פרוטוקולים/כלכלה/6296




19
ועדת הכלכלה
28.05.2002


פרוטוקולים/כלכלה/6296
ירושלים, ל' ב אדר א, תשס"ג
4 במרץ, 2003

פרוטוקולים/כלכלה/5241
ירושלים, א' בתמוז, תשס"ב
11 ביוני, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי




פרוטוקול מס' 466
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שלישי, יז' בסיוון התשס"ב (28 במאי 2002), שעה10:30

מעורבות חברתית של ארגונים כאסטרטגיה עסקית - יום האיכות -

חברי הוועדה: אברהם פורז - היו"ר
אלי בן-מנחם
יצחק וקנין
מיכאל קליינר

זיוה פתיר סמנכ"ל התאחדות התעשיינים
יואל וייל מנכ"ל מכון התקנים
אורית יגיל לשכת הדוברת, מכון התקנים
מאיר בראל סמנכ"ל התאחדות התעשיינים
יעקב בורק יו"ר חב' אוורגרין פרטנרס
אורן מוסט משנה למנכ"ל סלקום
יפעת קרני עוזרת למשנה למנכ"ל סלקום
אחיעד הראל עוזר דוברת סלקום
תמר לזר מנהלת קשרי קהילה חב' סלקום
רעיה שטראוס בעלים משותף שטראוס-עלית
שירלי שקד רו"ח מ.ע.ל.ה
טליה אהרוני מנכ"ל ארגון מ.ע.ל.ה
רותי טמיר מנהלת קשרי עסקים מ.ע.ל.ה
רו"ח יגאל גוזמן זיו את האפט BDO
אהובה ינאי מנכ"ל מתן
רקפת מוסק משנה למנכ"ל מתן
אברהם חולי יו"ר האיגוד הישראלי לאיכות, מוטורולה ישראל
איילת מישור דוברת ארגון מצילה
ד"ר אביגדור זוננשטיין רפא"ל
מאיר חת לשכת המסחר הבין-לאומית
עירית כהן סמנכ"ל משאבי אנוש ומינהל, חב' כלל ביטוח
אשר גרינבאום מנכ"ל תרכובות ברום
פטריק לוי יועץ פתוח משאבים, שתי"ל/הקרן החדשה לישראל
ברוך שניר כלכלן, התאחדות בעלי המלאכה והתעשיה
רותי קפלן יו"ר עמותת לשם
גבריאל דובק מפיק סרטי יחס"ץ, מכון התקנים
ענת מרילו-זדה ע. סגן השר וקנין
אמיר גלעד לוביסט, גלעד - יחסי ממשל ולובינג

לאה ורון

יפה קרינצה








מעורבות חברתית של ארגונים כאסטרטגיה עסקית - יום האיכות -

בוקר טוב, אני פותח את הישיבה. על סדר יומנו מעורבות חברתית של ארגונים כאסטרטגיה עסקית במסגרת יום האיכות בכנסת.

בבקשה גברתי, מנהלת מכון התקנים.

תודה על שהסכמת לארח אותנו ואת הנושא החשוב של תרומה לקהילה. נמצאים אתנו אנשים רבים שבחיי היומיום תורמים לקהילה כחלק ממדיניות עסקית של החברה. יזמנו את הדיון בשל פעילות של מכון התקנים שקשורה להצעת הכנת תקן חברתי, שמנסה לשתף את כל קהילות האיכות יחדיו, דרך יצוא גישה הוליסטית לאיכות, שבה המנהל המודרני מנהל במקביל את האיכות, השירות, הכספים וגם את בטיחות העובד ואת תרומתו לסביבה דרך ניהול איכות הסביבה. אלמנטים נוספים שבאו לידי ביטוי בהצעת התקן הם: אתיקה בעסקים, תרומה לקהילה, מעורבות עובדים בתרומה זאת, מחויבות של המנהלים עצמם לקהילה. הצעה זו צוברת תאוצה ברמה בינלאומית, והיא תידון בכנס בינלאומי של CONSUMER POLICY במדינות מתפתחות, כשהרעיון הוא לחבר את כל המסמכים הבינלאומיים בנושאי אתיקה, ניהול סביבה, בטיחות בעבודה, העדר העסקת ילדים בשעות הלילה ועד פעילויות להגנה על האוזון. לכן הבאנו לכאן, יחד עם ארגון מ.ע.ל.ה - עסקים למען הקהילה - אנשים בולטים שמדברים על הגישה הזו שאני מקווה שבתחום זה אנחנו נחשבים מובילים ברמה בינלאומית.

האם פעילות גופים אלה לא באה בעקבות מחדלים של גופים ציבוריים אחרים שהם כושלים, והמגזר העסקי אומר: במקום שאין אנשים אתה צריך להיות איש.

ואם כן, אז מה?

אבל זו שיטת מעקפים, הדבר הנכון הוא לתקן את המערכת הכושלת.

לא מדובר במעקפים אלא בגישה מודרנית ורחבה של תפקידו של המגזר העסקי בחברה ובקהילה, כחלק מתוך תפיסה כוללת של חברה אזרחית. בכל העולם, ובוודאי שגם אצלנו, הממשל לא מסוגל לתת מענה לכל הצרכים החברתיים וצורכי הרווחה, ולכן יש תפקיד מאוד חשוב למגזר ההתנדבותי, ולמגזר הפרטי-העסקי.

מדוע שבעל מניות בחברה עסקית יסכים לפילנתרופיה בכספו במקום לקבל דיבידנד מכסימלי?

התפיסה שמ.ע.ל.ה מייצגת, יחד עם המנהלים והנציגים של החברות העסקיות שיושבים כאן, לא מדברת על פילנתרופיה במובן המסורתי של מתן תרומה, אלא על השקעה שמקדמת גם את האינטרסים העסקיים, וגם מובילה שינוי חברתי. בעל מניות שרוצה שהחברה תתקיים, תרוויח ותצמח לא רק ברבעון הקרוב, אלא גם בעתיד היותר רחוק, כדאי לו להשקיע כבר היום בתשתית של עובדים טובים, של בנית קהל לקוחות עם כוח קניה. אנחנו באמת רואים בגישה זו השקעה חברתית שיש אתה תשואה גם לפירמה, גם לבעלי המניות, זה יוצר קרדיט, גאוות יחידה, קידום האינטרסים העסקיים בהיבטים שונים. זה גורם לקבלה ואהדה כלפי אותה חברה בקרב קהל הצרכנים שלה ובקרב העובדים שלה, כל זה בא לידי ביטוי גם בתוצאות העסקיות.

זה מעורר את הבעיה של מחדלי הגופים הציבוריים המופקדים על העניין.

אני אצטט את הילרי קלינטון, שבכנס דבוס לפני ארבע שנים, אמרה שאפילו בתנאים של פריחה וצמיחה כלכלית הצרכים של החברה בעולם המודרני כל כך רחבים ומורכבים שסקטור אחד בודד, בין אם זה ממשלה, מגזר פרטי או כל גורם אחר, לא מסוגל לתת מענה לכל הצרכים האלה, על אחת כמה וכמה במדינת ישראל. במגזר הפרטי יש הרבה משאבים של כישורים, יעילות, יכולת לגשת למשימה ולהתמודד אתה ולכן נכון שהמגזר הפרטי ינתב חלק מהמשאבים שלו לחברה. בסופו של דבר כולנו אזרחים של החברה, בין אם כפרטים ובין אם כחברות. הרעיון הוא לקדם שותפויות.

כאן רצינו להעלות את נושא PRO SECTOR PARTNERSHIP,השותפויות בין המחוקק, הממשלה, המגזר הפרטי והחברתי, כשהמטרה היא לקדם נושאים ולהציג מענה לצרכים הגדולים.

אולי את יכולה לומר לנו באיזה סדר גודל של משאבים מדובר.

לצערי, אין לנו הערכה כספית, אין מספיק מידע להציג נתון כספי ברור. הסיבה היא שעד היום, בגלל המגבלה של תקרת המס במדינת ישראל, התקרה היתה 480,000 שקל, חלק גדול מהחברות לא ייחסו חלק גדול מההשקעה החברתית שלהם לתקציבי תרומה.

התרומה היא כשמעבירים לגוף אחר, אבל אם גוף עסקי עושה בשביל עצמו, זו אינה תרומה, זה לא רשום בשום מקום. זה נחשב כפעילות עסקית, אולי אפילו מוכרת על ידי מס הכנסה.

לא, רק כשזה מוסדר כתרומה.

אבל נניח שחברת החשמל עשתה תערוכת צילומים, זה נחשב כהוצאה מוכרת?

לא בטוח. אלא אם כן יגידו שזה מקדם את האינטרסים של חברת החשמל.

הנכון הוא לדבר לא במונחים של כמות אלא איכות ההשקעה של העסקים. פה השינוי שחל בשנים האחרונות הוא עצום ומדהים. נמצאים פה נציגי סלקום, שלציון יום הולדתה השביעי במקום לערוך מסיבת פאר, יצאו אלפי עובדי החברה לפעילות התנדבות בכל רחבי הארץ.

מה הם עשו?

הרעיון היה לקחת את כלל העובדים, ומעבר לפעילויות השוטפות שאנחנו עושים למען הקהילה והחברה, לעשות את העובדים לחלק מהעניין. זה צף מתוך החברה, מתוך הרצון של האנשים, עם הרבה מאוד עזרה של מ.ע.ל.ה . אפשרנו לכל אזור למצוא פרוייקטים שמתאימים לאופי הפעילות של אותו צוות. לדוגמה, מתנ"ס ברחובות שאומץ על ידי צוות מהמגזר העסקי, שפצו את המתנ"ס: צבעו, התקינו מזגנים חדשים, שהיו לנו במלאי אחרי ששדרגנו מזגנים, מחשבים, קווי טלפון. זאת פעולה פיזית חד-פעמית, אבל הפרוייקט לא מסתיים שם. הליווי והעזרה הם לאורך זמן כשהעובדים ממשיכים עם צוותים יותר קטנים של ילדים, עם נחלאים שהקימו היאחזות במקום. לקחנו חלק מילדים אלה אתנו לקפריסין לראות את המשחק של הפועל נגד מילאן.

בצורה כזאת, ארבעת אלפים עובדים התפרשו בכל רחבי הארץ, מול בתי חולים, בתי אבות, מול אוכלוסיות חלשות, כשהמטרה היא ליצור קשרים מתמשכים, ולא אקט חד-פעמי. היה מדהים לראות בקרב העובדים, שהם בעיקרם אנשים צעירים, שהתלהבו בצורה בלתי רגילה והם רוצים שהפעילות הזו תתמשך. זה מדגם מייצג של העובדים במדינת ישראל.

זה גם עוזר לפרסום של סלקום בתור מיטיבה עם העם?

בראשית הדרך חרתנו על דגלנו להיות חלק בלתי נפרד מהקהילה ולתרום ולעזור לא רק בנושאים אלה. בהחלט ראינו לנגד עינינו גם את בנית המותג של סלקום שיצא לדרך בהמראה מאוד קשה, והיה זקוק לחיזוק. זה עוזר. אבל אני לא יכול להגיד אם הפעילות המתמשכת לאורך שנים, תורמת לפרסום החברה, זה לא מדיד. אבל ללא ספק, אם נעודד את החברות אנחנו מאמינים שזה עוזר לבניית התדמית מכיוון הרבה יותר ערכי וחיובי, ובמיוחד הפן של רתימת העובדים.

הפעילות הזאת היתה בשעות העבודה, העובדים קיבלו שכר?

אנחנו לא ארגון שעובד שעות עבודה מסודרות, אבל זה היה בזמן העבודה. מה שיפה הוא, שאנשים הולכים גם בזמנם החופשי, בימי שישי, במוצאי שבת. הבסיס הוא בשעות העבודה, וזה משאב שהחברה השקיעה בעניין.

האם זה לא בזבוז לקחת עובד בשכר גבוה בהייטק, ולתת לו לסייד, במקום לתת לו לעבוד ואת הכסף לתת למישהו שיודע לסייד?

במשך השנים נתנו המון שיקים לארגונים שונים -

חשוב מאוד שאותם עובדים, גם אם הם עובדי הייטק, יראו את המצוקות, כשאתה לא רואה את המצוקות, אתה לא יודע כמה הן קשות.

בתשובה לשאלתך, לא רק שזה לא בזבוז, אלא יש לזה ערך הרבה מעבר לתרומה של כסף בגלל עניין חשיפת העובד, והמחויבות המתמשכת שלו, הרבה מעבר לשעות העבודה.

הנושא שאדבר עליו הוא: "אין לי ארץ אחרת". אני מייצגת מפעל שקיים כבר 65 שנה, וההורים שלי בחרו בארץ ישראל כחלוצים שהאמינו בחקלאות. אני נולדתי פה, וראיתי שאם אני והעובדים במפעל לא נחליט שזו ארצנו ואין אחרת, המהלך של הורי היה לשווא. כבר לפני עשר שנים ראינו שכדי להיות תעשיינים יש לשדרג את התעשייה, להיות בתחרות עם העולם, וחייבים להחליט שאנחנו פה, אנחנו לוקחים את גורלנו בידינו.

אני מחויבת, גם במ.ע.ל.ה וגם במכון התקנים, למדינת ישראל. הדבר המרגש ביותר, שממקום של פילנתרופיות, וגדלתי בבית שנותן, לקחנו את זה הלאה וכתבנו חזון עם כל המנהלים, שם חרתנו את עניין ההצלחה והרווח אבל גם תרומה לקהילה. המנהלים והעובדים עצמם רוצים לעזור, הם גאים בחברה שעוזרת. היום זה חלק מהתנועה העולמית, של היזמות והמקצועיות של המגזר העסקי שנרתמים לפתור מצוקות בחברה. היום, מפעל מתקדם, לא יכול לחויות בבועה, זו צריכה להיות תנועה של כל העם לעשות את ההבדל אם אנחנו רוצים שהמדינה שלנו תצליח לנצח. זה מה שאני מאמינה.

אני יכול להעיד שמה שנאמר פה זה לא סיסמאות. יש לנו גוף בשלומי, ובמשך שנתיים "שטראוס" מביא לנו את המוצרים עד למקום, לסיוע של משפחות נזקקות. אנחנו מגיעים עד קרית שמונה עם המוצרים שלהם, המעדנים ומוצרי החלב. מביאים לנו אותם, כולל המקרר שלהם. מה שנאמר לגבי העובדים, גם הוא אמת לאמיתה, כך היא התייחסות המפעל.

רציתי לדבר גם על התרומה בקהילה. השליחות שלנו, של העובדים, זה "לחולל סביבה של אהבה, אושר והגשמה עצמית לנו ולמשפחותינו, ולקהילה בה אנו חיים". מה שאנחנו מובילים זה לשנות את האלימות, אנחנו קוראים לזה "הסובלנות מנצחת", בעזרת הפלטפורמה של הספורט. הילדים עוסקים בספורט, כלומר מפנים את האנרגיה למקום שמנצח, ואכן עלינו עם הילדים שלוש ליגות. נמצא אתי מר פנחס קומרי, והוא יפרט יותר על הנושא.

אני יליד קרית שמונה, ואני רוצה להתחיל מחוויה אישית שלי. אני הצטרפתי לפעילות של שטראוס בקהילה לפני שלוש שנים, בהשראת גברת רעיה שטראוס, ואת החזון כתבתי במו ידיי, כלומר זה לא חזון שנכתב על ידי הבעלים אלא על ידי המנהלים. אנחנו פועלים מתוך השליחות הזאת, קודם כל כי רצינו שלנו אישית תהיה סביבה יותר טובה, ושתהיה סביבה יותר טובה לכולם.

אני עצמי השתניתי כאדם. היום אני אדם יותר טוב, פחות ממוקד בעצמי ובקריירה שלי, ואני חושב שזה הדבר החשוב. ברגע שאנשים נמצאים בסביבה שנותנת הם משתנים. אני לא חושב שזה בא לכסות על כשלון של מערכות אחרות. יש לעסקים הזדמנות מדהימה לשנות את החברה בישראל. לעסקים יש כסף, כשרון -

זו פעם ראשונה מזה תקופה ארוכה שאני שומע שלעסקים יש כסף.

זה חלק מהתשובה למה אנחנו לא מדברים רק על תרומה כספית, אלא על הובלת שינוי חברתי ומחוייבות כחלק מתוך גישה עסקית ותרבות ניהולית. זה לא נעשה כשמרוויחים, ומפסיקים לעשות אותו כשמפסידים.

מר קומרי לא עוצר בחצר המחלבה. סלקום היא ספק תקשורת של שטראוס, ומר קומרי רותם גם אותנו למשימות של שטראוס, ואנחנו עוזרים להם במפעל של נוער וספורט.

זה מפעל שהתחיל לפני כשלוש שנים ביזמת הבעלים של החברה. לקחנו את פלטפורמת ספורט הכדורסל בנהרייה, וכתבנו לה חזון, שבאמצעות פלטפורמת הספורט ננחיל את ערכי הסובלנות בקרב ילדים ובני נוער. ידענו שדווקא בסביבה יצרית, אם נצליח ליצור סביבה שפועלת מתוך ערכים ונחנך לסובלנות, יש סיכוי שהדברים ישתנו בחיי הילדים בכלל. היום פעילות זו מצליחה גם בהישגים הספורטיביים שלה, יש מאות ילדים באזור ששייכים לפעילות זו. התחלנו בשיתוף פעולה עם בתי הספר, המנהלים נרתמים וזה הולך וצובר תאוצה. אנחנו מקווים לפרוץ ברמה הארצית, ובטוחים שנצליח ושזה יעשה שינוי גם בערים אחרות. אנחנו חושבים שיש בכוחן של חברות לעשות שינוי מסוג כזה.

אנחנו משקיעים מיליוני שקלים ברשימה גדולה מאוד של פעילויות בקהילה, אני ציינתי רק אחת מהן. אני מודה שבשנים האחרונות זה לא נעשה רק מפילנתרופיה, אנחנו רוצים להשביח את נכסיות המותג ואת המוניטין שלנו, אנחנו רוצים אנשים יותר טובים בחברה שלנו. יש ביכולתכם לעזור כי ככל שאנחנו נרוויח מזה נרצה לעשות יותר דברים יפים כאלה. כתוב לנו בחזון שאנחנו "צומחים במהירות, מחוללים שווקים, ושמרים על רמת רווחיות גבוהה החיונית להמשך מובילותנו". כלומר, זה שנרוויח ונתרום זה יחולל חברה יותר טובה בעתיד.

תודה רבה. ח"כ קליינר, אני מבקש ממך לנהל את הישיבה, אני חייב לצאת לכמה דקות בעניין פי גלילות.

שמענו את נציגי סלקום ושטראוס. לכאורה יכול להתקבל הרושם שנושא האחריות והמחויבות הציבורית של עסקים הוא נחלתם של עסקים הפונים לצרכן, ובפירוש לא כך הוא. מ.ע.ל.ה אימץ את הגישה האסטרטגית של אחריות חברתית, הנובעת מכך שתרומה היא לא חזות הכל. העסקים לוקחים בחשבון מהי ההשפעה היומיומית שלהם על העובדים, הלקוחות, הספקים, המתחרים ובוודאי על הקהילה והסביבה. מתוך גישה זו של ניהול איכותי, חברנו גם למכון התקנים שמוביל את האיכות בניהול כדי לגבש את תו התקן החברתי.

אני מבקשת להפנות את רשות הדיבור ליעקב בורק, יו"ר אוורגרין ויו"ר המנהיגות העסקית של מ.ע.ל.ה, שמייצג חברה שעניינה הוא לא הלקוח הסופי.

אתייחס להבדל בין עמידה בדרישות החוק לבין מעורבות חברתית של עסקים. ההבדל הוא בהבדל בין מצוות "עשה" למצוות "אל תעשה". מצוות אל תעשה מאוד ברורות ומוגבלות: אל תזהם את סביבתך, אל תשלם לעובדיך מתחת לשכר המינימום. במצוות תעשה יש הרבה יותר מקום ליצירתיות של העושה, והוא יכול לבטא בחירה אישית שלו בנקודה זו.

היו"ר שאל קודם אם פעילות זו היא תולדה של כשלון מערכות ציבוריות, יש קשר אבל לא הדוק. העסק הבודד יכול לבטא בפעילות למען הקהילה עדיפות שקשורה לסקטור ולמקום בו הוא נמצא. קשה להאמין בפעילות זו ללא טובת הנאה של העוסק. אני חושב שיש הרבה טובות הנאה ויש לדבר עליהן בגלוי. אנחנו חברה שנהנתה מאוד משנות השפע של הצלחה טכנולוגית ומרגישים גם כחברה, וגם כאנשים, שהמעורבות שלנו בפעילות למען הקהילה משפרת את היכול ת שלנו ליהנות מההצלחה הכלכלית בתוך חברה באווירה יותר נוחה.

הדיבידנדים שחברות אלה אוספות הן במובן הרחב של המילה. עובדים שאמורים להיענות למודעת "דרושים", עשויים להעדיף חברה שיש לה דימוי כזה. עובדים בתוך חברה כזאת עשויים להיות יותר יעילים ויותר נאמנים, משום שהם מגשימים את עצמם בדרך יותר מלאה ועשירה. יש מחקרים שמראים שחברות שפעילות למען הקהילה, להבדיל מפילנתרופיה, משפרות את התוצאות העסקיות שלהן. הקשר הזה הוא אינטואיטיבי, לא פשוט, ומ.ע.ל.ה שמה לעצמה מטרה לסגור את הפער שבו עסקים יבינו שהקשר הזה קיים. היא גם מעניקה להם כלים באמצעות קורסים שהיא עושה.

דבר אחרון שמבדיל לדעתי, בין עמידה בדרישות החוק והמנהיגות העסקית, זה הפעלת המנוף. איש עסקים טוב מפעיל מנוף. לשכיר יש מנוף מוגבל, איש עסקים שהוא יזם, יש לו אנשים שעובדים בחברה שלו, יש כסף שהוא אמור לחלק. אחד המאפיינים של המנוף יכול להיות הטבות המס שאנשים מקבלים עבור הפעילות הזו. זה קורה, אני לא חושב שאפשר לעשות פה הרבה יותר. אני מכיר כמה פעילויות שבהן הממשלה ומשרדים ממשלתיים אומרים שעל פעילות ותקציב שעסקים עושים, אנחנו נעשה MATCHING מסוים. אני חושב שזה מנוף מאוד חשוב.

צריך לעשות הפרדה בין עצם הרעיון של עזרה, והמעבר לעשייה בדרך היותר קשה של מעורבות. קל יותר לתת שיק, והרבה פעמים גם הצרכן עצמו מעדיף לקבל שיק. אבל האפקט של מתן שיק לא מתקרב למה ששמענו פה.

הייתי יו"ר חברת עמידר, לפני הרבה שנים, ויזמנו פרוייקט של שיתוף הדיירים בשיפוץ הבתים. אמרו שזה לא יעיל, אבל עצם המעורבות גרמה לכך שהשיפוצים החזיקו מעמד, כי לאנשים היתה תחושה של קשר ודאגו לשמור.

אני רוצה להמשיך את הדברים, אין נתינה ומעורבות חברתית בלי שיתוף אמיתי, ולכן האסטרטגיה שבה אנחנו באים, לאו דווקא לעסקים, לכל מקום בו יש אנשים עובדים, ומציעים להעביר חלק ממנוף העשייה לאחריות העובדים. לפעמים המנוף אפילו מתחיל מהעובדים. אנחנו אומרים שיש כל מיני סוגים של עשייה קהילתית. פסלנו כולנו את כתיבת השיק, אבל יש כתיבת שיק מתוך מעורבות ומתוך חשיבה, וכשמעבירים את העשייה לעובדים, ויוצאים לשטח ובודקים, וההחלטה היא החלטה מושכלת של העובדים, גם לכתיבת השיק יש משמעות שעושה הבדל חברתי, וזו כבר איכות אחרת.

אנחנו חושבים שהאיכות נוצרת מתוך המעגל של השיתוף בין העובדים

תתני לנו רקע מה אופי הפעילות של הארגון שאת עומדת בראשו.

"מתן" נוסד לפני שלוש שנים על ידי קבוצה של אנשי עסקים, בראשם הגברת שרי אריסון, שהחזון שלהם היה לעשות שינוי חברתי, מתוך אמונה שבחברה עם איכות גבוהה יותר, לעסקים ירווח, לעובדים יהיה טוב יותר, ולכל אזרח יהיה טוב יותר. מדובר באיכות חיים גם של העסקים והחברות, בתוך חברה שבונה איכות. בחברה דמוקרטית יש תפקיד לכל אזרח, ואף אזרח לא יכול להימלט מהאחריות החברתית שלו, קל וחומר בחברה דמוקרטית יהודית עם הערך של הנתינה ושל המעשר.

על בסיס זה נבנתה "מתן" שהיא פלטפורמה מקצועית שבאה אל העסקים והחברות ומציעה להם כלים חינם, היות וחברי ההנהלה, שזה החזון שלהם, ממנים את כל ההוצאות של "מתן". אנחנו נותנים כלים במגוון תחומים והם בוחרים מהם. מגיוס עובדים לנהל קמפיין לגיוס תרומות בתוך הארגון, ועדות שמורכבות מהעובדים מחליטות מי יקבל וכמה יקבל. הצד השני הוא שאנחנו מבטיחים להם בקרה על הפרוייקטים, והולכים לבקר בכל הפרוייקטים שעולים בוועדות לפני שהמגזר השלישי יודע ומקבל אפשרות להגיש בקשה. בנינו מהעובדים קבוצה שבה יש כרגע 50 עובדים שיוצאים בזוגות פעמיים בשנה ומבקרים בצורה מודרכת בכל פרוייקט שקיבל, או מבקש לקבל. כלומר, יש פה בקרה על בקרה.

בהמשך לקמפיין אנחנו בונים פרוייקטים של התנדבות עבור החברות. אנחנו מאפשרים למי שלא מוצא את עצמו בתוך הפרוייקט הקבוצתי השמה פרטנית, ובלבד שימצא את עצמו בתחום הרחב של התנדבות, כשאנחנו מלווים ליווי מקצועי את כל התהליכים האלו. אני בהחלט מצטרפת לדברים שאמר מר בורק, שהחברות לא רק רואות את הפרסום והרווח בשורה התחתונה של המאזן לנגד עיניהם, הן בהחלט רואות לטווח רחוק, בראיה חברתית, בראיה ציונית, וחלק מהם אפילו מבקשים לא לפרסם. אנחנו עכשיו עומדים לעשות קמפיין בפעולת התנדבות בקרב חברה ממשלתית שאיננו מפרסמים אפילו את הלוגו שלהם, ובכל זאת הם נכנסים לפעילות רחבה מאוד. כלומר זו תפישת עולם, ולא רק שורה תחתונה.

בעולם התוכן שלנו, עשייה למען הקהילה היא יותר ממחויבות. היתה לי סקפטיות אישית, משום שאני מאמינה בנתינה של התנדבות, וברגע ש"מתן" הציגו תרומה דרך כסף זה נראה לי נתינה של חתימה על שיק ובזה מסירים את המחויבות לעצם הנתינה. היום, לאחר פעילות של שנתיים, הנתינה של הכסף היא רק חלק. עצם ההתגייסות של העובדים, ההליכה לארגונים, השותפות שלהם בבקרה על מה שקורה בכל העמותות שפונות ל"מתן", הסיוע האישי שהם נותנים בעיצה טובה ובמעורבות, החשיפה החברתית למה שקורה בחברה פנימה, יש לה חשיבות גדולה בנתינה. אנחנו בהנהלה, עשינו matching שלנו על הסכומים שהעובדים נתנו, שזו מחויבות שלנו.

זה הנוהל, אתם נותנים כסכום שהעובדים אוספים?

כן. מעבר לזה, אנחנו גם יושבים בוועדות עצמן עם העובדים שלנו. הפעילות גרמה לכך שהתחילו לצוץ פעולות התנדבות בתוך הארגון. יש לנו יחידה בחיפה, שאימצה גן של ילדים מוגבלים, בבאר שבע עשו פעילות בבית ספר עם לימוד מחשבים. כלומר מהמקום של סקפטיות שלי שבנתינת שיק אתה מסיר אחריות, זה היווה מנוף בלתי רגיל להמון עשייה פנימית. מתוך זה הלכנו גם לתחומים אחרים, של יציאה לציבור בנושא של פוליסות, אנחנו מעבירים כספים מאנשים שמבטחים את עצמם, גם לפעילות התנדבות.

אנחנו ביטלנו מתן המתנות לסוכנים ואת האירועים לפני פסח, ותרמנו את הכסף לארגון סלע המטפל במשפחות שנפגעו מאסון המטוס בדרך לרוסיה. לקראת ראש השנה אנחנו שוב מתארגנים לתרומה למען הקהילה, משום שכל התהליך הזה יצר מנוף פנימי עם חשיבות בלתי רגילה, ומאדם מאוד סקפטי הפכתי לאדם מאוד מחויב.

הנושא, כפי שעירית הציגה אותו, מראה שנוצרת התחייבות מתגלגלת וככל שמעבירים את המנופים האלה גם לידי העובדים, לא הנהלה שהחליטה, אלא עשייה שנוצרת במעגלים וחוזרת כל שנה באותו מועד, היא מסמלת את הנתינה כנושא שצומח מעצמו. כפי שציין חה"כ פורז, השנה היא קשה, ואני יכולה לומר שארגונים שהיינו בהם שנה שעברה בפעם הראשונה, וחזרנו אליהם השנה על קצות אצבעות, פתחו בפנינו את הדלת ואמרו שיתחלקו במה שיש עם כולם. לתדהמתנו, בשנה שעברה היו 12,500 עובדים, השנה אנחנו מגיעים לכ- 20,000 עובדים, למרות השנה הקשה. יש פחות, ובכל זאת מתגייסים ונותנים.

לפעמים יש תופעה מוזרה שדווקא בזמנים קשים הנכונות של אנשים לתת היא יותר גדולה. יש מודעות שבמשבר הכלכלי הגדול שאנחנו נמצאים בו יש כאלה שלהם קשה הרבה יותר.

אנחנו שומעים הרבה על מעורבות ואחריות של עסקים, והובלת ההתייחסות של מחויבות חברתית כמרכיב אסטרטגי בחשיבה של חברות בעידן הנוכחי. צריך לזכור שהמגזר העסקי הוא רק איבר אחד של כל האורגניזם שנקרא החברה בישראל. בלתי אפשרי להוביל את השינוי החברתי בלי שיתוף פעולה בין המחוקק, הממשלה, המגזר הפרטי וההתנדבותי. אני מציעה לדון בדרכים לבנות שיתוף פעולה כזה, בדרך לאפשר לעסקים להיות יותר מעורבים ולמנף את היכולות שלהם, שהאפקטיביות של שותפויות אלה תהיה הרבה יותר מסכום הפרטים שמרכיבים אותה. תו התקן החברתי הוא כלי אחד שיש בו את שיתוף הפעולה הזה בין כמה גורמים, אבל בתוך תהליך בנית תו התקן החברתי, אחד הנושאים שעלו הוא מה הערך המוסף שיקבלו עסקים שיהיה להם את התו. פה אני מפנה שאלה גם לחברי הכנסת וגם לסגן שר התמ"ס.

אגע בקצרה בדברים, אבל לפני כן רוצים לשמוע עוד כמה אורחים. הראשון הוא אשר גרינבאום, מנכ"ל חברת ברום, שהוא גם חתן פרס האיכות בשנת 2001.

אני מייצג את חברת הברום השייכת לקונצרן כימיקלים לישראל הפעיל בעיקר בנגב. הקהילה העסקית במדינת ישראל, במיוחד בשנים האחרונות, החליטה לתת דגש על הנושא של תרומה לקהילה בנוסף לצדדים שהם שותפים בנושא של החברות: לקוחות, בעלי מניות ועובדים.

נושא הפעילות הקהילתית מקבל דגש כי אי אפשר למכסם רווחים או תנאים לעובדי החברה בלי להשקיע בקהילה. בתחילה זה היה תרומה כספית, כי זה הכי קל, אבל בשנים האחרונות עשינו תפנית, בעיקר כתוצאה ממדיניות שהוכתבה על ידי משפחת עופר, שהם בעלי המניות העיקריים בחברה, וחיפשנו פרוייקט דגל. הפרוייקט שנמצא הוא אימוץ מועדוניות בנגב. מועדוניות הן מעין מתנ"ס שכונתי שנועד לצרכים ספציפיים. זה יכול להיות מועדונית של ילדים עם תסמונת דאון, או מועדונית של ילדים שצריכים סיוע בהכנת שיעורי הבית, והמסגרת עצמה לא לחלוטין מאורגנת.

מי אחראי על המועדוניות?

הרשויות המקומיות.

השלב הראשון של הפרוייקט אותו התחלנו לפני שנה בערים: באר-שבע, דימונה, ירוחם וערד, זה לקחת מועדוניות מוזנחות בשל מצוקת הרשויות המקומיות, ולאמצן. מדובר על שותפות בה לעירייה יש חלק נכבד. החברות אימצו את המועדוניות - 20 מועדוניות בסך הכל - וזה כולל שיפוץ המועדונית, תמיכה בהצטיידות כמו למשל מחשבים, או כל דבר אחר. בנוסף, כל מועדונית כזאת מאומצת על ידי יחידה מוגדרת בחברה, וחלק מאחריות אותו ראש יחידה זה פעילות המועדונית. נושאים אלה מבוקרים על ידי החברה לישראל בביקור ובדו"ח חודשי שמגיע עד ליו"ר החברה לישראל, על ההתקדמות, מספר הילדים, במה צויד, לאן זה הולך. זה פרויקט מאוד מוצלח, הוא קרב גם את הרשויות המקומיות וגם את הקהילה העסקית ואנשי השכונות. זה שלב א'.

השלב השני יהיה, אני מניח, הרחבת פעילות זאת. זה מצטרף לפעילויות נוספות, כמו אימוץ בית החולים סורוקה על ידי כימיקלים לישראל לפני מספר שנים. באופן שוטף, יש כל שנה תרומה של מיליון שקל לבית החולים, שמיועדת למחלקות השונות בבית החולים. אנחנו תומכים גם בפעילות של יד שרה. בגלל הנוכחות הגדולה והקשר שלנו עם הנגב, כל ארגון שנתקל בבעיה פונה אלינו ואנחנו תומכים.

אנחנו כחברה מסתכלים גם קדימה. לקחנו מוסדות תרבות שאותם אנחנו מטפחים, התיאטרון העירוני, ארגון היזמים הצעירים על מנת שתתפתח יזמות גם בנגב. בהסתכלות קדימה אנחנו חייבים לקהילה היום, להרים את אלה שאין להם, לפתח את התרבות, אוניברסיטה, להקים דור חדש של יזמויות, כדי להביא למהפכה.

כימיקלים לישראל רואה את פיתוח הנגב כנושא עיקרי, ואנחנו תורמים הרבה מאוד מזמננו לנושא זה ומנסים לעשות מהפיכה באזור.

תודה רבה. הנקודה האחרונה היתה מאוד חשובה, מאמץ כדי שבדור הבא יהיו לנו פחות נזקקים ויותר כאלה שעוזרים לנזקקים, וזה בידינו.

אנחנו חייבים ללמד אותם. אנחנו ראינו שלפעמים לא ניתנת הזדמנות, ובעזרה קטנה וקצת אמון בנוער הזה אפשר להחזיר אותם למעגל. לכן לי כואב לפעמים שמדברים על נזקקים, כי אני רואה בהם פוטנציאל נהדר, שהוזנח מסיבות שונות, ואנחנו צריכים ללמד אותם לדוג במקום לתת להם דגים, ועושים זאת בהרבה צורות. הגישה היא לראות בהם אנשים שיכולים. זו המחויבות שלנו כחברה.

צריך להיות ריאליים, ככל שמתחילים בגיל צעיר יותר זה יותר קל.

בתרכובות ברום שקבלה את פרס האיכות הלאומי פעם שניה, חלק מהמוטיבציה היא להוכיח שחברת כימיקלים בנגב שיש לה דימוי נמוך, זה להוכיח שחברה כזאת יכולה להתחרות בכבוד עם חברות מובילות בארץ, ולזכות במקום הראשון. זה נותן המון גאווה וסוחף את הקהילה כולה, משום שהעובדים עצמם הם תושבי האזור.

יישאר לנו מעט זמן לדון בנושא של איך אנחנו משתלבים בנושא, ולכן אני מבקש מהדוברים הבאים להיות תמציתיים.

רואה חשבון יגאל גוזמן, בבקשה.

אני רוצה לדבר על חשיבות התרומה כעזרה ומנוף להגדרת המעורבות של עסקים בקהילה. ברור שזה אינטרס של החברות, המיצוב שלהם יותר טוב, זה עוזר להם לגדול ולהתפתח, זה גורם לעובדים להזדהות עם הארגון, שזה מרכיב מרכזי בחוסן של הארגון, זה גורם למשיכת כוח אדם טוב יותר לחברה. אנחנו יכולים באמצעות תקינה וחקיקה לדחוף את הנושא הזה קדימה. למשל, חיוב לגלות תרומות בתוך הדירקטוריון, זה אמור ליצור תחרות חיובית בין החברות. זה דבר חדש מלפני שנה, ביזמה של מ.ע.ל.ה יחד עם רשות ניירות הערך. אנחנו חושבים שהרחבת גילוי זה גם לחברות שאינן ציבוריות, יעודד גם אותן ויעזור להעלאת המודעות לעניין.

אנחנו רוצים להגיע בסופו של דבר לדו"ח חברתי, וזה מופיע גם בתו התקן החברתי, בנוגע למחויבות של הארגון לקהילה בנושאים של אתיקה, איכות סביבה, תרומה לקהילה, פרוייקטים חברתיים, אם זה יתפרסם זה יתרום לקהילה ולארגון. זה מקובל בחברות גדולות בינלאומיות, שנותנות דו"ח כספי על תרומתן לקהילה בכל התחומים. אנחנו חושבים שאפשר לשפר את העניין גם בתקנות מס הכנסה. למשל, אנחנו חושבים שאם מס הכנסה היה מאפשר לחברות גדולות להקים קרן תרומות משל עצמן, שעצם ההעברה לקרן כבר תהיה הוצאה מוכרת לצורך מס הכנסה היה משפר ועוזר להחליק כספי תרומות. אנחנו רוצים לבקש מהבית הזה, לעזור בכל הנושאים האלה של תקינה וחקיקה.

זה חלק מהדיון אותו רצינו לעשות, כדי שתהיה תחושה שלא קיימנו דיון יפה ותו לא. אנחנו נשמע קודם את אברהם חולי, סמנכ"ל איכות במוטורולה ויו"ר האיגוד הישראלי לאיכות.

מוטורולה ישראל עושה הרבה מאוד דברים, אזכיר רק שניים. אחד זה סיוע לבית ספר לחרשים שנמצא קרוב למוטורולה, ביד-אליהו. השני פעילות אינטנסיבית של המפעל שלנו בערד מול המתנ"ס. חלק מהפעילות היא על חשבון שעות העבודה של העובדים, והמנהלים תומכים בזה.

לאיגוד הישראלי לאיכות יש 1,200 חברים אישיים. אנחנו פועלים הרבה כדי להשביח אותם מבחינה מקצועית, הם מייצגים את כל הארגונים במשק. יש לנו גם 200 חברות מוסדיות. יש מעגל מעניין. חברות משלמות 2,000 שקל בשנה חברות מוסדית, וזו כבר תרומה לקהילה, והאיגוד עם הכסף הזה, עושה גם כן למען הקהילה. כלומר, סגירת לופ. האיגוד הישראלי משולב בפעילויות של תו התקן החברתי. כל פעילות שתורמת להעמקת המודעות לאיכות היא מבורכת, ואני מקווה שתתקבלנה כאן החלטות כאלה ואחרות.

הייתי רוצה לומר שני דברים ברמת הפילוסופיה. יש היום ויכוח אקדמי, ויש כאלה שמסכימים ויש כאלה שלא, לגבי המילה הנכונה יותר לשימוש: מצוינות או איכות. היום מתגבשת יותר ויותר תפיסה שאומרת שמצוינות ארגונית זה מה שהארגון עושה בתוכו, כולל תרומה לקהילה, איכות זו שפת הלקוח: אם אני מרוצה מהמוצר שקבלתי, אם אני מרוצה מהשירות. ארגון צריך להצטיין כמו תלמיד מצטיין, ואז הלקוחות שלו מרוצים ומביעים את שביעות רצונם.

אם אני מסתכל על "מוטורולה" העולמית והארגונים העיסקיים כאן, הרי שאחת הסיבות שמוטורולה ישראל הפכו מטובים לטובים מאוד, ושואפים היום להיות מצוינים, זה בגלל שברמת מנהל הארגון תמיד היה מנהל שהיה מזוהה אך ורק בנושא איכות או מצוינות ארגונית. אם איש זה לא מדווח לרמת המנכ"ל, הנושא בדרך כלל לא הגיע לרמה העליונה. היה טוב אבל לא מצוין. ההצעה שלי, שאם רוצים שבמדינת ישראל, כמו בארגון עסקי, האיכות תזכה לתשומת לב עוד יותר גדולה, צריך להיות שר לנושא מצוינות ארגונית.

אני בטוח, שבממשלה אם נוסיף שר נוסף, הוא יזכה לאוזן קשבת.

בדרך כלל, טיפול באיכות חסך, ואפשר היה להוריד במקומות אחרים. בדרך כלל, כשארגון לקח ברצינות את העניין ומינה מישהו לעניין איכות, זה חסך הרבה מאד ואז הורידו במקומות אחרים.

אני רוצה לגלות, בהזדמנות זו, שמוטורולה ערד היא זוכת אות "גלובס" לשנת 2002. האות יוענק בשבוע הבא. זה אותו אות ששטראוס זכו בו בשנה שעברה על קידום נושא הסובלנות. ועדת הכלכלה מוזמנת בזאת לטקס.

אני מברך אתכם.

במדינת ישראל יצא פרק חדש בתקשי"ר. פרק זה נותן תוקף ל-E.F.Q.M , שזה המודל האירופי לאיכות ומצויינות, ובתוכו אחד הקריטריונים לניקוד הוא הנושא הזה של שותפות ומעורבות בקהילה, שקיים גם בעולם הציבורי ולא רק בעסקי.

אנחנו מתקרבים לסיום ואנחנו נשמע עוד את ד"ר זוננשטיין מהנהלת רפאל וממנסחי התקן החברתי, ואת הגברת רותי קפלן שהיא סגנית מזכיר הכנסת ואחראית על הקשרים הבינלאומיים של הכנסת, והיא יו"ר עמותה לקידום סטודנטים דיסלקטיים, לשם.

במסגרת הוועדה המרכזית לניהול ואיכות, שזאת פעילות שלי בתחום התקנים, גזרנו את נושא התקן החברתי. כללנו בו לא רק את המעורבות החברתית אלא איכות סביבה. איכות סביבה היא למעשה השקעה בסביבה ובקהילה. הנושא השני שנכלל שם הוא בטיחות, בטיחות העובדים ובטיחות הסביבה.

נושא האתיקה בעסקים גם הוא נושא חשוב, והוא חלק מהנושאים של המעורבות בקהילה. אני מציע שהוועדה תתקדם בהחלטה שלה כך שנשלים את התקינה בשנה הזאת ונעודד חברות להצטרף לזה.

חלק מהחברות מבקשות מודל שיכולים לאמץ, לא רוצים להמציא מודלים. זה מודל ניהולי שיש בו הוליסטיקה שחלק ממנה כבר מתקיימת בתוך המפעלים. ברפאל, אימצנו את הגישה ההוליסטית הזאת, אנחנו מאמצים את תו הבטיחות, ולקחנו את יכולות הארגון בתחום הטכנולוגיה ואנחנו עושים היום שתי פעולות. אנחנו ממציאים מתקנים למוגבלים, והיום הרבה מאוד טכנאים וגמלאים של רפאל עוסקים בציוד למוגבלים.

נושא אחר שאנחנו עוסקים בו, הוא שדרוג רמת תעודות הבגרות של תלמידים בקרית-ים, עכו, כרמיאל ועוד ומביאים אותם לרמה גבוהה. כלומר לוקחים את התפיסה ההוליסטית ועובדים לפי המודל הזה. זה כולל איכות סביבה, בטיחות ואתיקה כולם זוכים לוויכוח בריא בתוכנו. גישה זו שאנחנו מציגים בתקן אומצה על ידי קהילת העסקים. משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, חברות אחרות גם הן יכולות לאמץ את התקן הזה.

באתי לישיבה בזכות הגברת רקפת מוסק מממן, שרצתה שעובדי הכנסת יצטרפו לתהליך הזה. מצד שני, יש לי עמותה לקידום סטודנטים דיסלקטים כבר שבע שנים. אנחנו עשינו מהפך אדיר בכל המוסדות להשכלה גבוהה, יש לנו 40 מרכזי תמיכה ב- 40 מוסדות להשכלה גבוהה, ואני היום מבינה למה אני לא מצליחה לגייס עסקים. התחושה שאתם דברתם עליה של השיק שלא כדאי לתת, הרגשתי רע מאוד מזה. הרגשתי חוסר אמון כלפי אותן עמותות, שעושות עבודה מקצועית מעולה. אתם בעצם ממיתים את הסיכוי שלנו. הדגש הלך לעבודה בקהילה, אני מאמינה בזה, אבל אל תהרגו את הסיכוי של עמותות אמיתיות ומקצועיות שעושות עבודה מצילה ילדים שנגררו עד האוניברסיטה.

לי היה חלום ולא הצלחתי להגיע אליו, שיהיה ארגון, עסק, שיאמץ את העמותה. שעסק יאמץ עמותה אחת ולא ייתן להרבה ארגונים מעט כסף. אל תזניחו אותנו.

מה שעלה מכולם הוא לא רק לכתוב את השיק ולא להיות מעורב, אלא חובת המעורבות. אני הדגשתי, משום שאנחנו נותנים כלים שהם בהתחלה פלטפורמה לתרומה מתוך מעורבות ואחרי כן התנדבות מתוך מעורבות, מתוך ידיעה שההתנדבות כך גדלה, ולא קטנה.

גם אני מצטרפת לאמירה שלא זו היתה הכוונה. קבוצת פישמן בחרה, אחרי שנה של עבודה בסתר, להניף את הדגל של שילוב אנשים עם מוגבלויות בחברה בישראל. במסגרת הנפת דגל זה שנבנה יחד עם הנציבות, כל אחת מחברות הקבוצה מתחברת לארגון שעוסק בהיבט אחר של אנשים עם מוגבלויות. כך למשל טויס אר אס בנו שותפות עם אילן, ערוצי זהב עם בקול, ארגון שעוסק בכבדי שמיעה, עיתון גלובס נותן מלגות לסטודנטים מוגבלים ל MBA ומאפשר לסטודנטים לעבוד אצלו במערכת. זו חלק ממעורבות ארוכת טווח שיש בה גם מתן תרומות. בתוך נושא המעורבות החברתית חייבים להשאיר גם את נושא הבחירה, משום שללא בחירה אמיתית לא תהיה מעורבות אמיתית.

אם תהיה מעורבות יתנו בכיף ויותר. בהקשר הזה, מר פטריק לוי יוכל לדבר על אנשי המגזר השלישי שהם הצרכנים.

כשמדברים על שיתוף פעולה עם החברה האזרחית, זה לא רק על מנת לעזור לנזקקים, אלא גם על מנת לקדם פרוייקטים ונושאים שאף אחד אחר לא יוכל לעשות. אנחנו מעודדים את שיתוף הפעולה בין עסקים לארגונים, לא במקום מה שהממשל צריך לתת.

בשתיל הקמנו מאגר שנותן מידע על המחויבות של העסקים בארץ, איזה עסק נותן למי ובאילו דרכים. אנחנו הגענו לשני דברים שמדאיגים אותנו. אל"ף רוב הזמן נותנים רק לנושאים בקונצנזוס, ושלושת הנושאים הבולטים הם אנשים עם צרכים מיוחדים, בריאות, חינוך ותרבות. אלה נושאים חשובים אבל יש עוד נושאים רבים שהעסקים אינם מגיעים אליהם. אני חושב שזה אתגר גם לכנסת, וגם לארגונים כמו מתן ומ.ע.ל.ה לנסות לעזור לעסקים לגלות את התחומים הללו.

נמצאים כאן נציגים של עסקים מאוד גדולים, ואני שואל את מתן ואת מ.ע.ל.ה ואת הכנסת, כיצד אפשר לקדם ולעזור לעסקים הקטנים, המוסך, המכולת, בשכונות משום שבסופו של דבר אם רוצים להגיע לשיתוף פעולה לטווח ארוך, העסקים שמכירים הכי טוב מה שקורה בתוך השכונה הם העסקים הקטנים. צריכים לנסות לעזור להם.

למרות הקשיים שעולם התעשייה נמצא בהם כיום, התאחדות התעשיינים לקחה את הנושא לסדר היום שלה, והקימה ועדה מיוחדת שתטפל בנושא. חלק גדול מהפעילויות נעשה בסתר. אותם אנשי עסקים רוצים שזה ימשיך להיות בסתר.

למה הם רוצים לתת בסתר?

חלקם מסיבה אידיאולוגית, חלקם מסיבה מצפונית, וחלקם מ"עין הרע", סיבות מגוונות.

הם טוענים שהיתרון הוא בתוך הארגון, בבניית תהליכים ארגוניים בתוך הארגון ולאו דווקא כלפי חוץ.

אני מציין את זה בכוונה כי העלו פה רעיונות שקשורים בחקיקה, ואני נבהל מהנושא הזה באספקטים האלה.

אני סמנכ"ל של אורמט תעשיות, בית ספר אורט ביבנה הוקם על ידי אורמט והוא מתפקד עד היום, וזו דוגמה יפה של שילוב אינטרסים חברתיים וכלכליים, משום שיש לנו לא מעט עובדים שהתחנכו בבית הספר הזה.

אני רוצה לתת מבט גלובלי גם על מה שקורה בחו"ל, ולאורמט יש הרבה מה להגיד בנושא זה משום שאנחנו מייצאים ל- 65 ארצות, ומפעילים כוח אדם מקומי בכ- 30 ארצות. הקדשנו כמה דיונים בהתאחדות לנושא טיוטת התקן הישראלי, 10,000. יש לנו הסתייגויות מסוימות משום שאנחנו יודעים שיש היום בעולם למעלה מ 100 קודים בתחום המעורבות החברתית, מכל מיני ארגונים: ממשלתיים, סמי-ממשלתיים, בינלאומיים ועסקיים. לאחרונה ממש I.C.C. שנמצאת בארץ הוציאה מסמך שמפרט מה נעשה בנושא זה בעולם. אני מדגיש את זה כיוון שלדעתנו אסור להמציא את הגלגל.

אני רוצה להגיד בצורה ברורה שלדעתנו תעודת התקן הישראלי, כפי שהיא היום, יש בה ליקויים מהותיים. אני מציע, ב IZO, הארגון העולמי לתקינה, הוקמה קבוצת עבודה שלפני חודש הציעה דו"ח שמטרתו היתה לבחון אם יש צורך בתקן בינלאומי לאחריות חברתית ומעורבות קהילתית. אני מציע שנשתלב בכתיבת התקן הבינלאומי. אני מניח שתקן זה בסופו של דבר, ייכתב והתאחדות התעשיינים מוכנה לשתף פעולה עם מכון התקנים בנציגות הישראלית בוועדה שככל הנראה תוקם לצורך עניין זה. לדעתנו בהצעות הנציגות הישראלית באותה ועדה בינלאומית, חייבים לאזן כמה דברים שלדעתנו לא יתרמו לנושא. יש הרבה מפעלים בינוניים בגודלם שעושים הרבה בנושא, ואנחנו בהתאחדות חוששים מהיבטים מסוימים של התקן שעלולים להרוג את הנושא, במקום לקדם אותו.

הכנסת יכולה לתרום בתחום של הסברה וחינוך, ופעולות מהסוג שהוועדה עורכת היום הן מבורכות אבל אני חושב שצריך להרחיב אותן. חשוב להכניס את הנושא של אחריות חברתית למודעות ולתרבות העסקית והחברתית שלנו, דרך בתי הספר התיכוניים, הפקולטות לניהול באוניברסיטאות, תנועות הנוער. העשייה היא עדיין של מיעוט קטן ונבחר, יש עשייה גדולה של הסברה שלממשלה והכנסת צריך להיות אינטרס לדחוף קדימה.

דובר על עניין הכסף, יש שני היבטים לעניין, אחד של המיסוי ועליו כבר דובר. ההיבט השני הוא תעשיות מסוימות שיש להם תשלומים מעבר למסים, כמו למשל תעשיית התקשורת. סלקום משלמת בששת החודשים הראשונים של 2002 סך של כ- 75 מיליון שקלים לממשלת ישראל כתמלוגים מההכנסות שלנו וכאגרה של התדרים. עלתה הצעה של שר התקשורת בקדנציה הקודמת של הממשלה, ש- 15 אחוז מההכנסות של הממשלה מתמלוגים אלה יועברו לנושא של אינטרנט במערכת החינוך, אפשר כמובן למצוא גם יעודים אחרים. אבל שר האוצר ומשרדו קטלו את היזמה. אבל אני חושב שיש פה כסף שאפשר לייעד אותו לצרכים של תמיכה בקהילה.

בצד של המיסוי, צריך לעודד את ההכרה לא רק בתרומות, כי זה ממוסד היום, אלא בפעולות שהחברה יכולה לעשות. לדוגמה, הקמנו מוקד שירות לכבדי שמיעה וחרשים. החרש שצריך לברר משהו ולא יכול לדבר בטלפון, יכול לשלוח פקס או E MAIL למוקד שלנו ואנחנו נברר עבורו ונענה לו באמצעים שהוא יכול להבין. צריך לעודד את הפעולות האלה, שחברה תעמיד מאמצעי הייצור שלה, בין אם זה עובדים, מכונות או מערכות אחרות, ותקבל על כך הכרה לצורך התחשבנות עם גובה המס, ואז כולנו נצא נשכרים, במיוחד האוכלוסיות החלשות שכולנו רוצים לעזור להן.

זה נשמע מסובך לחישוב מבחינת כימות.

זה בהחלט מחייב התארגנות כדי שלא יהיה ניצול לרעה, ותהיה אחידות והגינות. גם חברה שהיא בהפסד או במיתון עמוק, יכולה עדיין מעודף כושר ייצור, או משעות מתות לתרום לסביבה ולהקל גם על עצמה. כך שאנחנו חושבים שבנושא המיסוי יש הרבה מה לעשות מבלי לפגוע בקופת המדינה. בנושא תו האחריות החברתית, לקדם את התקנים, זו דרך נוספת שהכנסת והממשלה יכולות לעזור להטמיע את הנושא בתעשייה ובמשק ובכלל החברה בישראל.

יש את נושא החברות הממשלתיות שאסור לשכוח אותן ואת המחויבות שלהן, אולי אפילו לדרוש מהן להיות במידה מסוימת נחשונים בתחומים אלה.

אסור להם לתרום, על פי חוק.

כאן יש בעיה שהיא כן בעיה של הכנסת, החברות הממשלתיות, על פי חוק שיש לו פרשנויות שונות, אימצו את הפרשנות של לא לתת. זה נושא לדיון משום שהייתי מצפה מהחברות הממשלתיות שיהיו נחשוניות בנושא זה.

הכנסת יכולה להרחיב גם את הנושאים של העניינים החברתיים שלהם יש לתרום.

אחד הדברים ברקע של הדיונים האלה ברמה העולמית, באותם 100 מסמכים שונים, היא ההתנגדות הגוברת לגלובליזציה. בפועל הניצול הציני של חברות רב-לרומיות, שמצד אחד תומכות בספורטאים בארה"ב אבל מנצלות עבודה זולה באינדונזיה. או, חברה כמו סטארבק שמנצלת ילדים קוטפי פולי קפה בגואטמלה וכו', לכן, החברות הרב-לאומיות עושות מאמץ עצום להצטייר ולעשות באמת. התקינה נתפסת כדבר חיובי, משפרת איכות, בטיחות, הגנת הסביבה, והנה היא עלולה להתחבר לרוע של הגלובליזציה. ניקח את התקינה הבינלאומית ונשתמש בו כפלטפורמה כדי לעשות פעילות לטובת הקהילה, לא רק בארצות בהן הן מוכרות, אלא גם בארצות בהן הן מייצרות, כדי לייצר לעצמן את הדור הבא של הקונים. יש לזכור שהילודה באירופה יותר קטנה מהתמותה, ולכן הצרכנים הבאים באים מאותן ארצות מתפתחות שיספקו את דור הצרכנים הבא.

ישראל, באותה תקינה חברתית, נחשבת כמובילה. המודל של ההצעה הישראלית נתפש כמעניין ושווה לדיון. אני מסכימה שיש לעשות שינוי בתקן, אבל כדי לעשות את זה התעשיינים צריכים למנות נציגים שלהם.

באינדקס החדש של תרומה לחברות, תרומה לקהילה היא מדד להצלחה עסקית של חברות. אתמול, במסגרת אירועי שבוע האיכות, בצה"ל ציינו את זה שאסור להם לתרום כסף, אבל הם יתרמו דרך פעילות, מה שנקרא goods and kinds. בפלמ"חים פתחו שמורת טבע בתוך הבסיס כדי לטפל בסביבה הירוקה, באט"ל תומכים בתלמידים שקציני צה"ל מאמצים.

מכון התקנים רואה עצמו כפלטפורמה טכנולוגית לגבי כל הנושאים שדברתם עליהם: תקנים לאיכות סביבה, לנגישות לנכים, לבטיחות בעבודה. אנו מציעים שהכנסת תעשה יום עיון עם הארגונים העסקיים בנושא הספציפי הזה, כדי להבהיר אותו וכדי לעודד את חברי הכנסת לעודד תרומה לקהילה. סיורים של חברי ועדת הכלכלה בארגונים התורמים לפרוייקטים חברתיים. הנוכחות שלהם עושה הרבה מאוד לכל הפעילויות. הייתי מבקשת מרו"ח גוזמן שייקח על עצמו לנסח חקיקה תומכת עשייה חברתית, לאפשר לחברות ממשלתיות לתרום, לאפשר לקרנות פנסיה לתרום. לתת העדפות למי שתורם בחוק המכרזים. לנסות למדוד את התרומה לא בכסף, אלא באחוז מהרווח לפני מס.

אני מתנצל בפני אלה שלא דברו, מפאת קוצר הזמן, אבל במסגרת ההמלצות אני מניח שיהיו לנו הזדמנויות לשמוע אותם לעומק.

הדיון שמתקיים כאן, הוא חלק מדיונים שיתקיימו כל היום במסגרת יום האיכות בכנסת. אני מודה לגברת פתיר על הפעילות הנפלאה במסגרת מכון התקנים. מיש שמוביל את התקן החברתי, זה גם מדינת ישראל. בקרוב נעניק תו תקן חברתי למפעלים שתורמים לחברה.

לפני כעשר שנים הייתי סגן שר הבינוי והשיכון, התברר שיש תקציבי עתק בפרוייקטים של שיקום שכונות, בכל מה שקשור לשיקום הפיזי, ואפס תקציב בכל מה שקשור לחינוך. טענתי שצריך לשנות את היעדים ולהשקיע באדם ולא בקירות. שינינו יעדים והשקענו באזורי פיתוח ובשכונות עוני והתוצאות, לאחר כשנתיים, של אחוז מקבלי תעודות הבגרות, וילדים שהתקבלו לאוניברסיטה, היו מדהימות.

כאדם שצמח בשכונות, מעדיף שישקיעו באדם שישמור על הבית, ולא בשיפוץ קירות. בשכונת התקווה המדינה השקיעה כ- 60 מיליון דולר, ולא ראיתי שום שינויים דרסטיים. אני מצפה מהמפעלים לתרום. אני ממליץ לקחת אדם מתוך המפעל שיהיה בקשר עם הקהילה, עם העירייה, עם מערך החינוך שלא נגיע למצב של קיטוב חברתי במקומות אלה כשמפעלים מתקדמים מגיעים לאזורים חלשים ומייבאים את המהנדסים והטכנאים מבחוץ, והעובדים המקומיים הם המנקים ומגישי האוכל. בקשתי לכוון את החיילים המשוחררים ללימודים במקצועות אותם צריכים במפעל, ובחלק מהמפעלים זה עובד נהדר, וזה מקטין פערים בחברה, וזה מבחינתי, הדבר החשוב ביותר.

איכות זה גם תנאים, ביגוד, השתלמויות וחינוך לעובד, ובתחום זה אנחנו מובילים. אנחנו צריכים לעודד את התעשייה המקומית, כדי לספק מקומות תעסוקה, להקטין פערים ולהוריד מתחים בחברה. אנחנו בכנסת חייבים לשמש דוגמה לציבור הרחב, ולהשתמש במוצרים של כחול לבן בלבד.

אני מאחל לכולנו שנמשיך בעזרה ההדדית. העזרה האמיתית היא בחינוך, ובהקטנת הפערים.

אני מודה לסגן השר. אני אסיר תודה לח"כ אברהם פורז שבקש שאמלא את מקומו בדיון, משום שזכיתי בשעה וחצי של הנאה צרופה. כיף לראות שיש דברים כאלה. כשהייתי בוועדת עליה וקליטה, לפני גל העלייה הגדול מחבר העמים. נשאלה אז השאלה למה אין התנדבות בעם, כשזה ערך שיהודים גדלו עליו. הסבירו שזה בגלל תנאי החיים הקשים: מילואים, עול מסים גדול, וכו'. חודשיים אחרי זה הגיעו העולים הראשונים, ובערב פסח פרסמו ברדיו: "הזמן עולה לליל הסדר". היו מעט עולים, התמונה שרגשה אותי שבכל מרכזי הקליטה בארץ הסתובבו מכוניות של ישראלים שחיפשו עולה לסדר. אז הבנו שהרצון להתנדבות קיים.

אני מלא הערכה לאנשים שעוזרים לממש את הרצון הזה, לתעל אותו ולמצוא כלים כדי שזה יהיה נחלת רבים וטובים. הרצון לבניית קנה מידה להשוואה, על ידי קביעת תקן, הוא חיובי.
אני מציע לאמץ את הדברים בכללי, מעורבות של חברי הוועדה במקומות בהם יש מעורבות כדי שייתן לגופים העוסקים בזה אפשרות להיחשף להכרה ציבורית, אני רואה בזה דבר חשוב.

דבר נוסף זה בחקיקה. אני לא בעד העברת כספים ממקום אחד לאחר, כי כסף זה יחסר בסופו של דבר. אני מאמץ את ההצעה להציע לנו סל של חקיקות שהעיקרון שלו הוא שמה שלא עולה, טוב לעשות. פטורים כן עולים, צריך למצוא הצעות בהן ניתן להוכיח יחס גבוה של תועלת מול עלות: מינימום עלות לאוצר המדינה על ידי פטורים, מכסימום תועלת על ידי מתן שווה ערך.
פטור עקרוני להתנדבות, כן, אבל פטור עקרוני ולא ספציפי, כללי ושווה לכולם.

אני רוצה להודות לכולכם ולקוות שתמשיכו בעשייה.

אני רוצה לתת תו תקן אחד, לגברת רעיה שטראוס, שעושה הרבה. אני מאחל לכולם שיהיו הרבה אנשים כמוך.

תודה רבה לכולם. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:40