פרוטוקולים/כלכלה/4148



2
ועדת הכלכלה
05.12.2001

פרוטוקולים/כלכלה/4148
ירושלים, א' בטבת, תשס"ב
16 בדצמבר, 2001

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי




פרוטוקול מס' 382
מישיבת ועדת הכלכלה
מיום רביעי, כ' בכסלו התשס"ב ( 5 בדצמבר 2001 ), שעה: 9:00

הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (תיקון-תוקף מוצרים),
התשס"א-2001, של חבר הכנסת אמנון כהן פ/2498.

חברי הוועדה: אברהם פורז - היו"ר
אמנון כהן
יצחק גאגולה
נחום לנגנטל

עו"ד ליליאן סבן - משרד התעשייה והמסחר
עו"ד אילנה מיישר - משרד הבריאות
ד"ר בריין קאזין - מנהל מחלקת שירותי מזון, משרד הבריאות
עו"ד עינת ברכה - יועצת משפטית, איגוד לשכות המסחר
עופר ברמן - הריבוע הכחול
אדית הנדל - מרכזת איגוד רשתות השיווק ומנהלת תחום שירותים
עסקיים ואיכות הסביבה, איגוד לשכות המסחר
ד"ר יוסי מורדוך - וטרינר רשת קלאבמרקט, איגוד לשכות המסחר
צביקה פלדמן - קלאבמרקט, איגוד לשכות המסחר
ד"ר חוסה שביאנסקי- וטרינר רשת הריבוע הכחול, איגוד לשכות המסחר
חיים אלקן - שופרסל, איגוד לשכות המסחר
ד"ר רוברטו דה לה רוקה - שופרסל, איגוד לשכות המסחר
עו"ד לינדה שפיר - יועצת משפטית, שופרסל, איגוד לשכות המסחר
צבי גולדשטיין - מנהל אגף מזון, התאחדות התעשיינים
חני מונין - מנהלת מחלקים סקרים ובדיקות, הרשות להגנת הצרכן

אתי בנדלר

לאה ורון

אושרה עצידה








הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (תיקון-תוקף מוצרים),
התשס"א-2001, של חבר הכנסת אמנון כהן פ/2498

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה.

חבר הכנסת אמנון כהן, אתה הגשת הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (תיקון-תוקף מוצרים). תסביר לנו בבקשה את ההצעה.

למעשה, ההצעה נולדה בוועדה לפניות הציבור והיא מדברת על צרכנים שרוכשים מוצרים בתפזורת בכל מיני מקומות,לא משנה אם הם קונים את זה בהיפרים, בסופרמרקטים או במכולת שליד הבית. מוצרים בתפזורת נארזים בשקית סטנדרטית ללא פרטים כגון ערך תזונתי או תאריך ייצור, או תאריך פג תוקף.

נניח והצרכן קונה גרגרי חומוס מתוך שק ושוקלים לו כמה שהוא צריך לתוך שקית. מה אתה רוצה שיעשו בסיטואציה כזו?

אני מציע שייכתבו בצורה כלשהי עד מתי המוצר מותר לשימוש. פעמים הצרכן מגיע הביתה ופתאום הוא מגלה שהמוצר שהוא קנה מקולקל. נניח והוא קונה חומוס הוא בא הביתה משרה אותם במים ופתאום הוא מגלה תולעים.

נניח שעל השק כתוב שהמוצר טוב לשימוש עד תאריך מסוים. האם אתה רוצה שהמוכר יכתוב בכתב ידו עד איזה תאריך המוצר טוב לשימוש?

זה לא משנה איך זה ייעשה. העיקר הוא שתהיה לצרכן אסמכתא על כך שהוא אכן קנה את המוצר באותו תאריך, באותו יום. הוא צריך לדעת שהתוקף של המוצר שהוא רכש פג בעוד שבוע, למשל.

נניח שעל השק כתוב מתי התפוגה, אז הסוחר צריך להסתכל מהי התפוגה שכתובה על השק ואז הוא יכתוב על פתקית שהתוקף הוא עד יום כזה וכזה ואת הפתקית הזו הוא יצמיד לשקית הקטנה של הצרכן.

משהו כזה. אגב, זה טוב לחומוס שהוא יקנה במעדנייה, לגבינה בולגרית, נקניק או לכל דבר אחר.

האם כתוב על הנקניק השלם עד מתי הוא טוב?

כן, בדרך כלל זה כתוב.

סעיף 13א בפקודת בריאות העם מדבר על זה וגם חוק הגנת הצרכן מדבר על כך. הטכניקה היא פחות מעניינת, החשוב הוא שהצרכן יקבל מוצר טרי ואם הוא לא קנה מוצר טרי, חשוב אז שתהיה לו את האופציה להחזיר את המוצר לאותו מקום בו הוא נרכש.

אני רוצה לציין שהגברת חני מונין ערכה סקר בנושא הזה.

נציגת משרד הבריאות, בבקשה.

אנחנו בעיקרון תומכים בהצעת החוק. יש לנו הצעה לגבי הסעיף הראשון שמדבר על מזון בתפזורת. בעיקרון אנחנו תומכים לגבי סימון של מזון בתפזורת, דבר שלא היה קיים עד היום, אבל זה מסובך.

על פרות וירקות אין חובה לכתוב תאריך תפוגה היום, נכון?

נכון, אין. אם הם ארוזים יש חובה, אבל אם הם בתפזורת אין חובה.

אם התפוחים מגיעים בתוך אריזת פלסטיק ארוזים מראש, האם צריך לכתוב מועד אחרון?

לא.

כל מזון ארוז מראש.

לא. יש תקן רשמי שמחייב סימון מזון ארוז מראש, למעט פירות וירקות טריים.

זאת אומרת שפירות יבשים כן.

כן. אנחנו אומרים שאנחנו תומכים בעיקרון אבל הנושא מסובך.

האם יש מועד תפוגה על מלפפונים חמוצים או זיתים?

אם מדובר בשימורים של חמוצים אז בוודאי.

אבל אם זה מגיע בפח גדול של זיתים, אז על הפח מסומן. לפי הצעת חבר הכנסת אמנון כהן, המוכר יארוז את החמוצים האלה והוא ינפיק פתקית עליה הוא יעתיק את מה שכתוב על הפח. צריך לחשוב גם על מצב בו מוכרים זיתים ומלפפונים חמוצים ביחד באותה שקית. האם יכתבו אז שני תאריכים?

אנחנו מציעים ששר הבריאות יקבע את הדרך והפרטים בדבר אופן הסימון בתקנות כדי שאפשר יהיה להתייחס לסוגיה כמו איך זה יסומן? האם צריך לשים תווית ליד המוצר או שצריך להדביק תווית על המוצר? צריך לבדוק את הנושא הזה באופן מקצועי. אנחנו מציעים ששר הבריאות יקבע בתקנות את הפרטים.

לפני שאנחנו מגיעים לפרטים האלה, אני גם לא רוצה לסבך את השר, השאלה היא האם יש דוגמאות כאלה בעולם? האם דבר כזה מקובל? אין ויכוח על זה שטוב שהצרכן ידע מהו המועד האחרון לתפוגה של כל מוצר. השאלה היא האם אנחנו לא הולכים פה לדבר לחלוטין בלתי מעשי שמטיל נטל כבד ובלתי סביר, כאשר התועלת היא זניחה, או שאנחנו בכלל צריכים מראש לצמצם את זה ולומר שזה לא חל על פירות וירקות טריים? חלק מהדברים גם נארזים גם באריזת משנה בקופסאות פלסטיק. האם זה נראה מעשי שמוכר חמוצים שמוכר בתפזורת ילך לפח ויעתיק את התאריך? אני לא יודע אם זה מעשי.

יכול להיות שלא. אני ראיתי רשתות שיווק במדינות בעולם שמוכרות בתפזורת ויש להן מכונות שמדפיסות תווית הנפקה ששמים על השקית. זה כמובן לא מתאים כל כך לשוק. זה אולי כן מתאים לסופרמרקט.

אבל גם זה בתנאי שמראש יש לו מלאים עם מועדים קבועים והוא מצליח להכניס למחשב שהברקוד של מלפפונים חמוצים הם כולם מסדרת ייצור זו וזה אוטומטית ייכנס. אבל מה יהיה אם יש לו פחיות עם מועדים שונים, שכולם במועד החוקי? אז צריך ברקוד שונה לכל אחד מהפחים. זו אופרציה. יכול להיות השקעות גדולות במערכות חישוב, אני לא יודע.

כפי שחבר הכנסת כהן ציין הרעיון התחיל מזה שאנחנו בדקנו את המצב גם במעדניות פרטיות וגם ברשתות מזון. האם האנשים שמוכרים לנו את העוף הטרי, את הנקניקים ואת הסלטים יודעים מהו התאריך? כל התאריכים נמצאים אצלם. ברוב הפעמים למוכרים לא היה שמץ של מושג עד מתי אפשר להשתמש בסלט או במוצר, עד מתי אפשר לאכול אותו, למרות שהם יכלו לדעת את זה.

עוף בגריל שעומד שעה בלי קירור מתקלקל. זה לא עניין של מועד תפוגה. אני מבין את הכוונה, השאלה היא האם אנחנו עושים משהו מעשי כן או לא?

אם אנחנו מדברים על מעשיות, כאשר התחיל החוק לסימון מוצרים כל התעשיינים אמרו שזה לא מעשי, אבל עובדה שהיום המצב הוא ממש טוב.

לא טענו שזה לא מעשי, אמרו שזה יביא לעלויות על ידי כך שהם יצטרכו להעסיק אנשים בסימון המחירים. הייתה התנגדות בגלל העלויות של הסימון, לא בגלל שבלתי אפשרי לסמן. אף אחד לא טען שאי אפשר לסמן.

אנחנו רוצים להיות יותר טובים מהמצב בחו"ל, גם בתחום שקיפות המידע. אני רוצה לדעת עד מתי אני יכולה לאכול את סלט החומוס שקניתי במעדנייה. אני חושבת שזהו מידע מאוד חשוב. למה כאשר אני קונה סלט חומוס סגור באריזה אני יכולה לדעת עד מתי אני יכולה להשתמש בו, וכאשר אני קונה את החומוס במשקל אני לא יכולה לדעת? רוב האנשים היום קונים ברשתות הגדולות. מעל 60% מהאנשים קונים ברשתות גדולות ואולי אפילו אחוזים יותר גדולים. מבחינת הרשתות זה לא סיפור כזה גדול מבחינה טכנולוגית.

בואי נניח לרגע שיש יצרן שמייצר חומוס בפחית גדולה ועל הפחית כתוב מועד האחרון לתפוגה. ברגע שמוציאים את החומוס ומעמידים אותו שעה ללא קירור, הוא כבר מתקלקל. הבעיה של סימון התאריך היא לא פונקציה של המיקום הבסיסי, אלא השאלה היא מה קרה אחרי שהוציאו את זה מהפחית הגדולה?

אין לזה סוף. אפשר להתחיל משרשרת הקירור מההתחלה, איך המוצר הובל, והאם הידיים שטיפלו במזון הזה היו סטריליות או לא.

אבל כשזה ארוז באריזה מקורית אז הוא שנה בתוקף בין אם הוא היה בחום או בקור. זה לא תלוי במשתנים חיצוניים.

זה תלוי.

אני לא אשת מחשבים גדולה אבל אני חושבת שמבחינה טכנולוגית אפשר לכוון את המחשב ולהכניס את הנתונים הבסיסיים לגבי הסלטים, לגבי הגבינות, מידי יום או כל מספר ימים.

האם אתם ראיתם תקדים לזה באיזשהו מקום בחו"ל?

זה מקובל ברוב המקומות באירופה.

באופן כללי, אנחנו בעד הצעת החוק, למרות שלפי הנוסח יש כמה בעיות קטנות. למעשה צריכים להיות שני תאריכים: תאריך אחרון לשיווק ותאריך אחרון לשימוש. הצעת החוק בעצם נותנת לגיטימציה למכור את המוצר כאילו יום לפני פג תוקפו, כאשר מה שחשוב יותר הוא שלציבור יהיה בבית פרק זמן בו הוא יכול להשתמש במוצר.

את זה אין בעיה לפתור. זו לא הכוונה של ההצעה של חבר הכנסת אמנון כהן. תמיד אפשר לומר שהמועד האחרון ייקבע שבוע קודם.

השתנו התקנות. היום צריכים לכתוב לשימוש עד. אין חובה לכתוב היום האחרון לשימוש.

זו בדיוק הנקודה לכן יש צורך לשנות את זה. ברוב המדינות המתקדמות בחו"ל יש שני תאריכים. על המדבקה או המזון שיכול להתקלקל מהר כתוב: תאריך אחרון לשיווק פלוס תאריך אחרון שאפשר להשתמש בו. יש מוצרים שאינם מתקלקלים מהר מאוד ואז כתוב:
Best before. כלומר, המוצר במיטבו עד תאריך זה וזה.

לגבי התפזורת, אנחנו כבר פחות או יותר סיכמנו בתוך הצעת תיקון התקנה של תקנות רישוי עסקים למרכולים. אנחנו דנו עם כל הגורמים שיושבים כאן ועם התעשיינים והגענו פחות או יותר להסכם.

מה ההסכם אומר?

יש מקום לכתוב תאריך על מזון בתפזורת. השאלה היא מי יכול לעשות את זה ואיך הוא יעשה את זה? בסופרמרקט אין בעיה לכוון את המחשב. הבעיה היא במקומות הקטנים יותר. לכן אפשר לפחות בשלבים הראשונים לכתוב שלט על המזון בתפזורת, היכן שרשום שם המוצר והיצרן צריך לכתוב את התאריך האחרון המומלץ לשיווק.

כך הצרכן צריך להעתיק בעצמו.

הוא לפחות רואה את התאריך לפניו וזה פתרון לבעיה הזו במקומות קטנים. אין חשיבות של התאריך האחרון לשימוש בבטיחות המזון, כאשר מדובר במזון ארוז מראש. אם הוא בטוח עד התאריך הזה הוא יהיה בטוח אחרי זה, אבל הוא יכול להתקלקל. האיכות של המוצר יכולה לרדת. יש חשיבות רבה מאוד לתאריך של מזון בתפזורת, כי הוא לא ארוז והוא יכול להזדהם על ידי אנשים אחרים, המוכר או הקונה. אם פתחת אריזה גדולה ומכרת את המוצר רק יום אחד, אז לאחר מכן יש לזרוק ואז קל מאוד לומר לציבור שהמוצר הוא טוב לתאריך זה וזה. על כל מוצר מזון כתוב היום תאריך אחרון לשיווק.

בארצות הברית אין כמובן את הדבר הזה, אין חוקים פדרליים שמחייבים סימון תאריך אחרון לשיווק, גם לא על מוצרים ארוזים, בטח לא על מוצרים בתפזורת ושם חיים די טוב עם זה.

אני מנהל אבטחת איכות ואני אומנם לא מתעסק במחשוב, אבל זה נראה לי לא ניתן ליישום מבחינה מעשית. וכרגיל, מביאים לכאן את הרשתות הגדולות שהן מסוגלות להעסיק רופאים וטכנולוג מזון ושיש להן מערכות אבטחת איכות עם ביקורת פנים, וכרגיל לא מתייחסים למכולת השכונתית הקטנה. יהיה מאוד קשה לאכוף את החוק שם.

אתם תעמדו בתנאי החוק וזה דווקא ייתן לכם יתרון.

הניסיון מוכיח שרוב החוקים הקשורים למזון נבדקים קודם כל אצל הרשתות, ואחר כך אם יש זמן, הם נבדקים במכולת השכונתית.

אבל מה הפסול בהצעה שמתייחסת לכך שאם יש מוצרים בתפזורת אז שיהיה כתוב עליהם תאריך אחרון לשיווק יחד עם המחיר?

אתה לא יכול להיכנס ולעשות את זה באופן פרטני.

אני רוצה להעיר כי לדיון הוזמנו הסוחרים וגם נציגי עמותת בעלי המינימרקט בישראל. הם לא הגיעו, אבל הם הוזמנו. הם כנראה מוכנים שהחוק יתקבל מבלי שהם ינסו להשפיע על הוועדה.

למה אתה אומר שזה לא מעשי לכתוב על מוצר שנמכור בתפזורת את התאריך האחרון לשיווק יחד עם המחיר?

נניח שאתה לוקח צימוקים וחומוס. מספיק שאתה לוקח משתי יחידות שונות, אז מהו התאריך שאתה רושם? יש גם מזה וגם מזה.

אנחנו נעשה הפסקה בדיון של חמש דקות.

אנחנו מחדשים את ישיבת הוועדה.

אני טוען שנושא היישום הוא מאוד בעייתי בקטע של סימון. ברגע שפותחים מוצר שהוא ארוז על ידי היצרן ואשר יש לו תוקף מסוים, משבשים כבר את כל הנושא של התוקף. זה בכלל לא רלוונטי לומר שעובדת מעדנייה תתקתק את התוקף של האריזה המקורית ברגע שהיא פותחת קופסת חומוס ששוקלת שלושה קילו. מה שרלוונטי יותר היא מערכת הבקרה שקיימת באותה רשת, באותו סופרמרקט. כשאנחנו מדברים על חומוס אנחנו מדברים על זה שיש לו תוקף של חודש ימים, וההנחיה שלנו בסניף היא שזה יימכר בתוך השבוע הראשון מהרגע שהמוצר מגיע אלינו. מתירים שלושה שבועות תוקף לצרכן. אנחנו מגינים על הצרכנים שלנו, על הלקוחות שלנו. אני לא יודע מה יקרה במינימרקטים הקטנים שהם פחות מפקחים על הדברים בצורה מסודרת. אין רופא וטרינר צמוד, אין טכנולוג מזון. כרשת גדולה אנחנו יודעים לעשות את הדברים בצורה שתבטיח את האיכות לצרכן.

עניין רישום התאריך. אפשר לרשום באופן כללי שהמוצרים שנמכרים במעדנייה תוקפם טוב לחמישה ימים לפחות, או משהו מהסוג הזה. יש גבינות שיכולות לעמוד חודש, חודשיים ויש גבינות שיכולות לעמוד בפחות זמן.

כאשר היצרן משווק לך גבינה בגוש גדול שאותה פורסים לפרוסות, האם לא כתוב על הגבינה מועד אחרון?

אתה יכול לשמור את זה כמה חודשים בתנאי של קירור, וכל זאת כאשר המוצר סגור. ברגע שפתחת, זה יכול להגיע למספר ימים בודדים.

כלומר, מה שאתה אומר הוא שהנפקת התאריך אחרי שפתחת היא חסרת משמעות.

היא חסרת משמעות והיא גם לא נכונה.

אפשר לשים שלט כללי בכניסה לסופר האומר: לקוח יקר, את כל המוצרים הנמכרים בתפזורת במעדנים שאותם אתה קונה, עליך לצרוך אותם מהר. אל תשמור אותם חודשיים במקרר. הרי זה גם הגיוני. כל האנשים קונים נקניק פסטרמה לא כדי לאכול את זה בעוד חודשיים, אלא תוך שלושה-ארבעה ימים. יש תאריך תפוגה, התאריך הוא הפתק עם הברקוד.

יש מוצרים שהם יותר מסוכנים לבריאות הציבור. חומוס יבש הנמכר בגרגירים או גרעינים כמעט ולא יכולים לגרום לנזק גדול. הבעיה היא בסלטים שנמכרים במעדניות, בגבינות ובפסטרמות. לפי דעתי, אלו המוצרים הכי רגישים. כל עוד שאנחנו מחזיקים את המוצרים בטמפרטורה של אפס-ארבע מעלות זה בסדר, אבל אנחנו לאחר הרכישה מחזיקים את המוצרים האלה בבאגז' של האוטו בטמפרטורה של ששים מעלות ביום חם. אני חושב שצריך להיות המלצה של רשות כלשהי, הממליצה לצרוך את המוצר תוך מספר ימים. לתאריך אין משמעות לזה.

ראשית, אם רוצים לחוקק חוק אז הוא חייב להיות כזה שניתן יהיה לאכוף אותו בכל מדינת ישראל, ולא רק ברשתות השיווק, כמו ששמעתי פה. הרעלת מזון מקבלים גם ממוצרים שנמכרים במכולת. המטרה היא הרי למנוע הרעלות מזון. מה שחשוב הוא שלא ניתן יהיה לאכוף את החוק רק ברשתות השיווק, אלא גם במרכולים. זוהי נקודה למחשבה.

שנית, אני חושב שניתן יהיה ליישם חוק כזה בקושי רב ברשתות שיווק. לגבי חלק מהמוצרים זה לא ניתן בכלל. מבחינת מחשוב ניתן יהיה לאכוף את זה ברשתות השיווק. אבל לעומת זאת, בעסקים הפרטים לא יבצעו את החוק. זה למעשה יגרום לעליית מחירים אצלנו והלקוח ילך לחפש את אותו מוצר בחנויות פרטיות שבהן הפיקוח הוא הרבה פחות, וכך לא השגנו את המטרה. צריך לקחת בחשבון את הנקודה הזו.

אנחנו נכנסנו כאן לדיון ענייני בלב החוק, אבל אני רציתי להעלות משהו יותר מקדמי והוא התאמת הצעת החוק כפי שהיא למערכת החקיקה הקיימת. הנושא הוא חשוב וחשוב לדון בו מבחינת בריאות הציבור ומבחינה צרכנית. אבל אם כבר צריך לטפל בו, הטיפול צריך להיות במסגרת חקיקת משנה. היום יש את חוק הגנת הצרכן שאמר שצריך לסמן והוא אמר בדיוק איזה דברים צריך לסמן. אחר כך הוא נותן שורה רחבה של סמכויות לשר והוא אומר שהשר יכול לומר עוד דברים שצריך לסמן אותם. הנושא של מועד תפוגה הוא נושא שמוקנה לשר על פי החוק. הוא צריך לקבוע את הסימון לגבי מוצרים מסוימים או באופן כללי.

במילים אחרות, את מוציאה את זה משר הבריאות ומעבירה את זה לשר התמ"ס. סימון המחיר הוא עניין צרכני ולכן זה בחוק הגנת הצרכן. מועד התפוגה הוא עניין בריאותי ולכן לכאורה זה בריאות.

אני רוצה לסיים בנוגע לחוק הגנת הצרכן. כתובות שם הוראות מפורשות מה הוא יכול לפטור, מה הוא לא צריך להוסיף. כלומר, יש את כל המתכונת כדי לטפל בנושא הזה והנושא מטופל. יש גם צו של סימון מזון שמתייחס. מכוח חוק הגנת הצרכן יש חקיקת משנה שמתייחסת לסימון מזון. חקיקת המשנה היא פרטנית. יש בה רשימה שלמה והיא הולכת לפי מוצר. היא מדברת על זיתים, על חומוס. היא לא מבדילה בין מוצר ארוז ללא ארוז ויכול להיות שהיא לא מתייחסת למועד תפוגה. כלומר, יש כאן עניינים שצריך להתייחס אליהם פרטנית בחקיקות משנה בהתייחס למזון. הנושא כשלעצמו לא מתאים לחקיקה כללית וגורפת. צריך לבדוק איך מיישמים כל דבר.

האם הממשלה תמכה בהצעת החוק בקריאה המוקדמת?

משרד הבריאות תמך, אני לא בטוחה לגבי השאלה מה הייתה עמדת הממשלה.

כנראה שהממשלה לא מכירה את החוק. היא החליטה שצריך כן לתקן.

גם תקן 1145 שמכוחו מסמנים את המזון הארוז מראש זה מכוח חוק הגנת הצרכן ולא מכוח חוק פקודת הבריאות. הטענה המרכזית היא שהמקום הנכון לדיון בצורה מקצועית ועניינת הוא במסגרת משרד התמ"ס, במסגרת משרד הבריאות, עם התייחסות ספציפית לכל מוצר ומוצר והדרישות הספציפיות לכל מוצר ומוצר.

הסתכלנו כאן בניירות וראינו שיש תמיכת ממשלה.

הכוונה של חבר הכנסת אמנון כהן בהחלט מקובלת עלינו. הכיוון הכללי של הצעת החוק הוא מבורך ואני מסכימה עם הגברת שאנחנו נשב יחד כדי לראות בדיוק מה צריך לעשות. הפריע לי שמדברים בחוק עצמו על מזון כזה או על מזון בתפזורת. גם במזון הנמכר בתפזורת יש לעשות אבחנות. יש כל כך הרבה סוגים של מזון הנמכר בתפזורת. אם זה יהיה כוללני כל כך זה יכול להטעות את הצרכנים. אני מציעה שאנחנו נדון בינינו בנושא.

אני בעמדתה של הגברת ברכה מלשכת המסחר. אני רק רוצה לומר שהרשתות הן אינן נגד הצרכן. הראייה שלנו שכל מה שניתן למכור אותו טרי ולסמן, אנחנו אכן רוצים לעשות את זה. אבל, כדי לא להטעות את הצרכן, אנחנו צריכים ללכת על דברים מסוימים שניתנים לביצוע ושבהוראת חוק גורפת אנחנו לא נגרום להטעיית הצרכן.

אנחנו בדקנו ויש עשרות צווים שחלים על סוגי מזון. שר המסחר פוטר מזון מסימון ולכן העבודה שצריכה להיעשות באמת בתוך המשרד היא לקחת את כל הצווים הקיימים, אלה שפוטרים מסימון ואלה שמחייבים סימון, אלה שמגדירים ומחייבים לארוז בשר על מנת לסמן אותו ואלה שלא מחייבים. רק אז אנחנו נוכל לקבל תמונה מה מחייב סימון לגופו של עניין, מה מעשי לסמן לגופו של עניין ואיך מתמודדים עם שאלת הטריות. זה בלתי אפשרי במסגרת הזו.

אני רוצה לסכם איך הדברים נראים לפי שעה. קודם כל, אני חושב שהרעיון לנסות להתקדם בתחום הזה של סימון תפוגת מוצרים בתפזורת הוא רעיון נכון. זה ברור שהכוונה בעניין הזה היא ודאי טובה. הכוונה לגרום לזה שהצרכן ידע מהו מועד תפוגה כדי שהוא לא יאכל אוכל מקולקל ואחר כך תהיה לו הרעלת קיבה או דברים יותר גרועים מזה. אם כן, הרעיון הוא נכון.

לפי דעתי צריכים במקביל לעשות שני דברים: ראשית, צריך להתנהל דיאלוג בין משרדי הממשלה, בעיקר תמ"ס ובריאות, האם במסגרת החקיקה הקיימת אתם חושבים שצריך להרחיב את התקנות באופן כזה שתוטל חובה נוספת של סימון, בלי צורך בחקיקה ראשית. במקביל, יכול להיות שאין סמכות בחוק ואנחנו כן צריכים חקיקה ראשית. אבל בעניין הזה אני הייתי מציע לחבר הכנסת כהן להסכים איתי שנבקש מחקר השוואתי ונראה מה קורה בעולם בתחום הזה.

כן, אני מסכים.

אנחנו נבקש גם מאנשי משרד הבריאות וגם מאנשי משרד התמ"ס לבדוק מה קורה במדינות נאורות אחרות תוך חודש ימים. דרך אגב, אנשי ההסתדרות והרשות להגנת הצרכן אנחנו נשמח לקבל מכם דוגמאות לגבי מה שקורה בעולם.

אנחנו מתנדבים לעשות מחקר אובייקטיבי.

גם אתם תוך חודש ימים תביאו לנו מחקר לגבי מה קורה במדינות אחרות. זה לא פוטר את אנשי משרד הבריאות והתמ"ס מלעשות את המחקר. הגברת מישר, אני רואה אותך אחראית לתיאום הבינמשרדי בעניין הזה עם משרד התמ"ס. תבדקו מה קורה במדינות אחרות וגם לינדה שפיר תבדוק את זה, תעבירו לנו את האינפורמציה תוך חודש ימים. כאשר האינפורמציה תגיע אלינו בעוד חודש בערך, נקיים דיון.

אדוני היושב ראש, לי לא חשוב אם זה יבוא בחקיקה או בהרחבת תקנה. גם לא איכפת לי שהחוק לא יהיה על שמי. חשוב שהרעיון יתקבל בצורה כזו שהוא לא יהווה בעיה למשווקים ולמוכרים, ומהצד השני, כאשר הלקוח יקנה מוצר כלשהו הוא יידע שהוא יכול להחזיר את המוצר כאשר הוא נקנה מקולקל.

אני מבקש שנתייחס לסעיף 13ב.

משפטית זה לא קיים היום.

אני חושב שלמעשה צריך לעבור לשיטה של מועד אחרון לשימוש. גם בעניין הזה תראו מה קורה בעולם, האם יש דיפרנסציה בין מועד אחרון לשימוש ולתפוגה ולמכירה וכו'. אנחנו נלמד מהניסיון של האחרים.

אדוני היושב ראש, אני מודה לך על שקידמת את הנושא.

אנחנו התקדמנו במשהו, אנחנו בדרך הנכונה.

אני מודה לכם, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:15.