פרוטוקולים/כלכלה/3491




2
ועדת הכלכלה
18.07.2001

פרוטוקולים/כלכלה/3491
ירושלים, י' באב, תשס"א
30 ביולי, 2001

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 323
מישיבת ועדת הכלכלה
יום רביעי, כ"ז בתמוז התשס"א (18 ביולי 2001), שעה 08:30

חברי הוועדה: היו"ר אברהם פורז
מיכאל איתן
יגאל ביבי
יצחק גאגולה
יצחק וקנין
נעמי חזן
נחום לנגנטל
מיכאל קליינר
נחמה רונן

שר התקשורת, ראובן ריבלין
אורי אולניק - מנכ"ל משרד התקשורת
יזהר טל, ד"ר - יועץ משפטי, משרד התקשורת
אריק רשף, עו"ד - משרד התקשורת
טל אופק, עו"ד - סגנית בכירה ליועץ המשפטי, משרד התקשורת
אמיר לוי - רכז תקשורת, אגף התקציבים, משרד האוצר
דוידה לחמן-מסר, עו"ד - משנה ליועץ המשפטי לממשלה
יורם מוקדי, עו"ד - מנהל המינהלת להסדרת השידורים לציבור, המועצה לשידורי
כבלים ולוויין
דורית ענבר, עו"ד - יו"ר המועצה לשידורי כבלים ולוויין
אמיר בן-בסט, סרן - ענף הדין הבין-לאומי, פרקליטות צבאית
אלון טל - קמ"ט תקציבים, משרד הביטחון
בני איינהורן - סגן נשיא בכיר, דיסקונט השקעות
אסתי שטרנבך, עו"ד - חברות הכבלים
עליזה גורן - חברות הכבלים
איילת כהן-מעגן, עו"ד - לשכה משפטית, חברת בזק
אבי גבאי - סמנכ"ל כלכלה, חברת בזק
עמית שכטר - מנהל ריגולציה, חברת סלקום
יורם חטב - איגוד שחקני המסך, פורום היוצרים בקולנוע ובטלוויזיה
אייל מלובן - מנכ"ל איגוד העובדים בקולנוע ובטלוויזיה
ליאור פורת, עו"ד - YES
מיכל רפאלי-כדורי - YES
מוריאל מטלון, עו"ד - YES
אייל פלטון, עו"ד - ברקמן, וקסלר, סהר בלום, משרד עורכי-דין
יחיאל חזן - חברת טלוויזיה וכבלים ביו"ש

אתי בנדלר

לאה ורון

שלומית כהן

1. הצעת חוק הבזק (תיקון מס' 24), התשס"א-2000.
2. הצעת חוק הבזק (תיקון מס' 26), התשס"א-2001 – ח"כים: אברהם פורז, מיכאל איתן,
אלי גולדשמידט, נעמי חזן, אחמד טיבי, מאיר שטרית.

א. דיון בסעיף 26 להצעת החוק (סעיף 6יב2 פסקה 2 המוצע) בעניין התמורה.
ב. בקשות לדיון מחדש, ביניהן בעניין החלטת הוועדה לייעד 10% מהסכומים המוקצים
להפקות מקור לצורך הפקת תוכניות בענייני דת ומסורת.

1. הצעת חוק הבזק (תיקון מס' 24), התשס"א-2000;
2. הצעת חוק הבזק (תיקון מס' 26), התשס"א-2001 – של קבוצת חברי-כנסת;
א. דיון בסעיף 26 להצעת החוק (סעיף 6יב2 פסקה 2 המוצע) בעניין התמורה

אני פותח את ישיבת הוועדה. נותרו לנו כמה נושאים בעניין חוק הבזק. הנושא הראשון הוא ההסכם בין המדינה לבין חברות הכבלים לגבי התמורה. אנחנו אמורים לדעת האם המדינה מקבלת את העמדה. אני מבין שהשרה לבני היתה אמורה להחליט בשם המדינה אם ההסדר שהוצג על-ידי עובדי האוצר מקובל עליה.

אין עדיין אישור של השרה. יש לנו הצעה לנוסח.

חבל שאתם מפתיעים אותי.

התקשרה אלי אתמול היועצת המשפטית של משרד האוצר, כשהייתי עסוקה בעניין אחר, ושאלה אותי אם אני רוצה לראות את הטיוטה, ואמרתי לה שאין טעם שאראה אותה.

יש מכתב בשם עו"ד ימימה מזוז, שבו נאמר שמציעים לנו, אחרי הרישא של סעיף 1 בפסקה "המוסכמות", במקום פסקה 2 המובאת בשתי גרסאות תבוא פסקה חדשה בזו הלשון: "בעל הזיכיון ישלם למדינה, לפי הקבוע בהסכם שייחתם בין המדינה לבין בעלי הזיכיונות, והוא יהיה רשאי להמשיך ולהפעיל את אגרת השידור בכפוף להוראות חוק זה, ולרשיונות שיינתנו גם לאחר תום תקופת הזיכיון, וזאת על אף האמור בסעיף 6יא(ב) כנוסחו ערב תחילתו של תיקון מספר 25". כאן גם נאמר, שההסכם טרם אושר על-ידי השרה לבני.

הסעיף הזה בלתי אפשרי, כי מה יקרה אם ההסכם לא ייחתם? אי-אפשר בחוק לומר, שיהיה על-סמך הסכם שאולי לא ייחתם. ההנחה שהסכם ייחתם היא הנחה מאוד אופטימית, אבל היא לא יכולה להיות חלוטה.

החתימה הזאת כפופה לאישור של השרה.

כרגע ההסכם הזה איננו בר תוקף. אם השרה תעדיף לא לחתום עליו, אז הוא לא יחייב איש.

מצד המדינה יש הסכמה על הסעיף הזה גם מצד השרה.

אבל מצדי אין הסכמה, אני לא עושה חוקים כאלה. צריך לכתוב, שאם לא יושג הסכם בין המדינה לבין חברות הכבלים תוך פרק זמן שאנחנו נקבע, וזאת בכפוף לזה שחברות הכבלים רוצות את החוק החדש, אז נצטרך לחזור לעניין שזה ייקבע על-ידי בית המשפט. אני מעריך שזה ייקבע על-ידי בית המשפט בגרסה שלי. אין דרך אחרת, אלא אם כן אנחנו רוצים לחכות עם החוק עד שהשרה תחליט.

יש עוד אפשרות, והיא שיעלו למליאה שתי הגרסאות.

מצדי תגישו הסתייגות.

אבל יש אפשרות להעלות שתי גרסאות.

אני לא יכול להעלות גרסה שבעיני היא חסרת נפקות משפטית. אני מוכן לעשות הסתייגות האומרת, שבעלי הזיכיון ישלמו למדינה תמורה לפי הסכם שנחתם עם המדינה. אם עד יום שהחוק יגיע לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, נניח ביום שלישי בשבוע הבא, ייחתם הסכם, אני אסכים שההסתייגות הזאת תתקבל.

אני מציע להוסיף לסעיף שלך סיפא, לפי כל מה שכתוב בסעיף, או בהסכמה בין הצדדים עד מועד מסוים.

זה בדיוק מה שאני אמרתי. אני מדבר על הגרסה שלי. צריך להתנות את זה בכך שבעלי הזיכיונות בחרו לבוא למשטר החדש, ואז יהיה כתוב: "בעל הזיכיון ישלם למדינה תמורה לפי הסכם שייחתם בין הצדדים. היה ולא נחתם הסכם תוך התקופה האמורה בסעיף קטן א לעיל תבוא גרסה ב".

אם אתם רוצים לטרפד את החוק, אין לי בעיה. הייתם אמורים לבוא לפה היום עם הסכם חתום, או לפחות עם הסכמת השרה. אם אתם רוצים, אני אחכה עד שהשרה תחליט.

האלטרנטיבה שלנו היא לא אלטרנטיבה של פוסק, אלא האלטרנטיבה של הצעת החוק הממשלתית.

אין לי בעיה, זאת יכולה להיות הסתייגות שלכם. האלטרנטיבה לשיטתי היא גרסה ב.

לגבי הסעיף של הסכם שייחתם אין צורך להכניס את זה בצורת הסתייגות. נעשה הסכם בין הצדדים, ואם לא אז תיכנס אחת הגרסאות, או שלך או שלנו.

גם זאת אפשרות. הרישא אומרת הצעת ימימה מזוז.

למעט המלה "ייחתם".

אם לא נחתם הסכם תוך 60 יום מיום כניסתו לתוקף של חוק זה והחליטו חברות הכבלים להישאר במשטר הישן, ימונה פוסק שיקבע אם על בעל הזיכיון לשלם למדינה תמורה.

זאת אומרת, החלטת הוועדה היא שהנוסח שיהיה בחוק הוא הצעת ימימה מזוז, ובהמשך יהיה כתוב: "ואולם אם לא נחתם הסכם תוך 60 ימים..." ויופיע מה שמופיע כאן כגרסה ב.

נכון. והוורסיה השנייה תהיה עמדת האוצר.

אם כך, אין הסתייגות. יש שתי גרסאות, שהאחת היא גרסת ימימה מזוז פלוס גרסה ב של פורז. גרסה שנייה היא גרסת ימימה מזוז פלוס גרסה א של הממשלה.

מיום מעבר החוק תוך 60 יום אנחנו צריכים להגיש את הבקשה לרשיון מפ"א, שזה כולל תוכנית עסקית וערבויות.

אתה צודק, זה יהיה תוך 30 יום ולא תוך 60 יום.

האם יש מישהו שתומך בגרסת האוצר, שהם ימנו את הבורר והם יחליטו מה הבורר יחליט? אף אחד לא תומך בגרסה הזאת. זאת תהיה הסתייגות.

"התמורה תשולם בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים". אם יתברר שאכן יש הסכם סופי, אני אתמוך במליאה שזאת תהיה הוורסיה.

אתה אומר, שאם השרה תאשר את ההסכם עד ההצבעה, אתה מוחק את החלק השני.

נכון.

מבחינתי אם ההסכם ייחתם, לא הייתי רוצה בשום פנים שהנוסח עם הבורר ייכנס לחוק.

הוא לא ייכנס, כי הוא ייפול במליאה.

רק אם ההסתייגות שלך מתקבלת.

יהיו שתי גרסאות שיעלו למליאה.

גרסה ראשונה היא הגרסה שאומרת סעיף ימימה מזוז פלוס גרסת פורז. גרסה שנייה היא נוסח ימימה בלבד. לגרסה הראשונה תהיה הסתייגות של האוצר.

מאחר שבהסכם נדונו דברים שונים, בין היתר גם סעיף 30א, אני מציעה שבמקום "על אף האמור בסעיף 6יא(ב)" ייאמר "על אף האמור בהוראות", בלי לייחס את זה לסעיף ספציפי. שאלת התמורה נדונה לא רק על אף האמור בסעיף 6יא(ב), אלא על אף האמור בהוראות אחרות של החוק.

אבל על זה היה הדיון.

רק בסעיף 6יא(ב) מוזכרת הסוגיה.

הרי זה סעיף התמורה.

אתם אמרתם פה, שאנחנו ויתרנו על הפיצול לפי סעיף 6יא, אז אי-אפשר להתעלם מזה. כדי לא להתחיל להגיד על אילו הוראות אנחנו מדברים, אני מציעה שזה יהיה "וזאת על אף האמור בהוראות החוק כנוסחו ערב תחילתו של החוק".

זה הסעיף של החובה לרכוש.

הגברת שטרנבך, תני לי דוגמה מה יכול לקרות אם זה הנוסח.

אני לא רוצה שתעלה טענה מצד ג כלשהו, שההסכם הזה לא מביא לידי ביטוי את כל מה שהוא היה צריך להביא. לכן אני מבקשת שזאת תהיה הוראה כללית.

אבל לסעיפי תמורה זה הסעיף.

נכון, אבל אתה מתייחס ספציפית רק לנושא מסוים בחוק הישן. אני מציעה שייאמר: "על אף האמור בהוראות החוק כנוסחו ערב כניסתו של תיקון מספר 25", זאת אומרת שזה כולל הכל.

הלכנו כאן עם עיקרון מסוים.

היא יכולה לומר, שהיא הולכת לבית המשפט להליך של בוררות, ואז מה?

נקודת המוצא לוויכוח הזה, ואין לטאטא אותה מתחת לשולחן, היתה הפרשנות לסעיף 6יא(ב). כאן הגיעו להסכם, שעל-פיו על אף האמור תשולם התמורה. 6נו הוא סעיף שבא לומר, שבהסכם הזה אין לאף אחד שום טענה או שום תביעה בנוסף לסוגיית התשתית, דהיינו גם לא על הפיצוי. לכן אנחנו מבקשים שהסעיף הזה יישאר כפי שניסחה אותו היועצת המשפטית של משרד האוצר, על דעתנו. הנושא הזה הוא נושא עקרוני.

זה בכלל לא עקרוני, שניכם מדברים על אותו דבר. אבל אסתי פוחדת שייפתח פתח רעה.

היא רוצה לשמור לעצמה את הטענה, שהיא לא שילמה את התמורה בגלל סעיף 6יא. אני מוכנה שיהיה כתוב "על אף האמור בסעיף 6יא ויתר הוראות החוק".

זה לא מפריע לי.

"ימונה פוסק שיקבע אם על בעל זיכיון לשלם למדינה תמורה בשל כך, שעל פי הוראות חוק זה ... הוא יהיה רשאי להמשיך ולהפעיל את תחנת השידור לביצוע פעולות בזק, למתן שירותי בזק ולשידורי כבלים, בהתאם להוראות החוק, גם לאחר תום תקופת הזכאות, וזאת על אף האמור בסעיף 6יא(ב)".

אנחנו מבקשים שיופיע גם פה "ביתר הוראות החוק".

אני רוצה להסביר למה פה זה לא צריך להופיע. פה הבורר אמור היה לפסוק רק בשאלה, האם הם היו חייבים לשלם תמורה וכמה. קודם ההסכם מגלם את כל הפיצויים והתביעות ההדדיות של כל הצדדים.

את לא צריכה את זה פה, כי כתוב פה "אם בעל הרשיון ישלם למדינה תמורה בשל כך שעל פי הוראות חוק זה ... הוא יהיה רשאי להמשך". ברור שזה בתום תקופת הזיכיון מול החוק הכולל.

אני מציע שלא נתעמק בזה, הרי כבר נחתם הסכם. אני לא מעלה על דעתי שהשרה לבני תתנגד.

דווקא בסעיף שמתיר את הסמכות לפוסק, הוא צריך להביא בחשבון לא רק את סעיף 6יא(ב) אלא הוראות אחרות של החוק.

מי אמר שלא?

זה לא כתוב. כתוב: "על אף הוראות סעיף 6יא(ב)", ומה עם שאר ההוראות?

נוסיף: "והוראות אחרות של הדין הקודם".

זה לא נכון.

כולנו מבינים מה כתוב פה, וגם הבורר יבין.

כמובן שנשנה את המועד הנקוב בסעיף (ב). מדובר בו על מינוי תוך 30 ימים ממועד תחילת תיקון 25, וכיוון שאתה נותן 30 ימים לחתימת ההסכם אז נתאים את זה.

בסדר.

בסעיף ו המלים "וכן בעלי המניות ובעל הזיכיון", בהגדרה "בעל הזיכיון" – נדרש פה שתינתן ערבות לא על-ידי החברה שמקבלת את הרשיון, אלא על-ידי בעלי המניות. זה דבר ששלוש החברות לא יכולות להסכים לזה. גם בדיון שהיה בוועדה סוכם, שיש כאן חברה שיש לה תשתית ויש לה רשיון, ואם היא לא פורעת אפשר לקחת לה גם את התשתית וגם את הרשיון.

אבל זאת הגרסה שלהם.

זה מופיע גם בגרסה שלך.

זה בסדר, אנחנו מוותרים מראש על הכל גם פה.

ניהלתם משא-ומתן והגעתם להסכם. אני לא מתערב בעניין.

איפה זה מופיע בגרסה שלי?

בראש עמוד 18, בסעיף 2, בעל הזיכיון צריך לתת את נושא הערבויות לצורך הבטחת התשלום.

זה הבורר, זאת כבר לא החלטת המדינה.

בעל הזיכיון ישלם ויהיה ערב, אבל בעלי המניות לא יכולים. ברגע שבעל הזיכיון מוגדר לא החברה עצמה אלא גם בעלי המניות שלה, כלומר גם דיסקונט השקעות, גם מעריב, גם דנקנר השקעות, החברות האלה לא יכולות להיכנס להסכם, אין דבר כזה. זה נגד הגדרה של חברה בע"מ, שהיא חברה בעירבון מוגבל ולא הבעלים שלה.

כל חברה שפותחת חשבון בבנק, מבקשת לתת ערבות אישית של בעלי המניות.

לא נכון. יש הגדרה מהי חברה בע"מ.

השאלה היא אחרת פה. מה מפריע לנטוש את "תבל", להקים חברה אחרת לאותם בעלי מניות ולעשות את "תבל" פושטת רגל?

הרשיון ניתן לחברת "תבל", התשתית היא של חברת "תבל". החוק אומר, שהחברה בעלת התשתית היא זאת שפונה לקבל רשיון מפ"א. יש כאן ההגדרות, אפשר לחזור חמישה עמודים אחורה. זו החברה שהיא גם בעלת התשתית וגם מקבלת רשיון מפ"א. לצורך העניין החברה הזאת פושטת את הרגל, כלומר לא יכולה לעמוד בדרישה שיפסוק הפוסק. באותו רגע פותחים לה את הרשיון ולוקחים את התשתית, אבל לא ייתכן שהבעלים יהיו ערבים לזה.

איזה ביטחון יש שהתשתית לא עוברת בשום מקרה? אתה רוצה שנכניס הוראה, שאסור לחברה בעלת הזיכיון לגנוב את התשתית?

יש את זה, זה כתוב. כתוב שאני לא יכול להעביר שום נכס מנכסי הרשיון.

אני רוצה להזכיר לך, אדוני, מה אתה חשבת כשקבעת את הסעיף הזה, וזה סעיף שאתה קבעת. חששת מהמצב, שהתמורה צריכה להיות מושתת על מי שהיה בעל זיכיון, כי הוא זה שחייב היה להעביר את התשתית.

אבל אם נקבע בחוק, שהתשתית הזאת משמשת, למרות כל ההסתייגויות, וכל ההעברה לא תפגע בזכות הזאת?

מה שעמד ביסוד הסעיף הזה, זה שאם תוטל חובה לתשלום תמורה למדינה, התמורה תשולם ולא תהיה תלויה בשום דבר חיצוני אחר.

אם נקבע סעיף האומר, שהתשתית כולה, על מתקניה, היא רובה למילוי ההתחייבויות, מה אתם רוצים יותר?

התשובה היא שכל התשתית משועבדת היום.

אנחנו חשבנו, שהציבור זכאי לכך שאם הבורר קבע תמורה, היא תשולם לאלתר במזומן, לא יהיה ויכוח, לא יהיה צורך באכיפה. למשל, אם התשתית משמשת כערובה והם לא משלמים, תיאורטית צריך למכור את התשתית, זאת אומרת עוד פעם לא מגיעה תמורה. הסנריו האפוקליפטי שהוא מתאר, זה שאם החברה פושטת את הרגל, אל לנו לרדת לבעלי המניות. ואני אומרת בדיוק הפוך, אם החברה פושטת את הרגל זאת אומרת שהתשתית לא הוכיחה את עצמה.

זאת הרמת מסך.

התמורה היא לא על התשתית?

זאת לא הרמת מסך.

ממתי בעל מניות ערב לחובות החברה?

מהיום שקובעים שהוא צריך.

אני לא מבין את הגישה החדשה של היועצת המשפטית.

זאת לא גישה חדשה, זאת רק לא גישת חברות הכבלים.

אני מדבר על עיקרון, לא על חברות הכבלים.

לי יש עשר חברות. חברה אחת נותנת ערבות, האם על כל חברה אני צריך לתת, בנוסף לערבות שלה, גם ערבות שלי?

יש מקרים כאלה, ואני מניחה שאם תשאל את מר איינהורן כיצד נוהג בנק דיסקונט תגלה שכך הדבר.

לבנק דיסקונט יש מאה חברות, האם הן נותנות ערבויות וגם הבנק נותן?

בוודאי.

יש פה בעיה רצינית. הבעיה לבוא לגוף שקיבל זיכיון מהמדינה ולומר לו היום, שבעלי המניות שלו צריכים לתת ערבויות להתחייבויות של הגוף, היא מרחיקת לכת.

האם יש סיכוי שאני יכול לבקש דבר כזה מהחברה האמריקנית UPC?

השאלה היא אם יש סמכות לבורר לקבוע את הערבויות. יכול להיות שהם יביאו ערבויות בנקאיות.

הטענה שהם אומרים, שהם לא יכולים לצפות מ-UPC שהיא תיתן ערבות, אף אחד לא מבקש ממנה לתת ערבות. הסעיף הזה דואג למצב, שבו הפוסק פסק והם חייבים לשלם, אבל אין תשלום, ובאמת UPC לא נתנה ערבות, כי הם לא הולכים אליה עכשיו לבקש ערבות. כיוון שהכל כאן הוא במין הסדר סטטוטורי שהחוק קובע אותו, אז החוק אומר שאם יהיה מצב שבו עברנו את כל התהליך, נקבעה חובת תשלום ומאיזושהי סיבה הם לא משלמים, אז לא נשארים עם זה תלוי באוויר אלא החובה חלה על בעלי המניות.

נניח שעכשיו יבוא משקיע חדש וייפגש עם כל האנשים המלומדים ויאמר שהוא רוצה להשקיע בארץ, וייכנס תנאי כזה של משקיע זר, שיאמר שהוא רוצה להשקיע במסגרת חברה, השקעתו היא השקעה ברוכה והוא קובע אותה בתוך החברה על-פי הכללים. אומרים לו, שבנוסף לכך ייתן ערבות אישית. אומר המשקיע שהוא יחשוב על זה, אבל הוא ילך לרומניה להשקיע.

אנחנו הולכים בדיוק על אותו רציונל כשאנחנו נותנים רשיונות. אנחנו נותנים רשיון, בעל הרשיון מציג תוכנית כלכלית להשקעה בתשתית וכולי. מה יהיה אם פתאום הוא יפשוט את הרגל ולא יוכל להשקיע? כאשר הוא מקבל את הרשיון, בנוסף לזה שהוא הציג תוכנית כלכלית מאוד יפה, בעלי המניות שלו נותנים כתבי התחייבות לתשלום אותם סכומים שבהם, במידה שהוא יאמר שאין לו הכספים, אז יש כתבי התחייבות של בעלי המניות. הרציונל שיש כאן תשלום, שרואים חשיבות לכך שהוא יתקיים ומטילים כאן חובה, אם לא יהיה התשלום, גם על בעלי המניות, זה לא דבר תלוש מהמציאות, זה נעשה גם בהקשרים אחרים.

הערבויות האלה נדרשות תמיד לפני הקמת תשתית, לצורך הבטחת תקנותה של התשתית.

גם לצורך ההפרטה ומתן השירותים.

תחשבו על העובדה שחברת UPC צריכה להודיע לבורסה האמריקנית שהיא עריבה למשהו שהיא לא יודעת מהו.

הבעיה היא אחרת. אני לא יכול היום לומר, שאני נותן רשיונות חדשים רק לאדם שגם בעלי המניות נותנים לו ערבות. אם אתה לא רוצה, אל תיקח.

עדיין יש לו האופציה לא לקחת את הרשיון.

במקרה שהוא כושל, אפשר למכור את התשתית לאחר.

אבל מי ייקח את התשתית? הבנק.

הבנק ייקח חברה.

אלה אותם בעלים, זה בדיוק העניין. הוא יכול תיאורטית לרוקן את החברה, הבנק ייקח את זה ויעביר את זה לחברה אחרת.

נחה דעתי, ששעבוד התשתית לצורך קיום התחייבויות למדינה ואפשרותה של המדינה, במקרה של כישלון התשלום, לקחת את כל התשתית הזאת ולתת אותה למישהו אחר להפעלה, לדעתי היא בטוחה מספקת ואין סיבה בנסיבות כאלה ללכת עד לבעלי המניות, שחלקם אולי נזהרים והם עדיין למדו דיני תאגידים, שאתה מכניס לחברה מה שיש לך ולא יותר מזה, וזה בכל זאת מצב קיים. אחרי ששמעתי גם את סעיף התמורה, לדעתי הוא מתקבל על הדעת, התשתית מכסה מעל ומעבר. לכן לדעתי צריך להוריד את העניין של בעלי המניות.

ביקשתי לברר האם היום לא ניתן היתר לשעבד את התשתית. הרי זה נכס מנכסי הרשיון.

היא לא משועבדת.

יש סעיף שלא ניתן, אלא אם נקבע כך ברשיון או שהשר נתן היתר.

השר ייתן את ההיתר רק לאחר שווידא את האפשרות של המדינה לקבל את מה שמגיע לו.

מאה אחוז.

צריך להיות ברור, שהתשתית של חברות הכבלים היא בטוחה לצורך פירעון.

מגרסה ב פסקה 3א(ו) אני מוחקת את המלים "כן בעלי המניות". השאלה היא אם אני מוחקת את זה גם מגרסת הממשלה.

אני לא יכול לומר לממשלה מה ההסתייגות שלה. אתם תחליטו. אתם רשאים לשנות או להשמיט את ההסתייגות שלכם במהלך היום.

בעקבות הדיון האחרון בוועדה ולאור פנייתם של כמה חברי-כנסת להסדיר את הנושא של מתן שירות של חברות הכבלים ביו"ש, ניהלנו כמה התייעצויות עם כל המשפטנים הבכירים, איך אפשר לנסח סעיף בתוך חוק הבזק שתוכנו יביא לכך שמי שמפעיל שירותי כבלים, או כפי שזה קרוי בחוק החדש "בעל רשיון כללי לשידורים", יצטרך לתת שירותים גם ביו"ש. חברת "פרטנר", למשל, נותנת שירותים ביו"ש.

"פרטנר" זאת חברה לטלפונים סלולאריים.

בצד ההסדרה המשפטית של מתן שירותי כבלים ביו"ר ובעזה, יש כל מיני סוגיות מסחריות שקיימות בין חברות הכבלים לבין חברת YES לבין חברה שפועלת בכמה ערים ויישובים ביו"ש, חברת "כבלטק". אנחנו לא יכולים בחוק להתייחס להסדרים מסחריים ספציפיים, עתידיים או נוכחיים, בין המפעילים לבין אותה חברה. ברור לנו שתוספת הסעיף הזה יכולה להשפיע בדרך כזאת או אחרת על כך שייווצרו הסדרים מסחריים שכאלה בין החברה שפועלת לבין החברות.

לצערי משרד המשפטים אינו נוכח.

זה על דעתם?

אתמול קיימנו התייעצות עם כל המומחים בנושא הזה. אני אקרא את הסעיף.

6יא1, סמכויות נוספות: "השר רשאי לקבוע, בתקנות או ברשיון, הוראות לבעל רשיון כללי לשידורי כבלים לעניין מתן שידורים לאזרחים ולתושבים ישראלים ביישובים הישראלים ביהודה והשומרון ובחבל עזה, לרבות הוראות לבעל רשיון לעניין פעולות בזק הנדרשות לשם כך".

סעיף 2 אומר, שהדבר הזה נכון גם ל-YES.

אנשי הפרקליטות הצבאית, האם יש לכם מה לומר?

אנחנו מסכימים לכך, זה נעשה בעצה אחת אתנו.

חבר הכנסת קליינר, אתה מרוצה?

לא. מבחינת YES אין בעיה, כי היא בלוויין והיא תגיע לכל מקום. מבחינת הכבלים, הצעת התיקון המקורית, כפי שהגשתי אותה, מעולם לא אמרה לחייב לחבר כל מקום, כי זה לא הגיוני. אבל צריך להעביר עוד סמכות אחת שהיתה בהסתייגות שלי והיא לא מועברת, בכל הנוגע לתשתית. זה לא פותר את הבעיה של אותם מקומות שהם מחוברים ללוויין.

כיוון שהתשתית מופעלת על-ידי חברה אחרת, חברה בעלת זיקה, הוספנו כאן "לרבות הוראות לבעל רשיון". זה לא בעל רשיון שידורים, אלא זה בעל רשיון לפי חוק בזק, תשתיתי, לעניין פעולות בזק. בעל רשיון מוגדר בסעיף 1. בעל רשיון לשידורי כבלים מוגדר כזה שעוסק בתוכן, בשידורים. בעל רשיון מוגדר בסעיף 1 לחוק כבעל רשיון לפי סעיף 4, דהיינו זה שמפעיל את התשתית. בעולם שאחרי תיקון החוק, התשתית של הכבלים תופעל לפי סעיף 4.

נאמר בפירוש לוועדה וכך יבוצע.

אחר-כך תעלה הטענה, שזה מכוון רק לבעל רשיון.

בעל רשיון לא כולל את השידורים.

לאור ההבהרה אני מקבל את הסעיף.

כדי שזה ייתן את המענה המלא, צריך להוסיף אחרי "פעולות בזק" גם "ושירותי בזק הנדרשים לשם כך". חלק מהפעולות יהיו כאלה שהם גם בהגדרת שירות, ואז זה סוגר את המעגל.

הסעיף הזה נולד מאוחר מאוד פה בוועדה, בגלל עימות מסחרי בין חברת "כבלטק" שפועלת באזור אריאל לבין חברות הכבלים. חברת "כבלטק" פנתה אלינו בדרישה שנרכוש אותה בסכום שנראה לנו מופרז, גם בעיני כל המומחים במדינת-ישראל. הצענו לה הצעה כלכלית, במחיר שנראה לנו גבוה יותר מכל מה שמקובל בשוק, ואחת מהחברות שלנו נסחרת בבורסה האמריקנית ושם מוגדר בדיוק מה השווי. כתוצאה מכך שלא הצלחנו להגיע אתם למשא-ומתן מסחרי לפי רצונם, הושמעו כלפינו האיומים שייכנס בחוק סעיף שיחייב אותנו לפרוס ביהודה, שומרון ועזה, כאשר כידוע לכם הבעיה קיימת רק באזור אריאל בחברה אחת. אנחנו מוחים על זה. אני חושב שזה שימוש לרעה.

תבואו לשר ותטענו שזה לא בסדר.

אנחנו בוודאי נטען. המודל העסקי יכול שישתנה, אם תהיה ההוראה של השר. כל תהליך בקבלת הרשיונות בוודאי יותנה בזה, כי כידוע לכם לפרוס בתשתית פיסית את יהודה, שומרון ועזה זה כמעט על גבול הבלתי אפשרי.

לדבריו של איינהורן אני רוצה לומר, שכל ניסיון מצד גורם כלשהו להפעיל לחצים לא היו יכולים לשאת שום פרי אם הדברים האלה אינם הגיוניים מבחינת טובת הציבור, ולכן אני לא מציע לאף אחד מהצדדים האינטרסנטיים במפה התקשורתית לדבר על לחצים. כי אם נכנסים ללחצים, הלחצים יכולים להיות לוחצים מכל מקום.

רמת-הגולן, לית מאן דפליג מבחינת החוק הישראלי, היא חלק ממדינת-ישראל.

ולכן אנחנו מכסים אותה.

רמת-הגולן נמצאת במצב האומלל, שאתם חייבים לרשת אותה ואתם לא מרשתים אותה.

לית מאן דפליג שדה-יורה, אני מקווה שגם דה-פקטו, רמת הגולן היא חלק בלתי נפרד ממדינת-ישראל. אתם צריכים לכסות את רמת הגולן, ובכל זאת יש לכם סעיף בחוק שנקרא סעיף מילוט, שאומר שאם מקום מסוים הוא פי ארבעה מדברים מסוימים אתם לא צריכים, ואכן כך הדבר. דין אחד אנחנו רוצים שיהיה, וחברי הכנסת קליינר ואיתן לא מבקשים שייעשו דברים שהם משוללים כל היגיון כלכלי.

אני מבקש שלצורך ביצוע הפעולה הזאת, שהשר יהיה רשאי להתיר לנו להשתמש בטכנולוגיות נוספות אלחוטיות.

הם כבר הופכים ללוויין.

הנוסח הוא מצוין. אם מר איינהורן היה רואה את הנוסח המקורי של התיקון, כפי שהוא אושר, הוא היה מרוצה, כי שם נאמר במפורש שהחיוב הוא רק לגבי מי שמחובר לכבלים היום, ואין הכוונה להטיל חיוב לחבר כל נקודה שבה אין היום כבלים לגבי יש"ע. לעומת זאת, אדוני השר, בנוסח המקורי היתה התייחסות למחיר.

אני הבהרתי, שאין דרכנו לקבוע בחוק הוראות לעניין מחיר. יש פה התערבות של המחוקק לכתוב סוגיות שאמורות להיות מוסדרות.

ואז מה שקרה במעלה אדומים יקרה באריאל.

לא התכוונתי שיציינו 17 שקלים ו-22 אגורות לערוץ, אלא התכוונתי לומר שהמחיר שישלמו באריאל לא יהיה שונה מהמחיר שמשלמים בפתח-תקווה.

אבל יש שר בשביל זה.

הכנסת הכירה במתיישבי יש"ע כמי שצריכים וחייבים, והיא חוקקה לגביהם חוק, שהם חייבים לשלם את אגרת השידור של הטלוויזיה הישראלית. יש שם מקומות שבכלל לא קולטים, אבל הם חייבים לשלם.

חמש שנים לא קלטתי, והייתי חייב לשלם אגרת טלוויזיה. אם אמרו לי שאם הייתי מודיע שהמכשיר מקולקל, לא הייתי משלם. אם הרשת שלהם מקולקלת, אז זה לא נחשב מכשיר.

הנקודה הקובעת היא, שהחיוב בא לא כתוצאה מצו של מושל צבאי, לא משום הסדרי ביניים, אלא הוא בא מכוח החקיקה של הכנסת.

ברמת העיקרון, אנחנו מתייחסים לאזרחים הישראלים שחיים ביש"ע כמי שזכאים לשירותים שווים. זאת המדיניות של הכנסת. יש כאלה שרוצים להוציא אותם משם, אבל כל זמן שהם שם – שולמית אלוני בנתה גן באבני-חפץ שקוראים לו "גן שולה", כי היא היתה שרת החינוך והיא נתנה להם גן ילדים. אנחנו עכשיו נמצאים בבעיה של הספקת שירותים לכלל אזרחי מדינת-ישראל, וכמו שהם חייבים לפרוס ברמת הגולן, וזה עסק לא כדאי ולא כלכלי, אז עם כל הכבוד התפקיד שלך הוא להשתדל לעשות כמה שיותר כסף והתפקיד שלי הוא לתת שירותים לכלל אזרחי מדינת-ישראל, ולדעת שכמו שבארצות-הברית יש כלל יסוד בתקשורת שיש שירותים מועדפים, מסובסדים, גם לתושבי הפריפריה, אז גם אצלנו יש איזשהו איזון. בתל-אביב אתם מרוויחים יותר, ויש מקומות שאתם מפסידים. אתם לוקחים את זה כעסקה שלמה. אני רוצה שבמשחק הכולל של כוחות השוק והתחרות, מי שהולך לעסקים האלה יבין שיש מקומות שבהם הוא מפסיד, וחובתי לכפות עליו שהוא לא יעשה טריקים וייקח רק את המקומות שנוחים לו.

בעניין המחיר אפשר להגיד שמצפונית קובעים את העיקרון, ובסוף נגיע למצב שטכנית זה ייפול. ברור לנו, שלחבר כבלים את אריאל זה פחות רווחי מאשר לחבר את נתניה או שכונה בתל-אביב. אם אני אגיד שלא מעניין אותי מחירים, הם יגידו שהם ייתנו אלא שניתן להם את המחיר הריאלי. הם לא יגידו שהם רוצים רווח, הם יגידו שלא נחייב אותם להפסיד. אני רוצה שיהיה ברור, שכאשר השר יקבע תהיה לו סמכות, כי כאן יש התחברות של שתי חברות שכל אחת לוקחת קטע, והפחד שלי הוא שחברה שתביא עד לנקודה מסוימת, מרכיב המחיר שלה יביא למצב כזה שאלה שלוקחים משם ומגיעים עד האזרח יגידו שהם לא יכולים לעמוד בזה בגלל מחירי החברה הראשונה, ואילו החברה הראשונה תגיד שהיא לוקחת את העלות.

אני אומר חד-משמעית, שלא יוכלו להפלות, משום שהחובה שחלה עליהם לא להפלות חלה כשם שהיא חלה עליהם בין לקוחות.

אתה לא עונה על השאלה שלי. אני עונה לך איך הם לא מפלים: חברה א מביאה את זה עד לנקודה מסוימת, במקרה זה מדובר ב"ערוצי זהב", והיא תגיד שהעלות שלה לחבר נניח מראש העין עד לאריאל, היא לוקחת בעבור כל מנוי 10 דולר, כי זה מה שעולה לה, היא לא רוצה להרוויח. חברה ב תגיד, שאם היא קונה מחברה א ב-10 דולר ואחר-כך צריך להביא את זה עד לאריאל, היא לא תוכל לעמוד במחיר האוניברסלי שהם קובעים, ולכן היא בורחת מהעסק הזה או מכריזה על עצמה כפושטת רגל. ברור שכל העסקה היא עסקת הפסד, לכן מישהו כאן צריך לספסד.

השירות האוניברסלי תמיד מסובסד על-ידי מתן שירות במקום שאתה מרוויח.

נכון. אז כאן יהיה מצב שכל מה שאתה אומר יתקיים, אבל מה שאנחנו רוצים לא יתבצע בסוף.

יש אותו מצב במתן שירותים.

אנחנו מבקשים שהמצב הנוכחי, ואנחנו לא מדברים כרגע על תוספות, יהיה כזה שאדם שגר באריאל יוכל להמשיך לקבל את השידורים בכבלים במחיר שישלם תושב כוכב יאיר.

נמסר לנו, שהתעריף שמשלם מנוי באריאל יותר נמוך מהתעריף של כוכב יאיר.

השאלה היא מה יהיה מחר, איך אנחנו מבטיחים שהמצב לא ישתנה.

ברגע שיש תשתית לא יכולה להיות אפליה בין אזרח לאזרח.

אני תושב אריאל. בזמנו עבדתי בחברת "כבלטק" ויזמתי את הקמת טלוויזיה בכבלים ביהודה ושומרון.

המצב הוא, שהתושבים באריאל נדפקים פעמיים. פעם אחת הענישו את התושבים, כיוון שלא הביאו טלוויזיה וכבלים ליהודה ושומרון. פעם שנייה, כאשר הולכים ומביאים דיגיטלי אז מענישים אותנו שנהיה רק מחוברים ללוויין. לא נכון מה שנאמר פה, חברת "כבלטק" לא מעוניינת למכור את החברה. חברת "כבלטק" פנתה לחברת "ערוצי זהב" וביקשה לקבל את השידורים הדיגיטליים, והם השיבו שהם לא ייתנו.

זה לא נכון.

תושבי אריאל ביקשו מ"כבלטק" שיסבירו להם מה לעשות על-מנת שיישארו כבלים. התושבים אמרו דבר פשוט, שהם רוצים לקבל שידורים דיגיטליים ביישובים הקיימים, הם אינם מבקשים לעשות טלוויזיה לכבלים ביישובים לא קיימים. במקום שהיום יש טלוויזיה לכבלים, מבקשים שיהיה טלוויזיה לכבלים. אבל כיוון שיש ניסיון שביישוב מעלה-אדומים קנתה חברת "ערוצי זהב" את חברת "ערוצי אדום", כיוון שהתוכן נמכר לחברת "ערוצי אדום" במחיר מופקע והשר לא יכול היה להתערב בעניין המחיר, כמו שאומר היום היועץ המשפטי, ולכן פשטה את הרגל חברת "ערוצי אדום" וחברת "ערוצי זהב" היא שמפעילה שם היום.

אם התושבים במעלה-אדומים מקבלים טלוויזיה במחיר הוגן, אז מה זה משנה?

אנחנו רוצים שתושבי אריאל יקבלו דיגיטלי באותו מחיר.

אין בעיה בכלל.

השאלה היא האם הנוסח הזה מסמיך את השר לקבוע את המחיר. אני לא בטוח.

זה להרוג את העסק, בואו לא ניתמם. ברגע שהשר יכול רק לקבוע שהמחיר לצרכן יישמר, אבל הוא אומר למישהו לעשות את זה בהפסד, אז הוא כאילו לקח את השירות מהצרכן. הוא לא אומר את זה, אבל זאת התוצאה.

אני קורא את הסעיף הזה לפי תומי ואני רואה שהשר למעשה יכול לומר לאחת מהחברות בעלות הרשיון בתחומי ישראל, שתספק שירותים באזור טריטוריאלי נתון, ומשעה שהוא קבע את הכלל הזה הם חייבים לספק את השירות במחיר האוניברסלי המסופק לכולם.

אין ספק.

זה נכון שאולי הם יפסידו כתוצאה מהרחבת הזיכיון, זאת אומרת יכול להיות שהצו הזה יגרום להם שמה שהם יקבלו מהמינויים החדשים לא יכסה את העלות, אבל לא כתוב פה שזה חייב להתאזן. לדעתי זה פותר לכם את הבעיה לחלוטין, אלא אם כן אתה אומר לי שאפשר לעשות אפליית מחיר. אומר יזהר טל ואומר השר שאי-אפשר לעשות אפליית מחיר, אז זה פשוט לספק שירות למקום שלא כדאי.

אתם מודעים לכך שזאת עוד גזירה.

למה גזירה? מה זה עולה לך?

זה עולה לו.

אין שום כוונה בסעיף החוק הזה לגרום לחברה כלשהי לעשות שיקול דעת מסחרי על-מנת להתמזג או לא להתמזג. אנחנו קובעים למען האזרח את העקרונות של השירות האוניברסלי. לא יהיה לאף אחד יתרון על האחר בכל מה שקשור לחקיקת חוק זה, ואין חוק זה בא כדי לתת יתרונות לצד של חברה של אינטרס כזה על אינטרס אחר. דין אחד וחוק אחד יהיו לכולם, גם לאזרחי ישראל הנמצאים בארץ ישראל ולא רק במדינת-ישראל.

האמירה קצת לא מדויקת. הם לא יוכלו לפרוס לתוך יהודה ושומרון, כיוון ששם זה תחום אחר ולשר אין סמכות להורות להם לעשות את זה.

יש הממונה. לצערי הרב עדיין לא החלנו את החוק על יהודה ושומרון.

בנוסף להוראת השר, בוודאי שיצטרכו להסדיר את הרישוי מול הרשות המוסמכת בשטחים, זה לא בא במקום.

שההבהרה תהיה כזאת, שהשר יוכל להורות לחברות הכבלים לפרוס ליש"ע.

הנחת היסוד בהסתייגות שאנחנו הגשנו היתה, שהמקסימום שהשר יוכל לחייב את חברת "ערוצי זהב", במקרה המדובר, להביא תשתית דיגיטלית עד לקו הירוק, הוא לא יכול מעבר לו, ואז יצטרך מישהו לעשות את ההובלה מהקו הירוק עד אריאל.

למה לך להיכנס לכל מיני פלפולים? איך במעלה-אדומים הוא יכול?

במעלה-אדומים הוא פשט את הרגל ו"ערוצי זהב" קנה אותו. ואם פה הוא יפשוט את הרגל?

פה נאמר דבר מאוד פשוט, שהשר יכול לחייב חברת כבלים לספק שירותים באזור שנקבע ובתחום שנקבע, על אפה ועל חמתה ובניגוד לרצונה ולמרות שיקול כלכלי שיש לה, במחיר אוניברסלי.

ההצעה שלי, שאמרה שהשר יכול לחייב את המחיר שהם יגבו, היתה עדיפה. אם אתה יכול לחייב אותם להביא לאריאל, אין לי בעיה.

איפה שאני יכול לחייב אותם בשטחי מדינת-ישראל, אני יכול לחייב אותם באריאל.

אדוני השר, אני פונה אליך מאחר ששמעתי את הדברים שלך ואני יודע שהתכוונת לדבר מסוים, אבל הם יכולים להתפרש גם אחרת. אמרת, שכמו שאתה יכול לחייב אותם בשטחי מדינת-ישראל אתה תחייב אותם באריאל. אומר לך היועץ המשפטי שלך, שברמת הגולן חל החוק הישראלי והשר לא יכול לחייב ולא הכנסת.

הוא לא יכול בשביל 27 אנשים למשוך כבל שעולה לו כך שגם שימוש של 250 שנה לא יכסה את זה.

אם זה יהיה על עניין של הפסד ורווח, הוא לא ייתן.

הסעיף הזה יביא להסדר ביניהם בשנייה אחת. יש דברים שגם השירות האוניברסלי הוא בעייתי ביותר מבחינת היכולת לחייב משקיע, שאתה מחייב אותו בהשקעה האוניברסלית לעשות דברים שהם בלתי הגיוניים בעליל. למשל, מקימים יישוב שאתה צריך למשוך אליו כבל של 15 קילומטר, וזה עולה לך הרבה יותר מאשר במקום אחר. היישוב הזה הוא עדיין לא יישוב קבע וכיוצא בזה. לשם כך יש לוויין ויש שיטות אחרות, כי הם טוענים שמבחינה כלכלית זה לא מעשי. אז ברשיון, לא בחוק, קובעים לו שעד גבול מסוים הוא מחויב ומגבול מסוים זה לשיקול דעתי – הצורך הציבורי, השליחות הלאומית וכדומה. אריאל מחוברת, מעלה אדומים מחוברת, אלפי-מנשה מחובר ואין בעיה.

יש בעיה עם מעלה-אדומים, אני מדבר רק על מי שמחובר היום, זה כל העניין. הבעיה היא במעבר לדיגיטלי. בלא דיגיטלי כולם מחוברים.

אני מציע שנסמוך על השר, אבל אני הייתי מעדיף שלשר תהיה סמכות, שהוא יגיע למסקנה שאם חברה מקבלת את הנקודה בראש העין, שלשר יהיה שיקול גם במקרה של ויכוח מה המחיר באותה נקודה והוא יוכל להתערב. השר יכול להגיד, שאם יש מצב שבו נתבע תשלום מראש העין על-מנת לספק לאריאל את הנקודה, אני מוכרח להביא בחשבון שזה לא נגמר בראש העין אלא זה הולך עד אריאל, והקטע הזה הוא קטע מפסיד.

השר הרי קובע את המחיר למנוי בקצה הסיפור והוא קובע שחובה לחבר אותם, מה שיקרה באמצע יקרה.

נניח שיש משא-ומתן בין הספק הנוכחי לביניהם. הספק הנוכחי יגיד, שאם דורשים ממנו מראש העין מחיר כזה הוא לא מספק את השירות.

הכשל היחיד בתזה שלך היא, שאם השר קובע שהוא צריך להתחבר אז הוא צריך להתחבר.

אבל אומרים לך שברמת הגולן 20 שנה לא מחברים.

זה לא נכון.

יש פרמטר שצריך להפעיל אותו לגבי כל אזרחי ישראל, באשר הם. כמו שהוא לא חייב היה לחבר יישובים בתוך ישראל, נידחים ורחוקים, אתה לא מצפה שביהודה ושומרון יהיה דין אחר. הפרמטר הוא העלויות, זאת אומרת שברור שאם העיר אריאל היתה בתוך ישראל היא היתה חייבת חובת חיבור. אם הוא לא יסתדר עם האדם באריאל, הוא יוכל לעשות את זה ישירות. ברגע שיוציאו לו פסק-דין שהוא חייב לחבר את אריאל, הוא ישקיע פי ארבעה ויחבר. אתה לא יכול להעמיד אותו כבן ערובה אצל האדם מאריאל.

אני לא רוצה שיהיה גם הפוך.

כיוון שיש כבר היום מערכות שפועלות וללקוח יש היום את השידור האנלוגי ואנחנו רוצים את השידור הדיגיטלי, אני מקווה שהתיקון בחוק לא יביא לידי כך שבסופו של דבר אנחנו ניפול בין הכיסאות.

מיקי איתן רוצה דבר טוב, אבל הוא לא מבין שהוא יוצר מצב שבו הוא נותן יתרון כלכלי לצד אחד על צד אחר.

למה? הוא יכול להגיד שהוא יעשה את זה לבד.

נניח שאני חברת הכבלים והשר נתן לי הוראה לחבר את אריאל בתחום הזיכיון שלי, ואני צריך לספק שירות לאריאל. אחת משתיים, או שאני מגיע להסכמה עם המפעיל המקומי ועושה את זה אתו בדרך כלשהי, ואם לא מוטלת עלי חובה לעשות את זה לבד, ואז זה יעלה לי פי מאה.

אנחנו מאשרים את סעיף איו"ש. הנוסח יהיה: "1. אחרי סעיף 6יא יבוא: 6יא1 סמכויות נוספות – השר רשאי לקבוע, בתקנות או ברשיון, הוראות לבעל רשיון כללי לשידורי כבלים לעניין מתן שידורים לאזרחים ולתושבים ישראלים ביישובים הישראלים ביהודה והשומרון ובחבל עזה, לרבות הוראות לבעל רשיון לעניין פעולות בזק ושירותי בזק הנדרשות לשם כך".

מה נקבע לעניין המחיר?

המחיר לא ייכנס לסעיף הזה.

הנושא הבא הוא סעיף 62 להצעת החוק. אתה רוצה לבקש דיון מחדש.

קיבלתי פנייה מיושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת ליצמן, שביקש ממני לא לקחת מוועדת הכספים את הסמכות לאישור תעריפי בזק ולהשאיר אותה, כמו שהיא היתה עד היום, בידי ועדת הכספים. ממילא הדבר הזה יהיה בתוקף רק שנתיים, כי בעוד שנתיים הפיקוח הפרלמנטרי יוסר, ואני לא רוצה לפתוח חזית נוספת מול ועדת הכספים. אני מציע שבהסכמתכם נסכים שהסמכות לאישור תעריפי בזק תישאר בידי ועדת הכספים כמקודם.

אנחנו מסכימים רק בגלל בקשתך. הסידור הזה לא בסדר.

אם כך, סעיף 62 להצעת החוק, המצוי בשולי דף מספר 28, יימחק. זהו הסעיף המתקן את סעיף 15א לחוק העיקרי. ובהוראות המעבר, בסעיף האחרון בעמוד 36, סעיף 94ג, במקום "ועדת הכלכלה" יבוא "ועדת הכספים". וכן המלים "כנוסחו" בסעיף 62.

ב. בקשות לדיון מחדש, ביניהן בעניין החלטת הוועדה לייעד 10%
מהסכומים המוקצים להפקות מקור לצורך הפקת תוכניות בענייני דת ומסורת

אנחנו עוברים לדיון בהסתייגויות. לחברי הכנסת מסיעת חד"ש אין זכות להגיש הסתייגות, כי הם לא חברי הוועדה.

אם הם אינם מיוצגים בוועדה יש להם זכות אוטומטית להגיש הסתייגות. אם הסיעה מיוצגת בוועדה, חבר הוועדה יכול להסתייג רק ברשות הוועדה או יושב-ראש וועדה.

הם מציעים לשם החוק, שבמקום "בזק ושידורים" יבוא "בזק, שידור וקליטה". אני מציע לאשר להם הסתייגות לשם החוק.

אני מאוד מבקשת לא להגיש לי הסתייגויות לשם החוק, משום שהסתייגות כזאת היא משבשת.

אנחנו דוחים את ההצעה של חד"ש לשנות את שם החוק ונותנים להם הסתייגות לשם החוק.

בסעיף 5א הם מציעים למחוק את המלים "או לעיקול". האם מישהו תומך בזה? לא. אנחנו מאשרים להם להגיש הסתייגות.

בסעיף 10ג(5) הם מציעים לבטל את גרסה א.

אין לנו היום שתי גרסאות, משום שגרסה א התקבלה כגרסת הוועדה וגרסה ב הפכה להסתייגות.

צרפי אותם להסתייגות לגרסה ב.

אבל הם לא נוכחים פה.

הם היו צריכים להיות נוכחים, ואי-אפשר לרשום הסתייגות שאין לה היגיון, לכן היא לא נרשמת.

חבר הכנסת קליינר, אני מבינה שכל ההצעות שמתייחסות לאיו"ש סודרו.

דיברנו גם על האנטנה.

היתה הצעה של חבר הכנסת קליינר, שהתיקון שעבר פה לעניין ה-LMDS – אנחנו נחיל אותו גם על שטחי איו"ש ועזה. גם בעניין הזה התייעצנו עם אגפי המשפט הבין-לאומי והתשובה היא כזאת: לפני כמה חודשים עבר בוועדה תיקון דומה של חבר הכנסת פורז, שעוסק בהתקנת אנטנות לוויין על גבי גגות הבתים. חלפו כמה שבועות מהתקנת הסעיף בחוק הישראלי, וצו מקביל לו יצא על-ידי הממשל הצבאי לעניין אנטנות לוויין. שוחחנו עם גורמי הצבא, הם לא ראו מניעה שלעניין ה-LMDS ייצא גם כן צו מקביל. זה נראה לנו הפתרון המשפטי, ולא שכרגע נעשה הוראה טריטוריאלית מיוחדת.

יש פה שתי מערכות דינים שונות והחוק הישראלי לא יכול לכלול הוראה. כרגע אני לא רואה מניעה.

דיברתי אתמול עם סגן ראש-הממשלה ושר הפנים, ובעניין ה-LMDS לא יצטרכו לקבל היתר, יצטרכו רק לקבל את האישורים של איכות הסביבה או משרד הבריאות.

להפך, הם מעוניינים שאותם כללים יוכלו להיות חלים גם שם.

זאת אומרת, שמי שלא ישלם לראש העיר מה שהוא רוצה, לא יהיה לאזרחים שלו?

דין שווה לאריאל כמו לכפר-סבא. כדי שיהיה דין שווה צריכה להיות פעולה חקיקתית של הצבא. שמענו כאן גם מפי המנכ"ל וגם מפי הנציג, שהם יבדקו את זה בפרק זמן סביר וכרגע הם לא רואים מניעה שזה יחול גם שם.

אין כל מניעה, כמו שחוקי התכנון והבנייה חלים.

יש כאן הסתייגות נוספת של חבר הכנסת קליינר, לעניין קישור גומלין. בעמוד 6 של הנוסח יש סעיף קטן ד(1) החדש לסעיף 5 האומר: "לא הסכימו בעלי רשיון בדבר המחיר, כאמור בסעיף קטן (ד), רשאי השר להורות כי לא יעוכב ביצוע קישור גומלין בהתאם להוראות שנקבעו לפי סעיף קטן ב(1) וכן רשאי הוא ליתן כל הוראה אחרת, כפי שיראה לנכון בנסיבות העניין, לרבות תשלומים חלקיים. החלטה תינתן תוך זמן סביר שלא יעלה על שנה".

במקום "לא הסכימו בעלי רשיון בדבר המחיר, כאמור בסעיף קטן (ד), רשאי השר להורות כי לא עוכב ביצוע קישור גומלין" יבוא "לא הסכימו בעלי רשיון בדבר המחיר, כאמור בסעיף קטן (ד), לא יעוכב ביצוע קישור גומלין בהתאם להוראות שנקבעו לפי סעיף קטן ב(1) והשר ייתן הוראות". זאת אומרת, אתה מחייב קודם כל לבצע את קישור הגומלין.

היום בין "פרטנר" ל"בזק" יש קישור גומלין, רק בהסכמה ביניהם, והם יכולים להחליט כל אחד מהם שממחר "בזק" לא נותנת ל"פרטנר" אפשרות לזיכיון?

יש סמכות לשר לקבוע את זה.

אז מה מציע, אם כך, חבר הכנסת קליינר?

חבר הכנסת קליינר מעוניין ליטול את שיקול הדעת של השר בנקודת ההחלטה.

עורכת הדין אופק, איך עובד היום קישור גומלין?

כל הסעיף הוא סעיף של הפעלת שיקול דעת. הוא מתייחס לסעיף קטן אחד מתוך המסגרת הכללית, שמופעל רק במצב שיש חוסר הסכמה לגבי המחיר. רק לאותה פינה אם יש חוסר הסכמה לגבי המחיר, יבוצע קישור גומלין.

מה קורה אם יש חוסר הסכמה לפי המצב המשפטי הנוכחי?

לשר יש שיקול דעת להורות שלא יעכבו את ביצוע קישור הגומלין וגם להתערב בעניין ההסדרים. חבר הכנסת קליינר רוצה, שאם אין הסכמה לגבי המחיר השר יהיה חייב להורות על ביצוע קישור גומלין.

את זה אתם הצעתם, זאת הצעה ממשלתית.

אתה רוצה שהשר יהיה חייב להחליט על קישור הגומלין ולקבוע גם את המחיר?

לשר יש סמכות בחוק. הוא רשאי לחייב בעלי רשיונות וקישור גומלין. לא השתנה דבר, היום כולם חייבים. אני רוצה להתחייב שלא שוחחתי עם מר קליינר בנושא הזה מעולם.

לאור מה שמתפתח כאן, אני מניח שמישהו מנציגיך דיבר אתי.

נציגיי אומרים לי שלא. לשר יש סמכות נוספת, לא רק שהוא רשאי לקבוע את קישור הגומלין, אלא כיוון שלקישור הגומלין יש מחיר, השר רשאי גם להתערב במחיר. כאשר יש סכסוך בין שני צדדים לגבי המחיר, אז הם פונים לשר ובחוק יש מנגנון שאומר שהוא יקבע את המחיר על-פי עלות ורווח, וגם על זה אין ויכוח.

באה הממשלה והציעה כאן לקבוע עוד דבר, שאגב כמו שהוא מנוסח היום הוא מיותר לחלוטין, שאומר שאם יש סכסוך בין הצדדים על המחיר והשר רוצה להחליט על המחיר, הוא יכול גם להורות שבינתיים, עד שהוא מחליט, שיעשו את הקישור.

ובלי הסעיף הזה הוא לא יכול לעשות את זה?

הוא יכול. לכן אני אומר שהסעיף הזה בנוסחו היום הוא מיותר לחלוטין. הציעה הממשלה בתזכיר החוק הראשון, שכבר אבד עליו הכלח, שבאותו רגע שיש סכסוך על המחיר יורה השר בכל מקרה לבצע את אישור הגומלין. הרי ממילא הוא הורה על קישור גומלין. עכשיו שינו את הסעיף.

עכשיו המצב הוא, שאם יהיה סכסוך השר יכול לחייב לבצע או שלא לחייב. אתם אומרים קודם כל שיבצע. יש לי אמון מלא בשר, ואני לא חושב שצריך להטיל עליו מגבלות.

אז לא צריך את הסעיף הזה בכלל.

אני מבקש להשאיר את זה כהסתייגות.

הרוב החליט שהוא לא מקבל את ההסתייגות, וחבר הכנסת קליינר החליט להשאיר את ההסתייגות.

דיברנו על הנושא של דחיית התחולה בחצי שנה.

דנו בזה וזה לא התקבל. אמרו אנשי משרד התקשורת, שאתם פרוסים כבר בכל הארץ ואין כל סיבה שמעתה ואילך, על היתרה הקטנה שנותרה לכם יהיו לכם הוראות מקלות מול אחרים.

מה עם בניין חדש שייבנה בתל-אביב?

עמדתכם לא התקבלה. יש כללים חדשים, וכמו לכל המתחרים החדשים גם לכם יהיו נורמות חדשות, קצת מכבידות יותר.

אני רוצה שמשרד התקשורת יידע, שאנחנו לא נעמוד ברשיון שלנו, לא נעמוד בכללים האלה, ושאחר-כך לא יבואו אלינו בטענות.

זה לא נורא.

זה כן נורא, זה עניין תפעולי.

אני ער למה שאתה אומר. אי-אפשר להטיל עליך מגבלה שלא היתה עליך לפי החוק הקודם ואתה צריך לנהוג לפיה.

מר גבאי, אתם במצב עדיף בהרבה על כל האחרים. 101% מהרשת שלך פרוסה.

למה אתם עושים מזה כאילו זה יתרון ל"בזק"? זה לא יתרון ל"בזק".

בהסתייגות של חברת הכנסת חזן מדובר בפיקוח על תעריפי בזק. הוועדה החליטה על שני תיקונים, שעל אחד מהם היא עשתה היום רביזיה והיא החליטה למחוק. התיקון האחד היה להעביר את סמכות הפיקוח על תעריפי בזק מוועדת הכספים לוועדת הכלכלה. היום היתה רביזיה וזה עובר לוועדת הכספים.

התיקון השני הוא סעיף 94ג, שקשור לעניין. אקרא את זה בנוסח, כפי שזה אחרי התיקון של היום: "הדרישה לאישור ועדת הכספים של הכנסת לתקנות, לפי סעיף 15(א) לחוק העיקרי, תעמוד בתוקפה למשך שנתיים מיום תחילתו של חוק זה". דהיינו, לפי זה בתום שנתיים מיום תחילת תיקון זה לא יהיה פיקוח על תעריפי בזק, מתוך הנחה שעד אז התחרות במשק תתייצב. לא יהיה פיקוח פרלמנטרי, יהיה פיקוח של השרים.

אני מציעה שהפיקוח הפרלמנטרי יימשך.

חברת הכנסת חזן, אני מתנגד להצעתך מסיבה זו, שאיש לא יודע מה זה "שוק התקשורת הפנים-ארצי הוא תחרותי באופן המאפשר ביטול הדברים". זה מסוג הדברים שאין להם שיעור ואין להם מידה. מה שכן, אם הכנסת תיווכח בתום שנה וחצי שעדיין צריך פיקוח, נגיש הצעת חוק.

אני מבקשת שזה יירשם כהסתייגות.

נרשם כהסתייגות.

כל עוד הדבר לא מוסדר, אני מעדיפה המשך הסדר של פיקוח פרלמנטרי.

אנחנו נכנסים לעידן חדש מהחוק הזה. אי-אפשר להגביל את בזק בתחרות, ולעומת זאת אי-אפשר לתת לה יתרונות. יש פה דבר שהוא של מדיניות. אם בעוד שנה וחצי נראה שאין תחרות והמונופול שולט, אז נקבע בחוק.

חברת הכנסת חזן, אולי את רוצה שנרשום הסתייגות שהוועדה רשאית להחליט על דחיית המועד לביטול הפיקוח למשך תקופה של שנה-שנתיים?

כן.

אני נגד ההסתייגות הזאת.

גרסה ב הפכה להסתייגות והפכה לגרסה א.

אני רוצה את ההסתייגות שלי.

את מבקשת להכניס את הסעיף שלנו עם השינויים שמופיעים פה.

בדיוק.

הרוב לא תומך בעמדה הזאת. תעלה למליאה הסתייגות של חברת הכנסת חזן. הטקסט יהיה כמו הנוסח של איתן ושלי בכפוף לשינויים המופיעים פה.

יש הסתייגות בעניין 10% לשירותי דת ומסורת. חבר הכנסת ביבי, בבקשה.

חברי חבר הכנסת לנגנטל הסב את תשומת לבי, כמשפטן, שההסתייגות של 10% לשירותי דת ומסורת יכולה לסבך את המערכת, כי אם יגידו "פסוקו של יום" אז יגידו גם "פסוקו של קוראן" ואז לא רק שלא נקבל 10%, אלא 10% האלה ילכו גם לנוצרים וגם למוסלמים, ולכן אנחנו עלולים להסתבך.

לאחר תקופה שאנחנו יושבים פה והכרנו את הנפשות הפועלות, אני סומך על המועצה לשידורי כבלים שתביא את הצרכים הלאומיים, הדתיים, הערכיים והמוסריים. אין לי ספק, שהרעיונות שאני דוגל בהם ייצאו נשכרים, כי ההיגיון הוא שיותר שידורים לאומיים ורוחניים צריכים להיות משודרים. אני סומך על המועצה שיכול להיות שתיתן אפילו 20% ו-30% אם יהיה צורך.

אני מסכים לדבריו של חבר הכנסת יגאל ביבי, אבל בשינוי אחד, שיחייב את המועצה באחוז מינימלי.

הם יכולים להסכים על אחוז אחד ויפנו אותו לעידוד לימוד קוראן.

על דעת כולנו אנחנו מחליטים שאנחנו מקבלים את הרביזיה. יש מי שמתנגד?

אני מוריד את זה בכלל.

אבל כבר היתה הצבעה.

אני מבקש למשוך את זה.

באופן פורמלי אני חייב לקבוע שתהיה הצבעה חוזרת.

אני מקבל את הפורמליות, אבל המהות לא השתנתה.

חברי הכנסת וקנין, גאגולה וביבי מושכים את הצעתם.

אני מתנגד לרביזיה, אני בעד 10%.

אחרי שהתקבלה הרביזיה הודיעו חבר הכנסת ביבי, חבר הכנסת וקנין וחבר הכנסת גאגולה שהם מבקשים למשוך את הצעתם לגבי 10%, ולפיכך אין הצעה. הם סומכים על המועצה.

אגב, אני בעד שיהיו תוכניות כאלה, ובתנאי שיהיו איכותיות ויהיה להן רייטינג.

יש לי הסתייגות לשם דיבור. בסעיף 86, מה שסוכם להוסיף את שר האוצר אני מציע להוריד את המלים "שר האוצר".

אתה מסכים שזה יירשם כהסתייגות?

אני מסכים.

בחוק המקורי, בסעיף 6ה בפסקה (1), התפלאתי מאוד על המנסחים. בחוק המקורי היה כתוב: "אתיקה בשידורים והגנת הצרכן לגבי תוכן השידורים". למה הורדתם את זה?

זה עבר לסעיף קטן (ז).

אני לא רוצה את הפיצול, כי זה מתפרש אחרת. אם זה מופיע "אתיקה בשידורים והגנת הצרכן" לגבי תוכן השידורים, זה מראה שאפשר להתערב בתוכן, כפי שהיה במקור. מדוע פיצלתם? אני רוצה להחזיר את הנוסח המקורי.

היום הגנת הצרכן, בעניינים שבתחום סמכויותיה של המועצה לפי חוק זה והנוסח שאושר בוועדה, הוא רחב מהנוסח שהופיע בהצעת החוק. קודם זה חל רק לגבי תוכן השידורים, והיום זה חל על כל הנושאים שבתחום זכויות המועצה, לרבות תוכן השידורים.

אני רוצה לאחד את סעיף ו עם סעיף ז, ולכתוב "וכן" בין שני הסעיפים.

אנחנו מקבלים את הצעתך.

בסעיף 6ח1 אני מציע להוסיף סעיף (5) שיאמר: "תרומת מתן בעל הרשיון לשידורים ערכיים חינוכיים וכן למתן עדיפות לאזורי עדיפות לאומית ולמגזרים שונים".

מי יקבע מהם אזורי עדיפות לאומית?

מי יקבע מהם שיקולים של טובת הציבור?

אתה מסכים אתי שהרב יצחק לוי לא יקבע עדיפויות כפי שתקבע הרבנית שולמית אלוני, ושניהם לא יקבעו כפי שיקבע הרב אלי ישי. יש פה סכנה גדולה.

יש הסעיף של שיקולים במתן רשיון. השר קבע חמישה שיקולים. האחד הוא פוליטי, מדיניות הממשלה. פעם לממשלה יש מדיניות כזאת, ופעם יש לה מדיניות אחרת.

זה נכון אולי בשאלת התדרים ליש"ע.

יש שיקולים בתחום התחרות וכדומה. אני מציע שיכניסו סעיף הסתייגות, שייכנס שיקול נוסף, והוא לשידורים ערכיים חינוכיים וכן למתן עדיפות לאזורי עדיפות לאומית ולמגזרים שונים.

השאלה מה זאת עדיפות לאומית. מי יקבע אותה?

למה זה לא נכנס לשיקולים שהם לטובת הציבור?

חבר הכנסת ביבי, האם אתה מסכים לרשום את זה כהסתייגות?

אני מסכים.

הסתייגות נוספת היא לסעיף 43. נכנס פה דבר שאני חושב שאף אחד מחברי הכנסת לא שם לב אליו. הוסכם על שישה ערוצים ייעודיים – רוסי, מסורת, מוסיקה, ערבית ועוד. פה קבעו פתאום, שאחרי שנתיים שהערוץ הערבי מקבל רשיון ייעודי, הוא הופך באופן אוטומטי לכל החיים להיות ערוץ רגיל לכל עם ישראל, כמו ערוץ 1 וערוץ 2. זה לא נורמלי.

יש לנו עניין שיהיו שידורים בערבית, כדי שהערבים בישראל לא יקלטו רק את מדינות ערב ואת הרשות הפלסטינית.

אז מלכתחילה תוציא מכרז על ערוץ ערבי.

הערוץ הייעודי במתכונתו הבסיסית היה רק למי שיש לו כבלים או לוויין. במגזר הערבי יש ריבוי צלחות קליטה מלוויינים, שלא שייכות לכל המערכת שלנו. אנשים לא יתקינו צלחת רק בשביל לקלוט את הערוץ הישראלי, והתוצאה תהיה שהוא כמעט ולא ייקלט, לא יהיה לו בסיס כלכלי והוא ימות. אבל מצד שני, כל הנושא של טלוויזיה פתוחה עם שידורי פרסומת היא לא בסמכות רשות הכבלים, היא ברשות השנייה, שם יש שידורים פתוחים לציבור, המבוססים על פרסומת. השר הצהיר פה על מדיניות, שהוא רוצה לאחד את הכבלים עם הרשות השנייה. אם הוא יאחד אותם, אז אין לנו בעיה. אם הוא לא יאחד אותם, אמרנו שהאחריות לשידורים האלה, מאחר שהם פתוחים לציבור ולא מוצפנים, בתום שנתיים תעבור לאחריות הרשות השנייה, בז'אנר של פרסומת פתוחה.

הערוץ מתחיל כערוץ באמצעות לוויין, אבל יש הבדל אדיר בין ערוץ טלוויזיה כמו ערוץ 1 וערוץ 2 לבין לוויין.

זה יהיה רק לוויין.

לכל אחד יש צלחת. אני לא מוכן שתיתן מפעל הפיס לאדם, שאחרי שנתיים יהפוך להיות ערוץ כללי. אז תן את זה גם לרוסי, גם למוסיקה וגם לאחרים. אם אתה רוצה להוציא מכרז ברשות השנייה לערוץ ערבי, נוציא מכרז.

זה ייתקע שנים.

האינטרס של המדינה הוא מובן.

הערוץ הערבי הוא ערוץ שיש לו בעיה של התאחדות כלכלית מאוד גדולה, מכיוון שלמגזר הערבי יש חדירה של כבלים ושל לוויין הרבה יותר מורחבת מאשר לכלל האוכלוסייה, ומנגד – בניגוד לרוסים ולאחרים – יש לו פוטנציאל של פרסומות לאוכלוסייה דוברת ערבית גדולה מאוד אם השידור הזה הוא לווייני פתוח. הלוויין עמוס משדר לריכוזים גדולים מאוד של אוכלוסייה ערבית בעיקרה. לכן אם פותחים את הערוץ הזה, יש לו סיכויים להתבסס כלכלית ולהיות ערוץ שיש לו סיכוי הרבה יותר טוב. צריך לזכור, שהפרסומות בערוץ כזה שמבוסס על פרסומות בלבד, פונות רק למגזר הערבי, הן לא מתחרות עם כלל הפרסומות שמיועדות לאוכלוסייה היהודית.

לעניין המכרז, טוב הדבר שאנחנו לא הוצאנו עד עכשיו את המכרז הזה, מכיוון שכאשר אנחנו נוציא את המכרז אנחנו, המועצה לשידורי כבלים ושידורי לוויין והרשות השנייה, מוציאים מכרזים בדיוק באותו אופן: באופן מחמיר, עם אותן דרישות. אם מלכתחילה, כשאנחנו מוציאים את המכרז הזה, יידעו שהערוץ הזה הוא ערוץ פתוח ולא ערוץ מוצפן, מלכתחילה ייגשו למכרז הזה כל הגורמים שיידעו שהם הולכים לערוץ פתוח ולא לערוץ מוצפן, זאת אומרת לא תהיה פה אפליה. לא ייקחו פה בגניבה משהו שאחר-כך ירוויחו, אלא מלכתחילה התנאים יהיו ברורים ויהיה ברור שזה ערוץ פתוח. ואז גם אם יחליטו לתת הצעה כספית על ערך הערוץ, הוא יהיה ערך הרבה יותר גדול כי יידעו שהוא ערוץ פתוח.

הסעיף הזה אומר שהערוץ הזה יהיה פתוח וזה נראה הערוץ היחידי שזה ריאלי שהוא יהיה פתוח, כי יש משמעות לכך שהוא יהיה פתוח בגלל האוכלוסייה הערבית שמחוץ לגבולות מדינת-ישראל. לערוץ הרוסי, למשל, זה לא רלוונטי. הלוויין עמוס פונה לישראל ולסביבותיה, שזה מדינות ערב, היא לא פונה לאוכלוסייה דוברת רוסית.

יש חמישה ערוצים ייעודיים, שהם ערוצים שנמצאים במסגרת הכבלים אבל הם יכולים להשתמש בפרסומת, משום שהם לקהל מאוד מיוחד והם לא יוכלו להתקיים אלא אם כן הם יהיו כאלה. מחייבים את הכבלים ואת הלוויין לשדר אותם, יחד עם זה הם יודעים שהיכולת שלהם להתקיים היא רק בפרסום. יש פה אנומליה מסוימת, משום שהרשות השנייה לרדיו ולטלוויזיה דנה בפלטפורמה שבה מתפרנסים מפרסומות.

אני לא מבין את זה, הרי יש לו צלחת.

צריך להרגיע את אנשי ש"ס, שאין פה נושא של מלחמת תרבות. יש פה שאלה אחת, והיא האם אנחנו רוצים בקיום ערוץ ערבי במדינת-ישראל או לא. למשל הרדיו הערבי, שהיה לו אזור מאוד צר ומצומצם, לא החזיק מעמד. אם אנחנו מרחיבים לו את האזור ומקיימים מכרז, הוא יוכל להתקיים. כך הדבר לגבי הערוץ הערבי. אם הוא יורחב ויוכל להיות נצפה על-ידי קהל, הוא יתקיים. השאלה היחידה היא האם אנחנו רוצים אותו או לא רוצים אותו. אפשר לעשות את זה דרך הערוץ השני, אפשר לעשות את זה דרך החוק שכבר קיים. זה עניין של קיצור דרך.

אני תומך בהסתייגות של ביבי מסיבות אחרות. הערוץ הערבי היחידי שאני מאוד רוצה זה הערוץ הראשון, ערוץ ישראלי, ערוץ של הממשלה. אתם עושים פה ערוץ פרטי, שיהיה יותר גרוע מג'זירה עם חותמת שלך.

למה תמכתם בוועדה כשלימור לבנת הציעה ערוץ ערבי?

בכל הערוצים הייעודיים לא תמכתי.

הבנתי שתהיה תחרות שווה, שכולם יידעו מה מפעל הפיס שכאן מחלקים. השאלה היא האם בהתמודדות יהיה אלמנט כספי, שנדע איך נותנים את מפעל הפיס הזה. האם ייתנו את מפעל הפיס לפי צבע העיניים או למי שמרבה במחיר.

המועצה לכבלים תחליט איך היא נותנת זיכיונות. היו שני מתמודדים, אחד זכה והאחר הפסיד וזה שהפסיד הלך לבית-משפט.

חבר הכנסת איתן, אם אתה אומר שהערוץ הערבי יהיה רק למינויים של הכבלים והלוויין, חבל על הזמן.

אני יודע, אני מכיר את הסוגיה הזאת. אני שואל, האם האנשים שיתמודדו על המתנה הזאת ישלמו.

עד היום לא שילמו במכרזים שפרסמה המועצה.

אני לא תמכתי בערוצים הייעודיים בכבלים בכלל.

אתה נותן פה מתנה.

איזו מתנה? אתה נותן ערוץ בערבית.

בגלל הבעיות שעלו כאן, אין אפשרות לקיים אלא בתנאים אחרים. אבל המעבר הוא מתנאי מינוס לתנאי פלוס. אני מציע שאם הולכים לפלוס, שהפלוס יהיה בהתמודדות.

יהיה מכרז.

שיהיה אלמנט כספי.

יש אלמנט כספי. מהם האלמנטים במכרז לגבי הערוצים הייעודים?

בערוץ החדשות אנחנו לא הסכמנו שהפרמטר הכספי יהיה פרמטר, אלא יש שם סכום פיקס, כי בערוץ הספציפי הזה חשבנו שיהיה רע מאוד אם בעל הממון הוא זה שיזכה בערוץ חדשות. סברנו שפה צריכים לקבוע דברים אחרים.

אני חושבת שערוץ פתוח הוא נכס אחר לגמרי, שבהחלט צריך לשקול את השיקול הכספי. דעתי היא, שבמכרז כזה לערוץ פתוח בהחלט צריך להיות חלק מהשיקולים גם השיקול הכספי.

אני מבקשת לחזור על מה שאמרנו כאן בישיבה הראשונה, ולמיטב ידיעתי השר הסכים אתנו. אנחנו חשבנו שלא צריך לפתוח גם את הערוץ הערבי, משום שזה יביא אחריו שורה של ערוצים ייעודיים פתוחים באוויר.

מי אמר? אני מבין את האינטרסים שלכם, לנו יש אינטרסים אחרים.

ערוץ 1 מקבל 850 מיליון שקלים מאתנו אגרת טלוויזיה, שיעשה ערוץ שלם מתוכנן, שאתה יודע שיש מועצה ציבורית שמפקחת. פה אין מועצה ציבורית, במקרה מישהו זכה בזה, וכל החיים אתה נותן לו לעשות תעמולה.

למעלה מעשר שנים המפד"ל היתה אחראית על רשות השידור, למה לא עשיתם את זה?

נקיים הצבעה האומרת אם לאשר או לא לאשר את הסעיף. מי שמתנגד לסעיף אומר שלא יהיה ערוץ בערבית. ההצבעה תתקיים בשעה 15:30.

אני רוצה ערוץ בערבית, אבל של ישראל ולא של אויביה.

בעיניך הזכיינים של ערוץ 2 הם אויבי המדינה? כי גם הם פרטיים.

זה לא שייך. מי ירצה לשדר פה? כדי שאנשים יתחברו, יצטרכו לשדר מה שהם רוצים לשמוע.

אולי הם רוצים לראות סרטים אמריקניים כדי להתבדר? אולי הם רוצים לקבל מתכונים? אולי הם רוצים לראות את ערוץ האופנה?

יש הצעה שלא לשדר ריאיון עם אדם שהתנגד לשדר את הריאיון בשבת ובמועדי ישראל.

אני מבקש שתהיה על זה הצבעה.

מדובר על כך, שאם מראיינים אדם והוא לא רוצה שישדרו את הריאיון בשבת, אז אסור לשדר את הריאיון בשבת.

השאלה היא עד מתי הוא צריך להודיע.

הוא צריך להודיע מראש, לפני הצילום.

אני בעד זה.

יש הצעות של חבר הכנסת גאגולה.

הוא לא נוכח.

אדוני היושב-ראש, אנא תן לי הנחיות כמה הסתייגויות לדיבור אתה מאשר לכל חבר-כנסת שפנה אלי.

מי שהגיש הסתייגויות לדיבור, יש לו שתיים. מי שיש לו הסתייגויות למהות, ניתן לו רבע שעה.

יש הסתייגות גדולה של לנגנטל, הגדרת שידורים, שאתה רוצה למחוק את המלה "במישרין" ולמחוק את הסעיף שמאפשר לשר התקשורת להכריע אם מדובר בשידורים או לא, לגבי שירות נלווה.

אני חושב ששר הפנים שוגה, ואני אוכל להסביר לו.

תוכל לחשוב על זה עד 15:30.

תודה רבה. הישיבה נעולה.




הישיבה ננעלה בשעה 11:15