סדרת השידורים




11
ועדת כלכלה
5.9.2001

פרוטוקולים/כלכלה/3763
ירושלים, ז' בתשרי, תשס"ב
24 בספטמבר, 2001

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי


פרוטוקול מס' 340
מישיבת ועדת הכלכלה
יום רביעי, י"ז באלול התשס"א (5 בספטמבר 2001), שעה 11:00

חברי הוועדה: אברהם פורז-היו"ר
יגאל ביבי
אבשלום וילן
איתן כבל
יוסף פריצקי

עדנה הראל,עו"ד לשכה משפטית, משרד המדע, התרבות והספורט
יורם מוקדי,עו"ד מנהל המינהלת להסדרת השידורים, משרד התקשורת
נחמן שי יו"ר, רשות השידור
יאיר אלוני מנהל הטלוויזיה וסמנכ"ל, רשות השידור
יואש אלרואי מנהל מחלקת הספורט, רשות השידור
גיא זוהר סמנכ"ל תוכניות, חברות הכבלים
יונה ויזנטל סמנכ"ל תוכן, חברת YES
מילן טנזר מנכ"ל ערוץ הספורט
דב אברמוביץ, עו"ד היועץ המשפטי, ערוץ הספורט

לאה ורון

יפעת שפרכר

נושא: מכירת זכויות שידור של משחקי כדורגל.























מכירת זכויות שידור של משחקי כדורגל

אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה. הנושא: מכירת זכויות שידור של משחקי כדורגל. קבעתי את ישיבת הוועדה מאתמול להיום, לפי בקשתו של חבר הכנסת יוסי פריצקי.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, שכינסת בדחיפות את הוועדה. אני לא צופה הדוק של משחקי כדורגל, אבל זה מוצר שהרבה מאוד צרכנים רוצים לראות אותו. אני חושב שאם מסתכלים על טבלאות הדירוג של התוכניות, בדרך כלל משחקי הכדורגל זוכים לדירוג מאוד גבוה. האנטרס הציבורי שלנו הוא שכמה שיותר ציבור ישראלי יראה את משחקי הכדורגל של נבחרת ישראל. אני מתייחס לנבחרת ישראל בכדורגל כאל national institute.

מה שקורה בתחום הזה זה דבר מאוד מעניין ומאוד משונה. נבחרת ישראל בכדורגל מוכרת את "זכויות השידור" של משחקיה לגופים מסחריים. מה זאת אומרת נבחרת ישראל מוכרת את "זכויות השידור" של משחקיה? מי נתן לה בכלל משהו למכור? עומדים מתווכים עסקיים שונים ומשונים שמנהלים מו"מ די קשוח - בין אם ברשות השידור, בין אם זה בכבלים כדי למכור את זכויות השידור. רשות השידור או זכיניות ערוץ 2 מוכנות לשלם כמעט כל מחיר כדי להביא את השידור הזה לצרכניהן. האנטרס שלנו כנבחרי ציבור הוא להביא את השידור הציבורי של משחקי הכדורגל לכמה שיותר צופים. היתה הצעה שאת השידור של משחק הכדורגל של ישראל ובוסניה ישדרו במסגרת pay per view. צריך לזכור שאנחנו לא מדברים על תוכן השידור הציבורי אלא על העלות שלו.

רבותי, אני רוצה להביא לידיעתכם מכתב שהגיע אלי אתמול. יושב-ראש ההתאחדות לכדורגל, מר גברי לוי, אמר לי שהם לא יוכלו לבוא היום בגלל ישיבת הנהלה. ביקשתי ממנו לשלוח מכתב. במקביל גם שוחחתי טלפונית עם משה אביבי, שהוא היועץ המשפטי לאירגון. אני אקריא לכם חלק מהמכתב. "סעיף 47(1) לחוקת FIFA (ההתאחדות הבין לאומית לכדרוגל) קובע, בין השאר, כי ההתאחדויות הלאומיות (בכל מדינה מכירה FIFA רק בהתאחדות אחת) הנן הבעלים היחידים של זכויות שידור והעברה של משחקים ואירועים המתקיימים בתחום שיפוטן, ולכן: א. זכויות השידור של משחקי נבחרת ישראל המתקיימים בישראל, הנן של התאחדות לכדורגל בישראל. ב. זכויות השידור של משחקי נבחרת ישראל המתקיימים בחו"ל, הנן בבעלות של ההתאחדויות המארחות. זכויות אלה נמכרות, בדרך כלל, לגורמים עסקיים המעבירים אותן, בתמורה, לגורמי שידור במדינה האורחת (ישראל). במהלך דברים כזה, נוצרות, לעיתים, מחלוקות בין הגורם העסקי לבין הגוף המשדר, לגבי גובה סכום התמורה בגין מכירת זכויות השידור, ובהעדר הסכמה עלול להיווצר מצב לפיו לא ימכרו הזכויות ולא ניתן יהיה לשדר את המשחק במדינה של הנבחרת האורחת. בפועל, עד עתה, שודרו בארץ משחקיה של נבחרת ישראל בחו"ל. חשוב להדגיש, כי להתאחדות האורחת אין מעמד או זכות כלשהם בכל הקשור למכירת או קבלת זכויות שידור אלה". במילים אחרות: לא בידיהם הדבר.

לפני שנה וחצי העברתי הצעת חוק בקריאה טרומית, שאומרת שמכיוון שמשחקי הנבחרת הלאומית בכדורגל הם רכוש כלל הציבור, חובה לשדרם בערוץ שידורי שמגיע לכלל האוכלוסייה. בעקבות הצעת החוק התקיימו שורה של פגישות עם נציגי התקשורת האלקטרונית ועם נציגי ההתאחדות לכדורגל. הגענו להבנה שאני לא מקדם את הצעת החוק הפרטית, וההתאחדות לכדורגל תעשה שימוש הוגן, זאת אומרת תאפשר לערוצים הציבוריים לשדר במחיר סביר את המשחקים. הרעיון הוא שאתה לא יכול להתערב ולהכריח את הערוץ הממלכתי או ערוץ אחר לשדר. לצערי, כבוד היושב-ראש, היו כמה נסיונות להפר את הסיכום הזה. אני מרגיש היום שפחות ופחות גורמים מגיעים בידיים נקיות. הויכוחים מתחילים תמיד על כמה עשרות אלפי דולרים, על כמה מאות אלפי דולרים. הפעם הגענו לשיא הגיחוך: שר האוצר של מדינת ישראל מתערב כדי לאפשר שידור משחק כדורגל במוצ"ש. יכול מאוד להיות שנצטרך לקדם את הצעת החוק.

מה אנחנו עושים אם זכויות השידור בחו"ל אינן שייכות לישראל?

הנושאים האלה פתירים. עדיף להגיע להסכמים בלי לחוקק חוק. היעלה על הדעת שערוץ ממלכתי ישלם 6.2 מיליון דולר בשנה לקבוצת כדורסל כדי לשדר את משחקיה?

מכבי תל-אביב לא מקבלת מימון מהקופה הציבורית.

ממי אתה חושב שזה מגיע? ממשלם האגרה. בכסף הזה יכולת לשדר 10 פעמים את כל הכדורגל.

למיטב ידיעתנו, המצב מבחינת זכויות השידור הוא כזה, שברגע שהמשחק משודר בחו"ל, מי שמוכר את הזכויות זאת לא התאחדות הכדורגל הישראלית.

זאת התאחדות הכדורגל המקומית שם.

במקרה הזה אביב גלעדי רכש את הזכויות בכל שלושת המשחקים לגוף בשם "אופה".

מה זה "אופה"?

זה גוף שקנה את הזכויות. זה עוד איזה שהוא מתווך בדרך.

ממי הוא קנה?

לנבחרת מקומית יש את הזכויות במשחקים שלה. כאשר המשחק בארץ, ההתאחדות שלנו יכולה למכור את הזכויות. ברגע שהמשחק בחו"ל יש לך בעיה להתערב. אני יכול להתערב לגבי משחק שמשודר פה.

ואם אתה בא ואומר לגוף שרוצה לשדר את המשחק של הנבחרת, שאתה רוצה לעשות הסכם על בסיס הדדיות.

לא נראה לי שאנחנו משודרים בשידורים ישירים בחו"ל.

תלוי מה. ישראל ספרד בהחלט כן. מנקודת המבט שלנו ברור שלא צריך חוק בשביל זה. יכול להיות מצב של pay per view. המועצה מנעה את זה בהחלטה מינהלית רגילה, כי לא היינו מוכנים שהמשחק יגיע לרבע מהאוכלוסייה ועוד ישלמו על זה 35 שקלים.

מה היה השיקול שלכם לאסור את זה?

מקובל בעולם שיש שידורים בעלי אופי לאומי – ספורט, למשל - שלרוב הציבור יש זכות לראות, ולכן לא יעלה על הדעת שרק רבע מהאוכלוסייה תראה את זה ועוד תשלם על זה.

אם לא תאשרו pay per view וגוף אחר גם לא יקנה את זה, אז זה בכלל לא ישודר.

יכול להיות שזה בכלל לא ישודר. יש שלושה, ארבעה ערוצים בישראל שמוכנים לשדר: הערוץ הראשון, הערוץ השני, הערוץ השלישי, שיעלה עוד מעט לאוויר, וערוץ 5 שמגיע לרוב הבתים בישראל. יש לנו 4 ערוצים שיתמודדו על הזכות לשדר. אנחנו חושבים שהעסק המסחרי עשה את שלו.

כן, אבל יש מוכר אחד.

הבעיה היא שההתאחדות לכדורגל איננה כאן. היא מסתתרת מאחורי הטענה שהזכויות אינן שלה. מאחר שזה על בסיס הדדי, השאלה היא אם היא שמרה על הסימטריה.

לא בטוח שהנושא של זכויות השידור הוא העניין. לא חייבים לאכוף משהו על המוכר, אפשר לקבוע את ההסדרים לגבי הפלטפורמות שבהן זה ישודר.

מה הפירוש? אם זה משחק שמתקיים במדינה זרה, אתה יכול לכפות על ההתאחדות לכדורגל?

אפשר לקבוע באיזה פלטפורמות זה ישודר פה בארץ. ערוץ הספורט לא מתנגד לעצם הרעיון שיהיו שידורים מסויימים שישודרו בערוצים שהם נגישים לרוב הציבור. תמיד חשבנו שזה צריך להיות נושא לחקיקה ראשית, כפי שזה קיים במדינות אחרות.

מה זאת אומרת?

יש כאן פגיעה בזכויות קניין. יש כאן שאלות שלפעמים מצריכות דיון ציבורי, כמו למשל מי צריך לקבוע איזה נכסים הם בעלי אופי לאומי.

בואו נצא מתוך הנחה שהזכויות שייכות למדינה המארחת. מה בידנו לעשות בסיטואציה כזאת? נניח שהמדינה המארחת או ההתאחדות לכדורגל שם החליטה למכור את זה למרבה במחיר, מה ישראל יכולה לעשות?

מי שמך המחוקק להתערב בזכויות המסחריות למי ימכרו?

כולנו מסכימים שזה נכס לאומי ושהציבור צריך לראות את זה במסגרת אחד מהערוצים הפתוחים ולא במסגרת pay per view. בהנחה שזה מה שאנחנו רוצים, איך נבטיח את זה?

אתם יכולים לקבוע מי ישדר את זה פה, מי לא ישדר את זה פה ובאיזה צורה זה ישודר. בסיס ההדדיות לא יכול לתפוס.

האם אתם מציעים שגוף התיאום יחליט על גוף אחד שיוכל לרכוש את השידור? אני מניח שמי שיש לו כרגע את זכויות השידור עושה מן מכרז כזה ומוכר את זה למרבה במחיר.

זאת בדיוק הבעיה.

למה עצרתי את הצעת החוק? כי באו ואמרו: "רגע, מי אתה שתקבע? למה שאתה המחוקק תקבע שמשחק נבחרת לאומית בכדורגל ישודר בערוץ אחד או שניים, שאלה ערוצים שמגיעים לכלל האוכלוסייה? תשאיר את זה פתוח לתחרות ביניהם, כך שמי שיגמור מחיר הוא זה שישדר".

אנחנו חושבים שחייבת להיות רשימה סגורה וברורה.

אבל לא יודעים אם עלית או לא עלית לגמר.

אסור לפגוע בזכויות קיימות, כי יש גורמים שרכשו לפי המצב החוקי הקיים זכויות מסויימות.

יש פה עניין לדיון ציבורי. ההתאחדות לא נמצאת פה לא בכדי. היא מוכרת משחקי כדורגל. להתאחדות לכדורגל יש אינטרס גדול שמשחקי הכדורגל ימכרו במחירים גבוהים.

לפי המכתב הזה אם המשחק הוא בחו"ל היא לא נהנית מכלום.

יש פה מעגליות. נניח שבתוך הבית הישראלי אין קשר למכירה, עדיין יש להתאחדות אינטרס שמחירי המשחקים יעלו. בסופו של דבר העניינים מסתדרים.

גיא, זה נכון כשיש ריבוי של מוכרים וקונים, אבל לא כשיש מונופול של המוכר.

אני חושב שצריך לפתוח את הנושא לדיון, ולשמוע עוד קצת דעות לגבי ערכו של המוכר. יכול להיות שהכי חשוב זה להזרים המון כסף מההתאחדות לכדורגל על-מנת לשפר את הכדורגל בישראל, על-מנת שהנבחרת שלנו תצליח יותר.

אנחנו, ברשות השידור, מאוד מעוניינים לשדר אירועים לאומיים כמו הספורט וכמו דברים אחרים, ולכן גם השקענו במשחק הזה סכום יותר גבוה ממה שהתכוונו מלכתחילה.

קניתם בסוף את הזכויות?

קנינו ב-260 אלף דולר. המדינה נאלצה לעזור לנו ב60 אלף דולר.

ההתאחדויות הוציאו את הביזנס הזה מהן ומכרו אותו לאנשים שמתמחים בשיווק ומכירה. אנחנו, בזמנו, יכולנו לקנות את שלושת משחקי החוץ האלה הרבה יותר בזול. לשלם צריך, השאלה כמה. אין פה תשובה אחידה או ברורה.

למה שלא תשלמו גם מיליון?

השאלה היא היכן הגבול. זה יכול להיות מיליון, זה יכול להיות 6.2 מיליון. מי קבע ש6.2 מיליון זה המון? המון זה דבר יחסי. 6 מיליון לעומת 10 מיליון זה זול, ואילו 6 מיליון לעומת 2 מיליון זה המון. הBBC רכשה את זכויות השידור של משחקי הבית באנגליה, והלכה לשיתוף פעולה שלפי דעתי ערוץ אחד צריך לשאוף אליו גם.

זאת אומרת הם הולכים לצד השני ואומרים: "אתם רוצים את המשחק שלי? בוא נסגור מראש על המחיר".

לא, הם הלכו לשיתוף פעולה עם p sky b לגבי משחקי הבית של אנגליה. לגבי משחקי החוץ, הBBC הירבה במחיר. לא קרה ששר האוצר הבריטי התערב במשחק ואמר "לכו לשדר ב-14:00". זה לא קרה. הם דאגו לזה הרבה זמן מראש. הם שילמו הרבה מאוד כסף בשביל הבלעדיות על משחק החוץ של אנגליה.

כשהBBC שידר את זה, הוא התחרה?

בוודאי.

השאלה היא אם הם הצליחו תמורת משחקי הבית להוציא כמות כזאת של כסף מהאורחים כדי שיהיה להם בקופה כסף כדי לקנות אחר כך ביוקר.

אנגליה ניצחה את גרמניה בגרמניה 5:1. אני מניח שלמשחקי החוץ של הנבחרת האנגלית יהיה עכשיו רייטינג הרבה יותר גבוה.

בשנה הבאה, בעוד 8 חודשים מתחילים משחקי גביע העולם. בין אם ישראל תהיה שם ובין אם ישראל לא תהיה שם, אלה משחקים מאוד מעניינים. הבעיה היא שזה נעשה בקצה העולם, כאשר השעות המרכזיות בישראל הן 9:00 בבוקר, 12:00 בצהריים ו15:00 אחר הצהרים. מחזיק זכויות השידור העולמי, איש גרמני בשם קירש, ביקש מהBBC ומהITV סכום של 250 מיליון דולר. זה סכום ענק. במקרה הזה, הBBC והITV התחברו, והוא בעצמו נסע לשם כי החברה שהיתה אמורה לתמחר פשטה את הרגל. שני הגופים שתומכים אחד בשני התנגדו ואמרו שהם מוכנים לשלם עד 75 מיליון דולר. היות והוא קנה את זה מהFIFA, בזמנו, במיליארד 400 מיליון..

בקיצור, הם מתחרים.

הם מתחרים, אבל הם מתחברים ביניהם במקרים מסויימים בשביל להגן אחד על השני.

הנושא הוא יותר רחב מאשר רק סוגיית המכירה או המעמד המסחרי של המשחקים של הנבחרת הישראלית. כל העניין הזה יושב בתוך מספר מעגלים יותר רחבים. קודם כל, שאלת זכויות הקניין. אומרים פה שהקניין הוא של ההתאחדות לכדורגל. מהו הקניין שיש להתאחדות לכדורגל? ההסתמכות על תקנות FIFA..

היא מתפרנסת מהמועצה להסדר הימורים בספורט ומהקופה הציבורית.

התקנון של FIFA הוא תקנון של גוף וולונטרי שפועל בסקאלה בין לאומית, ומסביר את היחסים בין גופים וולונטריים במדינות שונות. הוא לא גוף שמקנה זכויות קניין. זכויות הקניין עצמן הן שאלה של המדינות שבהן..

הגברת הראל, לשיטתך, כל אחד יכול לבוא למגרש ולצלם?

ביקשתי להציב סימן שאלה. אני חושבת שהנושא צריך עיגון, מכיוון שלספורט יש גם אלמנט של חדשות. אירוע הספורט עצמו הוא לא אירוע חדשותי. במרבית חוקי השידור שמים את הספורט וענייני היום באותה נשימה. הדבר מקובל גם בחטיבת תקשורת במקומות אחרים בעולם. יש מקום לשאלה: מה הן זכויות הקניין שקיימות במשחק, ולמי הן נתונות. אני מסכימה שאנחנו דנים על זה שההתאחדות מייצגת את המו"מ של כלל הקבוצות, רק השאלה היא מו"מ על מה. אם אנחנו הולכים על איזה שהוא הסדר חקיקתי, שאני חושבת שיש מקום לשקול אותו, אז צריך יהיה ללבן גם את הסוגייה הזאת. ביחסים בין ההתאחדויות בעולם, אכן הטיפול בשידורים שנעשים במדינה מסויימת ייעשו על ידי ההתאחדות באותה מדינה. לעומת זאת, ישנם הסדרים במדינות השונות שלפיהם מוכרים שידורים של אירועים מסויימים כשידורים בעלי חשיבות לאומית. מדובר בהכתרת המלכה באנגליה, במשחקי הנבחרות.

הכתרת המלכה קורה פעם ב-50 שנה.

גם שידורי הנבחרת. הם חייבים למכור את זה למשדר שפתוח לכלל הציבור.

מכוח מה הם חייבים? אם יש להם זכות יוצרים, אי אפשר להכריח אותם, ואם אין להם זכות יוצרים, אז למה בכסף? באנגליה זה חוק?

זה רגולציה מכוח הסמכויות של הITC. בדנמרק יש הסדר בעל מעמד רגולטורי.

הגברת הראל, תציעו לנו פתרון מתקבל על הדעת.

מה שקרה כאן, שבא בעל עסק ואמר "אני קניתי זכויות מתוך כוונה לעשות רווחים, ואני אוכיח לכם שאני יכול לקבל את הסכום המקסימאלי שמוכן לשלם משדר pay per view", לא קורה במקומות אחרים בעולם.

א. אתם מסכימים שיש בעיה. ב. אתם מסכימים שאצלינו המצב לא בסדר. ג. אתם המשרד המופקד. לאור כל שלושת הדברים האלה, תציעו לנו מודל לפתרון.

מכיוון שאנחנו המשרד המופקד כדי להשיג את אותו אינטרס ציבורי שאותם משחקים ישודרו לכל, התערבנו ברמה הציבורית ואפילו סייענו במימון נוסף של המשחק הקודם.

כן, אבל זאת לא שיטה.

אני מסכימה לחלוטין שזאת לא שיטה. אומנם אנחנו גוף מופקד, אבל לא מופקד על חוקי השידור. ישבנו עם כל הגופים הרגולטורים של גופי השידור על-מנת לנסות למצוא פתרון שיתן תשובה מאוזנת לאפשרות לקיים את המו"מ. ההתאחדות לכדורגל מקבלת כספים בהיקפים מאוד גדולים. היא גוף דו-מהותי בעיננו. הסכומים שעומדים לרשותה הם לא סכומים שעומדים לרשותה כסכומי מימון.

אתם, חברי הכנסת, תתמודדו בעוד 9 חודשים עם זה שירצו לגבות מצופי הכבלים והלווין 130 דולר לחודש עבור צפייה במונדיאל. השאלה פה היא שאלה צרכנית, ציבורית, היא לא רק בנושא של משחקי נבחרת, היא שאלה שנוגעת לכל הנושא של רגולטור של זכויות ספורט. לטעמי, מבלי להכנס לזכויות קניין רוחני, אתם צריכים לתת איזה שהם כללים במוצר שהוא להמונים.

רבותי, כמורה לחינוך גופני, כחובב ספורט, אני לא מוכן שיהיה pay per view. אני רוצה שעם ישראל יוכל לראות את הנבחרת שלו. אני לא מבין למה אנחנו צריכים להעשיר את הקופות של המדינות האחרות. אין לי ספק שמה שקרה קרה בגלל התחרות בין הכבלים לYES על התוכן, ועם ישראל שילם 100 מיליון דולר יותר. אנחנו נותנים המון מיליונים לרשות השידור הממלכתית. אם לא לדבר כזה, אז למה אנחנו נותנים את המאות מיליונים האלה? אבו, אתה חייב לקדם את החוק שלך, שבנושאים ממלכתיים רשות השידור..

כל מחיר היא חייבת לשלם?

חבר הכנסת כבל, אם תיקח את החשבונות של רשות השידור כשהיא היתה לבד, תראה שהיא קנתה בפרוטות את הזכויות. למה עכשיו היא משלמת הרבה מיליונים? כי כל אחד רוצה לקנות. צריך לסכם בחוק שההתאחדות שלנו תקנה דרך רשות השידור את הדברים. אם לא ימכרו לה במחיר שהיא מוכרת, היא לא תמכור להם ואז הכסף יתקזז בין המכירה שלנו למכירה שלהם. רשות השידור צריכה לקנות ולתת לכולם לשדר את זה לכל עם ישראל. לא יכול להיות שבנושא הזה יהיו ספקולציות והעניים לא יוכלו לראות.

גם אחרי כל הדיון הזה לא ברור לי העניין. כל המערכת של הספורט בעולם הפכה להיות ממוסחרת. זה ביזנס. היום קונים זכויות שידור של 10 שנים קדימה כדי לשלוט בשוק. אנחנו מנסים לעשות הסדרים, פה בוועדה, עם מדינות. האם אנחנו יכולים לכפות על רשות השידור להיות היחידה שקונה את הזכויות? זה לא עובד ככה. זה לא מציאותי. יש לנו 4 ערוצים. הכל עניין של מחיר. כיוון שיש בעיה עם אביב גלעדי, הדרך היחידה להתגבר עליה זה לבנות את מערכת היחסים בינו לבין 4 הערוצים. נראה לי לא הגיוני שאנחנו בחקיקה נקבע את המו"מ בין אנשים שקנו ושילמו ממיטב כספם, וכל זאת בגלל שזה אירוע לאומי.

זה קלאסי לוועדת הכלכלה להתערב בשוק הזה. אין כאן יחסי שוק שווים. פה צריך רגולציה. לא הגיוני שמול מוכר אחד עומדים 4,5 קונים, שכל אחד מהם מוסיף במחיר, וככל שמתקדם רגע השידור המחיר עולה. זה לא נורמאלי, כי בסוף זה נופל על קופת הציבור.

תתפלא, אבל ככה העולם מתנהג בעסקים.

מה שצריך לעשות זה להקים ועדה. אני לא יודע מה קורה בעולם, אבל ההתאחדות הישראלית לכדורגל נסמכת, במידה רבה מאוד, על קופת הציבור. בשני מקרים היא נסמכת על קופת הציבור: א. היא מקבלת מימון מהמשרד לתרבות, מדע וספורט ב. יש במדינת ישראל את המועצה להסדר הימורים בספורט, שלה יש אקסלוסיביות. לא נתנו אלא לה, וזאת בתנאי שהיא תשלם להתאחדות הישראלית לכדורגל. רוצים שוק חופשי? בקשה, גם אני אקים הסדר הימורים בספורט. אני אקים לי תחנה שתעשה בין קבוצות באיטליה לנורבגיה. מה, בעיה להמר? אמרו "לא, את הרווחים יש לתת להתאחדות הישראלית לכדורגל". לא יכול להיות שגוף שנסמך על קופת הציבור, הן במישרין והן בעקיפין, יתנהל כעסק מסחרי. מכבי תל-אביב היא עסק פרטי לכל דבר. הוא לא לוקח, למיטב ידיעתי, שקל מקופת הציבור.

הוא מקבל מהמועצה.

גם זה לא בסדר.

האם אתה מציע שההתאחדות לכדורגל תקנה בכל מחיר זכויות שידור?

לא.

הבעיה שחבר הכנסת פריצקי העלה היא לב העניין. למה בעצם עצרתי את החוק? כי יש פה מתח, שצריך לחשוב איך פותרים אותו, בין זכות הציבור לראות את משחקי הנבחרת הלאומית שלו, לבין ההכרה שזה גם עסק מסחרי. איך אתה יוצר מערכת מסחרית הוגנת שמאפשרת להתחרות? הדוגמה של הכדורסל היא דוגמה גרועה, כי יש שם מונופול של קבוצה אחת שקנתה בכסף רב את זכויות השידור, השתלטה על כל השוק, ובעצם אין שוק כדורסל ישראלי. זה מצב לא בריא. אין דוגמה כזאת באירופה. ההתאחדות לכדורגל היא גוף וולונטרי והקבוצות הן גוף וולונטרי. מועצת ההימורים טוענת שכספים צריכים להיות מוזרמים חזרה לספורט כי ככה המערכת צריכה להתקיים. אם הם מוכרים זכויות שידור ויוצרים עוד מקור הכנסה, אז לאן הכספים האלה הולכים? במתקני הכדורגל הישראלי חסר סדר גודל של 150 מיליון שקל על-מנת להביא אותם לרמה אירופאית התחלתית. זה היה צריך להגיע ממועצת ההימורים. אני יושב איתם על-מנת להביא פה את הספורט לרמה כזאת שאנשים ירצו לבוא ויהיה נוח לבוא. החוק היה צריך ללכת לוועדת החינוך, התרבות והספורט, אבל הבעיה איננה בעיה בתחום הספורטיבי, השאלה היא איך למצוא רגולציה כזאת שתאפשר את התחרות מצד אחד, אבל תמנע את המחזות המגוחכים שהיו לפני שבוע מצד שני. Pay per view, למשל, לא, אבל דברים אחרים אולי כן. אני מציע שאת החוק נעביר לוועדה שלך על-מנת לקדם אותו. אני מניח שתוך לא הרבה זמן אפשר יהיה להביא אותו לקריאה ראשונה.

אנחנו לא מסכמים סופית את הדיון. לשמחתי, אחרי הרבה שנים שההוראה הזאת בחוק היתה אות מתה, קמה עכשיו ועדת התיאום בין ערוצי השידור. מטרת ועדת התיאום היתה למנוע תחרות פרועה ברכישת חומר מחו"ל. התוצאה היא שאנחנו, הישראלים, מעלים את המחיר של חומר בחו"ל ויוצאים פראיירים מול המוכרים. אז נכון שזה לא מתאים בדיוק לתנאים האידיאליים של כלכלת שוק, אבל אני חושב שזה מתחייב לאור הגודל, ולאור העובדה שיש לפעמים דברים שיוצאים מתוך הנחה שאפשר לשלם כל מחיר עבורם. אני פונה אליך, יורם מוקדי, כי אתה נציג משרד התקשורת. אני הבנתי שמנכ"ל המשרד הוא יושב-ראש ועדת התיאום. אני כבר מציע לכם שתעלו את הנושא הזה לסדר היום.

ההתאחדות לכדורגל איננה גוף פרטי. גוף שנהנה מכספי מדינה איננו גוף פרטי. יכול להיות שלהתאחדות לכדורגל יש אנטרס שהמחיר יהיה יותר גבוה, כי ככל שהמחיר גבוה כאן זה יותר גבוה שם. המטרה היא ליצור מצב שאין פה תחרות מטורפת, כי זה לא מו"מ בתנאים שווים. בזה חבר הכנסת פריצקי צודק. אתם, בתור משרד הספורט, אם יש לכם איזה שהוא מודל ואתם חושבים שצריך לעשות משהו, בין אם זה ברגולציה, בין אם זה בחקיקה, אנחנו נשמח לשמוע. אם לא, אני אשמח מאוד אם ההצעה שלך, חבר הכנסת וילן, תעבור לפה. המצב הזה שבו גופים מסחריים בארץ "נסחטים" ומשלמים מחירים מופקעים בגלל שמנצלים את העובדה שהציבור רוצה לראות את זה, הוא מצב לא בריא. צריך לנקוט בצעדים נגד הדבר הזה.

רגולציה צריכה להיות על כל התחומים – כדורסל, כדורגל. ברור לכם שבכדורסל, למשל, קבוצה יכולה למכור את הזכויות, ובכדורגל לא.

בשלב זה אנחנו שמים נקודה פסיק. המצב שהתברר פה הוא מצב מדאיג שמחייב פתרון. אני מודה לכם. נתראה בישיבה הנוספת שתתקיים בעניין.

הישיבה ננעלה בשעה 12:10