פרוטוקולים/כלכלה/5501



2
ועדת הכלכלה
9 ביולי 2002

פרוטוקולים/כלכלה/5501
ירושלים, ז' באב, תשס"ב
16 ביולי, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי




פרוטוקול מס' 492
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שלישי, כ"ט בתמוז התשס"ב (9 ביולי 2002), שעה 10:30

צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (יבוא רכב ומתן שירותים לרכב) (תיקון) התשס"א - 2001 בקשה לדיון מחדש ודיון מחדש

חברי הוועדה: אברהם פורז - היו"ר
יגאל ביבי
יצחק גאגולה
אברהם הירשזון
יצחק וקנין
נעמי חזן
נחום לנגנטל
מיכאל נודלמן
אלכסנדר צינקר
אברהם רביץ
נחמה רונן
וייצמן שירי

אפרים סנה שר התחבורה
אבי גונן ראש תחום טכני, משרד התחבורה
בועז סופר מינהל הכנסות המדינה, משרד האוצר
יוסי שטיינמיץ ממונה רכב ארצי מכס, משרד האוצר
אביהו בן נון יו"ר איגוד יבואני הרכב
ראובן אבן מנכ"ל איגוד יבואני הרכב
יצחק מנור דוד לובינסקי בע"מ, איגוד יבואני הרכב
יוסי טופז ועד מנהל ענף חלקי חילוף, איגוד לשכות המסחר
גדעון רייס ועד מנהל ענף החלפים לרכב, איגוד לשכות המסחר
עו"ד עינת ברכה יועצת משפטית, איגוד לשכות המסחר
דורון שופן כלכלן, הרשות להגבלים עסקיים
גולן קנטי הרשות להגבלים עסקיים
מנחם שניר מנכ"ל חברת אוטו סנטר
רפי שחוח חברת יוריס
שמואל שמשוני חברת יוריס
דוד פרי מנכ"ל חברת ניו קופל
גלית אבישי מנכ"ל המועצה לצרכנות

לאה ורון

יפה קרינצה






















































צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (יבוא רכב ומתן שירותים לרכב) (תיקון), התשס"א - 2001
בקשה לדיון מחדש ודיון מחדש

בוקר טוב, אני פותח את הישיבה. אנחנו מתכבדים היום בנוכחותו של שר התחבורה, שאני מקדם אותן בברכה. נושא הדיון: צו פיקוח על מצרכים ושירותים, יבוא רכב ומתן שירותים לרכב.

קבלנו משר התחבורה צו. קיימנו בנושא הזה מספר ישיבות עם היבואנים הקיימים היום, וגם עם אלה שרוצים להיות יבואנים. שמענו גם את מר אמנון נויבך. זאת הישיבה הרביעית המתקיימת בעניין הזה.

דעת רוב חברי הוועדה היתה שהצו שהנחת לפנינו הוא צעד קדימה, אבל לא מספיק. התוצאה הסופית היתה שהצו אושר, אבל נאמר שתוקפו לשנה וחצי. כלומר, שר התחבורה, בתום שנה וחצי, צריך להביא צו אחר במקומו. זה יכול להיות צו זה, אחר שמחמיר יותר או כל דבר אחר.

לאחר שהתקבלה החלטה ברוב, חה"כ וייצמן שירי ביקש רביזיה, בינתיים התקבל מכתבך. אם תעמוד על זה שהוא יהיה בתוקף, הוא יהיה, אבל בשיחה שהתקיימה בינינו אמרתי לך שלדעתי אין לך סיבה אמיתית כרגע למשוך הצו. עמדתך התקבלה לשנה וחצי הבאות, ובתום השנה וחצי, או במהלכה, אחרי שתראה איך הענף הזה מתנהל, תוכל להחליט כל החלטה. להשאיר את הצו הזה על כנו, להחזיר הצו הקודם, לבטל לחלוטין כל הסדר - הכדור הוא בידך. כמובן שאם לא תעשה שום פעולה והצו יפקע, לא יהיה שום צו ואיש הישר בעיניו יעשה.

מסיבות אלה, אני חושב שאין לך סיבה למשוך את הצו. בעוד שנה וחצי, זה יהיה אחרי הבחירות, ומי שיהיה שר התחבורה יוכל לבוא לכנסת ולשכנע בצדקת דרכו.

מה שהגשנו לא הוגש בחלל הריק, אלא מוועדה, שמבחינת הגיוון והמקצועיות של ההרכב שלה, לא יכולה להיות טובה ממנה. יש שם נציגי הצרכנות, מהנדסי רכב, האוצר, משרד התמ"ס וכלכלנים עצמאיים. היא יצרה את היצירה הקולקטיבית הזאת. יכול היות שהיא לא הובילה את תהליך הרפורמה עד הקצה, אבל היא קדמה אותו באופן משמעותי. התכוונו שאחרי שנים בהן לא היתה רפורמה, תהיה רפורמה.

אני, כשר הבריאות בממשלת רבין, התחלתי את יבוא התרופות. יש לי שם של רגולטור נוקשה, וככזה פתחתי את הענף התחרותי הזה. לא רציתי שגם הרפורמה הזאת תהיה קורבן לסחבת, היה לי חשוב להעביר אותה. בתוקף אחריותי הכוללת כשר תחבורה, איני יכול לקבל מצב שבו עוד שנה וחצי יש אפשרות שהכל פתוח ואין שום הגבלה.

חלקי חילוף זה דבר בטיחותי. אנחנו הצלחנו לצמצם את המרכיב הטכני בתאונות דרכים בחצי אחוז. אנחנו מנסים, בכל מיני אמצעים, להוריד את מספר התאונות ככל האפשר ולא מצליחים. להחזיר את הנושא הטכני כפקטור בתאונות דרכים, זה בלתי אפשרי.

אדוני השר, עניין התקינה הוא ספור אחר. אף אחד לא מתכוון שיביאו מכוניות בלי בלמים מבנגלדש.

אני, כשר תחבורה, לא יכול להשלים עם מצב בו לא יהיה פיקוח, מסיבת הבטיחות. לכן, אני רוצה לחזור להחלטת הוועדה הזו, שיש לה הרכב מכובד, ועושה פה נסיגה מבחינתי. הוועדה ממליצה כי בתום שנתיים מיום כניסת ההמלצות לתוקף בחוק, יבחנו השינויים שחלו בשוק, הן מבחינת פתיחת הענף, והן מבחינת איכות השירות לצרכן, בהתייחס ל- 4 סעיפים. אם יתגלה ליקוי מהותי הפוגע בציבור הצרכנים בעקבות השינויים שיחולו בענף, הוועדה תתכנס עוד לפני תום השנתיים לפתרון הבעיה.

אני מבקש שתוקף הצו לא יוגבל. 18 חודש מיום שיכנס לתוקף, חוזרים אל הוועדה הזאת, מציגים לה את המצב. יוכלו לבוא היבואנים ונציגי הציבור, להגיד מה המצב בשוק, ולפי זה נתקן. אין פה עניין פוליטי, זה דבר שהוא לטובת הציבור. מציאת האיזון בין אחריות ובטיחות מצד אחד, ובין רצוננו לתחרות והורדת מחירים מצד שני.

אם בעוד שנה וחצי תוקף הצו פג, ויש אופציה שלא יהיה שום צו והכל יהיה פתוח, לזה אני לא יכול להסכים. אני מוכן ורוצה לבוא הנה עוד שנה וחצי ולהציג את המצב, נשמע מה אומרים הנוגעים בדבר, ואם יסתבר שיש ליקוי מהותי שפוגע בציבור הצרכנים, נשנה את זה.

אם הצעתי תתקבל, אנחנו כמשרד, פונים ישירות ליצרנים ומודיעים להם, מעל ראש היבואנים הקיימים, שיש להם אופציה ליותר מיבואן אחד.

האם אתה לא מאמין ביכולת שלך להביא תקנות עוד שנה וחצי?

אני רוצה להטמיע את זה. גורמי המקצוע, גורמי השוק והצרכנים לא ישתנו בעוד שנה וחצי. אני מתחייב לבוא לכאן בעוד 18 חודש ולעשות פרזנטציה של מצב העניינים, ולפי זה לראות. אם המצב לא יהיה טוב, ועדת הכלכלה - לא חשוב מי יהיו אז חבריה - תגיד את דברה. כל שר תחבורה שיהיה יצטרך לשמוע את מה שאומר הציבור בעניין, משום שזה לא נושא פוליטי.

כרגע ההצעה הזאת משוכה. אני אהיה מוכן לבטל את המשיכה, אם אני אדע שאין מצב שיש תהום בעוד שנה וחצי. אנחנו דמוקרטיה, הממשלה מפוקחת על ידי הכנסת, ואם תהיה בעיה נתייחס.

אדוני השר, הבעיה שמטרידה אותי היא ששר התחבורה יניח לנושא להירדם. אם אתם יודעים שבעוד שנה וחצי התקנות יפקעו, אתם חייבים לעשות מעשה במהלך הזמן הזה.

מי מונע ממך לקיים דיון בעוד שנה מהיום.

כל עוד השר לא מציע לנו שינוי, אנחנו יכולים רק לדבר.

אני לא יכול למרוד במרות הכנסת. אם אתה חושב שתהיה סחבת, תקבע ישיבה במושב החורף, ואצטרך לתת דיווח. הייתי אומר שזו אפילו חובת הוועדה.

יש לי חילוקי דעות רבים עם שר התחבורה, אבל בנושא הזה אני סומכת את שתי ידיי על דבריו. אנחנו לא צריכים לחכות 18 חודש, ואז לפקוח עיניים. אנחנו יכולים להחליט שאנחנו מבקשים דיווח ממשרד התחבורה בשני רבעונים, איך זה מתקדם, מהן מסקנותיו. זה תהליך שמתחיל, אנחנו לא יכולים להגיד מראש שיהיה מה שיהיה בעוד שנה וחצי, לא מעניין אותנו אם מצליח או לא, העסק, מבחינתנו, פתוח לחלוטין. מבחינתי זה לא מתקבל על הדעת. גם אני רוצה שהשוק יפתח ותהיה יותר תחרות, ובוודאי אם זה ישפיע על מחירי המכוניות.

חה"כ רונן, אנחנו לא אמרנו שבעוד שנה וחצי הכל פתוח. אמרנו שמשרד התחבורה, כתוצאה מזה, חייב לעשות מהלך במשך השנה וחצי.

משרד התחבורה, בסופו של דבר, חייב לשרת את האינטרס של הציבור. הוא חייב לבחון את הרפורמה הזאת ואת משמעותה. אנחנו לא רוצים שזבל יגעה למדינת ישראל. הפכנו להיות מדינה של יבוא זבל בכל מיני תחומים, וצריך להגן על האינטרסים של הציבור גם בנושא זה.

אני חושבת שאני אקבל את ההצעה של שר התחבורה. מהרכב הוועדה שבחנה את הנושא, אני סומכת על מקצוענות האנשים שהגישו את ההמלצות, ואני מציעה ללכת בקצב ההמלצות שהוצע.

אני מציע לקבל את הצעת השר, וללמוד תוך כדי תנועה. אתה, כיו"ר הוועדה, רשאי לדון בעניין מתי שאתה מוצא לנכון. בסופו של דבר, הוועדה תקבל את המשוב המתאים אם הנושא זז קדימה או תקוע. יש מספיק גורמים אינטרסנטיים שיכולים ליידע את הוועדה איפה הנושא עומד. לכן, אם הכוונה היא לפתוח, עם השנים, את שוק יבוא המכוניות, צריך לעשות את זה חכם, ובעיקר בזהירות, שלא יצא מצב שבאנו לברך ויצאנו מקללים.

אני מציע לקבל את הצעת השר, ולקבוע כבר עכשיו ישיבת ועדה בנושא בעוד ששה חודשים. אז משרד התחבורה יידע שהוא חייב בדיווח אחרי פרק זמן זה.

קבלנו את ההחלטה להקים את הוועדה ב- 97, בתאום בין משרד האוצר ומשרד התחבורה. היתה לי את הזכות הזאת, כמנכ"ל משרד התחבורה. הוועדה הגישה את המלצותיה ב- 99, כבר היינו יכולים להיות בתחילת יישום העניין. כל מטרת הקמת הוועדה היתה לפתוח את השוק, כי ראינו את המונופולים של היבואנים, כדבר שהוא לרעת הצרכנים במחיר ובטיב השירות. היו לא מעט ויכוחים, בוועדה הזו, ביני ובין משרד התחבורה, אבל צריך לדעת לעשות את ההפרדה בין ויכוח לגופו של עניין, ובין כזה שהוא לא.

אני חושב שהאנשים שיושבים פה בחדר, שאינם יבואני הרכב המסורתיים, הם אנשים מאוד אחראים. הלוואי שהייתי יודע, שכתוצאה מהפתיחה, רק הם יתעסקו ביבוא הרכב. אבל אנחנו יודעים כמה יבואני הרכב סובלים מהיבוא האישי של הפרצה של השנה, שזה יכול להיות שנתיים בשנות מודל. אני יודע גם מה הקשיים של משרד התחבורה בלקבוע סטנדרטים ואכיפות עם שלושה, או ארבעה, מפקחים שיש להם בכל מדינת ישראל, כי האוצר לא נותן להם יותר. צריך להגיד בגלוי, שכמעט אין פיקוח על היבוא.

מה קרה כשהביאו מכוניות ממודל של לפני שנתיים?

הגיעו מכוניות עם הרבה מאוד בעיות בטיחותיות. בשוק המשאיות, למשל, יובאו חלפים במצב קשה. יש בעיות קשות ביבוא חלקי חילוף בטיחותיים במשאיות.

אי אפשר לפתור את זה על ידי בדיקה? שכל מכונית תכנס למכון לבדיקה?

אתה לא יכול לעשות את זה ביבוא. לדעתי, יש שגיאה קונספטואלית של הוועדה. היא היתה צריכה לומר את דעתה בשלב 1, ומה יש לעשות בשלב 2. היא לא היתה צריכה לומר שזו הרפורמה בשלב 1, ואני אבדוק בעוד שנה וחצי, ואחרי כן אחליט מה לעשות. הצו היה צריך להיות מנוסח כך שיהיו כל השלבים.

יש פה מערכת של חוסר אימון בינם ובין הממשלה, ובין הממשלה ובין הכנסת. ההבדל בין הצעתך, אדוני היו"ר, ובין שר התחבורה הוא שאתה רוצה להכריח את השר לבוא בעוד שנה וחצי ולומר מה יהיה הלאה. בעוד שנה וחצי לא יהיה כלום ולכן יהיה חייב לבוא. השר אומר הפוך, לא יכול להיות מצב של תהו ובהו בעוד שנה וחצי, ויהיה תלוי, כמשרד התחבורה, בוועדה.

אנשים, שבצדק, דורשים את המעבר מהיבוא המונופוליסטי ליבוא מקביל, גם לא היו רוצים להגיע למצב של תהו ובהו. יש להם בעיה ביומיום מול "חאפרים" שנכנסים לתחומים האלה, להרוויח כסף בקלות ולברוח, ואנחנו אחר כך נצטרך להסביר את בעיית הבטיחות בדרכים, ואיפה היינו. לכן אני מסכים עם שר התחבורה כלשונו, כדי שלא יהיה מצב של תהו ובהו עוד שנה וחצי.

יכול להיות גם שהקשר בין יצרן יבואן הוא הדוק מאוד, ואף אחד לא יצליח להביא הסכם נוסף ליבוא, אז נחשוב אם צריכים להיות חסמים אחרים ממה שהוועדה חשבה: מכוני שירות, שמשרד האוצר יעשה ביקורת.

כולנו רוצים ליברליזציה בשוק הזה, אלא שיש כאלה שאומרים שיש לעשות אותה בבת אחת, ויש כאלה שאומרים שיש לעשות אותה בהדרגה. בינתיים, שום דבר לא מבוצע. שר התחבורה הגיש הצעה בפני הוועדה, ואנחנו קיימנו דיונים בנושא ההצעה הזו. בישיבה האחרונה הגענו למצב ששר התחבורה אמר שהוא מושך את ההצעה חזרה.

היום אנחנו דנים מחדש, עם שר התחבורה, והוא ממשיך ואומר שהוא לא מוכן לדרך אחרת מזו שהוועדה המקצועית הציעה. כשר התחבורה, מתוך אחריות ציבורי, אינו מוכן ללכת לדברים אחרים ממה שהוועדה המליצה. כלומר, שגם אם נשב עכשיו עוד 5 שעות ונדון, הדיון יהיה אקדמאי מאוד, ועקר.

אם שר התחבורה היה חפץ להשתכנע, הוא היה עושה זאת מזמן. אני חושב שאתה, כיו"ר הוועדה, מנהל דיונים רציניים מאוד, ואם לאחר כל הדיונים הרציניים הללו שר התחבורה לא השתכנע, אני לא חושב שכבמטה קסם, הוא ישתכנע היום. לכן, כדי שלא נדחה את זה לעוד חצי שנה, ושר התחבורה יבוא אלינו עוד פעם עם אותה הצעה, אני מציע לקבל את ההצעה הקיימת, כי אין אחרת.

אנחנו יכולים לכפות על השר לבוא לוועדה, ולכן, אדוני היו"ר, לאחר ששמעתי את דבריו של חה"כ נחום לנגנטל, שהיה גם בצד המקצועי של העניין ולא רק בפוליטי, אני חושב שאם אנחנו רוצים לשקול מקצועית, יש להקשיב לאנשי המקצוע.

לגבי דברי חה"כ נחמה רונן, על יבוא "זבל" למדינת ישראל, לא רק במישור של תחבורה, אני חושב שיש לקיים פעם דיון מעמיק בנושא. אנחנו הופכים למדינה של העולם השלישי שמנצלים אותה כדי להביא דברים מיושנים.

אני לא שמעתי שמייבאים לפה "זבל". אני יודע שבתקופה מסוימת הביאו לפה מיכלי שתייה ריקים מפלסטיק מאירופה, כי פה היינו זורקים אותם לפח, אבל עכשיו יש חוק מיחזור. להגיד שאנחנו פח הזבל של העולם - לא הייתי אומר.

אנחנו למדים מדבריו של חה"כ לנגנטל שהוועדה קמה בשנת 99, עכשיו אנחנו בשנת 2002, זה מספיק זמן כדי לקבל החלטות ולהגדיר שלבים. אני לא בטוח שבעוד שנה וחצי השוק יהיה פתוח. אני נציג הבוחרים, והם היו רוצים שהשוק יפתח. הוועדה צריכה לקבוע תקנות שלא ייבאו לפה "זבל".

ביבוא המכוניות זה לא משנה. יבאו מכוניות רומניות שהיו זבל, למרות שהיה יבואן רשמי.

אני מבין שקשה לשכנע את השר, אבל אני מבקש שיהיה בסופו של דבר שוק חופשי, ולא רק דיבורים. לגבי יבוא זבל: אם יהיו תקנות, לא ייבאו זבל.

אני תומך בחה"כ אברהם פורז. הוועדה מאוחדת בנושא היבוא. הדאיגו אותי דבריהם של חה"כ נחמה רונן וחה"כ לנגנטל שגם היום, כשהשוק לא פתוח ויש יבואנים, אנחנו פח הזבל של העולם, כלומר שאין פיקוח. אם אין פיקוח עכשיו, לפחות שעם ישראל ייהנה ממחירים זולים. לכן, אני אומר שצריך להגביל לשנה וחצי.

אני יודע את המציאות. עוד שנה וחצי, זה אחרי הבחירות, יהיו שרים חדשים, ואם אנחנו לא נגביל בזמן, שנה וחצי תהפוך ל- 10 שנים, והנושא לא יבדק והשוק לא יפתח. הוועדה לא יכולה לשנות תקנות של שר, לכן מציע לתמוך בהצעתו של חה"כ פורז, ולהגביל בשנה וחצי.

אני מרגישה שאני צריכה לייצג את הצרכן הממוצע, אני חושבת שלחברים רבים בוועדה, יש אותה נקודת מוצא. אין ספק שפתיחת השוק לתחרות, זה דבר שרק יטיב עם הצרכן. העיקרון הבסיסי הוא נכון.

אני מבינה שהסתייגות הוועדה המקצועית, ושל חלק מחברי הוועדה, היא בעיקר בנושאי בטיחות. אם כך, אני לא מבינה למה לא תתקבל הצעתי מהישיבה הקודמת. אני חוששת שיבוא ללא קשר עם היצרן הוא בעייתי, לכן אפשר לנסח את הסעיף הקובע שהיבואן צריך לייבא מספק שיש לו קשר ישיר עם היצרן. זה פותח את הנושא מבחינה מהותית ומקבע את העיקרון של הבטיחות. זה נמצא בהגדרות, באמצע העמוד הראשון. הוספתי: "או קשר עם ספק שיש לו קשר ישיר עם יצרן". אני מעלה את זה שוב.

אם הצעתי לא תתקבל, למרות שאני חושבת שהיא פשרה הוגנת, אמשיך לתמוך בהצעת היו"ר. אני חושבת שהיא נכונה. אם אנחנו לא מקבלים החלטה, זו למעשה החלטת השר, אנחנו שוב כולאים את הצרכנים במצב מונופוליסטי שמצמצם את זכות הבחירה, וזה בלתי אפשרי.

חשבתי ששנה וחצי זו היתה הסכמה של כל הצדדים, כולל משרד התחבורה. אנחנו המדינה היחידה שמתיימרת להיות מדינה מערבית שמחירי הרכב לאזרח הם כה גבוהים, שאין לזה אח ורע בעולם המערבי. יש דרכים לשמור על בטיחות. בואו ננסה את ההצעה. השר תמיד יכול לבוא עם תקנות חדשות, אם נראה שיש ניצול לרעה של האזרח - לשם זה אנחנו פה. מפ"י פעם אמרה: "מכונית לכל פועל", בואו נבצע את זה. אני תומך בהצעתו של היו"ר.

בפעם הקודמת תמכתי בדעתו של היו"ר, אבל המציאות כרגע היא או לקבל את הצעת השר או להחזיר המצב לקדמותו, כלומר גרוע יותר ממה שאנחנו רוצים. אין לנו הרבה אפשרויות: לקבל את דעתו של השר, או שהוא ימשוך את הצעתו. החשש הגדול של כולנו הוא מה יקרה בעוד שנה וחצי. כולנו רוצים את טובת הצרכן, אבל טובת הצרכן אינה תמיד הוזלת מחירים. לפעמים אנחנו פוגעים בצרכן בזה שאנחנו לא יודעים איך התחרות תתפתח, מה ייכנס לפה, גם זו פגיעה. אני צריך לבחון את כל מכלול הנושאים, ולכן אני תומך בדעתו של השר.

צינקר

אני תומך ביו"ר. אם לא מתחילים לא יהיו בסוף תוצאות.

אדוני השר, אני רוצה לשאול אם אתה מוכן לשקול את ההצעה הבאה: הצו יפקע בעוד שנה וחצי, אבל תהיה לך הזכות, בתור שר תחבורה, להאריך אותו בשנה נוספת ללא אישור ועדת הכלכלה. אבל ברור שבעוד שנה וחצי הכל צריך להיפתח מחדש, בין אם יוחלט להשאיר אותו דבר, או שיהיה שינוי.

הניסיון שלי אומר שהיום נאשר, אולי נקיים דיון בעוד מספר חודשים, והצו הזה יישאר 10 שנים. אולי בעוד 10 שנים מישהו ייזכר בו. איך אנחנו יוצרים מערכת שמביאה את זה אוטומטית לנקודה בה חייבים להחליט. אם לא מחליטים והמצב הנוכחי נגמר, אז לא יחליטו. אני מכיר הרבה דברים שאמרו שהם לשנה או שנתיים, ורק אחרי 10 שנים התעוררנו.

אני מוכן לקיים פה הצבעה, ואם דעת השר מתקבלת, אז גמרנו. אבל בהנחה שעוד שנה וחצי אתם עוד לא יודעים מה קורה, אני מוכן ללכת לקראת דבר נוסף, שהשר ללא אישור הוועדה, יוכל להאריך לעוד שנה.

אני מצטרף לדעת השר. באופן עקרוני אני בעד פתיחת השוק, אבל בגלל כל מה ששמענו שהשוק עדין לא בשל, נכון לעכשיו ראוי שנתמוך בדעת השר.

דין שנתיים וחצי הוא כדין שנה וחצי. אני רוצה שהרפורמה תתחיל. הכי קל לי למשוך את ההצעה. אני לא רוצה למשוך את זה שנתיים וחצי אם היא לא טובה. אני לא יכול לקבל נקודה בה תהיה תהום תחוקתית. אני מוכן לבוא הנה כל שישה חודשים, ושהוועדה תגיד את דברה. מה יותר הוגן מזה?

יש פרוצדורה. היות והוא עומד על שלו, אני מציע לחברי הכנסת שרוצים ללכת לקראת ח"כ פורז, בואו נתחיל את זה עם צעד קטן, גם אם הוא לא כל כך משמעותי, אבל הוא צעד ראשון.

כזכור לכם, בפעם הקודמת היה רוב להצעתי. חה"כ שירי הציע רביזיה, אנחנו נדון בהצעתו ואם היא תתקבל, חבל למשוך את ההצעה כי דעת, אדוני השר, מתקבלת.

מי בעד הצעתו של חה"כ וייצמן לקיים רביזיה? 7 ח"כים.
מי נגד רביזיה? 6 ח"כים.

לפיכך, יש רביזיה.

מי בעד לאשר את הצעת השר כפי שהוצעה במקור? 7 ח"כים.
מי בעד לא לאשר? 6 ח"כים.

הצעת השר אושרה. תודה רבה, אני נועל את הישיבה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:20