פרוטוקולים/כלכלה/4010



2
ועדת הכלכלה – 6.11.2001

פרוטוקולים/כלכלה/4010
ירושלים, ז' בכסלו, תשס"ב
22 בנובמבר, 2001

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי

פרוטוקול מס' 363
מישיבת ועדת הכלכלה
שהתקיימה ביום ג', כ' בחשון התשס"ב, 6.11.2001, בשעה 10:30


ס ד ר ה י ו ם

תקנות הגנת הצרכן (מידע בדבר קרינה בלתי מייננת מטלפון נייד), התשס"א2001-

הצעת חוק של חבר הכנסת אופיר פז-פינס

חברי הוועדה: היו"ר אברהם פורז
יצחק גאגולה
איתן כבל
אופיר פינס-פז
מיכאל קליינר

שרת התעשייה והמסחר, דליה איציק
אבי בלשניקוב, סמנכ"ל בכיר, משרד התעשייה והמסחר
עו"ד יצחק קמחי, הממונה על הגנת הצרכן, משרד התעשייה והמסחר
עו"ד מירון הכהן, היועץ המשפטי, משרד התעשייה והמסחר
עו"ד חנה מרגליות, משרד התעשייה והמסחר
גרישה דויטש, ממונה על התקינה, משרד התעשייה והמסחר
אורי שטיין, משרד התעשייה והמסחר
רועי פישר, עוזר שרת התעשייה והמסחר
ברוריה מנדלסון, משרד התקשורת
סטיליאן גלברג, ראש ענף רעש, המשרד לאיכות הסביבה
עו"ד אורלי חורש, הלשכה המשפטית, המשרד לאיכות הסביבה
עו"ד הדס פיקסלר, המשרד לאיכות הסביבה
אריה קרסנטי, מנהל המחלקה לאפידמיולוגיה, משרד הבריאות
עו"ד אילנה מישר, המחלקה המשפטית, משרד הבריאות
אמיר אסרף, אגף התקציבים, משרד האוצר
עו"ד אלן זיסבלט, משרד המשפטים
אמנון נויבך, יו"ר מועצת המנהלים של חברת פלאפון
עו"ד יעקב דבי, יועץ משפטי, חברת פלאפון
שרון פליישר, חברת פלאפון
קרן שיינמן, מנהלת מחלקת רגולציה ורשיונות חדשים, חברת פרטנר
יוסף איזין, פורום החברות הסלולריות
רונית אקשטיין, פורום החברות הסלולריות
סיוון באכשי, פורום החברות הסלולריות
אילנית מלכיאור, פורום החברות הסלולריות
פרופ' ברוך מודן, מנהל המכון לאפידמיולוגיה קלינית, האגודה למלחמה בסרטן
איריס פריד, מנהלת מחלקת ההסברה, האגודה למלחמה בסרטן
ד"ר סיגל סדצקי, מרכזת המחלקה הבינלאומית בנושא חשיפה לסלולרי, האגודה למלחמה בסרטן
אריה שניצר, מנהל קשר עם גורמי ממשל, חברת מוטורולה
אביגדור קוק, יועץ תקשורת, חברת מוטורולה
שיאלה קנדל, מדור קרינה אלקטרומגנטית, המרכז למחקר גרעיני, נחל שורק
רונן הראובני, רמ"ד קרינה אלקטרומגנטית, המרכז למחקר גרעיני, נחל שורק
אריה רוניאל, אגף התקינה, מכון התקנים
יאיר גלר, האיגוד הישראלי לפרסום
דוד אדמון, נשיא חטיבת ישראל, האיגוד הבינלאומי לפרסום

אתי בנדלר

לאה ורון

חבר המתרגמים בע"מ


תקנות הגנת הצרכן (מידע בדבר קרינה בלתי מייננת מטלפון נייד), התשס"א2001-

הצעת חוק של חבר הכנסת אופיר פז-פינס

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה. אני
רוצה להתנצל על האיחור בפתיחת הישיבה וזאת משום שהישיבה הקודמת התארכה משום שהיה לנו טיפול בנושא של חוק ההסדרים. הלכנו לוועדת הכנסת כדי להגן על סמכויותיה של ועדת הכלכלה לדאוג לזה שנושאים שלפי תקנון הכנסת הם בסמכות הוועדה, יגיעו לוועדה.

אני יכול לספר לך קוריוז שנוגע למשרדך, גבירתי השרה, ואני מקדם אותך בברכה. אנחנו טיפלנו כאן בתיקון לחוק ההגבלים העסקיים ואני העליתי את הרעיון להטיל אגרות לפי חוק ההגבלים העסקיים. הממונה על ההגבלים העסקיים התנגד ולא הסכים לזה בשום פנים ואופן, אבל עכשיו אני רואה שבחוק ההסדרים הממשלה מציעה שזה יהיה. לפני שנה בשום פנים לא רצו אגרות, אבל עכשיו זה נכנס לחוק ההסדרים.

קרה משהו מלפני שנה.

על סדר יומנו תקנות הגנת הצרכן (מידע בדבר
קרינה בלתי מייננת מטלפון נייד), התשס"א2001-. הצעת חוק של חבר הכנסת אופיר פז-פינס שעברה ולפיה שרת המסחר והתעשייה התקינה את התקנות.

אני מציע שאני אתן את רשות הדיבור לחבר הכנסת אופיר פז-פינס בהיותו יוזם החוק ולאחר מכן השרה תציג את התקנות.

ברשותך, אני הייתי מציע אחרת. תן לשרה להציג
את התקנות ואחר-כך אני אוכל להתייחס.
אני רוצה לומר שאני מעריך את העובדה שהדיון הזה מתקיים ואת העובדה שהשרה הגיעה לדיון הזה, דבר שמראה שהעניין חשוב גם לה וגם למשרד ואני מאוד מעריך את זה.

אדוני היושב-ראש, אני לא זוכרת סוגייה שעסקתי
בה כל כך הרבה זמן כמו הסוגייה הזו. בכובע הקודם שלי הייתי השרה לאיכות הסביבה והנושא הזה היה קרוב ללבי ואני מכירה אותו טוב. אנחנו יצרנו את האמנה בין החברות הסלולריות וכולם מכירים את הפוביה האלקטרונית שקיימת במדינת ישראל, שלפי דעתי או למיטב ידיעתי לאחר חומרים רבים שקראתי במשך שנה וחצי עם האנשים הטובים במשרד לאיכות הסביבה – והיום האנשים הטובים במשרד התעשייה והמסחר – אבל אני לא מצאתי שום הצדקה לקיים את התביעות שמציע חבר הכנסת אופיר פינס בהצעת החוק.

אני חשבתי שבתקנות שאני אציע היום, אם וכאשר הוועדה תאשר, יש בתקנות הללו משום שמירה של מאזן של אינטרסים. יש פה הגנה על הצרכן שבעיני היא מאוד חשובה. דעו לכם שאנחנו עומדים להקים רשות לסחר הוגן שאני מקווה מאוד שתעבור בחוק ההסדרים כי אני חושבת שצריך לעשות סדר בעניין הזה. העובדה היא שאנחנו קראנו לכל החברות הסלולריות למשרדי, חלקן הגיעו אפילו עם הבוסים הגדולים מחו"ל, והקשבנו להם ולא עשיתי שום צעד בלי האנשים במשרד לאיכות הסביבה שהם בעיני אנשי מקצוע. לא עשינו דבר בלי שהשר לאיכות הסביבה התייחס בכתב, לאחר שהצעת התקנות נוסחה על-ידי שני המנכ"לים, מנכ"ל משרד התעשייה והמסחר ומנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה. יושב כאן עורך-דין קמחי שניסח אותן והוא אחראי על הגנת הצרכן במשרדי.

כתב לי השר לאיכות הסביבה ב22- באוגוסט 2001 בנושא תקנות הגנת הצרכן שהמשרד לאיכות הסביבה מאשר את נוסח התקנות המפורט במצורף בזה.

איפה מאזן האינטרסים עליו אני מדברת. חבר הכנסת אופיר פינס, אני רוצה לומר לך שאני לא מצטערת על היוזמה שלך, אף על פי שאני מכירה את זה שאומרים שזה מקבל כותרת בעיתון. בסך הכל מתייחסים אלינו אנשי הציבור בציניות, אבל אני משאירה את זה בצד. אני רוצה לומר שהעובדה שהחוק הזה עלה הכריחה את כולנו לחשוב את מחשבת הצרכן מחד ולחשוב את מחשבת המדע מצד שני. אני לא ראיתי אף מחקר אחד, כולל זה שהייתי בארצות-הברית וישבתי שם עם אנשי המקצוע המומחים ביותר, שאומר לי שאני יכולה לומר שהפלאפון הוא מכשיר מסוכן. מחקר אחד כזה לא ראיתי. יכול להיות שבבוא העת, בעוד מספר שנים, יתברר לנו אחרת, ואז נגיד איזה טיפשים היינו ואילו היינו יותר חכמים ואילו היינו מקשיבים יותר לאופיר פינס, יכול להיות שהיינו נוהגים אחרת. אני חושבת שהתקנות הללו מאזנות בין אותם חששות עתידיים שאין להם על מה להתבסס ואני חוזרת ומדגישה זאת, ומן הצד האחר קיים ה-אולי וכולנו מכירים את המצב שקיים אולי.

הדבר האחר שלמדתי הוא שאני עלולה בחוסר זהירות להרוס מטה לחמם של אלפי אנשים כשאין לי על מה לסמוך באופן מדעי.

לכן ההצעה של חבר הכנסת אופיר פינס בעיני הייתה הצעה מרחיקת לכת, מה עוד שגם בעולם עצמו לא מצאתי תקדים מן הסוג הזה ואין סיבה שישראל תהיה ראשונה.

לכן אני רוצה שתסמכו עלי.

לפי הצעתו של חבר הכנסת פינס תהיה אזהרה כפי
שקיימת לגבי הסיגריות, אבל אנחנו הורדנו את ההגדרה וגרמנו לכך שתימסר אינפורמציה טכנית וכל אחד ישקול אם הוא רוצה להיבהל מזה או לא.

השרה דליה איציק לא מדברת על זה. היא מדברת
על השאלה של איך עושים את זה, האם צריך להדביק מדבקה על הפלאפון עצמו או על קופסת האריזה.

כן. אני מבקשת להדגיש שאין עדויות שהקרינה
הבלתי מייננת מזיקה לבריאות אבל גם אין עדויות אחרות. מפני שאין עדויות אחרות אנחנו נוקטים כאן משנה זהירות.

אני גם רוצה לומר שבכללי הזהירות המונעת אנחנו רוצים להמליץ לצרכנים על קיצור משך השיחה ושימוש באביזרים שמרחיקים את האנטנה ומהבחינה הזו גם כן הייתה כאן בעיה לא פשוטה כי גם כאן אין לי שום הוכחה שאם אני מדברת עשר דקות בפלאפון או רק דקה אחת, יכולת הנזק של השיחה הזו היא יותר גדולה. אני לא יכולה לומר לכם דבר בנושא זה. יש פה גישוש באפלה והעולם תועה בדרך כמונו.

הטלפונים הסלולריים הם לא הדברים היחידים
שפולטים קרינה. גם מכשיר הטלוויזיה בבית פולט קרינה וכך גם המיקרו. יש לנו הרבה מאוד מכשירים פולטי קרינה והטלפון הסלולרי הוא לא היחיד.

הטלפון הסלולרי פולט לך את הקרינה ישר למוח.

מכל מקום, ההסמכה מאפשרת כמובן לקבוע
הוראות גם לגבי מכשירים פולטי קרינה אחרים.

אדוני היושב-ראש, הוסכם בתקנות הללו כי רמת
הקרינה לא תוצג על המכשיר עצמו מחשש ליצירת פאניקה בציבור כפי שנטען על-ידי גורמים שונים. אנחנו מבקשים שבנוסף לעלון המידע שיצורף לכל מכשיר חדש יוצג המידע בדבר רמת הקרינה של המכשיר. לא שאני יכולה לומר לכם שאיש מן הישוב כמוני, אילולא היה השר לאיכות הסביבה היה מבין, וגם כשהייתי השרה לאיכות הסביבה לא בטוח שאני מבינה את כל המושגים המדעיים הללו. לכן צריך לעשות את זה ככל שאפשר יותר פשוט וכמה שאפשר שווה לכל אוזן ולכל הבנה, גם אם היא איננה מקצועית.

ובכן, רמת הקרינה של המכשיר, רמת הקרינה המותרת בנקודות המכירה של טלפונים ניידים, כך שכאשר אנשים באים הם יוכלו לדעת לפני שהם רוכשים את המכשיר הזה. המידע הזה יינתן במרכזים למתן שירות, התחייבו בפנינו החברות הסלולריות, ובאתר האינטרנט של העוסקים. אני רוצה לומר שהחברות הסלולריות הרגישו את נחת זרועי כשרה לאיכות הסביבה לא מעט פעמים ובהתערבותו של ראש-הממשלה הקודם אהוד ברק הוקם פורום של החברות שניסה ליצור אתנו איזשהו דיאלוג. אני סברתי אז שהם התנהגו בהפקרות כשהם הקימו על כל גבעה רעננה אנטנות - ואני כמובן מדברת בהכללה ולא בדקתי מי מהן יותר ומי מהן פחות – ואנשים, גם אם אין סיבה להסתיר, אומרים שאם הם מסתירים, כנראה שיש להם סיבה. נוצרה פוביה של ממש. אני הייתי מגיעה לביקורים בישובים השונים ואנשים היו מפגינים כי אם יש אנטנה, יש סרטן, וזאת אף על פי שלא הייתה שום הוכחה.

מוכרחים לעשות סדר בנושא הזה. לא מעט פעמים גם רבתי עם פואד בן-אליעזר שהיה שר התקשורת הקודם ויצרנו הבנה שאני חושבת שקודם כל עזרה לחברות והיום יש הרבה יותר שקט. בהתחלה החברות לא הבינו את זה וחשבו שיש מי שרוצה להיות נגדן.

אני רוצה לומר לך אדוני היושב-ראש שנראה לי שהתקנות הללו באמת נכתבו ביד מאוזנת, ביד רגישה, במחשבה מאוד זהירה ואני רוצה להדגיש שהיה כאן מאזן של אינטרסים שלפי דעתי נשמרו בתקנות הללו.

כפי שאמרתי, אני רוצה להודות לשרת התעשייה
והמסחר שגם בתפקידה הקודם סייעה לי רבות להעביר את החוק באישור הממשלה והדברים האלה בעיני הם דברים חשובים. אני רוצה להודות גם ליושב-ראש הוועדה שהיה גורם שהעביר את החוק בוועדה וגם לחץ שהתקנות תגענה כי אנחנו התעכבנו עם עניין התקנות כנראה בעקבות ויכוח שהיה בממשלה.

הצעת החוק שהכנסת הפכה אותה לחוק וגם התקנות האלה צריכות לשרת מטרה אחת והמטרה היא הגברת מודעות של הציבור לסכנות פוטנציאליות. זה נכון שאין מחקרים שקובעים באופן חד-משמעי שיש סכנה לציבור משימוש בטלפונים סלולריים או מקרינה בלתי מייננת בעוצמות האלה, אבל יש הרבה מאוד מחקרים שאומרים שאי-אפשר לקבוע שהמכשירים האלה הם אינם מסוכנים. יש הרבה מאוד מחקרים כאלה שבהחלט משאירים סימן שאלה מאוד גדול סביב כל העניין ולא מצליחים להכריע בסוגייה הזאת.

אגב, אני יכול להראות לכם ואני ציידתי את עצמי לקראת הדיון הזה בשלושה דברים. כתבה של ארגון הבריאות העולמי שלא מתייחסת באופן ישיר לטלפונים הסלולריים אבל כן מתייחסת לקרינה הבלתי מייננת שנמצאת מעבר לטלפונים האלה. ארגון הבריאות העולמי הוא לא עוד ארגון והוא לא עוד מחקר שהיום אומר שיש סכנות פוטנציאליות גם ממיקרו ומדברים אחרים שאנחנו משתמשים בהם באופן יומי. אני מציע לא להיכנס לפאניקה ולא להיכנס לפוביה אבל כן להיכנס למודעות ולנסות להתגונן במידת האפשר בלי להיכנס להיסטריה מסכנות פוטנציאליות שכפי שאמרתי הן עדיין לא מוכחות.

גם מבקר המדינה, והוא לא עוד אדם, בדוח האחרון שלו על צה"ל דורש מחקר של הצבא ושל גורמים מקצועיים מחוץ לצבא על הקרינה הבלתי מייננת ממכשירי מכ"ם של חבר'ה שעובדים בצורה אינטנסיבית עם המכשירים האלה. דווקא כשאמרנו לאנשי המקצוע את הטיעון, הם אמרו שהסכנות היותר גדולות הן דווקא לא לאלה שעושים שימוש יום-יומי כי באופן טבעי יותר נזהרים אלא הסכנות הן דווקא לאלה שהם חשופים לעניין הזה בצורה מקרית.

יש משהו אבסורדי בעניין הטלפונים הסלולריים
כאשר ככל שיש ריבוי אנטנות, כל אחד מהמכשירים פחות מסוכן.

אנחנו יודעים את זה וזה נכון.

הציבור לא יודע את זה. כל פעם שרואים אנטנה,
מיד נכנסים לפוביה.

אין ספק שככל שיש יותר אנטנות, כמות הקרינה
מהמכשיר האישי שלך יורדת.
אני רוצה לתת לחברי הכנסת, לשרה דליה איציק, קטע מתוכנית ששודרה לא מזמן ברשת ב' על מחקר כשאני אומר עוד פעם שכל דבר צריך לקחת בעירבון מוגבל. יש כאן סכנות פוטנציאליות רבות והדברים האלה נדונו בוועדה בשלבי החקיקה כשהיו כאן אנשי מקצוע ומומחים. הוויכוח הזה הוא ויכוח אין סופי משום שהמדע, כפי שאמרה שרת התעשייה והמסחר, לא קובע קביעה נחרצת בעניין הזה. אני חושב שאנחנו כמחוקקים, שחלק מהאינטרס שלנו הוא להגן על בריאות הציבור, צריכים להיות ערים ורגישים לסוגייה הזאת ואני באמת מציע לעשות דברים באופן מאוזן. אני לא מציע לעשות שום דבר קיצוני.

לגבי התקנות עצמן. ההצעה המקורית הייתה להדביק מדבקה או סימון על מכשיר הטלפון הסלולרי עצמו. לעניין הזה הייתה התנגדות גורפת של כל חברות הטלפון הסלולרי ואני רוצה לומר שאני משתתף בדיון שאני מוצא בו לוביסטים רבים מאוד וזה לגיטימי, מה עוד שזה תחום עם כסף גדול וזה תחום שיש לו השלכות כלכליות.

הטלפונים קטנים ואין מקום להדביק מדבקה.

יכול להיות. זו גם כן נקודה שלא חשבתי עליה.
העניין הטכני, אם המדבקה תהיה על המכשיר או על הקופסה, בעיני זה לא דבר מכריע. אני חושב שמבחינת היעילות, אם אנחנו מעונינים לשמור על ערנות הציבור, בסך הכל אנחנו רוצים שהוא ידע להיזהר ואנחנו יודעים שיש עזרים טכניים שיכולים להקל, שיכולים באמצעותם להישמר, כאשר יש את זמן הדיבור ואיך מדברים, עם דיבורית או בלי דיבורית וכל הדברים האלה הם דברים חשובים.

אני רוצה לדעת כמה דברים ברמה העובדתית. הייתה הצעה לטיוטת התקנות שעברה בין משרדי הממשלה. בטיוטה של שרת התעשייה והמסחר הייתה מדבקה על הטלפון עצמו. יותר מזה, משרד התקשורת שהוא המתנגד החריף ביותר לכל שינוי בעניין הזה, ואת הזכרת את הוויכוחים שלך עם שר התקשורת לשעבר, לא מציע שזה לא יהיה על הטלפון עצמו. משרד התקשורת מציע להשאיר ברירה, או על המכשיר או על הקופסה.

כשאתה אומר על המכשיר, זה אחרי שמורידים
את הסוללה. זה הרי לא יכול להיות בחזית הטלפון כי לא תוכל לחייג.

אני לא חשבתי על האפשרות של השארת אופציה.
אם למשרד התקשורת לא איכפת להשאיר אופציה, למה שאנחנו נבטל את האפשרות? ברור שברמת האופציה הרוב יחליטו על הקופסה, אבל עדיין יכול להיות כאלה שאפילו מסיבותיהם שלהם יעשו אחרת. תתחיל תחרות. הרי אין רמת קרינה אחידה מכל מכשיר סלולרי. היום החברות ילכו למכשירים שיוכלו להוכיח שהם פחות מקרינים וברור שזה יקרה. יכול להיות שתהיינה חברות שתרצנה להטביע את זה על המכשיר שלהן כי זה יקדם את המכירות שלהן וזה לגיטימי כי זה שוק חופשי. לכן אני מציע להשאיר את האופציה.

אני לא מציע לכפות להדביק את המדבקה על המכשיר, אבל אני מציע להשאיר את האופציה כפי שבאה לידי ביטוי עמדת משרד התקשורת שלדעתי היא עמדה נכונה.

אני שואל שאלה לגבי עלון המידע המצורף. האם יש עין מקצועית שבודקת את העלון או כל אחד יכול להוציא איזה עלון שהוא רוצה? זאת אומרת, אני מציע שיהיה איזשהו סוג של פיקוח, או של משרד התעשייה והמסחר או של המשרד לאיכות הסביבה או של משרד התקשורת או של מישהו אחר. אנחנו משאירים את זה כל כך רחב, כך שבעלון יכולים לכתוב מה שרוצים. כתוב עלון מידע מצורף ואני לא יודע מה יהיה כתוב בו. אני מציע שנכתוב מה צריך להיות בעלון ברמת הנושאים, או שנכתוב שהעלון צריך להיות מאושר, או מצדי שהעלון יהיה עלון של גורם מוסמך. לדעתי אנחנו פותחים פה פתח רחב מדי.

הדבר השלישי עליו הייתי רוצה לקבל הבהרה, זה לגבי רמת הקרינה המצוינת כאן שאני לא יודע מה היא אומרת למרות שהיא כתובה כאן. אני רוצה לשאול מה המשמעות של זה, אם אנשי המקצוע יוכלו לומר. נודע לי, ואני רוצה לאמת את הידיעה הזאת כן או לא, שבכלל אין כלים למדוד את רמת הקרינה. זאת אומרת, היום במדינת ישראל את יכולה לכתוב את המספר הזה ואין מי שימדוד אותו. זאת אומרת שאנחנו עושים איזשהו דבר שיכול להיות שאין לו משמעות מעשית ואף אחד לא יוכל לפקח עליו.

מישהו מדד את ההספק של מכשיר?

כך אומרים לי. אני אומר לך שאין מכשירי מדידה
אובייקטיביים שיכולים לומר לך אם יש קרינה או לא.

יש תחומים שקשה לדעת. אני קראתי על כפר סיני
שלפני כמה עשרות שנים הייתה בו תמותה גדולה מאוד מסרטן ואין משפחה שלא קיבלה סרטן בכל חלקי הגוף, ואחרי שנים רבות התברר שלמטה בעמק יש אזור תעשייה והעשן מגיע בדיוק לאותו כפר. התחיל מאבק בעניין הזה כששוב התקיים אותו תהליך של הכחשה כמו שהיה בעניין הסיגריות. לכן באמת קשה מאוד לדעת. מצד שני ברור שאין גבול לדברים.

אני מצטרף לשאלה של אופיר פינס שהטרידה אותי והיא שאלת הפיקוח. לא רק אם יש לנו מכשיר טכני שמודד קרינה אלא גם אם נניח שהיה מכשיר טכני שמודד קרינה, השאלה האם יש פיקוח שמתבצע. אני מניח שמה שיהיה כתוב על טלפון הוא שכמות קרינה לא מייננת היא מספר מסוים ואילו במכשיר המסוים הזה יש מספר מסוים, השאלה אם יש איזו רשות שבודקת את הדברים האלה גם אם יש אפשרות טכנית לבדוק את הדברים.

אני נגד קביעת נורמות חדשות על-ידי תקנות. בתקנה מספר 3(2) נאמר עלון מידע בשפה העברית והערבית על קרינה בלתי מייננת וכולי. שאלתי היא האם באמת מקובל בתקנות אחרות שמוציאים שרים אחרים לציין את השפות. אם המטרה היא פרקטית, אני שואל קודם כל האם זה חידוש, מה המדיניות בתקנות. אם לפי החוק פרסום רשמי, אז הדברים כתובים בחוק ולא צריך לפרט אותם בתקנות. לפי מיטב זיכרוני בתקנות שאני נתקלתי בעבר לא היה כתוב בעברית ובערבית. אם השאלה היא פרקטית, אני חושב שבמדינת ישראל יש עוד יותר דוברי רוסית שאינם מבינים עברית מאשר דוברי ערבית שאינם מבינים עברית ולכן אם כבר מציינים היה צריך לכתוב בשפה הרוסית.

לגבי דבר המלך במועצתו, זה דבר המלך במועצתו שמעמדו כזמן חקיקה, ואם כולם יקיימו, אז יקיימו. בבג"ץ יש קריטריון. כל פעם שמגישים בג"ץ לגבי למה מפרסמים רק בעברית ולא בערבית, תוצאת הבג"ץ נקבעת אם עורך-הדין מספיק חכם לשאול את שופטי הבג"ץ אם בבית המשפט העליון מקיימים את החוק, האם בבית המשפט העליון מפרסמים את כל הפרסומים בערבית. כשעולה הטיעון הזה, בדרך כלל הבג"ץ נדחה.

מספר תשובות לחבר הכנסת אופיר פינס.
לעניין הפיקוח על עלון שיוצא, הייתי שמח שיהיה פיקוח כזה ואולי בהמשך יתייחסו לכך אנשי המרכז למחקר גרעיני בנחל שורק שהכינו חומר בנושא.

במסגרת התקנות לא חשבנו שאנחנו יכולים לחייב את החברות הסלולריות לרכוש את אותו עלון, אבל יכול להיות שנשמע מה יש להן לומר ויכול להיות שאפשר יהיה לעשות משהו ולהגיע לעלון מוסכם שייתן מידע אחיד לציבור, מידע מפוקח מרשות אובייקטיבית שיודעת גם על מה היא מדברת.

לעניין רמת הקרינה. רמת הקרינה נקבעה לפי התקן האירופי והתקן הזה הוא התקן שאומץ.

היום במסגרת תקן שנמצא נדמה לי בתהליכי אימוץ לביצוע במכון התקנים, יהיה תהליך בדיקה אחיד לכל המכשירים וזו אחת הסיבות מדוע הנושא הזה גם עוכב. כל חברה רשמה לעצמה את ה-SAR – כמות הקרינה הנספגת ברקמה הביולוגית - שלה ומדדה אותו בצורה שונה. זו הרמה שהחלטנו לאמץ והיא רמה שהיא פחות מחמירה מהתקן האמריקאי שקיים ומדבר על צורת מדידה אחרת, אבל המכשירים שאומצו בארצות-הברית לכאורה יוכלו לעמוד גם בתקן הזה, כך שלא נפסול סתם מכשירים ונקשה שלא לצורך.

למה נאמר שצריך להחזיק את הטלפונים
הסלולריים שני סנטימטר מהגוף?

ככל שאתה מחזיק את הטלפון הסלולרי במרחק
גדול יותר מהגוף, כמות הקרינה הנספגת נמוכה יותר. יש כאן אנשים מהמרכז למחקר גרעיני והם יוכלו להתייחס לכך.

למה לקחת את התקן הפחות מחמיר?

התקן הוא תקן מקובל באירופה לגבי סוג מסוים
של מכשירים. סוג שלם של מכשירים שמשווק בארץ, לכאורה לא היה עומד בתקן ובאירופה הוא כן עומד בתקן.

לעניין הבדיקה של הקרינה, מי שאחראי על כך הוא בעיקרון משרד התקשורת שנדמה לי שמאשר את הדגמים של הטלפונים הסלולריים והוא אמור לקבל את הנתונים ואת המספרים ולתת את אישור הדגם לאותן רמות קרינה. אני מתאר לעצמי שלא כל מכשיר נבדק בנפרד אלא דגמים מסוימים לפי דגם זה או אחר.

הבדיקה של המכשירים היא בדיקה מאוד מאוד
קשה ולמעשה הייתי אומר שבארץ יש אולי שניים-שלושה אנשים שיודעים מה צריך באמת לעשות, ואני לא אחד מהם, אבל גם הציוד מאוד מסובך ועולה עשרות אלפי דולרים, ואם לא משתמשים בו כל הזמן, מאבדים את המיומנות. הציוד עליו אני מדבר מודד את ה-SAR, את כמות הקרינה הנכנסת קרוב מאוד לאוזן.

אני מניח שהפיזיולוגיה של בני האדם היא זהה.

צריך למדוד מה נכנס לתוך הראש ואף אחד לא
מנדב את ראשו לכך כי אתה צריך להכניס את האלקטרודות לאמצע הראש. לכן יש מה שנקרא פנטום שזה גוף מפלסטיק שממלאים אותו בנוזל שדומה לנוזלי הגוף.

אי אפשר לעשות את המדידה בחוץ?

לא, כי כך המדידה לא נכונה.
המומחים בכל העולם מתלבטים בנושא. הנושא באירופה רק עכשיו פחות או יותר התייצב והמכשירים למדידה אחידה רק מתחילים לצאת. בארצות-הברית הם קצת איטיים יותר בנושא.

על סמך מה קבעו הספקים? יש הספקים מירביים
לטלפונים סלולריים?

כן. זה נקבע על-סמך החלטות פיזיולוגיות. זאת
אומרת, קבעו שעוצמה מסוימת גורמת להתחממות של מעלה אחת בגוף וזה כבר גבולי. לקחו מקדם ביטחון של חמישים ואמרו שזה התקן המורשה. ישבו רופאים, פיזיולוגים ומהנדסים וקבעו את זה.

יש היום שיטה אחידה שאתה יכול לומר שזה
ההספק?

כן. זה כתוב בתקנות. ההספק הוא שני ואט
לקילוגרם.

אתה מודד מה הוא פולט.

אתה מודד כמה נכנס לראש ולא רק כמה הוא
פולט.

האם יכול להיות מצב ששני מכשירים שונים
באותו הספק, כל אחד פולט רמה אחרת?

כן. המכשיר הזה, האנטנה שלו קצת יותר רחוקה
ובמכשיר שטוח האנטנה קצת יותר קרובה. אם אני מחזיק בצורה זו או זו, זה גם משנה.

מטרת האנטנה בדרך כלל היא לשפר את קליטת
המכשיר.

בשידור.

אבל האם העובדה שהאנטנה יותר רחוקה מהגוף
משנה משהו?

כן. אנטנה היא כמו מנורה. אם זה קרוב, זה מאיר
הרבה. אם זה רחוק, זה מאיר פחות.

אם האנטנה בפנים או בחוץ, זה משנה מבחינת
הקרינה?

כן.

עדיף שתהיה בחוץ?

כן, עדיף שתהיה בחוץ כי אז המכשיר צריך
להתאמץ פחות לשדר לתחנה.

יכול להיות שאני אומר כאן דברים לא חכמים,
אבל אני חושב שאם תהיה פרסומת בתקשורת שתאמר לאנשים תמיד לפתוח את האנטנה ולהחזיק את המכשיר קצת יותר רחוק מהאוזן, זה אולי יותר חשוב מאשר נכתוב לו מה מידת ההספק באיזה קוד שהם לא מבינים מהו.

ההערה הזו כבר שנים כתובה בחוברות של
מוטורולה.
המדידות כפי שאמרתי הן מאוד קשות וקשה מאוד לעשות אותן. הציוד יקר. האירופאים התייצבו פחות או יותר בנושא הזה אבל האמריקנים עושים את המדידות כבר שלוש שנים ועוד לא קבעו. לכן אנחנו מנסים כאן קצת לרוץ קדימה ומהר, אבל זה בסדר. אני רק אומר שזה נושא מאוד מאוד מקצועי ואני לא בטוח שבקלות נוכל למדוד בארץ.

יכול להיות שבזמן מסוים אם מישהו אומר שזה נראה חשוד, צריך לשלוח את המכשיר לאירופה או לארצות-הברית ולמדוד אותו שם במעבדה שיש לה הרבה מאוד ניסיון.

בארץ נותר לנו לסמוך רק על הנתון שמוסר
היבואן?

כן. אם אתה לא מאמין, אתה יכול לומר לייבואן
לשלוח את זה לארצות-הברית למעבדת התקנים הלאומית האמריקנית ולהביא מהם אישור שזה עומד בתקן.

למה מכון התקנים לא לוקח על עצמו כאן איזשהו
תפקיד כמו בהרבה דברים אחרים שהוא כן לוקח את התפקיד?

אני חושבת שזה לא סוד וחברי הכנסת יודעים
שהאכיפה במדינת ישראל קורסת כמעט בכל תחום. החוקים הם מצוינים, אבל אין מי שאוכף אותם. אני אומרת לך את זה כשרה שממונה היום על הרבה מאוד נושאים.

יש עוד דבר שנקרא היתר חובה חקוקה. אם
מסתבר שגוף כזה רימה, מישהו יגיש תביעה נגדם ויוכיח, יש עילה לתביעה אזרחית.

יושב כאן הממונה על הגנת הצרכן ואני יכולה
לומר לך כמה תקנים יש לו. הגנה על הצרכן זה הכל, זה השעון שלך, זה הנעליים, זה הספר שרימה אותך וכולי. יש פה דברים של תרבות כאשר האזרחים לא מתלוננים כי הם לא מאמינים לממסד, ובצדק הם לא מאמינים כי אין אכיפה. לצערי הרב גם הפרקליטות וגם היועץ המשפטי לממשלה יודעים את העניין, אבל הם לא עושים מספיק רעש.

אני רוצה לדבר בשם החברות וקודם כל להודות
לשרה על הניסוח ועל המהלך דרכו אנחנו מנסים להסדיר את העניין. לנו כחברות יש אינטרס שהעניין הזה יהיה מוסדר ותהיה בו גם אחריות.

בלי להיכנס לכל הנוסחאות, עצם העניין של הוצאת האנטנה והרחקתה מהאוזן מאחר שחישוב העוצמה הוא אחד חלקי איקס בריבוע – זאת אומרת, ככל שאתה מתרחק בסנטימטר, העוצמה יורדת בריבוע מרחק מזה – זה אומר שמספיק שאתה מתרחק מעט, כדי שהעוצמה תרד.

אם כן, אתה אומר לא להחזיק את המכשיר צמוד
לאוזן אלא להרחיק מהאוזן.

נכון.
אני חושב שאנחנו כבר היום בכל החוברות שלנו אומרים בפירוש להוציא את האנטנות, כי הרי זה אינטרס שלנו שיהיה שימוש אופטימלי. כנ"ל לגבי הפרסומים העתידיים שיהיו וכאן אני חושב שצריך לפקח על זה. אני חושב שכל החברות בארץ שעוסקות בזה הן חברות אחראיות וברגע שיש סיכון, אנחנו לוקחים ומבצעים. אני חושב שאתה צודק בנושא של פיקוח ואין לנו ויכוח על זה. במקרה הזה מדובר בחברות שלוקחות על עצמן במלוא האחריות לטפל בעניין.

אני רק שואל מי יפקח.

תיקון לחוק הגנת הצרכן.

בנוסח הזה אין מה לפקח והם יכולים לכתוב מה
שהם רוצים. אני רוצה לדעת שהעלון הזה הוא באישור משרד הבריאות, באישור משרד התעשייה והמסחר, באישור משרד התקשורת.

אתה מדבר על התוכן.

התוכן וזה לא קשור לאכיפה.

דובר על המחקרים שנעשו. אנחנו ניסינו ללכת
בעקבות הניסיון הבינלאומי ולראות מה קורה באיחוד האירופאי ומה קורה במספר מדינות. אין אף מדינה שאימצה את התקן שאנחנו המלצנו כאן לגבי פרסום ואני מדבר על מדינות מאוד מסודרות כמו הולנד, סינגפור, ספרד, אנגליה וארצות-הברית.

באנגליה קבעו דברים הרבה יותר מרחיקי לכת.

באנגליה הממשלה הכינה חוברת מידע לצרכנים,
חוברת שנותנת מידע רלוונטי בהתאם לדוח מסוים שבדק את העניין. זאת אומרת, הממשלה הכינה דוח בנושא. בדנמרק משרד הבריאות הכין טיוטה. יש לי דוחות של כל המדינות מה נעשה בעניין הזה ובשום מקום לא באו בתביעות דרקוניות. אף אחד לא הגיע למסקנה שיש סכנה מיידית למשהו, הכל נבדק, ומצד שני רוצים לתת את המידע הרלוונטי לציבור המשתמשים כמו כל מידע אחר אבל מבלי להכניס את האנשים לפאניקה.

אין ספק שהשימוש במכשיר הזה הפך להיות אולי הדבר השני לכולנו וכל אחד מאתנו מסתובב אתו בכיס. המכשיר הפך להיות מצרך חיוני. לכן אני חושב שאנחנו צריכים למצוא את שביל הזהב בין המידע שאני רוצה לספק לאנשים שיאמר איך להשתמש במכשיר לבין מה שקורה בפועל.

משרד התקשורת לא המליץ להדביק את המדבקה
על המכשירים עצמם אלא אמרנו שעדיף להדביק על האריזות כי אנחנו לא חושבים שיש מקום להדביק את האזהרה על המכשירים עצמם כיוון שזה לא מופיע בשום מקום בעולם ואין לנו מידע מבוסס.

משרד התקשורת המליץ להוסיף בסיפא את
המילה "או".

תכף נעבור על התקנות ונהיה יותר חכמים.

אני מייצג את הארגון הבינלאומי לפרסום
והארגון הזה כרגע עוסק מול שורה של הגבלות פרסום ותקנונים אל מול הפרלמנט האירופי שבו דנים בשורה מאוד ארוכה של נושאים, כפי שדנים בארץ ובוועדה הזאת.

אני קצת מוטרד מכל הנושא שמדברים כאן כי בסופו של דבר כל נושא כזה הוא מכניס לפאניקה את הציבור. למרות שאתם חושבים שהדיון כאן הוא רק בין בעלי מקצוע, הרי כל מה שנאמר כאן ונכתב, נכתב למחרת בעיתון, וזה אמור גם לגבי כל הישיבות הקודמות. אם אתם חושבים שבאמת הציבור לא בפאניקה כתוצאה מהדיונים האלה, זה לא כך.

לכן אנחנו חוששים מאוד שכאן מדברים על איזושהי תוצאה שעלולה לגרום לכך שזה יפגע בכל האמינות ואמיתות הדברים שבאמת קיימים. לכן אנחנו באופן עקרוני – גם בארגון הבינלאומי וגם כאן בארץ – מתנגדים באופן גורף לכל נושא שיש בו הגבלת פרסום אלא למוצר שקודם כל אל תמכור אותו אם אתה חושש שהוא מסוכן. אם אתה לא יודע, אל תגביל אותי.

בזמנו התנגדתי לכל הגבלות הפרסום הגורפות של סיגריות והיום מחקרים מראים שבאותן מדינות שלא מפרסמים סיגריות, עקומת העישון עלתה באופן דרמטי.

אתה רוצה לומר שהפרסום גורם להפחתת
הצריכה?

בוודאי. אני עוד אוכיח את זה אבל זה לא הדיון
שלנו.
אומר חבר הכנסת פינס שתהיה הגבלה ושלא ייתנו מכשיר טלפון סלולרי לילדים מתחת לגיל 13 אבל אני רוצה לראות אותך היום במדינת ישראל בתקופת חירום בה אנחנו נמצאים עומד מול אותם הורים שנותנים לילדים את הטלפון הנייד.

אין לי שום בעיה לתמוך בתקנות, אבל יש לי
שאלה וחלילה לי לפגוע בידידי. האם התקנות הן לא פופוליסטיות?

אצלנו הכל פופוליסטי.

אני לא יודע מה זה יתרום, מה עוד שאף אחד לא
בדק מה מידת הנזק של הקרינה של המכשירים האלה ואם בכלל קיימת קרינה.

אני רוצה למחות לגבי מה שנאמר בנושא של
האנטנה. חובת הרשויות לדאוג שהמכשיר שמסופק לאזרחים יהיה מכשיר בטוח בכל מצב. ברגע שאנחנו מספקים מכשיר ואנחנו אומרים שהמכשיר בטוח, לא צריך לומר לאזרחים שיוציאו את האנטנה החוצה כי אם היא בתוך המכשיר, המכשיר יותר מסוכן.

מר קמחי, תקרא את התקנות.

תקנות הגנת הצרכן (מידע בדבר קרינה בלתי
מייננת מטלפון נייד), התשס"א2001-.
בתוקף סמכותי לפי סעיף 17(ב3) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א1981- (להלן – החוק), ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, אני מתקינה תקנות אלה:

1. הגדרות.

בתקנות אלה –

"טלפון נייד" – מכשיר כמשמעותו בסעיף 17(ב3)(3)(א) לחוק.

"רמת הקרינה" – SPECIFI ABSORPTION RATE (S.A.R) רמת הקרינה הנספגת ברקמה ביולוגית.

"רמת הקרינה המרבית המותרת" – הרמה של W-Kg2.0 ל10- גרם רקמה בממוצע מטלפון נייד כפי שקבע אגף מניעת רעש וקרינה במשרד לאיכות הסביבה.

צריך להגדיר רמת הקרינה, כפי שנקבע באופן
ספציפי, כי רמת הקרינה באופן כללי זה משהו בלתי מוגדר לחלוטין. אם לא מגדירים איך מדדו אותה, זה מספר כמעט חסר משמעות. אני מציע שייאמר כפי שנמדדה על תקן מסוים.

אם מותר לי להציע למחוק את "כפי שקבע אגף
מניעת רעש וקרינה במשרד לאיכות הסביבה". אם מחר המשרד לאיכות הסביבה ישנה את הקביעה שלו, זה לא ישתנה אוטומטית בתקנות.

האם רמת הקרינה המותרת זו הרמה הזאת?

לא רלוונטי מי קבע את זה.

מי שאחראי על מניעת חשיפה לקרינה זה המשרד
לאיכות הסביבה. אם אנחנו נשנה, יתחיל ויכוח מי יקבע.

תצטרכו לגרום לתיקון התקנות באמצעות השרה.

צריך למצוא עוגן.

כשאתה משתמש היום במונח מטר בחקיקה, אתה
לא אומר כפי שנקבע על-ידי כך וכך.

אם אני לא כותב כאן פרמטר, כל אחד יאמר
המדידה שלו. אני מציע להשאיר את זה.

למה אתה לא לוקח את הפרמטר המוצע?

כי המדינה מאפשרת רק למשרד לאיכות הסביבה
ואני מציעה לא לייתר אותו. זה נראה לי נכון. אף על פי שזה כאילו מגביל אותי כשרת התעשייה והמסחר, אם יום אחד יבוא אגף הרעש וישנה, אבל זה נכון להגביל את שר התעשייה והמסחר.

אני רוצה להבין עוד פעם. האם ההגדרה הזו לוקה
בחסר? היא לא נותנת לנו למעשה את הפרמטר?

יש עשרות דרכים למדוד.

אם אנחנו אומרים שהמשרד לאיכות הסביבה
קובע את המדידה?

זו שאלה פוליטית.

אם זה מוגן שהמשרד לאיכות הסביבה מונע,
יצרנו פרמטר.

2. חובת סימון.
לא ימכור עוסק טלפון נייד חדש אלא אם כן נתקיימו בו ובאריזתו הוראות תקנה 3(1) ו-(2), ובעסקו הוראות תקנה 3(3)(א).

ואם הוא ימכור, מה תהיה הענישה?

יש לך את חוק הגנת הצרכן.

מה הענישה? עבירה פלילית, 18 חודשי מאסר?

לצערי לא.

מה קורה למי שמפר את חוק הגנת הצרכן?

התיקון לחוק הגנת הצרכן כפי שנעשה, נעשה
במסגרת סעיף 17 לחוק. סעיף 17 לחוק נמצא במסגרת העבירות המינהליות. בהתחלה זה קנס קטן לחברה, אחר-כך יש את כפל הקנס.

אפשר גם להגיש כתב אישום?

אפשר להגיש כתב אישום.

מה העונש המקסימלי?

שלוש שנות מאסר.

מה סכום הקנס המינהלי?

הקנס המינהלי הוא כסף קטן. לחברה היום זה
800 שקלים.

לדעתי החברות יקפידו ויעשו זאת רק מסיבה
אחת, כי אם מישהו יחלה ויטען בבית-המשפט שהוא השתמש בטלפון סלולרי והייתה הטעיה ברמת הקרינה, בית-המשפט בהליך אזרחי – שם מידת ההוכחה היא לא כמו במשפט הפלילי – יכול לחייב חברה סלולרית בהרבה מאוד פיצויים.

יש עוד סנקציה נוספת. אם יש קנס מינהלי ואני
הולך בהליך פלילי, כל הרשעה מובאת בעיתונות.

ההרשעה עצמה היא עונש נוראי.

מה שאמרת לא יתגשם לעולם כי ברגע שלא כתבת
על-פי איזו שיטה מודדים, לעולם אזרח לא יוכל לטעון את זה.

האם המלים האלה לא אומרות שאת הפרמטר
הזה קובע אגף הרעש במשרד לאיכות הסביבה?

זה לא עומד בסתירה. זה לא או המשרד או משהו
אחר.

ההגדרה לא מספקת ואני מבקש אתכם לשנות את
זה באופן שזה יהיה ברור. תשבו יחד עם הגברת בנדל ותמצאו את ההגדרה.

מדובר על טלפון נייד חדש, אבל מה קורה עם
טלפון ישן?

השאלה היא נכונה. אנחנו מדברים כאן על הטלת
חובה על עוסק. זאת אומרת, רק על מי שמוכר במהלך עסקו. גם אם הוא ממחזר טלפונים שמחזירים לו והוא מוכר אותם, אין שום סיבה שלא להטיל עליו את חובת הסימון.

הערתך נכונה והיא התקבלה. "לא ימכור עוסק
טלפון נייד", והמילה "חדש" תימחק. לגבי אדם פרטי שמוכר אחד לשני, כמובן חוק הגנת הצרכן לא חל. קיבלנו.

3. סימון ומידע על הקרינה.
מידע על רמת הקרינה הבלתי מייננת של טלפון נייד יינתן בדרכים אלה:

(1) הדבקת מדבקה על האריזה בגודל של 5X5 ס"מ לפחות ובה כיתוב באותיות בולטות לעין: "טלפון נייד זה פולט קרינה בלתי מייננת. פרטים והסברים על רמת הקרינה של מכשיר זה ורמת הקרינה המרבית המותרת, ראו עלון מידע מצורף".

(2) עלון מידע בשפה העברית והערבית על קרינה בלתי מייננת שיצורף לאריזה של טלפון נייד חדש, ובו ציון בולט לעין על רמת הקרינה המרבית של הטלפון הנייד ורמת הקרינה המרבית המותרת.

(3) הצגת המידע האמור בפסקה (2) לציבור באופן בולט לעין במקומות אלה:

(א) נקודות מכירה של טלפונים ניידים.

(ב) מרכזים למתן שירות.

(ג) אתרי אינטרנט של העוסקים.

לגבי פסקה (1) ביקשתי שהעלון יהיה באישור
משרד התעשייה והמסחר.

אתה רוצה שהם יעברו על כל עלון?

מדובר בסך הכל בשלושה עלונים.

בחוק הגנת הצרכן צריך לפרט את המצרכים.

כיוון שהמטרה העיקרית של החוק היא לתת
אינפורמציה, חשוב שהאינפורמציה תהיה מלאה. אנחנו סיימנו כתיבת נייר בנושא שיהיה מוכן בעוד שבוע ואפשר להעביר אותו אליכם כדי לראות אם זה מקובל עליכם.

מה החוברת הזו עושה? מה שאתה רוצה לדעת על
טלפון סלולרי ולא ידעת לשאול?

בעברית פשוטה.

אם הטקסט יינתן ליצרנים, אני לא רואה בעיה
גדולה להכניס את זה.

החוברת מוכנה ואפשר יהיה להעביר אותה עוד
שבוע.

אני חושבת שצריך להיות טקסט מחייב כי אחרת
כל אחד יעשה כרצונו וטקסט אחד יהיה שונה לגמרי מטקסט אחר ולא לזה התכוונה התקנה. אם נראה לכם, אני מציעה שיהיה טקסט מחייב שיאשר אותו הממונה על הגנת הצרכן והוא יחייב את שלושת או ארבעת החבריות הסלולריות.

יש גם יבואנים. אם כבר, שיחייב את כל הגורמים
שעוסקים בכך.

בסדר.

זה נראה לי ואני מציע שינסחו את זה כך.

זה בפסקה (2). אין בעיה לשנות אלא שזה צריך
להיות ברור שהם צריכים לעמוד בלוח הזמנים שלהם. צריך לקבוע תוך כמה זמן החברות או כל מי שמשווק טלפונים יעביר את הנוסח, כי אחרת זה עלול לדחות את כל תחילת התקנות.

אני הבנתי שהכוונה היא שיהיה איזה נוסח
סטנדרטי שתקבע השרה בתקנות וכל אחד יצטרך למלא את השטחים הריקים.

כמו שיש לך נניח בנושאים מסוימים חוזים
אחידים שמאושרים, כך יהיה נוסח אחד מאושר.

אתי צודקת כי זה עלול להיות תהליך בירוקרטי.

זה מצד אחד, אבל השאלה מה קורה אם אתם
רוצים להתחיל ב1- בינואר.

לכם יש כבר מזמן טקסט.

נכון, אבל זה לא תואם את הטקסטים האחרים.

אנחנו מדברים על זה שיהיה טקסט שיאושר
על-ידי הממונה על הגנת הצרכן.

זה בפסקה (2), עלון מידע בנוסח שאושר על-ידי
הממונה על הגנת הצרכן.

אני מניח שהממונה על הגנת הצרכן יציע לחברות
נוסח סטנדרטי.

אתם ישבתם אתנו ולפחות נציגי החברות טענו
שיש להם מידע רב ואינפורמציה שהם רוצים לתת בנושא הקרינה ואת זה תעבירו.

בבוא העת, אחרי שתצא חוברת שאתם תכינו,
יכול להיות שהשרה תשקול האם היא תרצה לחייב שלכל מכשיר חדש תצורף חוברת כזאת.

לגבי פסקה (2), להוריד את המילה "חדש" כך
שייאמר "טלפון נייד". בסוף הפסקה אפשר לומר "הכל בנוסח שאישר הממונה".

אני מציע לגבי פסקה (2) להוריד את השפה
הערבית.

אני רוצה לומר משהו מזווית חינוכית. המדינה
הזו מורכבת מאנשים שבאו מ120- מדינות. הורי באו מעיראק, אז ערבית תדבר אלי, אבל הוריה באו מפרס והיא תרצה תרגום לפרסית וכולי. האוכלוסייה הרוסית במדינת ישראל בסוף תהיה אינטגרטיבית ותהיה חלק מאתנו. השפה הערבית, השפה המהותית שלה וההגדרה, שונה לגמרי ולכן ההתייחסות של מדינת ישראל כשהיא אומרת ערבית ועברית או עברית וערבית, היא מתכוונת להגדרה כמעט מהותית של מה אתה.

השאלה אם את האידיאולוגיה הזו צריך להכניס
כחידוש במסגרת תקנות כי עד היום זה לא נעשה.

כשאתה נכנס למדינת ישראל דרך שדה התעופה
אומרים לך ברוכים הבאים בעברית ובערבית.

השאלה אם זה כתוב בתקנות. עד היום לא
נתקלתי בתקנה שזה נאמר בה כך. אם כבר, אני מוכרח לשאול למה בסעיף הקודם לא בעברית וערבית. כלומר, את החוברת את מוציאה בעברית וערבית, אבל המדבקה היא רק בעברית. תהיו עקביים. אני מציע שנשאיר את זה לחברות. אני לא מציע לקיים דיון אידיאולוגי אבל אני אומר שנעשה מה שהיה מקובל. לא כל שר ולא כל מתקין תקנה יחליט אם הוא רוצה לכתוב את שתי השפות או לא רוצה.

לפי החוק זו חובה לכתוב בערבית.

אם לפי החוק זו חובה, למה זה צריך להיות כתוב
בתקנה?

החשש שלי שהכנסת הערבית תקשה ועלולה
להתפרש כקונוטציה שהמציע לא התכוון לה.
מי בעד להוסיף ערבית גם על המדבקה? 2. מי נגד? 2. תיקו.

הוועדה יכולה לומר שהיא מאשרת את התקנות
רק אם יש רוב בוועדה לשינוי בהן, אבל אין רוב בוועדה לשינוי בהן.

אם כן אין רוב להוסיף על המדבקה.

אין פרוצדורה כזאת של הצבעה על סעיף בתוך
התקנות.

מי מציע להוריד את השפה הערבית?
השארנו את השפה הערבית.

כששר מביא תקנות, לוועדה יש הצבעה אחת. יש
התדיינות על התקנות, זה בסדר, אבל הצבעה יש אחת, או שאתה בעד או שאתה נגד. כך לפחות אני מכיר את זה.

אין פרוצדורה מחייבת בתקנון הכנסת. עקרונית
ועדה אמורה לאשר את התקנות. הוועדה יכולה להחליט שהיא מאשרת בתנאי שייכללו שינויים ואז יכול השר להפעיל את שיקול דעתו ובין השאר יכול לחזור בו בכלל מהצעת התקנות. הרי הוועדה בניגוד לחוק לא יכולה לחייב שר להכניס שינויים.

אני מביא כאן נימוק שאתי בנדלר הייתה צריכה
להעלות. אני בעד אחידות. כלומר, לשרה דליה איציק יש תפיסה אידיאולוגית וזה בסדר, אז היא תביע אותה באיזושהי צורה אחרת ולא דרך שינוי במדיניות שהייתה נקוטה עד היום בנושא תקנות. אם יאמרו לי שאתי תבדוק ויאמרו לי שיש גם תקנות אחרות של משרדים אחרים לגבי פרסומים שנהוג לכתוב עברית וערבית, אני בהקשר הזה מרים ידיים ואני משאיר את זה למחר למליאה.

אנחנו יכולים לשמוע מהיועץ המשפטי של משרד
התעשייה והמסחר או ממר יצחק קמחי הממונה על הגנת הצרכן פרטים כי הרי יש כל מיני עלונים שצריכים לצרף לפי התקנות, למשל הוראות שימוש, עוד מעט אתם הולכים על תעודות אחריות לפי החוק, והשאלה האם את אלה יש חובה לפרסם גם בשפה הערבית.

צו הגנת הצרכן מדבר על עברית.

אתה מסכים שנוסיף גם רוסית?

כן.

אם כן, פתרנו את הבעיה. יהיו שלוש שפות:
רוסית, ערבית, עברית.

לגבי פסקה (3), יש לי עוד הצעה. אתם הרי
מפרסמים מודעות מטעמכם כל יום. אני לא מציע שכל יום העלון הזה יפורסם אבל אני מציע שתפרסמו פעם בשנה או פעם בחצי שנה, כאשר תפרסמו משהו מזה, דברים עיקריים של זה. אני מציע שפעם בשנה שלושת החברות יפרסמו מודעה עם הפרטים האלה.

אנחנו נשקול את זה.

דרכי הפרסום צריכות להיות מפורטות בתקנות.

האם אני יכול לומר פרסום בעיתונות?

אתה צריך לקבוע את זה. החוק הסמיך את השרה
לקבוע את הדרכים בתקנות באישור הוועדה, אז אתה לא יכול לומר בתקנות שהשרה תקבע את זה לבד לפי ראות עיניה.

אני הייתי אומר את המינימום. למה שלא נאמר
פרסום באמצעי התקשורת, וזה אומר משהו כללי.

אני מציעה שתאפשרו לי שיקול דעת. תנו לי
שיקול דעת.

אני מציע שאתם תשקלו את עניין הפרסום הנוסף
ותביאו לנו תיקון נוסף.
כשנאמר טלפון נייד חדש ובאריזתו, הכוונה היא שזה צריך להיות על האריזה?

גם.

זה חייב להיות גם על הטלפון?

המדבקה רק על האריזה.

תכתוב במקום בולט על הקופסה.

נכתב.

לא כתוב שזה במקום בולט.

כתוב: לא ימכור עוסק טלפון נייד אלא אם כן בו
ובאריזתו.

בהוראות הספציפיות כתוב איפה זה צריך להיות.

הכוונה שלנו היא שעל האריזה יש מדבקה והעלון
הוא בפנים כך שהם משלימים זה את זה.

3. תחילה.
תחילתן של תקנות אלה ביום י"ז בטבת התשס"ב (1 בינואר 2002).

אתה רוצה ב1- בפברואר?

השאלה כמה זמן צריך כדי לאשר את זה.

1 בפברואר 2002, תחילת התקנות.
מי בעד? כולם בעד.
התקנות אושרו.

תודה רבה לכם.







הישיבה ננעלה בשעה 11:45