פרוטוקולים/כלכלה/3685



2
ועדת הכלכלה
20.8.2001

פרוטוקולים/כלכלה/3685
ירושלים, י"א באלול, תשס"א
30 באוגוסט, 2001

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי


פרוטוקול מס' 332

מישיבת ועדת הכלכלה
יום שני, א' באלול התשס"א (20 באוגוסט 2001), שעה 12:15

חברי הוועדה: אברהם פורז - היו"ר
יצחק גאגולה
נחום לנגנטל

משרד התחבורה:
ציון מזרחי - סגן מנהל אגף הרישוי
חוה ראובני - לשכה משפטית
צביה בלאו - לשכה משפטית
שגית ששון - לשכה משפטית

סנ"צ שוקי קוסקס- סגן מפקד נתב"ג
רפ"ק ניבה רפאלי- מדור תביעות, אגף תנועה

יפעת רווה - משרד המשפטים

יאיר גנות - ראש אגף מבצעי קרקע
מירי גרוסמן - לשכה משפטית

קובי מור - מ"מ מנהל נתב"ג

טליה ירושלמי - יועצת משפטית
אהוד סביון - מנכ"ל חברת "דרך ארץ"
יהודה רבינוביץ - סמנכ"ל חברת "דרך ארץ"
עוז מירון - כלכלן בחברת "דרך ארץ"
יהודה רווה - משרד עו"ד יהודה רווה שמייצג את חברת
"דרך ארץ"
מיכל אוסטר - משרד עו"ד יהודה רווה
יונתן פינקלשטיין- משרד עו"ד יהודה רווה

מוטי פלדמן - מזכיר מועצת המובילים
אברהם פריד - יו"ר ארגון בעלי המוניות

אתי בנדלר
מיכל לוצקי - מתמחה

לאה ורון

חנה כהן

1. תקנות התעבורה (תיקון מס' ...), התשס"א-2001, בדבר הזדהות של נוסע בפני נהג מונית.
2. תקנות התעבורה (שינוי התוספת החמישית לפקודה), התשס"א-2001,
בדבר מתן פרטים נוספים מרשות הרישוי לצורך גביית התשלומים בכביש חוצה ישראל.
3. כללי רשות שדות התעופה (תנועה בשטח המבצעי בנמל התעופה בן-גוריון)(תיקון), התשס"א-2001.




כללי רשות שדות התעופה (תנועה בשטח
המבצעי בנמל התעופה בן-גוריון)(תיקון), התשס"א-2001

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה. על סדר היום בקשה לאישור כללי רשות שדות התעופה.

מדובר בכללי רשות שדות התעופה (תנועה בשטח המבצעי בנתב"ג). רשות שדות התעופה מוסמכת לקבוע כללים לפיקוח, לניהול ולהפעלה של שדות התעופה. מטרת הכללים האלה היא הסדרת התנועה בשטח המבצעי בנתב"ג והן באות להגביר את הבטיחות של התנועה ואת התיאום בין כלי טיס, כלי רכב וכלים תפעוליים. "שטח מבצעי" הוא כל שטח למעט בית הנתיבות, כלומר, המסלולים, רחבות החניה וכו'.

השטח המבצעי כולל את המקומות של החנייה הרגילה של הנוסעים?

זה מוגדר כשטח בנמל למעט בית הנתיבות. הכניסה אל השטח הזה נאסרה על הציבור הרחב.

אם כך, ההגדרה של "שטח מבצעי" אינה נכונה.

ההגדרה הזאת כתובה בכללים עצמם.

זו הגדרה לא נכונה, כי לפי זה כל מגרשי החנייה הרגילים הם כביכול חלק מהשטח המבצעי.

ההגדרה מסייגת את השטחים שאינם שטח מבצעי. בהגדרה הכתובה בכללים נאמר: "שטח מבצעי" – "שטח בנמל, למעט בית הנתיבות, שהכניסה אליו נאסרה לציבור הרחב בהוראת המנהל, והכולל בין היתר את המסלולים, רחבות החניה לכלי טיס, רחבות חניה וחניונים לרכב שירות והשטח המיועד לעיבוד חקלאי".

מטרת התקנות האלה היא להגביר את הבטיחות והתיקונים הם תיקונים טכניים. נוספה הגדרה של סימון "עצור" על הכביש – פס אדום וקו קטעים אדום-לבן.

מי שעובר על זה, זה בגדר עבירות תעבורה?

תוקנה הגדרת רכב שירות ובמקום המילים "או מכונה ניידת" יבוא "מכונה ניידת או רכב תפעולי".

יש הגדרה של רכב תפעולי?

לא.

אם כך צריך להוסיף את ההגדרה הזאת.

אפשר להגדיר רכב תפעולי כרכב המשמש לצורך תפעול כלי הטיס.

נוסף תיקון נוסף לגבי זכות קדימה לכלי טיס שהנוהג ברכב יעצור בקו קטעים אדום-לבן ויוודא כי הצומת פנוי למעבר. זה כדי למנוע התנגשות בין כלי טיס לכלי תפעולי.

מועצת רשות שדות התעופה אישרה את תיקון הכללים, כך גם משרד המשפטים.

מה זה "אזור המסומן בפס אדום"?

מה ההגדרה לרכב תפעולי?

אנחנו נכתוב שזה רכב המיועד לטיפול בכלי טיס.

אני מציע לכתוב שמטרת כלי הרכב הזה הוא מתן שירות לכלי הטיס.

כלי רכב אלה מוגדרים בתקנות התעבורה כרכב עבודה ואזור ההפעלה שלהם הוא אזור התפעולי – שדות התעופה או כל אזור אחר.

בהגדרה של "פס אדום" נאמר: "קו סימון בצבע אדום התוחם אזור המיועד לעבודה בסמוך למטוס".

ברחבות החנייה של המטוסים תחומים אזורי פעילות ספציפיים.

אם נאמר: לא ייכנס אדם לאזור המסומן בפס אדום אלא ברכב שירות, זה אומר שאסור להיכנס ברגל?

אלא בתיאום עם מגדל הפיקוח.

זה לא כתוב פה.

זה כתוב בהמשך הכללים.

אם לא, גם נוסע שעובר למטוס והוא בתוך הקטע האדום, עובר עבירה, כי הוא נכנס לשטח האדום כשהוא לא ברכב שירות. אומנם לא העמידו אף אחד לדין בגין זה, אבל צריך שיהיה איזשהו היגיון.

אדם יורד מהמטוס לתוך הפס האדום כשכלי הטיס כבר כיבה מנועים.

זה לא כתוב. כתוב שלא ייכנס אדם לאזור המסומן בפס אדום. לפי זה, כל מי שיורד ממטוס ברגל, בדרכו לאוטובוס הוא עובר עבירה, כי הוא נכנס ברגל לאזור המסומן בפס אדום.

יש כלל מסוים שמסדיר את זה במפורש ושאומר שתנועת רכב והולכי רגל בשטח המבצעי תיעשה על פי דיני התעבורה ועל פי התמרורים, אלא אם הורו אחרת מפקח על התנועה האווירית, מרכז התיאום או מכוון המטוסים.

אני קורא תקנה שאתם מביאים לאישורנו. אני יודע שבסוף לא אוכפים את זה ולא קורה כלום, אבל כתוב: לא ייכנס אדם לאזור המסומן בפס אדום, אלא ברכב שירות. במילים אחרות, כל נוסע שיורד מהמטוס והולך ברגל לאוטובוס, עובר עבירה. אז אולי תכתבו למעט נוסעים בדרכם למטוס וממנו.

זה בהחלט נכון וצריך לנהוג כך.

אם זה מקובל על כולם, אני אתקן את זה.

קו אדום לבן זה תמרור שיש לו משמעות בתקנות התעבורה, כלומר אין עצירה. בייחוד לאור זה שכתוב כאן שהתנועה תיעשה על פי דיני התעבורה, נראה לי לא בסדר שלקו אדום-לבן יהיה במקום אחד משמעות אחת ובמקום הזה משמעות שונה. אני חושבת שכדאי להציע משהו שלא קיים בתקנות התעבורה האחרות.

זה סימון בינלאומי. לא מדובר בקו אדום לבן, אלא מלבנים.

אם כך שיכתבו את ההגדרה כך שיהיה ברור שזה שונה.

נאמר בפירוש שזה קו קטעים אדום לבן.

אני מציע להכניס את המילים "המקובל בתעופה". כך יהיה ברור שזה סימון לתעופה בלבד.

כפוף לתיקונים שביקשנו, כללי רשות שדות התעופה (תנועה בשטח המבצעי בנמל התעופה בן-גוריון)(תיקון), התשס"א-2001, אושרו.

אני מבקשת שגברת ראובני תעביר את הנוסח המתוקן לאישור היועצת המשפטית של הוועדה.







תקנות התעבורה (תיקון מס' ...), התשס"א-2001, בדבר הזדהות נוסע בפני נהג מונית

התקנה הזאת היתה על סדר היום בעבר. כיום תקנות התעבורה מחייבות נהג מונית להסיע כל מי שמבקש, אלא אם יש לו סיבה סבירה. מטרת התקנה הזאת לתת לנהג מונית אפשרות לסרב להסיע נוסע, אם הוא חושש לביטחונו.

נניח שקוראים לנוסע בשם שאופייני לערבי. האם זה מאפשר לנהג המונית להגיד לו שהוא לא יוכל להסיע אותו?

צריך שיהיה חשד לביטחונו.

כאן לא נאמר שהוא לא רשאי להעלות נוסע, אלא שאם יש חשד לביטחונו הנהג רשאי לבקש להזדהות. אם בעקבות הבקשה להזדהות החשד התגבר, האם מותר לנהג מונית לומר לו שבגלל חשד לביטחונו הוא משאיר את הנוסע בכביש? אם כן, צריך לתקן תקנה אחרת.

לדעתי זה ייכנס לתוך הסיבה הסבירה שבגינה מותר לנהג לסרב להסיע נוסע. נניח שהנוסע יוציא תעודת זהות כתומה.

אני מבקש ממך לקרוא את התקנה שמאפשרת לנהג מונית לא להעלות מישהו.

תקנה 501 מדברת על חובה להסיע. (א) "בעל מונית או מי שהמונית בשליטתו לא יעשה בה כל שימוש זולת מתן שירות לציבור ויסיע בה כל נוסע המוכן לשלם עבור שכר ההסעה".

(ב) "נהג המונית, בעל הרשיון וכל מי שפועל מטעמו לא יסרב בלי סיבה סבירה להסיע נוסע ומטענו". זה בעצם אומר שאם לנהג יש חשד לביטחונו, הוא רשאי לא להסיע נוסע.

האם ברגע שהאיש ערבי, ועל רקע המצב שיש עימות עם הפלסטינים, מותר לנהג להגיד שהוא חושש לביטחונו ולא להסיע?

מה זה יעזור שבן אדם יזדהה עם תעודת זהות?

אם הוא יוציא תעודת זהות כתומה למשל, הנהג רשאי לא להסיעו.

אם אדם רוצה לפגוע בנהג מונית הוא יכול לגנוב תעודת זהות או לעשות כל מיני תעלולים אחרים.

ברור שתמיד אפשר ואין מנעול שאי אפשר לפרוץ אותו. אנחנו לא מדברים כאן במנעולים בלתי חדירים. אנחנו מדברים מתוך ניסיון ובדרך כלל התקיפות של הנהגים נעשו על ידי נוסעים כשהם כבר בתוך המונית. לכן אנחנו מבקשים לתת לנהג אפשרות לא להכניס למונית כל אחד.

יכול להיות שנקודת האיזון הנכונה, בהתחשב במצב הביטחוני הפגיע, לומר שנהג מונית רשאי לא להעלות נוסע אם יש לו חשד לביטחונו.

האפשרות הזאת קיימת.

הדבר הכי גרוע בעיניי הוא שנהג המונית יבקש מנוסע להוציא תעודה ואז הוא יגיד לו שבגלל שהוא ערבי הוא לא יכול לעלות למונית. עדיף לי שהוא לא יעלה אף אחד.

אם זה שמבקש לעלות למונית יוציא תעודת זהות כחולה שכתוב בה שקוראים לו ג'אבר אגרביה ממוסמוס, מה יגיד לו נהג המונית?

היו גם פיגועים של ערבים ישראלים.

השאלה היא מה מעורר חשד לביטחונו. גם "חשד לביטחונו" צריך להתעורר, כדי לבקש בכלל להזדהות, כי אם אין לו חשד לביטחונו הוא לא יבקש להזדהות. אז אם הוא מחופש, אז גם לא יבקשו ממנו להזדהות.

הוויכוח הזה לא חדש. הסיבה לתקנות הללו היתה לתת ביטחון נוסף לנהג המונית, כי בעצם נהג המונית חייב להסיע כל נוסע. היו הרבה מקרים שנהגי מונית נפגעו וכשבאנו אליהם בטענות על זה שהעלו את אותם נוסעים, הם אמרו שבעצם מחייבים אותם להסיע כל נוסע. כל נהגי המוניות יוצאים לעבודה והם רוצים להסיע כל אדם, אבל צריך לאפשר להם – לפחות מבחינה פסיכולוגית – לא להסיע נוסעים כשיש משהו חשוד בעיניהם. אין לנהגי המוניות שום עניין להוריד אדם בשם עבדאללה ולהעלות מישהו בשם מויש'לה.

לי ברור שנהגי המוניות צודקים, אבל הפתרון הזה הוא פתרון רע, כי הפתרון הזה עלול להביא לזה שנהגי מוניות יגידו שהם לא מעלים ערבים, אפילו ערבים ישראלים שיש להם תעודת זהות כחולה. אני מציע לתקן את התקנה שלפיה נהג מונית לא יסרב בלי סיבה סבירה להסיע נוסע ולהוסיף שעל אף האמור בתקנת משנה (ב) רשאי נהג המונית לא להסיע נוסע אם יש לו חשש לביטחונו.

כתוב שנהג המונית לא יסרב בלי סיבה סבירה, זאת אומרת שאם יש לו סיבה סבירה הוא לא חייב להסיע ובוודאי שאם יש לו חשש לביטחונו זו סיבה סבירה. אפשר לכתוב: בלי סיבה סבירה, לרבות חשד לביטחונו.

למרות ש"חשד לביטחונו" זו סיבה סבירה, אני רוצה להגיד את זה בצורה מפורשת.

בתקנת משנה (ב) אפשר לכתוב: לרבות חשד לביטחונו.

אני לא רוצה שנהג המונית יבקש תעודות זהות וכו'. אם האיש לא נראה לנהג המונית, הוא רשאי לא להסיעו. תעודת זהות לא נותנת כלום, היא הרי לא תעודת יושר.

אם כך, בלי שנהג המונית יבקש מנוסע להזדהות, הוא רשאי לא להסיע אותו.

בהחלט, הרי זה מה שאתה מבקש.

זה בדיוק מה שאנחנו רוצים. אפשר לסמוך על החושים של נהגי המוניות שהתחילו כבר לזהות נוסעים. הפחד שלהם הוא בזה שיהיה אחד שירשום את המספר שלהם ויתלונן על כך שלא הסיעו אותו. באמצעות התוספת הזאת נהג המונית יוכל לטעון שהוא נראה בעיניו חשוד.

מטרת התקנה היתה שלא יהיה מצב, כפי שקיים במציאות, שנהג מונית שואל את הנוסע לאן הוא רוצה להגיע ואם זה לא במסלול של הנהג הוא מסרב להסיע אותו. מטרת התקנה היתה לחייב את נהג המונית לקחת את הנוסע ולא להגיד שזה רק אם זה בכיוון שלו. אבל בתנאים הביטחוניים של ישראל יש גם שיקול אחר מעבר לטיב השירות. ההנחה היא שנהג המונית מתפרנס מזה והוא רוצה להסיע נוסעים בשכר. אם הוא מוותר על נוסע, סימן שהנוסע נראה לו חשוד. אין לנו עדיין מוניות בריטיות עם זכוכית מגן וכו'.

יש כבר אישור לייבא את המוניות הללו גם ללא מערכת ABS. היבואנים עדיין לא החליטו אם לייבא את המוניות הללו.

האם לגבי תחבורה ציבורית אחרת יש תקנה מקבילה?

יש תקנה שמאפשרת לא להעלות.

לא ביקשו מאיתנו תקנה לגבי תחבורה ציבורית אחרת ולכן אנחנו מאשרים את תיקון התקנה באופן זה שאם לנהג המונית יש חשש לביטחונו הוא רשאי לא להעלות נוסע. במדינה כמו שלנו, זה לדעתי האיזון הנכון. תחילת התקנה הזאת תהיה מיד עם פרסומה.

בהנחה שהשר יסכים לתיקון, אנחנו מאשרים את התקנה בשינוי שהוחלט.





תקנות התעבורה (שינוי התוספת החמישית לפקודה), התשס"א-2001,
בדבר מתן פרטים נוספים מרשות הרישוי לצורך גביית התשלומים בכביש חוצה ישראל

על סדר היום תקנות התעבורה (שינוי התוספת החמישית לפקודה). מה ההסבר לשינוי?

מדובר בתקנה המיועדת לאפשר לשלוח חשבונות לנוסעים הנכנסים לכביש חוצה ישראל, כדי שיוכלו אחר כך להפעיל אמצעי גבייה לאלה ששלחו להם חשבונות ולא שילמו. החברה המפעילה צריכה מידע על הרכב – קודם כל הם צריכים מידע כדי לזהות את הרכב שצולם נכנס לכביש וכן מידע על רכושו בתחום הרכב, כדי להפעיל את הסנקציה שהועמדה לרשותם בחוק כבישי אגרה, ולעכב חידוש רשיונות רכב. אלה סנקציות קיימות. כאן ענייננו במתן המידע מתוך מאגרי המידע של משרד התחבורה, כדי שיוכלו לממש את זה.

בזמנו זה כבר שולב בתוספת החמישית, שהיא תוספת שקובעת חריגים בחוק הגנת הפרטיות ומסמיכה את רשות הרישוי לתת לגורמים מסוימים מידע מתוך מאגרי המידע. זה נעשה ברמה העקרונית לפני כארבע שנים. כשעכשיו עובדים "ברחל בתך הקטנה", ומנסחים את החוזים, והכביש עומד להיפתח והמכוניות הראשונות צפויות לעלות עליו תוך כחצי שנה, יורדים לפרטים ומגלים שמה שכתבו בתוספת החמישית בעבר, לא מספיק. היום מכינים את תוכנות המחשב שיעשו את העברות המידע, כותבים את החוזים ומתוך זה התגלה החסר. לדוגמה, אחד הדברים הבולטים והמהותיים פה, למעט הפרטים המדויקים של המידע, שעל פי דרישת המדינה עצמה לא הזכיין מפעיל את הכביש, אלא חברת הפעלה שתהיה מטעמו. התוספת החמישית מזכה את הזכיין במידע, אבל מי שצריך את המידע וישלח את החשבונות תהיה חברה הפעלה מטעם הזכיין. צריך לתת זכות חוקית למפעיל הזה לקבל את המידע.

האם לפי המצב הקודם, אם הזכיין מקבל הסמכה אי אפשר שיגיד שמישהו מטעמו יקבל את המידע?

אני לא חושבת שאפשר להעביר את המידע הזה הלאה. כשהתוספת נקבה בזכיין, אז זה הזכיין.

התוספת החמישית בנויה על שני טורים: טור אחד זה הגוף שלו יימסר המידע וטור ב' זה פרטי המידע שיימסר. בפיסקה (1) אנחנו מוסיפים למעשה את מי שמפעיל מטעם הזכיין את כביש האגרה ומסמיכים על ידי זה את המפעיל בפועל לקבל את המידע.

ולכן הוספתם את המילים: "או מי שבידו זיכיון בר תוקף..."?

לא, זה עניין של ניסוח לאופציה הבאה של מנהרות הכרמל. ברגע שדחפנו את העניין של המפעיל באמצע סעיף קיים, היה חסר לנו הזכיין בכביש מנהרות הכרמל.

אם כך, מה אתם מבקשים?

בפיסקה (1) אנחנו מבקשים להוסיף לתוספת החמישית, בגוף שלו יימסר המידע, גם את המפעיל מטעם בעל הזיכיון. פרט (5) לתוספת החמישית, טור א', ייקרא כך לפי הצעתנו: "מי שבידו זיכיון בר תוקף להפעלת כביש אגרה לפי חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה-1995, ומי שמפעיל מטעמו את כביש האגרה או מי שבידו זיכיון בר תוקף להפעלת כביש אגרה לפי חוק כבישי אגרה (מנהרות הכרמל), התשנ"ה-1995".

פיסקה (2) עוסקת בהרחבת פרטי המידע שיימסרו. זה הנוסח שעליו התמקחנו ולפניכם נמצא מה שהוסכם בסופו של דבר. במקום מה שהיום קבוע יבוא: שם בעל הרכב, מספר זהותו ומענו, תאריך ושעת רישום הבעלות על שמו, בעלים של הרכב בתקופת החיוב. השאילתות לא יבוצעו פר רכב, אלא פר תקופה – חודש אחורה – ולכן בתיאוריה ייתכן מצב שבו הרכב יחליף ידיים בתקופת חיוב אחת, שהיא לפי תקנות אכיפת התשלומים של כביש אגרה תקופה של חודש. לכן אנחנו צריכים לשים את זה פה ברבים. כמו כן יימסר מידע לגבי הבעלים של הרכב בתקופת החיוב, תאריכי ושעות רישום הבעלות על שמם, תאריך חידוש רשיון הרכב, סוג הרכב ומשקלו, שם היצרן וכל הפרטים הטכניים שנאמר לנו שזה חיוני כדי לאמת בדיוק את התמונה שצולמה מול הנתונים של הקובץ, כדי שלא תהיינה טעויות. כמו כן תאריכי ושעות רישום גניבת ומציאת הרכב. כמובן שאין לחייב בעל רכב רשום בנסיעה שעשה רכבו אחרי שנגנב.

החלק הבא הוא רשימת מספרי רישוי ויתר פרטי המידע ביחס לרכבים נוספים. זה נועד לצורך עיכוב חידוש רשיון הנהיגה. אם שלחו חשבון, הוא לא שולם, התמלאו התנאים בחוק להטלת סנקציה של עיכוב חידוש רשיון רכב, וזה יכול לחול על רכבים אחרים ולא רק על הרכב שנסע.

מה כתוב בחוק העיקרי?

זה בדומה לפקודת המסים (גביה).

אני מבקש לבדוק את הסמכות בחוק העיקרי, כדי שלא תהיה לנו תקנה שהיא אולטרא-וירס.

בחוק העיקרי נאמר שאפשר לא לחדש את חידוש רשיון רכבו הנוכחי. כלומר, אם הוא החליף בינתיים רכב, אפשר לעכב את חידוש רשיון הרכב הנוכחי.

הרי עובר זמן ממתי שהוא נסע ולא שילם ועד שבאים לגבות ממנו ויכול להיות שבינתיים הוא החליף רכב. "רכבו" זה שלו.

כלומר, אתם נותנים לזה פרשנות שאם יש לו מספר כלי רכב אפשר לעכב לו את רשיונות כל כלי הרכב שבבעלותו? בוודאי שלא זו היתה הכוונה.

כתוב "רשיון רכבו", כדי שאם במקרה הוא מכר את הרכב שעשה את הנסיעות שבגינן יש חוב, אז יעכבו את רשיון הרכב הנוכחי שלו.

עיכוב רשיון הרכב הוא רק אמצעי כדי לגבות.

זה ברור, אבל עדיין לא עולה על הדעת שאם יש לו מספר כלי רכב בבעלותו יעכבו את חידוש רשיונות כל כלי הרכב.

אנחנו לא מסמיכים את המפעיל לעשות את העיכוב, אלא רק נותנים לו את המידע להפעיל את הסמכות שקבועה שם.

כאן כתוב יותר מזה: לא שילם בעל חוב חלוט בשל נסיעותיו בכביש, לא תחדש רשות הרישוי כהגדרתה את רשיון רכבו.

זה לא הסעיף הרלוונטי. הסעיף הרלוונטי הוא סעיף 9 בתקנות שנותן את האפשרות להצמיד את החוב לרכב.

בסעיף 9 בתקנות נאמר: התברר לבעל הזיכיון כי רכב שחויב בשל נסיעה בו לא נפרע ואינו עוד בבעלות החייב, רשאי הוא בלי לגרוע מכל תרופה אחרת העומדת לו לפי החוק או לפי תקנות אלה, להודיע לחייב שאם לא ישולם החיוב הוא יתווסף לחשבון שיישלח לגבי רכב אחר שבבעלותו שצוין בהודעה. ואם באותה שעה לא היה בבעלותו רכב אחר – לגבי רכב אחר שיהיה בבעלותו.

זו תקנה ולא החוק העיקרי.

החוק העיקרי קובע סמכות לעכב ופה נכנסים לפרטים הביצועיים. התקנות שמונחות עתה על שולחן הוועדה זה לתת להם את המידע הדרוש לבצע את זה.

זה רק לגבי חייב שמכר את רכבו ולא במקרה שמלכתחילה יש מספר כלי רכב.

יש סעיף שאומר שחייבים לא לחדש רשיון רכב. "לא שילם בעל רכב חוב חלוט בשל שלוש נסיעות בכביש אגרה, לא תחדש רשות הרישוי כהגדרתה את רשיון רכבו עד לתשלום מלוא החוב החלוט, ובלבד שהוצאו הודעות כדין לבעל הרכב ...". לפי זה, אם יש לו מספר כלי רכב, אסור לחדש את הרשיון לכל כלי הרכב.

כל הכביש הזה בנוי על האכיפה. אין שום מחסומים על הכביש ואין שום אפשרות גביה אחרת. מי שעולה על הכביש, נוסע לביתו ואחר מקבל חשבון הביתה. רוצה – משלם, לא רוצה – לא משלם. לכן, כשחוקקו את החוק כבר חשבו על זה שאנחנו חיים בתוך עמנו, ומי שלא יחשוב שיש סנקציה מאוד חריפה, אולי יגיד שלא צריך לשלם ולא ישלם. כתוצאה מזה החברה שמפעילה את הכביש תפשוט את הרגל, כי אין לא מקורות הכנסה אחרים. לכן, הסנקציה היא באמת קשה, כדי שמי שצריך לשלם את אותם שנים-עשר שקלים, אכן ישלם אותם ולא כדאי לא להסתבך עם עיכוב רשיון וכו'.

השאלה היא אם זה הגיוני שאם לא שילמת על רכב אחד, לא יאריכו את כל רשיונות הרכב שיש ברשותך.

ההיסטוריה היתה הפוכה. זה התחיל מעבירה פלילית שהורדה, אבל היה צריך לתת איזשהו כלי אזרחי שהוא חזק.

נכון שזה לא נושא הדיון, אבל אני בודק קודם כל אם התקנה עומדת במובן החוק, כי אני לא יכול לאשר תקנה שמנוגדת לחוק.

רשות הרישוי בסך הכל נותנת את המידע וזה לא מחייב אותם. עצם מסירת המידע לא מחייבת אותם לעכב את חידוש רשיונות הרכב של כל הרכבים שיש ברשות החייב, אלא הם יכולים לבדוק שאם יש חוב מאוד גבוה, יבחרו מבין הרשימה כלי רכב אחד שהשווי שלו מספיק כדי לכסות את החוב, ויתעלמו מהשאר.

אני בספק אם הפרשנות הרחבה הזאת מתחייבת מהחוק עצמו. אני זוכרת שדובר על כך שאם הוא מוכר את הרכב וקנה רכב אחר, יש לאפשר לעכב את הרשיון של כלי הרכב שנרכש במקום הקודם. בפירוש לא היתה כוונה לעכב חידוש כל רשיונות כלי הרכב שבבעלות אותו אדם. זה מרחיק לכת.

לפני כמה דקות ביקשתם מאיתנו לאפשר למסור מידע גם למי שמפעיל מטעם הזכיין. בסעיף 12(ד) כתוב: ובלבד שהומצאו הודעות כדין לבעל הרכב על ידי בעל הזיכיון. כלומר, אם אין הודעה מטעם בעל הזיכיון אלא מטעם החברה המפעילה, אי אפשר לעכב את הרשיון.

ההודעה יוצאת מטעם בעל הזיכיון.

המפעיל הוא בסך הכל שלוח של בעל הזיכיון.

גם אם הפירוש של גברת בנדלר הוא הפירוש הנכון, שלא היתה כוונה שיוכלו לעכב את רשיונות כל כלי הרכב שבבעלותו, עדיין צריך לנסח את זה כך. אם לאדם יש שני רכבים והוא מוכר רכב אחד מבלי לרכוש תחתיו רכב אחר, אם לא יטילו עיכוב על שניהם במקרה שימכור אחד ולא ירכוש תחתיו אחר, לא תהיה אפשרות לאכוף. לכן צריך לתת את האפשרות להטיל את העיקול על כל הרכבים שבבעלותו והיה שהוא ימכור את אותם רכבים שעשו את העבירה ולא שילמו, תהיה למפעיל אפשרות להיפרע ממשהו אחר אם לא נקנה תחתיו משהו אחר. אני חושב שהנוסח המוצע בהחלט מחויב.

אנחנו דנים פה בסך הכל בתקנות שמאפשרות העברת אינפורמציה. מה יעשו עם האינפורמציה והשאלה אם הפרשנות נכונה וכו', זו כבר שאלה משנית. אנחנו כרגע רוצים רק לקבל את המידע.

אני חולקת רק על הערה אחת שלך, שהשאלה של הפרשנות - מה יעשו עם המידע - היא שאלה משנית. אחת משתיים - אם מדובר במידע שחוק הגנת הפרטיות חל עליו, אנחנו לא יכולים לאפשר למסור מידע רחב ללא גבולות ואז לומר שמה יעשו עם זה אחר כך היא שאלה משנית. השאלה אם המידע הכל כך מסווג הזה, שחוק הגנת הפרטיות צריך לחול עליו, היא שאלה לחוד ולא זה המקום שאנחנו נדון בו. אם אני מסתכלת על התוספת החמישית לפקודת התעבורה, אזי לאף גוף – לא לחברות הביטוח ולא לאדם פרטי שצריך להגיש תביעה נגד מישהו שגרם לי נזק ברכבו – אין אפשרות לקבל מידע רחב כל כך.

יש לזה הסבר פשוט מאוד. המדינה הוציאה מכרז ורצתה לשכנע את הסקטור הפרטי להשקיע 1.350 מיליארד דולר בבניית כביש אגרה. המדינה רצתה להסביר לסקטור הפרטי שהוא יוכל בקלות יחסית לגבות. אם יהיה עוד גוף אחד כזה שישתכנע – ואני לא רואה את הגופים האלה עומדים בתור, כדי להשקיע 1.350 מיליארד דולר – כנראה שגם הם יצטרכו את זה.

אין בינינו מחלוקת לגבי הצורך לתת כלים מאוד יעילים לחברה שמפעילה. השאלה היא אם ראוי או לא ראוי שהחברה המפעילה או הזכיין יקבלו מידע על כל כלי הרכב שברשותו של אדם שעבר עם איזו מכונית ולא שילם אגרה.

בסייפא כתוב: ובלבד שהדבר דרוש לשם הפעלת כביש האגרה והסמכויות לפי הזיכיון. כלומר, בסופו של דבר שיקול הדעת יהיה של משרד התחבורה, כי אם הוא יחליט שזה לא דרוש, הוא לא חייב לתת.

אנחנו הרי יודעים שזה ילך בקבצים מגנטיים ומשרד הרישוי לא יבדוק אם כשאתה מבקש מידע כזה, אתה באמת צריך את זה לצורך הפעלת הסמכויות.

הוא יחליט החלטה כללית.

האם משרד התחבורה ערוך לתת את כל הפרטים, כמו צבע הרכב, תאריך ושעות גניבות וכו'.

ככל שיש לנו את הנתונים, נוכל לתת אותם. אין לנו את צבע הרכב לגבי כל כלי הרכב ובמידה שיש, ניתן אותו.

יש לכם מידע על שעת הגניבה ושעת המציאה?

יש לנו את שעת הרישום, כלומר השעה שהמידע נכנס לקובץ. על גניבות המשטרה מודיעה לנו מהר, אבל על מציאות מודיעים לנו חודשים אחר כך וזאת רק לאחר תחנונים, כשאנחנו כבר יודעים שהרכב הוחזר.

בעברית נכונה צריך להגיד כלי רכב ולא רכבים.

מה קורה עם כביש חוצה ישראל מבחינת הפעלתו?

לקראת האביב הקרוב אנחנו נפתח קטע ראשון בין נחשונים לאייל, כאשר תחילת גביית האגרה תהיה כמה שבועות לאחר מכן. בכל חודש אנחנו משקיעים במשק הישראלי כ-130 מיליון שקל. יש לנו כ-12 אלף עובדים, מהם 2,000 עובדים ישירים ו-10,000 בלתי ישירים.

כמה מהם מרומניה?

כ-800 עובדים מתוך ה-2,000 הם עובדים זרים. 10,000 העובדים הלא ישירים הם כולם ישראלים. יש לנו מאה משרדי תכנון שעובדים עכשיו בכל התחומים.

באיזה בעיות אתם נתקלים היום?

יש לנו בעיה אחת מהותית קשה – נושא מסירת השטח במגזר הערבי-ישראלי בטייבה וטירה. הציעו להם קרקע חלופית וזו בעיה מהותית שצריך לטפל בה, כי זה יכול לעכב את ההצלחה של כל הפרוייקט הזה.

אתם כבר סוללים שם?

אנחנו לא יכולים לעבוד שם.

כמה קילומטר כביש שם הם בבעיה?

שבעה ק"מ שלא התחלנו בהם שום דבר. יש לנו שם חור ועברנו לעבוד צפונה משם.

יש שם חשש כבד לאלימות ולכן לא עובדים שם.

התקציב השנתי שלהם גדול יותר מאשר התקציב של מע"צ. זו תרומה אדירה למשק. העיכוב בעבודה בשבעת הקילומטר הללו זו אוזלת יד טוטאלית.

מה קורה עם זה? יש אנשים שמטעם לאומי, לא כלכלי, לא רוצים להיפרד מהקרקע ואולי גם רוצים לתקוע את הפרוייקט, כחלק ממאבק לאומי. הם לא יהיו מוכנים בשום אופן למסור את הקטע הזה ואז נצטרך להיערך לעימות. או שיכול להיות שהאשמה במדינה, שלא הציעה דברים חלופיים כמו שצריך ולא טיפלו בזה כמו שצריך ולכן זה תקוע באשמתנו.

לעניין הזה אני אשמח לתת לך פרטים אחרי הישיבה.

אני רוצה לבדוק אתכם אם הצד שלנו, קרי מינהל מקרקעי ישראל ומשרדי הממשלה האחרים, לא מספיק גמישים ולא מספיק קואופרטיביים, ולכן הטענות שם הן טענות נכונות. או שיש מניע זר, נניח לאומני, ולכן החליטו לתקוע את הפרוייקט וגם אם יתנו להם בכפר שמריהו הם לא ירצו.

המצב יותר פרובלמטי, כי חלק מהאנשים חתמו וחזרו בהם מהמסירות. חלק מהבעיה היא שאנשים צופים פני עתיד – מה יקרה כשהכביש יגיע לפאתי הגליל ואז זה יכול ללבות את היצרים באזור השפלה. יש פה מצב של דומינו ומדינת ישראל פה לא פועלת בצורה נחושה.

אתם סבורים שזה עומד להסתדר או שזה יעבור לדרך של עימות?

אני אשמח לעדכן אותך אחרי הישיבה. הוצעו פתרונות, בטייבה נחתמו שני הסכמים עם מרבית בעלי האדמות, קבוצה אחת נתנה לעבוד ואכן התחלנו לעבוד, קבוצה שנייה חזרה בה מההסכם. יש כאן גם עניין בכיוון לאומני, כלומר גורמים שמתסיסים.

עם כמה בעלי קרקע אין עדיין הסכם ובכמה דונמים מדובר?

חלק חזרו בהם מההסכם. בעלי 400 דונם עומדים מאחורי ההסכם.

כלומר בעלי 200 דונם לא מאפשרים מעבר. כמה בעלים יש ל-200 הדונם האלה?

הרבה מאוד אנשים.

מי מנהל עם אותם בעלים את המשא ומתן?

אנחנו מנהלים את המשא ומתן בשיתוף עם המינהל. זה עלה כבר לכל הרמות הבכירות ויש גם מעורבות של המשטרה.

מבחינתכם, כשאתם מנהלים איתם משא ומתן, יש לכם הצעות הוגנות לקרקע חליפית?

יותר מהוגנות. יש כמה חלופות של קרקע חלופית, כולל בטייבה שם המינהל הציע ביוזמתו קרקע חקלאית לבנייה.

מלבד הקטע הזה הכל פועל טוב.

מה עם השלבים הבאים?

אנחנו וכביש חוצה ישראל במשא ומתן עם האוצר להאריך באופן טבעי את חוזה הזיכיון הנוכחי לעוד 18 ק"מ, לקטע מכביש 65 לכביש 70 – ואדי ערה לואדי מילך. התוואי עובר ישירות מצומת עירון, חותך את הרי מנשה מזרחית לרגבים, גבעת עדה, גבעת ניל"י, עמיקם ודליה.

אני חושב שאין לנו סיבה לא להסכים לתקנות כפי שהוגשו לנו בנוסח הבא: (2) "במקום האמור בטור ב', יבוא 'שם בעל הרכב, מספר זהותו ומענו, תאריך ושעת רישום הבעלות על שמו, בעלים של הרכב בתקופת החיוב ותאריכי ושעות רישום הבעלות על שמם, תאריך חידוש רשיון הרכב, סוג הרכב ומשקלו, שם יצרן הרכב, דגם הרכב, צבע הרכב, תאריכי ושעות ביטול וחידוש רשיון הרכב, תאריכי ושעות רישום גניבה ומציאת הרכב, רשימת מספרי רישוי ויתר פרטי המידע בסעיף זה ביחס לכלי רכב נוספים שבבעלות בעל הרכב, ובלבד שהדבר דרוש לבעל הזיכיון לשם הפעלת כביש אגרה והסמכויות לפי הזיכיון".



אני חושב שצריך להוסיף את המילים "ככל שהמידע הזה מצוי בידי משרד התחבורה", כדי שלא תהיה הפרה ושלא יהיה מישהו שיתבע את משרד התחבורה על כך שלא נותנים את צבע הרכב.

יש לנו חוזה איתם.

אני חושב שבתקנות צריך להיות כתוב: ככל שהם מצויים בידי משרד התחבורה.

אפשר להוסיף את זה בסוף הסעיף.

אני לא בטוחה שהתקנה הזאת היא לא אולטרא–וירס.

מה יקרה אם שיטת הגביה הזאת לא תצליח? אני מניח שתצטרכו לעשות כמו בחוץ לארץ, כך שמי שיש לו כרטיס אלקטרוני יעבור במחסום אוטומטי ואחרים יצטרכו להיעצר בשער ויצטרכו לשלם במזומן.

מי שנוסע קטע אחד, שהוא כתשעה קילומטר, עד שלושה קטעים – שזה כשלושים קילומטר - ישלם את מינימום המחיר, שזה היום כשבעה שקלים. מי שנוסע מ-50 קילומטר ומעלה, מכסימום חמישה קטעים, ישלם 13 שקלים. המחירים הם מהנמוכים בעולם לקילומטר.

מה המהירות המרבית שתהיה מותרת בכביש הזה?

המהירות המרבית תהיה 110 ק"מ.

אנחנו מאשרים את התקנות. אנחנו מאשרים גם את תקנת משנה (1) לגבי מסירת מידע למי שמפעיל מטעם הזכיין את כביש האגרה או מי שבידו זיכיון בר תוקף להפעלת כביש אגרה לפי חוק. זאת כדי לאפשר את מסירת המידע לקבלן משנה.

אני מודה לכולם, הישיבה נעולה.


- - - - - - - -

הישיבה ננעלה בשעה 13:20