פרוטוקולים/כלכלה/2911




2
ועדת הכלכלה
19.3.2001

פרוטוקולים/כלכלה/2911
ירושלים, ט' בניסן, תשס"א
2 באפריל, 2001

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי

פרוטוקול מס' 265

מישיבת ועדת הכלכלה
יום שני, כד' באדר תשס"א, 19.3.2001, שעה 10:00

חברי הוועדה: אברהם פורז – היו"ר
יצחק גאגולה
נעמי חזן
נחום לנגנטל

עמיר נאור - מ"מ מנהל רשות לבטיחות בדרכים, משרד התחבורה
יהודה שטיין – לשכה משפטית, משרד התחבורה
אמיר שביט - אגף תקציבים, משרד האוצר
בני רובין - משרד המשפטים
נצ"מ משה בן זיקרי – ראש מחלקת תנועה, המשרד לבטחון פנים
ענת לאור - ראש מדור תקציבי משטרה, המשרד לבטחון פנים
פקד לימור שגיא – אגף התנועה, המשרד לבטחון פנים
רחל גוטליב - לשכה משפטית, המשרד לבטחון פנים
מיכל כהן הטב - לשכה משפטית, משרד העבודה והרווחה
חיים פוזנר - משרד העבודה והרווחה
דוד כנפו - מנהל אגף לתפקידים מיוחדים, משרד העבודה והרווחה
שלמה פרקש - מנהל אגף שיקום, משרד העבודה והרווחה
בנימין גדליהו - רכז לפעילות קהילתית, משרד החינוך
נתן סמוך - משרד הבריאות
ישי אילן - לשכה משפטית, משרד הבריאות
ברוריה סלפון - מינהל הגמלאות, המוסד לביטוח לאומי
עירית פלדמן - מינהל הגמלאות, המוסד לביטוח לאומי
נעמי גבע - הסתדרות הפסיכולוגים
מיכה הלוי - "יד לנקטפים", ארגוני מתנדבים מקרב המשפחות השכולות
ציפי הלוי - "יד לנקטפים", ארגוני מתנדבים מקרב המשפחות השכולות
דניאל יחזקאל - "יד לנקטפים", ארגוני מתנדבים מקרב המשפחות השכולות
שמואל בן יעקב - מנהל מחלקת שירותים רפואיים, אבנר
דורון וילנר - עובד סוציאלי, אבנר
אבי סלומה - דובר חוג "מעגל"
רעות מיכאלי - מתמחה בלשכה המשפטית בכנסת

אתי בנדלר

לאה ורון

טלי רם

הצעת חוק סיוע לנפגעי תאונות דרכים ולבני משפחתם, התשס"א-2000 - קבוצת חברי כנסת.


הצעת חוק סיוע לנפגעי תאונות דרכים ולבני משפחתם, התשס"א-2000 –
קבוצת חברי כנסת

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה. על סדר יומנו הצעת חוק סיוע לנפגעי תאונות דרכים ולבני משפחתם, הצעת חוק של חבר הכנסת לנגנטל.

לא שלי. שלנו, חברי הכנסת, גם שלך.

אדוני המציע, תחזור בקצרה על עיקרי הדברים.

אדוני היושב-ראש, הצעה זו היא היחידה – למיטב זכרוני וידיעתי – שכל חברי הכנסת שיכולים לחתום עליה, חתמו.

למה? אחרים לא יכולים לחתום?

השרים, סגני שרים ויושב-ראש הכנסת לא יכלו לחתום. כל השאר חתמו.

ההצעה הזאת עברה בקריאה טרומית, בהתנגדות הממשלה. אחרי כן היא עברה קריאה ראשונה, אבל הפעם הממשלה כבר לא כל כך התנגדה.

מרטתם הרבה מנוצותיה של ההצעה הזו במהלך הדיונים בין קריאה טרומית לקריאה ראשונה. אני סמכתי עליך, אדוני היושב-ראש, שתעשה זאת הלאה ופניתי אליך ואני אומר גם עכשיו: כל מה שתרצה ותחשוב – אני אתיישר איתך, ולו כדי שהחוק הזה יעבור כי אני חושב שצריך לעשות את הצעד הראשון.

הייתי רוצה שזה יהיה הרבה יותר רחב ושידאג לדברים נוספים, אבל הבנתי שצריך להצטמצם יותר על מנת שמשרדי הממשלה יוכלו להתכנס סביב ההצעה הזאת, ומשום כך ויתרתי על כל מיני סעיפים.

בסך הכל, ההצעה שכרגע מונחת בפני הוועדה זה עדיין חוק טוב בעיני ואני מציע שבסיכומו של הדיון תאשר את הבאתו לקריאה שנייה ושלישית עוד לפני הפגרה. דיברתי עם היושב-ראש, הוא מסכים שאם זה יעבור היום, הוא יביא זאת בשבוע הבא.

אני מציע שנתחיל לקרוא את הסעיפים.

כיוון שהתפקיד המרכזי בחוק הזה הוא לאותה יחידה משטרתית, ובין הקריאה הראשונה לדיון הנוכחי נעשתה עבודת מטה במשטרה על מנת לבחון את ההיערכות הנדרשת לצורך החוק הזה – ולאור זה גם נעיר הערות לתוך הסעיף – הייתי מבקשת אם יינתן לראש מחלקת התנועה במשטרת ישראל להציג את התפיסה הכללית שלנו.

היה כאן ניצב גנות – אמנם הוא בינתיים עבר למשמר הגבול – אבל אני מניח שעמדת המשטרה לא השתנתה. היא הובאה בפנינו בהרחבה.

היא לא השתנתה, אבל אז מבנה היחידה לא עמד...

אני אתן לכם רשות דיבור כאשר נגיע לסעיפים. חובתנו להביא את החוק הזה לקריאה שנייה ושלישית, זו מצוות תקנון הכנסת משעה שהחוק עבר בקריאה ראשונה.

גברתי היועצת המשפטית, בבקשה.

"הצעת חוק סיוע לנפגעי תאונות דרכים ולבני משפחתם, התשס"א-2000".

האם זה צריך להיות בני משפחתם או בני משפחותיהם?

אנחנו משאירים את העברית התקנית לשלב הניסוח הסופי. אני מניחה שזה עבר עריכה לשונית.

אני חושב שזה צריך להיות: ובני משפחותיהם, אבל אני מציע לבדוק זאת.

אני רואה שהנוסח שאנחנו העברנו למשרד המשפטים לפרסום היה: הצעת חוק סיוע לנפגעי תאונות דרכים, והם הגדירו יותר למי זה מיועד.

נבדוק את זה.

"בחוק זה –
"בן משפחה" – בן זוג, ילד, הורה, אח או אחות ובן משפחה אחר התלוי בנפגע תאונת דרכים;"

אנחנו יודעים מה זה בן משפחה אחר התלוי?

התלוי זה כל בני המשפחה?

כן. בן משפחה אחר – גם אם הוא לא בן זוג, ילד, הורה, אח או אחות.

הורה, אח ואחות וכו' – זה רק תלויים?

כן, רק אם הם תלויים. סליחה, הורה – גם אם איננו תלוי, אבל אם יש בן משפחה אחר שאיננו בחלק הראשון של ההגדרה.

ההצעה שלנו להוריד את המילה "תלוי", ולהשאיר בן משפחה מדרגה ראשונה, כי לחפש מישהו שתלוי זו בעיה מיד לאחר תאונת דרכים. אני חושב שמספיק בן משפחה מדרגה ראשונה.

אבל בן משפחה מדרגה ראשונה זו לא הגדרה משפטית. בן זוג, ילד, הורה, אח או אחות זו דרגה ראשונה, בואו נוריד את "ובן משפחה אחר".

למשל אצל משפחת הלוי מדובר על נכד, כשאין הורים.

אנחנו לא יכולים להטיל על המשטרה משימות להתחיל לחקור את כל אילן היוחסין המשפחתי, הם לא ייצאו מזה.

אנחנו גם הצענו להגיד שאפילו הגיל שלו יהיה מ- 18 ומעלה.

אם הם יידעו – הם יעשו את זה, אבל משפטית.

כאן מדובר לגבי ההודעה, אבל יש גם בעיה אחרת.

מה קורה בחוקים אחרים, בנושא של פעולות איבה, משפחות שכולות?

אנחנו מסייגים כאן רק לגבי מסירת ההודעה.

ההערה שלהם היא הערה נכונה לגבי ההודעה, אבל בין השאר אנחנו גם אומרים שהמרכז יעסוק בקבוצות תמיכה. לכן, אפשר גם נכד, גם סבא.

יש כאן שני דברים שונים. לגבי ההודעה – היא יכולה להימסר רק לבני משפחה מדרגה ראשונה, כי המשטרה לא יודעת בשלב זה מי תלוי ומי לא. לגבי השלב הבא, נצטרך גם את התלויים.

הוצע גם להגביל בגיל, לעניין הודעה, כדי שלא יהיה מדובר בקטינים.

מגיל 18 ומעלה. זה לגבי הודעות. לגבי התלויים אנחנו נקבע גם גילאים נמוכים יותר.

"חוק הפיצויים" – חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975;"

"נפגע תאונת דרכים" – אדם שכתוצאה מתאונת דרכים נפטר או נגרם לו נזק אשר חייב אשפוז לתקופה של 24 שעות לפחות;"

נדמה לי שבפקודת התעבורה יש הגדרה אחרת – חבלה של ממש.

נכון.

יש כאן גם בקשה של האוצר.

ההצעה שלנו – "נפגע תאונת דרכים" – אדם שכתוצאה מתאונת דרכים נפטר או הינו מחוסר הכרה, או שנפגע בתאונת דרכים בעלת היבט ציבורי, על פי שיקול דעת של קצין משטרה הנוגע בדבר".

אם אנחנו מדברים על כל פצוע מעל 24 שעות, אנחנו מדברים על אלפי פצועים.

הוא צודק.

למשל, אם הגיע מישהו עם רגל מרוסקת והוא רוצה בעצמו להודיע – אני מחוייב להודיע?

לא. אם כך, בואו נקבל את ההגדרה שלכם.

לא. עם החלק הראשון אני חושבת שאין בעיה, אבל מה זה שהוא נפגע בתאונה בעלת היבט ציבורי לפי שיקול דעת...?

הרי זה ברור שזאת לא רשימה סגורה. זה לא שאם אתה חלילה תודיע למישהו שלא ברשימה, עשית מה שנקרא חריגה מסמכות.

בנהלים של הצוותים הם כבר יגבשו איזשהו תו"ל.

כלומר, אתה מדבר על אדם שכתוצאה מתאונת דרכים נפטר או שהוא פצוע ומחוסר הכרה.

במקרים אלה, לפעמים בית החולים מודיע.

מחוסר הכרה או בהלם, על פי קביעת הרופא.

מחוסר הכרה או אינו מתפקד.

מה זה חוסר תפקוד?

אני חושבת ששוב אנחנו טועים בהבחנה לגבי ההגדרות שהולכות גם לעניין קבוצות התמיכה וגם לעניין ההודעה, ואני חושבת שאנחנו ממקדים, מנסים לשנות עכשיו את ההגדרה רק לצורך מתן ההודעה לבני המשפחה. אני חושבת שזו טעות.

נראה אחר כך.

אני מסכים בהחלט. אני חושב שאסור לשנות את ההגדרה.

לגבי ההודעה – אנחנו מדברים כרגע רק על ההודעה – ההודעה ניתנת לאדם שכתוצאה מתאונת דרכים נפטר או שהוא מחוסר הכרה. כל היתר זה בשיקול דעת של המשטרה, לא חובה סטטוטורית לפי חוק. לגבי הסיוע נראה אחר כך, אולי נרחיב את המעגל.

גם אין את עניין האשפוז.

לא, אשפוז יורד.

"סיוע ראשוני" – סיוע במשך תקופה של 30 הימים שאחרי קרות תאונת הדרכים;"

מה הכוונה?

ראשוני. נחזור להגדרה.

זה לא מסתיים בזה.

נחזור להגדרה כאשר נקרא את הסעיפים. כרגע מדובר על 30 ימים.

"תאונת דרכים" – כהגדרתה בחוק הפיצויים;"

לגבי הגדרת תאונת דרכים – ולכן גם ההיזקקות לחוק הפיצויים – אנחנו מציעים לקבוע הגדרה שנוגעת לעניין: תאונה שאירעה עקב עבירת תעבורה...

מי אמר שזו עבירה? הוא יכול להתהפך עקב כוח עליון.

שכתוצאה ממנה נפגע אדם.

למה לשנות?

מה הגדרת תאונה בחוק הפיצויים?

הגדרה מאד רחבה.

אדוני היושב-ראש, אני מציעה ללכת לשיטתך הברוכה, שעשינו בהרבה מאד חוקים.

אבל כבר הגענו לסוף.

בינתיים, אל תאשר את ההגדרות. נראה איך נזקקים להן ואז נחזור לכך.

מהי הגדרת תאונת דרכים בחוק הפיצויים?

חוק הפיצויים – "תאונת דרכים" – מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה. יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב ...

אין צורך בסיפה. אנחנו צריכים רק את הרישה.

יש פסיקה מאד ענפה. הרי זו הגדרה מאד ארוכה – כל מה שנחקק לפי חוק הפיצויים.

נחזור להגדרה, אם יהיה צורך.

הלכנו אתכם עד עכשיו, תלכו אתם איתנו בעניין הזה. סעיף 1 מאושר.

"השר" – שר העבודה והרווחה."

"קרן סיוע לנפגעי תאונת דרכים ולבני משפחתם".

אנחנו ביקשנו והגענו למסקנה בדיון שנקרא לזה המרכז ולא קרן, רק בגלל הקונוטציה.

בסדר.

"מוקם בזה מרכז סיוע ..."

חיים פוזנר, משרד העבודה והרווחה. שר העבודה והרווחה מבקש פסק זמן ללמוד את הנושא הזה מכיוון שהוא רוצה לבחון האם ניתן לשלב את המתכונת הזאת – כמו בטיפול בנפגעי פעולות איבה, על ידי המוסד לביטוח לאומי.

יש מתכונת בטיפול בנפגעי פעולות איבה, כאשר יש נוהלים לשעת חירום – לא הכל קשור לביטוח לאומי – שמדברים על צוות שמודיע למשפחה.

ברגע שהשר ירצה להעביר לביטוח לאומי, עם תיקון קטן בחוק נעביר לביטוח הלאומי. כרגע פירושו לעכב את העניין בחצי שנה לפחות.

לא חצי שנה. השר כרגע נכנס לתפקיד, הוא מבקש שבועיים כדי לגבש את עמדתו בעניין.

הוא לא יתן תוך שבועיים שום דבר. שמענו את ההערה.

"2. מרכז סיוע לנפגעי תאונות דרכים ולבני משפחתם
(1) מוקם בזה מרכז סיוע לנפגעי תאונות דרכים ולבני משפחתם במסגרת משרד העבודה
והרווחה, שימומן לפי הוראות סעיף 5 (להלן – המרכז)."

והנה כבר היזקקות לא רק להגדרה של נפגע תאונת דרכים, אלא גם לבן המשפחה. נפגע תאונת דרכים, אדוני היושב-ראש, אתה צמצמת את זה רק למי שנפטר כתוצאה מתאונת דרכים או שהוא מחוסר הכרה.

מה כוונתך באשר לסיוע? ככל שמדובר לא בבן משפחה, אלא בנפגע עצמו, שמא הוא נפצע קשה.

צריך למצוא דיפרנציאציה בהגדרה בין בן משפחה שצריך למסור לו הודעה לבין בן משפחה שטעון סיוע.

אני מציעה שכאשר נגיע לסעיף ההודעה, שם נצמצם את ההגדרה של בן משפחה. של נפגע תאונת דרכים נשאיר רחב.

שלמה פרקש, משרד העבודה והרווחה. הסעיף הזה אומר: "מוקם בזה מרכז סיוע לנפגעי תאונות דרכים במסגרת משרד העבודה והרווחה".

היחידה היא יחידה משטרתית.

לא.

ודאי, כך כתוב.

יש כאן שני דברים שונים. אל"ף – יש המשטרה שמוסרת הודעות. יש את המרכז, משרד העבודה והרווחה, שזה קטע שני לאחר מכן.

אני חושב שזה לא ברור.

זה יהיה ברור.

אני חושב שארגונית, קשה לפתור את זה – איך מוקם מרכז בתוך משרד העבודה והרווחה כשהיחידה היא יחידה במסגרת משטרת ישראל.

כל משרד התחבורה בנוי כך.

אנחנו נפתור את הבעיה.

אני מבקשת בכל זאת לחזור. אם אנחנו משאירים לצורך המרכז את הגדרת נפגע תאונת דרכים...

תשני את ההגדרה, וכאשר נגיע לעניין מסירת ההודעה, נצמצם למי אפשר למסור הודעה.

אני בכל זאת מבקשת לחזור כי נדמה לי שחבר כנסת לנגנטל דיבר אתי על כך – אם אינני טועה – אחרי שזה פורסם ברשומות.

אם אנחנו משאירים לצורך המרכז, לצורך הסיוע, את ההגדרה כפי שהיא מופיעה ב"כחול", אנחנו מדברים על אדם שכתוצאה מתאונת דרכים נגרם לו נזק אשר חייב אשפוז לתקופה של 24 שעות לפחות.

לא. אנחנו כרגע מדברים על אדם שנפגע מתאונת דרכים – האם המרכז יטפל רק במי שאושפז 24 שעות?

לא. ההגדרה כוללת את הנפגע עצמו – אדם שכתוצאה מתאונת דרכים נפטר, או נגרם לו נזק אשר חייב אשפוז לתקופה של 24 שעות לפחות.

אתם הצעתם בהתחלה לתקן את זה למחוסר הכרה – וזה לצורך ההודעה. בהמשך, ממש עכשיו, אמרתם: לא. לצורך המרכז תחזירו את ההגדרה הקודמת.

אני אקל בעניין הזה כי אני לא רוצה לריב עם האוצר. לגבי ההודעה נצמצם את זה כפי שהצעתם אחר כך. ברציו אנחנו רוצים שיודיעו רק לגבי אדם שהוא נפטר או מחוסר הכרה, ויודיעו זאת רק לקרוב משפחה מדרגה ראשונה שמלאו לו 18 שנים לפחות. זה מסלול אחד.

לגבי הסוגיה במי המרכז יטפל, מעבר להודעה, אנחנו מדברים גם בצמצום, כלומר נשארים עדיין בצמצום רק לגבי אותם אנשים שנהרגו או שהם מחוסרי הכרה ולא הפצועים של 24 שעות. כאן לא משנים, כי אחרת אנחנו מגדילים את ה"קליינטים" בעוד כאלפיים איש בשנה, לדאבוני. את זה אנחנו לא רוצים להכניס.

תפקידו של המרכז הזה – לפחות כפי שאני תופס את החוק – זה לטפל בנפגעים הקשים. אדם יכול להיות מאושפז 24 שעות ואחרי כן לא קרה לו דבר. צריך לומר שאדם שכתוצאה מתאונת דרכים נגרמה לו נכות קשה או משהו כזה, ולהגדיר את זה. שלא יבוא אדם שהיה מאושפז 24 שעות ויגיד: תנו לי כך וכך.

מי יחליט?

אם נטיל על המרכז הזה יותר מדי מטופלים – אף אחד לא יקבל טיפול הולם.

זה נכון, אבל מצד שני לצמצם את זה רק למי שמחוסר הכרה...

אתי, קיבלתי את עמדת החברים.

יש כאן שני דברים. בהודעה נטפל לחוד, זה החלק היותר פשוט.

אם כך, לצרכי הודעה דיברנו.

לצרכי הודעה זה ברור. מה שלא ברור זה במי מטפל המרכז.

נכון. המרכז מטפל במשפחה של אדם שנהרג בתאונת דרכים או אדם שנפגע בתאונת דרכים ונגרמה לו נכות קשה.

מה זה נכות קשה?

נכות קשה זה נכות מעל 50%.

יש כאן בעיה. הרי המרכז מתחיל לתת את הסיוע תוך זמן מאד קצר, הרבה לפני שנקבעת נכותו של אדם.

הם יקשו על זה, אנחנו ניכנס לנישה שלא נצא ממנה.

מאחר שבחוק הזה מדובר על עזרה ראשונה, בגדול...

מה זה עזרה ראשונה?

אני אומר שאנחנו נטפל אך ורק במשפחות של אותו הרוג או של זה שהיה מחוסר הכרה. זאת נכות קשה, כי נכות קשה יקבעו בעוד שנתיים, לאחר אינסוף דיונים.

אני לא רוצה להיכנס לתחום שיכשילו את זה, ומשרד העבודה והרווחה יגיד: לא מסוגלים לבצע את החוק או לא רוצים אותו. הרי זה מה שעושים כל הזמן במשרדי הממשלה.

סמוך לתאונה.

אנחנו נקבל את ההגדרה המצמצמת – המרכז יטפל רק במשפחות של הרוגים או במי שהיה מחוסר הכרה.

לאחר שזה יעבור, יחד איתך נגיש הצעה להרחבה.

תגיד מה זה מטפל, בגדול.

משרד העבודה, אתם רוצים להוציא את זה למשרד אחר? אני רואה שאתם מתנגדים טוטאלית.

אנחנו רוצים להבין במה מדובר. אם מדובר על תהליך של שיקום...

עוד לא הגענו לסעיף.

אם מדובר על נפגע בשבוע הראשון – זה תלוי אם זה 150% או אפס אחוז.

אני מצטערת שאני מקשה, אבל אני רוצה לנסח את החוק – מחוסר הכרה יכול להיות בזמן התאונה...

24 שעות.

24 שעות לפחות, בסדר.

אבל מישהו שהיה מחוסר הכרה 24 שעות והתאושש?

אחרי כן נעשה תיקונים. הרי הפוליסה היא דורסנית הפעם.

גם הנוהלים שלנו הם יותר מחמירים. מבחינתנו המשטרה, זה שעתיים-שלוש, כי מיד לאחר התאונה אנחנו מגיעים לבית החולים, רואים שהוא מחוסר הכרה – עלינו חובת ההודעה.

השלב הבא זה כבר שלב שעברו יומיים-שלושה. שאלה מה קורה ביום השלישי והרביעי- האם המרכז מטפל עדיין רק באלה שהם מחוסרי הכרה או נניח אדם בינתיים חזר להכרתו, מה דינו?

אני רוצה בכל זאת לשאול. כשמדברים על טיפול, יש טיפול רפואי ויש טיפול סוציאלי. יש עובד סוציאלי בבית חולים ויש מערכת רפואית בבית חולים.

השאלה האם אנחנו מקימים כאן עוד מערכת ונאמר: מי שנפגע בתאונת דרכים, העובד הסוציאלי של בית חולים לא יתייחס אליו, ביטוח לאומי לא יתייחס אליו, שירותי רווחה לא יתייחסו אליו.

זה בדיוק מה שאנחנו רוצים, הבנת את הראש, אנחנו באמת כל חברי הכנסת רוצים שאף אחד לא יטפל בהם. זו ירידה לעומקה של המחשבה שלנו, אני מודה לך על הקרדיט.

מה שאני רוצה לומר, שברגע שמקימים מערכת מיוחדת, השאלה אם רוצים עוד גוף שייעשה. צריך להגדיר את הדברים.

נגיע לסעיף 3.

חבר הכנסת לנגנטל, אני מציע שהמרכז הזה יטפל רק במשפחות של נפטרים ובכאלה שהם ללא הכרה, גם בעת הטיפול. אם מישהו איבד את ההכרה ליום וחזר להכרתו – אין טעם שהוא יהיה מטופל על ידי המרכז הזה.

אבל מה שאתם אומרים זה מחוסר הכרה 24 שעות לפחות.

אנחנו מדברים על מישהו שנניח נפגע פגיעה מוחית והוא צמח, לא על אחד שקיבל זעזוע מוח ובמשך 24 שעות היה ללא הכרה ועכשיו התעורר.

זה עוד יותר יצמצם, אבל עד מתי הוא ללא הכרה? לא רק עד ההודעה.

קבעתם מחוסר הכרה 24 שעות.

לא. בחודש הראשון הזה.

אבל נניח יש משפחה – אחרי ארבעה ימים צריך לטפל בילדים, כרגע הם לא מטופלים.

בוא תתחם את זה בשלב זה לאלה שנשארו ללא הכרה.

אבל כמה זמן נשארו?

ברגע שהיו ללא הכרה מעל 48 שעות נניח.

תשאירו שיקול דעת למטפלים.

יש כאן רעיון שהמתמחה הציעה לי – מחוסר הכרה 24 שעות לפחות, כפי שאתם הצעתם, וכן נפגע אחר כפי שייקבע בתקנות.

אבל אני לא רוצה לכלול מישהו שלאחר 24 שעות התעורר ויבוא לבלבל את המוח.

כפי שייקבע בתקנות, באישור הוועדה.

אני עובד סוציאלי באיכילוב. לא תמיד יש הלימה בין הצרכים של המשפחה לעוצמת הפגיעה הפיסית. לפעמים הפגיעה היא מאד חמורה, המשפחה יודעת להתארגן ואין צורך בהתערבות מעבר למה שאנחנו עושים.

מי שלא יבקש סיוע – לא יקבל.

אבל חבל לחסום לפי קריטריון שהוא רפואי יבש, כאשר הצרכים הם לפעמים אחרים. ברגע שתיתן אפשרות למטפלים להפנות, זה גם ייעשה בצורה מבוקרת וגם על בסיס רפואי.

נקבע כאלה שהם ללא הכרה וכאלה שייקבע בתקנות.

הסיוע יהיה למשפחת נפטר, מחוסר הכרה 24 שעות לפחות, או מי שנפגע פגיעה חמורה, לפי כללים שיקבע השר בתקנות.

"2(ב) המרכז ינוהל על ידי מנהל שימנה השר; לצד המנהל יפעל צוות היגוי שחבריו חמישה עובדי

(1) נציג משרד העבודה והרווחה, נציג משרד התחבורה, נציג משרד הבריאות, נציג משטרת
ישראל ונציג המוסד לביטוח לאומי; נציג כל משרד ימונה על ידי השר הממונה על אותו
משרד, מקרב עובדי המדינה במשרדו; לעניין זה, "עובד המדינה" – לרבות שוטר;"

(2) אנחנו מדברים עכשיו על ארבעת נציגי הציבור:
"פסיכולוג, נציג המרכז לשלטון מקומי ושני נציגים של ארגונים המייצגים נפגעי תאונות
דרכים, שימנה השר;"

גם את הפסיכולוג ממנה השר.

אני מציע להוסיף לצוות הזה עובד סוציאלי.

אולי נציג מרכז שלטון מקומי שהוא עובד סוציאלי.

אני מציע להוסיף עוד אחד ושיהיה עוד עובד סוציאלי.

יש יותר מדי אנשים במרכז הזה. במקום שני נציגים של ארגונים, נקבע נציג אחד ועובד סוציאלי אחד.

הנקודה היא שתמיד בוועדות יש מעין עיקרון – אינני יודעת למה – שיהיה מספר בלתי זוגי.

אפשר שני עובדים סוציאליים.

במקום שני נציגי ארגונים, נקבע נציג אחד ועובד סוציאלי אחד.

הצורך במספר בלתי זוגי זו שטות מוחלטת.

אני מסכימה שזה לא רלוונטי.

שיהיה מספר בלתי זוגי ויהיה עובד סוציאלי. במקרה של חילוקי דעות – דעת היושב ראש תכריע.

לעובדים סוציאליים יש איזשהו ארגון?

השר ימנה.

שלא מקרב עובדי המדינה, נכון?

למה?

יש כאן הרי חמישה עובדי מדינה וחמישה נציגי ציבור שאינם עובדי המדינה.

נציג משרד העבודה והרווחה יכול להיות גם עובד סוציאלי, הוא לא פסול.

מדוע יש כאן נציג של המרכז לשלטון המקומי? מה לו ולעסק הזה בכלל?

היחידה שמודיעה בבתים היא מעורבת עם העיריה באותו מקום, היא שותפה בתהליך הזה. גם העובד הסוציאלי הוא חלק ממחלקת הרווחה של הרשות המקומית.

התוספת של החלטת היושב ראש היא שהתוספת של עובד סוציאלי שימנה השר לא יהיה עובד מדינה.

חמישה נציגי ציבור, אם כך.

"3. מטרות המרכז
(1) מטרות המרכז הן:
(1) הקמת יחידה ...."

אני לא יודע אם זה הקמת יחידה. זה מימון.

מימון הקמתה של יחידה.

מימון הקמה ותפעול של יחידה במשטרת ישראל.

"3(א)(1) מימון הקמה ותפעול של יחידה במשטרת ישראל שתהיה אחראית למסירת הודעות
למשפחתו של נפגע תאונת דרכים (להלן – היחידה המשטרתית)."

גם לעניין הגדרת התפקיד שלה רצינו קצת לעדן את זה – או שנפנה את זה לסעיף המהותי כי אנחנו ביקשנו את סעיף 4 לתקן – יחידה במשטרת ישראל כאמור בסעיף 4, וסעיף 4 יגדיר את תפקידה של היחידה.

בסדר.

"3(א)(2) סיוע ראשוני למשפחתו של נפגע תאונת דרכים, באמצעות משרדי הממשלה, רשויות
מקומיות וגופים או יחידים שמטרתם מתן סיוע לנפגעי תאונות דרכים בלא תשלום;"

אם יש מימון יחידה ואם אנחנו מדברים על כך שאחרי כן בצוות ההודעה משתתפים גם אחרים כמו עובדים סוציאליים, צריך גם לממן תוספת של עובדים סוציאליים.

לא הבנתי אותך.

השאלה מי מודיע למשפחה – האם השוטר לבד מודיע למשפחה?

לא. צוות.

המשטרה תקבע נוהל איך עושים את זה.

היום, בנוהלי ההודעה של המשטרה, יש צוות שמשתתף בו עובד סוציאלי ורופא.

מהרשות המקומית.

נכון. ולכן, אם מוסיפים מטלה על הרשויות המקומיות ורוצים שיתוף פעולה. ..

אנחנו לא נממן להם את זה.

אלה אנשים שקיימים כבר.

גברתי, כשהמשטרה מקבלת מטלה, היא דורשת תמיד תוספת כוח אדם. השלטון המקומי לא יבצע את זה.

לא יבצע – אז לא יבצע. שיתאכזרו לתושבים שלהם, שיגידו שלא אכפת להם. יש גם בחירות בעיריות לפעמים.

דבר שני שמדובר עליו כאן זה סיוע ראשוני למשפחה באמצעות משרדי הממשלה והרשויות המקומיות. מה זאת אומרת באמצעות?

זה גוף מתאם. זה לא גוף שיש לו תקציב פעילות משלו, שהוא נותן מענקים.

מטיל חובת מתן שירותים על משרדי ממשלה והרשויות המקומיות.

איך זה עובד בפועל?

זו יחידת מטה, יחידת תיאום.

אנחנו לא מתנגדים לזה, אבל לגבי כל דבר כזה, אם אתה רוצה שהמטלה תבוצע – צריך להגיש תוכנית עבודה ותוכנית תקציבית.

תכינו. אנחנו נותנים לכם קרדיט איך בדיוק אתם חושבים שכדאי לבצע את זה.

הסעיף הזה הוא למעשה הסעיף המרכזי. כאיש השלטון המקומי לשעבר – הרבה שנים הייתי ראש רשות מקומית, היום אני לצערי בעמותה של משפחות שכולות – כאן הנושא המרכזי של כל מהות והצלחת כל החוק הזה. אם זה יילך במתכונת הזאת - לצערי, וחבר הכנסת נחום לנגנטל יודע את דעתנו – העסק הזה נדון מראש לכישלון.

במי מדובר כאן? מדובר כאן בסך הכל במשפחות שכולות, זה עיקר הטיפול של המרכז, על פי ההגדרה שקיימת.

מה אתה מציע?

אני מציע שהמרכז יהיה אחראי כי כאן זה נופל בין הכסאות. הרי כל אחד יזרוק זאת על השני.

אנחנו לא מקימים כאן מערכת שלישית. זה גוף מתאם, זו יחידת מטה.

זה לא שלישית. יש פעולות איבה שבמסגרת החוק מוכרות.

זה משהו אחר.

זה טיפול ייחודי ומקצועי של הביטוח הלאומי. יש תאונות עבודה במסגרת חוק טיפול ייחודי ומקצועי של הביטוח הלאומי. משרד הביטחון זה משרד הביטחון, עם מערכת משומנת.

כאן אתה הולך לכל רשות מקומית. הם מתמחים בנושא של טיפול במשפחות שכולות?

לא. זה גוף מטה שמטרתו לתאם פעולות ולעודד גופים אחרים לפעול. זה לא גוף שפועל לבד.

לא ייעשו.

יכול להיות שזה לא ייעשה. מבחינתי, אם זה לא יקרה – זה עצוב מאד, אבל מה לעשות.

אבל אנחנו רוצים לקדם את העניין.

הצעת החוק - מטרתה לתת עזרה ראשונה.

משפחה שכולה זה לא עזרה ראשונה – עם ההרס, עם השבר. תראה מה נעשה במשרד הביטחון. משפחות שכולות צריכות סיוע מתמשך.

הרי השכול הוא שכול הוא שכול – הוא זהה בדיוק ושווה לכולם: גם אם הבן נהרג בצבא, גם אם בתאונת דרכים.

אני מבין, אבל הגוף הזה – להבדיל מאגף השיקום במשרד הביטחון שיש לו תקציב משלו והמוסד לביטוח לאומי...

צריך לקשור את זה לביטוח הלאומי.

אבל הגוף הזה הוא לא גוף שמפעיל את הביטוח הלאומי. זה גוף מתאם.

צריך להקים גוף לא מתאם. עם גוף מתאם לא ייצא כלום. התיאום הזה גם קיים היום.

אין אפשרות לעשות חוק כזה.

זה שורש כל החוק הזה.

מיכה, הרי אתה יודע שבהצעה הטרומית שהגשתי זה היה הרבה יותר רחב, עם משמעויות הרבה יותר קונקרטיות ובאמת חשבתי שצריך להקים גוף שיבצע, לא רק יתאם.

אני אומר לכם, לכל אלה שליוו את כל התהליך – אם נלך בגישה של מה שאנחנו באמת רוצים – לדאבוני לא נצליח, לא מפני שאנחנו לא צודקים, אלא מפני שיתחיל מאבק בין משרדי הממשלה השונים והם יפעילו את הקואליציה שעומדת לרשותם על מנת לעצור את קיומו של החוק. אני אומר זאת רק בהיבט הפוליטי.

אשר על כן, אנחנו הסתפקנו בדבר יותר מצומצם שהוא גוף מתאם. יכול מאד להיות שאם תוך כמה חודשים, לאחר שהחוק הזה ייצא לפועל, נראה שבאמת הוא לא מקדם באופן פרקטי את הנושא, נגיש הצעות חוק פרטיות לתקן את החוק הזה.

אני כרגע צריך להכניס את הרגל כדי שהדלת לא תינעל באופן טוטאלי. זה המהלך הפוליטי – הפוליטי, לא הצודק – שאנחנו עושים על מנת לשים אותו על השולחן, ואני קיבלתי בעניין זה את עמדתו של יושב-ראש הוועדה שאמר לי: תלך על חזית רחבה מאד, לא ייצא לך מזה כלום.

אני חוזר כעת מוועדת הכספים שאני חבר בה – אם נעביר כאן חוקים רציניים ביותר, דינם של כל אותם חוקים בחוק ההסדרים, בזה אחר זה, להימחק. לכן אני הולך בדרך קצת יותר פוליטית.

אין לנו ברירה, אנחנו צריכים להתקדם בקו הזה, אין דרך אחרת.

בכל זאת, אולי ...

אם אנחנו נרחיב אותו – לא יהיה כלום.

אני אומר לקשור אותו יותר לצוות המקצועי בביטוח הלאומי.

אני עוברת לפסקה (3). אני מבינה שפסקה (2) אושרה.

"(3) ריכוז מידע על מצבם של נפגעי תאונות דרכים, לייעול הטיפול בהם ולתיאום הטיפול בהם ובמשפחתם על ידי משרדי הממשלה;"

שוב, אנחנו מדברים כאן רק בנפגעי תאונת דרכים כפי שאנחנו הגדרנו.

מצידי, תוסיפי לתת סמכות למרכז גם לטפל בכל נושא אחר לפי שיקול דעתו, לצורך קידום הטיפול בנושא של נפגעי תאונות דרכים ובני משפחתם. צריך להוסיף "סעיף סל" – כל נושא אחר שימצא המרכז לנכון לטפל בו לצורך קידום הטיפול בנפגעי תאונות דרכים ובני משפחתם.

הערה לפסקה (2) – אם לא יהיו אמצעים, אי אפשר יהיה לבצע.

יהיו. אמצעים מעטים יהיו.

לגבי ריכוז מידע יש בעיה של סודיות. אם הצעת החוק מדברת ממש ברמה של פרטים על משפחה, אי אפשר היום להעביר אינפורמציה מגורם לגורם על פי כמה חוקים שלא אפרט אותם כאן.

לא מדובר על כך שיקחו את התיק הרפואי של כל אחד לחוד, אלא במסגרת הסטטיסטית, זאת אומרת במסגרת של כמה תאונות היו, כמה נפגעים, באיזה איזורים בארץ. ריכוז מידע זה לא ברמת הפרט, זה כמו השנתון הסטטיסטי.

אבל זה קיים כבר – גם בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, גם במשטרה, גם ברשות הלאומית.

אבל זה ריכוז, זה מרכז את האינפורמציה.

זה מה שאמרתי – יש היום ריכוז של כל הנפגעים ומצבם.

רוצה המציע, יחד עם קבוצה גדולה של חברי כנסת, ליצור גוף שהוא רוצה לתת לו צ'אנס לנסות להתמודד עם הבעיה. הוא לא אומר שזה יפתור את הבעיה – גם אני לא אומר את זה – הוא רוצה לתת לזה צ'אנס לראות אולי זה יהיה יותר טוב.

אתם רוצים "להרוג" את זה? אפשר תמיד להגיד: אין כסף, אין אינפורמציה, אין זמן, אין מקום, אחרים מטפלים – אני אתן לכם 100 נימוקים למה "להרוג" את זה.

אנחנו לא רוצים "להרוג" את זה, אנחנו חושבים שמה שחבר כנסת נחום לנגנטל מציע זה יופי, אבל לא צריך לטפל בזה עם דברים שלא צריך לעשות. לא צריך לעשות פעמיים, זו הכוונה.

החוק הזה איננו שולל סמכות משום גוף קיים, לא מאיים על שום סמכות ולא מקלקל, הוא רק מוסיף. יש גם פתגם האומר: כל המוסיף גורע. אולי כן, אבל בואו ננסה. ניתן לזה לעבוד שנה-שנתיים, אם זה לא יעבוד טוב – נסגור את זה.

אבל אם לב העניין זה התמיכה במשפחות – ויש גופים שעוסקים בסטטיסטיקה – את המשאבים המצומצמים כל כך אולי כדאי להפנות אחרת.

בסדר, נחוקק חוק שאומר שניקח שני מיליון שקל, ניתן מתוכם רבע מיליון לביטוח הלאומי, רבע מיליון ללשכה המרכזית, רבע מיליון להנהלת בתי המשפט ורבע מיליון למשטרת ישראל, ועכשיו נעשה את חלוקת הכסף. תהיו רציניים.

אני מציעה שיהיה מדובר על 60 יום ולא על 30 יום. סיוע ראשוני מוגדר 30 יום ואני מציעה להגדיל את זה לפחות ל- 60 יום.

בהגדרה, נכון.

אתם רוצים 60 יום, בבקשה. אנחנו מייצרים כאן משהו ניסיוני.

אני רוצה לקדם, לא לטרפד – מה הקושי היום בהקמת קבוצות תמיכה? אין נתונים, אין שמות. מהעיתון צריך להוציא שמות.

אז מה רע לכם עם הגדרה שרוצים לבצע מחקרים, סקרים?

צריך לדעתי להגדיר כך שגם המרכז הזה ייזום, שיהיה איזשהו מצבור של שמות, של כתובות של אנשים שזה קרה להם.

בסעיף 3 כתוב: ריכוז מידע. אתה חושב שאם ההנהלה תחליט לעשות איזו פעולה, מישהו יעמוד עם מיקרוסקופ ויגיד: אל תעשו את זה?

זה בפסקה הבאה – פסקה (4). ייתכן שאת פסקה (4) צריכים להרחיב גם לגבי בני משפחתם .

"3(א)(4) ביצוע מחקרים, סקרים ובדיקות אחרות לצורך גיבוש מדיניות סיוע לנפגעי תאונות
דרכים;"

ובני משפחתם .

בסדר.

מדיניות סיוע למה? לאורך ימים, נכון?

לאורך ימים. לאריכות ימים.

כאן לא מדובר על סיוע ראשוני דווקא.

רבותי, אמרנו שיהיה "סעיף סל". ההנהלה תפעיל את זה לשיקול דעתה.

"3(א)(5) הכנת חומר כתוב הכולל מידע בדבר זכויותיהם של משפחות נפגעי תאונות דרכים ובדבר
שירותי קהילה ומוסדות לייעוץ ולטיפול בנפגעי תאונות דרכים, שיימסר למשפחה:"

כאן אנחנו מדברים על משפחות ולא על בני משפחה דווקא. אני לא יודעת אם עשינו זאת אז בכוונה תחילה.

אני לא יודע אם יש כוונה, תבדקי את זה. בעיני, אין שום הבדל.

אתם צריכים להודיע לי מה הכוונה ואני אכתוב.

אין הבדל, זה אותו דבר.

אם כך, בני משפחה.

נפגעים ובני משפחתם.

של נפגעים ובני משפחה.

"3(א)(6) סיוע בהקמת קבוצות תמיכה לנפגעי תאונות דרכים ולמשפחותיהם."

במה מתבטא הסיוע?

לפי איך שהם יחליטו – הנהלת הגוף הזה. הם יחליטו איך הם רוצים לעבוד.

ורק למשך 60 יום ורק לאלה שמותרים בחוק.

מדובר על סיוע, לא על סיוע ראשוני.

אולי צריך לכתוב: סיוע לאורך זמן.

"3(ב) מנהל המרכז, בהתייעצות עם צוות ההיגוי, יחליט על הפעולות הנדרשות לצורך ביצוע
המטרות המפורטות בסעיף קטן (א) ועל ייעוד כספי המרכז ומימון הפעולות שאושרו,
כאמור, במסגרת תקציב המרכז."

הגענו ליחידה, אני מבקשת את זכות הדיבור למרות לחץ הזמן. אני רוצה לומר מהי התפיסה שלנו.

נערכה בדיקה מה נדרש למשטרת ישראל לצורך המטלה הזו, גם אם נייחד אותה לבני משפחה כפי שביקשנו ולנפגעים כפי שביקשנו.

לאור נתוני תאונות הדרכים, אנחנו יכולים לתת לוועדה את הנתונים שעל בסיסם נעשתה העבודה.

המסקנה היתה שנדרשים עשרה תקני שוטרים לפחות, כשאחד או שניים בכל מחוז בהתאם לגודל הגיאוגרפי של המחוז.

אנחנו מדברים על מבנה שהוא שלדי.

הבנתי. זה כשנגיע לסעיף המימון.

אם יורשה לי – זה לא רק מימון. העבודה של יחידת המשטרה צריכה להיות ריכוז המידע וכינוס הצוות של הרשויות המקומיות. נדרש להוסיף סעיף – בהמשך לדברים שנאמרו כאן -שמטיל על כל רשות מקומית להקים צוותים כאלה .

ודאי.

אם אפשר, בתיאום עם בתי החולים.

"4(א) היחידה המשטרתית תרכז את ההודעות בנוגע לנפגעי תאונות הדרכים ותהיה אחראית
למתן הודעות למשפחות הנפגעים."

יש לנו נוסח חלופי מוצע: "היחידה המשטרתית תרכז את המידע הנוגע לנפגע בתאונת הדרכים ותהיה אחראית לאיתור משפחת הנפגע ולזימון צוותי הרשות המקומית לשם מסירת הודעה למשפחת הנפגע".

לא בא בחשבון.

אנחנו מדברים על שוטר אחד במחוז.

הבנתי, אתם רוצים להתחמק מאחריות.

לא אדוני. המטרה של החוק הזה – כפי שהובהר – הרי היום המשטרה עושה את זה, ולמה היה צריך את החוק? כי היא עושה את זה לא טוב.

אני מחליט בזה להשאיר את הנוסח כפי שהוא. אתם לא תתחמקו מאחריות על ידי כך שאתם רק מביאים את העובדים הסוציאליים.

זו היתה ההצעה של מר גנות.

זה גם מה שסוכם עם גנות. האחריות לא על קצין המשטרה.

האחריות למסירת ההודעות היא על המשטרה, נקודה.

יחד עם הצוות.

נגיע לצוות. לפי הנוסח שהגברת קראה כאן, המדובר בכך שהמשטרה רק מודיעה לרשות המקומית.

אדוני, לא סיימתי לקרוא.

זה מה שאז דובר – תרכז את הודעות השכול ותוודא באמצעות אנשיה להעבירן למשפחות ... בשיתוף עם גורמים. האחריות היתה גם אז על המשטרה.

היחידה המשטרתית תרכז את ההודעות בנוגע לנפגעי תאונות דרכים ותהיה אחראית למתן הודעות למשפחות הנפגעים.

זה בסעיף קטן (ב). אולי נקרא קודם את כל הסעיף ואז תסבירו את מהות השינויים ועל הנוסח נדבר אחר כך.

"4(ב) הודעה כאמור בסעיף קטן (א) תינתן בהתאם לכללים שיקבע השר באישור ועדת הכלכלה
של הכנסת, על ידי שוטרים או על ידי גורמים מקרב הרשות המקומית וגורמים נוספים,
לפי הצורך, ובלבד שלא תינתן הודעה כאמור אלא על ידי מי שעבר הכשרה מתאימה לכך."

אנחנו צריכים לוודא שהרשות המקומית משתפת פעולה עם המשטרה. לכן, צריך לומר באיזשהו מקום שיש חובה על הרשות המקומית לשתף פעולה עם המשטרה.

למנות, מבין עובדיה.

אני לא רוצה לקבוע איך, אבל שיש חובה על הרשות המקומית לשתף פעולה עם המשטרה במסירת ההודעה.

אדוני, שיתוף פעולה זה לא מספיק בלי שזה יטיל נטל. אנחנו הצענו כך: כל רשות מקומית תקבע מבין עובדיה עובדים שישמשו כצוות להודעה. השוטר יזמן את הצוות.

אנחנו לא מתנערים מאחריות. השוטר הולך איתם, אבל כל הרעיון הוא שמי שמוסר את ההודעה זה רופא או עובד סוציאלי.

יוציאו להם כתב מינוי ברשות מקומית.

אני חושב שהטענה שלכם שהרשות המקומית צריכה לקבוע גורם מבחינתה שהמשטרה תדע שהוא אחראי – היא טענה נכונה. לכן, אנחנו נקבע שכל רשות מקומית תקבע גורם מטעמה או אדם מטעמה.

לא אחד.

תקבע מבין עובדיה.

לא צוות. אדם מבין עובדיה שיהיה אחראי לשיתוף פעולה של הרשות המקומית. זה לא צוות, כי אותו אדם יצטרך לשלוח או רופא או מישהו אחר.

שיתוף פעולה זו מילה מאד עמומה. אנחנו מטילים כאן חובה, אנחנו רוצים למסד את זה. יקימו מבין עובדי הצוות – לצוות הזה מתקשר איש המשטרה ואיתם הוא הולך.

אבל הצוות משתנה. זה לא כל פעם אותו איש.

נכון, יכול להשתנות.

ברשות המקומית צריך להיות אדם אחד שהוא הכתובת של המשטרה והוא אמור לרכז מטעם הרשות המקומית את מי לשלוח. הוא יחליט אם צריך לשלוח את המורה או את הפסיכולוג, את סגן ראש העיר או מישהו אחר. אתם לא תקבעו מי. די לכם בכך שפונים לרשות המקומית, שיהיה גורם מטעם הרשות המקומית, וכל פעם זה משתנה לפי העניין.

הגורם שיהיה מטעם הרשות המקומית בדרך כלל, לפי נסיוננו עד עכשיו, הוא עובד סוציאלי מהמחלקה לשירותים חברתיים שמיומן לדבר.

שנית, כדי שזה יתבצע, יש צורך בתוספת אמצעים במקביל לתוספת אמצעים למשטרה, כדי שאכן השלטון המקומי יוכל לבצע את זה.

ממילא הם עשו את זה גם עד היום.

לא עשו.

עשו את זה לא טוב.

רבותי, יש בישראל 500 הרוגים בתאונות דרכים בשנה, ועוד נניח 500 שהחוק הזה מדבר עליהם – נניח אפילו עוד 1,000 – כלומר 1,500. בארץ יש 400 רשויות מקומיות. בעיקרון, בכל רשות מקומית מדובר על שניים בשנה.

אני משלם לעיריית תל-אביב 1,000 שקל ארנונה בחודש, אז הם יכולים לשלוח צוות אם יש צורך פעם.

· - -

רבותי, אתם נגד החוק, זה כבר ברור.

לא. אני מדבר על מימון החוק.

לדעתי הבהרתם את עמדתכם הבהר היטב.

אני רוצה לוודא שהבנתי את ההחלטה.

אני מסביר את המהות, אחר כך ננסח. כל רשות מקומית תהיה חייבת למנות איש קשר שיהיה הגורם שאליו המשטרה פונה. הרשות המקומית תצטרך לדווח ואם יתחלף האדם, יש צורך להודיע למשטרה על חילופו.

ותפנה מבין עובדיה אדם בעל כישורים .

האיש הזה – אני לא יודע מה הכישורים שלו.

עובד סוציאלי או רופא.

מצידי, הוא יכול להיות כל דבר. האיש הזה צריך לתאם עם גורמי הרשות המקומית. צריך להיות לו מספיק שכל כדי להבין לפי כל מקרה את מי הוא צריך לקרוא. הוא לא יעבור שום הכשרה, הוא יכול להיות גם המזכירה של ראש העיר.

סליחה, אפילו בהצעת החוק שלכם כתוב הכשרה וזה חלק מהבעיה.

לא צריך הכשרה, הוא לא בא לבד.

לא הכשרה. אם הוא עובד סוציאלי, זו ההכשרה שלו, אבל שלא ישלח את הפקידה.

אם הוא ראש רשות ואין לו הכשרה? הוא רוצה בעצמו לעשות את זה, הוא לא עובד סוציאלי.

אני מבקשת להעיר הערה נוספת – יש כאן בדברי ההסבר הערכה של האוצר לגבי העלות התקציבית – אני לא יודעת על בסיס מה נעשתה.

נגיע לזה, עוד לא הגענו.

בתיאום עם המשטרה.

מי במשטרה עשה תיאום? לא מקובל עלינו.

עם מי עשית תיאום? שום תיאום לא נעשה איתנו.

הרשות המקומית אמורה לאהוב את התושבים ולדאוג לשלוח אליהם אנשים מתאימים. לא לשלוח את הכבאי אם אין לו הכשרה, אלא לשלוח את מי שמתאים.

נגיש הסתייגות.

אם אתם רוצים להגיש הסתייגות – תודיעו כבר עכשיו.

אני מודיעה. על הסעיף הזה נגיש הסתייגות כי יש חשיבות שהעניין ישתנה. הרי כל הרעיון הוא שהמצב ישתנה.

גם לעניין של המימון נגיש הסתייגות.

תתנו אמון בכך שהאיש המתאם ידאג לשלוח לפי איזושהי רגישות.

למה שלא נקבע את זה בחוק, כדי שלא נהיה תלויים ברצון הטוב?

"5. מימון
(1) לשם מימון פעולות המרכז יועברו אליו 2% מהתקציב של הרשות הלאומית לבטיחות
בדרכים, בהתאם לחוק המאבק הלאומי בתאונות הדרכים, התשנ"ז-1997."

זה צריך להיות מהתקציב השנתי, בכל שנה.

"(ב) שר האוצר רשאי לקבוע מועדים והוראות בכל הנוגע להעברת הסכומים האמורים בסעיף
קטן (א)."

למשרד התחבורה יש כאן הערה.

ראשית, לגבי סעיף 5(א) – ואני מברך על החוק, אין לי בעיה עם זה – אני רק אומר שאין בו שום דבר שקשור לחוק המאבק הלאומי בתאונות הדרכים. כאן כתוב שזה בהתאם לחוק.

לא, זה הכסף שבא בהתאם לחוק.

התקציב של הרשות הוא בהתאם לחוק.

יש כבר 160 מיליון שקל.

יבוא יותר.

להזכירכם שהתקציב הזה הוא תקציב מקוצץ ממה שהיה עד עכשיו.

אני אשמח מאד אם שרי התחבורה יבקשו להגדיל את התקציב הזה. עד נכון לרגע זה, שרי התחבורה לא דאגו לכך.

התקציב הוא מקוצץ ואנחנו מתנהגים בו במידה מסוימת כמו עם השמיכה, כי כאשר אנחנו נקצץ עוד מהתקציב הזה ב- 2%, זה סדר גודל של למעלה משלושה מיליון שקל. אנחנו נטפל בפחות דברים שלמענם זה הוקם ועבר החוק למאבק בתאונות דרכים, כלומר פחות פעילות נגד תאונות דרכים ואז גם כגלגל חוזר יהיה יותר במי לטפל.

את זה אני רוצה להעיר וזאת ההסתייגות שלנו לעניין.

מותר לכם להסתייג.

אנחנו מבקשים שיימצא לכך תקציב ממקורות אחרים.

מתקציב המדינה. בכל אופן, משרד התחבורה מתנגד בתוקף לסעיף הזה.

מאה אחוז, דעתנו שונה. אתם רוצים להסתייג – מותר לכם.

אתם מבקשים להסתייג?

כן. הגשנו מכתב.

אני רוצה להסביר מהי הפרוצדורה. מי שרשאי להסתייג זה שר התחבורה.

בכתב, ולא סתם בכתב, אלא חתום על ידי השר עצמו. אני לא מקבלת הסתייגויות מפקידים בכירים, ככל שיהיו.

אנא תדאגו להעביר מטעם השר, בכתב, הסתייגות – אם הוא יחליט כך.

רחל גוטליב, גם מטעם השר שלכם.

זה המימון. אנחנו גם נגיש הסתייגות על הסעיף הזה כי התקציב שיועד לנו לא מספיק.

אני מקבל את ההערה של המשטרה. אני מכיר, אני עובד הרבה מול המשטרה בנושא התקנים, וזה נראה לי סביר, אבל גם דיברנו בפעם קודמת על כך שיכול להיות שלהקמת היחידה למשל צריך סכום יותר גדול, ובשנים שלאחר מכן סכום יותר קטן.

מה יקרה אם אתם תתקצבו אותם באופן חד-פעמי, בלי חוק?

הוא אומר שהוא מסכים.

תנו להם בשנה הראשונה כסף, בלי חוק.

אי אפשר לפתור את זה עכשיו כך.

למה? אתה רוצה שאני אקבע בחוק שאתם בשנה הראשונה תתנו יותר?

דיברנו על כך בפעם שעברה. העזרה במתנדבים היא לא ברורה כאן, עד כמה זה יהיה באמת בפועל.

אני רק אומר שבנוסף לכך ששר האוצר יהיה רשאי לקבוע את העברת הסכומים, הוא יהיה רשאי לקבוע גם תיקון של האחוז הזה.

שיהיה ברור – ההסמכה של שר האוצר היא לא לשנות את הסכומים שנקבעו בסעיף קטן (א), אלא רק איך יעבירו: ניכוי במקור, העברה תקציבית.

השאלה היא רק אחת. איך אנחנו מבטיחים שמשרד העבודה והרווחה לא ישאיר את כל הכסף אצלו?

לא כתוב. לכן רצינו שייקבע הרכבה של היחידה.

נקבע שמחצית יועבר – באישור הוועדה אפשר לשנות את הפרופורציות.

איזה פרופורציות? אין בכלל פרופורציות.

מחצית מהכסף יועבר למשטרה לצורך היחידה ומחצית ישמש את המרכז לפעילויותיו האחרות. שר האוצר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לשנות את השיעורים האלה.

אבל להיזהר מכיוון שזו קבוצת לחץ חזקה מאד, כלומר המשטרה מול משפחות שכולות.

רבותי, זה לא יעבור כך עם הכסף הזה. זה לפחות 2.8.

מהו היום תקציב הרשות הלאומית?

163 מיליון שקל.

אז קצת תספגו, תהיה לכם השתתפות עצמית.

זו הבעיה.

אין לנו פתרון יותר טוב מזה. גם זה פתרון שעליו משרד התחבורה מלין, לקחנו לו 2%.

בעצם זורקים את החץ ומסמנים מסביב את העיגול. אנחנו עשינו עבודת מטה ואנחנו הגענו למסקנה כמה נדרש עבור מבנה באמת מינימלי של היחידה. מה שאתם בעצם אומרים כאן: קחו את זה ותסתדרו.

אני לוקח לעצמי חופשה חודש, אני מארגן לכם בתקציב הזה את היחידה.

אני רוצה לומר: זה לא תפקיד מובהק של המשטרה. זה תפקיד שהוטל על המשטרה.

כי אתם עם הפנים אל הציבור. כי אתם בשבילנו, לא נגדנו.

זה לא מספיק. יש מטלות מובהקות של המשטרה.

אני הייתי מבקש – זו קבוצת לחץ מאד רצינית, זה על חשבון המשפחות השכולות. הייתי מבקש לא לאפשר לשר לשנות.

זה השר, באישור הוועדה. אתם תוזמנו לוועדה ותאמרו את דבריכם.

זו חותמת גומי.

"6. סייג לתחולה
חוק זה לא יחול על –
(1) מי שנפגע במהלך שירותו הצבאי;
(2) מי שנפגע מפגיעת איבה, כהגדרתה בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970."

סליחה, זה צריך להיות: תוך ועקב שירותו הצבאי. לא במהלך.

ההערה נרשמה, היא תיבדק וככל שיש צורך – נכניס תיקון.

אנחנו נבדוק את זה. נדמה לי שאמרו לנו, וחסר לי כאן עם מי לבדוק.

תבדקי.

"7. סיוע במתנדבים
פעולות המרכז לפי חוק זה ייעשו, ככל האפשר, בעזרת מתנדבים מקרב משפחות נפגעי תאונות
הדרכים."

"8. ביצוע
השר ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, להתקין תקנות
לביצועו."

רבותי, בזה סיימנו את הסעיפים.

מי בעד להעביר את החוק לקריאה שנייה ושלישית?

ה צ ב ע ה
בעד – 3
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת חוק סיוע לנפגעי תאונות דרכים ולבני משפחתם, התשס"א-2000,
אושרה להבאתה לקריאה שנייה ושלישית.

אנחנו מעבירים את החוק לקריאה שנייה ושלישית. לגבי ההסתייגויות של השרים – אם אתם רוצים, מותר לכם.

תודה רבה לכם, אני מודה על שיתוף הפעולה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:15.