פרוטוקולים/כלכלה/5923
2
ועדת כלכלה
22.10.2002
פרוטוקולים/כלכלה/5923
ירושלים, כ"ג בחשון, תשס"ג
29 באוקטובר, 2002
הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב חמישי
פרוטוקול מס' 519
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שלישי, ט"ז בחשון התשס"ג (22 באוקטובר 2002), שעה 11:00
ישיבת ועדה של הכנסת ה-15 מתאריך 22/10/2002
תקנות התעבורה (תיקון מס'...), התשס"ג-2002 – תיקון תקנה 32.; תקנות התעבורה (תיקון מס' 6), התשס"ב-2002.; תקנות התעבורה (שינוי התוספת השניה, הרביעית והחמישית לפקודה), התשס"ב-2002.
פרוטוקול
1. תקנות התעבורה (תיקון מס'...), התשס"ג-2002 – תיקון תקנה 32.
2. תקנות התעבורה (תיקון מס' 6), התשס"ב-2002.
3. תקנות התעבורה (שינוי התוספת השניה, הרביעית והחמישית לפקודה), התשס"ב-2002.
סופה לנדבר סגנית שר התחבורה
אבישי מיכאלי מנהל אגף שינוע חומ"ס, משרד התחבורה
עדה וייס, עו"ד סגנית בכירה ליועץ המשפטי, משרד התחבורה
חוה ראובני,עו"ד לשכה משפטית, משרד התחבורה
שמעון ולנסקי סגן מנהל אגף הרכב
יהודה שטיין משרד התחבורה
חוה בן-ארי משרד התחבורה
אהרון אהרון מנהל משרד רישוי מחוז ירושלים והדרום
בלהה טל ממונה רישוי ומחשוב, משרד התחבורה
צבי יוזנט משרד התחבורה
יפעת רווה,עו"ד משרד המשפטים
סא"ל אהוד קפלנסקי ראש ענף בטיחות בדרכים בצה"ל
סא"ל רן נופר פרקליטות צבאית
רס"ן אייל אלעד יועץ משפטי חיל מודיעין
סנ"צ שולמית שמעון ראש חוליית תעבורה במשטרה
משה בן-זקרי המשרד לביטחון פנים
רפ"ק דורית פורר עוזרת ליועץ המשפטי, אגף התנועה
ד"ר מיכאל דור ראש אגף רפואה כללית, משרד הבריאות
ד"ר יוסף גלובינסקי ועד איגוד רופאי העיניים
מי-רז אריה רכז ארצי לחינוך תעבורתי, משרד החינוך
יניר אלגואטי,עו"ד איגוד חברות הביטוח
ראובן דיויש יו"ר מועצת האופטומטריסטים
עודד גינגס המועצה לצרכנות
ראובן אבן מנכ"ל איגוד יבואני הרכב
אהרן כהן איגוד נהג המוניות
אברהם פריד יו"ר ארגון בעלי המוניות
רן רונקין ארגון מורי הנהיגה
צה"ל מבקש לאפשר לו להתאמן בנסיעה שמוגדרת אצלו כנסיעה מבצעית, בתנאים שמחייבים חריגה מתקנות התעבורה בתוך שטחי אימונים של הצבא, בשטחים שמוחזקים על ידי הצבא, או בכביש שפתוח לציבור, בתיאום עם משטרת התנועה. משטרת התנועה, מעבר לכך שהיא תביע את דעתה המשפטית על הנוסח, מקבלת את העיקרון שבעניין הזה.
אם זה יקרה, זה יהיה בתיאום עם משטרת התנועה. לא יהיה מצב שאני אעלה על כביש בלי תיאום עם משטרת התנועה. היום, כשאני רוצה לנסוע בשטחי אימונים של צאלים בלי אורות אסור לי, כי תקנות התעבורה לא מאפשרות לי לנסוע בחשיכה בלי אורות.
תיקון תקנה 32 "האמור בתקנה 32 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, יסומן (א) ואחריו יבוא: "(ב) רכב שבשימוש צבא הגנה לישראל שהנוהג או הנמצא בו ממלא תפקיד רשמי בפועל, לא יחולו לגביו הוראות חלק ב', אם היה בקיומן כדי למנוע את מילוי התפקיד, ובלבד שיתקיים אחד מאלה: (1) הרכב נמצא בתוך שטח המוחזק בידי צבא הגנה לישראל או בשטח שמפקד צבאי הכריז עליו שטח סגור לפי תקנה 125 לתקנות ההגנה (שעת-חירום), 1945, לרבות לצרכי אימונים;
(2) "נעשה שימוש ברכב לצרכי אימונים, בדרך פתוחה למעבר הציבור, באישור ראש אגף התנועה במשטרת ישראל או נציג שהוסמך מטעמו."
סגן אלוף קפלינסקי מייצג את צה"ל. אם תהיה בקשה מטעם גורמים נוספים להרחיב את התקנה, נדון בה. אין בקשה כזאת.
הפטור מהתחולה הוא לגבי כל הוראות חלק ב' לתקנות התעבורה. חלק ב' לתקנות התעבורה מכיל מספר פרקים, כאשר הפרק העיקרי שאליו מתייחס השר במכתבו ושבגינו הוא מבקש את הפטור הזה הוא הפרק השני הדן בהתנהגות בדרך. אלה כל הנורמות שקובעות כיצד צריכים לנהוג בדרך. החלק הזה מכיל פרקים נוספים, כמו למשל הפרק הראשון שדן בסמכויות של רשויות התמרור וכיוצא בזה. אני חוששת שלא נעשתה בדיקה בעת האחרונה אם יש מקום לפטור הן את המשטרה, שפטורה היום לפי תקנת משנה א'..
השאלה היא אם אנחנו רוצים לא להחיל את ההוראות המסמיכות רשויות תמרור, שזה לא רלוונטי, ואת פרק רביעי שדן תאונות. יש סעיף שדן בתאונות דרכים שתוצאתן הריגה או פגיעה בגוף. אני חושבת שמישהו צריך לבדוק אם יש מקום לפטור מהוראת הפרק הזה.
אם את אומרת שבפועל לא פועלים בהתאם להוראת התקנה, מדוע שהתקנה לא תנוסח כפי שהיא צריכה להיות מנוסחת?
אני לא רוצה להתעסק עם עוד נוסח. פה אחד אנחנו מאשרים את התקנות.
2. תקנות התעבורה (תיקון מס' 6), התשס"ב-2002.
תיקון תקנה 12. "בתקנה 12 לתקנתו התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן-התקנות העיקריות), במקום תקנת משנה (א) יבוא: "(א) הוכח להנחת דעתה של רשות הרישוי כי תעודה שבעליה רשאי להחזיק בה, נלקחה ממנו בידי רשות שהוסמכה לכך כדין, אבד, נגנבה או נפגמה, רשאית הרשות לתת כפל תעודה לאחר ששולמה האגרה לכך."
הוספנו את המילים "שנלקחה ממנו בידי רשות שהוסמכה לכך כדין". המשטרה ביקשה להוסיף את המילים "במועד שהוא מבקש הוא רשאי להחזיק בה." כאשר רשות מוסמכת פוסלת רשיון, היא לא מחזירה אותו.
תיקון תקנה 23. בתקנה 23(א) לתקנות העיקריות, במקום פסקאות (1) ו(1א) יבוא: "(1) להוראות שנותן שוטר במדים, שוטר שהזדהה בתעודת מינוי, או אדם הנמנה עם הג"א כשהוא בתפקיד רשמי בפועל מטעם משטרת ישראל או שוטר צבאי במדים או פקח עירוני במדים שהוא עובד רשות מקומית שהוסמך בידי מפקד מחוז או ראש אגף התנועה במשטרת ישראל לאחר שקיבל הכשרה מתאימה (בתקנה זו – פקח עירוני);"
האדם שנמנה עם הג"א והוא בתפקיד רשמי מטעם משטרת ישראל מסומן באיזו שהיא דרך, לא? אתה לא יכול לדעת, אלא אם כן יש לו משהו חיצוני שמעיד על כך.
חייב להיות ברור שהאיש בעל סמכות. כדי שהוא לא יראה סתם מילואימניק שהיה בדרך לתחנה, צריך לתת לו מלבד המדים עצמם עוד איזה משהו מזהה. תדאגו שיהיה לו משהו מזהה.
(1א) "להוראות הניתנות על ידי עובד מחלקת עבודות ציבוריות במשרד התחבורה (בתקנה זו – עובד מע"צ) במדים או עובד מטעמה.." פה אנחנו מבקשים להוסיף את המילה "במדים".
תבדקו אם לא ראוי לשנות את כותרת השוליים של התקנה הזאת. אני מציעה שהוועדה תאשר את תיקון השוליים אם יסתבר..
אנחנו מאשרים את תיקון השוליים. מה זה "(1) עד (5) כסדרם" בתיקון תקנה 54? אני חייב להתעסק בזה?
עניינה של תקנה 174א היא סמכותה של רשות הרישוי לתת רשיונות נהיגה זמניים לכל מיני אנשים שאינם זכאים לרשיון קבוע מסיבות שונות. התקנה הזאת מתירה לרשות הרישוי לתת פעם אחת בשנה.
בתקנה 192(ב) כתוב שרשות הרישוי מסמיכה אנשים לעשות בדיקות כושר ראייה ושמיעה. הסמכות התחבורתית קובעת מי הם בעלי המקצוע הרפואיים לדבר הזה. בדיקות שמיעה בוטלו כמעט לחלוטין בתקנות כבר לפני 3 או 4 שנים, כאשר לגבי בדיקות ראייה נחקק לפני 10 שנים חוק העיסוק באופטומטריה שאיחד את העיסוק בבדיקות חדות ראייה ושדה ראייה לאופטומטראי מוסמך. מכיוון שאנחנו רוצים שהגורם התחבורתי יפסיק לאשר אנשי רפואה, אנחנו מבקשים למחוק את התקנה הזאת.
מותר לו, אבל אנחנו רוצים אחידות ובדיקה טובה. באו רופאי העיניים והאופטומטריסטים והציגו מכשיר שאפשר להיות יותר בטוחים באחידות ובאיכות שלו.
נהגי רכב ציבורי וכבד צריכים מגיל 50 ואילך לעשות בדיקה רפואית ובדיקת ראייה כל שנתיים. כיום מצוייה בהכנה תקנה שתחייב בדיקה נוספת בגיל 40.
האם כל האופטומטראים מצויידים באותו מכשיר שהמנהל הכללי רוצה לאשר לצורך העניין הזה, או שמא יש כאלה שייפלטו מהאפשרות לעשות את הבדיקות האלו כתוצאה מאישור התקנה?
זה לא נותן את אותה תוצאה. בדיקות הראייה בשיטות הישנות כללו את הבדיקה של לקרוא את המספרים בלוח ובדיקת שדה הראייה. זה לא אובייקטיבי.
הבקשה למצוא מכשיר סטנדרטי הועלתה על ידי המכון לבטיחות בדרכים, אחרי שלנהגים שהיו מעורבים בתאונות והיה להם בטופס הרגיל לפי בדיקה לא סטנדרטית ראייה טובה, נמצאו בבדיקה מסודרת בראייה פחות טובה. כאן מדובר על מכשור סטנדרטי שאף אחד לא יכול להתחמק ולהגיד "באותו יום מתח החשמל אצלי במרפאה היה יותר נמוך".
האם ניתן לומר - במידה גדולה של ודאות - שרק המכשיר הזה נותן בדיקה אמינה וכל היתר אלו בדיקות לא אמינות?
מתי התקנה נכנסת לתוקף? אתם, לדעתי, חייבים את התקנה הזאת להכניס לתוקף בעוד חצי שנה.
גם אם מחליטים שרוצים שהמכשיר הזה ייכנס, אי אפשר להוציא חצי מהעוסקים באופטומטריה מהעסק.
אני לא יכול לא לתת לאדם שעוסק בזה תקופת הערכות. הם צריכים לדעת שהתקנה נכנסת בעוד מספר חודשים.
אם אנחנו לא מאשרים את התקנה, אז זה שקנה יוצא פרייר. המכשירים האלה זמינים לקנייה מיידית?
אז עכשיו יוכל לבוא אותו אופטומטראי ולהגיד: "מכיוון שהשקעתי במכשיר 1000 דולר, אני צריך להחזיר את ההשקעה."
אני מבקשת להתייחס לתקנות 199(1) ו-(2),200, 201 ו201ג. בתקנות התעבורה יש תקן ראייה בשתי רמות: תקן ראייה מקל ותקן ראייה מחמיר, כאשר הוא מחולק בין דרגות הרשיון. לאופנועים ולרכב פרטי יש תקן ראייה מקל, ולרכב כבד ורכב ציבורי תקן ראייה מחמיר. השינוי הזה נעשה לפני 3 שנים, כאשר האופנועים הכבדים, שהם למעלה מ-500 סמ"ק, בהקשר של חדות ראייה ושדה הראייה נמצאים בתקן הראייה המחמיר ובכל שאר האספקטים נשארו במקל.
עניינה של תקנה 199(3) הוא אחר. כיום יש שתי שיטות לבדיקת סוג מסויים של ליקוי בשדה הראייה: האחת לא מדוייקת, והשנייה יותר מדוייקת. את השיטה המתוחכמת יותר, מה שקרוי "איסטרמן", רק ועדת הערר על פי פקודת התעבורה מוסמכת לבדוק. אנחנו רוצים להסמיך גם את המכון הרפואי לבטיחות בדרכים לבדוק בשיטה הזאת.
היתרון הגדול של הבדיקה הזאת הוא שהיא ממוחשבת. הבדיקה הידנית תלויה בטכנאי שצריך להיות ממול.
אפשר להיבחן במבחן עיוני בנהיגה חצי שנה לפני הגיל המינימאלי להוצאת הרשיון, כלומר לגשת למבחן העיוני בגיל 16 וחצי, כשאת הרשיון לרכב הפרטי אפשר להוציא בגיל 17. יש תלמידים שלומדים חינוך תעבורתי בבית ספר תיכון. זה נלמד במחצית הראשונה של כיתה י"א.
אני חושב שלימוד הנהיגה זה לא רק מעשי. עיוני ומעשי זה יחד. כשהנער לומד בבית ספר חינוך תעבורתי אפשר ללמד אותו על סמים, אלכוהול, עייפות בנהיגה, דברים שלמורה הנהיגה אין זמן לעשות.
אם הוא ניגש לבחינה בתאוריה בגיל 16, אז עד גיל 16 וחצי, כשהוא יכול להתחיל ללמוד נהיגה, הוא שוכח את הכל.
אי אפשר להוציא אותו מהכיתה רק בגלל שהוא קצת יותר צעיר. האם באותה כיתה יכולים להיות אנשים שהבדל הגיל ביניהם הוא 300 יום? כן. או שאף אחד לא ילמד, או שכולם ילמדו.
עכשיו אנחנו יוצאים מנהיגה ועוברים לרכב. עניינה של תקנה 271 היא רישום ראשוני של רכב. לפי התקנה הקיימת היום, הגשת בקשה לרישום ראשוני של רכב חדש מוגשת רק לרשות הרישוי.
תקנה 272א הנוכחית נוטלת חלק מהקריטריונים של נכה לזכאות להנחה באגרת רישוי, כאשר יתר הקריטריונים מצויים בתוספת. אנחנו רוצים להעביר את כל הקריטריונים לגוף התקנות, כשהתוספת תהיה אגרה.
יש שינוי אחד. אם היום זה יכול להיות רכב שרשום על שמו או על שם בן זוגו של הנכה, הוספנו מעתה שזה יכול להיות גם על שם האפוטרופוס שלו.
תקנה 272ב היא תקנה חדשה. היא נועדה לשרת סעיף קיים בפקודה, שמעולם לא הותקנו תקנות מכוחו. סעיף 18 לפקודה מסמיך את שר התחבורה לתת פטור בנסיבות שנקבעו לבעל רכב מחובת רישום, מחובת רשיון רכב או מאגרת רישום/ רישוי, או להורות על החזרתם. את הנסיבות צריך לקבוע בתקנות.
האם אתם רוצים שרשות הרישוי תהיה לשכת הסעד בשביל 1000 שקל בשנה? אתם רוצים שכל אחד יגיש לכם בקשה לפטור? אתם לא תצאו מזה.
אם אדם גילה בדיעבד שלפני 5 שנים כשהוא נעשה נכה הוא היה זכאי לפטור, אבל הוא לא ניתן לו כי הרכב לא היה רשום על שמו.
אם אתם מתכוונים לכך שאילו הוא היה מגיש בזמן את הבקשה הוא היה זכאי לפטור זה סיפור אחד. כפי שניסחתם את זה פה זה לא ככה. פה אתם פותחים פתח לכל אחד לבקש פטור.
יש לכם כוונה טובה, אבל איך שזה מנוסח יגרום להמון אנשים לפנות. אם אתם רוצים לומר שמישהו שהיה זכאי לא מימש את זכותו כי היתה לו תקלה טכנית, זה צריך להיות מנוסח בהתאם.
זו זכות שלא מומשה. במקרה הכי גרוע תבואו עם עוד תיקון. אני לא רוצה שיהיה מצב שכל המדינה תפנה. כל אחד נמצא במצב כלכלי חמור.
היתה דרישה למבחן רישוי שנתי. לא היתה אבחנה בין רכב חדש שיצא מחצרו של היצרן, לבין..על פי התקנה רכב חדש עבר טסט מלא כמו רכב ישן. מכיוון שהיתה כפילות והיבואן נדרש על ידי היצרן לעשות בp.d.i בדיקות חופפות לבדיקות שדרשנו בטסט השנתי, העברנו את זה למוסך שנמצא באתר המסירה של הייבואן.
היתה חקיקה ב1997 שדרשה את הזיהוי של הרכב בשיטה שבסיפרה העשירית מצויינת שנת הייצור של הרכב. השיטה הזאת לא נהוגה בכל מדינות אירופה. היבואנים המסחריים שהביאו לישראל רכב היו חייבים לעמוד בתקנה הזאת. אם אדם יקנה רכב במקום שזה לא חובה, לא יהיה לו זיהוי בסיפרה העשירית של שנת הייצור.
תקנה 284 באה למנוע מצב שסוחרי רכב שנמנעים מלרשום רכב על שמם מחשש לעוד יד, למרות שליד הזאת אין יד ורגל בתקנות.
זאת ההצעה. סוחר שיעביר בעלות על שמו ויזדהה עם רשיון הסחר, יעשה את הפעולה באגרה מופחתת של 30 שקלים, שכבר אושרה בוועדת הכספים, ויראו את רשיון הרכב כמופקד. זה מה שיהפוך אותו לרכב במלאי. אנחנו מצדנו לא נרשום את זה כיד.
השימוש בו יהיה אסור, אלא בנסיעות שיירשמו ביומן הנסיעות. זה יאפשר לנו לבטל את השימוש ביפויי כוח שמאושרים על ידי עורכי דין, כי הם מזוייפים בסיטונאות.
אני מציע שתהיה תקופה בה הוא יכול לעשות את זה, כדי שלא יהיה מצב שבהסדר הזה הרכב נוסע על שם סוחרים שונים.
אנחנו מתכוונים לבטל את זה, כי חברות הביטוח מוסרות את הרכב לסוחרים. יש היום בעיה של זיופים סיטונאיים של ייפוי הכוח האלה.
אדם שרכבו נפגע בתאונה והוכר כאובדן גמור, אמור על פי התקנות להודיע על כך למשרד הרישוי. בפועל לא עושים את זה, רק חותמים לחברת הביטוח.
יש בעיה עם כל הנושא של החזר הכספים לכל אותם שזכאים לקבל את ההחזר. לפי הבדיקות שעשינו במשרד התחבורה, בקושי 20%,30% ידעו.
לא מחזירים לו אוטומטית, הוא צריך להגיש בקשה. אם עברו כמה ימים אחרי שהשנה עברה, הוא הפסיד את הזכות שלו.
שנה זאת תקופת התיישנות קצרה מידי. זה שצריכה להיות תביעה זה ברור כי לא כולם יודעים.
הוא מתווכח על דברים ששונו. הנתונים שהוא מוסר הם נתונים ישנים. כשעשינו פירסומים בעיתונים, רק 20% מהאנשים הגיעו, לכן הפקנו לקח ושלחנו לכל אחד מכתב הביתה. נתוני ההחזר מגיעים למשהו כמו 95% מאלה שזכאים.
בתקנת משנה (ב), במקום הסייפה המתחילה במילים "משנה אחת מהמועד.." ייכתב מ-3 שנים מהמועד.."
בחלק הראשון הוסיפו טיולית. הוסדר הנושא של תקנות שירותי הובלה. השינוי בפיסקה (ב) מתייחס לנושא של הפנייה לחוק שירותי הובלה, לא לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים שהוועדה אישרה כבר את השינוי.
ב(2)(ב) ההוספה היא של מרחק הנסיעה. אנחנו מבקשים להחליף את המילה "עבודתו" במילה "עבודתם". יש כאן עיגון של חובת החלפת דיסקה וחובת שמירת הדיסקה או אגד הדיסקות.
אנחנו רוצים להוסיף אחרי המילים "..למועד הכנסתה של הדיסקה שבשימוש" בסעיף (ד)(2)(ב) את המילים "או אגד הדיסקות השבועי שקדם למועד הכנסת אגד הדיסקות שבשימוש, במקום סגור ומוצל."
לגבי הנושא של החלפת הדיסקה במכשיר הטכוגרף בסעיף קטן (3), אנחנו מבקשים להוסיף את המילים "או אגד דיסקות" אחרי המילה "דיסקה".
בסעיף 4 שמדבר על מסירת הדיסקה לבעל הרכב, אנחנו רוצים שיומן הנסיעות האישי יימסר לבעל הרכב.
אני מציעה שנדון קודם בתקנה 168 כי מדובר שם ביומן נסיעות. אנחנו מבקשים להוסיף בתקנה 168 (א)(6) את המילה "אישי" אחרי המילה "נסיעות". 364ד מטפל בחלק מסוגי הרכב שלגביהם יש טכוגרף. תקנה 168 מכלילה בתוכה סוגי רכב נוספים שהמשקל שלהם פחות מהאמור בתקנה 364ד ומחייב אותם בניהול יומן אישי. בתקנה 168 אין התייחסות לגבי החובה להחזיק את יומן הנסיעות האישי, איפה הוא יוחזק והחובה לנהל אותו, לכן אנחנו מבקשים להוסיף בתקנה 168 את החובה להחזיק אותו ברכב ואת החובה שהוא יהיה קלנדרי.
יש כאן חובה חדשה שלא מעוגנת בתקנות התעבורה - לנהל יומן נסיעות אישי. על מי אתם מבקשים להחיל את החובה הזאת בתקנה 168?
לא. הוא רושם את הפרטים על הדיסקה ושם אותה בתוך מכשיר הטכוגרף. הדיסקה היא אישית. גם יומן נסיעות צריך להיות אישי.
הוא חייב לציין ביומן את מספר הרכב ואת השעה בה הוא התחיל לנסוע ברכב הספציפי הזה. אם הוא עבר במהלך יום הנסיעה לרכב אחר, הוא חייב לציין את זה ביומן. מספר הרכב יצויין פעם אחת אם הוא נוהג כל הזמן על אותו רכב. הטכוגרף הוא טכוגרף שפועל 24 שעות והוא צמוד לרכב, הוא לא מתחלף.
לא תמיד. הטכוגרף זאת דיסקה קבועה. אנחנו מכירים הרבה מאוד חברות שבהן מחליפים את הדיסקה כל 24 שעות והיא רושמת את כל הפעילות שהרכב עבר. הבעיה היא שאנחנו לא יודעים מי הנהג שנהג באותו רגע. היומן ישלים את פעולת הדיסקה. ביומן יירשם באיזה רכב הוא נהג, מתי הוא נהג.
ההנחה היא שבעל הרכב הוא העבריין העיקרי, כי הוא מעוניין להעסיק את הנהג כמה שיותר שעות.
נכון, אבל אנחנו דורשים מבעל הרכב להחזיק את הדיסקה 180 יום ואת היומן פרק זמן מסויים כדי שניתן יהיה לבוא ולראות אם יש בעיה או אין בעיה. משרד התחבורה מגיע לביקורת ובודק את הדברים אצל בעל הרכב. יומן הנסיעות בא להוסיף על הטכוגרף.
168 מתייחס לנוהג רכב ציבורי, אוטובוס פרטי או רכב מסחרי שמשקלו הכולל המותר עולה על 6000 ק"ג, והנוהג ברכב מנועי מסוג אחר המסיע או מורשה על פי רשיון או היתר להסיע 11 אנשים או יותר בנוסף לנהג. זאת חבילה שהיא הרבה יותר גדולה מאשר מה שמופיע בתקנה 364.
אני חושב שהיחידים שנוסעים יותר שעות אלה נהגי משאיות, אולי גם נהגי אוטובוסים. האם בשלב זה אפשר לסכם איתכם שהיומן האישי יהיה על אלה שיש להם טכוגרף?
התיקון המוצע: (4) "ימסור לבעל הרכב, מוקדם ככל האפשר: (א) את הדיסקה או אגד הדיסקות המציגות את תנועת הרכב בפרק הזמן האמור, לאחר המועד האמור בפסקה (2)(ב), את יומן הנסיעות לאחר המועד האמור בפיסקה (2)(א)."
(ב2) "לא ינהג בעל רכב ולא ירשה לאחר לנהוג ברכב שמותקן בו טכוגרף לפי תקנה זו ונעשו בו אחת מהפעולות הבאות, אלא אם כוייל מכשיר הטכוגרף לאחר ביצוען: (1) החלפת צמיג בצמיג שמידתו שונה מהמידה מהפורטת בתעודת הכיול; (2) החלפת רכיב בתיבת ההילוכים או בסרן האחורי אשר משנים את יחס ההעברה."
מטרתו של סעיף (4)(ג) לעגן את הנושא של שמירת יומני הנסיעות והדיסקה של הטכוגרף במשך 180 ימים והצגתם לשוטר, פקח או קצין בטיחות.
לפי התקנה שהיום את המחירון מפרסם המפקח על התעבורה. השינוי הוא שהמחירון מוכנס לתוך המונה ומופק באמצעותו.
מה קורה כשמשרד מסויים מזמין אותך כדי לשלוח איזו שהיא חבילה ואומר לך להוציא לו קבלה על 50 שקל? אם אתה מוציא לו קבלה במונה, משרד התחבורה אומר שזה לא חוקי. אנחנו רוצים שנוכל להוציא את הקבלה בהסכמה.
אנחנו יודעים שיש חברת מוניות שקיבלה רשיון להובלת חבילות לפי חוק הדואר. אני לא בטוח שלמונית רגילה מותר לעשות דבר כזה.
תקנת משנה (א) לתקנה הזאת מדברת על כך שלא יסיע אדם נוסע במונית בנסיעה מיוחדת, אלא אם כן מופעל המונה. אחר כך, בתקנת משנה (ב) כתוב: "על אף האמור בתקנת משנה (א).." כל התקנה הזאת מתייחסת להסעת נוסעים.
בתקנה מצויין שרק מה שהמונה מוציא. אנחנו דורשים שנוכל להוציא קבלה, בהסכמת הנוסע ולפי דרישת הנוסע.
רצו שיהיה מחירון לפי יעדים מסויימים, כדי שזה לא יהיה פרוץ. תייר, לדוגמה, לא יודע במה מדובר. יכולים לקחת ממנו פי 3 מהמחיר.
הבעיה של לרמות את הנוסע לא קיימת בהסעת חבילות. אנחנו לא רוצים ליצור מצב שעולה תייר ולוקחים ממנו כל מחיר שרוצים, לכן כתבו את התקנה הזאת. אני מציע שבנסיעה בלי נוסעים תשאירו את זה פתוח.
האם ברור שכשאני מזמין מונית בשביל לשלוח חבילה, הנהג יכול לקבוע איתי איזה מחיר שנסכים עליו?
אני חושבת שאדוני התכוון לבעיה אחרת. היו משרדים שפירסמו מכרזים לגבי תעריפים בקווים קבועים. את זה בתי המשפט פסלו, כי הם אמרו שאפשר רק לפי מונה.
לגבי נוסעים זה רק אם יש את זה בתוך הממוחשב, ולגבי חבילות אפשר להגיע להסכמה על המחיר.
תיקון תקנה 556 זה התאמת התקנות למציאות. התקנה הנוכחית מדברת על זה שכשבית משפט מטיל פסילה והנפסל מפקיד את רשיונו בבית משפט, בית המשפט צריך לשלוח את הרשיון למשרד הרישוי. הנוהג הזה הופסק לפני 20 שנה.
תקנה 557 מדברת על מצב שלאדם אין רשיון בתוקף להפקיד, או כשהוא בא לבצע את ההפקדה אין לו רשיון בתוקף.
נכון. אנחנו מציעים לבטל את תקנת משנה (ד) ולשנות את תקנת משנה (ב). כדי שאדם יתחיל פסילה, הוא צריך לעשות מעשה אקטיבי של הפקדת הרשיון בתוקף, הפקדת הרשיון שפג תוקפו או הצהרה. מנוסח תקנת משנה (ב), כשהוא מפקיד הצהרה, אפשר להבין שזה מיום שהוא ערך את ההצהרה, לכן אנחנו רוצים להוסיף את המילים: "מיום שהומצאה ההצהרה לבית המשפט, לקצין המשטרה או לרשות הרישוי." המשטרה אומרת שיש לה בעיות עם המינוח "לפי העניין".
תקנה 26 זה בהתאמה לשינוי שעשינו קודם עם האגרה של הנכה. מאז שערכנו את הנייר הזה עד שהוא הגיע לדיון, אגרת נכה הפכה להיות 21 במקום 20 שקלים.
תחילתן של תקנות אלה, למעט תקנה 8 שתחילתה 4 חודשים מיום פירסומה, ותקנה 22 (ד)(ב1) (1) שתחילתה 6 חודשים מיום פירסומה, 30 ימים מיום פירסומן.
מאושר.
3. תקנות התעבורה (שינוי התוספת השניה,
הרביעית והחמישית לפקודה), התשס"ב-2002
תקנה 54 שונתה עם השנים. מכיוון שהתוספת השנייה והרביעית לא תוקנה, נשארו בה הספיחים שהיו בתיקון של תקנה 54. התיקון המוצע לא עונה על הכל.
כן. אנחנו מבקשים לאשר שבמהירות נסיעה מעל 30 בעירוני ומעל 40 בבין-עירוני תהיה סמכות פסילה. מאחר וקבענו בטבלה התייחסות שונה לסוגי רכב שונים, התיקון שהוסף ולא נמחק כולל בחלקו את כלי הרכב. 54 נבנה על פי סוג הרכב ועל פי סוג הדרך, עם כל התמרורים האפשריים.
מה זאת אומרת נבנה לפי סוג הרכב? הפסילה שונה? האם עבירת מהירות שונה לגבי כלי רכב שונים?
לגבי רכב פרטי מעל 30 בעירוני ומעל 40 בבינעירוני יש סמכות פסילה. זה היה בעבר וקיים בהווה.
הבעיה נוצרת כאשר אנחנו מדברים על רכב מסחרי שמשקלו המותר עולה על 12 אלף ק"ג. בדרך עירונית שמוצב בה תמרור שמתיר 80 קמ"ש אסור לו לנסוע יותר מאשר 50 קמ"ש.
זה שאסור לו לנסוע מעל 50 זה בסדר כי גם לי אסור, אבל לגבי הכבישים הבין-עירוניים תחליטו שמשאית מעל 12 אלף ק"ג לא נוסעת מעל 80.
30 מהמותר לו. זה אמור גם לגבי משאיות מעל 12 אלף ק"ג, גם לגבי אוטובוסים שבדרך מהירה מותר להם רק 100 קמ"ש ולא 110, וגם לגבי אופנוע עד 50 סמ"ק שהמהירות המותרת לו היא 50 קמ"ש ולא יותר.
מה איכפת לך אם המנוע שלו יכול? מה ההבדל בין טוסטוס עם מנוע 50 סמ"ק לאחד שיש לו 125 סמ"ק? אם הוא נוסע בדרך בין-עירונית במהירות נמוכה, אז הוא מסכן את עצמו ואת אלה שיפגעו בו כי הוא מהווה מטרד. אני לא מסכים שתהיה לו פסילה על זה.
אני אכתוב מכתב למשרד התחבורה על כך שלאופנוע 50 סמ"ק צריך להעלות את המהירות ל-70 קמ"ש בדרך בין-עירונית.
התקנות שיבואו לשולחנך יתאימו את הקטגוריות של כלי הרכב לקטגוריות האירופאיות. האופנועים יותאמו לפי הספקי מנוע ולא לפי הסמ"ק.
אתה יכול לאשר את פיסקאות (1)-(3), כאשר לגבי פיסקה (4) תכניס הסתייגות שתאמר שהפסילה תהיה מעל 40 בבין-עירוני באופנוע 50 סמ"ק.
אתה לוקח את דרך בגין בתור דוגמה, אבל מה אם יש אחד שנוסע 80 ברח' יפו בירושלים? תאבק על זה שדרך בגין תהיה דרך בין-עירונית. חבר הכנסת ביבי מבקש ממך, מר זיקרי, לפעול בכמה כבישים שאין הצדקה למהירויות.
אתם מוכנים להתחייב שתניחו לטוסטוסים? אתם מתחייבים שלא תרדפו אחריהם בכבישים בין-עירוניים כשהם נוסעים 70,80?
מה השינויים המתחייבים לעומת הנוסח שהומצא לוועדה? במקום "תקנה 54(א)(1) ו-(5) יבוא "תקנה 54(א(1)-(4)"?
כן. לגבי התוספת השנייה צריך לבטל את פרטים (6) ו-(7). לגבי התוספת הרביעית לבטל את פרטים (6א) ו(6ב). תקנה 54(ה) זאת תקנת סל לגבי מהירות.
חבר הכנסת ביבי, תכתוב מכתב לשר, לרשות התמרור כדי שיעלו את המהירות בבגין. אתה מקבל את הצעתי?
התוספת החמישית לפקודה עניינה חריגים בהקשר התעבורתי של חוק הגנת הפרטיות. ההצעה כאן באה לפתור בעיה של חברות ביטוח לפי חוק הפיצויים (נפגעי תאונות דרכים), כאשר פיצוי לפי חוק הפיצויים מגיע כאשר הנהג היה בעל רשיון נהיגה. חברות הביטוח כתנאי לכל סגירת תיק תביעה בתאונות דרכים, חייבות לדעת אם יש רשיון נהיגה בתוקף במועד התאונה לנהג המעורב. כיום חייבים צו או הסכמת הנהג.