פרוטוקולים/כלכלה/3465




2
ועדת הכלכלה
17/07/2001

פרוטוקולים/כלכלה/3465
ירושלים, ו' באב, תשס"א
26 ביולי, 2001

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 319
מישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת
יום שלישי, כ"ו בתמוז תשס"א (17 ביולי 2001), שעה 09:00

חברי הוועדה: אברהם פורז – יו"ר
יגאל ביבי
אילן גילאון

נצ"מ אהוד אפרת רמ"ח תכנון ופיתוח, אגף התנועה,
המשרד לביטחון פנים
עו"ד רחל גוטליב הלשכה המשפטית, המשרד לביטחון פנים
רפ"ק אבי פרנקל המחלקה המשפטית, המשרד לביטחון פנים
ציון מזרחי סגן מנהל אגף רישוי, משרד התחבורה
יהודה שטיין סגן היועצת המשפטית, משרד התחבורה
עו"ד לאה רקובר הנהלת בתי המשפט
עו"ד יפעת נווה הלשכה המשפטית
עו"ד יוסי ברג יועץ משפטי, המועצה לצרכנות

רעות מיכאלי, מתמחה, ממלאת מקום היועצת המשפטית

לאה ורון

דקלה אברבנאל

הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (צילום רכב) התש"ס1999-, של ח"כ גלאון ואחרים


הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (צילום רכב) התש"ס1999-, של ח"כ גלאון ואחרים

אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה. על סדר היום הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (צילום רכב), של ח"כ אילן גילאון ומספר חברי כנסת נוספים. נשמע את המציע.

זוהי הצעת חוק פרטית. היא כל כך פרטית עד שהיא נובעת ממצב פרטי מאוד: חברי כנסת הם גם אזרחים, וגם נהגים. נהגים עוברים לפעמים עברות תנועה, וכך גם אני. יום אחד קיבלתי דו"ח תנועה, שלפיו צולמתי בתאריך כלשהו – אינני זוכר אבל זה לפני זמן רב מאוד – כשהתקרבתי לרכב נוסע בכביש מס' 4. אני נוסע בכביש זה הרבה מאוד, כשאני נוסע מתל-אביב לאשדוד.

כנראה שהטענה הזאת גם נכונה, אבל בעצם אין לי שום סיכוי לדעת זאת. הדו"ח נמסר לידיי כאחד-עשר חודשים לאחר שצולמתי. הטענה היא שלא שמרתי מרחק מרכב נוסע.

בוודאי שאינני זוכר לאיזה רכב התקרבתי לפני אחד-עשר חודשים, והאם אני נהגתי במכוניתי, או אחותי או דודתי, או אם הרכב נמכר. הדו"ח הגיע לידיי לפני כמה חודשים, והוא נרשם בשנת 1999. זה המצב בערך, לצורך האילוסטרציה.

אם כן יש פער בלתי סביר בזמן בין ביצוע העברה לעדכון הנהג. לא כל כך ברור לי למה זה קורה. הרי יש מצלמות בכביש – ויש לי טענות גם לעניין זה, ולעניין הטיפול האילוסטרטיווי בתמונות.

אתה מחייך כשמצלמים אותך, ח"כ גילאון?

אם הייתי יודע שמצלמים – הייתי מחייך. אני מחייך גם כשהנורה במקרר נדלקת.

המצלמות מצלמות תמיד מאחור.

יש כאן מצב של "חפש את הנהג". תמיד הנהג לא בסדר, ואי אפשר לבוא לקראתו. אני קיבלתי את הטופס אחרי זמן רב כל כך, ומכיוון שלא זכרתי דבר החלטתי לשלם אותו. הרי לא אנהל כעת הוכחות בבית משפט. אדם סביר לא עושה זאת, אלא משלם.

אדם סביר לא משלם, ולמשטרה יש מיליונים של קנסות שלא שולמו. מכמה אנשים נשלל הרשיון בעקבות אי תשלום קנסות? כמה אנשים מוציאים מחדש רשיון נהיגה בשל כך?

אינני יודע. אני יודע לכמה אנשים שללו את רשיון הנהיגה.

יש נהגים רבים שרשיון הנהיגה שלהם לא חודש עקב אי תשלום קנסות. אמרו לי שיש עשרות אלפים כאלה.

מאתמול בערב בוטל כפל הקנס. בעוד ארבעה חודשים הביטול ייכנס לתוקף.

וכעת יש תור במשרדי הדואר – כי אנשים ממתינים ורוצים לשלם.

יש אלפי אנשים שרשיון הנהיגה שלהם לא חודש עקב אי תשלום קנסות. לדעתי הם נוהגים.

אינני עוסק כאן בנושאי תנועה ותעבורה אלא בנוהל מול האזרחים. לפני כשלושה חודשים קיבלתי דו"ח על סך 12,000 ש"ח. לא היה ברור לי בגין מה הדו"ח, וביררתי זאת. הסתבר שבשנת 1983 לא שילמתי דו"ח תנועה משטרתי במועד. איחרתי ביומיים בתשלום. המשטרה קיבלה את הכסף בשמחה באותו זמן, אבל בגין האיחור ביומיים היא פתחה תכנית חיסכון למשטרה בבנק שלי. כעת הילד הגיע לפרקו. הגעתי לבית המשפט, ואמרתי לשופטת שזוהי דרישה בלתי סבירה. השופטת אכן פטרה אותי מתשלום זה.

לדעתי צריכה להיות מידה מסוימת של סבירות כשמשיתים עונשים על האזרחים. צריך לאפשר להם להתגונן באופן סביר, ושלפחות הם יידעו מהי העברה. אני גם לא חושב שיש תוצאה חינוכית להגשת דו"ח זמן רב כל כך מאז שהעברה בוצעה.

נניח שהמצלמה מצלמת במשך שבוע, אחרי שבוע מפתחים את הסרט – וזה אורך עוד שבוע נוסף, נניח. ואחר כך נדרש שבוע כדי לשלוח את הדו"ח לנהג. אמרו לי שהחישוב הזה הוא בלתי סביר, כי למשטרה אין אמצעים לעמוד בלוח זמנים שכזה. הודעתי לשר המשפטים שאני מוותר על הדרישה לשלוח את התמונה יחד עם הדו"ח. אני משאיר את התמונה למזכרת למשטרה. אבל את הדיווח על העברה יש להעביר לאזרח בזמן סביר, ולדעתי זמן סביר הוא 30 יום.

אני מבקש להפריד בין הדו"ח לבין התמונה. היום שולחים דו"חות ללא תמונה, וכל אזרח שמעוניין בכך יכול לקבל את התמונה. אפשר לבקש זאת בטלפון, בפקס או באתר המשטרתי באינטרנט.

מדוע לא לשלוח את התמונה מיד?

מיד אסביר זאת. אפשר לבקש את התמונה ולקבלה בדואר. בעבר נדרש תשלום בגין התמונה, והיום היא נשלחת ללא תשלום. אך הדו"ח והתמונה הם שני פרקים שונים.

נניח שביום הראשון בחודש הוכנס סרט למצלמה. אין זה נכון שהצילום אורך שבוע, כי יש מצלמות רמזור שהסרט נשאר בהן חודש שלם. במשך 24 שעות מתבצעות בממוצע כ4-3- עברות רמזור בכיוון אחד.

זה יפה מאוד.

נכון, טוב שהמספר לא גדול יותר. מצלמות הרמזור נמצאות מעכו בצפון ועד באר-שבע בדרום. המשמעות היא שעל השוטרים לנסוע בכל הארץ כדי להחליף את הסרטים. לכן לא מכניסים סרטים של 36 תמונות, אלא של 300-200 תמונות. יש מקומות שבהם הסרט נגמר מהר – אנחנו יודעים זאת – אבל יש מקומות שבהם הדבר נמשך כחודש. מגיעים לקחת את הסרט בתום חודש, וכך כבר עברו 30 יום.

אחרי שלוקחים את הסרט, מעבירים אותו למעבדה בשכונת ראס-אלעמוד בירושלים, ושם מפתחים אותו. פיתוח הסרט אורך יומיים. העבודה העיקרית היא פענוח התמונה. מצלמת רמזור מצלמת שתי תמונות, ומצלמת מהירות - תמונה אחת. את התמונות מפענח שוטר ולא אזרח – כך צריך להיות על פי חוק. הוא מעיין בכל תמונה ובודק אם היא מצביעה על ברה.

מדוע אזרח לא יכול לעשות זאת?

החוק מחייב ששוטר יבדוק את התמונות. ייתכן שאם אזרח יכול היה לעשות זאת היינו שוכרים אזרחים.

זה לב העבודה המשטרתית: ההחלטה האם נעברה עברה. את זה חייב לעשות איש ציבור.

אבל אפשר שאחד יפענח ואחר יקבל את ההחלטה, אחרי הפענוח.

זהו אותו אדם. משמעות הפענוח הוא קבלת ההחלטה, זה שיקול הדעת. זה לא עניין טכני.

אני מתנצל, עליי להפסיק את הישיבה לדקות ספורות.

(הפסקה).

אני מבקש להמשיך לשמוע את דבריו של נצ"מ אפרת.

אני מדגיש שיש מקומות שבהם הסרט יישאר במצלמה רק שבוע או שבועיים. אבל במקומות אחרים הוא יושאר כל החודש.

אבל אין מצב שבו הסרט נשאר במצלמה יותר מחודש.

לא. גם אם הסרט לא ייגמר, הוא יוצא בתום חודש.

בעצם צריך לשמוח אם באים אחרי חודש והסרט לא צילם כלום.

אם לא צולמה שום תמונה – משהו מקולקל. זה לא ייתכן.

העברת הסרט למעבדה אורכת יום-או יומיים. אז מפתחים. הפענוח נמשך כשבוע ימים. כאמור, את הפענוח עושה שוטר. די בכך שהשוטר יבחין בתזוזה של המכוניות ימינה, כדי שהוא יסיק שאולי נמצא אמבולנס מאחור, ואז הוא לא ישחזר את התמונה. וזאת גם אם האמבולנס עצמו עבר בירוק ולא צולם. השוטר מקדיש הרבה מחשבה לעניין ולוקח את הדברים האלה בחשבון.

אחרי הפענוח מקלידים את הנתונים על סרט דיגיטילי ומעבירים אותו למִנהל הטכנולוגיה במשטרה. הרצת הסרט שם דורשת זמן מחשב יקר, ולכן הוחלט לעשות זאת בסוף השבוע – ביום חמישי בערב, כדי שהמחשב יעבוד בלילה ולא יגזול זמן מחשב מהעובדים. על הסרט רשומים מספרי כלי הרכב, כי השוטר יודע רק מהו מספר הרכב. במנהל הטכנולוגיה מחברים את המספרים לקובץ בעלי הרכב.

כלומר, גם אם ביום שישי בבוקר נמסר הסרט למנהל הטכנולוגיה, רק אחרי יום חמישי בערב יתקבלו הנתונים. אחרי שהמידע מועשר, ומתקבל גם שם הבעלים, הנתונים עוברים לבית דפוס אזרחי.

ואין שום תקלות בצילומים?

מיד אדבר על כך. בית הדפוס האזרחי הוא שמדפיס את הדו"חות. אמנם הוא כפוף למשטרה והיא משלמת לו, אבל באירועים שונים, כמו בפסח ובראש השנה – כשכל עם ישראל שולח ברכות, בית הדפוס מתעכב.

צריך להתנות במכרז את העמידה בלוח הזמנים.

עשינו זאת, אך בית הדפוס לא עמד בתנאים אלה. גם זה קורה.

אחרי שהחומר מוכן בבית הדפוס, לוקחים את הדו"חות ומחתימים אותם בדואר.

בית הדפוס מרוויח לפי מספר התמונות?

לא, זוהי הדפסה בלבד. אנחנו שולחים את הדו"חות בדואר רשום, וגם כאן עוברים עוד כמה ימים עד שהדו"ח מגיע לאזרח.

כל זה מסתכם בשלושה חודשים לכל היותר.

במצב רגיל נדרשים פחות או יותר חודשיים. אני גם התייחסתי למקרה קיצוני, שבו הסרט נשאר חודש במצלמה. אך ייתכן שהסרט יישאר הרבה פחות. מצד שני עלולה להיות תקלה בבית הדפוס.

אבל למה יש מקרים שהדו"ח מגיע אחרי תשעה חודשים, או אפילו שנה? גם לי קרה מקרה דומה לזה של ח"כ גילאון. לפני כמה שנים קיבלתי דו"ח על עברת מהירות במקום כלשהו בגליל. לא זכרתי מה עשיתי בגליל. חשבתי שזו טעות בהקלדה. ביקשתי שישלחו לי את התמונה, וראיתי שזו אכן המכונית שלי. אז נזכרתי שהבן שלי שירת ברמת הגולן שנה קודם לכן ולקחתי אותו לגליל. הדו"ח הגיע שמונה או תשעה חודשים אחרי כן. נדרשו לי כמה ימים כדי להיזכר.

גם עליי לא מקובל שדו"ח יגיע אחד-עשר חודשים לאחר האירוע. אבל הדרישה שהדו"ח יגיע בתוך חודש היא לא ריאלית מבחינתנו. המשמעות היא להפסיק את האכיפה האוטומטית, והיום אכיפה זו מהווה כ9%-8%- מכלל האכיפה במשטרה – ופעם זה היה יותר.

אך אני יכול לומר בלב שלם ששלושה חודשים הם פרק זמן הגיוני בעיני, ושהמשטרה תוכל לעמוד בו. אך זה לא יהיה פשוט. המשטרה תצטרך להשקיע משאבים בעניין, אבל צריכה להיות הגינות כלפי האזרח – גם אם מדובר בעבריין. וחשוב לזכור שכל מי שצולם הוא עבריין תנועה. צריך לתת לו אפשרות להתגונן.

קשה לשחזר אחרי שלושה חודשים מי נהג במכונית.

אם הוועדה תדרוש שהדו"ח יגיע בתוך שלושה חודשים – אני חושב שהמשטרה תוכל לעמוד בזה. אני לא מדבר על התמונה.

בכל המקרים שבהם יש נהג יחיד למכונית – אין בעיה ואין צורך בתמונה. במקרים שבהם הנהגים מתחלפים – קשה להיזכר. לפעמים בתמונה רואים צללית ומנסים לחשוב מיהו הנהג, אבל קשה לדעת.

כאמור, אם הדרישה תהיה שהדו"ח יגיע בתוך שלושה חודשים, תשובתי תהיה שזה יקשה מאוד את החיים על המשטרה, אבל אני מאמין שעם מאמצים נצליח לעמוד בכך – אך זאת ללא תמונה.

רוב רובן של התמונות מצולמות מאחור. מצלמות המהירות האוטומטיות מצלמות מאחור, וכך גם צילומי אי שמירת רווח – שכבר לא פועלים שנה וחצי. גם מצלמות הרמזורים מצלמות מאחור. בכל מקרה לא רואים את הנהג.

אילו מצלמות לא מצלמות מאחור?

המצלמות שממוקמות בכלי הרכב ונעות ממקום למקום יכולות לצלם גם מלפנים, אך בלילה גם הן מצלמות מאחור, כדי שהנהג לא יסתנוור. לכן 99% של הצילומים הם מאחור. ולכן התמונה לא תועיל לבירור השאלה מי נהג.

אבל ככל שהדו"ח יגיע מהר יותר, אפשר יהיה לשחזר מי נסע באותו יום במכונית.

בעבר נסיעה באור אדום ברמזור הייתה עברה מסוג הזמנה לדין. ואז לאזרח היינו נותנים דו"ח רגיל, אך למחלקת תביעות הצטרכנו להעביר דו"ח עם תמונה. זה היה כמעט בלתי אפשרי מבחינתנו. ביום 5.12.1996 הכנסת שינתה זאת, לבקשת המשטרה. המעבר באור אדום הפך לעברה של קנס כספי – בין השאר כדי שלא נצטרך להעביר תמונות – וזאת למחלקה אחרת בתוך המשטרה. גם בעברות מהירות נעשה שינוי כזה שכמעט שאין צורך להעביר תמונות.

הבעיה היא שהעברות האלה גם מקנות נקודות.

זה שייך למשרד התחבורה, ולנו אין נגיעה לכך.

זה ברור, אבל חשוב לרשום את הנקודות על מי שביצע את העברה. מבחינה זו נוצר מצב לא תקין: כי אם הדו"ח לא מגיע בזמן ייתכן מצב שנהג זהיר ייקח על עצמו נקודות של נהג לא זהיר. גם זה לא בסדר.

אין ויכוח על כך. אנחנו יודעים מיהו הבעלים הרשומים של הרכב. איננו יודעים מי נהג. וזכותו של כל נהג לטעון שאדם אחר נהג. אם אכן מצורף אישור של אדם אחר שטוען שהוא נהג – נמחק הדו"ח לבעלים ונרשם דו"ח לנהג האחר.

אבל אחרי זמן רב אי אפשר לשחזר מי נהג.

ובמקרים רבים מדובר במכונית ששייכת לחברה.

אפשר לקחת אותי כדוגמה. כסגן שר שילמתי פעמיים דו"חות של הנהג שלי. ידעתי שהוא היה זה שנהג אבל חלפו כבר חודשים ולא רציתי לדרוש זאת ממנו.

במשטרת ישראל למשל יש כרטיס עבודה. המכונית שלי משמשת שוטרים רבים שלי, ואוי לשוטר שלא ימלא את כרטיס העבודה.

אבל במקרה כמו שלי יש נהג, יש עוזר, יש מזכירה.

אז הבעלים ישלם את הדו"חות של הנהג. אין לי תשובה אחרת.

תשלום הדו"חות הוא חצי צרה, אבל אחר כך פתאום הבעלים של המכונית מקבל הזמנה לקורס נהיגה מונעת. ואז הוא גם צריך לספר לנהג האחר מה היה בקורס.

אבל זו איננה בעיה של המשטרה. המשטרה לא עוסקת בכך.

אני רוצה גם לספר מה מתוכנן בנושא זה. היום כל המצלמות הן מצלמות של סרט רגיל – סרט צילום של 35 מ"מ. בימים אלה אנחנו מתחילים להפעיל ארבע מצלמות דיגיטליות. מצלמה כזאת מצלמת במדיה דיגיטלית ולכן כל תהליך הפענוח קצר יותר.

אפשר יהיה להעביר את התמונות דרך תקשורת?

נכון לרגע זה נגיע פיזית למצלמות וניקח מהן דיסקט. בעתיד, כשהתקשורת תהיה זולה, המידע יגיע למעבדה מדי לילה, ונחסוך חודש ימים. היום עוד אי אפשר לשעות זאת, זה עוד לא אושר.

מצלמים באור צהוב או באור אדום?

מצלמים שנייה אחת אחרי שהאור ברמזור מתחלף לאדום. אסביר זאת מיד.

בכוונתנו להפוך גם את מצלמות המהירות וגם את מצלמות הרמזור לדיגיטליות. אחרי הפענוח במעבדה מעבירים את החומר באופן אוטומטי למנהל הטכנולוגי במשטרה, ואז מעשירים את הקובץ בשמות הבעלים ומעבירים החומר לבית דפוס. אז גם יסרקו את התמונה. בעבודה בשיטה הדיגיטלית מתכננים לשלוח לאזרח דו"ח עם תמונה. אינני יודע מתי נעבור לשיטה הזאת, התחלנו בתהליך לפני שנה או שנתיים ואנחנו היום בעיצומו. בימים הקרובים יותקנו חמש מצלמות רמזור דיגיטליות לשימוש כזה.

לעניין הצילום באור אדום, אני מבהיר שמצלמים אחרי שהאור האדום דלק שנייה מלאה אחת. לא מצלמים באור צהוב, לא במעבר מאדום לצהוב ולא בירוק מהבהב. לא מצלמים בשנייה הראשונה של האור האדום. ובענייני מהירות, איננו רושמים דו"חות בעשרת הקמ"ש הראשונים מעל מה שמותר. וגם זאת מטעמי הגינות. במקרים של אי שמירת רווח ההמלצה מחייבת שתי שניות, החוק דורש שנייה אחת, ואנחנו רושמים דו"חות החל מ0.8- שניות ומטה בלבד. אנחנו יותר צדיקים מהאפיפיור בעניין זה.

עברת אי שמירת רווח קשורה למהירות הרכב.

נכון, אבל זה בעיקר מצב של היצמדות לרכב שמלפנים.

אך מה עושים במצב של פקק, למשל? הרי אין שמירת רווח?

בפחות מ50- קמ"ש אין צילום. שנית, אם רואים שמישהו נכנס לפני המכונית, כלומר יש הבדל של למעלה מ7%- בין המהירויות של שני כלי הרכב – גם אז אין צילום. אם אחד משני כלי הרכב נסע בתאוצה גדולה מ3- לשנייה בריבוע, או תאוטה של יותר מ5- מטר לשנייה בריבוע – אין צילום. אחרי כל המגבלות האלה, שנמצאות בתוך המערכת, השוטר שמפענח את התמונה בודק האם שני כלי הרכב נמצאים בקו ישר זה אחר זה. אם אחד מהם מוסט מעט – הוא לא רושם דו"ח.

למה הפסיקו לצלם עברות של אי שמירת מרחק לפני שנה וחצי?

בית המשפט לתעבורה קבע שהמכשיר אינו תקין. לדעתנו הקביעה איננה נכונה וערערנו עליה לפני בית המשפט המחוזי. בימים אלה אנו ממתינים להחלטה בערעור. במקביל הנושא הגיע לפרקליטת המדינה, עדנה ארבל, והיא שלחה מכתב לראש אגף התנועה דאז, ניצב יעקב גנות, וביקשה ממנו להפסיק את הפעלת המכשיר בשלב זה. לא אהבנו את ההצעה, אבל נשמענו לבקשתה.

יש הרבה מאוד תאונות בגין אי שמירת מרחק?

כן. זו אחת הסיבות הבולטות לתאונות דרכים: 17%-16% מהתאונות במדינה נגרמות בשל אי שמירת מרחק. למיטב ידיעתי ישראל היא המדינה היחידה בעולם שאכפה זאת.

אם היו שמים במכונית מכשיר – נדמה לי ששמו טכוגרף – שמודד את נושא המרחק לאורך כל הנסיעה – לא ייתכן שבמהלך נסיעה כלי הרכב לא יהיה פעמיים או שלוש במצב של אי שמירת מרחק, אפילו שלא באשמת הנהג. לפעמים כלי הרכב שמלפנים מאט וכו'. חייבים להיקלע לסיטואציה כזאת כמה פעמים.

היה מכשיר ששמו קונטרולייזר, התקנתי אותו במכוניתי. למכשיר היו שתי בעיות. ראשית, הוא היה יקר מאוד. אי אפשר לחייב אדם לקנות מכשיר כזה. אילו מחירו היה 10 דולר – כל אזרח היה קונה אותו, אבל לא כך אם מחירו 200 דולר. שנית, המכשיר לא היה די אמין. אחד מאבות הטיפוס היה אצלי במכונית. הוא צפצף כשהייתי במרחק של 50 מ' בנסיעה של 40 קמ"ש. היה ברור שהוא לא אמין דיו.

בכל מקרה זאת עברה שכל נהג עובר. אפשר להיות "נהג של שבת" – כמו האנשים המבוגרים שקיבלו רשיון נהיגה בגיל 55 ונוסעים לאט. אבל נהג נורמלי יקלע למצבים כאלה. בנסיעה בין עירונית – והמצלמות פועלות רק בדרך בין עירונית, נכון?

בעיר יש הרבה עברות, אך לא אוכפים.

אבל בנסיעה בין עירונית חייבים להיקלע לסיטואציה כזאת כמה פעמים: כשמישהו אחר מאט, וכו'. כל אחד יכול לקבל 4-3 דו"חות על אי שמירת מרחק.

לכן ההנחיה היא מרחק של שתי שניות – ובחורף מרחק של שלוש שניות, החוק קובע שנייה אחת ואנחנו רושמים דו"חות החל מ0.8- שניות.

אבל גם מי שרוצה לשמור מרחק באופן מוחלט, ולא להיקלע לסיטואציה כזאת – מגיע למצב של אי שמירת מרחק. אני שומר על מרחק לא משום שאני מפחד מהמצלמה, אלא משום שאני פוחד להיכנס בנהג שמולי. חבל לי על החלק הקדמי של המכונית. אבל מגיעים לסיטואציות כאלה, אי אפשר לשלוט בזה. ובעצם אין מניעה לרשום בכל נסיעה שלושה דו"חות כאלה, גם לנהג שמשתדל מאוד.

אין לנו כל כך הרבה מכשירים כדי לרשום שלושה דו"חות בנסיעה.

הצבת המצלמות בעצם גרמה להגברת העברות של אי שמירת מרחק. אנשים עוברים את המצלמה, מגבירים מהירות ואז מאטים בחריקת בלמים לפני המצלמה הבאה.

יש לנו ממצאים שמוכיחים שבחלקים בכביש מס' 4 שבהם עובדות המצלמות כבר כמה שנים, יש ירידה דרסטית בתאונות דרכים ובהרוגים. לכן החליט ראש אגף התנועה, ניצב יעקב רז, להקים עוד כביש אלקטרוני. הוכחנו לו בממצאים בשטח שהתאונות ירדו. בסופו של דבר זו המטרה. הדו"חות לא מעניינים.

הראינו שבאכיפה אלקטרונית אוטומטית. נכון שבהתחלה הייתה תופעה של "גל": נסעו מהר, וליד המצלמה הורידו מהירות וכך הלאה.

אבל איך יודעים איפה המצלמה?

רואים אותה, ויודעים שבכל שני קילומטר מוצבת מצלמה.

אלה עמודים אפורים המוצבים בצד הדרך. נכון להיום זה רק בכביש מס' 4. זה הכביש שמאשקלון לנהרייה.

יש גם הרבה מאוד עמדות דמה, שאין בהן מצלמות.

כמו דחליל.

הישראלים גם יודעים איפה עמוד הדמה. יש רק אחד כזה.

לא, יש הרבה מאוד כאלה.

אינני רואה לנכון להוסיף עוד פרטים. מבחינה מעשית, המשטרה בעצמה אומרת שנכון לעכשיו, בלי לנסות להיות יעילים, הכנת הדו"ח אורכת חודשיים.

זה לא מה שנאמר כאן.

רמ"ח תו"פ אמר שנכון לעכשיו התהליך אורך כחודשיים.

אבל עם המון מאמצים מצדנו.

צריך לנסות לשפר מעבר למה שקיים.

כולם נדרשים לעשות מאמצים. הצעת החוק היא באמת לא עניין קנטרני. אמרתי מראש שאני מוותר על הדרישה לצרף את התמונה, אם זה מקל את החיים על המשטרה.

וכל מי שמבקש מקבל תמונה.

לפי מה שתיאר נצ"מ אפרת לדעתי אין סיבה שלא להעביר את הדו"ח בתוך 45 ימים מיום שנעברה העברה. נצ"מ אפרת תאר מהלך זמנים של כחודשיים-שלושה. אך אני מכיר עשרות של מקרים שהדו"חות התקבלו בזמן בלתי סביר.

אני חושב שזה לא תקין.

נצ"מ אפרת אמר שאפשר לעשות מאמץ ולהגביל את פרק הזמן למשלוח הדו"ח לשלושה חודשים. לדעתי צריך לנסח אחרת את הצעת החוק, ולקבוע מה מצבם של המקרים החריגים – למשל, במקרה שאדם טוען שאדם אחר נהג במכונית. הרי לא ייתכן שתהליך זה יתבצע בתוך שלושת החודשים שייקבעו.

זה ברור. הכוונה לכך שהדו"ח הראשוני יישלח בתוך שלושה חודשים. אם הבעלים טוען שלא הוא נהג – המועדים יוארכו.

אני מדבר על קבלת הדו"ח לבית הבעלים. אני רוצה שההודעה תהיה בזמן סביר. לדעתי אפשר היה למנוע חוקים כמו אלה.

אני רואה שבישיבה שהתקיימה ביום 13 ביוני אמר שר המשפטים, כשפנה אל ח"כ גילאון: "האם אתה מוכן שלא לקדם את ההצעה עד שלא תהיה הסכמת משרד התחבורה?" ח"כ גילאון משיב: "אני מוכן לקדם את זה כפי שדיברנו." למה הכוונה?

כמו שדיברנו כאן, קידום בסכמה. אני שמעתי מהמשטרה שאפשר להגיע להסכמה.

אני מציע שהמשטרה תנסח משהו שמגביל את משלוח הדו"ח בשלושה חודשים. האם זה מקובל על ח"כ גילאון?

לדעתי אין סיבה לשלושה חודשים, אפילו לפי מה שאמר נצ"מ אפרת. אני חוזר ומבהיר שהצעת החוק לא תכלול את הדרישה לצרף תמונה.

עדיין לדעתי לא נעמוד בכך כלל.

בכל מקרה ח"כ גילאון משיג כאן הישג משמעותי. אין לי ניסיון רב, אבל אליי הדו"ח הגיע אחרי כמעט שנה.

היום החוק מאפשר הגשת הדו"ח עד שנה לאחר ביצוע העברה.

אם כן ח"כ גילאון יקצץ את הקביעה היום ב75%-. אני מציע להסכים לכך. זה יהיה על דעת משרד התחבורה והמשטרה, בהסכמה.

חשוב להתייחס לזמן המשלוח. הרי המשלוח אורך עוד כמה ימים, כי הדו"ח נשלח בדואר רשום עם אישור מסירה.

המשלוח אורך יומיים.

יש צורך בהמתנה של 14 יום. זאת החזקה בחוק.

תפסת מרובה לא תפסת, ח"כ גילאון.

אבל לדעתי צריך לצמצם זאת, אפילו לפי מה שאמר נצ"מ אפרת.

אם אפשר היה להפיק דו"ח בתוך חודש - זה היה עניין אחר. אבל לדעתי שלושה חודשים פותרים את הבעיה.

אני לא "נודניק". אני מציע להתפשר על שישים יום. עוזרי מזכיר לי שכשיהיה מעבר לשיטה דיגיטלית אפשר יהיה להעביר את הדו"ח אפילו בתוך שבוע.

זה לא יארך שבוע, אבל אז לא נתנגד להגבלה של חודש. יעבירו את זה באינטרנט הביתה.

ואז ח"כ גילאון יציע לקצר את משך הזמן ליום אחד. אני מבקש לשמוע את עמדת משרד התחבורה.

זה נושא שנוגע למשטרה. הייתי רוצה לדעת כהחלטה, האם יוגש נוסח חדש של ההצעה?

בוודאי. אני מבקש מהמשטרה להכין נוסח שבו הגבלת זמן של שלושה חודשים, ושיפתור את כל הבעיות – כולל מקרים שבהם הבעלים טוען שמישהו אחר נהג.

ולא יתבקש צירוף התמונה?

נכון.

אפשר לקבל אותה בדואר.

אני מבקש לומר עוד משפט. זה לא מסוג החוקים ה"חצ'קונים" שמציקים. זה בהחלט בא במטרה שגם המערכת תטרח כדי לבוא בפנים סבירות לאזרח. נראה לי שזה גם צריך להיות נושא מחנך.

ואם המשטרה לא תצליח להעביר דו"ח בתוך שלושה חודשים – היא תיאלץ לוותר על הדו"ח, ולתפוס את העבריין בפעם הבאה.

היה לי סבא ליברל. הייתה לו תפיסה שהאדם הוא בגדר נאשם כל עוד לא הוכחה חפותו. יש לי תחושה שגם אצלנו יש תפיסה כזאת לפעמים.

אנחנו בעד הצעת החוק.

אבל יש עמדת משטרה.

אני מבקש שיועבר נוסח ישירות ליועצת המשפטית גב' בנדלר. האם יש לחוק עלות תקציבית? לדעתי אין.

נציגי האוצר הוזמנו אך לא הגיעו.

לא. אין עלות.

בכל מקרה אפשר לציין עלות תקציבית למדינה בחומר שיועבר אלינו, אם חושבים שיש עלות כזאת. אין לדרוש תקציב משום ש50%- מהדו"חות לא ישולם בזמן, אבל אם יש הערכה תקציבית כלשהי, אפשר לפרט אותה, למרות שלדעתי לא צריכה להיות עלות.

לא נסרב להצעה הזאת, ונגיש עלות תקציבית. בוודאי שלא נטען לעלות כתוצאה מצמצום הדו"חות. הדו"חות לא נכנסים לכיסה של המשטרה.

אני מודה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 9:45.