פרוטוקולים/כלכלה/5713



2
ועדת הכלכלה
5.8.2002

פרוטוקולים/כלכלה/5713
ירושלים, ה' באלול, תשס"ב
13 באוגוסט, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי




פרוטוקול מס' 507
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שני, כ"ז באב התשס"ב (5 באוגוסט 2002), שעה 10:00

1. כללי מועצת הפירות (ייצור ושיווק) (מיון פירות, אריזתם וסימונם), התשס"ב - 2002 -
2. כללי המועצה לייצור ולשיווק של ירקות (שיווק ירקות, אריזתם וסימונם) (תיקון), התשס"ב - 2002 -

חברי הוועדה: אברהם פורז - היו"ר
יצחק וקנין

איציק בן דוד סמנכ"ל ייצור וכלכלה, משרד החקלאות
עו"ד תמי מור לשכה משפטית, משרד החקלאות
חיים פרננדס אגף תקציבים, משרד האוצר
יעקב מזרחי מנהל אגף שיווק וכלכלה, המועצה לייצור ושיווק ירקות
עו"ד מאיר דינאי יועץ משפטי, המועצה לייצור ושיווק ירקות
ראובן דור מנהל מחלקת שיווק ויצוא, המועצה לייצור ושיווק פירות
עו"ד רונן כהן יועץ משפטי, המועצה לייצור ושיווק פירות
חיים אלקן שופרסל, איגוד לשכות המסחר
רמי מנדל קו אופ ירושלים, איגוד לשכות המסחר
שלמה סלומון קלאבמרקט, איגוד לשכות המסחר
אורי פלח הריבוע הכחול, איגוד לשכות המסחר
פיני שטרית קו אופ ירושלים, איגוד לשכות המסחר

אתי בנדלר

לאה ורון

יפה קרינצה










1. כללי מועצת הפירות (ייצור ושיווק) (מיון פירות, אריזתם וסימונם), התשס"ב - 2002 -

2. כללי המועצה לייצור ולשיווק של ירקות (שיווק ירקות, אריזתם וסימונם) (תיקון), התשס"ב - 2002 -

בוקר טוב, אני פותח את הישיבה. על סדר יומנו כללי מועצת הפירות והירקות. מי רוצה להסביר על מה מדובר.

מטרת הדיון זה ליצור את התשתית המשפטית להנהגת סטנדרטים מחייבים בשיווק תוצרת ירקות ופירות. משרד החקלאות מוביל את המהלך הזה בשיתוף עם מועצות הייצור מזה מספר שנים. נושא זה אף נבדק לאחרונה על ידי מבקר המדינה שמתח ביקורת על התארכות המהלך.

המטרה העיקרית של המהלך הזה היא לאפשר, בראש וראשונה, לציבור הצרכנים במדינת ישראל לדעת איזה סוג תוצרת ניצבת בפניהם ועבור מה הם משלמים. הכוונה היא ליצור מכנה משותף, למיין את התוצרת, לסווג ולסמן אותה כמו שצריך, על פי הכללים שנקבעו והם מפורטים.

הצרכן לא רואה עבור מה הוא משלם?

לא. נכון להיום, הוא רואה לפניו ערמה של ירקות מכל מיני גדלים, עם פגמים ובלעדיהם.

מדובר על תפזורת, או רק אלה שבאריזה?

גם שיווק בתפזורת, וגם באריזות.

אבל כשמדובר בשיווק בתפזורת וניתן לבחור?

הצרכן צריך לדעת איזה סוג תוצרת עומדת בפניו. החובה היא שהתוצרת ממוינת, מסווגת ומסומנת, והוא לא יצטרך לנבור כי זה גורם לפחת.

תן לי דוגמה לסוג של פרי או ירק.

למשל מלפפונים: יש דקים, עבים, ארוכים, מתחומי האוטונומיה, מירדן. בכל מדינות המערב נהוג שהתוצרת המופיעה בפני הצרכן ממוינת, מסווגת ומסומנת. הכוונה היא שבכל דרגי השיווק והייצור יתבצע תהליך זה, על פי הסטנדרטים המקובלים.

מה יהיה כתוב על הירקות?

מלפפונים סוג א', זן מסוים, תוצרת ישראל, במחיר מסוים, אז אני יודע שכל המלפפונים במדף זה עונים על כל הקריטריונים המסומנים. אחת המטרות היא לבדל את התוצרת.

אפשר להגיד תוצרת ישראל, או לא תוצרת ישראל בלי להיכנס לגודל המלפפון.

נושא הכללים והסטנדרטים מחייב במדינות המערב בכל דרגי השיווק. ישראל, למשל, מייצאת אחוז לא מבוטל של תוצרת ירקות ופירות לחו"ל. לא יעלה על הדעת - כי זה לא יכנס בנמלי היעד - שתוצרת זו לא תצא מסווגת ומסומנת על פי הדרישות של המדינות המייבאות.

מה זה מלפפונים סוג ב'?

עקומים, עם פגמים כתוצאה מפגיעה של מזג האוויר, או של מזיקים. יש גם סיבולת.

הם אמורים להיות בארגז נפרד? החקלאי אמור למיין את כל המלפפונים?

כל דרגי השיווק והייצור, לפי גודל, מראה חיצוני, מוצא. אנחנו לא חושבים שזה אמור, בהכרח, לייקר את התוצרת. יש דעה מוטעית רווחת שהחלת חובת שיווק על פי סטנדרטים תייקר את התוצרת, מפני שכאילו כל התוצרת שתופיע על המדפים תהיה סוג א', או סוג מובחר. בפירוש לא.

למיון, סיווג וסימון יש עלויות.

בסופו של דבר, מחירי פירות וירקות, כמו בכל מדינות העולם, נקבעים על סמך היצע וביקוש. היום, תהליכי מיון, סיווג ואריזה נעשים בצורה כזו או אחרת, לא בצורה נכונה כי אין סטנדרטים מחייבים.

על פי התקנות, מה יהיה דינו של חקלאי שהכניס לארגז גם סוג שאינו סוג א'?

אנחנו יוצרים כרגע תשתית משפטית שאמורה להיות מלווה גם בסנקציות. הכוונה שלנו היא לא להפעיל את זה בעזרת פקחים ושוטרים, כי למהלך הזה אין סיכוי.

אם זה המלצה לחקלאי, אין סנקציה.

זו לא המלצה. הסנקציות הן קנסות.

זה מופיע בסעיף 6 א'.

זה עשוי גם לענות על השאלה, שלפי דו"ח מבקר המדינה, הוקצו למשרד 1.5 מיליון שקלים מידי שנה לצורך אכיפה.

הכספים האלה מוצאים כבר על ידי המשרד.

אנחנו פה בגלל החוק מ- 1977 שקובע שצריך הסכמה של ועדת כנסת לעניין הזה. נזקקנו לשירותי הוועדה הזו בגלל הצורך באכיפה. בסעיף 6א':

"ירקות שנתפסו לפי סעיף 44 לחוק או לפי סעיף 22 לחוק הרשות לפיקוח חקלאי, התשמ"ח - 1988, כשאינם מתאימים מבחינת סיווגם, מיונם, אריזתם או סימונם להוראות כללים אלה, רשאי מבקר מטעם המועצה או מפקח מטעם הרשות לפיקוח חקלאי, מבלי לגרוע מסמכויותיו על פי החוק או לפי חוק הרשות, לפי העניין, לגבי ירקות שנעברה בהם עבירה, לעשות אחד מאלה:

(1) להתיר העברתם, לבקשת האדם המחזיק או המוביל או המשווק את הירקות, אם שינה את סיווגם, את מיונם, את אריזתם או סימונם לפי הוראות המבקר או המפקח;

(2) לשנות בעצמו את סיווג, את מיון, את האריזה או את סימון הירקות".

ועדין לא שמתם פלילים.

העונשין זה סעיף 46 של חוק המועצה לייצור ולשיווק ירקות, שאומר שמי שעבר על הוראה מהוראות חוק זה, או תקנות, או כללים, דינו מאסר חודשיים או קנס כקבוע בסעיף 31א.

לשתי המועצות הללו, גם ירקות וגם פירות, ישנו מכשיר שנקרא ועדת קנסות. זו ועדה סטטוטורית שהוקמה על ידי החוק עצמו, והיא מורכבת ממשפטן ויו"ר, ושני נציגי ציבור, אחד נציג משווקים אחד נציג מגדלים, ויש לה סמכות להטיל קנסות כקבוע בחוק. יש גם אופציה להגיש תביעה לבית המשפט באמצעות בא כוח היועץ המשפטי לממשלה במקרים של עבירה חוזרת, למשל.

למה אנחנו לא יכולים לתת לחיי המסחר הרגילים לעשות את זה. רשת שיווק שיש לה חקלאים שמשווקים לה מוצרים פגומים, לא תקנה מהם יותר. למה צריך את הרגולציה הזאת, למה המדינה צריכה להתערב בזה.

זה בדיוק מה שקורה.

אנחנו רואים את הנושא כחלק מזכויות הצרכן, כשהוא קונה מוצר ארוז, יש לו זכות לדעת את מירב הפרטים על המוצר הזה. זכות הצרכן לדעת בדיוק איזו תוצרת הוא קונה.

אם היית אומר לי שירקות ארוזים בתוך פלסטיק, מן הראוי שיהיו עליהם את המאפיינים, זה מקובל. אני חושב שאם אתה כותב, לדוגמה, על מלפפונים שהם סוג אל"ף ובפנים הם רקובים -

זו הונאת הצרכן.

אם אני קונה בתפזורת, גם מה שיצא מהחקלאי כסוג אל"ף, שכב יומיים בסופרמרקט הופך לסוג ג'. למה המדינה צריכה להתערב בזה?

כוחות השוק יקבעו לאיזה סוג תוצרת יהיה ביקוש, מובחר או לסוג ב'.

כשאדם הולך לקניות, הוא בוחר מה שהוא רוצה.

מעבר להשלכות הכלכליות השליליות שיש לעירוב של תוצרת, גם מההיבטים של פחת, אנחנו חושבים שזכות הצרכן לדעת.

אתה רוצה שמישהו בשרשרת השיווק יעצור, ויבדוק כל מלפפון אם קטן יותר מהנורמה ויוציא אותו. זה רק יהיה עוד גורם באמצע שייקר את העסק.

כפוף לסבילות. זה לא כל מלפפון, יש אחוזי סטייה מותרים בהתאם להגדרה בחוק.

אבל נניח שמלפפון אחד פגום נכנס לארגז, אז מה? אני מבין שלגבי ירקות ארוזים צריך להיות אמת בפרסום, ואם כתוב שזה גזר גמדי, זה מה שצריך להיות בפנים. אבל כל היתר, ירקות בתפזורת, כל אחד בוחר מה שהוא רוצה.

אתה חייב לדעת גם לגבי ירקות בתפזורת, את אותו מידע שיש לגבי אריזה סגורה. אין הכוונה שרק דרג אחד בתהליך השיווק ימיין את כל התוצרת, אלא שתהליך המיון והסימון יעשה בכל דרגי השיווק.

הצצתי בתקנות, כשאתם אומרים שהירקות אמורים להיות שלמים, נקיים - אם נכנס אחד רקוב לארגז, האדם עבר עבירה.

יש אחוז סבילות גם לגבי המיון, גם לגבי אחוז הנפגעים בתוך ערמה. אנחנו יודעים שזה לא מוצר תעשייתי.

יש פתגם אנגלי שאומר שאם זה לא מקולקל, אל תתקן. מה מקולקל? אני יכול להבין שכותבים "תוצרת ישראל". ירקות אני בוחר בעצמי, עושה שיקול אם רוצה להשתמש היום או בעוד מספר ימים, ולפי זה מחליט.

הכללים האלה נועדו גם ליבוא. אני לא יכול חייב יבואן של תוצרת ירקות ופירות, והיום נושא זה הולך ומתרחב -

יש עוד יבוא של פירות?

יש, בעיקר כשיש מחסור. כדי לייצא אלינו תוצרת מסווגת וממוינת, איני יכול לחייב אם אין פה כללים וסטנדרטים.

כשאדם קונה מקרר, הוא קונה אותו עם תו תקן.

כי אין לך הידע הטכנולוגי לגבי מקרר, אבל כל אחד יודע מה זה עגבניות.

אנחנו מתפרצים לדלת פתוחה, משום שלא מדובר על כללים חדשים, הם קיימים מאז 1969, הם תוקנו מידי כמה שנים. עכשיו זה תיקון שביעי, אשר מתייחס לשישה מינים מתוך 50, ומשפר את ההגדרות, זה הכל. אנחנו לא עוסקים פה בצד העקרוני.

מר דינאי, תפקידי, אם אני רואה דבר שנראה עקום, לבטלו, למרות שקיים מאז 1969.

לדאוג לאינטרסים של הצרכן שיקבל את מירב האינפורמציה, זה עקום?

אלה סך הכל עדכונים לגבי תפוחי אדמה, עגבניות, מלפפונים, בצל, פלפל וגזר. יתר 44 מיני ירקות - לא נוגעים בהם כרגע. זה מתחייב מדו"ח מבקר המדינה, האחרון ואלה שקדמו לו. הוא עומד על זה שצריך לעשות סטנדרטים לציבור. זה בא להגן על הציבור, לא על המועצות. העניין אינו עקרוני. משום שזו המשכיות.

אנחנו מאמינים שלצרכן הישראלי מגיע מה שמגיע לצרכן האירופאי, ומה שהמגדלים מספקים לצרכן האירופאי. כל שנה קנייני הרשתות מחמירים את הדרישות שלהם, והמגדלים הישראלים מתאימים את עצמם לכך. לא פעם במסגרת תערוכות ופגישות עם צרכנים, אנחנו נשאלים למה אנחנו לא רואים את התוצרת האיכותית הזאת שאנחנו מציגים בתערוכה בסופרים שלנו. אני מציין שאנחנו רואים אותם, אבל מכיוון שהם מעורבים עם תוצרת אחרת, ייחודם לא בולט.

אני מאמין שהמחיר, לא רק שלא יעלה, ירד. תוצרת מעורבת, מחירה נקבע על השוליים של התוצרת המובחרת. ברגע שתהיה הפרדה בין סוגי האיכויות, הצרכן ישלם בהתאם למה שהוא מקבל.

התוצרת המעורבת יקרה יותר מהממוצע?

היא יקרה יותר כי שילמנו על מה שלא קיבלנו. אם בקילו עגבניות יש עירוב של תוצרת מאיכויות שונות, המחיר גבוה.

ירקות זה דבר שמתכלה, זה יכול להיות טוב היום ומחר זה כבר רקוב.

אורך החיים של התוצרת הוא יותר מיום אחד, או יומיים. אם זה מתקלקל אחרי יום או יומיים, סימן שבמקור שלו לא היה בסדר. הכללים אמורים לתת מענה גם לאותה תוצרת שמתקלקלת מהר, כי מלכתחילה לא בסדר.

לגבי המחיר, אין לי שום ספק שהוא לא צריך לעלות.

יש חקלאי שמגדל עגבניות, קוטפים אותן פועלים תאילנדיים. נניח שהוא אומר להם לא לשים רקובות בארגז, והפועלים לא הבינו אותו. הגיע ארגז שמסומן כולו סוג א', ובפועל יש שתי עגבניות מסוג ב'.

יש הגדרה של סבילות. בארגז של סוג א' מותר שיהיו 10% חריגה, להגדרה של מובחר עד 5% סטייה מהכללים. אותם תאילנדים קוטפים לכל מיני מקומות בעולם.

הסנקציה היא שלא קונים מאותו חקלאי יותר.

זה בדיוק מה שקורה היום. מפסיקים לעבוד עם מי שמרמה.

אני לא בטוח שיש כללים איך מסמנים גודל של חולצה, ומי שסימן M בתור XL מקבל בית סוהר. בכל זאת, קניין שמקבל חולצות שמסומנות ב XL בגודל S, לא יקנה יותר מאותו יצרן. בשביל מה המדינה צריכה להתערב בסיפור הזה.

הכללים האלה לא נועדו רק לרשתות השיווק, הם נועדו לכל המסחר. כל המסחר, בירקות לפחות, הוא לכל היותר 30% ברשתות.

אבל זה הגוף היחיד שיכולים לכפות עליו.

יש לסמן גם את מקור התוצרת ואת שם המגדל. זה יוצר אמינות ואחריות למוצר.

על זה אין ויכוח. הויכוח היחיד הוא אם נכון לסמן את סוג התוצרת.

אני רוצה להקריא מדו"ח מבקר המדינה. "בהיעדר תקני איכות מחייבים בשלב הקמעונאי, רק מספר חנויות מצטיינות המוכרות את תוצרתן במחיר גבוה מאוד, משכילות לשווק בעקביות רמת איכות גבוהה. בשאר נקודות במכירה, כולל רשתות השיווק, משווקת התוצרת ברמת איכות שאינה אחידה ולעתים אף ירודה, ועוד, אף שיש חובת סימון פורמלית, היא אינה נשמרת".

תפקידו של מבקר המדינה לומר שאם נקבעה חובת סימון על ידי המדינה, צריך לאכוף אותה. אני הולך לפני זה, ושואל למה חובת סימון.

אני רוצה להיתלות בדוגמאות של מדינות שאנחנו מתיימרים להסתמך עליהן, ולהן אנחנו מייצאים תוצרת חקלאית. למה להפלות את הצרכן הישראלי ביחס לצרכן האירופאי? לצרכן האירופאי אנחנו שולחים תוצרת ממוינת, מסווגת, אפילו אם היא באיכות יותר נמוכה.

האם אני טועה שכל התפוזים הטובים הולכים לייצוא?

לא בהכרח. זה אבסורד להעמיד סטנדרטים מחייבים בייצוא, ולא להעמיד את אותם סטנדרטים בשוק המקומי.

ראיתי שכבוד היו"ר מוטרד מעניין הענישה. המגמה היא לא ענישה אלא סמכויות הדרכה, תפיסה ופיקוח. בפיקוח אין הכוונה דווקא להעמדות לדין. כדי שתהיה סמכות תפיסה לפקחים, הן לפי חוק רשות הפיקוח הכללי, והן לפי חוקי המועצות, יש צורך בכללים האלה.

האם יעלה על הדעת שיבוא משלוח עגבניות, והפקח יעצור את המשאית ויבדוק את אחוז העגבניות הרקובות?

משנים את הסיווג. לפקחים תהיה סמכות עניינית לתקן את המעוות, למנוע עבירה. הסמכות להטיל עונש, זה בסוף. אנחנו מתכוונים רק אחרי הרצה והדרכה להגיע לשאלת הענישה.

מר פרננדס, מה דעתך, למה המדינה צריכה להתערב?

אני לא מכיר את כל הכללים, אבל אני מסכים בעיקרון עם מר בן דוד. הצרכן צריך לקבל אבחנה מבחינת הסוגים. הנושא עלה גם בדיון מול משרד החקלאות, והדבר שלנו היה חשוב זה להמשיך ולהציע לצרכן הישראלי תוצרת מאיכות נמוכה. ברור לנו שתצטרך להיות פרמיה לתוצרת מסוג מובחר, אבל ביקשנו שגם תוצרת באיכות פחות טובה, לצרכנים מעוטי יכולת, תופיע על המדפים, כדי שכל אחד יוכל לעשות את הבחירה שלו.

אתה יכול לראות את התוצרת, מלבד הארוזה.

זו בדיוק הנקודה, יש הטעיה כי בחלק העליון של האריזה אתה רואה את הפרי היפה, ולמטה את הפחות טובים. אין אפשרות בכלל לבחור.

בגלל שאין חובת סימון גם לגבי תפזורת וגם לגבי אריזות, קורעים את כל האריזות ומתחילים לנבור.

אני יכול לתת את הדוגמה הטובה ביותר, לדעתי, שבתפוחי אדמה רואים בחלק העליון של האריזה תפוחים גדולים ולמטה קטנים מאוד. לכן אני חושב שזה דבר נכון.

אבל אם הייתי אומר שיש חובת סימון של תפוחי אדמה לפי גדלים?

זו מטרת הכללים, להגדיר את הגדלים של תפוחי האדמה.

החקלאי, פעמים רבות, שם למטה דבר אחד ולמעלה משהו אחר. זה לא חייב להגיע לאותו סיטונאי או ירקן שעושה את זה. הנבירה בירקות היא מאוד פופולרית, בוחרים מה שרוצים. אני חושב שזו אפילו פגיעה בחלק מהפירות, חלק נופל.

השאלה אם זה נכון גם לגבי פירות וירקות שמגיעים בתפזורת.

לדעתי, במוקדם או במאוחר, לא תהיה לחקלאים ברירה אלא להגיע לרמת השיווק הזו, מפני שאם חקלאי ירצה לשווק את תוצרתו יצטרך למיין ולהביא אותה באיכות.

השאלה אם לכפות את זה עליו ברמה של כללים שאם לא מבצע אותם זו עבירה.

מי יממן את זה?

זה ייקר את המחירים.

זה לא ייקר, זה ייצור מנגנון מחירים הרבה יותר מדויק.

גם היום ממיינים.

צריך לשאול מה בדיוק העלות, ואם זה יתגלגל לצרכן. אני חושב שהיום יש עודף היצע של פירות וירקות, זה עונתי, והמחיר בהתאם.

אין בעיה לכתוב את שם היצרן, אבל השאלה היא אם המיון אינו מכביד כבר על שלב הקטיף, זה מעכב את העבודה ומייקר אותה.

בפירות זה לא קיים. הסטנדרטים מבוצעים.

בפירות אין כל מיני וריאנטים?

הפירות מגדלים שונים משווקים לחוד, כי זו הדרישה של הצרכן וזה האינטרס של המגדלים. זה עובר מערכי מיון מדויקים. לשני דברים יש בעיני חשיבות רבה: אחידות המוצר בכל הקו מהיצרן, הקמעונאות ועד הצרכן. דבר שני יש חשיפה ליבוא והסכמים בינלאומיים שיש למדינת ישראל. אנחנו לא יכולים היום לאכוף סטנדרטים ליבוא פירות, כי אין במדינת ישראל כללים.

למה צריך לאכוף? לצרכן יש עיניים לבחור.

אני רוצה להגן על המגדל הישראלי, זה תפקידי. אני רוצה שבסטנדרטים בהם הוא עומד יעמוד גם המגדל מחו"ל, כמו שדורשים מאתנו כשאנחנו מייצאים פירות.

תן לי דוגמה.

ענבים למשל, הם חייבים להגיע לאחוזי סוכר, לגודל גרגר ומשקל אשכול. אם אני לא עומד בזה זה נפסל וחוזר לשוק המקומי.

מי פוסל את זה, רשת השיווק האנגלית או -

יש חוק לפיקוח לייצור צמח ומוצריו, ושם יש סטנדרטים. אנחנו מחויבים להם.

את הפרמטרים ליצוא הענבים קבעה רשת השיווק האנגלית או גורם סטטוטורי בריטי?

יש שני סוגי סיווג. יש סיווג מחמיר של הרשתות, ויש סיווגים שנקבעים על ידי גופים שמסונפים לארגון הסחר העולמי.

מה זה מעניין את משרד החקלאות הבריטי אם יש בענבים פחות סוכר?

הוא לא מוכן שהצרכן שלו יקנה ענבים שכתובה עליהם רמת סוכר מסוימת, וזה לא יתאים למה שיש בפועל בפרי ולכללים שהוא קבע. זו בדיוק הנקודה, המדינה צריכה להגן על האינטרסים של הצרכן.

השאלה כרגע היא העלויות. לגבי פירות, בדרך כלל, רוב החקלאים ממיינים כי יש להם אינטרס למיין את הגדלים, ולמכור אותם על פי גדלים. הבעיה שלנו שממילא כל העלויות האלה מבוצעות כבר אצל החקלאי, כשזה מגיע לירקן, הוא זה שמערבב. לכן אני חושב שמשרד החקלאות צודק.

דו"חות על בסיס הכללים האלה משלוש השנים האחרונות, במהלך דמה, רואים שיש שיפור משמעותי לאורך שלוש השנים האלה ברמת האיכות של הפירות.

זאת אומרת שהחיים עושים את שלהם, בשביל מה צריך כללים, למה לבנות מערכת שלימה של עבריינים?

אני אחראי על הנושא של פירות וירקות בריבוע הכחול. אני רוצה להתחיל ממחיר התוצרת, שעניין כמה מהאנשים כאן. תוצרת חקלאית איכותית יותר עולה יותר כסף. אם חושבים שמחירי התוצרת לא יעלו כתוצאה מהמיון, זו טעות.

עשינו מחקר צרכנים, ושאלנו מה הצרכן מעדיף בשקית תפוחי האדמה. חלק אמרו שרוצים קטנים, חלק גדולים וחלק בינוניים. כלומר, המסקנה היא שהלקוח מעדיך שיהיה לו את מגוון האפשרויות.

היום, כשבאנו לחבר סטנדרט ולדבר על גדלים, מבקשים ממני תוספת מחיר משמעותית על המיון. אם אנחנו רוצים תוצרת יותר איכותית, אנחנו צריכים לתת לכוחות השוק הרגילים לעשות את זה. יכול להיות מצב שחקלאי יגיד לי, שאם אני רוצה איכות טובה יותר, מיון ברמה גבוהה יותר, זה עולה יותר כסף, ולכן לא ירצה לעבוד אתי.

כל ההתייחסות שלי עד כה היא רק לגבי נושא הירקות, פירות זה סיפור מסוג אחר. סטנדרטים בחקלאות חייבים לבוא מנקודת המוצא, שהיא הייצור, החקלאי. אם רוצים שהחקלאי יטמיע תהליכים של סטנדרטיזציה, אנחנו מוכרחים להטמיע את זה לא במסגרת של קנסות ועונשים. זו צריכה להיות הטמעה של גישת שיווק אחרת.

מה שקורה היום, הרשתות באות בדברים עם החקלאים, ובפועל מצליחות לשפר את האיכויות שהן רוצות להביא לצרכן, ובסופו של דבר הצרכן בוחר לפי ראות עיניו.

בארה"ב, שהיא המדינה היחידה אולי שממנה אפשר לקחת דוגמה, משום שהם הצרכנים הגדולים ביותר לנפש של פירות וירקות אחרי הישראלים, בודקים סטנדרטים על ידי רשות המזון שלהם שבודקת סטנדרטים בכל תחומי המזון. הם בודקים אצל החקלאי מה כתב במשלוח התוצרת, ולא בודקים כלום במדף. המדף צריך לעניין את הקמעונאי, כי אם אני לא אמצא חן בעיני הלקוח, הוא לא יחזור אלי. השוטר הכי חזק שלי זה הצרכן שיכול לא לחזור אלי יותר.

בפירות זה יותר קל, כי הפירות עוברים במכונות מיון וקירור. בירקות אין את האמצעים לעשות זאת. בכל השנים השקענו בתוצרת ליצוא, ופחות בשוק המקומי. צריך להטמיע את התהליכים האלה אצל החקלאי.

הסטנדרטים, לדעתי, דורשים תיקון בהרבה מאוד פרמטרים, ולזה איני נכנס כרגע.

אם זה יקרה אצל החקלאי, תסכימו שזה גם יחול לגביכם?

אתה לא מייצר כאן מערכת מעקב אכיפה, ולכן זה לא יעבוד.

הכללים האלה מתחילים מהחקלאי, ולא רק במדף. כל הכללים האלה הם המשכיות קיימת.

בואו נחלק את זה לשניים, שתהיה מערכת פיקוח שתבדוק במרכזי הקליטה של התוצרת, ונראה שהחקלאים מצליחים להביא את זה עד לנקודת ההפצה ברמת האיכות והסטנדרטים הקבועים. אם יוכתב החלק השני לפני עבודה יסודית בחלק הראשון אצל החקלאי, לא נשיג את המטרה. אנחנו יודעים שבאים לבדוק רק את רשתות השיווק, לא את השווקים. בסוף, אנחנו נהיה שק החבטות של הנושא הזה. לכן, אני ממליץ לעבוד על החלק הראשון, אם אנחנו רוצים לעשות את זה.

החוק חל על כולם.

החיים חזקים יותר מהחוקים. אני לא זקוק לתקנות האלה. החיים מכתיבים תהליך, שהוא בסך הכל נכון, אנחנו משרתים את הצרכן שיודע לבחור.

מה במקרה שאתה לא נותן לו אפשרות בחירה?

אז הוא עוזב אותי. אם הלקוח לא ימצא אצלי את מה שהוא רוצה הוא ילך למישהו אחר. מבחינתנו, זה העונש הכי קשה שיש. הסיווג הוא לנקודת פתיחה, אחרי גל לקוחות שעברו על הארגז, הוא כבר לא עומד על הסיווג הזה. בימים חמישי שישי נרים פתקאות כל הזמן בשל כמות הלקוחות הגדולה. לדעתי, זה לא בר ביצוע על מדף. לקוח ממוצע נוגע בחמש עגבניות, ולוקח את החמש האחרות.

הוא נוגע כי זה מעורבב.

כרגע, אותה מערכת בקרה מתבצעת ברשתות השיווק. זה תהליך מתמשך, ואני לא חושב שהמדינה צריכה להתערב בתהליך הזה, לחוקק חוקים ולהפוך ציבור רחב של אנשים לעבריינים, ומצד שני להקים עוד משטרה.

זה כבר קיים, מדברים רק על שיפור הסיווג.

אני קניין מחלקת הירקות של הקלאבמרקט. אני מצטרף לדברים של שני עמיתיי, אנחנו עושים את העבודה הזאת ממילא יומיום. מה שמציעים פה זה דבר שקשה מאוד לבצע. אנחנו מקיימים מערכת בקרה, ומי שלא טוב הולך הביתה עם הסחורה.

אנחנו לא יכולים להיות מאחור מול השווקים הפתוחים. אם אנחנו צריכים לעשות צעדים נוספים זה ייקר הסחורה בצורה כזאת שלא נוכל לעמוד מול השווקים הפתוחים. העונש, אם אתה לא טוב הוא פשוט שלא באים אליך.

הסטנדרטים משתנים, תנאי אקלים, ברד, חמסין פוגעים בסחורה והיא לא תעמוד בכל התקנות שמציעים פה.

כל הרשתות יחד הן פחות מ- 30% מהשוק. יכול להיות שה- 30% לא צריכים להכתיב ל- 100%.

את ה- 100% לא בודקים.

אנחנו לא נאשר היום את התקנות. אני מבקש שיגידו לנו מה קורה בחו"ל לגבי סטנדרטים.

אפשר לבקש מהרשתות התייחסות לגבי הסימון של מקור התוצרת?

אין ויכוח אתי שצריך לכתוב מי היצרן ומאיזו מדינה זה.

גם בארוז וגם בתפזורת.

לגבי ארוז, זה ברור שמי שאורז כותב מי היצרן ומהי ארץ הגידול.

בחו"ל כותבים רק ארץ, לא כותבים את שם היצרן בתפזורת.

אנחנו מבקשים בדיקה, נראה מה עושות מדינות אחרות, נלמד מניסיונם של אחרים.

מר שליו, מר בן דוד, האם אצלכם נערכת בדיקה השוואתית לגבי מה שנעשה בעולם?

ודאי. כל הכללים שאנחנו מציגים לפניכם הם על סמך התקנות של האיחוד האירופי.

אני חזרתי עכשיו מסיור מקצועי באיטליה ובצרפת. כל קשר בין מה שנאמר פה, למה שנעשה שם מקרי בהחלט. אין שום קשר.

נוצר מצב שאנחנו יוצאים מפה היום כללים שקיימים מקודם, ולא משופרים.

לאבות המייסדים של המדינה היה חלום של כלכלה מתוכננת, וחשבו שקפיטליזם הוא שורש כל רע. חלק מהדברים האלה הם נחלת העבר. התפקיד שלי, בין היתר, הוא לבדוק אם אין גלמים מהעבר, ואם לא סבלנו שנים רבות מידי מעודף רגולציה. אני בעד ביטול רגולציות.

תודה רבה, הישיבה סגורה.



הישיבה ננעלה בשעה 11:10.