פרוטוקולים/כלכלה/5966



2
ועדה משותפת לוועדת הכספים ולוועדת הכלכלה
29.10.2002

פרוטוקולים/כלכלה/5966
ירושלים, כ"ט בחשון, תשס"ג
4 בנובמבר, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב חמישי




פרוטוקול מס' 524, 433
מישיבת הוועדה המשותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת הכספים
מיום שלישי, כ"ג בחשוון התשס"ג (29 באוקטובר 2002), שעה 10:00

עידוד התיירות והנופש בישראל ושנתיים למשבר התיירות וצעדי הסיוע.

חברי הוועדה: היו"ר יעקב ליצמן
בנימין אלון
יגאל ביבי
אבשלום וילן
אמנון כהן
נחום לנגנטל
רחמים מלול
מיכאל נודלמן
צלי רשף
אברהם שוחט
יורי שטרן

שר התיירות, הרב יצחק לוי
אבי רוזנטל - מנכ"ל התאחדות המלונות
אבי אג'אני - יו"ר התאחדות המלונות בזכרון יעקב ובנצרת
אבי אלה - נשיא התאחדות המלונות
מירה אלטמן - מנכ"ל מרכז הקונגרסים
ישראל אשד - מנהל עמותת תיירות גולן
גלית דאניברט
עמי אתגר - מנכ"ל לשכת מארגני תיירות
שמואל מרום - יו"ר לשכת מארגני התיירות
עמוס שפירא - מנכ"ל אל-על
איתמר ברטוב
עו"ד מירי חושן - משרד התיירות
גדעון שניר - משרד התיירות
אמיר לוי - משרד האוצר
אבי זיו - קל תיירות
גבי קדוש - ראש העיר אילת
יוסי פטל
פרופ' איזי בורביץ - מנכ"ל ארקיע
אמנון בוגין - אגודת מורי דרך לתיירות

פנינה בן-דוד - כלכלנית התאחדות המלונות
אתי גוילי - צבר תיירות
רחל גולדברג - יו"ר התאחדות המלונות בירושלים
אלי גונן - סגן נשיא התאחדות המלונות
עמי הירשטיין - יו"ר ועדת שיווק התאחדות המלונות
אשר וענונו - משרד התיירות
ג'ימי זוהר - יו"ר ועדת כלכלה, התאחדות המלונות
עדי זכריה - חברת אל-על
נאור חן - סגן נשיא התאחדות המלונות
פיני מילוא - משרד התיירות
יואל מנספלד - אוניברסיטת חיפה
נירה פרץ - משרד התיירות
יוסי פתאל - מנכ"ל התאחדות סוכני הנסיעות
רפי שדה - יו"ר מועצת התאחדות המלונות
גיורא שרף - יו"ר התאחדות המלונות, גליל מערבי
אלי זיו - מנכ"ל התאחדות המלונות בתל-אביב

טמיר כהן

שלומית כהן









עידוד התיירות והנופש בישראל ושנתיים למשבר התיירות וצעדי הסיוע

בוקר טוב. אני פותח את הישיבה המשותפת של ועדת הכספים וועדת הכלכלה. יושב-ראש ועדת הכלכלה, עמיתי חבר הכנסת אברהם פורז, התנצל שהוא לא יכול היה להשתתף בישיבה הזאת. הנושא שעל סדר היום הוא יום התיירות בכנסת. לצערנו התעשייה בכלל והתיירות בפרט נמצאות היום במצב קשה ביותר. אין תיירים, בטיסות נכנסות יש הרבה ביטולים ואנשים מפחדים לבוא לארץ. אנחנו רואים שבסך הכל בוושינגטון יכול לקרות אסון גרוע יותר ממה שקורה כאן.

שלא לדבר על מוסקבה.

במוסקבה זה גז עצבים, ועצבים יש לנו כאן יותר מאשר שם.

אני מודה ליוזמים שהעלו את נושא התיירות על סדר היום של הכנסת, ובאמצעות הכנסת גם על סדר היום של הציבור הרחב. מעבר לתיירות יש לנושא השלכות להרבה קבוצות בארץ. יש אוטובוסים והסעות וביקורים בשמורות הטבע וכיו"ב. זה לא סוד שאנחנו רוצים שהממשלה תעזור לתיירות, ובדרך-כלל לקראת התקציב כל אחד פונה ואומר שהענף שלו הוא הכי פגוע, הכי נפגע. אגב, הדברים די נכונים, אבל צריך לחפש מקום לסיוע לכל אחד. אני חושב שהגיע הזמן שהממשלה תראה בתיירות אחת ההכנסות של המדינה. בזמנים הטובים היו הרבה הכנסות דרך התיירות וצריך להחזיר את הנושא הזה. קראתי לאחרונה שתיירות פנים נתנה הרבה מאוד. זה טוב, זה כיוון נכון, אבל זה לא מספיק, זאת רק תחילת הדרך. צריך גם לראות את התיירות מחו"ל.

אני מקדם בברכה את שר התיירות, הרב יצחק לוי, ומזמין אותו לשאת את דבריו. אני רוצה לשמוע אחר-כך מהמשלחות דרכים והצעות מה ניתן לעשות כדי לקדם את העניין. אדוני השר, בבקשה.

תודה רבה. ברשות היושב-ראש, חברי הכנסת, רבותיי מובילי ענף התיירות הנמצאים כאן אתנו, ראשית אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת הכספים וליושב-ראש ועדת הכלכלה, שאיננו נוכח כאן, על כך שאנחנו מקדישים את הישיבה לנושא התיירות.

תיירות היא ענף כלכלי רווחי ומכניס למדינת-ישראל. לצערנו הרב הוא נקלע למשבר, כפי שכל הכלכלה נקלעה למשבר. אלא שהמשבר בענף התיירות הקדים לבוא והוא מתמשך במשך כל השנתיים האלה. הוא הקדים לבוא, מכיוון שעניין התיירות הוא פשוט, מבטלים נסיעות ולא באים בעקבות פיגועים. הירידה מורגשת מיד בעקבות פיגוע, בניגוד לענפים אחרים שאולי זה עניין של תהליכים ועניין של זמן. זה נמשך מכיוון שכל עוד אין יציבות ביטחונית בארץ המשבר לדעתנו יימשך. אנחנו לא נחזור לשנים הטובות של התיירות שהיו ב-1999-2000. כרגע ניתוספה לנו סכנת המלחמה עם עיראק, שרק מוסיפה משבר על משבר ומוסיפה חשש על חשש להגיע לאזור.

משרד התיירות, יחד עם כל גורמי התיירות הנמצאים כאן, יוצאים למסע פרסום, הסברה ותמיכה בענף התיירות, לא רק כדי שהענף לא יתמוטט אלא כדי שהענף יתקיים. אנחנו יוצאים גם ברעיונות וגם במעשים כדי לנסות ועל אף המצב הקשה לאושש את הענף.

לפני שאפרט כמה תוכניות אני רוצה להביא בפניכם כמה מספרים. בכניסות התיירים לישראל בשנת 2000 היינו בשיא, הגענו ללמעלה מ-2.5 מיליון כניסות. אני זוכר את הדיונים בממשלה לקראת שנת 2000, הייתי אז חבר ממשלה. בשנת 1999 הצפי היה שבשנת 2000 אנחנו נעבור את ה-3 מיליון תיירים. היתה אז תקווה גדולה בענף שאנחנו מדברים על אפשרות של התייצבות המספר של 3 מיליון תיירים ואילך והגדלתו, ובהתאם נעשו גם השקעות גם במלונות, גם באתרי התיירות וגם בכל הענפים הנלווים לענף התיירות. באה עלינו המלחמה הזאת באמצע ספטמבר והפסיקה את המהלך המבורך שהיה. הכניסות ירדו ב-2001 משני מיליון ו-600 אלף למיליון ו-200 אלף, כלומר ירידה דרסטית ביותר, ובשנת 2002 ההערכה שלנו היא שלא נגיע למיליון תיירים נכנסים. כלומר שאנחנו נמצאים בירידה מאוד תלולה.

כמה מזה חוץ וכמה פנים?

אני מדבר עכשיו רק על תיירים מבחוץ. בתיירות פנים יש עלייה, אבל אנחנו צריכים לדבר איך אנחנו ממשיכים את העלייה הזאת.

אם ניקח את המספרים בלינות, הרי מכמעט עשרה מיליון ב-2000 הגענו ל-3.8 מיליון ב-2001, וב-2002, לפי הנתונים כרגע, עד אוגוסט נגיע ל-1.3 מיליון, כלומר שבכל מקרה תהיה ירידה. אני מדבר על הלינות של התיירות הנכנסת. לעומת זה בלינות הישראלים יש עלייה. אני רוצה לציין כאן גם את האזרח הישראלי, שבין אם זה מסיבות כלכליות ובין אם זה מסיבות אידיאולוגיות נשאר בארץ יותר וניצל יותר את התיירות של הארץ כדי לנפוש. היתה עלייה של לינות ישראלים מ-10 מיליון בשנת 2000 ל-11 מיליון בשנת 2001, וב-2002 אנחנו כרגע עומדים על 9 מיליון לינות ואנחנו מקווים עד סוף השנה לעבור את המספר של 2001.

כמובן שהתיירות המכניסה יותר היא התיירות הנכנסת, תיירות הפנים מכניסה פחות. אבל לדעתי זה ענף חשוב ביותר, שאולי בשנים הטובות קצת הזנחנו. כלומר, לא ראינו אותו כחלק בסיסי מהתיירות בישראל. המשבר הזה הזיק מאוד לתיירות אבל גם למדנו כמה דברים. אחד הדברים החשובים שלמדנו הוא משקלה של תיירות הפנים בישראל. כשנדבר על תוכניות המשרד נראה שיש לזה מקום מאוד מרכזי.

בהכנסות מתיירות יש ירידה. אם בשנת 2000 ההכנסות של המדינה היו מעל 4 מילירד דולר, היום ההכנסה בקושי מגיעה למיליארד אחד. כלומר יש הפסד ממשי בהכנסות המדינה. אותו הדבר בתעסוקה. התעסוקה בענף התיירות, במלונאות ובכל הענפים שמסביב, היא מרכיב חשוב בתעסוקה בישראל. אם בשנת 2002 ענף התיירות העסיק יותר מ-200 אלף אנשים, היום אנחנו עומדים על 140 אלף, ואני מאוד חושש שאם המשבר יימשך ולא נמצא דרכים לאושש אותו הרי שהמספר הזה ימשיך ויירד. כך שאתם מתרשמים מההשלכות הרבות שיש למשבר בענף התיירות. אנחנו במשרד התיירות, בשיתוף פעולה מלא עם כל גורמי התיירות, לא מוכנים להשלים עם המצב המשברי הזה. אנחנו יודעים שאנחנו נמצאים במשבר אבל אנחנו לא מוכנים להשלים אתו. אנחנו רוצים יחד אתכם, בעזרתכם, בסיוע ראשי המדינה, בסיוע הכנסת, בסיוע הממשלה ובסיוע הציבור להודיע על כך שאנחנו נאבקים על ענף התיירות, אנחנו רוצים לאושש אותו ואנחנו רוצים לשמר אותו ולשפר אותו.

אני אומר כמה דברים שיהיו רקע לדיון כאן. הדבר הראשון הוא שימור הענף. שימור הענף הוא חשוב ביותר ליום שאחרי, כלומר כולנו מצפים שהמשבר ייגמר היום או מחר או בעוד חצי שנה או בעוד שנה. ענף התיירות בישראל הוא ענף כלכלי מרכזי, ענף עם פוטנציאל ענק. יש השקעות אדירות בתיירות בישראל, גם השקעות של המגזר הפרטי וגם השקעות של המגזר הציבורי, ואנחנו חייבים לשמר אותן. כדי לשמר אותן גם משרדי התיירות שלפניי, גנדי זכרו לברכה וייבדל לחיים ארוכים חבר הכנסת אלון, שר התיירות לשעבר שנמצא כאן אתנו ואנוכי, גם ב-2000, גם ב-2001 וגם ב-2002 וגם לקראת 2003 בנינו חבילת סיוע יחד עם האוצר לענף התיירות. הסיוע כולל הנחה בארנונה, קרן הלוואות, תקציב מיוחד לקרן שיווק, גם למלונאים, גם למארגני תיירות, לתיירות פנים, סיוע לאטרקציות. אנחנו מדברים על היקף סיוע בסביבות 100 מיליון שקלים לענף התיירות. ל-2003 חלק מהתוכנית כבר גובשה יחד עם האוצר וחלק עדיין לא גובשה. אנחנו גם נבקש את הגדלת הסיוע לשיפוץ מלונות, לשיפוץ אתרים בסכום של עשרות מיליוני שקלים כדי שאפשר יהיה לשמר את המערכת.

הדבר השני שבעינינו הוא דבר שבידינו הוא עידוד תיירות הפנים. עידוד תיירות הפנים הוא דבר שאנחנו מבקשים לעשות הן בהגברת השיווק, הן בהגברת המודעות ובראש ובראשונה בדוגמה האישית. אנחנו נפנה היום, כל חברי הכנסת, להודיע שהשנה מתיירים בארץ ולא יוצאים לחו"ל לנופש, אלא מנצלים את אתרי הנופש המצוינים שיש לנו בארץ בכל מקום, מהגולן ועד אילת. אנחנו נעודד את תיירות הפנים עד כמה שאנחנו יכולים. תיירות הפנים לא אכזבה, ראו את הנתונים היום, בחודש ספטמבר הנתונים חיוביים. היתה עלייה בתיירות בזכות תיירות הפנים.

גם החגים בשנה שעברה היו יותר מאוחרים.

נכון, אבל השנה היו יותר מאשר ב-2001. הנתונים היום עולים על הנתונים של 2001. הווה אומר שתיירות הפנים היא בהחלט בסיס חשוב ואנחנו בתוכנית 2003 ניתן לזה ביטוי במשרד, ניתן לזה שיווק יותר גדול, סיוע יותר גדול ופנייה הרבה יותר רחבה לציבור לתייר בארץ.

יחד עם זה המשרד ממשיך לפתח את התיירות בארץ. אנחנו מרכזים היום בחו"ל את הפניות לקהלי יעד, הווה אומר קהילות יהודיות, צליינים, קהלים מאוד ממוקדים, כדי לנסות ולמצות את אותם קהלים שאנחנו חושבים שהם פוטנציאל לבוא לארץ. בעת המשבר הזה היו מדינות שהתיירות מהן נעלמה לגמרי והיו מדינות שלפחות הקהילות היהודיות שם היטו כתף ובאו, גם מתוך סולידריות וגם מתוך רצון לנפוש בישראל. אני רוצה לציין את יהדות ארה"ב, את יהדות צרפת שבאופן משמעותי התגייסה לבוא לארץ, יהדות אנגלייה במידה מסוימת. יש בהחלט אפשרות למצות את הפוטנציאל הזה. אנחנו כמובן נרצה לשמר את צינורות השיווק שלנו בכל מקום ומקום. צריך להבין שצינורות שיווק שמתייבשים, אחר-כך קשה מאוד לפתוח אותם בחזרה. לכן אנחנו נחשוב על תוכנית מיוחדת לשיווק חו"ל השנה, שגם תשמר את צינורות השיווק שלנו אבל גם תמכור יותר, יהיה שיווק יותר אגרסיבי לגבי אוכלוסיות יעד שיכולות להגיע לארץ.

בכל העולם, לפחות בעולם החופשי, התיירות היא ענף כלכלי מרכזי ומתפתח. מדינת-ישראל לא צריכה לפגר אחרי העולם בעניין הזה, מה עוד שזה משאב בעל משמעות גדולה מאוד. יש לנו מה לתת, יש לנו מה למכור, יש לנו דעת ויש לנו תרבות ויש לנו היסטוריה ויש לנו מקומות יפים ויש לנו אתרים נהדרים ויש לנו בהחלט מה להציע. לכן הדיון הזה בעינינו הוא דיון מאוד חשוב. כפי שהיושב-ראש הציע, אנחנו נבקש לשמוע גם את ענפי התיירות השונים ואת הצעותיהם. בסופו של דבר אנחנו מקווים שמהיום הזה ומהדיון הזה אנחנו נצא לדרך של התאוששות ושל תנופה למען התיירות בישראל. תודה רבה.

תודה, אדוני השר. חבר הכנסת בני אלון, בבקשה.

אני מסכים עם כל הנאמר, בעזרת השם נצליח.

חבר הכנסת שוחט, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, שמעתי את דברי מנכ"ל משרד התיירות, אהרון דומב, ומה הם ששת הדברים שצריך לעשות כדי שאנחנו נוכל להתקדם בענף התיירות. אבל הוא שכח כנראה סעיף אחד שבלעדיו כל ששת הסעיפים הראשונים שווים כקליפת השום. יש לנו כל האפשרויות לעשות כנס מהסוג הזה ויש גם דברים שצריך לעשות, ואני לא מזלזל, צריך לשמר תשתיות וצריך לעשות הכל כדי שתהיה תיירות פנים יותר חזקה. אבל גם היא מוגבלת בפוטנציאל הגידול שלה. אבל אני אומר לך, שר התיירות, ואתה באמת ידידי, הכל דיבורים בעלמא. ענף התיירות לא יתאושש, ענף התיירות לא יכול לשנות מגמה. היום ראיתי במספרים שענף התיירות נמצא במצב שבו הוא היה ב-1966, ואם אתה כשר בממשלת ישראל, כאחראי על הענף, לא עושה את החיבור המתבקש, אז מה אתה רוצה מאנשים בעם ישראל או מאנשים שעובדים בבתי המלון או מאנשים שמנהלים את העסק, שהם יעשו את החיבור ויבינו שהבעיה היא בעיה פוליטית? כל הדיבורים פה שנעודד וננסה לא ישנו כקליפת השום. זה לא אומר שבתחומים שהוזכרו לא צריך לעשות. הבעיה היא לא תיאום בין הגורמים, וכאשר תשתנה התמונה ואנשים יבואו לכאן זה לא יהיה כתוצאה מזה שנשלח שליחים. כאשר בני אלון היה בתפקיד שר התיירות הוא אמר לי שהוא רוצה לפתח תיירות לרצועת עזה עם אוטובוסים משוריינים. אתה צריך לעשות את החיבור ולהבין שהמשרד שאתה עומד בראשו הוא משרד שישלם יום-יום את מלוא המחיר, ואני לא רוצה להיכנס לוויכוח המדיני, הוא ברקע של העניין. נשאלת השאלה מה עושים במצב שבעיית המפתח לא פתורה, ובלי פתרון בעיית המפתח לא תהיה פה תיירות. אני חוזר ואומר, יש לעודד תיירות פנים, זה בסדר וצריך להשקיע בזה כסף, כי זה מקטין את המכה. שימור תשתיות הוא חשוב מאין כמוהו. יש הארנונה, עוד בתקופה שאני כיהנתי בתפקיד עשינו את זה, אבל כמו תמיד זה מתגלגל ונתקע. היתה קרן, וצריך לראות איך גורמים לכך שחלילה הענף לא יקרוס אלא יוכל להחזיק מעמד ולעבור את התקופה הזאת. אבל יום התיירות הוא יום שבו אנחנו צריכים לעשות את שני הדברים האלה. כל הדברים האחרים שמוזכרים כאן הם חשובים כאשר יש סיכוי לעניין, כאשר באמת יש מזור ומרפא לבעיה, ואני מקווה שהצעידה שהיתה מ-1966 עד שקרה מה שקרה ב-1999 תיקח הרבה פחות זמן. אבל צריך להבין את זה, ומי שמתעלם מהרקע של העניין ומדבר כאילו שיש לנו בעיה אדמיניסטרטיבית פשוטה שאם יהיה תיאום בין הגורמים אנחנו נעלה בגרפים, זה לא יקרה. אנחנו כחברי הכנסת צריכים להגיד את זה לעצמנו, ואתה כשר בממשלה המופקד על התיק הזה צריך להגיד את הדברים, ואני מניח שגורמי התיירות יודעים את זה יותר טוב מכל אחד מאתנו כאשר הם בציפורניהם מנסים לשמר את הענף.

תודה.

עמוס שפירא, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, אני הגעתי לאל-על לפני חמישה חודשים, ומצאתי בחברה אנשים מעולים שנחושים להיות חברת תעופה עסקית המתחרה היום בלמעלה מ-80 חברות ושרוצים לתת מוצר איכותי הן לתייר המגיע לישראל והן לישראלי הנוסע לטייל בחו"ל.

על המשבר בתיירות ועל המספרים שיורדים דובר כבר, ובוודאי עוד יזכירו הרבה פעמים כמה העסק הוא קשה. אני לא חושב שמישהו יטיל ספק בעובדה שחברת אל-על היא מרכיב חשוב, כי באמצעותה מביאים את התיירים לארץ. למרות שאנחנו מבינים שתיירות הפנים היא בהתפתחות על חשבון תיירות החוץ והיא תרומה חשובה לתיירות בארץ, על אל-על היא מקשה קושי נוסף, כי השנה זאת שנה ראשונה שבה כמות הישראלים שיוצאים לחו"ל היא בירידה, לפחות בעשר השנים האחרונות שאני מכיר, מה שמקשה עלינו עוד יותר בתפעול של העסק.

כדי לשים את הדברים בקונטקסט הנכון, אני רוצה לומר שלחברת תעופה במדינת-ישראל יש בעיה מעבר למצב הפוליטי, שהוא עוד יותר קשה. כל שוק התעופה במדינת-ישראל הוא שוק של 2.5 מיליארד דולר, לא רק אל-על אלא סך כל העוגה שאנחנו מדברים עליה. וכדי לסבר את האוזן, חברת התעופה המובילה בעולם היא חברה של 18 מיליארד דולר. זאת אומרת, פי 6-7 מגודל שוק התעופה במדינת-ישראל. אם ניקח חברה יותר קטנה כמו בריטיש-ארווייז, היא פי 5 יותר גדולה משוק התעופה במדינת-ישראל. זאת אומרת, שוק התעופה במדינת-ישראל הוא בסדר גודל של אולי חברה קטנה-בינונית בעולם, כאשר אל-על מהווה בסך הכל סדר גודל של מיליארד דולר בשוק שבו יתרונות לגודל הן מרכיב קריטי ליכולת של חברה להתקיים. זאת אומרת שלאל-על יש בעיה בסיסית והיא שגודל השוק בכלל במדינת-ישראל, והיום עוד יותר, קטן על מוביל לאומי אחד. את זה חייבים להבין כשמדברים על מדיניות תעופה. ואם מישהו רוצה לדבר על היכולת של מדינת-ישראל לשמר את הקשר האווירי, את העובדה הזאת חייבים להבין. יותר מזה, כשמדובר על תיירים לצערי הרב היום לא מדובר על הדבר הזה, אבל כשמדברים על שימור אני זוכר שהיו זמנים שמשרד התיירות היה נלחם כדי להגדיל בפיקים את כמות התיירות, ואני מדבר על מה צריך לשמר. חברות תעופה בין-לאומיות שמגיעות לארץ בזמן פיקים לא מגדילות את היקף התנועה, כי לגביהן מדינת-ישראל היא לא בדיוק בשיקולים. זאת אומרת, חברת אל-על היא מרכיב חשוב כנכס שלעתיד אפשר יהיה על הבסיס שלו לפתח את התעופה.

נקודה נוספת שחייבים להזכיר בהקשר הזה, אם יש אמונה שהתיירות אכן תגדל בעתיד ואם מבינים שתיירים מביאים עם חברת תעופה, צריך לקחת בחשבון שמה שקרה במדינת-ישראל זה תשואה יותר חריפה ממה שקרה בענף התעופה בעולם. רק חברות התעופה האמריקניות הפסידו בשנה הזאת 6-7 מיליארד דולר. אנחנו עשינו חשבון וגם במדינה קפיטליסטית כמו ארה"ב הממשל האמריקני לא התבייש לקחת כסף ולסייע לחברות, כי הוא מבין שתעופה זה נכס אסטרטגי בארה"ב. אם חברת אל-על היתה חברה אמריקנית, אגב, היא היתה מקבלת סיוע מהממשל האמריקני בסדר גודל של 60 מיליון דולר. כל ענף התעופה במדינת-ישראל היה מקבל סדר גודל של 100 מיליון דולר. צריך להבין שחברות התעופה במדינת-ישראל לא קובעות את רמת הביטחון שאנחנו נותנים.

אתה אומר שיש ניגוד עניינים בין התיירות לבין התחבורה. זה דבר שהוא סביר. כשאנחנו דנים פה ביום התיירות, יכול להיות שכתוצאה מהמסקנות שלנו שצריך לעודד את התיירות אל-על יכולה להידפק פה. כי הם ירצו לעשות טיסות סכר הם יכולים לעשות את זה יותר זול.

העובדה שהם יכולים לעשות את זה יותר זול ממני היא עובדה לא קיימת. מה שאני אומר הוא, שאנחנו באמת נרתמים כדי להגדיל את כמות התנועה בשעת הפיקים. השאלה היא קודם כל האם אתה רוצה להעביר את זה עם סכר זר לצורך העניין, כי 50% מהסכר במדינת-ישראל הוא סכר זר, לא עובדים ישראלים עובדים שם.

אם בסופו של דבר מדובר היום שאגף התקציבים מתכנן הורדה, אחרי שהורידו השנה את תקציב ההשתתפות בתקציב הביטחון של חברות התעופה מ-75% ל-66%, זה לבד 5-6 מיליון דולר רק בשנת 2002, רק בחברת אל-על. בספר התקציב לשנה הבאה מדובר להוריד את זה מ-66% ל-50%. רק ההשפעה של זה על חברת אל-על היא 12 מיליון דולר. ברור שאין פה יש מאין, כי אנחנו בוודאי לא נצמצם את רמת הביטחון שאנחנו נותנים לנוסעים שלנו. המשמעות היא שנצטרך לצמצם את זה במקום אחר. למשל בהשקעות בתשתית של רמת מטוסים ורמת השירות שאנחנו יכולים לתת לתייר העתידי.

נקודה נוספת היא ההשתתפות של משרד התיירות בתקציבי התשתית. אני מסכים, זה נאמר כבר. צינורות הפצה, גם של חברת תעופה וגם של תיירות, של סוכני נסיעות בחו"ל וכיו"ב זה לא דבר שהיום הוא נסגר ומחר הוא בא בקלות. היו תקציבים לסיוע, גם תקציבים שאל-על היתה שותפה בהם, ופעולות שהיו עושים כדי לעודד את התיירות הזאת. זה נכון שהיום קשה. כאשר הייתי בארה"ב שאלתי איך אפשר להביא לפחות יהודים. הביאו לי עיתון של הוושינגטון-פוסט, שבו ישראל במרכז ועם הטווח של הטילים של עיראק, ושאלו אותי מי יבוא למקום שהוא במרכז הטילים ולמקום שבו מתפוצצת פצצה כל שני וחמישי. אבל דבר אחד צריך להחליט. אם לא מאמינים שזה פעם אחת יתרומם, אז אין צורך לשמר את התשתיות. אבל אם כן מאמינים, אז צריך לעשות מאמץ כדי לשמר את התשתיות האלה. צינורות הפצה לא יחזרו כל-כך מהר. ברגע שיתאושש המצב אם תשתיות ההפצה יתמוטטו, ייקח שנים עד שתייר שרוצה לבוא יגיע בפועל.

אבל למה אתה מתכוון לשמר, יש לכם תוכנית שימור?

יש סוכנים של תיירות שהם בעצם היו אלה שהביאו תיירות לארץ, סוכנים בחו"ל. היו פעולות שבהן אנחנו היינו מסייעים להם לצורך העניין בפרסום.

אבל ברור לך שכשהם יודעים שהתיירים שלהם בסופו של דבר ייסעו לכל יעד חוץ מלהגיע לכאן, אז איך תשמר אותם? הם עובדים על יעדים אחרים.

זה אומר באמת שתצטרך לתת להם כסף.

הכוונה היא לא לדחוק את ישראל ממפת השיווק. גם אם אנחנו יודעים שהמצב הוא קשה, לא למחוק את ישראל, כי לאחר מכן יהיה קשה מאוד להעלות אותה.

זה אומר שאתה תשקיע כסף שאתה לא מצפה לתמורה באותה פרופורציה של השקעה. למרות הבעיות שהזכרתי, חברת אל-על מתרכזת בעשייה ובתוכנית אסטרטגית שהמטרה שלה גם להתייעל וגם לשפר את המוצר שאנחנו נותנים, מתוך ראייה ארוכת טווח. אני סבור שאחת הדרכים להתמודד עם הסוגיות שבפנינו היא יצירת פורום קבוע שמטרתו שמירה על תקשורת קבועה בין העוסקים בענף: תעופה, מלונאות, סוכנים וכולי, ובינם לבין הגורמים הממשלתיים על-פי סדר יום שייקבע מעת לעת. אני מצפה שהרעיון הזה יזכה לתמיכה אקטיבית מצד משרד התיירות. היינו גם אצל כבוד השר, יש לנו גם כמה פגישות בקרוב ואני מקווה שנעשה זאת כדי לשמר את הדבר הזה, שאולי בעתיד יהיה הכנסה גדולה למדינת-ישראל. תודה רבה.

אבי אלה, בבקשה.

אדוני שר התיירות, יושב-ראש הוועדה, חברים נכבדים, יושב-ראש ועדת הכלכלה שלצערי איננו נוכח, באמצע דיון אצל ראש-הממשלה, בציניות מהולה בצער, מישהו שאל מה זה תיירות. השבתי שתיירות זה משאב לאומי מהחשובים במשק שנמצא במשבר עמוק, וזאת נקודת המוצא שדרכה לדעתי צריך לבחון את כל הנושא.

יש הרבה תוכניות, יש הרבה רעיונות, אני אתייחס כרגע לשלושה נושאים, בלי להיכנס לפרטים שכולנו קוראים כל יום בעיתון. אני חושב שכמות החשיפה שקיבל המשבר בעיתונות וכמות המספרים שהוצגו היא אדירה. בדיון שלנו בכלל, כשהחלטנו לחדש את יום התיירות בכנסת, שאלנו את עצמנו האם אנחנו הולכים לבכות על העבר שוב, או שאנחנו באים ומציגים תוכנית כלשהי מתוך הסתכלות לעתיד, כי מה שהיה היה ומה שקיבלנו קיבלנו ומה שלא קיבלנו לצערי לא קיבלנו. השאלה היא מה אנחנו עושים מעכשיו ואילך, איך אנחנו מבטיחים שהמשאב הלאומי הזה שנמצא היום במשבר, בעוד חצי שנה או בעוד שנה ושנתיים הוא יחזור. במוקדם או במאוחר הוא יחזור, השאלה היא איך אנחנו מתכוננים אליו. יש שלושה נושאים עיקריים שלדעתי צריכים להיות הבסיס לתוכנית העבודה שלנו. האחד זה תמיכה ושימור התעשייה. תמיכה ושימור התעשייה במונחים הכי פשוטים שלהם, אפשר אפילו להשתמש במונחים של סבסוד התעשייה בפלחים מסוימים שלה, בתקופות מסוימות שלה, בסכומים מסוימים שלה, על-מנת לאפשר לה לשרוד. וכשאני אומר לשרוד אני מדבר על זה שנמנע סגירה של מלונות, אני מדבר על זה שנמנע סגירה של חברות אוטובוסים, אני מדבר על זה שנמנע סגירה של סוכנויות נסיעות, ואני מדבר על זה שנמנע מצב שבו מדריכי טיולים יצטרכו לפרוש מהענף ובבוא העת לא יהיו לנו מדריכים מקצועיים אפילו. התמיכה והשימור האלה משמעותם תקציב, ואי-אפשר לבדוק אותם היום ברמה של עלות מול תועלת מיידית. אבל בהחלט אפשר למדוד אותם, וזה בהמשך לשאלה שלך לעמוס מה המשמעות של תקציבים או אם יש תוכניות. בחלק מהמקרים צריך פשוט לתת כסף לגופים על-מנת שאפילו יפרסמו את ישראל בחוברות ובדף של מלונות, אפילו אם נדע מראש שלא יגיע תייר אחד. אבל יש לזה ערך לעתיד. ברגע שיצאת מהמערכות, לחזור אליהן בהחלט קשה ומאוד יקר.

תחום שני שאנחנו צריכים להתעסק בו הוא תחום של פיתוח תשתיות תיירותיות. כולנו מדברים על זה שתשתיות בכלל במשק זה אחד ממקדמי הצמיחה הגדולים. יש לנו לדעתי הזדמנות בלתי רגילה, גם ברמה של ראיית כלל המשק וגם ברמה של התיירות כתיירות, להכין תוכנית חמש שנתית מתוקצבת, עם יעדים ברורים, שתשקיע בתשתיות תיירותיות, אם זה טיילות בערי תיירות, אם זה שדרוג האתרים הלאומיים שלנו, אם זה פיתוח חופים באזורי רחצה, אם זה פיתוח תשתיות מכל סוג שהוא. יש פה שני גורמים. האחד, מאחר שהשקעות כאלה בחלקן הלא קטן יבוא במסגרת חוק לעידוד השקעות הון, יש פה מכפיל גדול מאוד. כלומר, אם ייתנו למלונאים היום תקציב של מאה מיליון שקלים בתנאי מענק של 20%, פירושו שכלל המשק ישקיע 500 מיליון שקלים בתשתיות.

בהנחה שאם יינתנו 20% יהיו באמת גורמים שיהיו מוכנים להשקיע את ה-80% במצב הנוכחי.

אדרבה ואדרבה. אם לא השקיעו ולא היה מי שהשקיע אז לא הוצאת מאה מיליון שקלים. אתה יוצר פה מהלך שהוא גורם מזרז מצד אחד והוא לא בזבזן אם לא ניצלו אותו. אבל חייבת להיות תוכנית, אי-אפשר לחיות במערכות שאנחנו חיים בהן, שאתה לא יודע מה יהיה התקציב שלך או מה תוכנית העבודה שלך בשנה הבאה אפילו. אתה לא יודע כמה ישקיע משרד התיירות. משרד האוצר התנפל על תקציב הפיתוח של משרד התיירות, קיצץ אותו בצורה רצינית, סכומים גדולים מאוד, בלי ראייה עתידית, בלי לחשוב. נכון, היום אין משקיעים בתיירות, אבל מחר בבוקר יהיו. אני מכיר לא מעט יזמים שבבוא העת ישמחו מאוד לחזור לתחום הזה.

הנושא השלישי שאנחנו צריכים להתמקד בו זה נושא של עידוד שיווק התיירות בחו"ל ובארץ בפרט. אני אתחיל עם תיירות חו"ל. בעידוד שיווק תיירות חו"ל יש בעיה גדולה וצריך להיות מספיק אמיצים ונבונים בשביל להבין שאי-אפשר יהיה למדוד את התוצאות של זה בשלב מיידי ואי-אפשר יהיה למדוד את התוצאות של זה בלי שיהיה איזשהו שינוי, לפחות שינוי מגמה. אני לא מדבר על היום שאחרי, אני מאמץ את התפיסה של יושב-ראש ועדת שיווק שלנו שמגדיר שינויי מגמה, וזה נכון. לא נראה תוצאות אם לא יהיו שינויי מגמה גיאו-פוליטיים. שתהיה אווירה של שלום, שתהיה אווירה שהנה הולכים לדבר על שלום. גם בתקופה של רבין ובייגה היו פיגועים אפילו, היו פיצוצים של אוטובוסים בירושלים בתקופה קשה ביותר, אבל היתה אווירה שהנה העם הזה הולך לשלום, מדינת-ישראל חותרת לשלום, והגיעו תיירים. ונדמה לי שזאת היתה אחת השנים שמשם קפצנו ללמעלה משני מיליון תיירים, למרות כל הפיגועים. זה נבע מאווירה. אנחנו לא נוכל להרשות לעצמנו לא לשדר לעולם. אני לא יכול להיכנס לפוליטיקה שבעניין, אני גם לא יכול להגיד ולדרוש שמה שיוביל את מדיניות הממשלה יהיה הראייה התיירותית. ברור לי שזה לא נכון ואני גם לא יכול לבקש כזה דבר. אבל אי-אפשר להתעלם, כי זה לא קשור רק לתיירות. כל הכלכלה של מדינת-ישראל קשורה גם לעניין הזה, ואם אנחנו לא נתחיל לדבר על זה ולשים את זה על השולחן ונתעסק רק במשבצות הצרות של כמה מיליוני שקלים נקבל לטובת השיווק וכמה מיליוני דולרים נקבל לטובת התשתיות ולא נגיד גם שעם כל זה, בלי מגמה חיובית של שלום יהיה לנו קשה להביא תיירות נכנסת, ימשיכו לבוא יהודים ונשמח לקבל אותם, ימשיכו לבוא משלחות סולידריות ונשמח לקבל אותן, אבל שינוי רציני במגמה אנחנו לא נראה.

מול זה יש תחום אחר וחשוב מאוד, זה עידוד תיירות פנים. למעשה הדבר היחידי שיש לנו היום יכולת להשפיע בו זה הנושא של עידוד תיירות פנים, וגם בעניין הזה אנחנו מוצאים את עצמנו לא פעם בסיטואציות מוזרות. יש עכשיו משחק לאומי לתקוף כל גוף או כל קבוצה או כל פעילות שמתרחשת בבתי-מלון. יוצא ועד עובדי תל-אביב לבית-מלון, מתנפלים עליו מכל הכיוונים. יוצאים עובדי משרד האוצר להשתלמות בבית-מלון, מתנפלים עליו מכל הכיוונים. מצד אחד אומרים לעזור לתיירות, מצד שני אסור לצאת לנופש, אסור לצאת להשתלמות, אסור לעשות כלום. אתה לא מצליח להבין מה קורה. אתה קם בוקר אחד ושומע שאסור לנחות באילת, בלי לשאול אותנו, בלי להזהיר אותנו, בלי לדבר אתנו, בלי למצוא פתרון. מונה ראש רשות מנהל תעופה אזרחית חדש, שמבחינת הראייה שלו חושב שהבטיחות זה הדבר הכי חשוב. אני חושב שבטיחות זה דבר מאוד חשוב, אין לי ויכוח אתו, אבל זה שדה תעופה שעובד 30 שנה ונוחתים שם 30 שנה, ומה-1 בנובמבר 2002 אסור לנחות שם יותר, מטוסי סילון לא רשאים לנחות שם עוד. אנחנו המשקיעים ומשרד התיירות עושים שמיניות באוויר בשביל להביא יותר תיירים ומשיגים תקציבים ממשרד האוצר ומשיגים תמיכה של כל מי שאפשר, קמים בבוקר ואי-אפשר לטוס. אין פה רק עניין מסחרי, זה לא מצב רק ברמה של כדאי לטוס או לא, יש פה בעיה מעבר לזה, בעיה פסיכולוגית. אומר לעצמו אותו אורח, אם ראש מנהל תעופה אזרחית אומר ששדה התעופה הוא מסוכן, אז אני לא אטוס בכלל. מתחילה מהומה, וכך אנחנו פוגעים באחד מפלחי השוק היחידים שנשארו לנו. גם בעניין הזה אני חושב שהראייה צריכה להיות ראייה אחרת. בימים כאלה, בתקופה כזאת, גם דברים צודקים צריך לעשות בחכמה.

ביקשנו את יום התיירות הזה לא רק בשביל לבקש עוד 20 או 200 מיליוני שקלים. לדעתי הוועדה הזאת צריכה לצאת מפה עם שתי החלטות מאוד רציניות. ההחלטה הראשונה היא ששתי הוועדות צריכות להכיר בתיירות כנכס לאומי שחייבים לשמר אותו ולהגן עליו. אז נכון שזאת הצהרה, זה משהו יותר דקלרטיבי, אבל יש לזה משמעות ממדרגה ראשונה. התחום האחר, הוועדות האלה צריכות להיות כלב השמירה שלנו מול הממשלה והאוצר בכל מה שקשור להקצאת תקציבים, בכל מה שקשור לראייה של התיירות כנכס לאומי. תודה.

תודה.

חבר הכנסת יורי שטרן, בבקשה.

תודה לכל יוזמי האירוע. עשינו פעילויות כאלה בכנסת בשנים הקודמות, אני אפילו ארגנתי פה את שדולת התיירות והיו לנו משימות מאוד ברורות. הכוונה היתה לפתח ולצעוד קדימה, והיום אנחנו יותר בצד של שימורים למיניהם. ברוסית אומרים שיותר טוב להיות בריא ועשיר מאשר עני וחולה. אז ברור שכאשר יש שלום אז גם קל יותר לתיירות, אבל אשליה היא לחשוב שהשלום הוא רק בידינו ושאנחנו יכולים להתחיל שיחות שלום על-מנת ליצור שוב את המלחמה הבאה בתנאים יותר גרועים.

אנחנו נתפשר אתך שאת מה שתלוי בנו נעשה, מה שלא תלוי בנו אין לנו שליטה עליו.

עשינו מעל ומעבר ולכן איבדנו כ-700 אזרחים. אבל בכל מצב נתון יש מקום לאקטיביזציה. יש מקום בנתונים הקיימים להגיע לתוצאות יותר טובות, ועל זה אנחנו מדברים.

בנושא של שימור התשתיות, דיברו על קרן שיווק ואסור לנו להפסיק את הפרסום ואת מבצעי השיווק בחו"ל. אסור שישראל תימחק מעלוני התיירות, מרשימת הארצות שכל סוכנות בחו"ל שמה לפעמים על השלט שלה. אני הולך ברחובות מוסקבה ומסתכל בעיתונות המקומית ואני תמיד מתעניין כמה חברות מזכירות את ישראל במודעות שלהן. אנחנו נמחקים, ואגב זה לא עולה כסף, זה רק עניין של פעולה מתמדת. לפעמים זה גם עולה כסף, וכסף צריך להשקיע, אין מנוס. זה נוגע לא רק לבתי-מלון ולא רק לפעילות ממשלתית מרוכזת, אלא גם לסוכנויות התיירות הנכנסת, כי בלי הסוכנויות האלה, בלי חברות התיירות אנחנו משמיטים את הקרקע מתחתנו. יש לזה משמעות פוליטית גדולה. הייתי בכלל יוצא בפורום משותף של כמה גורמים שפועלים בחוץ, משרד החוץ ומשרד התיירות וכן משרד הביטחון ומשרד התעשייה והמסחר, כדי לאגד קצת את מבצעי השיווק שלנו וגם לשים דגש תיירותי בפעילות של כל נציג ישראלי בחו"ל. יש עניין של השכלה תיירותית או מודעות תיירותית, שלמשל במשרד הפנים, שהוא אחראי על כניסה לישראל, אף אחד לא עובר השתלמות מיוחדת איך בכלל עובדים עם התייר, מה החשיבות של התייר, והגורמים האלה עושים פה טעויות חדשות לבקרים והטעויות האלה עולות הרבה מאוד כסף ופוגעות בתדמית שלנו, גם תיירותית וגם פוליטית, בחו"ל. אפשר ליצור את הפורומים האלה ואפשר ליצור מודעות וזה תפקיד ממשלתי.

בין יתר הדברים יש תקנות שירותי התיירות, שכעת תקועות במשרד התיירות. לפי החוק משרד התיירות צריך להתקין את התקנות האלה והדבר מאוד נחוץ להמשך הפעילות של סוכני התיירות. אני קורא לך כשר לזרז את זה.

בעניין מדיניות הוויזות, יש ארצות שהן פטורות מחובת הוויזה ויש ארצות שאינן פטורות. מושקע מאמץ אדיר כדי למצוא את התייר המתגנב על-מנת להיות פה עובד זר לא חוקי. זה באמת כמו לירות בתותחים על ציפורים. כי אם היו מענישים את המעסיקים הלא חוקיים, אז היו משיגים תוצאה הרבה יותר טובה מאשר חיפוש אחרי כל תייר בודד. אבל יש מדינות שאחוז הנשירה של התיירים משם הוא מאוד נמוך, למשל רוסיה. מדינת-ישראל פטרה מחובת הוויזה את המדינות הבלטיות שרמת החיים שם היא פחות או יותר דומה לזאת שברוסיה, ואנחנו לא רואים פה שום אסון, שום שיטפון של עובדים לא חוקיים מהמדינות האלה. רוסיה היום סובלת מאוד ממדיניות הוויזות הנוקשה, כאשר רוסיה היא אחת המדינות הבודדות בעולם שיש שם אחוזי צמיחה כלכלית מאוד גבוהים ועלייה מתמדת ברמת החיים. פה תיאום בין המשרדים חייב לפטור לפחות חלק מהארצות מחובת הוויזה. השכנים שלנו, קפריסין ותורכיה ויוון, שגם הן מדינות שיש שם בעיה עם העובדים הזרים הלא-חוקיים, פטרו למשל את רוסיה מחובת הוויזה ואין להם כל בעיה מיוחדת עם התיירים שנשארים שם. אז למה שלנו תהיה? מספר דוברי הרוסית, אגב, בקפריסין וביוון היום מאוד גבוה.

דבר נוסף, שהוא מאוד משמעותי, דיברתם על עידוד תיירות הפנים. יש הצעת חוק, חוק הנופש, שאמורה לפטור, כאחד האמצעים לעידוד ולשיווק תיירות פנים, את דמי ההבראה מהמסים. אני מציע לעשות את זה כניסיון לארבעה חודשים. התאחדות בתי המלון עשו לבקשתי חישוב כלכלי, שאומר שאם כתוצאה מכך אנחנו מגיעים להגדלה של 25% במספר הלנים בבתי המלון בארץ, שזאת הערכה מאוד רציונלית אם אנחנו לוקחים בחשבון את החיסכון של כמה מאות שקלים של כל משפחה שתנצל את זה, אז אוצר המדינה ירוויח במקרה הזה למעלה מ-40 מיליון שקלים, זאת אומרת שההכנסה הודות למסים, הודות למע"מ, הודות לתעסוקה במקום האבטלה, ההכנסה תהיה גדולה מאובדן ההכנסות של דמי המיסוי. היו כמה מבצעים שגנדי המנוח יזם, שמביאות פטור ממס. אני מציע שכל גורם ישראלי, כל מוסד וכל ארגון שיכול להזמין היום קבוצות כמו מדענים או אנשי תרבות, גם אם הגורם הזה לא נחשב לגורם תיירותי פרופר, שיקבל דמי עידוד ממשרד התיירות. זה יכול להרחיב מאוד את המערכת שלנו, כי מדובר פה לא רק בסוכני התיירות הקיימים אלא בהפיכת הרבה מאוד מוסדות וגורמים במדינת-ישראל לסוכני תיירות בפועל.

יש תוכנית של כרטיס רב-אתרים. זה כרטיס מאוד חכם, שאמור לתת כניסה חינם תמורת תשלום חד-פעמי לכל המוזיאונים, לכל מיני אתרי תיירות בארץ, והוא מקל מאוד גם על תייר פנים וגם על תייר חוץ להיכנס למוסדות האלה. כשאנחנו מדברים על תיירות זה לא רק בתי-מלון ולא רק סוכנויות, זה גם מסעדות וגם מוזיאונים וגם פארקים לאומיים, ואני מציע שמשרד התיירות ייכנס לעניין הזה ויקדם את התוכנית הזאת.

תודה רבה.

אמיר לוי, נציג האוצר, בבקשה.

חשוב לי לציין שמאז שהתחיל המשבר יש תמיכה של הממשלה בענף, גם בשנת 2001 וגם בשנת 2002. התחילו דיונים בין משרד התיירות לבין משרד האוצר, ביחד עם נציגים מהענף, גם לגבי תוכנית לשנת 2003. אני יכול להגיד שהממשלה לא תישאר אדישה ואנחנו נגבש סדרה של כלים לתת מענה מסוים. אבל חשוב לי להבהיר שהאוריינטציה שלנו היא שניתן תמיכה שמיועדת לשתי מטרות: לשימור תשתית, שזה יכול להיות מארגני תיירות, גנים לאומיים ושמורות, וזה יכול להיות ברמה מסוימת מלאי חדרים. המטרה האחרת היא כלים כלכליים כדוגמת קרן שיווק, שהממשלה משתתפת בתמיכה בשיווק מתוך ראייה שזה יגדיל את כמות התיירים. לא את תיירי החוץ, אלא את תיירי הפנים. התוכניות מתמקדות בזה, כי אין לנו כל יסוד להניח שמשהו מכלי השיווק שנתמוך בהם יביא תייר אחד לישראל, לא במצב הזה.

זה לא נכון לגבי קהלים מיוחדים, קהלי יעד. יש תיירות נוצרית שכמעט ולא נפגעה מהמצב.

אני אומר שאלה שתי המטרות, כי אנחנו השתדלנו לאורך כל הדרך לא להיכנס לסבסוד ולתמיכה בשימור מלאכותי של גורמים מסוימים בענף. גם נושאים כמו החל"ת שניתן בתחילת התקופה היה אומנם סבסוד עובדים, אבל זה היה מתוך ראייה שהמשבר הוא זמני. עכשיו, מתוך ראייה שהמשבר הוא לא זמני, הכוונה היא באמת לתת תמיכה אחרת.

לגבי כלים שנתנו עד היום אני אציין כמה דברים, בלי להיכנס לכל הפרטים. לבתי-מלון נפתחה קרן הלוואות בערבות מדינה בהיקף של 400 מיליון שקלים.

לא קיבלנו גרוש אחד עד היום.

הקרן עובדת, זה לקח קצת זמן.

היא לא עובדת.

אם היא לא עובדת, צריך לדעת למה.

כשאני ביקרתי בבתי-מלון במסגרת סיור, נאמר לי גם שהבנקים עשו קשיים לממש את ההלוואות האלה. האם זה נכון?

הבעיה ידועה. היה לנו דיון עם התאחדות בתי המלון בנושא הזה, הציגו את הבעיה ואנחנו בודקים את זה מול הבנקים. אנחנו יודעים שיש קשיים במימוש.

אתה יודע כמה שימוש נעשה בקרן הזאת?

אפס.

הקרן לא עובדת הרבה זמן. ההתאחדות דיברה אתנו לא מזמן ואמרנו שנבדוק את זה. אין כוונה שלא ייעשה שימוש בקרן הזאת. פתחנו את הקרן הזאת, והכוונה היא לעשות בה שימוש.

בינתיים לא משלמים משכורות ותנאים סוציאליים לעובדים. ואני לא שומעת, אגב, איך משמרים את התשתית האנושית.

פרט לחל"ת שנתנו לבתי-מלון, שני כלים נוספים שניתנו עד היום הם הנחה בארנונה, שמגיעה בערך ל-40 מיליון שקלים לשנה, וקרן שיווק שמטרתה לעודד תיירות פנים בתוך ישראל, ואנחנו באמת רואים שהיה גידול בשנתיים האחרונות.

ההחלטה הזאת היא וולונטרית, תל-אביב לא אישרה.

כלים נוספים. למורי דרך ניתן סיוע מסוים, גם לכאלה שלא היו זכאים לדמי אבטלה. מארגני תיירות, אותם אלה שמביאים קבוצות לישראל, השתכנענו שהיא תשתית חשובה כדי שאנשים לא ייצאו מהענף, כי קשה לחזור ולהכשיר מארגני תיירות אחר-כך. לכן הגדלנו את התקציב בשנים 2001-2002 ופתחנו קרן נוספת על זאת שקיימת היום.

בנושא של אירועים שיכולים לעודד תיירות פנים לתוך ישראל הוגדל התקציב בשישה מיליון שקלים ועוד תקציב ייחודי לירושלים בגלל הבעיות שלה.

נושא רשות הטבע, שיש שם כמה אתרים שהם מאוד חשובים, אחד מהם זה מצדה. מתוך הכרה שמדובר בתשתית שהיא מאוד חשובה ניתן תקציב של למעלה מ-60 מיליון שקלים לשתי השנים האלה.

יש עוד כמה כלים, ניסיתי למנות את העיקריים, ואני מניח שגם אם היו פה עוד סדרה של עשרה כלים ותקציב שהוא פי שניים מזה עדיין היו נשמעות טענות שזה לא מספיק. אין ספק שכמה שניתן זה לא מספיק, כי המשבר הוא עמוק. צריך לזכור את הקונטקסט שאנחנו נמצאים בו, והוא תקציב 2003. זה תקציב מאוד בעייתי, נדרשנו להביא קיצוץ של קרוב לתשעה מיליארד שקלים בשביל לעמוד ביעד גירעון. צריך לזכור שאם בסופו של דבר לא נעמוד בזה והכלכלה תידרדר עוד קצת והדירוג של ישראל יירד, בסופו של דבר תהיה פגיעה נוספת בתיירות מעבר לזאת שנגרמה בגלל המצב הביטחוני. לכן צריך לזכור שיש בקשה, ואמרתי שהיתה תוכנית ותהיה, אנחנו נשב עם משרד התיירות ועם גורמים בענף, כבר התחלנו בדיונים. אבל צריך לזכור שאנחנו נמצאים גם במגבלה ובגבולות שאנחנו לא רוצים לפרוץ אותם ולא בגלל שיקולים שהם צרים ולא ענייניים.

אבל באחוזים הקיצוץ בתיירות גדול יותר מהקיצוץ במשרדים אחרים.

בבסיס תקציב משרד התיירות בהתחלה היה רעיון לקצץ בשיווק, בעידוד השקעות הון ובתשתיות לתיירות. בסופו של דבר, אחרי דיון עם משרד התיירות, עזבנו את נושא השיווק ולא הצענו לקצץ שם. השתכנענו שחשוב לשמור על צינורות שיווק וחשוב להמשיך את הקרנות שקיימות. בנושא עידוד השקעות הון לא רק שלא כדאי לאשר חדרים נוספים, הלכנו למהלך של צמצום החדרים הקיימים ואישרנו קריטריונים לצמצם, מתוך תפיסה שעדיף שיהיו פחות חדרים ואלה שנשארים כבר ופועלים, שתהיה בהם תפוסה יותר גדולה. לכן הלכנו על המהלך הזה וזה הקיצוץ שרואים בתקציב משרד התיירות. כאמור, היינו צריכים לקצץ בתשעה מיליארד שקלים, ולא רוצים לפגוע בתעשייה ולא רוצים לפגוע בתיירות ולא רוצים לפגוע בשכבות חלשות ולא בביטחון, כי אנחנו במצב ביטחוני בעייתי, אבל צריך להביא את הכסף ממקום כלשהו.

הוא לא התייחס לנושא של קיצוץ בהשתתפות של המדינה להוצאות הביטחון, 25% קיצוץ משנת 2001 לשנת 2003.

מדובר על אבטחת תעופה?

בוודאי.

זה לא נושא שאני מטפל בו ואני לא מכיר אותו, לכן אני לא יכול להתייחס.

שמואל מרום, בבקשה.

בהנחה שכל היושבים כאן מבינים את המשמעות של תעשיית התיירות בכלכלה הישראלית, אני רוצה לדבר ולחדד שלוש נקודות. נקודה ראשונה שדובר עליה ואני רוצה לחדד אותה היא שימור והישרדות תעשיית התיירות. הנושא השני שאני רוצה לדבר עליו הוא יום המחר. הנושא השלישי הוא תקציב משרד התיירות.

בייגה שוחט ציין שמשבר הזה הוא משבר פוליטי-ביטחוני. זה נכון, קצרה ידינו כתיירנים מלעשות משהו. זה לא תלוי בנו, אנחנו יכולים להיות המקצוענים הטובים ביותר, אבל זה מצב שאתה יושב וממתין לראות מה יקרה מחר. אני רוצה להזכיר ליושבים כאן שאנחנו בעצם נכנסנו לשנה השלישית במשבר הזה, אנחנו כבר למעלה מחודש בשנה השלישית. ואני לא מכיר הרבה עסקים או תחומים שיכולים לשרוד במצב כפי שאנחנו התמודדנו אתו, כאשר 80% מהעסקים שלנו ירדו לטמיון. לכן אני חושב שהנושא שאנחנו מדברים עליו הוא בנפשנו, והבעיה המרכזית לטעמי היא איך לשמר את התשתיות האלה. זאת תעשייה נהדרת, תעשייה שבנינו אותה למעלה מ-50 שנה, והיא בהחלט מראה תוצאות בלתי רגילות בימים טובים. החשש הוא שהתעשייה הזאת מתפוררת בהדרגה, נדבך אחר נדבך, ויום אחד נמצא שדברים אינם קיימים. חובתכם היא לפתור את הבעיה, לא חובתנו. אנחנו צריכים למצוא דרך איך לשמר את התעשייה הזאת כשיגיע יום המחר. אף אחד לא יודע מתי יום המחר יגיע, אבל כשהוא יגיע אנחנו צריכים להיראות במצב שנוכל תוך פרק זמן קצר להניע את הקטר הזה ואת התיירות הזאת. כאן אנחנו צריכים לשאול את עצמנו איך אנחנו מתמודדים עם התעשייה הזאת שתשמר את עצמה ליום המחר.

אנחנו התמודדנו מול הרבה מאוד ועדות, מול עשרות מפגשים עם שרי תיירות. נפגשנו עם ארבעה שרי תיירות: נפגשנו עם אמנון שחק ועם בייגה שוחט כשהוא היה שר האוצר; נפגשנו עם גנדי, זכרו לברכה; נפגשנו עם בנימין אלון ונפגשנו עם כבוד השר לוי. המשבר התחיל בתקופתו של אמנון שחק, ואני חייב לומר לכם שהרבה לא נעשה. נכון שקמו כמה קרנות ועזרו לתעשייה הזאת, אבל לא היתה כאן התייחסות מסיבית איך משמרים את התעשייה הזאת. אפשר לדבר על איך משמרים אותה, אבל השורה התחתונה היא תקציב משרד התיירות. הפורום הזה צריך להבין שמדובר פה בכסף, והכסף הזה צריך להתגלגל הלאה לכל המלונאים ולסוכנים, גם לסוכנים בחו"ל שצריכים לקבל תמורה כדי לשמר את הדבר הזה שנקרא ישראל, כי אחרת הם יסגרו את הדלת. לכן הפנייה שלנו כמארגני תיירות היא ליושב-ראש הוועדה, לעזור לשמר את התקציב של משרד התיירות ואף להגדיל אותו, כדי שנוכל להתמודד עם המשבר הזה ונהיה ערוכים ליום המחר. תודה.

תודה.

חבר הכנסת צלי רשף, בבקשה.

בגדול אנחנו מדברים על בעיה פוליטית ועל ויכוח פוליטי מאוד נוקב. אנחנו מדברים קודם כל על השאלה איך מוציאים את מדינת-ישראל מהמשבר, ולא ניכנס לזה כאן, זה לא הפורום. אני גם לא מציע לכם להביע עמדות בעניין, למרות שהעמדה של התעשייה והעובדה שהתעשייה נאנקת תחת העול במצב שנוצר היא בכל זאת עוד אלמנט שצריך אולי להביא למסקנה מה מדינת-ישראל צריכה לעשות. זה צד אחד של הבעיה הפוליטית.

הצד השני של הבעיה הפוליטית הוא לא פחות קונטרוורסיאלי ולא פחות בעייתי, וזה הפן של סדרי עדיפויות בתקציב. כולכם קוראים את העיתונים ואתם רואים את המערכה שמתנהלת כאן על תקציב 2003, אתם כולכם רואים את המספרים ואתם רואים על מה הממשלה הזאת מתכוונת להשקיע כסף, וכשאתם באים לבקש מאה מיליון שקלים שלא יקוצצו מהתקציב, אני כבר לא מדבר על תוספת לתקציב, אתם מבינים שזאת שאלה של סדרי עדיפויות. מה שאנחנו יכולים להגיד לכם כאן הוא שתציגו בצורה הכי מסודרת שאתם יכולים את התוספות התקציביות. אתם צריכים להשאיר לנו נייר מאוד ברור ומצומצם, שלפחות החברים בוועדת הכספים יוכלו לנסות להיאבק על סדרי העדיפויות, כי לשיטתי בוודאי שצריך להעביר כספים ממקורות אחרים למשרד התיירות, זה בוודאי תקציב ראוי ועל זה צריך להיאבק. אתם מבינים שיש הסכמה פה כמעט מקיר לקיר, שמסגרת התקציב לא תיפרץ, שהמסגרת המקרו-כלכלית של התקציב היא מוסכמת כמעט מקיר לקיר היום בכנסת, לכן זאת שאלה של סדרי עדיפויות. כשרוצים להביא מאה מיליון שקלים אנחנו צריכים להגיד מאיפה מביאים אותם, אתם צריכים לבוא עם התוכנית הטובה ביותר.

אני מבקש להעיר הערה בלי להתיימר להיות מומחה לשיווק תיירותי. אני נוטה לחשוב שהמשך שיווק שהוא שיווק בלוף לא שומר באמת על המצב הקיים.

לא דובר על שיווק, דובר על שימור. זה הבדל גדול.

אני אגיד לך בדיוק למה אני מתכוון. להשאיר את דפי התיירות שלנו בכל מיני מקומות שברור לגמרי שהסוכן עושה לך טובה ומכניס את הדף אבל הוא לא באמת משווק אותו, אני לא בטוח שזה שימוש ראוי בכסף. אני אומר את הדברים בלי להתיימר להתחרות אתכם בשאלות של שיווק תיירות. אולי צריך לחפש מבצעים אמיתיים של תיירות, מבצעים מסובסדים של תיירות, לנסות להשתמש בערוצים שלנו כדי לנסות להשתמש בכספי מדינה, ויש דברים כאלה. יש מבצעים שאני מכיר מהפעילות האזרחית שלי של הבאת נוער לארץ, הבאת תיירים, יש כל מיני מבצעים שיכול להיות שאפשר להשתמש בערוצי השיווק לסבסוד ברמה סבירה כדי לנסות לשמור על התעשייה. אז לא רק שאתה משלם לסוכנים או לגורמים שיווקיים, אלא אתה מביא אולי עוד כמה אלפי לינות למלונות, אתה איכשהו נאבק במצב הבלתי אפשרי הזה ואתה מנסה במשהו לשמר את זה, לא רק ברמה תעמולתית או ברמה של לשלם לשליחים שלך, אלא באמת לנסות להחזיק רמה, בעייתית ככל שתהיה, של תיירות.

כמובן שבעניין של תיירות פנים אפשר לעזור, גם לתמוך וגם ביחסי הציבור של העניין. זה הדבר היחידי האמיתי שבאמת יכול להתקיים. אבל בגדול הבשורה היא בשורה רעה מאוד, ולא לחינם כל הישיבה הזאת נראית כישיבת נכאים, כי אין לנו בשורות טובות לתת לכם. כמו שאנחנו מסתכלים על הפוליטיקה ועל המצב המדיני ועל המצב שבו אנחנו נמצאים, ואנחנו נמצאים פה בוויכוח על כל הנושאים האלה, כרגע במבנה הפוליטי במדינת-ישראל, במדיניות שממשלות ישראל הנראות לעין ינקטו, אין לנו בשורות. כשמדברים על משהו זמני הוא כנראה זמני לטווחים ארוכים יותר ממה שהיינו רוצים לחשוב.

תודה.

פרופסור איזי בורוביץ, בבקשה.

ראש-הממשלה דווקא תומך בתיירות, זה מה שהוא אמר עכשיו בישיבה אצלו.

הוא צריך להביא כסף ממקום אחר, אני אתן לך את המקורות מאיפה צריך להביא את הכסף. כנראה ששר התיירות ואני לא נסכים על העניין הזה.

אני מבין את ההיבטים הכספיים, אבל מעל ומעבר אין ספק היום שהדרך היחידה לשמר זה קודם כל לדאוג שהתיירות הפנים ארצית תמשיך להתקיים. אי-אפשר לעבוד בצורה שעובדים. אני כל בוקר קם ב-6:00, אוסף את שלושת העיתונים ומחפש איזו גזירה נפלה עלינו היום. גזירה אחת היא שסוגרים את שדה התעופה באילת, והבוקר קראתי ששוב סוגרים את שדה התעופה בבן-גוריון בשעות התפעול. כל הדברים האלה מונעים לשמר את הדברים הקיימים. אני אומר פה בצורה הכי אגואיסטית, וידידיי מבתי המלון לא כל-כך יאהבו את זה – לי אין בעיה, אני לוקח את המטוס ומסובב אותו מערבה וטס לקפריסין. הם לא יכולים לקחת את בית המלון ולהעביר אותו לקפריסין.

אני לא אוהב את ההצהרה הזאת. צריך לטפל בבעיות.

אני חושב ששתי הוועדות כן יכולות לגרום ליציבות בכל תהליך קבלת ההחלטות בכל מה שקשור לתפעול משק התיירות והתעופה ושמעתי כאן את ההערה לגבי הביטחון וכדומה. אני חושב שיש הרבה מאוד דברים שאפשר לעשות בלי לתת כסף, כדאי ללמוד מה המצרים עושים, מה הטורקים עושים וכדומה. בטורקיה אנחנו מקבלים על כל מטוס שאנחנו מביאים היום אלף דולר כהנחה באגרות, רק שנביא תיירים. זאת אומרת, אפשר ללכת בדרך השלילה ולא צריך שאגף התקציבים ייתן כסף. אבל לא ייתכן שבאותה תקופה גם יעלו את האגרות שלנו ברשות שדות התעופה וייצרו קשיים אחרים. אני חושב שאלה דברים שכן אפשר לעשות אותם, הם דברים קלים, הם גם לדעתי שידור לכל האוכלוסייה שיושבת פה שיישארו בתעשייה הזאת כי יש לה עתיד.

תודה רבה.

כבוד היושב-ראש, יש לי הצעה פרקטית. ממה שנובע כבר מכמה התבטאויות, צריכה להיות חובה של רשות התעופה האזרחית ורשות שדות התעופה לתאם את ההחלטות שלהם עם משרד התיירות. צריכים לקבוע את זה כתקנה.

שישביתו בתיאום עם המשרד?

חבר הכנסת יגאל ביבי, בבקשה.

לפני הרבה שנים בניתי אלפי חדרי מלון, ובאו הדתיים שבחרו אותי לרשות העיר ושאלו למה אני כראש עיר דתי בונה דווקא בתי-מלון. השבתי להם שכאשר יבוא המשיח יבואו מכל העולם וצריך להכין לשם כך חדרים. אני אומר את זה כי ארץ ישראל היא ארץ הקודש, ואם לא עכשיו אז בעוד שנה זאת תהיה מדינת תיירות, כולם יעלו כאן לרגל, יהודים ונוצרים. אני זוכר את הצליינים שבאים לכנרת ומתפללים שם. אני כיהודי דתי הייתי מתחזק מהתפילה. ירושלים היא אחת בעולם ובית-לחם היא אחת וטבריה היא אחת, ולכן תיירות תהיה כאן. אסור להרוס את הענף הזה.

כאב לי מאוד לשמוע משר התיירות שקיצצו 120 מיליון שקלים מהתקציב שלו השנה. דווקא השנה, דווקא בשנים האלה צריך להוסיף כסף לעניין הזה, כדי לשמר את הענף שהוא המשאב. בעבר דיברו על היי-טק וראינו מה קרה. מה שיציל את מדינת-ישראל בטווח הארוך זה התיירות, אין לנו משהו אחר. מי שלא מבין את זה יש לו בעיה בחשיבה נכונה.

נכון שהמצב קשה, אבל צריך להתכונן ליום שאחרי עוד חודשיים-שלושה. אין ספק שאחרי מלחמת המפרץ המצב יהיה שונה. האיתות הזה ששוב הולכת להיות מלחמה במזרח התיכון, עם טילים, הוא מרתיע. אבל אין לי ספק שחודש אחרי מלחמת המפרץ תהיה אווירה אחרת. גם ברוסיה יש פיגועים וגם באמריקה יש פיגועים, ואמרו כאן שבתקופת הפיגועים הקודמת התיירות לא נפגעה.

אבל האנשים כאן מכירים את העובדות על מצב התיירות היום.

היה הלם ראשוני, עכשיו אנחנו בצרת רבים בעניין הפיגועים ואנשים לומדים לחיות עם זה. בטורקיה הכורדים לא עשו פחות פיגועים ואנשים באים לשם לטייל, וכך בכל מקום בעולם. לכן צריך להתכונן לחודשים הבאים, וזה יהיה בשנת התקציב הזאת. אני חושב שצריכים לדרוש בתוקף.

אני הולך להקים בית-מלון בבגדאד. אתה אופטימי.

אני אופטימי ואני מאמין בתיירות. צריך לשמר את התשתית, זה דבר חשוב ביותר. אני רואה בחומרה רבה שחודשים מדברים על ההלוואות ועדיין זה בכלל לא במסלול. אנשים נהרסים, אנשים לא יכולים לשלם לעובדים. לכן אני שמח על יום התיירות.

גם במצב הקשה הזה, יש 1,600 תיירים ביום וצריך לחשוב בצורה לא שגרתית. צריך שיהיו יותר כנסים בין-לאומיים, יותר ועידות, לעודד יותר את עניין הצליינות ולבטח את האנשים. המדינה צריכה לסבסד ולבטח, כי אנשים פוחדים, הם לא יודעים מה יקרה. צריך לבטח ביטוח מיוחד את התיירים על חשבון המדינה. צריך לשווק לא את הארץ כולה אלא לשווק שיווק אזורי: לשווק את תל-אביב, את אילת, את טבריה. לצליינים לשווק יותר את טבריה, לנופשים את אילת וכך הלאה. אני חושב שיש סיכוי ואסור להתייאש, ובלבד שהמדינה לא תפריע.

יוסי פטל, בבקשה.

מעבר לכל ההשגות שהועלו יש לנו עוד בעיות, ואני שמח לפחות ששר התיירות הודיע שהוא נחרץ בכוונתו לסיים את כל מה שקשור בהתקנת תקנות לשירותי תיירות במדינת-ישראל. נכון להיום המדינה נמצאת במצב כמעט חסר תקדים, שמעבר להצהרות שלה אין לה תשתית חקיקתית להתנהלות בתחום שירותי התיירות, ואין לזה תקדים כמעט בעולם שאין או חוקים של רישום ופיקוח או חוקים שמגינים על הצרכנים, על כספם ועל החובה בכל מה שקשור בשיווק חבילות תיור לחו"ל. נפגשנו עם השר והוא היה מאוד נחרץ בעניין, ואנחנו כמובן מברכים על העניין, כי הדבר מתארך מאז פברואר, מאז עבר החוק.

תחום נוסף שהעלינו ואנחנו חושבים שהוא חשוב מאוד בכדי לעודד את תחום תיירות הפנים זה ליצור סטנדרטים בתחום של מידע לתיירות הפנים. היום יש ג'ונגל שלם. אם אתם רוצים לנסוע לחו"ל קל לכם למצוא חדרים בכל מקום בעולם, אם אתם רוצים לצאת לחופשה בנופש כפרי בצפון יש ג'ונגל של אתרים וסטנדרטים וצורות של הצגות מידע והדבר הזה מקשה מאוד. אני סבור שאולי אפשר להעביר את זה לא בחקיקה ולא בתקינה, אבל אם המשרד ימליץ על תקן מסוים אני מניח שהשוק כולו יאמץ אותו.

בשולי הדברים אני רוצה להוסיף עוד נושא אחד שהוא חשוב, להערכתנו, כי תדמיתה של המדינה גם נבנית מאווירה או מההיגיינה הכלכלית שמתנהלת בתחום התיירות. פנינו ליושב-ראש ועדת הכלכלה לדון בתחום של אבטחת כספי לקוחות גם בתחום התעופה הסדירה. ברור לגמרי שחברות התעופה יפשטו בקרוב רגל, וזה יהיה בגדול. ללקוחות ייגרמו נזקים בלתי הפיכים. עשינו הבחנה ברורה בין חברות תעופה שהן בבעלות מדינה לבין חברות תעופה זרות. להערכתנו בתחום של חברות התעופה הזרות ראוי שהארץ תאמץ את הסטנדרטים שכרגע מתהווים באיחוד האירופי, שם הודיעו לחברות התעופה שבשנה הקרובה הן חייבות להציג איזשהו מכניזם לאבטחת כספי לקוחות בתחום התעופה הסדירה, גם אם זה לא חבילות נופש, שזה חלק מהתקנות שדיברנו עליהן היום.

תודה רבה.

חבר הכנסת וילן, בבקשה.

מעבר לאווירת הדכדוך בישיבה הזאת, אני בעיקר רוצה לפנות לנציגי המדינה. אני חושב שהבירוקרטיה שלנו היא בלתי אפשרית. המשבר בתיירות הוא למעלה משנתיים, היה פה דיון כזה לפני שנה, היתה הצעת חוק פרטית של חבר הכנסת אברהם פורז, שחתמנו עליה כולנו, וירדנו ממנה משום שאמרנו שהמדינה מתכוונת לעזור. מה עוד צריך? כתוב פה ש-52 בתי-מלון נסגרו. אנחנו יודעים מה קורה בנתניה, בליל שבת ראינו כתבה מאוד קשה מה קורה בטבריה. אנחנו יודעים מה קורה בנצרת, יודעים מה קורה באילת ובתל-אביב ובירושלים. אין כל בעיה למצוא חדר בכל מקום בארץ. אני לא כל-כך אופטימי כמו חבר הכנסת ביבי, שתוך כמה חודשים הכל יסתדר, המזרח התיכון יעלה ויפרח, ארץ ישראל השלמה תהיה שלמה בנפשה, נגיע לפשרה היסטורית והכל יעבוד. לצערי זה ייקח כמה שנים. אני גם לא רואה את היעדים של ממשלת ישראל. אני מסכים לגבי הטווח הארוך, אבל צריך להגן על ענף התיירות. זה ענף תשתיתי, צריך גם היי-טק והרבה, אבל על תשתית חייבים להגן. אני לא יכול להגן על הכל, אני צריך להגן על איזשהו גרעין קשה. היו החלטות. אמיר, זה שאתה אומר שבעניין הקרן של 400 מיליון לוקח למעלה משנה עד שמגיעים הכספים ועדיין לא השתמשו בשקל אחד, זה לא בסדר. אני יודע שבמקומות אחרים, גם בארה"ב הקפיטליסטית, עזרו אחרי ה-11 בספטמבר. שר האוצר חייב פה להוביל מנהיגות ואת מה שהתחייבו בפני הכנסת, את הכספים האלה צריך לשחרר. אני חושב שאנחנו עייפנו מדיונים גנרליים. כבוד היושב-ראש, הוועדה הזאת צריכה לקרוא לשר האוצר לומר מדוע הדברים האלה לא מבוצעים. היו החלטות של הכנסת, היו החלטות ממשלה.
חבר הכנסת צלי רשף צודק במאה אחוז. אי-אפשר לרצות הכל, לקצץ מאה מיליון, אבל דברים אחרים להמשיך לתת. יש דבר שכולנו מסכימים עליו, והוא ביטחון. מי שחושב שבלי לקצץ 3 מיליארד שקלים בביטחון ניתן יהיה לסגור את עוגת התקציב לא יודע על מה הוא מדבר. נצטרך לשלם מחיר נורא בגלל קיצוץ בתקציב הביטחון, ואם לא נעשה את זה איזה מחיר כלכלי-חברתי נצטרך לשלם. פה מדובר על סכומים בסדר גודל לאומי לא בשמים, הם אפשריים, ואני מציע, אדוני היושב-ראש, במקום לעסוק בדיון גנרלי, תזמין בחודשיים הקרובים את השרים הנוגעים בדבר לצורך דיוני בקרה כדי שנראה באמת איך עוזרים נקודתית ולא בדיונים כלליים.

תודה.

אבי זיו, בבקשה.

אני מייצג את סוכני תיירות הפנים, שמצילים את הענף.

מצבך לא כל-כך רע.

בוא נמשיך הלאה ונראה. אנחנו מקווים שמצבנו לא יהיה רע ב-2003. אנחנו מכירים בעובדה שיש 47% ירידה בתיירות הנכנסת לצערנו, ואני מקווה שהעניין הזה ישתפר, למרות שלא רואים שזה יקרה ב-2003. יש השנה גידול של 4% בלינות תיירות הפנים, אבל ב-2003 מסתמנת ירידה בעקבות המצב הכלכלי שכולנו חווים, אם לא נעשה פעולות משמעותיות בתיירות הפנים. מבחינתנו תיירות הפנים זה לא רק בתי-מלון, אלא גם חברות ההסעות וחברות התעופה הפנים ארציות ומורי הדרך והאנשים שיזמו והקימו אטרקציות וכן הלאה. אנחנו עצמנו קוראים, כפי שהציע חבר הכנסת שטרן, לחוקק אפילו תקנה זמנית, אבל לא רק לארבעה חודשים אלא לשנה, לשנת 2003, לגבי הצעת חוק הנופש של חבר הכנסת פורז. זה דבר שיכול לעזור מאוד לתיירות הפנים ולעזור בכלל. אנחנו רואים שבמידה והחוק הזה יתקבל והתקנה הזאת תיושם בשנת 2003 תהיה לכך תרומה של גידול של 25% לפחות בתיירות הפנים. זה כמובן אומר פחות מובטלים, ההערכה שלנו היא שלפחות 3,000 איש לא ייכנסו למעגל האבטלה. הנתונים הכלכליים מראים שלא זו בלבד שהאוצר לא יפסיד כתוצאה מהתקנה הזאת אלא הוא אף ירוויח ממנה. לפי הנתונים שלנו רק בבתי המלון עצמם יהיה גידול של 10%-15% בלינות במשך השנה הקרובה. יתר האתרים ויתר הגורמים שחיים מתיירות הפנים, והיום תיירות הפנים משמשת כמקור הפרנסה היחידי כמעט, ירוויחו גם הם. צופים שיהיו השנה רק 800 אלף תיירים, לכן חייבים להחיל את התקנה הזאת ואני קורא לחברי ועדות הכלכלה והכספים להתייצב מאחורי הבקשה של חבר הכנסת פורז, יחד עם הבקשה של חבר הכנסת יורי שטרן. אנחנו טוענים שצריך להחיל את זה למשך שנה שלמה לפחות. אני בטוח שהדברים האלה יוסיפו וייצרו גידול של 25% בתיירות הפנים.

אנחנו גם קוראים לדברים נוספים. אנחנו עצמנו, סוכני תיירות הפנים, שכבר עברו שני שרים וקיבלו הבטחות משני השרים להקמת קרן לעידוד שיווק תיירות פנים, כי הסוכנים משקיעים כל שנה עשרות מיליוני שקלים בתקציב מכר ושיווק באופן פרטי, אנחנו עצמנו עד היום לא קיבלנו שום כלים ושום הקצבה. המדובר לא בקרן לסיוע אלא בקרן לעידוד שיווק תיירות פנים. למרות החלטות של שני שרים קיבלנו רק בעת האחרונה הבטחה לסכום מאוד זניח, ואנחנו מבקשים שהסכום הזה יהיה בהתאם לתיירות הפנים ב-2003.

יש פה מצב שדיבר עליו פרופסור בורוביץ, וזה דבר בלתי נסבל. הרשויות עובדות בצורה מאוד לא אחראית. אין פה איחוד. לא ייתכן שיבוא שר התחבורה או הממונה על רשות שדות התעופה ויחליט החלטה כזאת שבעצם תגרום נזק עצום לאילת כתוצאה מכך שמטוסי בואינג לא יוכלו לנחות. אני מציע ליצור החלטות קבועות.

תודה.

חבר הכנסת נודלמן, בבקשה.

אני בעד חוק פורז, כי אנחנו צריכים לשמור על תעשיית התיירות. אני חושב שיש פה בעיה בבירוקרטיה שרק חושבים מה הם מפסידים ולא חושבים מה יהיה אם יהיו הטבות. צריך לעשות חשבון של גירעונות והכנסות, ואני בטוח שההכנסות יהיו יותר גדולות. אני בטוח שבזמן כל-כך קשה במדינה אסור להזיק לתיירות הפנים. אבל יש גם בעיות עם תיירות מחו"ל. כפי שחבר הכנסת שטרן אמר, מרוסיה קשה להגיע לכאן בגלל ויזה ובגלל שלא מאמינים שאנשים יחזרו לרוסיה, אבל רמת החיים ברוסיה מספיק טובה עכשיו.

לא בודקים מדינות אחרות. הייתי בוועידה בין-לאומית פרלמנטרית בדרום קוריאה ואחר-כך דיברתי שם עם הרבה מנהיגים. דרום קוריאה רוצה אפילו לפתוח קו אווירי לישראל, אבל אף אחד לא מעוניין. זאת מדינה עם רמת חיים גבוהה, עם 58 מיליון אנשים, ויש שם הרבה נוצרים שרוצים לבקר בארץ. אני מציע למי שאחראי על תיירות להיפגש עם שגריר דרום קוריאה בישראל ולפתור בעיות, כי יש שם בעיות שהם לא יכולים להגיע לפה. נסעתי דרך רומא לדרום קוריאה ושם ראיתי שלושה מטוסי בואינג 747 עם תיירים מדרום קוריאה.

אם יש אנשים שמוכנים לבוא לפה, אני מוכן לטוס כרגע.

תודה.

ראש עיריית אילת, גבי קדוש, בבקשה.

אני לא אחזור על הדברים שנאמרו כאן, אבל אני מבקש למקד את הדברים לנושאים שהם חשובים ואקוטיים למחר בבוקר. ראשית, אי-אפשר להטיל את האחריות על תפעול התיירות על העוסקים במלאכה בלבד – לא על חברות התעופה, לא על המלונאים, לא על המסיעים ולא על כל מי שמייצר את מקומות התעסוקה האלו. אי-אפשר להניח להם להתמודד לבד עם הבעיות. המדינה צריכה להיות מעורבת, היא צריכה להיות אפילו מובילה בעניין. ואין הובלה בכל הנושא, לא בנושא התעופה ולא בנושא התיירות מהסיבה הפשוטה, כי אין תיאום ביניהם. כבר דובר פה על ההחלטה של סגירת שדה התעופה בפני מטוסי הסילון. לא ייתכן שלפני שנה אנחנו מקבלים תוכניות מאושרות על-ידי מינהל תעופה על מיקום של כביש, מבצעים על-פי החלטה שלהם, ושנה אחר-כך הם אומרים שהכביש הוא לא במקומו וצריך להזיז אותו יותר מערבה, ועד אז סוגרים את השדה. הכביש הזה הוא כביש הגישה לעיר אילת ואין לנו בעיה גם להזיז אותו, אבל אי-אפשר לבוא בצורה כזאת שחרב מונחת על ענף התיירות של העיר אילת. אנחנו עוד לא הגבנו להחלטות האלה, כי אנחנו מנסים לגמור את הנושא הזה בצורה מכובדת. הוקמה ועדה מקצועית, גם את ההחלטות של הוועדה המקצועית לא מיישמים ומחליטים משהו שונה. אני לא רוצה להשתמש במלים קשות, אבל יש פה סבוטאז אמיתי.

יש ערים שנפגעו בעולם, כמו ניו-יורק, אבל הן מיד השתקמו ומיד גייסו את הממשלות ועשו פעולות על-מנת לצאת ולשווק. זה לא נכון שאי-אפשר להביא תיירים לישראל. אפשר להביא תיירים, אנחנו מביאים לאילת תיירים. בקיץ הבאנו 6,000 יהודים צרפתים. יש קהלי יעד שאפשר להביא אותם. זה עולה כסף, אבל אם לא יהיה מי שייתן את הכסף ויסייע לענף בלהביא את התיירים האלה ולסבסד אותם גם לתקופה, זה השיקום האמיתי. ללכת ישר לתייר, לסבסד אותו, הוא כבר בא עם הדולרים ומשאיר אותם במסעדות ומשאיר באטרקציות. כך שסדר העדיפות הוא לא רק להחליט שנותנים יותר מאה מיליון פה או שם, אלא גם לאיזו מטרה. אני חושב שצריך לסבסד את התייר, צריך לגרום לכך שהוא יגיע, שתהיה לו חבילה כדאית, למרות המצב הביטחוני והכלכלי במדינה.

אני רוצה לבקש להפסיק לדבר על עקבה. עקבה היא תחרות לאילת, עקבה היא איום על אילת. צריך לתת לאילת להתפתח בכוחות שלה, ביכולות שלה, והיא יודעת לעשות זאת והיא עושה זאת טוב. אבל כל הזמן מעלים את אופציית עקבה, כאילו עקבה היא המושיע לתעופה בישראל. אני חושב שצריכה לצאת החלטה כזאת.

בואו נחייך ונחשוב חיובי, תיירות זה חיובי. אנחנו צריכים להסביר לעולם, ותיירות היא הסברה. וגם אם אתה מחפש סעיף מאיפה לקחת ומאיפה להוסיף, תוסיף הסברה, תיירים יודעים לעשות את זה יפה. בלי להוריד מערכו של משרד החוץ, משרד התיירות מסוגל לעשות את זה יותר טוב. יש לו גם מי שיעשה את זה.

תודה.

אדוני השר, בבקשה.

באנו לכאן כדי לפרוס את המשבר, אבל לא כדי לצאת מדוכדכים יותר. כולנו כאן, גם משרד התיירות וגם כל גורמי התיירות, יוצאים מכאן כדי לעבוד ולהמשיך לקיים את הענף. לכן אני חושב שאנחנו צריכים לגרום לשינוי אווירה. אנחנו חושבים שיש בידינו להביא תיירים, גם תיירות חוץ וגם תיירות פנים. לא ברמות שהיו, אבל ברמות שיאפשרו לשמר את הענף. יחד עם זה המדינה חייבת לסייע באופן משמעותי לשימור הענף.

אני רוצה לעמוד על כמה נקודות שנאמרו פה. יכולתי בקלות להגיד שנושא תקציב משרד התיירות נקבע לפני שנכנסתי למשרד וכן הלאה. אני לא חושב שנכון כרגע להתחמק מאחריות זו או אחרת. אנחנו נשב עם האוצר, ואנחנו כבר יושבים, ונעשה תוכנית לקראת 2003, תוכנית סיוע רצינית. אני מקווה שתוכנית הסיוע ב-2003, על אף המצוקה של מדינת-ישראל, תהיה יותר גדולה מ-2002, פשוט מכיוון שאנחנו נציע דברים שיהיו כדאיים למדינה. זה אומר להביא תיירים ולהביא הכנסות. נצטרך לדון בזה בצורה מושכלת ולראות איפה אנחנו משקיעים את הסיוע וכמה אנחנו משקיעים כדי להביא כספים בחזרה. גם היום, כאשר הענף נמצא במשבר, יש עדיין הכנסות למדינת-ישראל מתיירות. כמובן שההכנסות הן ב-20% ממה שהיה ב-1999, אבל בסופו של דבר הענף הוא ענף רווחי שיכול להביא תועלת מרובה. לכן אני חושב שזאת תהיה הגישה שלנו מול האוצר. אני מקווה שזאת תהיה גם הגישה של האוצר לראות איך אפשר להפיק מן העניין.

אנחנו חייבים לעשות תיאומים. כשהייתי שר התחבורה, שר התיירות לא בא אפילו פעם אחת אלי לדיון. אבל אז לא סגרנו את השדה באילת, עשינו דברים אחרים באילת. אם יהיה שר תחבורה עד יום חמישי אני אנסה לתאם פגישה משותפת בנושא שדה התעופה. אם לא יהיה שר הדיון יהיה ברמה של מנכ"לים. אני חושב שצריך לפתור את הבעיה הזאת ואנחנו ננסה להתמודד אתה.

לגבי קרן הלוואות, לפני שבועיים נמסר לי על-ידי המנכ"ל שלנו וגם דרך האוצר שהעניין בטיפול ותוך כדי חודש נובמבר יינתנו הלוואות. לא רק שאני חושב שצריך להשגיח על זה אלא יכול להיות שנצטרך גם לקיים פגישה, אולי עם הבנקים אולי גם עם האוצר, כדי לפתור את הפלונטרים. לא ייתכן שיש 400 מיליון שקלים להלוואות והם תקועים. הדבר הזה הוא בלתי אפשרי ואנחנו מחבלים במו ידינו בענף. הכסף נמצא והאוצר מוכן לתת את כל הערבויות וכל מה שצריך כדי שההלוואות תינתנה ואנחנו נצטרך לעשות את הדברים.

אני מתפלא על מה שאבי זיו אמר בעניין תיירות הפנים. המשרד הגדיל באופן משמעותי את תקציב תיירות הפנים ב-2002, והוא עוד יגדיל ב-2003. אני לא חושב שצריך לבוא בתלונה, הרי אתה יודע שאנחנו עובדים יחד ואנחנו רוצים להגדיל את תיירות הפנים.

ב-2002 התקציב הוגדל פי שישה ממה שהיה ב-2001.

אנחנו רואים את תיירות הפנים כמסד מאוד חשוב להחזקת הענף, ואני מקווה שגם ליום שאחרי. אנחנו כרגע מפתחים תשתית של תיירות פנים שתישאר גם הלאה.

אני התייחסתי לתקציב של עידוד סוכני תיירות הפנים. התקציב הזה הובטח ב-2002 ולא קוים. רק בחודש הזה אמורים לתת תקציב.

על כל פנים, התקציב גדל ויגדל. אבי אלה, כאשר תהיה תוכנית ל-2003 אתה תדע איפה אנחנו משקיעים ב-2003. משרד התיירות לא יעבוד ללא תוכנית מראש והדברים יהיו מאוד מסודרים.

דיברתי על תוכנית חמש שנתית בתשתיות.

אני מדבר על תשתיות פיתוח ואתה תדע בדיוק איפה אנחנו עומדים על-פי התקציב ועל-פי היכולות ועל-פי הביצוע בשנה שלפני כן.

מה אנחנו מבקשים? הרי יש מומחי שיווק, גם כאן בחדר הזה, ואנחנו נעשה כל מאמץ כדי לשתף פעולה על-מנת להוציא את השיווק הטוב ביותר שאנחנו יכולים, גם בחו"ל וגם בארץ, גם שיווק ממוקד וגם שיווק כללי וגם שמירה על הצינורות. אנחנו עובדים על זה. קבענו במשרד התיירות פגישת תיאום בנושא שיווק, שתתקיים בשבוע הבא, כדי לתאם בין כל הגופים, עד כמה שניתן, כדי שתוכנית השיווק של 2003 תהיה מתואמת. אנחנו צריכים את גיבויה של הכנסת לענף התיירות, ואנחנו מבקשים את גיבוי הכנסת באמצעות חקיקה, באמצעות אישור תקציבים, וגם בהשתתפות יחד אתנו באישוש ענף התיירות. אני מאמין שלענף התיירות יש עתיד גדול, אין ספק בכך. אני לא יודע אם זה יהיה היום או מחר, אני פחות נחרץ מחברי יגאל ביבי שמדובר בכמה חודשים. הלוואי שמדובר בכמה חודשים. אבל אני כן נחרץ שיהיה יום מחר. וכאשר יבוא יום המחר התיירות תהיה חלק נכבד מאוד מהכלכלה בישראל. אסור לנו להיכנס לדכדוך ולרוח נכאה ולרפיון, אלא עלינו לצאת לעבוד. יחד עם זה אני אומר לוועדת הכספים שאנחנו חייבים להירתם כולנו יחד. היום הזה הוא אולי יום יותר שיווקי ופרסומי, והדברים שדיברנו עליהם הם עניינים של מדיניות ושל אסטרטגיה כלכלית של מדינת-ישראל. הדברים האלה צריכים להנחות אותנו כל הזמן איך לעזור ולסייע לענף.

במשרד הפנים יש לנו בעיה עם אשרות מכמה מדינות, זה נכון. אני חושב שחברי הכנסת שטרן ונודלמן דיברו על בעיה נכונה. אני מקווה להתערב ולראות איך אנחנו פותרים את הבעיה. איך לפתוח יותר את גבולות המדינה לתיירים, גם אם יש לנו חששות של כניסה של עובדים זרים או של כל מיני גורמים אחרים. צריך לפתור את זה בדרך אחרת, לא בדרך של חסימת התיירות. מדינת-ישראל ביטלה לפני שנה וחצי חוקי תיירות כדי להסיר חסמים. כלומר, כמעט שאין היום חוקי רישום ופיקוח על תיירות, יש מעטים. אנחנו נעשה את התקנות בקרוב וזה מה שיהיה לנו. מצד שני יש לנו עדיין הרבה מאוד חסמים שנוצרים, כמו חסמי הוויזות וחסמי התעופה. זה יהיה די חלמאי להגיד שהחסמים היו הרשיונות והפיקוח. אנחנו יודעים לזהות חסמים נוספים ואנחנו גם נעבוד על זה לפתוח את החסמים האלה עד כמה שניתן.

אנחנו נפנה היום לכל ראשי המדינה לנפוש בישראל בשנים הקרובות. אני בטוח שיושב-ראש ועדת הכספים ייענה לבקשתנו וכן אחרים. אנחנו נפנה היום לציבור בישראל לנפוש בישראל ולראות שבאמת טובה הארץ מאוד מאוד, כפי הכתוב בפסוק וכפי הלוגו שאנחנו קבענו לעצמנו במשרד התיירות. תודה רבה.

תודה, אדוני השר.

ועדות הכספים והכלכלה פונות למשרד האוצר ומבקשות לסייע בהקדם. אני מניח שאתם רוצים לעזור, אבל הסיוע צריך להיות בדחיפות. לא בטוח שצריך להגיד שתיירות זה נכס לאומי, אבל אם צריך להכריז את זה, כפי שהוצע כאן, אנחנו בהחלט רואים את זה כנכס לאומי. בזמננו הקשה בתקציב אנחנו רואים בהחלט שזה יכול להיות מנוף לעזור לתקציב המדינה.

אני חרדי, והתיירות החרדית דווקא גבוהה מאוד. תשאלו את אנשי התעופה. החששות שלהם היו כמו החששות של כל האנשים, אבל ראשי הציבור, כולל רבנים, עשו הכל כדי שיגיעו תיירים לארץ. עד כדי כך שהיום באים ללמוד בארץ ואנשים באים לתייר. לכן אני כן חושב שהנושא של הסברה יכול לעבוד. בפרט בעקבות מה שראינו לאחרונה, שהביטחון בארה"ב במיוחד הוא לא מושלם.

השר אמר שהנושא של הקרן מטופל, וכך גם אמר נציג האוצר. אם אדוני השר סבור שדרושה התערבות של ועדת הכספים עם הבנקים, אין לי בעיה להזמין אותם.

אני רוצה לפנות לוועדי עובדים. אני חושב שראוי שכל ועדי העובדים במדינה יראו בתיירות פנים אפשרות לשי. ממילא הם מוציאים כסף על כלי בית וכדומה, שחלקם בכלל ייבוא.

לחוק הנופש דרושה הממשלה והכנסת, ואחר-כך צריך גם שיקיימו את זה. אנחנו יודעים שיש חוק לבנות בית-חולים באשדוד, ואנשים יהיו בריאים עד שייבנה בית החולים.

אני מקווה שסעיף הקרן לא יבוטל, שהכסף הזה יישאר, כי אנחנו כמעט בנובמבר. יש לנו חודשיים ואני לא בטוח שכולם יוכלו לנצל את זה תוך חודשיים. לכן אם בתי המלון לא ניצלו את הכסף הזה, צריך לדאוג שיוכלו לנצל אותו אחר-כך.

בנושא של התנחלויות, מה שקרוי "כסף מסעיף אחר"...

זה רעיון שלך, אני מוכן לאמץ אותו.

תחת המלה "אחר" אפשר להכניס הכל. אתה אומר התנחלויות, מישהו אחר יגיד ישיבות.

אתה מציע גם ישיבות. אני מקווה שזה יירשם בפרוטוקול.

חסכתי לך את האמירה על ישיבות. צריך לציין שהיו בחירות ואז לא היתה אינתיפאדה ואנשים הצביעו, ואחר-כך היו בחירות בזמן האינתיפאדה. העם החליט למה יילכו התקציבים ולא ועדת הכספים מחליטה. זהה לא תפקידנו.

לא תפקידנו להתערב בהקצאת המשאבים?

במסגרת התקציב, אבל לא כאן.

אנחנו מחזקים את משרד התיירות ואת השר. אני בטוח שיהיה לכם שיתוף פעולה עם האוצר. אני מוכן להתערב ולהשתדל לעזור במה שאוכל. תודה רבה.



הישיבה ננעלה בשעה 12:10