פרוטוקולים/כלכלה/2746



2
ועדת הכלכלה – 21.2.2001

פרוטוקולים/כלכלה/2746
ירושלים, ג' באדר, תשס"א
26 בפברואר, 2001

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי

פרוטוקול מס'
מישיבת ועדת הכלכלה
שהתקיימה ביום ד', כ"ח בשבט התשס"א, 21 בפברואר 2001, בשעה 09:00

חברי הוועדה: היו"ר אברהם פורז
אפי אושעיה
מיכאל איתן
יגאל ביבי
יצחק גאגולה
אבשלום וילן
יצחק וקנין
נעמי חזן
דוד טל
נחום לנגנטל

דניאל רוזן, מנכ"ל משרד התקשורת
זאב רז, סמנכ"ל לשידורים רב-ערוציים, משרד התקשורת
דורית ענבר, יו"ר המועצה לשידורי כבלים ושידורי לווין
יורם מוקדי, מנהל מינהלת שידורי כבלים ושידורי לווין
אורי אוליניק, יועץ שר התקשורת
הילה שמיר, מנהלת מדור חקיקה וייעוץ, משרד התקשורת
עו"ד ד"ר יזהר טל, היועץ המשפטי, משרד התקשורת
אמיר לוי, אגף התקציבים, משרד האוצר
עו"ד נגה רובינשטיין, משרד המשפטים
בני אינהורן, חברות הכבלים
עו"ד גדעון אביטל, חברות הכבלים
עמי אבן, מנכ"ל ערוצי זהב
עו"ד יראון פסטינגר, ערוצי זהב

אתי בנדלר

לאה ורון

חבר המתרגמים בע"מ







ס ד ר ה י ו ם

תקנות הבזק, זיכיונות (תיקון)



תקנות הבזק, זיכיונות (תיקון)

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה. לפני
מספר ימים הייתה אלי פנייה של שר התקשורת שביקש מאתנו לטפל בדחיפות בנושא של תיקון התקנות.

אני אציג את הנושא בקצרה. תקנות הבזק
קובעות שעם תום תקופת תוקפו של זיכיון, בעל זיכיון רשאי להגיש בקשה להארכת התקופה לארבע שנים נוספות. הבקשה צריכה להיות מוגשת שנה וחצי לפני תום תקופת הזיכיון והשר צריך להחליט לא יאוחר משנה לפני תום תקופת הזיכיון.

יש לנו היום שלוש חברות כבלים ויש להם 17 זיכיונות שמסתיימים בצורה מדורגת בין מרץ 2002, אז מסתיים הראשון, למרץ 2005, אז מסתיים האחרון. קיבלנו כבר שתי בקשות ראשונות כשמועד ההחלטה הוא 7 במרץ ואני מניח שיתגלגלו בקשות נוספות.

כשאנחנו באים לטפל בזה אנחנו רואים מספר בעיות. הבעיה הראשונה היא שאנחנו בעיצומם של חילופי ממשלה ואני מניח שב7- במרץ יהיה כבר שר תקשורת חדש, ואני חושב שזו משימה קצת קשה לשר תקשורת חדש - ואני לא יודע מי יהיה - לקבל החלטה כל כך קרדינאלית ומורכבת ימים ספורים אחרי שהוא נכנס לתפקידו.

הבעיה השנייה היא תיקון החקיקה. רץ פה תיקון חקיקה כבד, תיקון 24 לחוק הבזק, ואתמול שמענו מהיושב-ראש הנכבד שהיעד – והוא גם מעריך אפשר לעמוד בו – לסיום החקיקה הוא עד 30 במרץ וזה משנה את כל התמונה של הנושא ברגע שהחקיקה השתנתה והשאלה אם נכון לעשות החלטה פרילימינרית ב7- במרץ כשב30- החוק משתנה.

נקודה שלישית. אנחנו עומדים עם הבקשות הראשונות מתוך ה17- כאשר היקף העבודה הוא גדול מאוד, תהליך בדיקת הנתונים הוא כבד מאוד, ואנחנו מתקשים לעשות אותו בזמן אם כי נדמה לי שזו לא הנקודה המרכזית.

לאור הדברים האלו בקונצנזוס עם היועץ המשפטי לממשלה ביקשנו לגבי הזיכיונות הראשונים לאפשר דחייה עד 31 ביולי 2001. זו בקשתנו.

מדובר בבקשה שאנחנו רואים אותה כטכנית
בעיקרה. אנחנו מבקשים תיקון שמתייחס לשני אזורי זיכיון ראשונים בלבד מתוך כלל אזורי הזיכיון ואלה השניים הראשונים שהגיעו לפירקם. השר צריך לקבל החלטה עד ה7- במרץ ולאחר מכן היה והוא איננו נענה לבקשה ואיננו מאריך את הזיכיון, פוקע הזיכיון בתוך 12 חודש ממועד החלטתו. מדובר בלוחות זמנים שנפלו בדיוק על מועד של חילופי שרים וההחלפה הזו מונעת לדעתנו את שיקול הדעת הנאות שנדרש מאת שר, הן השר היוצא והן השר הנכנס שצריך ללמוד את תפקידו וצריך ללמוד את הסוגייה הזו שהיא סוגייה בהחלט מורכבת ונכבדת.

לכן זהו הטעם המרכזי שבגינו אנחנו מבקשים להאריך את המועדים.

הדבר השני הוא שבדיוק בימים אלה מתנהל הליך אינטנסיבי של תיקון חוק הבזק וגם לתיקון הזה יכולה להיות השלכה על כל מערך הזיכיונות ושידורי הכבלים ועל כל בקשות ההארכה שעתידות להגיע מצד חברות הכבלים להארכת הזיכיונות הללו. גם לאור הליך החקיקה הזה אנחנו חושבים שמן הראוי שיוארכו לפחות שני הזיכיונות הראשונים עד אשר יתבהרו פני הדברים וניתן יהיה להעריך מה גורלו של הליך החקיקה הזה.

נדמה שכאשר חוקקו את החוק לפני למעלה מעשר שנים וקצבו למעשה תקופה של ארבעה וחצי חודשים לבדיקת הבקשות הללו, לא העריכו נכונה את היקף העבודה שעתיד להיות מוטל על כל אלה שמעורבים בהחלטה הזאת, הן כל האגפים של משרד התקשורת והן המועצה עצמה שהשר חייב להיוועץ בה על-פי התקנות טרם שהוא מקבל את החלטתו. מדובר בפעילות רחבת היקף.

לפי זה ניתן ששה חודשים.

לא. התקנות קובעות שהחל משנה וחצי לפני תום
הזיכיון יש 45 יום לחברת הכבלים להגיש את הבקשה שלה והשר צריך לקבל את החלטתו עד 12 חודשים לפני תום הזיכיון. כיוון שהם הגישו את הבקשה בתום 45 ימים, 45 ימים נוגסים למעשה מתוך החצי שנה ואז נותר פרק זמן של ארבעה וחצי חודשים בלבד לכל מהלך הבדיקה.

אפשר לטעון הרבה טענות אבל לטעון שארבעה
וחצי חודשים לא מספיקים כדי לקבוע דבר כזה? מה גם שהמועד הזה קבוע מראש כבר עשר שנים ואפשר היה לאסוף נתונים במשך כל התקופה הזאת. אפשר היה גם לצפות שהם יגישו בקשה להארכת זיכיון.

זה לא עניין של לחשוב מראש או לא לחשוב
מראש. ראשית, קשה קצת לבקש מרשות שתתחיל לטפל בבקשה שעדיין לא נולדה מתוך ציפייה שמא היא תוגש.

יש הגיון שהמועצה לטלוויזיה בכבלים במהלך כל
התקופה שחברות הכבלים עובדות תקיים מעקב רצוף אחרי העבודה ולכל אחד מהם יהיה תיק ובתיק הזה יהיו נקודות זכות ונקודות חובה ובאיזשהו מקום לא צריך לחפור עכשיו מהתחלה אלא לפתוח את התיק הזה ולבדוק מה יש בתיק, להקים איזה צוות ותוך איזה זמן לומר אם עמדו או לא עמדו.

אולי מה שגבירתי רוצה לומר, אם אני מבין נכון
את הבקשה שאני קורא כרגע, שגם אם אספתם נתונים בשנתיים האחרונות כלפי אותן חברות כבלים ואתם רוצים להאריך את הזיכיון, יכול להיות שבבדיקות שלכם יש דברים שאולי אתם רוצים הנחיה של מדיניות של שר ולא נראה לכם אולי שבחילופי שלטון שר יוצא או שר שעדיין לא מכיר את המטריה, אם יהיה שר אחר שנכנס, לא יוכל להנחות אתכם.

אין ספק. הזמן עצמו נועד למעשה לגיבוש
המדיניות של השר ולא נועד לבדיקת המועצה. המועד כולו כולל בתוכו הן את הבדיקות עצמן שהן אגב הרבה יותר מתיק אחד ונכון שהבדיקה היא בדיוק הבדיקה שאדוני מתאר אלא שמדובר בהיקף עבודה עצום, והמועצה לאורך כל שנות קיומה לא עשתה אולי את מה שבדיעבד קל להעביר ביקורת. העבודה עצמה לא רוכזה באופן כזה שאפשר היום לעשות סיכום נתונים במחשב בלחיצת כפתור אחד ולהגיע למסקנה. עיקר העבודה, וזאת הבעיה של אותם ארבעה וחצי חודשים, שהוקצבו מאוד בצמצום ובסופו של דבר ההערכה היא שלפחות בפעם הראשונה שעושים את הבדיקה הזאת, הם אינם מספיקים אותם ארבעה וחצי חודשים והבעיה היא באמת שהשר צריך להכיר את כל המטריה, הן את הבסיס העובדתי והן לגבש את מדיניותו, את תפיסת עולמו, להכיר את השוק הזה, להכיר את הצרכים ולקבוע הן את טובת ציבור המנויים שזה כל תושבי המדינה הזאת והן את טובת התעשייה הזאת ולקבל החלטה מהי הפעולה הנכונה לעשות. אותם ארבעה וחצי חודשים שנדרשים לבדיקה לא רק של המועצה בלבד אלא של כל אגפי המשרד והן של החלטת השר, אינם מספיקים, בוודאי ובוודאי לא במועד הקריטי הזה שבו מתחלף שר ונכנס שר חדש.

זה הדבר היחיד שרלוונטי.

זה הדבר המרכזי.

לגבי ההפרות של תנאי הזיכיון שבמהלך התקופה
נעשו, אם נעשו, ואתם הייתם אמורים גם להעיר. אני מדבר על המועצה לשידורי כבלים לדורותיה ולא דווקא אליך. צריך היה באיזשהו מקום לרכז את כל הנקודות השליליות האלה.

אני מסכימה עם אדוני.

אם הבנתי יש לכם את זה. אם אין לכך, גם עוד
עשר שנים לא יספיקו לכם.

הייתי אומר שהנקודה המרכזית היא חילופי השר.
לא הייתי נתפס לנקודה הזו של עומס עבודה. הנקודה המרכזית היא חילופי השר והשר שיצטרך להחליט הוא כנראה השר החדש.

מעבר לעניין חילופי השר, אני רוצה להדגיש כאן
עניין שהוא אולי קצת יותר מהותי ולא פחות חשוב, וזו העובדה שאנחנו נמצאים בעיצומו של הליך החקיקה של התיקון. אני רוצה להסביר את הרלוונטיות של העניין הזה. גם לפי הצעת החוק הממשלתית וגם לפי הצעת החוק הפרטית של יושב-ראש הוועדה, והרי יש דמיון מסוים בין השניים, לפי שתי הצעות החוק הללו שהדיון בהן הוא במשותף, אנחנו עכשיו במהלך שמקווים שהוא יוביל לכך שתם עידן הזיכיונות לא יהיו יותר זיכיונות לשידורי כבלים. לפי השיטה החדשה אנחנו עוברים ממשטר של זיכיונות למשטר של רשיונות, רשיונות שאין לצידם את הבלעדיות של זיכיון.

בעיצומו של מהלך כזה להתחיל הליך מקביל שכולו נועד או להארכת זיכיון או להחלטה שלא מאריכים זיכיון, אבל אז מיד צריך לרוץ עם מכרז לבעל זיכיון חדש, זה פשוט דבר והיפוכו.

אני רוצה להסב את תשומת לבך לפחות למה
שאני אמרתי בישיבת הוועדה כשדנו בעניין הזה. אני אמליץ בפני חברי הכנסת להשאיר את הערוץ המקביל כאופציה לבעלי הזיכיון.

זה גם בהצעת החוק. אבל במקביל עד תום הזיכיון
ולא מעבר לכך.

אני רוצה לומר לך שאם אנחנו רוצים לא להסתבך
בפגיעה בזכות קניין, גם אופציה היא זכות. אנשים לפעמים משלמים על אופציה כסף. אתה קונה כתב אופציה ומשלם עליו. גם האופציה היא שווה. זאת אומרת, באיזשהו מקום בתוך מה שקיבלו בעלי הזיכיונות בשעתו גלומה גם הזכות לפנות ולבקש הארכת זיכיונות וגם לקבל את ההארכה אם הם פעלו בהתמדה לשיפור השירותים, גיוונם והרחבת היקפם. הם היו זכאים לקבל.

לכן באיזשהו מקום אני חושב שכל המערכת שלכם, על אף זה שלפחות אני הייתי רוצה שהם יעברו למשטר החדש ואחרי שהחוק יעבור הם יבקשו באמת רשיונות ויוכלו לספק גם שירותים נוספים, אתם צריכים גם להתכונן לאפשרות שהם מפחד יחליטו שהם לא רוצים את זה והם רוצים להישאר יחד עם זה. אז אתם צריכים להיות ערוכים להמליץ בפני השר – לאחר שנועץ במועצה – ולומר לו אם הם מילאו בקפידה אחר החוק, התקנות, גיוונו את השירותים, הרחיבו אותם, את היקפם וכל מה שנאמר באותו סעיף.

זה ודאי, אבל עדיין העצה שלנו והערכה של המצב
יהיו שונים אם אנחנו בעולם של החוק אחרי התיקון או שאנחנו בעולם של החוק לפני התיקון.

אם יורשה לי לומר, גם היועץ המשפטי כשהבאנו את הנושא הזה בפניו בסופו של דבר המליץ על המועד כפי שציינו.

לא מהסיבות שאתה מציין.

המועד של ה31- ביולי שהוא המועד שנקוב כאן
עלה בדיוק בידי היועץ המשפטי בגלל המחשבה או התקווה שעד מועד זה, שזה פחות או יותר סיום של מושב כנסת, יושלם הליך החקיקה.

האיום הוא שאם לא, אנחנו נגיש את הבקשה
להארכה? אני לא מבין את הטיעון הזה. לא רק שאני לא מבין אותו, אלא שהוא אפילו קצת מעצבן. זה שאנחנו עובדים על חקיקה, זה סימן לדחייה?

כן. זה לא בחוק אלא זה בתקנות.

הבנתי מה שאתה אומר אבל אני אומר לך שזה לא
הגיוני.

ההסבר שלי היה לקוי ואני מבקש שתיתן לי
הזדמנות להסביר את עצמי.
הסיבה שזה קשור היא שבלב ההחלטה או על הארכת זיכיון או שלא מאריכים את הזיכיון ואז יש מכרז, כך או כך מדובר על מעבר להמשך של תקופת זיכיון. או שמאריכים להם ואז נמשך הזיכיון, או שהשר מחליט שהוא לא מאריך ואז יבוא בעל זיכיון אחר. זה לב העניין. לעומת זאת, לב תיקון החוק הוא לבטל את ההתפתחות הזאת. לא תהיה הארכת זיכיון, לא יהיה בעל זיכיון חדש, בכפוף לאפשרות שתישמר להם.

אולי הכנסת לא תקבל את זה.

יכול להיות שהכנסת לא תקבל את זה, אבל ודאי
בחודשים הקרובים נוכל לדעת. היה והכנסת תאמר שהרעיון שלכם לעבור למשטר רשיונות לא טוב, אנחנו רוצים להמשיך עם זיכיונות בבלעדיות, נרכין את ראשינו בפני המחוקק ואז אין ספק שהעניין הזה ימשיך.

כלומר, אתם תתחילו לעשות את הבדיקות רק
לאחר מכן.

לא. אני שוב אנסה לשפר את ההסבר שלי. הדחייה
היא לא לבדיקה. המשרד ממשיך במשנה מרץ לבצע את הבדיקה. הדחייה היא רק לגבי מתן התשובה של השר ואת זה ביקשנו לדחות בהיקף של זמן כזה צפוי, שעד אז יחליטו חברי הכנסת אם הם כן מקבלים את המשטר החדש או לא.

אם לא נקבל, תדחו את זה לעוד ארבעה חודשים.

דוקטור טל, יש שאלה משפטית שאני רוצה לשאול
אותך כדי שאני אבין את התקנות. אני קורא כרגע את החוק עצמו והחוק עצמו אומר ש"בקשת בעל זיכיון תינתן 45 יום לפני שנה וחצי" - זאת אומרת, שנה וחצי פלוס 45 יום - "והחלטת השר תינתן לא פחות משנה לפני תום תקופת הזיכיון".

איך התקנות האלה משפיעות על המועדים האלה.

אני אסביר בדיוק. אני אומר מה המשמעות של
מה שאנחנו ביקשנו. ניקח כנקודת מוקד את השנה לפני תום הזיכיון כי זה המועד שהשר צריך לתת תשובה, מאריך או לא מאריך. המקרה הראשון של השנה לפני תום הזיכיון עומד להיות ב7- במרץ והזיכיונות הראשונים מסתיימים ב7- במרץ כעבור שנה, ב2002-. אנחנו ביקשנו שכל המועדים של שנה לפני תום הזיכיון שהם בין עכשיו עד ל31- ביולי – מדובר על שניים, כאשר אחד הוא בתחילת מרץ והשני נדמה לי בתחילת יולי – המועדים האלה יידחו עד ה31- ביולי.

איך אפשר לשנות בתקנות מועדים שנקבעו
בחקיקה ראשית?

המועדים נקבעו בתקנות.

מה שאני קורא כאן הוא החוק העיקרי, או שאני
טועה.

המועדים הם בתקנות הבזק, זיכיונות. תקנה 2(ד).

מה אומר החוק עצמו?

החוק רק קובע שהשר יקבע תקנות בנושא הזה.
אין שם אינדיקציה לפרטי ההסדר בחוק. הרעיון הוא שמועד מתן התשובה של השר נדחה מקסימום עד ה31- ביולי ואז ההשלמה לדחייה היא כזאת שאם, במקרה שהוא ייתן תשובה שלילית, רק במקרה שהוא ייתן תשובה שלילית, והוא יהיה סבור שאת ארבעת החודשים הנוספים האלה נכון גם לתת הארכה במובן זה שעדיין תישאר שנה ממועד ההודעה שלו עד לתקופת הזיכיון, יהיה לו שיקול דעת.

זה הליך לא חוקי לחלוטין.

מה לא חוקי?

אם השר מחליט שהם לא מילאו בקפידה וכולי
וכולי ולא מגיעה להם הארכת הזיכיון, איך הוא יכול להאריך להם?

הוא לא מאריך. מה הרציונאל של השנה מראש
הוא כדי לאפשר זמן - נניח שהוא מחליט שהוא לא מאריך – לזכיין חדש להתארגן.

השר יכול לומר לך שהוא יכול לתת הודעה לא
שנה מראש אלא חצי שנה מראש ולומר לך שהזיכיון שלך יפוג בעוד חצי שנה. איך אפשר את החצי שנה הזאת למשוך גם אחרי המועד ולומר לו שלמרות נניח שהוא לא עמד בקפידה ואין לו זכות, בכל-זאת יש לך עוד חצי שנה כי אני פיגרתי במתן תשובתי?

לא כי פיגרתי. אני מסביר את תכלית העניין.
אנחנו לוקחים את המקרה שהוא מחליט לא להאריך ואומר שלא מילאת בקפידה ולכן לא מאריכים. יש עניין שהוא לא טריביאלי של העברת העסק הזה, את השירות למאות אלפי מנויים, לזכיין חדש. זה לא נעשה ביום. המעבר הזה גם מאפשר לבעל הזיכיון הוותיק להתארגן, ובעיקר לבעל הזיכיון החדש להתחיל את האופרציה ולתת שירות.

צריך לפרסם מכרז ולקבל הצעות.

אם השר מחליט שהם לא עמדו, לא צריך לתת
שום גרייס ואפילו ליום אחד.

השארנו את זה באותה מתכונת של התקנות היום.

אני קורא את פסקה 2(ה). הזיכיונות הראשונים
תוקפם יפוג במרץ, בעוד שנה. נניח שהתשובה במהלך השנה הקרובה היא שלילית, בשנה הבאה מפסיקים?

אם התמונה היא כזאת שאפשר לקיים – בהנחה
שהמשטר החדש בחקיקה לא יתקבל – ממשיכים בעולם הזיכיונות.

החוק עובר והם רוצים להישאר במשטר הקודם.
זאת אופציה שלהם.

אם הם החליטו להישאר במשטר הקודם אבל
השר החליט שהוא לא מאריך זיכיונות, אז אין יותר משטר קודם. זה רק אם השר נענה להם בחיוב, אבל אז אין בעיה. אנחנו מדברים על המקרה שהשר מחליט בשלילה. אז אפילו אם הם רוצים לדבוק בזיכיונות, לא יעזור להם. מי שיבוא אחר-כך במקומם, לגביו, אם הכנסת תחליט שהיא מקבלת את הרעיון שלנו להיפטר מהזיכיונות, הוא כבר יקבל רשיון ואנחנו כבר בעולם החדש.

אז אנחנו במצב שהיה נראה שהגיוני שאם השר רואה שבאמת צריך תקופה של שנה לצורך המעבר החדש הזה, יוכל להאריך. אם יראה שאין צורך, זה נשאר בשיקול דעת.

הגיוני זה נפלא, אבל החוק לא מאפשר הגיוני.
החוק אומר שזה נגמר בתקופה הזאת אלא אם כן הזיכיון מוארך. אין אפשרות שלישית להאריך זיכיון רק כי השר השתהה. אין דבר כזה.

נאמר שהשר מחליט לא להאריך, נעשה מכרז
לזיכיון, באמצע – או אני לא יודע באיזה שלב - הוא ייפסק ונעשה מכרז חדש לרשיון? יש פה קושי.

לדעתי הסעיף הוא מאוד פשוט. הוא אומר שבתום
התקופה, או שאתה מקבל ארבע שנים או שאתה מקבל אפס.

אני מדבר על הפרקטיקה.

זה לא פרקטיקה. החוק אומר שבתום ארבע
שנים. להערכתי אתם לא תתחמקו מהשאלה כי אם יעבור החוק שאנחנו מדברים עליו, השאלה אם היו להם עוד ארבע שנים מכוח הדין הקודם זכאים או לא, אם הזיכיון שלהם פג או לא, היא חשובה גם לצורך הארכה. זאת אומרת, להערכתי לא תתחמקו.

אבל אחרי שיחליטו זה לא נגמר. אי-אפשר
להחליט וזהו. אחרי שמחליטים צריכים לפרסם מכרז.

יכול להיות שהמכרז צריך להיות תוך ששה
חודשים. אני אומר שאין שום זכות חוקית לאף אחד לתת משהו שהוא בין אפס לארבע שנים. זה או אפס או ארבע.

זה שאתה אומר או אפס או ארבע קבוע אך ורק
בתקנה, באותה תקנה וזאת אותה תקנה שעכשיו מתקנים.

לא, זה בחוק עצמו.

זה תיקון של התקנה.

סעיף 6(ט)(א) מסמיך את השר לקבוע את תקופת
הזיכיון לרבות הארכתה.

אני חשבתי שההארכה קבועה בחקיקה ראשית.

לא.

אתה צודק.

מה שהוצג בפני היועץ המשפטי לממשלה היו
שלוש סיבות שהועלו על-ידי משרד התקשורת ומועצת הכבלים והלווין. הדיון שהתנהל בפני היועץ המשפטי לממשלה התמקד בעיקר בשאלת היכולת של מועצת הכבלים והלווין לבדוק את החומר שהובא או היה צריך להיות מובא בפניה. הוצגו בפניו קשיים רבים לתת את ההחלטה במסגרת הזמן שנקצב להם ולא הייתה הסכמה על כך שתיקון 24 מחייב את עיכוב ההחלטה אלא נהפוך הוא. אנחנו חושבים שיש בזה דווקא לפגוע בתיקון 24, וכי יש שינוי המצב הקיים.

כמו כן עניין הבחירות הוא לא בהכרח רלוונטי מכיוון שהתקופה ידועה מראש וידועה כבר למעלה מ13- שנים. כל לוח הזמנים היה ידוע מראש וההחלטה שצריכה להינתן לפרק הזמן הזה שהיום אנחנו נמצאים ב21- בפברואר וההחלטה צריכה להינתן עד 7 במרץ, אלה לוחות זמנים שהיו ידועים מראש והשר שנמצא במשרד למעלה משנה וחצי עדיין נמצא שם.

בפנינו הוצגו נתונים לפיהם המועצה לא יכולה במסגרת הזמן הזה לקבל את ההחלטה לפי מירב הנתונים שיש לפניה ושצריכים להיות לפניה, ולכן ניתנה ההארכה המוגבלת הזאת לארבעה וחצי חודשים לגבי שני הזיכיונות הראשונים ועוד מספר זיכיונות שמסתיימים בחודש יולי לגבי סוף חודש יולי, ולא עקב שתי הסיבות הנוספות שהוזכרו שהן תיקון 24 ותקופת הבחירות. תקופת הבחירות, כבודה במקומה מונח, אבל המועדים האלה ידועים עוד זמן רב לפני שנקבעו הבחירות ולפני שהייתה אפשרות שיוחלפו השרים.

אני אומרת שאנחנו לא מתנגדים, אבל רק מכיוון שהוצגו בפנינו הקשיים.

הגברת ענבר, אני רוצה לשאול אותך שאלה. נצא
מתוך הנחה שאנחנו מאשרים את התקנה של עד 31 ביולי ובואי נצא מתוך הנחה שעד ה31- ביולי יש גם חוק, החוק המתקן שמאפשר להם לעבור למשטר של רשיונות. נניח שהם מחליטים עד ה31- ביולי לבחור באלטרנטיבה שהם לא רוצים לעבור לשיטת רשיונות אלא הם רוצים את הדבר הזה. נניח שהשר החליט שהוא לא רוצה להאריך להם כי הם לא עמדו בקפידה. מה הבעיה להוציא מכרזים ולגמור אותם תוך פרק זמן של תשעה חודשים במקום 12 חודשים? מה הבעיה להוציא מכרז ולקבוע את הזוכים בו עד ינואר?

אני מיד אענה לאדוני או אני אבקש את עורך-דין
מוקדי שיענה לעניין הזיכיונות. אני רוצה להסביר מדוע בתחילת דבריי הקדמתי ואמרתי שהתיקון שאנחנו מבקשים אנחנו רואים אותו כתיקון טכני בלבד. צריך לזכור אדוני שהיום יש בעצם שלוש חברות כבלים. הבקשות בהן אנחנו דנים אינן בקשה להארכת מלוא הזיכיון של חברה מסוימת. מדובר בשני מקטעים ראשונים מתוך שלל זיכיונות של אותה חברה. גם אם יוארכו במספר החודשים הנוספים הללו, ונניח שתינתן מלוא ההארכה, בהארכה הזו של שני האזורים הראשונים לא יהיה כדי לגרד את תחתית התקופה של מלוא הזיכיון.

את אומרת שזה יחייב אתכם לגבי האחרים.

לא אדוני. הבקשה היא רק לגבי האזורים
הראשונים ואין בכך אישור הארכה למלוא הזיכיון של החברה כחברה.

מה הבעיה להחליט על מכרז שיתקיים בפברואר?
שבעה חודשים זה המון זמן.

צריך לפרסם מכרז, לבחור את הזוכה שיהיה
באוויר וכל זה בלי לחשוב האם הכבלים מקבלים את העובדה שחלילה לא מוארך להם הזיכיון, האם הספורט הלאומי הישראלי של לרוץ לבתי-משפט על-ידי מתמודדים במכרז יתקיים.

אתם מביאים בקשה עם כל מיני הנמקות. משרד
התקשורת מנמק בשיטה הזאת, היועץ המשפטי מסביר הוא מנמק את זה בדרך אחרת ותכף נשמע את האוצר שאולי גם הוא יסכים וינמק זאת בדרך זו או אחרת. אם הייתם באים ואומרים שיש לכם בקשת הארכה בארבעה וחצי חודשים, אני מבין, אבל אני שומע מה כל אחד ואחד מכם אומר.

אני רוצה להתייחס בהיבט אחר לגמרי. אדוני
ודאי יודע שבעזרת השם אני מניח תוך עשרה ימים תהיה ממשלה חדשה בישראל ויהיו שרים חדשים. כידוע לאדוני מפלגת העבודה מחזיקה היום בתיק התקשורת וזה חשוב. מפלגת העבודה, כידוע לאדוני, יש לה גם תפיסת עולם מסוימת ואני מניח התיק הזה לא יהיה אצל מפלגת העבודה. יש לי יסוד סביר להניח שהוא לא יהיה אצלה.

הדברים לא התנהלו אחרת כשפנחסי היה שר
התקשורת למרות שיש לו השקפת עולם אחרת.

אני סבור שיהיה נכון, ואני חושב שטוב עשה השר
בן-אליעזר שבא לפחות בידיים נקיות ובין השיטין אפשר לקרוא שהוא אומר שיהיה שר אחר עם השקפת עולם אחרת, אולי גם עם השקפת עולם ליברלית או יותר סוציאליסטית.

לכן אני חושב שנכון לקבל את מה שמבקש השר בן-אליעזר והשר הבא יתמודד עם הבעיה. אני מניח שיושב-ראש הוועדה המכובד יכול להצביע אחר-כך בעד, יכול להצביע נגד, אבל יהיו לו כנראה ארגומנטים אחרים שיתקבלו מהשר החדש.

לכן אני חושב שנכון לאשר את הבקשה כפי שהיא.

אני מבקשת להשלים את דבריי ולהשיב גם לחבר
הכנסת לנגנטל. הבקשה אכן מושתתת על-מספר נימוקים מצטברים שצריך לשקול את כולם ולא בכדי כאשר מנינו את הנימוקים מנינו בראש ובראשונה את הנימוק הזה של התחלפות שר, של הצורך במתן הזדמנות לשר חדש ללמוד את המטריה לשקול את מלוא השיקולים, להיוועץ במועצה היוועצות אמת, לבדוק באמת מהי טובת הציבור ומהו הדבר הנכון לעשותו. לאחר ששקל גם את מכלול העובדות והנימוקים וההמלצות שניתנו לו הן על-ידי המועצה והן על-ידי כל האגפים במשרדו, רק אז הוא יכול להחליט. הזמן לכך, במיוחד ברגע הפוליטי הזה, איננו מספיק. זה דבר ראשון ולכן הוא גם נומק כנימוק ראשון במעלה.

מעבר לכך יש את הנימוקים המצטברים שגם הם נפרסו בפני היועץ המשפטי לממשלה והם התיקון לחוק שיכול שיהיה בו כדי להשפיע. אני אינני אומרת שזה הנימוק העיקרי וישנן מספר אפשרויות שהחוק הזה מציע, אבל בהחלט יש מקום ברגע הזה לתת עוד הזדמנות, במיוחד לאור הפעילות האינטנסיבית של הוועדה הזאת בנושא תיקון החוק ולראות עוד מספר חודשים לאן ילכו פני הדברים.

הדבר השלישי הוא שבאמת מי שקצב לפני עשר או 12 שנה בחוק ארבעה וחצי חודשים הן לבדיקה של תקופה כל כך ארוכה ומקיפה והן להיוועצות והן להכרעת מדיניות של שר, קצב זמן לא נכון וגם כתבי קודש אפשר לתקן ואפשר להאריך מעט.

אני אומרת שוב שמדובר בבקשה טכנית.

ועדת הכלכלה של הכנסת אמורה לתקן את כל
חוק התקשורת בחצי שנה, אבל השר לא יכול להחליט בחצי שנה אם בעלי הזיכיון מילאו בקפידה ומגיעה להם הארכה.

אינני אומרת שהוא לא יכול. אני אומרת שמדובר
באזורים הראשונים בלבד. אין לי ספק שהאזורים הבאים יוכלו לעמוד בזמנים מכיוון שהבדיקה היא בהרבה דברים חופפת והיא תספיק אז לדברים הבאים. ההחלטות הראשונות שיש בהם כדי להכתיב לגבי כל האזורים וכל החברות, מן הראוי שייעשו. אני חושבת שגם המוסר הציבורי מחייב שדבר כזה, ששירות כזה שבאמת משפיע על כולנו, ייעשה בקפידה ובצורה רצינית.

דבר אחרון שרציתי לומר לחברי הוועדה הוא שהיום שירות טלוויזיה נחשב שירות אוניברסלי. זהו בהחלט שירות שאתם ואנחנו מחויבים לתת אותו לכל אזרח. היום שידור הטלוויזיה הוא דבר שכל אזרח זכאי לו. כל מדינות המערב החליטו כך וקבעו את השירות הזה כשירות אוניברסלי.

יש חמישים אחוז במדינה שלא מקבלים את
השירות.

אני אומר לאדוני נתונים סטטיסטיים. מתוך כלל
בתי האב במדינת ישראל מחוברים היום 75 אחוז מבתי האב שצופים בטלוויזיה. חברות הכבלים עוברות ליד בתיהם של 75 אחוז מאזורי המדינה וכמעט בשנה האחרונה, מאז החלה חברת הלווין להעלות לאוויר – ורק אתמול התבשרתי שהם הגיעו למאה אלף מנויים – הגדילה, גם אצל חברות הכבלים וגם אצל חברת הלווין, בחיבור גדלה באופן משמעותי. צריך לדבר על 75 אחוז מתושבי המדינה. שלושת-רבעי מתושבי המדינה מחוברים.

אחד הדברים שאנחנו נלחמים עליהם הוא לתת את אפשרות הבחירה לכל מנוי כדי שייקח רק מה שהוא רוצה. זו אחת המשימות החשובות. המועצה נלחמת על כך שתהיה זכות בחירה מקסימלית לכל אזרח לבחור אך ורק את מה שהוא רוצה. הדבר מחייב החלטה מאוד זהירה כשבאים לדבר על דבר כזה שיכול לגרום לכך אולי חלק מתושבי המדינה ייפגעו.

התקנות מחולקות לשני חלקים. בחלק הראשון
בעצם מבקש משרד התקשורת או יושבת-ראש מועצת הכבלים להאריך את זמן הבדיקה וכפי שאמרו כאן קודם הוא היה ידוע לפני 12 שנה, כשחוקקו את החוק, וידעו שצריך לבדוק את זה.

אני משמש כחבר מועצה, כנציג משרד האוצר במועצה, והמועצה צריכה להמליץ לשר והיא צריכה לקחת את תקנה מספר 2 שאומרת: "ראה השר, לאחר שהתייעץ במועצה, כי בעל זיכיון מילא בקפידה אחר הוראות החוק והתקנות לפי כללי המועצה ותנאי הזיכיון וכי פעל בהתמדה לשיפור השירותים וכולי, רשאי הוא להאריך".

זה לא נורא מסובך. אני אומר את הדברים כדי להמחיש למה לא צריך ארבעה חודשים או חצי שנה כדי לבדוק את זה. תוך חודש אפשר לבדוק את זה. המועצה צריכה לבחון למשל אם הכבלים עשו טירינג או שמא הם ביקשו פטור מטירינג וישראל היא המדינה היחידה בעולם שלא עשו בה טירינג, אם חברות הכבלים עמדו בחובת הכיסוי, וזה גם לפי הצהרת שרת התקשורת הקודמת והמנכ"ל הנוכחי הם לא עמדו בחובת הכיסוי וגם בהפקות המקור שלהם הם לא עמדו. אם אין למועצה את כל החומר, יש שני דוחות מבקר המדינה על זה. דוח מספר 44 ודוח מספר 49 מפרטים בדיוק איך בעל הזיכיון לא מילא בקפידה.

אתה מציע לנו לא לאשר את התקנות. האם
להכריח את השר בן-אליעזר לקבל החלטה עוד היום?

לא. אני אומר שלא נדרשים ארבעה חודשים כדי
שהמועצה תגיע למסקנה מה היא מייעצת לשר. לדעתי זה פרק זמן ארוך. זה לגבי החלק הראשון.

ארבעת החודשים לא מיועדים להמלצת המועצה.

אם כן, לא צריך להאריך את המועד מעבר לזה
אלא מספיק תשעה חודשים אחרי כן.

לא. גם אם הוועדה בסוף סבורה שצריך להאריך
בתקופה מסוימת, ואמרתי, אסור שהיא תהיה יותר ממספר מצומצם של ימים או שבועות, אין שום סיבה להגיע לחלק השני של התקנות שאומר שגם צריך להאריך לחברות. אפשר לפרסם מכרז ב11- חודשים כמו שעשו עם הערוץ הייעודי הרוסי כשהחליטו שרוצים לפרסם בזמן קצר ופרסמו אותו בזמן קצר.

אני רוצה להדגיש את דבריו של השר בעניין הזה.
יכול להיות שהדבר הזה היה צריך להיעשות בעבר, אבל נכון להיום לא הוצגו בפני השר כל הנתונים הרלוונטיים לצורך החלטתו ולכן הוא פנה בנקודת הזמן הזאת הקריטית.

הנתונים לא הוצגו בפניו?

עדיין לא. הנושא נמצא בבדיקה על-ידי הגורמים
השונים של המשרד. עדיין לא הועברו מסקנות כל הבדיקות. לכן בנקודת הזמן הזו לא יכול היה השר לקבל החלטה.

הטיעון הזה הוא חלש. הטיעון שאני שמעתי מפי
השר עצמו בשיחה שהייתה לי אתו כשהוא ביקש ממני להעלות את הנושא בדחיפות, הוא אמר לי שיש עכשיו חילופי שרים ושאל אותי אם אני לא חושב שיהיה הגון מצדו שהוא יקבל החלטה ערב עזיבתו את המשרד. הוא לא העלה טענות שאין לו חומר והוא לא יודע כלום, שבמשרד שלו כולם ישנים והוא לא ידעו שהזיכיונות נגמרים וזה בא להם בהפתעה. את זה הוא לא אמר לי.

מר פורז, אם היית נותן לי לסיים את דבריי היית
רואה שהסיבה העיקרית שהשר פנה לוועדה היא כיוון שהוא לא חושב שבנקודת הזמן הזאת יהיה הגון מצדו לקבל את ההחלטה.

התקנה איננה מדברת בהכרח על מצב שבו יידחה לוח הזמנים. אני רוצה להפנות את תשומת לבכם ולומר שאין כאן כל הארכה אוטומטית אלא רק אם נוכח השר בשיקול דעת שיש חיוב להאריך את לוח הזמנים. היה אפשר להבין מדברים שנאמרו כאן שיש הארכה אוטומטית של לוח הזמנים בארבעה חודשים, אבל לא היא. אני מניח שהשר ירצה לעמוד בלוח הזמנים המקורי ורק אם הוא נוכח שהדבר הוא הכרחי לצורך פרסום המכרז, אז זה נדחה.

אני משתומם על דבריו של נציג משרד האוצר. זו
הפעם השנייה שמשרד האוצר נוטל שלא כדין סמכות שנקבעה כדין לשר התקשורת ולמועצה. בעבר היועצת המשפטית של משרד האוצר כבר קבעה עמדה ביחס לזכות להארכת הזיכיון ובכך יש שיבוש של הליך מינהלי תקין, ונציגי האוצר ממשיכים בכך. זה לא בהבנתם, לא בסמכותם, באי-הכרה של העובדות אלא בידי איזשהו אפיק שהם מנסים להוביל כל הדרך. אני חושב שהדבר הזה מיותר ופוגע בתקינותו של ההליך ומסכן גם את דרך הטיפול הראויה בבקשות שהוגשו ובבקשות שיוגשו בעתיד.

אותי לימדו שאם יש הסבר אחד טוב, עדיף לא
לחפש הסברים נוספים. אני באתי בעמדה די מגובשת ואתם הצלחתם לסבך עד כדי כך שחבל. יש הצדקה מוחלטת להארכה מהטעמים של תקופת מעבר וחילופי שלטון. שר יוצא לא יכול לקבל אחריות על החלטה כזאת כי אם הוא יעשה את הדבר, הוא יחטוף, ובצדק במידה רבה. לכן מתוך הגינות יש צורך להאריך וזאת מטעמים של סדרי שלטון תקינים בלבד.

אני מוכרחה לומר שאני משתוממת על כל הדיון הזה שבעצם אומר שאם לא הייתה מתחלפת הממשלה, לא היינו יכולים לעשות הארכה כי אנחנו לא ערוכים ולא עשינו את הבדיקות.

לכן אני מציעה אם אפשר, ואני לא יודעת איך אפשר משום שזה תמיד בעיה לחייב מישהו מראש, שההארכה הזו תהיה הארכה אולטימטיבית. זאת אומרת שמעבר לה אין הארכות. אם הסיבה הנכונה להארכה היא הסיבה של חילופי שלטון, זה אכן ראוי.

יש לי רושם שאנחנו מאריכים את הדיון הזה כי אנחנו בשידור בטלוויזיה, וחבל.

אני קבעתי את המועדים לפני שידעתי שנהיה
בשידור.

אני חוזר על הערה שהערתי קודם. הבקשה
לדחייה היא בסך הכל בקשה מוצדקת ואני בעדה. לא הרמתם נטל בשני דברים: האחד, למה צריך ארבעה וחצי חודשים ולמה אי-אפשר להסתפק בפחות.

הם אומרים עד ארבעה וחצי חודשים.

אם מדברים על חקיקה, צריך יותר מארבעה
חודשים. אם מחכים לחקיקה שלנו, הם יצטרכו יותר מאשר ארבעה חודשים. אם מחכים לחקיקה חדשה, אני לא יודע, אבל אם מחכים בגלל הנושא הפרוצדורלי של חילופי שלטון, בבקשה, אבל אז אני לא יודע למה צריך ארבעה וחצי חודשים.

הדבר השני. לא הרמתם את הנטל בהסבר לדעתי האם הדחייה בהודעה היא מחייבת גם דחייה בזיכיון. זו בעצם השאלה שמטרידה אותי. אני אומר לכם באופן עקרוני שהדחייה בארבעה חודשים או בששה חודשים, אם הבעיה שהשר צריך להיות, שיבוא. אם רק מאז מתחילים לרוץ ה18- חודשים של הזיכיון, זה אומר שאנשים מקבלים רק בגלל חילופי שלטון הארכה בארבעה וחצי חודשים בזיכיון שלהם עצמם, שזה רווח כספי.

לא באופן מוחלט. כתוב שהוא רשאי אם השתכנע
שהדבר נחוץ.

אתה אומר שכרגע יש בעיה בקבלת ההחלטה של
השר. בסדר, אני מקבל את זה. אתה אומר שמדובר בארבעה חודשים, אני חושב שאפשר לקצר את זה, אבל בסדר. אני לא מבין למה צריך רק אז להתחיל להפוך את שעון החול ולחכות את ה18- חודשים על-מנת שתסתיים תקופת הזיכיון. תבינו שבגלל הבעיה הפרוצדורלית הזאת שקרתה פה במדינה, מישהו מקבל ארבעה חודשים לכבלים. עיני לא צרה בו, אבל אם הוא מרוויח, מישהו צריך לקבל על זה כסף על הזיכיון.

אני בעד הבקשה לדחייה אבל אני אומר שתסבירו לי למה צריך את כל הארבעה וחצי חודשים. את זה ביקשתי להבין במהלך הדיון. שנית, למה הדבר הזה גורר בעקבותיו בכל מקרה את הנושא של ה12- חודשים של הזיכיון ולמה יש קואורלציה כל כך ברורה.

זה לא דבר מוחלט אלא זאת אפשרות.

מה יהיה בעוד חודשיים שהשר התלבט בו שאתה
לא יודע היום?

אני לא מבין גדול במכרזים. פרסמתי דווקא די
מוצלחים אבל אולי יש יותר מנוסים ממני. במדינת ישראל ממשלת ישראל יכולה לעשות מכרז שבו יש זוכה והזוכה גם מתחיל להתארגן לתת שירותים בפחות משנה? אי-אפשר. אני מסופק. לכן אני חושב שמידת מינהל תקין, מחייבת זהירות ראויה. אני לא יודע אם השר החדש ינצל את כל התקופה עד 31 ביולי או יחליט קודם. שנית, אינני יודע אם יהיה מכרז – זה סוג של החלטה ואינני יודע איזו החלטה יחליט השר – תוך כמה זמן זה יתבצע. אני חושב שלהשאיר את האופציה יש שנה מלאה לתהליך המכרז, זה נראה לי מינהלית נכון ולא נראה לי דבר פסול.

אני נהנה מאוד לשמוע את הנאמנות הבלתי
מסויגת של הפקידות לדרג הפוליטי ולשרים. הלוואי עלינו בכל משרדי הממשלה.

אני חושב שהפקידות הייתה נאמנה גם לשרים
קודמים.

לא התייחסתי אליך. הבעיה שלי שבזמן האחרון
היכולת השלטונית שמורכבת מדרג שקובע מדיניות והדרג שצריך לקבוע את הביצוע של המדיניות, לפחות בדרג שקובע את המדיניות המושג חילופי שלטון הופך להיות כל כך שכיח, שאם כל פעם שיתחלף שלטון כל הדרג המבצע יצטרך לחכות בכל החלטה, אני לא יודע לאן נגיע.

זו החלטה של השר.

אבל ההמלצה היא של הפקידות.

המועצה היא גוף סטטוטורי. זה לא פקידות.

המועצה צריכה לתת המלצה לשר ומכאן מתחיל
הסיפור. למועצה אין המלצה. עכשיו אומרים לי שהמועצה לא יכולה, היא צריכה לקבל הנחיות מהשר שלו היא צריכה לתת המלצה מה היא צריכה להמליץ לו. למה המועצה לא יכולה לתת את המלצותיה?

אתה אומר דברים שלא נאמרו כאן.

אני שואל למה המלצות המועצה לא מוכנות.

מכיוון שהמועצה עובדת עכשיו באופן מאוד
אינטנסיבי. היא איננה ישנה כפי נאמר כאן אלא היא עובדת באופן מאוד אינטנסיבי. גם אגפים אחרים במשרד עובדים באופן מאוד אינטנסיבי.

אני שואל למה זה לא הוכן לפני שלושה חודשים.

הבקשה הוגשה רק לפני שלושה חודשים ולכן זה
לא היה מוכן אז.

לפני שלושה חודשים הוגשה בקשה ועברו שלושה
חודשים. למה במשך שלושה חודשים לא גיבשתם את ההמלצות שלכם?

מכיוון שלא סיימנו.

מה זאת אומרת לא סיימתם?

אם אדוני ירשה לי, אני אסביר. העבודה היא
עבודה גדולה. מדובר באלפי מסמכים ובמאות קלסרים, מדובר בעבודה של חברות כבלים שהתנהלה לאורך עשר שנים, 11 שנים. מדובר בחובת בדיקה לגבי נושאים שונים כאשר כל אחד מהנושאים הללו אתה צריך לבדוק אותו לפי החוק כפי שהוא היה בתוקף, לפי התקנות והכללים כפי שהשתנו מעת לעת ולפי הזיכיונות כפי שהם השתנו וכל אלה השתנו הרבה מאוד ואתה בודק את הדברים הללו. הדברים נמצאים כבר לקראת גיבושם, ואם נצטרך לעמוד בזמנים, אנחנו נעמוד בזמנים, אבל הבדיקה לדעתי לא תותיר זמן בידי השר. עיקר החובה היא לא על המועצה אלא עיקר הנטל הוא על השר. הסמכות בחוק נתונה לשר לקבוע את החלטתו.

אל תזרקי את הכדור לשר. כל הסיפור הגדול שלך,
בסך הכל זה שורה בתהליך עצום שצריך לעשות. אם כל אחד יתנהל כפי שאת מתנהלת, אנחנו לא נעבור את השלב הזה גם בעוד מאתיים שנה כי לכל אחד תהיה הצדקה לעשות את השורה שלו בתהליך, הוא צריך להמליץ, הוא צריך לבדוק, ואחר-כך יגידו שיש הרים של חומר, יש המון ניירות וכולי. איפה הייתם? לדעתי לא הייתם במקום.

אני מוחה על העניין הזה משום שנראה לי שבכל העניין הזה של חילופי השלטון, תפסתם במקרה תירוץ טוב.

אינני חושבת כך.

אם לא היו חילופי שלטון, היינו מקבלים סיבה
אחת מדוע צריכים לדחות את זה. כך נראה לי וכך אני מרגיש. אי-אפשר שבכל תחנה כל אחד יבוא וכל לוח זמנים שקבוע וכתוב בחוק וצריך לעמוד בו, כל אחד יראה בזה איזו המלצה שלא צריך להתייחס אליה וכל אחד יבוא ויאמר שיש אלפי עמודים ולכן הוא צריך עוד כמה חודשים.

אתה מחמיר מדי. אני אומר לך את זה כאחד
שעבד בפקידות הממשלתית. זה קורה לא מעט פעמים.

הייתי בוועדת הבחירות המרכזית וכשהחליטו
החלטה על בחירות תוך ששים יום, הדבר הראשון שועדת הבחירות המרכזית אמרה שהם לא יעמדו בזה בשום פנים ואופן. כשאמרנו להם שהם לא יכולים לקבל החלטה כזאת ושהם חייבים למלא כי זו מצוות החוק, הם כתבו מכתב שיהיו המון תקלות וזה לא על אחריותם. מסתבר שהבחירות היו בששים יום ולא היו תקלות והכל בא על מקומו בשלום.

אני מציע לחבריי לא לקבל את הבקשה כמות שהיא, לקצר את התקופה ולומר לאנשים שיעמדו בלוחות הזמנים. תעשו את העבודה קצת פחות טוב, קצת יותר טוב, אבל יש גם לוחות זמנים וצריכים לזוז, כל אחד מאתנו, יותר מהר.

קודם כל אני רוצה לברך את שר התקשורת. אני
חושב שבחודשים האחרונים הוא התגלה כממלכתי, כאדם שאיכפת לו בנושאים החשובים של המדינה, וכאן ראינו עוד אקט חשוב של השר בן-אליעזר שהוא לא חוטף, שכל דבר אצלו בשיקול דעת, כל דבר אצלו בממלכתיות. אני חושב שהוא ראוי לכל ההערכה וההוקרה.

אין ספק שלאחר שנים של זיכיון, זאת ההארכה הראשונה. אם היינו מדברים בהארכה שנייה כשכבר יש ניסיון, אני מבין. אבל מותר למדינה, לרשויות המדינה, למועצה, לבחון פרוייקט שעבד שנים רבות וזו פעם ראשונה שמתבקשת הארכה. זה לא דבר שיש בו מסורת ונוהגים במשך חמישים שנה. ההארכה שתקבע עכשיו והנוהגים שייקבעו עכשיו, הם יהיו לדור הבא. אם מדובר בעוד חודש, אם עוד שלושה-ארבעה ואפילו חמישה חודשים, מה החיפזון? זה מצרך שמצד אחד יכול לרומם את הנפש של האזרחים ומצד שני יכול להרעיל את נפשם. יש ויכוח ציבורי קשה על הנושא הזה.

אמרה ראש המועצה שזה מצרך לכל בית כמעט, 75 אחוז מהבתים. בגלל חודש או חודשיים או שלושה נבטל מצרך כל כך חשוב, שלדעתי זה פיקוח נפש? זה מצרך שעובד על נפשו של הציבור במדינה. לדעתי זה המצרך החשוב ביותר, יותר מלחם. זה מה שמוכרים לציבור, לנוער ולילדים שלנו. לדעתי במצרך כזה החיפזון הוא לא בריא. המועצה תבדוק עוד חודש, עוד חודשיים, עוד חצי שנה, תבדוק, תחשוב, תשקול ותתייעץ עם מומחים.

אני מאוד מעריך את הבקשה הזאת ואני חושב ששר כזה שהוא כל כך ממלכתי וכל כך הוגן בשיקולים שלו, אנחנו צריכים לקבל את בקשתו כפי שהיא.

חבר הכנסת אושעיה, אני מברך אותך לרגל
חזרתך לכנסת.

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אם השר מבקש
בסך הכל לשלול מעצמו את החירות לקבוע, דבר כל כך משמעותי וחשוב, אני חושב שצריך לאפשר לו את הדחייה הזו לפי בקשתו.

הגברת ענבר, אני רוצה לומר לך שכמי עוסק בחוק
השני, אתם לא תתחמקו מהצורך לקבל החלטה בעניין הזה. אני גם רוצה לומר לכם מעבר לזה, המלצתכם תהיה החלטת השר. צודק חבר הכנסת איתן עם כל זה שכביכול מתחלף השלטון והשר צריך לקבוע, אני לא רואה שר שמחליט בניגוד להמלצת המועצה וטלוויזיה בכבלים. אני לא רואה שר שעושה את זה כי אם אתם תמליצו להאריך הזיכיונות והוא יסרב, חברות הכבלים יעתרו לבג"ץ נגדו, ואם לא, אז אחת מהעמותות לאיכות השלטון תעתור. בכל מקרה לא תתחמקו.

אמרתי לך בתחילת הישיבה ששאלת המעריך, בהנחה שהם יבחרו בערוץ החלופי ויהיה מעריך, השאלה מה הם צריכים לשלם תלויה בשאלה אם היו להם ארבע שנים או לא היו להם ארבע שנים, אם הזיכיון הזה נגמר בתוך תקופת הזיכיונות הראשונה או הייתה להם הארכה. אתם לא יכולים להתחמק מהעניין הזה.

זה נכון שאתם צריכים להתכונן כאילו תוגש נגדכם עתירה, ותוגש, אבל לא צריך בשביל זה עשר שנים ולא אלפי מסמכים. יש כמה דברים בסיסיים שאפשר לבדוק אותם וזה גם עניין ערכי. מישהו יכול לומר שהעובדה שהם לא חיברו את כל האזורים, זה עדיין לא סוף העולם, אבל יש כאלה שיאמרו שזה לא מצדיק הארכת הזיכיונות.

לכן אתם צריכים מהיום בעוד שעה לקחת את זה ברצינות ולהכין את החומר לשר הבא. את צריכה לגבש יחד עם הצוות המקצועי במשרד התקשורת מה אתם ממליצים למועצה לכבלים והחלטת המועצה לכבלים תהיה בעצם החלטת השר. זה ברור לגמרי שהשר לא יסטה מזה. היו לכם 12 שנים, לא לך באופן אישי, אלא לך ולקודמיך ולקודמי קודמיך.

אני אמליץ לחבריי לאשר את זה כי אין לנו מנוס בסיטואציה שנוצרה עם חילופי השרים, אבל באיזשהו מקום צודק חבר הכנסת איתן שמזל שמתחלף השר כי אז אפשר לבוא עם הסיפור הזה ולא לומר אנחנו נרדמנו בשמירה. 12 שנים אנחנו יודעים שהזיכיונות עומדים לפוג ועכשיו חודש לפני המועד התעוררנו ואנחנו בעצם לא יודעים מה לומר.

בנסיבות האלה רבותיי חברי הכנסת אני מציע שבכל-זאת נקבל את בקשת השר ונאשר את התקנות.

אני מעלה את זה להצבעה.

חבר הכנסת וילן, אני מבינה שאתה מצביע במקום
חברת הכנסת חזן.

נכון.

חבר הכנסת מיכאל איתן, אתה מצביע במקום
חבר הכנסת מצא או הירשזון.

אני לא מצביע.

חבר הכנסת אפי אושעיה מצביע במקום חבר
הכנסת שמחון.

מי בעד? מי נגד? אין נגד.
הבקשה אושרה.

תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:00