פרוטוקולים/כלכלה/1937

5
ועדת כלכלה
27.9.2000

פרוטוקולים/כלכלה/1937
ירושלים, ג' בחשון, תשס"א
1 בנובמבר, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס' 192
מישיבת ועדת הכלכלה
יום רביעי, כ"ז באלול התש"ס (27 בספטמבר 2000), שעה 10:30

חברי הוועדה: אברהם פורז-היו"ר
אברהם הירשזון
אחמד טיבי
יהושע מצא
מיכאל קליינר
אברהם רביץ
מוסי רז

מ"מ: זאב בוים
יאיר פרץ
יורי שטרן

גבי גולן יועץ רה"מ לתכנון ופיתוח
אורית לרנר קבוצת ים טתוס
ניר קלינגר קבוצת ים טתוס
יהודה היימן התאחדות התעשיינים
אלי יפה מנכ"ל בישולי כרמל
אביעד ויסולי יו"ר "קו לצרכן"
מיכל איתן משרד הפנים
שוקי שטרן מנהל מנהלת הגז, המשרד לתשתיות לאומיות
ד"ר יחזקאל דרוקמן הממונה על הנפט
גליה תורג'מן משרד האוצר
מרים זיו מנהלת המחלקה הכלכלית 2, משרד החוץ
ראובן עזר מחלקה כלכלית 2, משרד החוץ
מוטי סלע המשרד לאיכות הסביבה
דוד יהב, עו"ד יועמ"ש, חברת החשמל
גדי מנדלסון מ"מ סמנכ"ל טכני, בתי הזיקוק
גדעון תדמור מנכ"ל חברת אבנר נפט וגז בע"מ
דוד כהן חברת אבנר נפט וגז בע"מ
אבינועם פינקלמן נשיא קבוצת דלק, אבנר נפט וגז בע"מ
אברהם פאר מנכ"ל אנרגיית המזרח התיכון
ישראל קויזר יועץ אנרגיית המזרח התיכון
ג'ינה כהן בריטיש גז
שמואל בקר דירקטור גבעות עולם חיפושי נפט
נגה בן דוד דירקטור גבעות עולם חיפושי נפט
חיים אינדיג, עו"ד יועץ משפטי, גבעות עולם חיפושי נפט
יוסי לנגוצקי מנכ"ל גל חיפושים בע"מ
דן הלפרין נציג אלפזו בקונסורטיום
י.ר. קוזלוב נציג אמישרגז בקונסורטיום
נמרוד נוביק סגן נשיא בכיר מרחב בע"צ
אורן גרובר רו"ח, סמידאן ים תיכון
דן הכהן סמידאן ים תיכון
אברהם וינרוט, עו"ד יועמ"ש, עמותת גז נפט כחול לבן
חוה לונטל עמותת גז נפט כחול לבן
רון נחמני עמותת גז נפט כחול לבן
יצחק גורן מנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה
אודי שגב

אתי בנדלר

לאה ורון

יפעת שפרכר

נושא: אספקת גז טבעי לצרכנים בישראל.












































אספקת גז טבעי לצרכנים בישראל.

אני פותח את ישיבת הוועדה. אנחנו מקיימים את הישיבה בנושא הגז הטבעי. חבר הכנסת מצא, חבר הכנסת הירשזון וחבר הכנסת שטרן ביקשו ממני לקיים את הדיון הזה.

זה ללא ספק אחד הנושאים המורכבים ביותר. נדרשתי לזאת בעקבות כל הפירסומים והכתבות. מוזר לי מאוד שאנחנו מנסים לרעות בשדות זרים כאשר השדה שלנו פורח ופורה ויש בו מן המיטב. אולי בעקבות הגז יהיה גם נפט ודלק. 17 שנים היו דיונים בוועדת הכספים על הטבות למחפשי נפט. מתברר, משיחות שקיימתי ומקריאה בעיתונים, שאנחנו הולכים לאבד את הבכורה. הייתי רוצה לקבוע עמדות ברורות יותר אחרי שנשמע את כל הצדדים. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, שנענית לפנייה ליזום את הדיון.

אין ספק שנושא גילוי הגז במדינת ישראל מהווה איזה שהוא פתח לתקופה חדשה של מקורות אנרגיה. זה תופס יותר ויותר תנופה בכתבות בעיתונים ובכל מיני מקומות. יש לזה גם השפעה גדולה על כלכלתה של מדינת ישראל בשנים הבאות. אני חושב שהמהלכים שיעשו בעתיד הקרוב הם מהלכים מאוד מאוד מכריעים. העניין מאוד מורכב. חשבתי שמן הראוי, לפני שנביע את עמדתינו, שוועדת הכלכלה תקיים דיון בנושא הזה, תשמע את כל הצדדים, כדי לראות מה באמת טוב למדינת ישראל. מה שמטריד אותי זה לא אם חברה כזאת תרוויח או חברה אחרת תרוויח, אלא כיצד תוכל מדינת ישראל כמדינה להנות מהיתרונות הכלכליים האלה.

יצא שהתבקשתי להציע הצעה פרטית למשק הגז הטבעי, שמבוססת על טיוטת הצעת חוק ממשלתית. שתי ההצעות, גם שלי וגם הממשלתית, נפלו.

אבל האם ההצעה הממשלתית לא היתה מבוססת על הגז המצרי?

שתי ההצעות היו מבוססות על אותה טיוטה ממשלתית. בדיון אמרתי מה השינויים שאני כמציע מתחייב להכניס עוד בטרם הדיון בוועדות הכנסת. השינויים האלה התייחסו להעדפת הגז הישראלי ושמירת הזכויות של אלה שהשקיעו בחיפושי הגז. הממשלה התחייבה לשינויים דומים, אבל משום מה קראה להתנגד להצעה הפרטית שלי. נכון להיום המשק מתנהל ומתנהג לפי החוק הישן. לא נראה לי שבקרוב נוכל להסדיר את החקיקה החדשה של משק הגז. אחרי שלמדתי את הנושא הזה וקיימתי ישיבה פרטית עם הגורמים הרלוונטים, הבנתי שמדובר בבחירה בין שתי אופציות: האחת - לשאוף למצב נכון יותר מבחינת יצירת התחרות ומבחינת גיוון המקורות, והשנייה - האופציה של יצירת מסגרת מעבר שבה אלה שכבר מצאו את הגז הטבעי ומוכנים להניח צנרת יתחילו בעבודתם, וזאת בתנאי שבשלב מאוחר יותר השוק הזה ייפתח לספקים שיצטרפו ומערכת ההולכה תעבור לבעלות נפרדת. אני חושב שזאת הברירה, אחרת מדובר על עוד הרבה שנים של המתנה.

לגבי הכמויות, שזה המפתח לכל שאר השיקולים, מאז יוני שנה שעברה התגלו במימי ישראל כ-50 מיליארד מטרים מעוקבים של גז טבעי.

מה הצריכה של ישראל לשנה?

הכמות הזאת היא רזרבה מוכחת. מעבר לכמות המוכחת של 50 BCM, יש לנו השערות בדרגת ודאות משתנה על אפשרות כבר בשנה הקרובה להכפיל ולשלש את המספר הזה. יש תוכניות לתאגיד ים-טתיס לקדוח קידוח במבנים גאולוגיים, שעשויים להכפיל את הכמות הזאת. מעבר לזה, מסתמנות מטרות במים יותר עמוקים ורחוקים יותר מהחוף שיכולות להיות פי 50 ויותר מן הכמות שהוכחנו את קיומה. אנחנו מדברים על כמויות אפשריות מאוד גדולות. זה לא אומר שהן ישנן. זה מאוד מרגש. זה מעיד שתפסנו את קצה החבל. אנחנו היום יודעים לאתר את הגז בקלות די גדולה.

האם במקומות האלה אפשר למצוא גם נפט?

לגז הזה אין קשר למציאת נפט. אנחנו מבחינים בין שני סוגי גז: גז ביוגני, שנוצר על ידי פירוק של חומר כימי ושמשתמר לפרקי זמן יחסית קצרים, וגז שהוא תוצר פירוק של נפט. כשמחממים נפט מעל דרגה מסויימת הוא מתפרק לגז. זה מה שקורה בבתי הזיקוק. יש לנו אפשרות להבחין בין שני סוגי הגז והמקור השונה של כל אחד מהם. הגז שלנו הוא גז ביוגני, ועל כן איננו מעיד בשום צורה ואופן על קיומם של מאגרי נפט מתחתיו. זה באשר לכמויות ולתחזיות לעתיד.

כמה צורכת ישראל?

ישראל לא צורכת. ישראל איננה צרכנית גז. מה שאנחנו צורכים בבתים זה שולי, זה לא נחשב. כשאנחנו מדברים על הסבת משק האנרגיה של ישראל לצריכת גז, אנחנו מתכוונים שהתעשיות העיקריות שצורכות אנרגיה יסבו את השימוש מדלקים נוזליים לשימוש בגז.

תחנת כוח שעובדת על מזות תוכל לעבור לגז?

היא המועמדת הטבעית.

האם זה שיפור גדול, או שאלה שינויים קטנים?

מדובר על שינויים יחסית קטנים. כפי שנאמר לנו על ידי מומחי חברת החשמל, המעבר גם איננו יקר..

כמה בצריכת החשמל בא מפחם וכמה ממזות?

70% פחם, 30% מזות.

לשריפת גז יש יתרון לסביבה בכך שכמות המזהמים שהיא פולטת יותר קטנה מאשר כמות המזהמים שנפלטת משריפת דלקים. הניצול של תחנות שמופעלות על גז הוא הרבה יותר גבוה מהניצול של תחנות שמופעלות על דלקים נוזליים. תחנות הכוח הנוכחיות נבנות על שפת הים מכיוון שהן צורכות כמויות אדירות של מי קירור. שימוש בגז יאפשר את בנייתן של התחנות בפנים הארץ, דבר שיגרום לייצור החשמל להתפזר על פני כל הארץ ולא רק באיזור קו החוף.

נניח לרגע שמהבוקר אנחנו מעבירים את אותם 30% ממזות לגז, לכמה זמן המאגרים האלה יספיקו?

התוכניות המידיות של חברת החשמל הן לתחנות הכוח העכשוויות שפועלות על דלק נוזלי, כמו אשכול באשדוד, רידינג בתל-אביב ותחנות כוח פנים ארציות שמתוכננות להיבנות ב-3,4 השנים הקרובות. לאספקת החשמל הזאת כמות הגז שנתגלתה יכולה להספיק ל-20 שנה. מדובר על כמות של 2.5 BCM לשנה.

ולמצרים יש כמויות בלתי מוגבלות?

המספר שכרגע מצוי בספרות העולמית זה 1000 BCM לעומת ה-50 שלנו, אבל הכמויות הרבה יותר קטנות. גז שלא כמו נפט אינו ניתן לשינוע פשוט. את הנפט אנחנו מטעינים על אוניות ומסיעים לנקודת הצריכה. על מנת לשנע גז צריך להעביר אותו בצינורות. כדי להכניס אותו לכלי שיט צריך לדחוס אותו על מנת להפוך אותו לנוזל. התהליך הזה מייקר כמעט פי שניים את מחירו. הולכת הגז הופכת לעניין מאוד מרכזי באפשרות של ניצול הגז.

מה אתה יודע על הפרוייקט של העברת גז לתורכיה?

מעבר למה שפורסם אני לא יודע כלום, אבל מהידע הכללי שלי אני מטיל קצת ספק במעשיות של הפרוייקט הזה.

האם יש תקדים בעולם להעברת גז בצינורות תת-ימיים?

יש צינורות שעוברים מצפון אפריקה לאירופה. זה דבר שניתן מבחינה טכנית לביצוע.

בגז הזה - פרט לצריכה על ידי חברת חשמל - יש תעשיות שיכולות להשתמש?

יש הרבה תעשיות שצורכות היום דלקים נוזליים שיכולות להשתמש בגז.

הייתי רוצה להעמיד כמה דברים על דיוקם בהקשר לביקוש שאנחנו חוזים לגז טבעי ב-20,25 השנים הקרובות. אין היום שימוש בגז טבעי, למעט בכמות מאוד מזערית בערד. השימושים העיקריים יהיו לייצור חשמל, כאשר התחזית של היקף ייצור החשמל שיהיה בעתיד מגז טבעי יגיע בשנת 2005 לסדר גודל של 3 BCM. חברת החשמל מנהלת היום מו"מ לרכישה של 2.5 BCM ל-10-15 השנים הבאות. כמות נוספת של כחצי BCM היא לייצרנים פרטיים. זו כמות שתהיה בשנת 2005. התחזית לשנת 2015 לייצור חשמל מגז טבעי היא סדר גודל של בין 5-6 BCM, דהיינו כמות כפולה מהמו"מ שמתנהל היום על רכישה של גז טבעי. הצרכנים התעשייתיים יצרכו בשנת 2005 סדר גודל של 1.5 BCM. הצרכנים העיקריים שאנחנו יכולים לזהות אותם היום הם מפעלי תעשייה גדולים כמו ים המלח, מפעלי כי"ל וכו'. סך כל הביקושים שאנחנו צופים לגז טבעי ב-20 השנים הקרובות יגיע ל-150 BCM . זו כמות נכבדה מצד אחד, ומצד שני זאת תחזית די שמרנית שאומרת שרק תעשיות גדולות יעברו. אם מחירי הגז יהיו אטרקטיביים השוק יתפתח. אנחנו יודעים ממקומות אחרים בעולם שגז מגיע גם לצרכנים יותר קטנים.

איך הביקוש הצפוי, כפי שאתה מתאר אותו, עומד מול המלאי שקיים?

הביקוש הצפוי הוא בסדר גודל של 150 BCM. המלאי שידוע היום במים ישראלים הוא בסדר גודל של 50 BCM. הצפי של ד"ר דרוקמן הוא שהכמויות שישנן היום עוד ילכו ויגדלו.

האם הצפי שאתה צופה בצריכה זה בשימוש בגז טבעי?

כן.

היום אנחנו יודעים שיש 50, כאשר הצפי הוא 150. אם חס וחלילה לא נגיע ליותר מ50, מה ימנע בעדנו לעשות הסכם עם מדינה אחרת שתתן לנו את התוספת? אחרי כמה שנים נגיע לדרישה של יותר מ-50?

בסביבות 2010.

אני גאולוג זה 40 שנה, עוסק בחיפושי נפט זה 30 שנה וקשור לים התיכון מ1980.

איזה גוף אתה מייצג ומה הוא עושה?

אני מייצג גוף שמחפש נפט בארץ ובעולם. אני הבאתי את חברת "בריטיש גז" לארץ. אני יועץ לחברת "בריטיש גז" ולחברות אחרות. יש לי גם זכויות נפט ורשיונות בים הישראלי. קדחו 8 קידוחים בים הישראלי מיוני 1999 ועד חודש זה וגילו 8 תגליות. יש פה שיעור הצלחה של 100%. זה לא הוקוס פוקוס וזה לא אלת המזל שפתאום מאירה לנו פנים, אלא שבנסיבות הגאולוגיות הקיימות, בשכבות מסויימות בים התיכון יש אפשרות של מיפוי תלת מימדי של המאגרים. הבדיקות האלה מאפשרות לקבוע היכן לקדוח, מה הוא המקום האופטימאלי לקדיחה ואת אחוזי ההצלחה. אותה נוסחת פלא היא אותה נוסחה שעבדה במצרים בעשור האחרון ושבגללה מצאו את אותם מאגרים במצרים. כוחה של אותה נוסחה נכונה לא רק לגבי מה שהיה, כי זה חלב שנשפך, אלא גם בחישובים של האנומליות שמצויות ברשיונות ובהיתרים שמצויים בידי החברות השונות שמחפשות בים התיכון הישראלי. ניתן לקחת ולכמת את כל האנומליות האלה מעבר ל15 השנים המוכחות לסדר גודל של עוד 15 שנים. תוך השנתיים הבאות, כפועל יוצא מהמחוייבויות של החברות על מנת לבצע את מה שהן חייבות בחוק הנפט, האנומליות האלה תקדחנה, ולויכוח פה כמה זה מקורב תהיה תשובה חד משמעית. בגלל שמאגר הגז ממדינה כמו מצרים עלול להסגר, מדינה צריכה לדאוג קודם כל למה שיש בידה.

מדינת ישראל החליטה לפני כ-6,7 שנים לנהל מכרז על הגוף שיוביל גז וישווק אותו לישראל, וזאת מבלי שהיא קבעה מאיפה הגז יגיע. הדבר הזה התנהל בשני שלבים. היה שלב של PREQUALIFICATION . לשלב הזה עלו 4 חברות, שכולן מיוצגות כאן. קבוצה שאני נמנה איתה כוללת את חברת הגז הלאומית הצרפתית "גז דה-פרנס", חברת "אלפזו", שהיא חברת צינורות הגז הגדולה בארצות הברית - סתם כדי לסבר את האוזן, אורך הצינורות שהיא מפעילה הוא 40 אלף קילומטר - ו"אמישרגז". בתכנון המקורי, כפי שהוצג לחברות שהתחרו וזכו, מדובר היה שמי שיזכה במכרז הסופי יהיה לו מונופול למשך תקופה של כ-25 שנה על הובלה, ומונופול קצר יותר על שיווק, כאשר אחרי תקופה מסויימת השיווק וההובלה יפרדו זה מזה. אחד העקרונות שהממשלה ניסתה להוביל הוא הפרדת רשויות, כלומר שמי שמשתמש איננו זה שמוביל ומי שמשווק איננו זה שמוביל. לאחר מכן, כשנמצא גז ישראלי, רובנו הבנו שיהיו כללי משחק חדשים.

הכוונה היתה שהמצרים יובילו את הגז עד לגבול?

ודאי. המדובר היה שהגז יגיע עד גבול ישראל. היה גם רגע מסויים שדיברו על גז נוזלי, כפי שהזכירו כאן, שזה סיפור בפני עצמו. כאשר נמצא גז ישראלי הבנו שהתחילו כללי משחק חדשים. הקבוצה שאני נמנה איתה אמרה שאנחנו מוכנים לשינוי בכללים, כלומר שהמכרז לא יתן מונופול על שיווק. זאת אומרת, גם אם החברה שלנו היא זאת שתזכה במכרז ההולכה, יותר לה לשווק בלי להיות בעלת המונופול על השיווק.

איך אפשר לשווק אם אין מונופול?

הרעיון של הצינור הוא לתת שירות לכל. זה כמו שההולכה של חשמל עומדת לרשותה של כל תחנת חשמל בעתיד.

הבנתי, אתה תהיה חייב להעמיד את התשתית שלך לרשותם.

זה אותו רעיון. כמובילי גז אנחנו אדישים למקורו של הגז, לא משנה לנו מאיפה הוא יבוא, כישראלים אנחנו מאוד שמחים שנמצא גז בארץ וכצרכנים אנחנו מקווים שתהיה תחרות, שזה דבר שיהיה לטובת כולנו.

אני רוצה להתייחס לחברת מרחב. הם לא מפרגנים לגז הישראלי. מר נמרוד נוביק בכתבה "בידיעות" טוען שהגז הישראלי יספיק ל-5 שנים בלבד. אדון מיימן, שהוא נשיא החברה, התראיין ל"גלובס" לפני שבועיים. הוא טען שגז ישראלי יש רק בבורסה.

את מייצגת איזו שהיא חברה?

לא.

חבר הכנסת טיבי תוהה מה מביא אותך להתערב בעניין כזה - האם זה פטריוטיזם או שיש איזו שהיא סיבה כלכלית.

אני חושבת שבשלב זה עניי עירך קודמים.

אז זה פטריוטיזם.

כן. שמענו לפני שבוע,שבועיים שחברת מרחב הולכת לבנות צינור ממצרים לתורכיה. מדובר על עיסקה מאוד גרנדיוזית. אנחנו מאוד מפרגנים להם, אנחנו רוצים שהממשלה תעזור להם להעביר את הצינור. אנחנו טוענים שתוך שנה וחצי הצינור שלהם יגיע לאשדוד, וחצי שנה לאחר מכן הוא יגיע לחיפה. בתוך השנתיים האלה יוכחו כאן כמויות נוספות של גז. הקידוחים הנוספים יעשו על ידי חברות נוספות. יש איזה 7 חברות נוספות שעומדות לקדוח. יש את "ישרמקו", יש את "בריטיש גז" ועוד. העניין אז של המונפול ירד מעצמו. והיה ותוך שנתיים יוכח שאין מספיק גז טבעי, אפשר יהיה להתחבר לצינור של מרחב ושהממשלה התורכית תממן את הצינור הזה ולא ממשלת ישראל. אז אפשר יהיה להתקשר איתם ולקנות מהם לפי הצורך. האם המילה מונפול מקדשת את כל האמצעים? האם אין עניין של תלות? האם אין עניין אסטרטגי? האם אין עניין של מחיר? האם אין עניין של מקומות עבודה? האם אין עניין של מטבע חוץ?

כפי שאני מבין, הממשלה עומדת לעשות מערכת הולכת גז בתוך המדינה כאשר היא תתן את זה לגוף מסויים.

לא.

אם הממשלה מוציאה מכרז ו-4 קבוצות עולות לגמר, הקבוצות האלה לא אמורות להיות ספק קטן. עדיין לא קובעים אם הגז הזה יירכש ממקור א' או ממקור ב'. פי הצינור יכול להיות באשקלון, או 15 קילומטר דרומה באיזור רפיח. מה הפסול בזה?

אני רוצה בסוגייה הזאת להעמיד דברים על דיוקם, משום שהנושא הוא נושא מורכב. נושא המכרז והPREQUALIFICATION שהיה זה נושא שנדון במשך שנים במערכות הממשלתיות. אז דובר על צינור שאמור להגיע מאיזור הגבול ולרשת את המדינה, רק שבדרך קרה "אסון" והתגלה הגז הישראלי. הגז הישראלי שהתגלה התגלה לפי חוק הנפט.

מה הפסול במתן זכיון לחברה להובלה בלבד?

חוק הנפט מאפשר למי שגילה תגליות גז ושקיבל חזקה שזאת הזכות האולטימטיבית על פי חוק הנפט, להניח בעצמו את תשתית הגז כדי להוליך את הגז שגילה לצרכנים.

וזה מה שאתה רוצה לעשות?

יתירה מזאת, הוא לא רק נותן את הזכות, הוא מטיל חובה על מי שגילה את התגליות לספק את הגז שהוא גילה תוך 3 שנים למשק. זה החוק הקיים. על פי החוק הזה, אנחנו, אלה שגילינו את הגז, הגשנו בקשה להניח את התשתית של הצנרת. דרך אגב, המכרז שיצא הניח בזמנו כהנחת עבודה שיחוקק חוק הגז. זה אותו חוק שחבר הכנסת יורי שטרן התייחס אליו, שלא עבר בכנסת. כיום המצב המשפטי הקיים לא מאפשר, גם אם רוצים, להניח תשתית.

האם יש לכם התנגדות שגורם אחר יהיה זה שיקים את הרשת ואתם תהיו אלה שתספקו לו? אם אתם הגורם שמספק וגם הגורם שמותח את הרשת אז אתם איזה שהוא מונופול.

זה לא מונופול. חוק הנפט פתר את הבעיה. אנחנו לא מדברים פה על דיון תאורטי איזה חוק כדאי לחוקק, אנחנו מדברים על מצב חוקי שקיים. אנשים הלכו והשקיעו מאות מיליוני שקלים בחיפושי נפט וגז בשנים האחרונות. עכשיו, אחרי שהם גילו את הגז והם יכולים לספק אותו, באים ואומרים להם: חבר'ה, עכשיו משנים את כללי המשחק כי הצלחתם.

האם יש לכם התנגדות שגורם אחר יפרוס את הרשת?

אין גורם אחר.

לחברה שדן הלפרין מייצג כאן אין גז. זאת חברה שהדבר היחיד שהיא רוצה זה למתוח צינורות.

היא לא מסוגלת, משום שהתשתית המשפטית לא מאפשרת לה לעשות זאת. כדי שהחברה שלו, או חברות אחרות שעברו את הPQ תוכלנה בפועל להניח את התשתית צריך לחוקק את חוק הגז.

האם המטרה של החוק שלא עבר היתה לאפשר את ההפרדה הזאת?

אחת המטרות של החוק היתה לאפשר בדרך ברורה, נכונה, ואני מקווה גם יעילה, להוציא את המכרז כדי לבחור את אותה חברה.

ולהפריד בין הייצור ובין ההולכה.

במקור, כמו שנאמר כאן, החוק תוכנן והוכן לפני שנמצא גז ישראלי.

החוק, בניגוד לחוק הנפט, מעביר את ההולכה לגורם אחר.

החוק בנוי מעשרות או ממאות סעיפים.

כן, אבל אחד הדברים זה זה.

הנושא הזה, דרך אגב, נמצא בבג"ץ. הקבוצה שלנו הגישה בג"ץ נגד המדינה, כי המדינה סירבה לאפשר לנו לנצל את זכותנו. הצינור פחות מעניין אותנו. הצינור הוא אמצעי על-מנת לספק את הגז שלנו. אומרים לנו: גילתם גז, תשארו עם הגז שגילתם בתוך האדמה, משום שאנחנו לא מסוגלים להעביר חוק, אנחנו לא מסוגלים לקדם את הPQ ולבחור בזוכה במכרז כדי להניח את הצנרת. כל זאת כאשר יש מצב חוקי שמאפשר לנו מחר בבוקר להניח את הצנרת. המצב הזה הוא מצב בלתי נסבל, אין בו שום הגיון. אנחנו נמצאים במצב של אנדרלמוסיה מוחלטת. ניתנה כאן למדינה הזדמנות הסטורית, והמדינה עושה הכל על-מנת לעכב את התהליך ולקבור את הגז הישראלי לשנים הבאות.

למה? תסביר לנו מנקודת ראותך מה יכולה להיות הסיבה.

העמותה הזאת לא סתם פטריוטית, היא מייצגת את המשקיע הקטן שבמשך עשרות שנים עודדו אותו בתקנות מס ובכל מיני דרכים להשקיע. כאן נמצאות כל חברות הדלק. מה שהגברת הזאת מייצגת זאת עמותה שלא מייצגת את חברות הדלק אלא את כל אותם אנשים פרטיים שהשקיעו. הם השקיעו ממיטב כספם במשך שנים. אם מתגלה הצלחה וקיימת אפשרות פוטנציאלית שהמשקיע הזה שאחרי כל כך הרבה שנים השקיע אולי יראה גם משהו, אז אנחנו רואים את האינטרסים הכלכליים האחרים שהם אלה שכל כך ממרמרים.

כשישבנו בוועדת כספים בדיון דומה ונאמרו דברים דומים, שאל אותי היושב-ראש מה יספק אותי. אמרתי לו שהדבר הכי חמור שיכול להנחות את הוועדה זה מה יספק אותי כי אני אינטרסנט. אמרתי לו שאסור לו לספק אותי ואסור לו לספק אף אחד מבעלי האינטרסים שיושבים שם, אלא לראות מה טובת האזרח הישראלי, מה טובת הצרכן ומה טובת המשק. הצרכן רוצה את מחיר החשמל הזול ביותר. זה המרכיב בכל דבר שקורה במשק. כל הייצור הישראלי מתבסס על חשמל. כדי להגיע למחיר הנמוך ביותר צריכה להיות תחרות. כאשר קראתי הבוקר שכמויות הגז שכנראה נמצאו בחופי עזה הם פי שניים ממה שחשבו תחילה, אמרתי: נהדר, יהיו 3 מתחרים בשוק הישראלי. גברתי, בנייר הראשון שחברת מרחב הוציאה לשר התשתיות סויסה, היה כתוב: "לא יעלה על הדעת שיתגלה גז לחופי ישראל והוא לא יבוא לידי ביטוי במשק הגז הישראלי". כשחברת החשמל מודיעה שקצב עליית צריכת החשמל בישראל גדל ב-20% מול התחזיות שלה, ושהחל משנת 2003 צפויים קשיים, אני בשנת 2000 לא לוקח את זה בקלות.

מה החברה שלכם אמורה לעשות?

החברה שלנו שותפה בפרוייקט הבאת הגז ממצרים.

דהיינו?

יש לנו פרוייקט של בית זיקוק במצרים שנחנוך אותו בעוד מספר שבועות. הקמנו חברה בשותפות עם מצרים להקמת צינור גז מאל-עריש לתורכיה עם שלוחות לישראל, כאשר יש דיבורים עם לקוח אחד נוסף.

אתם לא מתכוונים להתעסק בהפצה בארץ, נכון?

נכון. הכוונה שלנו היא להביא את הגז המצרי לשוק הישראלי.

זאת אומרת שאם תהיה מערכת נפרדת של הולכת גז בארץ, יכולה אותה חברה באמצעות הצרכנים שלה להחליט בכל עת אם היא רוצה לקחת גז מהצינור המצרי-תורכי או גז ישראלי. זה מה שאתם מציעים?

לא. צנרת שמוקמת היא צנרת שמשרתת. תכנון משק גז הוא ל-20 שנה.

למה שלא יקום גוף שלישי שכל מה שהוא יעשה זה לתחזק את הצנרת, להעביר את הצנרת?

לי אין בעיה עם זה.

האם זאת עובדה מוגמרת שהולכת להיות אספקת גז מצרי לתורכיה בצינור? זה כבר בשלבי עבודה?

בוודאי. צינור הגז מהדלתא לאל-עריש יושלם בחודש הקרוב.

מתי תתחיל הפריסה של הצינור ממצרים לתורכיה?

לפרוייקט של צינור יש שני שלבים עיקריים: 1. שלב הפיתוח 2. שלב ההקמה. שלב הפיתוח נמצא בעיצומו. המשאים והמתנים עם תורכיה נמצאים בעיצומם. המשא ומתן עם חברת החשמל הסתיים מבחינתנו בהצלחה ואנחנו מחכים להחלטת ממשלה. אתה לא נכנס להשקעות בסידרי גודל כאלה לפני שאתה יודע שיש לך לקוחות.

זאת אומרת שהפרוייקט הזה תלוי בשאלה אם ישראל תקנה או לא תקנה.

לא. הפרוייקט הזה תלוי בלקוח הראשון, בין אם זה יהיה תורכיה ובין אם זה יהיה ישראל.

יש כבר לקוח תורכי?

הבעיה עם הלקוח התורכי היא שחברת "בוטאש" עומדת בפני הפרטה.

מי זאת "בוטאש"?

זאת חברת ההובלה וההפצה בתורכיה. הממשלה שם הולכת להפריד את הפונקציות כך שההולכה תהיה לחוד וההפצה תהיה לחוד.

להערכתך, הפרוייקט הזה יקום בין מצרים לתורכיה ללא כל קשר לשאלה הישראלית?

כן. הצינור מהדלתא לאל-עריש, שאין לא שם לקוח אחר אלא הצינור שלנו, יהיה מוכן בעוד חודש.

האם יש לכם הסכם עם ממשלת ישראל להעברת הצינור?

שלילי.

אם יש צינור ממצרים לתורכיה והוא מחובר לישראל, אפשר לסגור את הצינור הזה לישראל?

לא ניתן לסגור את הצינור בלב ים עם צוללנים דווקא לצד הישראלי. זה לא השיקול העיקרי. העובדה שגם תורכיה תסבול מסגירת הצינור זה לא השיקול העיקרי. הצינור הזה במלוא היקפו יניב למצרים מיליארד דולר לשנה, שזה 15 BCM. הקהילה האירופית מעוניינת להיות הגורם המוביל במימון הצינור הזה. כאשר ממשלת מצרים תשחק משחקים עם הזרמת הגז בצינור הזה, תהיה לה בעיה לא רק עם ממשלת ישראל ותורכיה אלא גם עם 16 מדינות.

מה לדעתך הממשלה צריכה לעשות כרגע?

הממשלה צריכה לאפשר לחברת החשמל לנהל מו"מ על בסיס שיקולים עסקיים, להנחות אותה ללכת ליותר מספק אחד וליצור תחרות על בסיס 3 אלמנטים: א. מחיר. ב. לוח זמנים ג. מי שיכול להתחייב לכמויות הנדרשות ל-20 שנה.

מר פאר, מה אתה מציע לממשלה לעשות?

הדבר החשוב הוא שתקום במדינה רשת הובלה והולכה, כי בלי רשת הובלה והולכה מפוקחת לא נוכל לצרוך את הגז.

אתה מסכים שאת ההולכה יעשה גורם אחר?

אני חושב שזה היה יכול להיות הדבר הנכון, אבל מה לעשות, זה דבר שעבר זמנו. מי שמתעסק בפרוייקטים של BOT יודע כמה זמן לוקח התהליך של בחירת חברה.

אבל אם יש כבר 4?

אין.

זה לא נכון שיש 4 חברות?

יש 4 חברות שממתינות שיצא מכרז. ידידי שוקי שטרן יוציא את המכרז עוד 4, 5, 6 חודשים, כאשר אחר כך יקח לנו לקבוצות 4,5 חודשים להכין את המכרז. מדובר על עוד שנתיים עד שתקום חברה.

זה מחייב שינוי חוק שהממשלה מקווה להביא בחוק ההסדרים.

בינתיים הספקים הישראלים לא יוכלו לעשות שום דבר. לא יוכל להחתם חוזה עם חברת החשמל, כי חברת החשמל כאשר היא חותמת על חוזה היא רוצה לדעת מתי הגז מגיע לתחנות שלה ומה המחיר. מדוע לחתום עם גז מצרי כשיש לנו מספיק גז לצריכה העכשווית? אם כבר צריך מקור נוסף, וצריך לדעתי, מדוע לא לקחת גז שנמצא 15 קילומטר על יד, שזה התגלית שהיום הוכרזה במימי עזה?

אני מציע לוועדת הכלכלה להפריד בין 3 נושאים בתחום הגז. אנחנו נמצאים בעידן של גז, כאשר לעידן הגז יש השפעות ב-3 תחומים: בתחום המשק הישראלי, קרי הצרכני וייצור החשמל..

אתם מעורבים בכך שאתם שותפים בתגליות בים?

אנחנו שותפים בכל התגליות. השאלה היא שאלת ההולכה. אני חושב שוועדת הכלכלה צריכה להתייחס לענף חיפושי הנפט בישראל. אנחנו נכנסנו לעידן חדש וגילינו את קצה הקרחון. אני חושב שהדברים שד"ר דרוקמן אמר והדברים שיוסי לנגוצקי אמר מעידים כ-100 עדים שאפשר לקדוח מאות קילומטרים מהחוף. הטכנולוגיה של היום מאפשרת לקדוח כמעט בכל עומק של מים. עד 3 קילומטר עומק ים יש אפשרות לקדוח קידוחי נפט. אנחנו הולכים לקדוח בעוד חודשיים קידוח בעומק של 1000 מטר ים, במרחק של 47 קילומטר מהחוף. זה אותו קידוח שנאמר עליו קודם שיש לו פוטנציאל גדול. ההגיון הגאולוגי אומר שכנראה צריך לעבוד בשטחים נרחבים מול החופים שלנו. אנחנו חיפשנו על 40 קילומטרים מרובעים מתוך 24 אלף קילומטר מרובע, כלומר על אחד חלקי 600 מהשטח. יכול להיות שאנחנו גאולוגים מוצלחים שהצלחנו לאתר ב-40 הקילומטר הללו את כל הגז שהוטמן על ידי היושב במרומים..

מה היית מציע לממשלה לעשות ברגע זה?

אנחנו מבקשים דבר אחד: תנו לנו צ'אנס להוכיח לעם ישראל שיש פה אפשרות במהלך של שנתיים..

במילים אחרות אתה רוצה שההולכה תהיה גם על ידכם.

לא אמרתי מילה על ההולכה. אני מדבר כרגע על חיפושי הנפט.

יכול להיות שאני לא מבין מה שאומרים לי, אבל יש לי תחושה שאין פה שום מחלוקת. איש לא כופר בזה שצריכים להשתמש בגז הישראלי. הויכוח אם אני הבנתי הוא שאחד יכול לעשות את זה מהר ולפרוס את זה, כאשר לאחרים זה יקח הרבה זמן.

כל מה שקורה היום אפשר לפתור על ידי התחייבות של הספקים הנוכחיים להעביר את זה לבעלות של אותה חברה שתזכה במכרז העתידי.

זה מאוד מסובך. לכם יש התנגדות שבמכרז תהיה חברת הולכה בלבד?

אנחנו תומכים בזה בשלושה תנאים: א. שזה יעמוד בלוח זמנים שיאפשר לנו למכור את הגז שלנו ב. שהזוכה יהיה גוף שלא יהיה לו ניגוד אינטרסים עם הלקוחות ג. שהגוף הזה יוליך ולא ישווק. אם שלושת התנאים האלה ימולאו, נשקול בחיוב רב את הדבר הזה.

גם אנחנו תומכים בזה.

לא מדובר פה בחוקי הטבע, מדובר בחוקים שהכנסת יכולה לשנות. רבותי, לנו יש נסיון עם סיפור הכבלים. אילו היינו צריכים לעשות את הכבלים מהתחלה אולי היינו עושים אותם אחרת. אנחנו משתדלים לעשות כל פעם שיפורים.

מתן אפשרות לגז מצרי לבוא לישראל פירושו המתת ענף חיפושי הנפט בישראל. אני אומר את זה בכל האחריות. אנחנו עומדים עכשיו על סף של תקופה של גילויים של גז. הגז הזה יכול לשמש מנוף אדיר לגילויים אדירים של נפט. אם לא יהיה מקום לגז הישראלי, הוא ישאר קבור באדמה. ד"ר דרוקמן יעיד שאין אפשרות לחזות אם יש בשכבות העמוקות גז או נפט וגז.

אני אתחיל קודם כל עם הנושא של המכרז של ההולכה. מדובר בPREQUALIFICATION שנעשה כשלא היה גז ישראלי וכשלא היה חוק. הכל השתנה. עדיין ממשיכים עם אותו מכרז שנעשה אז. זה דבר שפסול בתכלית. זה פוגע בשיוויון, זה פוגע בסיכויים של אחרים שאילו היו יודעים את אותה אינפורמציה הם גם היו משתתפים, זה לא טוב למי שמבקש את המכרז, וזה פוגע בזכויות של אחרים להשתתף במכרז.

האם חלק מ4 הקבוצות שמתמודדות היום על ההולכה מתכוון להיות גם ספק גז?

חלק כן וחלק לא.

משנים את התנאים אחרי שנבחרו 4.

על פני הדברים זה נראה הגיוני לומר שמי שיש לו את התשתית הוא לא מספק, כדי ליצור איזו שהיא מערכת הולכה נפרדת.

הגיוני לגמרי. אני רק אומר שצריך להתחיל את התהליך מהתחלה. הדבר השני זה הנושא של עידוד משק הנפט ואמון הציבור. הנזק שיכול להגרם כאשר באים ומשנים את כללי המשחק אחרי שאנשים משקיעים כל כך הרבה כסף, הוא לא רק כמות הדולרים שהצרכן ישלם, אלא ששום אדם לא יאמין בכל מה שמציעים לו כדי שהוא יעשה איזו שהיא פעולה שהממשלה חפצה בה. זה לא רק גז, זה גם חיפושי נפט. תארו לעצמכם שהיו נוהגים כך בתעשיית ההיי-טק.

החברה שאני מייצגת היא החברה הראשונה שהגיעה לארץ.

"בריטיש גז" זאת חברה ממשלתית, או שהיא הופרטה?

זאת חברה פרטית. עצם זה שהגענו לפה זה דבר שדרש מאיתנו הרבה מאוד אומץ, כי יכולנו לעשות הרבה דברים במדינות ערב.

כשבאתם כבר לא היה לכם מה להפסיד.

יש לנו, למשל, כמויות אדירות במצרים. חברות תקפו אותנו בעתונות על כך שאנחנו מתכוונים לעזוב. אנחנו לא מתכוונים לעזוב. יש לנו פה משרד. השקענו 20 מיליון דולר בארץ לעומת 10 מיליון דולר ברשות הפלסטינית. יש לנו שותפים ישראלים ושותפים פלסטינים. אנחנו באנו לפה כי אנחנו חושבים שזה דבר שעוזר לשלום. מה שאנחנו מבקשים זה ללכת לפי המחיר הכי זול. זה מסוכן שמדינת ישראל תשתמש רק במה שיש לה. כרגע ידוע שיש 50 BCM. אם נשתמש בהכל המחיר בסופו של דבר יעלה. אנחנו טוענים שאפשר לחלק את ה-50 שיש לנו עכשיו לתקופה הגיונית של 30, 40 שנה, ואת היתר לקנות מהרשות הפלסטינית.

משום מה מדברים פה כל הזמן על ה2.5 BCM של חברת החשמל. אנחנו צרכנים של עוד 1.5 BCM שמחולקים לחצי BCM בדרום – מפעלי ים המלח וקו דרומי, ועוד 1 BCM שילכו צפונה בצנרת.

לך לא איכפת רק שיהיה זול?

צריך לקחת בחשבון שני דברים: 1. מחיר 2. ביטחון באספקה. אני חושב שצריך לחלק את המכרזים לכמה מכרזים. את המכרז הראשון של חברת חשמל צריך לחלק ל60% מכרז: 40% לחברת חשמל, 0.5 BCM של הקו הדרומי שכי"ל תעשה, ועוד 1 BCM שאנחנו נעשה. יכול להיות שנחלק את המכרז שלנו גם לשני חצאים של 0.5 ו0.5. סך הכל יש 4 או 5 צ'אנסים לזכות. הבעיה העיקרית שלנו היום היא השאלה שאתה שאלת לגבי הצינור. אנחנו מבקשים כצרכנים להשתמש במודל העסקי, דבר שמקובל בעולם. אנחנו כצרכן רוצים להתקשר עם בעל באר, לקנות את הגז בפי הבאר או בחופי הארץ במחיר נקוב של המכרז שנפרסם, ושמחיר ההובלה יהיה מחיר מפוקח ואחיד בכל הארץ. המחיר צריך להיות לפי לחץ בצינור ולא לפי המרחק. הפיצוי צריך להיות במימד הזמן.

האם יש מודלים כאלה בעולם?

יש מודלים כאלה. הדבר העיקרי שכרגע אנחנו מבקשים זה לא לתת זכויות שיווק לבעל הצינור.

אנחנו גייסנו כ-20 אלף משקיעים שהאמינו שיש נפט וגז בישראל. כשמצאו את הקידוח בנועה כולם צצו, כולם באו. פתאום כולם רצו להיות חלק מההצגה, אבל שכחו שאנחנו רק בראשית הדרך. יש 24 אלף קילומטרים מרובעים לא רק ל"אבנר", לא רק ל"ים טתיס" אלא לכל אותן 7 חברות ישראליות ול"בריטיש גז" ששותפה. יש עוד המון מה לעשות. צריך להסתכל על הענף הזה כענף שצריך לפתח אותו. אם יימנעו מלתת הזדמנות לשווק את הגז על ידי כל מיני תכנונים מראש, הענף הזה יגווע. מדובר במאות מיליארדי דולרים לטווח של שנים. זה יכול להיות ענף משמעותי. אנרגיה זה חלק אינטגרלי מכל כלכלה. חשוב וצריך לתת לענף הזה אפשרות להתפתח. צריך לעודד אנשים להשקיע כספים נוספים כדי שיוכלו להמשיך ולקדוח ברציפות. אם יימצא גז יהיו גם כספים לקדוח יותר עמוק ולמצוא נפט. זו צריכה להיות המשימה. המשימה צריכה להיות לטפח את הענף כדי שתהיה אנרגיה, ולא ליצור תאטרון אבסורד שתהיה תחרות ויהיו שני ספקים: 1. מצרי, 2. עזתי. אני מקווה שלמדינת ישראל יש שיקול דעת יותר נכון ויותר אחראי.

אני מייצג את המשקיעים שהשקיעו בשותפויות. אתמול ישבנו עם משרדו של מר פינקלמן שהציג לנו תוכנית לגיוס כסף בסך של 60 מיליון דולר לחודשים הקרובים. בשם המשקיעים אני מודיע שאנחנו מטעמי הכיס שלנו לא נשקיע אם פתאום יבוא כוח של מיליארדי דולרים של הצינור המצרי וינסה לחסל את הINDUSTRY הזה בחיתוליו. תנו לנו זמן מסויים להרים את התעשייה הזאת.

יש לי הרגשה שאנחנו הולכים לפספס את התחרות. אם נאפשר למהלך המצרי להתקדם, זה עלול לגבור על האפשרות האלטרנטיבית של חברות הגז הישראליות. אין כל ספק שהאינטרס שלנו הוא להשתמש בגז הישראלי, כי זה דבר כלכלי ממדרגה ראשונה. אנחנו חייבים לעודד את הדבר הזה על ידי זה שנשאיר פתח לתחרות שתתחיל בעוד שנתיים.

מבחינה סביבתית יש חיוניות אדירה להכניס את הגז כמה שיותר מהר, כמה שיותר מוקדם ולכמה שיותר מקומות במדינת ישראל. נראה לי אבסורד שבמשך שנים רבות סוחבים איזה שהוא פרוייקט שאי אפשר לקבל לגביו החלטה. צריך למצוא דרך מהירה וזריזה להכניס את החברות הישראליות ובהמשך את החברות האחרות.

אנחנו צריכים לאפשר לגורמים שפעלו לפי חוק הנפט הקיים להמשיך ולפעול. במקביל אנחנו צריכים לעסוק בשינוי החקיקה. למינהלת הגז הטבעי יש אפשרות, לדעתי, לקבוע תנאים טכניים כך שהצינור שיקום יתאים לצרכים עתידיים. אני חושב שאם נעשה דבר שיהיה תלוי בדבר אחר העסק הזה פשוט יתמסמס.

אני רוצה לשאול על היכולת שלנו להשפיע היום, במצב הנתון, על מדיניות הממשלה ועל ההחלטות שנופלות בסוגייה הזאת.

אנחנו נזמין את שר התשתיות לישיבה הבאה.

בסופו של דבר הדברים נחתכים בממשלה. אנחנו צריכים לבחון איך אנחנו יכולים להשפיע על ההחלטות.

אנחנו קוראים לממשלה לא לעשות פעולות בלתי הפיכות.

אנחנו בהחלט קוראים לממשלה להשהות את ההחלטה עד למיצוי הדיון בוועדה.

אני הכשלתי שתי הצעות חוק – את הצעת החוק של יורי שטרן ואת ההצעה של הממשלה, מכיוון שברור היה שההצעות התייחסו למצב שיש גז טבעי במצרים ואין גז טבעי בישראל. מרגע שהתגלה הגז הטבעי שלנו, שבשביל להפיק אותו לא צריך להוציא דולרים, ובכדי לקנות אותו לא צריך להוציא דולרים, השתנו הנסיבות באופן טוטאלי.

אין ספק שכל מדינה צריכה להשתמש באוצרות הטבע שלה. יש אלמנט של לוח זמנים ושל מחיר. האם המשחק כאן הוא משחק סכום 0, כלומר מה שטוב לקבוצה שרוצה גז ממצרים הוא אוטומטית לא טוב לקבוצה שרוצה גז ישראלי, או שאפשר למצוא נוסחת ביניים שתשלב גם את האינטרס הזה וגם את האינטרס הזה? לי אין תשובה.

אני שמעתי את הטיעון של לשמור לעוד 30 שנה. בהתפתחות הטכנולוגית של היום אי אפשר להיות בטוח שלא ימצאו משהו סולרי או גרעיני שיהפוך את הגז הזה לחסר ערך בעוד 30 שנה.

אנחנו מייצרים צינורות פלדה מזה ארבעים וכמה שנים. "צינורות המזרח התיכון" מסוגלים לייצר צינור עד 80 צול. "צינורות המזרח התיכון" סיפקו צינורות לפרוייקט העברת דלקים בארצות הברית. ל"צינורות המזרח התיכון" יש את היכולת לספק את הצינור לפרוייקט הקרוב. השאלה שלא שאלנו פה היא איך אנחנו מגינים על התעשייה המקומית, כי מחובר לצינור הזה הרבה תעשייה מקומית. מדובר פה על גז מקומי. אנחנו מספקים חלק מהצינור לתורכיה. "צינורות המזרח התיכון" מספקים היום צינור גז בקוטר 36 צול. חברי הכנסת צריכים לקחת בחשבון את העובדה שמחוברת לפה תעשייה ישראלית, שצריך להגן עליה מול הייבוא.

נושא הגז ונושא האנרגיה הם בסמכותה של ועדת הכלכלה, ולכן החוק הזה לו היה עובר במליאה הוא היה צריך לעבור לוועדה הזאת. זאת בכל מקרה תהיה תביעתנו. אני אודיע גם לשר האוצר שלא יחשוב להעביר את זה במסגרת חוק ההסדרים לוועדה אחרת.

מאחר והולכים לחוקק חוק חדש, אני מציע שוועדת הכלכלה תיזום את חקיקת החוק החדש.

יש אינטרס למדינה לנצל משאבי טבע שהתגלו פה. עם כל הפטריוטיזם צריך להיות גם זהירים לא להקלע לסיטואציה שהספק הישראלי או הספקים הישראלים הם מן מונופול שאחר כך יכול להכתיב את המחיר. הנסיון שלנו מלמד שעדיף, אם ניתן, להפריד בין הייצור ובין ההולכה ולאפשר הולכה על ידי גורמים נפרדים. זה תלוי בלוח זמנים. אם נלך למצב שההפרדה היא שנים על שנים ובינתיים הגז הישראלי תקוע במעמקי הים, לא עשינו שום דבר, זה פשוט יהיה אבסורד. להערכתי, תוך זמן קצר יהיה שר תשתיות. זאת לא שאלה פוליטית ששנויה במחלוקת בין העבודה ובין הליכוד. אותו שר תשתיות יצטרך לתת לעניין הזה דחיפה. ניתן לעשות דברים גם בקצב מהיר. כל פרוייקט אצלנו משתרך על פני שנים. אנחנו עושים פה פסיק. אנחנו נקיים ישיבה נוספת עם שר התשתיות, אני מניח עוד בתקופת הפגרה. בנוסף לזה, אנחנו לא מוציאים מהכלל אפשרות לעשות סיור באתרי הקידוח, ואולי גם לראות מה המצרים מציעים. נראה את הדברים השונים כדי שנוכל לקבל החלטה יותר חכמה. אני מודה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 12:45