פרוטוקולים/כלכלה/728

5
ועדת הכלכלה
19/06/2000
פרוטוקולים/כלכלה/728
ירושלים, ז' בתמוז, תש"ס
10 ביולי, 2000

פרוטוקול מספר 140
מישיבת ועדת הכלכלה
שהתקיימה ביום ב', ט"ז בסיוון התש"ס, 19/06/2000, בשעה 10:30

חברי הוועדה: אברהם פורז - יו"ר
אברהם הירשזון
נחום לנגנטל
צבי הנדל

משרד התחבורה:
בן ציון סלמן - מנכ"ל
עדי חבד - יועץ השר
שלמה אליישר - מנהל אגף תכ"ל
פאני אקסל - ממונה על ספנות ונמלים
אריה רונה - מנהל מינהל ספנות

גלית אסף-שנהר - אגף תקציבים

גדעון שמיר - מנכ"ל
מנדי זלדמן - סמנכ"ל לדוברות וקשרי חוץ
שאול רותם - סמנכ"ל למינהל ומשאבי אנוש
שלמה בריימן - ראש אגף תכנון פונקציונלי

משה נחום - מנהל המח' לסחר חוץ וקשרים בינלאומיים
קובי סבן - חיפה כימיקלים

עפיף ביוף - מזכיר ועד עובדי סוואר
יצחק יוסף - ועד עובדי נמל חיפה
מתי עאיש - ועד עובדי נמל אשדוד
שלמה שמעוני - ועד עובדי נמל אשדוד
יעקב אלמדור - ועד עובדי נמל אשדוד
אלי אברמוביץ - ועד עובדי נמל אשדוד
שלמה אלקבץ - ועד עובדי נמל אשדוד
רפי משעלי - ועד עובדי נמל אשדוד
חיים שייב - ועד עובדי נמל אשדוד

ראובן צוק - מנכ"ל אלאלוף ספנות בע"מ

גבי בן הרוש - יו"ר

זכריה חג'בי - מנהל מפעל כרמל קור

אליעזר סיון - מנכ"ל

פנינית ברמן - סגן מנהל
איל מלמוד - מ"מ יו"ר

יוסי אהרוני - מנהל מסחרי
יונתן איזקוב - מנכ"ל

איתן איוון - מנכ"ל

ח"כ גדעון עזרא
נגה ביטנסקי
מאיר איציק
אורי רבינוביץ

השיבושים בעבודות הנמלים

לאה ורון

רקורד שירותי הקלטה

השיבושים בעבודת הנמלים

אני רוצה לפתוח את הישיבה. הנושא שלנו
היום הוא השיבושים בעבודת הנמלים. אנחנו הזמנו, למי שתמה או שואל, גם את נציגי ההסתדרות, ואף נרשמו פה מספר לא קטן של אנשים מהנמלים ומההסתדרות שאמורים היו לבוא - אולי הם עוד יגיעו במהלך הזמן. רבותיי, זוהי למעשה הישיבה השלישית שאנחנו מקיימים בעניין הזה. הישיבה הראשונה התקיימה בעקבות הבעיות שנוצרו בנושא הפעלתו של נמל היובל, או בנייתו והפעלתו של נמל היובל, והסכסוך שנתגלע אז בין ההסתדרות לבין הממשלה לגבי המתכונת של ההפעלה. גם אז, באותה תקופה, היו באופן פורמלי עיצומים, זאת אומרת, עיצומים פורמליים; ובסופו של דבר העיצומים הופסקו, והעניין נמצא בטיפולם של שני מגשרים, אחד מטעם הממשלה, אחד מטעם ההסתדרות - זה מר סלבין, שהיה מנכ"ל משרד האוצר, והשר לשעבר, מר משה ניסים - אני רוצה להאמין ולקוות שהם יגיעו לאיזו שהיא הבנה, ודרך תפעולו ובנייתו של נמל היובל תיפתר.

תוך כדי זה, גם גילינו את הבעיה של תפעולם של הנמלים הנוכחיים, ואנחנו יודעים שנמל היובל - גם אם ייבנה ויופעל בדרך זו או אחרת, זה עניין למספר שנים עד שיהיה גמור לתפעול; והמשק הישראלי אינו יכול לחכות לנמל הנוסף, אלא הוא צריך, המשק הישראלי - ואני מיד אומר כמה מילים על זה - זקוק לתפעול מרבי של הנמלים הקיימים כעת.

הישיבה השניה שקיימנו הייתה בעצם ההמתנה הארוכה של אניות מחוץ לנמלים, כשזה קורה בתקופה שאין עיצומים באופן פורמלי, זאת אומרת, נציגי ההסתדרות שהיו פה אמרו וגם הנהלת רשות הנמלים אמרה שאין עיצומים, אלא עושים כמיטב היכולת, משתדלים להפעיל את הנמלים במלוא הקצב - ובכל זאת, מה שהסתבר פה, שבעצם, למרות הלחץ שיש בנמלים, הנמלים אינם מופעלים בשלוש משמרות, אלא מופעלים בשתי משמרות ואולי אפילו פחות משתיים. המשמרת השלישית איננה פועלת, והתוצאה נראית לעין כל. מי שמבקר באחד הנמלים רואה את מספר האניות הגדול הממתינות בלב ים לפריקה ולטעינה, ואף שמענו בישיבה הקודמת על כך שהתפתח שוק שחור לגבי המתנה, שאנשים שאצה להם הדרך מוכנים לשלם למישהו אחר, כדי לקדם אותו בתור - שזו בוודאי תופעה מאד לא רצויה. שמענו אז ממנכ"ל רשות הנמלים שהושגה הבנה עם ההסתדרות על קליטה של כוח אדם נוסף בנמלים, ושהקליטה של האנשים הנוספים בעצם תאפשר הפעלה של המשמרת השלישית ובעצם, תוך איזה שהוא זמן, מתן פתרון. גם הוסבר לנו שאז הייתה תקופה של חגים, פסח – ובפסח, ממילא, בשל יציאת עובדים לחופשה, הנמלים פועלים עוד בפחות תפוקה מאשר בימים רגילים; ובכל זאת, אני מוצף בפניות של משתמשים וגם של יצרנים ותעשיינים. אני אומר בצורה גלויה - ועדת הכלכלה ביקרה בנגב, נפגשנו עם מנכ"ל כימיקלים לישראל, מר עקיבא מוזס, ואחד הדברים שהוא אמר לי זה: תעשה משהו בעניין מה שקורה בנמלים - אנחנו תקועים, ותוך זמן לא רב אנחנו נהיה בבעיה רצינית מאד, משום שלא נוכל לייצא, ומחלק מהמקומות אני מקבל פניות שאין חומרי גלם; ועוד מעט המפעל יצטרך להפסיק לייצר, כי אין חומרי גלם.

כל הדברים הללו מחייבים פתרון, ולכן אני חשבתי שאין לנו מנוס אלא לכנס את הישיבה הזאת, השלישית, בתקווה שגם תהיה האחרונה לפי שעה, שבה אנחנו נקבל איזה שהוא מידע, וגם נוכל לעזור במידת האפשר. צריך להבין שמעבר לנמל עצמו, יש משק שלם שמשווע לשירותי הנמל, בין אם זה ביבוא של חומרי גלם, או ביבוא של מוצרים לשימוש מקומי - ובין אם זה תעשיות הייצוא, שצריכות את חומרי הגלם, גם כחומר גלם וגם לייצוא של המוצרים המוגמרים. אין חלופה היום לנמלים הללו. אנחנו איננו מדינה שיש לה יחסי שלום עם שכניה, שמישהו שתקוע, נניח אם יש שביתה בנמל רוטרדם - הוא יכול לקחת את המכולה שלו במשאית ולהעביר אותה לאנטוורפן, או למקום אחר. אנחנו פה במצב שאם הנמלים אינם עובדים - זהו זה. אין חלופה. המצב הוא מאד חמור. אני רואה אותו כחמור, והיו לי מספר שיחות עם מנכ"ל רשות הנמלים, ואני גם הבנתי ממנו חלק מהמצוקות שלו, אבל אותנו מעניינת התוצאה הסופית - אנחנו רוצים להגיע למצב שהנמלים האלה יופעלו בצורה טובה.

אני אתן לך, אדוני, מנכ"ל משרד התחבורה לדבר ראשון, אחר כך, מנכ"ל רשות הנמלים, אחר כך מטעמו, מי שרוצה, אחר כך גורמים נוספים שירצו להתבטא. אחר כך אני אתן לכם אפשרות להשיב על הטענות. מר בן ציון סלמן, מנכ"ל משרד התחבורה.

אדוני היושב ראש, הבעיה של הנמלים כיום
איננה בעיית המגשרים ולא בעיית השינויים המבניים. הבעיה שקיימת תפוקה נמוכה בנמלים, כתוצאה ממחסור בעובדים. רשות הנמלים העלתה דיונים, מועצת רשות הנמלים אישרה קליטת 100 עובדים, שהיו צריכים להתחיל בתהליך לפני יותר מחודשיים, התחילו בתהליך מול נמל חיפה, סיכמו עם מועצת פועלי חיפה, עם ועד העובדים, והגיעו להסכמה. רצו ליישם את אותו הסכם על נמל אשדוד, ובהוראה של יו"ר ההסתדרות כל ההסכם הזה התפוצץ, באשדוד וגם בחיפה. הוא נתן הוראה למועצת פועלי חיפה שלא לקבל את ההסכם הזה. לכן הבעיה היא לא השיבושים - אין שום שיבושים. הבעיה שפשוט אין מאפשרים לרשות הנמלים לקלוט עובדים, כאשר המועצה גם מוכנה לקלוט עוד 100 עובדים נוספים. קליטת 200 העובדים תשפר את התפוקה בנמלים.

התנאים שמציעים ברשות הנמלים הם תנאים סבירים, תנאים נאותים. אמנם מקבלים תנאי דור ביניים, אבל זה לא שכר מינימום, אלא זה שכר נאות, עם תוספות של משמרות ושעות נוספות. לדעתי - שכר מכובד, וההסתדרות מונעת מרשות הנמלים לקלוט את העובדים.

מדוע?

כי היא רוצה לקלוט אותם לפי תנאי דור א'.
לדעתי, זכותו של המעסיק לקלוט עובדים בתנאי שכר נאותים. זאת הגישה של רשות הנמלים, וזאת הבעיה למעשה. הבעיה אינה המגשרים. מגשר איננו מגיע לתוצאה.

המגשרים זה בקשר לנמל היובל.

בסדר, נמל היובל זה לטווח ארוך.

אני מבקש לומר כמה דברים. קודם כל,
בנקודת הזמן שאנחנו נמצאים בה עכשיו, אנחנו מחכים עד סוף החודש הזה - לא נשארו הרבה ימים. למוצא פי המגשרים, הם כנראה יהיו בקשרים עם הנהגת ההסתדרות וגם איתנו לאחר מכן, עוד במהלך יוני - זה מה שהם הודיעו לנו. דבר שני, אני מוכרח לאשר שאין שום עיצומים בנמלים כיום, החבר'ה עובדים בסדר גמור. זה שיש המתנות, אם כי פחות מאשר לפני חודש-חודשיים - אבל יש עדיין המתנות, והמתנות כואבות - וזה נובע מחוסר כוח אדם. אגב, משמרת ג'

מתקיימת - בהערה למה שאתה אמרת - יש משמרת ג' בנמלים, אבל בהיקף מאד מצומצם, שלא די בו - ובדיוק זאת מטרת הקליטה: לנצל את המשאבים הקיימים עוד בטרם בניית נמל היובל, בצורה רציונלית, בצורה שתתן לנו מענה, עד לתקופה שבה נחנוך את הנמל.

לגבי חוסר בכוח אדם, אנחנו באמת בשלבים מאד מתקדמים של התארגנות לקליטה. גם אליי הגיעה השמועה שאמר מנכ"ל משרד התחבורה, אבל לדידי זה בגדר שמועה, יכול להיות שהיא אינה מבוססת -אני מקווה שהיא אינה מבוססת - כי מה שאני יודע מהשטח, מהימים האחרונים, שאנחנו כן ערוכים לבצע את הקליטה בהבנה עם העובדים - ועל זה אני ארצה לשמוע כמה מילים מסמנכ"ל מינהל ומשאבי אנוש ברשות הנמלים.

לפני זה, רק עוד בסוגריים הערה אחת קטנה, גם אתה אמרת מילה פה על שוק שחור; וגם בעיתונות, כתוצאה מהערת ביניים של מישהו שיושב פה, לפני חודש גם כן היה. אזיי, ראו, כל מה שמדובר, מדובר בתופעה שהיו אולי שתיים-שלוש תופעות כאלה, אם בכלל, של מה שבצבא היינו קוראים לזה: קניית שמירה. אחד קונה מהשני שמירה, וזה כמובן אינו דבר שמבורך בכלל, אבל בין זה ובין שוק שחור - מהכותרות בעיתונים היה אפשר לחשוב שמנכ"ל רשות הנמלים הוא הבוס של השוק השחור, והוא מקבל בונוס מזה ומזה. כל זה מדובר במה שהיינו קוראים בצבא: מכירת שמירה וקניית שמירה בין חבר'ה. משזה הגיע לידיעתי, כתוצאה מקריאת הביניים פה, הורדתי הוראות חד משמעיות, שדבר כזה, מקומו לא יכירנו אצלי בממלכה. אני חוזר לנושא הקליטה, שלדעת כולם זה הנושא המרכזי פה היום. אני מאד מבקש ממר שאול רותם, סמנכ"ל מינהל משאבי אנוש ברשות הנמלים, שיתאר את המצב בעניין זה.

שתי הערות: למה זה קשור ולמה זה לא קשור
לנושא הגישור. אנחנו ניסינו להגיע לסיכום עם העובדים כבר לפני למעלה משנה, והיו דיונים אינטנסיביים עם העובדים ועם ההסתדרות, דיונים מאד ענייניים לעשות הסכם התייעלות מערכתי, גם הארכת משך הפעילות של הנמל, מעבר ל21-22 שעות פעילות, גם הגדלה של משמרת ג', גם קליטה של עובדים חדשים בתנאים אחרים ועוד הרבה מאד רפורמות, שהיו אמורות-

עם מי סיכמתם את זה?

זה לא סיכמנו, זה ישבנו בצורה מעמיקה
ועניינית, והגענו להבנות כאלה ואחרות.

הבנות עם מי?

עם ההסתדרות ועם הוועדים, אלא שברגע
שהתקבלו ההחלטות לגבי נמל היובל, ההסתדרות, מטעמיה, החליטה להקפיא את המימוש של ההבנות האלה ולא להגיע לכלל הסכם ולהמתין עם העניין הזה, עד שייפתר הנושא העקרוני. לכן, אנחנו היום נמצאים במצב של דמדומים, שמצד אחד אנחנו רוצים לעשות את אותה הרחבה, את אותה פעילות בנמלים הקיימים - אני עוזב רגע את נמל היובל - ההסתדרות מטעמה קושרת את הכל במסגרת אחת שלמה.

הערה: וזה נמצא אצל המגשרים?

זה איננו נמצא אצל המגשרים, כי בקטע הזה
יש לנו דיבור ישיר.

זה שייך למגשרים?

לא, לא. אני מבהיר את עצמי, הבה נעזוב
לרגע במה הם קושרים, נגיע לפרקטיקה של הימים האלה. אם תרצה, אחר כך אני אחזור לזה. מאחר-

לא, מר שאול רותם. אתה אומר פה משהו מאד

זה אינו אצל המגשרים, אבל הם קושרים. כלומר, אתה בעצם בא ואומר, הם לא רוצים להגיע איתנו להבנה, כל עוד שהנושא של הגישור לא ייגמר?

לא. ראה נא, אני לא רוצה לייצג את
דעת ההסתדרות-

התשובה היא כן. מהידיעות שלנו באיגוד
המשתמשים בהובלה ימית, התשובה היא כן.
העובדים קושרים הכנסת עובדים חדשים ב-

סליחה, אינני מתייחס להכנסת עובדים
חדשים. אני מדבר עכשיו בכלל על הסכם כללי, שאמור באמת לעשות שינוי מערכתי בנמלים הקיימים. לגבי עצם העניין של הקליטה - מאחר שקיבלנו את דעת ההסתדרות, שבימים אלה, כל עוד לא נפתרה הבעיה המהותית של נמל היובל, אין יכולת מבחינתם, כך לפחות זה הוגדר, ליצור מנגנון שיגדיר את כללי העבודה והמשמעת ותנאי השכר של עובדים חדשים, מה שקרוי בז'רגון, דור ב', למרות שזה שם מאד לא מוצלח - הגענו להבנה שאנחנו נעשה איזה שהוא סיכום ביניים, כאשר סיכום הביניים יגדיר שבעצם רוב התהליך של סיכום התנאים יהיה לכשהמגשרים יגידו את דברם, ונגיע לאותם סיכומים.

מר שאול רותם, הבנה עם מי? עם מי ההבנה
הזו?

הבנה עם הוועדים ועם ההסתדרות. זה היה,
פחות או יותר, בסמוך למועד הפגישה האחרונה שהייתה פה בוועדה. מאז, מה שאנחנו עשינו-

הערה: יש הסכם חתום.

כן, ודיווח גם מנכ"ל רשות הנמלים, גם
בפעם שעברה, שיש בנושא הזה הסכם חתום. אנחנו מאותו שלב, בחיפה, גמרנו להשלים את שלב המיון, ואנחנו ערוכים, ממש בימים אלה, מחר, מחרתיים - נאמר בצורה גורפת, עד סוף השבוע - לקלוט פיסית אנשים להתחלת-

זאת אומרת, אתם כבר ראיינתם אנשים, אתם
כבר יודעים מי המועמדים, או שזה עדיין
תיאורטי.

אנחנו יודעים מי המועמדים ברמה שמית,
אנחנו העברנו אותם מנגנון אובייקטיבי של הערכה, במבחנים חיצוניים, פסיכומטרים ואחרים, שני מנגנוני הערכה חיצוניים, ויש לנו היום אוכלוסייה נפלאה של פוטנציאל קליטה, ברמה מאד גבוהה, שאנחנו ערוכים לקלוט אותם עד סוף השבוע.

הערה: כמה?

בהתאם למה שהתחייבנו. הרשימה השמית
היא הרבה מעבר לאוכלוסיית הקליטה
הרלוונטית.

אנחנו יכולים עד סוף שבוע זה לפתוח את
הקורס - ביום שלישי, רביעי הקרוב - לפתוח
את הקורס למפעילי תפעול בנמל חיפה.

כמה אנשים?

50-60 איש בערך.

הערה: מר גדעון שמיר, יש הבדל בין ניתן לבין
שאתם פותחים את הקורס.

מבחינתנו התאריך הוא יום רביעי הקרוב,
פתיחת קורס בנמל חיפה. מבחינתנו הכל ערוך ומוכן; הכל סגור בשיתוף פעולה עם ההסתדרות, עם הוועדים, עם מועצת פועלי חיפה.

אזיי, בכל זאת, מה מעכב את זה?

בשלב זה, שום דבר אינו מעכב. לגבי נמל
אשדוד, אנחנו עכשיו נמצאים ב-

רבותיי, הבה נשים את הדברים על השולחן,
כדי שלפחות לא נשלה את עצמנו. האם
ההסתדרות מערימה איזה שהוא מכשול-

אין לי מושג. אני איני מייצג פה את
ההסתדרות. אתה שואל אותי שאלה שאין
אני יודע להשיב עליה.

אבל אתה יושב מולם. מה מונע ממך מחר
בבוקר להגיד ל60- אנשים: התקבלתם לעבודה, תנו לנו את מספר חשבון הבנק שלכם, תמלאו טופס.. לצורכי ניכוי מס הכנסה, ביטוח לאומי. החל ממחר אתם עובדים אצלי. מה מעכב?

נכון לאתמול בערב, שום דבר אינו מעכב
מבחינתנו, ולא קיבלתי שום מידע סותר מההסתדרות. עכשיו, שמועות מהסוג שאומר מר בן ציון סלמן, אני מכיר אותן, כלומר, הן קיימות. לא קיבלתי עליהן לא אישוש ולא הפרכה.

האם יש איזה איום מרחף באוויר שמונע ממך
משהו?

אין.

אזיי אתה בעצם אומר לי ככה: מחר בבוקר
הם יזומנו ויתחילו לעבוד.

נכון. כן.

מחר זה יום שלישי.

אני אומר: ביום רביעי האנשים פיסית יכולים
להתייצב בנמל חיפה, להתחיל הדרכה. יותר
פשוט מזה לא יכול להיות. מה לא ברור?

עכשיו אני אשאל אותך שאלה: מה פירוש המילה "יכולים", ולא יתייצבו?

כי כשהם יתייצבו זה יהיה פיסית. נאמר
אחרת, הם יזומנו ליום רביעי להתייצב לנמל.

למה זה לא קרה לפני שבוע?

כי שלב המיון לא הסתיים. שלב המיון
הסתיים ביום שישי האחרון.

תן לי להבין. אתה אומר שכל הבעיה הייתה
בעיה טכנית לוגיסטית פנימית. לא שום מכשול. הכל זה חלק מתהליכי מיון, תהליכי.. או שאתה אינך מעז לומר לנו שמישהו מעכב.

לא, לא, לא. הייתי מעז להגיד הכל. אני רוצה
להגיד לך, שמהרגע שחתמנו על ההסכם, הצטברו לנו 700 מועמדים. זה מבצע לוגיסטי לא פשוט. אנחנו ניהלנו במשך שלושה שבועות, או חודש, החל מסיכום הוועדה הקודמת, זה פשוט עניין של עיתוי, שזה נפל במקביל לדברים האלה-

זה בחיפה. מה באשדוד?

באשדוד אנחנו עכשיו נמצאים בעיצומו של
שלב המיון, בקצב של 70 איש ליום. אני מניח שעד סוף השבוע אנחנו נשלים את שלב המבחנים. בשבוע הבא, עד סוף השבוע הבא, אנחנו נקבל את התוצאות, ושם עדיין אין הסכם; ואם נגיע להסכם, כפי שהגענו לגבי נמל חיפה, אזיי הקליטה יכולה להתבצע לקראת סוף החודש. קליטה פיסית יכולה להתבצע לקראת סוף החודש. זה לוח הזמנים, וזאת ההיערכות מבחינתנו.

מה מעכב את חתימת ההסכם באשדוד? נמל
היובל?

אינני יודע.

הערה: לא, המגשרים.

אזיי זה נמל היובל. מה זה שייך למגשרים?

הערה: אם במקום שבוע זה לוקח שלושה חודשים,
ואין עדיין תשובה, אנחנו לא התנהגנו כמו הרופאים - אנחנו עבדנו בלי סנקציות בזמן שהגישור היה, אבל משבוע להגיע לשלושה-ארבעה חודשים-

טוב, תכף אני אתן לך לדבר ברשות. רבותיי,
מישהו מהמשתמשים, או מהתעשיינים?

אני מנכ"ל חברת "דגש" שמובילה כמיליון
וחצי טון של .. לארץ באניות ומשתמשת כבדה בשירותי רשות הנמלים בחיפה ובאשדוד. אני זה שסיפרתי לכם פעם שעברה על קניית התורים, ומשום מה מישהו הכתים את זה בשחור. אני חושב שזה לגמרי לבן, לא רק לבן - זה צחור - מכיוון שמה שקורה פה, רשויות במדינת ישראל מונופוליסטיות גורמות נזקים של מיליוני דולרים לאנשים; ואנשים, בשביל לצמצם את הנזקים האלה, איכשהו מסתדרים ביניהם ומפצים זה את זה, בשביל לשנות את התורים, או לעשות איזה שהיא אופטימיזציה, אז הכותרת היא "שוק שחור", ואנחנו - כל מה שאנחנו עושים, זה שאנו מצמצמים קצת את הנזקים שלנו, והפתרון הוא רגיל. אתם יודעים מה הפתרון? אמר לכם המנכ"ל, בואו נמנע את זה. נעצום את העיניים, לא נעשה כלום - והכל בסדר. אזיי לא יהיה שוק שחור, והנזקים יצמחו יותר גבוה. ככה גם הרשות תמשיך להפעיל את הנמלים כמו עכשיו. אני מודיע לכם: אל תעשו כלום בנמלים, התורים יצטמצמו, ייסגרו מפעלים, יצטמצם היצוא, לא תהיה דרישה, לא יהיו תורים - הכל בסדר, אין שום בעיה בעניין הזה - פשוט תעצמו את העיניים ואל תעשו כלום. זו שיטה מאד ידועה במדינת ישראל בעניין הזה והתורים של-

תסכים איתי שזה לא דבר אידיאלי, בלשון
המעטה, שמישהו שמגיע לנמל קונה את התור
שלו בכסף.

למה לא? אדוני, זה עניין מסחרי לחלוטין. זה
חופש העיסוק - אם אני יכול לבקש מבעל אוניה להמתין ולשלם לו פיצוי-

תור זה לא זכות קניינית שאתה יכול למכור.

בהחלט כן. בכל העולם זה ככה. למה לא?

איך אתה היית רואה את זה, אם אני הייתי
עומד בתור לקופת קולנוע, ואתה היית בא-

זה לא אותו דבר, אדוני.

מוציא אותי מהתור כנגד תשלום-

אדוני, זה לא אותו דבר. פה זמן עולה כסף.
כל שעת אוניה שווה אלפי דולרים. מה שייך
אחד לאחר? זה שירות מסחרי לפריקה.

אינני בא אליכם בטענות. אבל מה קרה
שהגענו לזה?

המצב שהגענו לזה, זה בגלל שהמדינה גורמת
נזקים לבעלי האניות. אנשים נאבקים כדי לצמצם את תורם ולחיות. רשות הנמלים - שמעתם - זה לא נשמע טוב בעיתונים, אזיי אסור. זה הפתרון. אני מודיע לכם שזה הולך לבית משפט, ויהיה מותר. מכיוון שזה לא ייתכן שגם יתנו לך מכה בראש, וגם-

הבעיה היא שאין צריכים להיות תורים.

הבעיה היא שאין צריכים להיות תורים. נכון.
אין בעיה. כמו שאמרתי לכם, לא יהיו תורים בסוף. המשיכו ככה, ולא יהיו תורים.

כשדיברנו על הנושא של התור התפעולי
בזמנו, ועשינו לזה את ההסדר ברשות הנמלים, ימי המתנה הם ימי המתנה X. אם ימי ההמתנה מעכשיו הם X+Y, האם - אינני יודע - לא צריך לבדוק עוד פעם-

עשינו את זה. השבוע סיימנו מהלך של
רוויזיה בתור התפעולי. שמענו את כל האנשים הטובים האלה, כולל את מר אלי סיון, איש איש בא, טען את טיעונו, שינינו בגבולות שאנחנו יכולים לשנות.

אני רוצה להתייחס לנושא הזה. התור
התפעולי, זה מה שקוראים התור התפעולי, שזה התור ההפלייתי והתור של הפרוטקציונרים, כיוון שמי שזוכר - ואני כבר אמרתי לוועדה הנכבדה הזו, במדינת ישראל היה תור תפעולי בענייני טלפונים - אם מישהו זוכר. עורך דין לפני רופא וכוליה, ואנשים קיבלו אחרי 7 שנים. התור התפעולי, על פי החוק, נוצר כדי לייעל את התפעול ברשות הנמלים. אין שום קשר בין התור התפעולי ובין ייעול העבודה ברשות הנמלים. אניות מסוג מסוים עומדות בחוץ, ואניות מסוג אחר נכנסות פנימה ועוקפות זו את זו; ולכן התורים נוצרים, של שבועות ושל חודשים.

ראה, אני יכול להבין שנניח אניות מכולה,
בגלל סיבות כאלה ואחרות, יש להם תור של
מכולות. יש תור נניח לצובר-

לא. אין תור. יש תור מתחלף. כשאין מכולה,
מכניסים צובר. כשבאה אניית מכולה, אחרי שאניית צובר עמדה שבועיים, היא עוקפת אותה ונכנסת. ברציף 9, ברציף-

הערה: זו מטרת הדיון? אנחנו מדברים פה על תורים?

כן. מדברים פה על תורים, על צפיפות, על
נזקים.

הערה: בואו נדבר על המהות, על הבעיה.

גם אתה אינך רוצה שיצנזרו את מה
שאתה אומר.

חלק גדול מהנזקים הגדולים וההפסדים
הגדולים שנגרמים לאניות שעומדות בתור, זה הנושא של מה שנקרא "תור תפעולי", שגם עליו יש מאבק כרגע, ואני חושב שבסוף הוא גם יבוטל.

אני מנכ"ל חברת אלאלוף ואני מייצג את
לשכת הספנות. אני רוצה בשתי מילים להתייחס לשני דברים שנאמרו פה עד עכשיו. א. אין עיצומים, זה נכון - ולמרות זאת המצב הוא גרוע וב. התור התפעולי, מעצם הגדרתו, אומר שאנחנו בנמלים בעייתיים. תור זה דבר שאיננו צריך להיות בשום נמל. בנמל נורמלי אין תור תפעולי. זו המצאה מאד טיפוסית לישראל - ואינני רוצה כעת להיכנס לוויכוח, כי יש פה חילוקי דעות, גם בין הספנות, מה טוב ומה רע, אבל תור תפעולי אומר שיש תור. מי אמר שצריך להיות תור?

אתה יכול לתת לי תמונת מצב. נניח אניית
מכולות מול אניית צובר, כמה זה יום
המתנה? כמה הוא עולה? כמה זה-

תלוי בגודל האנייה.

תן לנו פחות או יותר.

קשה מאד לחבר ביניהם בגלל סוג המטענים,
אבל יש אניית צובר יקרה, מר אלי סיון צודק,
יש אניות מכולות מאד יקרות, יש אניות-

תן לנו סדרי גודל, שנבין.

הערה: 20,000$ ליום לאניית צובר.

ואניית מכולה יכול להגיע בין 20,000-40,000$
ליום, תלוי בגודל.

ליום המתנה בנמל?

כן. (ויכוח קולני) רבותיי, אניית מכולה, בין
15-40 אלף דולר ליום. אם אתם רוצים נתונים, יש לי הנתונים פה. אני יכול להוכיח. חבל על הוויכוח. יש לי פה נתונים שהתפרסמו השבוע בשוק הבינלאומי של החכירות.

עצם ההכרה בתור תפעולי - ותור תפעולי מלווה את נמלי ישראל כבר שלושים שנה אם לא יותר - אומר שמשהו בנמלים איננו בסדר. לא צריך להיות תור.

הערה: רק במדינת ישראל יש דבר כזה. על כל
אמצעי התחבורה. לא כלי התחבורה מחכה לאנשים, אלא אנשים תמיד מחכים לכלי התחבורה.

אנחנו יושבים פה ומדברים ומדברים ומדברים
ועכשיו פתאום רשות הנמלים ומשרד התחבורה גילו את האוצר - צריך כוח אדם. בראוו. אנחנו אומרים את זה שלוש שנים. דור ב' ודור א' ודור ביניים - את מי זה מעניין? מי יודע? מי חשוב? אם היו מכניסים 200-300 פועלים לרשות הנמלים לפני שנתיים ושלוש - ואנחנו אמרנו את זה, ונדחינו - לא נמל היובל ולא נמל הגישור ולא שום נמל, לא הייתה בעיה. היו עובדים ברשות הנמלים כמו שעובדים בכל נמל נורמלי, 22 שעות ביממה - לא רוצה להגיד 24 - אזיי אני יכול לחשב 30-50% תוספת לתפוקה, בלי שום תוספת אחרת, לא בציוד ולא בכלום. כל זה נדחה משום מה לדיון עם הגישור. כי אז יכולים להסתיר את זה כמה שרוצים, אבל הגישור - נאמר פה, קשור בגישור - אולי כן ואולי לא, אבל למה היו צריכים לחכות עד עכשיו כדי להגיד, עכשיו צריך להוסיף פועלים, ועכשיו נתגבר את משמרת ג'. 250-300 פועלים לפני שנתיים-שלוש - כל התור הזה שרואים היום לא היה. אנחנו מעל חצי שנה לאחר השביתה, ואין עיצומים, והתור עומד. אתמול עמדו בנמל אשדוד 18-20 אניות קונבנציונליות, 6 אניות מכולה, עומק המתנה בין יומיים לששה ימים, תלוי בסוג האוניה, נמל מודרני ביוני. לא נשמע דבר כזה בשום מקום, ומספרים עכשיו, נחכה לפה, נחכה לשם - איפה הייתם?

מדברים על טווח ארוך, טווח בינוני, טווח קדימה. חברה - היום. עד שנגיע לטווח הבינוני והארוך, לא יישארו פה הרבה אנשים שנמצאים סביב השולחן, או שאנחנו מייצגים אותם - וזאת איננה בדיחה.

זה לא רק שאנחנו מקבלים החלטות על תגבור כוח האדם. התוצאה מחלחלת לשטח. רבותיי, בתוך הנמלים נעשים דברים שלא יעלה על הדעת שייעשו בנמל היום. בשבוע שעבר סגרו את נמל אשדוד ב8- בערב. הייתה חתונה של בן של עובד. אניות הפליגו ולא לקחו מטעני יצוא. זאת מתנה של 100-200 אלף דולר לילד. כל הכבוד, רק לא הוא שילם. איך מנהל נמל מקבל החלטה כזאת, במצב ששמונה אניות ממתינות בתור וסוגר את הנמל ב8- בערב ככה? זה מצב של חוסר כוח אדם מתפקדים? יש אניות שעמדו פה - אניות הכי מודרניות. 210,000$ המתנה היא מקרה ידוע - אוניה שהייתה כאן עם יבוא וייצוא, מטען מתכלה, הפליגה עם היבוא חזרה. חלק ממנו. סרבו לפרוק אותו בנמל. אני קראתי את התיק - בחלם היו עושים את זה יותר טוב - אני מצטער. זה פשוט בושה לקרוא איך התגלגל מצב שאוניה כזאת עמדה 22 יום בנמלי ישראל והפליגה עם חלק מהיבוא החוצה, כזבל.

על מה מדובר? מה זה מתכלה? מה היה שם?

סוכר ומטען חקלאי. ייצוא חקלאי. היא
הביאה משטחים של אריזה.

הערה: ולמה היא הפליגה בחזרה?

בגלל שלא יכלו לפרוק אותם, כן יכלו לפרוק
אותם, הם החליטו לקחת את הייצוא
ולהפליג בחזרה.

סוכר זה דבר מתכלה?

לא. היו לה גם משטחים.

משטחים של מה?

מטעני משטחים לאריזה.

הערה: מתי זה היה?

לפני שבועיים-שלושה. יש תיק מלא בנושא
הזה. חבל, חבל לפרט.

אני עדיין איני מבין. מה מתכלה פה?

היא באה עם סוכר והייתה צריכה לקחת
ייצוא חקלאי מתכלה. היא הביאה סוכר
ומשטחי אריזה.

אתה מודע לזה, מר גדעון שמיר, שסגרו את
הנמל בגלל חתונה?

לגבי מה שאמרת על האנייה הזו, עם
כל הדרמטיזציה הזאת, אזיי קודם כל, כאיש ספנות ותיק וכאדם שמכיר גם את אופן הטיפול וגם את הנפשות הפועלות, אתה - ראובן צוק, לא אני -גדעון שמיר, אתה בוודאי יודע שלמטבע הזה יש יותר משני צדדים אפילו ודרך אגב, היום אחרי הצהרים, מתקיים בירור אצלי בנושא הזה שהוא העלה עם מנהל חברת הספנות, עם מנהל נמל חיפה ועם מנהל נמל אשדוד; ואני מתחייב להביא לך את הממצאים שלי.

ומה עם החתונה?

החתונה - אני שומע את זה בפעם הראשונה. אני אבדוק את העניין.

בנמל יש בוודאי כמה מאות עובדים, כל
אחד בוודאי מחתן ילד - הנמל כל הזמן יהיה
סגור.

רק עוד דוגמה אחת: ביום שישי האחרון
הגיעה אניית מכוניות, בשמונה וחצי בבוקר לאשדוד, חיכו לה רציף וידיים, הנתבים הכניסו אותה באחת וחצי, שעתיים היא פרקה והפליגה, האוניה חויבה בהמתנת ידיים, ממש.. זה כבר כשיש תור. למה? ככה. זה לא עולה כסף לאף אחד, רק לאוניה. ראו נא, אני חושב - וצריך לבדוק-

מה לדעתך הסיבה שעובדים אינם נקלטים?

אני שמעתי אותה. למה לדעתי? זה נאמר פה
מאחוריי.

מה נאמר מאחוריך?

שזה תלוי בתוצאות הגישור. למה אני צריך
לנחש? אם יבדקו את הסטטיסטיקה של רשות הנמלים בשנה האחרונה, לדעתי - ולא בדקתי אותה - יש לה גידול בהכנסות, באחסנה ובאגרות רציף. היא ממש התייעלה. היא לקחה יותר אחסנה ויותר אגרות רציף מהספנות. זו התייעלות במלוא מובן המילה, בלי השקעה. היא מייצרת יותר. עם פחות פועלים, היא עושה יותר תנועות.

אני מבקש, ואני חושב שצריך לבוא בצורה הרבה יותר החלטית. שמעתי גם את מר שאול רותם. הוא היה מאד זהיר בניסוחים שלו. אני חושב שאין הסכמה בין הרשות לבין הוועדים ובין ההסתדרות - אני אינני שותף למשא ומתן - אני חושב שהיו צריכים לטפל בזה באופן הרבה יותר דחוף והרבה יותר אינטנסיבי, והיו צריכים כבר לראות פה 300 פועלים עובדים. אני ישבתי בשבוע שעבר בוועידה בלונדון, שלוש חברות מהכי גדולות בעולם הודיעו שהן מפסיקות לבוא לארץ בגלל נמלי ישראל: קוסקו, ימלין וקייליין. הודיעו רשמית, וזה מתפרסם בעולם היום, שבגלל המצב בנמלי ישראל - אין באים יותר לארץ.

אם אתה משלם להם בעבורזמן המתנה, מה
אכפת להם?

מי משלם להם בעבור זמן המתנה?

אתה, היבואנים, הייצואנים-

זה לא מכסה.. הלוואי שזה היה נכון, כי אז
אתה יודע מה? הייתי מרוצה. אנחנו גובים מהם כסף, כפי שאתם יודעים, אנחנו גובים מהם היטלי צפיפות. אינני חושב שיש עוד נמל בעולם, אולי עוד שניים-שלושה, שגובים מהם היטל צפיפות, וגובים בישראל היטלי צפיפות - כדאי לזכור את זה. זה אינו מושג מקובל היום. למי שאינו יודע מה זה, גובים פיצוי לבעלי האניות על נמלים צפופים. זה דבר שמאד ייחודי לישראל ולעוד נמל בניגריה, נדמה לי ובמרוקו, אם אני לא טועה. אולי יש עוד נמל אחד בעולם.

אני חושב שרשות הנמלים צריכה להתחייב, לקבל ולבצע את זה. מדובר על תוספת נטו של 250-300 פועלים. נטו - מפני שהשמועות באוזן אומרות שגם מוציאים לפנסיה בערך אותה כמות אנשים שנקלטת. זאת אומרת, אנחנו בנטו לא רואים עדיין את התוספת. אני חושב שצריך לתבוע את זה מהם, ואי אפשר להסתובב ולהגיד: זה תלוי בהוא ותלוי בגישור – אנחנו כבר אחרי הזמן הזה. אני חושב שצריך להורות לרשות הנמלים לחזור לשעות עבודה של 22-24 שעות ביממה, כמו בכל נמל מודרני, והסתכלו קצת על נמלי מצרים הלא מפותחים במרכאות, ותראו מה קורה שם. מי שחושב שנמלי מצרים, דרך אגב, ובירות זה תחליף לישראל - טועה. הם לא. הם אינם מסוגלים ואין לנו האפשרות. הדבר היחיד שקורה, הרשות מקבלת את זה באניות אחרות, אבל אי אפשר להביא משם ביבשה לארץ, עדיין. אני חושב שעבר הזמן שאפשר עוד לשמוע עוד דיווח ועוד דיווח מה יהיה מחר.

טוב. אני מודה לך.

אולי אביא דוגמה מהחיים. יש היום משא
ומתן בין ראש הממשלה לבין ש"ס ו"יורדים" על ראש הממשלה; ואני מתנגד לירידה הזאת, כי אני חושב שכששמים על כפות המאזניים מה עומד מול מה, הגיוני שהוא ישלם את מה שהוא ישלם - אינני מסכים, אני רוצה שהוא ייפול - אבל אין זה שייך למשא ומתן.

ראו נא, אני יודע שהשכר, לפחות למגזרים מסוימים בנמלים, הוא מופרך מיסודו, ואני מפחד פחד מוות, כי יש פה הסתדרות מאחוריי, אבל באמת, מעל ומעבר לכל גבול - ולכן המאבק הזה של תוספת עובדים על הבסיס הקודם וכוליה; אני מכיר את הוועדה פחות טוב מכולכם - הוא מאבק אמיתי, ואיני מזלזל בו, אבל כשאני שם על כפות המאזניים את המשק הישראלי, וואלה שיקבל 60,000 שקלים. אין ברירה, שיסחט אותנו - אי אפשר לעצור את המדינה.

הערה: מי יקבל 60,000 שקלים?

50,000, 80,000 –שקלים - איני יודע כמה.

אני מהוועדים בנמל אשדוד. מי שיישב פה
מהצד וישמע את מה שמעלים פה, גם הסוכנים וגם המקורבים, יחשוב שאנחנו נמצאים לא בנמלים, אלא אולי בחלם. אבל המצב אינו בדיוק כמו שהוא נראה, כי למרות הכל, 40 שנה לא קרה מקרה כמו שאנחנו שומעים, שהפסיקו לעבוד שעה וחצי בגלל חתונה, או ש.. יש בעיות. יש בעיות, אבל למרות הכל, אני חושב שהנמלים עובדים תקופה ארוכה, מתייעלים ועובדים בצורה טובה ומשרתים את המדינה, ולא צריך לשפוך את התינוק יחד עם המים.

למה אין משמרת שלישית?

אני אעלה את הכל, ואולי בניגוד לחלק
מהחברים שלי פה, אני חושב שאם נמשיך לטאטא את הדברים מתחת לשולחן, כי אז הם יישארו מתחת לשולחן, וברוך השם, פה יש לכם שולחנות מאד גדולים - הכל יכול להתחבא למטה. אני חושב שהכל מסתובב איכשהו סביב הבעיה שלנו בנושא הגישור ובנושא נמל היובל. זה כמו זוג שהם רבים, אבל הם רבים שלוש ארבע שנים. כשהם מגיעים כבר לגירושין, כי אז לא נשאר להם כמעט מה לחלק, והם מתחילים לריב על הקילו סוכר שנשאר בארון. במצב שאנחנו נמצאים היום, בין הרשות לבין ההסתדרות לבין הוועדים, יש בעיה - אין קשר, אין אפשרות לפתור בעיות, אין אפשרות לפתור בעיות גדולות כאלה מהסוג הזה של קליטת עובדים. נכון, יש תהליכים, כולם רוצים לבוא לקראת, כולם כולם כולם בעד בעד בעד, אבל תמיד ישנה הנקודה שאומרת: רגע, מדוע עכשיו? מדוע שלא אחכה עוד שבוע שיבוא הגישור? אולי גם הרשות חושבת ככה - אינני יודע, איני מדבר בשמה, אבל - אולי? כשאתה מתחיל מהלך לפני שלושה חודשים-

אבל מה זה משנה? הרי נמל היובל הוא בעוד
מספר שנים.

שניה אחת. כשאנחנו התחלנו לפני שלושה
חודשים, ואמרו לנו שתהיה ועדת גישור של שבוע, אזיי לא חשבנו שנצטרך למשוך את הנושא של העובדים שלושה חודשים. לא חשבנו - אף אחד פה לא חשב. חשבנו: ועדת גישור יושבת שבוע-שבועיים, נותנת פתרון, וזהו - רצים. אבל עובדה שזה לא ככה, וזה נמשך, ואני מקווה שזה לא יימשך עוד; ואם זה יימשך, ואם לא תהיה תוצאה, ואם העניין לא ייגמר - לא יעבדו הנמלים בצורה טובה. אני אומר לך את זה לא בתור איום, אלא בתור שימת האמת על השולחן. זה לא יעבוד. צריך להגיד את זה פה בצורה הנכונה והטובה.

אני רוצה להבין: אתם מתנגדים לקליטת
העובדים האלה שדובר עליהם, עד שבעיית נמל
היובל לא תוסדר?

אין אנו מתנגדים לכלום. גם הרשות - שמעת,
אינה מתנגדת לכלום. אנחנו חיים בחשש, אנחנו חיים בחוסר קשר בינינו לבין ההנהלה. יש חששות מכל צד. אזיי דברים אינם מתקדמים.

הערה: חשש ממה?

אנחנו הבנו, כשאנחנו ישבנו יחד עם המגשרים,
יחד עם ההסתדרות, יחד עם הרשות-

הערה: לא, לא. סלח לי, אנחנו ישבנו פה בישיבה,
אמרתם שאתם אינכם מתנגדים לקבלת עובדים נוספים. אמרתם פה. הרשות אמרה: אין מתנגדים; ואז יצאנו לדרך בעניין הזה. היום אתה אומר שיש חשש מלקבל עובדים חדשים?

לא. אין חשש מלקבל עובדים חדשים.


הערה: אני שואל אותך: מדוע אין מקבלים
את העובדים החדשים שסוכם עליהם? מדוע
אין מאריכים את המשמרת השלישית?

אני רוצה לענות לך. מר ראובן צוק אמר שאם
היו קולטים כבר לפני שלוש שנים, לא הייתה בעיה. זה כמו הבעיה של המים היום - אזיי בעוד שנה, בגלל שנמצאים כבר בקטסטרופה של מים, כי אז יקנו מים בכל מחיר. ככה מתנהלת המדינה, זה לא רק ברשות. זה בכל. כל המדינה מתנהלת ככה. אזיי, הבה נשים את הדברים על השולחן. מה שדיברנו זה היה ככה. אנחנו מדברים על הנושא של נמל היובל של מספנות ישראל. יחד עם זה, שמנו על השולחן את הדרישות של ההנהלה. ההנהלה רצתה דור ב', וההנהלה רצתה משמרות סביב השעון, וההנהלה רצתה צמצומים ורצתה, רצתה, רצתה. אנחנו אמרנו: זו עסקת חבילה מסוימת. אנחנו נשים אותה על השולחן, וננסה לפתור את בעיית הנמלים לשלושים שנה קדימה.

אני רוצה לשאול אותך שאלה: הרי ממילא
יכולת המיקוח שלכם אינה נפגעת, כי נמל היובל אמור להיבנות, ועדיין הנמלים בידיכם. הנמלים עדיין לא הופרטו. למה להערים קשיים בנקודת הזמן הזו, ופה לגרום נזקים למשק, כשיש לכם עוד מספיק חיצים לירות בעתיד? מה אתם מפסידים? הרי אתם יכולים להשבית את הנמלים גם בעוד חודש, בעוד חודשיים, בעוד שלושה חודשים, בעוד שנה. למה היום לא לאפשר קליטת עובדים?

איננו רוצים להשבית את הנמלים, אבל
אני רוצה להגיד לך בצורה ברורה, כמו שלכל אחד יש האסטרטגיה שלו, ולכל אחד יש הדברים שהוא אינו יכול להגיד אותם פה, אנחנו - ואני מדבר בשם העובדים, ואם מישהו יגיד לך משהו אחר, הוא טועה - אנחנו נשמור לעצמנו את כל הכלים כדי שנוכל להילחם בעניין, ונשמור אותם כמה שיותר קרוב לחזה; ואני לא משקר לך פה, כי אם מושכים את הוועדה הזו שלושה חודשים, ואנחנו איננו יודעים מה מתנהל בה, אזיי אני יכול לחשוש ששם מישהו רוצה "לשחק לי אותה". אני רוצה לדעת מה קורה. ישבנו, אמרנו שבוע, שבועיים - מדוע אף אחד לא שואל מה קורה עם זה? לרופאים לקח שבוע - היום משביתים את כל המדינה. כי אז, אם אנחנו אחרי שבוע היינו משביתים את הכל - יכול להיות שזה היה נגמר. אני כבר איני יודע מה יותר טוב במדינה הזאת. להשבית חזק ולפגוע יום-יומיים, או שלמשוך את זה ככה - אבל חייבים את הדברים האלה לחתוך. מישהו צריך לבוא ולהגיד, חותכים. ימינה, שמאלה, כן נמל היובל, לא נמל היובל - אבל לגמור את זה פעם אחת ולתמיד.

ברשותך היושב ראש, אני רוצה קודם
להתייחס למספר 200 שהזכיר מר שאול רותם. אנחנו ישבנו ודנו במספר רב של נושאים שמטרתם הייתה להביא לרפורמה עמוקה ומשמעותית בתפקוד הנמלים ובתפוקות של העובדים. יום בהיר אחד הופתענו לקבל הודעה שאומרת: נמל היובל - נמל היובל יופעל על ידי זכיין וכל מה שמשתמע מכך. החברים פה אינם מתנגדים לקליטת עובדים, להפך. הם נופלים מהרגליים, עובדים קשה, מסכנים את החיים שלהם בעבודה כדי לא לפגוע בנמל. עובדים בצורה, לפי דעתי, מעוררת כבוד, והזכירו את זה גם חברים פה ואין מערערים על זה - בצורה מעוררת כבוד. פשוט הם חוששים שאחד מאמצעי הלחץ שלהם יישמט מידיהם, וזה דבר טבעי, וזה ברור. אדוני היושב ראש, פתח עיתון מדי יום, ותקרא מה מלמדים אותנו המנהיגים שלנו, איך להתנהג. אני יכול לשאול אותך גם כן מדוע, ואני יכול לשאול כל אחד מהחברים פה מדוע. מדוע בעניינים שהם ברומו של עולם, מבחינת מדינת ישראל, לא להיתמם בשולחן הזה ולקחת נקודה קטנה ספציפית ולשאול מדוע?

אבל היכולת לגרום שיבושים בעבודת הנמלים
נשארת בעינה.

לא סיימתי. אני מצהיר פה מה שהצהרתי לפני
חודש, ואינני חוזר בי מהדברים שלי: אנחנו בעד קליטה בנמלים. עד רגע זה עדיין מתנהל הליך המיון. לפני חודש היינו מוצאים מודעת דרושים, לצלול בקישון ולנקות אותו מתוך המים, תאמין לי אותו מספר עובדים היה נרשם. יש אבטלה חמורה במדינת ישראל. אנשים מחפשים עבודה. מפתיע אותי היום שמר גדעון שמיר אומר שביום רביעי הם יכולים לקלוט. אינני יודע איך הוא יכול לקלוט ביום רביעי, עם ההליך הכל כך ארוך והכל כך מסובך. יכול להיות שבעוד שבועיים הוא יוכל-

כלומר, ביום רביעי אין סיכוי שיתחילו.

איך הוא יעשה את זה? זו השאלה שלי.

אני רוצה לשאול אותך, הבה תהיה כן אתנו.
יכול להיות שאף אחד איננו מעז לדבר על זה בגלוי. אנחנו רוצים להבין, לפחות שנדע את האמת, אם כי פה קיבלנו רמז לאמת. ההסתדרות והעובדים מונעים קליטת העובדים או אינם מונעים?

אני מנהל משא ומתן דרך ועדת כלכלה? מה,
זה דבר חדש? מנהלים איתי משא ומתן דרך החלטות ממשלה, דרך ועדת כלכלה, אין יושבים איתי מסביב לשולחן לדון בנושא קליטה של עובדים, מביאים אותי לפה, למשפט חברים. אם אתה רוצה את התשובות שלי פה בשולחן, אז תגיד לי שאתה משחק איתי במשחק אחר, עם חוקים אחרים.

סלח לי, אנחנו רוצים לדעת את האמת.

אני מנמל אשדוד. הרשה לי לומר לך דבר אחד.
הבעיה היא כזאת, שאם לא יפתרו את הבעיות שלנו בנמלים באוצר, אצל מר בן בסט ואצל מר בייגה שוחט, לא יעזור שום דבר. תקבל החלטה מה שאתה רוצה, לא תהיה קליטה, והאשם אינו פלוני ואינו אלמוני. אני מודיע לך חד וחלק, לא תהיה קליטה אם לא .. ביום שמר אברהם בייגה שוחט יחליט להיות בן אדם ולא לשחק איתנו ולגמור את העניינים שלנו-

תודה רבה. יצא המרצע מהשק. (צעקות)

.. מה אתם מאשימים אנשים פה? האשימו את
מר בייגה ואת מר בן בסט, שהם סוחבים את העניין הזה, ואני מודיע לך: אם מחר לא יגמור את העניין הזה, לך אני אומר, ולך אני אומר - לכל המשתמשים - הנמלים יעמדו, ויהיו צרות צרורות.

הדברים שאמר מר מתי עאיש נובעים ממה
שסקרתי פה קודם - אי הוודאות שנמצאים בה העובדים בנושא הגישור, אי הוודאות לגבי העתיד שלהם והפרנסה שלהם (צעקות).

אל תפריע. אתה תדבר בתורך. אם הישיבה
תיגמר ולא תצליח לדבר - תבוא בטענות. אני חייב באיזה שהוא מקום לקבוע סדר דוברים. נכון? אולי אני טועה בשיקול הדעת. אני בסוף אתן לכולם לדבר. יותר מאוחר, יותר מוקדם.

הדברים נאמרים מתוך חשש לפרנסה שלהם
ולעתיד שלהם. אנחנו צריכים להבין ממה נובע הכעס וממה נובע החשש. לא פה המקום לפתור את הנושא. פה אנחנו צריכים לתת מענה לבעיה אחרת. אני יכול להתחייב, היות שהדיווח של מר שאול רותם הוא שביום רביעי הם מוכנים לקלוט עובדים, אנחנו נצטרך לשבת ולטכס עצה, איך אנחנו מביאים את כל הגורמים למצב שתהיה קליטה כמה שיותר מהר.

אני חושב שהרמזים ברורים. אני גם הבנתי את
מר שלמה שמעוני. יושבת פה עדה קטנה של
סחטנים.

הערה: איך הוא מדבר?

הוא יכול לדבר. זאת מדינה חופשית. גם
אותך לא צנזרנו. נכון? אמרת מה שרצית. בכנסת מותר להגיד מה שרוצים. זה פרלמנט. פה מדברים.

הגעתי לפה למשפט חברים אצלך? איפה
אתה היית שלוש שנים? איפה היית שלוש שנים? אתה בא אליי היום עם שעון עצר מהיום ליום רביעי?

יושבים פה אנשים שמחזיקים שלטר של
מדינה, אלפיים שלושת אלפים איש, שחושבים שיכולים לעשות ברכוש - שזה רכוש שלהם, והם יכולים לעשות אתו מה שהם רוצים. על חשבון מי? על חשבון כלכלת מדינת ישראל - יבוא, ייצוא. אנחנו כבר מספר שנים משלמים הרבה כסף, קולנו נשמע לאורך כל התקופה, למרות מה שמר חיים שייב אומר, אבל עכשיו הולכים לשעבד את היום ומחר. אם לפני כן, או קיי, לא הגיעו להחלטה להכניס את העובדים מטעמים שונים. היום קיימת החלטה, היום קיים, לפי דברי המנכ"ל, הסכם חתום - שהחבר'ה האלה הולכים להפר אותו. הסכם חתום. אין ערך למילה, אין ערך לחתימה, אין ערך לשום דבר. כי בסופו של דבר, האדם הזה יגיד, אינני פותח את השער - והוא לא יפתח, ולא יעזור כלום, כי אף אחד מרשות הנמלים-

הערה: ולמה הוא אומר את זה?

יש לו רכוש ביד.

הערה: הוא נהנה מזה?

בוודאי שכן. בודאי. אם אתה לא מבין את זה,
בוא אני אסביר לך. אם ראית כמונו - אינני מטיל בזה ספק. אם היום מנכ"ל רשות הנמלים - ואני לא מגן עליו - עומד ברשימת השכר במקום ה143- ברשות, אינני חושב שאני צריך להגיד יותר.

תבדוק ממה זה נובע. למה אינך בודק ממה
זה נובע?

חבר'ה, עם כל הכבוד, היום יש בג"צ על
הנושא של דור ב'. דור ב', בין היתר, זה דור הבנים. החבר'ה האלה שפה מגינים על העמדה שלהם, על הכיס שלהם, רוצים להגן ולשמר את זה גם לדור הבא שלהם, לבנים, כאשר הוויכוח הוא אם זה יהיה 90% או 50% בנים. אנשים אינם מתפרצים למקום רע כל כך. אין רצים בריצה כזאת למקום שאינו טוב. פשוט.

גם עורכי דין רוצים שהבן ימשיך.

יכול להיות. (צעקות - כולם ביחד)

סליחה, מתוך הנחה שלא סיימת - משפט
אחרון.

קודם כל, אם נגיד בן של סוחר או לא - אני
קודם כל מתגאה בזה, אבל זה מכספי שלי. גם
אתה זה מכספי שלי.

אין צורך בהערות כאלה. (צעקות).

הערה: מהיום הראשון שהבחור הזה מדבר, הוא
מעביר את זה לפסים אישיים - ולדעתי זה לא יפה, וזה חבל - ואחרי שהוא מדבר, מה שקורה הוא שהעמדות עוד יותר קיצוניות, ויוצאים מפה וייקלטו עובדים עוד 5 שנים. אתה יכול להמשיך לבכות פה, ואתה פה עוקף את האנשים ומנסה למרמר אותם. אולי הצעד שאתה מנסה פה לעשות זה באמת-

משפט אחרון.

אני חוזר על מה שאמרתי בישיבה הקודמת.
הפתרון היחידי זה שהנמל או הנמלים בישראל יעבדו כעסק כלכלי לכל דבר. צריך להפריט את הנמלים-

תודה רבה.

(צעקות)

רבותיי, אדוני היושב ראש, אנחנו עדים
לשערורייה שמתמשכת, וזה לא שלוש שנים וזה לא שנתיים, זה עשר השנים האחרונות - ונשים את זה על השולחן. כולם הולכים פה מסביב. אם אתה תשמע - וחברי הכנסת שומעים פה את הדברים; הם יודעים באיזו זירה הם נמצאים - זירת אגרוף. עשר שנים שהנמלים מתפתחים, וציוד מודרני, בין הטובים בעולם, נכנס לנמלים. הקצב של העובדים לא היה במקביל. הסכמי העבודה של הג'נטלמנים האלה מלפני שלושים שנה לא תוקנו - והנה הפער. יש אצבע אחת - התחלפו שרים והתחלפו מנכ"לים. יש אצבע אחת מאשימה שאני שם אותה - מועצת הרשות. זה לא מר גדעון שמיר ולא לפניו. מועצת הרשות פה משחקת עם עצמה כל השנים. לא מצאו לתקן את המצב הזה ואני - לפחות בעשר שנים האחרונות, אם זה בהתכתבויות, אם זה בישיבות; על אותם הפערים בנמלים, ומה שקורה בישראל, ומה שקורה באירופה. אתה אינך רואה שאניות ממתינות בחוץ - זה נכון. הרציפים מחכים לאניות. רבותיי, זה צו השעה, ואמרת שזו תהיה ישיבה אחרונה - יש לי חדשות בשבילך: זו רק התחלת הדרך.

אינני רוצה שזו תהיה ישיבה אחרונה.

אני חושב שסיכמנו פה, ומר גדעון עזרא
הציע הצעה, וקיבלתם אותה - רדו לשטח. הבה תרדו לנמלים. הבה תלמדו את הנושא לא מהדיונים האלה. זו שערורייה. כולם התערבו בעסק הזה. כשהלקוחות לא יופיעו, וחברות ספנות - כולם, העובדים, כולנו יחד, כולנו נינזק. רבותיי, רדו לשטח, ואני קורא מכאן, מועצת הרשות צריכה להחזיר את המנדט - אין לה מה לחפש. היא אחראית לכל המצב הזה.

אני רוצה רק לומר משפט אחד. ראו נא, כל
המאבקים שכולנו מכירים את הפרטים שלהם מלפני ולפנים, מכל הצדדים וכל ההשוואות הבינלאומיות. יש פה רק נקודה אחת, יש אנשים שחושבים שמשחקים בביצה רק של עצמם. בעניין הזה הם שוגים מאד. אם מישהו חושב פה שהמאבק מתנהל כרגע בין רשות הנמלים למובילים, לעובדים, למשתמשים וכוליה, הוא שוגה מאד. המאבק הוא בין ענייני מדינת ישראל לבין הנמלים שנמצאים באזור שלנו. ההצבעה ברגליים של הרבה מאד חברות שאני נפגשתי איתן, שאין להם יותר - יש להם מצד אחד עניין גדול מאד לבוא לישראל כי הנמלים מאד משוכללים, וזו מדינה דמוקרטית פה באזור, ובכלל, טוב לעבוד עם מדינת ישראל; אבל הם אינם יכולים לעמוד במצבים האלה שבהם הם אינם יודעים את ימי האספקה ואת ימי ההמתנה, ואלו דברים קשים מאד. ולאורך זמן, אם אנחנו נבזבז את שמנו הטוב על מה שקורה היום בנמלים, האנשים לאט לאט יצביעו ברגלים ולא יפקדו את מדינת ישראל, למרות המיקום הטופוגרפי המאד מיוחד של מדינת ישראל.

לכן אני אומר, פה הצדדים צריכים להבין שהם חייבים להגיע להבנה. יש גם גבול להבנת הסכסוך. אנשים יכולים להגיד שהם אינם יכולים .. את הסכסוך הזה יותר ביניהם. זה לא סכסוך רק ביניהם. לכן גם אלה צריכים לתת קצת, אלה צריכים לתת קצת, אבל להבין שצריך להגיע לאיזו שהיא פשרה באיזה שהוא מקום. אני יודע בתוך תוכי מי יותר אשם. יש לי גם עמדה שיפוטית פה בעניין, אבל זה לא רלוונטי כרגע. צריך לבוא ולהגיד מראש: הבה נגיע לסיכום, לא באיומים: או שאני אשבית את הכל, או שאני לא אקלוט אף אחד, עד שהעסק יתפוצץ. זאת הבעיה הכי גדולה, בלי לחפש כעת אשמים, אם זה זה, או אחר. מה זה משנה? כולם אשמים. התוצאה היא אחת.

עכשיו אני אומר משפט אחרון גם לעובדים. הם צריכים להבין דבר אחד, אני אומר לך את זה. אני חושב שאין יכולים לעשות צעדים חד צדדיים כנגד עובדים. זה אינו נעשה כך במשק מתורבת, במשק מתקדם: אבל גם העובדים צריכים להבין, שאי אפשר להגיע למציאות הזו שבה יש תיאום טוטאלי בין שני הממונים, שאין ביניהם שום אפשרות פה לתגמל מישהו שהוא יותר טוב. יש פה מערכות שלמות שאין צריכים לפחד מהם. אני אומר למעסיקים, אפילו תתנו את מזרני הנחיתה כדי שלא יהיה מצב שבו אדם, אם הוא הסכים לאיזו שהיא מערכת תחרותית, הרי הוא ייפגע. אזיי תנו את רשת הביטחון, כדי שיהיה פה באמת משהו שהוא יותר מתקדם, כדי שנתקרב לנמלים אחרים בעולם. מדינת ישראל בעניין הזה היא מאד לא מתקדמת.

אני חושב שהסבך הזה שקרה למשק כולו, קרה
למדינת ישראל כולה. אני חושב שאם אנחנו נמצאים במצב שאנחנו חייבים לזרוק כסף לים, פשוט לזרוק כסף לים; אנחנו פוגעים ביכולת לזכות בחוזים, אנחנו פוגעים ביבוא ובייצוא, ואין לנו זכות קיום במדינה הזו בלי זה. הדבר היחידי שאני שואל את עצמי, וכאן נראה לי שאין זה קורה - אין מדברים. לא צריך לדבר בוועדת הכלכלה. אני אומר לכם: לא הבנתי באילו מר בן בסט ומר בייגה דובר פה. איני מוצא קשר. באמת איני מוצא קשר. אני מבין את הבעיה של נמל היובל. אינני מבין את הקשר, אם יהיו 100 עובדים נוספים, אם יעבדו שעות נוספות, בשלוש משמרות. להפך, אני חושב ככל שהנמלים יעלו יותר - כך תוכל לשכנע שנמל היובל ייכנס לידיים של רשות הנמלים ולא לידיים פרטיות. אבל אתה מוכיח את ההפך מזה.

לדעתי הדיון כאן איננו בשל. אני אומר לך, הדבר היחידי שאנחנו יכולים להגיד, הדבר היחידי, זה לבקש - אני אף איני יודע להגיד: לדרוש - לבקש שיתכנסו מיד למשא ומתן אלו עם אלו בנושא של דור ב' ובנושא של מספר העובדים ובנושא של.. ואני חושב שצריך לחתוך את זה לגמרי מהחלטות נמל היובל. אנחנו - אין לנו מדינה אחרת, אין לנו נמל אחר. אין לנו. אני אומר לך, דע לך, אני כל החיים שלי לא שבתתי יום אחד. האמן לי, הייתי מרוגז 100 פעמים, יכולתי להביא נזק אדיר למדינת ישראל. לא עלה על דעתי אפילו. למה יש אצלנו אנשים שבמדינה המסכנה הזו, שכולם אומרים, חזקה, חזקה, חזקה, שהיא עומדת לפני סכסוך עם הפלשתינאים, שלא נדע, שדורשים ממנה בלבנון מה שאנחנו לא דרשנו רבע מהפלשתינאים - בתוך עצמנו, אין אנו יכולים לחיות ביחד? על מה? שכנע את מדינת ישראל, שכנע את מר בייגה שוחט, שכנע שטוב נמל יובל שמופעל על ידי פועלי הרשות.

אבל מה הוא אומר לך? הוא אומר לך

גם אותנו קשה לשכנע, כי אתה מבין שאם עכשיו גם נמל היובל יהיה אצלכם, כל הזמן אנחנו נהיה ערוכים לסכסוכים אין סופיים.

אתה הובלת את הסכסוך הזה כשהיית מנכ"ל
משרד התחבורה, והגענו אליך, וישבנו אצלך - ופתרת, נתת לנו אז איזה מכתב וסידרנו את העניינים. היום - איני יודע מה קורה - אין עם מי לדבר, אין מישהו שיבוא ויגיד לך: אתה יודע מה, נמל היובל לא יהיה שלכם. שיגידו - לא יהיה שלנו. אי אפשר. אנחנו עם הרשות ביחסים מאד טובים מבחינת העבודה - אני אומר לך את האמת. לא בשביל לתת להם מחמאות. "תקעו לנו את העז" הזו, אף אחד איננו מוציא אותה, ומתי צודק, האוצר - אינני יודע, יכול להיות שהם אומרים להם: אל תדברו. איני יודע מה הולך שם. יכול להיות שאומרים להם: אל תקלטו, כי אם תקלטו עכשיו, כי אז יהיו לכם הרבה עובדים, ואז אם נמל היובל לא יהיה שלכם, מה יעשו איתם? יפטרו אותם?

תודה.

בתור יושב ראש ועד העובדים, הגן על זכותי
לדבר גם כן. אני יכול להצטרף לדברי חברי ולדבר פה מילים ציוניות על החשיבות של הנמלים וכוליה - אני אומר לכם, זה לא יתרום שום דבר, משום שכל אחד מבין את החשיבות עד שזה מגיע לכיס שלו או לבית שלו. אזיי יש פה דעות של עובדים, יש פה דעות של מובילים, ויש פה דעות אחרות; וכל אחד צודק ב"קטע" הקטן שלו. נראה לי שגם אנחנו, כוועדת כלכלה, איננו צריכים להיות הוועדה שתבוא ותחתוך את הדברים - לא לשם זה אנחנו בנויים, אבל אם אנחנו חושבים שאם נטיף מוסר למישהו מהם, בזה אנחנו פתרנו את הבעיה - לא. הם ייצאו החוצה, וכל אחד ילך הביתה וינסה לגונן - העובדים אינם פריירים, ואחרים אינם פריירים, כל אחד בשלו. לכן, לי נראה שאם אנחנו לפחות רוצים למצות את הדיון - ואמר זאת מר מתי עאיש בצורה נוקבת - מי שיש לנו איתו בעיה עכשיו, זה האוצר. בוא נזמן לישיבה הבאה את שר האוצר ואת מנכ"ל משרד האוצר, לישיבה פה, כדי שנחשוף את כל הפצע שישנו. יכול להיות שלא נוכל לעזור, אבל לפחות נדע איפה אנחנו עומדים, כי כל מה שנעשה אחרת - הוא יהיה טיוח.

אני מחיפה כימיקלים. אני לקוח. לקוח של
המערכת שנמצאת כאן, של רשות הנמלים, של המובילים, של חברות הספנות - ואני חי מהלקוחות שלי. חיפה כימיקלים מייצאת ב300- מיליוני דולרים בשנה, ואנחנו חיים מהלקוחות. למעלה מ90%- לייצוא, והבה לא נשכח, אנחנו יושבים בבניין הכנסת, ואנחנו עוסקים כאן בנושאי כלכלה לאומית. בפורום הזה אין אנשי הייטק. יש למדינת ישראל ההייטק, עם כל הדוטקום וכולי וחשיבותו הרבה, אבל יש לישראל גם תעשיית תשתית שצריכה נמלים. בפתיחת הדברים דיברת על העובדה שלמדינת ישראל יש שני שערים בלבד - חיפה ואשדוד, יש גם אילת - ודרך השערים האלה כל מוצרי התשתית מגיעים למדינה ויוצאים ממנה. הבעיה היא בעיה לאומית. הבעיה היא בעיה, לטעמי, שצריכה לעבוד לסדר היום הלאומי של הרשות המבצעת. אנחנו יושבים כאן, ומה שאמר מר אברהם הירשזון, לטעמי הרשות המבצעת צריכה לקחת אחריות מלאה על מה שקורה כאן. אנחנו מבחינתנו, פשוט בתקופה האחרונה, הגענו למצב שגם בייצוא שלנו - אנחנו מגדולי היצואנים בתחום המכולות - אנחנו סופגים נזקים אדירים בגלל המצב הקיים. כל נושא נמל היובל הוא אפיזודה, הוא נקודה קטנה, טכנית. עלו כאן נושאים אחרים - כל נושא לעצמו וכולם ביחד יוצרים את התשבץ הזה שנקרא רשות לאומית, שאמורה לתת פתרון לתעשיות התשתית, והעניין הזה - אני עד הרגע הזה איני רואה שום "תכל'ס" מהדיון הזה. כלומר, איני רואה שום כיוון ודרך כתוצאה מהדיון - בהתחלה חלק מהנוכחים חשבו לתומם שתוך מספר ימים בעיית כוח האדם נפתרת. תוך כדי הדיון עלתה האמת האמיתית על סדר היום. ברור שאין קולטים, אין מגדילים, אין הולך להיות שום שיפור בשבועות הקרובים. לא יהיה שיפור. המצב היום הוא ללא נשוא. חברות ספנות מפסיקות להגיע לישראל - המדינה שיש בה תשתית טכנית תפעולית לכאורה לא רעה מאבדת מניות בעולם. אנחנו מאבדים לקוחות. היום, כשאני מנסה לייבא לישראל - ואני מייבא מטענים באניות כאלה ואחרות - בעלי אניות לא רוצים להגיע לישראל, הנמל הזה הוא נמל מקולל. מבחינה עסקית לא כדאי להם להגיע הנה. היום כבר אין חרם ערבי - כל התקופות הקשות ההן, עברנו אותן. במקום לצאת החוצה, לצאת לאור, אנחנו מתחפרים בתוך עצמנו, מתווכחים נציג הסתדרות וכוליה, מגינים נציגי העובדים על הרשות. אני, כלקוח של המערכת הזאת, מרגיש שאנחנו בדרך ללא מוצא.

אני מחברת שירותי ים. אני, כמו מר יעקב
סבן, גם כן לקוח של הרשות. אני בעצם מייצג את האינטרסים של המטען הכללי והצוברים; גם את מר אלי סיון וגם את מר יעקב סבן. אני רוצה לחדד את הנקודה של מצוקת הזמן. אנחנו מדברים פה על משא ומתן בין הרשות לבין העובדים. הכל טוב ויפה. בסוף יהיה הסכם, ולא יהיו לקוחות. פשוט לא יהיו לקוחות. זה נכון - בעלי אניות מפסיקים לפקוד את הארץ, אבל גם הלקוחות פה בארץ סוגרים קווי ייצור. אתה אמרת בעצמך, מר עקיבא מוזס אומר שהם סוגרים קווי ייצור, חיפה כימיקלים, מפעלי נייר חדרה, מעמודי התווך של המדינה. אין לנו אפשרות אחרת, אנחנו איננו יכולים להשתמש בנמלים אחרים. אני לקוח של רשות הנמלים. אני - אנחנו, קוראל, מעבירים לרשות הנמלים כל שנה בסביבות 30 מיליון שקלים. איפה התמורה למה שאני משלם? אני רוצה לקבל תמורה לכסף שאני משלם - זה הכל. אני אינני יכול לפנות לאוצר, אינני יכול לפנות לעובדים. הכתובת שלי היא רשות הנמלים. מבחינתי, הם האחראים לפתור את הבעיה הזו. אם הם אינם יכולים - שיקומו ויתפטרו. מר ראובן צוק אמר ש"מושכים" כבר כמה וכמה שנים. זה נכון. כל הזמן מבטיחים, עובדים, עוד מעט, רק חכו עוד חודש-חודשיים - ותכף אנחנו פותרים את הבעיה. אנחנו מדברים עם האנשים בשטח. החבר'ה שלי באשדוד מדברים עם מר מתי עאיש ועם כל החבר'ה האחרים באשדוד - אז מה? מה יוצא לי מזה? אני רוצה לקבל את התמורה. אם לאו - פשוט אנחנו לא נתקיים יותר.

ברור. מר גדעון שמיר.

לגבי העניין של נמל היובל, ונקרא
לזה: הרפורמה של רשות הנמלים בכללותה - הנושא, כמו שאמרתי בפתיחה, נמצא בתהליך הגישור. תהליך הגישור הוא ההידברות. הייתה הידברות לפניו, תהיה בודאי הידברות אחריו, הוא חלק מתהליך ההידברות לפתרון הבעיה. עצם העניין ועצם העובדה שהצדדים ניגשו לגישור - ברור לחלוטין, כנראה, שהם לא יצאו מהגישור עם אותן עמדות שהם היו בהן בהתחלה. זאת אומרת, הם יישארו בעמדותיהם, אבל המגשרים יציעו מה שהם יציעו, והמגשרים - הם בפירוש אנשים שמייצגים, אחד את הממשלה ואחד את ההסתדרות. לכן, קודם כל, כדאי לציין זאת, ישנה הידברות. כרגע ההידברות היא במסגרת המגשרים בין שני הצדדים. יש הידברות אינטנסיבית, וכפי שאמרתי בהתחלה, והמאחרים לא שמעו, אנחנו יודעים שעד סוף חודש זה כנראה המגשרים יגידו את דברם, ייפגשו עם ההסתדרות, ייפגשו איתנו; ואני מקווה ששני הצדדים ימצאו בסוף את הנוסחה הגואלת איך להפעיל את נמל היובל, כאשר הוא ישיג את המטרות העיקריות שהוצבו באופן ההפעלה שאנחנו בחרנו. זה דבר אחד.

לגבי הנושא שעלה פה היום - זה נושא הקליטה. בנושא הקליטה אנחנו גם כן נמצאים בהידברות אינטנסיבית שאין למעלה ממנה. גם אם לא ייצא ממנה ולא כלום, אני רוצה שתדעו, כל אלה שנמצאים פה, יש הידברות אינטנסיבית. ההידברות האינטנסיבית הזו בין נציגי הרשות, ובראשם מר שאול רותם, מנהלי הנמלים, הסגנים למינהל והוועדים בהסתדרות, ההידברות הזו היא של יום יום, היא מתבטאת ב-

אבל, מר גדעון שמיר, אם אין תוצאות, אזיי
מה עשינו? אתם לא איזה מועדון
ויכוחים תיאורטי. מתווכחים.

אני אגמור. לא שמעת אותי עד הסוף. אני
רוצה לומר שמזה קרוב לחודשיים יש לנו הסכם חתום עם נציגי העובדים בנמל חיפה, והסכם כמעט חתום עם נציגי העובדים בנמל אשדוד. הרשו לי חצי דקה להקריא לכם קטע מהפרוטוקול של הדיון הקודם.

מר שמיר, בשיחה אמרת שיש הסדר של קליטת עובדים. חיים שייב, מחזיק תיק הנמלים: אני רוצה בעיקר לפרוטוקול, לאור פתיחת היו"ר, להדגיש ולחזור ולהדגיש שאין שיבושים, ואין שביתות איטלקיות, ועובדים במלוא המרץ ובמלוא הקיטור ואני, אגב, אישרתי את זה. היושב ראש פורז: מה התביעות שלכם לגבי קליטת עובדים חדשים? חיים שייב: אין לנו תביעות. אני מניח שמר גדעון שמיר ידווח בדבריו: הנושא הזה הוא על סף פתרון. היושב ראש אברהם פורז: בוא נהיה לא על סף פתרון, אלא אחרי הסף. חיים שייב: אם היית מזמין אותי בעוד שבוע, אולי היינו יכולים לומר לך שאנחנו אחרי הפתרון. היושב ראש פורז: האם בגלל הגישור אתם מעכבים קליטת עובדים חדשים? חיים שייב: לא. חלילה. יש לנו אחריות כוללת לגבי כל הגורמים שמשתמשים בנמלים ונוגעים בנמלים וקשורים בנמלים. עובדה היא, שלפני שבועיים בחיפה נחתם הסכם לגבי קליטת עובדים, ובאשדוד אנחנו גם על סף חתימה."

זה אומר מר חיים שייב ולא אני. לגופו של עניין, עד לרגע זה, המצב מבחינתי הוא כדלקמן: באשדוד אין עדיין הסכם חתום לקליטת - לא דור ב', אלא דור ביניים - וזאת ההתפשרות הכי גדולה של ההנהלה. דור ביניים, שהוא נקלט בתנאים נאותים, אבל לא כפי שמישהו חשב, דור ב', אלא דור ביניים. באשדוד אין הסכם, אבל - שוב, כתוצאה מההידברות האינטנסיבית שיש בין הנהלת אשדוד והרשות ובין עובדי נמל אשדוד, אמרו שתהליך הקליטה והמיון והכנת המועמדים יתקיים כאילו זה חתום; וזה מה שאמר לנו מר חיים שייב לפני חודש, שאולי אם נדבר בעוד שבוע, הכל יהיה פתור.

בנמל אשדוד, המצב הוא, כפי שאנחנו יודעים, שבעוד כשבוע אפשר יהיה לפתוח קורס, עם שמות של אנשים. שבוע, עשרה ימים. בנמל חיפה, המצב הוא אחרי ישיבות ודיונים של מועצת פועלי חיפה, ועדי חיפה, הנהלת חיפה, בנושא הזה, לאור ההסכם החתום, מחר, ביום רביעי הכי מאוחר, אפשר לפתוח קורס ל50-60- המועמדים הראשונים. אני יוצא מכאן, אני יוצא מהדיון הזה בידיעה שמר שאול רותם צריך לקבל ממני הוראה להתחיל להזמין מחר את האנשים ליום רביעי להתייצב בקורס, אלא אם כן אני אשמע שיש דברים אחרים. תודה רבה.

רבותיי, איני רוצה "למרוח" לאף אחד. אני
אגיד דברים - במיוחד בכנות, שאנשים מדברים פה כרגע עם הלקוחות, ומה שכרגע אמרו, מה שאמר מר גדעון בסוף, אני מציע לכולם להיצמד, לא להסכם הזה ולמה שנאמר בין מר חיים לבין מר פורז - אלא להיצמד למה שאני אומר כרגע. אני אומר דבר פשוט. אני מציע לקבל את ההצעה של גדעון עזרא, אדוני היושב ראש, להזמין פה את מר בן בסט, או את מר אברהם בייגה שוחט, או את מי שצריך. עד אז - אתה מאלץ אותי להגיד את זה - עד אז כל מי שיחליט לעשות קליטה בנמלים, יש לנו הכלי היחידי שנשתמש בו, בחוק, זה השבתת הנמלים עד לשעות הנוספות, ואתם תהיו אחראים לזה. אני מודיע לכם, אתם לוקחים אותנו לזה. אם אתם לא תסגרו קווים, תסגרו את הנמלים בכלל - אני מודיע לכם חד וחלק. אתם מאלצים אותנו כרגע - אתם הלקוחות - אתם לא רוצים לשבת בשקט, ואתם מאיימים, ואתם מביעים פה ביקורת ולא בצדק; כי אנחנו עושים הכל ונלחמים, אתם תאלצו אותנו להביא את הנמלים.. אני מודיע את זה חד וחלק. בדרך החוקית.

קודם כל אני שמח שהביאו אותי למצב שאני
מודע לכך שהזיכרון שלי עדיין טוב כמו שהוא היה בעבר, ולא נפגעו לי כמה תאי מוח, ואני זוכר מה אמרתי בישיבה - אני אפילו לא צריך שיקריאו לי מהפרוטוקול. העובדה היא שבמשך כל חודש הימים הזה שעבר מאז, לא גרמנו שום אקט, שום צעד, שום עיכוב של כל הליכי המיון - להפך, חברים סייעו במיטב יכולתם והליכי המיון נמשכו. מה לעשות, נרשמו 700 איש בכל נמל - ולוקח זמן למיין אותם. אמרתי, ואני חוזר ואומר מה שאמרתי לפני חצי שעה, שהופתעתי שביום רביעי המערכת יכולה לקלוט. עכשיו, כשאתם שומעים את מצוקות העובדים, ולמר גדעון שמיר יש ידיעה, ולי כנראה יש גם אותה ידיעה, שתוך שבוע עד עשרה ימים, הליך הגישור נפתר, ואז יוכלו הלקוחות - למרות שזה עולה להם הרבה כסף, וקשה לי לומר את הדברים - להמתין עוד שבוע-עשרה ימים, ויכול להיות שכל הבעיה תיפתר תוך שבוע - עשרה ימים.

נשמע מאד מוזר שהסתדרות עובדים מונעת
קליטת עובדים.

האם אתה שמעת את זה ממני?

נשמע מאד מוזר.

האם אתה שמעת את זה ממני?

הוא שמע את זה ממישהו אחר.

אתם מתנים את זה בסיכום בתהליך הגישור.
תהליך הגישור מתנהל על ידי שני גורמים, נציג של ההסתדרות ונציג של הממשלה. תהליך הגישור יכול גם שלא להסתיים. השאלה: האם אנחנו, כתוצאה מזה, נמשיך לפגוע ברמת השירות שניתן לאזרח? באיזו זכות? הרי זה אינו פוגע בעובדים. זאת קליטת עובדים, שיכולה לגרום לקלוט עוד עובדים, בתנאים נאותים. זה לא בשכר מינימום, לא בשכר אחר, אלא-

הערה: שיקלטו.

רגע, אבל צריכים להגיע להסכם איתכם.
אין מגיעים. לפני חודש וחצי מר גדעון שמיר אמר: יש לי הסכם עם חיפה. אני מחכה להסכם עם אשדוד. אני מחכה לסכם את זה עם ההסתדרות, כדי לקלוט 100 עובדים, ויש לי אישור מהמועצה לעוד 100 עובדים, כדי לשפר את השירות לאזרח, כדי לעשות עוד משמרת שלישית. תגיד לי מר חיים שייב - במה זה פוגע? קליטת 100 עובדים. מה ייתן לך סיום תהליך הגישור? מחר יבואו המגשרים ויגידו: לא הגענו להסכמה. וכי אז מה יהיה? האם נקלוט עובדים? אזיי, סליחה, זה איננו פוגע במעמד העובדים. נמל היובל זה לא מחר, נמל היובל זה בעוד 4 שנים, כאשר החלק העיקרי מנמל היובל מתבצע מתקציב המדינה, יצא המכרז. על מה אתם מדברים? אבל אנחנו לאורך כל הדרך פוגעים בעובדים, פוגעים באנשים, פוגעים באזרחים ואומרים: באמת, כדי לתת הגנה לעובדים. זה פשוט איננו נכון. זה לא נכון; וההסתדרות, חובתה להסביר את זה לעובדים. ראה נא, אי אפשר להיתלות תמיד ולהגיד שזאת באמת הסיבה של המגשרים, כי זאת אינה הסיבה.

איש לא אמר שזאת הסיבה.

אתם תולים את זה בסיום העבודה של
המגשרים -אזיי זה לא נכון.

אתה אולי לא הקשבת לדברים שלי.

לא. אני הקשבתי.

או שלא הסברתי את עצמי נכון.

ראה נא, אני הקשבתי. פשוט הקשבתי.
אמרתי מספר משפטים, והקשבתי לכולם, וכולם מתנים את קליטת העובדים בזה אם המגשרים לא יסיימו את עבודתם. אין סיכוי..(צעקות) תהליך גישור - אם מישהו מבין בגישור - הוא תהליך ללא הגבלה. אין זה. יבוא המגשר, יגידו, בסדר, זאת העמדה שלי, וזאת העמדה שלי, ותמנו עוד בורר אולי שיגיע להסכמה, אבל לדעתי זה איננו יכול להיות תנאי לקליטת עובדים - גם למען העובדים הקיימים עצמם. ראה, אנחנו גם פוגעים בפרנסה של האנשים. אז הבה, חבר'ה, הבה נסכם, חודש וחצי, שמעתי את מר גדעון שמיר. הוא אמר: סיכמתי בחיפה, אני הולך לסכם באשדוד, אבל שום דבר לא יצא. לא נקלטו. לא נפתח הקורס. ניתן לפתוח את הקורס. זה לא אומר שנפתח.

הערה: איזה קורס?

אינני יודע. קורס הקליטה.

רבותיי, אני מבקש שלא להפריע.

לדעתי, היושב צריך באמת להוציא
אולי הנחייה, לעודד את הצדדים להיכנס למשא ומתן, כדי לסכם קליטת עובדים מבלי לקשור את זה בעבודת המגשרים.

אנחנו חייבים להגיע לסיום.. (צעקות) מר גבי
בן הרוש.

יש לי חדשות בשביל המנכ"ל ולמר גדעון
שמיר. אני פגשתי אתמול את מר ברוך זלץ, יושב ראש מרחב חיפה בהסתדרות, עם מר יגאל כהן, מחזיק התיק, ונאמר לי חד משמעית - גם בחיפה אינם עומדים לקבל עובדים.

רבותיי, אני רוצה לומר משהו: אנחנו צריכים
להביא את הישיבה הזאת לידי גמר. ראו נא, רבותיי, הישיבה הזאת הייתה לדעתי חשובה, כי קודם כל - אני רוצה להגיד את ההתרשמות שלי - קודם כל, הבה נתמודד עם האמת כמו שהיא, ולא נייפה אותה, הבה לא נטייח. האמת לאמיתה היא שהוועדים וההסתדרות אינם מוכנים כרגע לקליטת עובדים חדשים, כחלק מהמאבק בנושא נמל היובל. אזיי הבה נשים את הדברים על


דיוקם, והבה לא נסתתר סביב העניין הזה, שהקורס נגמר, והטפסים וה.. זאת ההתרשמות שלי. מר חיים שייב, אני אומר לך, האמן לי, אפילו עם פטיש בראש, את זה הייתי מבין. הבנתי אתכם טוב מאד. דווקא את הנציגים מהשטח. הבנתי בדיוק מה שאומרים.

אני עכשיו מדבר, בשלב ראשון, לגבי ההסתדרות הכללית. עזוב לרגע את הוועדים. לכם יש אחריות גם למשק, לדעתי. לכם יש אחריות גם לעובדים של חברת כימיקלים, גם לעובדים של רותם וגם לכל מיני עובדים במקומות אחרים, שכתוצאה ממה שקורה, אין אתה יודע אם הם אינם מאבדים שווקים; ואם אין פסי ייצור שהם על גבול הרווחיות, ויום אחד ייסגרו, ונמצא את עצמנו, כמו כל מיני מפעלים, כמו ניו הורייזן וכמו חולה טקסטיל וכמו אחרים, שהם נסגרים. יש כל מיני ענפים במשק הישראלי, אין מדובר בהייטק, אין מדובר בתוכנות לאינטרנט. יש כל מיני תעשיות מסורתיות, שהן על גבול הרווחיות, תן להם עוד כמה מכות, ונגמר, ואז אתה יום אחד תגלה שבמפעל זה פוטרו כמה מאות אנשים, ובמקום אחר פוטרו כמה מאות אנשים, כי בין היתר יש גם "סיפור" של מועדי אספקה ודברים כאלה. גם אין מכרזים עתידיים. גם אם זכית פעם במכרז בחוץ לארץ, או יש לך לקוח, אזיי את ההזמנה הנוכחית הוא כבר יסיים איתך, אבל בפעם הבאה הוא לא יזמין, כי חלק מהספקים הישראלים מספקים חומרי גלם, ואתה "תוקע" את היצרן בחו"ל; ובאיזה שהוא מקום זה תהליך, והנזקים אינם ניתנים למדידה כמותית מהיום למחר - אלה נזקים לטווח ארוך, שיכולים להשפיע בצורה חמורה מאד על כלכלת ישראל.

אני חושב שלכם, בתור הסתדרות - אתה אמנם מחזיק את התיק של עובדי הנמל, וזה בסדר גמור שאתה דואג לאינטרסים שלהם - זו חובתך - אבל אתם, בתור הסתדרות כללית, צריכים לראות את הדברים בהיבט הרחב, מה אתם עושים לציבורים אחרים, יותר גדולים, של הסתדרות. אל תסתתר, אני אומר לך מר חיים שייב, בטענה שמבחינת הניירת הכל בסדר. הניירות בסדר. כי האמת ניתנת להיאמר - אינני חושב שהם כאלה "שלימזלים" עד כדי שאין הם יודעים לקלוט 200 אנשים. חודשיים ימים לא מצליחים לקלוט 200 אנשים. אזיי לו היינו במצב שהמשק הישראלי סובל ממחסור אדיר בכוח אדם, אולי היינו מביאים עובדים מתאילנד. אבל כנראה שיש אבטלה, וכל הזמן בוכים על אבטלה, וגם בתנאי ב', אני לא בדקתי מהם - אלה בוודאי תנאים שיש עליהם די הרבה קופצים. עובדה - הם אינם אומרים שיש להם מחסור, והם אינם כאלה "אידיוטים", שאינם מסוגלים לקלוט את העובדים. הם אינם קולטים אותם, כי יש מכשול ב"קטע" הזה.

עכשיו יכול להיות, אני אומר לך, מר חיים שייב, שאתם שבויים בידי הוועדים; אבל גם לוועדים אני רוצה להגיד: שימעו, אתם אינכם שומטים מידיכם שום נשק אמיתי. כי נניח שיש עוד 200 איש בנמל, אז מה? זה אינו מאפשר לכם, אם אתם לא תהיו מרוצים מהגישור ולא תסכימו, להפעיל מיליון צעדים אחרים? מה, 200 העובדים האלה ישברו אתכם בכוח המונופוליסטי שיש לכם? אין כרגע נמלים חלופיים, אי אפשר להביא מכולות, לא מעקבה וגם לא מפורט סעיד ולא מבירות. אתם עדיין מונופול מוחלט, אזיי אין לכם מה לפחד. לדעתי, אתם משתמשים בעודף נשק. בכל זאת, אני חושב שצריכה להיות לכם קצת אמפטיה - אני אתרגם את זה לעברית, קצת סימפטיה - לעובדים במפעלים אחרים, שאתם צריכים להיות סולידריים איתם, כי מדי פעם אני שומע שההסתדרות מכריזה על שביתה כהזדהות עם עובדים באיזה שהוא מקום אחר. לא אכפת לכם על כל העובדים במפעלים אחרים? בעלי המפעלים יסתדרו גם אם המפעל ייסגר. בדרך כלל רובם כבר מסודרים - יכולים לחיות מתיק ההשקעות. צריכה להיות לכם גם קצת אמפטיה לעובדים במקומות אחרים.

אני לא מציע לכם לעשות משהו שנניח יום אחרי זה אתם תהיו מחוסלים. אבל אתם עדיין, גם אם יש עוד 200 עובדים בנמל, מה, האם אינכם יכולים לסגור את הנמלים? האם אין אתם יכולים לעשות צרות צרורות? אז איני מבין את הדבר הזה. לדעתי, ביום שהם באים לנמל, הם משתפים איתכם פעולה במאת האחוזים. אתם פה, לדעתי, נוקטים צעדים מוגזמים בקשר למטרה שלכם. נניח שיקלטו 200 עובדים, ונניח שהגישור לא יעלה יפה, ונניח שמר אברהם בייגה שוחט ומר בן בסט יחליטו, הם הולכים על ביו טי, במה זה יפריע לכם להפסיק את העבודה של השעות הנוספות ולגרום לשיבוש שהאניות יעמדו מפה ועד מלטה? לא תהיה לכם בעיה, אזיי מדוע לעשות את זה כרגע? אני פשוט איני מבין. אני חושב שאתם משתמשים בעודף - זה כמו אחד שיש לו גם חגורה, גם "שלייקס", ובסוף, אינני יודע, מדביק את המכנסיים עם דבק לגוף. אין צורך. יש לכם מספיק עוצמה עתידית, כדי שלא להשתמש בעוצמה הזאת.

אני מבין שבחיפה נחתם הסכם לגבי תנאי השכר. איני יודע מהם תנאים טובים, מהם תנאים סבירים-

סליחה, החלטנו לעקוף ולא להתמקד עכשיו
בנושא התנאים, אלא להשאיר את זה למשא
ומתן העתידי-

אני אינני מנהל את כוח האדם של הרשות.
אין אני מנהל תנאים. אני הבנתי שהושג לגבי העובדים האלה - הושג הסכם. טוב, רע, גדול, קטן. בתוך סך כל המכלול של הרשות, עוד 200 עובדים אינם משנים את התמונה במובן של יכולת הפעולה המקצועית והארגונית. אין זה משנה. אזיי, למה לגרום נזקים לכלכלת ישראל כשאין צורך בזה? אם יש צורך, אני מבין. אני מבין עובדים שנאבקים על אינטרס - אני יכול להבין.

לכן אני אומר לכם, אני פונה אליכם, עובדי הנמל - אל תעשו את זה. זה פשוט "לא פייר". ואני אגיד לכם גם עוד משהו. בסופו של דבר, מה קורה? אני חושב שאתם, בסופו של דבר, פוגעים בעצמכם - אני אגיד לך גם מדוע. אתם תתחילו לשכנע יותר ויותר גורמים שאין מנוס אלא ללכת פעם אחת למלחמת עולם נגדכם. זאת אומרת, אם זה המצב, שגם כשאין רוצים לפגוע בכם, עדיין אי אפשר להפעיל את הנמלים האלה באופן סביר. אזיי מישהו יחשוב, הבה נעשה פעם - נשבור את כל הכלים, ונתחיל את הכל מההתחלה. מדוע אתם צריכים את זה? הרי לכם יש עניין להוכיח שאפשר להפעיל נמלים גם במסגרת רשות הנמלים, ושזה יכול לתפקד גם במסגרת הרשות, ולא צריך לעשות הפרטה, ולא צריך ביו טי - אזיי תוכיחו את זה. הרי הדבר הכי חכם הוא לבוא ולומר, הנה: אפשר במסגרת רשות הנמלים, עם קצת יותר כוח אדם, להפעיל את הנמלים מצויין, ולכן גם נמל היובל צריך להיות כזה.

לכן אני פונה גם להסתדרות וגם לעובדי הנמלים ולוועדים וגם לאנשי הרשות. קליטת העובדים שדובר עליהם תיעשה מיד. אני מבקש לקבל דיווח ממך, מר גדעון שמיר, מנכ"ל רשות הנמלים: עד יום ראשון הקרוב הודע לי אם העובדים נקלטו. אני רוצה להגיד לך משהו. אני גם מבין את הלשון היותר זהירה של הנהלת רשות הנמלים. כשאתה נמצא מול ציבור עובדים, אין אתה יכול לחמם את האווירה ולהגיד: צריך להפריט את כולם, לזרוק את כולם, לפטר את כולם. ביחסי עבודה צריך להיות מאד זהירים לשני הצדדים, ומי שרוצה לשמור על מערכת יחסי עבודה סבירה עם העובדים שלו איננו יכול לחרף ולגדף אותם ולהתעמר בהם, ואחר כך לצפות לשיתוף פעולה. אני מבין את הזהירות שלכם. לכן הביטויים הקשים האלה לא נשמעו מצד ראשי הרשות. אבל, ראו - אנחנו מודאגים. אנחנו בוועדת הכלכלה, חובתנו לדאוג לא רק לנמל ולא רק לעובדי הנמל, אלא גם לעובדים בחיפה כימיקלים, ברותם ובמיליון מקומות אחרים. חובתנו לדאוג לכלכלת ישראל. אתם השער. נכון, אפשר להטיס מטענים גם באוויר, בממ"ן, אבל זה איננו בא בחשבון לגבי פוספטים וגם לא לגבי כימיקלים.

אזיי אני מבקש לדעת ממך, לקבל עד יום ראשון דיווח ממנכ"ל רשות הנמלים, מר גדעון שמיר, אם העובדים האלה נקלטו. אם העובדים האלה לא נקלטו - אני אומר לכם, אני ארים ידיים ואגיד שיש פה ניסיון להשפיע שם, ואינני יודע מה אנחנו יכולים לעשות. אני גם חושב שזה כמובן מיותר. אתם אינכם מודעים לכוח שלכם. הכוח שלכם נשמר מעכשיו ועד שיהיה נמל ביו טי בידיים פרטיות, זה כנראה לא יקרה. אני מודה לכם.


הישיבה ננעלה בשעה 10:30