פרוטוקולים/כלכלה/401

5
ועדת הכלכלה
28.3.2000

פרוטוקולים/כלכלה/401
ירושלים, ג' באייר, תש"ס
8 במאי, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס' 104
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שלישי, כ"א באדר ב' התש"ס (28 במרץ 2000), שעה 8:00

חברי הוועדה: אברהם פורז – היו"ר

זאב רז סמנכ"ל לשידורים רב ערוציים, משרד התקשורת
יעל שוורץ מתמחה, משרד התקשורת
יזהר טל יועץ משפטי, משרד התקשורת
גבריאל מאיר משרד התקשורת
דורלי מוריה המועצה לשידורי לווין
יהודה זמרת לשכה משפטית, משרד הפנים
מיכל רפאלי-כדורי סמנכ"ל די.בי. אס שירותי לווין
מיקי מטלון די.בי.אס שירותי לווין
ליאור פורת די.בי.אס שרותי לווין
נתי מאיר מרכז השילטון המקומי
נתן חילו התאחדות הקבלנים והבונים
נגה רובינשטיין משרד המשפטים

אתי בנדלר

לאה ורון

יפעת שפרכר

נושא: הצעת חוק הבזק (תיקון מס' 23) (התקנת צלחות לקליטת שידורי טלוויזיה באמצעות לווין), התש"ס – 2000,















הצעת חוק הבזק (תיקון מס' 23)
(התקנת צלחות לקליטת שידורי טלוויזיה
באמצעות לווין), התש"ס – 2000.

אני שמח לבשר לכם כי אתמול לקראת חצות אישרה הכנסת בקריאה ראשונה את הצעת חוק הבזק (תיקון מס' 23) (התקנת צלחות לקליטת שידורי טלוויזיה באמצעות לווין), התש"ס – 2000. לאחר שהצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, היה חבר כנסת שהציע להעביר את הצעת החוק להמשך טיפול לוועדת החוקה, חוק ומשפט. אף שמקובל בכנסת שוועדה שהכינה הצעת חוק פרטית לקריאה ראשונה היא גם הוועדה שדנה בהכנתה לקריאה שנייה ושלישית, קבע יושב-ראש הישיבה שוועדת הכנסת תחליט לאיזה ועדה להעביר את הצעת החוק. אין לי כל ספק שוועדת הכנסת תחליט שזה יועבר אלינו. אנחנו באופן פורמאלי לא יכולים היום להכין את החוק לקריאה שנייה ושלישית. ממילא גם לא היתה כוונה לגמור את העניין הזה לפני הפגרה. הבנתי משר התקשורת שזה לא עד כדי כך דחוף ושיש ספיקות לגבי מספר נושאים. לפיכך, היום לא יתקיימו שום הצבעות. אנחנו היום רק נשב, נקרא את הסעיפים, נשמע את הטיעונים ונגבש לעצמינו איזה שהוא נוסח.

אני רוצה לחזור ולומר את מה שהנחה, לפחות אותי, בשלב של הכנת החוק הזה. הדבר הראשון זה מראה הסביבה. מי שמסתובב במקומות שונים בעולם רואה שאיפה שהותקנו צלחות בצורה פרועה, בלי שום תכנון, יש פגיעה קשה במראה הסביבה. אנחנו במקרה, לפני כחודש, היינו בשבדיה, מדינה לכל הדיעות מתוקנת ומסודרת, שבאחת השכונות, ששם נאמר לנו שיש הרבה מהגרים זרים, בעיקר מהמזרח התיכון, רואים יער של צלחות שתקועות על הגזוזטראות, על החלונות. זה, לדעתי, מאוד מכער את מראה הסביבה. אנחנו רוצים להשתדל שהצלחות האלה יפגעו במראה הסביבה בצורה מינימאלית.

הדבר השני זאת המשמעות המעשית של שאלת ההיתרים והרישוי, שלפחות המגמה שלי היא לא להפוך 100 אלף איש לעבריינים. אנחנו גם לא יכולים לטרטר 100 אלף איש בבקשות להיתרים. צריך שיהיה איזה שהוא מסלול ירוק שאם אתה הולך דרכו אז אף אחד לא עוצר אותך. אתה יכול ללכת להתקנת הצלחת ואם אתה סוטה מהמסלול הירוק ויש לך דברים שמסבכים אותך אתה צריך ללכת למסלול אחר. אז זה עומד לשיקול הדעת של גורמי רישוי שונים בתחום התכנון. בכפוף לעניין הראשון, לפחות על פני הדברים, אפשר יהיה להתקין צלחת על גג פרטי. לפי דעתי, התקנת צלחת כזאת בכפוף לאפשרויות של קבלת סעד פעילות בתחום המשפטי איננה פגיעה העולה על הנדרש במובן חוק היסוד. לגבי העניין של מפעיל הטלוויזיה שלא יספק שירות למי שיקנה צלחת שלא כדין, כמו כל הוראה אחרת אם הוא עושה את זה שלא ביודעין זה הופך לעבירה. המטרה היא פשוט להקל על האכיפה. אנחנו יודעים שהכנסת קיבלה בשעתו חקיקה שאומרת שלא יהיה חיבור למים וחשמל למבנה שהוקם שלא כחוק.

הכוונות טובות, אבל הנוסח הנוכחי של החוק לא יגשים אותן. אני מסתכל על פיסקה (ו) לסעיף 1, שאומרת : "התקנת צלחת קליטה על גג בנין, בהתאם להוראות סעיף קטן זה, פטורה מקבלת היתר לפי חוק התכנון והבניה, ובלבד שקוטר צלחת הקליטה אינו עולה על 1.2 מטרים". ברור לי הצורך לאזן פה בין שני אינטרסים - מצד אחד האינטרס הציבורי שיהיה רישום, יהיה הסדר ותהיה אסתטיקה, ומצד שני מדובר פה במאסות של עשרות אלפים, מאות אלפים מתקנים שהסדרי הרישוי הקיימים אינם פותרים את הבעיה. יחד עם זה, הפתרון כפי שהובא כאן הוא פתרון חד צדדי, הוא לא יפתור את בעיית האסתטיקה. אני בטוח שבתור יוזם החוק ומי שנושא האסתטיקה קרוב לליבו, אתה תתחרט מהר מאוד אם החוק יעבור כמות שהוא. יש לנו כבר את הנסיון. חברת צלחות הלווין, חברת T.e.S, התחילה להתקין צלחות על סמך חוות דעת משפטית שאולי זה לא טעון היתר. היום הם אולי שינו את דעתם, או אולי מכוח צו של בית המשפט הם כבר לא עושים את זה.

האם יש פסק דין שאומר שזה טעון היתר?

כן. בית המשפט, לבקשת הוועדה המקומית אונו, שבמקרה אני מייצג גם אותה, הוציא שני צווים. בהליך פלילי הוצא צו הפסקה שיפוטי, ובהליך אזרחי עיריית קרית-אונו ביקשה צו שימנע את המשך התקנת הצלחות.

הליך אזרחי נגד חברת הלווין?

כן. ההשקפה של בית המשפט אומרת שזה טעון היתר.

גם אני חושב שזה טעון היתר.

הנסיון שלנו הראה שאם זה גג של בנין, ההתקנה היא תמיד בפינה כי זה המקום הטוב ביותר לקליטה. אנחנו מקיימים מגעים עם חברת T.E.S באמצעות איגוד מהנדסי ערים. אנחנו כבר איתרנו מקומות אחרים בגג שגם עונים על הקליטה וגם עונים על נושא האסתטיקה. אם הסעיף הזה יישאר כמות שהוא, עבודה של חודשיים יורדת לטמיון. זה הדבר הקטן. הדבר העיקרי הוא שפה יהיו מפגעים אסתטיים על כל צעד ושעל. אתה חרדת, ובצדק, שמכל חלון תבלוט צלחת. חשבת שאם זה על גג הבניין תפתר בעיית האסתטיקה.

חשבתי שזה לא אסתטי בכל מקרה, אבל צריך באיזה שהוא מקום לשים את זה.

אפשר למקם את זה על גג הבניין, לא בפינה, כך שזה יהיה גם אסתטי ותהיה גם קליטה טובה. זה מחייב אחת משתיים: או שבחוק נכניס את הפרמטרים, או שבכל זאת אנחנו נקיים איזה שהוא הליך של רישוי.

דעתי היא שצריכים להיות פרמטרים, וברגע שאתה עומד בפרמטרים אתה לא צריך ללכת לאף גוף ולקבל חותמת. אנשים לא יעמדו בהליך הבירוקרטי של להפעיל עשרות אלפי טפסים ובקשות לבדיקה. זה יכול להיות מכשול אדיר בפני חברת הלווין. כשאתה אומר למישהו: ובנוסף לכל אתה צריך ללכת לקבל היתר, זה דבר מסרבל. המגמה שלי היא לקבוע את הפרמטרים. אתה אומר שיש מקום בפינה. לא איכפת לי שיימצא הנוסח. צריך להיות ברור שמי שהולך באיזה שהוא מסלול זה המסלול הירוק. כל עוד הוא מתקין את זה באמצעות המסלול הירוק הוא לא צריך לעבור שום תחנה, כי אחרת זה לא מעשי.

אנחנו יושבים עם חברת T.e.S. אתה מגן עליהם יותר ממה שהם רוצים להגן על עצמם. ברור שלסעיף הזה הם ישמחו. הם נמצאים איתנו במגעים. יש לנו פתרון לכל הדברים שאתה מעלה. אנחנו רצינו לנצל את ההזדמנות כאשר יש חקיקה בנושא הזה. אמנם החקיקה הראשית המתאימה לנושא הרישוי היתה של תכנון ובנייה, אבל לא משנה המיקום הגאוגרפי. כל מה שאנחנו רוצים זה לקבוע את העיקרון שזה ילך במסלול של רישוי עצמי. יש לנו כבר כמעט נוהלים או תקנות.

רישוי עצמי, מר מאיר, פירושו לפתוח תיק צהוב, פירושו בקשה להיתר, פירושו לשלם אגרה. נכון שאף אחד לא מסתכל על זה, אבל למה לי להכריח את הבן אדם לעשות את הפעולות האלה כאשר אני יכול לומר לו: אם תסטה מהפרמטרים עשית עבירה? למה אני צריך להכריח אותו למלא טופס?

לפי ההגיון הזה אפשר להגיד את זה על כל דבר אחר. אפשר לבטל בכלל את היתרי הבנייה, ולקבוע בחוק שכל אחד ישמור על עקרונות כאלה וכאלה. יש נושאים שמטבעם מחייבים רישוי.

רישוי עצמי, מהנדס בעל ותק של מעל 10 שנים היה יכול להוציא. גם זה נכשל. פה אמרנו שהמהנדסים הם השומרים של החוק, כי הם גם מכירים את החוק. אתה רוצה ברישוי עצמי שאדם שלא יודע שום דבר.. הוא מבין משהו? אם הוא יסטה, הוא עובר עבירה. אתה שם לו פשוט מכשול כדי שהוא יפול.

מי שיבקש את ההיתר יהיה אחד ולא מאות אלפים. אנחנו נמצאים איתם במגע. לכל הבעיות שאתה רואה אותן כחסרות פתרון יש לנו פתרון טוב.

אז בוא נקבע את הפרמטר. מבחינתי, בואו נקבע מה מותר להם לעשות, מה אסור להם לעשות. לא איכפת לי שדברים שחורגים מהמסלול הירוק יהיו טעונים היתר, אפילו יותר מהיתר עצמי. תן למאסה הגדולה של ה90% לזרום.

מסלול ירוק בשבילינו הוא רישוי עצמי. לכל גג צריך בכל זאת איזו שהיא תוכנית פרימיטיבית שתמקם את המתקן על הגג.

מי יעבור על הדבר הזה? איזה פקיד בעירייה יגיד שנראית לו הפינה הזאת או לא נראית לו הפינה הזאת?

אתה תוך 10 שניות מבטל דברים שהשקענו בהם מחשבה במשך מספר חודשים. תן לי את הקרדיט שחשבנו על כל הדברים שאתה אומר, כולל איפה זה ימוקם על הגג, כולל איך לשלב בין זה שצריך היתר אינדיבידואלי שירוץ במסלול. תן לנו רק הזדמנות להציג את זה בפניך, גם בצד הטקסוטאלי, גם בצד הטכני, ותראה שלמרות שהבעיות נראות חסרות פתרון יש להן פתרון. בסופו של דבר, יש שני נושאים שאם נשאיר אותם חופשיים אנחנו נעשה דבר מאוד פזיז ומאוד לא טוב. הנושא האחד הוא בטיחותי. פה יש זהות אינטרסים בין המתקינים ובין הרשויות המקומיות. שניהם לא רוצים שזה יפול על הראש של מישהו. כמו כל נושא של רישוי, אפשר להגיד את זה על כל בניין. למה יש תקנות על קונסטרוקציה? מה, זה שבונה את הבניין לא רוצה שהוא יהיה חזק? למה צריך לדרוש מקונסטרוקטור שיחתום על תוכניות קונסטרוקציה? מה, מי שבונה לא רוצה שהבית יהיה יציב? הרי אם הבית יתמוטט יתבעו אותו. נכון שבניין של קונסטרוקציה זה לא כמו צלחת בקוטר של מטר, אבל תאמין לי שאם היא נופלת למישהו על הראש זה גם לא נעים. נושא הבטיחות הוא הנושא הקטן מבין השניים, כי פה יש זהות אינטרסים. אי אפשר כגוף ממלכתי שיוזם חקיקה לבוא ולהגיד: טוב, הואיל וגם הם מעוניינים בזה, אנחנו לא נקבע את הסטנדרטים שזה יהיה בטוח. צריך לקבוע סטנדרטים של בטיחות. זה מתקן כבד.

נעשתה איזו שהיא עבודה?

כן.

יש תקן שמטפל בכל מה שאתה אומר עכשיו.

היום אין תקן רסמי. ברגע שיהיה תקן רסמי, אפשר לקבוע שהצלחת תהיה תואמת את התקן.

הנושא השני, והוא הבעייתי, הוא נושא האסתטיקה. פה אנחנו באמת בניגוד אינטרסים. האינטרס של חברת צלחות הלווין הוא לשים את המתקן במקום שבו הקליטה היא הטובה ביותר. למרות שהם חברה ציבורית גדולה והם בוודאי מעוניינים שזה יהיה אסתטי, זה שיקול שאצלם הוא אחרי השיקול העסקי והשיקול הטכני.

שיקול טכנולוגי הוא לא שיקול עסקי. זה או רואים או לא רואים.

האם יש זווית מסויימת שבה רואים טוב?

לווין עמוס מחייב כיוון צלחת לדרום מערב ובזווית מסויימת ואו שרואים או שלא רואים.

לגבי התזה של או קולטים או לא קולטים, ראש האגף הרלוונטי אצלינו היה רוצה להסביר את זה.

צריך לאזן בין האינטרסים. אי אפשר להגיד: צריך שתהיה אסתטיקה ולא איכפת לנו אם קולטים או לא קולטים. אנחנו מצאנו את איזון האינטרסים. עו"ד מטלון יתאר את מה שעשינו. אני מבקש שאת מה שעשינו נעגן בחקיקה שתענה על האינטרסים של כולם. יהיה מסלול שירוץ במהירות, שיענה על נושא האסתטיקה, יענה על נושא הקליטה, ויהיה תחת שליטה ציבורית כפי שצריך להיות. אני מבקש לתת לנו צ'אנס להראות את זה לאדוני.

אנחנו תומכים בהצעת החוק כפי שהיא הונחה, רק עם מספר הערות קטן. אנחנו היינו בדיונים ארוכים עם מרכז השילטון המקומי ועם משרד הפנים, כדי לראות במסגרת קביעת קריטריונים שעשויים להכנס לתמ"א וגם במסגרת הבנה עם מרכז שילטון מקומי..

הולכים לעשות תוכנית מתאר ארצית?

הם מתכוונים בתמ"א לקבוע קריטריונים לצלחות. יש איזו שהיא טיוטה של תמ"א 36 שבה הם מתכוונים לקבוע. אנחנו כל הזמן נמצאים בקשר איתם. מבחינת השילטון המקומי הסוגייה עלתה ברגע שהתברר לרשויות השונות שיש ספק אם צריך היתר או לא צריך היתר. אנחנו פנינו לכולם ואמרנו שלטעמינו זה לא חיבור של קבע, ולכן אין צורך בהיתר בנייה. הרשויות המקומיות חשבו אחרת. כתוצאה מכך נוצר בינינו ובין מרכז השילטון המקומי דיאלוג שבו הגענו להבנה לגבי הקריטריונים הטכניים של היכן מתקינים את הצלחות. אין לנו שום בעיה לעמוד בקריטריונים.

יש משהו כתוב בעניין הזה?

יש נייר שריכזנו שקובע מה הם המודלים שמקובלים על השילטון המקומי לגבי המיקום של הצלחות מבחינת הגג.

מה נאמר שם בגדול?

העיקרון, מצד אחד, הוא עיקרון אסתטי שמקובל עלינו, כפוף לעניין הבטיחותי, כאשר העניין הבטיחותי תלוי במיקום שבו ניתן ליצור חיבור טוב. לא בכל גג יש את המיקום המדוייק שבו ניתן ליצור חיבור, כי החיבור צריך להיות למקום מבוטן כדי שהחיבור יהיה חיבור חזק. השיקול השני הוא השיקול של הקליטה, השיקול של הזווית.

האם כשיש גג רעפים - וכאמור בתוך הקונסטרוקציה של גג רעפים אין שום בטון - אתה תוציא איזה מוט מפלדה שיעבור את גג הרעפים ואליו תתחבר, או שתגיד שאתה הולך לפינת הבניין?

גג רעפים היא סוגייה בפני עצמה. במרבית המקרים, למעט בתים חדשים שנבנו לאחרונה, יש קושי רב בחיבור. חדירה לתוך הבניין, בייחוד בבתים ישנים, היא מורכבת, מסובכת, אתה צריך לפרק את הגג ולבנות אותו מחדש. הפתרון שאנחנו מצאנו במסגרת המודלים הוא שבגג רעפים החיבור יהיה ממש מתחת לגג וצמוד לו, כאשר הכוונה לנסות במידה המירבית להסתיר את הצלחת, או להיות במצב שהצלחת עצמה תהיה על הגג והחיבור יתחבר בדופן ממש מתחת לגג.

ההערה הראשונה שלנו להצעת החוק כבר נאמרה כאן לגבי גגות רעפים. ההערה השנייה שלנו היא לגבי ההתייחסות לבתים. אנחנו מבקשים שההתייחסות תהיה לגבי כל בית, כי יש בתים שהבית הוא לא בית משותף ועדיין יש קושי להתקין על הגג.

הצעת החוק מדברת על אפשרות להכנס לגג שאיננו רכוש משותף. יש על זה ויכוח ערכי, הייתי אומר. אני חושב שהשאלה האם חוק של הכנסת עומד במבחן חוקי יסוד, היא שאלה שהכנסת צריכה לדון בה. זאת לא שאלה משפטית, זאת שאלה ערכית. האם חוק פוגע בחוק יסוד דהיינו במובן זה שזאת פגיעה מותרת, שזה לתכלית ראויה, היא שאלה ערכית, לא שאלה משפטית. לדעתי, חברי הכנסת יצטרכו לתת עליה את הדעת.

זאת שאלה שיכולה להגיע לבית משפט.

אין כמעט בית משותף שכל הגג שלו הוא רכוש צמוד.

לא בהכרח. אמנם לפי הפרק הדן בבתים משותפים בחוק המקרקעין יש דברים שאי אפשר להצמיד אותם לעולם, אבל את כל הגג אפשר להצמיד.

אני רשמתי מאות בתים משותפים. אני כמעט לא זוכר בית משותף שאין שם שום אלמנט על הגג שהוא לא..

לדעתי, אין מניעה שכל הגג יוצמד..יש מקרים שאין בכלל יציאה לגג, אלא מתוך הדירות שנמצאות מתחתיו. זה ניתן בשעתו כחלק מה-23 מטר. בהרבה מאוד בתים יש תוכניות כאלה. זה שכל הגג מעבר לזה צמוד לדירות זה ברור, השאלה..

אם לא הצמידו גם את הגג העליון אז זה רכוש משותף.

לא היתה רשות שפיקחה. כאשר אתה מגיש בית משותף, אין התערבות של הרשם שיבוא ויגיד: מדוע לא השארת שטח להתקנת מתקנים, להתקנת דודי שמש. אתה יכול לבוא עם בית משותף, בוודאי בערים הוותיקות, שאין שום שטח..

גם באותם המקרים שהגג תפוס כולו על ידי דודי שמש, או תפוס כולו על ידי אנטנות טלוויזיה ואין פיזית מקום אלא אם כן אתה שובר משהו שם, עמדתי היא שאפשר להתקין גם על השטח הצמוד, לאו דווקא באמצע המרפסת של האדם, אלא נניח על הדופן, על המעקה.

על המעקה זה לא טוב מבחינה אסתטית.

מר מאיר, אם יש גג שהוא משותף וניתן להתקין עליו, אנחנו נכתוב שזה יותקן שם, אבל היה ואין גג כזה ובכל זאת צריך להתקין את הצלחת באיזה שהוא מקום, אז אין מנוס אלא להתקין..

עזוב את הצד הקנייני.

אבל אין לי ברירה, אני לא יכול לנתק את הצד התכנוני מהצד הקנייני. אם אין לי טריטוריה לשים את הצלחת..

לאחר שריכזנו בידינו את הכלים המשפטיים למקם את זה הן על רכוש משותף והן על רכוש פרטי אם צריך, אז עו"ד מטלון ואני אומרים לך שיש לנו שירטוטים שיראו לך איך זה ממוקם בכל וריציה של גג בישראל ולא על המעקה אלא במקום אסתטי.

יכול להיות. אני מוכן לראות. מר טל, נניח שזה גג משותף אבל הוא צמוד למישהו, איך תגיע אליו?

ואיך מנקים שמשות? מורידים מהגג.

אתה תמיד יכול להתקל במישהו שמתכוון להכעיס.

אנחנו היינו מבקשים שהצעת החוק תעבור כפי שהיא, כפי שהיא הוגשה ועברה בקריאה ראשונה. אנחנו לא חוזרים מהמודלים. אם תמצא לנכון, אפשר לקבוע סמכות לכך שבמסגרת התקנות השר יתקין מודלים שהם מודלים אפשריים.

אני היית שמח אם היתה לכם איזו שהיא הסכמה עם מרכז השילטון המקומי לגבי הפרמטרים הטכניים של העניין הזה. אני לא מעלה על דעתי ליצור סיטואציה של מאות אלפי בקשות להיתרים.

לפני שנתייחס להיבטים המשפטיים, מר זאב רז רוצה להסביר כמה היבטים טכניים.

המושג הראשון זה קו ראייה. כלומר, הלווין או הצלחת שלך חייבים לראות אחד את השני. צריך שיהיה קו ראייה דמיוני. זה כשאנחנו מדברים על דרום מערב.

זאת אומרת שבבניין נמוך שמוקף בבניינים גבוהים עלולה לא להיות קליטה?

לא תהיה קליטה. אפילו אם תשים את זה על הגג ויהיה לך 4 מטר בפנים, לא תקלוט טוב. יש כאן מראש כמה נקודות חולשה ללווין שאין אותם בכבלים, כי הכבלים מגיעים פיזית והלווין מגיע בקו ראייה. זה עובד בשיטה אחרת. את זה צריך להבין בבסיס. הקליטה היא יותר רגישה למיקום. המושג השני זה איכות קליטה. איכות קליטה בעצם מורכבת משני דברים: 1. מאיכות התמונה והשמע בבית של המנוי או של הלקוח 2. הזמינות הלווינית. זמינות לווינית זה מושג סטטיסטי. בכבלים זה תמיד מגיע, בהנחה שאין טרקטור שחותך את הקו, בגלל הסיב האופטי. בדרך בין הלווין לבין האנטנה של הקליטה יש דבר שמפריע וזה הגשם. מכיוון שיש סטטיסטיקה של גשם, אז מדברים על זמינות קליטה. כשמתכננים גודל של אנטנה זה נובע מחישוב של הלווין והסטטיסטיקה של הגשם במדינת ישראל בטווח של הרבה שנים.

הגשם משפיע על הקליטה?

בהחלט. הנושא הוא זמינות. כשמתכננים את המסלול הזה בין הלווין ובין הקליטה, לוקחים בחשבון את עניין הגשם. ברשיון מוגדר שהוא חייב לתת זמינות של 99.7% כמינימום. ברשיון של חברת D.B.S ההתחייבות היא שתהיה קליטה שלא תהיה פחותה מאשר 99.7%. יש לנו 360 יום, כפול 24 שעות, כפול ההפרש של האי קליטה, כלומר אנחנו מדברים על אחוז אחד של אי קליטה. אם יש לך 99.7%, זאת אומרת שכל לקוח יביא בחשבון שX שעות בשנה הוא לא יקלוט בגלל תנאים שלא תלויים במערכת.

האנטנה, ככל שהיא יותר גדולה, היא מגדילה את ההסתברות. חברות הכבלים שרוצות לקלוט תחנה מחוץ לארץ, שמות אנטנה של מטר עשרים. כל הרעיון הוא לתת איזה שהוא מרווח ביטחון, שלמרות שתנאי הסביבה יהיו כאלה וכאלה בבית שלך תהיה קליטה.

אם הצלחת תותקן בצורה נכונה, למה לדעתך צריך להיות זמן שבו השידור לא נקלט בגלל הגשם?

זה לא רלוונטי למיקום של הצלחת.

האם זה נכון שכשיש גשם סוחף..

קצב הגשם הוא זה שקובע.

ואז מה תראה?

אתה לא תראה כלום.

ושלג?

רק אם השלג נערם על הצלחת לא רואים.

אם הצלחת היא בגודל שני מטר הגשם לא משפיע עליה?

הגודל של האנטנה נבחר כך שזה לא יהיה גדול מידי.. אנטנה של 60 ס"מ מספיקה לקליטה.

פה בחוק כתוב שהגודל לא יעלה על 1.20. כוונתי לשנות את זה כך שאם יש אנטנה שמשרתת אדם יחיד היא תהיה בגודל של 60 ס"מ, ואם היא משרתת יותר מאחד היא תהיה 1.20. אין סיבה שבבתים פרטיים יהיה יותר מאשר 1.20.

זה קשה מאוד לאכיפה. אם יש למישהו חברה קבועה אז זה שני אנשים ואחר כך שהוא נפרד ממנה הוא הופך להיות יחיד? מה זאת אומרת משרתת אדם אחד?

חבר הכנסת פורז, אתה מתכוון לאבחנה בין בית משותף לוילה. אנחנו לא שמים בוילה יותר מאשר 60.

המערכת מתוכננת ככה שגם אם יש גשם, ההסתברות שתהיה לך קליטה לא טובה או חוסר קליטה תהיה נמוכה.

סוג מסויים של גשם מפריע?

הקצב של הטיפות. הקצב יותר פוגע מאשר הגשם. התכנון הוא שיהיה לך טווח ביטחון. כאן אני מגיע לגודל האנטנה. גודל האנטנה קובע את טווח הביטחון. כיוון שאנחנו במדינה שלנו יודעים את מודל הגשם, אז קבעו את גודל האנטנה. מה שקובע אחר כך בתכנון זה כמה טווח ביטחון יש לי. במצב הרגיל של שמיים בהירים זה המצב האידיאלי, אין בעיה. שינוי פתאומי מקטין את הפער הזה. אני כצופה בבית ממשיך לקלוט ולא קרה כלום. באיזה שהוא שלב יש נקודת מעבר שאין קליטה. כל התכנון הוא שזה יקרה מעט מאוד פעמים, וזה מה שאמרתי התכנון הזה של הזמינות. הדבר הזה קובע שהאנטנה תהיה מכוונת בקו ראייה ישירות ללווין.

כאשר אני מדבר על גודל, אני מדבר על שטח חתך אפקטיבי. האנטנה הזאת עובדת כראי והיא צריכה לקלוט את כל הקרניים שמגיעות אליה ולרכז אותן בנקודת אחת. ככל שהשטח הזה יותר קטן, פחות אנרגיה מתאספת. המיקום של האנטה על הגג קובע את גובה החתך, כמה קרנים הוא אוסף. אם האנטנה שלך לא רואה כולה , בעצם שטח החתך האפקטיבי מבחינת הקליטה הוא יותר קטן ואז המרווח הביטחון שהיה לך על הקליטה יותר קטן והיא מהר מאוד תגיע למצב של חוסר קליטה. לכן המיקום הוא מאוד קריטי. ההפסקה מתחילה מרגע מסויים. עד אז זה תלוי חזק מאוד במיקום של האנטנה על הגג. כל זמן שיש שטח פתוח לראייה, המיקום יכול להיות במרכז. ככל שיש לך אילוצי מיקום, צריך להזיז את האנטנה עד למקום שבו לא תחשף. הרעיון הוא שהיא תמשיך להיות כל הזמן על הגג ושתפגע במינימום בשטח החתך האפקטיבי של האנטנה. ההזזה של המקום צריכה להיות פונקציה של יכולת הקליטה לפי הפרמטרים שהגדרתי.

רוב הדברים שתיאר מר רז הם חלק ממערכת היחסים שלנו עם המשרד ברשיון. לגבי החשיבות של המיקום, צריך לזכור שהמתקינים שלנו עולים לגגות 50 שנה מאוחר מידי. כבר הוקמה המדינה, יש שם דודי שמש, יש שם אנטנות, יש שם מזגנים.

אתם לא עולים 50 שנה מאוחר מידי אלא 35 שנה מאוחר מידי, כי שידורי הטלוויזיה באמצעות לווין מופיעים בפרק של כבלים החל משנת 1986.

אז יש התייחסות, אבל היה אסור לקלוט את זה ישירות. במקום שיש כבלים, לפי סעיף 6 כ"ג הישן, לכבלים יש את המונופול להעביר את אותם שידורים. רק במקום שאין כבלים, היה מותר לקלוט אותם ישירות. זה נעשה לפני שנתיים.

רבותי, איש לא ידע ואיש לא יכול היה לצפות, ודאי לא אני, שהכבלים יהיו כזה סיפור של הצלחה. בדיעבד מסתבר שהם היו סיפור הצלחה גדול. לא צפינו שזה יהיה סיפור הצלחה גדול.

כאשר אנחנו עולים לגג אנחנו לא נתקלים בעולם שכולו טוב, שאנחנו רק צריכים לבחור מה המקום הבטוח, האסתטי והנוח לנו. אחרי מה שנמצא שם, נשאר לנו איזה שהוא נתח שבו אנחנו צריכים לדון עם עצמינו האם כל הדברים האלה מתקיימים. בדרך כלל האילוצים הם מאוד גדולים – גם הנופי, גם הטכונלוגי. אנחנו עולים לשם כדי להתקין צלחת שתאפשר קליטה. המגבלות שמתאר זאב מתווספות לזה. האפשרויות שלנו מאוד מצומצמות בין החוטים והחיבורים של האנטנות. גם אם האנטנות של ערוץ 1 ו2 משרתות שם אדם אחד, הן עדיין חייבות להיות על הגג, עם כל החיזוקים שלהן. יש את קולטי השמש והמזגנים. לא נשאר שם הרבה מאוד מקום פנוי שהוא גם לא מוסתר על ידי שום אלמנט ממה שתיארתי וגם הוא כזה שאם נתקין בו אז לא נחשוף את עצמינו לבעיות רטיבות. את כל הדברים האלה צריך לקחת בחשבון, ואנחנו לוקחים אותם בחשבון. ברוב המקרים אנחנו מוצאים את עצמינו על דפנות הגג, שזה באמת המקום הטוב. ברוב המקרים זה המקום שבו אנחנו נמצא את עצמינו יכולים להתקין. זה לא שאנחנו מחפשים דרך יותר זולה, זאת פשוט דרך לא מדוייקת להעמיד את זה. אין לנו שום עניין שהצלחות שלנו יעופו על אנשים.

איך אנחנו מבטיחים שאם יש מקום במרכז הגג אתם תתקינו שם ולא על המעקה?

באחד המודלים הראשונים שהצגנו יש מודל כזה.

אני מבקש שהפריורטי יהיה שאם יש חדר יציאה לגג או משהו כזה זה יותקן שם, אלא אם כן יש מכשול שמונע את זה.

מה הקשר של החדרון? אתה אומר שהפריורטי היא למרכז הגג, בין אם יש חדר ובין אם אין חדר.

לא, אבל אם מרכז הגג זה מרפסת אני לא אשים את זה במרכז הגג.

בכל מקרה אומרים שזה יהיה במרכז הגג, אבל אם יש מניעה מסיבה כלשהי, בין טכנית ובין קניינית, אז..

למה שלא תגיד להנחת דעתה של הוועדה המקומית או של מהנדס הוועדה, ואז את מה שסיכמנו בינינו..

אנחנו לא רוצים לעבור בוועדות.

הפחד שלי הוא שתגיעו לשופט והוא יגיד: באתם לבזבז את זמני..

אנחנו תומכים בהצעת החוק כפי שהיא. בין השורות אנחנו לוקחים את כל מה שסיכמנו, שמים בצד, כי זה עדיף לנו יותר.

השופט לא כתב כלום.

אם ככה, במקום לחפש עכשיו את הנוסחים שאדוני מחפש, אנחנו נגיש לאדוני מסמך כתוב, מנוסח בצורה משפטית.

אנחנו לא חוזרים באנו משום דבר שאמרנו לגבי המיקום של ההתקנה. בכפיפות לפרמטר של מקום שבו אפשר לקלוט, כפי שמר רז הציג, מקובלים עלינו השיקולים הנופיים. יש לנו אנטרס להיות דבר ידידותי לסביבה. אנחנו צריכים לשווק, אנחנו צריכים להלחם בכבלים. אנטרס איכות הסביבה הוא חשוב לנו לא פחות מכם, מפני שאנחנו נמדד על ידי היחס של הציבור אלינו. גם היחס אם אנחנו דבר יפה, דבר מכוער, הוא שיקול מאוד מהותי בשיווק שלנו. אנחנו קיבלנו רשיון ממשרד התקשורת. ברשיון יש סמכות לקבוע, ויש בו פורמטים של איך מתקינים. אפשר את הפורמטים האלה גם לשכלל. צריך לקבוע בחוק שהפטור שניתן הוא פטור שניתן לצלחת שהותקנה על פי תנאי הרשיון. אני מסכים בהחלט שאת המודלים שאנחנו קיבלנו נמציא למשרד התקשורת, שזה הגוף המוסמך. תנאי הרשיון אומרים לנו איך אנחנו יכולים להתקין את הצלחות.

נכון לרגע זה, ברשיון שלכם יש התניות על מיקום הצלחת?

יש התניה על חיזוק שלה.

זה ברור שהתקן הוא התקן והצלחת לא צריכה ליפול. אנחנו מדברים פה על האלמנט החזותי, שהוא בעיני שיקול חשוב מאוד. אתם אמנם רוצים להיות ידידותיים לסביבה, אבל השיקול שלכם הוא שיהיה לכם מנויים. את השיקול של מאיר אני מבין. הכוונה שלהם שזה יהיה נאה עד כמה שניתן.

יש להם כבר שירטוטים מוכנים.

אתה צריך להתפשר איתי, לא איתם.

אנחנו מציעים להעביר את המודלים שאנחנו סיכמנו למשרד התקשורת, ולהגיע להסכמה שתעוגן בחקיקה.

רבותי, לנו יש פה חקיקה. החוק יהיה מפורט, אם אפשר, כדי למנוע אחר כך את הצורך בבירוקרטיה מיותרת. אנחנו קובעים פה פרמטרים, ואומרים שזה הוא המסלול הירוק. מי שנכנס לפרמטרים, אנחנו פוטרים אותו מהצורך לקבל היתרים פרטניים. אנחנו כן רוצים להכנס לרמת פירוט יחסית גבוהה, אבל אין מנוס..

יש מספר תקנות שיעלו על שולחנה של המועצה הארצית בשבוע הבא. תקנה אחת זו תקנה שהולכת להסדיר בניינים חדשים, זאת אומרת שעשו בהם כבר מערכת הכנה לקליטת שידורי לווין. תקנה שנייה זאת תקנה שתהפוך את כל העבודות של הקמת אנטנות על צלחות לווין להיתר עבודה מצומצם. הסוג השלישי של התקנות זה תקנות הפטור. תקנות הפטור יפטרו אנטנות על פי מפרטים מסויימים, ובתנאי שיותקנו על גג של בניין.

יש כבר טיוטה?

יש כבר טיוטה. ביום שלישי הקרוב זה יעלה על שולחנה של המועצה הארצית.

אנחנו יכולים לקבל את הטיוטה?

זה יעלה על שולחנה של המועצה הארצית. ברגע שזה ישלח למועצה הארצית ויעלה על שולחנה, אנחנו נוכל להעביר את זה. אין לי עדיין סעיף הסמכה שנותן לי את האפשרות לפטור.

היתר לעבודה מצומצמת זה לא הפתרון. להערכתי, זה לא סביר שאנחנו נבקש עשרות אלפי או מאות אלפי אנשים ללכת לעיריות ולקבל היתרים.

אנחנו מסכימים. אנטנה לקליטת שידורי לווין שאי אפשר להתקין אותה על גג בית, טעונה היתר. אין לי כרגע סעיף הסמכה שנותן לי אפשרות לתת פטור. כמו שעשינו בתקנות סלקום הידועות, ששם היה סעיף פטור מהקמת מבנים באיזורים חקלאים, יש לנו הצעת נוסח כרגע שאין לנו סמכות להתקין את התקנות. הסעיף הזה לא נותן סמכות להתקין את התקנות, אלא הוא בעצם קובע. אנחנו מפיצים במקביל תזכיר חוק מטעם משרד הפנים.

תביאו לפה את הנוסח ונשלב לכם את זה פה. אם משרד הפנים הוציא תזכיר להצעת חוק, שכולם ידעו.

אני אדאג להעביר את זה. זה יפתור למעשה את הפן של התכנון. הפן הקנייני הוא באמת בעיה שאנחנו כמשרד הפנים לא אמונים עליו.

זאת שאלה ערכית שאנחנו ניתן את הדעת עליה. השאלה היא שאלה ערכית מובהקת, זאת לא שאלה משפטית. יכול להיות שזה יגיע לבית המשפט העליון ושלושה שופטים יקבעו שזה עבר את הנדרש, או שאחרים יגידו שזה לא עבר את הנדרש.

עם כל הכבוד, אני מרשה לעצמי לומר שיש לנו היום פסיקה בכמות גדולה שמבהירה באופן חד משמעי ששאלה אם חוק עומד בפסקת ההגבלה של חוק יסוד היא שאלה משפטית במובהק. היא אולי אחת מהשאלות שהיום המשפט עוסק בה. הרי כל הרעיון של זכויות יסוד הוא שהן מעגנות הכרעות ערכיות בכללים ועקרונות משפטיים.

אנחנו יודעים שעמדתו של הנשיא ברק היא שכמעט אין פעולה שאתה עושה שאיננה פעולה משפטית. אין ספק שתפקידינו, כמשפטנים, להצביע בפני חברי הכנסת על הבעייתיות שכרוכה בשאלות אם זה עומד בחזקת ההגבלה של חוק היסוד. אנחנו לא נוכל להמלט מההתייחסות לשאלות האלה. השאלה היא שאלה משפטית, והתשובה היא תשובה ערכית. אין ספק שצריך להציב את השאלות המשפטיות בפני חברי הכנסת. התשובה צריכה להנתן על ידם.

סקת ההגבלה קבעה עקרונות ונתנה טווח מסויים למחוקק ברמה שלו ככנסת, מתחת לחוקי היסוד, לאזן בין אינטרסים שונים. כל עוד הוא פועל לפי הכללים, כפי שפורטו על ידי בית המשפט העליון, זה שיקול הדעת שלו.

אם היינו קובעים שחברת הלווין רשאית לקחת חלק מהגג, להפקיע אותו בפועל, ללא תשלום ביצועי ולהתקין שם מתקן, אז אולי היו אומרים שזאת פגיעה העולה על הנדרש.

יש לך כאן סעיף חוק שאומר שגג שהוא בחלקו משותף ובחלקו פרטי, אתה יכול להתקין גם בחלק הפרטי.

אני מוכן גם לומר שרק בהעדר אפשרות יתקינו אותו ברכוש הפרטי. ברור שהעדיפות היא להתקין אותו ברכוש המשותף.

זה לא קיים בנוסח החוק מה שמוצע היום.

ברור שהמגמה היא להתקין ברכוש המשותף, אבל יתכן שיש מניעה או פיזית או מבחינת המיקום, ואז יש לנו שאלה אם לוותר לחלוטין על הגג ולומר שבגלל שהוא פרטי אנחנו מסתלקים מהגג, או שאנחנו אומרים שאנחנו מוכנים בכפוף לתנאים מסויימים ובכפוף לאיזו שהיא הערכה משפטית שיש לה אפשרות לומר משהו לאפשר בכל זאת הקמה על הגג אם הפגיעה היא זניחה. אם יש למישהו פנטהאוז, ובאיזה שהיא פינה של הפנטהאוז מתקינים לו צלחת, אז יכול להיות שהוא לא אוהב את זה, אבל לפעמים אין מנוס. עדיף שזה יהיה תקוע על הקיר של הבניין מבחוץ?

הדברים האלה שאתה אומר עכשיו לא באים לידי ביטוי בחוק.

המגמה היא לפגוע כמה שפחות בקניין הפרטי, ברכוש הפרטי, בחזקה ובכל. דהיינו, בכל אותם מקרים שאפשר להתקין את זה ברכוש משותף, נתקין את זה ברכוש המשותף. זאת העדיפות העליונה. זה לא כתוב, אבל אתם תעזרו לנו לנסח. היה ובלתי אפשרי להתקין ברכוש המשותף, כי אין רכוש משותף, כל הגג פרטי, או יש גגון קטן שעליו יש מתקנים ודוודים ואין פיזית מקום לשים את זה, אז אנחנו צריכים לחשוב מה אנחנו עושים מול בעל הרכוש הפרטי. עמדתי היא, לפחות לכאורה, כל עוד לא שוכנעתי אחרת, שבכפוף לאפשרות של בעל הרכוש הפרטי לפנות לשר המשפטים ולומר שהפגיעה היא בלתי סבירה לחלוטין כי רוצים להתקין את זה במקום שיגרום לו מפח נפש עצומה, יכול להיות שאפשר לומר לא ולהתקין בקיר החיצוני. באותם מקרים רגילים שבהם הפגיעה הזאת לא משמעותית, אז עם כל הכבוד תהיה לו בפינת המרפסת איזו שהיא צלחת. על ידי זה אנחנו נגרום לכך שהצלחת תהיה ממוקמת מטר אחד יותר למטה, על דופן הבניין בצורה שלא מכערת אותו בצורה איומה ונוראה.

אפשר לקבוע קריטריונים בחוק כך שהמפקח, שהוא רשות שיפוטית, יקבע את האיזון.

אנחנו נאמר בצורה הכי מפורשת, שככל שניתן להתקין ברכוש המשותף, זה יותקן ברכוש המשותף. היה ולא ניתן להתקין ברכוש המשותף, יותקן במקום אחר, תוך פגיעה מינימאלית. תנתן לבעל הרכוש הפרטי אפשרות ללכת למפקח על רישוי מקרקעין. יש, אגב, פרוצדורה כזאת לגבי הכבלים.

הפרוצדורה לגבי הכבלים היא לא לגבי בעל מקרקעין.

שם יש אפשרות שניתנת הודעה וניתנת אפשרות לפנות.

אולי במקרים של הרכוש הפרטי, של הגג הפרטי, זה שרוצה להתקין הוא זה שיצטרך ליזום הליך מסויים כדי לשכנע את הרשות.

לא צריכים להכריח את זה שפוגעים ברכושו לרוץ לבית המשפט.

אני מבינה שיש כבר איזה שהן הסכמות בעניין התקנה במרכז ולא על הקצה.

יש רעיונות ויש מודלים.

השיקולים הקנייניים נפגעים עוד יותר, מכיוון שאם אתה קובע התקנה במרכז, הקניין הפרטי נפגע יותר.

לא עסקנו בצד הקנייני.

הצד הקנייני חייב לבוא לידי ביטוי בהסכמות האלה.

עם כל הכבוד, לא עשית מחקר סטטיסטי אם מרכז הגג הוא פרטי, או מרכז הגג ציבורי.

נכון.

מרכז הגג, בכפוף לכל השיקולים הקניינים.

אתם יודעים מה, אפילו לא צריך לומר את זה. ברגע שאמרנו שהעדיפות העליונה היא הרכוש המשותף, אז זה ברור שזה מרכז הגג. יש כמובן יוצאים מן הכלל, אבל ברוב המקרים הגרעין הזה של חדרי היציאה לגג זה במרכז. אי אפשר היה להקים חדר יציאה לגג על הדופן של הבניין. תעזרו לנו בניסוח. תביאו לנו נוסח שאם חברת הכבלים רוצה להתקין על גג פרטי בהעדר רכוש משותף, היא תתן לבעל הרכוש הפרטי הודעה. אם הוא לא הביע את הסכמתו תוך X זמן, היא תוכל לפנות למפקח לרישום מקרקעין ולבקש היתר להקמה במקום הזה. תציעו לי איזה מודל.

הרעיון של המסלול הירוק שלא מחייב רישוי, שהוא לב ההצעה, בהחלט מקובל עלינו. אנחנו חושבים שהוא רעיון מבורך, אבל בכפוף לכמה נקודות. לפני ההתייחסות לעניין החוקתי שעכשיו דיברנו עליו, אני רוצה להתחיל בעניין של החובה להתקין על הגג. לפי העמדה שלנו, הנושא של מיקום ההתקנה לא צריך להיות מוסדר על ידי הוראה בחוק הבזק שקובעת חובה להתקין כאן או במקום אחר. האיסור על חברת הלווין לתת שירות למישהו שהתקין לא במקום שהחוק מצווה עליו צריך להיות מוסדר בהיבט התכנוני של אישור הבנייה או פטור מאישור הבנייה. החוק לא צריך לומר: חובה עליך להתקין כאן או אחרת, אלא החוק מתייחס למסלול הירוק שלא צריך בו היתר והמסלול האחר שכן צריך היתר. לנו נראה שאם ההתקנה היא על הגג אז הוא פטור מהיתר. זה המסלול הירוק, ואין צורך שהחוק יקבע איסור על התקנה אחרת. אם הוא לא מתקין על הגג ויש מניעה להתקנה על הגג והדרך היחידה להתקין זה על הקיר או על המרפסת, אז צריך את המסלול של ההיתר. לא צריך איסור בחוק. אני רוצה לציין שלא מדובר כאן רק על התקנות בידי חברת D.B.S אלא גם על התקנות של אדם פרטי. יכול אחד מתוך 20 הדיירים בבניין המשותף לומר: אני רוצה אנטנה משלי על המרפסת. זה יהיה מצב שהוא לא יוכל להנות מהמסלול הירוק, ויצטרך ללכת לשכנע את הרשויות שנותנות היתר שיש סיבה מספיק טובה לאפשר לו.

אבל אנחנו בכל זאת צריכים, לדעתי, לקבוע את האני מאמין של החקיקה. והאני מאמין של החקיקה אומר שאנחנו מוציאים את זה מכוונת החוק, אלא אם כן יש סיבה לא לעשות את זה על הגג.

אז זה מתבטא באבחנה בין המסלול הירוק למסלול השני.

יכולה רשות מקומית להגיד: בסדר גמור, שכל אחד ישים את זה איפה שהוא רוצה. צריך להיות ברור שההתקנה שלא על הגג היא יוצא מהכלל. היא ניתנת בהיתר, אבל היא יוצאת מן הכלל. צריך סיבה טובה למה לא לעשות את זה על הגג.

זאת נקודה אחת שקשורה לנושא של הקביעה בחוק שכך וכך יהווה עבירה על חוק התכנון והבנייה. אנחנו ציינו את זה פעם קודמת. אני לא חושב שחוק הבזק צריך לציין שהתנהגות פלונית מהווה עבירה על חוק התכנון והבנייה. אגב, אנחנו העדפנו שזה יהיה בתיקון עקיף לחוק התכנון והבנייה. קובעים כאן את הפטור. אם אתה לא בא במסגרת המסלול הירוק ובכל זאת תתקין בלי שתקבל היתר בנייה, אז כמובן שעברת על חוק התכנון והבנייה. זה לא דבר שצריך להקבע כהפרה בחוק הבזק.

אם אני זוכרת נכון, המטרה של הקביעה הזאת בחוק היתה לתת סמכויות, לפי חוק התכנון והבנייה, גם בידי יושב-ראש המועצה לשידורי כבלים ושידורי לווין.

הנקודה השלישית היא הנקודה החוקתית לגבי פגיעה בזכות קניין שכבר צויינה. אני בהחלט מקבל את ההצעה של היושב-ראש, שאנחנו יחד עם משרד המשפטים ננסה באמת לחשוב על כיוון כמו שהסתמן כאן.

רבותי, זכות הקניין איננה זכות מוחלטת. היא נדחית מפני דברים חשובים. אפשר להעביר היום תשתית בזק במקרקעין פרטיים של אנשים, אפשר להעביר צינורות נפט, אפשר להעביר תשתיות מים. להערכתי, שידורים לציבור זה חלק משירות ציבורי וזה לא עניין פרטי, ולכן נעשה את זה בגבולות הסבירים. אני גם לא רוצה שלבעל הגג תהיה אפשרות סחיטה, דהיינו שהוא יאמר שהוא מוכן שתותקן צלחת על הגג הפרטי שלו אבל בתמורת אלפי דולרים.

אולי אפשר לקבוע מועד לישיבה הבאה?

אני מודה שהיתה לי כוונה לגמור היום את החוק ולהביא אותו ביום רביעי הקרוב לקריאה שנייה ושלישית. נאמר לי שיש בעיות משפטיות. שר התקשורת גם אמר לי שזה לא נורא אם זה יהיה מיד אחרי הפגרה.

אנחנו במצב שהמהלך הזה עוצר אותנו. אנחנו הסכמנו עם עו"ד מאיר על איזה שהוא מסלול.

אני מצטרף לבקשה שלהם.

אני רק מזכירה לאנשי משרד התקשורת שאם אנחנו לא עולים עד ה-20 ביולי, הרשיון שלנו פג. אנחנו הפסקנו התקנות. משמעות העניין שהעליה שלנו בספק.

אני מניח שמחר ועדת הכנסת תחליט שהחוק נדון אצלינו. אני אקבע ישיבת פגרה, שתתקיים להערכתי לפני פסח. היה ונגמור את זה, או שהממשלה תבקש לזמן ישיבת פגרה מיוחדת ולאשר את החוק לקריאה שנייה ושלישית, כי בפגרה רק הצעת חוק ממשלתית או הצעה שהממשלה מבקשת נדונה, או שהצעת החוק תהיה מוכנה לקריאה שנייה ושלישית ותוצבע מיד עם סיום פגרת הכנסת, שזה משהו כמו 15 במאי.

אני יודע ששר התקשורת הסתובב פה לפני חודש כאחוז תזזית, ועשה כל מאמץ כדי שיהיה כמה שיותר מהר. הוא הלך לוועדת הכנסת על מנת שידונו בזה כמה שיותר מהר. אני מבין שיש לו עניין בשידורי הלווין מסיבות שונות. אנחנו צריכים לגמור את החקיקה הזאת. אני לא תלוי באף אחד, כי בהעדר אינפורמציה אני אעשה כמיטב הערכתי ושיקולי. אני לא אמתין לאף אחד.

אנחנו כבר מוכנים.

רבותי, אני לא ממתין לאף אחד. הרכבת נוסעת. משרדי הממשלה אמורים לסייע לנו על ידי העברת הצעות טובות, תוך פרק זמן סביר.

אני מבקשת את ההערות תוך שבוע.

אני מציעה שעד ה-4 באפריל תעבירו את ההערות.

העניין החוקתי, אם מנסים למצוא לו איזה שהוא פתרון, לא יהיה תוך שבוע.

תתכנסו כולכם ותוציאו מסמך.

לעניין החוקתי לא ראלי להציע הצעה תוך שבוע.

רבותי, אין דחיות. לטוב או לרע, אם תביאו הצעות נשלב אותן. אם לא, אנחנו נפעל לפי מיטב הבנתינו.

הישיבה ננעלה בשעה 9:30