פרוטוקולים/כלכלה/1576

5
ועדת הכלכלה – 3.10.2000

פרוטוקולים/כלכלה/1576
ירושלים, י"ב בתשרי, תשס"א
11 באוקטובר, 2000

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 196
מישיבת ועדת הכלכלה
שהתקיימה ביום ג', ד' בתשרי התשס"א, 3 באוקטובר 2000, בשעה 11:15

חברי הוועדה: היו"ר אברהם פורז

חיה זינגר, ממונה על רישוי סוכני נסיעות, משרד התיירות
עו"ד מירי חושן, סגן היועץ המשפטי, משרד התיירות
אסתר שרון, סגנית הממונה על הכנסות המדינה, משרד האוצר
אלעד תמרי, אגף תקציבים, משרד האוצר
אלן זיסבלט, משרד המשפטים
עמי אתגר, מנכ"ל לשכת מארגני התיירות
מוסיק בריקמן, יו"ר התאחדות סוכני הנסיעות
יוסי פתאל, מנכ"ל התאחדות סוכני הנסיעות
רונית אורן, עוזרת למנכ"ל התאחדות סוכני הנסיעות
פיני גינצבורג, התאחדות סוכני הנסיעות
עו"ד צבי גלמן, התאחדות סוכני הנסיעות
אבי רוזנטל, מנכ"ל התאחדות בתי המלון
רפי גלס, יו"ר אגודת מורי הדרך
יוסי גראו, סגן יו"ר אגודת מורי הדרך
גבי רול, יו"ר ועדת ביקורת, אגודת מורי הדרך
אביעד ויסולי, יו"ר קו חם לצרכן
מירי ויסולי, מזכירת קו חם לצרכן
עו"ד עקיבא סילבצקי, יועץ משפטי, מועצה לצרכנות
דוד גלנוס, איגוד מורי הדרך, ההסתדרות החדשה
יוסף ביתן, סוכנות הנסיעות פסגות הרים

אתי בנדלר

לאה ורון

חבר המתרגמים בע"מ





ס ד ר ה י ו ם

תקנות שירותי תיירות (סוכנויות) התשנ"ט1999-
בדבר רישוי במקצועות התיירות



תקנות שירותי תיירות (סוכנויות) התשנ"ט1999-
בדבר רישוי במקצועות התיירות

אני מתכבד לפתוח את הישיבה השנייה של ועדת
הכלכלה.
אנחנו דנים בתקנות שירותי תיירות (סוכנויות), התשנ"ט1999- בדבר רישוי במקצועות התיירות. התקנות האלה הן תקנות שקיימות כבר מזמן? למה את מביאה אליי את כל התקנות? אלה תקנות חדשות?

לא. הוועדה דנה בתקנות האלה ואישרה בשינויים
שונים את רוב התקנות.

התקנות האלה הן התקנות שדיברנו עליהן לפני
חודש.

נכון. הוועדה אישרה את התקנות בשינויים. רוב
השינויים נוסחו ובאים לידי ביטוי בתקנות האלה ולא מתבקש דיון מחודש, אבל בתקנות האגרות, שתי תקנות מתוך הסט הזה של התקנות, כיוון שלא היו סכומים לפני הוועדה, הוועדה לא אישרה את האגרות ולכן מה שמבקשת גברת חושן זה לאשר את תקנה 27 ו28-.

היא מבקשת לאשר את הסכומים.

התקנה הראשונה היא 27.

"בעד רשיון מומחה תשולם אגרה שנתית בסך 596
שקלים חדשים". מי זה המומחה הזה?

זה אותו מומחה שהחל מה1- בינואר 2001 כבר לא
יהיה.

"מומחה לנסיעות או מומחה להסעת תיירים או
מומחה לתיירות פנים בעל רשיון".

מומחה שבגינו ניתן רשיון.

איך הגעתם לסכום הה?

אלה עדכונים שוטפים על-פי הצו.

זה לא משתנה לעומת העבר?

לא.

זאת אומרת, אם הצו הקודם היה ממשיך, זה היה
מגיע לסכום הזה של 596 שקלים.

בדיוק.

בעד חידוש רשיון יהיה מאתיים שקלים. מאיפה
הוצאתם את הסכום הזה?

גם כאן זה עדכון.

מה זאת אומרת חידוש רשיון?

כל שנה מוציאים רשיון.

מה זו אגרה שנתית? מדובר על הפעם הראשונה?

כן. זה רשיון וזה חידוש רשיון.

כשאת אומרת אגרה שנתית, השאלה היא אם זה
לא סותר את ב' שאומר חידוש. צריך לכתוב "בעד רשיון מומחה תשולם עבור השנה הראשונה".

לא, זה ברור שזה עבור השנה.

הכוונה היא בפעם הראשונה שמישהו מבקש?

כן.

זה גם עבור השנה הראשונה. עבור השנה
הראשונה זה 596 שקלים.

זה כרוך בבחינות.

העיקרון ברור. אני חושבת שאת הנוסח המדויק
הם ינסחו יחד עם הממונה על חקיקה.

אתם תנסחו באופן שזה יהיה 596 שקלים עבור
השנה הראשונה ועבור כל שנה שלאחריה 200 שקלים.

לאו דווקא לשנה הראשונה.

בשנה הראשונה הוא לא משלם 596 שקלים פלוס
200 שקלים. צריך לנסח את זה.
בעד חידוש רשיון סוכנות או חידושו, אותו הדבר. כאן אתם לא מבדילים בין רשיון ראשון ושני.

כן, כי זו הסוכנות ואין בחינות.

למישהו מהאורחים יש מה לומר בעניין הזה?

בהצמדה הייתה טעות ורק היום היפנו את תשומת
לבי ממשרד האוצר. אני לא יודעת איך זה נפל ולא שמנו לב, אבל החידוש הוא בינואר כאשר האוצר קובע ביולי את ההצמדה החדשה.

אני מבין שלאורחים אין הערות.

תקנות 27 ו28- אושרו.

אנחנו מאשרים את הסכומים האלה.

אני מבקשת להפנות את תשומת לב הוועדה
לנושא נוסף.
בתקנה 23(ה) נפלה טעות, פליטת קולמוס. כתוב: "השר ימנה ועדה לחילוט הערבות הבנקאית לעניין תקנת משנה ד'", וזה היה צריך להיות "האוצר ימנה ועדה לחילוט הערבות הבנקאית", ללא הפסקה לעניין תקנת משנה ד'. ועדת החילוט היא ועדת חילוט של משרד התיירות שזה ההרכב שלה, כמו שמנוסח בסעיף קטן (ה), והיא דנה רק בחילוט הערבות הבנקאית.

מה עם פוליסת ביטוח? פונים ישירות לחברת
הביטוח?

ודאי. הקרן זו הקרן.

אני חושב שצריך לנסח את זה כך שייאמר: "השר
ימנה ועדה לעניין חילוט ערבויות בנקאיות" ולא "לעניין חילוט הערבות הבנקאית" כי זו כאילו ועדה שצריכה לחלט. השר ימנה ועדה לעניין החלטה בעניין חילוט ערבויות בנקאיות.

במקור זו לא הייתה הכוונה, אלא במקור הכוונה
הייתה שבעצם המנהל מחליט על החילוט והוועדה קובעת. זה כמו כינוס נכסים והוועדה צריכה לקבוע האם החבות שאנשים מביאים אותה היא נכונה, הוואוצ'רים נכונים וכולי.

זה כמו הוכחת חוב?

כן.

ועדה לעניין חילוט הערבות.

ימנה ועדה לטיפול בנושאים הנובעים מחילוט
ערבויות בנקאיות.

לא, זה עוד לא נובע מחילוט. היא קובעת אולי את
אמות המידה קודם.

אמרנו בפעם הקודמת שחילוט הערבות היא רק
עם הוכחת חוב. מי קובע כאן הוכחת חוב?

יש גם מקרים שהוכח היעדר יכולת פירעון ואז זה
יכול להיות גם בלי פסק-דין.

לא, קבענו במפורש פסק-דין, הוכחת חוב
מוחלטת.

אם תרשה לי לקרוא את דבריו של היושב-ראש
בעמוד 33 לפרוטוקול.

לפני שאת קוראת את דבריי, איפה התקנה שדנה
בעניין הזה של הערבות וחילוטה? איזו תקנה זו?

תקנה 23 רובה היא תקנת ערבות.

"ערובה של סוכנות תהיה וכולי. הערובה תשמש
לפיצוי לקוח בגין כספים וכולי".

היום אני מציעה שינוי גם לסעיף (ב).

האם הנוסח של סעיף (ב) אמור לשקף את מה
שהחלטנו?

כן.

כאן יכולה להיות סיטואציה שאין פסק-דין אבל
יש הוכחות נחרצות. לכן אנחנו כן צריכים ועדה.

הוועדה צריכה לקבוע שהחברה היא חדלת פירעון,
כי אם יש פסק-דין, זה ברור. הוועדה אולי צריכה לקבוע שהסוכנות היא חדלת פירעון.

אני מציע שייאמר שהשר ימנה ועדה לעניין
הנושאים הנדונים בתקנה 23(ב).

לא, כי בעצם הוועדה תדון רק בערבויות
הבנקאיות.

ומה קורה למישהו שיש לו פוליסת ביטוח?

זה סיפור אחר. ניקח דוגמה של סוכנות נסיעות
שהגיעה לפשיטת רגל ויש לקוחות שטוענים טענות, ומשום מה פורמלית עוד אין פסק-דין לכל אחד, אולי גם אין טעם, ואין מפרק. השאלה איך מחלקים את הכספים האלה בערבות. הוועדה הזאת אמורה להיות מין טריבונל שתקבל תביעות ותדון?

כן.

זאת כוונתכם?

כן.

אני הבנתי שהמנהל יעשה.

אתה מדבר עכשיו על הערבות הבנקאית של
המפעל.

הערבות הבנקאית, נניח שהוכח שהחברה היא
חדלת פירעון, עכשיו צריכים להגיש תביעות חוב, מי בודק את תביעות החוב, מי מחליט מה לשלם?

הוועדה. המנהל מחליט על החילוט כתוצאה
מהנסיבות שקרו.

והוועדה מחליטה על חלוקת הכסף?

כן. יש שם רואה חשבון חיצוני, יש שם נציגי ציבור
והם עובדים בעצם בשיטה של כינוס. זאת אומרת, לא מדובר על פיצויים, אלא מדובר על קוסט ועל הוכחות.

כלומר, אלה שתהיה להם ערבות בנקאית, יהיו
מופלים לרעה מאלה שחברים בקרן הערבויות או מאלה שיש להם פוליסת ביטוח. אלה יהיו הפראיירים.

הייתי רוצה להקדים ולומר שיש שינוי בסעיף (ב).
השינוי ב-(ב) הוא העמוד המצורף בסוף.

אני מבינה שיש כאן בקשה לתקן את תקנה 23.
האם בכלל אדוני מחליט לדון בזה מחדש? הוועדה קיבלה החלטה על העניין הזה.

מה אתם אומרים?

אתמול קיימנו ישיבה ארוכה עם המנכ"ל ומירי
מונתה כנציגתנו לצורך העניין. אני לא סבור שיש פה החלטה של הוועדה לעניין סעיף 23(ב) שצריך לפתוח אותה מחדש. כפי שאני הבנתי, זה משקף. לא קראתי את הפרוטוקול לאחר הישיבה אבל שמעתי היטב את אדוני והוא אמר שלעניין הערובות הוא מבקש את משרד התיירות להביא נוסח מוסכם. הנוסח לסעיף 23(ב) כפי שאני הבנתי במועד הוועדה לא היה מונח בפני הוועדה כפי שהוא.

הוא היה בתוספת.

זה לעניין הפרוצדורה.

נעזוב את הפרוצדורה בצד ונשאל את השאלה,
האם הנוסח הזה מקובל עליכם? הנוסח החדש.

כן, הנוסח הזה מקובל עלינו.

הם אולי צריכים לקבל הסברים מה ההבדל בינו
לבין מה שהוועדה אישרה.

קודם כל, זה כבר מוסכם. עכשיו בואו נראה מה
השוני ובמה שונה הנוסח הזה מהנוסח הקודם.

שני שינויים. שינוי אחד הוא שלא צריך פסק-דין
סופי. קודם כל מספיק שיהיה בידי הלקוח פסק-דין לטובתו ולא צריך שפסק-הדין יהיה סופי.

אתם אומרים בסוף "פסק-דין ללקוח שקובע את
זכאותו". זאת אומרת, לעומת המצב הקודם שהחברה הייתה נעדרת יכולת פירעון גם בלי פסק-דין, עכשיו בלי פסק-דין אין כסף.

נכון.

אני מבין שהם מסכימים לזה.

הם ביקשו את זה.

אני בוועדת הכלכלה לא נותן חתימות קיום
לפשרות אלא אני צריך להשתכנע שטובת הציבור או ההגיון של הדברים אומר שאנחנו צריכים רק במקרים שיש פסק-דין. זאת אומרת, בלשון אחר, אם סוכנות פשטה את הרגל ובעל הסוכנות נמלט לחוץ-לארץ ולא נשאר אבן על אבן, אבל משום מה לא התמלאו ההליכים הפורמליים, הלקוחות לא יוכלו לקבל את הכסף. השאלה אם זה הגיוני ואז אני לא בטוח שצריך את הוועדה, כי אם יש פסק-דין, אני לא צריך את הוועדה הזאת.

אנחנו ביקשנו את התיקון ואני מבקש להבהיר.
צריך להפריד בין סוכנות חדלת פירעון לבין פסק-דין לטובתו של הלקוח. כלומר, לא צריך שיהיה פסק-דין במקרה שאדוני תיאר שהיא חדלת פירעון, כלומר, הוצא צו פירוק, הוצא צו כינוס נכסים, אלא די שהשתכנעו שהיא חדלת פירעון.

מי השתכנע? הצדדים.

לעניין הלקוח, אכן כן, הוא צריך להחזיק פסק-דין
לטובתו. כלומר, ילך הלקוח בפרוצדורה לבית-משפט לתביעות קטנות ויקבל פסק-דין.

הסוכנות פשטה את הרגל, חבל על הזמן, חבל על
אגרת בית-משפט, למה לא לאפשר לגוף לקבוע את הזכאות של כל האנשים? למה אנחנו צריכים לשלוח כל אחד לקבל פסק-דין? יכול להיות אבסורד כי יכול להיות שייתנו פסק-דין בהיעדר כי הם לא מתגוננים, אחד יקבל מאה אלף שקל ואז יאמרו שלא הייתה הגנה ולכן הוא קיבל פסק-דין כזה. למה לא לאפשר את המנגנון הזה?

אני רוצה להשלים את דבריו של היושב-ראש.
ועדה זו או אחרת, ועדה של הקרן, ועדה של משרד התיירות, אינני יודעת של מי, תתקשה הרבה יותר לפתוח פסק-דין שניתן מאשר שלא ניתן פסק-דין. אם לא ניתן פסק-דין, היא צריכה לקבל הוכחות מאוד ברורות לגובה החוב של אותה סוכנות לגבי אותו אדם. כשיש פסק-דין, אפילו פסק-דין שניתן בהיעדר הגנה, יטען התובע בעניין הזה מי שמך לערער על פסק-דין של בית-משפט. אתה, אחרי שיש לי פסק-דין על מאה אלף שקל אתה מעז לומר שבעצם זה רק 10,000 שקלים? זה פתח להונאות ורמאויות.

אתה עשית בזמנו השוואה עם הביטוח הלאומי, תשלום לעובדים של חברות שפשטו את הרגל.

שם זה רע מאוד כי גם שם הם לא משלמים אלא
אם כן החברה הולכת לפירוק ולפעמים לאף אחד לא שווה ללכת להוציא צו פירוק כי זה פרסום בעיתונות.

למיטב ידיעתי, היום ההסתדרות כבר עושה את
זה.
עוד לפני שנים רבות היה דיון בבית-משפט האם נזקי תביעות מותר לדרוש הוכחות חוב למרות שיש פסק-דין של עובד. שם, בגלל הסמכויות המפליגות והברורות שיש לפקיד תביעות בחוק הביטוח הלאומי, זה הגיע עד לבית-המשפט העליון, הוא אישר את סמכותו של פקיד תביעות להפעיל את שיקול דעתו במקרים חריגים, למשל כאשר פסק-הדין ניתן בהיעדר הגנה. כאן ברור לחלוטין שלא תהיה סמכות לאותה ועדה של הקרן. תשקלו גם מבחינתכם.

אני חושב שאנחנו מסתבכים כאן מכיוון
שבמציאות זה לא יעבוד. אנחנו קבענו שאנחנו מפקידים ערבות כדי להבטיח את כספי הלקוחות, במידה שהלקוח שילם כסף ולא קיבל את השירות. במקרה כזה, הוא בא לסוכנות ותובע ממנה את הכסף. אם הסוכנות לא קיימת או פשטה רגל או כונס נכסים או כל דבר אחר, הוא ניגש כדי לפדות את כספו מאותה ערבות בנקאית או ערבות אחרת נמצאת בידי משרד התיירות.

אנחנו באים וממנים ועדה אחרת שתקבע לא על-סמך שום פסק-דין ושום משפט מתי אני חדל פירעון. והיה אם איזשהו לקוח מסוכסך עם איזשהו סוכן והסוכן אומר שהוא לא רוצה להחזיר לו את הכסף, הוא שילם, הסוכן לא נתן לו את השירות וסיבותיו עמו, הוא ביטל לא בזמן וכולי, מי אתם הוועדה שאתם תחלטו את הערבות שנמצאת בידיכם? אתם אמורים לחלט את הערבות כאשר אני אינני יכול לשלם, פשטתי את הרגל ולא בשום מקרה אחר.

מבחינה משפטית גם אם הוועדה תחליט לחלט ערבות, תמיד אפשר להוציא נגדה צו מניעה. לשם מה לנו את כל זה? תמיד אפשר להוציא צו מניעה. מי זו הוועדה שקבעה שאני חייב כסף? מי זו הוועדה שקבעה שאני חדל פירעון?

הייתי מבקש להמליץ לפני הפורום המכובד הזה
לאמץ גם את ארגון מורי הדרך - שהוא גוף מכובד במדינה שמייצג נתח די רציני מאזרחי ישראל - כנציג שני של נציגי הציבור בוועדה הזאת.

אני רוצה להשיב להצעתה של עורכת-הדין בנדל.
התאחדות סוכני הנסיעות מקימה קרן שפועלת כגוף פרטי, כמו חברת ביטוח לצורך העניין ואני שם את הדגש על המילה כמו. בנסיבות האלו, אם אני משלם מאיזושהי סיבה ללא פסק-דין, אני עשוי לחרוג בנזיקין בגין תביעות שאותו סוכן שאולי שילמתי וחילטתי את ערבותו יתבע אותי לאחר מכן, אותו סוכן שימשיך לחיות כי חיי המסחר הם מלאי תהפוכות וסתם היה איזה עיכוב זמני.

לעניין התביעה של מאה אלף שקל, היעדר הגנה, יקבלו ויבואו אליי. הקרן קובעת סכומי מקסימום לגבי תביעה. הקרן בודקת את זה עם השובר, הלקוח צריך להביא הוכחות שהוא שילם, הוא יראה את השובר והוא יקבל פסק-דין בהתאם לשובר. אף בית-משפט לא ייתן פסק-דין על מאה אלף שקלים בהיעדר הגנה אם הוא לא מראה ראיות מתאימות.

בזה אתה טועה. אתה לא יודע כמה פסק-דין
ניתנים בהיעדר הגנה לפי בקשת התובע? יש מעט מאוד מקרים שמתחילים לבקש איזושהי ראיה.

אבל צריך לפרט.

מביאים לרשם מהמזכירות חמישים תיקים,
פסק-הדין כתוב והוא חותם על זה באופן עיוור. לעתים רחוקות יאמר שופט שיזמינו את האיש להראות ראיה.

כל מי ששילם עבור כרטיס נסיעה, לא יודע שהוא
צריך ללכת, איך מגישים תביעה, הוא שומע שהוא צריך להגיש תביעה, הוא מקבל רגליים קרות ומוותר על זה לחלוטין, מה עוד שהוא צריך לשלם אגרה. לשם מה לעשות את כל זה? אם לא יהיו לכם ראיות ברורות, אתם לא תשלמו ותעגנו את זה היטב בתקנון שלכם.

אני שוב שואל מתי תשלם חברת הביטוח. נניח
שזה התקנון של ההתאחדות והם ישלמו על-פי
התקנון שלהם.

המנהל צריך לאשר את פוליסות הביטוח. הוא
צריך לאשר את תקנון הקרן והוא יאשר עקרונות כלליים.

חברת ביטוח יכולה לשלם גם אם אין פסק-דין.

נכון, אם היא רוצה, אבל היא צריכה לקבל
תביעה.

אם אני פונה לחברת הביטוח וחברת הביטוח
חייבת לשלם והיא מתחמקת, ואני הולך לבית-המשפט ומחייבים אותה, היא גם תחויב בהוצאות משפט ואולי בעוד דברים. יש סנקציה.

יבוא הסוכן ויאמר אל תשלמו, אני לא עשיתי את
התאונה הזאת. הרי צריך להוכיח.

כאן עשינו טריבונל יקבע אם מגיע או לא מגיע.

ברגע שהוא יקבע שזה מגיע, יש לו את הערבות
הבנקאית ביד והוא ישלם. אבל ברגע שזו חברת הביטוח, חברת הביטוח לא תשלם.

אנחנו מדברים כאן בתביעות בדרך כלל קטנות של
מאות דולרים או משהו כזה ואולי לפעמים משהו קצת יותר. הרי לא מדובר פה בקניית דירות. בדרך כלל מדובר בכרטיס טיסה או בכרטיס טיסה פלוס מלון. אנחנו לא רוצים לשים מכשולים מוגזמים. או שאנחנו מוותרים על כל מנגנון ההגנה ואנחנו אומרים לא נורא, בן-אדם קנה טיול, החברה פשטה את הרגל וזהו זה. יש אנשים שקנו רהיטים והחנות פשטה את הרגל. קורים מצבים שיש חובות אבודים.

אם אנחנו יוצרים מנגנון שבו אנחנו רוצים שבכל-זאת יהיה פיצוי, צריך לעשות מנגנון זמין וסביר. לכן צריך לאפשר לגוף הזה, גם אם אין פסק-דין, אם הוא השתכנע שיש הצדקה, לקבוע את חובת התשלום.

אנחנו שקלנו את זה רבות וההתאחדות מקימה
בימים אלו קרן.

אתן לך דוגמה. בוא נניח לרגע שטאוור אייר
ישראל הייתה סוכנות נסיעות. היא פשטה את הרגל, המטוסים קורקעו, הכל נגמר, העובדים ברחוב. אתה רוצה את כל מי שקנה כרטיס בטאוור לשלוח לבית-המשפט להוציא פסק-דין?

זה מה שהם עושים היום.

בסדר, אבל זה הדבר ההגיוני לעשות?

עכשיו יש את הדוגמה של אוקיאנוס, גם שם אתם
שולחים את כולם לבית-המשפט?

יש חדלות פירעון. זו הדוגמה שהייתה על השולחן.

אתה רוצה לשלוח את כל רוכשי הכרטיסים
מטאוור לבית-המשפט, לשלם אגרה ולקבל צווים?

יש טריבונל אחד בישראל שרשאי להחליט אם
חייבים לאדם כספים ואיזה סכום. אם הסוכנות היא חדלת פירעון ולא תתגונן, אדרבא, אבל אם היא לא חדלת פירעון, מזה אני חושש.

אתה יודע מה זה קרנית וזה אותו הדבר בדיוק.
אני לא מבוטח בקרנית אבל אמרו לי שאם אני רוצה שיאשרו לי ביטוח חובה, אני חבר בקרנית, אני צריך להפריש משהו קטן לפיצוי אלה שבורחים וקרנית יכולה להתפשר עם מישהו ולא חייבת ללכת לבית-המשפט. אותו הדבר כאן.

גם אני בקרן יכול להתפשר. אני הרי חייב
להתאים את הקרן לתקנות האלו שאדוני מאשר כאן ואני לא יכול אחרת.

אחרת אתה מכריח את האנשים ללכת
לבית-משפט. אתה לא מאפשר לגוף הזה לשלם. אתה אומר שכולם ילכו לבית-המשפט.

לא, אני רוצה שתהיה לי את האופציה שבתקנות
ייאמר שהוא צריך להביא פסק-דין אבל הקרן תוכל להשתכנע מראיות.

זה לא מה שכתוב כאן. אתה כותב כאן בפירוש
"ובלבד שבידי הלקוח פסק-דין לטובתו".

רבותיי, אני רוצה לסכם את הדיון. אין ברירה,
המצב הוא כזה שגם אם אני טועה, אני צריך להחליט. אני חושב שאין סיבה באותם מקרים שזה ברור בעליל שהגוף הזה פשט את הרגל ואין עם מי לדבר להריץ את האנשים סתם לבית-המשפט. הרכב הוועדה נראה לי סביר וצריך לתת לה לקבוע אפשרות של מתן פיצויים.

תראה את הניסוח הקודם.

הוא לא טוב. "השר ימנה ועדה לחילוט ערבות".

לא, תראה קודם את העקרונות בסעיף (ב).

זה בסדר. סעיף (ב) הוא בסדר.

אתה מחליט להשאיר את סעיף 23(ב) כפי שאושר
בישיבה הקודמת.

נכון.
לגבי סעיף (ה), "השר ימנה ועדה לעניין פיצוי
לקוחות מתוך הערובה הנקובה בסעיף קטן 23(ב)".

אתה קושר את זה רק לעניין הערבויות
הבנקאיות.

ברור. רק לעניין הערבויות הבנקאיות.

"קביעת פיצוי לקוחות מתוך הערבויות
הבנקאיות".

לעניין תקנת משנה (ב).

את מורי הדרך אין לי כרגע עניין להכניס לוועדה
הזאת כי זה לא מעניינם.

אם השר יחליט על כך, הוא יחליט.

אני גם לא מציע שהוועדה תקבע את סדרי
עבודתה אלא השר יקבע באיזושהי דרך.

אנחנו לא יכולים לכתוב בתקנות שהשר יקבע.
השר, אם הוא קובע, הוא צריך לקבוע את זה כאן בתקנות. אני יכולה לכתוב שהוועדה תקבע או היום לקבוע כאן סעיף.

אז תעשו תקנות לגבי סדרי העבודה. למשל,
קוורום. אם לא תכתבי קוורום, אוטומטית ברגע שלא באים כולם, זה פסול.

אולי הוועדה באישור השר תקבע את סדרי
עבודתה.

בסדר. הוועדה באישור השר. לדעתי יש כאן עניין
של קוורום ודברים כאלה. לכאורה אם לא כותבים אחרת, כל החמישה תמיד צריכים להיות.

עם כל הכבוד לוועדה, אנחנו באים עם סיכום של
ישיבה שארכה אתמול ארבע שעות עם מנכ"ל משרד התיירות. אנחנו לא נקים את הקרן.

אל תקים.

אני לא אומר את זה בהתרסה. בנסיבות האלו הם
לוקחים על עצמם סיכון ואני מסביר לאדוני מה כתוב כאן. אם לקוח תייר שילם במישרין או בעקיפין, כלומר, אני יכול להיות חשוף לתביעת סוכן מחו"ל.

ההנחה היא שהקרן תשתגע, שהקבוצה הזו היא
קבוצה חסרת אחריות שתשלם לאנשים שלא מגיע להם. אני מסרב לראות בקרן הזאת חבורה תמהונית של משוגעים. אלה אנשים רציניים כאשר אחד מהם הוא נציג שלהם והם צריכים להחליט אם מגיע או לא מגיע.

זו החלטתנו.

אני מאוד מודה לכם.







הישיבה ננעלה בשעה 11:45