פרוטוקולים/כלכלה/1965

5
ועדת הכלכלה – 1.11.2000

פרוטוקולים/כלכלה/1965
ירושלים, ט' בחשון, תשס"א
7 בנובמבר, 2000

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי

פרוטוקול מס'
מישיבת ועדת הכלכלה
שהתקיימה ביום ד', ג' בחשון התשס"א, 1 בנובמבר 2000, בשעה 09:05

חברי הוועדה: היו"ר אברהם פורז
זאב בוים
יגאל ביבי
יצחק וקנין
נחום לנגנטל
יורי שטרן

איתי אייגס, מנכ"ל משרד התיירות
יואל נווה, סגן ממונה על התקציבים, משרד האוצר
אלעד תמרי, אגף התקציבים, משרד האוצר
יחזקאל לביא, ממונה על אסטרטגיה, משרד הפנים
שמואל בצון, סמנכ"ל השמה, משרד העבודה והרווחה
בני פפרמן, מנהל אגף רשות לתכנון, משרד העבודה והרווחה
הילה יצחק, דוברת משרד התיירות
יוסף צ'חנובר, יו"ר דירקטוריון אל על
אריה פרוכטר, מנכ"ל בפועל, אל על
יורם גלאון, סמנכ"ל בכיר לכספים, אל על
אורי סירקיס, סמנכ"ל מסחר וקשרים תעופתיים, אל על
יעקב עובדיה, מזכיר חברת אל על
צגי גונן, משנה למנכ"ל ארקיע ומנכ"ל ארקיע אינטרנשיונל
עו"ד דן יערי, יועץ משפטי, סמנכ"ל ומזכיר חברת ארקיע
מיכל בן-שאול, סמנכ"ל למסחר אזורי ופנים-ארצי
אופיר קרני, מנהל פיתוח עסקי, חברת ארקיע
ישראל הראל, מנכ"ל חברת ישראייר
סבינה בירן, סמנכ"לית בכירה, חברת ישראייר
מיכאל גת, מנהל עסקים ראשי, חברת ישראייר
ליאור חנס, מנכ"ל גנדן השקעות, חברת ישראייר
יוסי פתאל, מנכ"ל התאחדות סוכני הנסיעות
רפי גלס, יו"ר אגודת מורי הדרך
יוסי גראו, סגן יו"ר אגודת מורי הדרך
שושנה אברוסקין, חברת מועצת אגודת מורי הדרך
עמי אתגר, מנכ"ל לשכת מארגני תיירות
רחל אבנעים, איגוד בתי המלון והאירוח
עמי בדר, איגוד בתי המלון והאירוח
טוביה אשכנזי, איגוד בתי המלון והאירוח
אריה זולא, איגוד בתי המלון והאירוח
אפרים זכאים, יו"ר ועד עובדי מלון פלאזה, ירושלים, איגוד בתי המלון והאירוח
ג'באר חסין, איגוד בתי המלון והאירוח
צמח כהן, איגוד בתי המלון והאירוח
אבי אלה, נשיא התאחדות המלונות
אבי רוזנטל, מנכ"ל התאחדות המלונות
דן ירדן, התאחדות המלונות
יוסף אנגל, החברה להגנת הטבע
רקפת כץ, החברה להגנת הטבע
רפי שגב, החברה להגנת הטבע
אבנר ורד, היחידה לפיתוח במושבים, תנועת המושבים
אבנר גרשון, מועצת המובילים
נסים סרוסי, מועצת המובילים
מרדכי פלדמן, מועצת המובילים

לאה ורון

חבר המתרגמים בע"מ









ס ד ר ה י ו ם

המשבר בתיירות בעקבות המצב הביטחוני




המשבר בתיירות בעקבות המצב הביטחוני

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה
בנושא המשבר בתיירות בעקבות המצב הביטחוני.
מטרת הדיון היום היא להתמקד בנושא התיירות.

הוועדה קיימה לפני יומיים דיון ראשון בנושא המשבר בנושאים אחרים. אנחנו יודעים שמה שקורה בחודש האחרון משפיע על ענפים רבים במשק ושמענו בין היתר על ההשפעה שיש לכך על ענף הבנייה, על החקלאות ועל ענפים נוספים, אבל היה נדמה לנו שהתיירות נפגעת במיוחד ושמן הראוי לייחד לנושא התיירות דיון נפרד כדי שנשמע על הבעיות שנוצרו וגם שננסה בכוחות משותפים לראות מה ניתן לעשות כדי להקל וכדי לסייע.

סוכני הנסיעות, כל המגזר שלא קשור אל
המלונאים ואני לא מדבר על תחום התעופה, המשאב העיקרי אצלנו וההוצאה העיקרית הוא התחום של כוח אדם. בתחום התיירות הנכנסת - אני מקווה שיגיעו לכאן הנציגים המתאימים – הקיצוצים בתחום כוח אדם הם מרחיקי לכת כאשר 25 אחוזים כבר פוטרו ועוד 25 אחוזים אני מעריך אמורים לצאת להשתלמויות.

אתמול הגשנו למשרד העבודה והרווחה בקשה להוציא כאלף איש להשתלמויות מקצועיות. הבעיה המרכזית שלנו בתחום זה כוח האדם שזה המשאב המרכזי וההוצאה המרכזית שלנו. אנחנו כבר עכשיו צופים גל של פיטורים שלא ידענו כמותו. פעם אחרונה שהיה לנו משבר בתחום הזה אבל קצר יותר זה היה בזמן מלחמת המפרץ ואז היה גם איזשהו ניסיון לעשות את ההשתלמויות המקצועיות, אבל הפעם הנושא הזה הוא קרדינלי והוא בנפשנו.

אני מקווה שנקבל את הסיוע המתאים ממשרד העבודה והרווחה למרות שזה נראה לנו מאוד קשה שם מהבחינה של אישורים. אנחנו הגשנו תוכנית מסודרת והשאלה היא אם הוועדה תוכל באיזושהי דרך לעזור לנו לזרז הליכים של הוצאת אנשים להשתלמויות מקצועיות. אנחנו אפילו הסכמנו לוותר על היומיים עבודה במשרדים שקיימים בתוכנית הזאת ולהוציא את העובדים לשלושה חודשים שהם כולם רק השתלמות מקצועית בלי שנראה אותם בחזרה במשרדים. אנחנו רוצים להוציא אלף עובדים כאלה לאלתר.

אלף מתוך כמה?

פקידים שיושבים ומשרתים לקוחות ממש, יש
כ5,500-. אלף זה מספר שקיבלנו אותו אחרי שהפצנו שאלון. נדהמנו לראות איזה מספרים קיבלנו בתוך מספר שעות ספורות. כל הרשתות הגדולות, כל המשרדים הקטנים, אין משרד שלא רוצה לשלוח מספר עובדים לתוכנית הזאת.

אלה אנשים שעוסקים בתיירות הנכנסת.

נכנסת ויוצאת.

יש פגיעה ביציאת ישראלים לחו"ל לעומת שנה
קודמת?

כן, בפירוש. תכף נשמע את המספרים מחברת אל
על. במערכות ההזמנות של החברה יש ביטולים. מדובר על צמצום של כ150- אלף ישראלים שהיו אמורים לצאת ברבעון הזה לחו"ל וכנראה מבטלים את נסיעתם. הנושא של יציאה בכלל לחופש קשור במצב רוח ולאף אחד אין מצב רוח. את העולם שוטף גל אנטישמיות שלא הכרנו אותו בהיקפים כאלה קודם לכן ואנשים לא יוצאים לחו"ל, מה עוד שיש גם הרגשת חוסר ביטחון בחו"ל. המטה ללוחמה בטרור מוציא כל הזמן התרעות, חלקן לצורך הפרוטוקול וחלקן אמיתיות, ואומר שאם אתה נוסע לחו"ל, תסתיר את זה מאוד. אל תדבר בקול רם, דבר בלחש וכולי. יש הרגשה של חוסר ביטחון וזאת פעם ראשונה למטייל הישראלי בחו"ל.

אנשים עדיין נוסעים לחו"ל בסופי שבוע, אבל יש ירידה להערכתנו של כ25- אחוזים ביציאות לחו"ל. אנחנו צופים אם נתרגל למצב או שהוא ישתפר, לישראלים יש יכולת שכחה מדהימה והדחקה, כך שמיד הם יחזרו לטייל גם בארץ וגם בחו"ל, אבל בסך הכל התעשייה סופגת מכה שהיא לא הכירה כבר הרבה מאוד זמן אם בכלל.

הנושא שמטריד אותנו הוא הנושא של כוח אדם כי יכול להיות גל פיטורים נרחב מאוד.

כידוע ארקיע עוסקת גם בתעופה ובתיירות
הפנים-ארצית, גם בתעופה ובתיירות הבינלאומית ואין ספק שהמשבר עובר עלינו בצורה קשה. נאלצנו להפסיק העסקתם של מאות עובדים ואני מציע שצבי גונן יפרט בנושא.

זה לא סוד שכמעט בלילה אחד נמחקנו ממפת
התיירות לישראל. פעם ראשונה בסוף שבוע הבא אנחנו לא מקיימים שום טיסה לאירופה ולא מביאים שום נוסע מאירופה וזה מזה עשרים שנה וזה כשארקיע לא התאפיינה בפעילות של סוף שבוע בניגוד למוביל הלאומי לא היה רשאי לטוס. פעם ראשונה שאנחנו לא מקיימים שום טיסה בסוף שבוע הבא וזו פעילות שהייתה הכי חזקה אצלנו.

גם למקומות כמו אילת לא באים או שאתם לא
טסים לאילת?

אנחנו לא עוסקים בטיסות האלה ואני מדבר על
הפעילות הבינלאומית.

התכוונתי נוסעים מחו"ל לאילת.

גרמניה למשל, שם הפעלנו שמונה יעדים בכל
שבת, אין לנו משם שום טיסה וכמות הנוסעים יורדת ל18- עד 30 איש בטיסה ואי-אפשר לחבר אותם עם יעדים.

בשבוע שעבר אנחנו עברנו לארבעה ימי עבודה ופיטרנו עשרים אחוז מהעובדים שלנו. הבעיה היא חוסר הוודאות קדימה, כמה אנשים לשמר בכלל, אם לשמר אותם, ומה יקרה. כפי שנאמר כאן, אנשים לא נוסעים לחו"ל כי לא רוצים להשאיר כאן את הילדים, כי חוששים ממה שיקרה כאן. מדובר במחיקה טוטלית של קבוצות ובודדים שיוצאים לחו"ל. אם עד אוקטובר היו לנו שלושים טיסות בינלאומיות בשבוע, עכשיו אנחנו ברמה של ארבע עד שש טיסות לשבוע. המשמעות היא שמטוסים יורדים על הקרקע, טייסים בבית, דיילות בבית והכל עומד.

מה אתם מצפים שייעשה? מעבר לחידוש התהליך
המדיני.

אנחנו ניזונים מהעיתונות וחוסר הוודאות הוא
טוטלי. השאלה היא כמה זמן להחזיק נכסים עומדים.

מר פתאל אמר שהוא מציע שאלף עובדים במשרדי
נסיעות יעברו לתקופת ביניים להכשרה מקצועית.

גם אנחנו ביקשנו זאת.

מצד אחד אפשר כמובן לפרט את הבעיה, אבל
השאלה היא אם יש לכם איזשהו רעיון ובמה אתם רוצים שיעזרו לכם.

אנחנו רוצים לשמר את הכוח העיקרי שלנו וזה
כוח האדם המקצועי. זה הדבר שמעניין אותנו. מטוסים אפשר להחזיר או להחכיר אותם, למרות שהיום יש בעיה עולמית בנושא הזה.

יש עודף ציוד?

כיום יש עודף ציוד בעולם. כשאתה רוצה למכור
תמיד יש עודף, וכשאתה רוצה לקנות תמיד חסר. המשאב העיקרי שלנו זה כוח האדם המקצועי שגידלנו אותו ושמרנו אותו והיום אין לנו מה לעשות אתו. אם יבואו ימים טובים באפריל, זה טוב.

גם אתם רוצים שהעובדים שלכם ייקלטו באיזו
מערכת הכשרה מקצועית?

כן.

פנינו וביקשנו.

הם ביקשו אלף עבור משרדי הנסיעות. מה אתם
מבקשים?

הייתה פנייה בשם כל הענף. לא היו פניות של
גופים ספציפיים.

גם בתיירות הפנים יש ירידה. יש ירידה של
כארבעים אחוז טיסות בתוך הארץ, יש ירידה בביקושים למלונות אצלנו ואנחנו מוכרים חבילות בארץ. זאת מכה שלא רואים את הסוף ולא ידענו כמוה עד עתה.

בנושא של התיירות הפנים-ארצית, אני חושבת
שאחד הדברים שצריך לעשות זה גם להשקיע בתקציב פרסום משמעותי.

בארץ.

בארץ. עבור תיירות הפנים, עבור הקהל הישראלי.
לקהל הישראלי כרגע אין אלטרנטיבות. האלטרנטיבה של חוץ-לארץ בסך הכל צומצמה, אם לא נמחקה, ועכשיו יש אלטרנטיבה פנים-ארצית שהיא לא חלק מצורת הצריכה הרגילה של הלקוח הישראלי לצאת לנופש בארץ בתקופת החורף.

נושא של תיירות הפנים בכלל זה תחום שלא משקיעים בו הרבה מבחינת תקציבי פרסום ממשלתי ואני חושבת שאין הזדמנות טובה מזאת כשהיעד המועדף שצריך להשקיע בו הוא היעד של אילת.

ברשותך אדוני היושב-ראש, אני אתחיל עם
איזושהי תמונת מצב אפילו ארצית ואומר מה קורה כי לא כל האזורים מתנהגים אותו הדבר.

בגדול אפשר לומר שהתיירות הנכנסת למדינת ישראל קרסה ברמה של בערך שמונים אחוז ממה שהיה מתוכנן. צריך לקחת בחשבון שברבעון האחרון היו צפויים להגיע בערך 800 אלף תיירים שהם כ25- אחוזים מהתחזית השנתית שלנו. היה לנו צפי שנעבור השנה את השלושה מיליון – 3,2-3,1 – ותשעת החודשים הראשונים היו חודשים יוצאים מהכלל אבל הרבעון האחרון שהיה צפוי להביא את ה800- אלף תיירים הנוספים קרס כמעט לגמרי. להערכתי יגיעו לא יותר מ150- אלף מתוך ה800- שהיו מתוכננים להגיע.

פירושו של דבר למשק, בהנחות ידועות של כ1,200- עד 1,500 דולר לתייר שמשקיע בארץ, מדובר על מעל 750 מיליון דולר. אם נוסיף לזה את המשבר או את ההאטה שחלה בגלל סיבות בעיקר של מצבי רוח וחשש של ישראלים, אנחנו מדברים על סדר גודל של כמעט מיליארד דולר נזק ברבעון הזה לכלל הענף.

אם ננסה לחלק את זה חלוקה גיאוגרפית, נמצא שהצפון – וזה אומר מקו העימות עד אזור נתניה פחות או יותר – התרוקן לגמרי מתיירים וזאת ממספר סיבות: ראשית, בגלל המהומות הכלליות, שנית, בגלל האירועים וחטיפת החיילים בלבנון, ושלישית, בגלל המאורעות שהיו בתוך שטחי הקו הירוק והחשש של הישראלים ליסוע בגליל שמהווה ריכוז של ישובים ערביים.

התחזית שלנו מבחינת לוח זמנים היא לא אופטימית. אנחנו מעריכים שבמקרה הטוב אם כמו שזה התחיל ביום אחד בבוקר זה יסתיים ביום אחד בבוקר, ואם זה יהיה מחר-מחרתיים או עוד שבוע, במקרה הטוב אנחנו מדברים על התאוששות לא לפני מרץ כאשר כל יום נוסף זה יום נוסף בתוך מרץ. אם זה יהיה בדצמבר, זה יהיה אחרי פסח. המרכיבים בעניין הזה הם לא מעטים. בהנחה שאתה מפסיק את המהומות, אתה צריך ליצור ביקושים בשלב הראשון ולהחזיר את האמון של הלקוחות שבאמת יש פה שקט וזה תהליך לא פשוט להחזיר אותם.

התאחדות המלונות – ואני רוצה בהזדמנות זו לציין באופן מאוד מיוחד את שיתוף הפעולה של משרד התיירות אתנו בעניין הזה – פועלת בכמה תחומים. התחום הראשון והחשוב ביותר מבחינתנו הוא נושא כוח האדם. בענף המלונאות, אם להשתמש במונחים עדינים, יש כרגע כ15- אלף עובדים, אני לא רוצה להשתמש במילה מיותרים, שאין לנו בעצם צורך ואין לנו איך להעסיק אותם. 15 אלף איש זה הרבה מאוד. צריך לקחת בחשבון שהענף קלט בתשעת החודשים הראשונים כ13- עד 15 אלף עובדים חדשים. זאת אומרת, כל העובדים החדשים שנקלטו, כרגע אין לנו תעסוקה עבורם. כמובן שהקו שמנחה אותנו הוא לא להיפטר מהם ברמה החשבונאית של איך מוציאים 15 אלף איש, חוסכים חמישים אחוז מכוח האדם. הכוונה שלנו יותר היא למצוא תעסוקה חליפית או מקורות הכנסה חליפיים לאותם עובדים או לפחות לחלק ניכר מהם.

פעלנו בשיתוף עם משרד התיירות מול משרד העבודה והשגנו שני סוגים של מערכת חל"תים. חל"ת רגיל כמעט בלתי מוגבל שמאפשר לעובדים לצאת לפחות לחודשיים חופשה ללא תשלום.

מי משלם להם בתקופה הזאת?

ביטוח לאומי במסגרת של דמי אבטלה, אבל
היתרון של זה אותו עובד נחשב עדיין לעובד של המלון, המלונות משלמים את התנאים הסוציאליים שלו וברגע נתון מסוים אנחנו יכולים לקלוט אותו מיד וגם הוא לא יופנה לעבודות חליפיות בתקופה הזאת. לא יכריחו אותו לעבוד במקום אחר. זה נותן ביטחון ויציבות מסוימת לאותם עובדים ומאפשר לנו לקלוט אותם חזרה במידת הצורך.

אני שואל לדעתך כמי שעוסק בתחום הזה. יש
במקביל מחסור בחקלאות וקטיף זאת לא עבודה מקצועית. אתה חושב שלמשל מלצרים, חדרנים וכולי בבתי מלון יכולים באופן זמני לעסוק בעבודות חקלאיות כמו קטיף ודברים כאלה?

אני חושב שזה לא יכול ללכת מבחינת החוק עם
החל"ת.

אני לא מדבר על העניין המשפטי. אני שואל
מהותית והשאלה גם אם הם יהיו מוכנים.

האם היית מוכן לקלוט את התפוזים שהעובדים
שלך יאספו בפרדסים?

העניין הוא שאין לי למי להגיש אותם, כי אחרת
הייתי קולט אותם. זאת שאלה שאני לא יכול לענות עליה.

מצד אחד במקום מסוים יש לנו מחסור בעובדים
ובמקום שני יש עודף בעובדים. אנחנו במצב כזה שבמקום שנהיה עודף, אנחנו נשלם להם על-חשבון המדינה כדי שישבו בבית, ובמקום שיש חוסר, נביא תאילנדים.

אין ספק שיש בעייתיות מסוימת, אבל אם אנחנו
רוצים לראות את הענף הזה כענף שחוזר לעצמו ומהר, ואני מקווה שזה יהיה מהר, אני חושב שגם טכני זה בעייתי. אני לא רואה את העובדים של אילת למשל הולכים לקטוף. הם לא יכולים להגיע פיזית לאזור הצפון למסיק זיתים. זה לא כל כך פשוט.

הבעיה היא לא מתמטית. באותו רגע הם ישקלו
לעזוב את ענף התיירות. הם לא ימתינו בפרדס כדי לחזור לעבוד במלונות.

בחקלאות חסרים עובדים כי הפלשתינאים לא
באים. אולי הפלשתינאים בסוף יחזרו באיזשהו שלב. אנחנו מדברים על דבר זמני ואני שואל האם באופן זמני אפשר לקחת עובדים מתעשיית התיירות, עובדים שאין להם מה לעשות, ולהעביר אותם לתעשייה אחרת שמשוועת לכוח אדם.

חלק גדול מהעובדים בענף שלנו הם באמת עובדים
מקצועיים. חלק אחר זה חיילים משוחררים שהענף קיבל איזה שהם יתרונות לקלוט אותם ולהערכתי זה לא ימשוך אותם.

השאלה אם יהיה תמריץ כספי.

למה לא מציעים את זה על עוד 215 אלף מובטלים
שקיימים בלי המשבר הזה?

המובטלים הם אנשים שחלקם באמת אין להם
עבודה וחלקם לא רוצים עבודה. עובדי תעשיית התיירות הם אנשים שרוצים לעבוד וההוכחה היא שהם עבדו.

אני לא יכול לענות על השאלה שלך. לא בדקתי
ואני לא יודע מה המשמעות של זה. חבל שהדיון יסטה מהנושא העיקרי.

לשמחתי בנושא של כוח אדם הצלחנו לארגן מסגרות של חל"ת לימודים כאשר אנחנו מכשירים חלק מהעובדים שלא היו מקצועיים, מנצלים את התקופה הזאת להכשרתם המקצועית כאשר חלק מהזמן הם יעבדו במלונות.

באיזה תקופות מדובר בשלב זה על החל"ת?

בין חודשיים לשלושה חודשים. החל"ת הרגיל הוא
חודשיים והחל"ת הלימודי הוא שלושה חודשים. אני מקווה מאוד שלא נצטרך להאריך את זה, אבל אם יהיה צורך להאריך, צריך לפעול מחדש ולהיערך לזה כי החוק מאפשר חודשיים ושלושה.

בנושאים שקשורים לשיווק ופעילות בחו"ל. שמנו לעצמנו שתי מטרות: האחת, שימור צינורות השיווק הקיימים. משרד התיירות באמצעות הנציגים שלו בעולם בשיתוף עם גורמי התיירות – סוכני הנסיעות, המלונאים – פועלים במידת האפשר, למרות שצריך יותר, כדי לשמר את צינורות השיווק הקיימים. אנחנו מבקשים ממשרד האוצר שיאשר תקציב מיוחד למה שאנחנו קוראים רגע אחרי המלחמה. היום לפרסם באירופה - יכול להיות שחלק מהאנשים יאמרו שאני טועה, וזה להערכת לא מעט אנשים כולל מומחים - או בחו"ל זה אומר לבזבז כספים שאחר-כך נצטרך אותם.

מה קורה אם הייתם מציעים חבילות זולות
מאוד?

אני אשאל אותך שאלה מאוד פשוטה. אני מציע
לך עכשיו בחינם כרטיס טיסה למטוס שאומרים לך שלא בטוחים, אבל יכול להיות שבמטוס יש פצצה. לא בטוחים, לא יודעים, אבל שמענו שיכולה להיות פצצה, אבל קח כרטיס חינם. אתה עולה למטוס? לא בטוח.

כשלתורכים היו בעיות עם ה-PKK, שמעתי שהם
הוזילו מאוד חבילות תיירות.

לא, מה שעשו התורכים כשהיו להם בעיות עם
ה-PKK, הם לא הוזילו אלא הם פשוט סבסדו כל תייר שהגיע לתורכיה על כל מטוס. כשארקיע נחתה בתורכיה, בסוף החודש היא קיבלה צ'ק החזרים על פרסום, על דלק, על כל הוצאה שהייתה להם וזאת על-מנת לעודד אותם לבוא לתורכיה.

לדעתך זה יכול לעבוד גם אצלנו?

להערכתי יכול מאוד לעבוד, אבל תכף אני אגיע
לנושאים האלה ולהצעות.

העניין הוא שתורכיה היא מדינה ענקית לעומתנו
ויכול להיות ששם קורים דברים ואתה נמצא בקצה השני.

כשאתה רואה את זה בטלוויזיה, אתה תמיד
חושב שזה מתחת למיטה שלך.

תקציב שיווק כזה של רגע אחרי המלחמה, הכוונה
שלו והייעוד שלו להגיע למצב שאנחנו נהיה מוכנים שמיד כשהמאורעות יסתיימו, ואני מקווה שגם השלום ייחתם, נהיה מוכנים לחשוף את מדינת ישראל בכיוון ההפוך מהחשיפה שאנחנו מקבלים היום, לעשות שינוי תדמית כי צריך לעשות שינוי תדמית למדינה. לא צריך לשווק תיירות בעניין הזה אלא צריך לשווק את מדינת ישראל וצריך לחשוב על זה בכיוון הזה. בשביל זה התקציב צריך לבוא ממקורות של המדינה ולא ממקורות של ענף התיירות, גם לא ממשרד התיירות כי משרד התיירות עם התקציב שלו לבד לא יוכל להקים פרוייקט כזה. אנחנו צריכים לשנות את התדמית שלנו ולעשות זאת בצורה רצינית מאוד.

אם ועד שיאושר העניין הזה, אני יכול לומר לך שמצב המלונות בכי רע. בכי רע, פירושו שיש מלונות שבימים האלה הם סגורים לגמרי. יש מלונות באזור טבריה והצפון, בנצרת ואפילו יותר דרומה עם ששה חדרים, עם ארבעה חדרים וחמישה חדרים, חלק לא סוגרים בגלל הכבוד העצמי כי לסגור מלון זה לא דבר פשוט. זו תחושה מאוד קשה. אני לא יודע מי מכם פעם ביקר במלון סגור, אבל זה יותר לא נעים מאשר השיר שלא נעים לראות גן סגור ואני אומר לכם את זה מתוך היכרות לצערי ועברנו את זה במלחמת המפרץ.

התחזיות לזמן הקרוב כמו שאמרתי הן קשות מאוד ואנחנו חייבים למצוא איזה שהן דרכים להקל על המלונאים גם בנושאים של התפעול השוטף.

כמו שאמרתי בנושא כוח אדם, באיזושהי צורה אנחנו מצליחים ואני מקווה שתהיה לנו גם עזרה של ההסתדרות בעניין הזה. יש תחומים אחרים, ואחד התחומים העיקריים זה הנושא של הארנונה שמהווה בימים האלה – מאחר והיא סכום גבוה – מרכיב חשוב מאוד ויכולה להגיע ל10-, 15 ואולי 25 אחוזים מהמחזור אם המחזור יורד לגמרי. זה דבר שהוא אבסורד. אנחנו הצענו בזמנו והתחלנו בתהליך של חקיקה.

דירה שעומדת ריקה ששה חודשים, אתה לא
משלם ארנונה.

המלון לא סגור אלא שפועלים עשרה חדרים מתוך
מאה.
תשעה חודשים ראשונים היו תשעה חודשים טובים, אבל אל תשכח שלפני התשעה חודשים האלה היו שלוש שנים שהענף היה במשבר נוראי, גם אז בכינו והתרוצצנו - וחברים ותיקים מכירים את זה – בנושא הארנונה וביקשנו הנחות בארנונה. מדברים על תשעה חודשים שכולם זוכרים אותם, פתאום זוכרים לנו את תשעת החודשים. במשך שלוש שנים, משנת 1996 עד שנת 1999 הענף הפסיד כסף. זה כמו לומר למישהו שהוא קיבל תשעה חודשים משכורת ומעכשיו והלאה הוא לא צריך משכורת. תשעת החודשים האלה לא עזרו לנו במיוחד. הקלו עלינו אבל החזירו אותנו למצב יותר גרוע ממה שהיינו.

כמו שאמרתי, אנחנו מבקשים עזרה בנושא הארנונה.

יש תחום אחר שהוא בעייתי מאוד והייתי רוצה להעלות אותו. אני לא יודע עד כמה הפורום מתאים והמקום, אבל זו בהחלט הזדמנות. זה הנושא של היכולת של המשקיעים לעמוד בהתחייבויות שלהם מול הבנקים. בעבר חלק מההתחייבויות של הענף היו מול גוף ממשלתי שנקרא חפ"ת, חברה לפיתוח תיירות, והוא הקצה כספים והלוואות. כשהיה משבר המפרץ, באמצעות הסדר מורטוריום עם החפ"ת, נדחו לחלק מהמשקיעים החובות ונעשו הסדרים שונים. כיום צריך לעבוד מול הבנקים ישירות ובעניין הזה יכול להיות שנצטרך גם עזרה של הכנסת ושל הממשלה בהסדרים מול הבנקים.

מחבריי כאן שמעתם על המצב הקשה בענף ואני
רוצה להמחיש את הדברים במספרים. ברבעון האחרון חברת אל על איבדה 260 אלף קטעי טיסה. בחודש אוקטובר בלבד - מאה אלף. כעשרים אחוז ישראלים נמנים על מבטלי הטיסות. מבחינה כספית זה אובדן הכנסות של 35 מיליון דולר לחודש. אנחנו רואים את המצב הזה לא כמצב רגעי, לא כמצב שעשוי לחלוף בשבוע.

בענף התעופה שהוא קשור גם במלונאות מבחינה מסוימת, אנשים בדרך כלל לא מחליטים על בילוי חופשה מהיום למחר. אם ישנה חופשת כריסמס, היום אנשים מחליטים איפה הם יבלו אותה. אם היום פה לא שקט, אנשים יעשו הזמנות למקומות אחרים. גם אם בדצמבר – ואני מקווה מאוד שכך זה יהיה – יהיה טוב, יהיה יותר שקט, אין פירושו של דבר שהמצב של היום יתוקן כי היום מוחלט מה שיהיה אז.

ישנן עוד כל מיני סיבות שכולכם יודעים אותן שעוזרות למצב הקיים. לדוגמה, מדינות שונות הוציאו הצעת איסור לטוס לישראל, לרבות ארצות-הברית. פניתי לשלטונות האמריקאים, שאלתי למה הם אוסרים על טיסה לישראל, תזהירו שמי שבא צריך להיזהר, אבל אמרו שכשאתם ממשלת ישראל מפרסמים שחוליות מסתובבות בארץ ומזהירים באזהרה חמה לא ללכת למקומות ציבוריים, מה אתם רוצים מאתנו? לכן הם עשו זאת וכך גם מדינות אחרות ואנשים לא טסים. גם אנשים שרוצים לטוס, בגלל האזהרה הזאת וגם בגלל שיש דבר טריביאלי כמו זה שלאנשים יש ביטוח חיים והביטוח לא יתפוס אם הם נוסעים בניגוד להוראה שאומרת שהמקום הזה שאתם נוסעים אליו הוא מקום מסוכן. אם הוא יבוא לכאן, הוא יאבד את ביטוח החיים שלו.

לכל המצב העגום הזה נוסיף עוד כל מיני סיבות נוספות שחברו יחד בתקופה האחרונה כמו מחירי הדלק. היום אנחנו משלמים בעד גלון דלק 113 סנט לגלון כאשר בשנה שעברה הממוצע היה שבעים סנט לגלון.

לכן אנחנו באל על נקטנו בפעולות מיידיות כפי שעשו החברות האחרות. עד סוף השנה אנחנו נפטר כ360- אנשים, חמישה קורסים כבר ביטלנו שזה אומר עוד למעלה ממאה איש, וכוח אדם באל על כמו במקומות אחרים, הכשרתו לוקחת זמן וחבל מאוד מאוד להפסיד אותו. להכשיר טייס זה חמש שנים, ואם אנחנו נפסיד את האנשים האלה יהיה קשה ובעלות גדולה מאוד לגייס אותם ולהכשיר אותם שוב.

הפתרון הוא אותו פתרון למרות שהוא פתרון חלקי וזו משאלתנו. כמו שבענפים אחרים, אם יעבירו לנו כספים או יעזרו לנו בהכשרת עובדים ואחזקתם, גם אנחנו נתרום את חלקנו ואז לא נאלץ לשלח באופן מוחלט מספר כל כך גדול של אנשים. כלומר, ההסדרים שיחולו בענף המלונאות לדוגמה, אם יחילו אותם גם על התעופה, זה בהחלט יקל עלינו ויאפשר לנו לפחות לשמור את העובדים כדי שכאשר יגיעו ימים טובים יותר נוכל לקלוט את העובדים האלה שוב.

אני חושב שרשויות המדינה צריכות להתחשב במצב התעופה בארץ ולהקטין את האגרות והמסים שמטילים היום על חברות התעופה. רק לרשות שדות התעופה אנחנו משלמים מסים בשנה בסכום של למעלה מארבעים מיליון דולר ואני חושב שבשעה כזאת ראוי שיקלו על חברה כמו חברת אל על שנושאת בעול העיקרי של ההפסדים כתוצאה מהמשבר הנוכחי בענף התעופה, שיקלו על עול המסים שהחברה חייבת לשלם.

יש אולי מקום היום לבוא ולומר שעובדים, אנשי ציבור שנוסעים על-חשבון קופת הציבור, ייסעו בחברה ישראלית. אני חושב שכאשר יש משבר, כולם צריכים להירתם ולסייע.

אני אנסה לשלב בדיון גם מספר חברי כנסת
שביקשו את רשות הדיבור.

יחד אתכם אני כואב את המשבר הזה. אני יודע
מה זה לבנות בית מלון ובסוף לא באים להתארח בו. אין ספק שעד שבונים את המלון, עד שמכשירים עובדים ועד שנרכש המוניטין, זו בעיה.

רבותיי, אנחנו ידענו שאנחנו גרים במזרח התיכון ואני חושב שכמו שצה"ל עושה תרחישים ומתכונן לתרחישים שונים, בתחום התיירות היינו קצת שאננים ולא הכנו תוכניות מגירה למקרים מסוימים, מה עושים אם קורה כך ומה עושים אם קורה אחרת. אולי הגיע הזמן שיהיו כאן צוותי חשיבה משותפים, הן של הממשלה והן של כל גורמי התיירות, ולהכין תוכניות מגירה לנושאים מסוימים.

כל מדינה משווקת את מה שיש לה ואנחנו חושבים תמיד אולי בצורה סטנדרטית ולא יצירתית. אנחנו צריכים יותר ויותר לשווק את מה שיש לנו עם המציאות הזאת, עם המלחמות, עם הפצצות, עם האיומים. אני חושב שאם היינו עובדים חכם ומספקים את הטוב שיש לנו וגם את הרע שיש לנו, יכול להיות שהיינו מוצאים בעולם הגדול הזה את התיירים.

איך אפשר לשווק טרור?

תכף אני אומר. רבותיי, קודם כל אני חושב שהמלונות היו צריכים גם בתשעת החודשים של השגשוג לחשוב שיכול להיות שיהיה שפל ותמיד לדאוג למינימום של השלושים אחוז תפוסה. כלומר, 15 אחוז ישראלים. אני בטוח שמלונות שהמחירים אצלם היו נמוכים יותר, כאלה שבחודש ינואר תהיה להם תפוסת שיא, אבל אסור להם לוותר על שיווק של 15 אחוז ישראלים לאורך כל השנה. הם יכולים לסכם עם משרדי הממשלה את עונות הבילויים, עם חברות ממשלתיות, עם חברות ציבוריות, עם פנסיונרים ויש מיליון פנסיונרים שאפשר למכור להם חבילת נופש. כלומר, 15 אחוז ישראלים יתארחו במלונות בזמן מלחמה, שלום, שפע או הפסדים. אני מדבר על לפחות 15 אחוז ישראלים. אתם צריכים לתכנן את התיירות כך ש15- אחוז מחו"ל יבואו בכל מקרה לוועידות מסוימות שמארגנים לאנשים ואפשר לתכנן בצורה חכמה שיבואו, וצריך לתכנן את ה15- הנוספים עם ציבורים ישראלים שיבואו כמעט בכל מקרה. לכן, גם אם כאילו יהיה הפסד, השלושים אחוז צריכים להיות לאורך כל השנה כרשת ביטחון שקובעים.

גם המלונות גם של הערבים בנצרת ובמזרח ירושלים סובלים. הייתי קורא לכם כאן לנסות לקיים ישיבות משותפות עם גורמי התיירות הערבים בארץ ולעבוד יחד בעניין הזה. יכולות להופיע בעולם תמונות של מוסטפה ואבי אלה כאשר שניהם יושבים יחד, והפניות לסוג מסוים של אנשים צריכות לבוא גם מערבים וגם מיהודים.

אני אומר שמדינת ישראל צריכה לקבל החלטה שהביטוח הוא על-חשבון המדינה. צריך לקבוע שכל אחד שבא לארץ בזמן הזה, הביטוח שלו על-חשבון מדינת ישראל. צריך לומר לו שאנחנו נותנים לו את הביטוח וכי כאן בטוח ואין לאותו אדם בעיה וכי כשהוא בא לארץ, הוא יקבל כאן את הביטוח. זה יעלה למדינה כמה מיליונים, אבל אנחנו נבטח את האזרחים בעניין הזה.

יש חוק נפגעי פעולות איבה.

אני מדבר על התיירים שבאים לארץ.

קודם צריך להכיר בכך שזו פעולת איבה.

צריך לומר שהביטוח הוא על-חשבוננו.
בדרך כלל עשרים-שלושים אחוז מהתיירות זו תיירות צליינית. אני חושב שצריכים לעבוד חזק מאוד בתחום הזה של הצליינים ולדעתי אם יהיה שיווק נכון, גם במצב הזה אפשר יהיה למכור נכון את הטיולים בישראל.

להערכתנו לא היה משבר כפי שקיים היום לא
במלחמת המפרץ ולא בשום אירוע אחר וזאת משתי סיבות: האחת, ענף התיירות מסיבות שיש לו מקום ראוי בעתיד של מדינת ישראל צמח בשנת 199 ובשנת 2000. אנחנו נמצאים היום ברמת חדרים של כ47- אלף חדרים כאשר במלחמת המפרץ היינו עם כ27- אלף חדרים. בשנת 1991 היינו עם ששים אלף מועסקים ישירים ועקיפים ובשנה הזאת אנחנו נמצאים עם 130 אלף מועסקים ישירים ועקיפים.

הנושא הגיאו-פוליטי הוא נושא שמלווה אותנו במשך כל התקופה והיו עליות ומורדות, אבל הנושא הגיאו-פוליטי כפי שאנחנו מכירים אותו הוא כזה שיש סכנה להתלקחות מלחמה וזאת מכמה סיבות כאשר כל הנושאים האלה אף פעם לא התקיימו בו-זמנית כפי שהם מתקיימים היום.

אני מנכ"ל של לשכת מארגני תיירות נכנסת ואנחנו מביאים בעיקר את קבוצות התיירים לישראל. אנחנו נמצאים במצב שבין שמונים לתשעים אחוז ממספר הקבוצות התבטלו או יתבטלו. זה אומר שאנחנו יורדים בששת החודשים שהתחילו ב1- באוקטובר עד סוף מרץ מהזמנות של 500 אלף תיירים שהיו צריכים להגיע בקבוצות לשמונים אלף תיירים בקבוצות.

אם המחיר היה יורד לחצי, זה היה עוזר?

אם המחיר היה יורד לחצי, אני מעריך שהיה
משנה במשהו מאוד מאוד קטן. אנחנו לא נמצאים כאן במשא ומתן, אבל כוחות השוק במצבים כאלה פועלים לפי ביקוש והיצע ואני מניח שבין היתר יהיו מחירים כאלה ואחרים יותר אטרקטיביים בתקופה הזאת והם יכולים לעזור בשוליים ולא לשנות מצב בעוצמתו.

אם יהיה כאן שקט ומצב אידיאלי, יבואו?

אני יכול לומר שקבוצות שמתארגנות, לוקח להם
להתארגן משך זמן של בין ששה לשמונה חודשים. מי שביטל את ההגעה שלו לכאן היו קבוצות הצליינים, כל הקונגרסים שהיו מיועדים להתקיים כאן התבטלו, כל הוועידות שהיו צריכות להיות כאן התבטלו.

גם אם יהיה שקט, אתה אומר שבחודשים
הקרובים המצב לא ישתנה.

אני לא פוליטיקאי. אני אמרתי קודם שאופי
הבעיה שנוצרה כאן לא יכולה למחוק את הדבר באופן מוחלט כיוון שהשקט הזה לא יהיה מקובל על כולם מהיום למחר ולכן תהיה תקופה מסוימת שהזמן שאפשר להתאושש בו במקרה הטוב להערכתנו הוא מחודש אפריל, ולהערכתנו גם מחודש אפריל רמת התיירות שתהיה איננה יכולה להיות רמת התיירות שהייתה. בכל מקרה להערכתנו בשנת 2001 השאלה היא בכמה נרד ולא אם נרד וזאת בהנחה שהכל יהיה בסדר. כינוסים וקונגרסים שהיו צריכים להתבצע במאי ויוני 2001 התבטלו ועברו למקום אחר ואלה דברים שהרבה פעמים קובעים אותם שלוש וארבע שנים מראש. זה אמור גם לגבי קבוצות אחרות. אדם מחליט לבוא ולעבוד על השוק הישראלי, הוא משקיע בזה הרבה מאוד כסף אבל הוא נכווה בתקופה האחרונה וזאת לא פעם ראשונה, זה לא איזשהו דבר שהוא מקרי. לכן את היקף הפעילות שלו הוא יתכנן באופן יותר מצומצם, אלא שזה יכול להשתנות אם נבוא ונעזור לו.

המערכת הזאת היא מערכת כבדה מאוד ובהיקף הפעילות שלה היא תרמה הרבה מאוד לצמיחה במשק הישראלי בשנת 2000. בשנת 2000 קלטנו 15 אלף עובדים ישירים ועקיפים וזה לא מעט. לא רק בשנת 2000 לא נעסיק את ה15- אלף עובדים האלה אלא להערכתנו אנחנו נרד במספר יותר גדול ונגיע לפעילות שתשפיע על המשק בהיקף של שלושים אלף עובדים ואני מקווה לא יותר.

יש חשיבות מאוד מאוד גדולה לשני דברים. האחד, מה שנקרא שמירת תשתיות. אנחנו נמצאים בתקופת גישור ומדינת ישראל היא מדינה אטרקטיבית, גם ישראל וגם הרשות הפלשתינאית. לפני מספר שבועות התקיים כאן כינוס של ה-WTO, וורלד טרוול אורגניזיישן. האנשים היו כאן בירדן, ברשות הפלשתינאית, ישראל ומצרים. אנחנו יודעים שכאשר יש פה מצב שהוא מצב של שקט יחסי – ואני לא אומר שקט מוחלט – והמקום הזה הוא אטרקטיבי לעולם והוא אף פעם לא מיצה את הפוטנציאל שלו. מאחר שאנחנו כן נמצאים בתקופת גישור, ואני לא מתכוון כרגע לקפיצות מדרגה, אלא למלא את מה שיש לנו היום בתשתיות התיירות, אנחנו צריכים לעשות שני דברים כאשר הדבר הראשון הוא לעבור את תקופת הגישור הזה לגבי שמירת תשתיות שקיימות בארץ וזה מתייחס גם לכוח אדם וגם לתשתיות אחרות.

אני רוצה לומר שוב מה משמעות המספרים. אנחנו בתיירות נכנסת מעסיקים כ1,200- עובדים והיום אנחנו נמצאים במצב שיש עבודה לסדר גודל של מאתיים עובדים. בסיטואציה הזאת אנחנו צריכים לטפל בכל קבוצה וקבוצה שהזמינה וצריך לבטל את ההזמנה שלה בבתי המלון ובינתיים לומר להם שלא יבטלו, שיחכו לדצמבר וכולי. אנחנו לא חושבים שבדצמבר יש סיכוי שהם יבואו, אבל אנחנו לא יכולים להיעלם מהשוק אלא להיות בו. אנחנו צריכים לדבר עם כל אחד ואחד כל יום ויום. אנחנו צריכים לומר לאותו סוכן בחו"ל שאת הקבוצה שהוא מבטל בדצמבר, שיביא אותה במאי או באפריל למרות שאנחנו לא יודעים אם זה יהיה. אנחנו נמצאים במצב שקבוצה שהייתה צריכה להגיע עם 45 אנשים מגיעה עם עשרים אנשים והמחיר לעשרים אנשים הוא שונה. אנחנו לא יכולים לומר למי שבא עם עשרים אנשים שהוא צריך להוסיף כסף. אנחנו מתפעלים את הקבוצה ומוציאים כסף מכיסנו כדי שהקבוצה הזו בסופו של דבר אכן תגיע לכאן. לכן אני מדבר על שמירת תשתיות.

הנושא השני זה שמירת התשתיות בחוץ-לארץ ואותו כסף שצריך יהיה להשקיע, וזה הרבה כסף, כדי לעודד את התנועה הזאת. האנשים האלה שעובדים בתעשיית התיירות בשוליים מתאימים לעבוד במקומות שהזכרת. בסופו של דבר זה כוח אדם למשק גם בטווח המיידי, גם בטווח הבינוני וגם בטווח הארוך שהוא יכול להיות חלק מתחום שיהיה לו תמיד חלק מאוד מאוד משמעותי בכלכלה הישראלית ועוד יהיו לו ימים טובים מאוד.

אני אתחיל משתיים-שלוש הערות כלליות. תחשבו
כמה המדיניות שלנו והמדיניות הכלכלית היא לא מחושבת היטב. לפני חודש הוויכוח היה סביב דרישה לקצץ בתקציב הביטחון ובין היתר, בין כל הגזרות, היה גם ביטול מעמד עבודה מועדפת בענף התיירות כי הוא כביכול כל כך פורה. דיברתי עם שר האוצר לפני הגשת התקציב ושאלתי מה הוא עושה כי הענף הזה יתמלא בעובדים זרים. הראייה היא כל כך לא בנויה על שיקול שלוקח בחשבון סיכונים.

אחת ההנחות הבסיסיות בהסכמים עם הפלשתינאים הייתה שייווצר אינטרס כלכלי משותף והוא גם יקבע את המסגרת הפוליטית והביטחונית. ענף התיירות הוא הראשון שנפגע, ולא רק אצלנו. כשיורים מבית ג'אלה, כל התיירות הנוצרית לאזור שזה בית-לחם, מתה ולא איכפת להם. אני זוכר שכשהיה משבר בקפריסין לפני כמה שנים, כאשר היוונים הצטיידו בטילים וזה פורסם בעיתונות העולמית והיה איזשהו רגע שחל צמצום בהגעת התיירים לקפריסין, שני הצדדים, התורכים והיוונים, מיד סיכמו ביניהם איך הם מוציאים את זה החוצה, איך הם מרגיעים את הרוחות כדי שהתיירות לא תפגע כי חיים ממנה. אולי האינטרס הזה עדיין קיים ואולי יש משהו בהצעתו של חבר הכנסת ביבי ויש אפשרות לגשר למרות שזה מדהים כמה שהצד השני בכלל לא מתחשב בפרנסתו, שלא לדבר על פרנסתנו.

לגבי המשבר בענף. תרומתו הכלכלית של הענף ידועה. אני חושב שהמיתון הכלכלי של 1996 במידה רבה התחילו במיתון בתיירות והיו לזה השלכות גם על ענפים אחרים. כשאנחנו מדברים על משבר תעסוקתי נורא שנוצר במשק בעקבות זה שבעצם מי שגדל אצלנו אלה תעשיות ההיי-טק והמסה הגדולה של אנשים שאין להם לאן ללכת נשארת ללא תעסוקה, אז ענף התיירות הוא אחד הענפים שהוא הכי זמין עבור כמעט כל אחד.

ובכל הארץ.

נכון. מבחינה זאת הפריסה הגיאוגרפית של הענף
היא טובה מאוד. לכן יש פה חשיבות משקית מאוד מאוד גבוהה וזה גם אחד היתרונות היחסיים הטבעיים שיש לנו בכלל בשוק העולמי בכל הענפים. לכן הצלת הענף היא בעלת חשיבות משקית כלכלית מאוד מאוד גדולה, מעבר לנתונים המיידיים.

הייתי רוצה להתרכז בכמה דברים שנאמרו או שלא נאמרו ומה אפשר לעשות. לגבי כל התוכניות של הכשרה מקצועית, ההנשמה המלאכותית הזאת לכמה חודשים היא חשובה. במקביל הייתי מציע לפעול יחד עם מכון היצוא. הרי למדינת ישראל יש ניסיון ביצוא ידע ומומחים בתחומים השונים כשהידע הזה הכי מפותח בחקלאות אבל לא רק. בשנים האחרונות הפכנו להיות ספקי ידע, העברת קורסים ומומחיות בהרבה מאוד ענפים. אני חושב שהניסיון שלנו בתיירות נוצל לא מעט גם בתעופה. אפשר כאן בצורה מאורגנת להגיע לכמה וכמה שווקים וזה גם יפתח הזדמנויות שלדעתי קיימות היום.

תקציבי שיווק. מה שמשרד התיירות דורש זה פשוט חובה והתקציבים האלה צריכים לעבור יותר מאשר קודם בצינורות משותפים עם הגורמים העסקיים. לא רק שיווק של משרד התיירות עצמו אלא שיווק יחד עם החברות, עם חברות התעופה, עם המלונאים, עם חברות התיירות הנכנסת, מה שלא היה כך עד עתה.

סימון היעדים בחו"ל שהם מהווים שווקים יותר עמידים בעת משבר. אנחנו יודעים שיש מדינות שגם אצלן בבית קורה מספיק כדי שהם לא ייבהלו מהתמונות שמתפרסמות ב-CNN. המדינות האלה הן מדינות חבר העמים, חלק ממדינות המזרח הרחוק, חלק מהצליינות הנוצרית בארצות-הברית וגם חלק מהתיירות היהודית. זאת אומרת, יש קהלים שאפשר ללכת אליהם ולהתמקד בהם דווקא בעת המשבר כי הוא פחות מפריע להם. הם לא מגיעים רק כדי לשבת על חוף הים וללכת למקומות הקדושים. כאן משרד התיירות צריך להיות המוביל בבדיקה הזאת.

נציגויות של משרד התיירות ומשרד החוץ אולי יכולים להיות יותר פעילים מול הגורמים בחו"ל, אותם גורמים שסימנו אותנו בהוראות ובהחלטות שלהם. כאן צריכה להיות פעולה יזומה כדי למתן את הגישה הזאת, לנסות ולשנות את ההחלטות ולמנוע החלטות חדשות במשרדי החוץ של המדינות השונות.

לגבי נושא הפיצויים והורדת הארנונה בקו העימות, והיום קו עימות מבחינת התיירות בוודאי זאת גם ירושלים, גם עכו ועוד כמה מקומות.

גם תל-אביב בגלל יפו. כל הארץ חזית.

יש פה צורך ללכת לקראת הענף ובאותם
המקומות שנפגעו במיוחד להוריד את תשלום הארנונה ולפצות את הרשויות. בסוף זה יעלה יותר בזול מאשר באמת חיסול ענף התיירות במקומות האלה.

פעם הייתה כאן ישיבה ביום התיירות והחלטנו כהמלצה ששתי הוועדות ביחד – ועדת הכספים וועדת הכלכלה – יקימו ועדה משותפת לתיירות. התיירות זה ענף מיוחד מאוד, עם הסיכונים והסיכויים המיוחדים. אני חושב שבמה פרלמנטרית הקבועה לענף הזה זה דבר חשוב ואני חוזר בהזדמנות זאת להמלצה זו ואני מציע שנקיים אותה.

יש כאן בעיה של אי-יישום החלטות של הממשלה
ושרי הממשלה. בזמנו השר ברעם, שר התיירות לשעבר, חתם על הסכם הדדיות בינינו לבין הפלשתינאים. לדאבוני במשבר האחרון נמנע ממדריכים ישראלים ואוטובוסים ששייכים לחברת יהודיות להיכנס לשטחים, כמו בית לחם לדוגמה.

זה בחודש האחרון או עוד לפני כן?

בחודש האחרון.

אתה היית רוצה עכשיו להיכנס לבית-לחם? אף
אחד לא יכול להיכנס לשם. הרי כל השטחים סגורים בפני כולם.

חברות מוסלמיות או נוצריות הורשו לחצות את
הקווים לעבר בית-לחם. אנחנו לא הורשינו על-ידי כוחות צה"ל לחצות את הקווים האלה וכנראה יהיה כאן גל של תביעות של תיירים כי הם נפגשים בלובי של בית המלון וחלק אומר שהקבוצה שלו עם המדריך שלו הגיעו לבית-לחם ואילו השני לא הגיע וזאת מאחר שהמדריך של הקבוצה שלא הגיעה הוא מדריך יהודי, אוטובוס ששייך לחברה יהודית, כאשר המדריך השני נסע עם אוטובוס ששייך לחברה מוסלמית או לחברה ממזרח ירושלים או נצרת והמדריך הוא לא יהודי.

עובדתית זה לא נכון. זה נכון שאוטובוסים של
מזרח ירושלים עברו בדרכים עוקפות, אבל בדרכים הראשיות ובדרך המחסומים עצרו את כולם ולא נתנו לאף אחד לעבור.

למרות שהמעברים שאושרו על-ידי צה"ל היו
סגורים בפני אוטובוסים ישראלים, יש מעברים דרך בית ג'אלה או שדות הרועים כשכאן כן ניתן לעבור. אני מצפה שצה"ל ישמור את המעברים האלה גם מבחינה ביטחונית וכדי למנוע אוטובוסים לא מורשים לעבור את הקווים.

רק אתמול התקשר אליי מדריך ואמר שסוכן נסיעות מסוים אמר לו לקחת את התיירים עם אוטובוס של מזרח ירושלים, שייסע לבית-לחם, ומאחר שהמדריך היהודי אמר שהוא חושש לעבור את הקווים וכי הוא לא מוכן לעבור לבית-לחם, נאמר לו שהוא יוחלף על-ידי מדריך מוסלמי או פלשתינאי.

בישראל יש היום כ1,500- מורי דרך אשר עוסקים כעיסוק מרכזי בהדרכה, מתוכם לצערי כ1,200- מובטלים.

המובטלים הם מובטלים הרבה לפני המשבר.

לא. עד למשבר הייתה פריחה מאוד רצינית.

אם מדובר במספרים כאלה, זה עוד לפני המשבר.

אם שמונים אחוז מהקבוצות ביטלו, זו התוצאה.

אנחנו דיברנו ברבעון האחרון על סדר גודל של
כחמישים אלף ימי עבודה למורי דרך אבל בפועל היו לנו 8,000 ימי עבודה למורי דרך.

מתוך ה1,200- מורי הדרך 400 הם עצמאים
והשאר שכירי יום. לצערי מורי הדרך השכירים הם בנים חורגים והעצמאים יתומים. עקב הסכם שנחתם בין אגודת מורי דרך לביטוח לאומי, יש לנו אישור שכל מדריך שכיר יכול להגיש מאה ימי עבודה כימי הכשרה ויקבל את הזכות לדמי אבטלה. למרות שהייתה פריחה בתיירות בשנה האחרונה, עדיין מורי הדרך לא הגיעו ל150- יום כי בין המספר הרב שצוין כאן של תיירות לארץ, רבות מהקבוצות לא משתמשות במדריך מקומי כי הן מעדיפות להשתמש ברועה רוחני או כומר שמחליף את המדריך. למרות הפריחה בתיירות קשה מאוד להמציא אישור על 150 יום עבודה על-מנת לקבל דמי אבטלה. מאידך, העצמאים לא זכאים לדמי אבטלה כי למרות שהמדריך עצמו השקיע את מירב כספו בתשלום ארנונה ותשלומי אגרות נוספות שנוגעות לרכב, אין כאן הכנסה ואין כאן שום פיצוי לאותו עצמאי.

אני רוצה לומר שמשתתפים אתנו תלמידים
מבית-הספר טשרניחובסקי בנתניה.

אדוני היושב-ראש, אני חושב שאנחנו מובלים
לשני דברים, בהנחה שתוך חודש המצב לא יבוא על פתרונו באופן טוטאלי. אם זה קצת יותר מאשר חודש, רק בעוד חצי שנה אולי נתחיל לראות את התאוששות הענף. אם זה ייקח יותר, ההתאוששות תהיה יותר מאוחרת. אם לא תהיה הפסקה טוטאלית של מעשי האלימות במדינת ישראל, בסופו של דבר אדם שרוצה לבוא לביקור או לטיול או לנפוש, הוא לא הולך לעשות זאת במקום שהוא חושש ושזה לא נעים לו אלא יש לו מקומות אחרים על-פני הגלובוס.

אשר על כן לדעתי יהיו כאן שני מצבים שמדינת ישראל תיקלע אליהם: פיצוי ישיר כאשר יבואו ויגידו במה אתם נמצאים, אין ברירה, זה אחד משלושת הענפים הגדולים של ישראל וייתנו פיצוי ישיר. הדבר השני זה באמצעות פיצוי עקיף. קרי, ישלמו דמי אבטלה לאותם מובטלים שלא יעבדו, אז הרי לא יהיו הכנסות ממסים, ויתחיל להיות דומינו של כל המערכת כולה. במסגרת הפיצוי העקיף זו תהיה ההתמודדות של מדינת ישראל עם כל המשק, אם אלה המלונאים, מורי הדרך, סוכני נסיעות, חברת תעופה לאומית וכולי.

אני אומר כאן לממשלת ישראל שתמיד דיברתי נגד הדברים האלה - תמיד היינו בעד שוק חופשי, פתיחה, תחרות, הפרטה וכולי - שהדרך היחידה כרגע היא סבסוד. זו הדרך היחידה שאני רואה לנגד עיני שתגרום להשארת הענף. זה אומר שמדינת ישראל צריכה להסתכל קצת קדימה. זה כמו שיש שנת בצורת שאז אנחנו מבינים שאין ברירה וצריך לסבסד את החקלאים וזה לא פיצוי. כשיש מצב של אלימות, אתה צריך לסבסד את ענף התיירות.

זה אומר שלא תיתן דמי אבטלה למי שלא עובד שזו הדרך הקלה, סתם לזרוק כסף ולקבור אותו באדמה. החכמה היא לבוא ולומר איך אנחנו באמצעים כספיים עושים משהו מלאכותי כדי שכן תהיה כאן תיירות, כדי שבכל אופן אנשים לא ייפלטו ממסגרת העבודה, אותם עובדים קבועים, כדי אותן הוצאות שקיימות בכל מקרה במלונות לא ילכו לאבדון, כדי שאותם אנשים שהם מורי דרך שזה המקצוע שלהם לא ילכו לחפש כרגע עבודות אחרות כי בסך הכל זה נכס שיש לך במדינת ישראל עובד כזה שזאת הכשרתו. אם הוא הולך למשהו אחר או שהוא לא עושה כלום, מבחינה משקית הפסדת את הדבר הזה.

אני אומר שזו שעתו של משרד התיירות ובמקרה זה גם זמן התקציב. אתמול תקציב המדינה הוגש לכנסת וצריך להבין שמשרד התיירות צריך לבוא ולומר שזו שעת חירום וכי לרבעון הראשון של שנת 2001 אנחנו צריכים להגיע עם תוכנית סבסוד ולומר איך אנחנו כרגע יוצרים מצב לתעופה, למלונאות, למורי הדרך וזאת כדי ליצור כאן אולי דבר שהוא יהיה הרבה יותר זול ואולי הרבה יותר קל. אולי אנשים מסוימים כן ירצו להגיע לכאן וכאן אני מתייחס גם לתיירות הפנים.

גם תיירות הפנים תקועה.

נכון. לכן למשל יהיה קל יותר בנושא סבסוד
תיירות הפנים.
אני לא רוצה להאריך אבל אני אומר שזה הכיוון שצריך ללכת אליו כי אחרת נשלם בדיוק את אותו כסף ואולי קצת יותר, אבל זאת תהיה זריקת כסף וקבירה באדמה לאותם גופים וגורמים שלא יעבדו אלא יקבלו את זה כפיצוי בגלל שכתוצאה מהמצב הם הגיעו לאבטלה או לסגירת המפעלים השונים.

אני נציג מסיעי התיירים, חברות האוטובוסים.
אני ממש מסכים עם כל מה שאמר חבר הכנסת נחום לנגנטל. אנחנו כ2,700- אוטובוסים מסיעי תיירים והשנה השקענו בציוד רב לקראת שנת 2000 ו2001- וזאת לפי הדיווחים שקיבלנו מסוכני הנסיעות שאנחנו עובדים אתם. היום אנחנו בבעיה כאשר יש לנו ציוד חדש, רכב חדש מפואר, ולא יעבור יום והבנקים ילחצו עלינו בקשר לתשלומים. הייתי מאוד מבקש אם אפשר לעשות משהו בנדון הזה.

קיימנו אתמול דיון על תקציב המדינה אבל
תקציב המדינה שהוכן לפני כמה וכמה חודשים בהרבה תחומים הוא לא רלוונטי למציאות ולא נותן מענה למציאות חדשה שהתפתחה בחודש האחרון. מעבר לכל מיני שיקולים פוליטיים – מי כן יתמוך ומי לא יתמוך – לגופו של עניין, מנקודת ראות עניינית מאוד, אי-אפשר חלקים גדולים של התקציב בתחומי הביטחון, בוודאי בתחום הזה של התיירות ואחרים לעבור ככה ולאשר דברים שלא נחזו, נקבעו בשעתו ומובאים לנו אוטומטית.

יש חברי כנסת שניסו לתת עצות, לומר איך מנהלים מלון ומה צריך לעשות, אבל אני חושב שקטונו בעניין הזה ואילו אתם הם אלה שמבינים, אתם מקצוענים בעניין וזה התחום בו אתם מתעסקים.

אני מצטרף לדברים רבים שאמר נחום לנגנטל ואני רוצה להתעכב על נושא הארנונה כיוון שאני בא מהשלטון המקומי. אני בהחלט חושב שצריך לעשות משהו בעניין הארנונה. יש לי פה נתונים שקיבלתי. לערי התיירות בשנה, מכל מערך התיירות ובעיקר מהמלונות, יש הכנסות של כ160- מיליון שקלים בשנה. אם יבטלו את הארנונה ברבעון האחרון של שנת 2000 וברבעון הראשון של שנת 2001, מדובר בכשמונים מיליון שקלים. זה לא יכול להיות על גבן של הרשויות המקומיות ואין צורך כאן לומר מדוע אלא זה צריך להיות בהחלט סבסוד של הממשלה. צריך לבוא לממשלה והממשלה תעביר לשלטון המקומי, במסגרת הגדלת מענקים או איך שיקראו לזה, את הסכומים האלה כדי שלענף המיוחד הזה בערי התיירות יבטלו שני רבעונים של ארנונה. לפי דעתי זו הצעה שהיא ברת ביצוע, יש מנגנון אופרטיבי פשוט לעשות את זה וצריך לקבל החלטות בנושא.

משרד החוץ האמריקאי כשבכל מקום בעולם יש מצבי משבר, הוא מתחיל לתת הנחיות ועצות לאזרחים האמריקאים היכן להימנע מלבקר ויש מקומות שם הוא אפילו אוסר כניסת אזרחים אמריקאים. אני חושב שיש בנושא הזה כמה דרגות של הנחיות לאזרחים האמריקאים. למדינת ישראל יש מערכת יחסים עם ארצות-הברית ואולי במסגרת ההידברות השוטפת עם ארצות-הברית צריך לנסות ולבדוק עם השלטונות בארצות-הברית. אנחנו למודי ניסיון במצבי המשבר האלה שלצערנו הם חוזרים ואף אחד לא יכול לצפות לומר מה יקרה, ולדעתי צריך לנהל איזשהו דיאלוג עם משרד החוץ האמריקאי ולנסות ליצור איזשהו מנגנון כזה שההנחיות האמריקאיות שניתנות לאזרחים תבאנה אחרי בדיקה משותפת. עד כמה שאני מבין ההנחיות בדרך כלל הן גורפות ואין אצלם הבחנה. אם יורים ביריחו, מבחינתם כל הארץ מלחמה וחזית. יש גם עניין של לוחות זמנים כי עד שכאן נרגע העניין ועד שמבטלים את ההנחיות, בוודאי זה לוקח איזשהו זמן שאולי ניתן באיזשהו מנגנון משותף לקצר אותו ולהרוויח ימי תיירות.

זו הצעה שחשבתי להעלות לשיקול הדעת במשרד התיירות.

אני רוצה להתייחס לנושא של ערוצי השיווק.
התייחסות החברים כאן הייתה כאילו אנחנו נמצאים בעיצומו של המשבר, אבל כמו שאנחנו רואים ממערכי ההפצה שלנו ובמערכות ההזמנות שלנו אנחנו נמצאים רק בראשיתו. אני לא רוצה לחזור על המספרים, אבל הפגיעה היא לא רק בתיירים אלא כמובן גם בתחומי המטען כאשר תחום המטען באל על מהווה כ300- מיליון דולר שזה פחות או יותר 25 אחוז מהיקף הפעילות של החברה. דיברו כאן על חקלאות וברגע שישנה ירידה בחקלאות, כמובן ישנה ירידה במטענים.

הבעיה המרכזית שיש לנו זאת ההתייקרות של התשומות והתייקרות התשומות היא היום חסם בכך שאנחנו בעצם מקצצים הרבה מאוד מהטיסות שלנו בגלל שהתשומות התייקרו. לכן אני רוצה להצטרף לדבריו של חבר הכנסת לנגנטל. אם המדינה תעשה מה שהיא עשתה בעבר ותלמד מטעויות שביצעה בעבר, מה שלדעתי צריך לעשות כאן זה שני דברים: האחד, להוריד אגרות בשדות התעופה, ושנית, לסבסד את נושא הדלק. המדינה עשתה את זה בשעתו במשבר של מלחמת המפרץ. הדברים האלה יביאו להורדה של תשומות הייצור ויביאו לכך שנבצע יותר טיסות.

למה שתבצע יותר טיסות? אין לך את מי להביא.

יש לי את מי להביא.

תייר יבוא אם הדלק עולה לך פחות?

אנחנו יודעים היום שישנם שווקים שבפירוש הם
שווקים שפחות רגישים לתיירות הנכנסת. בחבר העמים הרבה פחות רגישים לזה, במזרח הרחוק סיימנו עכשיו פרוייקט והבאנו 1,500 יפנים לכאן ויש לנו הזמנות בקנה ויש לנו אפשרות להביא לכאן עוד 3,000 תיירים מיפן.

מה מונע מכם להביא את התיירים? בגלל שהדלק
יקר?

בגלל תשומות הייצור הגבוהות.

אז אתה תוריד מאה דולר בטיסה ליפן.

דיברו כאן על ערוצי השיווק. ישנם קהלי מטרה,
גם קהל המטרה העסקי וגם קהל מטרה יהודי שצריך להמשיך ולפנות אליו כל הזמן. אני חושב שצריך להגדיל את התקציב שמופנה לערוצי שיווק. אנחנו מוצפים בבקשות למשל מצרפת ומארצות-הברית של אנשים שרוצים להגיע לכאן לסיורי תמיכה, אבל בגלל המחיר הגבוה של תשומות הייצור, גם כשאנחנו נותנים את הצעות המחיר למחירים בקוסט או אפילו במטרה לשמר את האופרציה של החברה, עדיין הציפייה היא שבעתות משבר כאלה המדינה תשתתף.

אתם מוכרים היום לישראלים טיסה לפריז ב300-
או ב330- דולר. אני מניח ששם אתם יכולים להציע את זה ב280- דולר. 280 או 300 דולר זה עדיין יקר לצרפתי לטוס לישראל? במונחי קנייה של צרפת זה יקר? אני חושב שטיסה לטולוז עולה כך.

זו הסיטואציה השיווקית שאנחנו ניצבים בפניה.
מארגן התיירות הצרפתי, כאשר הוא רוצה להביא לכאן קבוצה גדולה של אנשים, הוא רוצה להקטין כמה שיותר את הסיכון שלו. הוא מניח שאם יירשמו חמישים אנשים, בסופו של דבר יבואו 25-20 אנשים ואז ההוצאות הקבועות שלו תישארנה אותן הוצאות. לכן ישנו לחץ גדול מאוד על רמות המחירים. זה אמור גם לגבי צרפת, גם לגבי גרמניה וגם לגבי ארצות-הברית. במידה והיינו יכולים באופן מלאכותי, כמו שאמר כאן חבר הכנסת לנגנטל, להוריד את תשומות הייצור דרך הורדת אגרות ודרך הורדת מחירי הדלק, היינו יכולים להביא לכאן תיירים והיינו יוצרים מצב בו היינו יכולים לשמר באופן מלאכותי חלק מפעילות הענף הזה.

אני רוצה לייצר כאן את נושא תיירות הפנים
שמשום מה לא מיוצג. תיירות הפנים מהווה חמישים אחוז מפעילות התיירות במדינת ישראל. בתיירות הפנים יש מכה מאוד חזקה שנגרמה בעצם בגלל פחד האוכלוסייה ובגלל האווירה שנוצרה באוכלוסייה.

תיירות הפנים מתחלקת לשניים, לתיירות הפנאי ולתיירות מבוגרים וילדיהם. אני רוצה לומר שאני מברך על כך שתלמידי בית-ספר מנתניה הגיעו באומץ לב לירושלים מכיוון שכמעט כל טיולי בתי-הספר בארץ התבטלו ונמחקו וזה יוצר נזק בלתי הפיך לכלכלת תיירות שלמה בפריפריה, אם מדובר בצפון ואם מדובר בדרום. חוץ מאילת, גם במצפה רמון ובעין גדי יש היום פחד לטייל. בהזדמנות הזו אני פונה גם למשרד התיירות וגם למשרד החינוך כדי שיפעלו להחייאת תיירות הפנים, לעשות איזשהן פעולות להרגעת המצב ולהרגעת האוכלוסייה.

בנושא בתי-הספר אנחנו נוגעים כאן לא רק בנושא הכלכלי אלא בנושא החינוכי. זו פעם שנייה בשנתיים האחרונות שתלמידי בתי-הספר לא מטיילים בארץ, לא יכירו את הארץ ולא תהיה להם זיקה לארץ כי בתוך כותלי בית-הספר קשה מאוד לתת זיקה לארץ. בעניין הזה לא נעשית שום פעולה. אני לא רואה שום סיבה בעולם מדוע בתי-ספר, מערכת החינוך וההנהגה במדינה לא יעשו משהו כדי להרגיע את ההורים.

אני לא רואה כאן נציגים רבים של התיירות הקטנה במדינת ישראל, מה שנקרא התיירות הכפרית. התיירות הכפרית נבנתה בשנים האחרונות ונבנה כאן ענף שהוא ברמה בינלאומית. הענף הזה היום קורס בגלל שנגמרה התיירות ולדעתי צריך למצוא דרכים איך לעזור לו, הן מבחינת תשלום ארנונה והן מבחינת פיצוי כזה או אחר. יש ניסיונות לעשות את זה בקו עימות, אבל צריך לבדוק איך עושים זאת באופן כללי.

אני מבקשת לכלול אותנו נציגי העובדים בפורום
של משרדי הממשלה הנוגעים בדבר ולשתף אותנו בכל מה שעומד לקרות, אם זה בחל"ת, אם זה בעתידם של העובדים, אם זה בהחלטה מי ישלם את משכורת אותם עובדים. לצערנו הרב נסגרו בתי-מלון ויש מלונאים קטנים שלא מסוגלים לשלם אפילו את המשכורת של החודש הזה. אנחנו מבקשים להיות מעורבים בכל פורום שיוקם שידון בעתידנו כי מדובר בקרוב ל35- אלף עובדים ואף אחד לא יודע מה גורלו.

אנחנו מבקשים לשתף אותנו בכל, כי אני שומעת שיש כבר תוכניות ואנחנו כנציגי העובדים לא יודעים מה הן.

היום יש 800 משפחות במשק המשפחתי שעוסקות
בתיירות פנים, מהן מעל 500 משפחות שעוסקות באירוח כפרי. התפוקות לנמוכים הן שלושים אלף ליחידה, והגבוהים מגיעים לתשעים אלף. כולם עומדים עכשיו ריקים. הם עצמאים מבחינת החוק ועד היום שום פיצוי מסודר לא היה.

לאור הסיטואציה שנוצרה, צריך למצוא דרך לכלול גם אותם במסגרת ההסדרים שייעשו.

נאמר פה רבות על נושא הנזקים שנגרמים וייגרמו
בענף התעופה ובענף התיירות. אני מייצג בעלים שהשקיעו הון עתק בחברה שלנו, חברת ישראייר. מועמסים עלינו תשומות עצומות לאחזקת התשתיות הקיימות והנזק כפי שהוזכר כאן על-ידי גורמי התעופה הוא נזק עצום.

אני מצטרף לאלה שהעלו את הנקודות ודיברו על הקלה או השתתפות בתשלום אגרות, שזה דבר עבורנו הוא קרדינאלי.

ישנו כאן נושא שלא הוזכר כאן וזה נושא הביטחון. התשומה שמועמסת עלינו בנושא הביטחון הוא עצומה ואדוני היושב-ראש יודע שכמה וכמה פעמים העלינו את הנקודה הזאת כגורם שיכול להקל. אני חושב שבשנת משבר כזו המדינה צריכה באמצעות המוסדות שלה ובאמצעות החברות הממשלתיות למצוא את הדרך איך להקל לפחות בתקופת הביניים ולהוריד את המעמסה הזו מאתנו לתקופה הזו.

ירושלים היא אחת הערים שנפגעו קשה. שמענו
כאן את התייחסות ההתאחדות למספר העובדים שעומדים להיות מפוטרים או לצאת לחל"ת כאשר התקופה היא תקופה מוגבלת. לדעתי אנחנו צריכים לשמר את כל צוות העובדים הזה על-ידי חל"ת הכשרה מקצועית שהם יהיו זמינים בבתי המלון.

אני מבקש להציע לוועדה איזשהו פתרון שניתן ליישם אותו ולעודד את תיירות הפנים. ישנה אפשרות לפנות היום למשרד האוצר ולבטל את המיסוי על קצובת הבראה וכך לעודד את העובדים לצאת להבראה.

יש הצעת חוק כזו. חוק הנופש.

השאלה אם באמת יצאו להבראה או תהיה
תעשיית קבלות מפוברקות.

אם אנחנו נשקול באותו צוות חשיבה איך לזרז
ואיך ליישם את זה בתקופה הקשה הזו, אני חושב שנוכל לעודד הן את הענף והן את תיירות הפנים. במצב שהיום המזרח התיכון נמצא בו וכפי ששמענו, התחזית של המלונאים היא לתקופה של כמה חודשים.

אני חושב שלאותו צוות חשיבה אסור להתעלם מארגון העובדים וכי ארגון העובדים שמייצג את העובדים חייב להיות באותו צוות.

ענף ההסעה מונה כ5,000- כלי רכב עם קרוב
לאלפיים אנשים שעוסקים בתיירות. הפגיעה בענף היא בין שמונים לתשעים אחוז בתיירות החוץ, אבל מעבר לזה גם תיירות הפנים נפגעה, גם טיולי בתי-הספר וכולי. לא נשכח ש"אגד" ו"דן" מהווים כחמישים אחוז מהאוטובוסים כאשר יש להם קרוב ל10,000- אוטובוסים, אבל הפגיעה בענף הפרטי היא משמעותית מאוד ועומדת בפני קריסה טוטאלית כמעט.

אנחנו העברנו דף שבו אנחנו ממליצים להגיע גם לפתרונות מעשיים, לזרז את נושא הסיורים והטיולים דרך ועדי העובדים, ארגונים, מועדוני קשישים, טיולי בתי-ספר, תנועות נוער, מתנ"סים, ארגונים כלכליים וכולי. אני חושב שזה ייתן פתרון כללי לכולם ביחד על-מנת לנסות כמה שיותר למנוע את המפגע הקשה הזה בכלכלה.

רציתי להביא מהשטח את הלך הרוחות של
העובדים בענף. אין ספק שענף המלונאות נמצא באחד המשברים הקשים ביותר – ואני במלונאות כבר 27 שנים – ואין ספק שצריך לסייע לענף הזה אבל כל סיוע שיינתן לענף הזה צריך להכיל בתוכו את זכויות העובדים בענף.

אדוני מנכ"ל משרד התיירות, שמעת את הדברים.
מה אתם מתכוננים לעשות?

מה שאני אומר כאן, יהיה אולי מעין סיכום של
הדברים שנאמרו כאן, הרבה מאוד דברים אחרים ששמענו מאנשים אחרים שאנחנו בקשר אתם מאז תחילת המשבר וקצת עדכון בתמצית על מה שאנחנו כן עושים היום.

לפני כן אני חייב לומר הערה אחת. מול מצלמות הטלוויזיה נאמר פה משפט על-ידי חברי כנסת והמשפט הזה יכול להסביר טוב מאוד איך העולם מתייחס אלינו ומה קורה לנו בתקשורת בחו"ל. כשיושבים כאן - וכרגע זה לצורך דיון על פיצויים – ואומרים שכל המדינה קו עימות, ככה מתייחסים אלינו בעולם. רואים תמונה של
עזה, כותרת ישראל, וזה כמו תל-אביב, זה כמו אילת, זה כמו ירושלים וזה כמו הצפון. פה זה נאמר לצורך הדיון על הפיצויים, אבל ככה זה יוצא החוצה וכך אנחנו נראים. אז עושים את ההשלכות מאיזושהי אמירה כללית שמבטאת איזושהי מצוקה והמצוקה היא בסדר וצריך לטפל בפיצויים וצריך לטפל בהרבה דברים, לבין מה שאנחנו משדרים החוצה על זה שאנחנו כמדינת תיירות ואם אפשר לטייל פה או לא. כל אחד מהנוכחים כאן יודע שבסך הכל חיים כאן היום חיים נורמליים. יש בעיות במקומות מסוימים אבל חיים כאן חיים נורמליים וקבוצה של 1,500 יפנים שהסתובבה כאן בשבוע האחרון – נדמה לי שהיום האחרונים יוצאים מהארץ – הסתובבה וטיילה בכל רחבי הארץ ולא נתקלה בשום בעיה.

הם הצליחו להגיע לבית-לחם ולמזרח ירושלים?

הם לא הצליחו להגיע לבית-לחם אבל נדמה לי
שהם כן עברו במזרח ירושלים למרות שאני לא מוכן להתחייב על זה כי אני לא בטוח מה היה המסלול הסופי של הסיור שלהם. בהתאמות מסוימות אפשר לבקר כאן, גם אם לא ביקרו במזרח ירושלים.

זו הייתה הערת אגב על מה שנאמר כאן אבל אני חושב שזה מאוד חשוב להפריד בין מה שאנחנו עושים בדיונים בינינו על המצוקות האמיתיות שיש לענף הזה לבין מה שמשדרים החוצה ואיך שאנחנו נראים.

נתנו פה כל מיני נתונים על מה קורה, על הביטולים באל על, על הביטולים במלונות ואני לא אחזור על הדברים האלה. אני מסתכל על הסכנות אתן אנחנו מתמודדים היום בענף.

קודם כל, הסכנה המיידית, וזה נאמר פה, זה התמוטטות של חלק מהעסקים, בעיקר עסקים קטנים אבל לפעמים גם עסקים גדולים. זה אומר השפעה על בעלי עסקים, על עובדים שמחר בבוקר אין להם פרנסה, אלה הרבה מאוד משפחות ונזרקו כאן מספרים כמו 15 אלף אצל המלונאים, עוד אלף אצל הסוכנים, ועוד עובדים אצל המובילים, ועוד 1,200 מורי דרך. זה מצטבר להרבה מאוד עובדים שנזרקים כתוצאה ממה שקורה כאן. החובה הראשונה שלנו היא לנסות להתמודד עם ההתמוטטות הזאת ולנסות למזער אותה.

הדבר השני והוא לא פחות חשוב זאת הסתכלות קדימה. נאמר פה ואולי בצדק שכרגע קשה לפרסם - בין תמונות ה-CNN של הילד שלצערנו נהרג בעזה והאישה שקיבלה מכות בנצרת – תמונה יפה על ישראל ולשווק את ישראל. מול התמונות האלה באמת קשה במקביל לעשות פרסום לישראל , אבל יש הרבה מאוד פעולות שאפשר וחייבים לעשות אותן כדי שמדינת ישראל תישאר באיזושהי רמה של מודעות בעולם ושאפשר יהיה בהיעדר התמונות האלה ב-CNN כן לעשות פעולה שיווקית. זה מצריך הרבה מאוד עבודה, יותר מעבודה רגילה שעושים היום, גם מצידנו עם הלשכות שלנו וגם של נציגי הענף, למרות שהם במשבר ויש להם בעיות כלכליות, ואני יודע שהם גם עושים זאת.

זה צריך להיעשות כדי לשמר את התדמית של מדינת ישראל כמדינת תיירות שעדיין תישאר במודעות של כל תייר פוטנציאלי, והדבר השני, כדי שצינורות השיווק, המערכת שעובדת בעולם, לא בישראל – המערכת כאן תעבוד ברמה יותר נמוכה או יותר גבוהה, היא תמשיך לעבוד – שיכולה בקלות ביום אחד להחליט שהיא מפסיקה לעבוד עם ישראל, לא תעשה זאת. מערכת השיווק בחו"ל יכולה להחליט שהיא יותר לא עובדת עם ישראל, מוציאה את ישראל מהחוברות של שנת 2001 ובשנת 2001 אותו סיטונאי לא מוכר אותנו.

יש להם בעיה. הם לא יכולים להזיז את מקום
הולדתו של ישו מכאן.

זה נכון אבל הסיטונאים לא תמיד מוכרים את ישו
אלא בדרך כלל הם מוכרים טיסות ומלונות. אנחנו לפחות רואים בזה את הסכנות העיקריות שיש לנו היום וחלקן הן מיידיות וחלקן עם ראייה עתידית.

מה כן עושים היום, וחלק מהדברים שאני אומר אלה דברים שכבר נמצאים בביצוע, חלק הם דברים שיש עליהם הסכמות עם הגורמים הרלוונטיים ונמצאים לקראת ביצוע, וחלק נמצאים בדיונים או בדרישות שלנו כלפי גורמים אחרים ואני מקווה שיתממשו לפחות בזמן שהם עוד יהיו אפקטיביים.

קודם כל, מבחינת צמצום נזקים לענף. הדבר הראשון זה ניסיון להחזיר תיירים לענף. סיכמנו אתמול עם משרד האוצר על תקציב מיידי עוד השנה לעידוד תיירות פנים, שוכבת בקשה כזאת במסגרת בקשה יותר גדולה על תקציב לשנה הבאה לפעולות גם ברמה המקומית וגם ברמה הארצית בנושא עידוד תיירות פנים. יש לנו עוד בעיה קטנה שצריך לעבור אותה עם כל מיני כללי תמיכות.

האם בנוסף להסברה תהיה נניח נכונות של הענף
להוריד מחירים ולעשות אותו אטרקטיבי?

לדעתי לענף לא תהיה ברירה. אם הענף יקבל היום
את כל תיירות הפנים בחזרה, הוא נמצא עדיין בירידה שאומרים כאן שמדובר בשמונים אחוז מהתיירות הנכנסת. זה מחייב התמודדות ברמה של מחירים.

באיזה גובה יהיה תקציב עידוד תיירות פנים?

תקציב עידוד תיירות פנים יהיה ברמה של 4,5
מיליון שקלים שלנו ועוד יש השתתפות.

כשאתה משווק, אתה צריך לומר שיש עכשיו די.
צריך לקבל אינפורמציה.

כשאנחנו עושים קמפיין לעידוד תיירות, אני לא
מפרסם בית מלון וצימר, שזה אסור לי לעשות.

זה ברור, אבל השאלה אם במקביל אתם תגידו צא
עכשיו לטיולים ברחבי ישראל כי זה חצי מחיר.

כשאנחנו יושבים מול עמותות התיירות באותם
קמפיינים שהם עושים, בקמפיינים האזוריים, אנחנו דורשים מהם להביא אמירות מהסוג הזה.

אתה לא חושב שאולי יותר טוב בכספים האלה
לסבסד את המחירים ואת ההסעות? המודעות לתיירות פנים הרי קיימת ואני לא יודע כמה צורך יש באמת בפרסום תדמיתי.

כבר הוכח שהפרסום עובד.

אני חושב שלא. אני חושב שאם נותנים לי את
הכסף הזה ואני צריך להחליט מה לעשות אתו, זה או זה, אני הייתי הולך על הפעולות מהסוג הזה ולא על פעולות הסבסוד. מה גם שלפעולות של פרסום ושיווק יש אפקט מצטבר. אנחנו נעשה פעולות בתיירות הפנים וגם כשנעשה פעולות בחו"ל, יכול להיות שהם לא ייתנו את ההשפעה שלהן על התיירות בשנת 2001, כי זאת תשתית שנבנית גם לשנים הבאות. כלומר, פעולות של פרסום הן לא פעולות שנותנות רק את התשובה המיידית עכשיו. התיקון לוקח זמן. לעומת זאת הסבסוד זה דבר שנגמר, אחד נהנה ממנו והשני לא.

קבוצות מזדהות עם ישראל וכמובן מדובר על קבוצות היהודים שאנחנו מנסים להביא וקבוצות מאזורים מסוימים כמו שהזכיר אורי סירקיס, אזורים בהם יש אוכלוסייה שהיא פחות רגישה שאותה אנחנו מנסים להביא. זה יותר עבודת שטח ופחות עבודות של פרסום בחו"ל.

בצד של צמצום ההוצאות. דובר כאן הרבה על החל"ת ואני לא אחזור על זה, אבל אני אומר מילה אחת. הלוגיקה מאחורי זה היא שונה וכשהמלונאים דיברו כאן על הפחתה, נדמה לי שהזכירו 15 אלף, אז מדברים על ירידה של 15 אלף ומתוכם להחזיק בענף 5,000. כלומר, אף אחד לא חושב שאפשר להחזיק את כולם בענף ולהחזיר אותם בתוך מספר חודשים. לצערנו זה כנראה לא יקרה, אבל יש איזושהי קבוצה ששווה להחזיק אותה כי לקראת ההתייצבות אחר-כך – ואני מאמין שבכל מקרה היא תהיה – צריכים להיות ערוכים.

דובר על ארנונה למלונות. אני יודע שהתאחדות המלונות פנתה למשרד הפנים בהצעה שיפטרו אותה מכל התשלום. בעקבות זאת אנחנו פנינו למשרד האוצר עם בקשה קצת שונה והצענו לחלק את נושא הארנונה, שעדיין המלונות יישאו בשליש מהארנונה, הרשויות יישאו בשליש והמדינה תישא בשליש. זו הצעה שלדעתי מבחינת המלונות נותנת מצב שהוא יותר סביר. נכון שאפס זה יותר זול, אבל הצעתנו היא יותר סבירה ונדמה לי שגם הרשויות את השליש הזה יכולות לספוג למרות מה אמר חבר הכנסת זאב בוים. כשהייתה תיירות ברמה גבוהה אנחנו טענו שהרשויות צריכות לתחזוקה של הערים יותר כסף וזה עובד גם בכיוון השני והרשויות יכולות גם לספוג משהו במצב שבו יורדות ההכנסות.

אני מבקש להדגיש שהדיון הזה הוא במנותק מאותו דיון שמתקיים כבר שנים רבות על רמת הארנונה הנכונה למלונות. זה דיון בפני עצמו שלא נוגע לדיון הזה ואני לא חושב שזה הזמן לגעת בו. מדובר כרגע בפעולה לתקופה של חצי שנה שתאפשר לגשר על איזשהו משבר.

דובר כאן על שמירה על צינורות שיווק בחו"ל. הסברתי שהחשיבות של זה היא בכך שהמוצר הישראלי ימשיך להתקיים על המדפים לאורך זמן.

יש עוד דבר אחד שלא דובר עליו. אנחנו שכרנו חברת יחסי ציבור, מה שלא עשינו קודם לכן אף פעם בארץ אלא עם חו"ל. חברת יחסי הציבור מסייעת לנו מכאן ליצור במסרים עקיפים תדמית קצת שונה על ישראל, תדמית קצת אחרת, קצת מאזנת יותר. זה לא יביא כרגע את התיירות אבל זה ייתן משהו.

זה לגבי תיירות חוץ או פנימית?

ההפקה של הדברים היא כאן אבל הפעולה היא
כלפי חו"ל.

חבל שמשרד החוץ לא עושה את זה.

אני לא רוצה לומר מה הוא עושה.
במקביל לדבר הזה אנחנו גם מבקשים עכשיו
לתגבר את האירוח של העיתונאים מחו"ל בארץ. אני יודע שגם הענף עושה את זה עם גורמי הענף בחו"ל.

מי זו החברה שהתקשרתם אתה?

חברה שנקראת רודר אנד פין. מדובר בסניף של
חברה בינלאומית שיש לה סניפים בכל העולם.
אנחנו הגשנו למשרד האוצר תוכנית לגבי תקציב 2001 ואנחנו מניחים שאחרי שהמצב קצת יירגע ואחרי פעולת יחסי ציבור, תיווצר תשתית שעליה אפשר לעשות פעולות שיווק ופרסום. אנחנו הגשנו הצעה שהעלות שלה היא 117 מיליון שקל תוספת לתקציב משרד התיירות לשנה הבאה. אנחנו בטוחים שזאת הדרך היחידה להתמודד אחר-כך בקצב מהיר יותר עם הבעיה שנוצרה לנו והיא בעיה קשה. אפשר ללמוד בעניין הזה מניסיון של מדינות אחרות. המצרים עשו את זה אחרי לוקסור. בלוקסור היעד של הפגיעה הייתה התיירים וזה לא כמו אצלנו. אצלנו יעד הפגיעה הוא האוכלוסייה הישראלית והצבא. קשה לקבל אצל המצרים את הנתונים המדויקים, אבל מנתונים חלקיים אנחנו יודעים שהם השקיעו עשרות מיליוני דולרים והם הצליחו בתוך שנתיים להכפיל את תנועת התיירות שלהם.

לא ראית את זה כל יום ב-CNN. ראו פעם אחת
ובזה זה נגמר כך שאף אחד לא ידע שזה קרה.

זה לא מדויק. עובדה שבהתחלה הייתה להם
נפילה ואחר-כך את הנפילה הזאת הם הצליחו לתקן עם עבודה מאוד מאומצת ועם הרבה מאוד כסף. גם התורכים עשו את אותו הדבר. אחרי רעידות האדמה הייתה להם נפילה מאוד משמעותית, הם השלישו את תקציב שיווק ופרסום שלהם מעשרים ומשהו מיליון דולר לתשעים ומשהו מיליון דולר ועשו את אותה פעולה.

הנושא של פיצויים. אני מאוד מבין את האמירה שנאמרת היום באוצר שכאשר כל המשק נפגע, אי-אפשר לפצות את כולם כי אז אנחנו בסך הכל לוקחים מכולם ונותנים לכולם. זה נכון מאוד ואני מסכים עם זה. אי-אפשר לפצות את כל המשק. יחד עם זאת אני חושב שאם נסתכל על מה שקורה בענף התיירות, יש בענף עסקים שהפעילות שלהם פשוט נמחקה והיא לא קיימת. זה לא מצב שבו יש ירידה של עשרה אחוז באזורים מסוימים או למשל באילת אפשר לומר שיש ירידה שהיא בגדר הסביר לפחות כרגע. בענף התיירות יש עסקים, בעיקר עסקים קטנים, שהפעילות שלהם פשוט נמחקה לחלוטין. ההשוואה הכי טובה שיש לי לדבר הזה זה הטיפול שעושים כאשר יש בחקלאות נזקי מזג אוויר למיניהם והם מוחקים יבולים של עונה שלמה. אז הולכים ויוצרים את המנגנונים לפצות אותם. אני חושב בעניין הזה בענף התיירות יש חלק מסוים שצריך לעבור טיפול כזה וצריך לטפל בו. שר התיירות פנה בעניין הזה לשר האוצר כדי להקים איזשהו צוות שיגבש את המתכונת לעניין הזה.

אני רוצה לסכם את הישיבה אבל קודם גם אני
רוצה לקחת את רשות הדיבור.
אתמול נפגשתי עם סמנכ"ל CNN, מי שאחראי על המזרח התיכון ועל אירופה. הם מתעניינים פה בארץ בכניסה להקמת ערוץ חדשות נוסף נוסח CNN ישראלי. הוא היה ממקימי CNN והוא אמר לי שהניסיון שלהם מלמד שידיעות שחוזרות על עצמן מאותו מקום, ידיעות רוטיניות, מפסיקות לעניין וגם מפסיקות להיות באיזשהו שלב משודרות, ואם הן משודרות, הן מקבלות ממד מאוד קטן. הוא אמר שגם אם אצלנו האירועים האלה יימשכו, בסופו של דבר רשתות הטלוויזיה כמעט שיפסיקו לסקר את זה כי זה פשוט לא מעניין אלא אם כן יש משהו קטסטרופלי. מבחינה מסוימת קיים הסיכוי שהצופים במדינות המערב ייחשפו פחות למצב אצלנו, גם אם הוא יימשך ברמה הנוכחית.

למעשה הביטחון האישי בתוך ישראל הוא עכשיו לא פחות מאשר היה קודם והרבה יותר טוב מאשר בתקופת הפיגועים של 1996 עם פיצוצי האוטובוסים. היו תקופות שהביטחון האישי של התיירים היה יותר גרוע מאשר היום אלא אם כן מישהו הולך למקומות בקו התפר, אבל בעיקרון בתוך ישראל יש ביטחון מלא ואני באמת חושב שאתה צודק בזה שאסור לנו ליצור פאניקה.

לכן אני ממש לא מבין למה טיולי בתי-הספר לא יוצאים. אין לזה פשוט שום הצדקה וזו פאניקה מיותרת. הסכנה של תלמידים שתהיה להם תאונה עם האוטובוס היא יותר גדולה במאות מונים מאשר הם יהיו מעורבים באיזשהו מקום. לכן אני חושב שהוועדה קוראת למשרד החינוך לחדש מיד ובהיקף מלא את כל הפעילות של תלמידי בתי-הספר. אין שום סיבה שהם לא יצאו לכל הטיולים. זה גם לא חינוכי כי ממה אנחנו פוחדים ומסתתרים בבתים?

הנושא של הארנונה על בתי המלון. אני חושב שלעת הזאת צריך פשוט לתת פטור לתקופה הזאת. יש עיריות שבמשך תקופות ארוכות נהנות מהכנסות גדולות מבתי-המלון. אם בית-המלון נסגר עד חצי שנה, יש פטור מלא מארנונה והעירייה לא זכאית מכוח חוק לגבות כלום. נניח שבית-המלון עובד בהיקף שהוא מחזיק את המלון רק כדי לא לסגור אותו, בהיקף מאוד קטן, אני חושב שעירייה יכולה להתייחס אל מלון כזה בהיקף כזה של פעילות כאילו הוא מלון סגור ולא לגבות בכלל. אני מכיר את הסיפור ואולי יש פה ושם עיריות שהן במצב כלכלי יותר קשה ואז אולי המדינה צריכה לתת איזשהו סיוע, אבל בחלק גדול מדובר בעיריות מבוססות ועשירות שיש שם הכנסות מעסקים.

צריך לעשות זאת בחוק ההסדרים.

העירייה לא יכולה לפטור, אבל המדינה יכולה.

אני חושב שאנחנו כוועדה צריכים לתבוע את
הפטור מארנונה לתקופה מסוימת לבתי-המלון.
אני חושב שגם התשלומים של רשות שדות התעופה לגבי חברות התעופה הישראליות שנמצאות במצוקה צריכים להיות מופחתים בצורה ניכרת. אנחנו יודעים שרשות שדות התעופה היא גוף עתיר הכנסות שמצליחה במשך השנים אפילו לבנות את פרוייקט נתב"ג 2000 מהכנסות עצמיות, אבל כמו בכל שותפות הם לא יכולים להיות שותפים רק כאשר יש הכנסות גבוהות אלא הם צריכים להיות שותפים גם כשההכנסות נמוכות.

הם לא יכולים לפטור רק את הישראלים ולא את
הזרים. המדינה יכולה אולי לסבסד.

ודאי שהכוונה היא בעיקר לסייע לחברות
הישראליות ואנחנו צריכים למצוא את המודל המתאים. בסופו של דבר רשות שדות התעופה היא אורגן של המדינה, היא מאה אחוז בבעלות מדינה, אלה כספי מדינה, וזה לא משנה אם זה נכנס לרשות או לקופת האוצר. בסופו של דבר העובדה היא שזה כסף ציבורי ולכן אנחנו נבקש לפנות לשר התחבורה על-מנת שיציג בפנינו תוכנית איך הוא מסייע לחברות התעופה הישראליות בנושא הזה של התשלומים עבור שירותי תעופה שניתנים.

אני חושב שאנחנו בהחלט צריכים לעודד את העניין הזה של מציאת פתרון לתקופת הביניים כדי שעובדים לא ייפלטו מהענף ושתישמר איזו מסגרת שמחזיקה אותם במסגרת של השתלמויות מקצועיות או דברים כאלה. עם כל הכבוד אני חושב שחלק מהעובדים יכולים בהחלט בתקופה הזאת להשתלב בעבודות אחרות. זה כמו שירות מילואים, כאשר אדם שהוא רואה חשבון ונקרא לשירות מילואים, לפעמים הוא שומר בלילה וישן באוהל. אפשר בהחלט לראות את חלק מהעובדים כשירות מילואים וחלק אולי יכולים בכל-זאת להשתלב בעבודות זמניות ממש על-בסיס זמני ובעיקר בחקלאות.

לא סיימנו את הדיון. את ההמלצות האלה אנחנו נעביר לגורמי הממשלה השונים ונקיים תוך זמן קצר דיון נוסף כדי לראות אם יש איזו התקדמות ובתקווה לעתיד טוב יותר. במקביל כמובן צריך לנסות להסביר בחו"ל וזה בעיקר צריך להיעשות על-ידי מי שהיה כאן. אנחנו יודעים שבתקשורת העולמית יש לא מעט ידידים של ישראל. אם הם מראיינים מישהו שחזר מהארץ ומספר שהוא היה כאן, נהנה מכל רגע, היה על שפת הים, הוא ראה את המאורעות ב-CNN כמו שראו אותם האנשים בניו-יורק, אני חושב שזה יכול לשפר.

תודה רבה לכם.



הישיבה ננעלה בשעה 11:00