פרוטוקולים/כלכלה/3966



2
ועדת הכלכלה
07.11.2001

פרוטוקולים/כלכלה/3966
ירושלים, כ"ט בחשון, תשס"ב
15 בנובמבר, 2001

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי



פרוטוקול מס' 365
מישיבת ועדת הכלכלה
מיום רביעי, כ"א בחשוון התשס"ב (7 בנובמבר 2001), שעה: 9:00

הקשיים בייצוא בשל המצב

חברי הוועדה: אברהם פורז - היו"ר
נחום לנגנטל
מיכאל קליינר
נחמה רונן
מוסי רז
יורי שטרן

אמיר חייק - מנכ"ל משרד התעשייה והמסחר
אהרון עוזיאלי - סגן הממונה על יחידת השכר במשרד האוצר
עמי סגל - סגן מנהל המכס, משרד האוצר
אמיר אסרף - אגף התקציבים במשרד האוצר
שרגא ברוש - יו"ר מכון היצוא הארצי
שלומית איתן - מנהלת המחלקה הכלכלית
דב אביטל - איגוד התעשייה הקיבוצית
דוד ארצי - התעשייה האווירית
יובל אשל - הנהלת ארגון בתי התוכנה, מנכ"ל ג'יגה בע"מ.
דני בלוך - דובר מכון היצוא הישראלי
אורי גרבנאו - חברת שירה טריידינג בע"מ
ליאור דורון - מכון היצוא הישראלי
יוסף דלומי - חברת מרחב, מכון היצוא
יוסף שאול - הנהלת ארגון בתי התוכנה, חברת ג'יגה
אילן סמואל - סמואל רוזנבאום, יו"ר הנהלת תכשיטים במכן היצוא
אבנר פורטנוי - מנהל אגף שרותי יצוא
צבי פלדה - חברת גמא אלומיניום בע"מ
איתן פרידמן - יו"ר הנהלה ציבורית ציוד רפואי, מכון היצוא
משה נחום - התאחדות התעשיינים
חזקי ישראל - התאחדות התעשיינים
יצחק רכלבסקי - הנהלת ארגון בתי תוכנה, נשיא קבוצת יעל תוכנה
ישראל שוטלנד - מכון היצוא הישראלי
עמירם שור - חברת מ.ל.ל תעשיות תוכנה ומחשבים
פול שטיינר - חברת קפרו תעשיות
דוד שמחה - חברת רנקס שירותי קניה בע"מ
ניב סתיו - תיכון רבין כפר סבא
סימי בן הרוש - תיכון רבין כפר סבא
נדב דדש - תיכון רבין כפר סבא

לאה ורון

אושרה עצידה


הקשיים בייצוא בשל המצב

רבותיי, שלום ובוקר טוב לכם. אני מתנצל בפניכם על האיחור בפתיחת הישיבה הנובע מהעובדה שהלכתי להצביע בוועדת חוקה על חוק שרוצה לשים קצת סדר בעניין חוק ההסדרים.

אנחנו יודעים כי יש קשיים בתעשיות הייצוא, ומטרת הדיון היא לא רק שנוכל להוציא הודעה לעיתונות בסוף הדיון, אלא שבסוף הדיון אולי גם נוכל לראות כיצד הכנסת יכולה להועיל. לפני כחודשיים קיימה הכנסת דיון על מצב תעשיית התיירות בו השתתף שר התיירות המנוח רחבעם זאבי וחברי כנסת נציגים גם מוועדת הכספים וגם מוועדת הכלכלה. בעקבות הדיון הוגשה הצעת חוק שתעלה היום בקריאה מוקדמת במליאת הכנסת, הנתמכת על ידי הממשלה, בהתנגדות האוצר, לסיוע לענף התיירות על דרך זה שהוצאה לתיירות בארץ תחשב כהוצאה מוכרת גם לעצמאים וגם לשכירים. יבוטל המע"מ על לינת ישראלים בבתי מלון ועוד כמה דברים שמטרתם לסייע. כלומר, לפעמים הכנסת יכולה להיות לא רק במה, אלא היא יכולה גם לסייע. אני מציע שהדוברים כאן יספרו על הבעיות של הייצוא, אבל בנוסף לכך יאמרו לנו מה חושבים שאנחנו יכולים לעשות, אם בכלל.

בוקר טוב לכולם, אני מודה לחבריי שבאו. כולם עזבו את המפעלים בכדי להגיע לכאן וכנראה שהבעיה היא באמת חמורה.

אנחנו הכנו מצגת קצרה אותה אנחנו מעונינים להציג בפניכם. אנחנו מדברים על המשבר בשנת 2001, אבל אנחנו כבר בסוף שנת 2001. המצב הביטחוני וגם המשבר בנאסד"ק, גם מדיניות השכר שהייתה פה, עם שכר מינימום וכל זה, מדיניות הריבית, פגעו חזק מאוד ברווחיות הייצוא. גם הבעיה העולמית הכניסה אותנו למצב שכולם מכירים אותו. אנחנו מעריכים שההאטה הזו לא תסתיים, אם בכלל, אלא רק לקראת הרבעון האחרון של 2002. יש כאלה הטוענים שהיא תסתיים רק בשנת 2003. האלטרנטיבות שעומדות בפנינו כיצואנים הן מציאת שווקים חדשים או ענפים אחרים, אבל זה תאריך ארוך מאוד שלוקח זמן ומשאבים כספיים עצומים. אתם יודעים שהשקעות זרות לא רק שלא ממהרות להגיע, אלא הן פשוט אינן כרגע. מחסור במימון מונע השקעות בשיווק, במו"פ ובציוד. אי אפשר לגייס כסף. לחברות אין כסף וזה גורם לבעיות.

יש האטה העולמית בכלל, ובארצות הברית בפרט. ארצות הברית משפיעה לא רק על מה שקורה שם, אלא היא משפיעה גם על הכלכלה העולמית. זה חלק מהעוצמה של המשבר. יש ירידה בביקוש העולמי למוצרי היי-טק. הענף הזה היה חלק מאוד משמעותי בייצוא הישראלי. אנחנו חושבים שהשנה הייצוא ייפגע ותהיה ירידה ב-2,5 מיליארד דולר לעומת שנת 2000, ומיליארד מתוך זה הוא בייצוא ההיי-טק, כך שזה מאוד מאוד משמעותי. יש ירידה בהשקעות זרות ואין כמעט אפשרות לגייס הון. הטרור העולמי והמצב הביטחוני בארץ עם האינתיפאדה תרמו למשבר. צריך להבין שכאשר אין שוק מקומי טוב, זה עושה גם בעיה מאוד רצינית בייצוא של המפעלים.

גידול בעלויות בביטוח סיכונים מסחריים, פוליטיים והובלת מטענים. ההובלה הימית התייקרה בחודשיים האחרונים כמעט כדי 50%. חברות הביטוח הטילו על בעלי האוניות, ובעלי האוניות כמובן מגלגלים את זה ליצואנים וליבואנים. קונטיינר לאירופה שעולה סדר גודל של 500 דולר, התייקר ב-200 דולר. אנחנו עובדים מול האוצר בעסק הזה. מנכ"ל האוצר תומך בנו שחברת הביטוח ענבל תוציא פוליסה וירטואלית. הרי אף אחד מאיתנו לא חושב שיפגיזו את נמל חיפה ויטביעו שם את האוניות. אם חברת ענבל הייתה מוציאה את הפוליסה, חברות הביטוח היו מקבלות ביטוח, לנו זה לא היה עולה גרוש, למדינה זה לא היה עולה גרוש והעסק היה עובד. חברת ענבל הייתה נותנת ביטוח משנה למבטחים על אותה תוספת שהם רוצים בגלל המצב הביטחוני שאנחנו נמצאים בו. מנכ"ל האוצר תומך בגישה הזו. יש עם זה בעיות באגף התקציבים. כל יום אומרים לנו כי הנושא ייסגר מחר. בחודשיים האחרונים זה כבר עלה שלושים מיליון שקל ליצואנים.

אדוני נציג האוצר, האם אתה מכיר את הנושא הזה?

לא, זו פעם ראשונה שאני שומע על כך.

אוהד מראני מכיר את הנושא.

אנחנו נפנה למר מראני ונשאל אותו מה קורה עם זה.

אדוני היושב ראש, אנחנו דיברנו על תעריפי הביטוח של חברת אל-על, ארקיע וישראייר. ארצות הברית ואירופה לקחו על עצמן את הנושאים האלה, מבלי לחכות שמישהו ירוץ אליהן. זו בדיוק הדוגמא לכל גלגולי העיניים בעניין הזה.

למעשה, חוק מס רכוש מכסה בטריטוריה של 12 מייל מחופי ישראל. הרחיבו את זה היום ל-30 מייל. הבעיה היא שאנשי מס רכוש הכניסו מספר הסתייגויות בפוליסה שמטבחי המשנה אינם מקבלים.

זה בדיוק המקום שהבירוקרטיה הורסת כל דבר. כולם מבינים שצריך לעשות את זה, כבר עברו חודשיים, זה כבר עלה שלושים מיליון ועוד מתעסקים עם זה.

אתמול קיבלנו אתמול מחברת הפחם הלאומית ששילמה בשלושת השבועות האלה 300 אלף דולר ביטוח נוסף על האוניות. היא טוענת שכתוצאה מזה מחיר הפחם לחברת החשמל יצטרך לעלות בשיעור של בין 3% ל- 4%. זה כמובן יתגלגל הלאה.

אנחנו נבדוק את הסוגיה הזו. אני חושב שהטענה היא צודקת והמדינה צריכה לכסות את ההפרש בסיפורים האלה, מתוך הנחה שבאמת לא יקרה כלום ולא יצטרכו לשלם את זה. אם זה יקרה, ממילא זה מכוסה. יש בזה גם איזשהו מסר, כי אנחנו לא יכולים לומר לכולם לבוא לכאן כי כאן בטוח, למרות שיש פה קצת טרור, אבל אנחנו לא עושים שום דבר להפיג את המתיחות הזו.

כפי שאמרה חברת הכנסת, מדינות אחרות בתוך 24 שעות ביטחו את העסק והמשיכו לרוץ הלאה.

אחת הבעיות הכלל עולמיות המשפיעות על הייצוא היא העלייה בהוצאות ביטחון ואבטחה. יש ירידה בנכונות להשקעה ישירה וגם במיזמים משותפים באזורים האלה שנתפסים אצל משקיעים זרים כאזורים שהם אזורי סיכון, ובכללם בישראל.

השקף הבא המדבר על הירידה בהיקף היצוא החל מרבעון ראשון 2001. מה שחשוב הוא מה שאתם רואים במשבצת שלמעלה. אנחנו צופים השנה כי היקף היצוא התעשייתי הוא של 19,7 מיליארד דולר, כאשר בשנת זה היה כמעט 24 מיליארד. בשנת 2000 גדלנו ב-27%, ואנחנו עכשיו נקטן. אני רוצה לומר לכם כי זו השנה הראשונה שהייצוא הקטן. בממוצע רב שנתי בשנים הקודמות הוא עלה ב-10% לשנה. 10% לשנה הם 2,4 מיליארד דולר, ופירושם 30 אלף מקומות עבודה.

כל זה קרה יותר בגלל המשבר הבינלאומי או בגלל המצב אצלנו?

זה התחיל אצלנו. המשבר בהיי-טק התחיל ואחר כך התחילה האינתיפאדה, אבל זה לא רק זה. ישנו גם נושא הריבית. כשלא מורידים את הריבית וכאשר לא נותנים לשער הדולר להתנהג כמו שצריך אז פוגעים ברווחיות הייצוא, וכאשר פוגעים ברווחיות היצוא אז פשוט לא מייצאים. כל הגורמים האלה קשורים אחד בשני.

הריבית הגבוהה הייתה גבם בשנים שהייתה צמיחה של 10% בייצוא, כך שקשה לי לייחס את זה לזה.

אין ספק שזה התחיל אז. כאשר הריבית הייתה גבוהה, הייצוא עדיין גדל, אבל הרווחיות נשחקה. לאחר מכן, כאשר השכר הממוצע במשק עלה בשנה שעברה ב-10% כשהיורו נשחק אז זה גם גורם שהוסיף על זה. תוסיף לזה את האינתיפאדה ואת כל מה שקשור לייצוא לארצות האינתיפאדה, למדינות השכנות, וגם לשוק המקומי. תוסיף לזה את משבר ההיי-טק ואת מה שקורה בעולם, תראה את כל החבילה ביחד ואז בסופו של דבר את הטרגדיה.

אני אומר לכם שוב, ה-10% האלה הם 30 אלף מקומות עבודה. כל מיליארד דולר יצוא, זה
15 אלף מקומות עבודה. אני חושב שיותר דרמטי ואמיתי לראות את המצב במונחים האלה, כל זה במציאות של אבטלה בה אנו חיים. אנחנו יודעים כי יהיה אובד של 40 אלף מקומות עבודה כתוצאה מהירידה ביצוא עד סוף שנת 2002, כאשר 15 אלף מקומות עבודה מתוך זה כבר מומשו וירדו. אגב, זה במקום תוספת של 30 אלף מקומות עבודה בשנה רגילה. בשנה רגילה אנחנו גדלים ב-10% ביצוא בממוצע רב שנתי. המשק מייצר 30 אלף מקומות לדורשי עבודה כל שנה כתוצאה מהגידול הטבעי, וכתוצאה מזה שאנחנו גדלנו כל שנה ב-10%, הביקוש הזה יתאזן כל שנה ושנה. המצב כרגע הוא שהמצב לא מתאזן כי אנחנו לא גדלים, ואנחנו גם מפטרים עובדים. כלומר, המספרים הם פשוט מפחידים.

יש כמובן פגיעה בצמיחה בשיעור של 1.5%, זה חצי מהצמיחה. יש עלייה בגירעון המסחרי וירידה לטמיון של מיליארדי דולרים שהושקעו במו"פ. אתם יודעים בוודאי שבשנים האחרונות הושקעו כספים כבדים מאוד במו"פ, גם בגיוסים גדולים, גם בכספים מדינות בקרנות המו"פ וכל האחרים. יש הרבה מאוד מוצרים שהגיעו למצב שהם כבר מוכנים לשיווק ואין עם מה לשווק אותם היום. אי אפשר לדבר על גיוס כסף מבחוץ. כל הגיוסים נגמרו. אי אפשר לגייס דרך קרנות הון סיכון ולא בנאסד"ק ולא בגיוס בבורסה. קרן השיווק של המדינה היא של 30 מיליון דולר וזה פשוט מצחיק. אם היינו נותנים לעגלה הזו לרוץ קדימה אז לא רק שהיינו מוציאים את המשק מהברוך, אלא היינו גם מממשים השקעות גדולות שהמדינה השקיעה במו"פ, וכתוצאה מזה היא לא יכולה לעשות זאת.

אני רוצה להתייחס עכשיו לשחיקה בכושר התחרות של התעשייה הישראלית. יש שחיקה ברווחיות היצוא וזה בעיקר בגלל הירידה המשמעותית מאוד ביורו. אנחנו דיברנו כבר על חוק שכר מינימום. תנו לשוק לעשות גם פה את שלו. אם יש מישהו שמוכן לשלם רק אלפיים שקל והעובדים יהיו מוכנים לעבוד, אז כנראה שהאלטרנטיבה היא אפס. אנחנו לא חושבים שמישהו צריך להרוויח פחות משלושת אלפים שקל-ארבעת אלפים שקל, אבל צריך לזכור שבחוק שכר המינימום כל הפרמיות הן מעל זה. השכר הממוצע בתעשייה הוא 8,500 שקל בחודש, וזה בלי שכרם של המנהלים. כלומר, היום הוא לא הזמן המתאים לטיפול בחוק שכר המינימום.

זה לא נכון לומר כי הריבית הריאלית גבוהה פי 4. זה לא גבוה פי 4. בארצות הברית היא 0,3, בעוד שבאירופה היא 2. אנחנו משלמים ריבית ריאלית כפולה מזו של אירופה. אצלנו הריבית הריאלית היא 4.5%.

מהם הצעדים שאנחנו חושבים שיש לנקוט בהם כדי להוציא אותנו מהמשבר הזה? ראשית, יש לעודד את השיווק לחו"ל של חברות ישראליות. במסגרת הזו יש להגדיל את תקציב הקרן לעידוד השיווק ל-100 מיליון דולר. התקציב שמוצע לשנה הקרובה לקרן הזו הוא כ-30 מיליון דולר, בעוד שהתקציב הישיר למו"פ הוא כ –400-300 מיליון דולר. בכל מדינה מפותחת משקיעים סכום זהה במו"פ ובשיווק. היום זה הזמן להשקיע בשיווק. אנחנו מבקשים היום להגדיל את קרן השיווק ב-70 מיליון דולר, וכאשר אנחנו מדברים על 40 אלף מובטלים זה פחות מאלפיים דולר למובטל.

מה תעשה קרן השיווק עם עוד כמה עשרות מיליוני דולרים?

אני עוסק בשיווק יום, בוקר, צהרים, ערב, לילה. שיווק זה בראש וראשונה תכנון ויציאה החוצה לקהל היעד שלך. אנחנו כבולים היום. היום קניינים לא באים יותר לישראל. אני יושב ומקשיב לדיון שנערך פה והוא נשמע קצת דיון אקדמי. חבר'ה, אנחנו בקטסטרופה אמיתית. אנחנו צריכים לשנות את תפיסת העולם שלנו.

מר שמחה, לי יש קצת בעיה עם "זאב, זאב". כמעט בכל דיון כלכלי שנערך בכנסת בכל התקופות, מאז ומעולם, באו אנשים ואמרו שאנחנו בקטסטרופה. ליבנו כבר גס בתיאורים האלה.

נניח ולנו יש עוד כמה עשרות מיליוני דולרים ואתה רוצה לשכנע אותנו שאנחנו נקצה אותם. מה עושים עם אותם עשרות מיליוני דולרים? תן לנו דוגמאות קונקרטיות.

אנחנו נעביר את הפעילויות שלנו בשיווק מישראל החוצה, נתקרב אל הקניינים שלנו. אלו דברים שמצריכים עלויות כספיות גדולות מאוד. אנחנו נתמודד בשווקים חדשים. נגיע הביתה אל הקונים שלנו. אנחנו נפעל בדרכים חדשות שלא פעלנו בהן עד היום. אנחנו חייבים להדק כוח ביחד על מנת להראות להם.

נניח ויש בארץ תעשיית טקסטיל.

יש היום בארץ תעשיית טקסטיל יפה.

האם אתה תשלח משלחת לרשת כל-בו בגרמניה שעד היום היא לא קנתה מאיתנו ותציע לה לקנות מאיתנו? איך עושים את זה?

אתה צודק בהחלט בדבריך. אני מייצג 26 שנה רשת הולנדית בישראל שנקראת: HEMA שהיא מקבילה לרשתות כמו: מרקס אנד ספנסר באנגליה. זו רשת מצליחה שמוכרת 30% מזון, 30% טקסטיל ו-30% מוצרים אחרים. הם קונים בישראל בעשרות מיליוני דולרים. הם עושים זאת בשקט, הם לא מדברים הרבה. לפני מספר שבועות קיבלתי מכתב, פעם ראשונה בהיסטוריה, שישראל אסורה לביקורים של קניינים. נכון שזה לא רק ישראל, אבל מה אנחנו יכולים לעשות כעת? הם פוחדים לבוא לאזור. הם לא באים לארץ. בעבר הם באו לארץ פעמיים בשנה באופן קבוע. הם היו באים הנה והייתי לוקח אותם לעשרים מפעלים. היום אני לא יכול לעשות את זה. אין יותר טוב מאשר לשחק במגרש הכדורגל שלך. אני היום רוצה לקחת את היצרנים האלה, אני רוצה להיות אגרסיבי יותר כי יש לנו מה להציע, אבל אין ליצרנים כסף היום.

הוא היה רגיל לקחת את הקניינים האלה שהגיעו פעמיים בשנה לעשרים מפעלים. היום הוא צריך לקחת עשרים מפעלים ולהוציא אותם בשנה החוצה. כלומר, 40 נסיעות על כל המשמעות של זה.

לקרן יש כללים. היא לא נותנת לך כסף בשביל לנסוע לחו"ל לסופי שבוע. הקרן שלה הוא מוגבל ולכן מחלקים למספר מסוים של אנשים או שמחלקים מספר מסוים של אחוזים. אם הסכום של הקרן יגדל, יגדל מספר המשתמשים בכסף וגם גובה האחוזים יגדל. יושב פה סמנכ"ל תעשיית אווירית. הוא אתמול אמר לי בטלפון: אם אני רואה את איש המכירות שלי במשרד אני צועק עליו: מה אתה עושה פה? למה אתה בארץ בכלל? וזה נכון, אין היום לאנשי מכירות מה לעשות בארץ.

לפי איזה פרמטר מחלקת קרן השיווק את הכסף?

יש לקרן השיווק קריטריונים. ככל שהזמנים קשים יותר, צריך להתאמץ יותר בשיווק. בנוסף לזה, יש הרבה מאוד פרויקטים שבהם השקענו במו"פ וצריך לשווק אותם. כשאני מדבר על 100 מיליון זה חודשיים דמי אבטלה לאותם מובטלים, ואני שואל, מה עדיף לתת דמי אבטלה או לייצר מקומות עבודה?

אברהם, אני רוצה להזכיר לכולם באלו נושאים אנחנו יכולים לעזור. אנחנו יכולים לעזור בנושא הביטוח ובנושא ה-70 מיליון לקרן השיווק.

אני רוצה לחדד את נושא הביטוח. זה עולה למשק 300 אלף דולר ליום. רבותיי, קחו בחשבון 300 אלף דולר ליום. בנוסף לכל הבעיות שיש לייצוא, קיימת בעיה של אובדן אמינות. אנחנו כיצואנים מאבדים אמינות. אני אתן לכם סינריו של שיחת טלפון מאתמול. יש לי שתי מכולות עבור לקוח ביוון. בשבוע שעבר אמרתי לו כי יש שביתה בנמלים. הוא בירר ואמר לי אתמול כי השביתה הסתיימה. אמרתי לו: נכון שהשביתה בנמלים הסתיימה, אבל המכס היום הוא זה ששובת. הוא אמר לי: אתם נורמלים? היום יש אובדן אמינות טוטלי. בנוסף לכל הבעיות האלה, הטילו עלינו משבוע שעבר 7% היטל צפיפות.

אנחנו קיימנו אתמול דיון על מצב הנמלים והייתה פה הבטחה שחתמו על הסכם ושמעכשיו המצב יהיה טוב. אנחנו נחיה ונראה אם המצב יהיה טוב.

אדוני היושב ראש, אתה שאלת מה עושים עם הכסף של קרן השיווק ובאילו דרכים נוספות אנחנו נפעל. אנחנו מציעים גם פעילות אזורית בארצות רחבות ידיים. לדוגמא, כל השיווק הישראלי לרוסיה מתרכזות בסנט-פטרבורג ובמוסקבה. אנחנו מציעים לעבור לפעילות אזורית בערים שנמצאות במרחק של אלף ק"מ, אלפיים ק"מ, ערים שאין בהם כלל חשיפה לפוטנציאל של היצוא הישראלי. אותו הדבר לגבי הודו. אנחנו פעילים בהודו בשתי ערים, לא מדינות. בואו נרחיב את הפעילות שלנו.

מה אנחנו יכולים למכור להודו?

הכל. רבותיי, בואו לא נשכח שהודו היא מעצמה. אפשר למכור לה ציוד רפואי, תרופות, כימיקלים, דשנים.

יש לנו מערך של נספחים כלכליים שעושים עבודה מצוינת, אבל במקורות שעומדים לרשותם הם לא יכולים להרחיב את הפעילות. בואו נאפשר להם קצת יותר פעילות. בואו נגדיל להם את המקורות הכספיים.

בואו נגייס את כל הסגל הדיפלומטי הישראלי בכל מקום לפתיחת דלתות ליצוא הישראלי. כולם צריכים להתגייס כפי שהדבר נעשה בארצות הברית. בארצות הברית אין דבר כזה שהשגריר לא מטפל בנושאים הכלכליים. אצלנו זה נעשה ב-SLOW MOTION.

יש שגרירים שעושים עבודה יוצאת מהכלל בפתיחת שווקים ודלתות, ואתה יודע יותר מכולם.

אני רוצה להתייחס פה להערה שנשמעה פה בדבר "זאב, זאב" ויכול להיות שיש בזה משהו. אבל, עדיין יש עובדות שמדברות בעד עצמן. אני רוצה שהדיון על כלכלת ישראל יהיה ללא קשר לדעות הפוליטיות של מישהו. מצבה הכלכלי של מדינת ישראל הולך ונחלש בגלל הסיטואציה הביטחונית. יש היום מדינות, ולא מדובר רק על ארצות הברית, שאוסרות להגיע לישראל בגלל בעיות של ביטוח חיים. אדוני היושב ראש, אני יכול לתת לך רשימה של עשרות, ואף מעבר לזה, חברות שאוסרות היום להגיע לישראל.

שנית, בגלל תופעת הגלובליזציה יש היום מקורות רבים וישנן שתי בעיות מבחינת רכש בישראל. ראשית, רצף הספקה. גורמים בעולם אומרים: מי יבטיח לנו שנוכל לספק להם את הסחורה? שנית, גורמים בעולם אומרים שהם לא מתעסקים עם מדינות שבהן יש מתחים פוליטיים. אפשר לקרוא לזה טיעון פוליטי ואפשר לקרוא לזה אנטישמיות.

האם אין אמת בטענה שאם יש לך מוצר טוב שמחירו זול, יקנו ממך בכל מקרה?

רבותיי, לא באתי לייצג פה דווקא את "כלל", אלא באתי לייצג פה את התעשייה בישראל. מפעל נייר חדרה הוא מפעל שמייצר נייר לבן. 51% מהמפעל נמצא בבעלות של חברה אוסטרית. החברה האוסטרית כותבת לגבי חברה צ'כית: החברה הצ'כית מסרבת לקבל נייר מישראל מסיבות פוליטיות. לדעתם ישראל היא לא בסיס בטוח לקנות ממנה את הנייר בגלל בעיה של רצף והבטחת אספקה. מצד שני, יש להם מדיניות לא לקנות נייר ממקומות שיש בהם סכסוכים פוליטיים.

זו לא סיבה פוליטית. זה חשש.

רבותיי, מבחינתי אין בדיון הזה אלמנט של דעות פוליטיות. אנחנו צריכים להבין שכושר הייצוא של מדינת ישראל הולך ונחלש מיום ליום, וכנראה שהוא ימשיך להיחלש בסיטואציה הנוכחית. לדעתי זה לא "זאב, זאב". אני יכול להביא לכם עשרות מכתבים מהסוג הזה, ועשרות עובדות. הכסף שיהיה לשיווק לא יפתור את הבעיה, אבל הוא יקל על המצב. הבעיה הזו קיימת. אפשר לומר שלא עושים דבר, ואפשר לסייע. היום אין ברירה אלא רק לנסוע ללקוחות. הלקוחות לא באים לכאן. זה לא אומר שאם תיסע אליהם, אז כבר קיבלת את ההזמנה. אבל, אם לא תיסע אליהם, בטוח שלא תקבל את ההזמנה, כי לא ייווצר אפילו המגע בין קונה פוטנציאלי ומוכר פוטנציאלי.

כושר הייצור של כלכלת ישראל הולך ונחלש מיום ליום בגלל המצב הפוליטי. זה נתון שצריך להיות ערים לו וכל אחד יעשה איתו מה שהוא מבין, אבל עם העובדה הזו אי אפשר להתווכח. לא באים היום קניינים לישראל. אני רוצה להביא לכם דוגמא שהיא לא רק עניין של קניינות. בחברת ברק יש שלוש חברות שהן שותפות: דויטשה טלקום, פרנץ טלקום וספרינט בארצות הברית. ב-14 לחודש היה צריך להיות בורד בישראל, אבל הם אמרו: רבותיי, בואו ללונדון, אנחנו לא באים לישיבת בורד.

אני רוצה להתייחס לנושא ה-buy back, רכש גומלין. להערכתנו, יש היום במדינת ישראל מאות מיליונים ופשוט לא אוכפים את הסכמי הרכש גומלין.

אני אבקש שאתם תעבירו לנו רשימה. יש גוף שמטפל בעניין הזה. הוא מוסדר בחוק ואם זה באמת לא נאכף אז צריך לאכוף.

אני הייתי חבר בדירקטוריון של הרשפ"ת ואני חושב שאין חריגה מהותית. הבעיה היא לא ברשפ"ת.

יש המון פספוסים בדרך.

אני הזמנתי לפה את מר עמי סגל איש המכס כדי לשמוע מה קורה במכס מבחינת העיצומים. הכל מתעכב בנמלים בגללכם, עובדי הנמל כבר נרגעו.

אין ספק שהמצב גרוע. כמעט 75% מהמטענים גם ביצוא וגם ביבוא מתעכבים. הוועדה ממשיך בעיצומים, הוא לא נוקט בשביתה מוחלטת. אנחנו באוצר נצטרך להגיע לאיזשהי החלטה מה אנחנו עושים בצורה דרסטית נגד השביתה.

עמי, למה אין צווי ריתוק?

כי הם בעיצומים. אני מציע שעוזי יסביר יותר טוב ממני את הנושא הזה. המצב הוא בהחלט לא טוב. יש בעיות גם עם יצואנים וגם עם יבואנים, קווי יצור, חומרי גלם, ממ"ן, יש לנו בעיות בנמלים. העסק נסתם.

לצערנו, אנחנו בתקופה של אי שקט תעשייתי וזה אומר שלעובדים מותר להתאסף ולשבות על סכסוכים כלכליים. עובדי המכס הגישו רשימה ארוכה מאוד של תביעות. הם דורשים מאות שדרוגים של תקנים, מאות תקני רכב, תוספת כונניות. ממש כל דיכפין יתא וייקח. זה מתבטא באחוזים ניכרים של תוספות שכר.

האם השביתה הזו היא חוקית?

השביתה היא חוקית. היא באישור ההסתדרות ואין הסכם קיבוצי. למרות הפניות שלנו, העובדים עומדים על זכותם לשבות, והם לא נענו לשום פנייה שלנו לחזור או בכל זאת לשחרר יותר חלקה את המטענים ואת הדברים המעוכבים.

נכון לרגע זה, ככל שאנחנו מתקרבים במשא ומתן אנחנו מקבלים קריאות האומרות: על קבוצת העובדים הזו כבר דיברנו, אבל יש לנו עוד כמה קבוצות עובדים ששכחנו. מצד אחד, נציבות שירות המדינה פשוט התעלפו מגודל הדרישות והם אמרו שהם לא מוכנים לטפל בדבר הזה עד שהנציב אישית יחזור ארצה.

מה עם צווי ריתוק?

אני רוצה להודיע פה שאנחנו ישבנו איתם כמה לילות טובים והשקענו הרבה מאוד עבודה כדי לנסות ולהגיע להסכם, אבל הדרך לא צלחה. אני בכלל לא בטוח שנוכל לקבל צווי ריתוק. הם גם לא יפתרו את הבעיה.

מר סגל, אני רוצה שתסביר לי מה המכס עושה מול יצואן?

יש מספר קריטריונים שנקבעו בזמנו ביצוא לנושא של בדיקות, לצורך שמירה של תקן.

95% מהסחורות לא נבדקות היום, 5% נבדקות. הנתון הזה צריך להיות ברור. היום, המצב התהפך בגלל העיצומים.

יש מספר לא גדול של קריטריונים שנקבעו על ידי מדינת ישראל לבדיקה בתחום הייצוא, וזה כפי שהמכס בודק בייבוא. חלק מהקריטריונים הם פרטיים והם מוכתבים למכס על ידי משרד הביטחון, חלקם על ידי התמ"ס.

האם אתה מתכוון לזה שלא יהיה ייצוא של נשק?

בהחלט, כל מיני רכיבים ביטחוניים. יש מרכיבים שמשרד הביטחון קובע שהוא לא רוצה שהם ייוצאו ממדינת ישראל.

האם אנשי משרד הביטחון יכולים לעשות את הבדיקה הזו במקום אנשי המכס?

אין לי התנגדות, אם תצליח לשכנע אותם לעשות את זה.

מר סגל, אני מציע לכם כמאבק נגד העובדים לשחרר את כל היצוא מכל בדיקת מכס. אני מציע ששר האוצר יוציא צו שכל סחורה לייצוא פטורה מכל בדיקה של מכס. הרי אתם צריכים להתגונן מול עובדים שמשתוללים. המצב הזה לא יכול להיות. אני כבר לא מדבר על זה שמזמן היו צריכים להיות פה צווי ריתוק או השבתת מגן. העובדים לא נפגעים, שכרם משולם במלואו כי הם עושים רק עיצומים. זו שביתה חד-צדדית שבה רק צד אחד משיג. ככה לא מנהלים מאבק של מעסיק מול עובדים. אני מציע לכם שתודיעו היום שכל עוד העיצומים שלהם נמשכים אין יותר חובת מכס ביצוא.

אם קראו לי לפה כדי לקבל את ההערה הזו, אז קיבלתי אותה. אני מוכן ללכת ולהעביר אותה הלאה.

בתחילת דבריי אמרתי שאנחנו מתכוונים היום או מחר, בעקבות החרפה של העיצומים, לנקוט בפעולות יותר דרסטיות. יכול להיות שתהיה החלטה בהנהלת האוצר לשחרר ממחר בבוקר את כל הייצוא. אמרתי ואנחנו עומדים לעשות את זה. אנחנו לא נוקטים צד לטובת העובדים בעיצומים הנוכחיים. מעבר לזה, יש להם בפועל יכולת שליטה כרגע בשטח בכל השינוע של הסחורות, אם זה בנמלים ואם זה בשדה התעופה.

אל תנתקו בין היבוא והייצוא. אם תלך נגדם בייצוא הם עוד יותר יקשו עליך ביבוא. יש להם את הכוחות שלהם. אני מציע שגם ביבוא יהיה פטור ממכס בתקופה הקרובה. לך באומץ. זה עוד יותר רווח למשק הישראלי. הבעיה היא שישראל נוקטת בשיטה לפיה היא לא ממש נגד העובדים, היא בסוף נכנעת להם והיא משאירה את הכוח בידי העובדים לסכסוך הבא.

הבעיה שהעלה חבר הכנסת לנגנטל היא בדיוק הבעיה שעליה אנחנו צריכים לתת תשובה. אם אנחנו נעשה צעד דרסטי בתחום היצוא, הם יעשו צעד דרסטי בתחום היבוא ושם השיטה שלהם היא הרבה יותר הרבה יותר גדולה והיכולת שלנו לפעול היא מאוד קטנה. היא כמעט בלתי אפשרית, לכן צריך ללכת בין הטיפות.

אני רוצה להבין, האם התמונה שמוצגת כאן לוועדת הכלכלה במשפט המסיים של "להלך בין הטיפות" היא שהאופציה הריאלית היחידה שיש למדינת ישראל היא להיכנע לעובדים?

לא, בהחלט לא. אני לא אמרתי את זה.

מר סגל, אתה מציב פה דילמה לפיה אם משחררים את היצוא יכולות להיות השלכות על היבוא. אבל מה יקרה למדינת ישראל כמדינה אם היא תקבל החלטה שגם היבוא במשך שבוע יהיה פטור? מה מדינת ישראל תפסיד אם במשך שבוע, שבועיים, שלושה שבועות, לא יהיה מכס? האם זה מה שיגרום להתמוטטות המוחלטת של מדינת ישראל?

ההחלטה היא לא שלי, היא של ממשלה. היא בהחלט מקובלת.

כאיש אופוזיציה בממשלה שמכהנת היום לי יש תקווה שקשורה בדיוק לסוגיות שאנחנו דנים בהן כרגע. יש ממשלה רחבה בישראל וגם האופוזיציה מבינה את חומרת העניין הזה, והיא מתמודדת באומץ מול הבעיות האמיתיות בעניין הזה והיא צריכה אחת ולתמיד לפתור אותן. אני אומר את זה כלפי הסכסוך של עובדי הנמלים ואני אומר זאת כלפי שביתת המכס. לאחר שחיכינו מספיק זמן, עשרה ימים הם פרק זמן מספיק, הייתה צריכה להיות פה החלטה דרסטית ולא צריך לחכות עשרים יום עד שמישהו יחזור מחוץ לארץ. עכשיו צריך לשבת בטרנס מוחות ולהחליט מה חשוב לחברה לטווח הקצר ולטווח הארוך. בטווח הקצר הכי חשוב למדינת ישראל כרגע זה להראות שהיא מסוגלת לנהל משק כלכלי. זה אומר שאם עובדים עושים את מה שכרגע הם עושים, יש תשובה. יש בעל הבית למדינה הזו כפי שלכל חברה יש בעל בית. הרגע אנחנו דנים ביצוא ואני רוצה לומר לכם לוותר על הכסף ביבוא. יש הצהרה של היצואן, אבל גם אם הכסף הלך לאיבוד, תעשו תמיד את החשבון של המשק הישראלי של רווח והפסד. המשק מפסיד פה כסף בטווח הקצר, אבל צריך לראות מהן ההשלכות לטווח הארוך.

לפני ארבע שנים היו שביתות על תחילת הרעיון לפיתוח תכנון של נמל פרטי בנמל אשדוד על רציף אחד. על זה כבר שבתו אז כעשרים ימים ובסופו של דבר הממשלה נשברה. כלומר, גם שבתו עשרים ימים וכולם סבלו, ובסוף נשברו. אחר כך המשיכו הלאה. עכשיו יש לנו מצב דומה. הייתה יציאה למכרזים של נמל העבודה ואז שוב הייתה שביתה כעשרה ימים ובסוף הממשלה נשברה. אתם צריכים להחליט, ועכשיו ההחלטה היא בידכם, שאתם רואים את ההשלכות של העניין הזה לטווח הרחוק ושאתם לא נשברים. אני מכיר את נושא הבדיקות הביטחוניות של היבוא. אני גם מכיר את הבדיקות שלכם לגבי בטיחות של רכבים. משרד התחבורה יכול לעשות את זה, משרד הביטחון גם יכול לעשות את זה וגם המשרד לביטחון הפנים יכול לעשות את זה, אבל השאלה היא האם אתם הולכים על זה באומץ. אני אומר לכם דבר אחד, לכו גם בעומק במובן של הטווחים יותר רחוקים. בסופו של דבר אנחנו "אוכלים אותה" כל הזמן. אנחנו גם משלמים על כך ואנחנו גם נמצאים במצב שבו היינו לפני ארבעים שנה מבחינת ניהול המשק. לכן, אני מציע לכם לוותר גם על הייצוא, גם על הייבוא במכס. אותו הדבר גם עם העובדים. אנחנו נמצאים עכשיו בממשלת אחדות לאומית ושווה אחת ולתמיד לפתור את הבעיה הזו.

היה פיגוע בעיר ניו-יורק ואנחנו יכולים לקחת דוגמא מהגדולים מאיתנו. מדינת ישראל אפרופו ספגה כמעט פי שניים קורבנות מהקורבנות האמריקאים בבנייני התאומים. אם כן, היה שם פיגוע שזעזע קצת את הכלכלה האמריקאית.

אי אפשר לומר "קצת".

אי אפשר להשוות את זה לזעזוע שאנחנו עוברים בשנה הזו. מייד הבנק המרכזי הוריד את הריבית, מייד הוחלט על הורדת מסים. הם נקטו מייד בשורה של צעדי חירום במטרה להקל על המשק, ובמטרה למסור מסר של הקלות. לעומת זאת, אנחנו מצטמצמים. אנחנו עושים צעדים כך שהמצב שהוא רע ממילא יורע עוד יותר. משרד האוצר מקריב את כל אותם מיליארדים שיכולים לצוץ בהשקעה בחיפוש אחרי חיסכון בגרוש.

מצב הייצוא שתואר פה הוא לא מספיק שחור. הוא הרבה יותר גרוע והפרספקטיבה היא קטסטרופלית. המכשירים לתגבור הייצוא הם כבר קיימים. כאשר אמיר היה במכון הייצוא, בין הדברים האחרים הוא גם יצר קרן שיווק ליצואנים קטנים ותוכנית סיוע ליצואנים קטנים כך שגם המפעלון בחולון ידע איך לייצא ויהיו לו הכלים לכך. החולשה התמידית של המשק שלנו היא חולשת השיווק. מדינת ישראל מרוחקת גיאוגרפית מהשווקים שלה והיא גם מדינה של עסקים קטנים. גם החברות הענקיות שלנו הן חברות קטנות במובן הבינלאומי. לכן, מערך השיווק מחייב הרבה מאוד השקעה והרבה מאוד כוח אדם נוסף. במפעלים אצלנו יש בקושי מנהל ויש לו סגן שבקושי מטפל בכוח האדם וגם בשיווק ובעוד אלף ואחת דברים בעת ובעונה אחת. כמה פעמים הוא יכול להישלח לתערוכה בחו"ל. לכן, יצרנו כלים מועטים יחסית לסיוע בתחום הזה, בין היתר גם על ידי השתתפות בביצוע של תוכניות השיווק של היצואנים. הדברים האלה הם בדוקים, יש קריטריונים. אנחנו היום חייבים להגדיל את האמצעים האלה ואנחנו שמענו כאן פירוט למה יש להגדיל אותם וזוהי חובה.

הנושא השני אליו אני רוצה להתייחס הוא נושא השביתות. ממשלת האחדות הלאומית שכיהנה בשנות השמונים ידעה לצאת מהמשבר היותר עמוק שהיה אז, על ידי כך שהיא יצרה עסקת חבילה בין ההסתדרות המעסיקים לבין הממשלה. כתוצאה מכך, העובדים הסכימו לאי הצמדה של השכר וזה דבר שהוא הרבה יותר דרמטי מאי היענות לדרישות המוגזמות היום. לכן אני חושב שהשאיפה צריכה להיות לזה. אני לא יודע עד כמה עמיר פרץ יסכים ללכת לכיוון הזה. מכל מקום, זהו דבר שהוא מחויב המציאות .

הוועדה יכולה היום לפנות מייד אל שר האוצר. אדוני יושב ראש הוועדה, כיושב ראש הוועדה אתה יכול לדבר איתו על ההמלצות שלנו, אבל מעבר לזה, חייבים באמת להגיע לעסקת חבילה. אני הייתי נותן גיבוי מלא להרחבת מערכת התמיכה בייצוא, גם במסגרת קרן השיווק, גם במסגרת מכון הייצוא ודברים נוספים שקיימים כבר, לא צריך להמציא אותם. אנחנו יכולים לנסות להעביר את זה גם בוועדת הכספים.

בהכירי את יושב ראש הוועדה אני בטוח שמטרת הדיון היא לנסות לראות איך אנחנו מסייעים לכם. לא באנו הנה רק להיאנח על המצב, אלא לנסות לראות כיצד אנחנו מקדמים את הנושא. אני חושב שעניין הביטוח צריך להיפתר ואנחנו יכולים לעזור בתחום הזה ואולי כאן צריכה להיות, אדוני היושב ראש, החלטה או פנייה פורמלית של הוועדה.

בעיית המקרו שלנו בתחום השכר במשק הציבורי היא שהשכר במשק הציבורי בתקופה הקשה הזו עולה. כלומר, במקום שהממשלה תקטן, הממשלה גדלה והיא על הכתפיים שלכם. הבעיה הכי גדולה של כל המשק היצרני היא גודל הממשלה, הקצאת המשאבים, כמות המשאבים. יכול להיות שזו צריכה להיות החוליה שבה אפשר לנצח, כי אין ספק שעובדי המכס לא היו הראשונים שביקשו לשפר את תנאיהם. הם מסתכלים קדימה, אחורה, שמאלה וימינה וגם הם רוצים שיפור בתנאיהם. מר סגל, אני חושב שהדיון אן כבר נתן לך תחמושת ואני מקווה שתדע לנצל אותה, מכיוון שברגע שעובדים במשק הציבורי מעריכה שמולה עומדת ממשלה נחושה וממשלה שמסוגלת לפעול אז מגיעים להסכם. הרי אין הכוונה לשבור או להתגבר על קבוצת עובדים, אלא ההנחה היא שמרגע שיבינו שיש נחישות פעולה אז הם יהיו יותר רציונלים ויותר הגיוניים, וציבור העובדים ירסן הנהגה מיליטנטית שרוצה להגיע להישגים. מה שקורה בכל העולם נכון גם אצלנו.

אני מבין שהיום דנו רק בחלק מההצעות שהיו יכולות להיות לכם לשיפור המצב. אדוני היושב ראש, אני לא מאמין שנסיים היום את הדיון הזה. הנושא ראוי לדיון נוסף. אני חושב שאנחנו צריכים לפעול בתחומים שאנחנו שמענו עליהם כאן.

אני בכל זאת חייב להעיר הערה אחת ואני רוצה שהיא תירשם בפרוטוקול. אני הסכמתי מאוד עם הניתוח, למעט נקודה אחת. יש פער הריבית ביננו לבין ארצות הברית ואירופה, ויכול להיות שאם היינו מצליחים לכפות על בנק ישראל לצמצם אותו אז היינו מקבלים הקלה מסוימת, אבל לדעתי בסופו של דבר היה נפתח כדור שלג שהיה פוגע בנו הרבה יותר. כדור שלג של אינפלציה, של פיחותים, של היעדר יציבות וירידת הרייטינג של מדינת ישראל. לדעתי זהו משחק מאוד עדין ואני חושב שהשמירה של בנק ישראל על האיזון העדין הזה מנעה סכנות גדולות ואחת ההשלכות של זה היא שלא רק בארץ הייתם צריכים לשלם ריבית גבוהה, אלא זה היה גם מקשה עליכם לגייס הלוואות בחוץ לארץ.

כשאתם חברי הוועדה תבואו אל האוצר אתם תקבלו תשובה כגון: מה אתם מבלבלים את המוח, הרי פטור של היבוא ממכס יעלה כך וכך מיליארדים או מיליונים. אני מציע כך, הרי ישנם עמילי המכס. עמילי מכס הם לא אנשים מהרחוב. מדובר באנשים שנבחרו על ידי המדינה והם קיבלו רישיונות. כל היבואנים ישאירו צ'קים אצל עמילי המכס וכאשר השביתה תסתיים הצ'קים האלה יועברו לאוצר. עמיל מכס עושה בין כה וכה את החשבון והוא יודע להגיד בדיוק כמה זה עולה. אם תהיינה אחר כך סטיות הן תושלמנה. בסך הכל, הכסף לאוצר לא הולך לאיבוד.

חבר הכנסת קליינר, אתה צודק בדבריך לגבי הריבית. יכול להיות שכשאתה מוריד את הריבית אתה מעודד אינפלציה וכך הלאה. אבל מצד שני, אי אפשר לומר שהאינפלציה היא חזות הכל. אפשר לשמור על אינפלציה נמוכה ומצד שני, להרוג את כולם. אנחנו כרגע מתעסקים במעל ל-200 אלף מובטלים, ובמשק שלא זז קדימה ויכול להיות שהורדה של אחוז, אחוז וחצי של הריבית כדי לתת לדולר לגדול ולשפר את רווחיות הייצוא ועל ידי זה לאפשר להתחרות בשווקים, יכולה לעזור. יש בעיות שאנחנו לא משפיעים עליהם. אנחנו תקועים פה, המצב הביטחוני הוא נתון. אנחנו צריכים לעשות במקומות בהן ניתן להשפיע.

אני מבקש שמר דודי ארצי מנכ"ל בדק וסמנכ"ל התעשייה אווירית ידבר עכשיו.

אני לא רוצה לדבר כל כך על החברה שבה אני נמצא, אלא כיושב ראש מטה כחול-לבן במדינת ישראל. אני מרגיש מאוד מאוד את המצוקה של כל התעשייה בארץ. אני חושב שאנחנו מתעלמים מכך שהעולם מבחינת הסחר העולמים השתנה מאז ה-11 בספטמבר. המדינה היחידה שלא מגיבה במהירות לשינוי בסחר העולמי היא מדינת ישראל.

השוק האמריקאי הוא אחד מהשווקים הגדולים לייצוא הישראלי, ואם השוק האמריקאי נפגע אז יש שווקים אחרים שמתעוררים היום ובהם צריכים להשקיע מאמצים. השוק הסיני נמצא בצמיחה גדולה ובו צריך להשקיע. בשביל זה צריך תוספת של עוד שבעים מיליון לקרן השיווק.

כל הלקוחות של כל היצואנים הקטנים באים בבקשה לקבלת אשראי משום שהם נמצאים במצוקה. אתם קוראים כל יום על חברות תעופה שמתמוטטות ועל בתי מלון. רשתות גדולות ומפוארות בארצות הברית נכנסו לקשיים. כולם רוצים לקבל אשראי של תשעים יום, של מאה ועשרים יום ואת זה אפשר לעשות באמצעות הבסס"ח שהוא מכשיר ממשלתי חשוב. את זה עשה נשיא ארצות הברית בשעה שהוא ראה שחברות התעופה האמריקאיות ספגו מכה. הוא אמר שהוא נותן לחברות האלה מענק ישירות והוא גם מבקש מהבנקים לתת לחברות האלה אשראי לתקופת משבר, כאשר הוא מגן על האשראי הזה בערבות ממשלת ארצות הברית. זה לא עולה לשר האוצר אגורה אחת. בסך הכל מעמידים ערבות יותר רחבה.

75% מהיצואנים נכנסו עכשיו למצוקה של מתן אשראי ללקוחות. אם המדינה תערוב למיליארד וחצי דולר ערבויות דרך מערכת הבנקאות, יכולים להיווצר מאה אלף מקומות עבודה. על זה אני מדבר. אלו ההיקפים וזה מה שיכול למנוע חלק מהירידה הדרסטית עליה דיבר מר שרגא ברוש קודם. תודה רבה.

צריך לשפוט את נושא ביטוח סיכוני סחר חוץ צריך בקונטקסט של מדינות שהן מקבילות לנו. כל העולם מדבר ומטיף על סחר חופשי, אבל שזה לא יהיה בבית ספריהם של אלה שמטיפים לכך. אנחנו אומרים: תן לשוק לעבוד, אבל בתנאים זהים. אני מציע לבדוק מהו ביטוח סיכוני הסחר חוץ שנותנות מדינות קטנות כמו: הולנד, דנמרק, לוקסמבורג. חברת מרחב מבצעת בעולם פרוייקטים גדולים מאוד. אנחנו מקבלים חלק גדול מהביטוחים מארצות אחרות שכופות עלינו את המוצרים שלהם. לדוגמא, אנחנו ביצענו פרוייקט בוונצואלה, והיינו צריכים לקנות מערכות השקיה וטפטוף באנגליה, כי ביטוח סיכוני סחר חוץ האנגלי נתן ביטוח לפרוייקט הזה בוונצואלה. תאמינו לי שאני יכול לתת לכם אין ספור דוגמאות כאלה. צריך לשווק מוצרים ישראלים דרך ביטוח סיכונים, אם זה בפרוייקטים ואם זה בסחורות, בעלות הכי נמוכה שיכולה להיות למדינה, והיא תבוא לפירעון, אם תבוא, כאשר יש קטסטרופה. אם יש קטסטרופה אז צריך להתגונן בפניה. אנחנו מבקשים לקבל את האמצעים לשיווק תוצרת ישראל באמצעות ביטוח סיכוני סחר.

בשנת אלפיים התפארה מדינת ישראל שיש לה ארבעת אלפים או חמשת אלפים סטרט-אפים. מה שעשה את שנת אלפיים לשנה הטובה ביותר במדינת ישראל הייתה הטכנולוגיה. כאשר אתה פותח היום עיתון אתה קורא על עשרות סטרט-אפים שנסגרים וגם חברות יותר מבוססות שעוסקות בטכנולוגיה נסגרות. את מי זה מעניין היום במדינת ישראל? מדינת ישראל השקיעה בזה הון עתק וצריך לברך על כל התוכניות שהממשלה הזו עשתה. היא עשתה את "יוזמה" שהביאה את ונטצ'ר קפיטל. היא חוקקה את חוק המדען שהביא את המו"פ. השקענו מיליארדים והבאנו מיליארדים, והיום הכל מתמוטט.

אדוני היושב ראש, אתה שאלת למה צריך להזרים עוד כסף לקרן הון שיווק? בכסף הזה אפשר ללכת לסטרט-אפים שיש להם עדיין תוחלת חיים וטכנולוגיה שאפשר להתפאר בה בכל העולם ולעזור להם לצאת החוצה. סכום של מאה מיליון לקרן הוא גם לא סכום מספיק, אבל המאה מיליון האלה יביאו לך מיליארדים ויעלו אותנו חזרה למפה. הכל לא מעניין את אף אחד שהכל הולך לעזאזל.

אדוני היושב ראש, אני רוצה להעלות נושא נוסף ויכול להיות שאתה תחשוב שזה נושא שלא שייך לוועדה הזו, אבל אני חייב להעלות אותו כאן. התעשייה שלנו פתאום נכללה אוטומטית בחוק עובדי קבלן, משום שתעשיית התוכנה מפתחת היום מערכות אצל הלקוחות שלה.

אני הצבעתי נגד החוק הזה.

גם אני.

זה לא עוזר לי משום שהוא קיים. אין לי שום דבר נגד החוק, יש לי רק בעיה אחת. מחוסר הבנה של התעשייה שלנו, רוצים הרגע להכליל בתוך העניין הזה מקצוענים שהם ברמת השכר הכי גבוה במדינת ישראל.

כלומר, אתה אומר שאם אתה שולח מישהו למקום עבודה אז אוטומטית חוק עובדי הקבלן חל עליו?

כן.

זו לא הייתה הכוונה אפילו לא של עמיר פרץ.

אבל זה קיים.

איפה הייתם כל הזמן?

היינו אצל כולם. היינו בוועדת העבודה והרווחה בראשות חבר הכנסת דוד טל.

אני מציע שהיועץ המשפטי שלכם יעביר לי באופן אישי נוסח של תיקון לחוק עובדי קבלן שאמור לפתור את הבעיה של האנשים האלה בתחום הטכנולוגיה. אני מבטיח לך טיפול מהיר ואולי גם אפקטיבי.

תודה רבה.

אני רוצה להתייחס לנושא הביטוח ולקרן השיווק. אני מייצג שני ענפים ש-99,9% מהמוצרים שלהם הולכים לייצוא. 90% מהיצוא שלנו ניזון משיווק ומתערוכות בינלאומיות. אני רוצה שהענף שלנו, ענף התכשיטים והיהלומים יקבל תרומה של חצי מיליון דולר לתערוכות יזומות מיוחדות רק לישראל.

האם מישהו יבוא אם תעשה תערוכה כזו?

בוודאי. לפני ארבע שנים זה כבר נעשה בהצלחה גדולה מאוד באינדונזיה, בפיליפינים. היצוא עלה לשם בעשרות מיליונים דולרים בשנה שלמה. לצערי, המשבר בדרום מזרח אסיה תפס אותנו בדיוק בסיום אותה שנה. אבל, במשך עשרה חודשים הייתה לנו חגיגה. אני בסך הכל מבקש חצי מיליון דולר מקרן השיווק. זה יאפשר לנו לעשות חמש יציאות לחמש מדינות. אנחנו נזמין בין מאתיים לאלף יצרני תכשיטים הגדולים ביותר. כמעט כולם באים וההצלחה היא מיידית. יש הזמנות או פניות מיידיות. אני פניתי לאמיר חייק ולמנכ"ל המכון והם אמרו שהם ישתדלו לעזור, אבל אין להם כסף. חצי מיליון זה הרבה כסף, אבל אני אומר לכם שזה יביא לעליה של הייצוא בשנת 2002 בעשרות מיליונים.

אני רוצה להתייחס עכשיו לנושא הביטוח. אנחנו ניזונים מאלפי קניינים שבאים כל שנה לארץ. אני אולי יכול לספור על שתי ידיים כמה קניינים שבאים לקנות תכשיטים או יהלומים נמצאים עכשיו בארץ בתקופה לפני חג המולד. הם לא באים. הם אומרים: תנו לנו ערבות מדינה, ביטוח חיים של המדינה שיבטיחו שחייהם של העובדים שלנו לא נמצאים בסכנה. אין לי ביטוח כזה.

חוק נפגעי פעולות איבה חלה עליהם.

אני ביקשתי לקבל זאת בכתב, אבל אף אחד לא יכול להוציא נייר שעליו כתוב שהמדינה ערבה לחייו של קניין שמגיע לארץ. דבר שקיים היום.

עורך הדין שלך יכול לכתוב לך מכתב שלפי חוק נפגעי פעולות איבה חל גם על תייר שמגיע לישראל ונפגע בפעולת איבה.

למה שהמדינה לא תיתן מכתב כזה?

תמיד אפשר לומר שהמדינה תעשה את זה. בעיקרון, אפשר להסתייע גם בחוות דעת משפטית ולהראות אותה לקניינים ולומר להם שהם מכוסים בחוק.

אני צריך מכתב מהמדינה, כי אם חס וחלילה קניין אחד ייפגע אז אף אחד לא יבוא.

תייר שנפגע פה מבוטח.

אני רוצה להתייחס לשביתה במכס לגבי יצוא תכשיטים. בכיר מאוד בענף אמר לי: אין בעיה אתה יכול לקחת את התכשיטים בתיק היד ולנסוע. אני ביקשתי ממנו לתת את זה בכתב, אבל הוא אמר לי: זהו החוק, אתה לא צריך לעבור מכס. אבל מה אני אעשה אם פקיד מכס יאמר לי שבדרך זו אני מבריח תכשיטים?

אני מציע שתתייעץ עם עורך דין.

התייעצתי והוא אמר: תשיג את זה בכתב. אדוני היושב ראש, אני לא מדבר עליי באופן אישי. יום יום פונים אליי עשרות תכשיטנים ויהלומנים ואומרים לי שהם תקועים לפני חג המולד. אני רוצה לקבל מכתב לפיו אני יכול לצאת היום בקריאה לתכשיטנים וליהלומנים לצאת החוצה עם הסחורה שלהם ולהיות בלדרים עצמאיים.

תודה רבה לך. חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה.

בהקשר הביטוחי, בוודאי שהמדינה צריכה לעשות כל מה שנעשה במדינות אחרות לאחר ה-11 בספטמבר. זה המינימום שהמדינה חייבת לתת. אבל בהחלט יש מקום ששר האוצר או ששר המשפטים יתנו איזשהי הבהרה כזו כתובה שאולי אפילו תתפרסם במודעה בעיתון הג'רוסלם פוסט באנגלית.

אני לא זוכר שהייתה פה פעם משלחת כלשהי שהסכמתי לכל דרישה שלה מהתחלה ועד הסוף. קצת היה חבל לי שהתגלגלנו יותר מידיי לנושא המכס. אבל, אדוני היושב ראש, אני הסכמתי עם ההצעות שאתה הצעת. אני חושב שהבעיה ביצוא היא הרבה יותר עמוקה מהעניין של המכס שברור שהוא יכול להחריף אותה. סך הכל יש לנו ירידה ביצוא מזה תשעה חודשים, עוד לפני שהתחילו העיצומים במכס ולפני שאירע מה שאירע ב-11 בספטמבר. יכול להיות שיש לנו כאן בעיה שהיא מורכבת מכמה גורמים, גם המצב הביטחוני בארץ, גם הבעיה הבינלאומית, המיתון הבינלאומי, ואולי עוד כמה דברים נוספים וקודם עמדו כאן על נושא השכר.

אני חושב שאולי היה ראוי שכל חברי ועדת הכלכלה יגישו הסתייגות לתקציב המדינה להגדיל את קרן השיווק באותם שבעים מיליון דולר גם במחיר פריצה תקציבית. זהו סכום לא קטן, אבל גם לא גדול. אני חושב שהמשק הישראלי יכול להפיק ממנו יותר רווח מאשר הפסד. לי יש הצעות היכן יש לקצץ הרבה יותר מזה כידוע, אבל להצעות שלי גם לא מקשיבים כידוע. אני חושב שכן אפשר להחתים חברי כנסת על ההצעה הזו. אולי לא נחתים את כל חברי ועדת הכלכלה, אבל יהיה אפשר להחתים את כל חברי האופוזיציה של ועדת הכלכלה שהם רבים.

נושא השכר. אני חושב שצריך לשים לב לנתונים של חודש אוקטובר שהם נתונים ייחודיים ולדעתי הם מראים גם על מגמה, כי המיתון הזה הוא שונה ממיתונים אחרים שהכרנו. בדרך כאשר יש מיתון יש עלייה בשכר הממוצע, כי קודם כל מקצצים מהמסכנים ביותר. אני לא בטוח שזה מה שמאפיין את המיתון הזה. המיתון הזה מאופיין בפיטורים המוניים בהיי-טק. לפי הערכות, יש לנו כבר 12 אלף מובטלים בהיי-טק. אני מעריך שהשכר שלהם היה אולי כפול מהשכר הממוצע ואולי גם יותר מזה ולכן אין להתפלא על הנתונים של חודש אוקטובר של ירידה של 1.8% בשכר הממוצע. אני נוטה להאמין שזה מה שמאפיין את החודשים הבאים ולא הנתונים של החצי הראשונה של עלייה של 4,6%.

אני חושב שצריך לשים לב למשבר הבינלאומי הזה. גם אירופה וגם ארצות הברית במשבר, ותהיה בעיה לייצא אליהם כי גם אצלם, בעיקר בארצות הברית, יש כרגע גל פטריוטי של קניית תוצרת מקומית וגם אצלם יש ירידה בקנייה ובכוח הקנייה. צריך לשים לב לעובדה, שלא תפצה על הצרה הזו, אבל בכל זאת צריך לשים לב אליה שבשתי המדינות הגדולות בעולם סין והודו יש צמיחה אדירה, יותר אפילו מהצמיחה שהייתה במשק הישראלי בשנת אלפיים. אם אנחנו ניתן את השבעים מיליון דולר האלה אז צריכים להשקיע חלק ניכר מזה בארצות האלה גם מתוך השקעה לעתיד רחוק מאוד, כי ברור שהיום היצוא לסין ולהודו הוא זניח לחלוטין לעומת היבוא. זה גם טוב למשק הישראלי להיות חשוף לשני גושי מטבע נוספים. היום הוא חשוף רק ליורו ולדולר, ואם קורה משהו עם המטבעות האלה אז זה משפיע עלינו באופן מאוד חריף. יש לנו גם יתרון יחסי. אנחנו יותר קרובים מאירופה ואמריקה לסין ולהודו. היצוא מישראל לגרמניה אינו דומה ליצוא מצרפת לגרמניה, החסרון הזה יכול להיהפך כאן ליתרון משמעותי, ואני חושב שמאוד כדאי שננסה לבנות עליו.

כל הטיעונים כאן לגבי הריבית מוכרים וידועים. אני לא חושב שלחינם הבנקים המרכזים גם באירופה וגם באמריקה הפחיתו את הריבית בצורה דרסטית. כולם ידועים שזה עלול לעורר גם אינפלציה מסוימת. האינפלציה בארצות הברית ובאירופה היא יותר גבוהה מאשר בארץ, האבטלה שם היא יותר נמוכה אבל למרות זאת הם הלכו למהלכים כאלה של הורדה דרסטית בריבית. בארצות הברית היום הריבית היא שלילית. אני לא אומר שאפשר וצריך להוריד את הריבית ב-2%, אבל ודאי שצריך להוריד אותה.

תודה רבה. אדוני מנכ"ל משרד התמ"ס, בבקשה.

אדוני יושב ראש, אני מאוד שמח על הדיון הזה.

אני לא אוהב את הכותרת של המצגת האומרת: שנת 2000- שנה אבודה ליצוא הישראלי. אני חושב שהגיע הזמן להיות יותר שקטים בהצהרות שלנו ולעשות יותר ולא לדבר. כלכלה היא לא מדע מדויק. זה קשור גם לנבואות שמגשימות את עצמן. אני חושב שאם נשקיט קצת את הקולות הרמים שבאים ומפחידים ויוצרים אווירה פחות טובה, נעשה רק טוב לעסק הזה.

אני שמח שעלה פה נושא קרן השיווק. כידוע לך, אדוני היושב ראש, כאשר אנחנו נכנסנו למשרד הצגנו תוכנית עבודה של המשרד ואחד הפרקים שלה היה שיווק והגדלת השיווק לחו"ל. ברוב עוונותיי הייתי במכון הייצוא שש שנים וחודשיים כמנכ"ל ואני מכיר מעט את הנושא. אני צעקתי על הנושא הזה שנים והגיע הזמן שהוא יעלה לכותרות בצורה יותר מסודרת. לא יכול להיות שהמדינה הזו תהיה מדינה שנותנת מענקי מו"פ ומענקי שוק הון, אבל לא תסגור את הלופ הזה עם שיווק. אני אמרתי לשר האוצר הקודם מר בייגה שוחט שאנחנו הופכים להיות מעבדה עולמית והוא אמר לי: עזוב אותך, תראה איזה יופי של נתוני יצוא. הוא קלע לעסקת כרומטיס. הוא התפאר בה ונופף עימה בדגל, אבל בינתיים כולנו יודעים מה קרה לה. זה היה לא רע על הנייר, אבל בינתיים אף אחד לא מימש כלום.

לקרן השיווק קרתה תאונה בדרך. קרן השיווק טיפלה בעבר בחברות גדולות, בינוניות וקטנות. יום אחד בהחלטה נכונה לאותה תקופה, הוחלט לנטרל ולא לתת סיוע לחברות הגדולות בגלל מצוקת תקציבית. באותה רגע איבדה קרן השיווק את הלוביסטים הכי גדולים שלה ואז הקרן הזה נחבטה וקוצצה מכל כיוון. היום היא עומדת על 94 מיליון ₪. שנה הבאה היא אמורה לגדול לכמאה עשרים ומשהו מיליון ₪. הקרן הזו היא קרן זעומה.

באופן ריאלי, איפה אתה מבקש מאיתנו ללחוץ? מהו הסכום המינימלי שאתה חושב שאתה צריך לקבל עוד כתוספת? אנחנו גם נפעיל קצת לחץ.

לצערי, אין משמעות לתקציב רב שנתי בישראל.

גם לתקציב חד שנתי אין משמעות היום. האם נתוני התקציב שעליו הוא נבנה הם ריאליים?

הם נתונים ריאלים. אדוני, לא דיברו על צמיחה של 4%, אלא על צניחה של 4%.

בתוכנית שלנו אנחנו הצגנו דרך להגיע לתקציב קרן שיווק זהה לתקציב מו"פ בתוך ארבע או חמש שנים. זה מהלך ריאלי.

לכמה כסף אתה זקוק השנה בדחיפות?

אני חושבת שקרן שיכולה לעמוד סביב המאה מיליון דולר היא קרן טובה. יש לנו מה לעשות עם כל סכום בין מה שיש לנו היום לבין מאה מיליון דולר, וגם אם יהיה לנו סכום שהוא יותר גבוה ממאה מיליון דולר יהיה לנו מה לעשות איתו.

אני חושב שהקרן הזו צריכה לפעול בצורה אחרת מהדרך שבה היא פועלת היום. כרגע אין אפילו טעם להפעיל אותה. אנחנו משחקים במשחקים של האם הם נסעו במחלקת עסקים או לא נסעו במחלקת עסקים, והאם הם אכלו ארוחת ערב או לא אכלו ארוחת ערב, ועם מי אכלו ארוחת ערב. זה ממש מגוחך.

יש מחלוקת בין עמדת האוצר לבין עמדת משרד התעשייה והמסחר באשר לשיווק בכלל. עמדת האוצר כפי שבוטאה בדיונים עם אגף התקציבים אומרת ששיווק זו הוצאה שוטפת. עמדת התמ"ס אומרת ששיווק היא השקעה לטווח ארוך שחייבים לבצע אותה. אני חושב שהנקודה הזו היא המרכז של כל הבעיה.

כשאני אומר שיווק ואני אומר כסף אני לא בטוח שזה רק קרן השיווק. יש את החברה לביטוח סיכוני סחר חוץ. יש את הרשפ"ת, יש את כל מערך הנספחים.

האם זה נכון שהרשפ"ת לא מקפיד?

הרשפ"ת מקפיד. יש בעיה היום לאלץ חברות לבוא לקנות בארץ. יש שם הסכם אבל אפשר לעמוד בו גם לאורך חמישים שנה.

נניח שמישהו זוכה במכרז ממשלתי ישראל והוא חייב לעשות קניות גומלין בסכום מסוים. האם זה לא מוגבל בזמן?

לא בהכרח.

אז זה לא בסדר.

יש כמה תיקונים. צריך ללחוץ גם בנושא הרשפ"ת וגם בנושא ביו-טיב. צריך לעשות כמה תיקונים בחוק בנושאים האלו.

אתמול ישבתי עם יושב ראש הוועדה המייעצת של רשפ"ת חגי מירום. אנחנו הולכים על מהלך של שינוי קונספציה ברשפ"ת. אנחנו מתכוונים לקיים דיון אצל השרה ולנסות לגבש איזשהי קונספציה בה לרשפ"ת יהיה יותר שיניים. אין לנו שום ברירה בעניין הזה.

חייבים לתת לרשפ"ת לא רק שיניים, אלא מלתעות.

נכון. אנחנו אומנם במשבר עולמי ומשבר עולמי הוא משבר עולמי, אבל המשבר הוא של כולם, ואם אנחנו לא נהיה הראשונים בשווקים אנחנו נאבד אותם. אנחנו מתחרים מול מדינות אחרות, אנחנו לא מתחרים מול עצמנו, אנחנו מתחרים מול מדינות אחרות ואנחנו צריכים לתת לחברות שלנו לפחות את התנאים שמקבלים החברות של אותן מדינות.

אחד הנושאים שעלה בתוכנית שהגשנו היה לבטח ביטוח משנה את הנוסעים שמגיעים לארץ.

מה דעתך על כך שיש לפחות לפרסם שיש להם בחוק כיסוי מטעם המדינה? הרי זה לא קיים.

זה קיים, אבל כאשר אדם שנמצא בניו-יורק מבוטח בחברת ביטוח מסוימת והוא רוצה להגיע לישראל ואומרים לו שממשלת ישראל תבטח אותו, זה כמעט כמו להגיד לך שכאשר אתה נוסע לבוסניה יש לך ביטוח שנותנת הממשלה הבוסנית. זה לא מספיק. אתה צריך שחברת הביטוח תאמר לך שאתה מבוטח. צריך להגיע למצב של הידברות עם חברות הביטוח האמריקאיות שייתנו להם ביטוח משנה.

מה הבעיה בכך שממשלת ישראל תפנה היום לחברת ביטוח אמריקאית כלשהי ותעשה איתה הסכם, והחברה תפרסם מודעה בעיתונות שכל מי שנוסע לישראל, מבוטח אצלה בביטוח חיים.

אדוני היושב ראש, אין שום בעיה. אבל כפי שידוע לך זה לא בסמכותי, זה בסמכות משרד האוצר. אנחנו נשמח אם הוועדה תפנה למשרד האוצר בעניין הזה. מנכ"ל משרד האוצר יכול לטפל בעניין הזה. נושא הביטוח הימי טופל טוב על ידי מנכ"ל משרד האוצר.

מה פירוש זה "טופל טוב"? אין תוצאות. עד לרגע זה העסק הזה לא סגור. מנכ"ל רצה והוא לוחץ מהיום הראשון אבל זה לא הולך.

זה אבסורד. לפעמים הכל פסיכולוגי, אבל גם אם זה פסיכולוגי אתה צריך לפתור את הבעיה.

הבעיה היא צד שלישי. הבעיה היא לא גוף האונייה או הקונטיינר או התכולה שלו. במדינת ישראל מס רכוש לא מבטח צד שלישי.

מה פירוש "צד שלישי"?

נזקים עקיפים. נזק עקיף לא מכוסה על ידי מס רכוש. כדי לכסות את הנזק העקיף של האונייה אתה חייב לשנות את החקיקה, אבל את זה הם לא רוצים. זה כובל אותם בפוליסה מוגבלת.

זה עוד יותר קשה לעשות.

כל נושא המכס וכל המשבר שהיה בנמלים מוביל אותנו לאנרכיה מוחלטת. הגיע הזמן שהכנסת תאמר את דברה בעניין הזה. היא צריכה לדפוק על השולחן ולומר: עד כאן. לא יכול להיות מצב שיצואנים לא יכולים לייצא את הסחורה שלהם והם לא יכולים לקבל סחורה וקווי הייצור תקועים. גם כך מסתכלים עלינו בעולם בזכוכית מגדלת ואומרים: החבר'ה האלה הם פסיכים ועוד מעט יורים עליהם טילים ולכן אנחנו לא רוצים להגיע לשם. היום הם מוצאים סיבות אחרות. הם אומרים לא רק שהם פסיכים שהם יושבים שם, הם פסיכים גם משום שהם תוקעים לעצמם מוט בגלגלים. הגיע הזמן לעצור את האנרכיה ואת ההפקרות הזו. אי אפשר להמשיך בצורה הזו.

סעיף 160 בחוק העונשין אומר שמי שגורם נזקים כלכליים למדינת ישראל, זכאית מדינת ישראל להכניס אותו לכלא שנה אחת. למה אתם לא מעפילים את הסעיף הזה?

האם אתה מציע להעמיד את עמיר פרץ לדין לפי הסעיף הזה?

לא. יש עובדים שגורמים נזק למדינת ישראל.

זה לא רציני כי לא מעמידים עובדים לדין על גרימת נזק לפי הסעיף בחוק הפלילי. לא מטפלים בשביתה דרך העמדה לדין פלילי. יש דרכים אחרות שהן פחות דרסטיות.

עובדה שאין.

אני בעד פתרון מיידי גם ביבוא וגם ביצוא. אנחנו עוד נמצאים בבעיה של אספקת חומרי גלם בגלל המכס ביבוא. אני חושב שחייבים לחוקק חוק בנושא המכס והנמל כפי שאמיר אמר.

כל החוקים האלה לא מועילים. נניח והבוררות לא תראה לאלפיים העובדים והם בכל זאת יתחילו לשבות. מה תעשה להם אז?

כל מה שאני אומר הוא שאי אפשר להחזיק את כל התעשייה הישראלית כבני ערובה בנמל.

אגב, יש מוסד לבוררות מוסכמת בירושלים. הוא לא פועל כי העובדים לא רוצים אותו. הם לא מקבלים את הפסיקה.

עומדת היום הצעה לשינוי חוק לעידוד השקעות הון במסגרת חוק ההסדרים. לדעתי, צריך לוותר על ההצעה הזו ולהשאיר את החוק כפי שהוא. זה יפגע בהשקעות בתעשייה בעיקר בפריפריה ובאזורי פיתוח.

אני רוצה להתייחס לשכר מינימום. אני מקבל את דבריו של חבר הכנסת מוסי רז. יכול להיות שמחודש אוקטובר אנחנו רואים שינוי במגמה, אבל עד עכשיו ראינו עלייה של השכר הממוצע במשק וצריך לעקוב אחרי זה תמיד. לא יכול להיות שבחודש אפריל השכר המינימום במשק שוב יעלה בשלושה או בארבעה אחוזים, בכמה אחוזים ריאלים מעל האינפלציה במשק, וזה ינחית עוד מכה על התעשייה הישראלית. זה יעשה בדיוק ההפך ממטרת החוק. זה יוציא הרבה מאוד עובדים עם שכר מינימום לאבטלה.

אדוני היושב ראש, בשם כל היצואנים שבאו אני באמת רוצה להודות לך. אנחנו היינו בהרבה מאוד דיונים בכנסת אבל לא בדיון כל כך ארוך וממצה שבו כל אחד יכול להתבטא. זה בהחלט עומד לזכותם ואני מודה לך על זה. אני מאוד מקווה שגם חלק מהדברים אתם כחברי כנסת תוכלו לקדם. אנחנו נמצאים ערב חוק חדש ואולי זה המקום לשנות את הדברים.

אני לא יכול שלא להתייחס לדבריו של המנכ"ל ידידי אמיר בקשר לכותרת של המצגת: שנת 2002, שנה אבודה ליצוא הישראלי! היצואנים חושבים ששנת 2202 היא שנה אבודה לייצוא. אם נעשה את כל מה שביקשנו אז אני מקווה שאנחנו נשפיע על החלק השני של השנה, אבל בטח ובטח שחייבים לעשות את זה. ללא זה המצב יהיה קטסטרופלי. אמיר, לדעתי שנת 2002 היא שנה אבודה ליצוא. אנחנו מנסים עכשיו להציל את החלק השני שלה. וממנה לצאת לדרך.

שרגא, אני במקומך הייתי כותב שנה אבודה?, כי אם היא שנה אבודה אז מה אתה רוצה מאיתנו? אבוד אז אבוד. תזמין קברנים. לכן, אני נותן לך עצה. בפעם הבאה כאשר אתה תבוא לבקש עזרה אל תקבע שהכל אבוד והכל מת. תעשה סימן שאלה ותאמר: הכל תלוי בכם.

אני בדרך כלל מקיים דיון כזה לא בשביל שמחר תתפרסם בעיתון שאתה אמרת ככה והמנכ"ל אמר כך ושאני אמרתי כך וכך. זה יהיה עוד יותר דיפרסיבי. המטרה היא בכל זאת לראות מה עושים ואיך מסייעים לכם.

אני תומך במאבק של הממונה על השכר באוצר. אני חושב שהגישה שאומרת: תן להם מה שהם רוצים ובזה נפתור את הבעיה, היא רעה מאוד, כי אם אתה תיתן היום לעובדי המכס, מחר יהיה לך את עובדי מס הכנסה ומחרתיים יהיו לך עובדים אחרים בשירות הציבורי ואנה אנו באים? אני חושב שמעסיק צריך להציג עמדה נחרצת שמאותתת שאי אפשר למוטט אותו. אני מצטער למשל שאחרי חמש שנים של מאבק הממשלה נכנעה בעניין נמלים ואותתה בזה להסתדרות ולעובדים שמאבק אגרסיבי וכוחני והתנכלות, בסופו של דבר משיג את שלו. גם עובדי המכס חושבים שהם יצליחו במאבק שלהם, ומחר עובדים אחרים יחשבו כך. אני לא חושב שהעמדת העובדים לדין פלילי היא בדיוק הכלי הנכון. המעסיק צריך לגלות עמדה נחרצת וגם לנקוט בצעדי מגן. עם כל הכבוד לעובדי המכס, צריך להחליט שסוגרים את המכס לתקופה הזו והכל הולך לפי הצהרות של יבואנים ויצואנים מול עמילי מכס ושילכו הביתה, שינוחו. תאמין לי שאחרי חמישה ימים הם יבואו על ארבע לדבר איתכם. הם יחזיקו מעמד בצורה כזו חמישה ימים. אבל אם העובדים לא נרגעים והם ממשיכים בעיצומים והשכר שלהם משולם, אז השביתה הזו יכולה להימשך עוד זמן מה. אני בהחלט מתכוון לפנות לשר האוצר. אני אומר לכם: אל תיכנעו. כי אם תפתרו את הבעיה של המכס, מחר תהיה לכם בעיה במקום אחר. זו תקופה של משבר כלכלי ועובדים בשירות הציבורי צריכים להודות כל יום על זה שיש להם קביעות בעבודה ועל כך שהם לא פוטרו וששכרם הריאלי נשמר.

אני מציע שתעביר גם את הדברים להסתדרות וגם לוועדת העבודה והרווחה בראשות חבר הכנסת דוד טל.

אני רק יכול לומר את דעתי. אני גם אכתוב מכתב לשר האוצר על זה. אני חושב שזוהי הגישה הנכונה בעיקר בתקופת משבר. אני חושב שכאשר עובדים בתקופה של משבר פוליטי וכלכלי מתנהגים כאילו שהעסקים הם כרגיל והם שובתים, אז הוא ציבור חסר אחריות ולא צריך להיכנע להם.

ישנם כמה דברים שלא עולים כסף ואנחנו צריכים לעשות אותם במהירות. החל מהסיפור של הביטוחים למינהם, וגם אם יש להם עלות, היא זניחה. זה עניין פסיכולוגי. אמיר, אני מוכן להתחיל ללחוץ על כל מי שאפשר בעניין רק תאמר לי למי לפנות.

אפשר לפנות למנכ"ל משרד האוצר.

לא, הוא נמצא בבעיה.

אם צריך לפנות אל מנכ"ל האוצר ואל החשב הכללי, אני בהחלט מוכן לפנות וגם ללחוץ בעניין הזה.

אנחנו נעשה פה מאמץ לגבי תוספת תקציבים לקרן השיווק. חבר הכנסת רז, אני חושב שזה רעיון בכלל לא רע שכל חברי ועדת הכלכלה יגישו הסתייגות לחוק התקציב בתביעה להגדיל את תקציב השיווק. אני לא בטוח שזה יעזור, אבל זה לפחות איתות שצריך לעשות יותר בכיוון הזה. אני מניח שאתם יודעים יותר טוב מהן הבעיות בהן אתם נתקלים.

אנחנו נמשיך ללוות את הנושא הזה גם בהמשך. אולי נקיים ישיבה נוספת. אנחנו נבדוק גם את עצמנו, האם הלחץ שאנחנו הפעלנו מול גורמי שלטון למינהם הועיל במשהו? אולי אנחנו בכל זאת נצליח להזיז משהו בכל הדברים האלה.

אני מקווה שאתם זוכר גם את מה שהבטחת לי בנושא עובדי קבלן.

תביא תיקון לחוק ואני אומר לך שלדעתי אפשר יהיה להעביר את זה בקלות רבה, כי לדעתי גם עמיר פרץ לא התכוון לכך. הוא התכוון לקלדנית או לעובדת הניקיון במשרד ממשלתי או ברשות עירונית.

אנחנו נמשיך ללוות את העניין הזה ונקבע ישיבות נוספות ככל שיהיה צורך ונעזור. תפקידנו לשמש לא רק במה לדיבורים, אלא אולי בכל זאת לקדם דברים. אני מודה לכם. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:55.