פרוטוקולים/כלכלה/535

5
ועדת הכלכלה
30.4.2000

פרוטוקולים/כלכלה/535
ירושלים, כ"ו באייר, תש"ס
31 במאי, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס' 112
מישיבת ועדת הכלכלה
יום ראשון, כ"ה בניסן התש"ס (30 באפריל 2000), שעה 10:00

חברי הוועדה: אברהם פורז – היו"ר
בנימין אלון

אבי גונן תחום טכני אגף הרכב, משרד התחבורה
עדה וייס לשכה משפטית, משרד התחבורה
רחל גוטליב סגן היועמ"ש במשרד לביטחון פנים
נצ"מ יוחנן דנינו אתגר
גלית אסף-שנהר אגף התקציבים, משרד האוצר
איריס וינברגר לשכה משפטית מכס
יפעת רווה משרד המשפטים
סא"ל סמי כספי ראש מינהלת רכב אגף טכנולוגיה ולוגיסטיקה
רס"ן ברוך פרסקי סגן ראש ענף כלכלה במתאם הפעולות בשטחים
דורון לוינסון איגוד לשכות המסחר
רפי ברוך ועד ענף הרכב, איגוד חברות הביטוח
שמואל מלכיס מנהל המחלקה הכלכלית, איגוד חברות
הביטוח
חיים מלאן מנכ"ל איגוד המוסכים
יהושע אושרוב יו"ר ועד ענף פחחות, איגוד המוסכים
אביעד ויסולי קו חם לצרכן – היו"ר
תקוה נוימן איגוד הצרכנים
ישי רבינוביץ מנכ"ל איגוד יבואני הרכב
יקי אנוך מנכ"ל יבואני פיאט-קאיה
צבי פולק צ'מפיון מוטורס (ישראל)
עמי מימון סגן יו"ר ויו"ר הוועדה המקצועית לרכב
עמוס ז'ורבסקי יו"ר ענף הרכב
אבי בן שמואל מזכ"ל איגוד השמאים

אתי בנדלר

לאה ורון

יפעת שפרכר

נושא: 1. הצעת חוק סימון כלי רכב (מניעת גניבות) (הוראת שעה) (תיקון), התש"ס – 2000.
2. תקנות סימון כלי רכב (מניעת גניבות) (הוראת שעה), התש"ס –2000.


1. הצעת חוק סימון כלי רכב (מניעת גניבות)
(הוראת שעה) (תיקון), התש"ס – 2000.

רבותי, אנחנו מדברים היום בהצעת חוק סימון כלי רכב (מניעת גניבות) (הוראת שעה) (תיקון).

המטרה של הצעת החוק הזאת היא בעצם לעגן בחוק צווים שאושרו כאן על ידי הוועדה פעמיים. לצערינו, עכב כל מיני תקלות טכניות, לרבות יציאתה של הכנסת לפגרה, הצו האחרון כבר לא בתוקף.

מכוח מה הוצעו הצווים הקודמים?

מכוח חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים. מה שאנחנו רוצים, לאור ההצלחה הרבה של אכיפת הצווים הללו במניעת גניבות..

למה אתם לא ממשיכים עם חוק הפיקוח על מצרכים, אם זה כל כך הצליח? למה צריך להתחיל עם חקיקה?

מכיוון שהיתה התלבטות כבר אז אם זו הדרך הנכונה.

זאת היתה גם ההצעה של הוועדה. הם ביקשו שנעגן את זה בחקיקה בפעם הבאה.

טוב, הבנתי את העניין. אתם אומרים שאנחנו ממסדים פה בחקיקה ראשית תקנות שהיו מבוססות על חוק אחר.

הניסוח הוא פחות או יותר אותו ניסוח כמו שהיה קודם.

כאשר היה פה הדיון, אמרנו שיש את תקנות סימון כלי רכב שבאות לטפל בגניבות רכב. האם תוכלו להסביר, כרגע שאתם מעגנים את זה בהצעת החוק, מה זה מוסיף..

באשר ללוחות הזמנים – החוק הועבר לוועדה ממליאת הכנסת ב-28 במרץ, בעוד שהצווים פגים ב-20. זה לא כל כך בגלל הפגרה או בגלל עניינים של הוועדה.

הצו פג ב-10 באפריל.

הצעת החוק פורסמה ברשומות ב-13 במרץ, זאת אומרת שבועיים לפני יציאת הכנסת לפגרה.

היו עיכובים מעיכובים שונים. ניסינו לעשות את זה מהר ככל האפשר.

מה זה בא להוסיף על התקנות?

(ב) "לא יעשה אדם כל פעולה במוצר תעבורה משומש משטחי האחריות האזרחית הפלסטינית". המושג פעולה מוגדר בחוק העיקרי, לכן לא היה צורך להגדיר אותו פעם נוספת.

מה הוא החוק העיקרי?

החוק העיקרי זה חוק סימון כלי רכב (מניעת גניבות) (הוראת שעה). זה חוק שקבע חובה של סימון חלקים מסויימים ברכב – רק 8 חלקים, כאשר המטרה של הסימון בחוק הסימון העיקרי שחובה לאשר לגורמי..

אבל האם (ב) אומר שבעצם כל דבר שמשווק לפלסטינים הוא מחוץ לתחום, כלומר איסור טוטאלי מוחלט?

איסור לעשות כל פעולה במוצר תעבורה..

אבל אין איזה בהיתר או משהו? זה איסור טוטאלי? למה, כי החלטתם שאתם לא תוכלו לפקח על שום דבר מעבר לזה?

לא החלטנו. ניתוח של תופעת גניבות הרכב בישראל העלה שהחלק הארי של הגניבות מיועד לצורך פירוק לחלקים באיזורי..

את זה אנחנו מבינים. השאלה שלי היא כזאת: האם לא יעלה על הדעת ששם יש מישהו שבאופן חוקי מפרק כלי רכב ומוכר את החלקים.

בלתי אפשרי מבחינה כלכלית. אם יש לך חלפים גנובים כל כך זולים, למה לעשות מפעל חוקי?

אולי יש אנשים צדיקים.

זה עלה בדיון הקודם. אנחנו אפילו המלצנו ללכת ולמצוא את הצדיק הראשון בסדום. אנחנו בדקנו עם המכס על מנת לדעת כמה חלקים חוקיים משומשים הם מייבאים מחוץ לארץ או קונים מהארץ בקבלות. התשובה היתה, לפחות באותו זמן שבדקנו, שהם לא עושים את זה.

אני מקבל את זה. הלאה.

(ג) "על אף האמור בחוק זה, לא יסומן חלק משומש ברכב..

רגע, אולי כדאי שתקראי את ההגדרה של מוצר תעבורה.

המונח "מוצר תעבורה משומש" כולל כאן את כל החלקים של הרכב. להבדיל מהחוק העיקרי שדובר בו על סימון של חלקים מסויימים, כאן אנחנו מדברים על כל אמצעי התעבורה המשומשים, כלומר חלק מרכב שפורק שלא לשם הרכבתו שמקורו משטחי האחריות האזרחית הפלסטינית. המונח "שטחי האחריות האזרחית הפלסטינית" מתייחס לכל שטחי יהודה, שומרון וחבל עזה, למעט תחנות צה"ל וישובים יהודיים כפי שמוגדרים בהסכמים.

הייתי מבקשת, אם לא קשה לך, שתקראי את הגדרת מוצר תעבורה, כי הוא מאוד מאוד רחב.

המונח "מוצר תעבורה", כפי שהופיע גם בצווים: מכלל, מכשיר או אביזר וכל חלק המשמש או המורכב ברכב, לרבות חלק חילוף וכל מוצר שהוא חלק מציוד הרכב". זה בעצם כולל כל חלק שהוא פריט ובר שימוש כשלעצמו ברכב. הרעיון הוא להפסיק את הסחר מאיזורי שטחי האחריות האזרחית הפלסטינית. בסעיף קטן (ג) לחוק כתוב: "על אף האמור בחוק זה, לא יסומן חלק משומש ברכב משטחי האחריות האזרחית הפלסטינית". התלבטנו בכלל אם הסעיף הזה נחוץ. הוא נכתב למען הסר ספק, כי ההוראות בדבר הסימון כתובות בחוק העיקרי. יש שם הוראות מאוד ברורות למי מסמנים ואיך מסמנים, אבל למען הסר ספק הוספנו אותו.

אני מבין את הסיבה. אתם יכולים להמשיך.

סעיף קטן (ד): "השר לביטחון פנים ממונה על ביצוע סעיף זה..." כל החוק העיקרי הוא באחריות שר התחבורה. הפרק הזה או הסעיף הזה הוא באחריות השר לביטחון פנים, מאחר שגם הפיקוח על יישומו הוא באחריות המשטרה בלבד ולא פקחי משרד התחבורה. לכן סוכם, על דעת שני המשרדים, שגם התקנות לעניין זה יהיו באחריות השר לביטחון פנים.

התקנות שאתם מביאים הן בהסכמת שר התחבורה?

התקנות האלה שמובאות בהמשך הן לא על פי הסעיף הזה.

מה דינן של התקנות שנאשר היום, לפי חוק הפיקוח?

התקנות שמובאות הנה הן לא לפי חוק הפיקוח, הן לפי החוק העיקרי.

לפני תיקונו.

תקנות לפי סעיף זה נביא לאישור הוועדה אם יהיה צורך. סעיף 10 לחוק העיקרי – עניינו עונשין, והוא קובע: "העושה אחד מאלה, דינו מאסר שנה". יש כאן רשימה של פעולות, בניגוד לחוק העיקרי, שדינן שנה. אנחנו פשוט מוסיפים עוד סעיף שקובע איסור..

על מה זה מאסר שנה?

העושה פעולה בחלק משומש בניגוד להוראות סעיף 2(א). זאת אומרת חלק משומש שאיננו מסומן.

למה עשיתם עבירה כל כך קלה של שנה מאסר? המאסר גם משפיע על גובה הקנס.

אם יראה אדוני את הסעיף לחוק העיקרי, הוא יראה שאין שם רק את סעיף העונשין, אלא יש גם את הסעיף שנותן אפשרות לבטל רשיון עסק אם מדובר בעבירה של..

למה לא להעלות את זה ל-3 שנים?

אם הוא מכין את הקרקע לגניבות כלי רכב אז הוא שותף ומסייע.

את זה קשה להוכיח. על גניבה של דברים יותר קלים יש עונשים יותר חמורים.

לא. אם אפשר לקשר את זה לגניבה ממש, אז באמת העונש צריך להיות בהתאם, אבל אם זה עבירות טכניות..

מה זאת אומרת טכני? האם העושה פעולה בחלק משומש, מפרק, מתיר לפרק, מסמן זה טכני?

עדיין זה לא עבירות של גניבת הרכב עצמו.

מה הקנס המקסימאלי על מאסר של שנה, לפי סעיף 61 לחוק העונשין?

20 אלף שקל.

הרווחים הגלומים בדבר הזה הם כל כך גבוהים, שבמידה ולא יהיו קנסות משמעותיים אז חבל..

תראו, לבית המשפט יש גם שיקול דעת. זה לא אומר שכל מי שהורשע, מיד מקבל 3 שנים בפנים.

רבותי, אני מציע שבאותה הזדמנות נתקן את סעיף 10 לחוק העיקרי ונעלה את זה ל-3 שנים. מדובר פה בפעילות שמגלגלת מאות מיליונים, לא יותר מזה. מדובר על עבירות כלכליות חמורות. אמנם לפי סעיף 63 לחוק העונשין מי שמבצע עבירה ניתן להטיל עליו קנס של עד פי ארבעה מגובה טובת ההנאה שהתכוון להפיק, אבל זה קשה, צריך בשביל זה שמאות.

אני מציעה להתאים את זה לקנס שנמצא בחוק סימון כלי הרכב המקורי.

אנחנו רוצים לתקן גם את החוק העיקרי באותה הזדמנות ולהעלות אותו ל-3 שנים.

כשחוקקנו את החוק העיקרי היתה התלבטות גדולה בשאלת העבירה הפלילית. זאת שאלה קשה מה שאדוני מעלה. אולי ייקבע לזה דיון מיוחד.

מדובר בעבירות כלכליות. בעבירה כלכלית הדבר הכי גרוע זה שבסוף גם אם הוא נתפס הוא יוצא כאילו הוא יצא נשכר. הסיכוי שהוא ייתפס הוא קטן. נניח שהמשטרה תפסה אותו ובסוף הוא קיבל איזה שהוא קנס שהיה פרומיל מהרווחים שהוא הפיק, מה הוא למד מזה? יכול להיות שהשופט בסוף יראה לנכון לתת לו 4 חודשים במעשיהו וגם להטיל עליו קנס. הסיכוי שיתנו מאסר בפועל הוא אפסי. זה לא טוב.

אנחנו ודאי לא מתנגדים.

אם זה יהיה עונש מינמאלי או עונש מקסימאלי השופט יקבע.

צריכה להיות בכל זאת איזו שהיא קורולציה בין העבירות המהותיות של גניבת רכב, לרבות פעולות ההכנה, לבין העבירות הטכניות. כאן מדובר ממש בעבירות טכניות. קח למשל את פיסקה 2 של סעיף 10א: "מפרק או מתיר לפרק חלק בניגוד להוראות סעיף 2ג". מה אומר סעיף 2ג? "לא יפרק אדם ולא יתיר בעל עסק, שבו מפורקים ומורכבים רכבים, לפרק חלק מרכב שלא לשם הרכבתו מחדש באותו רכב אלא לאחר שסומן לפי הוראות חוק זה". לפי הוראות חוק זה זה עדיין לפי התקנות שאנחנו נקרא וקרוב לוודאי נאשר היום בוועדה. התקנות האלה קובעות תוך כמה זמן צריכים לסמן. אם אינני טועה, מדובר על 24 שעות מרגע הפירוק. מספיק שפרקו את הדלת ושמו את זה בצד ללא שחתמתי על ייפוי כוח. בלי שאנחנו בודקים מה הם העונשים על העבירות המהותיות לעומת העונשים על העבירות הטכניות, אני חושבת שזה יהיה קצת חפוז להחליט.

אנחנו מסתכלים על חוק העונשין ועל הדברים החמורים והפחות חמורים כאיזה שהוא מכלול אחד. בוועדת גולדברג נבדקו כלל העונשים על העבירות. מבחינת הפרופורציות, ברגע שמעלים בעבירה אחת זה אחר כך גורר שרשרת של עבירות שמעלים את העונשים לגביהן. לא צריך להעלות את העונש אלא למצות את מה שיש. כדי למצות את החלק הכלכלי שלו, בכוונה נקבע קנס שהוא גבוה.

למה הקנס גבוה? איפה כתוב שהקנס גבוה? לדעתי, בעבירות האלה צריך להטיל מאסרים, או לפחות מאסר על תנאי.

עונש מאסר יש. אפשר להעלות את הקנס.

דווקא בעבירות כלכליות אני מאמין במאסר בפועל. זה הדבר היחיד שמרתיע. אם עשית עסקים, גלגלת מאות מיליונים ופעם אחת כאשר תפסו אותך שילמת קנס, לא קרה שום דבר. אנחנו נעלה את זה ל-3 שנים.

אנחנו נגיש הסתייגות.

אם לא תודיעו לנו על רצונכם להסיר את ההסתייגות, אז במליאה, כאשר החוק יעלה לקריאה שנייה ושלישית, תעלה ההסתייגות ותוכלו להציע מאסר שנה.

בהמשך לסעיף הזה, העתקנו מתוך הצווים את ההגנות שהיו קבועות בצווים. ההגנות הן או שהוא רכש את זה לפני יום 20 בספטמבר 1998, שזה מועד תחולתו של הצו הראשון, או שהוא רכש אותו בתום לב ממי שעוסק במכירתו, והמכירה היתה במהלך עסקיו הרגיל.

אי אפשר יהיה לומר שזאת ההגנה היחידה.

ודאי שלא.

מאחר שאני פה לבד, אני כבר אומר לכם שאנחנו מאשרים את זה לקריאה שנייה ושלישית. זה יעלה כמובן מיד אחרי הפגרה.

אי אפשר יהיה להקדים את זה?

הממשלה יכולה לבקש להעלות את זה גם בתקופת הפגרה. תנו לנו קצת נתונים על מה קורה בתחום הזה של גניבות הרכב. היתה ירידה?

היתה ירידה מ-42 אלף כלי רכב שנגנבו ב-1998 ל-31 אלף ב-1999. בחודשים הראשונים של שנת 2000 יש ירידה נוספת של משהו כמו 15%. זאת ירידה עקבית. אם הקצב הזה ימשך לאורך כל השנה, תהיה עוד ירידה של 15%.

רוב הגניבות, לטענתכם, הולכות עדיין לשטחים?

כן.

הרי יש גם בטח גנבים ישראלים שמפרקים.

יש גם כאלה. העניין עם הגנבים מהשטחים זה שאנחנו משקיעים את עיקר המאמצים שם. כאשר אנחנו רואים שיש ירידה אז ההנחה שעומדת בבסיס צו הפיקוח היא הנחה נכונה. כל עוד הירידה ממשיכה זה מראה שאנחנו די פוגעים בעניין של המקורות והסיבות לגניבות. המצב הוא טוב, ואנחנו מניחים שכשהחוק הזה ייכנס לתוקף המצב יהיה עוד יותר טוב כי אנחנו נפקח בתוך הקו הירוק על חלקי הרכב השכירים הגנובים.

תגיד לי, איך זה שלמרות כל מנגנוני ההגנה, כל הגלאים למיניהם, כל האימוביליזרים, כל מיני מערכות מתוחכמות שחברות הביטוח דורשות הם בכל זאת מצליחים לגנוב את המכוניות?

מתברר שחלק גדול מהגניבות זה גניבות דבל, שהם נכנסים לתוך הבית וגונבים את המפתחות.

כמה מתוך זה זה דבל?

קשה לנו להגיד נתון, כי יש בעיה סטטיסטית לדעת מתי זה כולל התפרצות, מתי לא. אנחנו מעריכים שכמעט מחצית מהגניבות של כלי הרכב החדשים הן גניבות דבל.

אין הסברה לציבור. אני במקרה מודע לזה, כי מחבר הכנסת לשעבר, גדליה גל, שהוא ידיד שלי, נגנבו 4 מכוניות בשיטה הזאת. אתם לא מסבירים לציבור את הדבר הזה. מי שהולך לישון לא צריך להשאיר את המפתחות בכניסה, אלא לשים את זה בחדר השינה ולנעול את חדר השינה מבפנים. אתם לא מסבירים את זה לאנשים.

חלק מהציבור אומר שאם הגנב נכנס הביתה אז עדיף שלא יסתובב ליד הילדים או ליד הראש. יש לנו בעיית הסברה.

אני חושב שאתם לא מסבירים את העניין הזה.

הפתרון הוא דרך הקוד שחברות הביטוח תכנסנה, זאת אומרת שלאזעקה יהיה קוד. יש כאלה שאמרו שאז יבואו אליך ויאיימו עליך להגיד להם את הקוד. אין לזה סוף.

יש הבדל בין שודדים ובין גנבים.

הגניבות בשנת 1999 היו 25% משוק הרכב בארץ. אם שוק הרכב בארץ היה 120 אלף וגנבו 31 אלף רכבים, זאת אומרת שרבע משוק הרכב בארץ, בהנחה שהכל הוחלף במכוניות חדשות, הוא החלפת גניבות.

באירופה, למשל, כמות גניבות הרכב היא פחות או יותר כ-8 פרומיל מכלי הרכב. אנחנו נמצאים בסדר גודל של כעשרים וכמה פרומיל מכלי הרכב. אנחנו בשיא היינו ב-30 פרומיל, כלומר 3% מכלי הרכב נגנבו. בארצות הברית זה מגיע ל-12 פרומיל, כלומר 1.2%. ב1997 כמות גניבות הרכב הגיעה לכמעט 47 אלף כלי רכב, כאשר 70% מהם לא נמצאו.

להנחתכם, האם כולם עוברים לרשות, או חלק גדול מפורקים בתוך ישראל?

אני מניח שהרוב הולך לרשות, והרוב מפורק וחוזר לישראל. כל הרעיון של אתגר וכל הרעיון של סימון חלפים משומשים מקורו בכך שרוב כלי הרכב חוזרים כחלפים לישראל. אנחנו הגענו בזמנו ללמעלה מ3% כלי רכב גנובים שלא נמצאו כאשר הגניבות היו בשיאן. הירידה היום היא עוד יותר גדולה. אני מחמיא פה למשטרה, כי צריכים לקחת בחשבון שכמות הגניבות ירדה למרות שמצבת כלי הרכב גדלה. ב-1997 כמות כלי הרכב היתה 1.6, כאשר היום יש עוד כ-300 אלף כלי רכב בשוק. היום אנחנו נמצאים קרוב מאוד ל-20 פרומיל, כאשר המטרה שלנו צריכה להיות משהו בסביבות ה12 פרומיל או 10 פרומיל. זאת מטרה מכובדת מאוד. אם מהם כ-70% לא יימצאו, אנחנו נמצא בסדר גודל של פחות מ20 אלף כלי רכב גנובים, שזה מתקרב למה שמקובל בעולם הגדול. נכון שבאירופה, למשל, ברוב כלי הרכב הגנובים נעשה שימוש מזדמן של נסיעה ארוכת טווח ממדינה למדינה והבעיה העיקרית היא למצוא אותם ולהחזיר אותם לבעליהם. לפעמים מדובר במרחקים של אלפי קילומטרים. מיעוטם בלבד עובר למדינות שמהן אי אפשר להחזיר את כלי הרכב, בעיקר במעבר במעבורות מדרום אירופה לצפון אפריקה. בארצות הברית יש תופעה יותר דומה לשלנו, של פירוק חלפים וסחר בחלפים, למרות ששם החלפים יותר זולים.

אם היעד שלנו הוא להיות דומים במקרה הזה למה שקורה באירופה, אז אנחנו נמצאים בכיוון המתאים. אני מקווה שהתקנות שיאושרו כאן והפעלת החוק באמת יתרמו להורדת מספר הגניבות. לגבי השאלה ששאלת קודם, מדוע למרות אמצעי המיגון שנוקטים עדיין יש גניבות רכב, אז תשובה אחת נתן יוחנן שחלק מהגניבות הן או גניבות מפתחות או איומים בכוח. חלקן הגדול של גניבות המרצדס בוצעו תוך איום על הנהג וחטיפת הרכב, משום שאמצעי המיגון שלו הם די משוכללים שקשה מאוד לגנוב אותו.הסיבה השנייה היא שאמצעי מיגון לא תמיד מספיקים, כי מה שכנראה מכריע יותר זה ההתקנה. ההתקנה לפעמים לא ממש עונה על התקן הישראלי.

אבל חברות הביטוח כתנאי דורשות שיהיה מתקין רכב מורשה.

אבל "חאפרים" קיימים.

גם המורשים הם "חאפרים"? זה לא מונע מחברת ביטוח לומר: אני כדי לחדש לך את הפוליסה רוצה שתלך לאחד מ20 שאני סומכת עליהם.

יש תקן ישראלי לאמצעי מיגון ויש תקן ישראלי להתקנה. אין עדיין דרישות מקצועיות בדרישות רישוי למתקינים. תקן להתקנה קיים. צריך גם להבין שלא כל כלי הרכב הם חדשים. חלק מכלי הרכב הם ישנים ואמצעי המיגון שלהם הם לא BUILT IN אלא הותקנו לאחר מכן. כשאדם בא לבטח בחברת ביטוח ויש לו כבר אמצעי מיגון מסויים, קשה מאוד לחברת ביטוח לאכוף עליו אמצעי מיגון חדשים במקום אלה שקיימים, ולכן הרבה פעמים קורה שרמתם של אמצעי המיגון היא בלתי מספקת. למרות שלכאורה, תאורטית, יש לו אמצעי מיגון, לא בטוח שהיעילות שלהם, גם מבחינת ההתקנה וגם מבחינת היכולת הטכנית, מושלמים.

האם קיים הנוהג שהיה בעבר שאומרים לאדם שמכוניתו נפגעה בתאונה להביא חלקים משומשים כי היו לה חלקים משומשים?

היום ברוב המקרים לא שולחים את המבוטח לקנות שום דבר. רוב חברות הביטוח היום מאפשרות למבוטחים לתקן את כלי הרכב במוסכים מורשים.

כנגד חלק חדש?

אם היה איסור על שימוש בחלפים משומשים, לא היינו צריכים את הצווים האלה.

חברות הביטוח פועלות על פי החוק. את כלי הרכב החדשים עד שנתיים, לפי מה שקבע אגף הרכב במשרד התחבורה, חובה לתקן בחלפים מקוריים. לאחר מכן, התיקון מתבצע בחלקים חליפיים בעיקר. כל הנושא של חלפים משומשים בחברות הביטוח הוא בסדר גודל של 10% מכל החלפים. אגב, לא תמיד שימוש בחלק משומש הוא השימוש הרע. הוא לפעמים השימוש האידאלי. אם צריך להחליף דלת, הרבה יותר כדאי לבעל הרכב לקבל דלת משומשת במצב טוב מאשר לקבל דלת חדשה.

למה?

כי אתה צריך להחליף את כל המחלפים של הדלת, שלפעמים החלפתם היא פעולה קשה, מסובכת ולא כל כך מוצלחת.

אבל אנחנו מדברים על אותה דלת.

אם אתה לוקח דלת משומשת במצב טוב, עם כל האביזרים שלה, ומחליף אותה,
המצב הרבה יותר דומה למה שהיה קודם, כי הדלת החדשה היא בסך הכל שילדה שעליה אתה צריך את כל הדברים האחרים.

זה ברור שיכול להיות שמבחינות מסויימות הדלת הישנה היא טובה כמו חדשה או לפחות לא פחות טובה ממנה.

טובה הרבה יותר.

אני לא אגיד שהיא טובה הרבה יותר. היא בוודאי שוות ערך. עצם הסחר הזה בחלפים משומשים הוא חלק מעידוד של גניבה. אתה לא יודע אם הדלת החליפית שהורכבה במכונית שמבוטחת אצלך היא לא דלת שנגנבה מאוטו אחר.

חברות ביטוח לא עוסקות בסחר בחליפים גנובים. יש הרבה מאוד חברות ביטוח שמפרקות כלי רכב ומשתמשות בחלפים המפורקים לצרכי תיקון המכוניות שמבוטחות אצלן. לחברה כמו "כלל" יש מחסן חלפים שלה, שהיא מפרקת מלקוחותיה. אין לזה שום קשר לסחר בחלפים גנובים. חברת ביטוח עובדת על פי חוק, והחוק מחייב אותה לספק חלפים מקוריים לרכב עד שנתיים, ולאחר מכן..

לא נכון.

הוראות משרד התחבורה מחייבות.

אין גם הוראות. מדובר על המלצה.

והיא גם לא מבוצעת.

מי החליט שזה לא מבוצע? תפנו את התלונות למשרד התחבורה. אני מניח שמשרד התחבורה מקפיד שהחוזרים שהוא הוציא וההנחיות..

כן, אבל לחוזר הזה אין שום מעמד סטטוטורי, אלא אם כן המפקח על הביטוח..

יש לו מעמד סטטוטורי. השמאים פועלים על פיו וחברות הביטוח פועלות על פיו.

זה לא אומר שיש לו מעמד סטטוטורי. יכול להיות שאם היינו קובעים שברכב חדש עד 4 שנים ישתמשו בחלפים חדשים, היינו מורידים עוד יותר את המוטיבציה..

תשובת איגוד חברות הביטוח להמלצה של משרד התחבורה היתה: רבותי, שבו בצד, אל תתערבו בהסכם שביני ובין המבוטח.

יש סעיף בחוק סימון כלי רכב שאומר: "רכב שלא למטרת פירוק אלא למטרת תיקון - יחזיק המבטח ברשיון הרכב, לא יעבירו לרוכש הרכב אלא אם כן הרוכש המציא לו אישור של מוסך, שניתן לו רשיון לפי דין, שלפיו תוקן הרכב, ואם הוחלף חלק או הורכב במקומו חלק חדש או חלק משומש שסומן לפי חוק זה". הדלת החדשה שתורכב תהיה או דלת מסומנת או דלת חדשה.

החוק הוא מצויין, אבל אנחנו צריכים גם ליצור מערכת כלכלית שתסייע במניעת גניבות רכב. החליטו לפני כמה שנים שכל מכונית תשלם אגרת רדיו לרשות השידור, למרות שלא בכל המכוניות יש. הגיעו למסקנה שב-92% יש רדיו. היתה גם עתירה לבג"ץ שנכשלה. השאלה היא איך אנחנו צריכים להלחם נגד התופעה הזאת כדי למנוע אותה. אפשר להלחם נגדה על ידי זה שאנחנו קובעים שמכונית עד 4 שנים תתוקן רק בחלפים חדשים.

יש לזה עלות כלכלית בלתי נסבלת.

נכון, יש לזה עלות.

אם מלכתחילה היו אומרים עד 4 שנים, כמות גניבות הרכב היתה יורדת. מותר היום להתקין גם מעל שנתיים חלפים חליפיים שאינם מיובאים על ידי יבואני הרכב אלא על ידי כל מיני יבואנים פרטיים.

עם חדש אין לי בעיה.

אם זה יוארך ל-4 שנים ותשאר התקנה של עד שנתיים, הרי מהארכה שבין שנתיים ל-4 לאו דווקא הייבואנים שקשורים אלינו ירוויחו אלא הרבה מאוד ייבואנים אחרים שאינם קשורים אלינו. אני רואה את המערכות המורכבות והבלתי אפשריות שהחוק הזה מתחיל לייצר, עם סימונים, עם אישורים, שהציבור לא יעמוד בהם בסוף. מכל המורכבות הזאת יהיו כל כך הרבה פרצות, שפרקטית תהיה בעיה מאוד גדולה לעמוד בזה.

אני אמנם טיפלתי בחוק הזה בשעתו, אבל כשאנחנו מדברים על החלפים המסומנים אלה לא חלפים מכניים, אלה חלקי פחחות, נכון?

זה שמונה חלקי פח בלבד.

הרי ממילא גם החלק המשומש צריך לעבור תהליך צביעה.

לא תמיד. גונבים את האוטו לפי הצבע של הביקוש. הבעיה היא בביקוש.

כל האופציות הללו נבחנו בזמנו על ידי ועדת לפידות. כשדובר בחוק, הצגנו את ממצאי הוועדה. התועלת הכלכלית היתה הצעתו של שחל. בחנו את זה כלכלית, ונמצא שהנזק הכלכלי למשק הוא אדיר. זה פוגע בהרבה מאוד אנשים שאומרים להם: רבותי, זה רכושכם, אתם לא רשאים לעשות בו שימוש. אתה פוגע בקניינם של אנשים. הפתרון שהוצע על ידי ועדת לפידות זה החוק הזה. אומרים כאן אנשים שזה נטל בירוקרטי, יכול להיות, אבל אנחנו מדברים על חוק להוראת שעה לחמש שנים בלבד.

שהוא כבר שנתיים רץ.

הכל נכון, אבל יש מידה של איזונים. אם גונבים למישהו מכונית שלמה כי רוצים להוציא דלת אחת, בשביל הגנבים זה בסדר, הדלת שווה 2000 שקל, שווה להם לגנוב מכונית ששווה 100 אלף בשביל אלפיים ואחר כך לזרוק את היתר. זה נכון מה שאת אומרת, אבל באיזה שהוא מקום בכל מיני דברים שאנחנו עושים בחברה אנחנו פוגעים לפעמים במשהו כי אין לנו ברירה.

גם באמצעות החוק הזה יש פגיעה מסויימת.

רוב המכוניות החדשות, עד 4 שנים, מבוטחות ביטוח מקיף. זה יצור מצב שבטוטאל לוס חברת הביטוח לא תוכל לממש את מלוא ערכה של הגרוטאה כי הגרוטאה צעירה, אלא אם כן היא תאכסן אותה לאיזה שנתיים, שלוש ותמכור אותה אחרי שנתיים. כנגד זה אנחנו משיגים דבר אחר. אתם הייתם צריכים להיות בעד זה. אולי משרד האוצר היה צריך להיות נגד זה.

היתה ועדה בין משרדית שבחנה את זה מכל מיני היבטים, אבל האופציה הזאת נפסלה מההיבט הכלכלי. אפשר לבטל את החוק, אתם רשאים לעשות את זה.

לא, אנחנו לא רוצים לבטל אותו, אנחנו רוצים להחמיר אותו.

להחמיר אותו, באיזה מובן?

במובן זה שבמכונית של עד 4 שנים צריך להשתמש בחלקים חדשים.

גם את זה צריך לאכוף. בחוק הזה הטלתם על איגוד חברות הביטוח סמכויות פיקוח מעל ומעבר למה שאפשר לצפות מגורמים פרטיים. זה המחיר שהם משלמים.

אדוני היושב-ראש, האם בהצעת חוק סימון כלי רכב (מניעת גניבות) (הוראת שעה), זאת שכרגע רוצים להוסיף לה סעיף, אפשר להכניס את זה שלא ישתמשו ברכב חדש עד 4 שנים בחלפים משומשים?

החוק יכול לקבוע הכל.

מישהו צריך לטעון לנושא חדש ואז זה יבוא להכרעת ועדת הכנסת.

למה זה נושא חדש?

זה יכול טיפה לייקר את הפרמיות.

או לייקר מאוד את הפרמיות.

מה את אומרת, זה אפשרי?

אם מישהו יטען נושא חדש, זה יצטרך ללכת להכרעת ועדת הכנסת. אם אני אדרש לחוות את דעתי בפני ועדת הכנסת, אני ודאי אטען שמדובר בנושא חדש, משום שזה נושא שלא רק הצעת החוק איננה מתייחסת אליו, אפילו החוק איננו מתייחס להגבלה על שימוש בסוג מסויים של כלי רכב בחלקים משומשים.

אדוני היושב-ראש, אתה היית הולך למהלך הזה?

אני חושב שכן.

אנחנו מתייחסים פה לחלקי חילוף משומשים, חדשים, אבל אף אחד לא התייחס פה לצורת תיקןו האוטו ולחיי אדם.

זה לא הנושא שעומד בפנינו. מר אושרוב, אנחנו עוסקים היום רק במניעת גניבות רכב.

האחריות המקצועית חלה עלי כאיש מקצוע. מיכה רייסר נהרג בתאונת דרכים. מישהו פה יודע באיזה מצב היה האוטו? זה היה אוטו שהרכיבו אותו משני חלקים. אם היום אני צריך להחליף עמוד או קורת שילדה ברכב שכל האוטו עולה 150 אלף שקל, עלות התיקון תהיה 12 אלף שקל. אם האוטו הוא בן 4 שנים, לא יתנו לי להחליף חלק חדש. יגידו לי: לך, תחתוך חלק מרכב אחר ותחבר אותו.

מי יגיד לך?

השמאי. נציגי חברות הביטוח הם לא הנציגים האובייקטיבים בשטח. ידידי היקרים, בואו נגדיל את מספר השנים למכירת חלקי חילוף מקוריים. אני לא רוצה להכנס לעלה או לא עלה, זה לא מעניין. אם נמכור חלקים מקוריים, תבינו מה יקרה: יגנבו פחות מכוניות. אם אני צריך להחליף משקוף או קורת שילדה או חלק אחורי, אני לא צריך לחתוך מאוטו רקוב ששכב שנתיים כדי שהוא יעשה מחר תאונה. זה מה שקרה בסובארו של מיכה רייסר.

אני פונה אל המצפון ואל הנשמה שלכם, אם אתם מחפשים לחסוף כסף, חבל על הזמן. אני צריך לקחת מתלה משומש ממזדה, מטויטה ולהרכיב על אוטו? לאן הגענו? מה רוצים, לחסוך כסף, או לחסוך חיי אדם? אם רוצים לחסוך כסף, זאת הדרך. אני מבקש להגדיל את זה ל-4 שנים. אין חוק שמונע את זה.

אנחנו נתקן את החוק הראשי כך שיסמיך את שר המשטרה, או את שר התחבורה, לקבוע תקופה לשימוש בחלפים משומשים. אין היום שום הוראה חוקית. אנחנו נקיים דיון רחב אחרי שהשר יביא בפנינו את התקופה. על ידי זה לא ניפול לטענת נושא חדש. אז נשמע בהרחבה את אנשי חברות הביטוח, את אנשי האוצר. לא הייתי רוצה שתהיה שליפה יותר מידי בעניין הזה, כי יש פה אלמנטים כלכליים.

הנושא הזה נדון בהרחבה. נאמרו פה דברים שהם פשוט לא הגיוניים על פניהם. הרי הרכב חוזר לכביש והוא מבוטח על ידי חברת הביטוח. מה, היא יורה לעצמה כדור בראש?

כן.

אנחנו מכניסים בחוק סעיף האומר, ששר התחבורה, בהתייעצות עם השר לביטחון פנים ובהסכמת ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לקבוע תקופה שבה לא ניתן להרכיב חלקים משומשים ברכב.

חבל על הזמן, אף אחד לא יוכל לפקח על זה. המוסכים הם הגורם מספר אחד שבמקום כל חלק חדש יכניסו חלק משומש. חבל על הזמן, אנחנו לא נדע לפקח על זה.

אם הייתי מגיע מהחלל החיצון, כל מה שהיית אומר היה נכון. אם השמאי של חברת הביטוח יאשר למבוטח דלת חדשה, אז המוסך יתקין דלת חדשה. המוסכים המורשים לא ירכיבו דלתות חדשות כאשר הם יודעים שאם הם לא עושים זאת זאת עבירה פלילית? על מה אתה מדבר?

אני מרכיב הכל חדש.

מאחר שאנחנו לא הולכים היום לקבוע את התקופה, אנחנו מבקשים..

זה יהיה תיקון בסעיף 17 בחוק הראשי?

כן.

אין ספק שמדובר באינטרסנטיות כאשר מבקשים לשנות ל-4 שנים.

עוד לא קבענו את התקופה.

לא משנה.

שנתיים אמרת שאתם עושים ממילא.

שנתיים זאת המלצה, זה לא בתקנות. אנחנו בחקירות שאנחנו מבצעים באופן מדגמי, מגלים שעל חלק חדש שהשמאי אישר שמים חלק משומש.

זאת סתם עלילה. הוא מאשים אותי ברמאות.

כשאנחנו מדברים על עלויות כלכליות, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהעלות הכלכלית של חלקים משומשים שנמצאים..

אחרי שיבואו התקנות תתווכחו איתנו.

יש רכבים שמיועדים לפירוק. יש חלפים שנועדו ללכת מראש למחזור. קיים מאגר של חלקים משומשים. 10% מכלי הרכב שעוברים תאונות מורדים מהכביש.

לא נראה לי שזה 10% בשנה.

כן.

יש 5%.

המספרים הם קבועים. יש בנושא הזה מאגר מסויים שצריך למחזר. יש תקנה נוספת שמדברת על כך שכל אוטו שעולה על הכביש אחרי תיקון בפועל, כאשר התיקון הוא תיקון רציני, צריך לעבור בדיקה של מכון התקנים שתאשר את הנושא הזה. הטענה של אושרוב לגבי אדון רייסר נופלת במסגרת שונה. מישהו עשה עבודה לקויה. זה לא בגלל שימוש בחלפים משומשים.

היתה ועדה שדנה בכל הנושא של החלפים. אני לא יודעת עד כמה התחרות היא גדולה בחלפים כאשר אתה נותן אחריות רק אם אתה קונה את החלק מהייבואן עצמו. מי ייבא את החלקים החדשים שאתה חייב להחליף בארבע שנים?

כל מי שירצה. גם היום השוק פתוח.

החוק עולה ככה. אנחנו כרגע לא קובעים את התקופה.

אנחנו מלווים את הנושא הזה של המלחמה בגניבות רכב שנים רבות. היינו גם בוועדת לפידות ונתנו את המסקנות שלנו בעניין הזה. אנחנו סבורים שנעשתה פה עבודה של אנשים שרוצים למנוע את גניבות הרכב, אבל פה נוגעים אולי בקצה הקרחון. כל חלק שמוצע פה לסמן עולה 800 שקל כמשומש. דלת חדשה עולה בממוצע כ-2000 שקל, נמכרת לצרכן כמשומשת בכ-700 שקל, ונמכרת על ידי הגנבים בכ-150 שקל. זה סדר גודל המחירים. זה לא מאפשר מרווח מחיה לסוחרי החלקים המשומשים החוקיים.

מה שאנחנו מציעים זה לא לסמן 8 חלקים, אלא לשלוט על הצריכה. שם המשחק שליטה על הצריכה. אם יבוצע מיסוד העוסקים בנושא שירותי חילוף משומשים, פיקוח על כל מה שנכנס אליהם ופיקוח על כל מה שיוצא מהם, אין שום בעיה לסגור את המעגל, כי גם הרכב המפורק הולך לפירוק דרכינו וגם חוזר חזרה כחלקים אל המכוניות שאנחנו בודקים ומתקנים. את המעגל הזה אפשר לסגור בלי שום בעיה. חלק משומש כמו תיבת הילוכים של משאית משומשת נמכר בסדר גודל של 30 אלף שקל.

אין לנו יכולת לתקן את כל העולם. קיבלנו מהמשרד לביטחון פנים הצעת חוק מאוד מצומצמת, שמטרתה להלחם בגניבות, לא לפתור את כל הבעיות. חבר הכנסת אלון ואני מנסים להכניס כמה תיקונים קטנים שינסו לצמצם את מכת הגניבות. כרגע אנחנו מעבירים לקריאה שנייה ושלישית את מה שדיברנו, פלוס העניין הזה שאנחנו רוצים תקנות לגבי איסור של הרכבת חלקים משומשים בכלי רכב חדשים. אני רוצה שהתקנות האלה יובאו תוך חצי שנה לאישור הוועדה. עד אז תקיימו את כל הדיונים, עם כל הגורמים. אולי תציעו שחלק חדש יהיה רק אחרי יום. אנחנו אינטואיטיבית חושבים שצריך כמה שנים ראשונות לא לאפשר הרכבת חלקים ישנים בכלי רכב חדשים, לא בגלל שזה לא מתאים אלא כי זה מעודד גניבות. כשרוצים להלחם במכת הגניבות, לפעמים אתה עושה דברים שפוגעים פה ושם. אין מה לעשות.

הוראת שעה כשמה כן היא. הוראת שעה (מניעת גניבות) היא בפירוש מסוג הדברים שמחוקק באיזון הנכון, למרות שזכות הקניין מעוגנת בחוק יסוד, צריך להרתם אליו. אני חושב שזה בפירוש דבר שגם אם תתכן בו פגיעה מסויימת בזכות קניין של אנשים מסויימים, אנחנו צריכים לתת את הדעת עליו, כי זה דבר שהפך למכת מדינה. אני חושב שזה מאוד סביר.

אני חושב שהיכולת בתחום הזה היא יותר של המשרד לביטחון פנים או משרד האוצר. יש פה קודם כל איזון כלכלי בין כמות הגניבות שצפויה של כלי רכב חדשים מול הידע בתחום הגניבות. בשני התחומים האלה אין לנו ידע.

אני מציע שמי שירכז את העניין הזה יהיה משרד התחבורה. משרד התחבורה, לדעתי, צריך להקים צוות עם אנשים מהמשרד לביטחון פנים, עם אנשי משרד האוצר, עם חברות הביטוח, עם השמאים, עם המוסכים, כדי לגבש משהו. אנחנו מסמיכים קודם כל את השר להתקין תקנות כאלה. עד היום לא היו. כמה תהיה התקופה אנחנו לא יודעים. בעיני, המטרה של מלחמה במכה הזאת שנקראת גניבות רכב היא מטרה כל כך חשובה ששווה לשלם על זה מחיר פה ושם שלמישהו תתייקר קצת הפרמייה. צריך לזכור שהפרמייה תוזל אם מכת הגניבות תרד. לדעתי, איזון כלכלי יצא יותר זול למשק, למרות שלכאורה יהיו כמה דלתות שמתייבשות שאפשר היה להרכיב אותן ולא הרכיבו אותן. בסך הכל זה יצא יותר זול. המאבק בעבריינות הוא מאבק חשוב יותר מאשר אם מישהו ישלם עוד כמה גרושים בפרמייה.

ועדת לפידות דנה במיוחד בנושא הזה.

אישרנו את זה לקריאה שנייה ושלישית. אם הממשלה רוצה להביא את זה מחר, שתעשה את כל המאמצים. אם לא, אחרי הפגרה.



















2. תקנות סימון כלי רכב (מניעת גניבות)
(הוראת שעה), התש"ס-2000.

האם התקנות האלה זהות לתקנות שהיו לפי חוק הפיקוח?

לא, אלו תקנות חדשות לפי חוק סימון כלי רכב (מניעת גניבות) (הוראת שעה), התשנ"ח-1998. התקנות לביצוע החוק באות להסדיר את ההרשאה של מסמן, התנאים למתן ההרשאה, את הדרך לסימון ודיווח רישום ועוד הוראות נוספות
שדרושות לביצוע החוק.

מדובר על תקנות של שר התחבורה?

אלה תקנות של שר התחבורה, בהתייעצות עם השר לבטחון פנים. לעניין חלקים מייבוא שהם ברשות המכס, זה בהסכמת שר האוצר, ולעניין מאגרי המידע, זה בהסכמת השר לביטחון פנים.

מה היה עם התקנות לגבי חוק הפיקוח?

לא שייך. חוק הפיקוח דן בסיטואציה של איסור הכנסת חלקים מהאיזור.

אלו תקנות ראשונות?

כן.

תנאים להרשאת מסמן 2(א) "המנהל יתן הרשאה להיות מסמן למי שנתקיימו בו כל אלה: (1) הוא תושב ישראל ואם הוא תאגיד – הוא רשום בישראל. (2) הוא, ואם הוא תאגיד – מנהליו, בעל השליטה בו ועובדיו, לא הורשעו בעבירה שלדעת המנהל, מפאת חומרתה או נסיבותיה, יש בה כדי למנוע ממנו לשמש מסמן לחלקים משומשים. בפסקה זו, "שליטה" – כהגדרתה בחוק ניירות ערך, התשכ"ח – 1968. (3) הוא נבחר במכרז פומבי". אנחנו מתכוונים שיהיה רק מסמן אחד.

מסמן אחד?

מסמן אחד שייבחר במכרז פומבי.

כמות הסימון היא כל כך קטנה, שאם יהיו מספר מסמנים ועל כל מסמן יהיו הוצאות קבועות..

המסמן חייב לעשות שלוחות בכל מקום בארץ?

כן.

זאת אומרת שיש כבר גורם שמחכה למכרז הזה.

סליחה, אבל זה מכרז פומבי.

למה צריך אחד?

אנחנו בחנו את זה גם מהיבטים כלכליים וגם מהיבטים מעשיים. את ההיבטים הכלכליים העברנו ליחידה הכלכלית שבחנה את הנושא הזה. מההיבטים המעשיים נמצא שקשה מאוד לבצע את זה. הטבעת תווית סימון זה כמו הטבעת שטרות שאתה יכול לקבל תמורתן כסף. גם במדינה מתוקנת הטבעת שטרות נעשית בפיקוח מרכזי. הסימון מורכב משני חלקים: 1. תווית סימון, שצריכה לעמוד בנפרד כדי שיהיה קשה לזייף אותה 2. המסמן שמסמן את החלקים ובודק שהם אכן מסומנים על פי התקנות. אם יהיו כמה חברות אנחנו לא נוכל למצוא את ההליך לבקר הן את השטרות האלה..

למה? על כל תווית סימון תהיה הזהות של המסמן. איך זה עומד במבחן של חוק יסוד חופש העיסוק?

לא נשמע סביר להגביל את זה למסמן אחד, ודאי לא כשמדובר ברמה הארצית.

לא יכול להיות יותר ממסמן אחד. כמות הסימון היא כל כך קטנה, שאם תחלקו את זה לכמה מסמנים כל אחד יפסיד את המכנסיים שלו.

תבחרו את מי שמוכן לסמן במחיר הזול ביותר.

אתם תכשילו את הסימון, כי מחיר סימון של חלף יהיה כל כך יקר שכל החוק הזה יתמוטט.

בדיוק הפוך.

אם זה לא כלכלי אנשים לא יעשו את זה.

בוא נגיד שאנחנו הולכים על כמה מסמנים. לסמן באילת זה יותר יקר, נכון? מי ירצה לסמן באילת?

אתם את תנאי המכרז יכולים לקבוע מראש. אתם יכולים לקבוע שזה יהיה מחיר אחיד בכל הארץ.

אם את מחלקת את זה בין כמה מסמנים, זה לא יכול להיות מחיר אחיד.

אפשר לאפשר לסמן בכל הארץ, או באיזורים שאת תגדירי אותם מראש.

אנחנו חושבים שזה צריך להיות ברשיון, לא במכרז, זאת אומרת שכל מי שיש לו תנאי סף יקבל רשיון.

לעשות מכרז זה הדבר הטוב ביותר.

למה אחד?

הסימון חייב להיות מאוד מאוד אמין מבחינתינו כמשטרה. יכולת הפיקוח עליו צריכה להיות מאוד טובה. אם כל בעל מוסך יהיה מסמן, אנחנו איבדנו שליטה. הוא יעשה שיתוף פעולה עם עצמו. כל הרעיון הוא שיהיה גורם מרכזי שיהיה אמין, שיהיה תחת הפיקוח המאוד קפדני של משרד התחבורה.

זה מונופול.

מנוהל כאן גם מאגר מידע. באותו הקשר של סימון מנוהל גם מאגר מידע. האם זה מאגר מידע אחד, או הרבה מאגרי מידע?

אבל אין בעיה אם יש יותר מאחד לבקש מהם..

מי ינהל את המאגר הכולל? אנחנו נייצר כמה יצרנים שייצרו את מדבקות הסימון, נייצר כמה מסמנים, אבל לא נוכל לפקח על השטרות שזה הדבר העיקרי.

איך תבחרו את הזוכה במכרז?

מי שיהיה הכי זול. החלק העיקרי בכל התהליך הזה הוא ניהול מאגר המידע, שגם המסמן יעשה בעת ההטבעה ושהמפקחים של משרד התחבורה יוכלו לפקח. צריך גם לכתוב מפרט, וזה לא להיום, כי אני צריך לכתוב מפרט לאחד שמנהל מאגר מידע, לאסוף נתונים מכל החברות. אני חייב לפקח על כל מסמן.

מה יהיה אם יהיו 3 מאגרי מידע ו3 מסמנים בכל המדינה? איפה הבעיה?

מייקר את המחיר.

זאת לא בעיה שלך.

בתנאים שאתם דורשים שיהיה מסמן אחד, שיש לו שלוחות בארץ ושהוא מסוגל לעשות את זה ואת זה ואת זה ואת זה, נדמה לי שתוכלנה לעמוד אולי חברה אחת או שתיים בכל הארץ.

כמה חלפים יסמנו בשנה?

אתה מקים מנגנונים אדירים בשביל כמות חלפים מאוד מוגבלת, ידועה מראש, מוערכת מראש.

תן לי סיבה אחרת.

אתה מקים מנגנון, שהיכולת שלנו לפקח עליו, היכולת שלנו לבקר שאכן הגניבות לא יתבצעו באיזורים האלה היא קשה מאוד.

מה פירוש? נניח שמגבילים את זה לשלושה.

אז יהיו שלושה יצרני מדבקות, שהם גם צריכים..

לא, אבל מי אמר שזה צריך להיות אותו גוף?

אפשרות נוספת היא שיהיו כמה מסמנים. מאגרי מידע..

נניח שיש שלושה מאגרי מידע.

לא, צריך להיות מאגר מידע מרכזי. מי מנהל את מאגר המידע המרכזי?

למה צריך מרכזי?

אתה חייב.

תסלח לי, שאתה תופס מכונית שהיא חשודה ואתה אומר לה..

אני לא בודק מכוניות, אני רק בודק חלפים.

כשאתה מוצא חלק לא מסומן, זאת אומרת שהוא גנוב.

כל התקנות והחוק יצרו כל כך הרבה בקרות של רישום, של הזנת מידע, כדי שאם מישהו מנסה להשתמש באמצעים לא כשירים להכשיר חלק אנחנו נגלה אותו, ובאמצעים האלה יהיה קשה לגלות.

עוד לא הבנתי למה.

אם יש צורך במאגר מידע משותף, בואו נסתכל ברשות הממלכתית כמה דברים כאלה יש לנו.

תסלח לי, זאת מדינה, זה סיפור אחר.

בסדר, אבל אנחנו רוצים 3 חברות פרטיות, שאתה רוצה שידברו עם עצמן ועוד יאספו מידע.

למה שידברו עם עצמן?

איך אני ארשת את כל החברות האלה? איך אני אבקר?

תסלח לי, אתה מוצא מכונית שיש בה חלק ישן לא מסומן, זאת אומרת שהוא גנוב. מה זה משנה לך מי סימן? רכב לא מסומן הוא רכב גנוב.

אבל אם יש חשיבות למדבקה כדי שאני אבדוק את ההסטוריה שלה..

אין בעיה, כי ברגע שאתה רואה את המדבקה אתה יודע מי סימן. כל מסמן משאיר טביעת אצבע שלו.

מעשית, מה שאתה אומר מקטין מאוד את האפשרות..

אני עוד לא מבין למה.

אתה רוצה, אני אתן לך נייר מסויים.

התקנות כלשונן אינן מחייבות דווקא מסמן אחד.

נטייתנו היא לא לאשר אחד. אם תשכנעו אותנו שצריך להגביל את המספר כדי שלא יהיה בלאגן גדול, אז צריך שיהיו לפחות שלושה. אנחנו מבקשים מכם לחזור לשולחיכם ולומר להם שאנחנו מדברים על לפחות שלושה מסמנים. אם רוצים לעשות את זה במכרז, שיהיה במכרז.

אני חושב שההיבט הכלכלי הוא בכל זאת היבט מכריע. אתם צריכים להבין שכמות החלפים שתסומן בשנה לא תעלה על 60 אלף חלפים. חוץ מהסימון הראשוני, למעשה אנחנו מדברים על כמות שתלך ותרד כל הזמן, כי כדאיות המסחר בחלפים משומשים תרד בגלל הצורך לסמן אותם ובגלל חלפים חליפיים שיהיה יותר כדאי לייבא ולסחור בהם. לכן אני מניח שגם מספר החלפים ירד. בכמות כל כך קטנה של חלפים לסימון, עלות הסימון של חלף תגיע לעלות..

למה?

כי אם אתה מקים חברה, עם מנגנון, עם בקרה של תוויות הסימון..

למה? חברה שעוסקת בדברים אחרים עושה גם את זה. ההנחה שלי היא שאם זה לא כדאי לא יגשו למכרז. אם לא יגשו למכרז, נראה מה עושים. נכון לרגע זה אנחנו מבקשים מכם להערך לפחות ל-3. אנחנו נדון בתקנות בהמשך.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:30