ס ד ר ה י ו ם_x000d_
_x000d_
הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (תיקון מס" 122) (חישוב נפרד לבני זוג שמקור הכנסתם אחד)



2
ועדת הכלכלה – 3.10.2000

פרוטוקולים/כלכלה/1575
ירושלים, י"ב בתשרי, תשס"א
11 באוקטובר, 2000

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס' 195
מישיבת ועדת הכלכלה
שהתקיימה ביום ג', ד' בתשרי התשס"א, 3 באוקטובר 2000, בשעה 09:30

חברי הוועדה: היו"ר אברהם פורז
אברהם הירשזון
נחום לנגנטל

חיים דוקלר, המשנה לנציב מס הכנסה, משרד האוצר
עו"ד תמר לומברוזו, מנהלת מחלקת חקיקה, נציבות מס הכנסה, משרד האוצר
עו"ד טליה דולן-גדיש, יועצת משפטית, מינהל הכנסות המדינה, משרד האוצר
יעל איטב, נציבות מס הכנסה, משרד האוצר
יהודה טובלי, חשב הרשות לעסקים קטנים, משרד התעשייה והמסחר
עו"ד עינת רביד, משרד המשפטים
גלעד שורק, ראש אגף כלכלה, איגוד לשכות המסחר
גלי עציון, ההסתדרות החדשה
זאב וינר, נשיא להב, לשכת ארגוני העצמאים
עו"ד איתן צחור, להב, לשכת ארגוני העצמאים
צפיה גילת, מנכ"ל התאחדות המלאכה והתעשייה
ניר קלינגר, מנהל המחלקה הכלכלית, התאחדות המלאכה והתעשייה
רו"ח ירון רייכמן, מנכ"ל ברית פיקוח
פרופ' דוד גליקסברג, ברית פיקוח
רו"ח אייל פיישבין, ברית פיקוח
איתן בועז, הנהלת לשכת יועצי המס
רו"ח עופר מנירב, נשיא לשכת רואי חשבון
רו"ח ראובן שיף, סגן נשיא לשכת רואי חשבון
דורון יהודה, יו"ר ארגון הנכים הכלליים
עזרא עטיה, האיגוד הישראלי למסחר
דורית ביטרן, האיגוד הישראלי למסחר
אבי עמידרור, יו"ר הנהלת ארגון נכי תאונות עבודה ואלמנות עבודה בישראל
פנחס ברויאר, יו"ר ועדת הכספים, ארגון נכי תאונות עבודה ואלמנות עבודה בישראל
יוסי דדוש, מזכיר סניף באר-שבע, ארגון נכי תאונות עבודה ואלמנות עבודה בישראל
עו"ד שושנה שחם, לשכת עורכי-הדין

אתי בנדלר

לאה ורון

חבר המתרגמים בע"מ








ס ד ר ה י ו ם

הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (תיקון מס' 122) (חישוב נפרד לבני זוג שמקור הכנסתם אחד), התשנ"ט1999-

הצעתו של חבר הכנסת אברהם פורז




הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (תיקון מס' 122) (חישוב נפרד לבני זוג שמקור הכנסתם אחד), התשנ"ט1999-

הצעתו של חבר הכנסת אברהם פורז

אני מתכבד לפתוח את הישיבה הראשונה של
ועדת הכלכלה.
אנחנו עוסקים בהצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (תיקון מס' 122) (חישוב נפרד לבני זוג שמקור הכנסתם אחד), התשנ"ט1999-.

אני רוצה להזכיר שבישיבה הקודמת העלינו את האפשרות – שעלתה גם בעבר במסגרת דיונים קודמים של הוועדה וגם של ועדת הכספים שדנה בעניין הזה עוד קודם לכן – שחלק מעלותו של החוק תמומן על-ידי ביטול פטורים בלתי מוצדקים. כמובן שהשאלה מוצדק או לא היא שאלה ערכית, כל אחד יכול להגיד שהפטור כן מוצדק או לא מוצדק, אבל בואו נאמר שאלה פטורים שבעיניי נראו כבלתי מוצדקים.

בישיבה הקודמת הוצגו גם על ידי וגם על-ידי מר דוקלר כמה נושאים של ביטול פטורים והישיבה להיום זומנה על-מנת לשמוע תגובות של גורמים שיש להם רצון לומר משהו בקשר לכוונתנו לבטל מספר פטורים. מס הכנסה היה צריך להביא את העלויות של הפטורים וגם לעזור לנו בניסוחים.

מס הכנסה נותן פטור לנכה של מאה אחוז וזה מוצדק ואין עם זה בעיה. המטרה הייתה לעודד נכים לצאת לעבודה, אבל יש מצב שבו אדם הוא נכה זמני לתקופה מסוימת. לדוגמה, עורך-דין קיבל התקף לב, שלושה חודשים הוא לא יכול לעבוד, נניח איזה תקופה הוא בבית-חולים ואחר-כך אומרים לו לשכב בבית. בתום שלושת החודשים הוא חוזר לעבודה רגילה והוא לא נכה. על שלושת החודשים האלה, במצב המשפטי של היום הוא פטור ממס הכנסה.

רק אם הוא עובר ניתוח.

נניח שהוא עבר ניתוח ואחרי שלושה חודשים הוא
חזר לעבודתו והוא בריא והוא לא נכה אלא הייתה לו נכות זמנית בתקופה מסוימת. אנחנו דיברנו על כך שמי שיש לו אירוע ואחר-כך זה מתמשך הלאה והוא הופך לנכה, ברור שיקבל מהיום הראשון, אבל מי שיש לו פסק זמן של נכות, קרי הוא יוצא ממעגל העבודה לתקופה מסוימת, או נניח מישהו שבר רגל או משהו כזה, הוא שוכב בבית עם גבס, אני לא חושב שיש הצדקה שעל התקופה הזאת הוא יהיה פטור ממס על הכנסותיו, מה עוד שיכול להיות שיש לו הכנסות מאוד גבוהות. אם הוא נניח שותף במשרד עורך-דין או רואה חשבון, יכולות להיות הכנסות מאוד גדולות.

אנחנו דיברנו כאן על האפשרות של מי שיש לו נכות של עד שנה ונגמרת במשך השנה, הוא לא יהיה זכאי על התקופה הזאת לפטור ממס כמו נכה אלא הוא ישלם עבור הכנסתו כמו כל אדם אחר.

לא הייתי נוגע דווקא בנקודה של אדם ששבר רגל
או אדם שיש לו, לפי מה שאני קורא כאן, כאבי גב ונכויות מהסוג הזה, כי הנכים האלה, הנכים מהסוג הזה, לא זכאים לפטור ממס הכנסה. דרגת הנכות במס הכנסה היא דרגה שנותנת אפשרות לקבל פטור לנכה שהדרגה שלו מגיעה מתשעים אחוז ומעלה. זאת אומרת, אם יש לו מתחת לתשעים אחוז, הוא לא זכאי לפטור.

יש לי בעיה וכאן אני רוצה להבחין בין שני הדברים שכרגע אתה ציינת. הדבר שלי מפריע הוא אם יש מישהו שקיבל גידול סרטני ועובר באותה תקופה טיפולים כימותרפיים וכולי, ובתקופה הזאת יש לו הוצאות שאין לאדם רגיל ואל לנו לדעת איזה דברים אותם אנשים עוברים. באותה תקופה אותו אדם קיבל פטור ממס הכנסה ואנחנו היום נבוא ונבטל לאותם אנשים שהמוגבלות שלהם ברורה לכל, שהיא מוגבלות מאוד קשה בתקופות האלה, שההוצאות שלהן עצומות ויש כאלה שאני יודע שאפילו מוכרים נכסים על-מנת לעבור ניתוחים מיוחדים, לעבור טיפולים מיוחדים ולנסות להציל את חייהם.

באיזשהו מקום אני חושב שמוצדק לתת לאותם מקרים. אני לא מדבר על מקרי גב, לא על שבירת רגל וכולי כי גם לי כאן דוגמה, הנכה הזו שיושבת על כיסא גלגלים לא הייתה זכאית לפטור ממס הכנסה כי לא היו לה תשעים אחוז אלא פחות מתשעים אחוז. הנכות למס הכנסה נקבעת מתשעים אחוז ולכן אין שום הצדקה לבוא כרגע ולדבר על שבר רגל. שבר רגל לא מקבל, גב לא מקבל, שבר יד לא מקבל, יכול להיות גם יד ורגל ולא יקבל.

מי שלמשל יש לו בעיה של סרטן ולא חוזר למעגל
העבודה ונשאר נכה, זה יחול עליו.

יש רבים שחוזרים לעבודה.

יש לנו היום הרבה נכים שיש להם סרטן והם
עוברים טיפולים ובסופו של דבר הם יוצאים מהגידולים ומצליחים להציל אותם. היום מצליחים להציל חלק מהאנשים, אז מה, לבוא ולהגיד לו שבאותה תקופה אין לו פטור? אני יכול לספר לך על אנשים שמכרו בתים ואני רב עם משרד השיכון שצריך להכיר בהם עוד פעם ולתת להם סיוע ואותם אנשים בצרות כלכליות גדולות. לבוא ולומר להם שאנחנו לא מכירים? אני הייתי אומר בואו נעשה הבחנה ונאמר שאם הוא עונה להגדרה של תשעים אחוז לפטור ממס הכנסה, הוא ימשיך לקבל. כל מי שלא עונה להגדרה, לא יקבל כי גם היום הוא לא מקבל.

מישהו פעם ישב על המדוכה וחוקק את החוק הזה
והלא לא לחינם קבעו את מה שקבעו אלא יש תבונה במה שקבעו. מדובר באדם שמאבד את כושר עבודתו, בין אם זה למשך זמן קצר כזה או אחר ובין אם זה לזמן ארוך.

מה ההצדקה המוסרית של זה? אני מדבר על אדם
ששוכב בבית עם גבס על הרגל.

אדם כזה לא מקבל היום.

מקבל.

כמי שהיה פעם עורך-דין שעסק בענייני נזיקין,
כולנו מכירים את זה שיש נכות זמנית לפעמים של מאה אחוז ובסוף נגמרת באפס אחוז. זאת אומרת, אם הוכח שבן-אדם שעיסוקו בהליכה, איזושהי עבודה שקשורה בהליכה והוא שבר רגל וחודש ימים הוא לא יכול לצאת מהבית, בחודש הזה יש לו מאה אחוז נכות.

אני רוצה לומר למר דורון יהודה שחולים קשים
שצריכים תרופות מיוחדות לא נכללים היום בסל הבריאות ואנשים מוכרים את הנשמה שלהם כדי לממן אותן. צריך לעשות הפרדה בין זה שיש לו שבר ברגל לבין הדברים שאתה מדבר עליהם. אי-אפשר לכלול את הכל בחבילה אחת.

חוץ מסרטן אני לא רואה שום דבר נוסף.

מדובר באובדן כושר עבודה מוחלט.

יש חולה בקופת חולים לאומית שהוא חולה
המופיליה מיוחדת ואני על-פי כל חוק במדינת ישראל לא חייב לממן אותו.

החולים האלה בדרך כלל לא חוזרים למעגל
העבודה, כך שאין בעיה לגביהם כי מי שהוא בירידה מתמדת, אין לו בעיה. הבעיה היא אלו שחוזרים לחיים נורמליים.

ואז אתה נתקל בדברים כאלה שאם אדם מקבל
תרופות שהן לא בסל הבריאות, יש סיכוי שהוא יחזור למעגל הזה בחזרה, אבל בינתיים הוא מוכר את נשמתו.

בינתיים הוא לא עובד.

הוא מוכר את הבית שלו.

מצד שני גם יש מקרים של מישהו שקיבל התקף
לב, שכב חודש בבית ואחר-כך חזר לעבודה.

זה קורה לעשרות.

הסביר מר דוקלר בישיבה קודמת שהמטרה של
הפטור הזה הייתה לעודד נכים קשים לצאת לעבודה ושלא ישבו בבית. לא הייתה כוונה שמישהו שיש לו משהו זמני, אירוע זמני, באותה תקופה לא ישלם מס הכנסה. יכול להיות שמדובר באדם עם הכנסות מאוד גבוהות.

על מה אתה משלם את המס? אתה הרי לא עובד.

שכיר לא ממשיך לקבל משכורת בימי המחלה?

זאת בדיוק נקודה. בואו ניקח את הדוגמה הקשה
שאני חושבת שכולם מסכימים עליה. מדובר באדם שחלה בסרטן ונגיד שבמשך ששה חודשים הוא קיבל טיפולים כימותרפיים. השאלה היא האם הדרך הנכונה היא לתת לאדם האמיד ביותר שהכנסתו גבוהה ביותר את הפטור מהמס. בעצם אנחנו אומרים כאן שאנשים שהכנסתם נמוכה לא ייהנו מההטבה הזאת. אם מר הירשזון נותן לנו דוגמה של אדם שלא יכול לקבל את הטיפולים, השאלה אם עדיף לעשות זאת באמצעות המס ואנחנו חושבים שלא.

זה נכון, אבל אם היה לך פתרון לכולם והיית
אומרת שמי שחולה בסרטן יש לו איזה משהו מהמדינה, ניחא. אבל על-ידי זה שלא כולם מקבלים, גם אלה המעט שמקבלים לא יקבלו.

אני מייצגת אוכלוסייה חלשה, בעלי עסקים
קטנים, שאם בעל העסק שוכב במיטה שלושה חודשים, העסק שלו סגור, הוא לא מרוויח אגורה אחת.

אם הוא לא מרוויח, הוא לא משלם. מס הכנסה
משלמים בגין הכנסה.

הוא משלם את המס בסוף השנה והמס הוא בסך
הכל על הכנסתו השנתית.

על התקופה שהוא עבד.

נכון. אם הוא יקבל פטור על אותם שלושה
חודשים, הוא ישלם פחות מס.

אדם שמפסיק את עבודתו, שלושה חודשים לא
יכול לגשת לביטוח הלאומי כדי לקבל מה שנקרא קצבת נכות או כל קצבה כלשהי. שלושה חודשים הוא צריך להיות בהמתנה. זאת אומרת, לנכה יש כבר נזק. הוא מקבל רק מהיום שהוא הגיש בקשה.

מה קורה אם לאדם קטעו את שתי הרגליים?

הוא צריך לחכות שלושה חודשים.

בשלושת החודשים האלה לא משלמים לו?

לא משלמים לו כלום. רק בתום שלושת החודשים.
הוא בכלל לא יכול לגשת לביטוח לאומי.

מה יעזור לו מס הכנסה במקרה הזה?

אם יש לו הכנסה כלשהי על-ידי זה שהעסק עובד
ומופעל על-ידי קרוב משפחה ויש לו רווח, הוא יכול לחיות עם אותו כסף, מדוע צריך לבוא ולעשות לו מבחנים יותר קשים? אני מדבר על נכות של תשעים אחוז.

אנחנו לא רוצים לפגוע בנכים הקשים לאורך
שנים, אבל אנחנו עדים לתופעות שמקבלים בביטוח לאומי פטור של מאה אחוז לחודש וחצי ועל החודש וחצי רוצים פטור ממס הכנסה. אני חושב שזה לעשות פלסתר את כוונת המחוקק. אין שום כוונה לפגוע במקרים קשים.

לגבי נכות של מאה אחוז בביטוח לאומי - אם היה
נציג של ביטוח לאומי יושב אתנו, היה אומר את מה שאני אומר – לא קובעים מאה אחוז לנכה ששבר רגל ולא לנכה ששוכב במיטה בגלל בעיות בגב. אם קובעים, קובעים באופן זמני.

לכאבי גב קובעים מאה אחוז לתקופה של חודש
וחצי.

עצם הדרישה היא בעצם לבטל פטור שחל תקופה
קצרה מאוד. זאת אומרת, אם נניח אדם היה נכה לפי דברי דוקלר נניח בחודש ינואר, אתה נותן לו פטור עד סוף שנת המס. אם הוא בריא לאחר מכן, צריך להיות ברור שהוא לא מקבל את הפטור. זאת אומרת, כל הפטור שאתה רוצה לבטל פה הוא פטור של חלק משנת מס. אתה מדבר פה על מצב שאם הוא היה חולה חלק משנת המס, אתה רוצה לבטל לו את הפטור לגבי יתרת שנת המס.

אחר-כך הוא משלם מס על הכנסותיו באופן רגיל.

מדובר כאן בביטול של פטור שהוא מזערי בלבד.

זה כמה עשרות מיליונים בשנה.

אני אומר לך שבשנים האחרונות לצערנו - באמת
עושים פלסתר ופוגעים בנכים האמיתיים לאורך זמן – נוצרה "תעשייה" שעל כל כאב גב, על כל איזושהי מחלה במשך חודש וחצי-חודשיים, מקבלים פטור.

מחפשים את המימון בנכים שחולים במשך חודש
וחצי-חודשיים והשאלה היא אם חלק מהכסף עובר באמצעות ביטוח לאומי. בעלי שכר שמשתכרים שלושים אלף שקל – ויש הרבה כאלה, אנשים עם מקצועות חופשיים – הכסף יחזור באמצעות ביטוח לאומי.

אם זאת תאונה, זה חוזר. אם זאת מחלה, זה לא
חוזר.

האישה הופכת להיות עובדת וביטוח לאומי יגבה
את הכסף. ברגע שמס הכנסה מכיר באישה שעובדת בעסק הבית, הוא הופכת להיות מבוטחת, כך שהוא גובה ממנה גם כן.

אתה מדבר על קטע אחר.

על הקטע שמקטין את עלות המימון.

אתה אומר שזה לא עולה 500 מיליון.

בדיוק.

אתה לא דיברת על ביטול הפטורים אלא על כך
שעלות החוק היא פחותה.

מקבלים את הכסף דרך ביטוח לאומי וזה הרבה
כסף. ביטוח לאומי גובה היום 14 אחוז, דהיינו בעלי הכנסות של 400 אלף שקל, אותה אישה שתיחשב כאישה בחישוב נפרד כעובדת בעסק עם בעלה, היא תשלם ביטוח לאומי.

מה זה 400 אלף שקל? הטענה היא טענה ואני
רוצה ללמוד אותה.

הוא אומר שהכנסות הביטוח הלאומי יגדלו, אבל
אתם כמס הכנסה תפסידו. אישה עובדת שלא משלמת ביטוח לאומי, כאישה עצמאית היא תצטרך לשלם ביטוח לאומי.

הבסיס הוא על סכומים הרבה יותר נמוכים. אני
מקבל את הנקודה, אבל בואו ניקח דוגמה יותר ריאלית.

הטיעון שלך מובן והייתי אומר שהוא גם נכון.

אני מהאוניברסיטה העברית והגעתי לכאן
מהתנועה הקיבוצית.
שתי הערות בקשר לנכים. הוויכוח כאן בעצם למה הנכים מקבלים פטור. אתם הצגתם את זה, כך זה עלה בדיון, לעודד את הנכים לצאת לעבודה. יש נכים מאה אחוז שלעולם לא יוכלו לצאת לעבוד וזה הוויכוח הגדול. הרעיון במתן הטבות מס לנכים זה פשוט יישום עקרון היכולת לשלם. אדם בריא, כשלוקחים כמה הכנסה פנויה הוא צריך אחרי מילוי כל הצרכים שלו, כשמשווים אותו לאדם נכה, אתה לא יכול להפיל עליו את אותן אמות מידה. אדם שחלק מהשנה, השאלה עד כמה עקרון היכולת לשלם בעניין הזה. זאת אומרת, זה לא כמה אני מסבסד נכים אלא זה חלק ממבנה מס נורמטיבי. דהיינו, לא רוצים לעודד נכים, לא רוצים לעשות להם שום דבר אלא רוצים להחיל עליהם את אותן אמות המידה. לפי השיטה הזאת הדיונים נראים לגמרי אחרת. בפועל זה מה שקורה, כי נכה למשל של מאה אחוז שלא יכול לעבוד, אל תיתן לו פטור כי לעולם לא תוכל לשלוח אותו לעבודה. אתה לא נותן לו פטור כדי לשלוח אותו לעבודה.

אבל אם אתה רוצה לעודד את הנכים לצאת
לעבודה, אתה רוצה לתת לו איזשהו תמריץ שהברוטו והנטו הוא אותו הדבר.

הרעיון הוא שאתה צריך לתת לו כסף שיישאר לו
אחרי מילוי הצרכים שלו כמו לאדם בריא.
לגבי הפטור של מי ששוכב עם גבס. אני חושב שאתה מבלבל בין שני דברים: יש לנו את סעיף 9.5, ועל זה מדובר כאן, ויש סעיף אחר, 9.7(א) לפקודת מס הכנסה שנותן פיצויים בגין נזק.

לא, לא על זה מדובר.

אחד שלמשל שובר רגל, מקבל פיצוי.

לא מדובר על פיצוי בגין נזקי גוף.

אי-אפשר לקבל בגין 9.5.

מדובר על מאה אחוזים.

אני מצטרפת לדעתו של פרופסור גליקסברג ואני
רוצה להשלים.

מאיפה יבוא הכסף למדינה? כולם רק רוצים
לקחת ואף אחד לא רוצה לתת.

אנחנו בעצם מדברים כאן על זה שכאשר נכה
מוכר בתשעים אחוז נכות, הוויכוח הזה לא צריך להיות כאן בוועדה כי אלה הסטנדרטים. הקריטריונים לתת את התשעים אחוז נכות, הם קריטריונים די חמורים. אדם עם רגל שבורה לא מקבל תשעים אחוז נכות. עכשיו אנחנו נכנסים לבחינת הטבלה של הביטוח הלאומי לגבי אחוזי הנכות והבחינה של הטבלה של הביטוח הלאומי לגבי אחוזי נכות, עד כמה שאני יודעת, אדם עם רגל שבורה מגיע אולי במקרה גרוע לארבעים אחוז נכות והוא לא יגיע לתשעים אחוז נכות. אם הוא יגיע לתשעים אחוז נכות, זאת לא רק רגל שבורה אלא זו נכות, ואם זו נכות, אין מה לעשות ואי-אפשר לבטל אותה.

אנשי הביטוח הלאומי שהוזמנו לדיון היום אמרו
שאין להם עניין לבוא. הם אמרו שמאחר שבסך הכל הם קבלן ביצוע בעניין הזה, הם חושבים שהם לא צריכים לבוא, אבל אני רואה שאנחנו כן צריכים אותם כדי להבהיר את העובדות.

גם את אנשי משרד הבריאות.

נכון. כנראה שלישיבה הבאה הם יוזמנו.

צריך להזמין את דוקטור חיה קטן כדי שיסבירו
מי זכאי לקבל מאה אחוז נכות.

אנחנו נמצאים בעלטה כי אנחנו לא יודעים את
העובדות, האם אחד עם רגל שבורה יכול לקבל מאה אחוז נכות או לא.

על פריצת דיסק ושכיבה של חודש וחצי בבית,
אנשים קיבלו אחוזי נכות. יש הבדל בין מאה אחוז נכות לכל החיים לצערנו לבין מאה אחוז נכות לחודש וחצי.

הנכות עליה מדובר בסעיף 9.5 היא נכות תפקודית
או נכות רפואית?

שניהם.

תפקודית זה 15 אחוז בסך הכל.

בנפגעי עבודה אפשר להוסיף נכות רפואית עד 15
אחוזים בגלל נכות תפקודית.

כדאי שנזמין את הגורמים שעוסקים בזה יום יום
והם יספרו לנו את העובדות.

הייתי חבר ועדת בן-בסט וזה עלה בדיוני הוועדה.
מה שהוחלט שם אני חושב שזה הגיוני כדי לצאת מהפלונטר. הוחלט שם בעצם לטפל בבעיה הזאת בדרך של הקטנת סכום הפטור.

לקבוע תקרות.

תקרות אחרות.

אבל אני מבין את מס הכנסה שלא רוצה להתעסק
עם בן-אדם שבא בטענה של נכות זמנית של חודש וחצי ומביא תעודות.

אני מודה לך על הערתך. אנחנו נזמין לישיבה הבאה את אנשי הביטוח הלאומי שתתקיים בהקדם.

אני חושבת שמה שלא הצליחו בוועדת בן-בסט זה
פשוט לשים מכשול בפני עיוור ברעיון החשוב מאוד של ההפרדה.

הנושא עלה עוד לפני ועדת בן-בסט.

לדעתי לוועדת בן-בסט היו כמה הצלחות שאני
מתנגד להן בכל תוקף כמו מס עיזבון ומס מתנות, כך שאני לא מקדש את ועדת בן-בסט לא לכאן ולא לכאן.

כאמור, נזמין את אנשי הביטוח הלאומי ואנשי משרד הבריאות כי אולי גם להם יש משהו לומר בעניין הזה.

בכל מקרה אני מבקש מכם לנסח את הסעיף. תשאירו לנו אותו פתוח שנוכל לכתוב את מספר החודשים. אני חושב שגם צריך למנוע חיכוך בין האזרח לבין הרשויות, כי אני לא חושב שבתקופות מאוד קצרות יש הצדקה לכך. תכינו לנו את הנוסח, אבל את מספר החודשים תשאירו ריק.

יש כאן הצעה לבטל את הפטור או את המס המופחת על ייצור פטנט שהיום הוא ארבעים אחוז ולהביא אותו לשיעורי מס רגילים. אני מבין שבעניין הזה אין מחלוקת. אף אחד לא בא להגן על זה ואני מבקש מכם לנסח את הסעיף.

יש פה טעות אופטית או היסטורית. כל הפטור
הזה, כשפעם היו 80-76 אחוז מס ליחיד, אז ארבעים אחוז נחשב למשהו. היום כששיעור המס של חברות הוא 36 אחוז, בארבעים אחוז יש משום החמרה. הייתי אומר שכל התיקון צריך להתבטא לא במסגרת הזאת. כל הנושא של פטנטים צריך לבוא לידי איזו חשיבה.

הצעת החוק שאנחנו מדברים על חישוב נפרד לבני
זוג שאני רואה בה חשיבות גדולה, להם קשה לבלוע אותה בגלל העלויות. בכל ישיבה זה מתייקר בעוד מאתיים מיליון שקלים וזה נהיה יותר קשה. אני רוצה להקל עליהם את הבליעה. כשיש לך גלולה מרה, אתה
נותן הרבה מים, נותן דבש, עושה משהו לשפר את יכולת הגבייה.

אני מבקש מכם לנסח לנו את הסעיף לגבי הפטנטים.

מס מופחת על הכנסות יורשים לאחר פטירת המוריש. רואה חשבון נפטר, יש הכנסות שהוא לא גבה, שכר טרחה מלקוחות, יורשיו היום משלמים מס מופחת.

הם משלמים ארבעים אחוז.

אנחנו רוצים שהם ישלמו מס רגיל. יש מישהו
שרוצה להגן על היורשים?

גם בנושא הזה מדובר אך ורק בעצמאים. כאשר
אדם מחזיק חברה והולך לעולמו, הוא עצמאי. אני מדבר לאו דווקא על עצמאים אלא על יחידים. זה חל באותה מידה עם גל משכורת וזה חמור מאוד, אבל כעצמאי וגם כשכיר בנסיבות האלה אני סבור שזה לא המקום להתאכזר למשפחה שבעצם מקבלת כסף שאילו הנפטר היה בחיים, הוא היה משלם עליו עשרים אחוז מס.

למה? הוא היה משלם מס מלא, הוא היה משלם
חמישים אחוז.

אנחנו רוצים שהוא יבוא בנעלי המוריש גם לצורכי
המס.

אם זה ארבעים אחוז מס, צריך להבין שצריכה
להיות פה גם החמרה מסוימת. אם נניח אותו מוריש היה עשרים אחוז, כי אז הסעיף הזה הוא סעיף מחמיר.

לא יעלה על ארבעים אחוז. אם יש לו שיעור מס
נמוך יותר, בוודאי שלא נחייב אותו בארבעים אחוז, אבל אם יש לו שיעור מס של חמישים אחוז, היורש ישלם ארבעים אחוז.

אנחנו מדברים פה על עשרה אחוז מס?

מאחר שההכנסה הזאת תהיה בעצם הכנסה של
היורשים ולא של המוריש, בהתאם להצעה שלכם המס בגין אותה הכנסה יהיה בהתאם לשיעור המס החל על היורשים או בהתאם לשיעור המס שהיה חל על המוריש?

על המוריש. זה כמו מס עיזבון, אבל זה לא מס
ירושה.

הייתי רוצה שיובהר שאם זו הכנסה מידי המוריש
מיגיעה אישית, שייוותר הסיווג הזה של הכנסה מיגיעה אישית ולא יהפכו את זה להכנסה שאיננה מיגיעה אישית ואז המס קופץ ל35- אחוזים.

מר דוקלר, העניין הזה של ההכנסה מיגיעה אישית
אין לו שום הצדקה. ועדת בן-בסט התייחסה לזה?

כן. בגדול.

את העיר אילת אני לא מעלה היום בכלל כי פנה
אליי ראש עיריית אילת ואמר לי שרק אתמול ההזמנה שלנו הגיעה אליו. נדבר על מוניטין.

במקור דיברנו על ביטול מוחלט של שיעור המס
המיוחד שיש היום.

ועדת בן-בסט התייחסה לעניין הזה?

לא התייחסנו למוניטין כי הזמן לא הספיק לנו
לגעת גם בזה. במהלך הדיונים אחרי ישיבות הוועדה היו שיחות עם מס הכנסה.

וזה נכלל. הבאנו את זה לידיעת חברי הוועדה ואני
חושבת שהייתה הסכמה.

אנחנו מציעים ששיעור המס על מוניטין יהיה 25
אחוז במקום עשרה אחוזים, וזה גם מסתדר עם החשיבה של הרפורמה של בן-בסט. עלייה מעשרה אחוז ל25- אחוז היא לא דרמטית מדי ואין פה צורך בהתעסקות עם נושא הפחת. לכן אנחנו ממליצים על 25 אחוז וזה תיקון שהעמסנו מהדיון בפעם הקודמת עד הישיבה הזאת. אנחנו עובדים בשני הכיוונים.

כמה אתם עומדים להרוויח בהעלאה מ20- ל25-
אחוזים?

אני מעריך את זה בשבעים-שמונים מיליון שקלים
בשנה וזו הערכה גסה כי מאוד קשה להעריך.

אני חייב לברך את ידידי מר דוקלר שביצע
איזושהי תפנית מסוימת בעמדתו מהפעם הקודמת והוא מוריד את המס ל25- אחוזים. אני עדיין סבור שהשיעור הוא גבוה ואני מדבר כעצמאי.

עצם מיסוי המוניטין, משמעותו חד וחלק הפרת הטיפ טיפה ניסיון לאזן בין שכירים לעצמאים. לשכיר יש את הפטור שדוד דיבר עליו קודם בעניין ה9.7-, כאשר פיצויי פיטורים פטורים ממס.

עם תקרה.

נכון. אני סבור שזאת הדרך שצריך להפעיל גם על

עצמאי.

איך היית מציע?

אותו הדבר. עם סיום העבודה, אני סוגר את
העסק, לא עובר לעסק אחר, תן לי פטור מפיצויי פיטורים שמקבל השכיר.

אתה אומר שאם ניתן על כל שנה שהעסק היה
פתוח מס מופחת על מוניטין בשיעור של מקבילה לפיצויי פיטורים.

מצוין.
מה שנעשה פה בעצם דווקא עם העצמאים, עצם העובדה – וכבוד היושב-ראש ידוע בכנסת כמגן בהא הידיעה על העצמאים – שהכריכה של חישוב משותף וחישוב נפרד, עם הביטול שיש לעצמאים בכל פקודת מס הכנסה, זה ערבוב של מין בשאינו מינו וחייבים בכלל לא להעלות את זה כאן על סדר היום ולא בהקשר הזה.

עשיתם חישובים על מה היה קורה לו היינו
אומרים שהמס המופחת לגבי מוניטין יהיה בשיעור של 9,300 שקלים על כל שנה שהעסק היה פתוח?

לא, לא עשינו.

אתם יכולים לעשות תרגיל כזה?

אפשר לבחון את זה.

צריך שלא יהיה מצב של עסק שצבר המון חובות
לגבייה ומוכרים אותו כמוניטין.

לייחד את זה רק למוניטין של יחיד ולא למוניטין
של חברה. זאת אומרת, לגבי החברה נבטל את ההוראה המיוחסת למוניטין ונייחד את זה רק ליחידים. גם לא לפי 9,000 שקלים וכולי אלא לפי אותו מנגנון של הצטברות.

בעסק לא משנה אם הוא יחיד או חברה.

בהמשך למה שאיתן צחור אמר בעניין המוניטין,
אני חושב שצריך להחיל את זה גם על מכירת נכס ולא רק על מוניטין. יכול להיות שאדם מכר נכס, מבנה, ולא מוניטין.

אז יש מס שבח, מס רכוש. זו טריטוריה אחרת.

אם ילכו רק למוניטין ולא ילכו לנכס, יהיה עיוות.

על מכירת נכס עסקי יש מס שבח. גם שכיר שמוכר
חנות שיש לו, משלם מס שבח.

היום הפסיקה התאכזרה במידה רבה למוניטין של
היחידים. כלומר, צמצמו את זה. אם אתה שואל אותי מה זה מוניטין, זה לא מה שאתה חושב אלא זה כלום. היום כדי להוכיח מוניטין צריך להוריד את הר האוורסט ממקומו. אין מוניטין כמעט ליחיד על-פי הפסיקה דהיום.

אז מה אתם פוחדים? אז אתה מבטל דבר שלא
קיים.

זו פסיקה שתתברר בבתי-משפט.

בדרך כלל אין לך סיבה להילחם על דבר שלא
קיים.

אני חושב שעדיין לגבי המונח שהוגדר בפקודה
כזכאי להטבות המס, כשכיר, אם ההצעה תתקבל, צריך באמת להרחיב את המונח מוניטין לא לנכסים מסוג מקרקעין אבל בהחלט לכל מקרה שאדם אוסר על עצמו להתחרות עם זולתו, נניח, ועל כל מקרה של העברת לקוחות או תיקי לקוחות. כל הדברים האלה כן צריכים להיכלל במסגרת המונח מוניטין לצורך העניין הספציפי.

אני לא יודע בדיוק איך עושים את מה שאתה
אומר. נניח אדם שעבד במקום מסוים, אנחנו יודעים שבתי-הדין לעבודה יותר ויותר ליברלים ולא מכירים בפסקאות ההגבלה, אבל נניח שמכירים בפסקת ההגבלה ושנתיים הוא לא יכול בענף המחשבים לעשות משהו. איך פותרים את זה?

אתה מדבר על עצמאי שמוכר את עסקו ושנתיים
אסור לו להתחרות בזולתו. היום זה לא נחשב למכירת מוניטין כי הוא מקבל עבור זה כסף. אני לא אתחרה בך ואני אקבל עבור זה מיליון שקל. פעם זה היה מוניטין אבל היו זה כבר לא מוניטין.

תביא לנו איזה נוסח למרות שזה כבר פועל בכיוון
הנכון. אני רוצה למצוא להם מקורות מימון ואתה רוצה לעזור לי להפיל את העלות.

אנחנו חושב שמבלבלים כאן שוב בין שני דברים
שונים לחלוטין. מוניטין בכלל לא קשור ליחיד וגם הפתרון לתת השוואה בין עצמאים לשכירים דרך המכירה, זה גם עיוות. מה יעשה עצמאי שהוא לא מוכר את הנכס שלו? הוא גם רוצה את ההטבות האלה של עצמאי.

אני אומר שצריך להשוות בין עצמאים לשכירים בלי קשר לדיון כאן. מוניטין צריך להיות ממוסה במס מלא, בניגוד למה שאיתן אומר, וצריך להיות מוכר כהוצאה. צריך לזכור שנורא קל להוריד את זה ל25- אחוזים אבל תבינו שזה לא מוכר כהוצאה. זה הנכס היחיד שלא מוכר כהוצאה.

לכן אנחנו מציעים רק 25 אחוזים.

אין כזה דבר. אם מחליטים שזה נכס שחייב מס,
זה צריך להיות חייב בחמישים אחוז ליחידים ו36- אחוזים לתאגידים והוצאה. לא יעזור כלום כי לא יכול להיות שאדם קונה נכס ולא מקבל עליו הוצאה.

למה על עשרה אחוז אתה לא מתקומם?

אני נגד המיסוי של המוניטין ואמרתי את זה גם
בוועדת בן-בסט. צריך להטיל מס מלא ולהכיר בזה כהוצאה, כמו שזה בארצות-הברית. אם אתה לא מוכן להכיר כהוצאה, צריך להיות עשרה אחוזים.

אנחנו בדעה שאין לבטל את הפטור שקיים כיום
של עשרה אחוזים לגבי מוניטין וזה מהנימוק דווקא כן של עורכי-דין שיש הרבה מאוד עורכי-דין בעלי משרדים שכאשר בגיל מסוים הם חושבים להפסיק לעבוד כעורכי-דין, מה שנותר להם זה למכור את המשרד עם הלקוחות לעורך-דין אחר ובעצם אחרי המכירה הם פורשים לגמלאות. הם עצמאים.

את היית מוכנה שההגבלה תהיה רק לגבי מי
שפורש מהמקצוע? הוא יהיה פטור ממכירת מוניטין, אבל אם הוא בגיל 35 והוא ממשיך לעבוד במקום אחר, הוא כן יהיה חייב? את היית מוכנה לסייג את זה?

זה לא ישים.

לגבי שכירים, אין שכירים כאלה.

אתה לא יכול לעשות את זה עם כל אחד. אתה
אומר שאם הוא מעל גיל 60, הוא פטור.

לגבי שכירים אין הגבלות כאלה כי זה לא ריאלי
ולכן אני לא חושבת שלגבי עצמאים צריכות להיות הגבלות כאלה וגם זה לא ריאלי. המקצת של המקצת, המינימום של עשרה אחוז, אני חושבת שזה לא קשור לשאלה שלנו לגבי חישוב נפרד ומיוחד.

לא, זה לא קשור. זה קשור רק למימון.

הייתי מציעה להוציא את זה בכלל מהדיון שלנו
במסגרת של הצעת החוק הצודקת שלך.

יש לנו עוד שני סעיפים קטנים ושניים גדולים.
אחד הסעיפים הקטנים זה רק תיקון שאפילו אני לא יודע מה העלות, אלא פשוט למנוע אי-הגיון בפקודה, זה בתיקון סעיף 177 כך שניתן יהיה לקזז ניכויים במקור מהמקדמות, רק ניכויים במקור שלא משכר.

את זה קיבלת.

כולם הסכימו לזה עוד בישיבה הקודמת.

היום חוקית אפשר אפילו לקזז לו ניכויים במקור
משכר, מהמקדמות השוטפות.
נושא נוסף שהוא גם כן בשם ההגיון זה הנושא של 190(א)(2) שכאשר נישום מבקש הקטנת מקדמות ומסתבר שהקטנת המקדמות לא מוצדקת, שלקיחת המס לפי הדוח 190(א)(2) לא תיקח בחשבון תשלומים שהוא שילם לבעל שליטה בדקה התשעים.

רוצים לומר משהו בעניין?

זה מוסכם. לגבי הנושא של המוניטין, אני מוכרח
להביע-לא מחאה- אבל להתייחס לדברים שנאמרו על-ידי ידידי פרופסור גליקסברג שבעצם מנסה להשאיר את המיסוי המלא על מוניטין. מבחינתנו לא יעלה על הדעת. אנחנו חושבים שמטרת האוצר היא רעיון יפה שאולי עוד ייכתב עליה רבות ונצורות, אבל קודם כל מבחינת השטח אני מקווה שאנשי הציבור יאמצו את הרעיון להשוות בינינו לבין שכירים. עצם העיקרון הזה הוא חשוב לנו והרעיון כשלעצמו מחייב.

מכירת מוניטין זה רווח הון.

גם פיצויי פיטורים. אנחנו רוצים השוואה בין
שכירים לעצמאים כי האפליה הזו צורמת.

עוד נושא שיש לנו פה את העקרונות שלו זה
הנושא של רכישת חברות בהפסדים.

כדי שתדעו על מה אנחנו מדברים, אני אקרא מה
אמר מר דוקלר בפעם הקודמת: "היום בתכנון מס, במקום להקים חברה חדשה, נרכשת חברה שצברה הפסדים ניכרים וזאת כדי לאפשר ניהול פעילות כלכלית שלא תחויב במס בשל קיזוז הפסדי העבר. בארצות-הברית ובבריטניה, אומרים שנקבעו שם הוראות שנועדו לקבוע קיזוז הפסדים כאלה". אגב, תעבירו אלינו את הנוסח הקיים שם. אנחנו תמיד שמחים ללמוד מניסיון של מדינות מתוקנות. "מוצע לקבוע גם אצלנו הערה דומה וכולי".

אני חוזר עוד הפעם על העיקרון שאנחנו לא רוצים
לפגוע בשיקום חברות כושלות בצורה אמיתית. אנחנו רוצים למנוע את התופעה הנפוצה במקומותינו שחברות מרוויחות רוכשות חברות בהפסדים על-מנת שיהיה להן מה לקזז. לכן אנחנו קובעים כאן מבחנים של שינוי מהותי בשליטה ושינוי מהותי בפעילות הכלכלית. אני רוצה לומר שאצלנו כבר יש נוסח מאוד מקצועני.

אתם לא מכירים בכל קיזוז של כל קנייה של
חברה מפסידה.

יש סעיף של עסקה מלאכותית.

העניין הזה נמצא עכשיו בבית-המשפט העליון.
פסק-דין רובינשטיין נמצא עכשיו בבית-המשפט העליון. הסעיף שמציגה הנציגות היא ורסיה של תיקון אחר שהיה והתיקון הזה הוא דרקוני והוא לא עבר בוועדת שרים לענייני חקיקה לפני עשר שנים משום שהוא דרקוני.

חוץ מסעיף הסד, אם אני מנהל היום חברה שהיא
בעסקי הדפוס וקניתי חברה מפסידה מאוד בעסקי הירקות, אני יכול לקזז באופן טוטאלי?

אם אני מצליחה להוכיח שקנית את חברת
הירקות רק כדי לקזז, אתה תקזז את זה.

למס הכנסה יש סעיף כללי, סעיף 86 לפקודת מס
הכנסה, עסקה מלאכותית. הם לא הפעילו אותו נכון בפסק-דין רובינשטיין עם כל הכבוד. בית-המשפט המחוזי לדעתי נתן פסק-דין מוטעה ולהערכתי הוא יתוקן בעליון והפרקטיקה הזאת תתבטל. בארצות-הברית ובאנגליה אלה דברים שונים, אין הוראה כללית של סעיף 86.

השאלה היא לא שאלה טכנית משפטית, האם
אפשר לתקוף את זה בזווית של חוק כזה או חוק אחר אלא השאלה היא מוסרית. לפעמים הניסוחים הם לא מספיק בהירים ומשאירים אפשרות לפרשנות כזאת או אחרת. בוא נדבר במישור הערכי. האם במישור הערכי אנחנו חושבים שזה דבר מוצדק שקונים חברה שהפסידה המון כסף בתחום מסוים וכל הקנייה שלה נעשית כדי לגלגל רווחים עתידיים ממקום אחר עליה, או שזה לא טוב. אם זה לא טוב ערכית, אז בוא נראה איך אנחנו מתמודדים עם הניסוחים.

זו בדיוק הנקודה. אם יהיה ניסוח כזה שיגיד
שקנית את החברה רק לצורך רכישת ההפסד, לא צריך בשביל זה כלום כי זה סעיף 86. דרך זה הם מטילים מגבלות אחרות, למשל, שינוי מהותי בפעילות. צריך גם לזכור איך נוצר הפסד.

מוסרית אתה מסכים שצריך לסגור את הפרצה.

יש לנו כבר ניסוח.

מה הקשר לשינוי בשליטה? אין קשר בין הדברים.

אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים להשיג ואנחנו
רוצים להשיג את הפיקציה הזאת, לא כשיש משא ומתן אמיתי לחדש פעילות. זו בעצם עסקה מלאכותית אבל אתם רוצים כלים יותר ברורים. תנסו למצוא לנו נוסח מתאים. זה צריך להיות מנוסח כך שלכאורה אם חל שינוי מהותי או חל שינוי בפעילות, לכאורה זו עסקה מלאכותית, אולי להעביר את הנטל, אולי הוא יוכיח שבאמת הכל היי-טק, הוא העביר את החברה אמיתית.

ההצעה שלהם מפורטת אבל היא פוגעת
בנישומים.

בין עסקה מלאכותית - שזה נניח המצב הקיים,
שאני מבין שהיא לא מספיק קונקרטית כדי להעמיד את הדבר הזה במבחן אמיתי, לבין לבוא ולומר שאתה רוצה שני דברים מצטברים, שינוי מהותי בחברה ושינוי מהותי בפעילותה הכלכלית, זה לדעתי יותר מדי גורף. אם אתם רוצים שלא תהיה עסקה מלאכותית אל תגידו שאתם רוצים לתפוס את אותו אחד שעושה את הפיקציה רק כדי לא לשלם, אז תקראו לזה אחרת. אל תבקשו ממני כתוצאה מזה לא לעשות שינוי מהותי בשליטה ולא שינוי מהותי בפעילות. אתם יוצרים כאן שני דברים שמקשים בפרט החברות לפעמים הן חברות קונצרניות או רב-תכליתיות.

הערה כללית. אני באתי לדיון בעניין חישוב נפרד
בין בני זוג שמבחינתנו זה פשוט תיקון עוול היסטורי. אני יושבת כאן ואני שומעת איך נכנסים בדלת האחורית דיונים על חצי רפורמה חדשה ונראה לי שהעניינים פה יימשכו עד שנאלץ לפנות למה שקוראים המחוקק האלטרנטיבי. יש כל מיני חוקי מסגרת היום שלפיהם העניין הזה שלא מתייחסים – וזה בעיקר לנשים, ומכאן בא גם כל הרעיון שיתייחסו אלינו כגוף אחד – לשני בני זוג כמו שני שותפים רגילים. אנחנו נגיע עם זה למקומות המתאימים, אנחנו נקבל את החקיקה השיפוטית והעניין ייפתר.

ישבתי כאן, לצערי או לשמחתי, וצפיתי בעבודת המחוקק בכמה וכמה ועדות, ראיתי איך עברו חוקים הרבה יותר בעייתיים עם בעיות מימון הרבה יותר גדולות ולא ראיתי את הדיונים הגדולים האלה, וכאן זה באמת משהו שהוא בסיסי ביותר. אני חושבת שהדיון כאן פשוטה סוטה מהעניין. התיקון הזה צריך לעבור ואחר-כך כל הדיונים האלה בכל התיקונים שלכל אחד מהם יש את הטיעונים בעד ונגד ובכל אחד מהם צריך לקיים ישיבה בפני עצמו של ועדת הכלכלה ובכל הכבוד הם לא קשורים לעניין הספציפי הזה.

מה שיישאר מתיקון 122 זה ביטול פטורים.
לפחות כך זה ייזכר בציבור.

הדבר היחידי שמנוסח ומוצג בפני היושב-ראש, זה
נוסח הסעיף.

נשמעים פה דברי חכמים, וזו ישיבה שלישית שאני
משתתף בה, ולא הצלחתי להשיג פרוטוקולים של הישיבות הקודמות.

תיכנס לאינטרנט לאתר הכנסת.

זה לא מופיע.

אז תפנה ותבקש. אני לא חושבת שצריך להטריד
את כל הוועדה. אם היית פונה באופן מסודר למזכירות הוועדה והיית מבקש, אנחנו שולחים את הפרוטוקולים למרות שאנחנו לא מחויבים. בסוף הישיבה תיגש אלינו ותקבל.

יש עוד דבר שמטריד אותי. איך חברי הכנסת, ואני
לא רואה כאן נוכחות כל כך גדולה, אחר-כך ישמעו או יקראו את מה שנאמר כאן.

הצעת החוק הזו נדמה לי היא מדצמבר 1998
ואולי לפני, ואני חושבת שנציבות מס הכנסה שמתנגדת להצעה שמה כאן כל פעם מכשלות חדשות של דרישות חדשות ובעצם מה שקורה בשנתיים האחרונות הוא שהדיונים הפכו להיות במכשלות שמס הכנסה שם.

אני מציע הצעת החוק והכנסת הקודמת זה כבר
ורסיה נוספת כי אני כבר העברתי אותה פעם קודמת בקריאה. זאת לא חכמה לבוא ולומר שאנחנו ניתן גם לעצמאים עוד הטבה, לנשים, זה יעלה בין 200 ו500- - אני חושב שזה יותר קרוב ל200- מ500- - ובזה נגמר. איך אוצר המדינה יסתדר עם חסרון של 250 מיליון, זו בעיה שלו. אני חושב שהאחריות מחייבת גם לחשוב באותה הזדמנות אם יש לנו מקורות הכנסה שיכולים לקזז כנגד ההפסד הזה והם מוצדקים כי אנשים נהנים מפטורים בלתי מוצדקים, אני לא חושב שזה עוול שאנחנו באותה הזדמנות חגיגית כורכים את זה. היה לי מאוד קל לומר שאני רוצה לעזור לעצמאים ולנשים ונגמר העניין ואז אני יוצא גיבור גדול אבל אני חושב שהאחריות מחייבת גם לחשוב על הקופה הציבורית שלמרות איך שזה נראה היא לא בדיוק מתמלאת מעצמה. יש איזו אשליה שאפשר להוציא ממנה ולהוציא ממנה וגם לשלם פחות מסים ולא יקרה כלום.

רק שלא יעשו לנו רפורמה במס הכנסה בדלת
האחורית.

הכל מונח לנגד עיניך.

הכל כאן גלוי.

אין דברים חדשים שלא הוצגו בישיבה הקודמת,
חוץ מזה שירדנו מ50- אחוז ל25- אחוז.

הערה לסדר לקיצור הליכים. אנחנו יושבים כאן
בדיונים מאוד מעניינים וענייניים, אבל הם נמשכים. אולי אפשר פשוט לקבוע סדר מסוים, להקים צוות מצומצם נניח עם ראשי הארגונים ולהביא איזה נוסח מוסכם ולהריץ אותו.

אני התחייבתי בפני שר האוצר שהחוק הזה לא
יגיע להצבעה אלא במושב החורף של הכנסת. זאת אומרת, עוד חודש בערך.

שהוא יהיה הראשון ברשימה ולא לדחות אותו.

אני לא יודע אם ראשון או אחרון. זה לא משנה
אם זה יעבור ב1- בנובמבר או ב30- בנובמבר כי עדיין תהיה חגיגה גדולה.

בתום הישיבה אנחנו נצלם את המסמך הזה ובישיבה הבאה נשמע עוד הערות ונביא את זה לקריאה שנייה ושלישית עם תיקונים כאלה ותיקונים אחרים.

אני מודה לכם.



הישיבה ננעלה בשעה 10:30