לא חקיקה.

וזה מחזיר אותנו לבקשה שלנו. היום איננו יכולים לבקש אישור של הצו בגלל העניין הזה.

אתם מחמיצים את העניין המשפטי העיקרי. צו, בהנחה שהוא פלילי, צריך להיות מוצג כולו לוועדה. אי-אפשר להציג ראשי פרקים בלבד.

אנחנו מודעים לכך. לכן ביקשנו לעכב את העניין ביום חמישי.

גם טופס הבקשה, שכתוב שהוא מצוי באתר האינטרנט, לא נמצא שם.

היום היצוא חופשי לחלוטין, אין הגבלה?

היום לא עוברים שום עברה אם מוכרים חומר כימי ליצוא.

אבל אולי עוברים עברה לפי חוקים אחרים – סיוע לאויב למשל? בעיקרון אם מוכרים פצצות אטום לארצות הברית – ונניח שארצות הברית אינה אויב של ישראל – זה בסדר גמור?

הצו הזה מכוון לחבר את מדינת ישראל למערכת בין-לאומית רחבה בהרבה, שיש בה פיקוח שלא יסופקו חומרים מהסוג הזה למטרות האלה. הרשימות שדובר עליהן כאן הן הרשימות שהמשטרים הבין-לאומיים משתמשים בהן. הן צריכות לעבור עיבוד והתאמה למערכת שלנו, אבל בעיקרון אלה אותן רשימות שכולם משתמשים בהם. הן אינן רשימות שהכנו בעצמנו.

אני מבקש לעבור לעניין העקרוני. מעבר לעובדה שאנחנו רוצים להיות כמתוקנות שבמדינות זוהי באמת בעיה דחופה ואקוטית או המטרה היא רק ליישר קו עם העולם? אני מנסה להבין את דחיפות העניין.

אתייחס לבעיית הדחיפות: אנחנו עובדים על הצו הזה כשבע שנים עד שהוא הגיע לוועדת הכלכלה.

אם עובדים עליו שבע שנים, הוא לא דחוף.

המאבק כנגד מכירה של חומרים שיכולים לשמש גם לייצור של נשק מסוגים שונים הוא חלק מהמאבק הבין-לאומי בטרור. הוא חלק מהמאמץ ואנחנו, יחד עם מדינות אחרות, סבורים שיש לו חשיבות רבה.

האם הוא אקטואלי? גורמים ישראליים מוכרים היום דברים שעשויים לסייע לארגוני טרור?

אני מבקש לספר על דוגמה שנעשתה בתום לב לחלוטין. בשעה שאנחנו מבקשים ממדינות אחרות להתערב כדי למנוע מעבר של פריטים מסוימים למדינות כמו איראן או עיראק באו אלינו האמריקנים והסבו את תשומת לבנו לכך שמפעל בנגב מכר למדינה בדרום אסיה פריטים מגנטיים שיכולים לשמש לצרכים האלה. כלומר הדברים נעשים. אני משוכנע לחלוטין שהמפעל הזה לא ידע ולא שיער שבמה שהוא מייצר אפשר לעשות שימוש מסוכן.

אבל גם טלפון סלולרי יכול לשמש למטענים.

אבל הוא לא נכלל בצו הזה. המגנטים ההם נכללים בצו, כך אני מניח, אם נעשתה עבודה טובה ברשימות האלה.

אם כן הכוונה היא לעשות תפריט שלם של סוגי מוצרים שאין לייצאם אלא בהיתר?

נכון.

אני מסתכל על הדברים מהפן הכללי והמעשי. איך יצואן צריך לנהוג לפי הצו הזה? לא מדובר כאן רק בחומרים כימיים או ביולוגיים. זוהי רשימה גדולה מאוד שמפרטת ציוד רב, והוא יכול להיות תמים לחלוטין. יצואנים שרוצים להיות בסדר יפנו בבקשה לקבלת רישיון יצוא. זה מצב בלתי סביר לחלוטין. יהיו המון בקשות של יצואנים שירצו לייצא מכלים וחלקי מתכת שיכולים להיות תמימים לחלוטין. הרשימה הזאת מאוד מאוד רחבה, מאוד גורפת. היא שמה כמעט את כל היצוא בתוכה. יש די הפרעות בסחר גם בלי העניין הזה.

אולי אפשר לקבוע צו שמאפשר למדינה לפנות למפעל שמייצר חומרים מסוימים ולומר לו שהוא לא יוכל לייצא מוצרים מסוימים בלי אישור? במקום שהיצואן יצטרך לבקש אישור ליצוא של כל החומרים, לא הגיוני יותר שיבדקו את התעשיות ויקבעו מה טעון רישיון?

למען האמת אני לא חושב שיש גוף שהוא מקצועי מספיק, שיראה את התמונה וידע לאתר תעשיות פוטנציאליות.

אז מה הפתרון? להכניס אלפי יצואנים לתהליך של ביורוקרטיה?

זאת אחת ההסתייגויות של משרד התעשייה והמסחר אחרי שהוא ראה את הרשימה המושלמת.

אני מניח שמי שמייצר מגנטים או חומר ביטחוני מייצר אותו בוודאי גם למשרד הביטחון. לא יותר הגיוני לקבוע בצו את האפשרות לפנות למפעל כזה ולומר לו שעל חומר מסוים צריך היתר? ממילא יש יחידה במשרד הביטחון ליצוא ביטחוני, של האלוף בן חנן.

נכון. אני מבקש להוסיף כמה מילים. ראשית אנחנו מצטרפים לדברי נציגי המשרדים האחרים בנוגע לחשיבות הנושא. לעניין הקושי של היצואן, התקנות הללו כבר נמצאות בעשרות מדינות.

כולם מגישים בקשות לרשויות המוסמכות?

אין לי סטטיסטיקה של מספר הבקשות אך לפי החוק יש לעשות זאת. לפעמים זה קל, כי מדובר בחומר כימי מסוים. לפעמים זה מכל דו-שימושי, למשל, שיכול לשמש גם ליצירת בירה וגם למשהו מסוכן מזה. בכל מקרה לא מדובר באיסור מוחלט אלא בבקשה להיתר, לפני היצוא ולא לפני הייצור. את התשובה מקבלים באמצעות משרד התעשייה והמסחר די במהירות. יש מערכות רגולציה.

לא היה הגיוני יותר לומר שהיצוא למדינות מסוימות טעון היתר במקום לבדוק את המוצר? הרי אם מייצאים לארצות הברית או לבריטניה, מה הבעיה, בהנחה שיש שם פיקוח על השלב הבא? החכמה היא לא להכניס אלפי אנשים להליך ביורוקרטי.

אחד הדברים שהטרידו את משרד התעשייה והמסחר וגם אותנו הוא השאלה איך ליצור איזון בין הנטל העודף על התעשייה לבין הצורך שלא לאפשר ליצוא של פריטים שיכולים לשמש ליצירת נשק להשמדה המונית, זאת בעיקר בתקופה שהדבר קשור לסוגיית הטרור.

כמו שמר רביב אמר בצדק, יש חומרים שיכולים לשמש גם למטרה חיובית וגם למטרה שלילית. אם מייצאים למדינות שאינן מסוכנות, מה הבעיה?

אפשר להעביר את החומרים לצד ג'. יש קונה שמצהיר שהוא הקונה אך הוא בעצם מעביר את החומרים למדינה שלישית.

נניח שאני יצרן של חומרים כימיים ומפעל תמים לכאורה בצרפת מזמין ממני את החומר. איך אהיה ערב לכך שאין שם איש קש שבעצם מוכר את החומר לצד שלישי? איך נותן ההיתר ידע זאת?

מקובל בעולם לבקש הצהרות.

זה כמו מסלול ירוק במכס, בסדר. אם פועלים רק לפי הצהרות חבל על הצו. כל המטרה היא להגיע ליכולת בדיקה ואכיפה.

אני מניח שיש גם יכולות לבדוק מעבר להצהרות.

השאלה היא אם לגלגל מערכת שלמה של יצואנים לתוך ביורוקרטיה, לטפסים, כשאין בעצם יכולת פיקוח על הרוב. בעצם מקבלים הצהרות, אך הזמן עובר ומטרטרים את כולם. בטח תהיה גם אגרה על זה.

האוצר מונע מאתנו לעשות זאת.

יש לי הרגשה שיו"ר הוועדה יהיה אולי שר התעשייה והמסחר בקרוב.

זה יהיה בעצם משרד התעשייה, המסחר והתיירות. וגם התקשורת.

שום משרד לא ייסגר. ח"כ ביבי, מתי סוגרים את משרד הדתות?

אותו לא יסגרו.

וכך לא יסגרו גם את המשרדים האחרים. מתי יהיו 18 שרים לדעתך, ח"כ ביבי, בימינו? בדור הנוכחי?

בעוד שנה וחצי, בבחירות הבאות.

שמעתי את נימת דבריו של יו"ר הוועדה, והוא צודק. התעשייה והמסחר, והכלכלה בכלל, בהתמוטטות אצלנו. להוסיף לכך עוד ביורוקרטיה? אני מצטרף לביקורת של יו"ר הוועדה על כך. אנחנו נגד.

מה בנוגע לייצור לישראלים עצמם, שמעבירים חומרים לאינתיפאדה?

מה זאת אומרת, מי שמעבירים לפלסטינים מבקשים אישור ממשרד התעשייה והמסחר.

באמת. למכור לישראלים מותר? הרי הבעיה הקשה יותר היא שמייצרים טילים וחומרי נפץ ומתכות ועוד דברים ומעבירים לשם. עוד מעט יגידו שאסור למכור מחרטות לצור באהר או לבית לחם או לחלחול. אנחנו הורסים להם את המחרטות ואז מייבאים ומוכרים להם. לא שמעתי שיש איסור על קניית מחרטות.

אני מתפלא על כל הנושא הזה. כמו שאני מבין כל מי שמייצא מקבל תמריצים מהמדינה, נכון?

לא, לא.

בכל מקרה המדינה שלנו קטנה. יש די פקידים במשרדי הממשלה והם יכולים לבדוק מה מייצרים במדינה. אם יהיו דברים חשודים, ייכתב בחוק שהמדינה רשאית לאסור יצוא של מוצרים כאלה. אבל אי-אפשר לכתוב משהו גורף וכללי.

שלישית יש חומרים מסוכנים אבל אפשר לקנות אותם בכל מדינות העולם. אם כך, למה שאנחנו לא נמכור? אם יש חומרים שהעולם מסתייג מהם ויש אמברגו עליהם, גם אנחנו נעשה זאת. אבל אם יום אחד ייצרו פצצות מאשלג, לא נמכור אשלג לעולם?

לדעתי אסור לעשות כאן משהו סוחף. אני עם היו"ר בעניין זה.

אני ממונה על פרויקטים במועצה להשכלה גבוהה. יו"ר ות"ת הנכנס, פרופ' שלמה גרוסמן, ביקש ממני להשתתף בישיבה. הוא ביולוג במקצועו.

בצו מתייחסים גם לידע. כתוב שם: "לא ייצאו טובין או ידע…". בעניין זה אני חייב לומר שהמוסדות האקדמיים בישראל, החוקרים והמדענים – ויש עשרות ומאות כאלה – מפרסמים מאמרים, מעבירים מאמרים לעמיתיהם בעולם בעיתונים מקצועיים ובאינטרנט. הם גם מעבירים דגימות למעבדות שונות. הדבר הזה הוא חלק מההתנהלות היום-יומית של המדע בישראל.

נכון, כפר גלובלי. אנחנו נעשה פה רוסיה.

אי-אפשר להגביל כל מאמר ומאמר או כל דגימה ודגימה ולהטיל עליהם ביורוקרטיה. זה ישתק את כל מדעי החיים.

אני חושב שהביאו את הצו הזה כדי להגיד לכל העולם שיש כזה צו, בלי שאיש מתכוון לאכוף אותו. זאת התחושה שלי, אולי אני טועה.

הצו הונח על שולחן שר הבריאות ועל שולחן מנכ"ל המשרד ביום רביעי שעבר, בלי לשתף אותנו בהשלכות שעלולות להיות לצו על כל התעשייה הפרמצבטית. איננו יודעים בדיוק למי יש פטור. כותבים שלמוסד רפואי יהיה איזה שהוא פטור אך לא ברור אם הפטור הוא אל מידע או רק על מחקר רפואי. ועד היום לא ראינו שום רשימה, איננו יודעים במה מדובר. לכן אנחנו מתנגדים לאישור הצו במתכונת שלו היום.

לדעתי המפתח הוא הרשימות. היום הן אינן ברורות כפי שהן מנוסחות היום. הן גם לא יהיו ברורות למי שיעסוק בזה בעתיד – היצרן, משרד התעשייה והמסחר והמכס, שהוא הגורם המפקח. למכס אין מה לעשות ברשימות כאלה.

לנו הרשימות באו בהפתעה. חשבנו שהן יהיו מסודרות לפי סעיפי בריסל, זה המפתח הפשוט ביותר שאנחנו מכירים. יש לי ניסיון בחוק החומרים המסוכנים, זה חוק שנחקק מזמן. לא אכפו את החוק הזה מסיבה פשוטה מאוד: הוא לא תורגם לקודים של המכס. שנים ידעו שאסור לאדם לעסוק ברעלים מסוימים ללא היתר, אבל המכס התיר יבוא ויצוא כי זה לא היה ברשימות. ללא תרגום אחד לאחד של החומרים לא נצליח לפעול. ואחרי תרגום כזה גם נוכל לדעת את היקף הרשימות, האם הרשימה רחבה וכוללת את כל פרטי הציוד, או היא ספציפית לחלקי ציוד – ואז יהיה אפשר לדעת במה להתמקד.

ראשית אם עבדו על הצו שבע שנים כנראה הוא לא דחוף. שנית יש לי הרושם שיש כאן רצון ליצור חזות כלשהי שכביכול אנחנו מדינה מסודרת שאוסרת יצוא של חומרים מסוכנים כאלה, אך הבעיה היא שזה עלול להכביד מאוד על מי שבאמת יתייחסו לכך ברצינות. יוגשו מאות ואולי אלפי בקשות לרישיון, שלא תהיה שום יכולת לבדוק אותן. זה בהחלט מעורר בעיה. אינני יודע איך מדינות אחרות פתרו זאת. אולי זה פשוט "בון טון", אמירה שמפקחים, אבל בלי שמישהו באמת מתכוון לזה.

לדעתי צריך למצוא דרך אחרת לפתרון. יש צורך בחקיקה שמאפשרת למערכות בישראל לפנות למפעל שמייצר חומר מסוג מסוים שעלול להיות בעייתי ולהודיע לו שעליו לקבל אישור. אבל אי-אפשר להביא את כולם לתוך הרשימה. נכון, לא ברור איך יהיה אפשר לקבל מידע על כל מעבדה ומעבדה, אבל הגיוני יותר לבדוק את מי שעוסקים בנושא ולהטיל עליהם מגבלות מאשר להביא את כולם למסלול שאין בו גם יכולת אמתית לבדיקה. הרי אם מסתמכים על הצהרה, ממילא מי יבדוק? צריך המון ידע לשם כך. אני בטוח שלא לכל מי שבודקים יש ידע שכזה. הם לא יודעים אם החומר באמת יכול לשמש לדבר בלתי תמים.

גם שר התעשייה והמסחר מבקש מאתנו שלא לאשר את הצו בשלב זה. אבל מעבר לכך אני מבקש לומר שכל התפיסה לקויה. אם רוצים שיהיה צו הצהרתי שיבהיר שאסור לייצא חומרים כאלה, זה בסדר. אבל בכל זאת דנים כאן במשפט פלילי ולא הייתי רוצה שמישהו שמייצר דשן לחקלאות יועמד לדין בעתיד משום שהחומר עלול גם לשמש לייצור פצצות והוא לא ביקש היתר, והוא עוד יורשע במשפט כזה. המשפט הפלילי צריך להיות ודאי ולא דקלרטיבי.

לאור כל הנסיבות האלה ולאור דבריו של חבר הכנסת יגאל ביבי שגם הוא באותה דעה, וגם לפי בקשת השר, איננו מאשרים כלום כרגע. אבל אני מציע גם להביא צו אחר. בכל מקרה, גם אם רוצים להביא צו, הוא חייב להיות מפורט מאוד. לו התבקשתי אני לאשר את הצו צריך היה גם לשכנע את הוועדה שמי שמוגשת לפניו בקשה יכול לבדוק אותה בדיקת אמת ולא רק בדיקה למראית עין במילוי טפסים. כלומר צריך לשכנע שיש כוונה אמתית שבכל בקשה כזאת תהיה התייעצות עם גורם מקצועי שיש לו ידע והוא יכול לומר שהחומרים אכן מסוכנים. אם היו עושים זאת רק כדי לצאת ידי חובה ויהיה פקיד שישים חותמות – לא הייתי מאשר צו כזה.

לדעתי יידרשו לכם עוד שלוש שנים. בינתיים תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:20.