פרוטוקולים/כלכלה/1186

- 5 -
ועדת הכלכלה (181)
‏4.9.2000


פרוטוקולים/כלכלה/1186
ירושלים, כ"ט באב, תש"ס
30 באוגוסט, 2000

הכנסת החמש-עשרה
מושב שני נוסח לא מתוקן


פרוטוקול מס' 181

מישיבת ועדת הכלכלה
‏יום רביעי, ט"ו באב התש"ס (16 באוגוסט, 2000), שעה 13:15

חברי הוועדה: אברהם פורז - היו"ר

שלמה אליישר מנהל אגף תכ"ל, משרד התחבורה
אבי גונן תחום טכני, אגף הרכב, משרד התחבורה
עו"ד עדה וייס לשכה משפטית, משרד התחבורה
דפנה עין-דור אגף תכ"ל, משרד התחבורה
עו"ד רחל גוטליב ס. יועמ"ש, המשרד לבטחון פנים
נצ"מ יוחנן דנינו אתגר, המשרד לבטחון פנים
אמיר שביט אגף התקציבים, משרד האוצר
שרון גמבשו אגף התקציבים, משרד האוצר
עו"ד יפעת רווה משרד המשפטים
סא"ל סמי כספי ראש מינהלת רכב,אגף טכנולוגיה ולוגיסטיקה, משרד הבטחון
שמואל מלכיס כלכלן, איגוד חברות הביטוח
חיים מלאך מנכ"ל איגוד המוסכים
יהושע אשרוב יו"ר ועד ענף פחחות, איגוד המוסכים
עודד גינגס המועצה הישראלית לצרכנות
ישי רבינוביץ מנכ"ל איגוד יבואני הרכב
צבי פולק מנכ"ל צ'מפיון מוטורס (ישראל), איגוד יבואני הרכב
ארנון מיכאלי יו"ר הוועדה הטכנית, איגוד יבואני הרכב
עמי מימון יו"ר הוועדה המקצועית לרכב, ס/יו"ר איגוד השמאים
עמוס ז'ורבסקי יו"ר ענף הרכב, איגוד השמאים
עו"ד שמואל סף לשכת עורכי-הדין
דורית פרידמן לשכת עורכי-הדין
ברוך בנימין
דמיטרי אורוצקי
דפנה פביאן

אתי בנדלר
תמיר שאנן (מתמחה)

לאה ורון
רשמה: אירית שלהבת

1. תקנות סימון כלי רכב (מניעת גניבות) (הוראת שעה), התש"ס-2000.
תקנות סימון כלי רכב (מניעת גניבות) (הוראת שעה), התש"ס-2000

משרד התחבורה העביר נוסח חדש.

האם הנוסח החדש מאפשר יותר מגוף מסמן אחד?

אני מבקשת לדעת האם שר האוצר ושר המשפטים נתנו הסכמתם לתקנות האלה.

אנחנו בתקנות עוד לא דנו בכלל. דנו רק בשינוי של החוק.

זה שונה מהנוסח שנשלח אלינו.

זה לא תואם בדיוק את מה שסוכם בוועדה, ברשותכם.

נתחיל ממה שהטריד אותנו בפעם הקודמת, תקנה 2(ב): "הרשאה תינתן לשלושה מסמנים לפחות שנתמלאו בהם התנאים האמורים בתקנת משנה (א)." האם זה פתר את הבעיה?

לא. משום שאתה רצית להבטיח גם שתהיה אפשרות לתת הרשאה על בסיס איזורי. היה חשש שאם הדרישות במיכרז בהתאם לתקנות האלה יהיו שהמסמן יהיה בעל יכולת לסמן בכל הארץ אז למעשה לא תהיה תחרות.

איפה כתוב שהוא חייב להיות מסמן בכל הארץ? מי אומר שההרשאה להיות מסמנים מחייבת כל אחד מהם להיות בכל הארץ?

לא כתוב, אבל אם לא כתוב אחרת אז זאת הפרשנות שעלולה להתקבל. לכן ביקשת במפורש שיהיה כתוב לפחות שהמנהל רשאי ליתן הרשאה לאיזור שייקבע, ובלבד שההודעה - - - זה מה שנאמר בהחלטה הקודמת.

גברת וייס, האם ברור שאתם יכולים לתת הרשאה גם למסמן שיעבוד רק באיזור מסויים?

אבל אם יהיה מסמן אחד באיזור בכך לא עשינו כלום, כי זה כמו מסמן אחד בכל הארץ.

אנחנו לא יודעים איך השוק יתפתח, אם זה כלכלי או לא כלכלי, מי מסמן ומי לא, מי יבקש ומי לא. אנחנו כרגע רק יוצרים מסגרת שאפשר למלא אותה תוכן. המסגרת אומרת שיכול להיות שאחד ייקח על עצמו את כל הארץ ואחד ירצה לסמן רק באיזור. מה הפסול בזה? יתכן שתהיה חברה אחת שתגיד שהיא פותחת סניפים בכל הארץ ואחרת תגיד שהיא רוצה רק בנגב.

אם זאת הכוונה של היושב-ראש אז זה בסדר גמור מבחינתנו. מה שנכתב פה על-ידי משרד התחבורה ומה שהבנו - אולי הבנו לא נכון את כוונת היושב-ראש בישיבה הקודמת - כאילו נכפה עלינו שיהיו דווקא לפחות 3 מסמנים. אם זאת הכוונה אז היינו מבקשים לחזור ולשכנע את היושב-ראש ואת חברי הוועדה שלא לאכוף עלינו את זה כי זה לדעתנו לא נכון. צריך לאפשר שיהיה מסמן אחד.

משרד התחבורה יציג את הקטע הטכני ואחר-כך אנחנו נתייחס בהיבט שלנו, שהוא קצת שונה.

אם אנחנו בוחרים מסמן אחד בדרך כלל ייבחר מסמן שיציע את המחיר הנמוך ביותר. פה למעשה לא תהיה תחרות על המחיר אלא תהיה תחרות על השירות. תהיה תחרות בין המפעילים על שירות במקומות שבהם מסמנים הרבה חלקים אבל השירות בפריפריה, באילת ובאיזורים כאלה, ייפגע. אנחנו חושבים שאם יהיה מסמן בודד, ויזכה זה שיציע את המחיר הכי נמוך, נוכל לכפות תהליכים הרבה יותר כלכליים והרבה יותר זולים. אם יהיו מספר מסמנים התחרות בסך הכל תהיה על השירות.

היא יכולה להיות על הרבה מאוד פרמטרים.

יש לנו גם בעיה עם משטרת ישראל בתהליך האכיפה. חלק מהמפרט הטכני מורכב ממפרט מיחשוב מאוד מתקדם שמאפשר לנו לסרוק במחשב בכל מיני וריאציות ולזהות מי בעצם חורג בתהליכים. כל חברה צריכה הרי לפתח עבורה את התוכנה על-פי המיפרט שאנחנו נבקש. יהיו לנו 3 מפרטי מיחשוב שונים. לא יהיה מאגר נתונים אחד כי הרי חברות הסימון מספקות את הנתונים למשרד התחבורה און-ליין על-פי דרישות המיפרט. כל אחד מהמסמנים יעביר את הנתונים בנפרד בתוכנות שונות.

אז תחייב אותם להשתמש באותה תוכנה.

מי ינהל את מאגר המידע? הרי בתכנון שלכם לא משרד התחבורה מנהל את מאגר המידע אלא המסמן ואז לא יכול להיות יותר מאחד.

זה בלתי אפשרי. גם מבחינה כלכלית עלות הסימון תהיה כל-כך גבוהה שלא יהיה כדאי. יש פה יתרון עצום לגודל ואנחנו מבטלים אותו ולכן עלות הסימון תהיה מאוד גבוהה.

למה? אתה קובע אגרה מקסימלית.

אבל לא ישתלם להם לסמן באגרה כזאת כי הכמות היא קטנה מדי פר מסמן. אנחנו פה פוגעים בחוק עצמו, לפי דעתי, על-ידי כך שאנחנו קובעים יותר ממסמן אחד. הרי בין כה וכה יש מיכרז ובו יכול להשתתף כל אחד.

המיכרז הזה יהיה ל-2-3 שנים ובעוד 3 שנים אותו מסמן יהיה מונופול ויותר לא תוציא אותו משם. ברגע שיהיה אחד, הוא ינציח את עצמו. אף אחד לא יוכל להיכנס יותר.

אם אתם מפרסמים מיכרז על בסיס ארצי וקובעים שיהיה מסמן אחד, להערכתי לכל היותר יהיו לכם שני מתחרים שיוכלו בכלל להשתתף במיכרז, במקרה הטוב, ואחר-כך אותו גורם שייבחר, גמרנו, הוא יהיה מונופול בהמשך, זה ברור מאליו.

אולי עוד 3 שנים בכלל לא יהיה עוד צורך בחוק?

החוק הזה הוא חוק הוראת שעה ל-5 שנים. כולנו בתקופת ניסוי וטעייה. כשניסנו, גם הגורמים המקצועיים של משרד התחבורה וגם המשטרה, לנתח את התהליכים המחשבה היתה על גורם מסמן אחד. המסמן הוא גורם מפתח מאוד חשוב. מאוד חשוב שתהיה למשטרה ולמשרד התחבורה יכולת פיקוח הדוקה וטובה עליו, כי זה לב העניין. ברגע שאנחנו מחלקים את זה יכולת הפיקוח קשה יותר ויכולת משרד התחבורה לשלוט על זה קשה יותר.

במוסך מגלים חלק משומש שהורכב על מכונית, למשל בפחחות הורכבה דלת משומשת על המכונית. רוצים לוודא שהחלק הזה לא גנוב. על הדלת הזאת צריך להיות סימון. אם יש בה סימון יהיה כתוב גם מי סימן ואז אני כחוקר המשטרה אצטרך לפנות לאחת מ-3 הכתובות האלה של המסמנים ולוודא שהדלת הזאת באמת נקנתה. אם היא לא מסומנת, לא על-ידי א', ב' או ג', אז סימן שהיא גנובה. נכון? אבל בעל המוסך צריך להגיד לי ממי הוא קנה. הוא לא יכול להגיד לי: לך תחפש עכשיו אם היא מסומנת. אוטומטית ברגע שהיא מסומנת כתוב גם מי סימן.

אני מתפלא שנושא התוכנה הופך להיות בעייתי. זה ממש אבסורד. אם מוציאים מיפרט, באותה מידה משרד התחבורה הרי יכול להוציא מיפרט גם לתוכנה לבסיס הנתונים. הוא יגיד: זאת התוכנה שבית התוכנה יפתח וכל מי שזכה במיכרז, 2 או 3, יחוייב להשתמש בה.

אני שואל אתכם שאלה יותר פשוטה, עוד לפני עניין התוכנה. אולי לא הבנתי את החוק טוב, אולי בלוגיקה משהו לא בסדר. נניח שבתהליך יזום המשטרה, כדי לוודא מניעת גניבות רכב, עושה מידי פעם סריקה במוסך פחחות ובודקת אם החלקים שמורכבים שם הם לא חלקים גנובים. השוטר מגיע למוסך הפחחות ביפו ורואה שמרכיבים דלת משומשת על איזה מכונית. איך הוא יודע? נניח שהיא עדיין צבועה בצבע הקודם. בשלב הזה צריך לוודא האם הדלת הזאת לא גנובה. איך יודעים שהיא לא גנובה? אם היא לא מסומנת בכלל אז היא גנובה, או לפחות יש חזקה לכך.

יש איסור על-פי החוק.

אם היא מסומנת, אז מה? רוצים לוודא שהסימון לא מזוייף?

ומי סימן. הסימון הוא על-ידי מדבקה הקשה לזיוף.

לסטיקר הזה יש תעודת זהות. יודעים אם ללכת ל-א', ל-ב' או ל-ג' ולברר איתו.

לא רק זה. בעל מוסך הרי יגיד עם איזה מסמן הוא עובד.

לא בהכרח. אני יכול גם לסחור בחלקים כמסומנים. החלקים האלה עוברים.

אבל תדע את מי לשאול לפי סימן הזיהוי.

יש לו רק כתובת אחת ללכת אליה. האחרים לא רלוונטיים.

ואם ההוא אמר שהוא לא סימן כלומר שזה מדבקה מזוייפת?

אז למה צריך מערכת ממוחשבת?

יש מאגר מידע. בגדול, המדבקה הזאת היא תעודת הזהות שלכם. כמו שהיום כשאני רואה מנוע אני יכול לתקתק את מספרו במחשב המשטרתי ולקבל את כל ההיסטוריה של אותו מנוע: שנת ייצור, לאיזה רכב הוא שייך וכדומה. הרבה פעמים אנחנו באמת עולים על זיופים, כשאין התאמה בין מספר המנוע לבין מספר הרכב שעליו הוא מורכב. זה יעבוד באותה מתכונת. השוטר יגיע לחלק מסומן, הוא יכנס למאגר המידע המוסמך על-פי התקנות ומאגר המידע אמור לתת לו את כל מה שנותן לו היום למשל תקתוק של מספר מנוע. צריך לתת לו מידע מאיזה רכב זה פורק במקור ובאיזה תאריך.

בשביל מה?

הרעיון הוא פיקוח על התנועה של החלקים.

אתה יכול למלא את תיקי החקירה בהמון חומר בלתי רלוונטי. אני שואל, מה זה רלוונטי.

זה לא יהיה בתיק החקירה. זה נמצא במאגר המידע.

אני אתן לך דוגמא חיה. בסופו של דבר רוב אלה שמגיעים לפחחים הם כאלה שיש להם ביטוח על הרכב. הרי מי שאיננו מבוטח פעמים רבות מוכן לחיות עם מכה בפח. מגיע מבוטח והשמאי אומר לבעל המוסך שהוא ישלם עבור החלפת שתי דלתות. פה מתחיל הרווח. הוא אומר: אם אני אחליף דלת כשרה אז הרווח שלי הוא כזה, אבל אם אני אחליף דלת אחת כשרה ודלת שניה לא כשרה אז הרווח שלי יוכפל. זאת נקודת השפיץ. הרווח הוא במקום שבו אתה מרכיב את החלק הגנוב או לא גנוב על האוטו. נגיד שבנקודה הזאת הוא "גונב" אותי ואני לא שמתי לב, הרי המשטרה לא נמצאת בכל מוסך, והוא מרכיב דלת מסומנת אחת במקום שתיים. הוא חייב הרי לדווח לחברת הסימון. המשטרה תעשה בדיקה במחשב ותשאל: הרכבת על האוטו הזה דלת אחת? בוא תראה לי את הערכות השמאי. זה תהליך החקירה של המשטרה.

על-פי החוק ברגע שהוא הרכיב חלק משומש האם הוא חייב לדווח לחברת הסימון?

הוא חייב לדווח על איזה אוטו זה הורכב, מה תעודת הזהות של האוטו וכולי. נגיד שבמקום להרכיב שתי דלתות מסומנות הוא הרכיב דלת אחת מסומנת. הוא אומר לעצמו: מי ימצא אותי? ובאמת המשטרה לא נמצאת שם. אבל מחר המשטרה תעשה פריצת מחשב, תשאל האם הורכבו על המכונית הזאת והזאת דלתות ותבקש לראות את הפרטים.

איך המשטרה תדע אם הוא הרכיב דלת אחת או שתיים?

כי זה מדווח לחברת הסימון.

אבל אין הצלבה בין האינפורמציה של חברת הביטוח, בין המידע שלאוטו הזה צריך להחליף שתי דלתות, לבין זה שבמאגר המידע יהיו שתי דלתות משתי מכוניות.

אם הוא הרכיב דלת אחת מסומנת במקום שתיים, אצלי רשום שרק דלת אחת מסומנת. אם המשטרה רוצה לבצע חקירה ספציפית אז היא יודעת לקבל מחברת הביטוח את האקספרטיזה ולדרוש מבעל המוסך איך הוא הרכיב על דלת אחת במקום על שתיים. זה סתם דוגמא פשוטה. מעבר לזה, אפשר לעשות פריצות מחשב.

אבל אז זה לא בעיה. אם המשטרה פונה לחברת הביטוח - - -

שאלת למה יש צורך במאגר נתונים, אז נתתי לך דוגמא לשימוש במאגר הנתונים הממוחשב שיכול לתרום.

אוי ואבוי אם המשטרה תעשה ככה חקירות. אם אלה החקירות, הן נדונו לכשלון. אם אתה חושב שהחקירות יכולות להיות עם המקלדת -

לדעתי הדבר היחיד שרלוונטי בכל הסיפור הזה, ברגע שהדלת כבר הורכבה במכונית והיא כבר צבועה, נגמר הסיפור. המשטרה לעולם לא תוכל להצליח.

הסימון בולט.

זה גם לא נגמר. אני יודע על כל אוטו מה תעודת הזהות שלו.

זה עדיין לא מסביר לי את מאגר הנתונים הרחב.

אני מציע שנחלק את התקנות האלה ל-3 חלקים: הנוהל שצריך לאמץ, הביקורת ותפיסת הזייפנים. אנחנו כל הזמן מתעסקים בחלק האחרון. אני אומר לך חד-משמעית, לאור שיחותי עם בעלי מקצוע שאני עובד איתם הרבה שנים, כמעט ואין חלק שהורכב שאי אפשר לגלות שהוא ישן. בעל מקצוע טוב יגלה לך מייד שהדלת היא לא דלת מקורית, שמיכסה המנוע הוא לא המיכסה המקורי.

על זה אין ויכוח. השאלה היא האם החלקים גנובים או לא.

איך הוא יגלה את זה, אם הוא הוריד את ארבעה הברגים או הוריד את הדלת ושם דלת אחרת מאוטו אחר מאותו סוג?

בעל מקצוע שהמשטרה תיעזר בו יוכל לגלות ברוב המקרים את החלקים המשומשים שהותקנו ברכב.

על זה אין ויכוח.

הבעיה היחידה היא לגלות מה מקור החלק. לכל נושא המדבקות אנחנו נחזור. ללשכת עורכי-הדין יש ספק גדול לגבי המדבקות האלה. בעלי המקצוע ידביקו מדבקות אך בחלק מהמקרים לעולם לא תגלה מה החלק המקורי שבו הודבקה המדבקה הראשונה. אנחנו קצת טועים בעניין הזה. שיטת הסימון נראית לי בעייתית. ומה אם תעביר את המדבקה לחלק אחר?

אלה מדבקות מיוחדות.

אפשר בהחלט לעשות מדבקות שנקרעות כשמנסים להסיר אותן.

נעשו דברים במקומות שונים בעולם. לא קיימת מדבקה מיוחדת. מדבקות מקוריות של היצרן, שנחשבו למדבקות בלתי ניתנות להורדה, שמשאירות סימנים, הורדו בלי שום סימן שהוא. הנקודה היא אחרת. שאלת הסימון היא הערה שנעיר אחר-כך. החוק לא קובע איזה סימון.

אני מציע שנתרכז קודם כל בהחלטה מה צריך להיות הנוהל, אחר-כך הביקורת ואחר-כך בעניין הזיופים.

לנושא הביקורת חשוב שיהיה מאגר הנתונים אבל אני חושב שלגבי השאלה כמה בעלי מקצוע יהיו, וכך התחלתם, כמה מסמנים יהיו בארץ, חשוב גם ללכת לכיוון סעיף 12, לגבי מועד הסימון. אני חושב שהשאלה כמה אנשים יעבדו בפועל בשטח תשליך על ההיבטים האלה, כי מדובר על לוח זמנים דרקוני.

זה לא רלוונטי.

תנו לו לדבר גם אם זה לא רלוונטי.

אם מסמן צריך להגיע לכל מוסך בארץ תוך יום עבודה אחד, צריך לחשוב כמה מוסכים יש ואן צריך להגיע. זה שונה באיזור הצפון ובאיזור הדרום. לא רק שהם לא מרוכזים ולא נמצאים במרחק 2 קילומטרים אחד מהשני. כאשר ניתנים 3 ימים לכל מי שמחזיק בחלפים - זה כמות עצומה של אנשים שעובדים בשטח. לא רק זה, אם המסמן לא מגיע אין בצידו שום עונש. אתה יושב במוסך עם רכב מפורק ולא יכול להרכיב אותו כי המסמן לא הגיע. המשמעות היא שצריך לעשות פה הרחבת מעגל לכמות גדולה מאוד של אנשים אם רוצים לעמוד בלוח הזמנים הזה.

כמות גדולה של אנשים ומנהל אחד.

אני לא בטוח שמנהל אחד. המאגר צריך להיות להערכתנו מאגר אחד. יכולים להיות 6 מסמנים אבל כולם יעבירו את הנתונים למאגר אחד. לא חייבים להיות 6 מאגרים. אפשר לשנות את התקנות כך שיהיה מאגר אחד, כדי שרק אליו יגיעו. יש לנו הערות נוספות שנעיר יותר מאוחר.

אני חושב שחייבים להיות כמה מסמנים, גם מסיבות עקרוניות-כלכליות וגם מסיבות מעשיות. כנראה שצריך מאגר נתונים אבל עוד לא שמעתי שתוכנה צריכה לשבור את העניין העקרוני הזה ולהיות מחסום. יש היום יבואני רכב שמדווחים למשרד הרישוי ב-20 מקומות שונות על מספרי רישוי. אחד מהתנאים הוא שהם חייבים להחזיק תוכנה שנקראת "ריכבי". כמו שהתנו במיכרז תנאי שאתה צריך מדבקה וכדומה, יגידו שאתה חייב להזרים נתונים למאגר נתונים בצורה X. אתה יודע לעשות את זה? תיכנס למיכרז. אתה לא יודע? אל תיכנס. על מה שאנחנו מדברים כרגע- זה פשוט צחוק, בגלל איזה תוכנה שאי אפשר לחבר.

אני אבהיר את הנקודה.

נניח ששוטר, ובהנחה שהוא יודע יותר מאשר לגבות עדויות, רוצה לעשות חקירה כזאת. אין סיבה, בהנחה שיש תאימות של כל המאגרים, שדרך מחשב משטרתי הוא לא יוכל באמצעות מודם להיכנס לכל אחד מהמחשבים של החברות המסמנות האלה ולבדוק שם את החלק. זה יחייב כמה דקות עבודה.

אם יהיו 6 מסמנים אז הוא יצטרך להיכנס ל-6 מאגרים.

אז שיזרימו את זה למאגר המרכזי.

הוא לא צריך להזרים. השוטר יבדוק ב-6 מקומות.

אני אסביר את המיפרט ואז תיראו את הבעייתיות. אם נלך להפרדה אז אני אצטרך ללכת למיכרז נפרד למסמן, שהוא מיפרט מאוד קשה; מיפרט נפרד למייצר, שעומד בתנאי מזג אוויר ובגשם ונגד זיוף וכל מיני פרמטרים, שלא ניכנס אליהם, לפחות 5-6 עמודים טכניים; ומיפרט לתוכנה, כדי שהתוכנה תהיה משותפת לכל המסמנים. אלה 3 מיכרזים שונים. אחרי זה אני אצטרך לעשות אינטגרציה בין שלושתם, כי זה שלושה מיכרזים שונים.

הם מיישרים קו לפי התנאים שלך.

אם אני מוציא רק למסמן אחד אז אני מטיל עליו את כל האינטגרציה. משרדי הממשלה הם לא טובים בעשייה, אנחנו טובים במדיניות. אם תוטל עלי עשייה, העבודה תהיה גרועה.

אבל אתה לא צריך לעשות כלום.

אני צריך לעשות אינטגרציה. המסמן יגיד שהתוכנה לא טובה, שהוא לא יכול לעבוד איתה.

אנא הגד לי מה לא נכון במה שאני אומר עכשיו: אתה קובע מיפרט האומר שהתוכנה היא סוג כזה וכזה.

זה פיתוח, אין כרגע תוכנה כזאת.

אתם תלכו לחברה אחת או שתיים שייתנו לכם מאפיינים של מערכת וכל מי שיזכה יידרש להשתמש בה.

אני מגדיר דרישות.

איך יתכן שהאינטרנט היום יכול להיכנס ל-3 מיליון אתרים בעולם ופה אני לא יכול להיכנס ל-3 אתרים?

אתה יכול להיכנס. אם השיטה היא קביעת דרישות ושהחברה תציע, זאת אומרת שיש שלושה מוצרים.

אם אתם חושבים שככה יילחמו בתופעה, על-ידי מלחמה וירטואלית על המקלדת - זה לא יעבוד אם המשטרה לא תפשוט על מוסכים ולא תוודא שהחלקים שמורכבים הם לא גנובים. הרי הבעיה היא לא התאימות, וגם המקרים שאחד ירכיב דלת אחת גנובה ודלת שניה לא גנובה הם אפסיים. הכוונה היא ללכת פה על המקרים הקשים, לתפוס גנבים, כשזה בכלל לא מסומן. העבודה היא בשטח ולא במקלדת. צריך ללכת לשטח לתפוס את הדלת הלא מסומנת ואז לתלות את הגנב.

מדינת ישראל חוקקה כאן חוק שהיה עליו ויכוח רציני. נעשה כאן מאמץ בכל זאת להכניס את הנושא של הסימון, חרף ויכוח, גם עם לשכת עורכי-הדין, האם זה נחוץ או לא. אנחנו רוצים שהסימון הזה יהיה ישים. אתם אומרים לנו: תחלקו לאיזורים, ל-3 מסמנים. אומר לך מר אבי גונן שזה מכביד עליו מאוד.

יש את חוק-יסוד: חופש העיסוק.

זה מכביד בהתחלה.

אנחנו נעמוד בחוק-יסוד: חופש העיסוק כי יהיה מיכרז וכולם יוכלו להתמודד.

את לא מבינה שלא בא בחשבון שבגלל הנוחיות שלכם - - -

אנחנו שמים את הדגש רק על עניין התוכנה והסימון. הבעיה המרכזית היא דווקא רמת השירות של המסמנים בשטח. יש לזה קונספציה של רשתיות, כמו בתחבורה ציבורית. למה בתחבורה ציבורית אתה לא מכניס על אותו קו 3 חברות?

הלוואי ויכולתי.

ניקח תסריט כזה, שיש לך 3 מוסכים וכל אחד מזמין מסמן אחר. כל אחד מהמסמנים יכול להגיד: אדוני, חכה עוד שבוע.

תגיד לי, למה בין תל-אביב ללונדון יש כמה חברות תעופה שעובדות על הקו?

השאלה היא מה נפח התנועה.

אני מבטיח לך שאם תיתן לאל-על להיות החברה היחידה המטיסה ללונדון הם יספקו תשובה לכל נפח התנועה וכרטיס הלוך-חזור יעלה 2,000 דולר.

בוודאי שזה ייקר.

האם איכפת לכם שזה ייקר? תבינו, ברגע שייתנו לגורם אחד, הנצחתם אותו לנצח. הוא יצבור עוצמה וניסיון במערכת ואחר-כך לא יהיה יותר אף אחד בעתיד. לא יהיה עוד מיכרז.

אף אחד לא יעיז ללכת למישהו אחר. הוא יקים מערך כזה של אלפי אנשים ולא יוכלו להתחרות איתו.

אנחנו נקבע שיהיה עוד מיכרז. המיכרז הזה הוא לשנתיים.

יש הבדל בין תפיסה משפטית לתפיסה כלכלית. בתפיסה המשפטית - אחרי שנתיים אפשר לעשות עוד מיכרז, ובעוד שלוש שנים עוד אחד. כלכלית - ברגע שתיתני מונופול, יותר לא יהיה אחר. את יודעת מה זה תעשיית ינוקא? מה אנחנו עושים היום כדי לאפשר ללוויין להיכנס מול חברות הכבלים, שיש להן מונופול? נותנים להם להוריד מחיר. כשנתת למישהו כזה חזק להשתלט, אף אחד לא יוכל יותר לחדור. כלכלית, לא משפטית.

זה נוגע לחלק גדול מהציבור.

אני יודעת שלנו היה ניסיון במשטרה בנושא של גרירות רכב כשהיה מיכרז ארצי ועברנו למיכרז מחוזי ולא קרה כלום.

לא צריך שום מומחיות בגרירות רכב. כל אחד שיש לו טנדר יכול לגרור. זה לא אותו דבר. את נמצאת בוועדת הכלכלה. אני אומר לך שברגע שתיתני לאחד, יותר לא יהיה אחר.

יש פה בעיה בסיסית. הרי מה שיקבע יותר מכל מי יזכה במיכרז זה שיטת הסימון. אם יהיו 3 שיטות שונות של סימון לפי דעתי כל העסק יתמוטט.

אני מוכרח לומר בצניעות שלפני יותר מ-5 שנים הייתי בין הראשונים שהתחילו עם רעיון סימון החלפים. בדקנו כבר את הנושא הזה בשטח ובסופו של דבר הכל יעלה וייפול על-פי הסימון עצמו. המדבקה שתודבק היא בעצם הסוד של הסימון כולו. אני לא מאמין שאפשר להגיע למצב ש-3 גורמים שיעבדו במדינה כל-כך קטנה כמו שלנו יציעו סוג מדבקה שונה. כמות הסימון היא מאוד נמוכה. חוץ מהסימון הראשוני, שאז תהיה יחסית עבודה רבה, כמות הסימונים בשנה נתונה לא תצדיק שימוש ב-3 שיטות סימון שונות, לא תצדיק 3 חברות, כי עלות הסימון תהיה כל-כך גבוהה שזה לא יהיה בכלל כלכלי לסמן.

אנחנו מדברים על חלפים שערכם היום בשוק הוא נמוך מאוד. הוא נע בסביבות 100-150 שקל לחלף. לכן סימון שיעלה על 5-7 שקלים, כולל כל האופרציה שכרוכה בזה - - -

האם ידוע לך כמה כלי רכב שהגיל שלהם אינו עולה על 10 שנים הם ב"טוטאל לוס" בשנה בישראל?

להערכתי בערך 20,000.

זה בעצם המאגר החוקי של חלפים.

וכן ייבוא של חלפים משומשים.

"טוטאל לוס" מתאונה מותיר לפחות חלק מחלקי הרכב במצב שלא ניתן לשימוש חוזר. נניח שאנחנו מדברים בסדרי גודל של 80,000-100,000 חלפים בשנה לסימון, זה הכל. אם תחלק את זה לשלושה - - -

כל אחד מהחלקים האלה הוא לפעמים מאות ואלפי שקלים. אז מה אם יהיו בשוק 2-3 גורמים שיעשו את זה?

זאת אומרת שהחברה המסמנת תצטרך לסמן כ-30,000 חלפים בלבד. אם יהיו שלושה גופים עם אופרציה כל-כך גדולה אז עלות הסימון תגיע ל-30-40 שקל לסימון. זה ייקר בעשרות אחוזים את הסימון.

ברור שאם מכבש עלה על מכונית אז הכל "טוטאל לוס". אבל אם הלך רק חלק קדמי או חלק אחורי, יש בכל מכונית כזאת כמה חלפים.

בסדר, אבל אתה מסמן אותם בעת ובעונה אחת.

לדעתי זה עסק שמגלגל מאות מיליונים, זה עסק מכניס.

החוק מדבר על 8 חלקי פח בלבד. לא מעבר לזה. אם הרכב נפגע קדימה אז יישארו רק 4 חלקים, בדרך כלל.

אנחנו בחנו בשטח את הנושא של תוויות סימון וראינו במו עינינו את ההצעות. יש למשל חברה מסויימת שיש לה תווית יוצאת מן הכלל, שמצויידת בחומר כימי מיוחד, שכל ניסיון לפגוע בה יוצר חומר צבע שמוכיח שהתווית נפגמה ומצד שני מוכיחה שזאת באמת התווית המקורית שאיננה ניתנת לזיוף. נניח שהם ניגשים למיכרז כזה וזוכים בו. הם זוכים בתווית הזאת ואחר זוכה במין תווית אחרת, נאמר תווית שהורדתה משאירה פס.

אבל למה? אתה טועה לגמרי. תהיה אותה טכנולוגיה רק סוג אחר של אותיות עם שם אחר.

מה זה אותה טכנולוגיה? הם לא יעבירו את הטכנולוגיה הזאת ליצרן אחר. זה בלעדי שלהם.

האם הם המציאו את התווית?

כן. יש על התווית הזאת פטנט רשום.

ראיתי את המפעלים האלה. אלה תוויות מאוד ייחודיות.

מסמן אחד קונה מבעל הפטנט וגם המסמן השני קונה מבעל הפטנט.

מי שישתתף במיכרז הוא אדם שיציע את הטכנולוגיה הזאת.

יהיה מיכרז לתוויות ויהיה מיכרז למסמנים.

אז שיהיו כמה מיכרזים, מיכרז אחד על הטכנולוגיה ומיכרז אחד על נותן השירות.

למה? רבותי, השתכנעתי שההחלטה שלנו, שיהיו 3 מסמנים, היא טובה מאוד.

אני רוצה להציע עוד דבר בענייני כלכלה. אתה אומר שהמחיר לא משחק אצלכם. המחיר של האגרה בעיני כן משחק. אולי במסגרת המיכרז תוצע אופציה, אפשרות להציע לכל הארץ ואפשרות להציע למחוז.

אני לא פוסל את זה. לא כתוב שזה אסור. בתקנת משנה 2(ב) אמרנו ש"הרשאה תינתן לשלושה מסמנים לפחות". כמובן רק אם יהיו בקשות של שלושה.

אולי נכתוב "רשאי להתיר לשלושה".

אני רוצה שיהיה ברור מה אנחנו רוצים. אנחנו רוצים שאם יהיו שלושה פונים והם יעמדו בתנאי הסף, אז תיתנו לשלושה.

נניח ששלושה פונים ואנחנו נבקש מהם שתי אופציות של מחיר: מחיר אחד ארצי ומחיר אחד איזורי. אם ניראה שהפרשי המחיר בין ארצי לאיזורי מאוד משמעותיים ושזה מייקר מאוד, האם בעיניך ככלכלן - - -

אני לא כלכלן אבל אני יושב-ראש ועדת הכלכלה.

כוועדת הכלכלה - האם בעיניך זה לא משמעותי? נניח שאחד מציע על כל הארץ - - - שקלים אבל על איזור אילת 100 שקלים, כי שם אין לו הרבה.

המיכרז הוא למעשה שיטת הרישיונות. זאת אומרת, זה לא שיטה של התמודדות. מבחינתי יכולים להיות גם כמה מציעים שונים ויכולים לשחק במחיר. שיציעו.

אבל אתה חייב לחלק את זה לאיזורים ואז יהיה הבדל במחיר.

לא בהכרח.

חייבים להפריד בין המיכרזים, בין צורת הסימון לבין המסמן.

האגרה תהיה פונקציה של המחיר המוצע. האדם הפרטי או המוסכניק הפרטי יבחר תמיד את הזול ביותר.

אולי הוא רחוק וזה לא יהיה כדאי?

הוא חייב לעבוד 24 שעות ביממה, כמו שאמרת. הוא חייב לבוא.

לדעתי אתם מערבבים פה כמה דברים ביחד. יש קודם כל תנאים מינימליים שאדם שמקבל רישיון צריך לעמוד בהם, כמו למשל תוך כמה זמן הוא צריך לבוא. דבר שני, הוא צריך להציע לכם מחיר שהוא מתחייב בו. ודבר שלישי, המחירים יכולים להיות דיפרנציאליים. הוא לא חייב להיות הכי זול. אפשר לתת לשלושה, שאחד מהם מציע מחיר יותר יקר ואחד מחיר יותר זול. כל אחד שרוצה לסמן יידע. כמו שאפשר לנסוע במכונית פולקסווגן הכי זולה ואפשר לנסוע ברולס-רויס. אם אחד יותר קרוב לי לבית או יותר נוח לי, או אם אחד נותן שירות יותר טוב - בו אני אבחר. אין לי בעיה לאשר מחירים דיפרנציאליים. אף אחד לא אומר שהמחיר צריך להיות אחיד.

בואו נגיד שיש שלושה זוכים, אחד במחיר נמוך ואחד במחיר קצת יותר גבוה ואנחנו קובעים דיפרנציאציה בין הגבוה לבין הנמוך.

למה המחיר צריך להיות זהה?

אגיד לך למה. כדי שהאזרח לא ייפגע. הוא יבוא למסמן הראשון והראשון יגיד שזה רחוק לו, שזה לא נוח, שזה מקום לא טוב ושהוא לא רוצה לבוא. אנחנו רוצים לחייב אותו לבוא תוך 24 שעות. איך אני אחייב אותו?

אבל זה לא הולך ככה.

תעשי שניים ארציים.

זה בדיוק אותו דבר, הוא יגיד: תלכו לשני, אני לא יכול, אין לי אנשים.

רבותי, תנו לי עכשיו אפשרות לעבוד לשיטתי. אני עוד אחזור אליך. "הרשאה תינתן לשלושה מסמנים לפחות שנתמלאו בהם התנאים האמורים בתקנת משנה (א)." תקנת משנה (א) אומרת: (1) שהוא תושב ישראל, (2) שהוא תאגיד רשום בישראל, שהוא ומנהליו לא הורשעו בעבירה , (3) ושהוא נבחר במכרז פומבי. זה לא מיכרז, אז (3) יורד. אני רוצה לתת רישיונות. שזה יהיה בשיטת הרישיונות ולא במיכרז.

אבל אולי יהיו פחות מ-3. צריך לכתוב את זה.

שיטת הרשיונות, שהיא הגישה החדשה, להבדיל משיטת המיכרז - האם יש פה מישהו מהאוצר? את זה אתם בעצם צריכים לומר - אומרת היום שלא נותנים יותר זיכיונות אלא קובעים תנאי סף וכל מי שעובר את תנאי הסף מקבל רישיון. לא מיכרז.

אבל זה לא יהיה כדאי לו.

אל תקבע אתה האם זה כדאי לו או לא כדאי לו. אתם צריכים לקבוע את שיטת הרישיונות, מה הם תנאי הסף, אלה ואלה הדרישות שבהן צריכים לעמוד המסמנים. כל מי שרוצה ועומד בתנאים, שייקח מכם רישיון.

אבל כל אחד כזה יצטרך להשקיע השקעה בסיסית לא מבוטלת ואם יהיה לו מקדם סיכון גבוה אז לא יהיה כדאי לו להשקיע. כמו מר מלכיס גם אני עשיתי בדיקות מבחינה כלכלית וזה לא בדיוק רווחי. דיברתי עם חברות כמו "שגריר", שיש להן כבר פריסה ארצית של מכוניות והם יכולים לסמן, כדי לראות מה היא הדינמיקה. הם אמרו לי שבכלל לא בטוח שזה כדאי להם. אנחנו מדברים פה על דברים מאוד גבוליים. אני לא בטוח שיהיו מציעים. אני לא רוצה להסתבך.

יכול להיות שלא יהיו, אז תחזרו אלינו ותגידו שאף אחד לא היה מוכן לקחת רישיון.

אז תעבור עוד חצי שנה. אם הייתי מרגישה באמת שאני יוצרת כאן איזה פגיעה בתנאי התחרות בשוק, הייתי מסכימה. אבל אני לא מרגישה ככה. להיפך, אני חושבת שאנחנו נותנים כאן תחרות חופשית. כל אחד יכול להגיש הצעה במיכרז.

על סמך מה תבחרי את הזוכה במיכרז?

זה שעומד בתנאים והזול ביותר.

ורמת השירות שיכתיבו לו.

ואז אני יודעת לדרוש, והמוסך יודע לדרוש, ואני אוכל גם לבטל את זה.

לגבי רמת שירות אתם קובעים תנאי סף. לגבי מחיר - מה איכפת לכם שיהיו מחירים דיפרנציאליים?

בגלל האזרח.

התחרות היא נשמת אפו של המחיר הטוב. אם יהיו 4-5 שיהיו להם תנאי סף והם יתחרו אחד בשני - - -

אבל נפח השוק הוא קטן. זה כמו מונופול טבעי. למה אתה לא עושה למשל בחשמל 5 חברות חשמל?

הלוואי ויכולתי.

אבל כל מוסך ייפגע כי יהיו לו מעט מאוד חלפים. נניח שיש 3 מוסכים סמוכים זה ליד זה. אם אני אבוא - -

כולם ילכו לסמן במרכז. אף אחד לא יסמן בפריפריה.

לאיזור אילת או לכפרים בגליל, למקומות הקשים אף אחד לא יבוא. באיזור תל-אביב אין בעיה.

אם את טוענת שאין לך אפשרות, את יכולה לקבוע שתנאי הסף הוא שכל אחד חייב לתת שירות בכל מקום בארץ. אפשר לומר שאחד מתנאי הסף שהוא חייב לעמוד בהם, שהוא חייב לתת שירות בכל מקום.

ותוך כמה זמן.

ולכל פונה.

רבותי, מה לעשות, אני מאמין בתחרות. אני לא מאמין במונופול.

במשק יש גופים שונים שבהם לא מתקיימת תחרות במתכונת שאתה מדבר עליה. למשל בתחבורה הציבורית. למה אין באותו איזור 5 תחנות מוניות? למה אין לך 3 חברות תחבורה ציבורית מתחרות?

אתה מביא דוגמאות שמכשילות את הרעיון. העניין הוא שהתחרות היא לא חזות הכל.

זאת דוגמא לא טובה בגלל שאחת לשנתיים יש תחרות.

אתן לך דוגמא מתחום התעופה. בכל מקום שבו יש טיסות שכר גם הטיסות הסדירות יותר זולות.

בוודאי, יש לך נפח שוק שמאפשר את זה.

תאמין לי, נפח שוק זה לא הנימוק, כי חברת התעופה הסדירה יכולה להטיס עוד מטוס ועד מטוס כשהרווח גדול. הדרך היחידה להוריד מחירים ולשפר את השירות היא כשיש תחרות.

אם היה נפח תנועה נמוך לא היו באות חברות השכר לשם. הן מגיעות למקום שיש בו נפח גדול.

יש לי הפתעה בשבילך, גם הטיסות הסדירות לא טסות למקומות כאלה. יש הרבה מאוד יעדים שישראל לא טסה אליהם כי לא כדאי להטיס אליהם.

אני טוענת שאחת לשנתיים בתום המיכרז יש תחרות. אני אתן דוגמא שאני מכירה ובוודאי יש עוד דוגמאות. החשב הכללי למשל מפרסם מיכרז למתן שירות למחשבים וזוכה דיגיטל. אז מה, בגלל זה יש לה מונופול? בגלל זה אחרי 5 שנים לא יכולה לזכות חברה אחרת?

כי בשוק קיימות חברות אחרות.

נכון. גם פה יש בשוק חברות אחרות. יש תחרות והם יתחרו.

אסביר לך במה את טועה. יש חברה של מחשבים שיכולה לתת שירותים לכל מיני גופים עסקיים, ובין היתר לתת שירותים למשרדי הממשלה. אם היא לא זוכה במיכרז ממשלתי אז אחר יכול. פה זה חברה שיכולה לעשות רק את זה. זה ציוד שיהיה מכוון רק לזה. אין לה עיסוקים אחרים. היא לא יכולה להדביק מדבקות במקומות אחרים על דברים אחרים. ואז אוטומטית ברגע שהיא תתבסס ויהיו לה המדבקות, הידע והכל - איש גם לא יתחרה איתה יותר.

אז מה?

זה לא טוב.

אני אתן דוגמא על מכרזי משטרה, מתוך מה שאני זוכרת. למשל לגבי אפודים - היתה תקופה שבכל מיכרז זכתה חברה אחת. פתאום צצה חברה אחרת. הדברים משתנים. גם הטכנולוגיות משתנות.

אגיד לך למה, כי אפודים אפשר גם לייצר בשביל צבא ארצות-הברית וגם בשביל צה"ל ואז אפשר להתחרות. אבל לסמן חלקים בתוך ישראל, זה שווה רק בישראל. לא תקום חברה אחרת שתסמן חלקים ביוון.

אני מאמינה - יגיד לי מר אבי גונן אם אני טועה - שממילא מי שיציע יהיו חברות שיש להן פריסה ארצית מעיסוקים אחרים ושלא יעסקו רק בזה.

כבוד היושב-ראש, מטרת החוק היא לא לדון בנושא המסמן. המסמן הוא אמצעי בלבד.

אבל אני לא אתן את ידי לפגיעה בתחרות אם אין צורך.

אבל התחרות היא במיכרז.

הייתי רוצה להציע משהו שאולי גם ייתן מענה. אם יילכו על שתי חברות שחייבות לכסות את כל הארץ, אז תיווצר תחרות בין שתיהן גם על השירות. כשיש רק חברה אחת, עם כל הכבוד לתנאי הסף, את לא יכולה לפקח שהיא באמת מגיעה תוך 24 שעות. ואם היא לא מגיעה, מה יעשו? ברגע שיש שתיים ולבעל המוסך יש שני טלפונים, ושניהם מחייבים באותו המחיר בגלל המיכרז, אם אחד לא נותן לו שירות הוא פונה לשני. אז יהיו לנו שתי חברות שמכסות את כל הארץ ותהיה תחרות ביניהן. תימנע התופעה הזאת, שמישהו יתפוס חזקה - ואני מסכים מאה אחוז שאם יהיה רק אחד אז יהיה לו מונופול. יהיו שתיים והכל נכון: גם תחרות, גם שירות, וגם למוסכניק המסכן שממתין עם האוטו תהיה אלטרנטיבה, שאם מסמן אחד לא בא הוא יכול להתקשר למסמן השני.

גם במקרה כזה יכול להיות קרטל.

זה כבר בניגוד לחוק.

אני יושב-ראש ענף פחחות ברכב. אני הלקוח של הנושא הזה. אני האיש שקונה את הסחורה. אני לא נגד סימון. אני רק שואל שאלה אחת: איפה יסמנו? איך יסמנו?

במוסך עצמו.

השתתפתי כאן כמעט בכל הישיבות שמטרתן למנוע גניבות. אמר פה מישהו שכל פחח יכול לזהות האם החלק הוא תואם, חלק תחליפי ולא מקורי. אני 60 שנה במקצוע הזה, מגיל 10, ואני אומר לכם שלרוב אפשר לזהות אבל לא תמיד. יכולים לסמן 8 חלקים בלבד: שתי כנפיים, מכסה מנוע, פגוש, דלתות ומכסה תא מטען. יש חלקים שהיצרן לא מייצר כחלקי חילוף ובעולם אין זה חוקי להרכיב אותם. מה אבל שקורה הוא שב"טוטאל לוס" אם אוטו נפגע מקדימה אז חותכים את אחורי הרכב ומחברים אותו לאוטו שנפגע מאחורה ועושים אוטו אחד שלם. אנחנו צריכים למנוע דברים כאלה.

אנחנו יושבים פה ומתווכחים על מיכרז, כן מיכרז, לא מיכרז. לדעתי צדק נציג היבואנים שעדיף שיהיו 3-4 מסמנים. אז תהיה תחרות ביניהם, הם ייתנו שירות יותר הוגן והכל יהיה יותר נכון. אם יתנו לאיש אחד, למונופוליסט אחד, כשהוא ירצה הוא יבוא, כשהוא לא ירצה הוא לא יבוא. הוא יעשה לנו טרור בכל הענף הזה ולדעתי זה לא טוב.

אני רוצה לחזור להצעה שלי. בואו ניקח אוטו שעשה תאונה וזה "טוטאל לוס", מעל 60%. קחו את האוטו הזה כמו שהוא, עם כל החלקים, כמו בנבדה בארצות-הברית וכמו בחלק מאריזונה בארצות-הברית, שם לוקחים את האוטו וגורסים אותו. ואז כשהולכים לקנות חלק, קונים חלק מקורי או חלק תואם, חלקים חדשים, טריים, לא חלודים ושלמים. בואו נדאג לו. הוא כיסה את המכס.

זה סיפור אחר.

תקרא לילד בשמו: אתה רוצה לבטל את השימוש בחלפים ישנים.

לגבי הסימון: לפי עניות דעתי רצוי שיהיו יותר ממסמן אחד.

אמרתם שמקום הסימון הוא במוסך. אתן לכם דוגמא. לי יש במוסך היום קרוב ל-100 חלקי חילוף משומשים, שפירקתי ממכוניות שונות, פה דפוק קצת, שם דפוק קצת, תיקנו אותם והם ראויים לשימוש. אני לוקח את החלקים האלה כבעל מוסך ומעביר אותם לאיזה מגרש. מייד כשאני מביא את זה למגרש, לאותו מגרש בא גם איזה גנב ומביא לשם את החלקים שהוא גנב. מי יכול להוכיח האם החלקים האלה הם גנובים או לא גנובים?

בשלב שמפרקים אצלך הוא צריך לסמן. אתה לא רשאי לפרק חלקים מהמכונית אלא בהליך סימון.

לתשובה הזאת חיכיתי. בא אלי אוטו. אני לא רוצה לזרוק לכם סודות מהחדר. בעלי מקצוע זה בעלי מקצוע. גם לחברי כנסת יש קומבינציות, גם לשרים יש וגם בכל מקצוע אחר יש קומבינציות.

אתה מתכוון לדברים לא חוקיים?

הגון וישר ובדרך הנכונה. בואו נעזור לעם ישראל, בואו נעזור להולכי הרגל במדינת ישראל, בואו נעזור לעם היהודי הזה פה. באוטו שעשה תאונה יש שיבוש של החלקים. תפסיקו להכניס זבל למכוניות. תיזהרו, אנחנו טוחנים פה מים. יושבת פה קצינה מהמשטרה שאין לה מושג מה זה אוטו. היא לא יודעת מה זה אוטו מבחינה בטיחותית. היא יודעת את החוק, יפה, אבל מה זה "קמבל באסטר", מה זה "... אופן קדמי"?

האם אתה אומר שאסור להכניס חלקים משומשים?

אני אומר, בואו ניקח כל אוטו שירד מהכביש, נגרוס אותו ונעשה ממנו קבב. תסתכלו בסרטים, עושם מהם press, עושים קוביה ושולחים את זה לבתי יציקה. בדרך הזאת תמנע את הגניבות האלה.

כשעל החלקים יהיה אפס מיסים אז זה אולי יילך.

זה לא רחוק.

היום יש שגונבים אוטו רק בשביל לקחת ממנה את הדלת. בשביל כנף או טמבון גונבים רכב. טמבון של מרצדס עולה 8,000 שקל. מרצדס עולה 200,000 שקל. גונבים אוטו בשביל לקחת ממנו את הטמבון וזורקים את המכונית באיזה ואדי. בואו נמנע את זה על-ידי כך שלא תהיה בעיה של חלקים משומשים.

מר אשרוב, אני מודה לך. אתה אומר דברים מאוד מעניינים אבל הם לא רלוונטיים לדיון שלנו היום.

אמרתי שאם כבר מסמנים אז שלפחות יהיו 4 מסמנים.

אנחנו נשאיר שלושה, ואנחנו נשאיר את העניין של מיכרז.

האם ניתן לרשום בצורה כזאת, ש"ייבחרו 3 מסמנים במידה ויהיו"? יכול להיות שלא יהיו.

צריך לרשום את זה.

אני כבר אומר, וזה נרשם בפרוטוקול, שהיה ובמיכרז לא יהיו 3 מציעים שעמדו בתנאים אז כמובן שאי אפשר להביא מישהו בכוח. אם אין מתמודדים אז אין מתמודדים.

אני מבקש להוסיף לפרוטוקול שלדעתי ההחלטה שיהיו 3 מסמנים קברה את החוק קבורת חמור. מי שבאמת מעוניין שלא יהיו חלפים משומשים במדינת ישראל - ויש בשולחן הזה אנשים כאלה - זה משרת מאוד את המטרה שלו.

באיזה צורה זה יירשם? "שלושה מסמנים לפחות", או שתבטל את ה"לפחות"?

אנחנו נוסיף בסיפא של תקנת משנה (ב): "היה והוועדה תקבע שלא נמצאו שלושה" - - -

"ובלבד שהם עמדו בתנאים."

לא צריך לומר את זה. כתוב: "הרשאה תינתן לשלושה מסמנים שנתמלאו בהם התנאים". אוטומטית ברור שאם לא נתמלאו התנאים אז לא.

האם אי אפשר יותר מ-3? ואם יהיו 5? היושב-ראש ביטל את המלה "לפחות".

אני עוזב את המלה "לפחות". אני גם מוותר על עניין הרישיון. רישיון אומר: כל מי שעובר את הסף. אבל אנחנו הולכים על מיכרז. אנחנו אומרים שכרגע תינתן הרשאה לשלושה גורמים. בהנחה שיהיו 5-6 מתמודדים. אם יסתבר שיש רק שני מתמודדים ושניהם עמדו בתנאים אז רק שניהם יקבלו.

אולי כדאי להוסיף "ולא פחות משניים". אחרת לא תהיה כאן תחרות.

תאר לעצמך שרק אחד יתמודד. מה נעשה אז? האם לא נפעיל את החוק? ברור שאם אחד עמד בתנאים, הוא מקבל. רק אם יש יותר משלושה תהיה התמודדות ביניהם. אם בסוף רק אחד ניגש למיכרז, מה אני אעשה? אני לא אפעיל את החוק? אז יהיה אחד. אולי אף אחד לא ייגש.

השאלה היא האם לא יפסלו מציעים כדי להשאיר רק אחד.

אתה מדבר על תנאים שמישהו ייצר אותם לקראת המיכרז. הם לא רשומים בשום מקום. יוכלו לייצר תנאים שרק אחד עומד בהם.

אנחנו בסופו של דבר מקווים שמשרד ממשלתי יעבוד בתום לב , יפרסם תנאי סף הוגנים ומתוך הנחה שיהיה יותר מגורם אחד שמעוניין להיכנס לעסק הזה. כרגע ההנחה היא שיהיו שלושה וזה ייתן תחרות. אנחנו נותנים להם הגנה מסויימת, שהם בכל זאת רק שלושה.

נעבור הלאה. איזה דברים אנחנו עוד צריכים פה?

יש לי שתי הערות כלליות שצריך למצוא להן את המיקום. תקנה 5, לגבי הזמן שבו על המסמן להגיע, היא תקנה שאין לה שיניים למעשה.

אבל אם יש שלושה והוא מאחר אז בפעם הבאה לא יפנו אליו.

המסמן יגיד למוסך שהוא יגיע אך בערב יגלה המוסכניק שהמסמן לא הגיע. סובל המוסך, סובל הלקוח, סובלים כולם. אם לקחת על עצמך מיכרז והתחייבת, צריך להיות איזה קנס בצידו. אם לא הגעת בזמן אתה צריך לשלם מחיר. הרי לא יכול להיות שאתה תיקח על עצמך אחריות, לא תעמוד בה וכולם יסבלו.

אם היה גורם אחד והיה לו מונופול אז יכול להיות שמה שאתה אומר היה מוצדק. בתנאים שהם שלושה, ובהנחה שיהיו שלושה, תיווצר ביניהם תחרות מי נותן שירות טוב. הפחח שיידע שאצל המסמן המסויים מחכים חודשיים לא יזמין אותו יותר.

אתה מדבר על מה שיקרה בתל-אביב. אל תסתכל על הערים הגדולות אלא תסתכל על הפריפריה.

אנחנו עוסקים כאן בחקיקת-משנה.

אפשר להוסיף בתקנה שאם לא הגעת בזמן אז מוטל עליך איזה קנס.

אי אפשר לעשות את זה.

לא בתקנה אלא בתנאי המיכרז.

נניח שחברת "אמישרגז" צריכה לתת לך שירות גז, לתקן תוך 24 שעות, והם באו רק אחרי 48 שעות. מה אתה עושה? תתבע אותו. נוצר פה הסכם. אם אני הזמנתי אותך ואתה אמרת שתבוא תוך יום ולא באת, הפרת הסכם איתי. נגרם לי נזק ואני יכול לתבוע אותך.

הוא יגיד לך מראש שהוא לא יכול להגיע.

אז השני יגיע.

הוא לא יגיע. בואו נהיה מציאותיים קצת. בתל-אביב, בירושלים ובחיפה לא תהיה בעיה אבל בפריפריה המציאות תהיה שאף אחד לא יגיע.

מר סף, אין לנו יכולת במסגרת תקנות מסוג זה לקבוע ענישה. זאת תהיה סיבה לבטל לו את הזיכיון.

את זה צריך לכתוב.

אם זה לא כתוב אז צריך לכתוב שאם הוא לא עמד בחובות המוטלות עליו, אחרי שימוע אפשר יהיה לבטל לו את הרישיון.

בתקנה 3(ב) כתוב "לא מילא המסמן אחר התנאים האמורים בתקנה ... או תנאי המכרז לבחירת המסמן ..."

"אחרי שניתנה לו אפשרות לשמוע את טענותיו אפשר לבטל את ההרשאה".

זה ייכנס בסוף תקנה 3(ב). אבל צריך גם להוסיף "או אחר החובות המוטלות עליו על-פי תקנות אלה".

בסדר.

ההערה השניה שלי היא לגבי מיקום הסימון בתוך הרכב (תקנה 13). התקנות אומרות משהו שלדעתי הוא קצת בעייתי. אני חושב שמיקום הסימון על-פי תקנה 13 הוא מיקום בעייתי, בשל כמה סיבות. קודם כל, אתה לוקח אוטו שצבעת אותו וכולי - - -

את זה שינינו. משטרת ישראל המליצה לנו, ואנחנו מקבלים את ההמלצה, בכנף הקדמית והאחורית במקום "חיצוני" לרשום "פנימי". תווית הסימון תהיה בחלק הפנימי. בכל מקום שרשום כעת "חיצוני" יירשם "פנימי", פרט לדלתות, שם המדבקה תודבק על הדופן הצרה, על צד הדלת, ליד המנעול.

אחרת יצבעו אותה וכבר אי אפשר יהיה לראות. זה חייב להיות פנימי.

בתקנה 13 בפיסקאות (1), (2), (4) ו-(5) במקום "חיצוני" יבוא "פנימי".

אני ראש ענף רכב לוגיסטי ביחידה הטכנולוגית בצה"ל. אני רוצה להעיר שתי הערות. קודם כל הערה כללית שמתייחסת לכותרת "תקנות סימון כלי רכב". צי הרכב של צה"ל מורכב גם מג'יפים, משאיות, מובילי טנקים ו"ריו".

האם אתם קונים חלקים משומשים באיזה מקום?

זה שלב ב'. לא רק שאנחנו קונים חלקים משומשים - - -

אם זה לא כתוב אז אני כבר אומר שצריך לתקן לגבי צה"ל ולומר שהתקנות מתייחסות רק ל"רכב לבן".

נדמה לי שיש משהו בחוק לעניין של צה"ל.

אני מכיר טוב את החוק, כולל האצלת סמכויות לצה"ל ולראש ענף רכב בצה"ל. את ההפניה הזאת אני לא מכיר.

אני מבקש מכם לדאוג לכך שזה יהיה רק "רכב לבן".

בהגדרה של "רכב" נאמר "רכב מנועי כהגדרתו בפקודה, למעט סוגים של רכב מבצעי של צבא ההגנה לישראל או של משטרת ישראל שקבע השר באישור ועדת הכלכלה של הכנסת".

"סוגים של רכב מבצעי" - אני שוב חוזר ואומר שזה בעייתי, לכן הזכרתי משאיות. משאית היא לא רכב מבצעי.

האם יש לך הגדרה ל"רכב לבן"? זה מכוניות פרטיות, נקודה. לא מעניין אותי הג'יפים שלהם, לא מעניין אותי הטנדרים שלהם. רק מכוניות פרטיות, או רכב דו-שימושי.

אז צריך להתקין תקנות כאלה.

צריך לשקול לסמן עם עפרון חשמלי ולא עם מדבקה.

אני לא רוצה כרגע להיכנס לזה. שיימצאו דרך לסימון.

את זה קשה להסיר ותאונה רגילה לא תפיל את זה.

מי שעוסק בהרכבת חלקים משומשים לא יעסוק בזיוף המדבקות. הרי מרגע שהרכבת את הכנף הגנובה וצבעת אותה והאוטו נסע, זה נגמר. השאלה היא האם אתה יכול לתפוס אותו על חם בזמן שזה בעבודה במוסך.

בעיקר כשזה במלאי של המוסך.

הוא גם קונה חלקים והוא לא רוצה שייטעו אותו. המוסך לא רוצה רכוש גנוב.

האם יש הערות לסעיף ההגדרות (תקנה 1)?

האם ה"מסמן" הוא תואר אישי או שהוא ניתן גם לעובד של תאגיד?

לא, רק לתאגיד.

תאגיד לא יכול להיות מסמן, כי אנשים צריכים לעשות את זה. הוא צריך להסמיך את האנשים.

זה מטעמו.

על תקנה 2 דיברנו הרגע. האם יש למישהו הערות לתקנה 3? האם יש הערות לתקנה 4? כל מה שאין לגביו הערות - מאושר.

צריך לציין שבתקנה 3 שאושרה הוכנס קודם לכן תיקון בתקנת משנה (ב).

יש לי שאלה לגבי תקנה 4. אתה נותן כאן למנהל כל מיני יכולות. השאלה היא מה הקריטריונים לאישור הוצאת טובין מתחום הנמל?

המשלוח יובא במכולה סגורה בסגר ממוספר - מה לא טוב בזה? תחשבו על זה. תקנה 4 מאושרת.

האם יש הערות לתקנה 5? תקנה 5 אושרה. האם יש הערות לתקנה 6(א)? האם יש הערות לתקנה 6(ב)? תקנה 6 מאושרת. האם יש הערות לתקנה 7 על כל סעיפי המשנה שלה?

לגבי תקנה 7 אין אמירה שאסור לו לפרק את החלק לפני הסימון.

זה בחוק. כתוב שאסור להשתמש. ההגדרה של "שימוש" כוללת את זה.

ההגדרה "בפעולה" היא הגדרה רחבה מאוד. זה כולל פירוק, הרכבה, החזקה וכדומה.

"פעולה" זה "רכישה, ...., מסחר, העברה לאחר, העברה לאחר השמה על רכב אחר ... וכל פעולה כיוצא באלה". זה לא "פירוק".

תקנה 7 אושרה ללא תקנת משנה (א).

בתקנה 8 מדובר על תנאים לסימון לפי בקשת בעל הרכב. בתקנת משנה (א) נאמר "מסמן יסמן חלק המיועד לפירוק מרכב...". למה שבעל רכב יהיה מעוניין לסמן רכב המיועד לפירוק?

אחרת הוא לא יכול לפרק אותו ולקבל כסף על החלקים. הוא לא יכול להוריד את החלק הזה בלי לסמן אותו כשהוא עוד מורכב על הרכב.

אחרת הוא לא יכול לקבל כסף על החלקים האחרים. אני הבנתי את העניין. אין צורך בהסברים. תקנה 8 אושרה.

האם יש הערות לתקנה 9? תקנה 9 אושרה. האם יש הערות לתקנה 10? תקנה 10 אושרה. האם יש הערות לתקנה 11? אם אין, תקנה 11 אושרה. האם יש הערות לתקנה 12? תקנה 12 אושרה. בתקנה 13 שינינו, שזה יהיה בחלקים הפנימיים. תקנה 13 אושרה.

לגבי תקנה 12 אני מציע שייכתב בהוראות המעבר שהיא לא תחול בזמן מעבר כלשהו. אם למוסכים יש היום מלאי ואתה מבקש שהוא יגיע תוך 24 שעות, הוא לא יספיק. הרי כולם מתחילים מאפס מסויים. כמו שאמר בעל המוסך, יש לו 100 חלקים לסימון. הוא לא יגמור את זה ביום אחד.

יש בחוק הוראת מעבר.

"24 שעות" לא מדבר על הסימון הראשוני אלא על סימון שוטף.

להערכתי, בהנחה שיש מדבקות ויש איזה מכשיר, מלאכת הסימון לוקחת דקות.

סעיף 18 לחוק בהוראת מעבר אומר "חלק משומש הטעון סימון לפי הוראות חוק זה והמצוי בידי כל אדם ערב תחילתו של חוק זה יסומן עד המועד שיקבע השר".

איפה כתוב מתי המועד?

בתקנה 25.

האם יש הערות לתקנה 14? תקנה 14 מאושרת. האם יש הערות לתקנה 15? האם יש הערות לתקנה 16? תקנות 15 ו-16 מאושרות. האם יש הערות לתקנה 17? תקנה 17 מאושרת. האם יש הערות לתקנה 18? תקנה 18 מאושרת. האם יש הערות לתקנה 19? תקנה 19 מאושרת. האם יש הערות לתקנה 20?

למה הדיווח הוא אחת לשלושה חודשים ולא מידי חודש? אם דיווח אז שיהיה דיווח שוטף אחת לחודש.

כתוב "או במועד אחר שיורה עליו המנהל". אחרי שיצטבר קצת ניסיון אנחנו ניראה. בינתיים נשאיר אחת לשלושה חודשים. תקנה 20 אושרה.

האם יש הערות לתקנה 21?

בתקנה 21 אני חושב שדבר מה חסר. נאמר כאן "בעל מוסך ידווח למסמן". יש גם בעל עסק שרשאי לסמן. האם הוא לא צריך לדווח?

זה משהו אחר. בעל עסק לא רשאי להרכיב חלקים. מי שרשאי להרכיב חלקים הוא בעל המוסך. הדיווח הוא רק על ההרכבה.

בעל עסק הוא המבקש. הוא לא המסמן.

תקנה 21 מאושרת. האם יש הערות לתקנה 22?

יש לי הערה לגבי תקנה 22. הכל טוב ויפה אבל אין שום דיווח על רכב שנגנב כולו.

זה חוק אחר.

סליחה, חוק אחר לא קובע שיש להעביר למאגר הזה לפיכך יש תקלה בתקנות הללו. מדובר על רכב שלם שנגנב. תבינו, יש במאגר הזה מידע על חלפים שנגנבו אבל אין מידע על רכב שלם שנגנב?

לא יכול להיות פה מידע על רכב שלם שנגנב כי זה מופיע במאגר אחר. כאן יש רק חלקים.

הבנתי את זה אבל כיוון שבכל רכב יש 8 חלקים - - -

אבל הם לא מסומנים.

איך אתה יודע? נניח שכבר פירקתי במכונית שלי כנף וגנבו לי את הרכב שיש בו חלק מסומן.

אני לא מכיר בן אדם אחד שלא יוריד את הסימון אחרי שזה הורכב ברכבו.

נניח שברכב שלי היו שתי תאונות, החלפתי שתי כנפיים והן מסומנות. כעת נגנב הרכב שיש בו שני חלקים מסומנים. מי מדווח על זה? חסר פה דיווח. פירקו את זה לרכב אחר.

נניח שאתה בעל רכב יד שניה והכנפיים המסומנות הן עוד מקודם. איך תדע לדווח בכלל? מה תדווח?

ועל מי תוטל חובת הדיווח? על בעל הרכב?

בואו ניקח שתי סיטואציות: אחת שאתה בעל הרכב המקורי ויש לך כנף אחת שהיא מהמאגר המשומש. מה רוצים ממך? מה תעשה? קודם כל הודעת למשטרה על גניבת הרכב. מה הלאה?

אולי כשנגנב הרכב המשטרה צריכה לברר האם הרכב מופיע במאגר החלקים המשומשים.

רבותי, החוק הזה לא יפתור את כל המקרים ולא יתפסו את כולם. החוק זה יתפוס חלק ויהיה לו קצת ערך מרתיע. תאמינו לי, אם כל אלה שמבצעים עבירות במדינה היו יושבים היום בבית-הסוהר אז היה צריך להכפיל את בתי-הסוהר.

יש לנו הזדמנות עכשיו כשאנחנו מייצרים עקרונות חדשים. בואו לא נחתוך ישר ונגיד לא. בואו נבדוק, אולי עד לישיבה הנוספת, האם יש - - -

לא תהיה ישיבה נוספת. הכוונה היא לאשר היום את התקנות.

כאשר נגנבים כלי רכב ובהם יש חלקים מסומנים - - -

אם נגנבה מכונית שיש בה כנף אחת מסומנת, אז מה? האם אתה פוחד שיפרקו את הכנף וימכרו אותה בתור כנף לגיטימית כי היא מסומנת?

אבל יעלו על זה כי ברגע שאתה נכנס למאגר ייצא לך מספר אישי של רכב המקור ואז אתה תיראה שזה לא הרכב המקורי.

התשובה היא נפלאה. תקנה 22 מאושרת.

בתקנה 23 לגבי התשלומים אין סכומים. לגבי תקנה 23 אנחנו מאשרים את המסגרת הטכנית-משפטית. לגבי הסכומים, זה בהמשך. האם אתם צריכים להביא את הסכומים לאישורנו?

כן.

אז תביאו את הסכום לאישור הוועדה.

לגבי תקנה 24 ותקנה 25, לגבי התחילה והוראות המעבר: אנחנו רוצים ששתי תקנות יכנסו לתחולה מיידית, תקנה 20(א) ותקנה 15.

אולי לגביהן ייאמר "30 ימים מיום הפרסום".

תקנה 20(א) עוסקת בחובת דיווח של מבטח, שלא מותנית בסימון, ותקנה 15 עוסקת בחובות הרישום של בעל המוסך. יש תקנות שלא קשורות למסמן ואנחנו רוצים שתהיה להן תחילה מיידית, תוך 30 ימים מיום הפרסום.

זה מאושר.

אין כרגע מאגר שיקלוט את המידע הזה. זה בלבול מוח.

יש לנו בעיה. חובת הרישום של המוסכים חלה כתוצאה מהחוק כדי שנוכל לבקר ולדווח. אז מה אני אעשה עם הרישומים האלה? הרי עוד לא הוקם מאגר שיקלוט את זה. דבר שני, קיבלתי מנדט מסמנכ"ל בכיר, מר צבי אוזן, לבוא לפה לעניין החוק. לא בחנו את הנושא הזה, מה המשמעות מבחינת המוסכים, ולא ישבנו איתם. איך נטיל עליהם חובה מבלי שדיברנו איתם? אני חושב שרצוי שהנושא הזה ייבחן בצורה יותר מעמיקה. אני מבקש לדחות את החלת תקנה 15 ל-60 ימים.

אני רוצה לשאול, מי ישלם עבור הזמן שאנחנו נבזבז על כל הדיווחים האלה?

מי שעוסק בסחר בחלפים יגלגל את זה על הלקוח.

אנחנו לא מתעסקים בסחר בחלפים. אני בסך כל מתקן את האוטו.

במסגרת ניהול המוסך שלך, כשאתה מתקן מכונית עם חלפים משומשים תיקח בחשבון בין היתר שההתעסקות בחלקים המשומשים יש לה עלות חיכוכית מסויימת.

מי ישלם את זה? האם חברות הביטוח ירצו לשלם את זה? איפה זה מעוגן?

אם כולכם תבקשו שהם יכסו את זה אז הם יכסו את זה.

תקנה 15 אומרת שיש לפעול לפי סעיף 7(א) לחוק אבל אי אפשר לבצע את הרישום היות ואין סימון.

עניינו העיקרי של החוק הוא סימון. לגבי אותן הוראות שנוגעות לסימון באמת צריך להמתין למיכרז, ועכשיו ל-3 מיכרזים, זה אולי עוד שנה וחצי, אני לא יודעת, נראה כמה זמן זה ייקח. את זה לא אנחנו עושים.

לוקח אותו זמן לעשות מיכרז לאחד או לשלושה.

אני מקווה שזה יהיה מהר. בכל אופן, יש כאן שתי הוראות, בחוק ובתקנות, שלא נוגעות לסימון ואותן אנחנו מבקשים להחיל לאלתר. מדובר על תקנה 20, שעניינה חובות מבטח, ותקנה 15, שעניינה חובות הדיווח של המוסך.

לגבי תקנה 20 אין בעיה.

שתי התקנות הללו לא קשורות למסמן. יש להם חובות רישום, תיעוד וכולי. זה יעזור למשטרה. זה נכתב על מנת לאפשר לאכיפה טובה יותר.

שתי התקנות הללו אושרו לתחולה מיידית, 30 ימים מיום הפרסום. מתי יחולו יתר התקנות?

זה תלוי במשרד התחבורה. הוא יגיד מתי הוא מעריך שהמיכרז ייגמר. משרד התחבורה הוא שמוציא את המיכרז לגבי המסמן.

יש בעיה עם תקנה 15.

גברת וייס, הכל כתוב. כמה זמן לוקח להוציא מיכרז כזה?

המיכרז פחות או יותר מוכן והוא מחכה לשיפוצים לפי התקנות.

אנחנו נצפה מכם להוציא את המיכרז תוך 60 ימים מיום הפרסום. אם אתם לא תעמדו במועד אז אני אבקש לדווח לוועדה, אם תהיה לכם סיבה. לדעתי לא צריכה להיות לכם סיבה. אחר-כך תיתנו להם עוד 60 יום בשביל להתמודד על זה ולתת תשובה. כלומר התקנות ייכנסו לתוקף בעוד 120 ימים, או בעוד חצי שנה, ועד אז כבר יהיו זוכים ויהיה הכל.

יש בעיה לגבי תקנה 20(א). חברות הביטוח נדרשות לדווח - - -

צריך לחזור לתקנה 23.

יש לנו שתי תקנות שנכנסות לתוקף מיידי, תוך 30 ימים, תקנה 15 ותקנה 20.

אבל הם חייבים גם לדווח דברים.

הם צריכים לדווח על "פרטי אישורי המוסכים בדבר התיקונים שבוצעו", האישור על כך שהחלפים סומנו. אז זה לא יכול להתקיים בינתיים.

רק לעניין אותם נושאים שאינם קשורים למסמן.

נעבור כעת על התקנות הללו. תקנה 15: "בעל מוסך שהרכיב חלק משומש ברכב ירשום, בנוסף לפרטים האמורים בסעיף 7(א) לחוק, גם את תאריך הרכבתו, מספר הרישוי של הרכב שבו הורכב החלק ושם המוסך המרכיב." את זה הוא יכול לרשום אפילו כשאין חלקים מסומנים. הוא כרגע יכתוב "הרכבתי שתי כנפיים וטמבון".

תסתכל על סעיף 7(א) לחוק.

למי אנחנו נדווח, למשה?

יש כבר ממונה לפי החוק, ממונה שקיבל כתב מינוי של שר התחבורה.

בשלב הראשון הוא כותב: הרכבתי באוטו הזה טמבון, כנף ודלת. נקודה. בלי סימון ובלי כלום. זה מיידי, תוך 30 ימים.

תקנה 20 היא אותו דבר אבל לגבי מבטח: "מבטח ... ידווח ... את תאריך המכירה של כלי הרכב ..." - אין פה שום בעיה.

אבל תיראה את הסוף: "פרטי אישורי המוסכים בדבר התיקונים שבוצעו בהם ומועדי מסירת רשיונות הרכב". עכשיו מדובר על כך שאם ישתמשו בחלפים משומשים אלה יהיו חלפים משומשים מסומנים.

לא. בשלב הראשון עד שמערכת הסימון לא תופעל מדווחים לקונית: הרכבתי דלת ושתי כנפיים. זה הכל.

את זה השמאי במילא כותב.

זה תוך 30 ימים. כל היתר תוך חצי שנה. תצטרכו לחזור לוועדה רק עם הסכומים.

כמה זמן ייקח סימון ראשוני? צריך לחשוב גם על זה. יש מלאי אדיר של חלפים וצריך לסמן סימון ראשוני.

הסימון הראשוני יתבצע תוך תקופה של 3 חודשים מיום כניסת התקנות לתוקף.

האם המסמן יהיה בנוי עד אז?

זה לוח זמנים בלתי אפשרי. אני יוצא למיכרז תוך חודשיים. על-פי החוק אני חייב תוך 40-41 ימים לקבל תשובות. אני פותח מעטפות ומקים ועדה שתבחר את הזכיינים. כך כבר יעברו 40 ימים + חודש + חודשיים.

החשבון הוא כזה: תוך 60 ימים יוצא מיכרז. אתם קובעים שהמועד להגשת התשובות הוא תוך 60 ימים נוספים. יעברו 4 חודשים ויישארו עוד חודשיים. יש חודש נוסף שבו אתם צריכים לבדוק את הבקשות ולהודיע מי זכו.

ברגע שנבחר זכיין הוא צריך להתארגן ולהקים מערכת. צריכים לתת לו לפחות 3-4 חודשים. הוא צריך לפתח תוכנה, לייצר מדבקה ולקבל אישור במכון התקנים שהבדיקה עומדת במיפרט.

שכנעת אותי. 9 חודשים. מיום שהוא זכה יש לו עוד 5 חודשים להתארגן לגבי מדבקות, סימונים וכדומה.

אז הוא מתחיל בסימון ראשוני שלוקח 3 חודשים. כלומר הסימון השוטף יתחיל אחרי שנה.

ואז יהיו לו עוד 3 חודשים מיום שהוא מתחיל לעבוד כדי לסמן את הישנים.

למה הוא לא יכול במקביל? הוא יכול במקביל לעשות סימון שוטף וסימון ראשוני.

כבוד היושב-ראש, יש פה מצב בלתי אפשרי. בתקנה 16 - ניהול מאגר מידע והעברתו - בתקנת משנה (א) נאמר "מסמן ינהל מאגר מידע ממוחשב". זה למעשה נכתב עבור מסמן אחד אך פה מדברים על לפחות 3 מסמנים. צריך לדאוג שיהיה server אחד עם מאגר מרכזי במשרד התחבורה וכל המסמנים on line ידווחו לאותו מאגר.

לא. הדבר היחיד שאני אומר למי שצריך להוציא את המיכרז, שצריכה להיות תאימות של התוכנה. אתם צריכים לעשות איזה פרמטרים של תאימות תוכנה כדי שהמשטרה תוכל מהמחשב שלה להיכנס למאגר של כל אחד מהמסמנים ולשלוף אינפורמציה. איך אני יכול היום להיכנס למאגר של כל חברת תעופה ולמצוא את הנוסע המתמיד שלי ולדעת אם הייתי במלון שרתון או לא הייתי במלון שרתון לפני חודשיים? מה הבעיה? מעבר לזה, רבותי, אני מניח שיש כבר היום כמה גורמים שנערכים לזה, בודקים ורוצים להיכנס לזה. לדעתי זה יהיה ביזנס לא רע.

אי אפשר לפרסם את זה כך. מבחינת פרסום התקנות יש את תקנה 23 שצריך למלא אותה.

לא נכתוב את זה כך. צריך לכתוב "מסמן רשאי לגבות תשלום בעד הסימון בסכום שייקבע ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת".

"בסכום שלא יעלה על סכום שיקבע השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת". זה לא חייב להיות סכום אחיד. יכולים לעשות מחירים שונים לפי טיב השירות. יכול להיות שאחד נותן שירות מאוד טוב ומהיר ורוצה קצת יותר, אז למה לא?

רבותי, אני מאוד מודה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 14:45